סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", שיעור 4
31. Aug. 2020
לכל השיעורים בסדרה: העבודה באמונה למעלה מהדעת 2020
שיעור בוקר 31.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
העבודה באמונה למעלה מהדעת –
קטעים נבחרים מהמקורות
אנחנו נמצאים ביום האחרון של הקיץ, נכנסים לתקופת סתיו וחורף. ודאי שכך מקובל פשוט על בני אדם, לכן גם אנחנו יכולים כך לספור. עדיין אנשים מרגישים יותר ויותר מיום ליום שהמצב הזה נמשך, וטוב שמיום ליום מרגישים שהמצב הזה כנראה לא יעזוב אותנו כל כך מהר. המצב הזה משפיע לא רק בזה שאנחנו חולים, אלא על כל החיים שלנו. לא על זה שאנחנו חולים, אלא העבודה, הבית, ההתקשרות אחד לשני, יחס אדם לחיים, לכל דבר, היום זה עובר שינוי. לא הייתה לנו כזאת מחלה, פנדמיה או משהו, שהייתה כל כך רחבה וכל כך עמוקה וכל כך נמשכת ועושה כאלה שינויים מהותיים בתוך האדם.
האנושות עדיין מתעקשת לעשות איזה שינויים, לא מבינה איזה ומה נדרש ממנה. אבל בכל זאת אני חושב שבזמנים הקרובים שעכשיו אנחנו נעבור, חודשיים, שלושה, אנחנו נרגיש שהפנדמיה, המכה הזאת מחייבת אותנו להשתנות. היא משנה את היחס שלנו לחיים, היחס שלנו לחברה, לכל דבר. משנה אותנו. ונקווה שאז יהיה לנו יותר קל לדבר עם האנושות, יותר מהר יוכלו להבין אותנו, בטוח שנהיה יותר קרובים בתפיסה, בהבנה ביחס לעולם ולמה שאנחנו צריכים להיות.
אני מקווה מאוד שהסתיו שמתחיל, עם כל ההרגלים שלנו בו, שאנחנו חוזרים לעבודות מתקופת החופש, הילדים הולכים ללמוד, סטודנטים וכן הלאה, זאת אומרת כולם מתחילים להיכנס לאיזה תלם, אז אנחנו נרגיש כמה אנחנו לא מסוגלים לחזור, אין לנו לאן לחזור. אנחנו לא מסוגלים לקיים אותן מערכות שהיו קודם. אין לנו כל כך הבנה איך לקיים את הדברים הקודמים ביחס לעבודה, ללימודים, להכול, לחיים שלנו, יחד עם כל התנאים החדשים שמתגלים כתוצאה מהפנדמיה. ואנחנו נתחיל לעכל את זה יותר בצורה חדשה.
אנחנו נרגיש שפחות ופחות בא לנו להיאבק נגד התופעות, אלא יותר להבין את מהותן הפנימית ואולי להשתנות ולשנות את עצמנו כלפיהם.
אמונה למעלה מהדעת זו בעצם העבודה שלנו על עצמנו. איך אנחנו צריכים לשנות את ההסתכלות שלנו על החיים, על עצמנו, על תפקוד הבורא כלפינו והתפקוד הרצוי שלנו כלפי הבורא. בעצם מדובר יותר על האדם, איך אדם צריך להשתנות ולראות את החיים שלו, את עצמו, איך צריך לייצב את עצמו בהסתכלות על מה שקורה בהכנעה, בלהבין את הכוח העליון, להעמיד את עצמו מצד הכוח העליון ולא מצד הטבע שלנו. זה בעצם נקרא "אמונה למעלה מהדעת", לעבור מכוח הקבלה לכוח השפעה, ממלכות לבינה.
נראה מה כותבים המקובלים ואיך אנחנו יכולים לזה להגיע.
קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך "קטעם נבחרים מהמקורות בנושא – העבודה למעלה מהדעת", קטע מס' 9 מתוך מאמר של הרב"ש, "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה".
"האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו, תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים. והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל. מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם, שנמצאים באדם."
(הרב"ש. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)
"האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו," זאת אומרת לרצון לקבל שלו, לכל מה שייך לדרגה הגשמית שבו הוא נולד והתפתח, עד שמגיע נגיד למצב של היום, אז הוא צריך להגיד כך: "תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים," כל הרצונות, המחשבות שלי הרגילים, הארציים, האגואיסיים, שזה אצלי כמו כל בני האדם, "זה נכון," כי כמו שאתם מרגישים, כמו שאתם מבינים, כמו שהבורא ייצב אתכם, כך אתם פועלים ואני מרגיש את התוצאות מזה ואני לא יכול להגיד שזה לא נכון. "שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה להשיב לכם." נגד זה אין מה להגיד, אלא זאת הרמה הגשמית שבה נולדתי, התפתחתי, אני חושב, אני מרגיש, על זה יש לי לעמוד, אין לי בסיס אחר. "אלא שניתן לנו", לאלה שרוצים ללכת בקומה השנייה, למעלה מהרגשת העולם הזה, "ניתן לנו עבודה למעלה מהדעת,". דעת זה היחס שלנו לעולם הגשמי, הרגיל, ולמעלה מהדעת זה יחס אחר שאנחנו צריכים לפתח. "שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת," לקבל את זה כך, "שאין אתם צודקים."
דווקא ההרגשה הזאת, היחס הזה שיש לי לכל מה שקורה כאן, זה יחס מיוחד, מסוים. ויש עוד אחד, ואני רוצה את העוד אחד הזה להשיג, להרגיש, לחיות בו גם כן. אני לא מבטל את העולם הזה, איך שאני עכשיו מרגיש אותו ומתייחס אליו, אני רק רוצה לקבוע עוד יחס יותר מזה, להיות למעלה מזה. כביכול אני לא מסתכל על העולם הזה מצד הנברא, אדם שחי בעולם הזה, אלא אני רוצה להסתכל על העולם הזה איך שמסתכל עליו הבורא.
יש דרגת מלכות ויש דרגת בינה. אני רוצה לראות את העולם בהסתכלות של בינה, של כוח ההשפעה שלא שייך לכוח הקבלה. אלה שתי רמות. ואמנם שנולדתי והתפתחתי ברמה הגשמית של המלכות, אני עכשיו רוצה להגיע למצב שאני מקבל, מרגיש, מחליט, מתקיים ברמה של בינה, ברמה של השפעה. איך אני מגיע לזה, זאת השאלה.
