שיעור בוקר 20.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 483, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 483, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות". אנחנו נמצאים בכותרת "מצוה אחת".

פשוט נמשיך כי אנחנו כל הזמן בעצם מדברים על אותו עניין. אין יותר בחכמת הקבלה חוץ מהעניין של חיבור מהשבירה ובהתאם לזה אפשר לדבר על זה בצורה טכנית, נקווה שעוד מעט נגיע לזה, כמו ב"פתיחה" וב"תלמוד עשר הספירות" או בצורה רגשית כמו במאמרים. אבל חוץ מזה אין.

קריין: שאלו אותי כמה חברים למה לא לומדים "פתיחה", כי בכל זאת חלק מהחברים מאוד רוצים, על אף שהם לא הרוב. למה אתה חושב שאין רצון ללימוד הזה?

אני בעצמי לא יודע למה, לכן קודם כל יש כאן שאלה, כך אני חושב, מי הם המצביעים? יכול להיות שרק לאלו שנמצאים איתנו בגלקסי או בכל מיני התקשרויות אחרות יש יכולת טכנית להצביע. יכול להיות שכך. יכול להיות שכל אלו שרוצים ללמוד את הטכניקה שבחכמת הקבלה הם כאילו מנותקים מהיכולת להצביע באיזו צורה ואז אנחנו לא רואים אותם. אבל לפי ההצבעה אנחנו רואים שכ-250 רוצים ללמוד "פתיחה" לעומת 500 שלא רוצים, זה פער עצום.

בנוסף, למה אני לא כל כך ממהר ללמוד "פתיחה"? כי אני רוצה שאנחנו ניכנס ללימוד ה"פתיחה" ואחר כך "תלמוד עשר הספירות" בצורה רגשית, בצורה שאנחנו לא סתם לומדים איזה כוחות יש בשמיים אלא איזה כוחות יש בנו, איפה הצמצום, איפה המסך, איפה אור חוזר, אור פנימי, פה, טבור, איפה כל ההבחנות האלה אצלי ברצון לקבל שלי שהולך ומקבל צורת השפעה, איפה ברצון לקבל שלי אני מבחין בהבחנות הללו וכך אני עובד עימו.

זה לימוד חכמת הקבלה, אחרת אני לומד סתם משהו שלא שייך אליי. זאת אומרת, ככל שאנחנו יכולים לקשור את הפעולות הרוחניות האלה לעצמנו, כך הלימוד של "פתיחה" ו"תלמוד עשר הספירות" יהיה קרוב אלינו ונכון. לכן עוד חודש, עוד חודשיים, בכל זאת אנחנו יותר ויותר מתקרבים לזה.

קריין: זאת אומרת, כל עוד לא נגיע לרמה רגשית כזאת אין טעם לפתוח.

לא, לחכות לזה אני לא יכול. אבל עוד שבוע, עוד שבועיים אנחנו נצטרך להמשיך ב"פתיחה". אבל כשניכנס לפתיחה נצטרך כל פעם לברר גם דברים רגשיים ששייכים לאדם חוץ ממה שכתוב שם.

קריין: יש חברים שמציינים שהרבה נשים מצטרפות עכשיו, ואולי זה גם משפיע על כך שלא רוצים ללמוד דווקא את הלימוד הזה.

בבקשה, תעשו בירורים, אבל בסך הכול אנחנו צריכים לברר את הרצון הכללי, ואם גברים רוצים ללמוד "פתיחה" ונשים לא רוצות ללמוד "פתיחה", נגיד שזה כך, אז נצטרך לעשות חצי חצי, חלק מהימים ללמוד "פתיחה" וחלק לא. בכל זאת יש חומר עצום שהוא משותף לכולנו.

ועכשיו אנחנו נמצאים בכותרת, "מצוה אחת".

אין לנו שום דבר בעולמנו חוץ מלקיים חוק אחד. מצווה זה חוק, רק זה חוק רוחני. לכן אנחנו יכולים לקיים אותו, או לא יכולים, לא רוצים. אם אנחנו רוצים ויכולים לקיים אותו אז אנחנו נמצאים כבר ברמה של החוק הזה. אין כפייה ברוחניות, אם אני יכול ומקיים אז אני כבר נמצא ברוחניות. אם אני לא רוצה או אולי רוצה אבל לא יכול לקיים, אז אני לא נמצא ברוחניות. כלומר יש לנו רק חוק אחד, שאנחנו יודעים ומכירים אותו כחוק על מנת להשפיע. "על מנת לקבל" זה נקרא חוק דעולם הזה, טבע העולם הזה, ו"על מנת להשפיע" זה החוק או טבע העולם העליון, העולם הבא.

קריין: אנחנו נמצאים במאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות". עמוד 483. טור א'. כותרת "מצוה אחת".

מצוה אחת

"וכאן מתעוררות כמה שאלות. לפי האמור לעיל כולנו בגדר עוברי התורה, ולא עוד, אלא עיקר התורה אין אנו מקיימים, כי אנו עושים הפרטים, ולהכלל איננו באים." כי הכלל של התורה הוא "ואהבת לרעך כמוך" ואם לא מקיימים אותו אז לא מקיימים את כל התורה, עושים משהו אחר לגמרי. "וז"ש: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם" וכו'. כי איך יתכן שיהיו אביונים, בזמן שהכלל כולו עושים רצונו של מקום ואוהבים זולתם כעצמם?

