שיעור בוקר 13.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמ' 45, דף מ"ה,

פרק א, דברי האר"י אותיות ז'-ח',

פרק ב', דברי האר"י אותיות א'-ג'

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', עמוד 46. דף מ"ו. הגענו לאות ט', אור פנימי שנמצאת כחלק מאות ז'.

אז אנחנו נקרא את אות ז', דברי האר"י למעלה בדף מ"ה. עמוד 45.

אות ז'

כל עולם וכל ספירה כלולים מע"ס פרטיות ומפרטי פרטיות לאין קץ.

ספירות דעגולים מקיפות זו את זו כגלדי בצלים

"והנה כל עולם ועולם יש בו יוד ספירות פרטיות, וכל ספירה וספירה פרטית שבכל עולם ועולם, ח כלול מיוד ספירות פרטי פרטיות, וכולם ט כגלדי בצלים זה תוך זה, על דרך תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים."

קריין: אות ט'. אור פנימי. מבארת "כגלדי בצלים זה תוך זה,".

"ט) היינו שכל עליון מקיף את התחתון ממנו, מכל צדדיו בשוה, בלי הבחן מדרגות (עי' לעיל אות נ')."

קריין: אות ח'. דברי האר"י.

אות ח'

כל עגול הקרוב לא"ס יותר מחברו, נבחן לעליון ומשובח מחברו, עד שעולם הזה

להיותו בנקודה האמצעית המרוחקת מא"ס יותר מכולם, הוא בתכלית הגשמיות

"כל עגול ועגול מכל העולמות כולם, אשר בתוך החלל, י כל הקרוב אל אור א"ס יותר מחברו, הוא עליון מאד ומשובח מחברו, עד שנמצא כי העולם הזה הארציי החומרי, הוא נקודה האמצעי תיכונה, תוך כל העגולים כולם, בתוך כל המקום החלל ואויר הפנוי הנ"ל. וגם הוא מרוחק מן הא"ס הרחקה גמורה, יותר מכל העולמות כולם. ועל כן הוא כל כך גשמי וחומרי בתכלית הגשמיות, עם היותו נקודה אמצעית בתוך כל העגולים, והבן זה היטב."

קריין: אות י'. אור פנימי. מבארת "כל עגול הקרוב לא"ס יותר מחברו".

פירוש אור פנימי לאות ח'

"י) כבר ידעת ענין קרוב, שאין כאן משמעות של מקום ח"ו, אלא הפירוש הוא בקרבת הצורה. גם ידעת שמא"ס ב"ה עד הנקודה האמצעית, יש ד' בחינות של שינוי הצורה, שהן הן עשר הספירות של העיגולים, שהנקודה האמצעית, היא הבחינה הד' העבה יותר מכולם. והעגול הראשון שנקרא כתר, הוא בחינת השראת השורש של ד' הבחינות הללו, כנ"ל. ומובן מאליו, שעגול הכתר, שהוא הזך ביותר מכל העגולים, הרי קרובה צורתו לא"ס יותר מכולם. ובחינה א' העבה ממנו מעט, רחוקה מא"ס ב"ה יותר מהכתר. ובחינה ב' העבה יותר, רחוקה יותר מא"ס מבחינה א', עד שהנקודה האמצעית העבה מכולם, נבחנת, שהיא רחוקה מא"ס ב"ה יותר מכולם.

ואין להקשות על זה, ממ"ש לעיל (ח"א פ"א אות ק'), אשר אין בחינת מעלה ומטה בעגולים. כי הכונה כאן, אחר שהעגולים קיבלו לתוכם את הארת הקו, אז נעשתה בהם בחינת מעלה ומטה וכל התכונות, הנוהגות בקו."

אבל זה כבר כתוצאה מהשפעת הקו שעובר דרך כל העגולים.

אנחנו סיימנו בינתיים פעם ראשונה לקרוא את חלק א', פרק א'.

