שיעור בוקר 15.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ערב יום הכיפורים תשפ"ב

יום הכיפורים

אנחנו יודעים שכל החגים, כל הימים המיוחדים שיש לנו סביב השעון, סביב השנה, הם כולם מדברים על ההתעלות הרוחנית של האדם. אם הוא עובד כמו שצריך, בקצב, אז משנה לשנה, מיום ליום הוא יותר ויותר עולה בסולם המדרגות, עד שמגיע לדבקות השלמה בבורא.

בין כל התאריכים המיוחדים האלה שישנם, יש שהוא מתעלה מעל האגו שלו שזה נקרא "יציאת מצרים". שהוא מגיע לכוח השפעה, זה נקרא "שבועות". הוא מגיע אחר כך לדון את עצמו ורואה שלא מסוגל אז הוא נשבר וזה נקרא "תשעה באב". אחר כך הוא נכנס להחלטה שהוא חייב להתחיל את כל החיים שלו מחדש ביחס חדש לבורא, ואז הוא מתחיל, זה נקרא "ראש השנה". והעיקר בזה שהוא עושה חשבון נכון, איך הוא נכנס לתקופה חדשה, לזמן חדש, ובכלל, כל אדם ואדם כמה פעמים במשך החיים רוצה לשנות את החיים שלו, כאילו להתחיל מחדש, וזה הסמל של יום הכיפורים.

למה זה יום הכיפורים? אחד מהימים שהאדם חייב לעבור עד שהוא מגיע להזדהות עם הבורא, השתוות הצורה, דבקות בבורא, זה יום שנקרא "יום הכיפורים", יום הכפרה. "כפרה" זה שהאדם מבקש סליחה מהבורא, מלפני הבורא. הוא בודק את עצמו, ורואה שבכמה פעמים שהבורא נתן לו הזדמנות לתקן את עצמו ולהגיע לדבקות בבורא, הוא זלזל בזה, לא היה יכול להתגבר על עצמו. עכשיו הוא מגלה את זה בבירור שלו, בביקורת שלו, בבדיקה שלו. אחרי שהוא בודק את עצמו, וממש כחודש לפני יום כיפור הוא מתחיל לבדוק את עצמו עד כמה הוא נמצא עדיין ברצונות לקבל על מנת לקבל, ולא רצה להשתמש בהם כדי לתקן אותם ולהתקרב לבורא, על זה הוא מבקש סליחה. הוא מבין שלא היה לו כוח, לא הייתה לו שום אפשרות באותו זמן להתגבר ולבקש, כי כל התיקון שלנו הוא בזה שאנחנו מבקשים מהבורא ואז מגיע אלינו כוח שמתקן, ומתבצע בנו תיקון.

יוצא, שבסך הכול כל החטא שלנו הוא שאנחנו לא מבקשים, ועל זה אנחנו צריכים לבקש. זאת אומרת לבקש על זה שלא מבקשים. שהבורא יסלח לנו על זה שאנחנו לא פונים אליו ולא מבקשים ממנו שיתקן אותנו.

הבורא ברא את האגו, אבל האדם חייב להכיר שהאגו הזה הוא הרע היחידי שנמצא בו. ודרך הרע הזה, דרך האגו שלו הוא מסתכל על כל העולם, ולכן העולם נראה לו כולו רע. בהתאם לזה הוא מתייחס לבורא, במכוון או לא, אבל כך הוא מתייחס לבורא, כי כל התמונה הזאת כביכול באה מהבורא, כל העולם הזה. יוצא, שהוא מרשיע את הבורא שברא אותו ואת העולם כל כך רע. הוא לא מודע באותו רגע שהבורא נתן לו את האגו, לראות את עצמו ואת כל העולם דרך האגו, כדי שהאדם יבקש שהבורא יתקן, יחליף לו את האגו הזה, את היצר הרע ליצר הטוב, את הרצון הרע לרצון הטוב. כך אנחנו צריכים לראות את העבודה שלנו.

אין לנו יותר חוץ מזה שום דבר, רק דבר אחד אנחנו צריכים לעשות, להכיר שהרע נמצא בנו, שהבורא נתן לנו אותו בכוונה, שעל ידי הכרת הרע נפנה אליו ונבקש ממנו להחליף את הרע הזה, את החולשה הזאת שיש לנו לבקש, לעשות משהו טוב, כי אנחנו לא מסוגלים, כמה שמנסים, ושבמקום זה נבין שזה רק לבקש ממנו להפוך את זה כטוב. כי כוחות טובים אין לנו ולא יהיו, רק אחרי שנבקש ממנו נקבל אותם ונוכל להרגיש ולראות את כל העולם דרך הרצון הטוב, ואז העולם ייראה לנו ממש גן עדן. לכן כל העבודה שלנו היא לאתר את הרע, את הסיבה לָמה אנחנו רואים את הרע, למה אנחנו כל כך חלשים ורעים, ולפנות לבורא שיהפוך את הרע לטוב. את העבודה הזאת עושה הבורא, זה נקרא "עבודת ה'". והבקשה שהבורא יעשה את זה היא נקראת יום של סליחה, יום הכיפור.

בעצם יוצא לנו שזה לא יום של צער אלא יום של שמחה, מפני שאנחנו דנים את עצמנו ורואים שמכל המצב שלנו אנחנו בסך הכול צריכים לבקש מהבורא שיהפוך את הרצון הרע שברא בנו לרצון הטוב. אז יש לנו למי לפנות, יש לנו מה לבקש, והכול תלוי רק בבקשה שלנו. וכל העבר, שראינו את עצמנו חלשים, לא מסוגלים, מבולבלים, קטנים ונכנעים כלפי הטבע שלנו בכל מיני מקרים ששולט עלינו, כל זה הבורא עשה בכוונה להראות לנו את החולשה שלנו, ושנרצה סוף סוף להפטר מהרצון לקבל שלנו ולהפוך אותו לעל מנת להשפיע. זו בעצם הנקודה של יום הכיפורים, שאנחנו מבקשים מהבורא, "קח מאיתנו את הרצון שלנו בצורה הרעה, האגואיסטית, ותהפוך לנו אותו לרצון הטוב, לאהבה אלטרואיסטית". אז אנחנו עולים מבור עמוק למעלה, להר גבוה. זה מה שיום הכיפורים מסמל.

לכן זה יום מאוד מיוחד בשנה, שאנחנו במשך עשרים וארבע שעות חושבים רק איך אנחנו מבקשים על כל החולשות שלנו, מה עשינו ביצר הרע שהבורא נתן לנו, זה לא אנחנו, הבורא נתן לנו, ומתוך זה שאנחנו אומרים שזה הוא נתן לנו, יש לנו נקודת מפנה, אנחנו פונים אליו ומבקשים שבמקום זה יביא לנו את הכוח הטוב. ואז יהיו לנו כוחות טובים, ובהתאם למה שאנחנו נבקש ממנו יותר ויותר, כך אנחנו נעלה בסולם המדרגות עד גמר התיקון.

זאת אומרת, סך הכול כל העבודה שלנו היא לא רק ביום הכיפורים שאנחנו עושים את זה פעם בשנה לפי לוח הזמנים, אלא אנחנו עושים את זה כל אחד ואחד וכולנו יחד כמה שיותר. פונים לבורא, מבקשים ממנו שיהפוך לנו את היצר הרע ליצר הטוב, וככל שנוכל לבקש, לדרוש, כך נדמה את עצמנו אליו ונגיע לדבקות השלמה, לגמר התיקון.

זה בעצם מה שאנחנו צריכים לחשוב עכשיו ולבצע, לפחות בעשרים וארבע שעות הקרובות.

שאלה: למה עלינו לבקש סליחה, הרי אנחנו חסרי כל כוח ללא עזרת הבורא?

כן, ודאי שהבורא עשה את הכול, והבורא אומר "בראתי את היצר הרע", אבל כשאנחנו מכירים שיש בנו את יצר הרע, ואנחנו מכירים שהוא רע, ואנחנו רוצים להתגבר עליו, לעשות מעצמנו משהו דומה לבורא, טוב, ורואים שאנחנו לא מסוגלים לבקש, לא רוצים לבקש, שאין לנו שום אפשרות לצאת מהיצר הרע. זו כבר העבודה שלנו, לבקש.

זה שבורא ברא את הרע, זה הוא עשה. זה שהוא נתן לרע הזה תוקף, שאנחנו לא מסוגלים להתגבר עליו, נכון, הכול ממנו. אבל בנו תלויה הבקשה, כי הוא נתן לנו כנגד זה הבנה קטנה, נר דקיק, ואנחנו יכולים לראות את החושך בעולם שלנו, על ידי זה שהוא מאיר לנו קצת בנר קטן. ואז אנחנו מבקשים, תן לנו אפשרות להגיע לרצון השני, לרצון הטוב, תעשה לנו את זה.