ועניין עבד עברי שמביא הירושלמי צריך לימוד. כי משמעות הכתוב, אפילו בגר שאינו עברי, חייב לאהוב כמותו". זאת אומרת, התורה מחייבת אותנו לאהוב את כולם אפילו שהם לא שייכים לעם אלא באים מרחוק מאיזה עמים אחרים, ואפילו שהם לא רק שונים אלא הם עבדים, היו תקופות שעבדים היו כמו חיות, כלומר כל אחד שיש לו צורת אדם אתה צריך להתייחס אליו באהבה. לא סתם בצורה יפה אלא באהבה, זה מה שהתורה דורשת. "ואין לתרץ, כי הגר דינו כעברי, משום: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". כי גר משמעותו הוא גם גר תושב, שאינו מקבל התורה כלל, זולת שפורש עצמו מעבודה זרה, שעליו נאמר: "לגר אשר בשעריך תתנה". ואכמ"ל בזה." זאת אומרת, אם הוא מוכן לקבל את החיים האלו של השתוקקות באיזו צורה להשתוות, לחיבור, לאהבה, למשהו, אז אתה כבר חייב לקבל אותו לתוך הקבוצה שלך, לתוך העם שלך וכך להתקדם. כי בסופו של דבר על מה מדובר? מדובר על זה שכולנו צריכים להתקדם למצב שכולנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד", כאדם הראשון.

"וזה סוד מצוה אחת שהתנא אומר: "עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות". וקשה מאד להבין, כי מהו ענין "כל העולם" לכאן? ואין לדחוק ולתרץ שמיירי כשהוא עצמו "חצי חייב וחצי זכאי" וכל העולם "חצי חייב וחצי זכאי", שאם נאמר כן העיקר חסר מהספר; ועוד הלא כל העולם מלא גויים ועריצים ואיך הוא יכול לראות שהם "חצי חייב וחצי זכאי" - על עצמו הוא יכול לראות שהוא "חצי חייב וחצי זכאי" אבל לא על כל העולם; ועוד, עכ"פ היה צריך לומר "כל ישראל כולו", ומה ענין "העולם", שצירף כאן התנא, האם יש לנו ערבות גם בעד אומות העולם, לצרף אותם לחשבון מעשינו הטובים?"

בעל הסולם שואל כאן שאלות שבדרך כלל יכולים לשאול כולם, מהי התורה, בשביל מה היא ולמה היא, ולמה לעם ישראל ואולי לא לכולם, והאם היא מחייבת את כולם, האם כולם חייבים להשתתף, להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", למה זה ככה, למה ניתנה תורה דווקא דרך איזו קבוצה קטנה של אנשים ולאחרים לא? יש אלף שאלות. על כל העניין הזה אנחנו שומעים שאלות במשך אלפי שנים ועדיין זה לא מובן. כאן בעל הסולם משתדל להגיע לזה, כי בכל זאת מדובר על חוק אחד לכל המציאות. ועכשיו הוא מתחיל איכשהו להסביר.

"יש להבין שחז"ל לא דברו אלא בחלק המעשי אשר בתורה, המביאים לתכלית הנרצה מהעולם והתורה. ועל כן, כשאומרים מצוה אחת הכוונה ללא ספק מצוה מעשית. וזה ודאי כדברי הלל שהוא: - "ואהבת לרעך כמוך", אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא - הדביקות באלקיו. והנך מוצא שבמצוה אחת זוכה לקיים כל המטרה והתכלית.

ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף, אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב "את חברך כמוך", שהשלב המידי הבא אחריו הוא הדביקות.

ויש בזה כלל ופרט כמבואר, כי מהפרטים באים אל הכלל, כי הכלל מביא למטרה האחרונה. אם כן ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל, או מהפרט. כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, עד שנבוא למטרתינו".

בינתיים יש כאן רק הרבה שאלות. בעל הסולם רוצה להוכיח לנו בסופו של דבר שבעניין "ואהבת לרעך כמוך" נכללים כל חוקי העולם בכל הרמות, בכל המדעים, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, פסיכולוגיה, לא חשוב מה, הכול נכלל רק בעניין "ואהבת לרעך כמוך". כי אחרי שהטבע נברא על ידי כוח אחד וקיבל צורה אחת, זה נקרא "נשמת אדם הראשון" לפני השבירה, ואחר כך נשבר, אז החוק של כל חלקי הטבע הוא לנוע, להגיע לאותו המצב המתוקן או על ידי כוח מלמעלה שנקרא "דרך ייסורים" שמחייב בכוח, נגד הרצון להגיע לחיבור, שזה כולל מלחמות, בעיות, אסונות טבע וכן הלאה, או על ידי זה שבני האדם בעצמם מבינים את הצורך בחיבור הטוב ומשתוקקים ומזרזים את החיבור שלהם לאותה צורה של נשמת אדם הראשון בעצמם, וזה נקרא דרך טובה, "דרך קצרה וטובה". כך אנחנו רואים את הדברים.