שאלה: מצד אחד הוא אומר שהעולם הכי גשמי וחומרי זה העולם הכי מרוחק, ושהעולם הכי חיצוני הוא יותר משובח. אבל אנחנו יודעים שהוא רק משובח כנגד הגשמיות שלו, צריכה להיות לו יותר גשמיות שעליה אפשר לשים מסך כדי שהוא יהיה יותר משובח. אז מה יותר גשמי?

בעגולים אין יותר או פחות גשמי, רק ביושר. אבל יושר שעובר דרך כל העגולים, אז אנחנו יכולים לתת צביון לעגולים בהתאם ליושר, אבל לא שיש לעגולים מישהו פחות ומישהו יותר.

תלמיד: כי הוא אומר בסוף אות ח' "ועל כן הוא כל כך גשמי וחומרי בתכלית הגשמיות, עם היותו נקודה אמצעית בתוך כל העגולים,".

כן. אבל מדובר על זה שהארת אין סוף כמעט ולא מגיעה אליו, רק כדי לחזק אותו בצורה הגשמית.

תלמיד: כלומר זה כלפי יותר או פחות הארה חיצונית על אותו רצון?

למה אותו רצון? הרצונות הם בהתאם לעגולים.

תלמיד: אז כביכול היותר משובח יש לו יותר רצון.

יותר משובח יש לו יותר אור, הוא יותר קרוב לעל מנת להשפיע אם אפשר כך להגיד. אבל זה לא שהוא בוחר בזה, זה לא מהעבודה שלו.

שאלה: הוא אומר פה "עד שהנקודה האמצעית העבה מכולם, נבחנת, שהיא רחוקה מא"ס ב"ה יותר מכולם.". מה זו אותה נקודה אמצעית ואיך היא נוצרה בכלל?

זה מרכז של כל העגולים.

תלמיד: למה היא הכי רחוקה מאין סוף?

כי האין סוף נמצא מחוצה לעגולים.

תלמיד: זו המלכות?

מלכות של כל העגולים.

שאלה: אם אין צמצום, אין נבראים?

כן. אם אין צמצום, אין מקום שיהיו שם נבראים.

תלמיד: הכתר של העיגול הגבוה ביותר נבדל מאין סוף, זה כבר צמצום?

כן.

שאלה: הנקודה שבלב היא חלק אלוה ממעל. איזו עביות יש לה? האם הנקודה הזאת שבלב שייכת לקו או לעיגולים?

נקודה שבלב היא שייכת למרכז של רצונות האדם למלכות שלו, ולכן היא נמצאת במרכז של כל העיגולים וכל היושר של האדם.

שאלה: ביחס למי הוא כותב כאן על עיגולים? כי אנחנו הרי מדברים על כך שעיגולים אינם מושגים, או שאולי הם כן מושגים?

ככל שהוא כמקובל מסוגל להשיג, הוא חושב, מחליט כמה הוא יכול לספר לנו על זה וכותב.

תלמיד: העשיריות בתפקיד רוצות להזכיר לחברים על הכוונה למשוך את המאור המחזיר למוטב בזמן הלימוד. תודה.

תודה רבה לכם. אנחנו נשתדל.

שאלה: למה רק בהארת הקו אפשר למדוד בעיגולים גבוה יותר או נמוך יותר, ולפני הארת הקו אין בכלל הבדל גבוה או נמוך?

כלפי מה אתה תבדוק שזה גבוה או נמוך? אין לך כלפי מה למדוד. רק קו נותן. "קו" זה נקרא "קו המידה", קו שנותן מידות לכל דבר ודבר. ובעיגולים אין מעלה, מטה ואין מידות. יש חיצון ופנימי, אבל זה לא אותו דבר.

קריין: פרק ב', דף מ"ח, עמ' 48.

פרק ב'

מבאר עשר ספירות דיושר, יציאתן, והשתלשלותן ומה שנכלל בהן. ובו ז'

ענינים:

קריין: אות א', דברי האר"י.

