כנס "קבלה לעם" הווירטואלי מרץ 2019

"אביב 2019"

שדה אשר ברכו ה'

שיעור 1

שיעור 22.03.2019 -הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה (תרגום סימולטני מרוסית)

ערב טוב, יום טוב, בוקר טוב לכל כל החברים שלנו בכל העולם. מברכים את כולם כאן מהאולפן שלנו, בכנס הווירטואלי שלנו. אני מאוד שמח שיוצא לנו להעביר יחד כאלה אירועים. למעשה אין דבר שיכול להיות יותר טוב, שמסוגל יותר כדי להשיג את מטרתנו הגדולה. ונתחיל. אני מקווה שכולכם יושבים בקבוצות, כיוון שהכנס הוא תמיד מחבר ומיד אנחנו נראה את זה מהשיעור הראשון שנקרא "שדה אשר ברכו ה'".

כתוב, "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד."

(בעל הסולם. אגרת ד)

שוב,

"ולא חסר לך כלום", כלומר לא צריך לעשות שום דבר אחר, כלום, "אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה'", זה הקבוצה, ושם נמצאת הברכה שלו. אם אנחנו נעבוד בצורה נכונה, אנחנו נמצא אותו שם, כדי ללקט כל אותם האיברים של אותה הנשמה השבורה של אדם ולחברם יחד כמו שהיה לפני השבירה.

סדנה

איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את העבודה הזאת של לחבר את רסיסי, חלקי הנשמה, כמו שהייתה לפני השבירה? מה אנחנו צריכים לעשות בשביל זה בקבוצה? זאת השאלה הראשונה, זאת המטרה העיקרית שלנו. זה מה שאנחנו עוסקים בו ומה שכל האנושות צריכה להגיע אליו, לצאת לשדה. כלומר לאסוף את הקבוצה, להראות לה, להתוות לה את הדרך ולהתחיל לאסוף את כל אותם החלקים של אותה הנשמה האחת, כדי שביחד אנחנו נוכל להרגיש אותה במצב יותר ויותר שלם. מה אנחנו צריכים לעשות בשביל זה? איך אנחנו צריכים לעבוד?

*

אני חוזר על אות א', מה שכבר קראתם.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד" כמו שהיה לפני השבירה.

למעשה זאת כל העבודה שלנו, למצוא את השדה, כלומר בינינו, את השדה הזה ליצור אותו, לצאת לתוכו מתוך עצמך, כדי שכל אחד מאיתנו יצא מתוכו, מעצמו אל תוך השדה הזה, ובצורה כזאת אנחנו נאסוף את עצמנו לנקודה המרכזית, במרכז המעגל ושם אנחנו נצא מתוך השבירה שלנו, ויחד איתנו שם מתגלה הבורא.

כלומר אין שום חוסר בשום דבר אחר מלבד "לצאת בשדה אשר ברכו ה'", הוא מברך אותו, כלומר שם נמצאת העזרה שלו, כדי שאנחנו נוכל לאסוף את כל אותם החלקים השבורים שלנו. אנחנו, כל אחד מאיתנו זה חלק מהנשמה השבורה, [וצריך] לאסוף, לחבר אותם יחד כמו שהיה לפני השבירה. בזה למעשה מסתכמת כל העבודה שלנו.

ממשיכים. אות ב', רב"ש, הוא כותב כך:

"וימצא יוסף", יוסף מלשון לאסוף, הוא רצה לאסוף את אחיו כדי מהם כבר ליצור אותה הנשמה האחת, של אדם. והוא מצא איש שתעה בשדה ושאל אותו, איך אני יכול לעזור לך? מה אתה רוצה? ויוסף ענה לו, "את אחי אנכי מבקש"¹, שעל ידי זה שאני אהיה יחד עם החברים בקבוצה, איפה שיש אהבת חברים, אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה', לאהבת ה'. והמסילה הזו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחברו.

כרגע אנחנו נמצאים בגלות מהרוחניות, מהקשר, מהאהבה, מהרגשת הבורא. וכדי לצאת מהגלות, אנחנו חייבים להתחבר בקבוצה, באהבת חברים, לקבל כוח לעלות מעל האגו.

אני חוזר. זה מאמר "אהבת חברים - א'", רב"ש. זה המאמר השלישי שהוא כתב בכלל עבור התלמידים שלו.

"ויוסף מצא איש והנה תעה בשדה. כאשר ההוא תעה בשדה, הוא שאל את יוסף, מה תבקש, היינו, במה אני יכול לעזור לך. ויאמר לו יוסף, "את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה יחד עם החברים בקבוצה, ששם יש אהבת חברים, אני אוכל לעלות לאהבת ה'. והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים. כלומר כדי להגיע לאהבת ה', לקשר עם הבורא, זה משהו שאפשר להשיג רק דרך קשר ואהבה לחברים. ובזה כל אחד בקבוצה יכול לעזור לחברו. לבד אף אחד לא יוכל להשיג את זה, רק בעזרת הסביבה.

והיום אנחנו נמצאים בגלות מהרוחניות, כלי שבור. תכונת הקשר, האהבה, הרגשת הבורא, לא נגישה עבורנו. כדי לצאת מהגלות, עלינו להתחבר בקבוצה, באהבה לבורא, לקבל כוח לעלות מעל האגו".

ומכאן מיד נובעת שאלה.

איך בכל זאת אנחנו יכולים להתחבר בקבוצה, כדי שבינינו ייווצר אותו "השדה שברכו ה'"? כדי שאנחנו נתעה בשדה, אבל בכל זאת נתחבר בינינו ונביא את עצמנו לכאלה יחסים בינינו שיהיו דומים לתכונת הבורא, של השפעה ואהבה. כדי שבינינו, בתכונה הזאת בינינו יתגלה הבורא. לגלות את הבורא אנחנו יכולים רק בצורה כזאת.

זאת אומרת, בואו נתאר לעצמנו שאנחנו מתחברים בקבוצה ומעוררים בינינו כזה שדה של קשר שבו מתגלה הבורא. איך אנחנו יכולים להרגיש את זה? איך אנחנו יכולים לכוון את עצמנו לשדה הזה? בואו נדבר על זה.

