שיעור הקבלה היומי17 פבר׳ 2020(בוקר)
שיעור בנושא "ערבות הדדית" (הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי 2020)
17 פבר׳ 2020
שיעור בוקר 17.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הכנה לכנס ''קבלה לעם'' העולמי 2020 –
שיעור 3: ערבות הדדית
קריין: שלום, אנחנו בשיעור הכנה לכנס קבלה לעם העולמי 2020 אנחנו נקרא מקורות מתוך שיעור מספר 3 שיערך בכנס בנושא "ערבות הדדית".
מפני שאנחנו כולנו חלקים של מבנה אחד, נשמת האדם הראשון, אז ברור שכולנו קשורים זה לזה, אמנם שלא מבינים, לא מודעים לזה. ברור שאנחנו כולנו תלויים זה בזה, אנחנו עוד לא מבינים עד כמה שאנחנו תלויים, כל זה נסתר. הרשת הזאת שקושרת אותנו יחד היא נקראת "בורא", אותו אנחנו צריכים לגלות. זאת אומרת, לגלות את הקשר בינינו, התלות בינינו, ערבות בינינו או לגלות את הבורא, תכונת הבורא, טבע הבורא, זה אותו דבר ממש.
השגת הערבות זאת העבודה שלנו, המטרה שלנו, ולמצב הזה שנקרא "ערבות" אנחנו צריכים להשתוקק. לא לבלבל את עצמנו ולא לשקר לעצמנו שאנחנו צריכים להשיג משהו אחר, זאת אומרת, שאנחנו מדברים להשיג את הבורא, אז זה נראה לנו שזה משהו אישי לכל אחד ואחד, שאנחנו צריכים להשיג את "אין עוד מלבדו", אז גם כן זה משהו שלא מכוון אותנו דווקא למערכת האינטגרלית, אבל כשאנחנו מדברים על הערבות, ברור לנו שאנחנו קיימים במערכת אינטגרלית שהיא כל הזמן פועלת, כל הזמן עובדת, וזה שהיא נסתרת מאיתנו זה נקרא שאנחנו יורדים מעולם אין סוף בהדרגה עד העולם הזה, ואז מאבדים את הקשר שלנו בהרגשה, וכך אנחנו מרגישים שכביכול מתרחקים זה מזה, מתנתקים זה מזה.
כל "חטא עץ הדעת" הוא בכדי שנגלה בחזרה את הערבות, אפשר לגלות את זה רק מתוך שלא נמצאת, לא ניכרת, לא מורגשת, ובהשגת הערבות אנחנו משיגים את הרשת הזאת, הקשר בינינו, שהוא סך הכול נקרא הבורא שקושר בינינו, שמאחד אותנו, כוח החיבור, האיחוד, האהבה. לכן שיעור שלוש שאנחנו היום רוצים להכיר אותו, הוא שיעור מאוד חשוב, יותר חשוב מ"אין עוד מלבדו" כי אין עוד מלבדו נמצא בתוך הערבות הדדית, רק בצורה יותר אישית, בדרישה, בתפילה, וכמה שאנחנו נעבוד עליו ונבין שזה ורק זה נמצא לפנינו, אז נתקרב לאמת.
שאלה: אמרת שהשגת הערבות זו המטרה שלנו, בה מגלים את אין עוד מלבדו, ולמצב הזה צריכים להשתוקק, אז מה אנחנו רוצים בסיכומו של דבר להרגיש?
אנחנו רוצים להרגיש את "אין עוד מלבדו" שקושר בינינו, ונמצא בינינו לפי הנטיות שלנו לפתוח את עצמנו כל אחד לשני, ולגלות ערבות הדדית. הערבות ההדדית באה מאיתנו ככלי, ומי שממלא את הערבות ההדדית ומחייה אותה זה אין עוד מלבדו. לכן מצד הכלים זה ערבות הדדית, שכל אדם מרגיש שהוא קשור באלפי אלפי נימים, קשרים, חוטים דרך מוח ולב, וכך קשור עם כולם, אין אף אחד שהוא לא קשור עימו, וזה מה שאנחנו צריכים לגלות.
תלמיד: אז אנחנו את החוטים האלה מחפשים להרגיש בין הלבבות והמוחות שלנו?
אנחנו מחפשים את קשרים האלה, חוטים נגיד, כן קשרים בינינו, ואנחנו רוצים להחיות אותם מתוך זה שהם מתגלים כשנאה, כדחייה, אנחנו צריכים לגלות אותם כחיבור, כנטייה זה לזה, להפוך את השנאה לאהבה, ובזה אנחנו מגלים כבר בכלים את הכוח הפנימי שמחייה את הקשר שהוא הבורא. זאת אומרת, בערבות ההדדית שאנחנו רוצים להקים, אנחנו רוצים לסדר את הכלים שלנו, זה נקרא השגת האגו שלנו, צמצום עליו, מסך, אור חוזר, כל התיקונים, ואז כתוצאה מזה אנחנו הופכים את הכוח השלילי שבינינו, שהבורא ברא אותו ככה מלכתחילה, בכדי שאנחנו נהפוך אותו לחיובי, ואז לפי איך שאנחנו בונים את הרצונות החיוביים זה לזה, במידה הזאת אנחנו מגלים את האור, כוח הבורא שממלא את הקשרים בינינו ומקיים את הערבות.
זאת אומרת, שהערבות בסופו של דבר היא המטרה, שאת המצב הזה אנחנו צריכים לראות כיחידי הרצוי שנמצא לפנינו, ואין חוץ ממנו שום דבר. אם נרגיש אותו ולא נברח לכל מיני ציורים אחרים, אלא בדיוק נעמוד על דרישת הערבות בפועל, אז אנחנו נשיג אותו ונשיג את האמת ומטרת החיים והכול, כי אין חוץ ממנו שום דבר. בזה אנחנו מתקנים את המערכת השבורה ומגלים את הבורא שממלא אותה.
שאלה: מה זו ערבות?
ערבות זה נקרא שאני אחראי על כולם, וכולם אחראים כל אחד מהם ועל כולם, וכך כולם על כולם. המערכת האינטגרלית היא נקרא ערבות.
שאלה: אנחנו צריכים להתפלל על ערבות או שאנחנו יכולים להשיגה?
תעשה מה שאתה רוצה, רק אתה צריך לגלות קשרים שנמשכים ממך לכל אחד ואחד.
תלמיד: ניתן לעשות את זה בלי שהבורא מאיר במאמצים שלנו?
תנסו, אבל להגיע לגילוי הערבות, שהיא בעצם קיימת, רק אנחנו רואים אותה בצורה הפוכה, זה נקרא שנעשתה השבירה. השבירה היא במודעות שלנו, בהסתכלות שלנו, בתפיסה שלנו. אם אנחנו לא מגלים את רשת הקשר בינינו, בכלל בין כל באי העולם ובין כל דומם, צומח, חי ומדבר, אז זו בעיה בתפיסה. אנחנו נמצאים סך הכול במערכת אינטגרלית, כמו שכותב בעל הסולם, אל תחשוב שאתה מתרחק מהקדושה חלילה וחס, אלא הכול נמצא באותה מערכת, רק אתה מתרחק בתפיסה שלך, זה נקרא שבירה שנעשתה בתוך הכלי והתפיסה הזאת היא כבר שולטת עלינו, אז אנחנו בכוח צריכים להחזיר את עצמנו לתפיסה האמיתית, זו כל העבודה שלנו.
שאלה: אדם שהולך בדרך שם לפניו כמטרה את השגת הדבקות באין עוד מלבדו, ואז הוא שם לעצמו את השגת הערבות?
דבקות לא יכולה להיות אלא מתוך ערבות. איך אנחנו אומרים, מאהבת הבריות לאהבת ה', שאתה יכול לפנות לבורא רק מתוך זה שאתה מקיים באיזושהי צורה את רשת הקשר. איך אתה מתקשר אליו אם הוא בעצמו נמצא כפנימיות הקשר הזה, נמצא בתוך הרשת, אז איך אתה פונה אליו אם לא מתוך הרשת?
תלמיד: המטרה שלך היא מה להשיג?
המטרה שלי היא להשיג את כוח הקשר בין כל בני האדם, כוח הקשר או תגיד יותר אהבה, הבורא זה אהבה. אהבה זאת אומרת השתתפות הדדית מכל וכל למעלה מכל הרצון לקבל שיש לכל אחד, שבכוונה נברא כדי שנוכל כלפיו למדוד עד כמה שאני קשור לאחרים, לבדוק האם הקשרים שלי הם נכונים או לא נכונים, איך אני בודק אותם? אם לא היה לי רצון לקבל, אם לא הייתה שבירה לא הייתי יכול שום דבר לעשות.
תלמיד: כי כשאנחנו מדברים נגיד על לשייך את המציאות לבורא, אז עוד איכשהו אפשר לכמת, אבל מה זה אומר לחיות במציאות של ערבות? מה זה הדבר הזה שאני בערבות בחיים?
שאתה מרגיש שאתה תלוי בכולם וכולם תלויים בך. שאתה תלוי בכולם אז אתה חייב למצוא איתם את הקשר הנכון. נכון זאת אומרת לא כמו שנראה לך נכון, אלא לפי ההגדרות הרוחניות האמיתיות, וזה שאתה כלפיהם והם כלפיך גם כן. שאתה צריך בצורה כזאת להתנהג שתוכל לקבל מהם השפעות אמיתיות. אתם חושבים שאנחנו התחלנו לדבר על זה מוקדם מדי?
תלמיד: לא.
לא, בסדר.
תלמיד: לא דיברתי על מוקדם. פשוט כרגע לשים את הבורא בצד, זאת אומרת אתה רק מסתכל על הערבות?
הבורא בתוך המערכת, הוא מחייה, אתם בניתם אותי, אתם עשיתם אותי. אתם בונים שלד שבו אני יכול להתגלות. כי בזה שאנחנו בונים את השלד הזה של הערבות, מתוך השבירה שהוא הכין, אנחנו בזה מכינים את התנאים שהוא יכול להתגלות. זה נקרא שאתם עשיתם אותי, כי בלי השלד הזה כבר אין גילוי הבורא, הוא עשה את זה כתנאי, הוא הסתיר את עצמו אחרי השבירה. במידה שאנחנו מקימים את המערכת מהשבירה, במידה הזאת אנחנו מגלים את הבורא בכל 125 מדרגות של השבירה אנחנו באים ומקימים את המערכת ואת הבורא שמתגלה בתוכה.
שאלה: אתה יכול אולי לשרטט את זה, איך זה עובד הדבר הזה שאתה נכנס לערבות?
לא רוצה. לא רוצה שום דבר לשרטט, כל אחד צריך לשרטט את זה בליבו. במה זה קשה? מה היית רוצה לראות?
תלמיד: לא הייתי רוצה לראות, אני פשוט כאילו לא מבין, מאיפה יש לך כוח להיות בערבות?
מאין ברירה. או שאני חי או שאני מת. אולי אני יכול להתקיים בחיים האלו ולמחוק את כל האפשרות הרוחנית שלי. יכול להיות שאני יכול לעשות את זה או יכול להיות שלא. אני צריך כשאני נכנס לחכמת הקבלה לתאר לעצמי שאני נכנס בתהליך נצחי ואמיתי, הוא לא נגמר עם המוות של הגוף, הוא לא נגמר עם החיים של הגוף באיזושהי צורה, זה תהליך שאני עובר דרכו דרך כל העולמות, דרך כל המצבים, גם הייתי קודם בזה אבל הייתי בחוסר הכרה. לא שאני נכנס עכשיו לאיזשהו מקום חדש, זה לא חדש, פשוט בדרך שלי, אני עכשיו הגעתי למצב שמתגלה לי משהו ואז אני ממשיך בגילוי הזה, ואני לא יכול לצאת מזה. אני יוכל לסגור עיניים כאילו שאני נמצא בתוך קרון של רכבת, ואני סוגר את הווילונות ולא רואה שאני נוסע, אני יכול ככה לעשות אם אפשר, לא חושב שזה כל כך אפשר, אבל אנחנו רואים שכל האנושות מקבלת זעזועים שהיא צריכה סוף סוף לפתוח את החלונות, ולראות איפה היא נמצאת.
צריך לקבל את התהליך הזה כתהליך אחד, שאתה נמצא בתנועה מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, וכמה שאתה משתתף במה שאתה נוסע, פוסע, זו מידת ההשתתפות שלך, זו מידת הבגרות שלך, זו מידת היכולת שלך להשפיע על המצבים שלך. סך הכול אתה נמצא במצב שסך הכול אתה לא עושה שום דבר, כאילו שאתה מתקן את העולם ומתקן את כולם, ובעצם אתה מתקן את עצמך, אין לי מילים כל כך לזה.
שאלה: במה הערבות, מה אני חייב לחברים ומה החברים ערבים לי?
להיות ברשת אחת שכולה קשורה זה לזה. אומרים מדענים בוטניקאים שיש מתחת לפני הקרקע רשת כזאת שקושרת את כל הצמחים בעולם ביניהם. אני יכול לתאר לי שזה כך, ממש רשת כזאת בין כולם לכולם, אפילו שאנחנו לא מרגישים, אבל יש קשר בין כל הצמחים, כמו שיש קשר בין כל בני האדם, יש קשר בין כל דרגות החי, יש משהו בצורה חומרית ודרך זה מתפשט הכוח הרוחני. הרשת הזאת קיימת, היא קושרת את כולם יחד. היא מתגלה לאט לאט בכל האנושות. פתאום אנחנו מרגישים שאלו ואלו קשורים זה לזה ומבינים זה את זה. מגיע זמן שפתאום יש ביניהם התקשרויות למיניהן. זה שבבבל התרחקנו הוא כדי להראות את רשת הקשר בינינו, שכאילו לא קיימת, מצד אחד, מצד שני היא קיימת. קיימת בצורה שלילית, שאנחנו נמצאים במלחמות, בכל מיני בעיות זה עם זה כדי בכל זאת להביא לקשר בינינו ולהביא אותנו לחיבור. אבל כולנו נמצאים ברשת.