אז אנחנו לא מבקשים. וגם מי שמבקש, רואה עד כמה זה כל הזמן נעלם לו, והוא לא הולך בזה בצורה עקבית. עד שהוא מחייב, כמו ילד קטן שמנדנד שהוא רוצה ורוצה, ואתה לא יכול להפטר ממנו, ובסופו של דבר עושה מה שהוא רוצה. צריכים ללמוד את זה מהילדים.

כך גם אנחנו כלפי הבורא, בעבודה הזאת אנחנו עדיין תינוקות, ואנחנו צריכים לנדנד ולדרוש ממנו, לפי הדוגמה שהוא נותן לנו בעולם החומרי, עד שלא נקבל את מה שאנחנו צריכים. זו העבודה.

תלמיד: אנחנו מבקשים סליחה בגלל שאנחנו לא מבקשים מספיק כנראה.

גם על זה אנחנו מבקשים סליחה. אנחנו מבקשים להגיע ליצר הטוב, שהבורא יעשה ומבקשים את יצר הטוב, לעתיד. ועל העבר אנחנו מבקשים סליחה, כי לא דרשנו מספיק על כל אותם המקרים, שגילינו בהם עד כמה אנו נמצאים ברע, ולא היה אכפת לנו לצאת ממנו, שיהיה ככה, נקודות חולשה כאלו שמופיעות כמה פעמים ביום לכל אחד ואחד.

שאלה: במה התפילה היום, ביום כיפור, שונה מתפילה הרגילה שלנו?

בעצם אין שינוי בין תפילות יום הכיפורים, והתפילות הרגילות. רק כאן ההדגשה היא על זה שאנחנו חייבים לבקש על זה שזלזלנו בהזדמנויות לבקשה, לתיקונים, שהיו לנו בעבר, אבל לא ביקשנו.

ועכשיו אנחנו רוצים לרכז את כל אותן ההזדמנויות שהיו לנו, שזלזלנו בהן ולא ביקשנו, ולבקש על כולן יחד. "תבין אותנו, שאנחנו חלשים, תסלח לנו שלא הגענו אלייך עם הבקשה שתתקן אותנו. עכשיו אנו מגיעים בסך הכול עם כל הבקשות האלה, עם כל המקרים האלו מהעבר ומבקשים תיקון". זו בעצם המהות של כל הפנייה שלנו שנקראת יום הכיפורים, מבקשים כפרה. כפרה זה נקרא שאני מבין שלא התנהגתי נכון, ועכשיו אני מבקש סליחה.

תלמיד: בדרך כלל אחרי השיעור אנחנו כותבים תפילה. במילים האלה, כך לכתוב את זה, תסלח לנו, תמחל לנו?

אפשר כך, מתוך הסיפור, תיכף נקרא את הפסוקים האלו, ואתם תבינו יותר, יהיו לכם יותר מילים, הבחנות מה אנחנו צריכים להביע.

שאלה: אבל למה אנחנו לא רוצים לבקש כמו ילדים? הרי אנחנו מבינים שיש צורך?

גם אנחנו צריכים לבקש. אולי לא הבנתי את השאלה.

תלמיד: אבל אמרת שכל הבעיה היא בכך שאנחנו לא רוצים לבקש. למה אנחנו לא רוצים לבקש?

זה נעשה כך בכוונה, מצד הבורא, ואנחנו לא יכולים לבקש ממנו, לפנות אליו. רק במידה שאנחנו מכירים שיש לנו למי לפנות, רק במידה שאנחנו מרגישים שהוא גדול. אז כשאני לא רוצה לפנות לבורא, זה מפני שאני לא יכול להרגיש, אין לי בפנים את דמות הבורא, שהוא המשפיע, שהוא הנותן, שהוא מקור החיים שלי, שכולי תלוי בו.

זה נעשה בכוונה, כדי שאני אגדיל את הדמות שלו, שאני ארצה יותר ויותר להכיר בו, ואז במידה הזאת ודאי שאני אמשך אליו יותר. ילד קטן בעולם הזה מרגיש שהוא תלוי כולו בהורים, אין לו לאן לברוח. אין לו מה לעשות, הוא מחזיק בהם כל הזמן. ולנו זה חסר, אנחנו צריכים להגיע למצב כזה, זה נקרא "דבקות".

ולא שאני הופך להיות ממש ילד קטן, אני עושה את זה דרך האגו שלי, מעליו, ויוצא שכלפי האגו שיש בי, אני צריך להגדיל את הבורא כל פעם יותר מהאגו שלי. האגו גדל בקו שמאל, ואני מעלה את חשיבות הבורא בעיניי בקו ימין. וככה, בשני הקווים האלו אני עולה, בקו האמצעי ביניהם.

זאת אומרת, זה שאני לא יכול לפנות לבורא כמו ילד קטן כי אני לא מרגיש אותו, מחייב אותי דרך החברה, לבנות את דמות הבורא לפניי כדבר שבשבילי הוא כל החיים. אין לי עוד כוח, אין לי עוד דמות, אין לי עוד כתובת שבה אני קשור ותלוי.

שאלה: אמרת שצריך לבקש. במוח אני מבין את זה שצריך לבקש, אבל איך להגיע לטוהר, לכנות בבקשה הזאת? כי אני מרגיש שזה לא בא מתוך כנות, ולא מתאים למה שאתה אומר, ואז כל המחשבות מתבלבלות.

זה מחוסר אמונה, זאת אומרת מחוסר הרגשת הבורא. ברגע שהיית מרגיש את הבורא ככוח עליון שמסדר לך את כל החיים, לא היית שואל למי לפנות, ואיך לפנות. זה חוסר אמונה, חוסר הרגשת הבורא, ועל זה אתה צריך לבקש. תבקש שכוח האמונה, כוח הבינה יתגלה לך קצת, ולפי הכוחות האלה שתרגיש, תוכל לפנות אליו ממש מכל הרצון שלך. תבקש.

שאלה: בעשירייה חברים עוברים כל מיני מצבים, יש גם עליות וירידות, אבל בעבודה הרוחנית אתה אומר שאין ירידות. אז ברגע שחבר מרגיש שהוא בירידה, והוא לא רוצה להתחבר, על זה אני צריך לבקש סליחה?

קודם כל, בעבודה רוחנית יש לנו עליות וירידות, אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את הדבר הזה שאין. אלא אנחנו, גם את הירידות האלה רוצים להפוך לעליות. וכך לעלות.

שאלה: האגו גדל כך שכל פעם צריך לבקש מחדש. בהתחלה זה נראה פשוט, אז למה כל פעם יותר קשה לבקש מחדש, כל שנה?

כי אתה צריך בהדרגה להתגבר על האגו שנפתח בך יותר ויותר. זה סולם המדרגות, עד גמר התיקון. מגלים לך את הרע שבך יותר, ואתה צריך לעלות מעליו יותר גבוה. ככה עולים, שמאל ימין, שמאל ימין, שמאל זה עביות, וימין זה מסך על העביות. כך אתה עולה.

שאלה: לא הבנתי למה צריך לבקש כמו ילד ולנדנד, למה לא מספיק. לבקש פעם אחת מהבורא?

אתה לא יכול בפעם אחת לבקש על כל המלכות דאין סוף שהייתה בדבקות בבורא, והבורא שבר אותה בכוונה, וחלקי המלכות האלה נמצאים בכל אחד ואחד מאיתנו. אתה לא יכול לבקש על כל הרצון לקבל הזה, אין לך כוחות. אלא דווקא בצורה כזאת, על החלקים הקטנים אתה יכול להתגבר ולבקש.

שאלה: מה היא הדרך הטובה ביותר להגיע להכרת היצר הרע?

ככל שתשתדל להפוך אותו לטוב, להיות למעלה ממנו, בצורה הפוכה ממנו, אתה תכיר בצורה יותר טובה כמה הוא רע.

שאלה: היות ועלינו לבקש סליחה בכל שנה בתאריך הזה ובמהלך השנה, האם זה לא אומר שהתפילה שלנו היא לא כנה?

לא הבנתי. יש לנו סימנים במשך השנה, נלמד את זה פעם. עדיין אין לנו מספיק נתונים מה זה כדור הארץ, החלל, והסיבובים שלנו סביב הציר שלנו, של כדור הארץ והירח שהתווסף אחר כך סביב כדור הארץ, וכל הפלנטות שמסתובבות סביב השמש. ומה עניין השנה, והיום, וכל הזמנים שנובעים מכל המצבים, והיחסים בין השמש, וכל החלקים האלו, הגושים האלו שמסתובבים סביבה.

