שיעור הקבלה היומי27 ספט׳ 2022(בוקר)
שיעור בוקר 27.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – להמליך עלינו את המלך
אנחנו ברצון לקבל שחושב רק על עצמו, דואג לעצמו, ודרך התכונה הזאת מרגיש את כל המציאות, וכל המציאות מתבהרת בו ברצון לקבל לעצמו. אם היינו יכולים לראות את המציאות בלי שהייתה נקלטת ברצון לקבל לעצמנו, אז היינו רואים משהו אחר לגמרי. הבורא הוא ההיפך, הוא רצון להשפיע, אין לו שום קשר עם המציאות, הוא בעצמו המציאות. ולכן כל העבודה שלנו, אם אנחנו רוצים להרגיש את המציאות האמיתית, היא להתעלות מעל התפיסה הטבעית שלנו שבה אנחנו קיימים, שהבורא ברא אותנו כך, המציאות הזאת נקראת "יצר הרע", להתעלות למציאות הפוכה שלא קשורה בכלל למציאות כלשהי, אלא לבורא, לתכונת הבורא. כלומר לעלות מהיצר הרע ליצר הטוב, מכוונה לעצמי לכוונה הפוכה, לזולת, לאחרים. אלו האמצעים שעל ידם אנחנו יכולים להתחיל להרגיש את המציאות האמיתית. לא שהיא סגורה ומתגלה בתוך הרצון לקבל שלנו, אלא כמו שהיא מחוץ לנו. אז אנחנו נגלה את עצמנו, נגלה את המקום שבו אנחנו קיימים, את היקום האמיתי שלנו, הכול יתגלה אז לפנינו בצורה הפוכה, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי". כך אנחנו נתגלה והמקום יתגלה כלפינו. המקום הזה נקרא בורא, לכן בהרבה מקומות במקום בורא כתוב "מקום", למשל, היחס "בין אדם למקום".
כדי להתקדם לקראת הבורא, לקראת גילוי המקום האמיתי שבו אנחנו קיימים, אנחנו מיום ליום כנגד זה עלולים להרגיש שאנחנו הפוכים מהשפעה, הפוכים מהבורא, הפוכים מהמקום, הפוכים מאחרים, רחוקים זה מזה, עד שנהיה כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה. הרצון לקבל שלנו גדל ומרחיק אותנו זה מזה, או לפחות עושה אותנו אדישים זה אל זה. אנחנו צריכים להבין שהדבר קורה כך לפי תכנית הבורא, ולכן אלה סימנים של ההתקדמות שלנו, כל "הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" - היצר הרע שלו, האגו שלו גדול יותר, ואנחנו צריכים להתגבר עליו ולהפוך אותו ליצר הטוב, לחיבור בינינו. כך אנחנו רוצים את ההתקדמות.
כשאני מתחיל לראות עד כמה היום אני יותר רחוק מהחברים ברגשות שלי, אני צריך להיות שמח שהבורא גידל בי רצון לקבל, זה הסימן שאני יכול להתגבר עליו ולהפכו לרצון להשפיע וכך אני עושה צעד קדימה. הבורא מוסיף לי הכבדת הלב ואני על פני זה מתקרב אליו, ועוד מוסיף הכבדת לב ואני עוד מתקרב אליו. כך נתקרב למטרת הבריאה, שכל הרצון לקבל שלנו יתגלה ואנחנו על פניו נתקרב ונידבק, נתקשר לבורא, ובמקום הסתרה יבואו גילוי וידע, "דע את ה' אלקיך ועבדהו"1.
קריין: מסמך מקורות "להמליך עלינו את המלך", קטע מספר 6 כותב רב"ש.
"אם האדם רוצה לעבוד ולקיים תורה ומצות בלי שום שכר, רק מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך, אז הוא כבר זקוק לדעת גדלות המלך. כי שיעור עבודתו תלוי בשיעור שהוא מאמין בגדלות המלך, כי רק גדלות וחשיבות המלך נותן לו חומרי דלק לעבודה. וזהו כמו שכתוב בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה". פירוש, כל אחד ואחד לפום מה דמשער בלביה [לפי מה שמשער בליבו]. משמיענו בזה, שכפי מה שהאדם משער בלביה [בליבו] גדלות וחשיבות ה', בשיעור זה הוא מוסר עצמו לשמש את המלך."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
ודאי שלפני כן, בתחילת הבירור הזה, כל פעם הוא מרגיש עד כמה הוא רחוק, הפוך מהמלך, עד כמה אין לו לכך שום רצון, נטייה או משיכה. רק על ידי הקבוצה, על ידי כל התומכים והלימוד, הוא מבין שכל הדברים האלה מסודרים לו מלמעלה, מהבורא, שכל פעם הבורא מקיים את מה שהוא אומר "בראתי יצר הרע" כדי לתת לאדם לצעוד עוד צעד קדימה, להתגבר וללכת ליצר הטוב.
שאלה: מה ההבדל בין לעבוד בעבור שכר לבין לעבוד מטעם חשיבות ה', שגם היא מהווה שכר?
זה הכרחי שאני אעבוד עבור תמורה, כי אחרת אני לגמרי לא אוכל לזוז לא ברצון, לא במחשבה ולא פיזית, זה ברור. כי אני נמצא בחומר שהוא כולו רצון לקבל, והוא חייב לקבל תמורה לפני העבודה, בזמן העבודה או אחרי העבודה, לא חשוב איך הוא מתאר לעצמו את הזמנים האלו, אבל חייב. לכן על זה לא מדובר, זה כמו שיש לך מכונה ואתה חייב להוסיף לה דלק אחרת היא לא תעבוד. אבל לא על זה אנחנו מדברים.
אנחנו מדברים על מה אתה רוצה שיהיה חומר הדלק. אנחנו אומרים שגדלות הבורא צריכה להיות בשבילנו חומר הדלק. למה גדלות הבורא היא חומר הדלק שאנחנו מעדיפים במקום כל מיני חומרי דלק אחרים? כי את גדלות הבורא אנחנו לא מקבלים ממנו, אנחנו מתפעלים ממנו, אנחנו רק רוצים להתפעל מהגודל שלו, מהאוניברסאליות שלו, מכל דבר שהוא כולל בתוכו, כי כל המציאות היא הוא, ומזה אנחנו רוצים לקבל חומר דלק, כוח כדי להשפיע לו. אנחנו בזה לא מקבלים ממנו, אלא מתפעלים ממנו על ידי כך שמתקרבים, על ידי זה שדבוקים בו. מה שאין כן כל יתר שיטות הקבלה כולן מבוססות על כך שאנחנו מקבלים לתוך הכלים שלנו. רק אחרי שאנחנו נכללים מגדלות הבורא באיזו מידה, אנחנו יכולים להתחיל לקבל ממנו בעל מנת להשפיע, שזה כבר יהיה כנתינה, זה כבר יעשה בנו פעולה הפוכה שכביכול מקבלים אבל בעצם נותנים, משתמשים באהבתו אלינו ובאהבתנו אליו, מתעלים מעל הרצון לקבל ומתחילים לעבוד ביחסים חדשים "אני לדודי ודודי לי".
שאלה: מהי המשמעות לשרת את המלך?
המשמעות לשרת את המלך היא לעשות את הפעולות שלו בעולם הזה, להמשיך לעשות את הפעולות שלו ברצון לקבל שלנו על מנת להשפיע. עד אז אנחנו נפרדים, מצד אחד בורא, מצד אחר אנחנו. על ידי כך שאנחנו מקבלים השפעה מגדלות הבורא אנחנו יכולים להתחיל להשתמש ברצון לקבל שלנו, בשטח שלנו, גם בעל מנת להשפיע עד שכל המציאות תהיה בעל מנת להשפיע כמו הבורא עצמו. לכן כתוב שהבורא מתחיל את הבריאה והצדיקים מסיימים את הבריאה.
שאלה: מה הקשר בין הצמצום למסך לפי חשיבות הבורא?
