שיעור בוקר 01.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

סיכום כנס

שאלה: מהתרשמות שלי ומשיחות עם חברים, אני מרגיש שיש הרבה חברים שנמצאים במצבי הכבדה ראשוניים שאחרי הכנס. זה ידוע, כרגיל אחרי הכנסים, חלק חולים, חלק מרגישים סוג של הכבדה. איך נכון לעבוד עכשיו אחרי הכנס הזה?

גם אני אף פעם לא הייתי כל כך חולה כמו עכשיו, בכנס הזה שעבר עלי. מצד אחד אני סובל ומצד אחר אני דווקא שמח, כי אלה סימנים של תיקונים. לפי חכמת הקבלה כל מחלה היא גם תיקון. עוד קצת, עוד כמה ימים המצב יתחזק ונרגיש תועלת.

אני חושב שהכנס עבר יפה מאוד, אומנם לא בעוצמה, בשמחה ובהשתתפות של כולם ולא בהתפרצות גדולה ואמיתית כמו שחשבו מספר אנשים שיהיה, חלק מהאנשים חלו והרגישו לא טוב, אבל בסך הכול הכנס עבר בהצלחה גדולה מבחינת החיבור הפנימי. לכן אני שמח שעשינו אותו בסופו של דבר.

תלמיד: כשאדם מרגיש שהבורא "מפנצ'ר" אותו, כאילו מוציא לו את האוויר לאט לאט, מה הוא צריך לעשות?

לנשים במקום אותו אוויר שיצא.

תלמיד: מה זה אומר לנשום, איך לנשום?

כשאני מרגיש שאני פתאום נמצא במצב של חוסר אוויר, חוסר כוח וחוסר התעוררות, אז אני צריך לחפש כוחות חדשים. הכול תלוי במידה שאני שוב ושוב מגיע לחברים ומתחבר איתם מלכתחילה, כאילו שלא היה שום דבר ומתחיל לבנות חיבור חדש בינינו. זה מה שאני מרגיש שעלינו לעשות.

נראה לי שהכנס עבר טוב, אבל שוב, הכול תלוי בכל אדם ואדם, למה הוא ציפה ומה הוא תכנן ואיך זה יצא לו בסופו של דבר בפועל.

שאלה: ומי שמרגיש אכזבה מהכנס?

מה פירוש "מרגיש אכזבה", ממה הוא מתאכזב? יש כאלה שהגיעו וחשבו שהם יגלו כאן את כל הסולם הרוחני. יש כאלה שחשבו שיוכלו להיפגש עם כל החברים שלהם מכל העולם. אנחנו כבר יודעים שזה לא תמיד קורה כך, אבל בכל זאת מה שקרה, קרה בצורה פנימית יותר מהמשוער. אנחנו לא חשבנו שיהיה כנס כל כך פנימי בהרגשה, שנשים, גברים, כולם מתחברים.

אני ממש התפעלתי מאנשים שהגיעו מכל מיני מקומות, מנורבגיה, מטורקיה שבה הייתי לפני הכנס הזה וכבר הכרתי אותם, עד כמה הם חמים ורוצים חיבור ותיקון. בסופו של דבר ראינו אנשים שממש התבגרו במקום.

שאלה: איך מסכמים אירוע כזה? מה הסיכום שאדם צריך לעשות אחרי כזה אירוע?

אני לא יכול להגיד כי הייתי חולה, וגם עכשיו אני עדיין חולה. בזמן הכנס לפעמים הרגשתי שקשה לי לזהות איפה אני נמצא, עד כדי כך היו לי שינויים פנימיים חדים, לכן אני לא יכול להגיד. אבל נראה לי שהכרנו זה את זה יותר, עלינו לדרגה חדשה שבה במקום עשיריות שונות היינו כקבוצה אחת. הכנס היה יותר קטן וקומפקטי מהרגיל, הרגשנו שכולנו שייכים זה לזה. הרגשתי שמאוד התקרבנו זה אל זה. כשבאו ושאלו אותי שאלות, הרגשתי שיש קרבה בין אנשים שאומנם שייכים למדינות רחוקות אחת מהאחרת ובכל זאת מרגישים את עצמם קרובים.