אות א'

סדר יציאת עשר ספירות דיושר

"ועתה נבאר בחינה הב' שיש ביוד ספירות, הלא הוא בחינת אור היושר, כדמיון ג' קוין, כצורת אדם העליון. והנה דרך הקו הנ"ל, המתפשט מלמעלה למטה, אשר ממנו מתפשטים העגולים, גם הקו ההוא מתפשט ביושר מלמעלה למטה, מראש א גג העליון של עגול העליון מכולם, עד למטה מתחתית סיום כל העגולים ממש, מלמעלה למטה, כלול מיוד ספירות, בסוד ב צלם אדם ישר ג בעל קומה זקופה, ד כלול מרמ"ח אברים, מצטיירים בציור ג' קוים ימין ושמאל ואמצע, כלול מיוד ספירות בכללות, וכל ספירה וספירה מהם נפרטת ליוד ספירות, עד אין קץ."

שאלה: מהו האדם העליון?

האדם העליון זה צורת ג' הקווים שיצאה אחרי אין סוף.

שאלה: מה הוא מתחיל להגיד כאן על ג' הקווים?

צורת האדם, צורה הדומה לבורא היא נקראת "אדם". אלה ג' קווים שיוצאים מאור אין סוף ומתפתחים. יש באור אין סוף רצון, והרצון הזה הוא נפתח, מתפתח על ידי האור, ואז הוא מגיע לצורת ג' קווים. מה זה, אני לא יודע, אבל כך הוא כותב. בוא נלמד.

קריין: אות א', אור פנימי, מבארת "מראש גג העליון של עיגול העליון מכולם".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) הכתר שבעולם או בספירה, נבחן, בשם גג דאותו העולם או אותה הספירה, והמלכות שבכל עולם וספירה, נבחנת, בשם קרקע שבאותו העולם או אותה הספירה." יש לנו כבר הגדרות חדשות, מה זה נקרא "מלכות", מה זה נקרא "קרקע", וזה לא מה שאנחנו חושבים. לכן לא נתחיל לתאר מה זה נקרא "אדם" לפי מה שחכמת הקבלה מדברת, זה בכלל לא אנחנו. אנחנו בהמה ולא אדם, יצור אחר לגמרי, גשמי ולא רוחני. אז ראש, תוך, סוף, ידיים, רגלים, מה שהם כותבים על המבנה הרוחני, זה לגמרי לא מה שיש לנו. "והנה העגול העליון הוא ספירת כתר, והגג של הכתר הזה, הוא הכתר שבעשר הספירות של הכתר הזה."

קריין: אות ב', אור פנימי, מבארת "צלם אדם ישר".

"ב) לבושי המוחין, מכונים בשם צלם, מלשון "צל". והארה דיושר הכלולה מג' הספירות הראשונות, מכונה בשם "אדם", מטעם שמקבל ג"ר בלבושים דצלם והוא ענין ארוך, שאין כאן מקומו."

הארה מג' הספירות הראשונות למטה היא נקראת "אדם". נדבר על זה אחר כך. יש עוד הרבה ללמוד על זה. אבל זה לגמרי לא מה שאנחנו. לכן אני לא רוצה לשמוע את הפילוסופיות שלכם, תלמדו מה שכתוב בספר. תקבלו את זה כהגדרה האמיתית, מה שחכמת הקבלה מתכוונת, ולא שאנחנו ניתן לזה הגדרות משלנו ונתבלבל. זה מאוד חשוב.

קריין: אות ג' אור פנימי מבארת "בעל קומה זקופה", אות ג'.

