017_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/series/cu/tPL0zWg5?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ו'

מלכות שעלתה לבחינה ג', שהזיווג נעשה בכלי דזעיר אנפין, מקבל מבחינה שנגדו, מראש דבחינה ג', נקראת פנימי. זה דרגתה. אבל אנו לומדים, שבחינה ג' הזאת מאירה לבחינה ד', המלכות הקודמת. מה היה מקודם למלכות הקודמת שקיבלה אור מכתר שלה? יחידה דנפש. מה של הבחינה שכנגדה שהיה זיווג בפה דראש? היה לו רק נפש, אבל יחידה דנפש.

עכשיו היא קרובה למאציל, המקום נעש... הזיווג ש... הזיווג שהמשיך את השפע נעשה על מקום יותר זכה, שנקרא קרובה למאציל. דהיינו, הבחינה ג'. בחינה... מי נמצא שהכלי שהייתה בבחינה ד', נקבלה עכשיו האור על ידי הכתר דזעיר אנפין, על ידי הכתר דבחינה ג', זה נקרא מקיף אצלה.

ועוד הוא אומר, הגם שזה יחידה כתר על קומת חכמה, אז היא מקבלת ממנו רק מקיף אחד, שנקרא מקיף חיה. לכאורה משמע כאילו, מדוע מכנה אותו יחידה דחיה? היות שאם זיווג נעשה על בחינה ג', לכן הוא אומר שמה שמקבל מכאן, מלכות מקיף, נקרא מקיף חיה. ואי אפשר ללמוד כך, שבשביל זה נקרא מקיף חיה. מדוע?

אנו לומדים אחר כך, שמלכות עלתה לבחינה ב... לבחינת בינה, ובינה קיבלה יחידה דנשמה. אז אני צריך לומר, קיבלה נשמה דמקיף? כבר לא אומרים נשמה דמקיף. אנו איך אומרים? יחידה דמקיף. אם כן אתה לא יכול לקבוע, בשביל שזה חכמה נקרא מקיף חיה. את השֵם הזה צריך לומר, המקיף השני נקרא מקיף נשמה או לא? רק מה שהוא אומר, כמו שהוא אומר מקודם.

אני רוצה כאן למצוא הסבר, מדוע הוא מכנה מקיף חיה, מקיף יחידה? פעמים כתוב שנקרא מקיף חיה, מה שמלכות מקבלת מזעיר אנפין, יוצא זעיר אנפין הוא בחינה ג'.

זאת אומרת, כשהוא מבאר לנו על ידי הצמצום ב', שיש לנו שלושה כלים המכונים כתר חכמה בינה, והוא אומר זעיר אנפין מקיף חיה, זה בסדר, מדוע? היות מטרם שיש אור החיה במדרגה, אין כלי דזעיר אנפין יכול להיכנס. עכשיו שאור החיה נשאר בחוץ, אז איך הוא אומר, נעשה כלי חיצון למי? לאור החיה.

שהוא אומר אחר כך, מלכות נעשה כלי חיצון למקיף יחידה, מסיבת מה? שהיות שאי אפשר שמלכות תיכנס למדרגה מטרם שיש אור היחידה. עכשיו שאור היחידה נכנס במדרגה ונשאר מבחוץ, ... כלי חיצון, לאיזה אור? למקיף יחידה. שם זה בסדר. אבל הוא חושב אותה השמות כאן. אולי ששם ה ... הוא סתם, לא אותו דבר בכלל, כאן נבחן לפנימי, לא למקיף גם כן.

כאן נקרא מקיף על שם, מטעם אחר לגמרי, לא מטעם שעומד מבחוץ, רק שמדרגה אחת יותר גבוהה מבחינתה עצמה, לכן נחשב למקיף. אבל איך היא מקבלת בין פנימי ומקיף? בפנימי. היינו למדנו, אם אתם זוכרים, שבחינה ג' שנקרא נקודות, יש האור חוזר היורד לכלי דמלכות, ויש שם בטישה, למדנו, אם אתם זוכרים. אז היא מקבלת בפנימית עד כדי כך, אנו לומדים, שהרשימו שהייתה בכלי דמלכות דבחינה ד' יוצא לחוץ מהכלי, ובחינה ג' נכנסת בפנים. נמצא, מה שאני אומר אור מקיף, זה, זה לא דומה לאור מקיף ששם צמצום ב'. ... ... יותר.

