שיעור ערב 24.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים – "סיכום שיעורי קבלה השבוע: ט"ו באב: יום האהבה/ התרחקות לשם התקרבות"

קריין: אנחנו בשיעור הנשים עם הרב לייטמן. נושא השיעור זה סיכום שיעורי הקבלה של השבוע, בנושא ט"ו באב יום האהבה, והתרחקות לשם התקרבות.

קריין: קטע הראשון בנושא "ט"ו באב יום האהבה".

"כן ביום ט"ו באב, שמתחיל להתנוצץ ימי הרצון, להיות הכנה על רצון ה' הבא עלינו לטובה, צריך להיות ג"כ רצון כל איש כלול בחבירו, להיות עומד ומצפה לראות טובתו. וזה הרמז בגמרא, יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. פירוש, שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חבירו."

("תפארת שלמה על התורה". פרשת דברים)

אנחנו צריכים כאן קודם כל להבין ש"בני ישראל" נקראים אלו שמכוונים את עצמם לתיקון העולם. תיקון העולם, שכולם נגיע משנאת אחים לאהבת אחים, משנאת חינם לאהבת חינם, שכולנו נגיע לחיבור בינינו, מתוך הפירוד הפנימי שכל אחד מרגיש שהוא משהו מיוחד, שונה, מרוחק מאחרים, ואנחנו רוצים דווקא להיות בחיבור בינינו. גברים כגברים יחד כאיש אחד, נשים כנשים יחד כאישה אחת, ואז כמו אדם וחווה, שני החלקים שיתחברו יחד כאחד וזה נקרא אז "האדם השלם". אני מאוד מקווה שאנחנו בכל זאת [מתקרבים]. זה שאנחנו מתקרבים לזה, בטוח, אני אפילו חושב שאנחנו אולי נגיע לזה. וכך נתקרב, נתקרב לתיקון.

שאלה: למה כתוב שרק ביום הזה אפשר להעביר כל אחד טובתו לחברו, מה כל כך מיוחד ביום הזה?

יום האהבה זה נקרא שכל אחד כבר הכין את עצמו אחרי שהכול נחרב בתשעה באב, ואז אחרי ט"ו, זאת אומרת שבוע ימים סך הכול אנחנו מתקנים את כול הספירות "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", וב"מלכות" אנחנו שוב מגיעים לאותו מקום, כי אנחנו היינו בתשעה באב, ביום של חורבן ואז אנחנו מקימים את כל החורבנות יחד לתיקון בינינו, וכך אנחנו בעצם מגלים את התיקון הכללי של כולם.

שאלה: האם התהליך של העיבור תלוי בקשר בין החלקים של הגברים והנשים בבני ברוך, או שזה תלוי רק בהצטברות המאמצים של כל עשירייה, או שזה תלוי בהתפתחות הכללית של כל האנושות? איפה כאן מקום העבודה הקבועה, ומה העבודה של כל אחת?

זה שזה צריך לבוא בזמן מסוים, זה נכון, ואנחנו יכולים על ידי העבודה בינינו, שלנו, לעשות למהר את התיקון, זאת אומרת לקרב אותו שיקרה ממש כאן בימינו, בזמננו ולא בעוד 200 שנה כמו שזה צריך להיות לפי המספרים.

לכן אנחנו צריכים להשתדל למשוך כמה שיותר אלינו את כול התיקונים ולממש אותם. התיקונים האלה לא תלויים בקשר בין גברים לנשים, אלא כל אחד ואחד בעשירייה שלו, קודם כל צריך לתקן את העשירייה. אחר כך מתוך העשירייה צריך להשתדל לעשות תיקונים בין העשיריות, ואחר כך מבין העשיריות לכל הכלי שלנו ב"ב הכללי העולמי, ואחר כך מכאן לכל האנושות. זה לא הרבה עבודה, כי כל מה שעשו המקובלים בדורות הקודמים, כבר נעשה, אנחנו רק צריכים לעשות מה שמוטל עלינו שזה החלק האחרון. נעשה את זה ונראה עד כמה זה באמת הולך והבורא מפרגן ומאוד רוצה לעזור לנו.

