שיעור בוקר 12.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא – פסח

קטעים נבחרים מן המקורות

היום אנחנו נכנסים לחומר שנקרא "גלות מצרים". זה דבר מיוחד מאוד, ובעצם כל הגשמיות שלנו, כל העולם שלנו נמצא תחת שליטת הרצון לקבל, אבל זה לא נקרא שהוא נמצא תחת שליטת פרעה. ההבדל בין להרגיש את עצמו בעולם הזה ולהרגיש את עצמו בגלות, הוא בזה שהגלות היא גלות מהרוחניות. ואז רק אדם שמשתוקק לרוחניות מגלה שלא נמצא בה לאט לאט, ואז הוא מגלה שיש בו כוחות אגואיסטים שמחזיקים אותו ולא נותנים לו להיכנס לתכונות הרוחניות. וכך הוא מגלה שהוא ממש נמצא תחת שליטת פרעה מלך מצרים.

זאת אומרת לוקח לאדם הרבה זמן עד שהוא מתחיל להבחין שהחיים שלו נמצאים ברצון האגואיסטי, וזה מה שמפריע לו להיות בהשפעה, להיות בקרבה לחברים, בקרבה לבורא, להיות בהשפעה לכולם, באהבה, בחיבור, בחיבוק עם כולם. זה לוקח הרבה זמן עד שאדם מתחיל לאתר מה זה נקרא סתם חיים בעולם הזה הגשמי, וגם יכול להיות שהוא לא אוהב את זה ולא מרוצה להיות בו. אבל יש בזה הרבה מצבים עד שהוא מגלה שהוא נמצא ממש בשליטת האגו שלו, והאגו שלו לא נותן לו לעשות פעולות השפעה, להגיע לחיבוק ואהבה עם האחרים, לחזור למצב כמו שהיה בכלי דאדם הראשון לפני השבירה.

לפי זה מודדים את הגלות, וגם עוצמת הגלות היא יחסית לכל אחד ואחד. יש כאלו שבכלל לא מרגישים שנמצאים בגלות מהרוחניות, אלא רע להם בכל מיני דברים בעולם הזה וזה עדיין לגמרי לא נחשב להרגשת הגלות, ניתוק מהרוחניות. רוחניות זה מעשה השפעה, מעשה חיבור, אפילו אהבה יכול להיות, זאת אומרת תלוי באיזה מדרגות רוחניות אנחנו מדברים. ואם אדם לא משתוקק לזה, נקרא שהוא נמצא מחוצה לזה, שהוא נמצא בגלות מזה.

לכן מה שנלמד עכשיו שנקרא גלות מצרים, זה בדיוק הלימוד איך לגלות האם אנחנו נמצאים במצרים או לא, האם אנחנו בכלל נמצאים בגלות או לא. זאת אומרת גלות מקדושה, גלות מהשפעה, גלות מחיבור חיבוק מאהבה. רצוי מאוד להרגיש מה שאנחנו לומדים ולבדוק באיזה מצב כל אחד נמצא. לעורר את עצמו כלפי כל מיני הבחנות שאנחנו עכשיו לומדים, עוברים, כי זה מאוד מפתח את הנשמה. ואפילו אלה שקודם לא הרגישו איזו שייכות יש להם לרצון לקבל, לרצון להשפיע, לחיבור או לשנאה, לאהבה, לבורא, לחברים, לא חשוב, עכשיו הם יכולים לעורר את עצמם ולהתחיל לראות באיזה מצב הם נמצאים. לאט לאט הם יתחילו להרגיש באיזה עולם הם נמצאים, ומתוך זה הם יתחילו להרגיש שיש עוד מציאות, עולם עליון יותר, מצב יותר עליון, ואיך אנחנו מגיעים מהעולם הזה לעולם העליון. זו בעצם העבודה שלנו, המטרה שלנו.

אז נלך לפי הפסוקים שלפנינו בנושא גלות מצרים.

קריין: גלות מצרים, קטע מספר 13.

"ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים. ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים." 

(הרב"ש. 71. "ענין גלות")

זאת אומרת על מנת להשפיע. אז מה אומר רב"ש, מה זו גלות? "זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית". איך הוא יודע שנמצא תחת שליטת אהבה עצמית? שלא יכול לעבוד לשם שמיים, זאת אומרת שלא יכול לעשות פעולות השפעה, כמו שהבורא אליו כך גם הוא לקראת הבורא. ודאי דרך כל העולם הזה, דרך הנבראים, דרך החברים.

ומתי אהבה עצמית נקראת "גלות"? שאני נמצא באהבה עצמית נניח בעולם הזה ואני מודע לזה, מודה בזה שאני נמצא באהבה עצמית. אני אוהב את עצמי ולא אכפת לי שום דבר ממה שקורה לאחרים סביבי, ודואג רק לעצמי. זה בעצם הטבע שלי, ואני לא מרגיש חוץ מזה שום נטייה למשהו אחר. ואני לא קורא לדברים האלה גלות.

אז מתי אהבה עצמית נקראת גלות? כולם נמצאים באהבה עצמית, דומם, צומח, חי ובני אדם. אז הוא אומר כך, רק בזמן שרוצה לצאת מהשליטה הזאת, מאהבה עצמית, והוא מרגיש עד כמה זה סוגר אותו וזה ממש כובש אותו. מתי זה קורה? כשכבר מאירה עליו איזו הארה מלמעלה, אור עליון, ואז הוא מתחיל לקבל כזאת הרגשה שהוא נמצא רק בדאגה לעצמו וכל הזמן לעצמו, וזה ההפך ממשהו רוחני, ממשהו שצריך להיות. מאיפה זה בא? זה בא דווקא מתוך שמאיר קצת המאור המחזיר למוטב, שכבר יש לו יחס לרוחניות, והאור כבר מאיר מלמעלה וכאילו מושך אותו. ואז הוא רואה לפי המשיכה הזאת שיש לו למעלה, באיזה מצב הוא נמצא למטה, בעולם הזה, שכל הזמן חושב רק על עצמו. ואז הוא מתחיל לראות שהוא נמצא בשליטת הרצון לקבל שלו לעצמו בלבד, ואת השליטה הזאת הוא מכנה כבר גלות, גלות מרוחניות, מהשפעה, מחיבור.

ורק בזמן שרוצה לצאת מהשליטה הזאת, משום שסובל ייסורים מזה שלא נמצא בחיבור עם האחרים, באהבת הזולת ובדבקות בבורא, מזה שלא יכול לעשות שום דבר לשם שמים, זאת אומרת לעשות השפעה לבורא, איכשהו להגיע להשפעה, אז לפי זה נמדדת הגלות. זאת אומרת הגלות בסך הכול נמדדת אך ורק לפי נטיית האדם. אם רוצה לעלות למעלה מהטבע שלו אז מרגיש שנמצא בטבע שלו שזו גלות, ולפי כמה שרוצה, לפי זה נמדד עומק הגלות או אורך הגלות.

אני רואה שאין שאלות ואנחנו יכולים ללכת הלאה, יפה. פעם ראשונה אני רואה דבר כזה. מצוין.

קריין: קטע מספר 14.

"יש לדעת, שענין גלות, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בגלות, זה נמדד לא לפי הגלות, אלא לפי הרגשת הרע והיסורים, שסובל מזה שנמצא בגלות. ואז, כשיש לו יסורים, בזה שהוא נמצא תחת שליטת המעבידים, שהוא מוכרח לעשות כל מה שהם דורשים ממנו, ואין לו שום זכות לבצע את מה שהוא רוצה, אלא הוא מוכרח לשמש ולהוציא לפועל את כל מה שהאומות העולם, הנמצאים בגופו של אדם, דורשים, ואין לו שום כח לבגוד בהם, לפי שיעור המכאובים שהוא מרגיש ורוצה לברוח מהם, בשיעור הזה הוא יכול להנות מהגאולה." 

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)

האדם נמצא כלול מרצון לקבל לעצמו ויכול להיות שכבר לא רק לעצמו אלא גם לזולת. זה מתפתח בו לאט לאט ואז בהתאם לעד כמה ששתי הנטיות האלה נמצאות בו, ונאבקות [בתוכו], לפי זה הוא מתחיל להרגיש עד כמה שהוא רוצה לעלות למעלה מהרצון לקבל שלו ולהגיע לרצון להשפיע.

אז הוא אומר כך, עניין הגלות שמרגיש שנמצא בגלות, איך? זה נמדד לא לפי הגלות עצמה "אלא לפי הרגשת הרע והייסורים שסובל מזה שנמצא בגלות".

זאת אומרת אי אפשר להגיד "אני נמצא בגלות". לפי מה אתה אומר? "כך אני חושב ". זה לא "אני חושב", זה לפי הרגשת הייסורים שאני נמצא ברצון לקבל וחושב רק על עצמי ולא על החברים ולא על הבורא, אז לפי ההרגשה הזאת שאני חושב רק על עצמי, זה נקרא שאני מרגיש את הגלות, שמאוד רוצה להתעלות למעלה מלחשוב ולדאוג רק לעצמי גם לדאוג לזולת ולצאת מעצמי ואני לא מסוגל, אז זאת אצלי הרגשת הגלות.

"ואז כשיש לו ייסורים, בזה שנמצא תחת שליטת המעבידים שלו," זאת אומרת, הכוחות האלה שמחייבים אותו לחשוב רק על עצמינו, "שהוא מוכרח לעשות כל מה שהם דורשים ממנו ואין לו שום זכות לבצע את מה שהוא רוצה אלא הוא מוכרח לשמש ולהוציא לפועל את כל מה שאומות העולם," זאת אומרת הרצונות האגואיסטים שלו "הנמצאים בגופו דורשים ממנו ואין לו שום כוח לבגוד בהם" להתנגד להם, לא לחשוב על עצמו ולחשוב על הזולת, אז "לפי שיעור המכאובים" שהוא מרגיש עד כמה שהוא סובל, "שמרגיש ורוצה לברוח מהם" שהם מחייבים אותו לחשוב רק על עצמו, "בשיעור הזה הוא יכול ליהנות מהגאולה", זאת אומרת כמה שהוא סובל מהגלות אז נהנה מהגאולה, מהיציאה מהגלות.

שאלה: ההרגשה הזאת של ייסורים, מורגשת בתוך הרצון לקבל או ביחס לגדלות ההשפעה?