בדרך כלל, אנו לומדים, מה זה מקיף, מה זה פנימי? פנימי נקרא מה שמקבלים עכשיו, מקיף לומדים מה שעתיד לקבל אחר כך. פירוש הדבר, מה הפירוש שמקבלים עכשיו, שמקבלים אחר כך? מיהו הקובע? כמה שיכולים לכוון על מנת להשפיע, נקרא שמקבלים עכשיו. מה שלא יכולים לקבל עכשיו על מנת להשפיע, רק בעתיד, אנחנו בנעלה במדרגות יותר גבוהות, נקרא מקיף. נמצא, פנימי נקרא מה שיכולים לעשות עליה מסך בעל מנת להשפיע, מקיף נקרא מה שלא יכולים.

לכן שם שלומדים שנעשה צמצום ב', אז אי אפשר לקבל על מנת להשפיע בכלי דזעיר אנפין, מלכות, רק בעתיד, אז הם מבינים שנקרא מקיף. אבל כאן שם אחר, כאן כן מקבלים אותה, זה יצא על זיווג דבחינה ג', רק כאן אומר שהוא מדרגה יותר גבוהה, נבחן לאור מקיף. גם זה חסר הסבר, אבל אין, שני דברים לא דומים זה לזה בכלל. אם כן שם מובן הטעם שאומר מדוע נקרא חיה יחידה, וכאן הוא לא אומר.

מה כתוב בר'? אז היה ר הכתר מפסיק... אה, השורה מתחיל, באות כ"א, השורה מתחיל הכתר, למעלה. אך כל זמן שלא סיים הכתר לעלות, אז היה ר הכתר מפסיק בין מאצילה ובינה, והכתר עצמו, של בחינתה עצמו, גם כן לא היה מאיר בה.

מה כאן השאלה? הוא אומר, כתר מפסיק. מה היה לפני זה? מדוע מלפני זה הכתר לא היה מפסיק? אז מקודם היה הכתר שלא מסתלק, הכתר היה מאיר. עכשיו הכתר הזה לא מאיר, נמצא שמפסיק מלקבל מבחינה אחרת, זה נקרא כמו שאומרים, מכלל יצא ועד לא בא. זה שאומר, וכתר עצמו גם כן לא היה מאיר בו כמו מקודם. היינו, כולם על דרך זה.

ר' למטה. כלומר, אותו דבר שהוא אמר מקודם. אחר שנזדככה הבחי"ד והתחיל הכתר להתעלם, הנה כל כמה שעוד לא היה הזווג בבחי"ג, נמצא העלמת הכתר עושה הפסק הארה בפרצוף, כי בבחי"ד אין זווג, ובחי"ג עדיין אינה מאירה לה. לכן נשארה בחושך, כאילו.

אות כב) וכן כשעלה חכמה למעלה במאצילה, שגם ג' נזדככה, נסתלקה מן המלכות החלק שהיה מגיע אליה ממנו, ממה? מבחינה ג'. ולא נשאר בה רק רשימו לבד, עד שהשלימה החכמה לעלות למאצילה, שנזדכך לגמרי בחינה ג' ונעשה הזיווג על בחינת אוזן שבראש, ואז חזר האור כבתחילה.

וכן תקיש מזה אל כל השאר, כי הם חלוקות רבות. כי כשהתחילה ש חכמה לעלות בכתר, נסתלקה הארתה מכל אשר למטה ממנה, וכשכבר עלתה בכתר, אז חזר כבתחילה. וכשחזר פעם ב' לעלות במאציל, נסתלק האור פעם שני, וכשנגמר לעלות, חזר האור לאיתנו. והמעיין יבין שאר חלוקים על דרך זה, בענין המקיפים דזו"ן, שלוקחים בעת חזרתן והסתלקותן למעלה.

ש) כשהתחיל הכתר לעלות למאציל, נמשכו ועלו אחריו כל עה"ס שבקומת כתר, וכאו"א התחילה לעלות לבחינה שממעל לה, וכשסיים הכתר לעלות, היינו, כל עשר הספירות שבקומת כתר עלו, אז הסתיים הכתר לעלות, שפירושו, שהגיע הזווג בבחי"ג, אז סיימו כולם עליתם. וחכמה באה לכתר, והבינה לחכמה.