תלמידה: אצלנו לא צריכה להיות ביקורת על המצב הנוכחי, אז אני נכנסת למצב החיבור עם הקבוצה והבורא. האם בכל זאת צריך לעשות אילו בירורים על המאמצים שלי, על ההשתתפות שלי בעבודה המשותפת, על התוצאה של הקבוצה. לא להישאר במצב הזה אלא לקבוע מהן הנקודות של הקשר, ולהשתמש בהן בעבודה הלאה. צורות הקשר בינינו, האם זה תלוי בנו או תלוי רק בנקודת הקשר שבה אנחנו רוצים להיות בקשר אחד עם השני?

בנו תלוי רק החיבור הנוכחי בינינו, עד כמה אנחנו מסוגלים לבצע. ועל זה אנחנו מבקשים את הבורא, שהוא יעזור לנו לעשות את זה בצורה נכונה, לא יותר מזה. אם נעשה את זה, אנחנו באמת נצליח.

שאלה: לגבי המשפט, "אלה שסבלנותם עמדה להם", מה אנחנו יכולות לעשות למען הסבלנות של החברות. והאם זה חלק מהעבודה שלנו לטפל ברפיון כזה בנשים שעוזבות, מתרחקות? איך אנחנו מחזקות, איך אנחנו מחזיקות, איך אנחנו מזכירות שאין כלום בחוץ?

אתן צריכות באמת לדאוג לכל אחת ואחת. אתן צריכות לעשות כל מיני כאלה מעגלים, שאף אישה לא תרגיש טוב שהיא אפילו במקצת חושבת להתרחק. זה הכול תלוי בכן ותבינו שבעבודה הזאת אתן רק תתקרבו לבורא.

שאלה: שאלה על תפילה. האם אנחנו בונות אותה נכון, דבר ראשון אנחנו מודות לבורא על המצב, דבר שני אנחנו מצדיקות את החברה ואומרות מה הן התכונות הטובות שלה, ודבר שלישי זה להביא אותנו למצב של שמחה ואפילו לרקוד, ודבר רביעי אחרי שכבר יש לנו מצב רוח טוב, לעבור לתפילה על כל בני ברוך ושלב חמישי להתפלל על כולם?

כן, בצורה גלובלית זה נכון. תשמרי על הרשימה הזאת, ותוכלי להוסיף שם עוד הרבה הרבה נקודות.

שאלה: איך קורה המעבר בין אהבת הבריות לאהבת ה', האם זה קורה רק אחרי שמשיגים אהבה חלוטה?

לא. זה ממש ברגע שאני רוצה לפתח אהבה לחברים, אני יחד עם זה בתוך הנטייה שלי, מרגיש שיש לי אותה נטייה לבורא. שימי לב שזה עובד ככה.

שאלה: אתה אמרת בתחילת השיעור, שהבורא מפרגן לנו. האם גם אנחנו מפרגנות מספיק לבורא או שיש מה להוסיף?

מנשים יש במיוחד נחת רוח לבורא, יותר מגברים. כי קודם כל זאת [אתן] מאסה מאוד גדולה, יותר גדולה מגברים. זה רצון לקבל בצורה כזאת, שאם מתקנים את האישה הזאת הכוללת הכללית, אז אין יותר מה לתקן, ממש כך. יש הרבה פסוקים על זה. דרך אגב, אני מבקש למצוא ולחבר לנו לקט פסוקים על גדלות האישה, חשיבות האישה, תיקון האישה, חלק הנשים בגמר התיקון וכן הלאה, אנחנו באמת צריכים לתת לנשים להרגיש עד כמה התיקון שלהן הוא חשוב, כן.

שאלה: כשמתגלה בינינו דחייה והקשר שלי לא טוב כלפי החברה, אז עם חלק מהחברות אנחנו מצליחות עם בקשה קטנה מהלב ופתאום מתגלה אהבה גדולה. ולפעמים עם חלק מהחברות, פשוט במשך שנים את מתפללת קוראת קטעים ושום דבר לא עוזר. במה זה תלוי, מה קורה במקרים האלה?

זה מפני שאת לא מבקשת מהבורא שיעזור לך להתחבר לחברה, סך הכול.

תלמידה: אבל אני מבקשת, זה בדיוק העניין, אני מבקשת אבל עם חלק מהחברות זה עוזר, ועם חלק מהחברות זה כמו קיר.