*

סעיף שלישי של הפגישה שלנו, רב"ש, המאמר הראשון, "מטרת החברה".

"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות איתו. והיות שזהו נגד הטבע האגואיסטי שלנו, אנחנו חייבים שתהיה לנו סביבה, שכולנו יחד בכוח גדול, נוכל לבטל את הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה". זאת אומרת, רק בסביבה מתאימה אנחנו יכולים למצוא כוחות כדי לבטל את האגו שלנו ולחשוב על מישהו שהוא מחוצה לנו. לכן החברה צריכה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדעה אחת, שצריכים להגיע לזה, ליציאה מהאגו, לעלייה מעליו. ואז מכל היחידים נעשה כוח גדול אחד, שיכול להילחם ברע.

זה קורה בתנאי שכל אחד ברצון גדול להשיג את המטרה, שתהיה התכללות הדדית זה מזה, כל אחד מוכן לבטל את עצמו בפני האחרים כדי להתחבר, וזה מושג על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חברו ולא את חסרונו. אבל "מי שחושב, שהוא קצת גבוה נמצא מהחברים, כבר הוא לא יוכל להתחבר איתם."² והוא יוצא מתוך הקשר המשותף הזה.

זאת אומרת אנחנו ממשיכים את אותו הנושא, איך אנחנו יכולים לעשות את אותו השדה שאותו מברך ה', איך נוכל להיות קשורים זה עם זה כך שנוכל להתכלל זה בזה, בכך שאנחנו מתעלים מעל עצמנו ונפרדים, מתעלים מעל האגו שלנו, מעל הרע שלנו ויותר ויותר משתתפים בכוח הכללי. כשאדם אומר לי שהוא לא מסוגל, אני מבין שהוא בכלל לא מבין את השיטה. ודאי שהוא לא מסוגל, אף אחד לא מסוגל. אף אחד, ולא משנה מי הוא, אלא אך ורק הודות לכך שאדם משקיע את עצמו בחברים ומקבל מהם כוח. כשאתה משקיע את עצמך בזה שאתה מתבטל בפניהם, אתה מקבל את כל הכוחות שלהם, ורק כך אתה יכול להתחבר איתם ולא בשום צורה אחרת. ולכן אתה לא צריך לבדוק את עצמך, שאין לך כוח עבור חיבור, גם אף פעם לא יהיו לך הכוחות האלה. הכוחות יהיו אך ורק כשתתחיל לקבל כוח מהסביבה. זה מה שבעל הסולם כותב, השפעת הסביבה.

לכן כאן במקרה הזה יש לנו עשיריות הבנויות נכון, אם האדם משתתף בהן, אפילו עשיריות וירטואליות, שלא לדבר כבר על עשיריות שהן פיסיות. זאת אומרת אנחנו לא צריכים כלום חוץ מזה, רק בצורה נכונה לייצב ולהציב את עצמנו זה כנגד זה. זה כנגד זה, זה נגד האגו וזה עם זה מעל האגו, ואז הכול יקרה בצורה טובה. יהיו לנו שתי קומות, למטה הקומה האגואיסטית ולמעלה האלטרואיסטית. וכך כמו שנאמר, "על כל פשעים תכסה אהבה", סנדוויץ' כזה, זה מה שצריך לצאת לנו. ולאף אחד לא יהיו הכוחות לעשות את זה לבד, אלא רק אם הוא יקבל את הכוח מהחברים שלו. ולכן הביטול בפניהם, זאת הפעולה העיקרית, החשובה ביותר שלנו, המטרה הכי גדולה שלנו.

אם אני מצליח לעשות את זה מיד אני מקבל מהם כוח, וכבר מתחיל לעבוד יחד איתם על החיבור, על האיחוד. אני מקבל מהם כוח להתחבר ומתחיל להתחבר. ולכן רב"ש כותב, "בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה'," וביטול אהבה עצמית מושג רק כשאתה מקבל מהחברים כוח שהוא גדול יותר מהאהבה העצמית, הכוח הזה מתחיל להשפיע עליך, אתה מתעלה מעל עצמך ומתחיל להתחבר איתם. בעצם השיטה פשוטה. כל הבעיה היא רק במימוש שלה. וגם המימוש בעצם לא בנוי לאנשים חכמים, אלא רק לאנשים שהם עקשנים, סבלנים, שתומכים זה בזה בחשיבות המטרה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

סדנה

איך אנחנו יכולים לתמוך זה בזה כך שאראה כל הזמן את העיניים הבוערות של החברים וארגיש את ההשפעה שלהם עליי?

אני מבקש, תנסו לפתור את הבעיה הזאת, איך אני יכול להשיג את המצב הזה שבו אני כל הזמן אראה את העיניים הבוערות של החברים וארגיש את ההשפעה החיובית שלהם עליי, שזו פשוט השפעה שמרימה אותי מעל הקרקע?

*

אני עובר לסעיף הרביעי של השיחה שלנו, בעל הסולם, פרי חכם. "אסור לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, אלא אפשר לבקש רק עבור הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על עצמו, אינו בונה את נפשו, אלא להיפך, גורם חורבן לנפשו, כי היציאה מהכלל לבושה בלבוש גאות, ובזה נגרם חורבן לנשמה. ולכן אדם צריך בכל כוחו להתכלל תמיד בקבוצה בפניות לבורא".

שוב.

"אסור לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת, הוא יכול, על הכלל כולו." זאת אומרת זאת התפילה היחידה שלנו, הפנייה היחידה, שאנחנו מבקשים עבור כולם. עבור העשירייה או יכול להיות אולי עבור כמות גדולה יותר של אנשים, עבור כל העולם, אבל בשום אופן לא על עצמך, אפילו שיהיו לי כוחות כדי שאעבוד עבור האחרים. אסור לי לבקש כך, אני בזה מזיק לי ולאחרים. "והיוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו. כמ''ש "כל המתגאה" כי לא יצויר לך יוצא מהכלל ללא לבוש גאות," אגו. "ובזה גורם חורבן לנפשו. ולכן כל אדם צריך להיכנס תמיד בכל כוחותיו לקבוצה, בפניות לבורא"³.