הוא אומר כך: "אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים." המחשבות והרצונות האגואיסטיים. דווקא אתם לא צודקים, יש עוד גישה, עוד צדק. "והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת," נגד מה שיש בקומת הדעת, "לכן אני נותן לכם תודה רבה" לכל הרצונות והמחשבות שלי הטבעיים, האגואיסטים שאתם הבאתם לי, אתם גידלתם אותי, אתם מכוונים אותי עכשיו ככה בינתיים להסתכל על החיים, אני מקבל את זה ואני מודע ומודה "על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל." זאת אומרת, שתי הרמות האלה צריכות להיות אחת למעלה מהשנייה. למטה זה בתוך הדעת, מלכות, צורה אגואיסטית, רגילה, כמו שכולם מסתכלים והולכים, ועל זה כתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", כך הוא מקבל את העולם קודם כל. והדרגה הזאת לא משתנה כי נולד עם האגו ועם זה הוא קיים, "מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת." אין לו על מה לבסס גם את הגישה הרוחנית שלו. "פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת." זאת אומרת, מה שאני מרגיש בכלים הרגילים שלי, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, כל החושים שלי וכל הרגש והשכל שעומד מאחורי זה, כל הדברים האלה שזה ה"אני" ברמת דעת, יש דרגה יותר חשובה עכשיו בשבילי שאני צריך להשיג אותה, "למעלה מהדעת". אבל למעלה מהדעת אני בונה על פני הדעת. אני לא מתנתק והולך לעוף באוויר, אלא אני בונה את שתי הדרגות האלה אחת על השניה.
הוא אומר כך, מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת." עכשיו אני כך קובע, שבשבילי לרכוש, להרגיש, לחיות בלמעלה מהדעת זה יותר חשוב מאשר בתוך הדעת. "אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת." זאת אומרת, אי אפשר ללכת ברמת האמונה למעלה מהדעת, אם אין לך תחתיה את דרך הדעת. "לכן דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת," והוא כל פעם מעלה את עצמו מדרגת הידיעה לדרגת האמונה," יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם," זאת אומרת של כל הרצונות שישנם בו, "שנמצאים באדם." וכך הוא בונה את הקומה השנייה.
(הרב"ש. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)
כך אנחנו בונים. לאט לאט.
שאלה: אני רוצה להתחיל בזה שאני מאחל לך מזל טוב, ויומולדת שמח היום.
תודה רבה, ויותר לא מדברים על זה. אני מאוד מצטער שאתם בכלל זוכרים את התאריך הזה. אנחנו לא זוכרים, לא חוגגים, ולא עושים שום דבר ביומולדת. זה מנהג ששייך לצורה אגואיסטית של האדם, כשהוא חוגג, כמו שכתוב בתורה, "יומולדת לפרעה". אצלנו בחכמת הקבלה, ובכלל בחיים הרוחניים שלנו אנחנו לא חוגגים יומולדת. אלא חוגגים לילדים עד גיל 10 נגיד, וזהו.
תלמיד: אז בקצרה, אני מודה לבורא שנולדת ואתה איתנו. זאת ההודיה שלי.
תודה.
תלמיד: לכל אחד יש דעת ושכל שונים ולכל אחד התנגדות, היינו עבודה שונה ברמת המאמץ האישי. איך אנחנו צריכים להתייחס לזה?
זה מה שאנחנו לומדים. אני לא יכול לענות לך במשפט אחד. נעשה, לאט לאט נייצב בנו את היחס למה שאנחנו עושים עכשיו. אנחנו בונים מכשיר חדש לראות את המציאות הרוחנית שבה אנחנו נמצאים, המציאות הזאת נמצאת בנו, בואו נגיד נמצאת סביבנו. ואנחנו צריכים לבנות בנו עבורה מכשיר מיוחד של חושים, רגשות, מחשבות, תכונות, הבנות, התקשרויות ביניהם, התקשרויות בינינו, כדי שאנחנו נתחיל להרגיש את העולם. אתה מבין? זה העיקר.
זאת אומרת שאנחנו נתחיל להיכנס עם "אני" ומה שנמצא מחוצה לי, אבל ברמה הרוחנית.
תלמיד: כל אחד לפי ההתנגדות שלו, זה לא משנה?
אנחנו נעשה את זה, ואתה תשתוק ותשתדל לבצע ואז יהיה לך ברור, ולא עם השכל שלך כמו שעכשיו אתה מנסה לעשות. אלא תשמע מה הם אומרים, ותשתדל בדיוק, עד כמה שאתה מבין, לעשות את מה שהם אומרים. בנוסף תקרא כמה פעמים ביום, בשבוע, ובחודש את מה שהם אומרים, תחזור ותחזור על כל הקטעים האלה ותשתדל לעשות תרגילים. בתרגילים האלה אתה בונה את החוש הרוחני שלך שנקרא "אמונה למעלה מהדעת".
שאלה: אמרת שכל אחד מאיתנו צריך לראות את העולם דרך הבינה. מה זה אומר לראות את העולם דרך בינה?
לראות לא דרך הרצון לקבל, אלא דרך הרצון להשפיע. מה זה? אני לא יכול להגיד לך מה זה. לא יכול להגיד. פשוט אי אפשר להסביר. הרגשה אפשר להסביר רק אם נדמה אותה למשהו שיש לנו. אבל אם אין לנו שום דבר למעלה מהדעת, אני לא יכול להסביר לך מה זה למעלה מהדעת. אלא כאן אנחנו צריכים לעזרה מלמעלה, שיבוא האור המחזיר למוטב והוא יחזיר אותנו להרגשה הרוחנית הזאת. ועל זה אנחנו עכשיו עובדים.
תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להבין ולקבל החלטה להתקיים ברמת הבינה. מה זה להבין לפי המקורות שאתה קורא לנו?
שאתה מתאמץ להבין כמה שאתה מסוגל, ולבצע מה שאומרים לך המקובלים על אמונה למעלה מהדעת. זה הכול, וזה מה שאנחנו עושים. לכן תעשה וכאן צריכות להיות פחות שאלות, כי לא תקבלו את זה דרך השכל. אלא רק אם אתם משתדלים יותר ויותר להיכנס לכזו תפיסת מציאות.
שאלה: באיזו ספירה נמצא עולם הדעת עצמו?
זו לא ספירה, זה כשכל עשר הספירות עובדות לפי צמצום, מסך, אור חוזר, בכוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה, ואז המצב הזה, ההתקשרות לרוחניות, נקרא "אמונה למעלה מהדעת".
תלמיד: ומה הבסיס?
הבסיס הוא השפעה.
תלמיד: והעבודה עצמה?
השפעה.
שאלה: הסיבה שבגללה אנחנו צריכים להיות בדעת ולעלות ללמעלה מהדעת, היא כי צריך להיות לנו ברור תמיד על פני מה אנחנו צריכים להתעלות?
הסיבה לזה שאנחנו צריכים לבנות בצורה מלאכותית את דרגת האמונה למעלה מהדעת, את דרגת ההשפעה, היא מפני שמלכתחילה הבורא ברא אותנו בדרגת הקבלה, בתכונת הקבלה וסידר לנו, הכין לנו הזדמנות, אפשרות לעלות לדרגה למעלה מדרגת הקבלה, לדרגת ההשפעה, זאת אומרת לטבע השני.
הטבע השני זה לא שאני נותן במקום לקבל, בידיים כמו שאנחנו יכולים לעשות או אפילו במחשבה איכשהו. בטבע השני אני מתלבש בכאלו מחשבות ותכונות כמו הבורא, וכך אני רואה את המציאות. אנחנו לא מסוגלים עכשיו לתאר לעצמנו את זה, אבל לאט לאט על ידי מאמצים בתפילה, בעיקר בתפילה, ויחד, אנחנו נגרום לכך שנתחיל להרגיש כמה שהמושג הזה מתחיל להיות יותר ויותר קרוב אלינו. נתחיל להרגיש שלפעמים הוא מופיע, ואנחנו נמצאים באיזו מציאות שונה, ונכנסים בה.