כאן מערב כאילו שני דברים ביחד. מצד אחד לומדים, שזה קומה אחת. ועשר ספירות מתחילים לעלות ממלכות עד כתר, מסיימים כולם לעלות. שנגמר לעלות, הוא מתחיל לדבר. שנגמר לעלות ועד שלא נעשה זיווג על בחינה חדשה, נקרא חושך. רק מתי? שנעשה זיווג על בחינה חדשה, אז מקבלים ... אז מקבלים אורות, שפע מבחינה חדשה. ואחר כך שבאה בחינה חדשה, אז סיימו כולם עליתם. וחכמה באה לכתר, והבינה לחכמה.

וכאן נשאלת השאלה, הלא לפני זה עלו חכמה לכתר, בינה לחכמה. אולי נגיד שפירושו שהגיע הזווג בבחי"ג, אז סיימו כולם עליתם, לא בבחינת שלילי, רק בבחינת חיוב. לאחר שנעשה הזיווג על בחינה ג', אז נקרא כל אחד ואחד יש לו אור, רק מדרגה אחת יותר פחותה.

אז גמרנו זה, רק חלק ד', וצריכים להתחיל הסתכלות פנימי. נתחיל הסתכלות פנימי, חלק ד'. אות א', הוא נותן הקדמה קצרה, שהוא רוצה להבחין בין מדרגה למדרגה, לבחינה בבחינה, שיש הרבה הבחנות, לכן הוא רוצה כאן לבאר כל דבר ודבר מבחינתו בפני עצמו.

פרק א'. כאן המדובר מה' מיני [מ]זווגי הכאות ובטישות. אנחנו למדנו שהיה זיווג דהכאה. בא ואומר לנו, יש ה' הבחנות בזיווג דהכאה, שלא יכול להיות סתירה ממקום למקום. זה עניין אחר וזה עניין אחר, אף על פי שכולם נקראו בשם הזה, זיווג דהכאה.

אות ב) ה' מינים מזווגי הכאות ובטישות, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, בהתפשטות א' דא"ק, שנקרא פרצוף גלגלתא דא"ק. א', הנקרא הסתכלות א', שהוא זווג דהכאה דאור העליון בהמסך שבכלי המלכות, שהוא לבחינת כלים של ראש, למדנו.

ב'. למדנו, מה שיש בראש מתפשט אחר כך בגוף. ולמדנו, מה היה בראש? מלכות עשתה חשבון, עשתה מסך, שלא רוצה לקבל. רק מה שהיא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, היא תקבל. מה שלא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, לא תקבל.

לכן לומדים, מה שהיה בכוח, המכונה ראש, מתפשט אחר כך בפועל, מכונה גוף. החלק שיכולה לכוון בעל מנת להשפיע, נקרא תוך. היינו, האורות באים תוך הכלים, ונקראים אור פנימי, האור מאיר בפנימיות הכלי. והחלק שלא יכולה לכוון בעל מנת להשפיע, שזה מכונה מלכות דמלכות, המכונה טבור, היא אומרת, לא, אני לא רוצה לקבל. ונקרא עשר ספירות היות שלא רוצה לקבל, לא זה ולא זה ולא זה, עד עשר ספירות היא לא רוצה לקבל אותם מסיבת שלא יכולה לכוון על מנת להשפיע.

אז אנו כבר יודעים, מהזיווג דהכאה שהיה בראש, נקרא בכוח, מתפשט אחר כך בפועל בגוף. אבל מה המילת... מה הפירוש המילים של שתי מילים האלו, זיווג דהכאה? אז הוא שואל, זיווג נקרא ייחוד, מתחברים זה עם זה. הכאה, פירוד, להפך, אחד מתרחק מהשני. עוד שאל, מה שייך לומר הכאה ברוחניות? אז הוא אומר כך, כמו בגשמיות, מתי יש הכאה בגשמיות? שיש שני דעות מנוגדות. הוא אומר כאילו שלי, כמו שאני אומר הוא, והוא אומר כאילו כמו שלי הוא. על ידי זה באים לידי עד כדי הכאה. נמצא, הכאה מתבטא בזמן שיש שני דברים מנוגדים. אז אני כבר יודע מה זה הכאה.

כאן ברוחניות, השפע שנקרא רצונו להיטיב לנבראיו, רוצה להאיר בתחתונים. והתחתון הוא רוצה בהשתוות הצורה, לא רוצה לקבל אותו. אם אנחנו נלמד על דרך הציור, יכולים ללמוד קצת אחרת, רק בתור הסברה.