איך אפשר לעשות כך בקבוצה, שאף אחד בקבוצה אפילו לא יחשוב לפנות לבורא עבור עצמו, אלא רק עבור הקבוצה? איך אנחנו יכולים ליצור בקבוצה אווירה כזאת, שאף אחד לא יתפלל עבור עצמו כי בזה הוא גורם חורבן, הוא ממשיך את החורבן של העולם. רק אם הוא יבקש עבור האחרים, עבור החיבור, בזה הוא יבנה.

איך אנחנו יכולים ליצור בקבוצה אווירה כזאת שתחזיק אותנו, שלא נבקש עבור עצמנו למרות שתמיד בצורה אוטומטית המחשבות שלנו מכוונות רק לטובתנו, לבורא עבורנו, דאגה עבורנו. אנחנו דואגים עבור עצמנו. איך אנחנו יכולים ליצור בקבוצה אווירה כזאת שתחזיק אותנו מהמחשבה על עצמנו, ועוד יותר, מהתפילה על עצמנו? זה הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים לעשות, אני מבקש מכם לחשוב על זה ולהתייעץ זה עם זה.

*

נועם אלימלך היה מקובל גדול לפני שלוש מאות שנים בערך, הוא כתב באות ה': "האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חברו, לא על עצמו אלא על חברו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, הוא לא יכול לעזור לעצמו בשום דבר, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, אבל על חברו הוא נענה מהרה. וכל אחד יש לו להתפלל בעד חברו ונמצא זה פועל לזה. אם כל אחד דואג ומבקש עבור החברים, מקבלים עזרה מהבורא".

אני חוזר, "האדם צריך תמיד להתפלל לא על עצמו אלא על החבר, כי הוא לא יכול לעזור לעצמו בשום דרך," אף אחד לא יכול לעזור לעצמו. לכן "האדם תמיד צריך להתפלל לא על עצמו אלא עבור החבר, כיוון שהוא לא יכול לעזור לעצמו, כמו שחבוש לא יכול להוציא את עצמו מבית הכלא. אבל אם הוא מתפלל עבור החברים, במהרה מקבל עזרה מלמעלה. כך שאם כל אחד עובד עבור חברו, אז הם כולם מקבלים עזרה מהבורא".⁴

שוב, אנחנו נתקלים באותה השאלה. באיזה צורה אנחנו יכולים בקבוצה לארגן כזה מצב, שבו נוצרת כזאת רשת קשר בינינו וכל אחד מאיתנו מבקש עבור האחרים. הרשת הזאת שאנחנו יכולים ליצור אם כל אחד יבקש עבור האחרים, תהיה למעשה אותו כלי, המבנה של הנשמה. איך אנחנו בונים אותה, את הרשת? אבל אני שואל בצורה פרקטית, לא במילים יפות ואחרי כך ללכת לפטפט בצד עם החברים על משהו. אלא דווקא בצורה מעשית, איך אנחנו עושים את זה?

*

שאלה: כדי לקבל כוח מהקבוצה אני צריך לראות אותם כגדולים. איך אני יכול כל הזמן לראות אותם כגדולים?

כל הזמן לראות אותם גדולים זה כמובן קשה מאוד, כי כל הזמן יזרקו אותנו למטה. הרי אנחנו נמצאים כל הזמן בתנועה דינמית. הרוחניות מושגת לא בזכות זה שאנחנו עולים כמו במסוע למעלה, לא. אנחנו עולים יורדים, עולים יורדים, סטארט סטופ, סטארט סטופ, והתדר הזה, התדירות שבה אנחנו עולים ויורדים יכול להיות אלף פעם בדקה. זוהי עבודה טובה.

זאת אומרת להגיב בצורה מיידית, ולהתרומם. שוב מורידים אותך, אתה מתרומם, ומיד מורידים אותך. זאת אומרת אם אתה רגיש לשינויים הרוחניים הקטנים ביותר, אתה תרגיש איך מידי שנייה עוברים בך עוד ועוד מצבים חדשים ואתה כל הזמן תתעלה מעליהם.

מהי השאלה?

שאלה: כדי לקבל כוח מהקבוצה אני הרי צריך לראות אותם כל הזמן כגדולים, איך אפשר לראות אותם כך כל הזמן?

כל הזמן זה לא יהיה. אתה תראה אותם במאמצים שלך כגדולים ומיד הם יפלו. שוב פעם תעשה מאמץ, להעלות אותם בעיניך ושוב הם יפלו, וכך כל הזמן. ומתוך הסטארט סטופים התמידיים האלה, מהתנועות האלה, בהדרגה תצבור בתוכך את הגדלות שלהם, כמה שהם ראויים. כך תקבל מהם כוחות, דווקא בצורה כזאת. ולכן בשום אופן לא להתייאש מהנפילות, אלא להבין שהנפילה זה דווקא תנאי הכרחי לעלייה. כמו שכתוב, "מציון תצא תורה". ו"ציון" זה מהמילה יציאה, נפילה. דווקא מזה מגיע האור.

שאלה: איך אפשר למצוא את הכוחות בעשירייה אם אני כבר נמצא בה ארבע שנים, אני כבר מכיר את כל המילים שהם יגידו, מכיר את הרצונות, מרגיש אותם?

אז מה?

שאלה: מה לעשות אם אני יודע בדיוק מה שהם יגידו, את כל המילים, הכול?

לא זאת הבעיה. העניין הוא בזה שאנחנו כל הזמן עוזרים זה לזה למצוא הרגשות חדשות, הבחנות. כל אחד צריך להציג את עצמו בפני האחרים כמה שהוא נמוך ובכך יעריכו אותו איך הוא מסוגל להוריד את עצמו, עד כמה הוא גדול. ואז החבר יעריך אותו כמה הוא כבר התקדם.

אנחנו צריכים לשחק זה בפני זה. אם אנחנו לא משחקים זה בפני זה, אם אפילו לא מרגיזים זה את זה בקשר, בקשרים שלנו, אז לא נוכל לזוז. אני צריך כל הזמן לראות את החברים כשנואים או כמכובדים, כקטנים או כעצומים, ענקיים. אני צריך לקנא בהם, פתאום יש בהם איזה משהו, ופתאום להיפך, אני צריך לעזור להם, להוציא אותם, להרים אותם. אנחנו צריכים לשחק כך זה עם זה. זה תיאטרון, ודיברנו על זה הרבה.