שאלה: אנחנו מגיעים לדבקות בזכות האהבה או לאהבה בזכות הדבקות?

זה אותו הדבר. להתחבר או לאהוב, או לאהוב ולהתחבר, אין הבדל ביניהם. ואין אחד ואחר כך השני, זה פשוט אותו דבר. יש כוונה, אחרי הכוונה בודקים האם מסוגלים לעשות את זה, ומבינים שלא מסוגלים, זאת אומרת, אחרי שמשתדלים בינינו, מבינים שלא מסוגלים, פונים לבורא, ועושים זאת בעזרתו.

תלמיד: הבורא מתפקד פה כזה שנותן לנו את הדבקות והאהבה?

אם אנחנו יכולים לעורר את רצון הבורא לעזור לנו, סימן שיש לנו רצון, אבל אין יכולת, אז הבורא נותן כוחות כדי שנבצע. כמו תינוק קטן שמבקש ומבקש ממך עד שאתה עוזר לו. כך בדיוק.

תלמיד: במה הבורא עוזר?

הבורא נותן לנו הבנה, הרגשה וכוח ואז אנחנו יכולים לעשות. או שהוא עושה במקומנו, יש פעולות שהוא עושה כאילו מאחרי הגב שלנו, בהסתרה, יש פעולות שהוא עושה בגלוי, ויש פעולות שאנחנו מרגישים שקיבלנו כוח, ואנו יכולים לבצע אותן עד כדי כך שאנחנו שותפים לבורא גם בבקשות, גם בשאלות, וגם בביצוע.

שאלה: האם אפשר לומר שהחוק של "ואהבת לרעך כמוך" זה אומר בעצם להרגיש את הצרכים, את הצורך של החבר?

כן. החוק של "ואהבת לרעך כמוך" נובע מתוך זה שבתחילת הבריאה האור העליון היה ממלא את כל המציאות כמו שאנחנו אומרים. או כמו שאומרים הפיזיקאים, המדענים, שהיה איזה מקום אחד שבו היה מרוכז כל הכוח, כל החומר, ואנחנו אפילו לא יכולים לתאר מהו העניין הזה. ואז זה התפוצץ במפץ הגדול ומזה נעשה כל היקום, כל העולמות, כל הגלקסיות, כל מה שרק אפשר לתאר לעצמנו.

מאיפה נעשה הפיצוץ הזה? מזה שנעשה קצר בין הרצון לקבל של הנברא שהבורא ברא, והרצון להשפיע שזה הטבע של הבורא. ואז כשהרצון להשפיע נגע בתוך הרצון לקבל שהוא ברא, הרצון לקבל התפוצץ, ומזה נעשו כל הצורות ביקום, בדומם, צומח, חי, מדבר, ולמעלה המדבר, התפתחות המדבר להיות הדומה לבורא, להחזיר את כל החומר להידמות לבורא. כך אנחנו לומדים בכל הקוסמולוגיה הקבלית שלנו.

שאלה: המאמר הזה ומאמרים אחרים של בעל הסולם נכתבו כדי לתת לנו ידיעה כללית, או שהם צריכים להביא את האדם לממש את הכרת הרע?

תלוי איך הם פועלים על האדם. יכול להיות שיש אנשים שקוראים את המאמרים האלה וזה לא מזיז להם כלום, אלא הם מסתכלים על זה כמו חוקרים שלומדים, שהיה כזה מקובל וכך הוא חשב. חשב, יפה, ואולי עושים על זה דוקטורט.

שאלה: כתוב שאין חילוק מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל או מהפרט. מה זה אומר?

לא חשוב מאיפה אתה מתחיל לקיים את "ואהבת לרעך כמוך", העיקר שתקיים. והקיום הזה כבר יביא אותך להתקדמות. כי אתה נוגע כאן בקיום של "ואהבת לרעך כמוך", אפילו בקבוצה קטנה, בזה אתה רוצה לתאר לעצמך, כמו במעבדה, את כל הבריאה.

כשאנחנו רוצים לבנות קשר בין החברים בעשירייה, זה דבר מאוד מאוד גדול ועדין. אנחנו שמים בזה את עצמנו כמו בניסוי מעבדה, experiment, ואנחנו רוצים לבדוק מהי כל הבריאה, איזה חוקים פועלים בה, מה אנחנו יכולים לעשות, במה אנחנו יכולים לשנות את חוקי הבריאה הגדולה? על ידי זה שאנחנו בודקים אותם בעשירייה בינינו.

רק הבעיה היא שאנחנו מזלזלים בעשירייה, אנו לא מבינים כמה אנחנו נוגעים כאן בחלק הפנימי ביותר, הרגיש ביותר, של כל היקום הגשמי והרוחני. אבל אם היינו מבינים מה נמצא בידינו וודאי שהיינו מתייחסים לכך אחרת. לכן זה נסתר מאיתנו.