את צריכה לבקש יותר. זה לא תלוי בחברה, כי זה הבורא הכניס בה איזו רוח כזו שאת לא סובלת. את צריכה לבקש את הבורא שייקח, שיסלק את המכשול הזה, שיחליף את השנאה לאהבה.

תלמידה: להמשיך גם אם זה במשך שנים?

בטח. כי זה בדיוק עומד בדרך שלך לתיקון.

שאלה: רצינו לדעת למה הכוונה לעבוד בקבוצה עם קנאה תאווה וכבוד. עם הקנאה זה קצת יותר קל כנראה, אבל מבחינת תאווה וכבוד אנחנו לא כל כך מצליחות להבין איזה פעולות אנחנו צריכות לעשות כדי לעורר את התאווה והכבוד במיוחד?

אני צריך לעשות את כל הפעולות הנדרשות כדי לחבק בלב שלי את כל החברות שלי מהעשירייה, שכולן יכנסו לתוך הלב שלי. כמו שאני מקבלת בתוך הדירה שלי את החברות כשהן באות אליי, כך אני פותחת את הלב שלי והחברות נכנסות ונמצאות שם. ואני לא נותנת להן לצאת מהלב.

שאלה: איך לעבוד נכון עם רגש אהבה בעשירייה של נשים, האם אנחנו צריכות לגלות גם את השנאה בינינו?

אנחנו אף פעם לא יכולים, לא צריכים ולא מצווים לגלות את השנאה, אלא רק אהבה. זאת אומרת, הכיוון שלי מלכתחילה חייב להיות לגילוי הקשר בינינו, ואם מתגלה באיזה מקום קלקול בקשר, אני מיד פונה לבורא כדי שיתקן את זה. זו כל העבודה שלי, לגלות את הקשר בינינו יותר ויותר, וברגע שאני רואה שיש קלקול לפנות לבורא, זהו, לא להוסיף יותר כלום מזה.

שאלה: איך להשיג את המצב של האהבה הזאת ברגשות שלנו, בתחושות שלנו?

את לא יודעת מה זו אהבה? תגידי לי.

תלמידה: לאהוב זה לתת הכול לזולת, ולהתמסר בלי לצפות לשום דבר בתמורה.

נכון, זה הקשר שאנחנו צריכים לסדר בינינו. ואז בתוך הקשר הזה נגלה את הבורא, נתפוס אותו כדג בתוך הרשת שתופסים דגים.

שאלה: אנחנו לומדים שהנשים היו אשמות בזה שתלמידי האר"י לא עלו לירושלים, אז בעצם הן מסמלות את הרצון לקבל הגדול. זה נשמע דומה לכך שישראל אשמים בחורבן של כל העולם. יוצא שהנשים של בני ברוך הן הכי מקולקלות והן אלה שצריכות להתחבר קודם. זה נכון?

נכון.

תלמידה: אפשר עוד שאלה.

לא, אני רוצה שתמשיכי. מה ייצא לך מזה?

תלמידה: יוצא שאנחנו צריכות להתחבר קודם, לעשות מאמץ עוד יותר גדול.

אז אין יותר שאלות, רק להתחבר וזהו.

תלמידה: אני שומעת אותך אומר הרבה פעמים שאנחנו בני ברוך עם האגו הגדול ביותר באנושות, עם העביות הגדולה ביותר. אז מה עם העשירים, המפורסמים, הפוליטיקאים, השחקנים, הזמרים, האם האגו שלנו עובר גם את שלהם?

בטח, הם כמו ילדים בגן ילדים שמשחקים בכל מיני דברים, זה ממש כך, אלה במלחמות, אלה בדיונים. זה הכול משחק, כל העולם זה משחק אחד גדול, אפילו לא כל כך גדול.

תלמידה: האגו שלהם כל כך גדול שהוא מאלץ אותם לעשות דברים אכזריים כלפי אנשים, ואנחנו לא כך.

בסדר, במישור האנושי כך זה. אז מה את רוצה, כן.

תלמידה: אז האגו שלנו יותר גדול מצד אחד, אבל מצד שני אנחנו לא עושים את המעשים הרעים בגלל שאנחנו מצליחים להתעלות?

זה לא בגלל שאנחנו מוצלחים כאלו, אלא כי הבורא בחר בנו.

תלמידה: אז הוא מאפשר לנו להיות עם אגו גדול מצד אחד, אבל מצד שני לא לעשות מעשים רעים?