צריך לממש את זה בצורה מעשית. לא סתם שישבנו, דיברנו וממשיכים הכול כמו שהיה. אתם צריכים לסכם ביניכם, נגיד אחרי הכנס, שהיום אנחנו משחקים בתיאטרון כזה וכזה, שכולם משבחים זה את זה. זה יום אחד. ביום הבא, כל אחד מראה את עצמו בפני האחרים עד כמה הוא קטן, עד כמה הוא נמוך, לא מבין כלום, עד כמה הוא גרוע מהאחרים וכן הלאה.

וככה צריך לשחק, צריך להתרגל לשחק, כי רק בצורה כזאת אנחנו השפלים יכולים להשפיע זה על זה. אנחנו לא נוכל לצאת בשום צורה מהעולם שלנו לעולם הרוחני אם לא נתחיל להתפעל מהחברים, מהעליות והירידות שלהם. אנחנו לא רואים את זה, אנחנו צריכים בצורה מלאכותית להראות לאחרים את העליות והירידות, ואז זה יקרה. לא בארבע שנים אלא הרבה יותר מהר, אם רק תעבדו בזה ולא תשמעו ותשאירו את הכול במקומו.

שאלה: שואלת תלמידה, לאחרונה אני מרגישה הרבה קלקולים בי. האם זה אומר שהאור המחזיר למוטב מקרב אותי לתכונת ההשפעה? האם זה נכון?

אני לא רוצה לענות על השאלה הזאת, בגלל שהיא שואלת על עצמה.

וכל שאר השאלות הן גם על העצמי היקר?

תלמיד: לא, יש גם שאלות כלליות, אנחנו כל הזמן מדברים על השפעה, אהבה, מה המשמעות העמוקה של הדברים האלה.

בקשר. אנחנו צריכים לעשות קשר בינינו, לשקם את רשת הקשרים, שיהיה כלי אחד. הנשמה, נשמת האדם חייבת להיות משוקמת, להיבנות מחדש. כך אנחנו צריכים לקשור בינינו את כל החוטים שנקרעו ואז האור יעבור בהם. זה הכול. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, בואו נממש את זה בפועל.

שאלה: איך להתגבר על מצב שבו אתה מרגיש שאתה הולך אחורה ואתה מרגיש בלבול וחוסר אכפתיות, אתה פשוט מוכן לעזוב את הרוחניות.

למה זה שאלות דרמתיות? אלה שאלות טבעיות, נכונות והן נשאלות כלפי הקבוצה, בקבוצה, והקבוצה צריכה לדון בהן. ובקבוצה, מלמעלה תמיד יהיו מצבים כאלה שחלק יהיו נמוכים ואחרים גבוהים, בירידה, בעלייה. ואז כמו שנאמר, כל אחד יעזור לחברו, איש את רעהו יעזורו. בזה שהוא נפל הוא עוזר לי, בזה שאני יכול לעזור לו, הוא נותן לי אפשרות לעזור.

ולהיפך, אם אני התעליתי אני מבין שלא התעליתי, עליתי עבור עצמי, אלא בשביל לעזור לחבר שלי. וכך זה קורה בכל הפעולות בינינו, כל עוד לא ייבנה מחדש קשר נורמלי ודרך אותם החוטים, דרך אותם הקשרים המוליכים בינינו יזרום האור העליון וימלא את כולנו ובסופו של דבר יתגלה שם הבורא, הכולל.

שאלה: איך זה פועל על הקשר בינינו כשאני מעלה את רצון החבר בזמן הסדנה?

מה זאת אומרת? אם אני רוצה להעלות אותם, אם אני רוצה לעזור להם, בצורה כזאת אני מיד מחייה את הקשרים בינינו. בזה שמחיים את הקשרים בעשירייה אחת זה משפיע על כל העשיריות. הרי אתם מבינים שכשאנחנו נשברנו, הכלי שלנו שנשבר זה רק כלפינו, שום דבר שם לא שבור. זאת אומרת, כאילו אותם הצינורות שבינינו שהיו צריכים להעביר את האור העליון, הם לא מעבירים אותו כי האגו שלנו סתם אותם, וצריך לנקות את הצינורות. קודם על ידי אור החסדים, ואז הצינורות מתנקים, אור חסדים זה נקרא "מים" שעוברים ומנקים, שוטפים את כל הקשרים, התעלות האלה. ואחרי זה אותם הצינורות המוליכים שקושרים בינינו מתמלאים על ידי אור החכמה.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות. זו בעצם אינסטלציה רוחנית כזאת, אין בה שום דבר מיוחד. פשוט צריך לסדר את עצמנו, לכוון את עצמנו נכון ולגשת לזה יחד ובצורה שיטתית.

נמשיך הלאה, סעיף 6.

"אי אפשר לקיים את התיקון של הנשמה אלא רק בערבות, שכל אחד ערב עבור חברו. משום שיסוד הנשמה זהו הרצון שנרכש ע"י האחדות." זאת אומרת הרצון הזה, המרכיב העיקרי מתחיל לפעול, מתמלא, דווקא הודות לכך שהוא נכנס לאיחוד בין כל החלקים שלו. "ולכן, מי שרוצה לתקן בתוכו את הרצונות ההולכים וגדלים, צריך להיכלל בקבוצה בחיבור גדול. הרי דווקא בערבות, כולם נחשבים כאחד שלם ומשיגים השתוות עם הבורא. הרי העיקר באהבה וחיבור זה כשכולם נכללים ברצון אחד ומתוכו ברצון הבורא. וזוהי מטרת האיחוד".⁵

כמובן שיש כאן הרבה שאלות שאפשר לשאול, אבל אני קודם אשאל רק שאלה אחת. בכלל היום אני שואל שאלה אחת על כל סעיף.

סדנה

איך אנחנו מסבירים את הערבות הרוחנית?

*

אות ז'. המאמר "כללות האדם", רב"ש.