אנחנו כמו ילדים קטנים שמשחקים על הרצפה במשחקים קטנים, ולא מבינים שסביבם נמצא העולם הגדול ועוד המון דברים. הם לא מבינים את זה כי השכל שלהם מוגבל עכשיו רק למשחק הקטן. אותו הדבר אנחנו, אבל אם היינו מבינים שהכול נמצא דווקא ב"ואהבת לרעך כמוך" בעשירייה, היינו נכנסים לשם, היינו מפתחים את העניין הזה, והיינו מגלים את כל המציאות הגשמית והרוחנית כאחד.

שאלה: בהמשך הדברים כתוב פה "אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב "את חברך כמוך", שהשלב המידי הבא אחריו הוא הדביקות". באמת אי אפשר להגיע לדבקות בלי לאהוב את החבר שלך קודם? ומה זה בכלל דבקות בבורא?

אתם רואים, זו דוגמה בשבילנו, אנחנו לומדים ממנו הרבה, יותר נכון לומדים עליו. אדם שנמצא אצלנו אולי 20 שנה, ואחרי 20 שנה שואל האם אני יכול להגיע לגמר תיקון, למטרת הבריאה, בלי שאני אתקשר לזולת, בלי שאני אוהב את הזולת. כמה הוא שמע וקרא? וכאילו הוא לא שמע ולא קרא כלום.

אני מודה לך על זה שאתה נותן כזו דוגמה.

תלמיד: אבל הוא כותב האם בכלל אפשר להגיע לאהוב את החבר שלך? אם ככה גם אני שואל האם אני לא יכול להגיע לאהוב את החבר שלי באמת כמו שאתה אומר עכשיו, אז איך אני יכול להגיע לדבקות בבורא?

אתה לא יכול, אני אומר לך את זה לצערי. לאהוב את הבורא כולנו יכולים, זו לא בעיה, אני אוהב את הבורא, תגיד לי מי לא, מה אתה משוגע? מה זה, איך זה? זה כוח שנמצא מעליך איך אתה יכול להרשות לעצמך לעשות דבר כזה?

אבל את החבר, מה זה חבר? הוא כמוני ואפילו פחות ממני, מה יש כאן שאני לא אוהב אותו? אני מכבד אותו. לא, אתה חייב להגיע לאהבה, ואהבה זה נקרא שאם אין לך ויש לך רק כרית אחת אתה נותן לו, אם יש לך רק פרוסת לחם אחת בלבד, גם אותה אתה נותן לו, הוא בשבילך הכי חשוב בחיים. לא מיד, בהדרגה אתה מגיע לזה.

תלמיד: אז מה העבודה פה?

אז אתה פונה לבורא ואומר לו אני מבקש ממך, תן לי את הכוח הזה שאני אוכל לאהוב את החבר. אני רוצה לתת לו את כל מה שיש לי, כרית, כיסא, את כל מה שיש לי.

תלמיד: אתה יודע כמה פעמים ביקשתי, והוא לא נתן לי את האפשרות לאהוב את החבר שלי? אני לא מבין, מה פה הסוד? למה הוא לא נותן לי לאהוב את החבר שלי?

הסוד הוא שאתה לא מבקש.

תלמיד: אני מבקש.

כי בפעולות שעשית לפני כן רואים שאתה לא רוצה, ולא רוצה להגיע לרצות. כן, מה לעשות?

תלמיד: בשורה התחתונה מה באמת הפעולות שאני צריך לעשות כדי שאני אוהב את החבר שלי כמו שאתה אומר. מה מפריע לי כל הזמן להתחבר אליו, מה הבעיה?

מפריע לך רק דבר אחד, להגיד לך מה?

תלמיד: כן.

הבורא.

תלמיד: הבורא מפריע לי?

כן.

תלמיד: אבל הוא רוצה שנתחבר, אז למה אתה אומר שהוא מפריע לי?

הוא רוצה שתתחבר ומפריע לך בזה. כמו שאנחנו עושים עם ילדים קטנים, אנחנו מצד אחד נותנים להם לשחק, ומצד שני אנחנו עושים להם כל מיני הפרעות, כדי שמההפרעות האלה הם ילמדו יותר. איך אפשר לעקוף אותנו, איך אפשר להיות יותר חכמים מאתנו, ועל ידי זה אנחנו מגדלים ומקדמים אותם.

שים לב איך אתה משחק עם הילדים או אפילו עם הנכדים, אתה לא נותן לו את מה שהוא רוצה, אתה רוצה שהוא יעשה איזה תחכום כדי להגיע לזה. כי אתה רוצה שהוא יגדל, ולא סתם למלא את הרצון לקבל שלו, אלא לחנך אותו. זו כל העבודה שלנו, אנחנו נמצאים בתהליך של חינוך רוחני.

תלמיד: אז הבורא בעצם מחנך אותנו עכשיו בדרך הזאת?

ודאי, כל הזמן בלי הפסקה בכל דבר ודבר. בכל התהליך האבולוציוני שאנחנו עוברים, בכל תהליך ההתפתחות בתעשייה, בכלכלה, בתרבות, בכל דבר, זה בסך הכול חינוך. רק שהחינוך הוא ארוך, והכול בא בכאבים, בבעיות, אבל בעצם ודאי שזה חינוך מצד הבורא, אין עוד מלבדו.