"ג) הראש דכל ספירה ופרצוף, הוא ג' הספירות הראשונות: כתר, חכמה, בינה. וז' הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שבכל ספירה ופרצוף, נבחנות, לבחינת גוף של אותו ספירה ופרצוף. וכשהם בסדר, דהיינו אורות דג"ר בכלים דג"ר, ואורות דז"ת בכלים דז"ת, אז נבחן הפרצוף ל"בעל קומה זקופה". ואם אמנם אורות דגוף, נמצאים בכלים דג"ר, ולא האורות המיוחסים להם, אז אותו הפרצוף נבחן, שאין לו קומה זקופה, משום שבחינת הראש אינה חשובה יותר מבחינת הגוף, היות שאפילו בראש משמשים רק בחינות האורות דגוף, וזה נקרא הרכנת הראש, שראש עם הגוף הוא, במדרגה אחת."

הכול תלוי איך האורות ממלאים את הכלים. אם האורות נמצאים בתוך הכלים שמתאימים להם, זה נקרא "קומה זקופה", אור של הראש ממלא את הראש, אור של הגוף ממלא את הגוף. אבל אם נגיד בראש אין לנו אור של הראש אלא רק אור של הגוף, זה כבר נקרא שהוא מרכין את הראש כמו סוס, לא אדם אלא סוס, זה ההבדל בין דרגת אדם לדרגת סוס. וכך אנחנו נלמד עוד כל מיני הבחנות.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו רוכשים את הראש בעבודה שלנו?

שאם אני משיג אורות שהם מתלבשים בראש, אורות דג"ר ומתלבשים בראש, אז אני הופך להיות אדם, בקומה זקופה, ישרה.

שאלה: מה ההבדל בין ספירה לעולם?

ספירה זה רק חלק אחד מהגוף, ועולם זה נקרא שיש בו עשר ספירות והוא מהווה את צורת המציאות בצורה שלמה, אולי לא באותו קנה מידה ודאי, אלא בקני מידה שונים, אבל זה כבר נקרא עולם, זה עשר ספירות שלמות עם כל מיני הבחנות שבהן.

קריין: אות ד', אור פנימי, מבארת כלול מרמ"ח איברים, אות ד'.

"ד) פירוש, רמ"ח הבחנות של חסד, יש בפרצוף עליון, שמהן נמשכים רמ"ח אברים בתחתונים, המפורשים (במשנה אהלות), ואכמ"ל, וית' במקומן."

כל פרצוף של עשר ספירות הוא מתחלק לראש, לתוך ולסוף, את זה כבר למדנו. יש לנו אם כך בכל פרצוף ופרצוף לציין ראש, תוך וסוף, (ראו שרטוט). דיברנו שאם כל האורות נמצאים בכל החלקים האלו, הפרצוף נקרא "ישר". תוך וסוף נקראים "גוף", וראש זה ראש.

יש לנו רמ"ח איברים, 248 חלקים. ושס"ה, 365 חלקים בסוף. סך הכול אלה 613 חלקים שבפרצוף. לתקן כל חלק וחלק ולמלא אותו באור המתאים לו זה נקרא "לעשות מצווה". לכן מה שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו צריכים לעשות 613 מצוות, זה נקרא תרי"ג. (ראו שרטוט). אנחנו נתרגל לזה. בין ראש לתוך זה נקרא פה, ויש טבור, סיום. נצטרך ללמוד את כל הדברים האלה בכל זאת בעברית, כי כך זה מקובל בחכמת הקבלה, זה כמו שאנחנו לומדים בכל מדע הגדרות משלו.

שרטוט

שאלה: כשאנחנו משיגים את הבורא, האם אנחנו בונים מיד את כל המבנה או שזה הדרגתי ומשהו בא קודם?

אנחנו משיגים את הבורא לאט לאט. אבל כל הדברים האלה לאט לאט הם מתבררים בכל זאת בצורה כללית, כמו מתוך הערפל.

שאלה: על הרמ"ח הוא אומר הבחנות של חסד, אתה יכול להסביר את זה?