"אהבה נקנית על ידי מעשים. בזה שנותן לחברו מתנות, בזה הוא שובר את לב האבן של חברו ויוצר בו חלל, שלשם נכנסת האהבה של נותן המתנה. והחמימות של האהבה הזאת מושכת אליו ניצוצי אהבה של חברו. ואז משתי האהבות מתרקם לבוש אהבה, שהלבוש הזה מכסה את שניהם. זאת אומרת ששניהם הופכים לאדם אחד היות ושניהם נמצאים בלבוש אחד."⁶

תראו איך כל זה עובד ברוחניות. אני חוזר,

אהבה נקנית על ידי מעשים. נקנית, זה לא משהו שמרחף באוויר, אלא זה משהו שמייצרים, עושים, זה נקנה ונמכר במעשים. כל מתנה שנותן לחברו אט אט שוברת את לב האבן של חברו ויוצרת חלל ריק בתוך אותו המקום, שלשם נכנסת האהבה של נותן המתנה. כלומר אם כל הזמן, כל הזמן מתקיפים את לב החבר, בסופו של דבר בלב האבן שלו אתם תעשו חור, ואל תוך החלל הריק הזה תיכנס האהבה שלכם. והחמימות של האהבה הזאת תמשוך את ניצוצי האהבה של החבר. כלומר כשאתם בכוח תיכנסו אל הלב שלו, שם אתם תגלו שנמצאים ניצוצות אהבה, אהבתו אליכם.

זה כמו בעולם שלנו, כשאתם מנסים להתקיף מישהו ביחס הטוב שלכם עוד פעם ועוד פעם ופתאום זה עובד, ואותו האדם שאותו תקפתם באותו היחס הטוב הוא לא מסכים, הוא לא רצה מלכתחילה, אבל בכל זאת ככה יוצא. הוא אפילו אחרי זה הולך לקראתכם, הוא אפילו מחפש את היחס הטוב שלכם אליו, למרות שבהתחלה הוא לא רצה את זה, לא יכול היה לסבול את זה בכלל. אז כאשר אתם נכנסים אל תוך הלב שלו ואתם מתחילים למלא את הלב שלו ביחס החם שלכם, החמימות של האהבה הזאת מושכת את ניצוצות האהבה של החבר, ואתם מגלים שבעל כורחו גם הוא מתייחס אליכם באותה הצורה.

וב' האהבות האלה הם אותו הלבוש, אותו הכיסוי שמכסה את שניהם, ומשניהם יוצר אדם אחד. אדם אחד, כיוון שהאהבה היא אותו הכוח העליון, שהוא עליון יותר מאשר הרצון שלהם, וזה מפרמט את הרצון בצורה כזאת, שזה מחבר שני רצונות לאחד, היות ושניהם לבושים בכיסוי אחד. לכן גם כך נאמר, כאחד, היו כאחד, "ואהבת לרעך כמוך" וכן הלאה, כיוון שלמעשה בעולם הרוחני אנחנו אחרי זה הופכים להיות לאחד שלם שנקרא "אדם".

סדנה

איך אנחנו מתקיפים את לב החבר? איך אנחנו מתקיפים את לב החבר כדי להיכנס לתוכו, לשפוך, למלא אותו באהבה, לעורר את אהבת החבר כלפינו ולעשות משנינו אחד שלם, כאשר שתי מערכות מתחברות בקשר מלא ביניהן למערכת אחת?

*

סעיף 8, מתוך הספר "מאור ושמש". זה אחד הספרים האהובים על בעל הסולם.

הוא כותב שם כך, "העיקר של האסיפה, שכולם יהיו באחדות אחד, יהיו מבקשים יחד רק דבר אחד, לגלות את הבורא, משום שבכל עשרה הוא שורה, ואם יש יותר מעשרה, אז הגילוי שלו גדול יותר. ושכל אחד יתחבר עם חברו כדי לשמוע על עבודת ה', איך לגלות את הבורא, ויבטל את עצמו בפני החבר והחבר יבטל את עצמו בפניו, וכך יעשו כולם. אם ההתאספות נמצאת בכוונה הזאת, אז יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק," זאת אומרת, הבורא רוצה הרבה יותר מאיתנו להתגלות בנו מאשר אנו רוצים לגלות אותו, "בכל מקרה הבורא מקרב את עצמו אליהם ושוכן עימהם, וחסדים גדולים נמצאים בכזאת אסיפה."⁷

אפילו אם הם קצת משתדלים להתקרב זה אל זה כדי לגלות את הבורא, אם הם עושים את זה כדי לגלות את הבורא ובזה לעשות לו נעים, בזה הם עושים פעולה גדולה מאוד, והבורא הולך לכיוונם ומתקרב אליהם. זאת אומרת, העיקר זה אחדות, לבקש יחד לגלות את הבורא, והבורא הולך לעברנו.

סדנה

איזה תנאים צריכים להתקיים בינינו בשביל שהבורא ישתוקק לעברנו? האם אנחנו יכולים לעשות כך שהוא ישתוקק אלינו יותר משאנו משתוקקים אליו? הרי נאמר, "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק", אז צריך לעשות כך, שהרצון שלו לתת לנו את הכול, שהרצונות האלה יוכלו להתממש. איך אנחנו יכולים לעזור לו ברצונות האלה שיתממשו, שיאכיל, שיניק אותנו? יש בנו רצון קטן לזה, אבל הוא מאוד קטן, כנקודה. איך נוכל לפתח את הרצון הזה כדי לעורר את הבורא, שיגלה, יבטא את הרצון שלו להניק אותנו?

*

אנחנו עוברים לסעיף האחרון שיש לנו בנושא הזה, מתוך "ליקוטי הלכות", הלכות בית הכנסת.