כאילו שאדם בעצמו מתלבט בדעתו, לא יודע מה לעשות. יש פנים לכאן ויש פנים לכאן. היינו, מלכות מצד ההשתוקקות, שרצונו להיטיב לנבראיו נברא בתחתון, רצון לכּן לקבל, רצונו להיטיב. נו, תקבל. אבל יש עניין של השתוות הצורה, הלא אסור לקבל. אם כן, מה עושים? אם כן שתי דעות, הוא לא יודע מה לעשות. עד שמתייחדים, נעשה זיווג מזה, מתייחדים בדעותיהם.

העליון רוצה שכן יקבל, רצונו להיטיב. התחתון רוצה בהשתוות הצורה. יש עצה, הוא יקבל בשיעור שיכול להיות השתוות הצורה, את החלק הזה יקבל, נקרא זיווג, ייחוד, והשאר מה לא יכולים לכוון, הוא לא מקבל. זה נקרא זיווג דהכאה. נמצא, מהזיווג דהכאה שהיה בראש, והתפשט אחר כך בגוף, ובגוף כבר ניכר, מהחלק שמקבל נקרא אור פנימי, והחלק שלא מקבל נקרא אור מקיף.

אתה שואל אותי, מהחלק שיכול לכוון על מנת להשפיע, תכף הסכים לזה לקבל, לא היה הכאה. לא כך לומדים. רק אנו לומדים כל דבר מענפים הגשמיים. הוא נותן משל, אחד בא, אורח בא בלילה לאיזה בעל הבית, הוא יושב עם המשפחה שלו ואוכל. ובעל הבית, זה אורח, זה לא אכל, על הפנים שלו ניכר. בבקשה, תשתתף איתנו. מתבייש.

בשיעור שהבעל הבית נותן לו להבין שיעשה לו טובה בזה שהוא יאכל אצלו, אז הוא מתחיל לחשוב, מה מותר לי לאכול שאני לא אתבייש, ושאני יכול להגיד למצפון שלי, אני אוכל את זה מטעם שאני רוצה ליהנות לבעל הבית? אז הוא מוכרח לחשוב או לא? הוא לא יודע עוד מה.

לכן הוא קודם עושה מסך, אני לא אוכל, כך נוהגים. ואכלתי עכשיו, וכל מיני תירוצים. ואחר כך בעל הבית מתחיל להפציר בו, אז הוא מתחיל אצלו לחשוב, כמה מותר לי לאכול, שאני יכול לכוון שאני אוכל את זה לתועלת בעל הבית, לא לתועלת עצמי? זה לא בפעם אחת, זה תלוי לפי הכאה. לכן לפעמים הוא יכול יותר להתגבר, לפעמים הוא לא יכול.

לפעמים יכול נגיד, המשל גשמי, לפעמים בן אדם יכול להתפלל לשם שמיים, או לאכול לשם שמיים, אני לא יודע איך. לפעמים לא יכול. אלא חלק. איזה חלק? זה עבודה, הלא זה... זה לא בא כל כך פשוט.

זיכרונו לברכה, פירש פעם, כבר אמרתי זה. הוא שאל, כתוב, למנצח על שושנים לבני קורח מזמור, אז מפרש הזוהר הקדוש, מה זה שושנה? שכינה הקדושה, מלכות. אז הוא שאל, מדוע מלכות נקרא שושנה? אז הוא אמר, מלשון שבהגדה של פסח, שם מביא ארבע שאלות. שאלת רשע, שהוא שואל, מה העבודה הזאת לכם? בשביל מה אתם צריכים לעבוד לשם שמיים, למה אתם לא עובדים בשביל עצמכם?

כתוב שמה שום תשובה, אלא הקהה שיניו. מה זה הקהה? הכאה. מה דעתו? שצריכים לעבוד לתועלת עצמו, צריכים להיות בלהתנגד אליו, נקרא זה הקהה שיניו. על ידי ריבוי הכאות יכולים לזכות לבחינת דבקות, בחינת השתוות הצורה. אז אומרים, בבחינת מלכות שמיים, בתחילה המנצח, איך בא הניצחון? שכל פעם עוד הכאה, עוד הכאה, עוד הקהה שיניו ועוד הקהה שיניו, אז על זה מגיעים למלכות שמיים, לכן נקרא מלכות, שושנים.