לכן אני מבטיח לכם שזה יקרה, אבל אחרי הרבה תרגילים שנעשים יחד בעזרת ה', וחובה להתפלל לבורא כי רק משם מקבלים את היכולת הזאת. וכמה שיותר שומעים ומרוכזים בפנים, בלהשתדל לבצע, בזה מצליחים. ולא בשאלות מפולפלות או משהו. תנסו בפנים מתוך עדינות הנפש להגיע לזה.
שאלה: על ידי מה מלכות נדחפת לבינה ובכל זאת מהו חומר הדלק העיקרי שגורם לי לטפס למעלה מהדעת?
ייסורים, שאנחנו לא רוצים להישאר במצב כמו שנולדנו, שאנחנו לא רואים כלום חוץ מהעולם המוגבל הזה, מנותקים מכוחות ההשפעה, ממחשבות הבורא, מהתוכניות שלו, שאנחנו נמצאים בדרגה של הנברא דעולם הזה, פשוט אדם בליעל. מה שאין כן לדרגה שאנחנו יכולים להגיע, משתוקקים להגיע, רוצים להגיע, זה בעצם הכוח שהביא אותנו לחכמת הקבלה, כי כל חכמת הקבלה קיימת כדי להעלות את האנושות, את כולם, לדרגת הבינה, לדרגת ההשפעה לדרגת הבורא, כמו שכתוב "שובה ישראל עד ה' א-לוהיך". לכן אנחנו צריכים להשתדל להבין את העדינות שבמצב, וכל אחד בקבוצות צריך להשתדל לעשות כאלה תרגילים, ומתוך זה תתחילו לראות איך אנחנו יכולים בכל זאת למצוא איזה פתח לתפיסה חדשה.
שאלה: בעבודה למעלה מהדעת אנחנו צריכים לחפש הרבה הזדמנויות לעשות מאמצים למעלה מהדעת, כלומר זה כמותי או לחפש את המקום הכי גדול ואיכותי?
המאמצים שלנו צריכים להיות כמותיים והתוצאה צריכה להיות איכותית יותר ויותר.
תלמיד: כלומר אני צריך להשתוקק שיהיו לי הרבה הזדמנויות, כמה שיותר פעמים לבצע התגברות, וזה חשוב יותר מאשר להגיד "מצאתי עכשיו ממש הזדמנות"?
יש לך הזדמנויות כאלה בכל רגע כי אתה נמצא בעולם הזה ואתה צריך להשתדל על פני כל העולם הזה להיות קשור למציאות מדרגת העולם הבא.
תלמיד: אני צריך להשתוקק להתגברות המחשבתית בכל רגע, נכון? לא לחכות לאיזו פעולה שעליה צריך להתגבר, אלא מחשבתית כמה שיותר פעמים לנסות לחזור להתגברות הזאת?
זה יותר מאמץ ברגש, לא בשכל. גם השכל עוזר ודאי אבל המאמץ הוא יותר מאמץ רגשי.
תלמיד: למה אני צריך להשתוקק ברגש?
להתעלות למעלה מהיחס האגואיסטי למציאות, לראות את כל המציאות דרך הקבוצה, דרך החברים, דרך היחס שלי להשפיע, דרך נתינה. אם יש לאדם כאלו נטיות פנימיות, יכולות, מאמצים, הוא עושה בזה תרגילים ואז הוא מגיע למצב שבהחלט מתחיל להרגיש את המציאות דרך תכונת ההשפעה. זה יקרה, יש לי סבלנות, אני יכול להיות איתכם בכל מצב הרבה זמן, אבל זה יקרה, התכנית מובנת, היא נמצאת.
תלמיד: עשינו היום תרגיל, רצינו לשים את העשירייה כביכול בתא הטייס, שהעשירייה מכתיבה את הכול. זה דבר שכדאי לעשות כל יום?
זה נכון אם תא הטייס הוא כמו סירה שמתקיימת ומתקדמת רק מכוח הערבות, לא מאף אחד אלא מכולם יחד, גם לפי הכיוון, לפי המטרה ולפי העוצמה וכן הלאה. כולם יחד משתדלים להיות קשורים שלא יהיה, חס ושלום, שכל אחד מושך לכיוון אחר. יותר טוב לא לעשות שום פעולה, מאשר למשוך לכוונים שונים. כי אם אתם לא מושכים לשום פעולה ואומרים "אנחנו לא עושים שום דבר, אנחנו עוצרים את עצמנו מלהשתתף בזה, רק רוצים שהבורא ינהל אותנו", אתם כבר איכשהו נמצאים במצב הנכון. איך להוסיף לזה, זו כבר בעיה כי אתם כבר צריכים להוסיף בערבות הדדית, מחוברת ומכוונת. אבל אתם צריכים להיות בטוחים שאתם כך עושים ואם לא אז כמו שכתוב "שב ואל תעשה עדיף".
אלה חוקים מאוד רציניים, כי אתה פשוט פועל, אתה נכנס למצבים שאתה בזה קובע את הכיוון וקצב ההתקדמות הרוחנית שלך. לכן כתוב "שב ואל תעשה עדיף", כי יש כאלה שמתקדמים וזה גרוע יותר מזה שיושבים ולא עושים כלום.
שאלה: היחס היפה והטוב בעשירייה שהוא למעלה מהדעת הוא יחס של השפעה כלפי החברים?
קודם כל כלפי החברים. ושוב, היו הרבה וישנם גם לא מעט אנשים, אפילו עכשיו בעולמנו שיש להם איזו הרגשה באמונה למעלה מהדעת, בהרגשה רוחנית. הבעיה שלהם, אני חס ושלום לא עושה עליהם ביקורת, אבל הבעיה שהם לא עושים את זה בסגנון של הדור אחרון. אנחנו רוצים לקיים אמונה למעלה מהדעת בעשירייה, בנשמה, אפילו במידה הכי קטנה שבנשמה שהיא עשירייה פרטית. זה הבדל מהותי בין זה שאנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת, לבין איש פרטי שמגיע לזה, למרות שיכול להגיע.
תלמיד: בהמשך לזה, כתוב שאנחנו צריכים לאתר את זה שיש לנו דעת ולהיות במודעות כלפי הדעת שיש לנו והדעת היא כנראה היחס האגואיסטי שיש לי בעשירייה. איך אדם מזהה נכון בעשירייה את היחס האגואיסטי שלו, במה זה מתבטא?
זה מה שהוא אומר לנו כאן, שהוא הולך לפי השכל והרגש, ואומר שהשכל והרגש שלו אומרים לו כך וכך. גם בשכל וברגש הוא לא הולך בצורה בוטה, לא בצורה שהוא מבטל את הכול ורוצה להיות גס, אלא "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", מִזה הוא מתחיל.