"עיקר עליית הנפש ושלמותה, הוא כשנכללים כל הנפשות ונעשים אחד, אחד שלם, כי אז הם עולים אל ההשפעה והאהבה, וההשפעה והאהבה הזאת היא כאחד, כי היא מושגת על ידי אחדות. ולכן התפילה, זאת אומרת, הבקשה, של בחינת הנשמה תלויה בעיקר באיחוד הנפשות." זאת אומרת, כשאנחנו רוצים להתחבר, כמובן שזה לא מצליח לנו, ואז אנחנו מבקשים שזה יקרה. "ולכן לפני הבקשה לבורא צריך לקבל על עצמך מצוות עשה "ואהבת לרעך כמוך", שאי אפשר לדבר דיבורי תפילה, כי אם על ידי השלום, שנתחבר עם כל נפשות ישראל. ועל כן עיקר התפילה היא בציבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, שזה ההיפך מהקדושה. רק צריכים לחבר יחד את העדה הקדושה ששואפת לרוחניות, שהם יהיו כשלם אחד. וזוהי התפילה בציבור, בחברה דווקא, כשהם מתכנסים יחד מתאחדות הנפשות, וזוהי התפילה המיוחדת, השלמה, של עליית המ"ן אל הבורא."⁸

זאת אומרת, שוב, כאן מדובר רק על כך שאנשים ישתדלו למצוא בחיבור שלהם את הרצון המשותף, את ההשתוקקות המשותפת, ובאותה השתוקקות משותפת, אם הם יבקשו מהבורא, אז כמובן שהוא יתגלה. הוא רוצה להתגלות להם הרבה יותר ממה שהם רוצים לגלות אותו ולכן זה יצליח. זאת אומרת, העיקר שנחבר את הרצונות שלנו. לא להיות עקשנים, כל אחד שיבדוק את עצמו עד כמה הוא מתעקש שלא לצאת מעצמו, יושבים ומחבקים את עצמכם, משלבים כך את הידיים. לָמה? תצאו מעצמכם, תשתדלו להתחבר עם האחרים, ומיד תהיה הדרך לבורא [פתוחה] בפניכם, בלי זה שום דבר לא יֵצא לנו. אני הרי לא יכול כל הזמן לשכנע אתכם כמו ילדים קטנים, אתם צריכים כבר להבין את כל זה לבד. אתם צריכים לצחוק על עצמכם, כמה אפשר לשבת ולשמוע, ולהישאר אותו דבר? איך זה יכול להיות? בואו פשוט נפסיק לשמוע כך בצורה חסרת תועלת, ונתחיל כבר לממש משהו.

שאלה: אם אנחנו צריכים לשחק בקבוצה זה בפני זה, האם לא עדיף שנראה את הטבע שלנו, באמת אהבה, באמת דחייה, ובאמת עליות וירידות?

לא, אסור לכם להראות שום דבר רע לחברים מעצמכם, אלא רק מצב של התעלות, את אותו המצב הנעלה יותר שבו אתם מעלים את חשיבות הבורא, המטרה, הקבוצה, איפה שהאדם מוכן להקריב את עצמו בשביל הקבוצה, רק דוגמאות טובות. בשום אופן לא לגלות לחבר שאתה חלש, אומלל, לא מבין שום דבר, לא מוצלח וכן הלאה, בשום אופן לא, בזה אתה לא תעזור לו. הוא צריך חבר חזק ולא כזה כמוך, אז אתה צריך להראות לו שבאמת יש לו חבר ראוי וחזק, ולא מישהו שמזיל ריר וצריך לנגב לו את האף. וכך כל אחד בפני השני, חשיבות הבורא, חשיבות המטרה, כוח, וכן הלאה. בזה שאתה תשחק כך בפני החברים, בראש ובראשונה תרים את עצמך.

שאלה: איך אני יכול לשחק באהבה כשאני במצב קשה?

כשאתה במצב קשה, בירידה חזקה, אתה צריך לשחק באהבה. וזה לא מורכב, אני אומר לכם ברצינות, אתם צריכים ללמוד איך לעשות בתוככם סוויץ' פנימי. כשאני מגיע בבוקר לשיעור אתם רואים שאני פעם ככה, פעם אחרת? אני לא בן אדם, לי אין ירידות ועליות? אתם לא מתארים לעצמכם איזה. ולרב"ש, איזה דברים, איזה עליות וירידות ראיתי עליו, משהו נורא. הוא לא היה יכול לראות כלום, לא יכול היה לפתוח את הפה. אבל אני לא מרשה את זה לעצמי, ומי שלידי לא רואה את הדברים האלה בכלל. הוא יכול לראות שאני קצת עייף, קצת עצבני, אבל לא בירידה.

אסור בשום אופן לאפשר כזה דבר, מה פתאום, אני בזה גונב מהחבר את הכוח הרוחני שלו, את הארסנל הרוחני שלו, אני בזה מוריד אותו ברוחניות. זאת בעיה אדירה, אני בזה פשוט עושה חור בגלגל, בדרך. לכן בשום אופן לא, רק את הטוב, רק את הנצחי, רק את הטוב ביותר.

שאלה: איך להבחין, להבדיל, כשהחבר מדבר מתוך הבורא או מתוך האגו שלו?

את זה אתה תשאל אותו, אני לא יודע. האם החבר מדבר מהאגו שלו בשם הבורא? הוא תמיד מדבר מעצמו, ממי שהוא באותו הרגע, במקרה הזה. העיקר זה שאתם צריכים לקבל דרכו כוח רוחני. אם אתם עדיין לא נמצאים ברוחניות והוא עדיין לא נמצא ברוחניות, אבל אתם משחקים זה כלפי זה שאתם אנשים רוחניים, אז אתה בהכרח תעביר דרכך אליו כוח רוחני והוא יעביר דרכו אליך כוח רוחני, זה מה שנקרא לשחק תיאטרון.

שאלה: מה הקשר בין אהבה שנכנסת ללב החבר דרך אותו חור שאנחנו עושים, לבין אהבת הבורא לנבראים? והאם אפשר לעשות אותה עבודה בין בעל ואישה?

על זה אנחנו לא מדברים.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתכלל עם חברים שלא מדברים באותה השפה? איך אנחנו יכולים להגדיל את הקשר כשאנחנו בדרך כלל מתחברים בצורה ווירטואלית בכנסים ונמצאים כולם יחד?

בשום דרך, רק דרך מתרגם. אני לא מבין מה אתה מציע? האם תהיה איזו צורה אחרת של התקשרות, ואנחנו נתקשר זה עם זה דרך איזה מבנה שייתרגם בצורה אוטומטית למאה חמישים שפות העולם את מה שאנחנו מדברים זה לזה? יגיע זמן כזה אני חושב, אנחנו לא רחוקים. אבל אני לא יכול להציע שום דבר אחר.