זה קשר גדול מאוד והבדל גדול מאוד. הדבר קשור להחלטת האדם לא לקבל לעצמו, זה הקשר בין צמצום ומסך. אבל במסך יש לנו יכולת לתת, לעבוד למעלה מהרצון לקבל שלנו, לא רק לצמצם אותו אלא גם להשתמש בו בעל מנת להשפיע החוצה ממנו. כלומר, מה שיש מחוץ לרצון לקבל צריך להיות יותר חשוב מהרצון לקבל עצמו. ואז כשאנחנו יכולים לסדר את החשיבות כך שחשיבות הבורא למעלה מהחשיבות שלנו, בני האדם, אז אנחנו יכולים כבר להתחיל לתת לו.
ומה לתת? אין לנו מה לתת אלא רק לקבל כדי להנות אותו, זו הנתינה שלנו, אנחנו נותנים לו את הכוונה. המעשה שלנו ממשיך להיות רק קבלה, אנחנו לא יכולים לתת, אנחנו לא ספק, אנחנו תמיד מקבלים. אבל כשאני מקבל בעל מנת להשפיע כמו אורח אצל בעל בית שעושה את זה בשביל בעל הבית, אז כביכול הוא נותן לו, ולכך אנחנו צריכים להגיע.
שאלה: העיקרון שאני מקבל את גדלות הבורא ומתוך כך אני מתחיל לבנות כוונות על מנת להשפיע, האם זה מתאים לכך שכאשר אני מקבל הרגשה של אהבה כלפי החברים, אז באותו אופן אני בונה את אותה כוונה על מנת להשפיע?
כן, אהבה כלפי החברים, וגם כלפי כל דבר ודבר שנמצא מחוץ לרצון לקבל שלך, כך אתה בונה את היחסים. לכן גם העולם הזה בסופו של דבר צריך להיות ב"לקבל בעל מנת להשפיע". אומנם אנחנו לא יודעים, אבל נניח, זה ירד לכל מיני דרגות יותר נמוכות מהאדם, לחי, לצומח ולדומם, כמו שכתוב "וחי זאב עם כבש"2. כל החומר של העולם הזה גם יקבל כהשפעה מהעבודה שלנו כוונה על מנת להשפיע, וזה יתקיים בהם לפי הדרגה הטבעית שלהם.
שאלה: למדנו ש"הוא ראשון והוא אחרון", אם כך מה זה אומר שהבורא מתחיל והצדיקים מסיימים?
זו שאלה נכונה. הבורא הוא הראשון והבורא הוא האחרון כי הוא סידר את כל תכנית הבריאה מתחילתה ועד סופה, ואנחנו צריכים לקבל אותה לאט לאט, יום יום, אם אנחנו רוצים ולא רוצים, בכל מיני מצבים בעד ונגד, ועל ידי זה אנחנו מעבירים מהרצון לקבל לרצון להשפיע. כמו שרב"ש כותב לנו במשל על אוצר המלך, שכל משרתי המלך היו גנבים גדולים, לכן המלך חילק את האוצר שלו לפרוטות ונתן לכל אחד ואחד לא יותר מפרוטה כדי שלא יהיה כדאי להם לגנוב, וכך הם העבירו ממקום למקום את הפרוטות האלה עד שהעבירו את כל אוצר המלך.
זה מה שקורה איתנו, שכל יום ויום אנחנו במשהו מגלים את עצמנו בעל מנת לקבל ולא רוצים שום דבר, ואחר כך מתעוררים וכן רוצים וכן עושים, ושוב כן ולא וכן הלאה. כשניכנס לרוחניות אנחנו נראה עד כמה יהיו לנו ירידות ועליות באלפי אלפי מצבים, כמו שקראנו על הבעל שם טוב שהיו לו ארבע מאות עליות וירידות תוך חמש דקות לפני התפילה.
ולכן אנחנו צריכים להבין, שהעבודה שלנו היא להעביר ממקום למקום את הרצון לקבל שלנו שיהיה קצת בעל מנת להשפיע, ועוד קצת בעל מנת להשפיע, וכך "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", ובסופו של דבר אנחנו גומרים את העבודות שלנו.
תלמיד: מה זה אומר שהצדיקים מסיימים? האם זה גמר תיקון העולם?
מי שנמצא בכל הדרך ומגיע לסוף הדרך נקרא "צדיק". כי המצבים האחרונים בתיקונים הם הכי קשים, כי כל התיקון מתגלה באדם מקל לכבד. ולכן בסך הכול הדורות הראשונים היו פועלים ומתקנים, אבל דווקא בנו, ובאלו שנולדים היום וצריכים לקבל מאתנו את השרביט, הרצון לקבל הוא יותר גדול, "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". אבל נעזור להם, וכך נתמוך זה בזה. כי בכל הדורות באנושות תמיד יש תמיכה בדור הבא, הדור הבא לוקח מהדורות הקודמים מה שהוא צריך וממשיך.
שאלה: אז מה זה בעצם לדעת את גדלות המלך? כי בסוף המאמר נאמר ש"כל אחד משער לפי ליבו", אבל לפני כן הוא אומר, "אני צריך לדעת את גדלות המלך". מה זה "לדעת"?
אני צריך לדעת את גדלות המלך כדי לעבוד בעל מנת להשפיע, כמו האורח כלפי בעל הבית, ולהשתדל, במידה שאני מסוגל, להעביר את זה בצורה נכונה לדור הבא, לחברים שלי, וגם הם אלי, וכך כולנו מתקדמים.
אין לנו עוד במה לעזור, אלא לפרסם זה לזה את גדלות המלך. לכן כל ראש השנה, תחילת העבודה שלנו היא שאנחנו מתחילים לעורר ולכבד ולהעלות מעלינו, מעל ראשנו את גדלות הבורא, גדלות המלך. זו תחילת העבודה הרוחנית האמיתית, לכן היא נקראת "ראש השנה".
שאלה: האם אנחנו יכולים להאיץ את התהליך הזה?
כן.
תלמיד: האם זה בידינו או שהכול בעיתו?
אנחנו יכולים ודאי להאיץ את התהליך הזה על ידי העבודה שלנו, על ידי התקשרות בינינו. ככל שאנחנו מוסרים אחד לאחר התפעלות, ונכללים ממנה יחד בתוך הקבוצה, כך אנחנו מתפעלים זה מזה, ובהתפעלות הכללית כלפי הבורא כבר כולנו פועלים. זה עוזר לנו מאוד להתקדם במהירות רבה.
שאלה: הבורא עצמו הוא המציאות. למה בכדי לתקן את תפיסת המציאות שלנו מספיק לתקן כלי בעל חמישה חלקים מלא בעשר ספירות, באהבה רבה?
כי זה בעצם המבנה שבו הבורא מתראה לפנינו.
שאלה: איך אפשר לדבר על גדלות המלך עם מישהו שלא רוצה לשמוע על כך? איך נפיץ את גדלותו לעולם?
אנחנו לא מדברים למי שלא רוצה לשמוע. חס ושלום, אסור לנו לעשות את זה. אלא אנחנו צריכים לדבר בצורה כללית, על מה שיכול לעניין כמה אנשים. וכשהאנשים האלה יתקרבו אלינו, אז אנחנו נדבר איתם בצורה יותר אישית, וכן הלאה.
צריך ללמוד איך לעשות הפצה ולא שכל אחד יתחיל עכשיו להפיץ ולפרסם מה שבא לו. בזה הוא רק יגרום נזק לכל "בני ברוך", לעשירייה שלו ולעצמו. אז להיזהר מלעשות משהו ללא אישור, אלא לפנות כרגיל לכתובת שלנו boardworldkli@gmail.com בכל שפה שאתם רוצים ושם יטפלו בזה, ויגידו לכם מה לעשות, איך וכן הלאה. לא לצאת סתם לבד לאוויר העולם עם כל מיני רעיונות הכי יפים והכי נקיים מתוך הלב של כל אחד, זה יכול לגרום נזק גדול מאוד.
שאלה: איך מתוך העבודה בחיבור ואהבת חברים מגיעים להמליך עלינו את המלך?