למה בבל היא כל כך סמלית? כי משם והלאה אנחנו כאילו מתרחקים זה מזה, אבל הרשת מתחילה להיות יותר ויותר בולטת. כשהיינו יחד זה לא היה כל כך בולט. כי ברשת, מה שחשוב זה מרחק, שנאה, דחייה וחשיבות בקשר הדדי. הכול מתגלה דווקא בה. והרשת הזאת היא החשובה. ולא אנחנו, שנמצאים בצמתים. ולא אלה שעושים את הצמתים. הרשת הרבה יותר חשובה. היא הא-לוהות. והצמתים האלה זה האגו שלנו. כך אנחנו צריכים לתאר את המצב.
שאלה: נראה שכשיש אגו קטן יותר, עביות יותר קטנה, כאילו הרשת יותר גדולה, אם נסתכל לפני שניים שלושה דורות היה לאדם יותר קל לוותר על עצמו, לראות את טובת הכלל, להתקשר, אפילו להיות באהבה. כאילו לא הייתה בעיה להגיע לערבות. ועכשיו אנחנו נמצאים בתקופה של אגו מתגבר, איזה כוח יבוא עכשיו להשלים את הקשר?
לא נדבר על מה שהיה והיום. זה לא נכון מה שאמרת. לפני כמה דורות אדם לא הרגיש שהוא בכלל תלוי במישהו. "יש לי קרקע, יש לי כמה חיות שאני חי מהן וירקות או משהו וגמרנו, אני לא צריך כלום". דווקא ההפך. היום אם תבדוק מה אתה לובש, מה אתה אוכל, במה אתה משתמש, [אתה משתמש] בכל העולם, בכול. סתם אומרים זה בא מסין, הכול כל כך מעורבב, במתכות ובכל המכונות שמייצרים, אנחנו תלויים בכולם, דווקא עכשיו הרשת יותר ויותר מגולה, אבל אנחנו לא מודעים לכזאת תלות הדדית. על ידי הווירוסים האלה, על ידי כל מיני דברים, נלמד את ההתקשרות שלנו, את ההתחייבות ההדדית שלנו, שאי אפשר להתקיים אחד ללא השני.
שאלה: על מה בדיוק אני מתחייב כלפי החברים?
אתה מתחייב עכשיו בעשירייה שאתה יושב בה במקרה, דקה לפני שהגעת כנראה לא ידעת עם מי תשב, ועכשיו אתה רוצה לגלות במהירות את רשת הקשר ביניכם. אתה אליהם והם אליך, והם בכולם ובצורה הדדית אתה מתחייב את זה לעשות. זאת אומרת, יש לך עכשיו אפשרות להכיר את הרשת. וכך בכל מקום, בכל מקרה, אתה תתחיל עכשיו לעשות את זה. אני מבין שזה לא כל כך נוח, לא כל כך נעים. אני הרגשתי את זה אתמול בזמן השיעור, הייתם מעורפלים כאלה, כי לא הייתם עם העשיריות הרגילות. אני מקווה שמהיום וממחר וכן הלאה תתחילו יותר ויותר להכיר זה את זה ותתנתקו מהעשיריות הקודמות בצורה מסוימת ותתחילו להכיר יותר את הנחיצות בערבות.
תלמיד: אז ההתחייבות שלי היא המאמץ?
התחייבות, ודאי שהיא באה דרך מאמץ. שאני נמצא בתשומת לב להכיר כמה אני תלוי בהם. ואני נמצא במאמץ להראות להם, להביא לתשומת ליבם, עד כמה אני מוכן לתמוך בהם. רשת הדדית.
תלמיד: מה יקבע אם אנחנו נצליח בתהליך? אם אני אצליח בתהליך?
אתם תגלו את הבורא בתוך הרשת. זה הכול. רשת היא הכלי.
תלמיד: מה יקבע אם יקרה משהו בינינו או לא יקרה?
אם לא יקרה קשר ביניכם שום דבר לא יקרה.
תלמיד: מה יקבע שכולם יהיו באותה נטייה פנימית? באותו מאמץ?
שאתה תעורר את ליבם.
תלמיד: איך לעורר את ליבם?
תשיר לנו משהו.
שאלה: כל מה שתיארנו קודם, הכול מתוך מכות, מתוך איזו חיצוניות. איך מזה מגיעים בסוף לאהבה, לבחירה?
כתוב שצריך לשים את זה על הלב ואחר כך לאט לאט, על ידי השפעה מהחברה ומהבורא זה ייכנס לתוך הלב. כך כתוב. כזאת עצה.
תלמיד: קל להבין איך להגיע לערבות מתוך שאני דואג לעצמי בעצם, שלא יקרה לי משהו רע, אז אני אדאג לאחרים.
אתה צריך לשטוף את השכל שלך שאתה דואג לעצמך כשאתה דואג לאחרים. ככה זה. זה נקרא דאגה אמיתית לעצמך, ולא הדאגה השקרית לבהמה שלך, כי גם לה אתה לא כל כך דואג, כשאתה דואג לה, עד כדי כך הערבות מכסה את הכול. הדאגה האישית, הפרטית, ניתנה לנו בשקר, כדי שנתחיל לצאת ממנה לדאגה ההדדית. לכן אנחנו צריכים כך לשכנע את עצמנו, לעזור, לתמוך, שרק הקשר יציל אותנו. אנחנו נמצאים כגרעין לעולם החדש, לאנושות החדשה. ואנחנו חייבים לעבור את זה על עצמנו ולהיות אחראים כי נצטרך להגיש את זה לכל האנושות.
תלמיד: ברור איך שמכוונים אותנו לדאגה הדדית, שיתוך פעולה מחוסר ברירה. אני מנסה להבין בפנים, בהרגשה של בן אדם, איך הוא נהפך, אם אנחנו לומדים שרוחניות זה השפעה ואהבה?
זה תמיד מחוסר ברירה. אם אני אגואיסט והתאספו כאן אגואיסטים יותר מהרגיל, יותר מאשר יש בעמך, מי שמגיע לחכמת הקבלה הוא אגואיסט כפול לפחות, אם לא יותר מהאחרים. אני מטעם האגו נכנס לכל העבודה הזאת, אני רוצה להשיג, אני רוצה לגלות, אני רוצה לרכוש. זה ברור. אחרת הייתי משתוקק לפתוח איזה דוכן וזהו, ביום למכור עגבניות, בערב להדליק טלוויזיה, היה לי חבר כזה ברחובות, היה לו דוכן, מכר שם כל מיני דברים. בערב הסתכל בטלוויזיה עם בירה וזהו, אין לו כלום. ומה כן? היו באים ממס הכנסה, לוקחים לו את הטלוויזיה והוא היה קונה טלוויזיה חדשה, יושב עם בירה וממשיך. אבל זה רצון אגואיסטי קטן. בחור טוב, באמת, חוץ ממס הכנסה לא עשה רע לאף אחד. ניסיתי לדבר איתו, והוא אמר "זה לא חסר לי. מה אתה אומר לי כאן את הדברים האלה"? זה לא נמצא. אנחנו הגענו לכאן בגלל הרצון לקבל המוגבר, שאותו אנחנו צריכים למלא בצורה אגואיסטית, ולמלא אותו אני יכול רק בבורא. כל השאלות האלה, מה הטעם בחיי? בשביל מה אני חי? וכן הלאה, אני רוצה את מקור החיים. אני רוצה את זה לרכוש, לדעת. מה לעשות?
תלמיד: מתי זה מתחיל להיחשב לרוחניות?
זה מתחיל להיות שייך לרוחניות מתי שאתה מגלה שהקשר לרוחניות נמצא בקשר בין בני אדם, שזה כל כך הפוך ממה שחשבת קודם. רוחניות זה נבדל, זה משהו לא מהעולם הזה, זה רחוק, אז איך אני מגלה את זה ביחסים בין בני אדם, שזה כאן נמצא לפניי. ובדרך כלל, האנשים שמגיעים לתשוקה לרוחניות הם מזלזלים בבני אדם, זה לא אכפת להם. הם לא כאלה אוהבי קשר עם האחרים, הם אינדיווידואליסטים, רצון לקבל מוגבר.
זה שהיו לי כמה מכרים, אולי חברים אפשר להגיד, אבל זה לא. כל אחד, בסופו של דבר, הוא היה בודד, ועוד יותר ויותר עד שהגיע לחוכמת הקבלה. וכאן אומרים לו "אתה צריך להתחבר עם אחרים, אתה צריך להיות חבר עם אחרים", זה כל כך מוזר, זה כל כך נגד, איך לא בורחים מזה? רק על ידי הכוח העליון.
תלמיד: להתחבר זה לא מוזר, לאהוב את כולם זה המוזר.
לאהוב, חכה, אנחנו לא יודעים מה זו אהבה בכלל. אנחנו אוהבים מה שנכנס לתוך הבטן שלנו, זה בהמה. וגם זה עוד רחוק.
שאלה: אם היגיעה העיקרית היא לעורר את לב החברים, אז בשבילי העיקר זה שכולנו נרצה את הקשר בינינו?
כן. אם אתה יכול לדאוג שכולם יהיו בקשר, אבל שאתה עושה את זה מתוך הלב שלך, לא סתם כמארגן שהם יהיו בקשר ואני בצד, יש כאן תנאי מאוד מיוחד, אתה חייב בדוגמה שלך, בלהכניע את עצמך כלפי החברים, להיות פחות מהם, אם אתה בזה יכול לעורר אותם לקשר, אתה כבר נמצא לקראת בניית הכלי הראשון.
וככה זה בכל הדרגות. רק התנאים שם הם מאוד שונים. מתגלים תנאים חדשים לחיבור, לערבות, כל פעם יותר מוזרים אפילו, שאנחנו לא חיכינו, לא ציפינו שנצטרך לעשות ערבות על תנאים כאלו וכאלו. כל פעם מתגלה הרצון לקבל נגד הערבות בצורה יותר ויותר עוצמתית.
שאלה: במה נמצא אותו אדם רגע לפני קבלת הערבות, באיזה מצב הוא נמצא?
האדם שנמצא לפני גילוי הערבות, הוא נמצא בתשוקה גדולה להיות בקשר ערבות עם כל החברים, שיהיה קשר שלם בין כולם וכולם, עד כדי כך שאין מקום עוד לחדש את הקשרים האלה, שנגמרת ממש האפשרות למלא את הקשרים ביניהם, שהקשרים האלה הופכים להיות ממש לשדה, לא לחוטים אלא לשדה. זה נקרא שהם הגיעו לבניית הכלי שבו יכול להתגלות הבורא. והבורא מתגלה בנפש, רוח, נשמה, בהתאם לעוצמת האגו שהם מעליו בנו את הקשר, וככה הם משיגים את המדרגה.
זאת אומרת משיגים תמיד מדרגת הערבות, מידת הקשר ביניהם, ובאותה מידת הקשר, לא פחות ולא יותר, את מידת הקשר עם הבורא. והבורא בעצמו זה מידת הקשר ביניהם ולא משהו אחר, לא מתגלה משהו אחר. כי אם בניתם יחס הדדי זה לזה אז ההדדיות הזאת שהשגתם זה כוח הבורא, זה כוח האהבה, כוח החיבור, כוח הערבות ההדדית, זה הבורא, אין יותר חוץ מזה.
מה שיש למעלה אנחנו לא משיגים, את השורש שלמעלה מזה. כי אנחנו כולנו נמשכים מאותה נשמת אדם הראשון שהייתה בערבות השלמה אבל בדרגה קטנה, עכשיו אנחנו משיגים אותו קשר, אותה ערבות בדרגה יותר גדולה, בנרנח"י.
תלמיד: האם יש שלב שהבורא בעצמו ערב לתהליך או נמצא בתהליך בזה שהוא ערב?
אתה לא יכול לעשות שום תיקון בקשר שלך עם האחרים אם לא הבורא. הוא שבר את הקשר בינינו והוא עומד שם ולא נותן לכם להתקשר, הוא דווקא כל פעם שם לך רגל, הוא לא מרשה. כל עוד לא ניתן את כל כוח היגיעה שנקרא סאה, לא נוכל, וכל פעם הסאה היא יותר ויותר ויותר.
שאלה: על מה צריכה להיות התפילה בעשירייה כדי שהחברים יגיעו לערבות?
על זה שהם יבינו שאין לנו שום בעיה בעבודה הרוחנית שלנו חוץ מלקיים ערבות, קשר הדדי בין כולם, מלב ללב. כדי לקיים את הקשר אנחנו צריכים שכל, מוח כמכשיר העוזר, אבל עוזר כדי לחבר רגשות, לבבות. אני צריך להרגיש את הלב של החבר ולקבל מלמעלה כוחות למלא אותו, אז אני כגלגלתא עיניים כלפי אח"פ. כך אני צריך לעבוד כלפיו, וכך כל אחד כלפי כולם. ואז כולם משלימים את כולם בגלגלתאות ועיניים ואחפ"ים ואז נעשה כלי שלם.
שאלה: מה לעשות אם העבודה בקבוצה נבנית רק על ברית מלח עכשיו, כיוון שאיבדתי טעם בכל השאר ונשאר לעבוד רק באמונה למעלה מהדעת? ומתוך זה שהתגלו טעמים חדשים בא לך להיסגר, לקרוא את התורה, שיר השירים, ודרך הקבוצה אני לא יכול להמתין, זה לוקח המון זמן.