זה הכול תוצאה מהשבירה שהייתה בבבל, שזה מה שאנחנו צריכים בעצם לבנות. וכאשר נעשה את זה, נוכל לעלות. בבבל העתיקה הם דברו בארמית, זאת שפה שהיא ההפך מעברית. כאשר נתחבר וניצור בינינו איזה מבנה אחיד, אנחנו נגיע לשפה משותפת רוחנית. אנחנו לא נצטרך לדבר זה עם זה, אנחנו נהיה בשדה אחד רוחני, שכמו שאמרנו פה קודם "ברכו ה'".

שאלה: יש דוגמאות שהחבר מאוד פעיל ולוקח על עצמו את תפקיד הגיבור בקבוצה ואז הוא נופל. איך לתמוך בו?

אתם תעזרו לו. תאפשרו לו להיות גם למעלה וגם למטה. תתמכו אחד בשני כל הזמן, כך אחד כלפי השני. ואם הוא רוצה להיות גדול אז למה לא? העיקר שזה יהיה לטובת כולם. צריך לנהל את כל זה ביחד. נאֱמר, "על כל פשעים תכסה האהבה", אם תיגשו אליו בצורה רכה, הוא בשמחה יתבטל בפניכם ויעבוד.

שאלה: איך נוכל ללמוד לעזור לחבר בירידה אם כולם משחקים כגדולים וכולם חזקים וגדולים?

אם אתה לא רואה את הנפילות של החבר, אז אין מה לעזור לו. לתמוך? תמיד צריך לתמוך זה בזה. תמיד כל אחד יכול להוסיף לחברים גדלות הבורא כיוון שגדלות הבורא, לזה אין גבולות.

שאלה: איך לעזור לחברים שמתחילים להיחלש, באים פחות לשיעורים, מתרחקים? מצד אחד אנחנו לא יכולים למשוך אותם, ומצד שני מה אפשר לעשות במצב הזה? איך לנהוג?

כאן יש הרבה עניינים צדדיים ואחרים, אבל בכל זאת זה בעייתי. לתת להם איזו ערבות, למשוך אותם לעבודה משותפת כדי שבאיזה חלק בלימוד הם יעסקו בהפצה. שישבו בפינה, שיכתבו משהו או שיעשו משהו בהפצה באינטרנט. לעזור להם איכשהו להיות בכל זאת בתוך הקבוצה. לעבוד בקבוצה רק אולי לא באותו קצב. אולי לא כל כך הרבה שעות לימוד כמו יתר הקבוצה וכן הלאה. בעיקרון אתם מכירים את כל ארסנל האפשרויות שעומדות לרשותנו.

אני לא יודע מה להגיד, אני פשוט מאוד פחדתי מזה, וכל הזמן עבדתי על עצמי. לא היה לי דבר כזה שאני אפספס שיעור, שאני לא אקום לשיעור. מלבד, כמו שאמרתי, הדוגמה שהבאתי שהיו מספר ימים שבהם באמת היה לי כזה מקרה, ורב"ש אמר שזה בגלל יחסים עם האחרים. זה היה בימיו האחרונים כשאשתו הראשונה כבר לא הייתה.

אבל ככלל, האדם צריך לעבוד על עצמו. הוא צריך לפחד מזה. הוא צריך כל הזמן לפחד שיקרה כזה דבר. אני כל הזמן פשוט פוחד. אני לא רוצה להתקרב לדבר הזה כדי שזה בחיים לא יקרה. אבל ככלל, ישלחו לכם תמיד כל מיני מצבים כאלה. כל ערב יש לי כזאת מלחמה, "אני לא אקום לשיעור. אני אגיד להם שאני מרגיש לא טוב, שאצלי משהו שם לא בסדר" וכן הלאה. אבל בכל זאת, אני קם בשתיים עשרה בלילה ומתחיל להתכונן לשיעור. אני עובר על המיילים, כותב כמה טוויטים, קורא איזה מאמר ועוד משהו, אפילו חדשות כדי להיות קצת בעניינים, אחרת אני לא הולך לשיעור. אצלי יש כזה לו"ז, אבל יש כל מיני ספקות ופשוט בכמות אדירה וזה תמיד ועד הסוף.

אני יודע את זה לפי הרב"ש, חייתי איתו. אני יודע מה זה. איך הוא היה קם, באיזה קושי. היה בקושי מגרד את עצמו מהמיטה וככה בעיניים עצומות.

שאלה: איך נוכל לאהוב את החברים ללא תנאי?

ללא תנאי זה אומר בעיניים עצומות. כלומר, לא חשוב לי מי החברים האלה. שזה יהיה אתה, שזה יהיה מישהו אחר שאני רואה על המסך, ואם לא מאפריקה אז מאסיה או מאירופה. לי זה לא חשוב. הבורא הביא לי את האנשים האלה ולכן אני חייב לעבוד איתם. אני חייב להתחבר איתם, ליצור ביחד איתם כלי משותף, נשמה משותפת. היות והם התקרבו אלי ואני אליהם, משמע שאנחנו נמצאים יחד בנשמה אחת. אנחנו קרובים, מה שנקרא "נשמות קרובות". ככה אנחנו צריכים להתייחס זה לזה, ולא חשוב שאתה אפריקאי ואני שם אירופאי, ומישהו שם מדרום אמריקה, זה לא חשוב בכלל. זה לא שייך לנשמה בשום דרך. בנשמה כולנו רצונות, ורק רצון. ולכן אין שום הבדל בינינו בכל האספקטים האלה שבהם אנחנו נבדלים זה מזה בגשמיות. ברוחניות לא קיימים כל הדברים האלה. ברוחניות כולנו נחשבים לנשמות קרובות.

שאלה: העבודה על תביעת הקשר בינינו מורגשת כעדינה מאוד. האם אני אמור לעבור מחבר לחבר ולהתפלל עבורו? האם אני אמור להתפלל עבור כל העשירייה? האם יש הבדל בין השניים?

כן. הכי טוב יהיה אם אני אתייחס במידה שווה לכל החברים בעשירייה. במידה שווה.