ואז הוא רוצה לעלות לדרגה שהוא רוצה לשפוט את הדברים האלה, וברור לו שאפשר רק על ידי זה שהוא הולך מאחד לעשירייה.
תלמיד: מהי הדעת שלי בתוך העשירייה, כל דבר שאני מרגיש בעשירייה, או יש איזה רגשות מסוימים שכלפיהם אני צריך להגיד, "עליהם אני צריך להתעלות" או שזו כל הרגשה שיש לי בתוך העשירייה?
כל הרגשה שיש לי בעשירייה היא הרגשה אגואיסטית שעדיין לא מסודרת רוחנית. אבל אני חייב להגיע למצב כזה עם העשירייה שדרכם אני מתייחס לכוח ההשפעה, בהם אני מוצא את כוח ההשפעה בפועל, שבהשתתפות שלי אני מאבד את עצמי ומרגיש אותם, בביטול שלי אני מרגיש אותם, וכך מתקדם.
זה יבוא. אני שמח שאתם שואלים, במיוחד שאלות כמו שאתה שואל, שאלות כאלה יפות, כבדות.
שאלה: אני, כמו שאמרת, דרך הביטול נכלל בחברים, מבקש עבורם ומשתדל להרגיש את החיבור המשותף שלנו. מה זה נקרא שבחיבור שלנו אני מביא את עצמי למחשבות הבורא?
בורא נקרא "בוא וראה", הוא לא קיים כלפי האדם, מהבחינה הזו שהאדם מרגיש אותו, ויש מצד האדם קשר עם הבורא. זה נקרא "בוא וראה", שאתה צריך לבוא למצב מיוחד ואז אתה נכנס בקשר עם הבורא.
הקשר יכול להיות כביכול חד סטרי, מצד הבורא זה בטוח ותמיד, כמו אימא שמטפלת בתינוק, שהוא אפילו לא יודע מי עושה ומה היא עושה. הקשר יכול להיות מצד התינוק, מצדנו כלפי הבורא. והקשר יכול להיות הדדי, "אני לדודי ודודי לי", שזו כבר מין שיחה. זה מה שאנחנו צריכים לבצע דרך העשירייה, כי בסך הכול, את הבורא אני מרגיש תמיד בהתקשרות שלי דרך החברים.
כמו שאומרים "אחרי כל חבר עומד הבורא", אז אם אני כך מתייחס לחברים אני מתחיל לזהות את הכוח הכללי שמנהל אותנו, מחבר אותנו, מייצב אותנו, כל פעם משנה אותנו. כך אנחנו מאתרים אותו.
שאלה: האם קודם אני צריך להשיג אמונה כדי לפעול למעלה מהדעת?
כן. להיות למעלה מהדעת זה כבר כוח האמונה. אנחנו צריכים קודם כל להיות בכוח האמונה, כוח האמונה הוא כוח ההשפעה, הנתינה.
אל תחשבו על אמונה לפי איזה פירושים שיש לכם מהחיים הקודמים. אמונה זה כוח השפעה, עד כמה שאני מתייחס בהשפעה למישהו, מה שאני מקבל מכוח ההשפעה הזה ממנו, זאת אומרת, מרגיש אותו, מבין אותו, שזה גם לא אותו, אלא בכוח ההשפעה משלי, אז נקרא שאני נמצא עימו בקשר.
כי אני לא יודע מיהו החבר, אין חברים, אין בורא, אין כלום. אלא אני מייצב אותם בכוח ההשפעה שלי אליהם. כך היא כל המציאות הרוחנית, אני בורא אותו, אני בונה אותו, אני מייצב אותו בכוח ההשפעה. זה נקרא "באור חוזר".
שאלה: כמו שהבנתי, "שב ואל תעשה עדיף", זה איזה שלב הכנה לפני פעולה במעל לדעת ביחס לבורא?
"שב ואל תעשה עדיף", הכוונה היא כל עוד אני לא מתקשר לעשירייה, כל עוד אני לא מסוגל במשהו לפעול בכוח השפעה, וכוח השפעה זה כלפיהם, שאני בתוך הכוח הזה, בתוך היחס הזה של השפעה רוצה להרגיש את המציאות החדשה, את היחס החדש, זה נקרא "שב ואל תעשה עדיף". אל תעשה שום פעולה.
כל הפעולות שאתה תעשה לא נטיית ההשפעה ממך, לא בנטיית הקשר עם האחרים בלגרום להם טוב, כל יתר הפעולות זה לרעתך. כי אתה בזה רק מגדיל את האגו שלך, ועוד יותר נכנס לגשמיות במקום לעלות לרוחניות.
תלמיד: הרי יש לנו לו"ז של הכלי העולמי, של העשירייה, וכן הלאה. ואני הרבה פעמים לא כל כך מוכן לאירוע או אפילו לשיעור.
אתה מגיע לשיעור.. גם אני כך. אתם חושבים שהשיעור שאני נותן לכם, אני רק נותן לכם ולי זה סתם ככה איזה דיבור מהפה ולחוץ? אני גם מגיע לשיעור, ואני מתקדם לשיעור. לפני השיעור אני קמתי והכנתי את עצמי לשיעור, ולפני זה ישנתי. לפני השינה אני גם קראתי משהו לפני שאני נרדם.
עוד ראיתי איך הרב"ש עושה את זה שבלי זה הוא לא היה הולך לישון, בלי שהוא קורא משהו ממחברת "שמעתי". סתם פותח באיזה מקום קורא חצי דקה או דקה, ואז נרדם. ככה זה היה.
תלמיד: אני מבין שצריך כך, אבל אני לא תמיד בזה. אני תמיד מגלה את עצמי פתאום ששכחתי להתכונן, או שהתעוררתי לא מוכן.
אין לך קנאה. אתה צריך לקבל דוגמה מחברים שהם כך עושים, אז הקנאה תעזור לך, וגם אתה תקיים את זה. אבל לא יכול להיות שאתה נרדם עם איזה סרט בטלוויזיה. אפילו שהסתכלת במשהו, אבל המחשבות שאיתם אתה הולך לישון, הן כבר צריכות להיות לכיוון ההשפעה.
וגם רצוי לישון לבד. סליחה שכך אני אומר, אבל לא במיטה הזוגית, אלא לכל אחד יהיה לו מיטה משלו. המיטה של האיש והאישה יכולים להיות אפילו באותו חדר, ובאמצע שידה, ועל השידה ספר "שמעתי", שעון מעורר, וכוס מים אם אתה רוצה. כך זה היה אצל רב"ש. ממש כך. תשתדלו לאט לאט להתקרב לדברים האלה, ואתם תראו שהמחשבות גם הם יסתדרו בהתאם לזה. אנחנו לאט לאט ניכנס לזה גם בפועל, גם במחשבה. כך יהיה.
שאלה: הייתי רוצה שתסביר לי. אני הרגשתי כחולה שצריך לרוץ לעשירייה, כי הרגשתי שזה המקום שמרפא אותי. השאלה היא, האם התלות הזאת היא טובה, ומה המשמעות שיש לה? זאת אומרת," זה טוב להרגיש את ההגבלות וגם את התרופא, שזה בא מהבורא באותו זמן?
