שיעור בוקר 08.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 813, "כתבי הדור האחרון"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 813, "כתבי הדור האחרון".

הקדמה

"משל לחברה רעבים וצמאים התועים במדבר, והנה אחד מהם מצא מקום ישוב בכל טוב, התחיל נזכר באחיו האומללים, אמנם כבר נעתק מהם הרבה עד שלא ידע מקום המצאם. מה עשה התחיל לצעוק בקול גדול ולתקוע בשופר, אולי ישמעו חביריו הרעבים והאומללים את קולו ויתקרבו אליו ויבואו ג"כ לישוב ההוא המלא מכל טוב.

כן הדבר שלפנינו, הנה תעינו במדבר הנורא יחד עם כל האנושות ועתה מצאנו אוצר גדול המלא מכל טוב דהיינו הספרי קבלה שבאוצר, שמשביעים נפשינו השוקקות וממלא אותנו דשן ונחת ושבענו והותרנו, אלא זכרון החבירים שלנו שנשארו במדבר הנורא אובדי עצות, אמנם המרחק רב בינינו ואין הדברים נשמעים בינותינו, ולפיכך ערכנו את השופר הזה לתקוע בקולות אולי ישמעו אחינו ויתקרבו אלינו ויהיו מאושרים כמותינו.

דעו אחינו בשרינו, כי חכמת הקבלה כל עקרה הוא הידיעות איך נשתלשל העולם ממרום גבהה השמימי עד ביאתה לשפלותינו. והמציאות הזה היה מוכרח משום ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" ומחשבתו ית' פועלת תיכף כי אינו צריך לכלי מעשה כמותינו, ולפיכך יצאנו מתחילה בא"ס ב"ה עם כל השלמות ומשם עד לעולם הזה - ולפיכך קל מאד למצוא כל התיקונים העתידים לבא מתוך העולמות השלמים שקדמו לנו.

ומתוך זה אנו יודעים האיך לתקן דרכינו מכאן ולהבא כמו מעלת האדם על הבהמה, ש"רוח הבהמה יורד למטה", כלומר שאינו רואית אלא ממנה והלאה ואין לה שכל ובינה לראות מהעבר עליו כדי לתקן העתיד, נוסף עליה האדם ש"רוח האדם עולה למעלה", כלומר להעבר, ומסתכל בהעבר כמו אדם המסתכל במראה ורואה לתקן את פגמיו, כן השכל רואה בהעבר עליו ומתקן את דרכיו על מכאן ולהבא.

ולפיכך אין התפתחות למין הבהמה ועדיין עומדים על אותו המקום שנבראו, משום שאין להם המראה להבין מתוכה איך לתקן הדרכים ולהתפתח לאט לאט כמו האדם. והאדם הולך ומתפתח יום יום עד שמעלתו מובטחת ומורגשת שעוד על הפלנטות העליונים ירכב.

וכל זה אמור בדרכי הטבעים שמחוץ ממנו דהיינו הטבע שבהמציאות שבסביבתינו, דהיינו מזונותינו ועיניני החיצונים, שעל זה מועיל בהסתפקות גמור השכל הטבעי.

משא"כ בפנימיותינו ועצמינו, הגם שאנו מתפתחים למקצת אבל אנו מתפתחים ומשתבחים מחמת דחיפות מאחורינו (ויז-א-טערגא) ע"י יסורין ושפיכות דמים. והוא מטעם שאין לנו שום תחבולה להשיג מראה לראות בפנימיות האדם שהיו בהדורות שעברו, ואצ"ל בפנימיות הנפשות והעולמות איך שנשתלשלו ובאו לחורבן נורא כהיום שלא יהיו לנו בטוחות בחיינו, ונהיה מוכנים ועומדים לטבח ומיתות משונות בשנים הקרובות, עד שהכל מודים שאין להם שום עצה למנוע זה.

ותדמו לעצמכם למשל, אם היום תמצאו איזה ספר הסטורי שהיה מצייר לכם את הדורות האחרונים שיהיה אחר עשרת אלפים שנה, כי כמו שאנו ואתם מרגישים בטח יספיק הלקח של היסורים והשחיטות שיחזיר אותם למוטב בסדרים טובים.