כשאנחנו מטפלים באהבת חברים, זאת אומרת כשאני יותר ויותר עובד על כך שמטרת החיים שלי יכולה להתבהר ולהתגלות רק בקשר שלי עם החברה הקטנה שלי, בתוך העשירייה, אז מתוך זה אני מגיע למצב שאני מתחיל לראות שאין לי מה לעשות מלבד להתגבר ולהתקרב אליהם.
להתגבר ולהתקרב אליהם זו העבודה הפנימית שלי, בלב ובנפש. ואם אני באמת אגלה להם את הלב שלי, ואני ארגיש איתם יחד עד כמה אני יכול לכלול אותם בליבי, אז אני אגלה את הבורא. כי החברים שלי הם הכלים ואם אני מוכן להכיל אותם, להכניס ולאחסן אותם בתוך ליבי, אז בזה אני בונה בי את המקום, אפשר להגיד עשירייה, אפשר להגיד מבנה, פרצוף, ששם מתגלה הבורא. בצורה אחרת אני לא אגלה אותו.
ודאי שבמקום הזה יש עביות, כי יש בינינו כל פעם ריחוק, כל מיני סכסוכים שהבורא מסדר, וגם קירוב לבבות. ואז על ידי כל המצבים האלו, שנקראים "פעימות הלב", שאנחנו מתקרבים או מתרחקים, מתקרבים או מתרחקים, דווקא על ידי הפעימות האלה שאנחנו מתחילים לספור אותן ככל שיהיו יותר עליות וירידות, אנחנו מתחילים להרגיש שהבורא נמצא. אנחנו מרגישים אותו בינינו, שהוא נמצא שם, ממש כמו בין שתי הידיים שלי. עד שאנחנו מתחילים להרגיש שלא אנחנו עושים את העליות וירידות האלה וכל מיני דברים, אלא הוא עושה אותם עלינו, ואז אנחנו מתחילים לעבוד עימו בהדדיות, בטנדם כזה.
שאלה: האם על זה נאמר "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע"?
מזה מתחילים, אבל אני מדבר כבר על דברים יותר מתקדמים. על כך שאנחנו מתחילים להרגיש שהבורא נמצא בינינו, ובמידה שאנחנו מתקרבים, אנחנו מרגישים אותו יותר, וכאשר מתרחקים, פחות מרגישים אותו. וכך אנחנו גם רואים אותו כ"דומה דודי לצבי", שאנחנו יותר מרגישים. וכך זה מתגלה.
אני רוצה להגיד שהכל תלוי בעבודה בינינו, ולא להתייאש שאנחנו מתחילים עם זה כל יום ויום, או אחרי הפסקות באמצע היום, שרואים אפילו שאנחנו לגמרי לא קשורים בכלום זה עם זה ומתחילים שוב מחדש. כי זה תמיד ככה, מתחילים שוב כל פעם מחדש. אנחנו עובדים בצורה כזאת שכל פעם יש הפסקות, ואחר כך כל ההפסקות האלה נכנסות לחיבור הכולל וכך אנחנו מגיעים להרגשה הרוחנית שהיא כולה רצופה.
שאלה: מה השיטה להתגבר על הנתק?
השיטה להתגבר היא להתקרב לחברים. להתקרב לחברים על ידי כל מיני אמצעים, לא חשוב איך. תקנה להם בקבוק יין טוב מאיטליה, שבו ביחד ותשתו את היין הזה, בקבוק אחד יספיק לכולם. תתקרבו, תדברו ותחדשו את הקשר ביניכם ועם הבורא, תגידו לו "לחיים".
שאלה: אמרת שהבורא מביא להכבדת הלב. איך אפשר להבין את זה? איזו פעולה כרוכה בכך?
לב זה רצון. הבורא כמו מחזיק את כל הרצונות ביד, ומשחק איתם עד שמביא אותם לגמר התיקון. הוא ברא אותם ביצר הרע, בכוונה על מנת לקבל ולאט לאט על ידי כל מיני פעולות שהוא מעורר ביניהם, הוא משחק איתם עד שהם מגיעים לכוונה על מנת להשפיע. זה גמר התיקון.
בתהליך הזה אנחנו צריכים לקחת ממנו את הפעולות האלה, את המושכות על הפעולות האלה ולהוביל את עצמנו, בעצמנו, לגמר התיקון. זה כמו שאנחנו רוצים שהילד שאנחנו מביאים לו משחק ילמד אותו לאט לאט ואחר כך הוא ינהל את המשחק, כך אנחנו צריכים לראות את העבודה שלנו בבריאה, זה הכול.
לכן אלה שמצליחים ליישם את הפעולות האלה בצורה נכונה הם נקראים "עובדי ה'", כי הם מקבלים מהבורא את העבודה ועובדים במקומו, ובמידה הזאת הם מבינים אותו, מרגישים אותו, דבוקים אליו.
שאלה: אי אפשר למדוד את העבודה הזאת של הבורא. איך אפשר לעשות כזאת עבודה שאי אפשר למדוד אותה?
אפשר. לפי העביות, מסך, אור חוזר. אנחנו יכולים למדוד את העבודה שלנו בצורה מאוד מדויקת. יכולים.
שאלה: לאחד מהחברים בעשירייה שלנו נולד תינוק היום, וידוע שהיחס והדאגה לתינוק לא מופרעים מכל פעולה אחרת של ההורים שתמיד דואגים לילד הזה. מה זה אומר מבחינה רגשית שיש לנו 'ילד' בעשירייה ואנחנו דואגים לו כל הזמן?
זה אומר שאתם רוצים להבליט את הכוונה המשותפת שלכם כתוצאה מסכום הכוונות הפרטיות, כוונה משותפת שהיא בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, ואתם כל הזמן דואגים שהכוונה הזאת תגדל. כמו שאנחנו לומדים אפילו מתלמידי רמח"ל שהם סידרו שמירה ביניהם, סוג של תורנות כזו שחלק מהם ישנים והחלק האחר מתפלל, ומתחלפים, כדי כל הזמן להיות בתפילה עשרים וארבע שעות. אז ככה גם אנחנו צריכים לפעמים להיות בשמירה עשרים וארבע שעות, סביב ה'תינוק' שנולד. יש גם הרבה אנשים בעולם עכשיו, אמנם שנניח זה לילה אצלם, אבל הם ערים מפני שצריכים לדאוג לדור חדש, לתינוק שגדל אצלם, כך גם אנחנו.
שאלה: מה זה עבורנו אותו 'רך שנולד' בעשירייה?
כמו שאמרתי, כוונה על מנת להשפיע בינינו ולבורא, זה התינוק שלנו. שאנחנו כל הזמן חושבים, דואגים לזה שהכוונה תהיה לחשוב כל הזמן על הבורא, איך לעשות לו נחת רוח, על ידי מה אנחנו עושים את זה, ואיך אנחנו כל הזמן נמצאים בהתגברות החיבור שלנו. זו העבודה שלנו.
שאלה: איך להרגיש את הבורא כשותף ולא כאויב שמנסה להסית אותי מהדרך בכוח שאי אפשר להתגבר עליו?
אתה צריך קודם כל לתפוס את מטרת החיים, מטרת הבריאה, למה אתה רוצה להגיע. אם אתה מתאר את זה לעת עתה נכון, פחות או יותר, אז אתה צריך עכשיו להבין למה הבורא נותן לך את מה שנותן, ולמה הוא מפריע לך בצורה כזאת. כנראה כדי לזרז את ההתפתחות שלך לקראת מטרת הבריאה ואז אתה תראה שהוא עושה את זה דווקא מאהבה ולא משנאה.
תלמיד: אנחנו צריכים להרגיש אותו כשותף?
אנחנו צריכים לראות אותו קרוב מאוד אלינו, ככל שנהיה יותר קרובים אנחנו נרגיש את עצמנו כלפי הבורא כך יהיה לנו יותר קל ויותר מהר לעבור את הכול השלבים האלו.
שאלה: האם אפשר להרגיש שאני יודע מהו צמצום ולא ממש יודע את העבודה של המסך?