כל דבר שאתה מרגיש כהשפעה מהעשירייה זאת השפעה טובה, אפילו שהיא נראית לך רעה. אפילו שהעשירייה לוחצת עליך ולא יודע מה שהיא עושה איתך, דורשת ממך משהו, זה הכול לטובה. אפילו שהעשירייה אומרת לך "לך מאתנו, אנחנו לא רוצים להיות אתך חבר", גם זה לטובה.
מה שעושה העשירייה, תקבל את זה כממש מגיע מהבורא. תקבל את זה, ותבצע. אל תנסה להתנגד לזה סתם כך, אלא יכול להיות שתברר, תבקש אחר כך. אבל בעצם תקבל מה שהעשירייה מחליטה, כי זה חוק משמים. כל העבודה שלנו היא צריכה להיות בהכנעה כלפי החברים. וזה במיוחד לדור שלנו.
אם היית שואל אותי לפני מאה או מאתיים שנה, ואפילו לפני זה, לא הייתי מסביר לך בצורה כזאת. אמנם ש"מתן תורה" ו"ערבות" הם כתובים בתורה, אבל בכל זאת, זה לא היה בפועל לאותם הדורות שהיו קודם. בדורנו, כמו שכותב בעל הסולם, כמו שאנחנו רואים לפי כל מה שקורה בעולם, אנחנו כבר נמצאים במציאות הכללית שחייבים להתקדם רק דרך עשיריות. אז נשתדל.
שאלה: השבוע האחרון צפון אמריקה בוערת, ואנחנו מכניסים את הרב"ש לחיינו. למה יש כזאת הרגשה שאנחנו יכולים לעלות למעלה מהדעת ולהתחבר לרב"ש, כאשר אתה חולק איתנו סיפורים אישיים שלך על הרב"ש?
אני רוצה שכך זה יהיה שאתם תתקשרו אליו, כי זה המקור הרוחני שלנו, דרכו אנחנו מקבלים את כל ההשפעה רוחנית מהבורא. כמו שהוא מתלבש, מתקשר לאבא שלו בעל הסולם, ובעל הסולם לבעל שם טוב, ולאר"י, וככה הוא הולך מהם עד רבי שמעון, ועוד, עד אדם הראשון וכולי.
זו השרשרת, שושלת של מקובלים שאנחנו דרכם מקבלים את הקשר עם הבורא, מקבלים את החיים הרוחניים שלנו. לכן אני מעוניין שאתם תתקשרו אל הרב"ש. אני רק עומד כאן באמצע כמו מדריך, אבל רב"ש זה ממש מקור החיים הרוחניים.
שאלה: אנחנו מתכוונים להתחיל בלוס אנג'לס ערב רב"ש בימי רביעי, שזה יהיה ממש שעה וחצי סביב הרב"ש, וזה יהיה בעצם להיכנס עמוק יותר אל תוך מאמרי רב"ש. אנחנו נזמין עוד עשיריות בצפון אמריקה להתחבר איתנו, כדי שאנחנו נוכל באמת לעשות את מה שאתה מדריך אותנו לעשות. תודה.
אני אשמח לשמוע איך שזה מתקיים. אני כתבתי פה ושם, דיברתי פה ושם על הרב"ש. אתה יודע, החיים זה דבר שאי אפשר למסור ככה. אני הייתי קשור אליו שתים עשרה שנה בפועל, הייתי מסיע אותו באוטו, ויחד היינו הולכים לטבול לפני שיעור הבוקר. לפני שלוש בלילה היינו נכנסים לשיעור, החברים היו מגיעים, הוא היה נותן שיעור, ואני הייתי מגיש לו כוס קפה, יושב לידו ומקליט ורושם את כל השיעורים.
אחרי השיעור הוא היה הולך לאכול ארוחת בוקר ולנוח, אחר כך בשעה תשע הייתי בא אליו והיינו נוסעים לכל מיני מקומות. או לפארק או לים לטייל, לשבת, לדבר, וכך זה היה יום יום שלוש ארבע שעות בנסיעה. בצהרים הייתי מחזיר אותו הביתה, הוא היה אוכל, ישן כחצי שעה, ואחר כך כותב מאמרים. בערב שוב היו לומדים "עץ חיים" ו"זוהר".
כל הזמן זה היה לידו, רק בזמן הפסקת צהרים שהוא היה ישן, אוכל, כותב מאמר, אני הייתי עובד. לכן אני רוצה להעביר אליכם כל אותה ההתרשמות שיש לי מהאיש המיוחד הזה, כי אף אחד לא הכיר אותו, אף אחד. זה שאתה נמצא ליד בן אדם, אתה כל הזמן נמצא. הייתי אתו חודש בבית חולים.
ממה הכול התחיל? מזה שהגעתי אליו ללמוד. על זה כתוב. אחר כך בזמן שיעור שאותו אני למדתי בכלל עם הילל גיבשטיין, נודע לי שהוא צריך בבוקר מוקדם להיות אצל רופא אוזניים, כי הייתה לו בעיה עם האוזן. זה היה בחצי שנה הראשונה, כי הגעתי בפברואר, ואחרי המפגש עם הרופאים האלו אנחנו נכנסנו לבית חולים כבר בחודש יוני, לפני חג השבועות. יצא שהייתי אתו שלושים יום בבית חולים. נתנו לו חדר, ואני אתו באותו חדר ישן בכורסא, וכל הזמן להיות עימו. הייתי קצת נוסע הביתה לשלוש ארבע שעות, באותן השעות שהוא רגיל היה לישון, ואחר כך שוב חוזר. ולכן אתה יודע, להיות שלושים יום ליד בן אדם בפרט שהוא זקן ואתה צעיר, זה משהו.
הוא היה יותר מבוגר ממני בארבעים שנה, וכשישבתי לידו, כל הזמן למדנו. הוא לא היה יכול לעשות משהו אחר חוץ מללמוד, ולמדתי ממנו המון תוך חודש הימים שהייתי לידו. אתה מבין מה זה? ומה שהוא סיפר, ומה שהוא.. וחוץ מזה העיקר זה שהייתי צריך לרחוץ אותו, להלביש אותו, כי הוא היה עם אינפוזיות ולא יכול היה לעשות שום דבר עם הידיים, אז הייתי צריך לעשות הרבה פעולות במקומו. ככה זה.
בפעם השנייה שהיינו בבית החולים, היה כשהוא שרף את עצמו. בלון הגז התלהט, והוא נשרף. לקחו אותו לבית חולים, והתקשרו אלי הביתה וסיפרו שזה קרה מאוחר בערב. רצתי לבית חולים, ושוב נשארתי לידו. שם הוא היה עם שתי ידיים שרופות, והפנים כמעט ולא. הייתי צריך לטפל בו, להלביש ולהוריד, ללכת אתו לשירותים ובחזרה. כל דבר. אדם בלי שתי ידיים, אתם מבינים מה זה? וכל הדברים האלה הם ממש נתנו הזדמנות להכיר את היחס שלו לחיים, את הגישה שלו לכל דבר. זה מאוד עזר.