הרגשתי את הנשים עם לב יותר פתוח, עם רצון להתקרב ולעזור. הגברים היו יותר גבריים, יותר חזקים. וגם מבינים את הדברים, זה היה מאוד נעים לגלות. אנחנו כבר לא כל כך מפוזרים בלימוד של "תלמוד עשר הספירות" שבו כביכול לא מוצאים את עצמנו, אלא יותר ויותר מבינים את הקשר בין מה שקורה בעולם הזה והעולם הרוחני, מה עלינו לבצע ולעשות. אני מרוצה מאוד מהחברים החדשים שלנו, הם לא נראים חדשים בכלל, כבר יש בתוכם חכמת חיים.

שאלה: השאלה מתייחסת לקטע שקראנו בזוהר, האם לחיות את השבת ייתן לי יותר כוח להתמודד עם התיקונים של ששת הימים הקודמים לשבת?

לא, עדיין בשבילנו זה קצת רחוק. לא נורא אם לא נחשוב על זה בכלל, זה יבוא בזמנו.

שאלה: מה התיקון הנכון עבור העתיד ועבור הכנס, כאיטלקי או גרמני, מה הציפיות שלך מאיתנו?

מהן הציפיות שלי מאיטליה? איטליה היא קבוצה ותיקה וחזקה, שפעם הייתה יותר ועכשיו קצת פחות, אבל בכל זאת הם מחזיקים את עצמם ומתקנים את עצמם. אני חושב שהשנה תהיה לנו שנה שבה תיקבע הדרגה הרוחנית הראשונה שלנו בפועל, ואנחנו נרגיש ונגלה רוחניות ששורה ומתגלה בינינו והאיטלקים ודאי יהיו שם בצורה בולטת.

זה מה שאני חושב על קבוצת איטליה. פשוט להמשיך.

שאלה: בכנס הייתה הרגשה שכולנו יושבים בחלל אחד, שהחיבור ממש נמצא מחוץ לאף שלנו, כמו איזה ענן שרק צריך להצטרף אליו. רק צריך טיפה לצאת מעצמך ולהצטרף לזה, זה היה מרגיש נורא קרוב. עכשיו כשכולנו שוב בקוביות בגלקסי וכל אחד במקום אחר על פני כדור הארץ, פתאום ההרגשה הזאת נעלמת. רציתי לשאול גם, מה התפקיד של הריחוק הזה, קודם כל?

התפקיד של הריחוק הזה קודם כל שאנחנו נתגבר עליו ולא נרגיש שזה ריחוק. לא נרגיש שזה ריחוק. אני לא מבין למה ככה מרגישים, אנחנו כבר צריכים להתרגל לסוגי הקשר בינינו וירטואליים, ולכן.. אני לא מרגיש שום הבדל. ההיפך, בצורה כזאת כמו שאני רואה אתכם שם עכשיו לפניי, כל העשרות של אנשים שמתקשרים, אני רואה בזה דווקא סימן טוב, יפה, שאנחנו כך יכולים להיות מחוברים. אחרת איך נרגיש?

חוץ מזה, אני מדבר עם מישהו שמופיע לפניי, אז אני מרגיש אותו שהוא נמצא בקשר איתי. לכן צריכים להתרגל לדברים האלה, הם לא ישתנו. יהיו עוד אולי צורות קשר מי יודע מתי ימציאו אותם, אבל היום לעומת מה שהיה לפני ארבעים שנה אי אפשר לתאר. לא הייתי רואה ולא מרגיש וגם מתכתב באיזו צורה עם כל מיני התלמידים שלי אז, החדשים, בשנות התשעים, זה משהו.

לכן לא לדרוש מהקשר בינינו יותר ויותר קרבה, אלא לדרוש מהלבבות שלנו יותר ויותר קרבה.

תלמידה: איך אנחנו יכולים בכל זאת להחזיק את ההרגשה הזאת של הכוח המחבר הזה בינינו שהוא קרוב, לא כל אחד שוקע לתוך הקובייה שלו, לתוך הבית שלו אלא מצליחים להחזיק את הענן הזה.

תנסי להתקשר לא לחבר אלא לבורא נמצא בתוך ליבו, בתוך ליבו של חבר.

תלמידה: איך לעשות את זה?

תנסי להרגיש כך.

שאלה): האם עלינו ליזום פעולות של קשר עם עוד עשיריות או עלינו לחכות להנחיות של הארגון של בני ברוך?

