שיעור בוקר 21.06.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בניין החברה העתידית - קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם

קריין: נושא השיעור "בניין החברה העתידית", נקרא קטעים ממאמרי בעל הסולם. ציטוט מספר 61, "מדינת ישראל ותפקיד עם ישראל".

אומר בעל הסולם בעיתון "האומה",

"תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע.

ואין זה אומר, שכל יחידי האומה בלי יוצא מהכלל מוכרחים להיות כן, אלא הכוונה היא, שאותם בני האומה, הנמצאים בהרגשה ההרמונית האמורה, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מדת האושר של האומה וכל זכות קיום שלה. ואחר שכבר נמצא סכום של פרטים המספיקים לקיומה של האומה, כבר יוכל להמצא בה גם שיעור מסוים של אברים מדולדלים, שאינם מחוברים בגוף האומה בכל השיעור האמור. והבסיס כבר בטוח ומשומר בלעדם."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

זאת אומרת כל אומה ואומה, הוא דווקא לא מדבר על האומה הישראלית, אמנם השיטה הזאת נמצאת אצלנו, אבל כל אומה ואומה היא יכולה להיות בטוחה בקיומה אך ורק לפי אותה הקבוצה או כמות האנשים שנמצאים בה בעניין החיבור הנכון, שהיא מלוכדת בפנימיותה. ועד כמה שלא מלוכדת, לפי זה כוח ההתפרקות שלה גובר יותר ויותר עד שאנחנו ניראה בעתיד הקרוב ואנחנו גם רואים, שכל האומות וכל העמים וכל החברות והכול מרגע לרגע יותר ויותר נוטה להתפרקות. אין הרמוניה פנימית, אין התקשרות פנימית, כי כדי בכל זאת להיות בקשר חייבים לפתח מערכת חיבור, מערכת קשר, אחרת לא ניתן להתקיים. הרצון לקבל גובר, ובהתאם לזה אם לא יכולים לצרף זה לזה, לא יכולים לשמור על מה שהיה אתמול, וההתפרקות, ההתרחקות בין כל בני האומה גוברת.

שאלה: אם לקחת את הציטוט כמו שהוא, אז כל אומה יכולה להגיד ככה, שהבסיס של האומה זה בעצם החלקים שממש מתקיימים בהרמוניה אחד עם השני. יכולים להגיד זאת הרוסים, הצרפתים, האמריקאים. איך אנחנו נסביר שבלי חכמת הקבלה אי אפשר בכלל לסדר קיום כזה?

אבל אנחנו רואים שכל האומות גם מתפרקות, רק אצלם יש קשר טבעי שמקשר ביניהם. הם באים מקשר ביולוגי, גנטי, די. אן. אי, הם באים מאבא ואימא. לכל אומה ואומה היה איזה שבט או משהו שמשם התפתחה האומה, ולכן יש ביניהם הרגשת קירבה טבעית.

מה שאין כן בעם ישראל. בעם ישראל אין הרגשת הקרבה הטבעית, כי אנחנו באים מאומות שונות שהיו בבבל ולכן אין בינינו שום קשר. ההיפך, יש דחייה, כי פתאום אנחנו נמצאים יחד, לא קושר אותנו שום דבר, ואם לא לוחצים עלינו מבחוץ שאנחנו כמו אגוזים בשק, אנחנו לא מרגישים בכלל איזו חובה יש לנו להישאר יחד, לקיים משהו יחד, "אני אסע להסתדר בכל מקום בכל העולם". אין כאן שום דבר.

הייתי לפני כמה שנים באמריקה ב-איי. אי. סי., היו שם כל מיני ישראלים שדיברו עד כמה הם משתדלים ועד כמה הם מצליחים להתברג באמריקה בכל מיני מקומות. ובכאלה מקומות כמו בדרום טקסס, בכל מיני חורים למיניהם, העיקר להיעלם. זה מה שהם דיברו, העיקר להיעלם. היה ממש טוב לראות זאת. והם היו בטוחים שהם עושים נכון וטוב ועוד והתחלקו בהצלחות אלו עם אלו, מה כדאי לעשות כדי כמה שיותר מהר להתבולל.