לכן, אני מאוד רוצה שתכירו איכשהו את הגדלות שלו. זה אדם שכל חוכמת הקבלה היום, מגיעה לעולם הזה דרכו. אמנם יש הרבה קופצים שרוצים לכתוב עוד פירושים על "ספר הזוהר" במקום בעל הסולם, ועוד במקום "תלמוד עשר הספירות" כל מיני דברים, אבל כל זה פג תוקף. אני גם שאלתי אותו, האם אלה הפירושים הסופיים, הוא אמר, אלה הפירושים הסופיים, גם "פירוש הסולם לספר הזוהר", אין יותר מזה, אפילו שיוסיפו כל מיני דברי חוכמה ויעשו לך איזו העברה קלה, כמו שאנחנו עשינו, אני עשיתי את זה מפני שהגיעו אנשים שלא ידעו לקרוא בסגנון הזה של הזוהר, וגם על זה דיברתי איתו, אבל יותר מזה לא.
ובכלל, ב"תלמוד עשר הספירות" אין יותר מה לפרש אפילו שבעל הסולם לא פירש. שאלתי את רב"ש האם צריך עוד לפרש את בעל הסולם, [הרי] כל דף ב"תלמוד עשר הספירות" אפשר לפתוח לעוד עשרה דפים, אבל הוא אמר לא כדאי. כל יתר העבודה הפנימית של האדם צריכה להביא אותו מזה שיהיה דבוק בטקסט של בעל הסולם בלבד. ולכן, כל הפירושים על תלמוד עשר הספירות בעיניי פסולים, אני לא יכול להגיד שהם לא נכונים, אבל פסולים להתקדמות הפנימית של האדם הקורא.
קריין: יש ספר שהוצא לאור ונקרא "תמיד איתי". מקובצים בו הסיפורים של רב ביחד עם רב"ש, עליהם אנחנו שומעים במהלך השיעורים, הסעודות, הנסיעות לטבריה, הימים בבית החולים וכולי. מאוד מומלץ ומרגש. זה נמצא באתר שלנו.
שאלה: בנוגע למה שאמרת על הגישה הנכונה לאמונה למעלה מהדעת בדור האחרון. ברור שאנחנו אפילו לא יכולים להגיע לאמונה למעלה מהדעת אלא אם זה בעשירייה. יחד עם זאת, ברגע שזה קורה, זה יכול להיות ביחס לעשירייה או ביחס לכל דבר אחר שקורה בחיים. אם אנחנו מתקרבים לזה דרך העשירייה, זה משהו שחותך בעצם את כל המציאות, האם אתה יכול לבאר למה אתה מתכוון כשאתה אומר "הגישה הנכונה עבור הדור האחרון"?
שאנחנו צריכים להשתמש בכוח העשירייה, בכוח הערבות, בצורה השלמה, להשתוקק להשתמש בו כך. [בצורה] השלמה זה שכל האנושות וכל הנשמות בכלל שזה מעבר לאנושות שאנחנו מגלים עכשיו כגופים החיים, כולם מתקרבים וקשורים למערכת אחת של אדם הראשון. לכן ההרגשה, הידיעה, התפיסה הזאת, צריכה כל פעם להתייצב בתפיסתנו יותר ויותר, ואנחנו צריכים להשתוקק לזה שכל העולם, אפילו שהם לא פועלים כל כך בהפצה, אבל שכל העולם ייכנס לזה, כמו שכותב בעל הסולם. זה מאוד חשוב.
תלמיד: אמרת שאולי יש כאלה שפונים לזה בצורה אינדיווידואלית, אבל אני לא מבין איך אפשר בכלל לפנות לאמונה למעלה מהדעת בצורה אינדיבידואלית? האם זה אומר לא לכלול בזה את העולם? זו הכוונה בצורה אינדיווידואלית?
לא, לא להתכלל בעשירייה. כי בסך הכול הבורא שבר את הכלי כדי לתת לנו אפשרות במעשה להגיע לתכונת ההשפעה. זה הצורך לשבירת הכלי. ולכן יוצא שאם אנחנו לא משתמשים בכלי השבור בצורה נכונה איכשהו, לראות אותו מחובר בזה שאנחנו מבטלים את האגו שלנו, רוצים שהכול יהיה מחובר. רוצים שהבורא יחבר את זה כי אנחנו מבינים שזה לא בכוח שלנו, זה לא כמו בעולם הזה לעשות קבוצה, לבנות קבוצה, אלא זה לחבר את הכוחות האגואיסטים במערכת רוחנית. זאת אומרת בצמצום, במסך, באור חוזר בצורה של עשר ספירות, שעשרה רצונות אגואיסטים מתחברים ביניהם על ידי המאור המחזיר למוטב שעושה מהם מערכת שלמה, השלמה מהם. זאת העבודה, בזה אנחנו מגיעים למימוש של אמונה למעלה מהדעת.
תלמיד: אז בעבר פרט היה מגיע לאמונה למעלה מהדעת רק כהכנה עבור תקופתנו, בכל זאת, קשה לי להבין, איך פרט יכול לעשות את זה?
האגו שלהם היה כל כך קטן שהם לא היו צריכים לעבוד כל כך על החיבור ביניהם. רק מזמן האר"י והלאה לפני נניח חמש מאות שנה, האגו התחיל לגדול יותר ויותר, ואז הייתה גם קפיצה בהתפתחות הטכנולוגית, המדעית, הרפואית והכול בעולם שלנו. האגו גדל במיוחד מזמן הבעל שם טוב, אחרי האר"י, לכן הוא ייצב לנו את העבודה הרוחנית ובעל הסולם כבר חתם בזה. זאת אומרת, נגמרה תקופת ההתפתחות האגואיסטית הסופית של האנושות, ונשאר לנו רק לממש את הקשר.
אבל לפני כן, כמו שאנחנו לומדים בתחילת ההקדמה לתלמוד עשר הספירות, אפילו אם היית לבד ו"פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן"1, היית מגיע לגילוי הרוחניות. לא היו צריכים אפילו לעסוק כל כך בחיבור, האגו היה מאוד קטן. לכל דור תנאים משלו. אנחנו נמצאים בדור האחרון, אצלנו התנאי הוא להקים את כל המערכת.
שאלה: כותב בעל הסולם, "אי אפשר לומר שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל. מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת". מה זאת אומרת שאם אין דעת אז אי אפשר ללכת מעל הדעת?
בפועל אני אגיד לך. אדם מגיע לחכמת הקבלה, הוא רוצה להבין, להשיג, לדעת, להרגיש, הוא רוצה הכול, בשביל מה חיים? למה חיים? מה הטעם בחיינו? אבל אין לו אפילו גישה אגואיסטית ומיוצבת נכון לזה. אין. הוא רוצה. תשאל אותו מה הוא רוצה? הוא יגיד לך כמה וכמה משפטים, עד כמה שהם נכונים, צודקים. וכאן השאלה, מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", כי קודם כל צריכה להיות הרגשת דעת, שאת זה אני רוצה להרגיש ואת זה אני רוצה להבין, לא לגשמיות, אלא לרוחניות. נגיד אנחנו לומדים פתיחה לחכמת הקבלה, תלמוד עשר הספירות, גם מאמרים של בעל הסולם, במיוחד על הטבע, אנחנו רוצים להשיג את זה כמו שאנחנו משיגים את הטבע שלנו. אני רוצה לדעת, יש לי שכל ואני רוצה לדעת את הדברים האלה. למדתי באוניברסיטה ועשיתי עוד כל מיני דברים בחיים שלי עם המוח שלי ואני לא ממש טיפש, אני רוצה לדעת והנטייה שלי היא נטייה טבעית. כך אנשים מגיעים לדעת מה הטעם בחיינו, מה הטעם בימינו, בשביל מה לי, מה כל זה, ואני פותח את זה עם הכלים שלי. זה נקרא שאני לומד "בתוך הדעת".