בינתיים אדם לא יכול לקבוע את זה בדיוק, אבל מרגיש שלא יכול להגיע לאהבת הזולת, לאהבת הבורא, להשפיע, להתחבר עם האחרים. זאת אומרת, הוא לא יכול להגיע לערכים של רוחניות, ערכים רוחניים, וזה שלא נמצא בהם אבל רוצה להגיע אליהם, זה נותן לו הרגשת הגלות.

תלמיד: איך להגיע להרגשה שאתה באמת מתייסר כמו שקודם היית מתייסר בתוך הרצון לקבל, אבל דווקא עכשיו מזה שאין אהבה?

זה הכול רק על ידי הפעולות בקבוצה שאנחנו משתדלים לעשות ועל ידי זה מושכים המאור המחזיר למוטב. כל הפעולות שהן קצת קבוצתיות, הן כבר מעוררות המאור המחזיר למוטב. אפילו שהפעולות שלנו הן עדיין לא רוחניות, הן על מנת לקבל, לטובתנו, כי "אנחנו רוצים", "אנחנו לעצמנו" וכן הלאה, אבל מפני שהן בכל זאת פעולות לא כמו בעולם הזה אלא לקראת חיבור, לקראת השפעה הדדית, אז הן מעוררות את האור העליון אבל בינתיים מרחוק, זה נקרא "מאור המחזיר למוטב" ואז הוא פועל עלינו ומתחיל לשנות אותנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעורר את הרגשת הגלות תמיד בעשירייה?

לעורר את הרגשת הגלות, אולי תמיד אנחנו נרצה, אבל זה בתנאי שאני לא רוצה את הגלות, שאני רוצה לצאת ממנה, שאני רוצה לעלות לחיבור, לאהבה, להשפעה. ואז לפי זה אני כנגד זה ארגיש שאני נמצא בתכונות הפוכות וזה ייתן לי הרגשת הגלות. זהו.

אני לא רץ לגלות את הגלות, הנטייה שלי היא אחרת, הנטייה שלי להתחבר עד כדי כך שאני מוכן לגלות בתוכנו כוח השפעה ואהבה שזה נקרא "בורא", ואז להרגיש את עצמי שקיים בעולם העליון שהוא כולו טוב, כולו בהשפעה. זהו. אז לפי מה שאני משתדל ולא מסוגל, אני מרגיש את הגלות מאותה פעולת השפעה שאני רוצה לממש.

זה לא הרגשה שאני סתם מתחיל לקבל שאני נמצא בגלות, זאת הרגשה שמגיעה כתוצאה מהנטייה שלנו לעשות פעולות השפעה וחיבור, אז לפי זה אני מרגיש שלא נמצא בזה וזה מביא לי צער וההרגשה הזאת נקראת "הרגשת הגלות". גלות מרוחניות, גלות מהשפעה, גלות מאהבה, מחיבור.

שאלה: צריך להתפלל כלפי מצבי ביניים?

אנחנו רוצים להגיע לחיבור, לפעולת השפעה הדדית שמתוכה אנחנו משפיעים לבורא, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים להזדהות עם הפעולה ולהזדהות עם המצב עימו. אני לא יודע מה באמצע מחכה לי, אני יודע שהמטרה שלי להגיע לחיבור בין החברים ומתוך זה להגיע לחיבור עם הבורא. בעצם חיבור עם הבורא זאת המטרה, על זה אני צריך לחשוב ולזה אני צריך להשתוקק. ואחר כך מבררים בדרך עוד ועוד ועוד פרטים מה אני צריך לבצע כדי להגיע לזה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לחזור למרכז העשירייה כשמרגישים גלות?

דווקא הרגשת הגלות היא מחייבת אותנו, דוחפת אותנו להרגיש את מרכז העשירייה, ששם אנחנו צריכים להיות מחוברים יחד ושם אנחנו אז מגלים את הקשר שלנו עם הבורא. הרגשת הגלות דוחפת אותנו להיות יחד, כמו צאן שמרגישים שיש זאבים או משהו, אז כולם מתחברים יחד יותר ויותר.

שאלה: כשמרגישים שלא יכולים להשלים פעולות של השפעה, מהם ארבעת השלבים האלו של בירורים שאנחנו צריכים לברר בעשירייה בזמן שאנחנו בגלות?

לכן אברהם קיבל תשובה על איך להשיג את הדבקות בבורא, הבורא אמר לו, כל אלו שמשתוקקים לחיבור עם הבורא הם יצטרכו לעבור גלות של ארבע מאות שנה, ארבעה שלבים, ובמשך השלבים האלה הם יקבלו תוספת, תוספת, תוספת ותוספת, ארבע דרגות של הרצון לקבל שיגדל בהם יותר ויותר, ובהתאם לזה הם יתגברו וירצו בכל זאת לצאת מהגלות, ואז ייצאו. כך זה יקרה. אנחנו נתקדם ואתה תראה.

דרך אגב אני אגיד לכם עוד דבר אחד, התקופה הזאת שאנחנו לומדים על הגלות, על מצרים, זאת תקופה לא פשוטה. כי אנחנו נכללים כאן בעצמנו מהגלות ואנחנו נרגיש את זה, איך שאנחנו נכנסים לכל מיני מצבים, רוצים חיבור, לא רוצים חיבור, נופלים מזה, מטפסים על זה. זאת אומרת זה מאבק. תקופה כזאת מאוד עוצמתית מצד אחד, מצד שני היא לא כל כך נעימה.

לכן צריכים להחזיק יחד ולהשתדל לעבור אותה בלסדר ולאזן נכון את השכל עם הרגש. שיש כאן שכל ויש כאן רגש ואנחנו פועלים בשניהם. כי אם בורחים רק לרגש, זה איום ונורא, אם רק לשכל, זה יבש, אין בזה שום דבר. אלא לסדר נכון שכל ורגש, למה אני כך מרגיש? "למה" זו שאלה מהשכל, "אני מרגיש" זה מהרגש. ואז לשלב נכון בין השכל והרגש זה בעצם נותן לנו כלי נכון לזה שאנחנו נייצב אותו נכון ואז נצא מהגלות.

בלייצב את הכלי הזה מיד אנחנו מרגישים שנכנסים לעולם העליון, לעולם הרוחני. מתחילים להרגיש את המציאות, את הכוחות שפועלים אחרי העולם הזה, את הבורא שנמצא ומסדר הכול ומתחילים כבר להתקרב אליו.

אבל לפני זה, מה שלא תגידו יש לנו "ארבע מאות שנה" מה שנקרא, ארבע דרגות של הגברת הרצון לקבל ואנחנו צריכים לדעת איך לסדר אותו נכון. כי בלי שאנחנו נקלוט אותו, אנחנו לא נוכל לצאת ממנו. אנחנו צריכים לקבל אותו, לסדר אותו, לאתר אותו בנו נכון, מה אנחנו מרוויחים על ידו וכן הלאה. יש הרבה עבודה.

והעבודה היא "עבודת פרך" מה שנקרא, זאת אומרת עבודה בתוך הרצון לקבל, עבודה לא נעימה, שאנחנו רוצים לצאת ולא נותנים לנו, ואנחנו כל הזמן מגלים כמה שאנחנו חלשים, כמה שאנחנו באמת לא רוצים, כמה ש"בשביל מה אני צריך את זה?", ועוד ועוד. ישנם הרבה אנשים שבמצבים כאלו הם רוצים לברוח. בעצם כל אחד רוצה לברוח, אבל השאלה היא עד כמה מחזיקה אותו הקבוצה, הסביבה ועד כמה הוא מבין שאין ברירה, שכל הזמן משכנע את עצמו, עד כמה שנמצא בסדר הנכון, במסגרת שמחזיקה אותו למרות שהוא קופץ מעלה מטה, לכל הכיוונים.

שאלה: יכול להיות מצב שאתה מרגיש שאתה תחת שליטת האגו, אבל אנחנו לא רוצים לצאת ממנו? מה אנחנו צריכים לעשות במצב כזה?

כן, יש כזה מצב. שאני מרגיש שהאגו שולט עלי ואני לא מרגיש את השליטה שלו ככל כך רעה, שעכשיו אני אתחיל לעשות איזה פעולות חדות כאלה כדי לברוח מזה. יש ויש. יכול להיות שאין לי כוח, יכול להיות שאני לא מרגיש את שליטת האגו כדבר כל כך נורא, ואז אני יכול להישאר בו. אז אני סובל, אז מה, מה יש בזה שסובל? כמה אנחנו סובלים בחיים הגשמיים שלנו? אז סובלים וממשיכים. מה לעשות? זה החיים.

אני מסתכל על אחרים, "צרת רבים חצי נחמה". לכן כאן חשוב לנו מאוד להראות אחד לשני שאפשר להתעלות, אפשר לצאת מהאגו, ואז בצורה כזאת אנחנו נוכל לעורר "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: איך להגדיל את החיסרון כלפי ההשפעה כדי להזדקק לעזרת הבורא?

כמה שאתם תתחברו ביניכם יותר, אתם תוכלו להשפיע זה על זה וגם בזה אתם תתנו לבורא הזדמנות להשפיע דרך כל הקבוצה הזאת על כל אחד ואחד, ואתם תראו עד כמה שזה יקדם אתכם. אין דבר מקדם יותר לעבור את הגלות ולצאת מהעל מנת לקבל, ממצרים לגאולה, אלא החיבור ביניכם. זה נמדד רק לפי עוצמת החיבור.

שאלה: איך אנחנו מוצאים את הכוח והחכמה לצאת ביחד ממצרים?

זה קורה לא בזה שאנחנו ממציאים את הכוח. אנחנו עושים את הפעולות, מה שהמקובלים ממליצים לנו ובזה אנחנו מעוררים את הכוח העליון שנקרא המאור המחזיר למוטב, והוא מחבר בינינו ומוציא אותנו מהפירוד שנקרא "מצרים" לחיבור שנקרא כבר מחוצה למצרים, לרוחניות. פשוט גשמיות זה פירוד, רוחניות זה חיבור. והפעולה הזאת נעשית על ידי המאור המחזיר למוטב ואנחנו צריכים לעורר את המאור.

ואנחנו מעוררים אותו על ידי זה שרוצים להתחבר, אפילו שלא כל כך רוצים אבל כאילו רוצים להתחבר ומשתדלים. כמו ילדים, כל הזמן משתדלים, כל הזמן רוצים, כל הזמן עושים משהו כדי להשיג את הרצוי ובזה מעוררים את המאור.

שאלה: אתמול דנו בעשירייה על חובת הלימוד בנושא הגלות, והייתה לנו שאלה. האם ישנה הרגשת גלות אישית, ואם כן, אז מה ההבדל בין הרגשת גלות אישית לבין גלות של העשירייה?