אצלנו זו בעיה אחרת, אנחנו לא מרגישים קרבה אחד לשני. ואם כך להגיד, שאם לא השורש הרוחני, היינו מרגישים שנאה זה לזה, כמו שיש בין כל העמים. כי אז השורש הגשמי בלבד פועל ובכל אחד מאיתנו הוא שונה מהשני, ואז אתה מגלה שיש שנאת חינם, מה שאין באף אומה. באף אומה אין לך שנאת חינם שאדם אחד סתם שונא את השני, בישראל כן. כי אצלנו בין אחד לשני זה כמו בין העמים, כזה מצב. כמו שעם אחד כלפי העם השני, כך אצלנו אדם אחד כלפי אדם השני. אז איך אפשר שאומה כזאת תתקיים, אם לא הקשר הרוחני שיכול לקשור אותם יחד, ואין קשר אחר? גם המדינה, גם הצבא. אלא רק איום. כל עוד האיום קיים ויש מצב כזה, זה מחזיק אותם. אם לא, אם האיום לא יהיה, אנחנו מיד נתפזר.

אני במקום השכנים שלנו הייתי עושה אחרת, שלום. אנחנו לא רוצים מכם כלום, בבקשה, אל תרגישו מאיתנו שום לחץ, אין לנו לחץ, אנחנו מבטלים את הצבא, מבטלים את הכול, תעשו מה שאתם רוצים. אתה תראה שתוך כמה זמן לא יישאר כאן כלום. ממש. כי זה הטבע שלנו. כל אומה איכשהו נשארת בגבולות שלה, אמנם יש גם פיזור בעולם, זה התהליך הטבעי לפי התכנית שכולם צריכים להתכלל איכשהו, אבל אצלנו תוך כמה שנים קרובות, שנה, שנתיים, שלוש, אתה תראה את כולם עם המזוודות בשדה התעופה.

שאלה: אם הבנתי את הקטע נכון, הוא אומר שיש בכל אומה מספר אנשים שיש להם נטייה לחיבור, והם צריכים לעשות את העבודה וזה ישפיע על שאר האומה. והוא אומר שיש איזה שלב שהאומה מגיעה לאיזה מצב שהיא יכולה להתקיים גם בלעדיהם. מה זה המצב הזה?

בוא נקרא שוב, אני לא מבין את השאלה הזאת.

קריין: קטע 61.

"תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע.

ואין זה אומר, שכל יחידי האומה בלי יוצא מהכלל מוכרחים להיות כן, אלא הכוונה היא, שאותם בני האומה, הנמצאים בהרגשה ההרמונית האמורה, הם העושים את האומה," יש איזשהו גרעין בתוך האומה שבאמת כך מחזיק את עצמו, מרגיש את עצמו, כך הוא בנוי, זה הרשימות שבו, והוא בעצם השלד. "ועל פי איכותם נמדד מדת האושר של האומה וכל זכות קיום שלה. ואחר שכבר נמצא סכום של פרטים המספיקים לקיומה של האומה, כבר יוכל להמצא בה גם שיעור מסוים של אברים מדולדלים, שאינם מחוברים בגוף האומה בכל השיעור האמור. והבסיס כבר בטוח ומשומר בלעדם."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

גם כאלו צריכים להיות. אז יש בכל אומה את הגרעין שלה החזק, יש את האומה עצמה ויש את האיברים המדולדלים מה שהוא אומר.

שאלה: עד היום כל מי שבא מהעולם בקשר עם חכמת הקבלה, הם מגדירים את עצמם ישראל.

"ישר א-ל", כן.

תלמיד: ואנחנו מגדירים אותם ישראל.

כן.

תלמיד: מי הם אומות העולם שמדובר עליהם פה בקטע?

רצון לקבל שבנו גם נקרא אומות העולם.

תלמיד: השאלה שלי, איך ישראל תיצור קשר עם אומות העולם? מי הם אומות העולם האלה, איפה הם?

אומות העולם הם בך. כל התכונות הלא מתוקנות נקראות אומות העולם.

תלמיד: אני שואל על העולם פה.

הגשמי?

תלמיד: כן.

בלי שום קשר לרוחניות?

תלמיד: אני קורא מאמר שאומר שישנם אומות העולם, צריכים להיות שבעים אומות כאלה, ויש עם שקוראים לו ישראל שאמור להסביר להם איפה הם נמצאים ומה לעשות בשביל לתקן את העולם הזה. צריך להיות בינינו איזה קשר, בין אלו שמכנים עצמם ישראל לבין אלו שהם משורש אומות העולם. אני עד היום לא פגשתי אנשים בחכמה או בדרך שהם מאומות העולם, אין להם קשר איתנו. השאלה שלי איפה נולד ואיך ייוולד הקשר בין מי שמכנה את עצמו ישראל לבין מי שיכנה את עצמו אומות העולם? איפה אומות העולם האלה?