שאלה טובה. אני לא יכול לקבוע לכם מה לעשות. אתם צריכים להיות מקושרים גם כך וגם כך. רצוי שאתם תבחרו לעצמכם איזו עשירייה או שתיים שהן יהיו קרובות אליכם ורצוי שאתם תהיו בכלל קשורים לכל הארגון עצמו, בלי להבדיל אותו לחלקים וקבוצות. זה מה שאני ממליץ, גם זה וגם זה. כמו שיש לנו בעולם הזה. יש לנו משפחה ובתוך המשפחה יש לנו יותר קרובים, יותר רחוקים, משפחה גדולה ולא.

תלמיד: אני מאחל לך הרבה בריאות, הכנס היה נהדר, אני רוצה להביע את התודה של העשירייה ועוד הרבה עשיריות לכל החברים שנתנו יגיעה והגיעו מכל העולם למרות הזמן הקצר והשינויים בתוכניות. אני חושב שזה קירב ממש בין העשיריות ולתחושה של החיבור בינינו. למרות המצב הבריאותי הקשה של חלק גדול מהחברים, זה תגבר לנו את התפילה המתמדת, ממש הורגשה בעשירייה התפילה המשותפת למעשה, זה מה שקרב בין העשיריות גם, והכנס קיבל מימד שלא היינו מצפים לו אני חושב בגלל הצמידות והסמיכות, בגלל המאמץ שאתה עשית ובגלל מה שהבורא רצה לתת לנו. ובאמת בהודיה ענקים לכל אותם החברים שהתייגעו וכל אלה שנשארו בבני ברוך ושמחה גדולה לראות אותם. אני מקווה שזה רק שלב לקפיצה למדרגה הבאה ממש הורגשה כך וזו הודיה ענקית. באמת יש לנו על מה להודות, גם אם לא הספקנו להשיג כל מה שרצינו.

הרב: זה שלא הספקתם זה גם כן טוב.

תלמיד: בוקר טוב חברים.

בוקר אור, איך עבר עליך הכנס?

תלמיד: היה פשוט, באמת אני לא סתם עכשיו מתחנף, היה מדהים. החברים שלנו בבני ברוך עשו דבר שאני הייתי מארגן אירועים, לא היה לי דבר כזה אף פעם. הרגשתי סמיך מאוד. אני ישבתי עם הגב שלי מול נשים, ככה יצא, דווקא תיקון של נשים, ישבתי אחורה ולא הרגשתי שיש נשים, הרגשתי שכולנו נמצאים בחומר דביק כזה וממש כל אחד, אפילו התחברו כל הזמן גברים נשים, ולא היה הבדל. פעם ראשונה שאני נתקל בדבר כזה, שגברים, נשים עושים תפילה משותפת ושלא מרגישים שיש אישה מולך. זה מה שהיה מדהים. היה דבק סמיך, הייתה תפילה אחת.

כנראה בגלל המצב בעולם הגיעו אנשים מקייב מטורקיה עם כל הצרות מסביב, והרגשנו שכולנו התחברנו בתפילה אחת, זו הייתה ההרגשה שלי. הרבה אמרו את זה, סוג של תחנונים, "בורא בוא תעזור לנו". קודם כל בכלל, "בוא תעזור לנו לראות שהרב בריא", ראינו עם כל זה שהיית במצב לא נעים הרגשנו שאתה נותן לנו המון כוח.

באמת בגדול, מה הרגשת שם, אתה אמרת שלא הרגשת כל כך טוב?

אני הרגשתי הרבה תמיכה מכל המשתתפים שבאמת רוצים לחבק אותי ולתת לי חיזוק לכל מה שאני עובר, עדיין לא עברתי, אלא עדיין עובר. אבל בהחלט זה היה מאוד מאוד יפה, מאוד מעודד ומאוד מחזק.

תלמיד: אני רוצה להודות לחברים הגדולים שלנו "בני ברוך", הכנס דפק כמו שעון שווייצרי. זה היה מדהים. האוכל, ההתנהגות, החיבור בינינו. אני חושב שאפשר לעשות כנסים כאלה כל פעם, לא צריך לחכות פעם בשנה. כנסים מהסוג הזה, זה מאוד מחבר אותנו. אני הרגשתי, שאני לא רוצה ללכת הבייתה, פעם ראשונה אני בא לכנס, לא רוצה ללכת הבייתה, ישבתי עד הסוף וחיכיתי שזה ימשיך. זה היה מדהים. תודה רבה לך רב באמת, הנחית ועשית ואני מאמין שהכול מאחוריך.