האמת, צריכה להיות הרגשה קבוצתית. אתם לא תוכלו להגיע לעוצמה הנכונה בזמננו, בדור האחרון, לבד. זה רק על ידי "איש את רעהו יעזורו", שאתם דוחפים זה את זה לחיבור, רואים שלא מסוגלים, ביחד צועקים לבורא ואז הבורא מחבר אתכם. חיבור ביניכם זה נקרא "יציאת מצרים".

שאלה: אם לא מרגישים שחושבים רק על עצמנו האם נמצאים בגלות מצרים, האם יש מצב לפני גלות מצרים?

לפני גלות מצרים אנחנו באמת חושבים רק על עצמנו ואנחנו חושבים שאנחנו יכולים לצאת מהמצרים לא בחיבור בינינו ולא לחיבור בינינו, אלא שכל אחד ואחד יכול להתעלות מעל המצב שלו למצב יותר טוב. הוא לא מתאר לעצמו שהמצב היותר מתקדם הרוחני זו פסיעה לקראת חיבור הרצונות השבורים באיזו מידה לרצון אחד. כי אנחנו כולנו באים משבירת נשמת האדם הראשון. ואדם לא מתאר את זה, אלא הוא לוקח את זה בצורה אישית, פרטית שלו. עכשיו אני מרגיש כך וכך, אם אני ארגיש בצורה כך וכך אחרת זה יהיה רוחניות, זה יהיה התיקון. זו באמת בעיה גדולה.

שאלה: מה זה אומר שייסורים כלליים הם חצי נחמה?

אם אני מתחיל להרגיש צרת רבים, שכבר אני נמצא איתם באיזה חיבור ומתחיל להרגיש שהם סובלים, אז אפילו שאני לא יוצא מהגלות, אבל אני כבר מרגיש את הכלי השבור, וזה כבר בדרך ליציאה מהמצרים, מהגלות.

קריין: קטע מספר 15, רב"ש כותב,

"כפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה. כי הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה. זאת אומרת, שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה. כי זה שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכול להיות רק על ידי עזרה עם נשמתא קדישא, כנ"ל. אז ממילא כל פעם הם יהיו זקוקים לעזרת ה'. ומזה יהיה להם צורך כל פעם להמשיך מדרגות יותר גדולות."

(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)

שאלה: אתה תמיד אומר שלא צריך לצאת לחפש את הרע, אבל שהוא חיוני לעלייה. אז איך מיישבים את הסתירה הזאת?

אנחנו צריכים להשתוקק לטוב, ואם אתה משתוקק לטוב הנכון, אז אתה תגלה כנגדו רע שאתה עוד צריך יותר ויותר לתקן כדי להגיע לטוב, כי את הטוב אתה מחפש.

תלמיד: כלומר, אני משתמש ברע כדלק, כדי להניע אותי.

אתה לא משתמש ברע. אתה משתוקק לטוב, לחיבור, לאהבה, לזה אתה משתוקק. וזה שאתה מגלה במקום זה כל מיני ליקויים, שאין לך את הטוב הזה, לזה אתה קורא "גלות" מהטוב.

תלמיד: בייסורים שזה גורם לי, זה שאני לא יכול להיות בהשפעה, בזה אני משתמש כדלק לעבור לטוב?

ייסורים לא יכולים להיות דלק אף פעם. ייסורים יכולים לדחוף אותי לחפש משהו, אבל גם לא כל ייסורים. אנחנו צריכים תמיד להשתוקק לטוב. תשמע ותזכור, מהרע אתה אף פעם לא תתקדם.

שאלה: כיוון שאנחנו בונים את הרצון האדיר הזה דרך מצרים, כדי שיהיה לנו רצון להשפיע עוד יותר גדול ולהעצים את הקשר בינינו, אז לָמה אנחנו רק שואלים את הכלים, ומה זה אומר שאנחנו מחזירים אותם, איך אנחנו מחזירים אותם ומה המשמעות של זה?

אנחנו צריכים רצון לקבל, אבל לא משתמשים ברצון לקבל עצמו, אלא כדי למשוך עליו את המאור המחזיר למוטב ולהשתמש בו כיסוד, אבל לעבוד מעליו בעל מנת להשפיע. ולכן נקרא שאנחנו לוקחים כלים מהמצרים בהשאלה, ככה קוראים לזה. ברצון לקבל עצמו אנחנו לא משתמשים, אבל הוא נמצא ביסוד של כל הפעולות הרוחניות, כיסוד שלהם.

תלמיד: ומה זה אומר שאנחנו מחזירים אותם?

אחרי שאנחנו מקבלים כוונה בעל מנת להשפיע מעל הרצון לקבל שלנו, אז בכוונה על מנת להשפיע, שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", בזה אנחנו חיים, בזה אנחנו פועלים ברוחניות, והרצון לקבל עצמו אנחנו לא צריכים להשתמש בו, אבל הוא נשאר. שום דבר ממה שהבורא ברא לא נעלם ושאין בו שום צורך, תמיד יש בו צורך. לא קליפות ולא קדושה, שום דבר לא נעלם, אלא אנחנו צריכים לכל הכלים, לכל הרצונות, כול מה שהבורא ברא, הכול למטרה.

שאלה: האם הכניסה לגלות זה כאשר יש לי איזו רמה של ייסורים מזה שאני מתנתק מהעשירייה? לָמה בתוך הגלות הזאת יש שבע שנות שובע, מאיפה יש שבע שנות שובע בתוך הייסורים?

מפני שאתה בהתחלה מתחבר עם החברים וטוב לך, לרצון לקבל שלך. אתה עושה איתם סעודות, איזה פגישות, מדבר, נהנה מהחיבור. הוא עדיין לא מטרתי כל כך, הוא כזה עממי, כמו בעולם שלנו, ובלי זה אי אפשר. אבל אחר כך, כשמתחילים לעבוד באמת מתוך הקבוצה, לסדר אותה כך שזה יהיה כלי להשגת הבורא, להשגת השפעה לבורא, אז כבר מתחיל להיות שבע שנות רעב, שלא מסוגלים. לָמה לא מסוגלים? כי אנחנו לא נמצאים בכוח השפעה, אין כוח השפעה, אנחנו עדיין בכל זאת נמצאים במצרים. ורק אם אנחנו נתעלה מעל כוח הקבלה לכוח השפעה, אז נוכל כבר מתוך החיבור בינינו להשפיע לבורא, לגלות את הבורא.

ואז נקרא שאנחנו מתקרבים ליציאת מצרים בשבע שנות רעב. זה לא רעב שאין לנו דברים חומריים, זה רעב שאין לנו אז השגת הדברים הרוחניים. הגשמיים ישנם, רוחניים לא, חסר, וזה נקרא "רעב". לכן בארץ מצרים, רעב. ואחר כך נגיד, הם בוכים כשיוצאים ממצרים "איפה אותו המילוי שהיה לנו במצרים"? אז הם חושבים על המילוי האגואיסטי שהיה. אבל לפני היציאה מהמצרים הם בוכים לָמה אין להם מילוי רוחני. צריכים כל הזמן לחשוב על זה ולעבד את זה יותר ויותר, אנחנו על ידי זה מעוררים מאור המחזיר למוטב מאוד מאוד גדול, חשוב ועוצמתי, אנחנו צריכים אותו מאוד.

שאלה: משנה לשנה אנחנו עוברים על חומרים הקשורים ליציאה וכניסה ממצרים, יש תחושה שזו תמיד תקופה מאוד מיוחדת, ייחודית במינה. על מה עלינו להתביית בתוך העבודה שלנו בעשירייה, דווקא בתקופה כזאת, כדי להשתמש באורות הגבוהים?

אנחנו צריכים להגיע לחיבור כזה שנרגיש שרוצים להתחבר מאוד מאוד, אבל יש איזה כוח שלא נותן לנו, זה האגו שלנו שנמצא בנו. ואז אפשר לטפל בו רק על ידי איזה כוח חיצון, שנקרא "בורא" או "מאור המחזיר למוטב". כשאנחנו צועקים, ואז באמת על ידי הצעקות, שאנחנו בכל זאת רוצים להתחבר בינינו, אז אנחנו מגיעים למצב שמגיעים לחיבור. החיבור הראשון שאנחנו אליו מגיעים, נקרא "יציאת מצרים", שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו.

שאלה: כמה פעמים חוזר הגלגל של יציאה וכניסה למצרים במשך שנה, האם יש איזה כמות קבועה שצריכים לחזור על פעולה כזאת?

לא, אין דבר כזה כמות קבועה. ארבע מאות שנה, נקרא "מידה שלמה" שאנחנו צריכים לעבור אותה, זאת אומרת, להכיר את האגו שלנו בכול. אבל אנחנו מכירים אותו אך ורק במידה שאנחנו רוצים להתעלות למעלה מהאגו, אחרת אנחנו לא מכירים. אנשים נמצאים בתוך הרצון לקבל שלהם, הם אפילו לא מגדירים אותו כרצון לקבל אגואיסטי וכן הלאה. ואם מגדירים, "אז מה, זה הטבע, מה אתם רוצים ממני", כך יגיד כל אחד. אלא אנחנו צריכים כמה שאפשר יותר להתחבר, קודם כל, זה לא סתם לעלות מעל האגו. מה זה לעלות מעל האגו? זה להתחבר למרות הדחייה שלנו הטבעית זה מזה.

ואז אנחנו מגיעים לצעקות שלא מסוגלים, לצורך כזה שאנחנו צועקים הצילו, אנחנו חייבים להיות מחוברים, כי אחרת אנחנו לא נוכל להשפיע לבורא, לא נוכל להתקרב אליו, לא נוכל להרגיש אותו, נישאר מנותקים ממנו. ואז אנחנו צועקים והצעקה הזאת בעצם מעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו ומתחילות המדרגות הרוחניות.

לפי החומר אנחנו מתקדמים די טוב. אני מקווה שאתם במשך היום חוזרים על זה כמה שאפשר יותר ואז תראו עד כמה הוא ייקלט בנו.

שאלה: כתוב שניתן לצאת מגלות מצרים רק בעזרת "נשמתא קדישא". מה זה ה"נשמתא קדישא" הזאת, שבזה זה תלוי היציאה מגלות מצרים?