אתה מבלבל בין שני הדברים. אתה מדבר רק ברמה הגשמית או במה שאנחנו צריכים לפנות לאומות העולם? קודם כל תבחר את הנקודה שלך.

תלמיד: אני יושב פה בשיעור, ואני רוצה להעביר את החכמה הזאת למישהו שנקרא "אומות העולם".

בגשמיות או ברוחניות?

תלמיד: פה, בעולם הזה.

בגשמיות בלבד?

תלמיד: בגשמיות.

בשביל מה לך את זה?

תלמיד: זה מה שמצווה עליי לעשות, זה נקרא להפיץ.

כן, נגיד.

תלמיד: מי הם אומות העולם האלו? כי בחכמה עד היום, לא פגשתי אומות עולם, אני פגשתי רק ישראל. את אלה שנמצאים באומות העולם ומכנים את עצמם ישראל ומכאן גם אנחנו מכנים אותם ישראל. איפה נקודת הקשר בין ישראל, או ישראל שבאומות העולם לבין אומות העולם?

מי שרוצה להתחבר כדי להגיע לחיים טובים בעולם הזה וחיים טובים לעולם הבא, נקרא "ישראל". מי שלא מבין את זה, לא נמצא בזה או אפילו מתנגד לזה, נקרא "אומות העולם", ולא חשוב איפה הוא נמצא, בתוך עם ישראל, בארץ ישראל, בתוך היהודים באמריקה או בתוך אומות העולם בכל כדור הארץ.

תלמיד: איך אלה שרוצים לתקן את עצמם ואלה שלא רוצים לתקן את עצמם, מתחברים?

הם מחוברים על פני כדור הארץ, רוצים או לא רוצים. עיקר החיבור ביניהם יכול להיות רק על ידי הפצה.

תלמיד: בדיוק, אז איפה נקודת המגע בין ישראל לאומות העולם?

כשישראל יוצא לאומות העולם ומסביר להם שכל העתיד הטוב של העולם הוא רק בחיבור. ושיטת החיבור נמצאת בישראל.

שאלה: מדוע בעה"ס משתמש, במשפט הראשון שקראנו, במילה "אהבה אינסטינקטיבית"? חשבתי שהאהבה צריכה להיות תמיד מעל השנאה, חיבור מעל הפירוד.

לא, הוא מדבר על אומות העולם. לך לכל אומה ואומה ותראה איך הם מבינים זה את זה, קרובים זה לזה, משתתפים זה בזה. יש בהם איזה יסוד משותף, רגשי.

לא שהם חיים יחד, כמו במנהטן, אלא יש ביניהם יסוד רגשי. במנהטן או שאתה נמצא בווילג' או שאתה יוצא לרובע הסיני או משהו כזה. יש הבדלים? יש. כאילו שאתה נכנס למדינה אחרת, אין ביניהם קשר. יש לך סינים שחיים שם כבר 20 שנה, ולא יודעים מילה באנגלית ועוד ועוד, יש כאלה מלא, זה ממש בבל.

אבל בתוך כל חלק, אומה או חלקה, יש ביניהם קשר. נגיד באותו רובע סיני, כולם מרגישים את הקשר. גם השפה, גם המנטליות, עסקים, הכול ביניהם, זאת עיר בתוך עיר. למה, מאיפה זה? מתוך הקשר האינסטינקטיבי שיש באותה אומה. מאיפה זה? מתוך זה שכולם סינים. מה זה שכולנו סינים? באנו ממקום אחד. מה זה ממקום אחד? היתה לנו פעם משפחה שממנה כולנו הגענו.

זו מנטליות פנימית, זה לאו דווקא שהולכים בלבוש מסוים, אולי גם זה, אבל בעיקר זה איך המוח מסודר. איך הם חושבים, איך הם מתארים את המציאות, יש בהם איזו הסכמה פנימית וחיצונה בזה. מה שאין עם אומה אחרת, כך כולנו בנויים.

לכן שבעים אומות העולם זה משהו שנמצא. אולי זה מבולבל על ידי כל החיים המודרניים, אבל בכל זאת זה קיים. וכל ההבדלים שיש בין כל האומות רק בצורה אחרת, לא בולטת כל כך מבחוץ, יש בעם ישראל, ולכן כולנו כל כך שונים.

תלמיד: פשוט הוא כתב, תנאי מחויב הוא שכל אומה, לכן חשבתי שהכוונה היא שהמצב המתוקן שהוא מתאר, לפי מה שאנחנו לומדים, מחייב התגברות, מחייב עבודה בשני קווים, לא ככה מלמעלה.