לא, לפי מה שהוא אומר אני הולך. אני לא יכול ללכת מכאן ולכל הכיוונים שאתם רוצים, תבינו עד כמה אני מוגבל כדי לא לבלבל אתכם. לא יכול להיות שבא לכיתה בבית ספר מורה לגאוגרפיה והוא אומר, "אתם יודעים שיש הרים גדולים בעולם כמו אוורסט, כמו קילימנג'רו", עוד כל מיני כאלה, ואז אתם יכולים לבלבל אותו ולשאול אותו על כל מיני דברים. הוא לא מסוגל בצורה כזאת להעביר את השיעור, הוא חייב לתת לכם מה שצריך לפי התכנית, וזה מה שבעל הסולם כותב, כדי לבנות בכם גישה נכונה מסוימת לגילוי העולם, ולא שאתם תתחילו עכשיו כמו בסרטים לטייל כך בכל הדברים. בהדרגה אתם תבינו את הכול. תשאלו בבקשה לפי מה שאנחנו לומדים.

1. אות ב'

ה' חלקי נשמה שבאדם התחתון, נפש רוח נשמה חיה יחידה

"הנה יש ה באדם התחתון ה' בחינות אורות, שהם: ו הנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. והם, ז ה' מעלות, זו למעלה מזו, וה"ס ה' פעמים ברכי נפשי את וכו', כנזכר במסכת ברכות (דף יוד ע"א), שהם, כנגד ה' בחינות שיש לנשמה."

לנו לא חשוב כל כך שזה נזכר שם באיזו מסכת, לנו חשוב שגוף האדם שזה עשר ספירות, ראש, תוך, סוף, יש בכל הגוף הזה, בכל הרצון הזה חמישה חלקים של האורות, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. זה הכול.

קריין: אות ה' אור פנימי, מבארת "ה באדם התחתון ה' בחינות אורות".

2. פירוש אור פנימי לאות ב'

"ה) אין לך מהות בכל העולמות, הן בעולמות העליונים, והן בעוה"ז, שלא תהינה נבחנות בו עשר הספירות הנ"ל, שהן ד' הבחינות הנודעות ושורשן. וז"ש, שגם באדם התחתון שבעוה"ז נמצאות בו ג"כ ה' בחינות וכו'."

אין כאן כל כך מה לשאול וגם נכון שאין לנו שאלות.

קריין: אות ו' אור פנימי, מבארת "ו הנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה".

"ו) הכלים שבע"ס, נקראים: כתר, חכמה, בינה, ז"א, מלכות. והאורות שבהם, נקראים: יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש (כמ"ש בדברים רבה פ"ב כ"ו), שאור היחידה מתלבש בכלי דכתר, ואור החיה מתלבש בכלי דחכמה, ואור הנשמה בכלי דבינה, ואור הרוח בכלי דזעיר אנפין, ואור הנפש בכלי דמלכות."

קריין: אות ז' אור פנימי, מבארת "ז ה' מעלות, זו למעלה מזו".

"ז) כבר ידעת שהבחן המדרגות הוא, על פי הזכות והעביות שבהן, וכל "מעלה", פירושה, השיעור הזך יותר מחברו."

אנחנו לומדים, שומעים מה שקורא הקריין וחושבים על זה, וגם מתפללים שזה יעזור לנו להיכנס לפרצוף הרוחני, להרגיש שאנחנו נמצאים בו, ושאנחנו נכללים יחד ומגלים את כל המצבים האלו, שזה הנשמה שלנו.

קריין: אות ג' דברי האר"י.

3. אות ג'

הן בעגולים והן ביושר יש או"מ ואו"פ, כלי חיצון וכלי פנימי

"והנה בחינת היוד ספירות העגולים כולם, יש בהם כל הבחינות הנ"ל, שהם: ח אורות וכלים, ט והאור נחלק, לאור פנימי, ואור מקיף, י והכלי נחלק, לחיצוניות ופנימיות. וכן בחינת יוד ספירות דיושר בציור אדם, יש בו כל הבחינות האלו בעצמם ג"כ."