אתה רוצה למצוא דרכים איך לברוח מערבות. מתוך הרצון לברוח מערבות התהוו דתות, אמונות, עבודות אלילים למיניהן, זה הכול במקום עבודה על ערבות. לכן כאן אנחנו צריכים כל הזמן לעמוד על השמירה שכל המקרים שעוברים עלינו לא ימשכו אותנו לכל מיני עבודות אחרות. אתה יכול לעשות פיזית הרבה התעסקויות, אבל כתוצאה ממה שאתה עוסק שתהיה לך מטרה רק בחיזוק הערבות.
תלמיד: מאיפה לקחת את הכוחות לבוא כל הזמן לקבוצה?
לקבל אותם מהקבוצה ומהבורא, זאת אומרת לפחד לא להתרחק, ברגע שאתה לא נמצא בקשר איתם אתה לא נמצא ברוחניות, זה לוקח הרבה זמן, שנים, שנים, חמש, ועשר ועד עשרים שנה יכול להיות, עד שאדם מגיע למצב שזה פשוט בא כמתנה מהבורא, שנבנית בליבו הרגשה כזאת וצורה כזאת שזה באמת כל כך פשוט. כל הבריאה היא מערכת אחת וכולם קשורים זה לזה ורק בשכל שלי הם לא קשורים, ויש ביניהם נתק וכל אחד עושה מה שטוב בעיניו ואז אני סוף סוף מבין שזה הכול רק ברצון השבור שלי, [שרוצה] להחזיק את עצמו, אבל שוב, העיקר להחזיק את עצמו זה כל הזמן להיות בקשר עם החברה, אין שום אפשרות אחרת.
הבורא נותן מצידו כל מיני דחפים, מגלה כל מיני חסרונות, בעיות. אתה רואה מה שקורה בעולם, באיזו צורה העולם נמצא, אתה רואה, איך שהם כולם, כל אחד רוצה לעצמו ולשבור את השני, תראה מה שקורה. מתגלה הערבות ההדדית השלילית עד כדי כך שאי אפשר לתאר מה קורה, תראה את זה בבני אדם, בני שכל ורצון חזק והכול, ותראה במה עוסקים? איך אני עושה איזו צביטה בשני, ככה וככה מיום ליום? תראה במה עוסקים, ועוד עוסקים בזה אנשים חשובים.
זה הכול כדי לגלות שאין ברירה, אנחנו לא יכולים לברוח מהקשר בינינו, [ובקשר] השלילי שנגלה אותו כשלילי ממש עד הסוף, נבין שלא מסוגלים להמשיך מזה כי אנחנו תמיד נתקדם רק לשלילי, אז נצטרך לפתור את הבעיה, אז הם ישמעו שיש עניין, קשר חיובי בין כולם דרך הערבות, זה הכרת הרע שהאנושות חייבת לעבור, מתקרבים לזה, מתקרבים.
שאלה: האם אפשר לשאול שאלה של חבר מארגנטינה?
כן, יפה מאוד שאתם קשורים לקבוצות שלכם וגם הם שואלים דרכיכם עכשיו, יפה.
שאלה: האם לא חיוני להכיר את האדם בשביל להתחבר איתו כדי שיהיה לנו משהו, איזו היסטוריה משותפת, איזה דברים שאנחנו כאילו חולקים, איזה דברים שמשמחים אותנו, דברים משותפים? איך אפשר להתחבר עם אדם חדש מעשיריות אחרות, אפילו ממשפחות אחרות?
אני לא מכיר אותך, חוץ מזה אין לי זיכרון, שמות אני בכלל לא זוכר, חוץ מאשר אולי חמישה עשר "נודניקים" שכל הזמן [מנדנדים] אז אני זוכר אותם מאין ברירה וזהו. למה אני צריך לדעת איפה אתה גר ובאיזו משפחה ובאיזו סביבה ומה יש לך, והקבוצה שלך, בשביל מה אני צריך לדעת את הפרטים האלה בעולם הזה?
אנחנו צריכים להתקשר בינינו למעלה מזה, בערבות הדדית בקשר מלב אל לב כדי לגלות את הבורא, זה כבר לא שייך לכל המציאות שלנו, לא כדאי. לכן אנחנו רוצים להתפזר, רק שהשפה תהיה משותפת, זה הכול. זאת בבל שעדיין נשארה בינינו. אחר כך אנחנו נלמד להגיע לשפה פנימית אז מה זה חשוב התנאים הגשמיים שלך? אנחנו כולנו רוצים להתעלות מהם לקשר הדדי, לערבות.
הבורא לא מתגלה מזה שאנחנו מתחילים להתקשר במשפחות, בכל מיני עסקים גשמיים, רק בהשתוקקות להתעורר, להתעלות למעלה ולבנות את הרשת הזאת, את הצלחת המעופפת הזאת.
לכן באמת לא חשוב, אין כל כך פער בינינו אם אתה בא מדרום אמריקה ואלה מרוסיה ואלה מאירופה, זה לא חשוב. אם יש לך אותה שיטה, אותה מטרה אז אין כל כך הבדל ובאמת לא מעניין לי מאיפה כל אחד בא.
אתמול דיברתי אולי עם חמש שש קבוצות, חוץ מזה שהיה כאן שיעור, אתם ראיתם שהיו אנשים מכל העולם, אני לא מתקשר אליהם בצורה אישית גשמית, לי חשוב עד כמה שנוכל לחבר לבבות בציפייה שהבורא יתגלה בהם, אנחנו אליו מלמטה למעלה והוא אלינו מלמעלה למטה וזהו, ואז ניפגש כל פעם בדרגה יותר ויותר קרובה אליו.
שאלה: איך לא לברוח לציורים אחרים אלא דווקא ערבות כמטרה, תכלס איך עושים את זה?
על ידי מאמץ פנימי ועל ידי עזרת חברים, פשוט לחשוב כל הזמן על המבנה של אדם, של הנשמה האחת, זה חייב להיות תמיד לפניך, זה הכול.
תלמיד: בעצם אנחנו יושבים בעשיריות אקראיות וחלק מהאנשים אני יותר מכיר, חלק פחות.
מה זה חשוב?
תלמיד: לא חשוב.
עכשיו אתם צריכים להרגיש תוך כמה ימים שזה לא חשוב בין מי למי לשבת.
תלמיד: אני מבין שזה לא חשוב, רק אם אפשר לדייק את העבודה, לדייק את נקודה שבה אני צריך לשים את המאמץ.
בבקשה. אנחנו לומדים את זה עכשיו, לייצב ערבות הדדית.
תלמיד: כן, זה באופן הכללי הנושא.
לא, עכשיו באופן פרטי כשאני נמצא בעשירייה אקראית, אני מקים את זה כאן, אחר כך אני עובר לעשירייה אחרת, אני מקיים את זה שם.
תלמיד: את מה אני מקיים?
ערבות הדדית. הרי אני צריך לקיים אותה בכל המציאות, כל העולם, זה הכלי שלי, אז מה הבעיה? אז כל פעם מתגלה חלק מהכלי הזה בצורה כזאת, חלק מהכלי בצורה כזאת וכן הלאה. אני אגיד לך עוד יותר נכון, שמתגלות לנו עשר ספירות, עשרה חברים, הם מתגלים לנו תמיד כאותה עשירייה, רק אני רואה אותה בפרצופים אחרים, בשמות האחרים, שונים, בכל מיני מצבים שונים, אבל זה בעצם אותם עשרה. אתה תראה אחר כך, פתאום אתה תראה אותם כמו אלו ואחר כך כמו אלו ואחרת כמו אלו, אבל זה לא נכון, סך הכול אתה רואה אותם כך, אבל זאת אותה עשירייה, עשר ולא תשע ולא אחד עשרה, תמיד.
תלמיד: אז כביכול אין לי שום אינטראקציה חיצונית עם האנשים שיושבים סביבי.
בשביל מה? איזו אינטראקציה חיצונית? אתה צריך להגיע לגילוי הכלי הרוחני. מה אתה צריך לדעת? איזו משפחה, איזו אישה, איזה עסק יש לו, איזה משהו? בשביל מה? אנחנו צריכים רק ברוחניות להיות יחד, כל הגשמיות גם כך אנחנו מזלזלים בה, מתעסקים בה מאין ברירה.
תלמיד: אז יכולתי לשבת בשולחן לבד.
לא, עם מי תעשה ערבות? אלא תגיד כך, לא חשוב לי עם מי לשבת, זו תמיד אותה עשירייה ואין יותר ואין פחות בכל המציאות. אפילו שהייתי יושב עם כל השמונה מיליארד אנשים זה גם עשרה רק שהם מחולקים כדי שתהיה לי יותר אפשרות להכיר את פרטי הפרטים שבכלי אחד. אבל גם זה סך הכול עשר ספירות. סך הכול עשרה פרצופים. פנים, לא פרצופים.
שאלה: קודם כל לפני שאני אשאל את השאלה, אני רוצה להגיד שזה כזה תענוג לראות את הכיתה בחיסרון, וששואלים, זה מעיר אותך אפילו. זה נכון מה שאמרת אתמול, אז הלוואי שנמשיך כך.
ראיתי אתמול את השיעור אז טוב ששינינו את הנושא.
תלמיד: גם אתמול אמרת שזה כל כך חשוב לראות את המבנה כבר בערבות, שזה נמצא שם, וכל הזמן לדמיין את זה שם, ולהחזיק בזה כמה שיותר. ואתה חוזר על זה כמה פעמים, ואז מסתבר ששוכחים, וזה טוב שחוזרים על זה. עד כמה זה קריטי שלא נאבד את זה?
אין חוץ מזה שום דבר. אם נאבד את זה, נאבד את הכול. איך אתה חושב לאבד את העיקרון הזה שאנחנו צריכים להיות קשורים יחד ולגלות בורא? אין לך [אפשרות], זה הכלי וזה האור שבתוכו, המילוי, זהו. איך אפשר לאבד? זה צריך כל הזמן להיות לפניי.
תלמיד: אפשר לאבד את זה דרך הסחת הדעת, בפעולות, זאת אומרת איך לשלב את זה עם הפעולות?
תקבעו ביניכם ערבות הדדית, לכן זה נקרא "ערבות הדדית", שאף אחד לא יכול להחזיק את זה לבד. ואתה צודק שאתה מעורר את הבעיה הזאת, וזה נכון, כדי לא לתת לאדם ליפול לאגו הפרטי שלו. זה נובע מתוך זה שאנחנו באים מכלי אחד.
תלמיד: אפשר להחליט שבעשיריות, בכל מיני מצבים, בזומים, להזכיר כל הזמן את זה.
בבקשה, כל הזמן.
תלמיד: שכל פעם יהיה מישהו שיזכיר את זה, שאת זה לא נאבד.
כן.
שאלה: את הקשרים בינינו אנחנו מגלים או בונים?
אנחנו בונים, ואז אנחנו מגלים שהם קיימים. אנחנו בונים, אנחנו לא יודעים מה לבנות, איך לבנות, מנסים כך וכך, כתוצאה מהיגיעה שלנו לעשות משהו, זה מתייצב תמיד בעצמו. אבל עד שאנחנו גומרים את סאת היגיעה בכל שלב ושלב.
תלמיד: המהות הפנימית של הדבר הזה קיימת?
וודאי שזה קיים, הכול קיים, שום דבר לא נשבר, המערכת כולה קיימת, היא כולה שלמה, שום דבר לא נשבר ולא נעלם ולא נאבד. אלא זה רק כלפינו, כלפי התפיסה שלנו, שאנחנו צריכים להתאמץ ואז אנחנו מגלים. למה? כי בזה תלויה ההכרה שלנו, ההבנה שלנו, התפיסה שלנו, איך אנחנו מפתחים את עצמנו, איך בונים בתוכנו יכולת לתפוס את זה במוח, ברגשות, איזה חיבורים צריכים להיות בינינו, איך אנחנו צריכים להיות בהתחייבות, בהתחשבות, בהדדיות, כל אחד נכנס לתוך השני, ואיך אנחנו פועלים כמו תאים בגוף אחד. אנחנו צריכים להשיג את פעולת הגוף הזה בכל הקשרים שלו, בזה אנחנו מעלים את עצמנו לדרגת הבורא. בהכרת המכונה הזאת, אנחנו מעלים את עצמנו להבין מהי מחשבת הבריאה, למה הוא ברא את זה בצורה כזאת, למה עשה דווקא קשרים כאלה. אליו אנחנו רוצים להגיע, זו הדרך לגלות אותו. זה נקרא "לגלות את השכל הפועל". את השכל הפועל, זה מה שאנחנו משיגים, לזה אנחנו צריכים להגיע.
שאלה: אם היינו צריכים לקחת בחשבון את מספר הפעמים שאנחנו חוזרים על שיעור, אותן שאלות, אותן השתוקקויות, היינו כמו תלמידים שכל הזמן חוזרים על עצמם. איזו תחושה עלינו להרגיש שזוהי תמיד התקדמות, יותר ממה שאנחנו מבינים באופן אינטלקטואלי?
אני אדם עם חוסר סבלנות, אבל אני יכול לשמוע שאלות ושאלות, ולמחרת שוב שאלות, אותן השאלות, כי זה לא אותן השאלות, הן לא נשאלות אף פעם מאותו רצון, תמיד אלה בירורים חדשים. ולכן אין לי בעיה שזה חוזר. זה לא חוזר, זה כבר במצב אחר, ברמה אחרת, בתנאים אחרים. בקיצור, זה בירור שנראה לנו שזה אותו דבר, אבל זה לא כך.