כן, כדי שאנחנו נגיע סוף סוף לתיקונים.

שאלה: האם חלק מהעבודה שלנו היא להפוך את האהבה שלי לחברה מסוג של אמונה לידיעה?

כן. העיקר להשתנות ואז תרגישי מה עוד חסר לך באמת.

תלמידה: וגם צמצום, מסך, תמיד?

אני לא רוצה לדבר על זה כי אנחנו לא יודעים מה זה צמצום ומסך.

שאלה: אהבת הבורא כלפי הנבראים היא אהבה חלוטה. איך להיות באהבה חלוטה כלפי החברות?

גם כלפי החברות יש אהבה חלוטה. אני אוהב אותן בלי שום שאלה, בלי גבול.

תלמידה: למה בעצם אנחנו לא נהנים ממעשה השפעה? אנחנו לא אוהבים את זה, לא מרגישים בזה כל תועלת. כי אנחנו אמורים לקחת דוגמה מהחברות ואנחנו לא רואים מה יוצא מזה.

אנחנו צריכים לקבל תענוג גדול מאוד מפעולת השפעה. לבקש מהבורא שייתן לנו תענוג גדול בזה שאני רוצה להשפיע, שאני רוצה להיות למעלה מהרצון שלי. אני רוצה לקבל מזה תענוג גדול. והתענוג מתוך זה שאני נמצא בהשפעה, ואני רוצה להשפיע את התענוג הזה גם לכולם.

שאלה: לגבי ביטול, באיזה פעולות אנחנו מתבטלות בפני העשירייה, בפני החברות, ומה החשיבות של זה בעבודה?

אם אני פונה לבורא הרבה פעמים ביום ויכול להיות שבכלל כל הזמן, ומבקשת ממנו שייתן לי אהבה לחברות, שאני יכולה להתחבר איתן כל הזמן בלב ונפש ולהשפיע להן כל טוב, שהן יראו כמה אני אוהבת אותן ועד כמה באהבה שלי אני רוצה לראות את כל העשירייה שלנו שלמה. במידה הזאת אנחנו נגלה בתוכה את הבורא. זה מה שאני רוצה. עם הבקשה, עם התפילה הזאת אני כל הזמן נמצאת, מכוונת לעשירייה ומכוונת לבורא.

שאלה: כולנו פחות או יותר מבינות בשכל את הרע שבנו, אבל איך לזרז את הכרת הרע בלב?

תנסו להתחבר זו עם זו ותראו כמה שאתן לא מסוגלות, כמה אתן בורחות מזה. מוכנות לעשות כל דבר חוץ מהחיבור, חוץ מלפתוח לב לחברות, להתעלות למעלה מהאגו שלנו ולהיות למעלה מהאגו. מה יש לי בתוך האגו? עוד כמה זמן שאני אהיה קיים בעולם הזה ואני אשחק באגו עם כולם? בואו אני אפשוט את האגו מעצמי ואתחבר איתן בלב גלוי, פשוט מאוד, בלב ערום. זה מה שאני רוצה.

שאלה: למה הבורא בחר בנו?

גם אני לא יודע למה הוא בחר בכן, אני לא רואה. אתן אומנם יפות, חכמות. אז מה אין יותר, אין אחרות, למה דווקא בחר בכן? אני לא יודע. אני לא נמצא בדרגה שלו לכן אני לא יכול לראות למה הוא בחר בכן. וחוץ מזה, אם אפילו הייתי יודע אז לא הייתי מגלה את זה לכן, אפילו בקצת כמה שאני יודע שמאחורי כל אחת ואחת ישנם תיקונים טובים מהעבר וגם תכונות יחסית טובות בהווה, אבל אני לא אגלה לכם את זה, כי אז חוץ מזה שיש לכן ראש למעלה, אז הוא בכלל יעוף דרך העננים לחלל.

תלמידה: איזה תכונות טובות יש בנו, הרי אנחנו כולנו אגו?