נמצא, לא בפעם אחת, הכאה אחת, שמתנגד לגוף שלו, שבא ושואל. רק מה, על ידי ריבוי הכאות. יכול להיות ריבוי הכאות, נגיד מאה הכאות בחמש שנים, מאה הכאות… מאה הכאות בשנה, יכולים מאה הכאות בחודש, יכולים מאה הכאות בכל החיים, יכולים מאה הכאות ביום, יכולים מאה הכאות בשעה. נו, יש מאה הכאות בשעה? אז, אז יכולים לכנות את זה הכאות. בלי הכאות אין שום דבר, זה לא כל כך קל, תכף מסכימים, ש...

הוא שואל, מה הפירוש שכתוב שאור העליון אינו פוסק? למדנו עכש... לפני זה, יש טעמים ויש נקודות. אז באור פנימי הוא שואל, מה זה טעמים, מה זה נקודות? טעמים נקרא התפשטות הראשונה, שאור בא על בחינה ד'. מה זה נקודות? נלמד בפנים.

אות ב', הוא הכאה וביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה בצאתם מחוץ לפה דא"ק. או מה הכאה של ביטוש פנים ומקיף? הוא כך. אור פנימי, איך הוא יכול לקבל אור בפנימיות הכלי? שיש מסך, שעל המסך יש אור חוזר, והוא יכול לקבל על מנת להשפיע. נמצא שהוא קיבל חלק, ומה שלא יכול לקבל על מנת להשפיע נשאר מבחוץ, באור מקיף.

בעיה שלו, של אור פנימי, שהמסך צריך להישאר. בא אור מקיף, כאילו נותן לו להבין, היות שמטרת הבריאה להיטיב לנבראיו, לא הייתה לו חלק ממה שאתה מקבל. על כל מה שרצית לתת, ואתה מקבל חלק. אז אתה מוכרח לומר שלא בסדר.

גם כאן יכולים להבין, שהוא בעצמו כאילו הוא לא יודע מה לעשות. להישאר כך, מי ייקח השאר? להישאר באור מקיף? הלא לא יהיה לזה שום דבר. הוא לא יודע מה לעשות כאילו. זה על דרך משל, אני אומר את זה. זה נקרא ביטוש פנים ומקיף.

בסופו של דבר, הוא רואה שמוכרחים לומר שזה לא בסדר. מטרת הב... מטרת הבריאה אף פעם לא תגיע. לכן נאבד לו המסך. שנאבד לו המסך, מסתלק האור. אבל אנו לומדים שבכל דבר יש ארבע בחינות. לכן שבחינה ד' נזדכך, הוא עוד לא הז... ועוד לא נזדכך בחינה ג' על בחינה ג', הוא יכול לתת מסך. ועוד שאור העליון היינו מאיר תמיד, אור עליון לא נסתלק, רק הוא לא רואה אותו, אם יש ג', גם כן רואה אותו. זה שנקרא, אור העליון אינו פוסק, רק שניתן מסך אז כבר מתחילים להרגיש.

לכן כל הכאה והכאה שמצטרף להכאה ממשית, משום שיש הכאה ממשית, מתחילים להרגיש את האור העליון שאינו פוסק. למי המשיג שאור העליון אינו פוסק? גם זה צריכים להאמין. על ידי המסך, שיש מסך אמיתי, אז מרגישים שאור העליון אינו פוסק.

אז צריכים להתחיל כאן ג'. ג', מה זה ג'? אנחנו מדברים כאן, שיש ה' מינים מזווגי הכאות ובטישות, שזה בחינה ג' של הכאה ובטישה. הנקרא הסתכלות ב', שהוא זווג דהכאה דאור עליון במסך שבכלי מלכות, שהוא לעשות כלים לגוף.
מה כתוב כאן? מה זה ג'? הסתכלות ב', שהוא זווג דהכאה דאור עליון במסך שבכלי מלכות, שהוא לעשות כלים לגוף. ומה זה משונה מבחינה א'? שהסתכלות א' גם כן למדנו. מה זה א' למדנו? הנקרא הסתכלות א', שהוא זווג דהכאה דאור העליון בהמסך שבכלי המלכות, שהוא לבחינת כלים של הראש. איפה זה היה? בראש. איפה היה הסתכלות ב'? גם כן בראש. אם כן מה הפירוש כאן לעשות כלים? לגוף. ושם כלים לראש, מה הבדל בין זה לזה? נראה אחר כך, אה, אחר כך מה שהוא מפרש.