שאלה: אני מרגיש בסתירות. אני מבין שחבר אחד ניגש ללימוד החכמה שלנו בצורה שכלתנית יותר, חבר אחר בצורה רגשית יותר, שלישי ניגש לזה בצורה יותר אכזרית, הולך קדימה בביטחון גדול יותר. איך להרגיש את כל זה ברגש כך שזה יבער מבפנים?
זה ייקח זמן. כמו שאנחנו רואים את זה בילדים קטנים, אין להם הרגשה, אחר כך באה לאט לאט הרגשה מזה שהוא בוכה או צוחק, כך זה, או שהוא בוכה או צוחק. אחר כך יש לו יותר ויותר רגשות, יכול להבין את השני. אם הוא קטן הוא מסתכל על מישהו שבוכה מהגדולים, הוא לא מבין אותו. זאת אומרת הרגשות לאט לאט מתחילים להיפתח במשך הזמן, לכן סבלנות.
שאלה: הערבות הזאת היא בין האדם לבין העשירייה שבה הוא יושב או בינו לבין המערכת הכללית?
בינו לבין כל בני אדם שבעולם ובין המערכת הכללית. זה נקרא "עִם הכולל".
תלמיד: זאת אומרת דווקא זה שאדם יושב בעשיריות שונות כל פעם, זה דווקא כדי לבלבל אותו מההתרגלות הזאת בגופים פיזיים.
לקדם אותו לערבות. כן.
שאלה: אם קבוצת אנשים מגיעה למצב אמיתי של ערבות, האם אנחנו מתגברים על כל מגבלות העולם הזה, כמו מדינות, שמות, צבעים, או שכל זה נשמר?
אם כל העולם יגיע לערבות?
תלמיד: אם כל העולם או קבוצה קטנה כמונו.
זה אותו חוק גם בקטן וגם בגדול. אם אנחנו מגיעים לערבות בקבוצה הקטנה אנחנו משיגים שם הכול. באותן הדרגות וודאי, אבל אפשר להיות בקבוצה הקטנה ולא לצאת ממנה, ולהגיע לגמר התיקון.
תלמיד: אם בקבוצה הזאת מגיעים עכשיו לערבות, האם זה בעצם מאפשר לקבוצה להתעלות מעל הפערים וההבדלים של זמן, מקום.
וודאי. כן, זמן, תנועה, מקום, אלה דברים גשמיים פשוטים.
שאלה: לגבי העשיריות האקראיות, אנחנו יושבים פה בשיעור וכולנו שומעים ומחוברים, וחיים את השיעור בטוח, גם כל הכלי העולמי, ויש איזו הרגשה מאוד משותפת לכולם. מהי ההדדיות או מהי יותר ערבות, למה צריכה להיות יותר ערבות ביני לבין מי שיושב איתי בשולחן לעומת הערבות ביני לבין כל הכלי העולמי?
תעשה מה שאתה רוצה, מה אתה רוצה ממני? אתה חייב להיות עם כולם בקשר הדדי כזה שלהיות כאיש אחד בלב אחד. גמרנו.
תלמיד: אז מה זה המושג הזה עשירייה אקראית?
שרוצים לשבור לך את ההרגלים הארציים שלך. שתבין שאתה צריך להיות כך בצורה כזאת עם כולם.
תלמיד: ויש יותר הדדיות בין מי שיושב בשולחן?
לנתק אותך מכל מיני הרגלים גשמיים ארציים.
תלמיד: זה ברור.
זה לא כל כך ברור, אם אני יושב עם האנשים וכבר התרגלתי אליהם, אז אני כבר לא רוצה לראות בהם דברים שליליים, אני מתרגל לראות בהם דברים חיוביים, הם חברים שלי ואני סולח להם, וכולי. בעשיריות אקראיות שאני פתאום נופל לעשירייה, יותר קשה לי, ואז אני צריך יותר ללחוץ על עצמי לקבל את הכול כדי להתקבל שם ולהגיע לערבות.
תלמיד: נאמר עכשיו כולנו יושבים ושומעים את השיעור ומשתתפים בו פנימית, אין עכשיו סדנה, מה ההבדל בין היחס שצריך להיות לאדם לעשירייה שהוא יושב לידה קרוב, לבין היחס שלו לכל מי שלומד עכשיו?
שכולנו שייכים לרשת אחת, אבל הכי קרוב לי, לפעולה שלי, של הערבות שאני צריך להגיע, זה אותם אנשים שאני נמצא איתם עכשיו בקשר, בקשר ארצי, כי אני עדיין נמצא בעולם הזה ברגש ובשכל. ולכן אותה עשירייה שנפלתי עליה, אני מקבל אותה כי זה התרגיל שאני חייב עכשיו להקים ערבות ביני לבינם.
שאלה: אני מתחיל לעבוד בעשירייה חדשה, אז איך להחזיק בתוכי גם את העשירייה הקודמת? כי גם עליהם אני צריך לחשוב, הם נכנסו אל תוכי ואני אל תוכם. איך להמשיך להימצא בזה?
יכול להיות שאני יושב כל דקה במקום אחר, מה זה חשוב? העיקר שאני צריך לוותר על האגו שלי, ולקבל כל פעם מה שנמצא לפני במקום הלב שלי, וזה נקרא ערבות.
תלמיד: וכל פעם להתבטל?
בטח שכל פעם. כי מה שיש לפני זה תשע ספירות ראשונות ואני המלכות, ואני עושה על עצמי צמצום, משרת אותם, מתחבר אליהם ומוכן בהכול לעבוד בשבילם, זה נקרא שאני בונה פרצוף. ערבות זה תנאי שהפרצוף קיים. זאת אומרת, שכבר דרכו אפשר להשפיע לבורא ולקבל ממנו.
שאלה: איך להיות אורח טוב, מארח טוב, ושניהם ביחד כלפי כל החברים?
תעשה לפי רצונם זה הכול, אין יותר מה להמליץ. תעשה לפי רצונם.
שאלה: אנחנו מדברים על זה שאנחנו צריכים להרגיש את לב החבר. האם אני צריך להרגיש את הלב של כל חבר באופן אינדיבידואלי, או שההרגשה שלי לא תלויה בחבר ספציפי אלא אני מרגיש את הנקודה שבלב שלו וזהו?
זה תלוי באיזה שלב עבודה בערבות ההדדית אנחנו נמצאים. בהתחלה זה ככה וככה, אני פותח את הלב סוגר את הלב, לא יכול לקלוט אותו כן יכול וכן הלאה. אחר כך זה הולך כבר אחרת. אחר כך אני כבר יודע מה לעשות עם הלב שהוא יהיה פתוח להשפעה מהחברים, וכבר הם נכללים ועומדים בליבי. בשלבים אנחנו לומדים את זה.
שאלה: למה הערבות צריכה להיות הדדית?
זה החוק של גוף אחד אינטגרלי. שכל תא ותא נכלל מהרצונות של כל התאים, ומספק להם מה שהוא מסוגל לספק, את כל הדברים הנכונים לתפקוד שלהם. כמו בגוף שלנו.
תלמיד: הכול תלוי בי, הכול תלוי בזה שאני מבקש עבור החברים. אז למה זה צריך להיות הדדי אם הכול תלוי בי?
אבל אתה צריך לראות את המערכת שהיא אינטגרלית, שהיא כולה קשורה, שהיא עובדת בצורה הדדית, עד כדי כך שכוח אחד פועל בה. זאת אומרת מוח אחד, לב אחד, הכול פועל בתוך המערכת הזאת. אתה צריך להגיע לקליטה, לתפיסה, להחלטה כזאת, להכרה כזאת, זה נקרא לגלות את הבורא.
תלמיד: מה ההבדל בין המערכת של ערבות הדדית לבורא?
מערכת זה הכלי, מה שממלא את הכלי זה הבורא.
תלמיד: מה אנחנו צריכים להוסיף כדי להגיע לערבות אמיתית? מה אנחנו צריכים לעשות?
אנחנו צריכים רק דבר אחד, שכל חבר וחבר יהיה חשוב לי יותר ממני. כי אני צריך לשרת אותו, להביא אותו למצב שהבורא יתלבש בו. זה התנאי של ערבות הדדית.
שאלה: יש תנאי מקדים לקבלת הערבות?
נחיצות, הכרחיות, אין ברירה, טוב לי מותי מחיי. מחיי האלה יותר טוב למות אם אני לא משיג ערבות. כי בערבות, רק בערבות אני מגלה את נשמת האדם, המערכת הרוחנית, חי, נמצא בה, משפיע ומפעיל אותה.
תלמיד: אנחנו מצליחים לבטל את עצמנו על ידי הערבות, או שהביטול חייב להיות לפני?
ביטול זה השלב הראשון בגישה לערבות.
תלמיד: וזה על ידי ביטול הדדי?
"איש את רעהו יעזורו", כן, ודאי שיש כאן עניין של דוגמה, התחייבות.
שאלה: באיזו נקודה מופיע קשר פנימי יותר בין האנשים בעשירייה שמחליטים לחתור למטרה משותפת של ערבות?
נקודת הקשר שלהם זו אותה הרשת שמתגלה ביניהם. זו הרשת שמתגלה, ואז זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'". בגלל שלא רצו לקיים את הרשת הזאת אז יורדים למצרים. וכל העבודה במצרים זה להקים את הרשת הזאת ואז להתעלות ממצרים.
שאלה: איזו כוונה צריכה להתלוות למאמצים שלנו להיות בערבות?
שבלי זה אנחנו לא משיגים שום דבר רוחני. רוחניות מקבלים רק בתוך ההתקשרות שלנו שנקראת "ערבות", סוג התקשרות כזה. ומה שמתגלה בתוך הקשר הזה נקרא "בורא", בוא וראה.
שאלה: שמעתי קודם שאמרת, שאדם לפני גילוי הערבות נמצא בתשוקה גדולה שיהיה קשר בין כולם, עד שאי אפשר למלא את הקשרים ביניהם, עד שהם הופכים לשדה. מה זאת אומרת למלא את הקשרים בין החברים עד שהם הופכים לשדה?
שאני מעורר אותם לקשר, כמו שרב"ש כותב.
תלמיד: אבל מה זה אומר לעבות, למלא את הקשרים האלה?
להחיות אותם. להחיות קשרים בין כל החברים כמה שאני מסוגל, כדי שהקשר הזה יהפוך להיות לחי, ובו לאט לאט אנחנו מגלים את הבורא. הבורא הוא בסך הכול התוצאה מהמאמצים שלנו לראות את עצמנו בקשר הדדי, גילוי הקשר ההדדי שאנחנו רוצים שיתקיים בינינו זה הבורא.
שאלה: אם יש שניים, שלושה חברים שהקשר שלי איתם שבור במיוחד, האם נכון למקד את הערבות בבניית הקשר איתם, או שזה צריך להיות משהו כללי? האם צריך לבקש תיקון על השבירה הזאת במיוחד או לא?
רצוי לעבוד באותה הקבוצה שקבעתם, ולא לקחת ממנה חצי או רבע.
שאלה: מה זאת בעצם הבקשה מהבורא אם זה משהו שאני רוצה להגיע אליו, מה זה נקרא שזאת בקשה?
אני לא מבין איזו בקשה יש לבורא. הבקשה מהבורא שאנחנו נתחבר יחד כדי לתת לו מקום להתגלות.
תלמיד: כל העניין של הבקשה ממי או ממה לא ברור לי. ממה אני מבקש, האם הבקשה זה רק איזה מצב עתידי?
עתידי, שיהיה עתידי, כוח שעתיד להתגלות, אתה מבקש ממנו שהוא יעזור לך.
שאלה: בתהליך שלנו, בסופו של דבר אנחנו משיגים את הערבות או משיגים חיסרון לערבות?
גם זה וגם זה.
תלמיד: מה ההבדל?
יש הבדל, זה החיסרון וזה כבר הביצוע.
תלמיד: זאת אומרת אני צריך לשים לי מטרה לגלות את הקשר הזה?
המטרה שלי זה לא חיסרון. המטרה שלי זה לגלות את הבורא כדי להיטיב לו ולא לגלות חיסרון. חיסרון בדרך משיגים, גם מברכים על החיסרון הזה ודאי, כי זה הכלי.
שאלה: אני מבין שאנחנו כולנו תלויים זה בזה כמו גלגלי שיניים שמקושרים ומסתובבים כולנו יחד. אבל זה מרגיש כאילו אתה מסתובב חופשי וזה נמאס כבר. איך מרגישים יותר תלות באחרים?
בעשירייה, אתה מתחייב לבנות ביניהם קשר. יש לך לזה היום כל היום. אתה חייב משך היום לבנות ביניהם את הקשר, בין כולם. אתה עשירי אחראי על תשעה שיהיה קשר ביניהם עד הערב.
תלמיד: ובלי זה?
ובלי זה אל תבוא.
שאלה: אנחנו לומדים שלמעשה למרגלות הר סיני הערבות ניתנה כי הייתה הכרחיות וצורך לפני קבלת התורה.
כי בלי זה אי אפשר לקבל את התורה.
תלמיד: הייתה הכרחיות, אחרת אי אפשר לקבל. איך מתעורר באדם צורך לערבות שלכאורה אין צורך בזה, אין חיסרון לזה לאדם?
ודאי שאין חיסרון.
תלמיד: איך מתעורר או איך מעוררים, למה שאני אעשה ערבות עם מישהו?
כי אתה רוצה להגיע למטרת החיים. מטרת החיים שאתה נמשך אליה, אתה לא יודע איפה היא נמצאת. מסבירים לך שהיא נמצאת בקשר הנכון בין בני אדם. כי היה פעם קשר נכון ושם היית נמצא, ושם היית מגלה את העולם העליון, גן עדן, כמו אדם הראשון, אתה חלק ממנו בגן העדן, ואחר כך המצב הזה נשבר. עכשיו אתה רוצה להגיע בחזרה אליו. אז אתה צריך להתחבר עם האחרים.