תלמיד: אז במי זה תלוי שנצליח?

אנחנו יכולים להצליח רק בתנאי שאנחנו מתארגנים כדי להגיב לפניות הבורא בצורה נכונה יחד. ואז אנחנו נתקדם מהר וטוב.

כל הבעיה שאת מה שהבורא נותן אפשר לפתור רק יחד, אפשר להצליח בכל הבעיות האלה, אבל כל אחד רוצה לחוד ולכן לא מצליחים. אם אתה רוצה להתקדם לבורא שזה על ידי תורה, אז אתה צריך קודם כל להיות מחובר עם האחרים "כאיש אחד בלב אחד", ואז אתה עולה על ההר.

תלמיד: אם כך, למה הוא כותב כאן ש"עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות"?

את זה אנחנו צריכים לעשות. אם אנחנו מקיימים את המצווה האחת הזאת "ואהבת לרעך כמוך", אז כבר מצדי אני מכריע את העולם לקו זכות, וגם אתה, גם הוא והוא, וכך אנחנו נעשה. אם אנחנו נעבור מספר מסוים של חלקים מתוקנים, אז אנחנו נגיע למצב של להשפיע על מנת להשפיע בתיקון הכללי של אדם הראשון.

תלמיד: אז לפי מה שאתה אומר כל העולם תלוי בנו, הכאוס, הטוב, הכול תלוי בנו?

כן, רק בנו. כך כתוב, שאדם חייב להגיד העולם תלוי בי.

שאלה: אמרת שעשירייה היא מעבדה שבה אפשר לממש את ואהבת לרעך כמוך, אתה יכול לתאר איך נראים ניסויים במעבדה הזאת?

כן, שאנחנו קוראים מאמרים ומקבלים אותם כהכוונה לניסוי, ואנחנו מבצעים את זה בינינו.

תלמיד: הוא מזכיר את הלל הנשיא שאמר "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", אז זה נגיד ניסוי קודם ל"ואהבת לרעך כמוך"?

כן, ודאי שזה קודם.

תלמיד: האם אני מתחיל מחברים מסוימים ואחר כך עם כל החברים, איך אפשר להתקדם בצורה הדרגתית, מהו הניסוי הראשון?

בצורה הדרגתית ככול שאתה מסוגל תעשה, ואולי קצת יותר, כשבקצת יותר אתה מבקש מהבורא שיעזור לך.

תלמיד: מה לעשות? זה נשמע מופשט לאהוב את החברים, אם אומרים לי לתת כרית אני מבין, אז באותו יום אני אתן כרית.

כל אחד ואחד בקבוצה, וכל קבוצה וקבוצה שיעשו בשבילם לאותו יום איזה שיעור. שיעור הכוונה כמות ואיכות של יגיעה שהם רוצים לעשות כדי להתקרב.

תלמיד: איך אני מודד אהבה בשיעורים? מה זה קילו אהבה, שני קילו אהבה?

תנסו, תתחילו לחטט לכיוון זה, אז זאת תהיה באמת קבלה מעשית. אנחנו חושבים שהעשייה זה איזה הוקוס פוקוס בשמיים וכל מיני דברים למעלה מהטבע, זה למעלה מהטבע בתוך הרצון לקבל, שאנחנו רוצים להפוך אותו לעל מנת להשפיע, זה נקרא למעלה מהטבע.

שאלה: אנחנו צריכים להתחבר בינינו, כל אחד מאתנו מתחבר לעשירייה ודרך זה אנחנו פונים לבורא. אומות העולם צריכות להתחבר דרך בני ברוך, אז איך התפילה שלהן נראית, איך זה קורה?

אני לא יודע איך זה נקרא ולא אכפת לי. אני רוצה קודם כל ללמוד על עצמי איך אפשר לממש את זה. אני לא פילוסוף ולא איזה מדען שאני עושה ניסוי על מישהו, אני רוצה לעשות את זה על עצמי, זה הכול. אני ממליץ לך לחשוב לכיוון זה, לא מחוץ לך אלא בפנים.

תלמיד: דיברת על זה אתמול. איך שאר אומות העולם פונות לבורא, הן עושות את זה כמונו או שיש דרך אחרת?

"אומות העולם" זה הרצונות שלנו שעוד לא מתוקנים, ויש נקודה שבלב שהיא מושכת אותנו לרוחניות, לבורא, בסך הכול. אנחנו צריכים על ידי הניצוץ הזה, על ידי הנקודה שבלב למשוך את כל הרצונות שלנו לעל מנת להשפיע, לבורא, זה הכול. אני לא יודע איזו תמונה יש לך בראש, תחשוב ותתקן אותה.

שאלה: מה זה אומר שמיד אחרי שלב "ואהבת לרעך כמוך" מגיע שלב הדבקות בבורא?

כי הבורא הוא הסך הכול, הכולל, ולכן אם אנחנו מגיעים להשפעה לבריות, סך כול ההשפעה לבריות פותחת לנו אפשרות להשפיע לבורא.