גם אני שואל ואני לא יודע למה הבורא בחר בכן. אבל אנחנו צריכים להבין, גם הגברים אותו דבר, שאם בחר בנו, אז בטוח שיש בנו פוטנציאל רוחני גבוה, וזה לא תלוי ביופי חיצון ובשכל, לא תלוי בשכל, ולא תלוי בכמה כל אחת ואחת נמצאת באיזה תכונות מיוחדות, באמת לא. אלא הייתי אומר, שפשוט אנחנו צריכים לקבל את זה כך ולהשתדל לענות על זה בצורה נכונה. אם הבורא מגלה בנו את הרצון שלו, ההתעניינות שלו, אז אנחנו צריכים פי כמה וכמה לעבוד על זה כדי באמת להצדיק את בחירת הבורא בכל אחת מאיתנו.

שאלה: אמרת שגמר התיקון יגיע בזמנו אבל אנחנו יכולים לזרז אותו. האם ייסורי אהבה זה מה שיזרז את גמר התיקון ומה זה ייסורי אהבה?

ייסורי אהבה זה שאני מגלה מה זה נקרא לאהוב את הבורא, וכשאין לי את זה אני סובל. אני חוזר, ייסורי אהבה זה נקרא שאני קצת גיליתי מה זה נקרא לאהוב את הבורא, אבל אין לי את זה ולכן אני סובל.

שאלה: למה כשנפתחת קצת אהבה לחבר אז יש דחייה עוד יותר גדולה, האם זה האגו שלנו?

נכון, האגו לא נותן לנו להתקרב לחברים.

שאלה: הבוקר בשיעור אמרת לחבר שאנחנו רוצים גמר תיקון היום ושאלת אותו אם הוא מבין שזה היום. מה מאפשר קפיצה כזאת לגמר תיקון?

לפתוח את הלב בלי הגבלה.

קריין: קטע מספר 2.

"על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד.

ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג. כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו."

(הרב"ש. אגרת מ')

שאלה: אם מדברים על הקטע שקראנו עכשיו, כמה זה מועיל שיהיו אימא ובת באותה עשירייה או אנשים קרובים מאותה משפחה?

לא. לא כל כך מועיל. יכול להיות אפילו מזיק. לא צריכים על זה לשים לב ויותר טוב אם אנחנו נכניס אותם לקבוצות שונות, שלא יהיה שום קשר משפחתי בין חברי הקבוצה.

שאלה: רציתי לשאול שני דברים, אם אפשר.

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת לגבי היגיעה ורציתי לדעת מהי היגיעה הנכונה, איך אני יכולה לדעת מהי היגיעה הנכונה שאני יכולה לעשות בעבודה הזאת? זאת השאלה הראשונה, והשנייה, זאת שאלה שמטרידה אותי הרבה, שאתה דיברת איתנו על כך שצריך להזמין את החושך לעבודה, שזה חלק מהעבודה שלנו. איך אני יכולה לדעת עד איזה גבול אני צריכה לקבל החושך?

להזמין את החושך מדובר כשאנחנו נמצאים בעבודה חזקה, טובה, בקשר הטוב בינינו, ואז אנחנו יכולים כביכול לעשות איזשהם חיכוכים בינינו כדי שיהיה לנו לעורר, זה נקרא "לעורר את השחר ולא השחר מעוררני", שהולכים עוד לקראת החושך מפני שעל ידי החושך שאנחנו מעוררים, אפשר יותר לעורר את האור אבל זה לא עדיין שעומד לנו בדרך. אנחנו עוד צריכים להתחזק בזה בקשר בינינו ואז נגיע לזה.

תלמידה: והיגיעה הרוחנית, זו הייתה השאלה הראשונה, איך אני יכולה לדעת מהי היגיעה הנכונה שעליי לעשות, איך אני יכולה לדעת?

אנחנו לומדים הרבה חומר על זה. אני לא מבין מה את שואלת. את שואלת כאילו את לא נמצאת בשיעורים שלנו. אני נותן יום יום שיעורים ואתם צריכים להיות בהם, בכמה שאפשר, אחרת משעה אחת בשבוע שאני נותן שיעור לנשים, מהשיעור הזה, אתן לא תוכלו להתקדם. אתן צריכות לשמוע חומר שאנחנו לומדים עם הגברים. אני נותן את זה גם לנשים. אז אל תשאלי אותי שאלות כאלה. זה ממש רק מצביע על זה שאת לא שומעת שיעורים.

שאלה: איך אפשר כשאני בן אדם מורכב וקשה, לשלב גם בין הודיה וגם בין בקשה?