אנחנו מבררים את ההבחנות הללו, הגדרות הללו במשך כל הדרך, מהו צמצום, מהו מסך, מהו אור ישר, אור חוזר, זיווג דהכאה, אור מקיף, אור פנימי. כל ההבחנות האלו סביב הפרצוף, זאת אומרת סביב הנשמה אנחנו מבררים לפי איך שאנחנו מבררים ומרגישים, לומדים את המבנה של הנשמה שלנו. כי הכול מרכיבים פנימיים או חיצוניים שמצטברים סביבה ומייצבים אותה.
שאלה: אנחנו רוצים לגלות את גדלות הבורא אבל הוא מתחבא מסתתר, ואנחנו סובלים כי אנחנו לא מגלים אותו, אנחנו מגלים אותו קצת והוא מתחבא שוב, אבל זה לא נראה אמנם דבר רציני, הבורא משחק או הוא רציני?
הבורא מאוד רציני והוא מסתתר כדי שאנחנו נשתנה וכל פעם לא סתם אנחנו משחקים במחבואים אלא אנחנו בזה צריכים להשתנות, להתקדם ואז אנחנו נראה שההסתרה שלו היא כדי לתת לנו אפשרות קצת לגדול ועוד קצת לגדול. ואז בצורה כזאת הוא מגרה אותנו ואנחנו חייבים לגדול ואין שיטה אחרת לגדול אלא דווקא בזה שהבורא נסתר, כי ההסתרה שלו מראה לנו לאיזה כיוון אנחנו צריכים לגדול.
שאלה: אם התהליך שאנחנו עוברים בעבודה שלנו כולל מצבים פנימיים שלנו, מה זה אומר לגבי רצונות אחרים שנקראים "אומות העולם"?
אותו דבר אין שום בעיה, אנחנו לאט לאט מצרפים אותם גם בפנים יותר ויותר הם מתחילים להתקרב אלינו ולהצטרף אלינו. כל הרצונות שלנו הם לאט לאט הופכים להיות לרצונות פנימיים שמשתתפים בגילוי האור העליון.
שאלה: כיצד אנו מגיעים לרמה גבוהה יותר של קבלת גדלותו וחשיבותו של הבורא בליבנו?
רק לפי אותם התרגילים שהבורא נותן.
שאלה: האם ההתגלות שאנחנו מדברים עליה היא על לשמוע או על לראות?
גם וגם, מתי שצריך, כך או כך. זה לא חשוב, העיקר שאנחנו רוצים להתקרב.
שאלה: האם נוכל להגיע בסוף למצב שנעבוד את הבורא גם בלי שנראה את גדלותו?
לא, אנחנו לא יכולים לעבוד, לא יהיה לנו חומר דלק אם אנחנו לא נכיר בגדלות הבורא כל פעם יותר ויותר.
שאלה: אם האדם רוצה לעבוד ולקיים תורה ומצוות בלי שום שכר, האם זה לא כבר השכר לקיים תורה ומצוות?
נכון, מאה אחוז, יפה.
שאלה: האם כדי לקרב את העולם שמבחוץ לאלה שלא לומדים את חכמת הקבלה, הדרך הנכונה לעשות את זה היא לספר להם על התועלות שבחיבור, או לחילופין חייבים לספר להם על חכמת הקבלה?
לא יודע מה לומר לך, זה כל כך משתנה מפעם לפעם, מאדם לאדם, בעיקר מה שאנחנו צריכים להסביר להם על התועלת לעומת החיים שלנו הרגילים, עד כמה שחכמת הקבלה מסבירה לנו מהות הפנימית של העולם.
שאלה: מה הדבר המעכב ביותר מלהשיג את גדלות הבורא?
כשאנחנו לא משיגים את גדלות החברים, זה מה שמעכב אותנו מלהשיג גדלות הבורא.
קריין: קטע מספר 7. כותב רב"ש.
"אם האדם יתן תשומת לב לחשיבות של המלך, יהיה להאדם סיפוק מלא בזה שניתן לו לקיים תורה ומצות, עד כמה שאפשר לו. אפילו נגיד, שיש לו זכיה לדבר עם המלך הגדול, שלא נותנים לכל אחד להכנס לדבר עם המלך. אלא צריכים השתדלות גדולה אצל אלו המקורבים אל המלך, שיתנו לו היכולת לדבר כמה מילים עם המלך. כמה רוממות רוח היתה להאדם הזה, בו בעת שהוא רואה, שיש הרבה אנשים שאצלם לא די שלא נותנים להם להכנס להמלך, אלא לא מספרים להם שהמלך נמצא כאן בעיר, ושיש אנשים, שיש להם היכולת לדבר עם המלך.
וכשהוא רואה שיש אנשים בעולם שלא יודעים מזה שיש בהעולם מלך, ורק קומץ אנשים קטן מאוד ישנו בעולם, שנתנו להם מחשבה ורצון להאמין שיש מלך בעולם. ואפילו אלו שכבר נתנו להם הידיעה מהמלך, אבל אין הם יודעים שיש יכולת לדבר עם המלך. ולהאדם הזה, נתנו לו ידיעה משמים שהוא יכול להכנס ולדבר עם המלך, היינו שהוא יכול להאמין."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו מחצית השקל בעבודה - א'" 1987)
אנחנו צריכים לתאר איזו זכות גדולה יש לנו, ועד כמה אנחנו מיוחדים שנתנו לנו את הידיעה, את היחס הנכון, וההרגשה לתחילת הדרך לגילוי הבורא. להעריך את זה, ובאמת לכבד את זה, ועל ידי זה שנעלה למעלה את ההזדמנות הזאת, באמת נתקרב לבורא.
שאלה: נשמע מהטקטס שנדרש שכנוע רב כדי שהמקורבים למלך יוכלו לדבר כמה מילים איתו. מי הם אותם מקורבים למלך?
אלו שנמצאים יותר קרובים לבורא לפי התכונות שלהם, נקראים מקורבי המלך, לפי השתוות הצורה. ככל שהם יותר קרובים, הם יכולים יותר להבין אותו, לדבר אליו, והוא מדבר אליהם. ודאי שזה לא בדיבור הרגיל, אבל זה לפי השתוות התכונות.
תלמיד: האם אלה החברים בעשירייה, בחברה, מי הם?
כן, אלה יכולים להיות החברים שלך שיש להם יותר התקרבות למלך, שיותר מרגישים אותו, ואתה עוד לא.
תלמיד: אז העבודה הטובה שעושים בעשירייה עם החברים, זה מה שמאפשר לנו לדבר איתו?
כן, כי על ידי העבודה בעשירייה אתה נכלל מהתכונות של החברים, וככל שאתה מפנה לחברים מקום בך, בזה אתה נעשה יותר קרוב לבורא. אם תתכלל עם החברים, בכל מה שיש ביניהם, אתה ממש תתחיל לגלות את הבורא.
שאלה: מה זה אומר לדבר עם המלך, ואיך אפשר להיות בטוחים שבאמת מדברים איתו, ולא עם האגו שלי או עם איזה דמיון שלי?
לדבר עם הבורא זה נקרא שאדם נמצא בדרגה מיוחדת של התקרבות אליו, ומתחיל להרגיש. לא לשמוע, כי הוא לא שומע באזנים. זו דרגה אחרת, דרגה של בינה, שמיעה, זה כשהוא נעשה יותר קרוב לבורא, ומתחיל להבין, לשמוע, בדרגה הזאת, בערוץ הזה של השמיעה, מה רצון הבורא כלפיו. זה מה שקורה, זאת אומרת העלאה מדרגת מלכות לדרגת בינה.
שאלה: רוב הזמן אנחנו משוחחים עם פרעה, איך נכון יותר להשתמש בפרעה כדי לשמוע את קול ה', את המלך?
תהפוך את פרעה לבורא, זה תלוי במי אתה רוצה שישלוט בך, או הרצון לקבל או הרצון להשפיע. אם אתה רוצה שהקבוצה תהיה זו שיותר שולטת עליך ממך, זו תהיה שליטת הבורא, ואם ההיפך, זו תהיה שליטת פרעה.