שאלה: האם צריך להגיע לבכי מלב טהור או יותר נכון מלב שבור, שאני רוצה לאהוב?

אני לא יודע מה זה לב טהור ולב שבור, אני יודע שיש לי לב. ככל שאני עובד עליו אני מקווה שבזה הוא משתפר.

שאלה: האם הבורא לא עונה כי הוא רואה שקר אצלי בלב?

בטוח.

שאלה: "ואהבת לרעך כמוך" יכול להיות גם בתפילה למלא את החבר?

"ואהבת לרעך כמוך" דווקא מתבאר בתפילה עבור החבר.

ולדבקה בו

"אולם עדיין נשאר לנו מקום לשאלה, אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות"? זאת אומרת, למה מלכתחילה הוא לא ברא אותנו שלמים, דבוקים, בצורה סופית.

"ואפשר לתרץ ע"פ מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית... ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת". זאת אומרת, הבורא ברא בכוונה את הבריאה בצורה הפוכה ממנו מפני שאנחנו יכולים בעלייה מהמצב הנוכחי לגובה הבורא, להבין לאט לאט, להשכיל ולקנות את התכונות האלה, להתכלל מהן ולהיות כלולים משתי הרמות, מרמת האדם ומרמת הבורא. ואז באמת נבין את הבריאה, נרגיש את הבריאה ונשלוט אם אפשר כך להגיד, ודאי בצורה נכונה וטובה, בכל הבריאה.

"והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה", זאת אומרת אנחנו מתקנים את הרצונות לקבל שלנו, כל רצון ורצון מהרצון לקבל הכללי האגואיסטי מתקנים אותו לאט לאט. קודם כל הוא מתפרק אצלנו ומתחלק להרבה מאוד רצונות, אחר כך כל רצון ורצון מתחלק להרבה מאוד מדרגות, ואז אנחנו יכולים לתקן אותן בצורה הדרגתית, מהקל לכבד. "ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי", זאת אומרת שאנחנו משיגים את השינויים, אנחנו משיגים את ההבנה, אנחנו משיגים את כל מה שאנחנו צריכים וזה עניין הקניין שלנו, שאנחנו עושים את זה. "וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה.

אולם עכ"ז צריכים להבין מקור השיפלות שאנו מרגישים בשעת קבלת מתנה. ונבין את זה על-פי החוק הידוע לחכמי הטבע: ש"כל ענף טבעו וחוקו כשרשו". זאת אומרת אם אני מקבל, נניח אני יוצא לרחוב ומבקש "תנו לי בבקשה", אז אני מתבייש לבקש. אם אני עושה תרגילים לפני זה כמו לבטל את האגו שלי או שאני עושה הצדקה כלשהי למצב שאני נמצא בו אז אני לא מתבייש, אבל בדרך כלל כשאדם צריך לבקש מהשני, לקבל מהשני, הוא מתבייש כי הוא מרגיש את עצמו פחוּת מהשני. כולנו נמצאים ברצון אגואיסטי לקבל, לכן להרגיש את עצמי פחוּת מהשני זה מוריד אותי בדרגה. אני מאבד בזה את העצמי שלי, את המהות שלי. "וכל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בהם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק מהם תועלתו. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, ולא יוכל לסובלם וניזק מהם.

ומכיון ששורשינו הוא השי"ת ויתעלה, והוא אינו מקבל, אלא משפיע, על-כן מגיע לנו הצער והשיפלות בכל קבלה מזולתו". זאת אומרת אנחנו רואים שביסוד הבריאה, במרכז המציאות קיים כוח המשפיע ולכן אם אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו יוצאים ממנו. אומנם בצורה הפוכה, אבל אנחנו מכבדים מאוד את הנתינה, זה גדול בעינינו. וההיפך, מי שמקבל זה לא מכובד בעינינו. העולם נמצא בצורה הפוכה, שמי שלוקח אקדח ותובע וחושב שמגיע לו הכול הוא גם מכובד בעינינו. זו כבר תוצאה מהשבירה.

"עתה מבואר לנו דבר התכלית של - "ולדבקה בו", אשר רוממות הדביקות ההיא, אינה אלא בחינת השתוות הענף לשורשו. ולעומתו בצד השני, אשר כל עניין השפלות אינה אלא בחינת הרחקה משורשו, או במלות אחרות, אשר כל בריה שדרכיה מתוקנות להשפיע לזולתו ביותר, נמצאת מתרוממת ביותר ומסוגלת להדבק בו יתברך ביותר". זאת אומרת זה חוק השתוות הצורה, ככל שאנחנו משפיעים יותר כך אנחנו יותר קרובים לבורא, דומים לבורא. "וכל בריה שדרכה בבחינת קבלה ואהבה עצמית ביותר, הרי זו נמצאת מושפלת ביותר ומורחקת מהשי"ת ביותר.