אין בעיה. גם לזה וגם לזה אנחנו צריכים להיות מכוונים. גם להודיה, תודה לבורא על זה שעשה לי וגם בקשה לבורא על זה שיקדם אותי. אין שום בעיה, תנסו להיות גם בזה וגם בזה ותראו שזה מתחבר ומשתלב טוב מאוד.

שאלה: הנשים הן הרוב. מה המטרה של הכמות הזאת?

זה לא חשוב שיש הרבה נשים ומעט גברים. ככה זה היה וככה זה נמצא בכל התרבויות ובכל דבר. זה היה כך גם בזמנים הקודמים, בימי קדם, יש גם בזמננו. אנחנו לא שמים לב על מספר נשים וגברים אלא אם אנחנו צריכים עכשיו לתקן את עצמנו, שנתקן את עצמנו, אז לא תהיה בעיה לקשור גם גברים וגם נשים לכלי אחד. אין בעיה. הבעיה היא רק דבר אחד, שעדיין אני מרגיש שנשים הן קצת מפגרות לעומת הגברים.

ולכן אני מבקש מכן, אתם צריכות להשתדל להיות יותר מכוונות ברצינות כלפי התיקון. אני לא מבין, אבל בזמן האחרון אני מגלה שנשים כביכול שאין להן חובה על הנשים לעשות תיקונים. מה פתאום אין? ומי יתקן אתכן? הגברים יתקנו אתכן? לא נכון. אף אחד לא יכול לתקן נשמה של הזולת. לתמוך, כן. במשהו לעזור, אבל לא שמתקן מישהו. לכן אני מבקש, להפסיק לחשוב שהגברים יעשו את העבודה ואתן תקבלו את זה. כל אחת ואחת חייבת להשתדל להבין מהו הקלקול ומהו התיקון ואיך אנחנו מתקנים את עצמנו בעצמנו.

שאלה: יש לנו שתי שאלות. שאלה ראשונה, האם צריך להגדיל תכונות מסוימות של חברות מסוימות ולעורר קנאה או עדיף להגדיל ולהתפעל מכל העשירייה ולהגדיל את ההשתוקקות של כולם?

אני לא יכול לענות על זה כי גם זה צריכים וגם זה צריכים. וכל עשירייה, היא צריכה לבחור וכל חברה צריכה לבחור מה יותר טוב להתקדמות הכללית של כולנו למטרה.

שאלה: שאלה שנייה, איך לבנות נכון את הכוונה שאנחנו מארגנות מעגלים עבור חברות שקצת נחלשו בדרך? ועכשיו אנחנו רוצות לכלול אותם חזרה.

זה אני לא יודע, זה את צריכה לפנות אחר כך לאחראי. יש לו מנגנון שלם, הרבה חברים שמטפלים בזה.

שאלה: לגבי הביטול, אנחנו בעשירייה היינו רוצות לדעת איך אנחנו יכולות להתבטל בפני העשירייה וגם להעריץ את החברות?

זה הכול כתוב בספרים, במאמרים שלנו. במאמרים שלנו כתוב איך אנחנו צריכים ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לביטול וקודם צריכים לקרוא מאמרי רב"ש על החיבור בעשירייה.

שאלה: הייתי רוצה לדייק משהו, לבקש דרך העשירייה, להתפלל דרך העשיריה, האם זה אומר לחשוב על העשירייה בתוכי ואז לדבר עם הבורא?

נכון.

שאלה: האם אנחנו מסוגלים לראות עד כמה החברות מבטלות את עצמן או שכל זה איזשהו ציון אגואיסטי שאנחנו נותנות אחת לשנייה וצריך לדואג רק לביטול העצמי שלי ואת כולם לראות כמבוטלות ועם רצונות נקיים להשפעה?

נכון מאוד.

שאלה: האם אפשר ליצור כלי רוחני בין אישה וגבר?

לא. שום קירבה בין גבר ואישה לא מועילה להתעלות רוחנית.

שאלה: האם חשוב שבאהבה כלפי חברה תהיה איזו תגובה מהצד השני, או שאני צריכה להיות באהבה חלוטה, שאני אוהבת אותה גם אם הצד השני בכלל לא אוהב אותי?