ואנשים אלו, הרי לפניהם סדרים טובים המשמשים להם להספיק הבטחה והשאננות לכל הפחות להבטיח את חייהם היומיומית בהשקט ושלוה.

ובלי ספק, אם היה איזה חכם שהמציא לנו את הספר הזה מחכמת המדינות ומדרכי היחיד, אז היו המנהיגים שלנו ימצאו כל התרופה איך לסדר את החיים כמותם ו"אין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו", ומתבטלים היו השחיטות והיסורין הנוראים והכל על מקומו יבוא שלום.

עתה רבותי, הרי לפניכם ערוך ומוטל בארון זה הספר שבו כתוב ומפורש כל חכמת המדינות וכל סדרי היחיד והצבור אשר יהיו בסוף הימים דהיינו הספרי קבלה [בכתב היד, בצד הטקסט המתחיל כאן, הופיע הכיתוב: "הם השלימות קודם לבלתי שלימות"], שבו מסודרים העולמות המתוקנים שיצאו עם השלימות, כנ"ל שמהשי"ת יוצא השלימות בראשונה אח"כ אנו מתקנים אותם ובאים לשלימות המונח וקיים בעולם העליון היוצא מא"ס ב"ה בדרך "סוף מעשה - במחשבה תחילה". ומטעם שמהשלם לא נמשך תיכף בלתי שלם אלא בדרך הדרגה ואין העדר ברוחני, וע"כ נשארים כולם קיימים ומצויירים בכל דמויים וצלמם בכללות ופרטות בחכמת הקבלה.

פתחו הספרים הללו ותמצאו כל סדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום כדרכיכם בעיניני העוה"ז, שאפשר ללמוד את היסטוריה העוברת וממנה אנו מתקנים את ההיסטוריה הבאה."

שאלה: בעל הסולם אומר שכל העניין הוא שאם מסתכלים אחורה אפשר להבין את העתיד, שזאת היכולת של האדם. אנחנו ניסינו, כמו לדוגמה הספר "הבחירה היהודית, איחוד או אנטישמיות" שאסף וערך חבר שלו, שממש מראה את ההיסטוריה, הוא אומר, "אם תראו את ההיסטוריה תדעו איך להתנהג לעתיד". זה בעצם האדם בניגוד לבהמה, הוא אמר בקטע הזה, שלאדם יש יכולת על בסיס העבר לבנות חיים מסודרים בעתיד.

כן.

תלמיד: זה לא נראה כך, בני אדם לא רואים את ההיסטוריה. ניסינו לספר, גם ניסינו להראות. הספר של הזה הוא דוגמה איך כל הזמן לאורך כל ההיסטוריה אנחנו בפירוד ובאים לכלותנו, ועדיין לא מבינים, לא לומדים מההיסטוריה. למה אנחנו לא לומדים מההיסטוריה, כי הוא אומר פה שזאת תכונה של האדם?

אנחנו לא מרגישים שזה לטובתנו, זה מחייב אותנו ולכן בורחים מזה.

תלמיד: למנהיגים אין מה להראות? למשל בהפצה, להראות איך העולם חייב להגיע דרך ההיסטוריה?

אף אחד לא רוצה ללמוד, אלא רק לקבל פירות. ולכן אין לך כמויות אנשים גדולות שרוצים להתחבר וללכת קדימה ולשבור את כול המחסומים עד שמגיעים לאיזו מטרה שקובעים מראש שחייבים אותה כדי להמשיך. אין דבר כזה. היצר רע, "האדם רע מנעוריו", וזה קיים בכל אחד ואחד מאתנו.

שאלה: הוא אומר שבלי שכל לא יכולים להשתמש בהיסטוריה, לא יכולים לעבוד עם העבר, מה תפקיד השכל?

השכל יכול לקרב את הדברים שנראים לנו רחוק בעתיד או בעבר וגם בהווה. השכל נותן לנו אפשרות לרכז את ההסתכלות שלנו במה שאנחנו חייבים לעצמנו.

תלמיד: אז כשאנחנו אומרים, מה שלא עושה השכל, עושה הזמן". איך זה עובד אם זה שכל בלי כלים דהשפעה, שכל לא מתוקן?