ותרופה לזה הוכן לנו התורה ומצוות, בתחילה לקיים "שלא לשמה", דהיינו, כדי לקבל שכר, שזה נוהג בזמן קטנות - לבחינת חינוך. וכשגדל מלמדין אותו לעסוק בתורה ומצוות "לשמה". דהיינו, לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לאהבה עצמית.

ובאמור נוכל להבין דברי חז"ל שהקשו: - "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף. הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות".

אך עדיין אין אנו יודעים "צירוף" זה מהו? ובנ"ל מובן היטב. - כי "עיר פרא אדם יולד", ושרוי בתכלית הזוהמה והשפלות, בריבוי הקבלה אך לעצמו, ואהבה עצמית בלי שום ניצוצין של אהבת זולתו והשפעה לזולתו. במצב זה הוא נמצא בנקודה הרחוקה בתכלית, מן השורש יתברך ויתעלה". וכך אנחנו מתחילים את דרכנו כנבראים, בצורה הפוכה לגמרי מהבורא.

וכאשר גדל ומתחנך בתורה ומצוות המוגדרת - רק "בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, וכלל לא לאהבה עצמית" מגיע לדרגה של השפעה לזולתו על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה, שנותן התורה ידעה, כמו"ש חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".

ובזה נמצא הנברא הולך ומתפתח במעלות הרוממות האמורה, עד שמגיע לדרגה שמאבד מקרבו כל בחינת אהבה עצמית וקבלה עצמית, וכל מדותיו הם להשפיע - או לקבל על מנת להשפיע. ועל זה אמרו חז"ל: "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות". ואז נדבק בשורשו בשיעור הכתוב: - "ולדבקה בו". בעל הסולם מתאר לנו כאן את כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור מעל מנת לקבל, שבתחילת הדרך הרוחנית אנחנו צריכים להתחיל לגלות שאנחנו כאלה, ועד שמגיעים לעל מנת להשפיע, לדבקות לפי השתוות הצורה עם הבורא בסוף הדרך. אני אומנם מסביר במילים קצת שונות אבל בעל הסולם מסביר לנו מה שלמדנו לא פעם.

שאלה: מה הנברא עושה בעצמו שהבורא לא יכול לעשות?

הנברא מסוגל לעשות משהו שהבורא לא מסוגל. מתוך זה שהוא נמצא ברצון לקבל שלו על מנת לקבל, אז הוא מסוגל לקבל על מנת לקבל, הוא מסוגל לעשות כל מיני פעולות הפוכות מהבורא כביכול לטובת עצמו. כביכול, כי זה לא לטובתו אלא הרצון לקבל אונס אותו ומחייב אותו לעשות. ואת זה אין בבורא אלא בנברא.

לכן הבורא ברא דבר נורא, נורא באמת, הוא ברא את הבריות בצורה הפוכה, בעל מנת לקבל ובהפכיות מעצמו. והבריות האלה מסכנות, הן צריכות לגלות מהר ככל האפשר שהן הפוכות מהבורא, שהן צריכות לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זה אורך הרבה זמן, אבל בכל זאת כשהן מתעלות מהטבע שלהן, מהרצון לקבל, ומגיעות לרצון לקבל בעל מנת להשפיע זה כבר רווח גדול. כי הן נמצאות בכלי שהוא הפוך מהבורא והן גם משיגות את הכלי שדומה לבורא, ואז יש לנברא שני מצבים, גם לקבל וגם להשפיע בצורה שלמה.

וזה מה שאין באף אחד, זה מה שאין אפילו אם אפשר כך להגיד, בבורא, שהנברא נמצא בשני העולמות במלואו. אין לי מילים לדבר על זה אבל אפשר משהו לתאר, שאולי מזה יש גם תשובה למה הבורא ברא דווקא בריה בצורה כזאת, בדבר והיפוכו.

שאלה: אמרת קודם שאומות העולם זה האגו שלי, רצון שנמצא בי. גם מה שנמצא מבחוץ נמצא בי?

ודאי. כל מה שנראה לי שזה חוץ ממני זה בעצם ה"אני" שכך אני רואה את המציאות.

שאלה: איך אפשר להיות בשני עולמות במקביל? יש אפשרות להיות גם ברצון להשפיע וגם ברצון לקבל?

תלוי במה. יש רצונות שהנברא נמצא בהם בעולם הזה, יש רצונות שנמצא בהם בעולם העליון, וזה משתנה בכל פעם, ובכל פעם האדם מברר. גם מקובלים נמצאים בגופם בעולם הזה, וברצונם הם נמצאים גם במסגרת העולם הזה וגם במסגרת העולם העליון. המקובל מרגיש טעמים במה שהוא אוכל או שותה, זאת אומרת העולם הזה לא מתבטל לגמרי עם ההשגה הרוחנית. דווקא ההיפך, לעומתו מודדים את כל יתר הדרגות.

עוד נדבר על זה. שום דבר לא נעלם, המקובל מרגיש את כל המציאות של העולם הזה ויודע איך להעריך אותה.

תלמיד: אבל הוא אוכל, שותה והוא מרגיש את הטעמים.

אך ורק.

תלמיד: יוצא שזו לא מציאות שמתקיימת בצורה נפרדת.