אנחנו עוד לא יכולים ללמוד את זה עכשיו, בהמשך נלמד ונראה מאיפה זה נובע, ולמה זה בנוי בצורה כזאת. ממש בנוסחאות של קבלה, אתם תראו למה זה הסתדר, נברא ונעשה ככה. אבל בינתיים אנחנו צריכים לקבל את זה. מה שישוב בשבילנו עכשיו, זה מה אני צריך לעשות בעולם הפנימי שלי, זו בעצם המטרה שלנו.

תלמיד: העניין הוא שכל יום אנחנו מתפללים, כל פעם שאנחנו נפגשים, אחרי כל שיעור בוקר, במהלך היום. אז איך זה יכול להיות, האם התפילה שלנו היא לא כנה, היא לא אמיתית? איך אנחנו צריכים לשנות את התפילה שלנו כדי שתהפוך לתפילה אמיתית, כנה?

האם על ידי התפילה שלך אתה יכול לשנות את הרצון שלך? אני שואל, האם אחרי שהתפללת אתה מרגיש שעכשיו השתנית, ועכשיו אתה יכול להתייחס לעולם, לאנשים, לחברים בצורה אחרת? או שזה רק לרגע שאתה מתפעל מהתפילה, ואחר כך זה נעלם?

נתחיל לקרוא את הקטעים ונקווה שנוכל לעבור את כולם. אתם יכולים אחר כך לשמוע אותם שוב משך היום וגם מחר. בבקשה.

קריין: קטע הראשון, של הרב"ש, נושא - יום הכיפורים.

"בזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה." להאמין בה', זאת אומרת להרגיש שהבורא קיים ונמצא ושולט על כל המציאות. זה נקרא להאמין בה', זה קצת אחרת מהמושג אמונה שיש לכולם. "נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה. וממילא מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי." אמונה, תקשיבו מה הוא אומר. מה זאת אמונה? זאת הרגשה. "שיהיה להאדם הרגשת ... באופן פרטי." שיש בורא והוא שולט ומשגיח עליו. "שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל." הם סתם מאמינים, בלי להרגיש שהבורא נמצא, שולט ומכוון את האדם. "אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי." שירגיש את זה, אתם רואים עד כמה הוא כל הזמן נותן דגש לזה שאנחנו צריכים להרגיש. ואם התפילות שלנו לא נגמרות בהרגשה, בשוני ממש בהרגשה, לא השגנו שום קשר עם הבורא.. "ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת." 

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

קריין: שוב קטע ראשון.

"בזמן שהאדם נמצא באהבה עצמית, חל עליו הצמצום וההסתר, שאין אור עליון יכול להאיר לו. ומשום זה אין האדם יכול להאמין בה', אלא למעלה מהדעת, שהרצון לקבל גורם לו בחינת כפירה." זאת אומרת, הוא מקבל את זה ככה, לא רואה לא מבין ולא יודע, אבל מקבל את הצורה שהבורא נמצא, כוח שמסדר אותו ופועל עליו. אבל הוא נמצא בהסתרה, הוא לא יכול להרגיש ולהבין אותו ולהשפיע עליו אפשר רק על ידי הבקשה, על ידי התפילה.

"נמצא, שהכשלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת, גרם לנו, שאין לנו אמונה." הרגשת הבורא "וממילא מזה באים לכל החטאים." כי אם היינו מרגישים את הבורא, ודאי שלא היינו חוטאים, אלא היינו מבצעים את הכול בצורה מובנת מאליה. כמו שרב"ש אומר במקום אחר, מי שיודע שהוא לוקח משהו לא טוב, הוא היה מרגיש את זה ביד, הוא היה מרגיש את זה בפה, הוא היה מרגיש, בכל דבר ודבר היה מתגלה או טוב או רע, לפי זה הבירור היה מאוד פשוט. ואז היינו עוסקים רק בטוב, כי היינו מרגישים אותו מיד. אבל זה שהטוב והרע הם נסתרים ולא, אי אפשר לדעת איפה טוב ואיפה רע, כאן אנחנו צריכים בירור.. "לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות לבחינת אמונה, שיהיה להאדם הרגשת אלקות באופן פרטי. שלא יהיה נצרך להכלל, שתהיה לו אמונה מבחינת הכלל ישראל. אלא האדם צריך לעשות תשובה בשיעור שיהיה "עד ה' אלקיך", שפירוש, שהוא ירגיש, שה' הוא אלקיך באופן פרטי. ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת." 

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון, בעבודה" 1990)

שאדם מרגיש את הבורא על כל פעולה, מחשבה, רצון, ודאי שזה שומר עליו שלא יטעה, כי הוא רואה את האמת. והאמת עצמה מחייבת אותו לעשות רק דברים טובים, נכונים. זה נקרא "פגם", "תיקון של פגם עץ הדעת".

קריין: קטע שני.

"כל החטאים באים רק מהרצון לקבל לעצמו. נמצא, שעל מלכות שורה בחינת דין. לכן צריכים לעשות תשובה, בשיעור שהמלכות יתקרב לבחינת ז"א, הנקרא "השתוות הצורה" ובחינת "דביקות". היינו, כמו שז"א משפיע, כמו כן גם מלכות תקבל תיקון כזה, שעל ידי זה שעושים תשובה, שאומרים, שמכאן ולהבא כל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע, שנקרא "רחמים", כמו ז"א. נמצא, שהתשובה גורמת, שהמלכות הנקראת "מידת הדין" לפני התיקון, לאחר התיקון היא נעשית רחמים, כמו ז"א. 

ובזה יש לפרש "שובה ישראל", היינו שהתשובה שהאדם צריך לעשות, הוא, שיעשה מן מלכות, הנקרא "אלקיך", שהיא מידת הדין, שיהיה בחינת ה', שהוא בחינת רחמים. שעל ידי היחוד הזה נתקן כל הקלקולים שהעוונות גורמו, שתהיה התרחקות בין קוב"ה ושכינתה, נתקן עתה. נמצא, שעל ידי היחוד נתכפרו כל העוונות." 

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)

שאלה: בזמן שמשתוקקים להבחין ביצר הרע האם ההגדרה של מה זה טוב ומה זה רע נקבעת בעשירייה?

בעיקר בעשירייה, אבל בעצם בכל מיני יחסים של בן האדם למציאות ולבורא. אבל בעשירייה זה בדבר הכי ברור ונמצא לפנינו.

שאלה: אם התפילה לא מסתיימת בהרגשה, האם עלינו להמשיך ולהתפלל עד שנרגיש?

התפילה היא לאורך כל הדרך עד גמר התיקון, ורק היא יכולה לתקן אותנו ולהביא לגמר התיקון. וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה, רק איך לייצב את התפילה שלנו, את הפנייה שלנו, את בקשה שלנו לבורא בצורה כמה שיותר מועילה.

שאלה: במאמר כתוב שעלינו לחזור בתשובה. אנחנו כל הזמן מדברים על להעלות את המלכות לבינה. למה עכשיו מדובר על זה שצריך להביא אותה לזעיר אנפין, מה ההבדל?

מבחינת המעשה, כשאנחנו רוצים לעלות לבינה, אנחנו עולים לזעיר אנפין, כי זעיר אנפין זה שילוב בין כוח קבלה וכוח השפעה, כל הספירות של זעיר אנפין. בינה זה כוח השפעה טוטאלי. מלכות זה כוח קבלה טוטאלי. והזעיר אנפין כולל את שניהם. ערבוב בין שניהם, בין כוח קבלה וכוח השפעה בכל מיני יחסים.

ולכן כשאנחנו מעלים את עצמנו ממלכות לבינה, אנחנו עוברים כל מיני צורות שתכונות המקבל משתלבות עם התכונות להשפיע במדרגות של זעיר אנפין עד שאנחנו מגיעים לדרגת הבינה.

תלמיד: אנחנו עושים את הבירורים האלה אחרי שאנחנו משיגים את הבינה? כיוון שאף פעם לא דברנו על זה שאנחנו מעלים את עצמנו לזעיר אנפין.

לא. אנחנו מעלים את עצמנו כלפי הבינה, אבל במדרגות שאנחנו פוסעים ועולים הן מדרגות של זעיר אנפין. ככה זה נעשה בפועל.

אנחנו לא יכולים להתקשר ממלכות לבינה. יש כאן הפכיות בינינו. אלא זה שאנחנו מתחילים לקבל תכונות מעורבות בין מלכות לבינה בכל מיני צורות של התמזגות, אז נקרא שאנחנו עולים בדרגות זעיר אנפין עד בינה.

תלמיד: אולי זה עוד רחוק, אבל האם במעבר ממלכות לבינה, בעצם אנחנו אף פעם לא נמצאים בבינה, אלא אנחנו תמיד נמצאים באמונה למעלה מהדעת לקראת בינה, האם בתוך המהלך הזה של הזעיר אנפין אנחנו בונים את המסך?