נגיד.

תלמיד: מה התפקיד של השכל לפני שהאדם מקבל כלי השפעה?

השכל יכול לקרב לנו את העתיד וכך אנחנו מרוויחים הזמן.

תלמיד: ואיך אנחנו יכולים להשתמש בזה בקבוצה שלנו? יש לנו היסטוריה, קבוצות מקובלים שלנו, וכולי?

כמו שאמרתי, השכל יכול לקרב לנו את העתיד.

תלמיד: אני מבקש לקרוא בטור ב', פסקה "מה שאין כן..",

"משא"כ בפנימיותינו ועצמינו, הגם שאנו מתפתחים למקצת אבל אנו מתפתחים ומשתבחים מחמת דחיפות מאחורינו (ויז-א-טערגא) ע"י יסורין ושפיכות דמים. והוא מטעם שאין לנו שום תחבולה להשיג מראה לראות בפנימיות האדם שהיו בהדורות שעברו, ואצ"ל בפנימיות הנפשות והעולמות איך שנשתלשלו ובאו לחורבן נורא כהיום, שלא יהיו לנו בטוחות בחיינו, ונהיה מוכנים ועומדים לטבח ומיתות משונות בשנים הקרובות, עד שהכל מודים שאין להם שום עצה למנוע זה."

תלמיד: שאלתי חבר מתי נכתבה ההקדמה הזאת, הוא אמר שזה לפני מלחמת העולם השנייה, שבעל הסולם כתב את זה. שהוא כתב שבשנים הקרובות האנושות תעבור טבח ואין איך למנוע את זה. וזאת כל הזמן השאלה שלי, איך אנחנו כן מונעים? אנחנו בהכרה מבינים שהכול תלוי בתיקון היחסים ואיך אנחנו מונעים את החורבנות האלו שצריכים לעבור על אנושות?

על ידי חיבור בינינו. כי יש לנו כבר רשימות ממלחמת עולם הראשונה והשנייה וכל הצרות בין שתי המלחמות.

תלמיד: כשבעל הסולם כתב את זה, הוא היה בכזאת השגה ולא יכול היה למנוע את זה, אז איך אנחנו נמנע את זה? אני מסתכל על עצמי מה אני עושה כל יום שזה לא יקרה.

זאת בכלל לא בעיה. מה שאדם אחד, מקובל אחד לא יכול לעשות, אלפי אנשים שהולכים בעקבותיו כן מסוגלים לעשות, יש להם יותר דרישה ויותר טענה לבורא מאשר למקובל הגדול.

תלמיד: אתה המורה שלנו, אתה מקובל, אתה רואה אם אנחנו עושים משהו נכון, אנחנו מתקדמים לתיקון הזה?

כן אנחנו מתקדמים לתיקון הזה וחייבים להמשיך בדרך על אף שלא רואים.

תלמיד: שוב אני פונה אליך, כמורה שלנו, איך לא לפספס, מה אתה ממליץ לנו?

כל אחד חייב לתת מקום בליבו לכולם, ומתוך הלב שלו, שמלא בכל הלבבות, לפנות לבורא ולבקש. אין כאן מה להוסיף.

שאלה: בעל הסולם כותב פה כאילו את הפתרון, הוא אומר, "הגם שאנו מתפתחים למקצת אבל אנו מתפתחים ומשתבחים מחמת דחיפות מאחורינו (ויז-א-טערגא) ע"י יסורין ושפיכות דמים. והוא מטעם שאין לנו שום תחבולה להשיג מראה לראות בפנימיות האדם שהיו בהדורות שעברו". מהי המראה הזו שאנחנו צריכים עכשיו?

אנחנו צריכים לראות שמה שהיה מאחורינו, אותם הדברים יכולים להיות לפנינו. וכדי שזה לא יקרה, אנחנו צריכים לעלות מעלה, לקראת הבורא.