קריין: אור פנימי של של אות ח' מבארת "ח אורות וכלים".

"ח) האורות הם נרנח"י, והכלים הם כח"ב זו"ן, כנ"ל."

קריין: אות ט' אור פנימי, מבארת "ט והאור נחלק, לאור פנימי, ואור מקיף".

קריין: אות ט'.

"ט) ענין התחלקות הרוחני, הוא מסיבת שינוי הצורה שנתחדשה שם (כנ"ל ח"א פ"א אות ל' ד"ה אמנם). וכל העליון מחברו, היינו, שהוא זך מחברו, וכל התחתון מחברו, פירושו, שהוא יותר עב מחברו. כי בשינוי צורה של עביות זו, נפרד ויצא מחברו, ונעשה תחתון ממנו. ונודע, שהאורות מושפעים מכל עליון לתחתון ממנו, ומשום זה, מוכרח התחתון לקבל השפע בבחינה היותר עליונה והיותר זכה שבו, והעליון נותן לו השפע, רק מהבחינה היותר תחתונה והיותר עבה שיש בו, שעל דרך זה, משתוה צורת האור הבאה מעליון לצורת הכלי שיש בתחתון, כי הבחינה היותר עבה וגסה שבעליון, יש לה השתוות לבחינה הדקה והזכה יותר שבתחתון ונמצא, שהתחתון אינו יכול לקבל את כל האור השייך לו לקבל, אלא רק חלק קטן מאד, דהיינו רק עד כמה שהכלי היותר זך שבו, יכול לקבל, ושאר הבחינות שבו, שאינן זכות כל כך, מוכרחות להשאר בלי האור המיוחס להן, משום שינוי צורתן, כלפי העליונה המשפיעה להן.

ולפיכך, נבחן כאן, שהאור השייך לתחתון, מתחלק לשתי בחינות: הא' היא, השיעור הקטן של האור שמקבל מהעליון בתוך הכלי היותר עליון שבו, כנ"ל, ואור זה שמקבל נקרא "אור פנימי" שבתחתון. הב' היא, כל שיעור האור השייך לבחינות הנשארות בתחתון, ולא יכלו לקבל משום שינוי צורתן מן העליון, כנ"ל, וכל השיעור הזה, נבחן, שנשאר בעליון, ולא ירד לתחתון, ונקרא "אור מקיף". ונקרא כן, בהיותו מקיף על התחתון, כלומר, שמאיר עליו מרחוק, אע"פ שאינו מלובש בו, אלא שהוא הארה מרחוק ומועטת. וענין הארה רחוקה זו מסוגל לזכך את בחינות העביות שבתחתון, עד שישתוו צורות כל הבחינות שבתחתון, עם צורת העליון, ואז יוכל לקבל כל האור השייך לו. וזה מכונה כניסת המקיפין, כלומר, שהאורות המקיפים נכנסו, והתלבשו בכלים של התחתון, שנזדככו ונעשו כולם לבחינת אור פנימי."

העליון כרגיל מוסר את האורות שלו לתחתון כמה שהתחתון מסוגל לקבל בלהיות בהשתוות הצורה, בעל מנת להשפיע עם העליון. האורות שהתחתון לא מסוגל לקבל העליון משאיר אצלו, והאורות האלה אומנם נמצאים בכלים של העליון, אבל בגלל שהתחתון לא קיבל אותם, זאת אומרת הם היו בקשר שלילי כביכול עם התחתון, אז הם נמצאים כאור מקיף כלפי התחתון. והעליון על ידי האור המקיף הזה הוא מעורר את התחתון ומגרה אותו, שהתחתון בכל זאת יחפש דרכים איך הוא יכול לקבל מסכים, כדי שתהיה לו אפשרות לקבל על מנת להשפיע את אותו עודף האור שנשאר בעליון שהתחתון לא יכול לקבל.