באמת בצורה אינסטינקטיבית הם חושבים כך ופועלים לזה. אם תדבר, או תשמע מה שמדברים במיוחד בממשלות בכל העולם, למה כל מנהיג מושך את העם שלו? לחיבור, להתלכדות, לעמוד נגד כל המכשולים של האומה, ככה זה.

אבל כולם מבינים את זה. מה שאינו כן כאן, מלכתחילה. אני אומר שנגיד תודה רבה לסובבים שלנו, שכל הזמן מאיימים עלינו. אתה צריך לשלוח לחמאס, לא להעביר להם את הכסף מכווית, את ה 15 מיליון דולר או משהו. אתה צריך לשלם להם, אתה בעצמך, עבור זה שהם כל הזמן דוקרים אותך. בזכותם מדינת ישראל קיימת.

62. "ובושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואינם.

והגרוע מכל, כי גם המעט שנשאר בנו מאהבה הלאומית, אינה טבועה בנו מבחינה חיובית, כרגיל בכל האומות, אלא שנתקיים בתוכינו מבחינה שלילית: הוא הסבל המשותף, שכל אחד ממנו סובל בתור בן האומה, שזה הטביע בנו הכרה וקרבה לאומית מבחינת קרבת - אחים לצרה. והוא גורם מן החוץ. ובעוד שהגורם החיצוני הזה נתחבר ונתמזג עם הכרה הלאומית הטבעית שבנו, יצא ונצנצה מהתערובת הזו, מין אהבה לאומית בתופעה מוזרה, בלתי טבעית ובלתי מובנת.

והעיקר הוא, שאינה מוכשרת כלל לתפקידה: מדת החימום שבה מספיקה רק להתלהבות לשעתה, אבל בלי כח ועצמה, שנוכל לחזור ולהבנות על ידה בתור אומה הנושאת את עצמה. כי איגוד, המתקיים מתוך גורם חיצוני, אינו איגוד לאומי כל עיקר."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

מה הוא אומר כאן? שאנחנו כאחים לצרה יכולים להתלכד, להתחבר רק אם יש עלינו לחץ שלילי וגם, רק לשעתו יכולים. רק שיש איזה לחצים, מלחמות, בעיות, אז הכול רגוע בפנים, כולם מוכנים להיות ממושמעים, להתחבר זה עם זה איכשהו, לעזור זה לזה, זה נקרא "אחים לצרה". שכל אחד מתוך דאגה לעצמו מבין שכדאי לו איכשהו לדאוג לאחרים, שכולם יהיו יחד, אבל חוץ מזה לא.

מה הוא אומר? "והוא גורם מן החוץ ולא מבפנים", מבפנים אין לנו מה שיקשור בינינו, אלא רק מתוך חכמת הקבלה שאנחנו מתחילים לפתח את הקשר הזה, ומעל כל פשעים, כל הריחוק, כל השנאה, כל הדחייה, אנחנו צריכים לפתח קשרים בינינו מה שנקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", ויכולת כזאת אין באף אומה אחרת.

ולכן בפער בין שנאה לאהבה, בין שתי הקומות האלו, שעל כל הפשעים תכסה אהבה, אנחנו משיגים את הרוחניות. יש שנאה ואהבה וביניהם גילוי הבורא, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להינצל וזה ניתן מלכתחילה כדי שאנחנו נגיע לגילוי הבורא לנברא.

שאלה: כשהגיעו לאברהם אנשים מאומות העולם שבאופן טבעי נדחים אחד מהשני, על בסיס מה הוא חיבור אותם?

על בסיס האהבה ביניהם. מלכתחילה הוא צעק את זה, הוא נתן כרוז לכל בבל, תראו מה קורה, איזה מהומות, אף אחד לא מבין את השני, בלל שפות, הייתה ממש בעיה, כולם היו נמצאים בשנאה זה לזה. יותר גרוע מסדום. בסדום אף אחד לא אחד נוגע בשני, אסור לנגוע. אבל בבבל, כל אחד היה יכול להתנפל על השני, וזה יותר גרוע, כמו שאצלנו היום. אם היית רואה את סדום היום, היית חושב שזו עיר של צדיקים. אף אחד לא אחד נוגע בשני, אף אחד לא אומר לשני שום דבר, "שלי שלי, שלך שלך". רק מה אסור? להתערב, לכן צריכים להחריב את סדום, כי הם היו ממש בדרך לחיבור. אבל כלפי המצב של היום? אדם חי בשקט בבית, לא רוצה, לא נוגע, לא שום דבר, צדיק.

תלמיד: הם ברחו מייסורים או שמשהו אחר חייב שם את החיבור?