בדיוק כשאנחנו נמצאים בזעיר אנפין בעלייה לבינה, אנחנו נמצאים באמונה למעלה מהדעת. יש שם כוח בינה ויש שם כוח דעת ואנחנו תמיד משתדלים להיות באמונה למעלה מהדעת. שכל כוח הבינה יהיה יותר גדול מכוח המלכות.

ולפי הדרגות האלו, היחסים האלה, אנחנו עולים. וזעיר אנפין נקרא "הקדוש ברוך הוא". זאת אומרת אלה שמות של הבורא שאנחנו משיגים על ידי להשוות תכונות בינה כלפי מלכות, שזה הזעיר אנפין, בדיוק.

שאלה: אנחנו תמיד לומדים שהגישה לבורא רק דרך העשירייה. הבורא מתגלה בינינו. בקטע מספר 1 כתוב שלא נזדקק להכלל, שירגיש את זה באופן פרטי, מה זה אומר?

"כלל" זה לא נקרא קבוצה. "קבוצה" זה נקרא הפרט שלי, שבה ככל שאני נכלל בה, אני מתחיל לגלות שם, רק שם בקשר שלי הדוק עם החברים, במידת הדבקות, אני מרגיש, מתחיל לגלות שם את הבורא. זה לא שייך לכלל. כלל זה מה שנמצא מחוצה לעשירייה.

תלמיד: כלומר, הפרטי זה העשירייה כגוף אחד, כאדם אחד?

ודאי.

קריין: קטע מספר 3.

"חטאו של אדם הוא בזה, שלא ביקש עזרה מה'." על זה אנחנו מבקשים סליחה, רק על זה. שלא ביקשנו מספיק מהבורא שיעזור, שיתקן אותנו, שיעשה מאיתנו מה שצריך. לא ביטלנו את עצמנו כלפיו, ולא ביקשנו ממנו שיעשה מאיתנו מה שצריך "כחומר ביד היוצר". "כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שביקש עזרה וה' לא נתן לו, על זה באה התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היתה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו." 

(הרב"ש. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)

שאלה: אנחנו מבקשים מהבורא במשך היום הרבה דברים, כל מיני השתוקקויות, כל מיני רצונות. האם החטא הוא בזה שאנחנו לא ביקשנו על החיסרון האמיתי שזה להשפיע לחברים, לעשירייה, לבורא, שייתן לנו רצון כזה, או על משהו אחר?

כן, אין משהו אחר. משהו אחר אין. אנחנו מבקשים להיות מחוברים עם העשירייה יחד כך שאנחנו מתוך העשירייה נוכל לפנות לבורא ולהתקרב אליו עד להידבק אליו. זה הכול, אין יותר מזה.

שאלה: אמרת שאם הבקשה לא מסתיימת בשינוי בהרגשה, אז השאלה באיזה הרגשה זה צריך להסתיים?

שאנחנו עשינו את הכול בבקשה שלנו, ואנחנו בטוחים שמה שיקרה לנו זה שהבורא יענה לנו. אנחנו עוד נלמד את זה. כך מקובלים כותבים, איך אנחנו צריכים להרגיש לפני התפילה, בזמן התפילה ואחר התפילה.

שאלה: כיצד ניתן להיות כל הזמן בבקשה מהבורא, האם אפשר לבקש מהבורא כל הזמן להיות כשאני מחובר עם החברים בעשירייה?

אתה צריך כל הזמן להשתדל לאתר ככל שאתה יכול דרך חברים להתקרב לבורא. זאת נוסחה פשוטה. ומאהבת חברים לאהבת הבורא, כל הזמן להגיע בצורה כזאת לכל דבר ודבר שמתגלה בך או סביבך בתנאים החיצוניים. בקיצור את ה"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא". "ישראל" זה אתה, ישר אל שמשתוקק. "אורייתא" זה כל מה שמתגלה בתוך העשירייה. ו"קודשא בריך הוא" זה הבורא. וכתוב "חד הוא", אז אתה צריך לעשות את זה כאחד, את זה אתה משתדל לבצע. ועיקר הביצוע זה בתפילה, בבקשה שהבורא יעזור לך להיות בזה.

תלמיד: אז כל הזמן להיות בבקשה שיאפשר לי להיות עם החברים, שיאפשר לי להתחבר איתם, שהחברים יהיו ביחד?

לא פיזית אלא פנימית, כן. שאתה מרגיש שאתם נמצאים יחד, כל אחד ודאי מהאגו שלו, אבל אתם רוצים להתעלות למעלה מהאגו שלכם כדי להיות מכוונים לבורא. זה הכול. אין לי כאן מילים כל כך. ברור שהמילים לא יכולות לפתוח את המצב, אבל תנסו.

שאלה: הבורא יצר בנו את היצר הרע, אז למה צריך לבקש סליחה מהבורא ולא הפוך?

לא, אנחנו לא מבקשים סליחה על היצר הרע, את יצר הרע הבורא ברא בכוונה. אנחנו מבקשים סליחה שאנחנו לא ביקשנו מתוך יצר הרע להפוך אותו ליצר הטוב. יצר הרע זה מלאך, הוא עוזר לנו להשתוקק, להידבק בבורא. בלי יצר הרע לא היינו בכלל מזהים שום דבר. האגו שלנו מכוון אותנו ישירות לבורא, ולכן אנחנו לא אומרים על היצר הרע שהוא רע, הוא רע רק בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים לשלב עימו את הכיוון הנכון, שעם כל היצר הרע, דווקא בזכותו, בעזרתו, אנחנו מגיעים לדבקות בבורא.

בלי כוח ההתנגדות לא היינו יכולים לאתר שאנחנו נמצאים דבוקים בבורא. אנחנו כנבראים חייבים להיות כלולים משתי הבחנות, תמיד אור וחושך חייבים להיות, בלי אחד אנחנו לא מרגישים את השני. לכן הבורא שברא את היצר הרע, ברא אותו בכוונה, שעל ידי זה שאנחנו רוכשים את כל היצר הרע, אנחנו גם יכולים להרגיש אותו כיצר הטוב, ויכולים להתקיים בין שניהם. אבל אם זה היה רק הבורא, רק היצר הטוב, לא היינו יכולים לזהות אותו.

כל ההרגשה של הנברא נמצאת בתפר בין שתי התכונות ההפוכות, בכל מיני רגשות, הבחנות, הבנות, תמיד בין שתי תכונות מנוגדות, שם אנחנו מרגישים את ההבחנה שאני קיים, שאני מבין, שאני מרגיש. לא יכולה להיות שום הרגשה, אם היא לא כלולה מחושך ואור, טוב ורע.

שאלה: הייתי רוצה להעמיק את השאלה הקודמת. אם אני יהודי ואני צם, ואני מבין שהדבר היחיד שבו אני אשם זה שאני לא ביקשתי, אז אני מגיע להכרת הרע? מה מפריע לי עכשיו לבקש עזרה? אני לא יכול להעלות בקשה מתוך האגו?

זה שהבורא ברא רצון הפוך, תכונה הפוכה מתכונתו, זה נותן לנברא אפשרות להתקיים בין שתי התכונות הללו כי אז הוא יכול להבדיל אחת מהשניה. לכן את היחסים בין שתי התכונות האלו, אנחנו מכנים שזה "יצר טוב", זה "יצר הרע", אבל בעצם זה לא חשוב, העיקר שיש לנו אפשרות להגיע להבחנות, ובין שתיהן אנחנו קיימים.

העבודה שלנו היא גם להפוך את ההבחנה השלילית שהיא דוחה, שהיא הפוכה מהבורא, להבחנה חיובית, זה נקרא "חשכה כאורה יאיר". אז גם היצר הרע בסופו של דבר יתפקד כיצר הטוב, כי הוא עוזר לנו, הוא מגביר לנו את היצר הטוב. מפני שאנחנו צריכים להתגבר על היצר הרע אז אנחנו רוכשים את היצר הטוב ביתר כוח, הופכים את הרע לטוב. זו כל העבודה של הפרצוף הרוחני, שעל ידי העביות שיש לו ומסך, הוא הופך את עצמו לאור חוזר. ועל ידי זה הוא מגדיל ומפתח את הבורא שקיים ממש מתוך החושך, הוא מעורר, מגלה אותו לכולם על ידי האור החוזר. כך אנחנו פועלים.

שאלה: מה עלינו לעשות כדי שהבקשה המשותפת שלנו להשפיע כעשירייה תהיה אפקטיבית יותר מהבקשה הקודמת?

רק להשתדל לרצות להגיע למטרה אחת, וזה יחבר אתכם יותר יחד, וייתן לכם מעמד יותר קרוב זה אל זה. רק על ידי זה שאתם יותר ויותר מבינים שאתם צריכים להגיע לבורא יחד, אחרת לא מאתרים אותו ולא מתקרבים אליו.