שאלה: בכל הקטע הוא מדבר על כלים ואורות, והוא אומר ש"צורת האור הבאה מהעליון לצורת הכלי שיש בתחתון". מה הוא מסביר פה?

הוא מסביר לנו שצריכה להיות התאמה בין האורות לכלים, ולכן אנחנו כך צריכים לעבוד.

תלמיד: אז מה זה שהוא אומר "שהבחינה היותר עבה וגסה שבעליון, יש לה השתוות לבחינה הדקה והזכה יותר שבתחתון"?

ודאי, זה סדר המדרגות. העליון מתפשט מזך לעב, מלמעלה למטה, עד שמפסיק יותר מלהתפשט, ואז מתחילה הדרגה הבאה, שהיא מתחילה כבר בזיכוך הרבה יותר גרוע מהעליון, וכך ממשיכות כל המדרגות.

תלמיד: כשהוא מזכיר את זה, זו כבר העבודה של האדם או עדיין לא?

זה גם אדם, גם לא, הוא מדבר בכללות מה שקורה. אנחנו לא מדברים כאן על מי גורם למה, אלא שככה זה, כמו שאתה רואה, ואתה רואה שזה כך. למה? כבר לומדים הלאה. עכשיו הוא רק נותן לנו היכרות חיצונה.

שאלה: האורות המקיפים הופכים לאורות פנימיים, האם זה תלוי בעבודה שלנו בעשירייה, ביחסים הנכונים כלפי העשירייה?

ודאי שכן, זה רק תלוי בעבודה שלנו. יש אורות חיצוניים, נגיד עכשיו האנושות נמצאת בכל מיני צרות, שאנחנו מרגישים לחץ עלינו עם הפנדמיה ועם הבעיה של התייקרויות, עם כל מיני בעיות של אספקה, בכל דבר ודבר מרגישים בעיות, מה הן הבעיות האלה? זה אור חיצון, מקיף, שהוא צריך להיכנס לתוכנו בעל מנת להשפיע שיהיה מצד הכלים, אבל הכלים לא יכולים לקבל אותו, אין להם כוח בעל מנת להשפיע לקבל אותו אור. אז האור הזה עומד מבחוץ ולוחץ עלינו ומעורר בנו כל מיני צרות, כדי שמתוך הצרות האלו אנחנו נגיע לאט לאט למצב שאנחנו נסכים לקבל את האור הזה בעל מנת להשפיע, נהיה יותר טובים.

שאלה: אנחנו לומדים שאין אור בלי כלי, הכלי הזה לאור המקיף הוא משהו נעלה יותר, עליון יותר או שזה הכלי השבור?

אור מקיף הוא קיים בתוך כלי מיוחד שנקרא כלי לאור המקיף. עוד נלמד. שאלה נכונה אבל עדיין לא יכולים עכשיו לברר אותה.

שאלה: האור המקיף נמצא בנפח קבוע סביבנו?

יש הרבה צורות של אור מקיף. יש אור מקיף שמעורר אותנו בכל מיני מצבים, אור מקיף שמחייה אותנו, נותן לנו הרגשה שאנחנו קיימים באיזה מצב מיוחד כלפי הבורא בכלל, אחד כלפי השני, כלפי מדרגות מיוחדות, יש הרבה צורות של האור מקיף, הרבה. אנחנו נלמד אולי 20 צורות של אור מקיף בלבד, חוץ מזה אור פנימי וכל מיני דברים. חכה, יהיו לך הרבה פרטים.

תלמיד: איך אנחנו בוחרים בכל זאת מהאורות המקיפים? איך בוחרים מתוך האור הכללי הזה את מה שאפשר לקבל על מנת להשפיע לבורא?

אני משתדל להגיע למצב ההשפעה המכסימלית כמה שאני מסוגל בכל מצב ומצב, ובהתאם לזה נבנים בי כלים ואור מקיף נכנס בהם והופך להיות לאור פנימי.