תלמיד: כשזה בקבוצה קטנה כמו שלנו, שאנחנו לומדים ביסודיות ובעקביות, זה נכון. אבל אני רואה בעולם ההפך, אם איזו מדינה נופלת כולם שמחים לאידה, לא רוצים לעזור.
אתה רוצה שכבר מדינות יתחילו לעסוק בזה?
תלמיד: בוודאי. למה לא?
יופי. אז תן להם דוגמה.
תלמיד: דוגמה?
כן.
תלמיד: רק ההפך אני יכול להיות.
תן אתה דוגמה למדינות.
תלמיד: אני אישית אתן דוגמה?
כן.
תלמיד: טוב, אני יכול רק בקבוצה הזו.
איך שאתה תתנהג בעשירייה שלך כך המדינות יתנהגו זו עם זו.
תלמיד: בעשירייה?
כן, מבטיח לך.
שאלה: בעשירייה אקראית, איך להגיע מהר להרגשה של תלות ושאנחנו תופסים אחד את השני, שלא נותנים לברוח?
עד כמה שאדם פותח את השכל והרגש שלו, מוח ולב, ממש כל הזמן, כל הזמן לדבר על זה, לחשוב על זה, לשמוע שרק בקשר בינינו אנחנו מגלים את הרוחניות, את הבורא, העולם העליון, בתוך הקשר בינינו. בינינו. זאת אומרת, שאנחנו צריכים לעשות רשת קשר בינינו ובה, לפי עוצמת הרשת, לפי צורת הרשת, אופני הרשת הזאת, לפי זה אנחנו נגלה את העולם העליון.
תתאר לעצמך שאתם מתקשרים בחוטים כאלה ביניכם ובצורת החוטים, במידת החוטים, בעוצמת החוטים, בצבע שבהם, ברגש שבהם, בנתונים שבהם, איך שהם באים ומתקשרים ביניהם, זה ייתן לך את צורת העולם העליון והבורא שנמצא בתוכם. אתם בונים את העולם העליון ואתם בונים את הבורא. כתוב אפילו "עשיתם אותי" ואתם עושים אותו שנמצא בתוך הרשת. אתם מייצבים את הרשת כדי לתפוס את הבורא. זה הלוויתן.
שאלה: איך להתכונן שכל רגע הוא כזה, שאני לא אברח מהערבות אלא אחפש את הקשר?
תנסה. זה דבר מאוד מיוחד, ניתן למחקר, למחקר אנליטי, סינטטי, זאת אומרת, פירוק, חיבור, ככה וככה וככה. תנסה איך אתם יכולים בהתקשרויות ביניכם לבנות שלד, תבנית לעולם הרוחני. "אתם עשיתם". אתם עושים אותו. אתם בונים את העולם הרוחני והכוח שנמצא בו נקרא "בורא". אתם עושים את זה.
מה זאת אומרת עושים את זה? כי בהתקשרות ביניכם אתם בונים פרצוף. פרצוף זה שלד של העולם הרוחני והאור שממלא את הפרצוף בכל התנאים של השתוות הצורה זה הבורא. התגלות הבורא בנברא.
תלמיד: אני עדיין מנסה לראות איך אני מתכונן לזה שאני בכל רגע אפגוש עשירייה אקראית כזאת או כזאת.
מה זה חשוב?
תלמיד: זה כול ההבחנות שאני צריך לאסוף בעצם. איך לא לברוח? כי הטבע תמיד רוצה לצאת מהתלות ההדדית, לא רוצה להרגיש קשור לכולם.
זה נכון.
תלמיד: איך להכין את עצמי לזה שכל פעם אני לא אברח?
מאמץ אישי, תמיכה מהחברים ותפילה לא-לוקים. יותר מזה לא יודע. יש עוד דבר שנקרא "מזל", אבל זה לא תלוי בך לכן אני לא מזכיר.
שאלה: אם יש כמה חברים שיושבים בשולחן אחד והעשירייה היא בכלל לא אותם הפנים שאני רואה, אז מה זה העשירייה הפנימית? הפנים יכולים להתחלף כל שנייה.
אבל זה טוב כי אני כבר לא תולה את ההצלחה שלי בפרצופים האלה ואיך שמתייחסים אלי כך או כך, אלא זה הכול תלוי ביחס שלי אליהם ולא ביחס שלהם אלי. אני צריך לעלות למעלה מהאגו שלי ולהשתדל לגרום להם מתוך ליבי, כל מה שאני רק מסוגל כדי שהם יתחברו ובחיבור הזה הם ייקחו גם אותי וכך אנחנו נגיע לעשיית הכלי לבורא.
תלמיד: שהם ייקחו אותי לחיבור הזה?
כן. בטח.
תלמיד: מה זה אומר?
אני מתבטל כלפיהם ובצורה כזאת אני מוכן להיות קיים. כשאני מתבטל כלפיהם זה לא נקרא שאני תינוק ונמצא ביניהם. אני מקבל את הרצונות, התשוקות, התנאים, החוקים שיש בהם, אקבל כדי לשמור ואז אני נעשה כמוהם. ההתבטלות מביאה אותי להזדהות, להשתוות. לא להיות פחות. אנחנו חושבים שאני מבטל את עצמי אז אני כאילו אפס. אני כאילו אפס באגו שלי אבל יש לי מלא כוחות ושכל, רגש לקיים מה שהם רוצים. זאת ההשתתפות בערבות.
שאלה: בשתתפות בערבות יש את ההתנגדות שמתגלה תמיד בצורות חדשות ומעניינות. מה בהתנגדות הזו או בהיפוך של המצב השלם גורם לי להבין את הבורא יותר נכון?
דווקא ההתנגדויות, התנגשויות, בלבולים, עוזרים לי לגלות עוד ועוד ועוד כל מיני אופנים, צבעים בגילוי הבורא.
תלמיד: זאת אומרת, אם אני ממש עומד על הדעה שאני חייב לראות בחברים תמיד מצב מרומם, אז הם יהיו באמת במצב הזה?
תנסה.
תלמיד: כאילו זו מן מלחמה בין היחס שלי לבין מה שאני רוצה לראות אותם.
נכון. תנסה.
תלמיד: כן, אנחנו מצאנו את הדף של השאלות.
זה מתוך זלזול.
תלמיד: לא. זו פשוט הייתה בעיה טכנית.
בעיה טכנית, בסדר.
שאלה: שאלה ראשונה, ערבות נבנית מתוך עבודה על פני דחייה, או מתוך הדחקה של הדחייה?
לא. מתוך דחייה. אני דוחה כל דבר שהוא בעיני בינתיים, לעת עתה, מפריע לי להגיע לערבות.
שאלה: מה זה ערבות, וכלפי מה אנחנו חייבים להיות ערבים?
אנחנו צריכים להיות ערבים כלפי זה שכל אחד יתכלל בעבודה משותפת, כדי לגלות את הבורא.
שאלה: האם בערבות אנחנו עובדים רק בקו ימין?
לא. לא יכול להיות. קשר הדדי לא יכול להיות רק בסימן אחד. פלוס, מינוס, חייב להיות מכל אחד. אני מוכן לקבל את הכול, ואני חייב להשפיע לכול, ורק בצורה כזאת הרשת חיה.
שאלה: ואיך לא בורחים לקשר חיצוני בלבד בעבודה עם הערבות?
אנחנו מחזיקים גם בזה. זה חלק מהערבות שאנחנו מחזיקים את כולם בערבות, לא לברוח מלקשר החיצון.
תלמיד: אולי זו שאלה שכבר נשאלה. אתמול התחלנו לשבת בעשיריות אקראיות וראינו שנפלנו לאיזו תרדמת, לאיזו טשטוש, ערפול שהיה בינינו.
משהו נורא. אם לא האורחים הייתי באמצע שיעור הולך, פשוט בלי אף מילה הייתי עוזב והולך. כי עם קהל כזה אני לא מוכן לעבוד, אפילו לשבת יחד.
תלמיד: זה מעניין, כי הרבה חברים ששמעו את הדברים שלך אמרו, לא הרגשנו בכלל, הרגשנו שיעור חזק, התפעלות חזקה, על מה רב מדבר?
הרב מדבר שאתם ישבתם מול סטנדאפיסט שצריך כאן להופיע כל הזמן לפניכם, ולעשות איזה רוח, במקום זה שאתם תצטרכו לעשות את הרוח בעבודה הדדית ביניכם.
שאלה: האם יש קשר לזה שהיינו בעשיריות אקראיות, שהתחלנו להתערבב בינינו? זה נובע הערפול והכבדות שהיה לנו?
אני לא יודע. אני רואה בזה פשוט צורה בלתי נסבלת, ואני לא מבין למה אתם לא מודעים לזה.
תלמיד: עובדה, לא היינו מודעים. השאלה היא איך כן לפתח את המודעות לזה, לתקן את זה, כי היום יש כן התעוררות.
אתם חשבתם לעורר את החברים שישבו לידכם? לא. אתם כל הזמן, כל אחד היה נרדם בתוכו. אתה לא יכול להגיד שהיה שיעור מיוחד, מצב רוח מיוחד, היה מצב רוח מיוחד בזה שכולם היו ככה, כל אחד בתוך עצמו בדאון.
תלמיד: אז גם על זה שמעתי שיש הכבדה, כבדות, יש תקופות כאלה.
כן, ואתם מסכימים, ככה יושבים ארבע מאות איש ומסכימים. אני מבין רק דבר אחד, חבר'ה אנחנו עכשיו הולכים לישון, כמה? חמש דקות, עשר דקות, אנחנו הולכים לישון. שמים שעון מעורר, או נגיד חבר, שהוא יהיה תרנגול, וכולם הולכים לישון. אני מבין שזו פעולה חברתית, בהסכמה, ברצון, זה טוב. אבל שאתם ככה סתם הולכים, ושעות של שיעור הופכים לכזה דבר, זה גרוע מאוד.
תלמיד: אז מה נדרש בדיוק?
נדרש? נדרש לתת דין וחשבון משך כל הזמן, מה אני עושה עכשיו עם עצמי, עם הזמן שלי, עם החברים שלי, עם הרוח הכללי שישנו בחברה, האם אנחנו מכינים מרגע לרגע את החברה הזאת לגילוי הבורא. אם אנחנו עוזבים את זה, אז כבר הסוסים הולכים. אנחנו בעגלה, אבל הסוסים הולכים כבר לכיוון שלא אנחנו מכוונים אותם.
תלמיד: אני רוצה לשאול על השבוע של הכנסים, כי אנחנו נחליף עשיריות בקצב מסחרר כל פעם עשירייה אחרת.
זה לא חשוב, אתם לא תרגישו שאתם בכלל נמצאים באיזה עשירייה. מה זה חשוב איזה עשירייה, העיקר שאנחנו מייצרים בינינו כוח הערבות, ושאנחנו אחרי הכנס אפילו נפרד ונהיה בכל מיני צורות האחרות, אבל אלפי אנשים שנמצאים בצורה כזאת בערבות, כבר לכל מקום שהם באים הם יודעים שצריכים להיות בערבות, ולא שאני צריך לאותה עשירייה שלי המיוחדת, אחרת אני לא. למה?
תלמיד: כי בכל פעם שאנחנו יושבים בעשירייה חדשה, יש איזה קרום כזה שצריך לקרוע אותו כל פעם מחדש.
למה? הם מלכתחילה.
תלמיד: עובדה.
תדברו מלכתחילה שאנחנו כולם מבינים שצריכים לפתוח את הלב, ולפתוח את המוח, ולהתחייב בכללי ערבות שאנחנו צריכים להיות מקושרים יחד למערכת אחת, כמו בגוף אחד, שאין שום דבר אחד כלפי השני, ומה שיש לך אתה צריך לבטל את זה כך שיהיה לך לב פתוח לכולם. לב אחד. זה הופך להיות ללב אחד.
תלמיד: איך אתה פותח את הלב ככה מיד, בלי עקבות?
לא, זה לא יכול להיות, אני צריך איכשהו בכל זאת הכנה, "הכול במחשבה יתבררו"1, לא יכול להיות סתם ככה. אני נברא, אני מגיע מתוך האגו שלי, מתוך הרצונות הפוכות מהתכלית.
תלמיד: אז יש פה נקודה שבמקום להתחיל לפתוח את הלב, הוא מתחיל להיסגר ולהירדם.
אז בשביל מה באת? מה עושים חברים לידך? מה אתה מדבר בצורה כזאת? כך אתה נמצא בשיעור שאתה רוצה להירדם? ישנם כאלו מקרים, ישנם כאלו שיעורים, אני מבין. אבל לא במצב שאנחנו נמצאים לפני הכנס, וכולם יחד.
שאלה: אז רק ברמה הפרקטית, ומה שגם ענית לחבר, נתת לו תרגיל עד הערב לחשוב על תשעה החברים שעד הערב הם מבחינתי בקשר, הם בערבות.
מה זה בערב?
תלמיד: מה?
מה יהיה בערב?
תלמיד: אתה אמרת עד הערב לחשוב, אם לא אל תבוא.
דרך אגב, יש שיעור היום גם בערב, אתם יודעים? מחמש עד שבע. זה לא שייך לאלו שחייבים להיות בהפצה.
תלמיד: המיקוד הזה במהלך היום על תשעה חברים, באיזה עשירייה אני עושה את זה?
באיזו עשירייה שאתה רוצה. בעשירייה שישבת איתם, מה זה חשוב?
תלמיד: אלה, הגופים האלה.
כן.
תלמיד: לא בעשירייה הטבעית, המקורית שלי.