"נשמתא קדישא" זה נקרא האור המיוחד מלמעלה, שזה כבר מגיע לנו מדרגת הבינה, נשמה זה בינה, הפועל עלינו ונותן לנו את החיבור הראשון בינינו, הרוחני, שאז אנחנו יכולים להחזיק בקשר הזה בינינו את ההארה הזאת, וכך אנחנו מתחילים להתקדם כבר מעבר למצרים, מעבר לאגו שלנו. משתדלים, ומשתדלים יותר ויותר.

אל תקשרו את הכול עם הגיאוגרפיה, עם ההיסטוריה, עם כל מיני דברים. רק רצון לקבל האגואיסטי אנחנו צריכים להתעלות ממנו, אנחנו צריכים לעשות מאמצים ולבקש מהבורא, כמו שכתוב "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם אל האלוקים"¹. ורק על ידי הצעקה הזאת אז אנחנו מקבלים מאור המחזיר למוטב וכך מגיעים לחיבור בינינו, כזה שבו מרגישים המדרגה הראשונה הרוחנית.

שאלה: על מה האגו שולט? על המאמץ שלנו לחיבור? על הפנייה לבורא? כי הייסורים יכולים להיות על הרבה דברים.

לא. לא מדברים על הייסורים הגשמיים מדברים רק על הייסורים שאנחנו רוצים להיות מחוברים ולהרגיש בזה את המעמד הרוחני שלנו.

תלמיד: ברור שזה על דברים רוחניים, אבל על זה שאנחנו לא מגיעים?

לא על דברים רוחניים, אתה לא שמעת. המאבק הוא על החיבור, שלא יכולים להתחבר ולהרגיש בתוך החיבור את עוצמת החיבור, את מהות החיבור בינינו. מזה אנחנו בוכים, על זה אנחנו מבקשים, בהשגת החיבור בינינו אנחנו מרגישים שמתעלים מהמצרים.

תלמיד: והאגו שולט על הבקשה גם או רק על זה שאנחנו לא מתחברים?

האגו שולט על הבקשה הוא לא יכול לשלוט, הוא יכול להפריע בכל מיני צורות אבל זו גם ההפרעה שלו, האגו נקרא זה "עזר כנגדו". לכן, במה שהוא מפריע אנחנו צריכים לראות עד כמה שבזה הוא עוזר לנו, בזה שהוא מכוון אותנו נכון איפה בסדר ואיפה לא בסדר. כמה שאנחנו פועלים על האגו בשותפות הנכונה, אז אנחנו מתחילים לראות שעזר כנגדו, והוא עוזר לנו לנוע בצורה כזאת שאנחנו יוצאים ממצרים. זה נקרא שהפרעה בעצמו פותח דלת ליציאת מצרים.

זאת אומרת, האגו הוא עובד בצורה מאוד מאוד יפה, נכונה, הוא מראה לנו איפה אנחנו לא בסדר, מה אנחנו צריכים לעשות, כאן זה לבקש, כאן זה לברוח וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן עבודה הדדית, אגו זה כוח הבורא שמשני הדברים האלה, שמאל וימין, הוא מנהל אותנו. לכן, אם אנחנו לא סתם שונאים אותו, מייחסים אותו לרע, אלא שאנחנו מבינים איך לעבוד עימו, אז לאט לאט הוא נעשה "עזר כנגדו".

תלמיד: מה דרוש לנו כדי להבין באמת את ההבדל הזה בין סתם לשנוא אותו לבין להפוך אותו לעזר כנגדו?

לאט לאט אנחנו מקבלים שכל, רגש, אומנות. אנחנו ממש מקבלים אומנות.

שאלה: מה אומר ציטוט הטקסט שהגלות הייתה כדי לרכוש את הכלים של המצרים, וזה היה רק להשאלה ואחר כך צריך להחזיר אותם? למה פה הטקסט מתכוון?

שרצון לקבל אנחנו צריכים אך ורק כדי לבנות עליו רצון להשפיע, פעולת ההשפעה, להידמות לבורא. ולכן, ברצון לקבל בעצמו אנחנו לא משתמשים אלא כדי לבנות מעליו פעולת השפעה. זה נקרא שאנחנו בונים פעולת השפעה ואת הרצון לקבל כביכול מחזירים בחזרה למצרים.

שאלה: איך אנחנו נוכל להבין שאנחנו נמצאים במצב של הגלות? ואיך נוכל להגביר את הצורך לצאת משם?

על ידי נטייה שלנו לחיבור, עד כמה שאנחנו מבינים יותר ויותר שאנחנו צריכים להגיע לגילוי הבורא וזה מתגלה רק בחיבור בינינו. אז אנחנו מתחילים לראות שלא מסוגלים להגיע לחיבור, ואז חיבור הוא נראה לנו כדבר טוב, כי מגלים בו את הבורא, ומחוצה לחיבור שנמצאים מגלים את עצמנו ברע, שזה נקרא גלות מהרוחניות, מהרגשת הבורא. ואז אנחנו צועקים שאנחנו צריכים לצאת מהאגו שלנו ולהגיע לחיבור. זה הכול.

כך אנחנו צריכים לפעול, לפי זה אנחנו מגדירים את כל המצבים שאנחנו עוברים. מחוצה לחיבור זה העולם הזה, נטייה לחיבור אבל שעוד לא מגיעים אבל כבר משתדלים להגיע לחיבור זה נקרא גלות מהחיבור, מהרוחניות. שמסוגלים להתחבר זה נקרא יציאה מהגלות, מהחיבור. ואז לפי דרגות החיבור בינינו אנחנו משיגים את הכוח הפנימי, כוח העליון, כוח הבורא שמתגלה בצורה כזאת.

זה כבר דרגות השגת הבורא עד שמגיעים לחיבור השלם של כל חלקי אדם ראשון והאור העליון ממלא את כל המציאות. זה הכול. סך הכול זה לא כל כך בעיה, בעיה היא בפרטים, שאנחנו לא כל כך מרגישים אותם, כי הם לא נמצאים בנו. אבל אנחנו, אנחנו נקלוט את זה, נקלוט. אתם מתקדמים דווקא יפה מאוד.

שאלה: איך עלינו להגיע לבקשה המשותפת, כי אנחנו כל כך שונים, נמצאים במצבים כה שונים, מרגישים כה שונה. מישהו אולי מרגיש שהוא בגלות, מישהו לא מרגיש כלום. איך לסנכרן את כל השוני הזה?

אנחנו צריכים להבין שהבורא עשה כל אחד ואחד לפי התפקיד הסופי, סוף מעשה במחשבה תחילה. ולכן, אף אחד מאיתנו במקרה נמצא עם הרצון לקבל כזה, ועם האופי שלו ועם כל מיני כאלה דברים. אלא זה הכול אך ורק לצורך הסופי, לצורך הגבוה. ולכן, לכן אנחנו צריכים להבין שזה מה שיש לי כאלה חברים זה לא במקרה וזה לא שאני יכול להחליף אותם למישהו אחר, מה שיש לי אני צריך לקבל.

וברגע שאני מקבל אותם אז הבורא כבר מתחיל לסדר בינינו כל מיני צורות, יחסים, תכונות, וכבר הכלי הסופי של אדם הראשון שנמצא כבר בגמר התיקון, מאיר עלינו ומתחיל לסדר בינינו כל מיני מצבים, כדי שאנחנו נתקרב לאותו המצב הסופי. לכן, אני אף פעם לא עושה ביקורת על איזה אנשים שנמצאים לידי, זה לא יעזור.

יש כאן כוח העליון שהוא מסדר את הדברים. גם את הרצונות שלי לעשות כך או כך, או לעשות כל מיני שינויים כביכול בקבוצה, גם אם אני אצטרך את זה לעשות אז הבורא ייתן לי כזאת הרגשה והבנה ואני אולי אעשה. אבל בעצם לזה הוא לא מגיע. בדרך כלל הוא משנה את התכונות שלנו בעשירייה וכך אנחנו מגיעים לתיקונים.

שאלה: מה ההבדל בין זה שהיהודים היו 40 שנים במדבר ו-400 שנים במצרים? מה ההבדל ביניהם?

אני עוד לא יודע. 4, 40, 400, זה תמיד מספר לפי ארבע דרגות של הכלי, שורש, א', ב', ג', ד'. אחר כך נלמד מה ההבדל ביניהם. זה עניין של המדרגות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, מה ההבדל ביניהן זה עיבור, יניקה מוחין, מה אתה צריך עכשיו? רק להתבלבל בהם?

שאלה: המילוי הרוחני, במה הוא מתבטא?

ברצון לעשות פעולת השפעה בחיבור.

שאלה: האם הכיוונון שלי בעשירייה עם החברים הוא שכל פעם על ידי הבירורים אני דורש את המצב הבא? אני מבקש תפילה משותפת, עושה תפילה משותפת, ועל ידי הבירורים אני דורש את המצב הבא? זה הכיוונון הנכון?

כן. רק בשיתוף לעשות את כל הפעולות.

קריין: קטע מספר 16.

"האר"י הקדוש אומר, שגלות מצרים היתה, שהדעת דקדושה היה בגלות. היינו, שקליפת מצרים היתה שולטת על עם ישראל. שיש לפרש, שענין "עם ישראל" פירושו, שכל העם רוצה לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם. כידוע, שענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'.

ו"שליטת פרעה" הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. לכן דעת דקדושה, היינו זה שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו להשפיע, בחינה זו היתה בגלות תחת שליטת פרעה מלך מצרים, ש"מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

שאלה: איך מעבירים נכון את הצער מזה שלא נמצאים ברוחניות לחברים כך שזה יגדיל את הרוח בעשירייה וייתן להם מצב רוח מרומם ולא יביא כמו ענן אפור?

אנחנו מדברים רק על דברים יפים וטובים ולא על עצב ובכי אלא רק לעורר את האחרים לחיבור ולהשפעה.

תלמיד: מה השמחה בגלות?

זה שנמשכים לצאת מהגלות, למרות שעדיין נמצאים. שכבר בגלות אנחנו מתחילים להצמיח את הגאולה, לסדר את הגאולה.

תלמיד: אנחנו תמיד נדהמים מהגאוניות של הבמאי הראשי שלנו שנתן לנו אפשרות לצאת עם הפצה חיצונית פתוחה.

זה הכול תלוי בנו, מתי שאתם מרגישים שאתם כבר יכולים בצורה קלה, יפה להסביר לכל העולם שהוא נמצא בגלות ושיש לפניו הזדמנות לצאת מהגלות הזאת ולהתחיל להרגיש את העולם הרוחני, נצחי, שלם, אין סופי, מתי שתוכלו להסביר את זה בצורה קלה ויפה, אז בבקשה תתחילו. אבל בשביל זה אנחנו עדיין צריכים בעצמנו להרגיש על מה מדובר כדי שתהיה לנו באמת יכולת לחבר הסבר קל ונגיש לכל אחד. נעבוד על זה יחד, זה יהיה עוד מעט.