כן. אפילו אם היא לגמרי לא אוהבת אותך, את צריכה להמשיך לנסות לייצב אהבה ביניכן. כן. ומועיל מאוד לבוא אליה ולהגיד "אני רוצה בכל זאת להתחבר איתך ואני מבקשת את הבורא שיעשה קשר בינינו", כן, להשפיל את עצמך כלפי חברים, על זה כותב הרב"ש.

שאלה: בקשר לתשובה הקודמת שנתת, אז מה זה "גבר ואישה שכינה ביניהם" אם אין אפשרות לגבר ואישה ליצור כלי רוחני?

זה לא גבר ואישה שנמצאים בגופים ובאיזה קשר רומנטי או רוחני ביניהם, כמו שתגידי. זה לא חשוב. מדובר על צורה אחרת לגמרי, כולה רוחנית. זה הרצון לקבל והרצון להשפיע שיש ביניהם מסך, ואז, על המסך הזה מתגלה הכוח העליון, הבורא, ומה שמתגלה בתוך המסך, נקרא שכינה.

שאלה: יש לפעמים ספקות אם אפשרי בכלל לשלב בין השאיפה לפתוח את הלב לבין החיים בעולם הגשמי?

אין שום בעיה. לא חשוב באיזה זמן אנחנו קיימים, בזמנים של היום, של אתמול או מה שיהיה מחר. אפשר תמיד לחבר את כל מה שקורה לנו בעולם הזה לתהליך הרוחני, לתיקון הרוחני, מפני שסך הכול אנחנו מחברים את הכול בינינו ולבורא. והעולם גם כן הולך לקראת הגילוי שהוא חייב להיות מחובר, אחרת הוא לא יכול לשרוד.

שאלה: בשיעור הבוקר למדנו מבעל הסולם שצריך לעורר בנו את היראה ואת הפחד שהאהבה שלנו יכולה להיגמר. למה האהבה הזאת נכבית, הרי זה הדבר הכי יקר שהאדם רוכש בדרך?

האהבה מתקררת כל הזמן, כדי שאנחנו נחדש אותה כל הזמן.

שאלה: בין החברות צריך לבטא את האהבה בצורה גלויה ופתוחה, אבל איך למנוע שזה יהפוך למשהו שטחי, ובאיזה אופן אנחנו יכולות לשמור שהאהבה בינינו תהיה רוחנית ואמיתית?

אם אנחנו רוצים כל רגע לחדש ולחזק את האהבה, אז היא לא תיפול ולא תעלם, ותמיד תגדל.

שאלה: אנחנו מאוד רוצות תיקון, במיוחד כשמדובר על גמר התיקון, אבל יש איזו הרגשה שאנחנו לא ראויות לזה, וזה עוצר אותנו בעבודה. מה לעשות עם זה?

זה נכון שאנחנו לא ראויים לכלום, אבל במידה ואנחנו מבטלים את עצמנו כלפי החברות, אנחנו נעשות ראויות לחיבור עם הבורא.

שאלה: תוכל בבקשה להבהיר על כך שנשים אינן יכולות לבנות לבדן כלי רוחני? אמרת בעבר שאנחנו לא זקוקות לגברים ושאנחנו יכולות לעשות זאת בעצמנו. האם תוכל להבהיר את זה?

לא, לא רוצה להבהיר. אני רוצה לראות מכן איזה מאמץ להגיע לכלי הרוחני, ואז אנחנו נדבר על זה. ולשמוע עוד מילים יפות שאתן כן יכולות להגיע לתיקון, מה יש להגיד? אתן צריכות לעשות משהו כדי להגיע, אני במילים שלי לא עוזר.

שאלה: איך אפשר להגדיל את האמונה בעצמנו?

על ידי חיזוק מהחברות, שיתמכו בך.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו צריכים ליצור סביבה טובה בעשירייה כדי לשמור על החברים שלנו קרובים. חברה עזבה את העשירייה, והיא דווקא הרגישה ממש טוב איתנו. אז איך לראות את היציאה הזאת מהעשירייה?

כנראה שהעשירייה לא בדיוק נתנה לה חשיבות בחיי העשירייה ולכן היא עזבה. יכול להיות שהיא דווקא שומעת את השיעורים שלי, אבל בעשירייה היא לא מגלה שום חשיבות. כך אני חושב, אין כאן מה לעשות.