לא, לא כדאי. אני רוצה שאתם תרגישו יותר מהר מה זה כלי של ערבות שהוא לא במסגרת בהמית. מה רע לך להיות עם אלו? בקיצור יש לך עשירייה, יש לך באמת עם מי לשבת, עם מי לדבר, על מי לחשוב, ואני גם לא מבין למה אתה מסתכל על הפרצופים האלה? מה זה חשוב לך לזכור את הפרצופים?
תלמיד: מחפש איזו נקודת אחיזה. בשיעורים כאלה שהם מאוד חזקים ואנחנו באמת נכנסים לתוך הנושא, אם לא הייתה בינינו סדנה ולא יצרנו משהו, אז נגמר השיעור, ועוד אם זו עשירייה אקראית.
אתם צריכים את זה. את התבנית הזאת אתה צריך לקחת. זה בטוח. גם אני לוקח מכול שיעור ושיעור תבנית ואיתה אני הולך.
תלמיד: תבנית פנימית והמילים נצרבות בלב, אבל הקשר בין החברים שיושבים עכשיו בשולחן הוא כאילו רופף.
אתה צריך לראות קשר עתידי מה שאתה רוצה שיקרה ולאן, ועליו אתה צריך להתפלל, אליו אתה צריך להתקרב. זה מאוד מעשי, אני אומר לכם, זה מאוד מעשי, זה נמצא לפנינו, זו ממש ברכה שזה מתגלה לפני הכנס ולא צריכים הרבה זמן כדי להתגייס, להשתוקק לזה ושזה יקרה. הכנס יכול להיות כנס של גילוי הבורא לנברא. וודאי שהעבודה שלנו הרבה יותר קשה. אם הייתם באיזו קבוצה קטנה אי שם, 10-20 אנשים, לא יודע כמה, לומדים כך וכך, אז היה לכם יותר קל. כאן אתם נמצאים כקבוצה של עולם חדש. זה כל העניין, קבוצה של העולם החדש. אתם עכשיו מתחילים לפתוח מקום כניסה לרוחניות לכול האנושות.
ואנחנו קשורים כך עם כל האנושות, אתם סוחבים אחריכם את כל האנושות. ודאי שזה הרבה יותר קשה, אבל זה נקרא דור המשיח, זה הדור האחרון. ויש כאלו שיטות שאפשר בקלות, כאילו, להתחיל להרגיש איזו רוחניות, אבל זה לא מה שהבורא דורש. דווקא את הצורה הזאת שתהיה מוכנה למשוך אחריה את כל העולם.
שאלה: איך עלי לפתח הרגשה לרצון לבורא אצל החברים שלי, כאשר לי אין אפילו הרגשות, אפס מוחלט, ואני רוצה לרצות להרגיש את הרצונות של כולם?
להתבטל, להתבטל. אני בא עכשיו כמו לתפור משהו. בתפירה, אני בא עכשיו לעשות קשר בין כולם. קשר בין הלבבות. אם אני לוקח את הלבבות שלהם ואני עושה ביניהם תפר עם חוט ומחט, קשר ביניהם ומחבר את כל הלבבות האלה, יש שטח ובשטח הזה אני מגלה את הבורא. הבורא שלי, השטח שלי, בזה שאני חיברתי את הלבבות שלהם. אז אם במקצת אני מתאר לעצמי את הלבבות וכך יכול לחבר אותם, אני כבר בניתי את הנשמה שלי.
שאלה: מה ההבדל בין ערבות בקטנות לבין בגדלות והאם יש קשר לעבודה בג' קוים?
ערבות זה סוג הקשר בין תר"ך החלקים של הנשמה שנשברה וסוגי הקשר ביניהם המתגברים, המתאחדים, מתאחים, זה כל סולם המדרגות. ובהתאם לקשר בין החלקים האלו, שאנחנו רוצים לתפור אותם יחד, במידה הזאת אנחנו מגלים את הבורא. בקשר של שורש א', ב', ג' אנחנו מגלים את העולמות, ובקשר האחרון, העליון מזה, אנחנו מגלים את הבורא.
שאלה: רב"ש כותב ש"כול מתנה שנותן לחברו הוא כמו כדור שפוגע בלב האבן."2 האם יש לזה קשר לערבות?
זו הכנה. על ידי זה אני מעורר את הלב של החבר והוא מתחיל להתקשר אלי ואני אליו, וככה עם כולם בתוך עשירייה. ואני צריך להיות מוכן לסדר את הקשר הזה עם כל אחד ואחד בעולם.
שאלה: מי בוחר את העשירייה, האם זה אני אותם או הם אותי?
אפילו שאני בוחר זה לא אני בוחר, זה הבורא מסדר לי מאחרי הקלעים. אין שום דבר שהאדם מסדר ואין מקרים בעולם. הכול מסדר הבורא.
שאלה: אם נגיע לערבות בינינו האם גם אומות העולם ירגישו בכך?
כן. גם כך הם מרגישים רק עדיין לא מודעים לזה ממש. אבל מרגישים שמשהו מגיע ומשהו מתקרב, ומשהו מתעורר מתוך אי ההבנה איך העולם קיים, בשביל מה קיים, מה קורה. רק תבינו שכול אותן הפעולות המוגזמות שישנן בדור הצעיר, נגיד שהיום נמצא באנושות, סמים, ורציחות, ובעיות, ובלגן מעל החיים הבהמיים, הנורמליים, זה הכול מפני שאין מטרה, הכול מפני שהם נמצאים בתסכול ולא יודעים מה לעשות עם עצמם.
ברגע שיתגלה שישנה מטרה וישנה דרך, ויש אפשרות להתרומם מהעולם הזה, אז אתה תראה כמה אתה תקבל אנשים., דווקא הרשעים. זאת אומרת אלו שעוסקים בכל מיני צורות רק כדי למלאות את עצמם, כדי להגיע למשהו, מחוסר הבנה, מחוסר הרגשה, מעצבים ומהכול, דווקא הם יבואו. כי הם צריכים משהו לקבל ואין להם. ולפי זה אנחנו צריכים גם לסדר את הפנייה אליהם, וזה יתגלה.
שאלה: רציתי לברר את המצב שעברנו אתמול. כשהגעתי לשיעור, אני עצמי הייתי מעוך. בזמן שישבתי בשיעור היה מצב מאוד מורכב. ואפילו שהייתי נוכח בשיעור לא ממש הייתי נוכח. אבל הייתי מודע למצב, והייתה מלחמה פנימית מתמדת. כשמקבלים את היכולת הזאת מלמעלה, לפחות להיות מודע למצב, מה בדיוק אפשר לעשות מנקודת המבט של היחיד? והאם עליך ליידע את העשירייה לגבי המצב שבו אתה נמצא, ואיך הם יכולים לעזור לך בזה?
כתוב על זה, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות, תעשה". מה לעשות? יש הרבה אמצעים. אתם צריכים לחפש. אני לא יכול להגיד. אני לא יכול. אבל אין ברירה, אנחנו חייבים לא להסכים עם אותו מצב שבו אנחנו פתאום נופלים. וניפול עוד ועוד. חייבים לא להסכים ולהשתדל לקום כמה שיותר מהר. אני מסתכל על האחרים, אני רואה שהם נרדמים. אני צריך להבין שזו אשמתי, שאני לא דואג שהם יהיו ערים. ואני מסתכל עליהם, הם נרדמים אז גם אני יכול להירדם קצת, לא נורא, צרת רבים חצי נחמה. זו הבעיה.
שאלה: הקשר עם הרב, השאלות, התשובות, מאוד מעורר, אולי אפילו שנה קדימה. איך לעשות שגם החברים יעוררו אותי באותה צורה?
זה ההבדל בין הרב לחברים. החברים יכולים לעשות את התפקיד שלהם, מה שהרב לא יכול. והרב יכול לעשות את התפקיד שלו, מה שהחברים לא יכולים. צריכים גם את זה וגם את זה. אתה לא יכול להיות רק עם חברים בלי הרב, ורק עם הרב בלי חברים.
אני הייתי עם הרב"ש ואחר כך הוא אמר לי, אתה צריך חברים. אז הלכתי לאיזה מקום, הבאתי משם קבוצת בחורים. הם התחילו ללמוד, הייתי קצת מעורב איתם. אחר כך, אחרי זמן מה, הרב"ש אמר "עזוב, אנחנו, אתה ואני חברה". הייתה לי אמנם איזו קבוצה, חמישה, שישה חברים, אבל זה היה כך פורמלית. כך הוא עשה.
מה שאני ממליץ, שחייבת להיות קבוצה לכל אחד. חייב כל אחד ואחד כל שיעור בוקר להפוך אותו לשיעור של ערבות, כי אין לנו יותר מה לעשות אלא להשיג את הערבות בינינו, וזה העיקר שאנחנו צריכים להשיג בכנס. וזה נקרא "חיבור" למקום אחד, למקור אחד. זה נקרא "הכנת הכלי לגילוי הבורא". זו בעצם המטרה של החיבור שלנו. נקווה שאנחנו נגיע לזה, נתחיל בזה.
שאלה: בעל הסולם כתב שהתורה תינתן כאשר כולם יהיו ערבים זה לזה. רציתי לברר מה זה התנאי הזה. זה כאילו העם הפנימי שבי? הרצונות שלי? או העשירייה שלי? או כל הקבוצה שלנו? אם אפשר לחדד.
זה התנאי, או הייתי אומר הסימן של הכלי. שיש בין כל החלקים השבורים שלו, קשר שנקרא "ערבות". ובמידת קשר הערבות שבין החלקים השבורים נמדדת עוצמת הכלי, הגובה של הכלי, או בעביות שורש, א', ב', ג', ד', של המסך וכן הלאה, בכל מאה עשרים וחמש המדרגות. זאת אומרת כל סולם המדרגות הוא במידת היישום, האיחוד של החלקים השבורים, עד כמה שהם יכולים להיות קשורים זה לזה, נכללים. אחר כך אנחנו עוד נדבר על התכללות הספירות והפרצופים זה בזה, משניות, שלישיות וכן הלאה. וכל זה במילים אחרות נקרא "ערבות".
שאלה: אני לא מצליח להבין איך להשתמש בכוח ההדדיות הזאת בצורה נכונה, כי עובדתית אני לא מצליח לעורר את החברים.
אז יש כאלה שמסוגלים יותר טוב, יש כאלה שמסוגלים פחות טוב. זה ודאי. יש כאן חבר שהוא יכול לעורר יותר, או החבר ששר, ועוד כל מיני כאלה. מהצורה הטובה. יש כאלה שמעוררים את החברה מהצורה הרעה, יש כאלו וכאלו. אז מה זה שאתה לא יכול לעורר? זו עבודה שבלב. זה לא שהם יודעים לשיר, והוא יודע כך להגיד, זו עבודה שבלב. אתה יכול לגרום לכל העשירייה הרוחנית שלך, הווירטואלית, התעלות, קשר. אתה נמצא כל הזמן בקשר עם המון אנשים, עם החברים שלנו שבעולם, אז מה הבעיה? אני לא מבין.
שאלה: אמרת שנניח אם החבר ישן, אני אשם שהוא ישן?
כן, אבל מהרגע שאתה רואה את זה. מעכשיו והלאה הכול תלוי בך. לפני זה לא גילית, לא ידעת, לא גילו לך מהשמיים. אבל ברגע שמגלים לך, אתה כבר אשם.
תלמיד: עכשיו אני חושב והוא ממשיך לישון, אז כנראה שאני לא עושה את הערבות הנכונה.
נכון. תתחיל לצעוק בלב עד כדי כך שהוא לא יוכל לישון.
תלמיד: ואם אני לא מצליח, כי עובדתית אני רואה שהוא ממשיך לישון, אז יש משהו שאני לא עושה בסדר.
נכון.
תלמיד: אז יש כוח הדדי, אחרת, משהו חוץ ממני שהוא נמצא חברה, שאם אני יודע להפעיל אותו, אז אני אוכל להעיר אותו, נכון או לא?
ויותר נכון, אחרי כל החברה, את הבורא. אל תשכח עליו. שאם אתה מפעיל אותו בטוח החבר מיד יקפוץ.
תלמיד: אמרת קודם בשיעור שהערבות ההדדית זה כאילו הכלי, והמילוי זה אין עוד מלבדו.
זה בבניית הכלי. אבל אם אתה רוצה לעורר את החברים לערבות, אז אתה צריך לעשות את זה גם דרך הבורא. כי סך הכול ההתעוררות באה ממנו.
שאלה: לגבי הערבות במשך היום, איך זה עובד כל פעם כשאני פוגש בחברים?
לא צריכים להיפגש, לא צריכים לקבוע שום צלצולים אפילו, תעשו אבל תנסו כל הזמן להיות בהרגשה הזאת, כל הזמן בלי לצאת ממנה וזהו, הכי פשוט. כל הזמן, ואתם תראו עד כמה שפתאום אתם מקבלים התעוררות, פתאום תזכורת, פתאום זה כך קורה.
תלמיד: בעצם השאלה היא, אם בכל רגע יש לי מפגש עם עשירייה אקראית, עם מי אני עושה ערבות במשך היום?
עם העשירייה. "עשירייה", זהו. אותו מבנה, אותה הנשמה שבה אני מצפה לגילוי הבורא. אין לי עשירייה ממש, אני רוצה שכולם יהיו מחוברים ונכללים כך שאין ביניהם [כלום] חוץ מהנטייה ההדדית הזו, כמו בגוף אחד, כמו ברשת הנכונה, ואז הבורא מתגלה.