שאלה: שמעתי בשיעור שיש שכבה אגואיסטית ושכבה אלטרואיסטית שצריכות להיות בתוכנו. השאלה היא מה היחסים ביניהן?

ככל שהפער ביניהן גדול יותר, כך האדם מתקדם יותר.

שאלה: מצד אחד אנחנו צריכים להראות לחברים משהו בצורה מלאכותית כמו שאתה אומר, אבל מצד שני אנחנו לא יכולים לעשות כלום, כי הכול עושה הבורא.

לא. הבורא לא יפעל על החבר שלך, רק אתה יכול להוציא אותו מהאגו. כמובן בעזרת הבורא, אבל בלי שתעשה איזו פעולה, הבורא לא יפעל עליו. אתה מהווה ערוץ שדרכו אור הבורא עובר לחבר שלך. רק ככה זה עובד.

שאלה: התפילה עבור החבר צריכה כל הזמן להשתנות בהתאם למצב או שצריך להיכנס לאיזה מחזור נכון, גלגל נכון?

לא כיוון נכון ולא שום דבר. לא תמצאו את זה. תעזבו את המחשבות שלכם על זה שרק הבורא עושה את הכול. בשום אופן לא. אם אנחנו לא נעבוד לא יצא כלום. אל תצפו שמשהו יקרה, זה דבר ראשון. דבר שני, אני פותח את הדרך לחבר כדי שהבורא דרכי ישפיע עליו, וככה כל אחד מאיתנו מהווה ערוץ לאור מהבורא לחבר. כל אחד מאיתנו. ובלי זה שום דבר לא יקרה.

לכן, כולנו קשורים זה בזה. אתה לי, אני לך וככה כולנו בעשירייה. לא יקרה דבר כל עוד בינינו לא יפעלו עשר קרניים של אור מכל אחד מאיתנו לתשעה האחרים, ותעשו חישוב בקומבינטוריקה כמה קרני אור זה על זה, וזה על זה קיימות כאן וכן הלאה. וכך עד שבינינו ניצור את אותו השדה ש"ברכו ה'" ובו הוא יתגלה בהדרגה, ורק בעזרת המאמצים שלנו, בשום דרך אחרת. אפילו אל תחשבו, אל תקוו ואל תגידו אחר כך שזה מה שלימדתי אתכם, אלא רק על ידי המאמצים שלכם אתם תוכלו לגלות אותו. "יגעת ומצאת, תאמין". כלומר, עשית מאמצים ומצאת את הבורא, תאמין בזה. רק בצורה כזאת.

(סוף השיעור)

---

1. "וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'. והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו. "ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

   (על פי רב"ש - א'. מאמר 3 "אהבת חברים - א" 1984)↩

2. "בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם. לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה. ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."

   (על פי רב"ש - א'. מאמר 1, חלק ב', "מטרת החברה - ב" 1984)↩

3. "אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו, כמ''ש "כל המתגאה", כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל בלא לבוש גאות, ואוי לו שגורם חורבן לנפשו. וצריך כל אדם להיאסף בכל כוחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה, ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל.

   (על פי בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")↩

4. "האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, אבל על חבירו הוא נענה מהרה. וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה, פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין כל אחד בעד חבירו ועל ידי זה הם נענים."

   (על פי נועם אלימלך. ליקוטי שושנה)↩

5. "אי אפשר לקיים התורה והמצוות, כי אם ע"י הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו. כי עיקר קיום התורה, שהוא בחינת הרצון, הוא ע"י האחדות. ועל כן, כל מי שרוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות, שהעיקר ע"י התגברות הרצון, צריך להיכלל בכלליות ישראל באחדות גדול. נמצא שדווקא ע"י הערבות, שזהו בחינת שכולם נחשבין כאחד, ע"י זה דווקא עיקר קיום התורה. כי עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו ואין שום שינוי רצון ביניהם ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."

   (על פי ליקוטי הלכות. חשן משפט, הלכות עָרֵב)↩

6. "צריך לדעת, שאהבה נקנית על ידי מעשים. בזה שנותן לחברו מתנות, אזי כל מתנה ומתנה שנותן לחברו, הוא כמו חץ וכדור, שעושה חור בלבו של חברו. וגם שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום כל כדור וכדור עושה חור. ומהרבה חורים נעשה מקום חלל. ואז נכנסת האהבה של הנותן מתנות במקום חלל הזה. וחמימות האהבה מושכת אליו ניצוצי האהבה של חברו. ואז משתי אהבות מתרקם לבוש אהבה, שהלבוש הזה מכסה את שניהם. זאת אומרת, שאהבה אחת מסובבת ומקפת את שניהם, וממילא שניהם נעשו אז לאיש אחד, משום שהלבוש ששניהם מתכסים בו, הוא לבוש אחד."

   (על פי רב"ש - ג'. מאמר 759 "כללות האדם")↩

7. העיקר של האסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו, ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת השי"ת, והאיך למצוא את השי"ת, ויהיה נתבטל אצלו, וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך. וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא, יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם, ונמצא עמהם, ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים, נמשך על כנסת ישראל.

   (על פי מאור ושמש. פרשת ויחי)↩

8. עיקר עליית הנפש ושלמותה, הוא כשנכללים כל הנפשות ונעשים אחד, כי אז עולים אל הקדושה, כי הקדושה הוא אחד. וע"כ התפילה, שהוא בחינת הנפש, עיקרה תלוי כשמתאחדים הנפשות. וע"כ צריך לקבל עליו, קודם התפילה, מצוות עשה "ואהבת לרעך כמוך", שאי אפשר לדבר דיבורי התפילה, כי אם ע"י השלום, שנתחבר עם כל נפשות ישראל. וע"כ עיקר התפילה בציבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, שזה היפך הקדושה. רק צריכים לחבר יחד העדה הקדושה ונעשים בחינת אחד. וזה תפילה בציבור, ובבית הכנסת דווקא, ששם מתכנסים ומתאחדים הנפשות, וזה הוא שלמות התפילה.

   (על פי ליקוטי הלכות. הלכות בית הכנסת)↩