שאלה: היום בשיעור הבוקר אמרת שזה שיעור כל כך נהדר, עם קטעים כל כך מעוררי התפעלות, ושמעתי משפט שממש ננעץ לי בלב ומאוד קשה לי לדבר על זה עכשיו, אני מבקשת סליחה על הרגישות. אמרת שאין לנו אהבה לבורא ואין לי בסיס לא להאמין לך, אבל העניין הוא שכל החיים חשבתי שכל מה שיש לי בעולם זה אהבה לבורא. ועכשיו אני מבינה שממש אין לי כלום ואני לא בטוחה שהקשר בעשירייה בנוי בצורה נכונה, ושאני בכלל עומדת בדרישות של הקבוצה.

אז מה? אני לא מבין אותך, מישהו כאן משחק בגן ילדים? שאם יש או אין אז אני בוכה, את אישה חזקה וחכמה, אני מכיר אותך היטב. אז אני שואל רק אותך, מה הבעיה? אז אין אהבה. עכשיו את מגלה שאין לך אהבה לבורא, כולם צריכים להגיע למצב כזה, שיגלו שאין להם אהבה לבורא, שיש להם שנאה לבורא, ובזה מתחילים את העלייה בסולם הרוחני. אז מה יש? אנחנו רוצים לגלות את האמת, או שיהיה לנו נעים? נו תגידי.

תלמידה: אני מעדיפה את האמת.

לכן אני מדבר איתך, כן, לכן אני מדבר איתך.

שאלה: אני לא הייתי רוצה רק לבטא רגשות אלא יש לי שאלה, אני לא מוצאת בי את האהבה האמיתית הזאת לבורא. אבל אני רואה עם זאת שהמצב הכי גרוע, הדבר הכי גרוע זה שהיצר הרע הוא אף פעם לא מתעצל, הוא לא מתעייף, הוא לא מדלג על אף הזדמנות. ולפעמים נראה לי שזה העבד הכי נאמן, הכי מסור שאוהב את הבורא.

כמובן.

שאלה: אני רוצה איכשהו לעבוד עליו, איך אני יכולה לעשות את זה? אני לא יכולה לעבור אותו. עזור לי לעבוד על היצר הרע.

יפה מאוד, תכתבי על זה איזה סיפור, את יודעת, וזה טוב. אין לנו שום אפשרות להיות יותר חזקים מהאגו שלנו, איך שהאגו אוהב את הבורא ורוצה לקבל ממנו כל התענוגים על מנת לקבל, אין לנו שום אפשרות לעקוף אותו. הוא כל כך תופס, כמו ילד קטן האגואיסט הזה, כמו קרצייה הוא תופס את אימא ולא נותן לאף אחד שינתק אותו ממנה, כך האגו.

אין ממש כוח אחר שכל כך דבוק לבורא כמו האגו. לכן אנחנו צריכים לאט לאט, כמו עם סכין חד, לחתוך את הקשר בין האגו שלנו לבורא. אנחנו יכולים לעשות את זה רק על ידי כך שאנחנו נכניס חיבור בינינו, בין החברים, אהבת חברים, היא עושה את החתך הזה בין האגו שלי לבורא ואז האגו נפרד מהבורא, ועל ידי אותה אהבת חברים, אני יכול להתחבר לבורא בלעדיו, בלי האגו. אין מה לעשות, רק בצורה כזאת זה עובד.

שאלה: אם האגו יכול לאהוב את הבורא, למה אני לא יכולה לאהוב אותו, זו בדיוק השאלה. מי אני, מה אני? האגו זה לא אני, את זה אני מבינה. הוא זה הוא, הוא לפחות אוהב את הבורא בשונה ממני, אני פשוט מקום ריק. תסביר בבקשה מה קורה בעולם הזה?

הכול יהיה בסדר, תקבלי הסבר, רק לא עכשיו.

תלמידה: תודה רבה על שיעור מעורר וחשוב. רצינו לקבל סיכום קצר לגבי סגירת הפער על התיקונים.

אנחנו עברנו את ט' באב, יום של החורבן בפועל, שבו התגלה כל האגו שלנו, והגענו לט"ו באב, שזה יום של אהבה, ונקווה שאנחנו נגיע לאהבה בפועל, וכך זה יקרה. הכול תלוי בנו מתי זה יתגלה, או היום או מחר. בואו נעשה מאמץ שזה יתגלה עוד היום.

(סוף השיעור)