שאלה: כתוב "אם האדם יתן תשומת לב לחשיבות של המלך", איך אנחנו עושים שהחשיבות של המלך תדקור אותנו בלב?
תתחילו לפרסם אותו ביניכם, תתחילו לדבר עליו ביניכם, תמצאו פסוקים שמדברים על גדלות הבורא, ו"איש את-רעהו, יעזרו"3. ככל שכולכם תתעלו בגדלות הבורא, לפי זה תתקרבו אליו.
שאלה: לפי הקטע רק מיעוט שבמיעוט מגיעים לידיעה שהם יכולים לדבר עם המלך, ובמצב הזה הלב מתגלה בגאווה. איך מתגברים על הגאווה הזאת, כי הגאווה דוחה את המלך?
קודם כל אנו צריכים להגיע למצב שיש לנו קשר, ושאנחנו מתגאים, ואז נתמודד עם זה. אם אתה כבר הגעת לזה, אני ממליץ לך, לפי היכולת שלך עכשיו, להתכלל בקבוצה שלך עד כדי כך שכולם יהיו באותה רמת קשר עם הבורא כמוך.
שאלה: אנחנו לומדים שהדרך הרוחנית מתחילה מזה שמתעוררת אצל בן אדם נקודה שבלב. בעולם שלנו יש אנשי אומנות, שחקנים, מוזיקאים, ציירים, שהם כאילו יותר זכים משאר האנשים, האם יש להם יתרון התחלתי, רוחני?
אין, ואל תמשיך. אין בהם שום דבר מיוחד חוץ מזה שהם עושים לנו לפעמים רגשות נעימים, אבל לא יותר מזה. כל הכליזמרים האלה, אין להם שום שייכות לרוחניות.
שאלה: איפה נגמרת העבודה הפרטית שלי, ומתחילה העבודה שלנו כעשירייה?
מתי שאתה מתקשר לעשירייה, אז אתה עם העשירייה. אם אתה לא עם העשירייה, אתה בעבודה הפרטית שלך, שלעומת העשירייה זו עבודה מאוד מאוד קלושה.
שאלה: איך אנחנו צריכים לגלות את המציאות האמיתית בתוך העשירייה שלנו כדי להתקדם בעבודה? האם תמיד יהיה איזה חלק שאנחנו לא מצליחים לסיים אותו, לעשות אותו? כי תמיד כשנראה שכבר השגנו את זה, פתאום משהו נשבר.
תמיד כשאנחנו משיגים משהו, מיד אנו רואים שיש עוד מה להשיג, זה טוב. אבל אנחנו צריכים להבין שמה שאנחנו משיגים, זה רק בהתגברות החיבור שלנו, בינינו
שאלה: האם לדבר עם הבורא פירושו של דבר להשפיע?
כן ודאי.
שאלה: לדבר עם הבורא זו הזמנה לקבל ראיון אישי איתו בשביל לבקש חיבור ונתינה?
יש בזה הרבה אופנים, אתה מקבל ממנו, אתה מדבר אליו, מבקש ממנו, וכן הלאה, יש בזה הרבה אופנים.
שאלה: לגבי העבודה על גדלות החברים, האם זה משהו שצריך לעשות אותו בפנימיות, או להשתדל בחיצוניות כל הזמן לחפש פעולות, את הפעולות של החברים, את המעלות שלהם, ולשבח אותם כלפי כל החברים?
נכון.
תלמיד: האם גדלות הבורא, תהיה לפחות כמו גדלות החברים?
גדלות הבורא לא יכולה להיות יותר מגדלות החברים.
שאלה: עוד לפני לדבר עם המלך, או להאמין במלך, יש ידיעה בדבר קיומו של המלך והוא רושם שם שגם זה ניתן לקומץ של אנשים. יש הרבה דתות והרבה שיטות שלכאורה מדברים על זה שיש כוח אחד ששולט במציאות. מה ההבדל בין מה שמתכוון הרב"ש למיליונים בעולם שמאמינים בזה שיש שליט?
ההבדל הוא שאנחנו יכולים להיות עימו בקשר הדדי, רגשי, שכלי, ולהתקרב אליו כל יום ויום במידה מבוקרת.
קריין: קטע מספר 8.
"החיים שהאדם רוצה שיהיה לו קשר עם הבורא, בין בבחינת תפלה, שהוא מבקש ממנו, שיתן לו איזה דבר, או שנותן תודה לה', על מה שכבר נתן לו, סוף כל סוף הוא מדבר אז להבורא. מזה הקשר שמדבר להבורא, זה מביא לו חיים, אם הוא מחשיב את השיחה שיש לו עם הבורא, והוא ממשיך חיים, מזה שלא חסר לו אז שום דבר. כלומר, אם ביכולתו של האדם לתת תשומת לב ולצייר בעצמו, שבאם היה יכול לדבר למלך בשר ודם, שכולם מחשיבים אותו, שזה יש בהטבע, שהאדם יכול לתת את כל מה שבידו, בכדי לדבר עם המלך, והאדם הזה, אם הוא יכול להתחזק באמונתו, שהוא מדבר למלך מלכי המלכים, שלא עם כולם הוא מדבר."
שאלה: כשהלב נפתח ומצליחים לדבר עם הבורא זה באמת נותן חיים, כאילו נותנים לך כוס מים באמצע המדבר, אבל אחר כך זה נגמר, ועובר הרבה זמן עד שזה שוב קורה. איך לחיות עם הבורא ולדבר איתו כל הזמן?
אם אתה נמצא במצב שאתה כל פעם מחדש את הקשר עם הבורא, אז אתה נמצא איתו כל הזמן בקשר. הבורא לא מפסיק שום דבר, הוא פועל עבור כולם, בכולם ופתוח לכולם, אלא הכול תלוי באדם, עד כמה האדם מתחיל בקשר, ממשיך אותו ושומר עליו.
שאלה: בזמן המונולוג עם הבורא תמיד עולים ספקות האם אתה באמת מדבר עם הבורא ונמצא בקשר איתו. איך לסלק הצידה את הספקות האלה?
תיכנס יותר לקשר. כי זה נקרא שאתה לא נמשך לקשר עם הבורא בכל הכוח. תחזיק את הקשר, תגדיל ותגביר אותו, ואז תראה שאתה נמצא בקשר עימו ואפילו תשמע איך הוא מדבר אליך בחזרה, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי".
תלמיד: האם זה קורה דרך העשירייה או במישרין?
הקשר יהיה ישר, אבל בניית הקשר, שאתה מייצב את עצמך, זה קורה דרך העשירייה. אחרי שבנית את הקשר עם העשירייה כלפי הבורא, אז הקשר הוא אישי שלך.
תלמיד: האם הקשר עם העשירייה יכול להיות חלקי או שצריך להיות עם כל החברים?
את זה אנחנו לא יכולים להגיד, אתה לא יכול למדוד את הקשר עם העשירייה ולדעת אם הוא חלקי או שלם. תשתדל ככל האפשר.
קריין: קטע מספר 9, כותב רב"ש:
"כבוד המלך הוא, שכולם מכירים בחשיבות המלך, וכולם רוצים לעבוד אותו בכל לבבם ובכל נפשם. וזהו יפה לראות איך שכולם עומדים ומשבחים ומדברים רק בשבח המלך, איך שהוא דואג שיהיה כל טוב לבני המדינה. וזהו פירוש, "כי אין לבוא בשער המלך בלבוש שק", שהוא בגד מלוכלך. אלא כשבאים בשער המלך, צריכים להיות מלובשים בבגדים המתאימים לשבת בשער המלך. אחרת, היינו כשהוא יושב בלבוש שק, זהו סימן שהוא לא שבע רצון מהמלך, אלא יושב ומתאבל על מה שחסר לו בחיים, ואין לו מנוחת הנפש. נמצא, שהוא יושב ומתאבל, והוא בזיון המלך, על מה שהמלך לא מרחם עליו, ולא ממלא את מבוקשו."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו מחצית השקל בעבודה - א'" 1987)
שאלה: למה מתכוון הרב"ש בזה שאנחנו צריכים להיות בלבושים תואמים?