זה לא אחריי, זה לא ממני, הכול מאותם אנשים שארגנו את הכול, אני הייתי חוץ מזה ממש חולה ולא יכולתי להשתתף בכלום, אבל נקווה שככה יהיה עוד. עכשיו כבר שמעתי, אני לא אחראי על מה שאני מדבר, אבל שמעתי שרוצים לארגן משהו בשבוע פסח להכין מקום לאנשים שיכולים לבוא ולהיות כאן ממש כמה ימים או אפילו שבוע שלם, ושאנחנו נכין חומר מיוחד ליציאה מהרצון לקבל ליציאה מהמצרים וגברים ונשים שכולם יבואו ונעשה חגיגה.

תלמיד: אמן.

אני מברך. תודה לך.

תלמיד: מחלקת האירועים של הארגון כבר מכינה וטורחת לקראת פסח, שבוע שלם של אירוח, של סעודות, של שיעורים, גם גברים, גם נשים, גם הקהילה, גם תוכן מיוחד שמכינים, כולל תוכנית ליום כנס שלם כמו שהיה לנו. בסוף השבוע הקרוב ניתן כבר פרטים וכמובן גם תיפתח הרשמה, אז נעדכן על זה בימים הקרובים, כרגע זה רק בהתגבשות כל העסק.

אנחנו נשמח שכל אחד יבוא.

שאלה: הודיה ענקית על הכנס שהיה ממש מיוחד, והיה בו חיבור מיוחד בין כל החברים. בקייב התכנסנו בבית אחד אליו הגיעו חברים מהכלי העולמי, והיה חיבור כל כך לבבי שכנראה זה קשור לאירועים שקורים - סביבנו יש מלחמה ואנחנו עוסקים בחיבור כל הכלי העולמי.

גם ברמה הגשמית הרגשנו שינוי מיוחד, כי הימים האלו היו שקטים לגמרי, לא היו אזעקות, היה חשמל, היה אור, למרות שזה היה יום השנה לתחילת המלחמה, וכולנו ציפינו למתקפת טילים אבל היה שקט.

וזו לא פעם ראשונה שאנחנו מבחינים, שכאשר יש כנסים, תמיד יש רגיעה במצב - כל הכוחות הסוערים נרגעים. למה זה ככה, האם זה בגלל השפעת ההתפעלות שלנו, שגורמת לכך שאור הבורא יעבור דרכנו לעולם ולפחות בימים האלה מרגיע את הכול? ואיך להיות צינור כזה גם בין הכנסים, כדי שהצינור הזה יהיה פתוח כל הזמן.

אני חושב שעכשיו זה יתחיל יותר להתלבש בחומרי החיים, וככה בהדרגה זה ירד עד לרמה של העולם שלנו ויהיה שלום בעולם. אני חושב שלאט לאט כל זה יעבור, כל הצדדים של הסכסוך יבינו שהם נמצאים במבוי סתום. לכן אני בטוח שעם הכנס הזה שלנו נכנסנו לתוך הקלחת, לתוך הנקודה המרכזית של הסכסוך, להיכן ומתי שהייתה צריכה להיות התפרצות והתקפות ואנחנו כאילו כיבינו את הנקודה הזאת, ונקווה שכך זה ימשיך הלאה.

גם אני חששתי מה יהיה בתאריך עשרים ושלוש לפברואר ואחר כך בכל זאת ראיתי שאין ברירה, אנחנו מתגלגלים לתאריך הזה, רוצים או לא רוצים כך זה נעשה. ולכן לשמחתנו באו אלינו חברים מאוקראינה, מרוסיה, חברים מכל המקומות והכיוונים וכולם ישבו בשולחן אחד שותים, אוכלים, ושרים יחד, ובזה אנחנו קבענו את החיבור שעוד מעט יתרחש בכל העולם.

תלמיד: כבר עשרה חודשים שהחברים שלנו מקיימים תפילה עולמית פעמיים ביום. גם זה הבעה, ביטוי של אותו צינור? והנשים הנפלאות שלנו גם הן עושות כך אפילו בכמות יותר גדולה. האם העבודה היום יומית הזאת תורמת לסיום הסכסוכים והמלחמות?