כל המציאות היא רצון, ובתוך הרצון יש רק דירוג, העולם הזה, העולם העליון, מדרגות, פרצופים. כל זה נמדד בתוך הרצון. מחוץ לרצון אנחנו לא יכולים להרגיש את המציאות, כל המציאות שלנו היא בתוך הרצון שלנו.

תלמיד: אנחנו עובדים בחיבור עם החברים, מתחברים בשיעור, איך אפשר להגיע למצב שבו כל הרצונות, כל הטעמים יהיו מכוונים לדבקות עם הבורא?

זה מה שאנחנו לומדים. אם אתה תתחבר עם החברים ואתם תעשו יחד את העבודה, אז תראה כמה אתם פתאום יכולים לקפוץ קדימה כל פעם. כי אתם לא קופצים כל אחד במקצת, במילימטר אחד, אלא כולכם יחד.

שאלה: הסברת את התועלת שלנו. לנו כדאי להימצא בעולם הרוחני והגשמי בו זמנית, אבל מה התועלת שהבורא מקבל מזה?

להביא אותנו לדרגה שלו שהיא השלמות, וזה מה שאנחנו יכולים להבין. זו מטרתו בבריאה, להביא את הנבראים השפלים ביותר לדרגה הגבוהה ביותר.

שאלה: האם זה לא רצון אגואיסטי?

אם זה על מנת להשפיע זה לא אגו. תנסה לעשות משהו על מנת להשפיע ותראה כמה זה הפוך מהאגו שלך.

שאלה: הוא כותב פה שהבורא נתן לנו תורה ומצוות כדי שלא תהיה לנו בושה, אבל הוא כותב גם שהחלק של "לא לשמה" הוא חינוך, זאת אומרת שזה גם לא על חשבוננו. מה פה על חשבוננו?

חלק מהתיקון שלנו אנחנו עוברים על ידי דרגות יותר עליונות שמחנכות אותנו, וחלק מההתקדמות שלנו אנחנו עושים על ידי זה שאנחנו מכניעים את עצמנו, מקבלים מהם ומבצעים בעצמנו. הכול קשור זה עם זה. אחר כך אנחנו מגלים שכל המדרגות האלה, שכל הכלים האלה, האנשים הללו, הכול בעצם אדם אחד שנקרא "אדם הראשון".

תלמיד: אמרת שיש שני חלקים, אחד הוא זה שמכניע את עצמו בפני מדרגות יותר עליונות. החלק שמכניע את עצמו הוא לפני "לא לשמה"?

כן, ודאי. אנחנו צריכים בכוח להכניע את עצמנו ואז מגיעים ל"לשמה".

שאלה: אמרת שהמצוות ניתנו לנו כדי לתקן את עצמנו, האם זה אומר שהתורה ניתנה לנו כדי להראות לנו איך עושים את זה?

כן. תורה זו חכמה, שיטה. יש תורת חשמל, יש תורת רפואה, יש תורת מוסיקה. תורה זה לימוד. איך אנחנו לומדים להשפיע. זה נקרא "תורה".

שאלה: מה המקום של ביטוי החיצון לאהבה במימוש המצווה?

הביטוי החיצון הוא שאנחנו צריכים להראות גם לחברים שאנחנו עוסקים במצווה.

שאלה: לפני שאנחנו משיגים את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו צריכים ללמוד לפחות לא להזיק. איך אפשר להגיע למצב כזה?

אני לא חושב שכדאי לעשות כך, לחשוב איך לא לגרום נזק לאחרים. אנחנו צריכים מיד לעבור ל"ואהבת לרעך כמוך". אומנם כתוב "לא תעשה לחברך מה ששנוא עליך", כביכול אל תזיק, אבל אנחנו נתחיל מזה שאנחנו רוצים לגרום טוב לאחר, במקום לחשוב איך אני לא גורם רע לאחר. זה יותר מעשי, איך אני גורם טוב לאחר. מדובר על החברים בקבוצה קודם כל.

שאלה: מה זה אומר שבעשירייה אני צריך לבטל את עצמי כדי לאהוב אותם? מה אני צריך לבטל בי?

מחשבה על הרווח שלך. אני נותן לכם עצות קצרות ולעניין, תנסו לחשוב עליהן.

שאלה: איך אתה מסכם?

בואו נתחיל לחשוב מתי שוב נחדש את ה"פתיחה", ועוד דברים. כשנלמד "פתיחה" אני אדרוש מכם שתתחייבו לשכתב את מה שכתוב בטקסט של ה"פתיחה" בשפת הקבלה, לכתוב את זה בשפת העבודה הפנימית, צמצום, מסך, אור חוזר, קבלת אור ישר בפנים, רשימות, כל הדברים שאנחנו עוברים, עולם אדם קדמון, עולם הנקודים, שבירה. אומנם מדברים על זה בזמן שלומדים פתיחה, אבל אתם תצטרכו לקחת את הטקסט שיש בפתיחה ולתרגם אותו לשפת הרגש. אם לא כן, זה לא שווה. תתחילו לעשות תרגילים כאלה.

(סוף השיעור)