שנהיה קרובים למלך. ככל שאנחנו מכבדים את המלך, כך עלינו להתלבש. כלומר להראות את עצמנו, להתלבש במחשבות, ברצונות ובכוונות שלנו, ככל שאנחנו מכבדים את הבורא.
תלמיד: מהי המשמעות של התנאי הזה, שאנחנו צריכים ללמוד לדבר עם הבורא? האם מספיק שנראה אותו בכל המציאות או שאנחנו צריכים לחדש תמיד את הקשר איתו?
עלינו גם לחדש את הקשר וגם לדבר עימו. כדי להגיע לקשר עם הבורא אתה חייב להיות בהשתוות הצורה. ככל שאתה מכבד אותו, כך אתה בצורה כזאת צריך להביא את עצמך אליו. כלומר על ידי צמצום, מסך, אור חוזר, ברצון להשפיע, ברצון למסור את הנפש שלך, כך אתה צריך להגיע לקראת המלך.
שאלה: אנחנו צריכים לשרת את הבורא אבל נראה שהבורא כאילו משחק איתנו. למה הוא פועל בצורה כזאת?
כדי לעורר אותנו למשחק עימו, כמו שאנחנו עושים עם הילדים הקטנים.
שאלה: השיחה עם הבורא מאוד מרגשת, וכל החכמים הגדולים, משה רבנו ואברהם, הגיעו אל המלך וקיבלנו ממנו פקודות. הם לא ביקשו ממנו דברים אלא דווקא קיבלו ציוויים והוראות ממנו. איך לשמוע נכון את הדרישות מהבורא ולקיים את הפקודות שלו? נראה שזאת כל העבודה שלנו.
כל העבודה שלנו היא להתכלל בקבוצה, ובהתכללות יחד ככל האפשר להתקרב לבורא, ואז נשמע ממנו את מה שאנחנו צריכים לעשות.
שאלה: בקטעים האחרונים מדובר על הקשר והשיחה עם הבורא כאילו שזה משהו פרטי. אבל תמיד למדנו שהבורא לא רואה אותי ברמה אישית ובצורה פרטית אלא הוא רואה רק את העשירייה. איך להתרגל למחשבה שאני מדבר עם הבורא או שהוא איתי רק אם אני נמצא בעשירייה? אני כל הזמן רוצה כאילו להפריד, לנתק את עצמי ולדבר ברמה האישית, וגם בקטעים זה כך.
אפילו שאתה נכלל בעשירייה, אבל אתה נכלל בעשירייה ואתה מדבר עם הבורא מתוך העשירייה, ולכן אתה לא נמחק אלא מדבר ונמצא בקשר עימו. אבל כדי להתקשר אליו אתה צריך מכשיר קשר, מתאם, שהוא הקבוצה, העשירייה.
שאלה: האם "לבושים נקיים" זה שאני שמח מההזדמנות עצמה לדבר עם המלך והבקשה שלי היא כבר משהו אחר?
אני לא יכול להגיד, גם זה וגם זה חשוב.
שאלה: האם אפשר לעשות הקבלה בין הבורא לעשירייה? מה זה להיות בלבוש לא ראוי בעשירייה?
המסך של העשירייה לא מספיק נקי ומהודר כדי להיות בקשר עם הבורא, זה נקרא שהוא נמצא "בלבוש שק". ישנו לבוש אבל הוא לגמרי לא מתאים לרמת הפגישה ביניהם.
"כבוד המלך הוא, שכולם מכירים בחשיבות המלך, וכולם רוצים לעבוד אותו בכל לבבם ובכל נפשם. וזהו יפה לראות איך שכולם עומדים ומשבחים ומדברים רק בשבח המלך", שימו לב מה הלאה, "איך שהוא דואג שיהיה כל טוב לבני המדינה". כולנו מתחילים לגלות עד כמה הבורא הוא טוב ומיטיב כלפינו. וכשאנחנו כך מעריכים אותו "וזהו פירוש, "כי אין לבוא בשער המלך בלבוש שק", שהוא בגד מלוכלך". אלא שכולו נקי, רק כדי להשפיע לכל בני מדינתו. "אלא כשבאים בשער המלך, צריכים להיות מלובשים בבגדים המתאימים לשבת בשער המלך". כי זה השער להיכנס אל המלך. "אחרת, היינו כשהוא יושב בלבוש שק, זהו סימן שהוא לא שבע רצון מהמלך, אלא יושב ומתאבל על מה שחסר לו בחיים", הוא סובל מדאגה עצמית, "ואין לו מנוחת הנפש". הוא לא רגוע עם עצמו ובצורה כזאת אי אפשר לשבת בשער המלך, כי דרכו נכנסים כדי להצטרף לדאגת המלך לכל בני מדינתו. "נמצא, שהוא יושב ומתאבל, והוא בזיון המלך, על מה שהמלך לא מרחם עליו, ולא ממלא את מבוקשו."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו מחצית השקל בעבודה - א'" 1987)
כי הוא חושב על עצמו. הוא עדיין לא מתאים להיכנס למלך, אלא יישב בשער המלך עד שיעזוב, ואולי שוב יבוא פעם, וכך עד שיהיה מתאים להיכנס לשער המלך. בשער המלך לא בודקים אותו, אין שם בדיקות, לפעמים כותבים שיש שם שומרים וכן הלאה אבל אין באמת שומרים, ברוחניות אין שומרים, "לך ותיכנס, אם אתה רוצה להשפיע תבוא", אבל אין מי שרוצה.
שאלה: האם אנחנו יכולים לדבר עם הבורא דרך חלומות?
לא.
שאלה: כשאני בא בבגדים לא מתאימים לפני הבורא וכאילו יושב ומתבכיין, אני מראה בזה זלזול, אבל עם זאת אני מקבל החלטה שאני לא מרוצה מעצמי, למה? כי אני לא מספיק מחובר עם החברים, המטרה לא מספיק חשובה לי, מכל מיני סיבות. נראה לי שיש דברים שלא מסתדרים, איך לקרב אותם?
העיקר הוא להתכלל עם החברים, בזה אתה מתקן את כל השאלות והליקויים האלה. תתכלל ביניהם ותיכנסו יחד, השער פתוח לקבוצה. לשבת ליד השער אתה יכול לבד, אבל להיכנס דרכו זה רק בתנאי שאתם מתארגנים כקבוצה.
שאלה: האם המסך של העשירייה לא מספיק נקי וטהור כדי להיות בקשר עם הבורא או שהמסך שלי לא מספיק נקי?
לא יכול להיות זה ללא זה. אתה נכלל בקבוצה בין אם אתה רוצה ובין אם לא, ואם אתה מלוכלך, אז כל הקבוצה סובלת מזה.
שאלה: מה זה אומר שהמסך של העשירייה לא מספיק נקי?
שלא כולו בעל מנת להשפיע.
שאלה: במה מתבטאת ההכרה שלי בחשיבות המלך כלפי העשירייה לחיבור?
במידה שאתה רוצה להידבק לעשירייה.
שאלה: אמרת שצריך להדר את הכוונה. הלבוש נקי מהכוונה על מנת לקבל, אבל איך מגיעים להידור הכוונה?
בזה שכל אחד רוצה להשפיע לכל החברים, ואז מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה' ומתוך זה מתחילים להשפיע לבורא. כשאנחנו רוצים להשפיע לחברים, אז מתוך זה אנחנו מתחילים להרגיש, להבין, איכשהו לאתר איך משפיעים לבורא.
תלמיד: האם זה על ידי התכללות, ככל שאתה בהתכללות יותר גבוהה?
כן.
שאלה: כשמאוד קשה לי ואני מרגיש שבור ורחוק מרוחניות, איך למרות זאת גם במצב הזה אני יכול עדיין לכוון את החברים שלי לבורא?
ככל שאתה יכול אתה צריך להוסיף, כי כל אחד בקבוצה חייב לתת כל מה שאפשר כדי לדחוף את הקבוצה כולה לבורא.