שאלה: הזכרת כמה פעמים במהלך השיעור איך אתה מרגיש את הקשר שנרקם בינינו לבין האנושות, גם לגבי הכנס, גם לגבי העבודה שאנחנו עושים, וגם לגבי מה הולך לקרות בעתיד. אמרת שאת אותה העבודה שאנחנו עושים, באיזושהי צורה גם האנושות תתחיל לעשות אותה או אפילו מתחילה כבר לעשות אותה. אתה יכול להסביר מה אתה מרגיש בקשר לזה?

ודאי שהעבודה שלנו והעבודה שהאנושות עושה הן עבודות שונות, אבל זה בעצם נמצא בכיוון אחד, לקראת מטרה אחת, אבל הם מתפתחים ואנחנו מתפתחים בצורות שונות. אנחנו מתפתחים בתוך הקו, והם מתפתחים בתוך העיגול. עכשיו אתם יכולים כבר איכשהו לתאר מה זה נקרא. אנחנו מתפתחים רק על ידי זה שאנחנו רוכשים מסך יותר ויותר גדול, והם מתפתחים בתוך העיגול, שהם רוכשים כלי יותר ויותר רחב, וההבדל הוא גדול מאוד.

אבל בסופו של דבר על ידי הצרות, זה כשהאור מפסיק להשפיע, ויהיו כאלה מצבים כמו פנדמיה, כל מיני צמצומים, אז אנחנו מגיעים למצב שמתקרבים זה לזה, ואני מקווה שאלה מצבים שאנחנו נוכל לדבר בלשון של בני אדם ולספר לאנושות מה קורה במציאות. והאנושות מרוב תסכול, חסרונות, בעיות שמתחילות להתגלות השנה והלאה עוד כמה שנים קדימה, אנחנו נרגיש עד כמה היא ממש מחויבת להצטמצם בכל הפעולות שלה, הפעילות שלה ועד כמה הם סובלים. ואז נוכל להסביר להם מה הסיבה לסבל הזה ומה עלינו לבצע כדי שנציל את עצמנו ונשפיע נחת רוח לבורא.

שאלה: הזיכוך הזה שמתרחש בכלים, האם זה רק בתפיסה שמתחדדת, כאילו הראייה הופכת ליותר ויותר ברורה?

יחסית כן. אתה צודק.

שאלה: אמרת שהאור המקיף הוא אור שלוחץ על הנבראים להתפתח, אז מה זה אור פנימי?

אור פנימי זה מה שהכלי כבר קיבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: וכל האנושות משתוקקת אליו בלי לדעת?

האנושות לא משתוקקת לאור פנימי, כי אור פנימי מקבלים בכוונה על מנת להשפיע, האנושות לא חושבת לכיוון זה. היא חושבת איך לקבל, איך למלאות את עצמה באור המקיף, איך לקבל מה שלוחץ עליה ולהיות בקבלה הזאת. מה לוחץ עלי? זה שאני רוצה ומרגיש שאני לא מסוגל להשיג, זה בעצם הלחץ שנעשה על ידי האור המקיף.

תלמיד: ובעשירייה אנחנו דורשים את האור שהאור המקיף יהפוך לאור פנימי?

בעשירייה אנחנו דורשים מסך שעל ידו אנחנו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע לבורא, שאנחנו נבחר בדברים הכי חשובים לבורא כדי שנוכל להשפיע לו.

שאלה: בשרטוט ציירת פּה, מה תפקידו ואיך הוא עובד, אתה יכול להסביר קצת?

לא. אם אתה לא למדת עדיין מה זה פה של הפרצוף, אז אני אומר לך תרשום את השאלה הזאת ואתה תראה כמה שעות על גבי שעות אתה תלמד מה זה פּה.

תלמיד: הכוונה, איך אנחנו מרגישים את זה בעשירייה?

זה עוד יותר מסובך.

(סוף השיעור)