מה יש לי מזה שאני אתאר את הפרצופים, תגיד לי? או במקום פרצופים אפילו שאני אתאר לעצמי את התכונות האנושיות שלהם, קצת רגזן, קצת פזרן, קצת כזה, קצת כזה, מה שאני מתאר באגו שלי? הכול זה שקר מראש.
תלמיד: מה הדמות שאני רואה לפני כשאני חושב על המושג "עשירייה", מה זה, זה רשת קשר בין כולם, זה רגע חיבור שהרגשתי?
זאת רשת הקשר בין כולנו, שברשת הקשר הזאת כל אחד נעשה חופשי ודווקא זה פוטר אותו מהרצון לקבל שלו. החברים מחייבים אותו להפסיק להרגיש את הרצון לקבל. הוא לא מרגיש, לא שהם מחייבים אפילו, הוא רואה "נעלם הרצון לקבל, אני כבר לא חושב, איך זה שאני לא חושב על עצמי, על הרגע הבא, על משהו, אני חושב רק על כולנו, מה קורה לי, השתגעתי, אולי איזה וירוס באוויר", ממש כך, זה מה שקורה בערבות ההדדית.
תלמיד: ברשת הזאת כלולים חברים בכלי העולמי, כל האנושות, הנשמה הכללית?
כל האנושות, כל הדורות, הכול ברשת הזאת, זאת נשמת אדם.
תלמיד: וכל פרט ברשת הזאת, איך הוא בא לידי ביטוי ברשת, זה נקודה, זה כוח, מה זה?
איפה בעל הסולם כותב שבהתחלה נראה לאדם שזה נקודה כללית, הנשמה הקטנה ואחר כך מתגלה לו?
תלמיד: "ששים ריבוא".
"ששים ריבוא נשמות". זהו.
תלמיד: אני מנסה לחשוב איך אני מתאר לעצמי את הרשת הזאת חוץ מדברים גשמיים שעוברים לי בראש. מה מחבר בינינו, ומי הם ה"בינינו" האלה? מי זה, זה נקודות, זה שאיפות, השתוקקויות, כוחות?
זה רצונות שונים, שכל אחד מעל הרצון שלו פועל לטובת האחרים, כדי להחזיק אותם בחיים, וזה כל הקיום והחיות שלו. אין שום דבר לעצמו באף אחד, רק בזה שהוא פועל מעצמו לטובת החברים, וכך הרשת מתקיימת, ואז מתגלה בה כוח הבורא. אני לא מבין למה קשה לתאר את זה.
שאלה: המיקוד צריך להיות על רשת הקשר, על הקשרים בינינו, או על השדה עצמו?
על הרשתות, על הרשת. על רשת הקשר בינינו ולא על הצמתים. הצמתים הם אגואיסטים, צמתים זה אגו, והקשרים ביניהם בנויים על ידי זה שכל צומת וצומת צריכה להיות מכוסה בצמצום והמסך, ובאור חוזר שלו, כך הוא מתייחס לאחרים.
תלמיד: בדיוק בגלל זה אני שואל כי גם בגשמיות כשאנחנו נותנים דוגמאות נניח אנלוגיה כזאת מהמוח שזו רשת נוירונים, אבל המקום שבו יש את מה שהכי חשוב זה הסינפסות.
לא, כך זה אצלנו מפני שאנחנו צריכים לגלות את השכל שלנו, אבל כאן אנחנו צריכים לגלות את הבורא.
תלמיד: אבל בצמתים בינינו יש חיכוך, שם יש כביכול איזו עבודה?
אין עבודה בצמתים, רק כל אחד מעל עצמו.
תלמיד: בסדר. אז לנסות כמה שיותר להחזיק איזו תמונה שהיא עכשיו אמורפית לגמרי אבל של איזה שדה של רשת קשר?
הרשת היא מה שאנחנו מקיימים, זה מה שאנחנו מחזיקים. כל הסינפסות האלו, הקשרים האלו הם אגואיסטים, שכל אחד ואחד צריך לבנות מעליהם צמצום, מסך, אור חוזר, ועל ידי האור חוזר שיוצא מכל קשר וקשר, מכל אגו ואגו, הם מתקשרים ביניהם בלהשפיע זה לזה, וביניהם לבנות בצורת השפעה כזאת, תנאי לגילוי הבורא.
אם הרשת הזאת תתחיל להתקיים בצורה הדדית שכל אחד יעבוד עבור האחרים, זה יקרא כבר "כוח ההשפעה הכללית", זה נקרא "גילוי הבורא", "אתם עשיתם אותי", והבורא נמצא מחוצה לזה? לא, אנחנו עשינו אותו.
תלמיד: ולתת במהלך היום לעבודה הפנימית, למחשבה, לרצון להיות ממוקד רק בעשירייה שעכשיו אני יושב איתה, או להתרחב, להתפרש על פני כל הכלי העולמי?
רצוי לראות את זה מכאן ועד שזה מכסה את כל המציאות הרוחנית, עד האינסוף. כך אנחנו עולים בכל סולם המדרגות, שעוד יותר, ועוד יותר מצטרפים לאותה רשת וכך מחיים את גוף אדם הראשון.
שאלה: חבר בעשירייה שלנו נתן לכולם במתנה חולצות לבנות יקרות. זאת דוגמה טובה לערבות?
הוא רוצה לעשות בזה טוב. הדוגמה הכי טובה לערבות שהוא באמת תומך בכל הלב בחיבור ביניכם וכל הזמן משתדל להחזיק את החיבור היפה.
שאלה: האם אתה יכול לתת דוגמה של גילוי הערבות כלפיך, מה נוגע ללב שלך?
כתוב "הכול במחשבה יתבררו" והכול מגיע דרך הלבבות ולכן אנחנו לא יכולים לגלות, לא מחשבה ולא פעולות בלב. באיזו צורה חיצונה אנחנו יכולים לעשות את זה? על ידי זה שמתאספים לכנס, סעודות, ישיבות חברים וכן הלאה. זה הכול. אם אני רוצה שכל זה יתקיים בכל שיעור ובכל ישיבת חברים ובכל דבר, זה בצורה חיצונה קיום הערבות.
תלמיד: שאלתי לגבי דוגמה של ערבות שקשורה אליך. מה נוגע לך ללב, מעורר אותך?
מעורר אותי לערבות יותר מהכול זה שאני רואה את המציאות, את האנושות השבורה אומללה, שהבורא מאוד מצטער כך להציג לי אותה.
זה לא עשירייה וזה לא קבוצת בני ברוך, אנחנו סך הכול ראש של המבנה הזה, אלא כל הגוף הזה, שבהם רוצה הבורא להתגלות, כל השמונה מיליארד אנשים האלו, זה יותר מעורר אותי לערבות.
שאלה: אם אני אשקר לעשירייה ואני אגיד לחבר שהוא יכול לסמוך עליי בכול זאת פעולה נורמאלית?
אם תגיד לעשירייה כאילו שאתה נמצא בערבות, רוצה להיות בערבות, זה טוב, זה טוב. אנחנו כך תמיד גדלים, גדלים מהמצב הנוכחי ומהמצב הבא שאליו אנחנו רוצים להגיע. בכל מצב ומצב צריך להיות המצב הנוכחי ומצב שאליו רוצים להגיע, אז נקרא שאנחנו מתקדמים וגדלים. אם אתה הופך להיות כזה שאתה כבר לא רוצה להתקדם, אז אתה כבר הולך למות.
שאלה: אם משיגים כזאת ערבות בעשירייה שההצלחה הפרטית מתחלקת בין כולם ברוחניות וגם להיפך, גם הנפילה האישית מתחלקת בין כולם, האם זה בסדר?
זה נכון, כי אתם סך הכול כלי אחד. לא יכול להיות שבעשירייה מישהו ירוויח יותר וירוויח פחות. בניתם כלי? כולכם תקבלו. לא בניתם, לא תקבלו, זה הכול.
בינתיים בזמן ההכנה יש הבדלים בשכל וברגש כאילו, אבל אחר כך זה [יסתדר].
שאלה: רציתי לחדד האם הבנתי נכון. בעשירייה אני צריך להגיע להרגשה שכולם זה אחד שלם, ועם ההרגשה הזאת אני יכול להתיישב בכל עשירייה, אני לא צריך לחפש כנראה איזו הרגשה חדשה בעשירייה החדשה אלא רק להתעמק במה שכבר קיבלתי. כלומר התמונה משתנה אבל ההרגשה הזאת של החיבור שרכשתי נאמר בעשירייה הראשונה, אני רק מעמיק את זה, מחפש עוד הזדמנויות איך להעמיק, להתעמק בזה?
צורת החיבור כל הזמן משתנה ומתעדכנת ובה מתגלה מהות החיבור שזה כבר העולם העליון, ובתוכו מתגלה עוד מהות העולם העליון שזה הבורא. ככה זה קורה.
אבל להשתוקק אנחנו צריכים, בלי הפלפולים האלו, בסך הכול לעשות נחת רוח, לגרום נחת רוח לכוח העליון. ואחר כך כשהוא יתגלה ויתייצב בנו ואנחנו נתחיל להרגיש אותו ככוח הפועל בנפעל שזה אותו כוח שבגוף שלנו פועל ומפעיל את הכול, אז אנחנו נגלה אותו בתוך הכלי, ככה זה קורה.
אין כאן כל כך מילים. אני מאוד מקווה שאנחנו נוכל לאתר את זה יותר במדויק.
שאלה: מתחילת השיעור אני מרגיש כוח שמאפשר להתרכז בעשירייה אבל אני לא מצליח להבין מה זו הדדיות, אני לא מרגיש שום פידבק מהם.
תמשיך ואתה תרגיש. אתה תרגיש בתור פידבק מהעשירייה שעוד יותר מִכמה שאתה נמשך לערבות הם כבר נמצאים בערבות ואתה רק עכשיו מגלה שאתה צריך להיות באותה מידת הערבות כמו שהם.
תלמיד: אז לא לסגת אחורה כדי לתת להם לשלוט עליי אלא עוד יותר להיכנס לתוך זה ואז אני אגיע להרגשה איתם?
מה זה לסגת אחורה?
תלמיד: אני מרגיש שאני לא נותן להם מקום להשפיע עליי.
אתה לא צריך, אתה צריך להיכנס בהם.
שאלה: לגבי כוח החיים שנמצא בתוך הרשת, לפעמים אנחנו עושים ביחד איזו פעולה קבוצתית למשל בהפצה, והפעולה לכשעצמה היא בלתי נסבלת, אבל עצם הקשר בינינו, בגלל שכולם עושים אותה, מורגש שיש איזו חיות נעלה שהיא ממש יותר מהעולם הזה, מה קורה שם?
אתם מעוררים את כוח החיבור, כוח האיחוד וכוח הערבות אתה יכול להגיד, כי בכל זאת אתם פועלים יחד, רוצים להשיג מטרה אחת, אתם באים עם רעיון אחד. אמנם זו אולי פעולה שהיא לא בדיוק מכוונת לגילוי הבורא, אבל בכל זאת היא שייכת לזה כי פעולה הדדית שלכם, זו פעולה רוחנית, רוחנית אני אומר. כי כשאתה עוסק באיזו צורת ההפצה ואפילו לא הפצת חכמת הקבלה, אתה בזה בכל זאת מגיע עם עוד חברים שלך ואתם פועלים על ההתקשרות ביניכם, על ערבות. גם זה עובד ודווקא עובד טוב מאוד כי אתה כביכול רחוק מכל מיני צורות ההשפעה והחכמות שלנו ואז זה פועל יותר.
אני דווקא מחזיק מזה, כמו קופסאות הקרטון שהדבקנו, כמו שעשינו עוד כל מיני דברים, זה כדאי. אני מחזיק מפעולות ההפצה האלו מאוד, לא בגלל תופעות הלוואי מהן אלא בגלל שהן פועלות לערבות דווקא.
תלמיד: אתמול בלילה הגיע אלי הביתה חבר מארצות הברית, גם בשנה שעברה הוא היה אצלי בבית, ויש לי איזו הרגשה כאילו לא עברה שנה, כאילו לא הלך, לא בא, הכול בסדר, לא יודע איך להסביר את זה, כאילו הוא תמיד פה, זאת אומרת ראיתי אותו ועוד חברים כל השנה על המסכים בשיעור ועכשיו אני הולך לפינת הקפה ופוגש אותם. יש הרגשה הפעם שאף אחד לא בא, לא הולך, לא יודע איך להסביר את זה, כאילו כולם פה כל הזמן.
יחסית כן. כשאני רואה אותם בשיעורים, אין לי כל כך מה לדבר כשאני רואה אותם פתאום כאן בגופים. הרי נמצאים בנושא אחד, מדברים בשפה אחת, דרך תרגום, אבל כך זה קורה.
תלמיד: מתוך המצב הזה, מה העבודה שאנחנו צריכים לבצע עכשיו?
רק לבנות קשרי ערבות בינינו. אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מזה ולא מפריע לנו, לא מרחקים, יש איתנו חברים על המסכים גם עכשיו, ולא שום דבר, רק ערבות, זה העיקר. בואו נבנה, אנחנו כבר בדרך לזה, אנחנו צריכים לסיים את בניית הכלי לדרגה הראשונה שלו לגילוי הבורא. אחר כך כבר נהיה כבעלי ניסיון, מצד הביצוע יהיה יותר קשה ומצד המבנה יהיה יותר קל, וכך נתקדם כל פעם.
כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו מצד אחד, מצד שני כבר תהיה לנו יותר הבנה והרגשה מה אנחנו צריכים לתפוס, איזה הבחנות כדי שיהיה כלי אינטגרלי, וכך נתקדם. המדרגה הראשונה היא מדרגה קשה מאוד, גם כותב על זה בעל הסולם, אדם לא יודע לאן הוא נכנס, לאיזו תבנית, אבל כשנכנס וזה מפרמט אותו אחר כך זה כבר עניין של תוספת.