שאלה: האם הלבוש הוא הכבוד והיראה מהמלך, או זה מצב של שמחה כשאנחנו נמצאים מול המלך?
הלבוש הוא השלמות שאנחנו משיגים לפי הדרגה שלנו, שיהיה מתאים לבורא.
שאלה: איך אנחנו מבינים שאנחנו מלאים בגדלות הבורא וזה לא החיזיון שלנו לגבי גדלות הבורא? איך לא לטעות ולהבדיל בין מה אמיתי ומה לא בעבודה רוחנית?
לפי גדלות הבורא אנחנו מגלים אותו. אם אנחנו באמת נמצאים כלפי הבורא ורוצים לגלות את גדלותו, אז הוא מתגלה.
שאלה: איך ללמוד לראות את גדלותן של חברות ללא מעשיהן בעבודה בעשירייה? אולי זה הקלקול שלי.
אתן צריכות מראש לכבד את החברות לפחות על שני דברים - שהן מגלות רצון להתחבר כדי להתקרב לבורא, ושהבורא בחר בהן כדי לקרב אותן יחד אליו. על כל הדברים האלה, גם מצד החברות וגם מצד הבורא, אתן מכבדות את כולן. עם כל זה אנחנו צריכים כל הזמן להגדיל את החיבור בינינו, ולהגיע לחיבור, לעוצמת חיבור, שבו נגלה את הבורא.
שאלה: איך להשיג את גדלות החברות כשעדיין בהרגשה הרבה יותר קל להשיג את גדלות הבורא?
אם אנחנו רוצים להשיג קודם את גדלות הבורא ואחר כך את גדלות החברים, אז זו לא דרך נכונה, זה סימן שאנחנו משקרים לעצמנו, זה לא נכון, זה לא יכול להיות. לא בורא אנחנו רוצים להשיג, את הגדלות שלנו אנחנו רוצים להשיג. את גדלות הבורא משיגים רק בתוך גדלות העשירייה, לא יכול להיות אחרת. אם מדברים על רוחניות, אז רק בצורה כזאת, קודם מגלים את גדלות העשירייה, את גדלות החברים, ואחר כך כבר בתוכם, ככל שאנחנו מכבדים את החברים, אנחנו מגיעים לגדלות הבורא.
לא יכולה להיות גדלות הבורא יותר מגדלות הקבוצה. תבינו ותרשמו זאת לפניכם, לא יכול להיות בעולם גילוי האור יותר מגילוי הכלי שבו האור מתגלה, זה בשפת הקבלה. ובשפת העבודה שלנו, לא יכולה להיות גדלות הבורא יותר מהכרת גדלות העשירייה.
שאלה: איך אני יכולה לוודא שאני משפיעה לחברות בעשירייה?
תשפיעי בכל הכוח שלך, ככל האפשר. לא צריכים לעשות לזה גבול, מדידה ומידה. איך אני יכולה? אני יכולה בכל כוחי.
שאלה: האם אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שבכל המצבים, בכל הבירורים והתפילות, אנחנו בעצם מדברים עם המלך והוא מכוון אותנו למרות שהאגו מעורב בזה?
כן, בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיד שהבורא מלווה אותנו, מכוון אותנו ומסדר אותנו, אבל זה לא מוריד מאיתנו אחריות ומאמץ.
שאלה: בקטע 9 כתוב "כשבאים בשער המלך". האם בשבילנו שער המלך הוא הקבוצה?
שער המלך הוא העשירייה שלנו שעשויה להתפתח ולגלות לנו את הבורא בתוכה.
שאלה: האם בקשה לבורא אינה חוסר שביעות רצון ממנו, שאני יושבת ומתאבלת על מה שחסר לי בחיים?
כן, ודאי שאם אנחנו מבקשים, אז אנחנו כביכול אומרים בזה שהבורא לא בסדר, שיש לנו חיסרון בעולמו של הבורא. אבל כאן זה מפני שאנחנו צריכים להתגבר על הרע שבנו ולכן הבקשה שלנו היא בקשה חוקית, בקשה נכונה.
שאלה: איזה היפוך אני צריכה לעשות כדי לא לבזות את המלך?
כדי לא לבזות את המלך ובכלל כדי לבקש נכון אנחנו צריכים לבקש רק עבור הקבוצה, עבור העשירייה. ואז לא נפספס לא את המלך, לא את כולם ובכלל לא נטעה בבקשה שלנו.
שאלה: מה ההבדל בין לדעת את גדלות הבורא לבין אמונה בגדלות הבורא?
אמונה בגדלות הבורא היא כוח השפעה שאנחנו יכולים להפעיל כלפיו. הכרת גדלות הבורא זה כבר מה שאנחנו מקבלים כתוצאה מזה. זה כמו לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, ואחר כך לקבל בתוך האור החוזר את האור הישר ולעשות עימו זיווג דהכאה שייכנס ויתלבש באור החוזר. זו כבר התלבשות הבורא בנברא, שהבורא ממלא אותנו.
שאלה: במה הבורא גדול?
בזה שחוץ ממנו לא קיים כלום והכול קיים בתוכו בלבד.
שאלה: אמרת בתחילת השיעור שאם אני באמת אגלה להם את הלב שלי, אז אני ארגיש יחד איתם עד כמה אני יכול לכלול אותם בליבי. אתמול למדנו את עיקרון השתיקה, לא לגלות את מה שיש בלב. אז מה זה אומר לגלות את הלב שלי?
לגלות את הלב שלי כלפי הבורא. אני צריך להפעיל את עצמי בתפילה ולגלות את עצמי בצורה הכי אמיתית. אין לי יותר למי לגלות את הלב חוץ מאשר לבורא, ולכל היתר, לחברים, לרב, לא חשוב למי, אני לא מגלה את הלב שלי אלא רק כלפי הבורא.
תודה לנשים על השאלות היפות. אני מאחל לכן שנה טובה, הרגשה יפה, בריאות במשפחות, להרגיש נחת רוח מכל בני המשפחה ובעיקר מהילדים.
שאלה: איך אפשר להכיר בעשירייה שחבר נמצא במצב של עפר כפי שנאמר בקטע?
בעבודה שלנו אנחנו נכנסים לפעמים למצבים של שפלות, של חוסר כוחות, של חוסר תקווה, לכל מיני דברים. אנחנו צריכים לעבור את הדברים האלה, כי מהרגשת החושך בכל האופנים שלו, כנגד זה אנחנו מגלים אחר כך את כל האופנים של האור.
תלמיד: איך אפשר לעזור לחבר במצב הזה? איזו פעולה צריך לעשות בעשירייה בשביל לעזור לחבר?
לתת דוגמה. לא לדבר על זה, לפעמים לדבר רק אם המצב הוא קריטי, אבל בדרך כלל לתת דוגמה שקטה ולפעמים לקרוא קטעים שמתאימים. תלוי באיזה מצב החבר נמצא, אם הוא נמצא עמוק בתוך הבעיה, אז אנחנו צריכים לבחור קטעים ולדבר עליהם, שהוא לא יחשוב שמדובר עליו כי הוא נמצא במצב עדין ויכול להיפגע.
תלמיד: אז מה אני יכול לתקן בי?
מה אתה יכול לתקן בך? כולנו כלולים אחד בשני. אפילו אם לא מודעים לזה, אבל בכל אחד יש חלק מהעשירייה כולה. בכל אחד ואחד. עד כדי כך שעוד מעט נגלה שאמנם כל אחד הוא הנקודה האמצעית, המרכזית של המערכת הזו, אבל כל מה שהוא חושב ומרגיש מגיע אליו מהעשירייה.
כל מה שמגיע אליו מהעשירייה, רצונות, מחשבות, רגשות, הוא מקבל ומחבר וזה בסך הכול מה שהוא מרגיש, וזה נראה לו כעצמו, כי האדם הוא תוצאה מהסביבה. לכן ככל שאנחנו רוצים להתכלל עם הסביבה, אז בכוונה, במאמץ שלנו, אנו נעשים עוד יותר כלולים מהעשירייה אבל כבר בתוספת של כוח המחשבה, ומתוך זה אנחנו מגיעים לחיבור הפרצוף. כשאנו מחוברים גם ברגש וגם בשכל שלנו, והופכים להיות באמת פרצוף אחד.