ד', הכאה וביטוש דהרשימה ואוה"ח היורד, זה בזה.

למדנו שמלכות שהייתה בבחינה ד' נזדככה, אז אור נסתלק מקומת כתר, ונשאר רשימות של קומת כתר. אחר כך שבא נקודות, היינו על בחינה ג' של קומת חכמה, וכל אור הבא ממלא את הכלים ריקניים, אז הוא רוצה למלאות את הכלי מלכות עם אור דבחינה ג'. אלא למלכות שיש לו רשימו דבחינה ד' של קומת כתר, לא רוצה לקבל מדרגה יותר נמוכה ממנה.

אבל, היות שזיווג רק רשימו, וג' זה אור ממש, לכן נבחנים שיש סברה לכ... נו, שיש, שיש סברה שנוטה לכאן... יש סיבה לא נוטה לכאן ויש סיבה שנוטה לכאן, אם כן לקבל או לא לקבל. זה נקרא אחד בוטש בשני. אחד אומר שהוא יש לו מעלה יותר מהשנייה.

עד לבסוף למדנו, שהאור שבא מ ... הוא גובר, ונפלו ניצוצין מאור חוזר היורד, הוא מכנה זה, ונפלו לכלי שיש בה רשימו דבחינה ד'. רשימו דבחינה ד' יוצא לחוץ בסוד תגין על האותיות, זה נלמד אחר כך. הסברתי רק מה זה בטישה, היינו, שני דברים מנוגדים.

ה', ביטוש דאור המלכות עם אור חוזר היורד. זה בעצם כמו אותו דבר של בחינה ד'. שאומר, הכאה, ביטוש דרשימו ואור חוזר היורד זה בזה, רק שם הוא מדבר מאור המלכות, עם אור חוזר זה... היות שלא אומר רשימו, אומר אור המלכות. זה נראה אחר כך.

עכשיו הוא הולך לפרש מה שלמדנו עד כאן. הוא הולך לפרש ואומר, זווג דהכאה הא', עושה רק שרשי כלים. כך למדנו בא'. הב', הכלי והאור מעורבים זה בזה. הג', עושה כלים גמורים.

זווג דהכאה הא', עושה רק שרשי כלים. ב', צריכים ללמוד הכלי והאור מעורבים זה בזה. הג', עושה כלים גמורים.

נראה מה שמפרש.

ג) אות ג', והנה שורש הכל הוא, שמלפני זה עוד אין לנו, עוד אין לנו מה לדבר, איפה שמתחילים לדבר? בהסתכלות א', שממנו נמשך כל האור שישנו בפרצוף, פירוש הדבר, מטרם שמלכות דראש מקבלת משהו, אז אור בלי כלי, ממי מדברים? מוכרח להיות מי שישיג. לכן תחילת הדיבור הוא ממלכות דראש, המכונה הסתכלות א' על זיווג הראשון שהיה. וכבר נתבאר ענינו היטב, בדברי הרב.

אמנם הוא, הזיווג דהכאה הזה הנקרא הסתכלות א', אתם צריכים לדעת מה זה הסתכלות. הסתכלות נקרא ראייה, שמסתכל באיזה דבר. אז הרב מפרש, הסתכלות נקרא זיווג, ומביא ראייה שבת היע... הבת היענה שמחממת את הביצים שלה עם העיניים, כן בלשון הרב, לכן נקרא הסתכלות עיניים, זיווג.

באור פנימי הוא מפרש כך. ידוע לנו, שהצמצום לא היה, רק על אור החכמה. אם כן כשאנחנו אומרים, הוא דוחה את האור, שהיה דווקא על אור החכמה. נמצא שם הזיווג דהכאה, הכאה פירושו, כל אחד ואחד מתנגד לדעתו של השני, ואחר כך מתייחדים. הכאה ברוחניות נקרא שני דברים מנוגדים. מה כאן מנוגד? היות שאור העליון רצונו להיטיב, אז הוא רוצה שהתחתון יקבל. התחתון רוצה בהשתוות הצורה, הוא רוצה להפך, להשפיע לעליון. אחר כך משתווים, היינו הוא מקבל כמו שהעליון רוצה, והוא משפיע כמו שהתחתון רוצה, היינו שמקבל בעל מנת להשפיע.