שאלה: בעל הסולם כותב פה על הדחיפה מאחור, ובתקופה האחרונה עם ישראל קיבל דחיפה חזקה. בסעודה משפחתית מישהי סיפרה שקודם בזמן שהיתה מדליקה נרות, היא הייתה מבקשת בית של חמישה חדרים, זו הייתה התפילה שלה, ופתאום עכשיו היא לא יכולה להתפלל על זה, התפילה שלה היא יותר עבור הציבור. האם זה סוג של התקדמות בחוץ?

זו התקדמות כלשהי. טוב שנעשתה התקדמות, ויותר טוב אם היא לא הייתה נעשית עקב האירועים שהיו.

תלמיד: פעם כשרכב לא היה מניע, היינו דוחפים מאחור ומחכים שהוא יניע וייסע. אם הייתה פה איזו דחיפה, איך אנחנו משתמשים בה כדי שהמנוע יניע?

אנחנו צריכים להתחבר ואז מדחיפה אחת נוכל להניע.

שאלה: בעל הסולם אומר, "פתחו הספרים הללו ותמצאו כל הסדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום כדרכיכם בעיניני העוה"ז, שאפשר ללמוד את ההסטורייה העוברת וממנה אנו מתקנים את ההסטוריה הבאה." הוא נותן הנחייה מדויקת. אל מי הוא מדבר, למי הוא כותב, תפתחו את הספרים, תראו את הכול?

זה נמצא לפנינו. מה אתה רוצה, אתה לא רוצה לקבל את זה על עצמך?

תלמיד: אני רוצה, אבל למי הוא כתב את הכתבים האלה, לנו, לעם, לעולם, לעצמו?

לעולם. למי שפותח, רוצה לקרוא ולהבין, להתקרב לבעל הסולם ואפילו לקיים את מה שהוא כותב, לאנשים כאלו הוא כותב.

תלמיד: ולמי אנחנו פונים עכשיו, כשאנחנו פונים?

אנחנו פונים לכל העולם.

תלמיד: בידיעה שמעט מאוד בעצם רוצים לשמוע את זה היום.

כן, אבל בכל זאת, אפילו אם במקצת אנחנו מעוררים את העולם, מעוררים את עצמנו, אנחנו בזה מקטינים את גודל הסבל, את הייסורים, את הטרגדיות הנוראיות שעומדות לפני העולם.

תלמיד: אנחנו צריכים להתייחס לתופעות שקורות כתוצאה מזה בעולם או שזה רק מבלבל?

אילו תופעות?

תלמיד: למשל מה שהחברים אמרו, יש היום תנועה גדולה בקרב ישראלים, לא להקשיב לדברים שמפלגים.

נכון.

תלמיד: זו תופעה שהתחילה מאז המלחמה. האם אנחנו צריכים להסתכל על זה ולהגיד איזה יופי, זה מתחיל לעבוד?

לא להגיד כלום. אנחנו לא צריכים לשמוע את דברי הפילוג וככל האפשר להגדיל את דברי החיבור.

תלמיד: אנחנו אומרים את זה כל השנים, זה חלק עקרוני מדרכנו. פתאום העם באופן טבעי, מתוך הסבל בא ואומר את זה. איך אנחנו צריכים להתייחס לתופעה הזאת שפתאום יש כאלו דברים שאומרים בעם, מה צריך להיות היחס שלנו לזה?

שזה טבעי. שעל ידי הייסורים אנשים מתחילים יותר לרצות את התיקון.

תלמיד: אנחנו יכולים להגיד, איזה יופי, העבודה שלנו השפיעה סוף סוף או שזה לא יחס נכון?

אני לא חושב שזו העבודה שלנו, אני חושב שזה הבורא שכך עושה בעולם.

תלמיד: האם יש סיכוי שאלו שעכשיו הגיעו לזה בהבנה טבעית, פתאום יגידו, יש מישהו, הרב לייטמן, שאומר את זה כבר 30 שנה, אולי שווה לשמוע אותו?

חס ושלום, לא. יבוא זמן חדש, יבואו אנשים חדשים, "בני ברוך" יהיו אחרים, ואנחנו נדחוף אותם מלמטה.

תלמיד: כלומר, נמשיך לעשות את עבודתנו בעיקר בפנימיות וזה ישפיע, יהיו תוצאות.

כן, דור אחר דור.

(סוף השיעור)