אחרי שעסקתי בזה כמה זמן וזה תלוי משורש הנשמה, עד כמה שהנשמה יותר גדולה, האגו של האדם יותר גדול. לא האגו הארצי, אלא עד כמה הוא רוצה להבין, רוצה להשיג, רוצה לשלוט בזה, ברוחניות, אבל עם הרצון לקבל שלו. והוא לא מוותר, שנים הוא נכנס ממש עם השיניים לתוך העניין הזה, "איך אני משיג? איך אני מבין? איך אני רוכש את זה?" הוא ממש עובד בזה כמו במכרה, ורק אחרי זה, כשהשקיע בזה כל כך הרבה זמן והוא רואה שלא הולך שום דבר, אז, ישנם כאלה שעוזבים, וישנם כאלה שלא יכולים לעזוב, פשוט לא מסוגלים, איך לעזוב? למות כן, אבל לחיות ולעזוב הוא לא יכול. כי בלי זה החיים לגמרי ריקניים.
לכן הם בכל זאת נשארים ומתקדמים, אולי לא בקצב כמו קודם כשהרצון לקבל תמך בכל כוחו, אבל הם מגיעים למצב שבו לאט לאט הם מתחילים לשמוע מה זה נקרא "דרגת האמונה", מה זה נקרא שהיא נמצאת "למעלה מהדעת", מה זה נקרא "דרגת ההשפעה" שאפשר להגיע אליה דווקא על ידי חיבור, שאתה יוצא מעצמך לתוך החבר ודרך החבר, זה נקרא "דרך השפעה", אתה מתקשר לבורא כי אחרת אתה מתקשר לבורא עם הרצון לקבל שלך, אבל אם אתה מתקשר דרך החבר, אתה מתקשר כבר בצורת להשפיע ואז יש לך קשר עם הבורא ולא עם משהו שאתה בנית לעצמך כאיזו דמות כוזבת. זה לוקח זמן. בזמננו אנחנו חייבים לכוון את החברים שלנו לכך, ולא חשוב לנו באיזו תקופה הם נמצאים בהתפתחות שלהם, כי כמו שכותב בעל הסולם וקובע, אנחנו נמצאים בדור האחרון, אנחנו חייבים להיות במגמה הזאת. וכבר בקרוב תראו עד כמה אנחנו נצליח ובמיוחד בזכות ווירוס הקורונה שנותן מכה לכל האנושות. כל האנושות צריכה עכשיו להתהפך ולחשוב אחרת והיא עושה את זה בלי ידיעתה מה בדיוק, ואנחנו צריכים מצידנו גם לעשות איזה מהפך פנימי. וכך נתחיל עוד מעט להתקרב זה לזה, האנושות ובני ברוך.
תלמיד: אז רק הסבלנות והעקשנות זה נחשב אצלנו כדעת?
לא סבלנות ועקשנות. סבלנות ועקשנות בחיבור ובתפילה לבורא, בתפילה הנכונה לבורא. בסבלנות ובעקשנות אתה יכול להשתמש לכל כיוון. זה בתפילה לבורא שיעזור לנו להתחבר, שיתגלה באור שלו שמתקן אותנו, מחבר אותנו, מכוון אותנו, "ה' יגמור בעדי"2 עליי רק להתפלל.
תלמיד: הבנתי מדבריך ש"שב ואל תעשה עדיף", זה אומר לעבוד בקשר מתמיד עם העשירייה שלך. זאת אומרת, קודם כל צריך להתקשר לעשירייה, ורק אחרי זה לעשות פעולה רוחנית. עכשיו אני מבין שאותו הקשר עם העשירייה ״שב ואל תעשה״ מאוד חשוב, כי בלי הניסיונות האלה בעבודה עם העשירייה, אני לא אשיג אמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, החשיבות של הרוחניות מתקבלת מהקשר עם העשירייה.
אתה לא יכול להתקשר לבורא אלא מתוך עשר ספירות, מתוך פרצוף, אחרת אתה לא מזהה אותו. לכן צריכים קודם כל לדאוג לקשר בין העשירייה, ומתוך הכלי הזה יהיה לך קשר עם הבורא.
שאלה: מה זה אומר להתקשר עם הבורא דרך החברים, איך זה מתבטא בעבודה שלנו בעשירייה?
אתם תראו איך הפרצוף מתקשר לאור. יש פרצוף, עשר ספירות המחוברות ביניהן, הן רוצות להיכנס עם האור העליון במגע, "מגע" זה נקרא "זיווג דהכאה". תלמדו שוב איך זה קורה, ואז תראו איך האור העליון בא, מסתלק, מתחבר, ממלא אתכם וכן הלאה. תבנו קשר שבו אתם יכולים להתקשר לבורא. תנסו, תחפשו איך עושים את זה, ובפועל תממשו את זה בקבוצה. אפילו בצורת משחק, שאתם לא יודעים איך, זה לא חשוב, כמו ילדים שמשחקים, שלא יודעים איך לעשות ועושים לא נכון, אבל דווקא על ידי זה הם גדלים. דווקא על ידי הטעויות אנחנו מתקדמים לכיוון הנכון. "אין צדיק בארץ3", ברצון שלו, שיכול להצדיק את הבורא ואת כל הבריאה, זה נקרא צדיק, "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב", שהגיע כבר לעל מנת להשפיע לבורא ולדבקות "ולא יחטא", דווקא בדרך שלו הוא כל הזמן מגלה טעויות ומתקן אותם.
שאלה: היינו רוצים לדעת אם הרב"ש היה מספר לך על בעל הסולם? היינו רוצים להכיר גם את בעל הסולם, כפי שסיפרת לנו על רב"ש.
אני לא יכול להגיד הרבה על בעל הסולם, אלה דברים כאלה שאני לא יכול לדבר על בעל הסולם לפני כולם. הם דברים מאוד חריפים, מאוד פנימיים, הם יכולים לעורר הרבה אנשים ואפילו הרבה ארגונים. אני לא יכול לעשות את זה.
בעל הסולם בכל זאת החזיק את יסוד הבריאה, כמו שאנחנו קוראים מנבואתו, ולכן היו לו דעות מאוד רחוקות מעמך, עם חילוני, עם דתי, לא חשוב, ועוד מוקדם להסביר את התפיסה שלו בפרהסיה לפני כולם. שמעתי, לא הרבה, אבל ממה ששמעתי אני חושב שעוד לא הגיע הזמן לדבר על זה. אם יבוא הזמן, נגלה, ואם לא אז אתם תגלו לבד. ככה זה ברוחניות. כשאתם עולים למעלה, אתם מתחילים לגלות בעצמכם, וזה לא דרך בני אדם, אלא דרך כוח עליון.