אני אומר לך מה היה לאברהם. לאברהם היה מצב כמו שהיום אצלנו כאן. כל אחד מוכן לאכול את השני. יותר גרוע מהיום, אם אפשר כך להגיד, אף אחד לא מבין את השני. רק צריכים לדבר על מה זה נקרא להבין את הזולת, להרגיש את הזולת, להיכנס לתוך העולם שלו, איך שהוא מסתכל על העולם, איך שהוא מבין, ואני לא מסוגל לזה, ולכן הוא לא צודק בעייני. תשמע את הפוליטיקאים שלנו, הכנסת שלנו זה ממש בבל, אף אחד לא מבין את השני.

תלמיד: אז מה רוחני בחיבור שאברהם עשה?

אברהם חיבר ביניהם מעל הפשעים, מעל הדחייה, הוא לימד אותם איך להתקשר באהבה, "על כל הפשעים תכסה אהבה". זאת אומרת, הוא לימד אותם שתי קומות, שבקומה אחת כמו שכולם חושבים, אין מה לעשות. אבל בקומה השנייה אנחנו יכולים לבנות אהבה כלפי הקומה הראשונה וזה מחזיק, וביניהן אנחנו מגלים את הבורא, בין פלוס ומינוס אנחנו מגלים את הבורא. ואנחנו עכשיו לומדים איך לעשות ממינוס פלוס כל הזמן, כמו שלמדנו נגיד אתמול ושלשום. זו שיטה.

תלמיד: למה הם היו צריכים את אברהם בשביל להוסיף את הכוח של האהבה?

כי אי אפשר אם מישהו לא מספר. תסתכלו על עצמכם כמה אתם לומדים ועדיין לא מבינים מה רוצים מכם.

תלמיד: אז למה הבורא בוחר להתגלות דרך אדם לאנשים אחרים ולא שהם בעצמם כל אחד יפנה לבורא?

אדם לא יכול. זה לפי הפירמידה, כך בנוי העולם העליון. תבין את זה מתוך הפתיחה לאט לאט.

שאלה: מה היה מיוחד באברהם שאפשר זאת, שדווקא הוא נבחר? מה הייתה התכונה שלו שאפשרה זאת ושלא היתה באף אחד אחר ושזה עבר דרכו בצורה כזאת?

היה לו גילוי הבורא. למה? כי הוא שבר פסלים. הוא האמין בכל הרצון לקבל ובהתפתחות המודרנית ובהכול, ואחר כך שבר אותם. זאת אומרת, הוא הגיע בהשגה שלו למצב שכל הגשמיות לא יכולה להתקיים בפני עצמה וחייבים למצוא לה שורש רוחני, חייב להיות בה.

תלמיד: מה היה מיוחד בו שאפשר לו לגלות את זה לבד להבדיל מאחרים?

שורש נשמה.

שאלה: לפני הקמת מדינת היהודים, מדינת ישראל רוב היהודים חיו באירופה. לא היה ביניהם איחוד לפני שקמה המדינה?

אתה לא קראת על כך?

תלמיד: קראתי, שמעתי שהיו חצרות של רבנים כאלה וכאלה, לא היה חיבור ביניהם?

איזה חיבור? אף אחד לא נכנס לחצר של השני.

תלמיד: זה הקטע שלא ברור לי.

זה ברור, יהודי תמיד בונה שתי בתי כנסת, לאחת הוא הולך ולשניה הוא לא נכנס.

תלמיד: אבל ליהודים באירופה היה מה שנקרא לחץ מבחוץ והם לא הצליחו להתחבר ביניהם וגם בארץ לא קרה כלום, למה?

אפילו בזמן של השואה הם לא יכלו להתחבר. כי זה הטבע שלנו, אנחנו מנוגדים זה לזה ואין מה לעשות. רק אם הולכים לפי שיטת אברהם וזה חכמת הקבלה, "על כל פשעים תכסה אהבה", "ואהבת לרעך כמוך". איפה יש לך את זה היום? אפילו במדינת ישראל, האם יש מי שבפועל רוצה שזה איכשהו יתממש? תן לי כזאת קבוצה, ארגון, משהו.

תלמיד היה פעם כן חיבור בין היהודים או לא?

כן, לתקופה קצרה.

תלמיד: מתי?

מזמן אברהם ועד תחילת חורבן בית המקדש הראשון. אבל בסוף זה היה עם רבי עקיבא שצעק, שצריכים להתגבר על שנאת חינם, וגם אז היו המון מלחמות והמון בעיות. אנחנו נצליח.

(סוף השיעור)