כל ההתקרבות שלנו לבורא היא מזה שאנחנו מתקרבים בינינו. שהעשירייה היא קבוצה שיותר ויותר מתגבשת, ועל ידי זה היא מתקרבת לבורא. כי אין כאן מרחק גשמי, יש כאן רק התחברות בין החברים ובמידה הזאת אנחנו מתקרבים לבורא.

שאלה: כשאני מתפלל ומבקש להחליף את היצר הרע ליצר הטוב, יש בי תפילה עמוקה כזאת, אבל כשאני שומע שהיצר הרע מגיע מהבורא זה מחליש את האחריות שלי והאינטנסיביות של התפילה יורדת. מה עושים?

רק התמדה יכולה לעזור לנו כאן, שאני מבין יותר ויותר שהשגת הבורא נמצאת בהתגברות הקשר בינינו.

שאלה: במידה מסוימת ענית על השאלה, בשיעורים שעברו ענית שיש רמות שונות של תפילה. איך? לפי מה אנחנו מקטלגים את התפילות האלה?

עכשיו אנחנו לא מתעסקים בזה, יותר נכון שתשאלו על מה שאנחנו עכשיו קוראים, אחרת אנחנו לא נעבור על כל הפסוקים שצריכים.

שאלה: בעבודה שלי אני רואה שכל תחושה שלילית, חרדות, פחדים, אני כבר בצורה מקצועית מתחיל להפוך, יודע להפוך לטוב, אבל ברגע שאני מתחיל לעבוד אני שוכח מהעבודה והרע נמחק. איך כל הזמן להישאר בתוך העבודה הרוחנית כדי ששני הקווים ישארו?

זה לאט לאט יבוא ואתה תראה שגם רע וגם טוב נמצאים בך ואתה צריך לעבוד איתם בצורה שאתה בוחר ומסדר כל פעם יחסים שונים ביניהם.

קריין: קטע מספר 4.

""על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" (תפלת יום כיפור). ויש לשאול, הלא כל עבירות באות על ידי יצר הרע. ויש לפרש שהחטא הוא בזה, שאומר שיש יצר הרע. אלא "אין עוד מלבדו". כי אם האדם אינו ראוי, משליכים אותו מלמעלה. וזה בא על ידי התלבשות ברצון לקבל, הנקרא יצר הרע. וזהו "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כלומר שהבורא ברא אותו כך, כי הרצון לקבל הוא עיקר הכלי, אלא שצריכים לתקן אותו."

(הרב"ש. 890 "צער השכינה-ב'")

קריין: קטע מספר 6. הכותרת זה "סליחות וכפרות".

"הימים של עשרת ימי תשובה נקראים ימי סליחות וכפרת עוונות. שהכל הוא בכדי שתהיה לו לאדם ההזדמנות להכנס שוב בעבודת ה' אע"פ שהיה כל כך מרוחק מהעבודה. 

ועיקר העבודה היא תפילה, כי רק על ידי תפילה האדם מסוגל לצאת מרשות הרבים ולהכנס לרשות היחיד. כי בענין התפילה קטן וגדול שוים. ואדרבא, מי שמרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל יותר לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא, כי יודע בעצמו שאין הוא מסוגל על ידי מעשיו העצמיים להחלץ מן המיצר."

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

שאלה: איך להפוך את ההפכים של טוב ורע לשלם בתוכנו?

בתוך החיים אנחנו לא לומדים את זה, לא חשוב לנו בתוך החיים, חשוב לנו עכשיו ללמוד איך אנחנו מתפללים לבורא שיעזור לנו כל הזמן להיות מכוונים אליו בבקשה, זהו. אנחנו יכולים לשנות בחיים שלנו את הכול, כמו שאתה שואל, רק על ידי התפילה.

שאלה: אפשר לומר שהחטא האמיתי של האדם זה שהוא לא חיזק את הסביבה שלו? שהוא לא ביקש מספיק עבור העשירייה, עבור החברים?

שלא התפלל לבורא מספיק כדי שיתקן. בתפילה הזאת שיתקן יש כל מיני תוספות, איך לתקן? מה לתקן, קשר עם החברים? זה נכון, אבל העיקר כל הזמן להיות מכוונים לבורא ולא לרדת ממנו, ובהתאם לזה לחזק את הפנייה אליו בכל מיני אמצעים.

תלמיד: אני שואל כי הבחירה של האדם, איפה שהוא יכול לטעות או לא זה בכמה הוא מבקש, כמה הוא מחזק את הסביבה שלו.

כן, עשירייה.

תלמיד: עשירייה, אז רק שם גם אפשר לחטוא, שהוא לא מבקש מהבורא את החיזוק?

נכון.

שאלה: אנחנו לא מבקשים כי חסר לנו גדלות וחשיבות הבורא. האם הבריאה של היצר הרע ומה שאמרת, כי יתרון האור מתוך החושך, נכנסים לגדלות וחשיבות הבורא?

כן. הכול נכנס לזה.

תלמיד: האם חשוב שאנחנו נבין את החשיבות של בריאת יצר הרע, הבריאה עצמה, כדי לקבל את החשיבות והגדלות?

כן, הכול נכלל בזה. העיקר זה איך אנחנו פונים לבורא כדי לחייב אותו לעזור לנו.

שאלה: כתוב בטקסט על רשות הרבים מול רשות היחיד, מה זה רשות הרבים?

רשות הרבים זה שיש הרבה רצונות שונים, לא מכוונים למטרה אחת.

שאלה: האם עלינו להיות במצב של ייאוש כדי להאמין שהבורא יעזור?

נשתדל להיות בייאוש כל הזמן ויחד עם זאת להיות בשמחה, כי זה עוזר לנו לפנות לבורא שיעזור. ייאוש מועיל הוא, שלא מאבדים כוחות, תקוות, מטרה. אלא ההיפך, שזה ייאוש מכוחותינו, אבל יחד עם זאת ביטחון שהבורא הוא המציל והעוזר.

שאלה: בעולם הזה חטא מתקשר תמיד עם עונש. אם הייתה הזדמנות לתיקון ואדם לא מתגבר ומבקש, מה זה עונש בדרך שלנו?

הייתה הזדמנות לתיקון ואדם לא התגבר וביקש אז, הוא לא עולה במדרגה, אלא אפילו יורד יחסית, אם יש לו לאן לרדת. אנחנו לא מרגישים את העליות והירידות, כי בינתיים אנחנו לא נמצאים במצבים כאלו שנגלה לנו עליה וירידה, ולכן אנחנו לא מרגישים את התנועות האלה, אבל נמצאים כל פעם בנדנוד מעלה מטה.

תלמיד: האם יש הבדל בין חטא כלפי החברים לבין חטא כלפי הבורא?

חטא כלפי החברים זה חטא שנשאר, חטא כלפי הבורא נשאר עד שאתה מתקן. חטא כלפי הבורא הרבה יותר קל.

שאלה: למה יש עשרה ימי תשובה? למה הרב"ש כותב על עשרה?

זה כנגד עשר ספירות.

קריין: קטע מספר 7.

"מטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה. 

וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. וממילא הוא לא יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'." 

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

העיקר בשבילנו לדאוג לאמונה בקביעות, את זה אנחנו מבקשים. אמונה זה כוח הרגשת הבורא, אנחנו רוצים שהוא יחיה בנו, שיתלבש בנו. וכשזה יתלבש בנו, יהיה לנו בטוח כוח להחזיק את עצמנו בקו הנכון ואנחנו נהיה כלולים גם ביצר הרע וגם ביצר הטוב, ועל ידי שניהם נדע איך לתקן, איך לעשות משהו, וכך נתקדם באמצע, בקו האמצעי. בלי זה אנחנו נמצאים בחושך, עוורים ואין לנו שום אפשרות לחשוב שיש איזו מין אפשרות לעשות משהו בלי טעויות, בלי שגיאות.

קריין: שוב קטע מספר 7.

"מטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות." זאת אומרת, שהרגשת הבורא תהיה בקביעות בתוך האדם, לזה אנחנו לא נמשכים ודווקא בזה תלויה כל ההצלחה שלנו. "ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה. 

וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד), שאם היה לו אמונה בקביעות, אמונה הזו לא היתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. וממילא הוא לא יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'." 

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

שאלה: נותרו עשרה ימים לפני הכנס ואם נעקוב אחר הטקסט יש גם 10 ימי תשובה. אם נכוון את עצמנו החל מהיום בחיבור נכון, בתפילה נכונה זו תהיה דחיפה טובה לכניסה נכונה לכנס הזה?

אנחנו משתדלים לעשות כך, נכון.

קריין: קטע מספר 8.

"אם הוא מוכן לעשות מעשים אך ורק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. או רק בשיעורים קטנים הוא מוכן לעשות לשם שמים. היינו, שחס ושלום לא יפגום באהבה עצמית, אחרת אין בכוחו לעשות שום דבר. 