שאלה: איך משלבים נכון את השכל והרגש כדי לקדם אותנו ליציאה מהגלות?

רק לחדד אותם, את השכל והרגש של כל אחד, ולהשתדל לחבר אותם בחיבור בקבוצה כך שיהיו גם בקבוצה רגש ושכל קבוצתי. תשתדלו לבנות את זה.

שאלה: האם תחושבת הכבדות שניתנת לנו בתקופה הזו היא כדי להמחיש לנו יותר את הגלות?

כן, ודאי, כדי שאנחנו שנרגיש שאנחנו נמצאים בגלות ונדרוש את היציאה. תקופת הפסח היא לא תקופת חג יפה, שמח. אם אנחנו עוברים אותה בצורה הרוחנית זו תקופה מאוד קשה, זה מכות מצרים שבלי זה אנחנו לא יכולים לצאת מהן, ולברוח ממצרים אנחנו לא יכולים אלא רק כשמרגישים את המכות, וכך אנחנו מרגישים, ויש ייאוש גדול מכך שאנחנו יכולים להישאר ולא לצאת. יש הרבה פחד, יש הרבה לחץ. לקראת היציאה ממצרים הכול מצטבר יחד עד שיוצאים. נעבור את זה יחד, קודם כל נלמד. לאט לאט נתקרב לזה, אתם תראו כמה שזה לא נורא. הכול לפנינו, חייבים לעבור.

שאלה: בכל יציאה ממצרים אנחנו משיגים משהו כדי להגיע למצב יותר גבוה מהקודם? איך אנחנו יכולים לשמור לא לחזור אחורה לאותו המצב?

אנחנו לא נחזור, אל תדאג. אין חזרה, תמיד קדימה. ישנה תוכנית, אנחנו נמצאים בתוכנית, אפילו שאנחנו יוצאים לאיזה כיוונים כאילו הצידה, כאילו שבורחים, כאילו שלא רוצים, גם זה נכנס לתוכנית. לכן קודם כל לא לדאוג, אנחנו כן מתקדמים. אפילו אם אדם לא עושה כלום אבל נמצא בשיעורים ושומע שיעורים, וחוץ מהשיעורים עוד מתחבר לעשירייה וגם בעשירייה מדבר על השיעור שעבר בבוקר או מתי שזה אצלו לפי הזמנים, הוא כבר נמצא בהתפתחות רוחנית ואין ספק שיגיע ליציאה ממצרים, להרגשה רוחנית. זה יקרה.

שאלה: הרבה פעמים כבר ענית על זה אבל מצד שני אמרת שאנחנו לא חייבים לסבול בגשמיות אלא רק מתוך זה שאין לנו חשק לחיבור. מה יגרום לנו להגיע לכך?

אתם צריכים להשתדל בכל זאת לדבר על החיבור. דיברנו על זה הרבה פעמים שכל אחד חייב להראות לאחרים בקבוצה שהוא כן משתוקק לחיבור, ואז זה נקרא "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם"². שכולם יקנאו זה בזה עד כמה שנראה לנו בעיניים הגדולות שהחברים כן מסתדרים ומשתדלים, ואנחנו צריכים לשחק כך זה לזה, ועל ידי זה אנחנו נצא. על ידי זה שכל אחד מראה לאחרים כאילו שהוא משתוקק, כאילו שהוא מגיע לחיבור.

שאלה: חיסרון לצאת ממצרים להשפעה זה תהליך מצטבר? זאת אומרת, החיסרון הזה מצטבר או שהוא ניתן לנו מהבורא כאשר אנחנו פונים בתפילה משותפת?

הכול מגיע מלמעלה מהבורא, גם אור וגם כלי, אבל על ידי מה אנחנו מעוררים את הבורא שיעזור לנו, שיגדיל לנו כלים, חסרונות, אורות לזה וכן הלאה? זה כבר על ידי הרבה פעולות. העיקר בכל הפעולות שלנו זה להראות שאנחנו מוכנים לחיבור בקבוצה. לפי הנכונות לחיבור בקבוצה אנחנו מקבלים מהבורא דרגות חדשות, מדרגות, מצבים חדשים.

שאלה: למה אנחנו צריכים מכות כדי להתקדם בעבודה?

למה אנחנו צריכים מכות? אני לא חושב שזה מכות. אני חושב שזה הכוונות שאני מקבל כדי להגיע למטרת הבריאה. זה לא מכות.

שאלה: מה צריך לעשות בתוכנו כדי לראות את המכה כהכוונה ולא כמכה?

תחשוב על המטרה. ועד כמה מה שאתה מקבל מהבורא, עד כמה שזה מכוון אותך.

קריין: קטע מספר 17.

"בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים, ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות."

(הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")

כאן רב"ש פשוט נותן לנו את סדר הדברים, איך אנחנו מעוררים את הבורא שייתן לנו את ההבחנות האלה אחת אחת. "בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב", זאת אומרת שמתחיל להעריך יותר ויותר איזו נטייה לרוחניות יש לו שקיבל את זה מלמעלה, "אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים", שהוא מרגיש שהוא נמצא בעל מנת לקבל במידה שמשתוקק לעל מנת להשפיע. "ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע", שלא מסוגל להתחבר, אין לו שום רצון להתחבר עם החברים ולבורא. הוא רוצה לגלות את זה, לקבל את זה, ליהנות מזה, אבל לא שצריך לעשות בזה עכשיו השקעה. "ואז מתקרמים אצלו כלים," אם הוא ממשיך "דהיינו חסרונות," ש"חסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות"³ אותם. זה בכללות ככה.

קריין: קטע מספר 18.

"תועלת הגלות היה, שירגישו, שהרצון לקבל הוא חטא. וזהו סיבה, שיחליטו, שאין עצה אחרת, אלא להשתדל להגיע לכלי השפעה. וזה ענין, שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום, על השאלה, שהוא בקש בטוחות על ירושת הארץ: "ידוע תדע, כי גר יהיו זרעך וכו' וענו אותם". כי על ידי הגלות, אז הם יבואו לידי גלוי של החוט השערה, שהוא חטא. אז יבואו לידי קבלת עבודה אמיתית, כדי להרחיק עצמם מן החטא."

(בעל הסולם. "שמעתי", פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")

סדנה

על ידי מה אנחנו נכנסים לגלות מצרים, מה זה מצרים, מה זה גלות, ממה היא בדיוק הגלות. איך אנחנו יכולים להתקדם במצרים בגלות דרך שבע שנות שובע, ואחר שבע שנות רעב, לעבר ליציאה מהגלות. זאת אומרת, מה חסר לנו כדי להבין שאנחנו נמצאים במצרים, ואולי עכשיו אנחנו כבר נמצאים בזה, במושג הזה, ואיך אנחנו ממשיכים, איך אנחנו מקדמים את עצמנו דרך כל התהליך הזה, מה אנחנו צריכים לקבל במצרים.

כמו שהבורא אמר לאברהם "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". מה פתאום אנחנו צריכים להיות במצרים ארבע מאות שנה, באיזה רכוש אנחנו צריכים לצאת ממצרים, ומה זה נקרא שאנחנו יוצאים, לאן אנחנו יוצאים. ואיך אנחנו יוצאים ממנו, מה אנחנו לוקחים ממצרים, מהתקופה הזאת, מההתפתחות הזאת. נניח שאנחנו עוברים עכשיו אתכם את הרגשת גלות מצרים, במה היא גלות ומה היא גאולה, ואיך יוצאים מהגלות לגאולה.

על כל הדברים האלה תנסו לדבר ביניכם, יש לכם עכשיו סדנה ארוכה.

*

העיקר שאנחנו נדבר כל הזמן על המצב הזה שהוא גלות שאנחנו נמצאים בו, איך אנחנו מרגישים שזה הגלות. גלות זה נקרא כבר איזה יחס לרוחניות, שאנחנו נמצאים בגלות מרוחניות, וכלפי הרוחניות אנחנו יכולים איכשהו להרגיש את עצמנו. בסך הכול במה שאנחנו אחר כך מגלים, מגלים באותם הכלים, באותם הרצונות שאנחנו מרגישים עכשיו בהרגשת הגלות. זה כמו שתינוק שמתפתח בתוך הרחם, ואחר כך מה שקורה בסך הכול הוא גדל וגדל, אבל בעצם כל המבנה שלו נבנה מתוך זה שהיה ברחם של אימא. אותו דבר מצרַים, אומרים שזה כמו כור היתוך, שזה מקום שבו מתבשל האדם, הקבוצה שנקראת עם. ואז יוצאים מזה כבר פחות או יותר מאורגנים להיות מחוברים בעתיד, ולגלות בתוכם את המבנה הנכון דאדם הראשון, ובהתאם לזה לגלות בו דרגות של הבורא, נרנח"י של האור העליון.

לכן חשוב לנו מאוד לדבר על זה כמה שיותר, שזה יהיה ממש שגור בפינו, שאנחנו נדבר על זה בצורה חופשית. ולא נתבלבל עם מה שקורה בעולם הזה, מצרים, מדבר וישראל, אלא כל זה במונחים קרובים לנו, פנימיים שלנו, זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לקלוט ולהתרגל לזה.

שאלה: אני רוצה לגלות את הבורא ומתאר לעצמי אותו כמשהו שהוא נעים לי. אני בא לעשירייה לא מרגיש פה שום דבר נעים אלא להיפך, ומיד בורח ממנה. איך העשירייה יכולה לשמור אותי בקשר שהוא לא בכפייה?

אני לא יודע לענות על זה בצורה פשוטה. זה שהעשירייה דוחה אותך, זה סימן שאתה לא מספיק מעריך אותם ומקבל אותם כחלקי הנשמה שלך. לאן אתה בורח מהעשירייה? אם הבורא מסדר לך, זה נקרא שהבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר "קח לך". אז אתה חייב לקחת, אתה חייב להשתדל לעשות אותם כגוף אחד ממש, אין ברירה. בבקשה, תתאמץ בזה ותנסה לעבוד, אתה תראה עד כמה שזה יעזור לך, נראה לך שזו לא רוחניות, אבל דווקא זו הרוחניות.