בוודאי, זה בעיקר מה שעובד ואני מלא הודיה לאותן נשים וכמובן גם לגברים על זה שהם לוקחים בכך חלק פעיל.

שאלה: קודם כל אנחנו מאחלים לך בריאות ורוצים להודיע לך שאצלנו בטביליסי היה כנס מראה נפלא. באו חברים מרוסיה, מאוקראינה, אפילו מקבוצת קווקז, מארמניה, ואפילו חבר מגרמניה הגיע אלינו ואנחנו גילינו עולם אחר. אני לא יודע איך לקרוא לזה, "העולם העליון", לא העולם העליון, אבל קח את המילים שלי כמו של ילד קטן שרק לומד ללכת.

בעולם האחר יש את בני ברוך, שכאשר כל העולם נמצא במלחמה ובשנאה הדדית, אנחנו לומדים לאהוב.

נכון, אנחנו אולי עדיין לא יודעים, אבל אנחנו לומדים, אנחנו מנסים, אנחנו נותנים יגיעה וזה הכול בזכות הבורא שלנו ואתה הבורא שלנו, של עולם בני ברוך.

אני בסך הכול מסביר לכם מהו הבורא, איך לפנות אליו, ואיך בפנייה הנכונה לקבל ממנו כל מה שהוא רוצה להעניק לנו.

תלמיד: אני מבין שאתה ערוץ האור מהבורא, ואפילו אותו אדם שנולד באיראן והגיע לישראל ללמוד חכמת הקבלה, הכניס לשוק את משמר הגבול בארץ, ולא נתנו לו להיכנס כמה שעות, זה ממש כמו חייזרים שהגיעו.

אנחנו מאוד אוהבים אותך, ומודים לבורא עליך ועל כל בני ברוך.

עד הפגישה הבאה שלנו.

שאלה: האם אפשר לקשור בין הכנסים שאנחנו עושים לבין מצב השבת שדיברנו עליו קודם?

ודאי שיש קשר, אבל לא נדבר על זה עכשיו. את זה צריכים לברר בצורה יותר רחבה.

שאלה: מאוד מורגש שקיבלנו מלמעלה מתנות גדולות. החברים ביטאו את זה מאוד יפה. אז קודם כל חיבוק לך, והרבה אהבה ומבקשים שתהיה בריא וכך כל החברים בעולם. ושאלתי, איך אחרי שהרגשנו כלי אחד, ועכשיו כשהתפזרנו כביכול, איך לאסוף את העשירייה בצורה הטובה ביותר?

אני חושב שיש לנו מספיק חומר לקרוא, ואנחנו יודעים כבר איך לאסוף את עצמנו, ולקרב את עצמנו להיות כ"איש אחד בלב אחד". והכי טוב אם אנחנו נתחיל להתקרב בפועל כבר מהיום למחר, ליציאה מהאגו שלנו, זה נקרא "יציאת מצרים". יציאה מעל מנת לקבל, מרצון לקבל על מנת לקבל, לרצון להשפיע. אז אם אנחנו נתחיל כך להכין את עצמנו, זה יהיה הכיוון והמשימה הכי נכונה לכולנו.

בוא ננסה להתעלות למעלה מהאגו שלנו הפרטי, ולהתכלל ברצון להשפיע ההדדי כללי. זו יציאה ממצרים, וזה בדיוק עכשיו נמצא אצלנו, לפנינו בדרך. נלמד חומר בקשר לזה, נלמד איך עושים את זה, מה צריך בנו להשתנות, וכך להתקדם.

שאלה: אמרת שהאנשים נסעו לכנס בשביל מטרות שונות, אחד לגילוי עולמות רוחניים, אחר לפגישה עם חברים, ואחר בשביל עצמו ולבדיקה אישית, עם איזו מטרה נכונה על האדם להגיע לכנס?

אתה מבין שזה תלוי באדם עצמו, עד כמה הוא שואף לקשר עם החברים, עם הקבוצה, עם כל הכלי, עם הבורא. אני חושב שלהשתוקק להרגיש את כולם בלב אחד זאת המשימה העיקרית. וטוב אם האדם כל הזמן יכוון את עצמו לזה, שיש לב אחד משותף, כלי אחד משותף, ובו הוא רוצה להשתתף. בזה שהוא מתמוסס שם הוא מכין את עצמו להתמוססות בכל היתר, ואז הוא בטוח יגיע לבורא.

(סוף השיעור)