נמצא לפי זה, שאז הוא המקום, שיכול לראות האמת, את שיעורו האמיתי באמונת ה'. ומזה הוא יכול לראות כל החטאים, הנובעים הוא רק מסיבה זו. ועל ידי זה הוא יקבל הכנה והכשרה, בזמן שהולך לבקש מה', שיסלח לו על עוונותיו. אז יוכל לשער את שיעורו האמיתי של הפגם, היינו במה שהוא פגם בכבודו של המלך, וידע מה לבקש מה', היינו על איזה חטאים שחטא. והוא צריך לתקן אותם, בכדי שלא יחטא עוד הפעם." 

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

האדם מתחיל לראות שהפגם הוא לא בזה שהוא אגואיסט, בזה שהוא רע, זה הבורא עשה לו. אלא הפגם הוא בזה שהוא לא ביקש. כמו שרב"ש היה אומר לי "למה לא ביקשת? יש לך, היה לך למי לפנות, היה לך ממי לקבל כוח תיקון, הבחנות, למה לא ביקשת?" אין לאדם כלפי אדם שום טענה אחרת, אלא רק להזכיר לו למה אתה לא מבקש? אנחנו כמו ילדים קטנים, כמו תינוקות, אנחנו חייבים כל הזמן לבקש. לכן כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום", ובזה אנחנו צריכים להזכיר ולעזור כל אחד לשני רק בעניין התפילה, שהיא לא תעזוב אותנו.

שאלה: איך לקבל אמונה בקביעות?

איך לקבל אמונה בקביעות? זה לא תלוי בנו כל כך, אלא מלמעלה. אם אנחנו עולים לדרגת בינה, לקשר קבוע עם בינה זה נקרא שאנחנו נמצאים בתפילה קבועה, במידת ההשפעה, במידת הבקשה. הכול תלוי כמה אנחנו מחברים את עצמנו עם כוח הבינה.

שאלה: תעזור לפתור סתירה, בקטע הקודם נאמר שעלינו לבקש אמונה שלמה ובקטע הזה נאמר שעלינו לבקש עבודה חלקית?

אני לא כל כך מבין מה אתה שואל. אמונה שלמה זה כבר שהמלכות משיגה גם בינה וגם חכמה, וחכמה מאירה בבינה. זה דבר מאוד גבוה וגדול, זה מגיע רק בגמר התיקון. אלא בינתיים אנחנו צריכים לבקש סליחה על כל החטאים שלא ביקשנו מהבורא תיקונים. כי החטא הוא שהאדם לא מבקש ולכן הוא לא יכול לנצח את היצר הרע שלו. כנגד היצר הרע עומד הבורא ומוכן לספק לנו את כל הכוחות הנדרשים לנצח את היצר הרע, ועל זה אנחנו מבקשים.

תלמיד: אבל בקטע נאמר שאנחנו יכולים לעבוד בשיעורים קטנים, בהדרגה לעבור מזעיר אנפין לבינה, נכון?

כן.

שאלה: כדי להגיע לתפילה שלמה האם מותר לבקש את הרגשת הבורא בזה?

האם מותר לבקש את הרגשת הבורא? וודאי שכן. כל דבר שהוא בדרך לתיקון אתה יכול לבקש ואתה חייב לבקש מהבורא. מאיפה תקבל אם לא ממנו?

שאלה: התפילה תלויה במצב שהאדם עובר וכולנו יחד עוברים מצבים שונים, איך להגיע לתפילה משותפת?

מאיפה אתה יודע איזה מצבים אתה עובר ואיזה מצבים החבר שלך עובר? אנחנו צריכים על כל השאלות האלה, על כל המצבים האלו לבקש רק את עזרת ה', שהוא יחבר אותנו אפילו שאנחנו מאוד הפוכים ושונים זה מזה. אנחנו צריכים רק לבקש מהבורא שיחבר בינינו, שכמה בחיבור בינינו, וודאי שאנחנו שונים ונגיע למצב שאנחנו נהייה עוד יותר שונים, נגלה כמה אנחנו הפוכים זה מזה, שדווקא בחיבור ההפכיות בינינו אנחנו נהייה דומים לבורא. אנחנו לא נהייה דומים לו בתכונות שלנו, אלא במה שאנחנו מתעלים מעל התכונות שלנו אליו.

שאלה: אנחנו מבקשים סליחה מהבורא על כך שלא ביקשנו, אבל מה עליי לבקש, מהי הסליחה שבין אדם לחברו?

אדם לחברו זה שאנחנו מזלזלים גם ביכולת שלנו לחיבור בינינו, לעזור איש לרעהו. והתפילה הזאת היא בעצם גם לבורא, שאני לא עשיתי מספיק כדי לחבר את כל החברים יחד.

קריין: קטע מס' 9.

"אם תפלתו אינו שגורה בפיו, שהפירוש הוא, שאין לו האמונה אמיתית, שה' יכול לעזור לו, ושה' שומע את כל מי שמבקש ממנו, ושלפניו קטן וגדול שוים, דהיינו שעונה לכולם. נמצא, שהתפלה אינה שלימה, לכן הוא צריך לבקש סליחה על החטאים שלו, בזה שלא ביקש עזרה הדרושה מה'.

והגם בבחינת הפשט יש תירוצים אחרים, אבל בבחינת עבודה, שהאדם רוצה ללכת בדרך של השפעה ולא בבחינת קבלה, עיקר החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את הרע. ועל זה הוא מבקש סליחה. ומכאן ולהבא הוא מבקש עזרה.

(הרב"ש. מאמר 4 "מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה" 1988)

יש לנו כאן בעיה אחת, מה רב"ש אומר "צריך לבקש סליחה על החטאים שלנו," של כל אחד "בזה שלא ביקש עזרה הדרושה מה'", דבר אחד.

דבר שני הוא אומר, "עיקר החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את הרע. ועל זה הוא מבקש סליחה". כל עניין הסליחות והבקשות שיש לנו הכול זה רק איך אנחנו זלזלנו בלפנות לבורא, איך לא הבנו שהוא מכוון אותנו לפנות אליו ולבקש ולדרוש ממנו את העזרה, כי רק על ידי מה שנקבל ממנו נוכל להתקדם.

אנחנו עד כדי כך זלזלנו שחשבנו שאנחנו בעצמנו יכולים להתקדם, שיש בנו כוחות, שיש לנו הבנות, שיש לנו הכול. אלא אדם צריך להיות כל הזמן בתפילה שהבורא ייתן לו מוח וייתן לו לב, זאת אומרת כוח השכל וכוח לבצע את כול הדברים הנחוצים, הדרושים וברור לו שהוא מקבל את זה מהבורא, ואז, יחד עם הבורא הוא כביכול הולך ומבצע.

והסליחה היא על זה שחשב שהוא בעצמו יכול לעשות משהו, לראות, לאבחן ולבצע. זו בעצם כול הנפילה שלנו, כול אי ההצלחה שלנו, ואנחנו צריכים דווקא על זה לבקש סליחה.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שיום הכיפורים מתורגם כקורבן, ככפרה. מה אנחנו מקריבים אם היצר הרע זה מלאך מהבורא ואנחנו רק צריכים להשתמש בו נכון?

זה שאני לוקח את האגו שלי ורוצה לשחוט אותו בצורה שהוא רע ולהפוך אותו לטוב, זה נקרא שאני מקריב קורבן, שעל ידי זה שאני עושה ככה עם האגו שלי והופך אותו לטוב, אני מתקרב לבורא. קורבן זה מהמילה קרוב, וכך אנחנו עושים. יש מושג כזה גם אצל הערבים יש להם את חג הקורבן, מכאן זה נובע.

שאלה: אם תפילה שלמה תלויה באמונה ואמונה תלויה בבורא, האם האדם צריך להצטער על התפילות שהוא כל הזמן לא מעלה? לא על ההזדמנויות שיש לו להתפלל אלא דווקא להיפך, על כל הזמן שהוא צריך להעלות תפילה, על זה צריך להצטער?

אדם צריך להבין שכל דבר שהוא רוצה לעשות עם עצמו ועם העולם חייב להיות בפנייה לבורא, ואז הוא מקבל מהבורא כוחות, הבנות, הכוונה מה לעשות.

תלמיד: אבל אני מבין שתפילה שלמה לא תלויה באדם, היא תלויה רק בבורא. האם הוא צריך אמונה כדי להתפלל?

הבורא מסדר את האדם כך, שהאדם לאט לאט יותר ויותר מבין איך לפנות לבורא.

תלמיד: אז מה שתלוי באדם זו בעצם הבקשה הזאת התמידית כדי להגיע לבקשה שלמה ועל זה הוא צריך להצטער שהוא לא עושה?