תלמיד: ברגע שזה קורה זה כל כך מפחיד ולא מובן, ואני לגמרי שוכח מזה. אנחנו גם שומעים ש"אין כפייה ברוחניות" הרבה פעמים, אבל גם צריך ללחוץ על החברים שכן יישארו בקשר. איפה הגבול בין הדברים?

תמשיך לעבוד על זה ועוד נדבר. אני עכשיו לא יכול לעשות שיעור על זה, אבל נדבר על זה.

שאלה: החיבור זה לא כמות החברים, האנשים נמצאים יחד, אלא זאת ההשתוקקות להשפעה, ואז השאיפה של כל אחד היא בונה את החיבור. זה נכון?

זה לא כל כך חשוב, אם זו נטייה להשפעה או שזו נטייה לחיבור, זו אותה התוצאה, רק שזה לפי הכלים וזה לפי האורות. זה לא חשוב. העיקר שאנחנו חייבים להיות יחד, כי ביחד הזה אנחנו מגלים את הבורא גם יחד איתנו. זאת המטרה.

שאלה: לפני הכנס דיברת על זה שעשיריות גדולות כמו חמישה עשר איש כדאי לפצל כדי שתהיה יותר הרגשת מחויבות, אבל לא לפני הכנס. עכשיו אנחנו לומדים פסח, מה דעתך?

דעתי שצריכים לחלק. חמישה עשר איש זו קבוצה די גדולה, אני לא יודע עד כמה היא קבועה, עד כמה כולם באים. אולי מחמישה עשר איש באים תמיד שישה, שבעה, אז זו לא קבוצה של חמשה עשר. את זה אני לא יודע. אתם צריכים פשוט לראות לפי מה שאנחנו לומדים שרצוי שיהיו מקסימום עשרה אנשים קבועים, לא יותר מזה. אבל אם בינתיים נמצאים בכל מיני תקופות מעבר אז אפשר גם להמשיך כך.

אתם תרגישו אחר כך עד כמה אתם צריכים לעשות עם עצמכם משהו. אתם תרגישו שלא יכול להיות קשר עם כולם כי זה יותר מדי חמישה עשר איש, אני לא יכול להחזיק. אדם בנוי בצורה כזאת שבצורה אישית הוא יכול להרגיש לא יותר מעשירייה, ובעשירייה הזאת כלול גם הוא. שמונה זה טוב חוץ ממני, אז אני איכשהו מחזיק אותם. תשעה זה קשה מאוד כשאני העשירי. אבל יותר מזה המקובלים כותבים בכל המקומות שאנחנו לא מסוגלים לקלוט את המספר הזה.

שאלה: אנחנו יודעים שהיינו ארבע מאות שנה במצרים ויש שבע שנות רעב ושבע שנות שובע. מה ההבדל בין שבע שנות רעב לשובע, מה צריך ללמוד בכל אחד מהם?

שבע שנות שובע זה שאנחנו מרגישים שטוב ככה, יכולים להתקדם, האגו שלנו לא מכביד עלינו, הוא לא מחייב אותנו להתחבר כל כך, ולכן אנחנו יותר ויותר מתקדמים באגו שלנו בעל מנת לקבל ונכללים במצרים, מה שנקרא. וזה טוב לבן אדם. ואחר כך כשמתחילים לעבוד על ההשפעה, על החיבור, כדי לגלות את כוח ההשפעה בינינו, אז מתחילה להיות כבר בעיה, שבע שנות רעב, סכסוכים, בעיות ובלגן. זה מפני שרוצים לעבוד עם הרצון לקבל שהוא יהיה גם מעורב בהשפעה הדדית, בחיבור בינינו. ולכן שבע שנות רעב הן מאוד קשות, מקבלים מכות ובעיות. אנחנו עוד נלמד את זה, זה עוד לא היום, אני לא רוצה אפילו להתחיל לדבר על זה. נראה, לאט לאט.

מה שאני מבקש, לא לשכוח במשך היום לדבר ולחשוב ולקרוא כל מה ששייך למצרים, ולא על שבע שנות רעב, ועל המכות שמגיעות שם בסוף, נגיע לזה. קודם כל נקלוט ונלמד על מה שאנחנו עכשיו מדברים, כניסה למצרים ושבע שנות שובע.

שאלה: האם אנחנו צריכים בצורה מודעת להיכנס כל יום למצרים ולהחזיק את עצמנו שם?

אנחנו לא נכנסים ולא יוצאים, ולא למצרים ולא בחזרה, אנחנו תמיד חייבים להימשך לחיבור בינינו, להשפעה בינינו. ואז אנחנו נגלה לפי מצבנו באיזה מצב אנחנו נמצאים או שזה מצרים, או שזה כבר מחוצה למצרים וכן הלאה. אבל המשיכה שלנו היא תמיד לחיבור ודרך חיבור להגיע להכרת הבורא.

שאלה: איך יכולים להגביר את ההרגשה שנקראת גלות בעשירייה כדי להאיץ את התהליך?

אנחנו לא יכולים להרגיש גלות אם אנחנו לא נמצאים בגלות. אנחנו יכולים לדבר על זה. אבל בעצם לגלות את הגלות בעשירייה זה על ידי זה שנמשכים לחיבור ומרגישים שלא יכולים להגיע לחיבור. שיש כוחות ששולטים עלינו ולא נותנים לנו, דוחפים אותנו מהחיבור, אנחנו שוכחים, אנחנו לא נמצאים בזה, זה לא חשוב לנו וכן הלאה, זה נקרא גלות.

שאלה: הצער מחוסר יכולת לחיבור היא הרגשה שהיא באה וחולפת, האם אני צריך להשתדל להחזיק אותה, איך בכלל נכון לעבוד איתה?

אנחנו לא צריכים להחזיק בכוח חוסר חיבור. אנחנו צריכים כל הזמן להימשך לחיבור ולדבר על הקבוצה, כי בתוך הקבוצה אנחנו צריכים להגיע למצב שנגלה את הבורא. וגילוי הבורא לקבוצה זה ממש אותו מיני מצב כמו שהיה באדם הראשון לפני החטא. שהיה כלי שלם, יפה, שנקרא "אדם", "הדומה לבורא", והבורא היה ממלא את הכלי הזה. כך אנחנו צריכים בינינו בקבוצה למצב הזה להשתוקק.

תתארו לעצמכם שאתם נמצאים במצב שאתם משתוקקים לחיבור עד כדי כך יפה, טוב, משלימים זה את זה עד כדי כך, שהבורא מתגלה בכם, בתוך החיבור הזה. אז אתם בחיבור הזה בונים כלי, והכלי הזה מתמלא עם הבורא שהוא האור הפנימי שלכם. לזה אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: האם קשר רוחני בעשירייה זה שכל חבר מגיע לאותה הרגשה של הכרת הרע של האגו?

לא, כל אחד לפי הכלי שלו, כל אחד לפי היגיעה שלו. כך מגיעים.

שאלה: אם במצרים אנחנו רוכשים את הכלים ומגלים את פרעה, האם אחרי מצרים אנחנו כבר לא מגלים את הרע ולא רוכשים כלים חדשים?

אחרי יציאת מצרים אנחנו מגלים, לא שאנחנו נמצאים, אלא שאנחנו לא נמצאים בשליטת הרע. שהאגו לא שולט עלינו, אלא אנחנו יכולים להתמודד עימו. זה מה שאנחנו מרגישים אחרי יציאת מצרים.

אבל על זה עוד נדבר. בינתיים אנחנו רוצים לעבור על הפסוקים שהכינו לנו החברים שלנו, כדי שנוכל להבין מה זה כניסה למצרים, מה זה שיעבוד מצרים, איך מתקדמים ליציאה, ולמה ביציאה ממצרים אנחנו מרגישים כל כך הרבה בעיות שנקראות "עשר מכות מצרים".

שאלה: האם התהליך של ירידה ויציאה ממצרים זאת פעולה אישית, רק אישית? ואם היא כללית, קבוצתית, איך אנחנו יכולים להשיג את זה בתוך העשירייה?

על ידי חיבור. כל העבודה שלנו מתחילתה, מהרגע הראשון של העבודה הרוחנית, וגם לפני זה, איך כל העולם מתחבר? גם כל העולם מגיע לחיבור על ידי כל מיני כוחות אגואיסטיים בינתיים. ואחר כך הם מתחילים להבין שצריך להיות חיבור בצורה יותר איכותית. וכך מתקדמים.

כל התהליך זה סך הכול להחזיר אותנו לחיבור כמו שהיה בכלי דאדם הראשון לפני השבירה. תחזיקו בתחילת הבריאה, סוף הבריאה, וכל התהליך הזה, הוא סך הכול להביא את הכלים השבורים לכלי אחד שלם, ואז יהיה לכם ברור כל מה שקורה.

סך הכול זו לא חכמה גדולה ומסובכת. היא לא נמצאת בהרגשה שלנו כי אנחנו לא נמצאים באותם תכונות מתוקנות, אבל את התהליך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו בצורה די נכונה, יפה.

שאלה: כדי לצאת ממצרים כאומה אחת איזה סוג של ייאוש אנחנו צריכים להרגיש?

אנחנו לא צריכים להרגיש ייאוש. אחנו צריכים כל הזמן להשתוקק לטוב, לחיבור בינינו. חיבור בינינו זאת המטרה היחידה והקבועה שאנחנו צריכים לראות לפנינו. חיבור. כי זאת הצורה הנכונה של הכלי דאדם הראשון שנשבר.

ואז רק על ידי זה שאנחנו משתוקקים לחיבור, על ידי זה אנחנו כן נמצאים בהתקרבות לגאולה ממצרים ולחיבור. נעבור על כל השלבים האלה של התיקון אחר כך. עכשיו בשבילנו לא התיקון הוא העיקר. עכשיו בשבילנו העיקר זה לגלות את כל פרטי הגלות.

מה זה נקרא "גלות", ממה אנחנו נמצאים בגלות, על ידי מה אנחנו יכולים לקצר אותה, על ידי מה אנחנו יכולים להרגיש אותה יותר? איך אנחנו בגלות, איך הבורא בגלות? את כל התהליכים האלה אנחנו צריכים לברר ממש אחד אחד, וכמה שיותר.

ואז לפי זה אנחנו נתקדם ליציאה מהגלות. זו חובה, לכן אני אומר לכם כל הזמן, תדברו על זה במשך היום. ואל תעזבו את הפסוקים האלה עד שיהיה שכל מילה ומילה בפסוק תהיה ברורה לכם. ומחר תשאלו, אם היום לא שאלתם. אנחנו עדיין צריכים לעבוד על הגלות. עוד יש לנו זמן.