אמנם כל פעם אנחנו נפרדים ושוב מתחברים, שוב נפרדים ושוב מתחברים, וכך מכל הפעולות האלו בריחוק וחיבור, ניתוק ודבקות, אנחנו בעצם מתקנים את הבריאה. יוצא שכל העבודה שלנו בעלייה ממדרגה למדרגה, זה בדיוק ניתוק וחיבור, וכל פעם על פני מידות האגו שמתגלה בינינו, עד שרוצים אפילו להרוג זה את זה וכך מתקדמים.
אני מקווה שעוד מעט נגיע לזה בפועל, לא להרוג זה את זה, אלא להתחבר, שאתם תרגישו עד כמה הניתוק והחיבור ממש מנוגדים, ועל ידי זה נרגיש גם כמה אנחנו מתקנים את העולם שלנו. במידה שנעבוד בצורה הזו של ריחוק, חיבור, ריחוק, חיבור, מהפעולות האלו העולם שלנו יתחיל להיתקן.
אנחנו נהיה החלק הפנימי שלו שעושה את הפעולות האלו בניתוקים וחיבורים, ניתוקים וחיבורים, והעולם יקבל את ההשפעות האלו ויהיה יותר ויותר מחובר.
את הניתוקים אנחנו נרגיש יותר כי אנחנו ראויים לזה, יש לנו ידע, יש לנו שכל, יש לנו חיבור, ולכן אנחנו יכולים להרגיש דווקא את הכוחות ההפרדה בינינו, ויחד עם זה להתחבר, כמו תלמידי רבי שמעון. זו העבודה שלנו בדורנו, אנחנו נתקרב אליה, נלמד אותה, ונבצע. זה מה שהבורא בסופו של דבר מצפה מאיתנו, בינתיים, ואחר כך יגיעו עוד דרגות.
שאלה: גדלות הבורא לא יכולה להיות יותר גדולה מגדלות העשירייה, אתה חוזר על זה ואנו מנסים להפנים את זה. אני משתדל, וקשה לתפוס את העומק של הדברים. אם המערכת היא הבורא, ואנחנו העשירייה זה עשר איכויות שמתחברות כדי להשיג את המערכת, מאין מגיעה החכמה עילאה לתוך העשירייה כך שהיא יכולה להיות יותר גדולה, וליצור מערכת יותר גדולה מאשר הבורא?
מאשר הבורא? לא הבנתי את זה, את זה אני לא מבין, הכול מגיע מהבורא, ואין כאן מה לשאול. הבורא מנהל את הכול, הוא למעלה מהכול, הוא מנהל אותנו, וכל מה שאנחנו צריכים לעבור, מה שאנחנו מבינים, ומה שעוד לא מגולה לנו , הכול מגיע ממנו, אין עוד מלבדו.
תלמיד: אמרת שלא יכול להיות מצב שהעשירייה תהיה פחות גדולה מאשר הבורא.
זה לא נכון, אל תקפוץ. אמרתי שלא יכול להיות שאנחנו יכולים להכיר בגדלות הבורא יותר מאשר אנחנו מגלים בעשירייה. תשמע שוב את השיעור, תחזור עליו, ותראה.
שאלה: אמרת שאנחנו מוסיפים לחיבור שלנו מחשבה, והמחשבה הזאת כאילו בונה בתוך החיבור שלנו את הפרצוף. איזו מחשבה אנחנו צריכים להוסיף?
לחיבור שלנו אנחנו צריכים לדאוג כל הזמן ולהוסיף כוונה, כי אנחנו בונים את הכלי שבכל מצב ומצב יהיה מתאים לכוח העליון האוניברסלי, שהוא נצחי, שלם, ומשפיע לכולם. אם אנחנו מגיעים לאיזה קשר בינינו ורוצים להידמות לבורא, חייבת להיות בינינו באיזו מידה התקשרות כזו שבה אנו נמצאים בינינו בדבקות השלמה.
אז כל הזמן לתאר לעצמנו שאיזה חלק מאיתנו כבר נעשה כפונדמנט, כיסוד לכלי הכללי יותר ויותר. כך נתקדם לבניית הנשמה האמיתית, נשמת אדם הראשון. הכול לפנינו, ובהמשך נדבר על זה כי כך העולם מסתובב כמו שאומר בעל הסולם, ואנו ניראה עד כמה הצעדים שלנו, והצעדים של העולם יהיו יותר ויותר קרובים, ומתאימים זה לזה.
שאלה: עד כה למדנו שחשיבות הבורא וגדלות הבורא זה חומר דלק של הנברא בעצם. האם גם הבורא צריך חומר דלק לעבודה שלו? ואם כן מה חומר הדלק של הבורא?
חומר הדלק של הבורא זה המ"ן שלנו. הוא מלכתחילה לא צריך מאיתנו שום דבר, כי יש לו רצון להיטיב, להשפיע, לאהוב. זה הטבע שלו, אבל כדי לפתוח את הצמצום שהוא עשה על עצמו כלפינו, כדי לתת לנו עצמאות, לגדל את עצמנו בצורה עצמאית, לכן אנחנו צריכים לעורר אותו על ידי העלאת מ"ן, על ידי התפילה.
בעצם אתה שואל כך, אם הבורא הוא כולו טוב ומיטיב ורוצה לתת, אז מה הוא עשה? הוא עשה צמצום שהרחיק אותנו ממנו, הוא סגר את עצמו מאיתנו, מה קורה כאן? מפני שהוא רוצה שאנחנו נגלה את החיסרון אליו. כי בלי חיסרון אליו אנחנו לא נרגיש נכון מה אנחנו מקבלים ממנו. בשביל זה אני צריך לבקש.
זה כמו עם ילדים, נניח אנחנו נותנים לילד משחק, ולו כבר נמאס מהמשחק, והוא זורק אותו, אז אנחנו לוקחים את המשחק, שמים אותו בצד שהוא לא יראה אותו, ואחר כך, אחרי כמה שבועות, אתה מוציא לו שוב את המשחק, והוא רואה אותו כחדש.
ככה זה, החיסרון זה העיקר. זה מה שאנחנו צריכים להבין, מה שחסר לנו זה חיסרון, וזה מה שהבורא רוצה שנכין אליו. את החיסרון הזה אי אפשר לקבל ממנו, אין. הוא מעורר בנו חיסרון רק בנקודה אחת, בנקודה שבלב, אבל כל יתר החסרונות יבואו רק מהסביבה. לכן יש לנו מאמרים על חשיבות הסביבה, וכל חכמת הקבלה מדברת על זה, איך אנחנו מייצבים חיסרון נכון, גדול, ומכוון לבורא.
שימו לב, ותעשו בהזדמנות סדנה, אולי לא אחת, על איך אנחנו מייצבים את החיסרון שלנו דווקא לבורא. זה יכול להיות בכל מצב, באמצע היום, באיזה מצב כללי מבולבל, לא חשוב מתי. השאלה הזאת איך אנחנו מייצבים את עצמנו בחיסרון הנכון לבורא, זו שאלה שתמיד בכל רגע נכונה ומתאימה.
שאלה: אמרת שכל אחד מאתנו ניזון מהמחשבה של העשירייה, אז מה אנחנו צריכים לעשות? מה אפשר להוסיף לזה? צריך להתבטל למחשבה הזו? איך להתמודד אם היא מחשבה טובה או פחות טובה? איך להתייחס לזה?
כל מחשבה שלי, אם אני נכלל עימה בחברה, בודק אותה, ומתאמץ להיכנס פנימה יותר לחברה, כי החברה יכולה להראות לי את עצמה כסתם קבוצה. אז ככל שאנחנו מתעמקים בזה, אנחנו יכולים לברר את השאלות שלנו יותר נכון, ואז להעלות אותן לבורא.
(סוף השיעור)