שאלה: רב"ש הוא כל כך גדול לעומתי, שזה נהיה בלתי אפשרי לחקות אותו. אני שואל את עצמי איך להשיג את גדלות הרב"ש שתהיה לנו כהשראה, ולא שהגדלות הזאת תבטל אותנו ונרגיש שזה בלתי אפשרי להשיג.
אנחנו צריכים רק להשקיע את עצמנו במאמרים שלו, וכמה שיותר שיכוונו אותנו בחיים, פשוט מאוד. קטעים, כמו שאנחנו לומדים כל הזמן, ויש 400 מאמרים ואגרות והכל. החומר משני המקובלים האלה הוא חומר עצום, וכולו במיוחד לעבודה הפנימית של האדם.
אם אתם במשך היום עוברים על שיעור הבוקר, לוקחים איזשהו מאמר קצר או ליקוטים כאלה מהמאמרים של רב"ש או בעל הסולם, ועוברים על זה, אין יותר טוב [מזה]. הכי טוב לדבר במילים שלהם, ולא שכל אחד רוצה להגיד בקבוצה משהו מעצמו, אלא יותר טוב שאנחנו נקרא, נשמע את מה שהם כתבו.
שאלה: אמרת שהילד מתפתח דרך טעויות, שובר דברים, ואנחנו אומרים ״שב ואל תעשה עדיף״, איך זה משתלב?
לא, אנחנו אומרים שוודאי שאנחנו צריכים לעשות משהו, אבל ״שב ואל תעשה עדיף״ זה שאם אתה לא יודע, אם אתה לא מברר מה אתה יכול לעשות ברוחניות, אז אל תעשה. אבל אם החלטת ואם אתה עושה, זה כמו ילד קטן, הוא בטוח שהוא עושה נכון, ואנחנו יודעים מלמעלה כשמסתכלים עליו שבטוח שהוא ישבור, אבל שישבור, הוא ילמד מזה, כך גם הבורא מסתכל עלינו. אבל אנחנו רוצים להתקדם למטרה הנכונה, לכן כתוב שצריכים לעשות. אבל אם אתה לא יודע איך בדיוק אתה עושה, אמנם יכול להיות שאתה טועה, אבל אם אתה לא יודע, אז ״שב ואל תעשה עדיף״. אתה צריך לשבת ולברר עם עצמך ועם העשירייה ואחר כך להחליט.
תלמיד: שמעתי עצה כזאת, שאנחנו כל הזמן מבררים בעשירייה, ובלי זה, בעצמך עדיף בכלל לא לעשות כלום כי זה יהיה לרעתך.
זה כתוב ממש במאמרי רב"ש ובעל הסולם, שיותר טוב לפנות דרך עשירייה, ואם אתה פונה אבל לא דרך עשירייה, אתה עושה בזה נזק, וטוב יותר לא לפנות. טוב יותר לא לפנות לבורא אם אתה לבד, אלא רק דרך עשירייה.
כשאדם מגיע לחכמת הקבלה אנחנו לא רוצים להגביל אותו, אלא שיתרגל כמו שילדים מתרגלים להיות במשחקים הקטנים שבהם הם לא מבצעים כלום אבל מותר להם לעשות כל מיני שטויות משלהם. לכן כך אנחנו אומרים לאדם, "תבקש, תתפלל, תפנה לבורא" וכן הלאה. אבל באמת כשהוא גדל, אנחנו מתחילים להסביר לו שהפנייה האמיתית לבורא, היא לא סתם כך איך שהוא היה פונה מעצמו, [אלא] רק דרך עשירייה.
תלמיד: האם הפעולה זאת פנייה?
אני לא יודע מה אתה אומר, נניח שכך.
תלמיד: מה זאת פעולה?
שאני פונה מתוך הלב לבורא דרך החברים שלי, דרך כל העשירייה, שאני עושה קשר בינינו, ובתוך הקשר בינינו אנחנו פונים אליו, זה נקרא "תפילה בציבור", "מניין", פחות ממניין אין תפילה, אלה חוקי התפילה. ומאיפה עושים תפילה? מהמקום שכולם מתחברים, והמקום הזה נקרא "בית כנסת". בית זה מקום, וכנסת זה שכולם נמצאים בכינוס, בחיבור ביניהם, אם לא מתחברים זה לא נקרא מקום התפילה, זה לא נקרא "בית כנסת".
תלמיד: אני פשוט ביררתי נקודה כזאת שנראית חשובה, התפילה היא רגשית מאוד, חשובה מאוד, אבל אפשר לטעות שם, ואולי עדיף לא לעשות כלום בזה?
אם אתה הולך לחיבור ורק לו אתה דואג, ומתוך נקודת החיבור אתה רוצה לפנות לבורא ולהרגיש אותו גם בתוך החיבור, זה מה שצריך לעשות, ופחות מילים ופחות מחשבות אחרות סביב זה, תתרכז רק בזה.
שאלה: רציתי להגיד שכל סיפור שאתה מספר על רב"ש נותן לנו התפעלות, התרשמות עמוקה מאוד. ורציתי לשאול, בשביל מה הבורא נותן לנו מחלה גשמית, אפילו לנשמות גדולות כאלה כמו רב"ש, מה הוא רוצה להגיד לנו בזה?
מתוך ההתקשרות של המקובל עם כל האנושות, עם כל הכלי הכללי, הוא צריך לעבור גם בצורת דומם צומח וחי כמו כל האנושות, גם הוא צריך לעבור את המצבים האלה.
שאלה: מיום ליום אנחנו מרגישים שאנחנו תלויים בחברים, המחשבות שלנו הן מחשבות החברים, ובאמת האדם נמצא בידיים של החברים שלו. איך מתוך הנקודה הזאת אנחנו יכולים להגביר את הקשר בינינו ולהגיע לאמונה למעלה מהדעת?
גם על זה צריכה להיות תפילה. אין לי עצה אחרת. כי לבנות את הכלי אפשר רק על ידי האור.
תלמיד: זאת בעצם לא שאלה, אלא קשור לערבות ולעשירייה. רציתי להגיד שבימים האחרונים חתמנו על ערבות בקבוצה שלנו, והקבוצה שלנו נמצאת עכשיו בכיוון טוב מאוד.
יפה, אני שמח מאוד. אני מכיר את הקבוצה שלכם, היינו שם איתכם יחד בכנס יפה מאוד, זה מקום יפה, אנשים יפים, תנאים טובים, אני מקווה שזו ממש כניסה להצלחה.
שאלה: האם פעולה דרך העשירייה זה משהו פנימי יותר או פעולה חיצונית?
פעולות בעשירייה הן בעיקר פעולות פנימיות, שאנחנו מדברים עליהן וכל אחד וכולנו יחד רוצים לבצע אותן בצורה הפנימית, עד שמרגשים את עצמנו קשורים ממש בלבבות בכל הפעולות הרוחניות שלנו.
(סוף השיעור)