גם כן.

שאלה: עד כמה העומק שאני צריך לבקש מהבורא על כל פעולה שאני רוצה לעשות?

כל עוד אתה לא עושה שום דבר לפני שאתה פונה לבורא, שכל הזמן יהיה ה' אלוהיך בראש שלך ואחריו אתה הולך.

תלמיד: על כל פעולה?

על כל פעולה, על כל מחשבה, על כל החלטה.

תלמיד: עד כמה חשובות המילים כשאני פונה אל הבורא?

לא חשובות, מחשבה, "הכל במחשבה יתבררו".

שאלה: אנחנו מדברים על פנייה לבורא, על זה שלא פנינו לבורא ועל זה שצריך לבקש, זה נשמע שיש איזו עבודה של האדם מול הבורא.

וודאי, כל העבודה שלנו זה מול הבורא. ואנחנו כדי לפנות אליו צריכים עוד את כל העולם, עשירייה ובכלל הכול, אבל בסך הכול הבורא הוא מטרתינו.

תלמיד: אני צריך לבקש סליחה על זה שפניתי לא דרך החברים?

אם אתה רוצה כך להגיד, תגיד. אבל העניין הוא עד כמה אתה מרגיש את הדברים האלה ושאתה פונה אליו כדי לתקן את זה מעכשיו והלאה, את התכונות שלך. והבורא מראה לך בדיוק מה עוד חסר לך, מגלה לך בהדרגה את הרע שברא בך, שהוא בעצמו ברא בך.

שאלה: מה המקום של הודיה ביום הכיפורים?

הודיה צריכה להיות בטמירו, בפנים, בתוך הבקשות שלנו, בתוך הסליחות שלנו, שיש לנו למי לפנות, שיש לנו מה לבקש, שיש אוזן קשבת ששומעת ועונה, זאת בעצם הבקשה שלנו. זה שיש לנו למי לפנות, זה שהוא מצפה, מחכה לפנייה שלנו.

תלמיד: צריך לייצב את הדבר הזה פנימית לפני הבקשה?

זה חייב להיות כאחוריים של הבקשה, כי אם אין לי דבר כזה אז איך אני מבקש, למי אני פונה.

שאלה: האגו זה הדבר הכי יקר לנו והבורא דורש את ההקרבה הזאת, זה מאוד דומה לקורבן של יצחק, האם זה נכון?

אנחנו אחר כך נדבר על זה אבל בעצם אתה צודק. אני ממליץ להתרכז בפסוקים עצמם ולא בפירוש שלהם בתורה ובכל הדברים, ודאי ששם מדובר על זה אבל יותר טוב אם אנחנו נלך עם המילים שלומדים עכשיו. בזה אתה מוציא את החברים שלך ממה שאנחנו מדברים ומכניס אותם לאיזה סיפור צדדי.

שאלה: לפי הקטע מובן שעיקר החטא הוא לא שלא ביקש אלא שלא האמין שהבורא יעזור, ואתה אומר שהוא צריך להרגיש כל הזמן את הבורא עומד בכל מחשבה שלו, בכל פעולה, אז איך להרגיש ככה?

זה תלוי בקבוצה, האדם בעצמו לא מסוגל. אם הקבוצה כולה חושבת במקצת על הבעיה הזאת שהיא צריכה להתקרב לבורא ולבקש ממנו, לשכנע אותו לעזור לה, אז זה יעבוד.

שאלה: יש בקשות ברמה של זעיר אנפין כשאנחנו מוצאים הצדקה לכל חבר?

לא, אני ככה לא מדבר, כך לא לומדים ולא כדאי לנו לחשוב לכיוון הזה. תלמד במסגרת וברמה כמו שאנחנו לומדים את הפסוקים. אתה רוצה הכול לשכתב איך שנוח לך ושם אתה טועה.

שאלה: האם אני באמת צריך לבקש סליחה, או שזה פשוט סוג של הבחנה שלא פעלתי נכון ועכשיו אני צריך לפנות אליו?

לא, אדם צריך באמת להבין שזה שהוא לא ביקש קודם על כל פרט ושעל שהוא עשה בחיים שלו, בקבוצה, כלפי הבורא, בחיים הרוחניים שלו כולל כל הפרטים, זה שלא ביקש מהבורא זאת באמת בעיה שלו ועל זה הוא מתחרט. כי אם היה מבקש היה כביכול מתקדם הרבה יותר וזה החטא שלו, חטא בזה של ביקש, "למה לא ביקשת".

שאלה: האם הגדרת הפשע זה שאני לא ביקשתי לקבל כלי?

כן, זה שאתה מתחרט על זה שלא ביקשת והיית באמת מצליח עם הבורא, זה עוזר לך לעשות עבודה על השגיאות שלך ולהצליח. וכך תמיד אנחנו מתקדמים מזה שמרגישים שהפסדנו, שזה החטא שלנו, ומזה מתקדמים. זאת אומרת, לא היצר הרע שלנו הוא הרע אלא זה שאנחנו לא בקשנו מהבורא שיתקן את היצר הרע, זה הרע, ואת הרע הזה אנחנו כבר צריכים לשייך לנו.

זה שהבורא ברא רע אז הוא ברא, שיתקן, כך אנחנו חושבים, לא נורא, זה הבורא, אבל זה שאני לא ביקשתי זאת כבר העבודה שלי, וכאן זה באמת הפגם שאנחנו חייבים לאתר אותו ולתקן. לכן אנחנו לא מתקנים את היצר הרע אלא את הזלזול שלנו באפשרויות לפנות לבורא ולבקש ממנו לתקן את הרע, כי זה מוטל עלינו.

שאלה: אתמול דיברת על תפילות אפילו כמו שילד שורק, אני אדם מבוגר עם הרבה מאוד אחריויות, אני מרגיש מטופש לפנות כמו תינוק, "עזור לי, עזור לחברים", אתה אומר שכדאי לנהוג כמו תינוק, אתה באמת מתכוון שאנחנו צריכים לפנות לבורא כמו שתינוק פונה להורים שלו?

הלוואי, זה דבר גדול מאוד אם אתה תפנה לבורא כמו שתינוק פונה להורים שלו. כי תינוק מרגיש כלפי ההורים שהוא תלוי בהם במאה אחוז מצד אחד, מצד שני שהוא יכול לדרוש מהם, מצד שלישי שהם חייבים לענות לו, והוא דורש את זה בתוקף ולא יורד מהם, לא עוזב אותם, ועוד ועוד.

אם היינו מתייחסים לבורא כמו תינוקות היינו מצליחים מאוד. כל הבעיה שלנו שהאגו שלנו נותן לנו חשיבות, נפיחות כזאת שאנחנו מבינים, גדולים, עצלנים, וזאת בעיה, תלמד מהתינוקות ותצליח.

שאלה: עבור מי אנו מבקשים סליחה?

אנחנו מבקשים סליחה בזה שלא בקשנו מהבורא לתקן את היצר הרע. בסך הכול הבורא ברא את היצר הרע, הוא הכניס אותו בתוך האדם ונותן לאדם להכיר שהיצר הרע הוא רע, לא סתם יצר אלא רע, והאדם צריך בהתאם לזה לפנות לבורא ולבקש מהבורא שיהפוך את היצר הרע ליצר הטוב.

ובזה יש שני דברים, אדם הוא מחויב להתקשר לבורא, לבקש ממנו, לקבל ממנו עזרה, לראות איך שזה מתקן אותו, ואיך שהוא נעשה בזה דומה לבורא, נעשה אדם. ובעצם בזה הכול נגמר עד שאדם מתקן את עצמו כולו בדומה לבורא.

תלמיד: אבל אם אני בתוך העשירייה וגם הבורא בתוך העשירייה, עבור מי אני מבקש?

הבורא זה הכוח הכללי שהוא מארגן את הכול, ממלא את הכול, מסדר את הכול, ואני פונה אליו שיסדר לנו את היחסים בינינו בצורה נכונה. בסך הכול אנחנו לא צריכים לעשות יותר כלום חוץ מכל הזמן לפנות לבורא וכל הזמן לדרוש ממנו. כי בזה אנחנו עולים ממדרגה למדרגה, אבל בכל מדרגה שאנחנו עולים אנחנו כמו תינוקות, וכך פונים לבורא. אין לנו שום בעיה, אנחנו יכולים לעשות את זה, כל אחד ואחד.

שאלה: איך לעשות את חשבון הנפש הנכון לפני בקשת הסליחה?