שאלה: האם אפשר לעשות השוואה בין גלות וגאולה, לעבודה בקו ימין וקו שמאל?

לא. זה עדיין לא בשבילנו. על הגאולה אנחנו עוד לא מדברים. אנחנו עוד לא יודעים בדיוק איך מגיעים לגאולה. סתם להגיד שאנחנו מתעלים מעל לרצון לקבל, זה לא נכון. נגיע לזה, לאט לאט, לפי הפסוקים שנקרא.

קריין: קטע מספר 19.

"במצב דשלא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל. מה שאין כן אם האדם רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, כלומר, שיהיו לו כלים לקבל אור פנימי, שאז הוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז באים לתוך גלות מצרים. זאת אומרת, שאז רואים איך שהאדם מרוחק מלהיות דבוק בהקב"ה בהשתוות הצורה. אלא, בין במוחא ובין בליבא, שולטת קליפת מצרים.

ובמצב הזה כבר הוא רואה, איך שהוא רחוק מלהיות בחינת ישראל, אלא שהוא נמצא במצב של יעקב, מצב של קטנות, מלשון עקביים וסוף. כלומר, שהוא נמצא בתכלית השפלות, שהוא רואה, שכל יום ויום הוא יותר מרוחק מהקב"ה, ואין לו אחיזה בקדושה. וזה נקרא "גלות מצרים"."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

אנחנו צריכים הרבה פעמים לעבור על כל המילים האלה, ישראל, יעקוב, מצרים, פרעה. שמיד יהיה לנו ברור על מה מדובר, על איזה הבחנות רוחניות. וודאי שאין בזה שום קשר למה שקורה לנו בעולם הזה כי מדברים על הרוחניות.

שאלה: אמרת עכשיו שהעיקר בשבילנו עכשיו זה להגיע לכל פרטי הגלות. מצד שני, אתה כל הזמן אומר שהעבודה היא רק להימשך לחיבור. אז מאיפה מתגלים כל הפרטים האלה? מה זה אומר לחקור את הגלות, לגלות את הפרטים?

במידה שאני רוצה להיות מחובר עם החברים, ובתוך החיבור הזה לגלות את הכוח הכללי של החיבור שברא אותנו מלכתחילה, שבר אותנו, ועכשיו מיצב אותנו, שאנחנו רוצים לגלות אותו בינינו בנטייה שלנו, שזה נקרא "בורא", בנטייה הזאת אני צריך כל הזמן להיות.

תלמיד: אבל מה זה אומר להוסיף פרטים בעבודה הזאת, לעבור ממצב שתיים למצב שלוש ברצון שלי להתחבר?

כן. ואז אני רואה באיזה מצבים אני נמצא, לאיזה מצבים אני צריך להגיע, מי שולט עלי, איך אני מתרחק או מתקרב אליו וכן הלאה. זו כל העבודה. העבודה שלנו היא לבנות כלי ממש מחובר בכל החלקים המנוגדים שבו. ואנחנו מגיעים ומשלבים את כל הפרטים האלה כאחד.

תלמיד: מה זה נקרא "להוסיף"? להוסיף, כאילו רזולוציה של חיבור? מה זה אומר? מה אני צריך לדמיין או לחפש?

אתה מבין באיזה מצב אתה נצא היום עם החברים?

תלמיד: יש לי הרגשה מסוימת.

כן. תנסה להגיע למצב יותר מחובר, יותר קרוב, ותתחיל לבדוק בין שני המצבים האלה מה ההבדל. על ידי מה אתה עובר ממצב אחד למצב השני. כמה אתה צריך מאור המחזיר למוטב לזה. איך אתה צריך לפנות לבורא. איך אתה צריך לזה תמיכה של החברים כדי שתהיה לך לזה דחיה, או ההפך, נטייה. את כל הפרטים האלה אנחנו צריכים לברר. מי שלא מתחיל בזה, בכלל לא מבין על מה מדובר.

שאלה: "מצרים" זה פה אצלנו בין החברים, שאני נמצא בכוונות, שכל הכוונות שלי זה על מנת לקבל הנאה, כבוד, שליטה, דברים כאלה. זו בעצם ה"מצרים" שלי?

אם אתה מגלה שזה כך, זה נכון.

תלמיד: אין לי שליטה על זה. זאת אומרת, אני יכול לגלות שזה כך אבל אני במוח, אולי במוחא, אני יודע שזה צריך להיות אחרת, אבל זה מה שהלב מרגיש, ואין לי כוח לשנות את זה.

אז אתה ממשיך לעבוד על החיבור, ואז לפי זה אתה מגלה עד כמה אתה נמצא מחוצה לחיבור ובכל זאת בחיבור, כי אתה מושך על ידי הנטייה לחיבור את המאור המחזיר למוטב, הוא מסביר לך מה זה נקרא חיבור אמיתי, ועד כמה שאתה לא נמצא בו. וכך אתה מתקדם על שתי הרגליים.

תלמיד: זה נראה כאילו זה רק הולך ומתרחק, לא מתקרב.

בטח, אבל זה סימן של הצלחה. כי אם אתה לא מרגיש שאתה מתרחק, אז איך תצא לגאולה? איך תברח ממצרים? איך אתה "ויאנחו בני ישראל מהעבודה"? מאיזו עבודה הם יאנחו? מזה שרצו להתחבר ולא יכלו, כי בתוך מצרים, בתוך הרצון האגואיסטי שעדיין נמצא ביניהם, הם לא יכולים להיות מחוברים, הם חייבים לברוח ממצרים.

תלמיד: בסעיף 19 הוא אומר: "שאז שהוא רוצה לצאת האהבה עצמית, אז באים לתוך גלות מצרים." שאני רוצה לצאת מאהבה עצמית, בסדר, גיליתי שאני אגואיסט ואני רוצה לצאת מזה, אבל אז אני מגלה שאני בתוך "גלות מצרים", לא ברור?

תשמע יותר טוב, אולי תבין פעם. עד כמה שאנחנו מתקדמים לחיבור, אנחנו מגלים שהחיבור נמצא עוד רחוק מאיתנו. עד כמה שאנחנו רוצים להפעיל כלים דהשפעה, אנחנו רואים שאין לנו כלים דהשפעה, אין אפילו אף כוונה, אף רצון להשפיע. וכך אנחנו מגלים את עצמנו שאנחנו נמצאים במצרים, ברצון לקבל. זה המצב.

תלמיד: יכול להיות שאני שנים נמצא כאגואיסט בגלות?

אתה לא נמצא בגלות. אתה לא מרגיש שאתה נמצא בגלות, לכן זה לא גלות, זה סתם קיום.

תלמיד: מתי אני מתחיל לגלות שאני בעצם בגלות?

שמאוד רוצים להתחבר עם החברים ומגלים שלא מסוגלים ולא רוצים. קודם לא רוצים ואחר כך אפילו כאילו שרוצים, לא מסוגלים.

תלמיד: איך אני יוצא מהגלות המטופשת הזאת?

על ידי זה שממשיכים בכל זאת להיות בחיבור, אפילו שרואים שלא רוצים להיות בחיבור, אז מעלים תפילה לבורא, ובינתיים כל אחד לחוד, כי לא יכולים להתחבר או שיכולים להתחבר בצורה מלאכותית. ואחר כך הולכים לחיבור יותר עמוק, שרוצים בכל זאת בעזרה הדדית להתחבר ולחייב את הבורא שיחבר בינינו. וכך מתחברים יותר, ויותר, ויותר, יש בזה שלבים שכבר מתגלים לנו. אבל העיקר זה להבין את העיקרון, שכל העבודה שלנו, זה רק בחיבור.

תלמיד: זה נכון, לא בידי להציל את עצמי, אפילו לא בעשירייה לא, אז רק לבקש מהבורא שיוציא אותי מזה?

לבקש מהבורא שייתן לך קצת רצון, קצת שכל להיות בעשירייה ולתמוך בהם, כי על ידי זה אתה מתקדם.

שאלה: האם אתה יכול לתרגם את המילה חיבור?

חיבור, זה להיות כמחוברים יחד בתמיכה הדדית, בינתיים זה כך. המילה עצמה מקבלת פירוש אחר, חדש, בכל מצב ומצב.

תלמיד: אנחנו מתרגמים את המילה חיבור בשתי צורות שונות לשפה הרוסית. האחד שהוא קצת יותר ברור וניתן להשתמש בו בתפילה, האם אפשר להשתמש בתרגום הזה של המילה חיבור?

חיבור זה נקרא השלמה, שאנחנו משלימים זה את זה כדי להיות ברצון מחובר, מאוחד שבו יכול להתלבש אור אחד. חיבור צריך לתת לנו הרגשה שאנחנו באמת נמצאים "כאיש אחד בלב אחד".

קריין: קטע מספר 20

"כשעם ישראל, שהיו בגלות מצרים, שהיו תחת שליטת פרעה מלך מצר-ים, ורצו לצאת מתחת שליטתו, לא היה ביכולתם. אולם עוד לא היה ברור להם כל כך, מהו הפירוש "לעבוד להשפיע ולא לתועלת עצמו", הגם שרצונם היה לעבוד לתועלת ה', וראו שלא יכולים. אבל היה להם תמיד תירוצים, על מה שלא יכולים לכוון בעל מנת להשפיע. ולא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

במצרים ממש, אי אפשר לגלות עד כמה אנחנו רחוקים מהבורא. אפשר לגלות עד כמה אנחנו רחוקים מהחיבור, אבל עדיין עוצמת חוסר החיבור ועוצמת הריחוק בינינו מתגלה שאנחנו מתחילים כבר לעבוד מחוצה למצרים, ביציאה. במצרים עצמו, מפני שיש לנו חוסר אורות בכללות, אנחנו לא מסוגלים עד שאנחנו מתחילים להתחבר, שזה כבר מעבר לגבול מצרים, אנחנו לא יכולים עדיין לגלות את כל הפרטים של המצב שלנו.

שאלה: לגבי הפירוש של המילים שאנחנו משתמשים בהן. כל אחד מאיתנו יש לו דימוי מנטלי משלו וגם אף אחד לא יודע מה המחשבה שלך על התרגילים, האם נוכל להשתמש בציורים כך שכל אחד יצייר לעצמו, למשל איך הוא רואה את המילה "גלות" ואז כשרואים משהו, יש גם רגש שמתחבר ומזה אולי יתאפשר לנו לראות גם מה רואה החבר, ונוכל לבנות ציור משותף שכל אחד יוכל למצוא את עצמו בציור המשותף של העשירייה?