זה נקרא הסתכ... אה, הסתכלות. היינו, אור החכמה נקרא אור הראייה. הוא רוצה לרמז על אור החכמה, הוא אומר הסתכלות א'. היינו שאור החכמה מגיע למסך, יש הכאה. אבל עם אור דחסדים לא שייך לומר הכאה. כך הוא מפרש. אז מה אנחנו יודעים? מהו הפירוש של הסתכלות א'? הזיווג הראשון שהיה.

הוא אומר, אמנם הוא מספיק רק להוציא שרשי כלים, שנקרא בחינת התלבשות בכח ולא בפועל ממש. כי האוה"ח מלביש כאן ממטה למעלה. מטה נקרא מקבל, מעלה נקרא משפיע. התחתון להפך, רוצה לתת לעליון, הוא רוצה לקבל, נקרא זה למטה למעלה. שפירושו בחינת התנגדות להתלבשות.

כאן צריכים לזכור עוד דבר. כמו שבגשמיות מי שמקבל, אומרים, הוא מקבל. שמדברים אפילו בשכל, טוב, השכל שלי מלביש מה שאתה אומר לי. היינו שהוא משיג את זה. לכן שמדברים מאורות אומרים הלבשה. הלבשה פירוש הדבר, מקבל. נמצא, בראש המדרגה הוא קיבל רק בכוח, זה נקרא התלבשות. התנגדות להתלבשות, הוא מתנגד לקבל.

וע"כ נקראות עה"ס דראש, בשם א"ס ב"ה, או כתר. שפירושו, אור בלי כלי. אור נקרא אין סוף. מדוע נקרא אור ה... אור ה... אור האין סוף, האור בשם האין סוף? למדנו, כל דבר, השם הראשון שהוא מקבל, אם אין בו שום שינוי, נשאר בשם הראשון.

היות שפעם הראשונה שנתגלה האור, אצל מי? אצל הכלי, שנקראת מלכות, הרצון לקבל, היה מאיר במקבל על מנת לקבל, מקבל על מנת לקבל עושה סוף. רצונו להיטיב לנבראיו הייתה בבחינת מלכות, שנקראת מקבל על מנת לקבל. מצד העליון נעשה שום שינוי. לכן בשם הזה, אין סוף, נשאר תמיד. לכן כשאנחנו מתחילים לדבר אחר כך שינויים, מדברים רק בכלים. אם אנחנו אומרים בראש עדיין אין כלים, הוא נשאר בשם אין סוף.

הוא אומר כך, כלל. בלי חכמה, חכמה נקרא אור החיים, אי אפשר לחיות. וכן כל המדרגות מה שאנחנו לומדים, מוכרח להיות אור החיה. הוא מתחיל להסביר, כתר הוא השורש המשפיע, יש שם הכול. חכמה היא מקבלת חכמה. בינה שמקבלת חסדים הוא עצמות חכמה. זעיר אנפין הוא אור דחסדים בהארת חכמה. מלכות שנותנת אור חוזר, מה מקבלת? גם כן חכמה.

לפי זה, יש קושיה עצומה. אם אנו לפ... אם אנו אומרים, שבבי"ע למטה מפרסא אין חכמה, איך יכול להיות שם חסדים בלי חכמה? את זה אני רוצה לתרץ עם קושיה אחרת. הוא שואל, אם אנחנו למדנו, שכל הצמצום היה על אור החכמה, על אור דחסדים אין צמצום. מדוע? אנו לומדים, מלכות שנקראת מקבל על מנת לקבל, נעשה חלל פנוי, אין שם לא חכמה ולא חסדים. חכמה מבינים, חסדים מדוע אין?

אז הוא נותן כלל, כל מקום שאור החכמה לא יכול לבוא, גם אור דחסדים לא יכולים לבוא. מדוע? הוא אומר חוק, אחרת יהיה שבירה באור. שצריכים לחלק אור החכמה ואור דחסדים, וזה בלתי אפשרי, לכן ממקום שלא בא אור החכמה, גם אור החסדים לא יכולים לבוא.

אם כן יש קושיה עצומה, איך בא אור דחסדים בבי"ע בלי חכמה? הלא אתה אומר, במקום שאין אור החכמה יכול לבוא, גם אור דחסדים לא יכולים לבוא. הבנת השאלה? תשובה. מדוע לא יכול לבוא אור דחסדים במקום שיש מקבל על מנת לקבל? היש באור דחס... אור דאור אחד, יש שם כל התענוגים, הכול יש, באור החסדים הכול יש, בחכמה זה אור אחד.

נמצא, אם הוא רוצה ל...