קריין: כותב בעל הסולם ב"מצווה אחת" ש"שעיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה."
שאלה: נתת ציור של רכבת שנוסעת, ואמרת שאנחנו כאילו עם וילונות סגורים, מה זה אומר לפתוח את הווילון הזה, ולאן הרכבת נוסעת בכלל?
אני כבר לא נמצא בדוגמה הזאת, יצאתי מהרכבת.
שאלה: החברים מהעולם עושים כאלה מאמצים אדירים יום יום, והתחושה היא שאם הקבוצה הזאת הייתה קיימת לפני מאה, מאתיים שנים, אז היינו מגיעים לפסגות מאוד גבוהות.
זה בטוח שכן אבל אני כבר אמרתי גם אתמול, שבמאמצים שאנחנו עושים אנחנו לא מתקנים את הנשמה שלנו, את הנשמות הפרטיות שלנו, אנחנו עושים הכנה כראש המדרגה, להיות מוכנים לקבל את כל הגוף של כל המציאות, כל הנשמות השבורות, שזה אפילו לא אותם האנשים שחיים היום על פני כדור הארץ. זה נקרא להיות "ישראל", "ישר א-ל", להוביל את כל הכלי השבור לתיקון. זה מה שאנחנו עושים בעצם היום, ולכן העבודה היא הרבה יותר קשה מִמקודם.
תלמיד: מה היא בדיוק התוספת הזאת?
התוספת הזאת היא שאנחנו צריכים גם לסחוב אחרינו את כל הכלי הגדול. "לסחוב" הכוונה היא לא שאנחנו סוחבים אותם אלא אנחנו מכינים בתוכנו אותו המעבר, אותו המתאם שעל ידו אנחנו נהיה קשורים לכל הכלי העולמי, ואנחנו צריכים גם בו לטפל. מה שאין כן קודם, היו מתקנים רק בצורה קלה כך, רק עביות קלה וללא שום קשר לאח"פ, זה מה שהיה.
תלמיד: באיזו מידה אנחנו צריכים להתכלל עם העולם החיצון?
מספיק לנו מה שאנחנו עושים בהפצה, וגם להיות בעניינים, מה קורה עם העולם החיצון, וגם צריכים להתכלל עם צער העולם, באותם מצבים שהוא נמצא, ולהבין עד כמה הבורא בכל זאת מבשל אותם כך כולם יחד, וכולם היום נמצאים בערבוב אחד סביב כל הכדור הארץ. תוך כמה עשרות שנים העולם נעשה ממש לגמרי עגול, תסתכל על כל הערים הגדולות, על כל צורת החיים של בני האדם, הכול נעשה ממש מוכן לערבות.
שאלה: הבורא נתן לנו תכונות מסוימות, כישורים מסוימים. מלבד הפצה ישירה, האם אנחנו יכולים להשתמש בתכונות והכישרונות שיש לנו כדי להתערבב עם אנשים אחרים מחוץ למעגל של בני ברוך ולהיות לדוגמה?
אנחנו לא צריכים להתערבב עם אף אחד מחוץ לעשירייה שלנו, אנחנו צריכים רק ללמוד איך אנחנו מפיצים להם את שיטת התיקון ומושכים אותם לתוך העיגול שלנו, ולהתערבב איתם, בהם, חס ושלום, בשום פנים ואופן.
שאלה: אמרת במהלך השיעור שאנחנו, הכלי העולמי שלנו, צריך להוות את הגרעין לאנושות החדשה.
ראש לאנושות החדשה, לא רק גרעין. נניח המרכז.
תלמיד: גם כשהחבר שאל אותך מה מעורר אותך באופן אישי לערבות אמרת "דווקא כשאני רואה את האנושות כולה, ואיך שהבורא בצער מגיש לי אותה".
יש לנו גם כאלה פסוקים מבעל הסולם על זה.
תלמיד: האם עכשיו שכל הכלי העולמי מתכנס קודם לכנס במדבר, ואחר לכנס הגדול, האם אנחנו צריכים להכניס את זה לתפילה שלנו, להכניס את זה לכוונה שלנו שאנחנו רוצים להיות הראש, לסחוב אחרינו, להיות המתאם הזה?
אנחנו צריכים להכין את עצמינו בדיוק לתפקיד הזה במאה אחוז, להגיע להיות ראש של כל האנושות שחייבת, כפי שאנחנו רואים, היא נמצאת בצירי לידה, בצירים האלה, בצרות, היא חייבת לצאת כבר מכל המצב הזה, כי אין בזה שום דבר שיכול להיות טוב. הם גם מבינים את זה, כבר הפסיקו עם כל התכניות היפות, זה כבר ברור לנו, היום הם מתעסקים רק מהיום להיום, איך לעשות כדי להינצל ולא לתת לזה שיתפוצץ וזהו. זאת צורת הקיום, זאת אומרת אנחנו כבר הגענו למצב של חוסר אונים, לעתיד ובכלל. כאן זה הזמן שאנחנו צריכים כמה שיותר מהר להגיע לחיבור בינינו ולהראות להם בפועל מה זה חיבור. והם לא צריכים לבצע אותו כמונו אלא, אנחנו מבינים, רק להצטרף.
תלמיד: אז עכשיו בהתכנסות שלנו אנחנו צריכים להכניס גם את המרכיב הזה לתוך המ"ן שלנו?
כן, שאנחנו מכינים את עצמנו להיות כוח שנוכל להראות לאנושות את העתיד הטוב. לא מילים גבוהות, פשוט עתיד טוב.
אנחנו מתקרבים לסוף השיעור. יהיה לנו עוד שיעור היום מחמש עד שבע בערב לחברים שלנו שהגיעו מכל קצוות תבל. במשך היום, אני מקווה שאתם תהיו בערבות ביניכם, תפתחו את הדבר הזה, ותגלו עוד ועוד דברים ששייכים לערבות. איך אנחנו יכולים לפתח אותו? איך אנחנו יכולים במילים שלנו לדבר עליו? תנסו כך לראות את המערכת שנמצאת בערבות, ומה אתם יכולים להגיד במילים שלכם. אל תסתכלו על בעל הסולם, הרב"ש, כל מיני מקורות, אלא על איך אתם חושבים, על החשיבות, על המטרה, על הביצוע, על מה שאנחנו יכולים לתרום לזה ואיך להגיע. זה יותר חשוב מלקרוא מקורות, כי זה כבר שייך לעבודה שלנו מלמטה למעלה.
תלמיד: בהמשך לשיעור המדהים הזה, בנינו להיום לו"ז מיוחד שיעזור לנו להיות בתמונת הערבות, להחזיק אותה בינינו. בכלל, על כל הימים הקרובים אנחנו מסתכלים ככנס אחד שלם, במיוחד שיש לנו הרבה חברים וחברות מהכלי העולמי, ורק יבואו עוד ועוד כל יום. אנחנו רוצים לעשות את זה כהרגשת הכנס, ולכן יהיה לנו לו"ז מיוחד, כמו שהרב אמר, יהיה לנו שיעור בערב מחמש עד שבע, אבל יהיו לנו עוד פעילויות, והחבר ירחיב.
תלמיד: יש לנו שני בלוקים, בבוקר ואחרי צהרים. בבוקר, מעשר עד שתיים עשרה, אנחנו לומדים לשאול שאלות. זו סדנה פרקטית איך לשאול שאלות.
זה יהיה כאן?
תלמיד: כן, זה כאן. משודר ומתורגם.
משודר? אז אני יכול לראות.
תלמיד: כן. ואחרי צהרים תהיה פעילות אחרת, אנחנו נלמד איך להכין ולהעביר תוכן של סעודה.
זה לא רק ברוסית, זה בכל השפות.
תלמיד: כן. בכל השפות.
שאלה: שלוש שאלות באחת. מדוע עד היום לא השגנו את החיבור באף עשירייה? מהם הצעדים המדויקים בשביל להשיג זאת? ומה אנו לא עושים נכון על מנת להשיג זאת?
כי אתה לא היית מעורב מספיק בכל העבודה שלנו. שומע? הוא לא מאמין. אז אני אומר לכם, כך כל אחד ואחד מסתכל על אחרים מתי הם ישיגו ערבות, וזה לא טוב. אלא יחד כולנו פועלים לכיוון אחד, ואז מצליחים. אני לא רוצה לגלות לכם אם יש מישהו בערבות, אין מישהו בערבות. אין נגיד, והכול תלוי בכם. זאת הגישה שצריכה להיות.
שאלה: האם אנחנו צריכים איכשהו לעזור לסין? או שאנחנו צריכים להמשיך לעבוד בעבודה שלנו רגיל, וזהו?
במה אנחנו יכולים לעזור לסין? אני לא מבין את מה שהוא שואל.
שאלה: האם אנחנו צריכים לרצות לעזור לסין, או פשוט להמשיך את העבודה שלנו בעשירייה?
יש המון בעיות בעולם, ולכל הבעיות התרופה היא "ערבות" שחסרה בין כולם. התפשטות האגו בכל מיני צורות, מביא לנו גם את העניין של הווירוסים האלו. בגלל חוסר הקשר הנכון בינינו, ממנו באים כל יתר הדברים. לעזור בבקשה, תטפל בערבות ובזה תתגבר על כל הבעיות.
שאלה: שאלה בנוגע לחדשים. אתה בדרך כלל ממליץ לאדם שהוא חדש, לעשות תרגיל שהמאמץ העיקרי שלו זה שינסה להתמוסס כמה שיותר בכול. לא להיות חכמולוג, פשוט להתמוסס. יש לנו מצב שיש לנו הרבה חדשים שלא יכלו לנסוע, ואפילו בכנסי מראה יוכלו להשתתף רק בצורה חלקית. האם התרגיל הזה הוא אקטואלי בשבילם?
תראה, עם אנשים חדשים אני לא חושב שערבות זה התרגיל הנכון. זה אחרי כמה וכמה שנים. זה הכול משתנה [בהתאם ל]תהליך ההיסטוריה שאנחנו עוברים. אם היית שואל אותי עד היום, אז לפחות מחמש עד עשר שנים אדם צריך להיות בכל מיני לימודים, השתתפות, לפני שהוא שומע ממש על ערבות. כי ערבות יכולה להבריח אותו מכאן. היום זה כבר אחרת. גם העולם מגלה חוסר ערבות, וזה ממש מביא לו את סכנת הקיום. אז זה קצת אחרת, פחות זמן, אבל זה בכל זאת לא למתחילים.
אתם צריכים לראות שאתם תספרו דבר כזה למתחילים, שזה נגיד איזה שיעור אחד מתוך שלושים ארבעים שיעורים שאתם מעבירים בקמפוס, איך הם מקבלים את הערבות הזאת? רוצים בשמחה, מבינים, מרגישים שכבר כן צריכים? או כמו שאתם בדרך כלל צריכים לראות שזה לא אכפת להם, זה עובר לידם וברוך ה' שעבר. כי אין מה שפוגע באגו שלנו יותר מחובת הערבות, זה משהו נורא. אני אחראי על כל העולם. זה שהם שומעים שהם כולם נשמה אחת, בסדר, נשמה אחת. בורא אחד, נשמה אחת, אדם ראשון. אבל כשזה כבר מחייב אותי, עד כאן. ולכן צריכים עוד להיזהר מתי שאתם מתחילים לדבר על זה. לכן זה לא לכולם בינתיים. תראו, תרגישו עד כמה אפשר על זה לדבר, או אי אפשר על זה לדבר.
שאלה: הקשרים האלה שאנחנו בונים בתוך הקבוצות, והצורה שלהם, הם מוגדרים על ידי התכונות שלנו או שיש להם איזו צורה משלהם שכך הם אמורים להיות?
זה לפי התכונות של כל אחד ואחד ושל כולם עוד יחד, וכל הדברים האלה זה מתגלים מתוך אותה נשמת אדם הראשון שהייתה פעם בתפקוד מחוברת והכול, ואנחנו צריכים להקים אותה משבירה לדחייה. ככה זה עובד. אין שום דבר בעולם שהוא בא מיותר, ושהוא לא בא משבירת הכלי.
שאלה: יש כמה שאלות. שאלה ראשונה, השיעור של היום הוא מאוד שונה מהשיעור של אתמול בכל פרמטר, ובהקשר לזה נשאלת שאלה, עד כמה תלוי מה אתה אומר ואיך אתה אומר את זה, במצב הפיזי של הקהל שיושב לפניך, ועד כמה אחראי הקהל שיושב לפניך כלפי כל העולם, כי זה משפיע על כולם?
הכול קשור, והכול אחראי. אני אומר לך. אם לא היה מצב של העולם, ולא היה מצב שלנו, ולא היינו מתכוונים לכנס הגדול, אז לא היינו יכולים, לא היה צורך כל כך בשיעור הזה שעברנו. זה הכול תלוי במעמד הגבוה שלנו, בהתחייבות שנמצאת לפנינו מלמעלה. אני חושב שיש כבר בנו גם נכונות לקבל אותה ולממש בעולמינו כאן.
שאלה: אם אני מבין נכון, לפי תוצאת השיעור הזה, כל מה שחסר זה לשחק כלפי החברים בלב פתוח, בצורה כזאת ברורה גלויה.
לא, זאת לא רק תוצאה מהשיעור, אבל גם זה צריכים. זה מצד אחד. מצד שני, אני רוצה גם כן להזכיר שהיום מחמש עד שבע בערב אנחנו נתעסק בזה, ואז נשמע גם שאלות מנשים, ונפתח את השיעור הזה עוד יותר, וגם נמשיך. אז שלכולם יהיה יום טוב בערבות הדדית.
(סוף השיעור)