לא, התשובה היא לא. אנחנו לא מתפזרים לשום דבר אחר חוץ מזה שנשארים דבוקים לאותן המילים, לאותם הפסוקים שהמקובלים השאירו לנו. ציור לא נותן לך שום דבר שיכול לשתף בזה הרבה אנשים, גם מוזיקה, היא עוד יותר מופשטת. לכן רק מה שהם אומרים, מה שהם קובעים לפי רוחניות איך שזה מתפשט לגשמיות, רק על ידי מילים ורצוי שאנחנו נשתמש במילים שהם משתמשים, ולא בסימנים שונים, אחרים.

שאלה: האם אנחנו צריכים בכוח להחזיק את החיבור?

כן, אנחנו צריכים להחזיק בכוח בחיבור שלנו, ודאי. אם פתאום אנחנו לא רוצים, אנחנו רוצים להתפזר, לא, לא, אנחנו ממשיכים, כי החיבור הכי חלש ורופף, הוא בכל זאת יותר קרוב לקדושה, לתיקון מה שללא חיבור.

שאלה: הרגשת "גלות מצרים", כמה זמן זה יכול להיות, רגע, חודשים, שנים? והאם הרגשת הגלות זה משהו שקורה כל הזמן או שיש מעברים קצרים של כניסה ויציאה מהמצב הזה?

יכולים להיות כל מיני מצבים, כניסה, יציאה, כאילו שיוצאים ולא יוצאים, מתקרבים ומתרחקים זה מזה, יכולים להיות בזה הרבה מאוד שינויים, העיקר כל הזמן לחיות את זה. למה אני עכשיו עומד איתכם על כל מיני כאלו פרטים? אני רוצה שאתם תתרגלו לחשוב על זה ולחיות את זה, כך שכל הזמן אתם תחיו בזה, שאיפה שאתם נמצאים בעולם הזה, בכל מיני עבודות, בכל מיני עסקים, למרות זאת, אתם כל הזמן חושבים איך אתם נמצאים בניתוק מהרוחניות.

והניתוק הזה הוא נקרא "גלות", וזה מפני שאתם נמצאים בכוחות רעים, אגואיסטים ולא יכולים להתחבר. ולהתחיל להתחבר ולצאת מהכוחות האגואיסטים אתם יכולים רק על ידי "איש את רעהו יעזורו", כמה שאתם משתדלים להיות מחוברים. אבל זה לא הכול, כי כשאתם משתדלים להיות מחוברים, אתם לא יכולים, אתם עוד צריכים לפנות לבורא ולצעוק שיעזור לכם.

וכשאתם תתחילו להגיע לחיבור הראשון, זה כבר נקרא שאתם נמצאים ב"יציאת מצרים", ואז אתם יוצאים מהפירוד לחיבור וזה נקרא "יציאת מצרים". ואחר כך יותר בעיות בחיבור, ועוד צעקה לבורא, ושוב הוא עוזר, ושוב אתם עוד יותר מתרחקים ממצרים. וכך אתם כל הזמן מגלים רצון לקבל יותר גרוע ביניכם שמפריד, וכל הזמן אתם מבקשים מהבורא והוא עוזר לכם ומחבר אתכם, וכך אתם שומרים על החיבור המתגבר, המתחזק, המתרחב שלכם.

זה מה שקורה ולזה אנחנו צריכים להיות מוכנים, זה סך הכול התהליך של שבירת הכלי של האדם הראשון ושלבי התיקון שלו. אז יש קבוצה קטנה שבינתיים עושה את זה, ואחר כך מתחברים לזה עוד ועוד חלקי נשמות. שבכל אחד ואחד מאיתנו וגם בכלל בכל מי שנמצא בעולם, יש לו ניצוץ מאותו הכלי השבור, ולכן בסופו של דבר כולנו צריכים להתחבר, ובזה יהיה התיקון הכללי. ואתם תראו עד כמה שהתיקון הזה, הוא כן מוכן והוא צריך להתרחש עוד בזמנינו, אנחנו צריכים להכניס אותו לפועל, לפעולה.

שאלה: האם אנחנו יוצאים ממצרים כפרטים בעשירייה או שכל העשירייה יוצאת יחד ממצרים?

כל העשירייה יוצאת ממצרים. כמו שמשה אומר לפרעה, אני לא משאיר אפילו פרסא אחת במצרים. זאת אומרת, מתחת לפרסא, בכלים דקבלה לא מתוקנים, אני לא משאיר שום דבר, את הכול אני לוקח למעלה מהפרסא.

שאלה: מאיפה היה הכוח, הרצון לעבוד לתועלת ה' ואיך הם ראו שהם לא יכולים?

עכשיו, אנחנו נגיד נמצאים באיזו התעוררות, שכּן נמצאים באיזו נטייה לחיבור, ולחיבור עם הבורא. ואחר כך למה הדבר הזה נופל? בגלל שהבורא מוסיף כל פעם רצון לקבל יותר גדול, שתהיה לנו עוצמה מתאימה באמת לצאת ממצרים. אז אנחנו מבינים את זה ושוכחים, והבורא מזכיר, והחברים צריכים להזכיר זה לזה, וכך לאט לאט אנחנו מטפסים, עד שאנחנו יוצאים מהרצון לקבל שלנו. אין ברירה, כך אנחנו חייבים לבצע את היציאה שלנו, את התיקון שלנו.

שאלה: בקטע האחרון הוא כותב, שעם ישראל שהיו בגלות מצרים ראו שהם לא יכולים, אבל תמיד היו להם תירוצים והם לא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'. ובקטע אחד לפני זה הוא כותב, שדווקא זה שהוא מרגיש יום יום שהוא יותר מרוחק מה', זה נקרא גלות מצרים.

אתה חושב שיש כאן סתירה? אנחנו רוצים לצאת מהגלות, מהניתוק בינינו, ובהתאם לזה ניתוק מהבורא, שזה נקרא גלות. ואנחנו משתוקקים להתחבר בינינו כדי לתת מקום לבורא גם להתיישב בנו ולהתחבר איתנו. אז אנחנו רחוקים זה מזה ועם הבורא או קרובים זה לזה עם הבורא? אז מצד אחד, עד כמה שאנחנו עוד לא השגנו את המטרה אנחנו רחוקים. ומצד שני, כמה שאנחנו רוצים להיות בזה ועם הבורא, אנחנו קרובים.

המצב הזה, הוא מצב מאוד חד והוא גם, כתוב על כך, אנחנו עוד נלמד את זה אחר כך, שהוא מצב מסוכן. שעם ישראל ביציאה ממצרים היו במ"ט שערי טומאה, ואם הבורא לא היה נגלה, הם לא היו יכולים לצאת ממצרים, עד כדי כך הרגשת הרע, הרגשת האגו, הייתה חזקה בהם. המצב הזה מאוד מאוד חד, אני מאוד רוצה בעל מנת לקבל ואני מבין שאני חייב להיות בעל מנת להשפיע. עוד נברר את הדברים האלה, אבל ודאי שהם מתבררים בהרגשה.

שאלה: כשאנחנו בונים את החיבור, איך אפשר להגיע לצעקה לבורא שהוא יתקן את החיבור?

אם אתם עוסקים בשיעורי הבוקר, במה שאנחנו עוברים, אין לכם שום בעיה, אתם מאליו כל הזמן תדברו על החיבור ביניכם ועל החיבור עם הבורא. תתעסקו בזה כל הזמן כמו שאני אומר, כל הזמן. יש לך זמן פנוי, תקרא מה שכתוב, תחבר על זה שאלות, תנסה לחבר על זה דוגמאות, תכין את עצמך כאילו שאתה צריך להעביר את זה הלאה לקהל הרחב. תעסוק בזה, ואז תראה שתצליח להתקדם.

שאלה: שבע שנים של שנאה זו התקופה שהבורא מגלה בינינו כדי להגיע לחיסרון האמיתי?

שבע שנות שובע ואחר כך שבע שנות רעב, כל השנים האלו הן נטייה לחיבור, זה לא שאנחנו יכולים להתפרע בכל האגו שלנו. כשאנחנו באים למצרים, זה נקרא שאנחנו באים למצב שאנחנו מתחילים להכיר את הרע שבתוך כל אחד ואחד, וזה מתגלה רק במידה שאנחנו משתוקקים לחיבור, לטוב. לכן הכניסה למצרים זו כניסה לעבודה רוחנית, שאנחנו מתחילים לעבוד בינינו בחיבור. וכשמתחילים לעבוד, אז טוב לנו להיות יחד ככה, זה בסדר, עד שמגיעים למצב שבאמת להתחבר בצורה פנימית יותר, אנחנו לא מסוגלים. וכאן כבר מתחילה להיות היכרות של היצר הרע שלנו בשבע שנות רעב, שאנחנו לא מסוגלים לחיות מתוך הרצון לקבל האגואיסטי שלנו.

בואו נעשה הסכם, אנחנו עכשיו נפרדים, אתם מדברים עוד כמה דקות על מה אנחנו קיבלנו מהשיעור, איך אנחנו צריכים להעביר את היום, מה אנחנו מדברים במשך היום כשאנחנו מתחברים בינינו ואיך אנחנו לא עוזבים את הפסוקים ואת המגמה הזאת כל הזמן להיות בחיבור המתגבר לקראת בניית הכלי הנכון לבורא. אנחנו סך הכול צריכים לתת מקום לבורא להתגלות, זו המטרה שלנו. אז עכשיו אנחנו נמצאים בתהליך שאנחנו מבררים כמה אנחנו לא מסוגלים לזה, ואז הבורא יבוא ויתקן.

נתראה מחר. עכשיו בינתיים זו סדנה בתוך העשיריות.

שאלה לסדנה

מה הרווחנו מהשיעור ואיך אנחנו ממשיכים אותו במשך היום?

(סוף השיעור)

---

1. "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה." שמות, פרק ב', פסוק כ"ג.↩

2. "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם." (משנה, מסכת אבות, ד',כ"ז [כ"א[).↩

3. "בזמן שהאדם מקדש את הנקודה שבלב שלו, כראוי לו, אז הוא מתחיל להכנס לגלות מצרים, ואז הוא מתחיל לראות כל פעם איך שהוא מרוחק מהמעשה דלהשפיע. ואז מתרקמים אצלו כלים, דהיינו חסרונות, שחסרונות האלו יכול אחר כך הקדוש ברוך הוא למלאות."↩