לא צריכים שום דבר, רק בצורה כללית, אתה לא יכול לזכור עכשיו כל דקה ודקה, אתה גם לא מבין ולא הרגשת שאתה עברת את הדברים האלה, אתה לא ביקשת בדרך כלל כל הזמן. אתה מבקש מעכשיו שהבורא יעזור לך לראות עד כמה אתה נמצא בצורה הפוכה, עד כמה לא ביקשת, עד כמה כנגד זה הבורא כן רוצה לעזור לך, והיה רוצה לעזור לך ואתה זלזלת בזה. אז כל הסליחות שלנו הן שאנחנו לא ביקשנו עזרה מהבורא בעצמנו, ואפילו שקיבלנו ממנו עזרה דחינו את זה, זלזלנו, לכן נשארנו ביצר הרע.

שאלה: האם יש שני סוגים של בקשות, הבקשה ראשונה זאת סליחה, ואחר כך לבקש שיתקן את היצר הרע, או שפשוט אפשר ישר לבקש תתקן לי את היצר הרע?

את זה ואת זה בעצם אפשר לחלק לכמה סוגים, אתה צודק, אבל זה לא חשוב לנו. העיקר כל הזמן להיות בפניה לבורא ובבקשה.

קריין: קטע מספר 10.

תשובה

"תשובה נקרא מה שהאדם הראשון לפני החטא היה דבוק ונתרחק מחמת החטא. לכן כל אחד ואחד, כיון שהוא חלק של נשמת אדם הראשון, צריך שוב לשוב ולהתקרב להרוחניות."

(הרב"ש. 244 "תשובה")

קריין: קטע 11.

"כשהאדם עושה תשובה. ומהו התשובה. שהאדם מקבל על עצמו, הוא שהאדם אומר, שמהיום והלאה הוא יעשה הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, היינו שכל המעשים יהיו בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "השתוות הצורה". נמצא, שעל ידי התשובה, הוא גורם שבשורש נשמתו, במלכות, יהיה גם רק להשפיע. כדוגמת ז"א שהוא המשפיע, הנקרא בחינת קוב"ה.

וזה נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתה". היינו, כמו שהקב"ה הוא המשפיע, כמו כן מלכות, הנקראת בחינת "שכינתה", היא בעל מנת להשפיע. ממילא הקב"ה יכול להשפיע למלכו, ואז השפע נמשך למטה. נמצא, שעל ידי החטא נעשה פגם למעלה, שגרם פירוד. ועתה על ידי התשובה נתקן הפירוד, ונעשה בחינת יחוד. וזה נקרא, שעל ידי היחוד עברו העוונות, היינו הקלקולים מה שהוא גרם, על ידי מעשיו נתקנו."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)

אנחנו צריכים להבין שלמרות שיש לנו כל מיני ימים מיוחדים במשך השנה, אבל כולם מתבטלים כלפי היום הזה שנקרא "יום הכיפורים". שבסך הכול כל החגים וכל התאריכים המיוחדים אומנם מדברים כולם בכל מיני צורות שונות וכאילו הם שונים, אבל באמת יש לנו רק דבר אחד מזה, שמכל חג, מכל צורה, אנחנו צריכים לעשות מצורת האגו שמתגלה צורה אלטרואיסטית.

ולכן המטרה של כל חג וחג, כל תאריך, ובכלל כל יום וכל שעה זה הכיוון ל"ואהבת לרעך כמוך" שזה "כלל גדול בתורה", המטרה הסופית צריכה להתבטא בזה. כמה שיהיה לנו "ואהבת לרעך כמוך" בעשיריות, אנחנו נרגיש איך הבורא מתגלה בתוך העשירייה, וזאת בעצם ההוכחה שאנחנו הגענו לתיקון.

קריין: הכותרת "אין לנו מלך אלא אתה", קטע מספר 12.

אין לנו מלך אלא אתה

"אומרים מקודם "אבינו מלכנו, חטאנו לפניך". כלומר, שאין האדם יכול לומר, אין לנו מלך אלא אתה. היינו, שרק הבורא יכול לתת הכח הזה. ומאיפה האדם יודע, שאין זה ביכולתו. לכן מקודם האדם צריך לעשות כל מה שבידו, כמו שכתוב "כל אשר בידך ובכוחך לעשות, עשה".

ואז האדם מגיע לידי מצב, שהוא מרגיש, איך שהוא מרוחק מה'. כלומר, שאין בידו לעשות שום דבר לטובת ה'. אז האדם מרגיש, אף על פי שהוא מקיים תו"מ, מכל מקום הוא נקרא "חוטא", משום שהוא רואה, שאין הוא עובד לשם שמים. לכן האדם צריך לומר מקודם "אבינו מלכנו, חטאנו לפניך", אף על פי שהוא מקיים תו"מ. ומכל מקום מרגיש, שהוא חוטא, בזה שאין הוא עושה שום דבר לשם שמים.

אחר זה הוא אומר בפה מלא "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". היינו, שרק הבורא יכול לעזור, שיהיה לנו המלך, שנוכל לעבוד מטעם, שהוא משמש את המלך. וזה הוא השכר שלו. שיש לו זכיה, שהוא משמש המלך."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

אין כמעט שאלות, כנראה שלא מספיק מבינים את הקטע. קטע מאוד חזק.

שאלה: מה יש בבקשה שלנו שרק היא מאפשרת לבורא לתקן?

אנחנו מחייבים אותו, זה נקרא "נצחוני בני", שהבורא ברא יצר הרע ואנחנו דורשים ממנו שיתקן אותו, שיהפוך אותו ליצר הטוב, וזה קורה רק לפי הבקשה שלנו. אם לא נבקש, לא נעשה, שום דבר לא ישתנה בבריאה. והבקשה שלנו צריכה להיות לאט לאט בדרגות הסולם, יותר ויותר בהבנה, בהרגשה, בהכרה מאיפה זה בא, למה, ובהסכמה יותר עמוקה עם הבורא, עד שאנחנו רואים לעומק הכוונות שלו בבריאה, כל ההכנות שלו לבריאה, למה עשה את זה בצורה כזאת, מאיפה אפילו לקח את היצר הרע, והפך את היצר הזה לההפך מעצמו וכן הלאה. הכול העבודה שלנו כדי שאנחנו נדע מסוף העולם ועד סופו, ואז נוכל להיות כמוהו.

שאלה: האם החשיבות של הכוונה צריכה להיות כלולה בתוך התפילה?

ודאי שכן, אחרת איזו תפילה זו? למה אתה מתכוון, מה אתה רוצה, הכול צריך להיות בתפילה, בלי זה אין תפילה.

שאלה: מתברר פנימית שעיקר החטא הוא שיש בנו גאווה שהיא מונעת מאיתנו לבקש, אבל מצד שני אנחנו לומדים שזה מה שהבורא רוצה, שאנחנו נגיע אליו ושנהיה עצמאים ממנו. אז יש פה איזו סתירה, כי אנחנו אמורים להגיע למצב שאנחנו עצמאיים וכאילו חופשיים מהבורא, מצד שני אנחנו נדרשים פה לוותר על הפעולה הזאת, לוותר על המצב שאנחנו עצמאיים ודווקא להיות תלויים בו במאה אחוז?

וזה בדיוק מה שצריך לקרות, שאני מאתר עד כמה אני הפוך מהבורא ואת ההפכיות הזאת אני צריך לשמור על ידי צמצום, מסך ואור חוזר, ואני נבדל מהבורא על ידי הטבע שלי שהוא ברא בי הפוך ממנו, ויחד עם זה אני דומה לו בצורה החיצונה בזה שאני הופך את הטבע שלי לעל מנת להשפיע. ולכן אין כאן שום בעיה, אנחנו לא מתבטלים לבורא, הבורא רוצה לראות אותנו גדולים כמוהו. ואפילו עוד יותר, אנחנו פעם נלמד מה זה נקרא "נצחוני בני", הוא מעלה אותנו על הראש שלו אפשר כך להגיד, זאת אומרת למעלה מהמדרגה של עצמו.

תלמיד: אבל בינתיים לפי מה שאנחנו לומדים פה ביום כיפור, אנחנו כן צריכים להגיע למצב שאנחנו רוצים להרגיש במאה אחוז תלויים בו, בלקבל הכול ממנו ודרכו?

ודאי, כי בלי זה אנחנו לא יכולים לתקן שום דבר. בעניין התיקון אנחנו חייבים את הכוח שלו, אבל בעניין הבקשה, איך לאתר את כל הקלקולים שגם הם באים ממנו, אנחנו מעמידים את עצמנו בעצמאות ממנו. זה כאילו שאנחנו משחקים עם הבורא והבורא מוציא לנו כל מיני קלקולים, שאנחנו נמצא, נחפש ואז הוא שמח מזה שאנחנו מצאנו ומבקשים ממנו שיתקן, זאת אומרת שיהפוך את זה בצורה נכונה.

אז אנחנו לומדים מהו הקלקול, ואיך לעשות את התיקון, ובאיזו צורה אנחנו צריכים להיות מתוקנים, במה אנחנו נשארים בפנים ביצר הרע שלנו ומבחוץ מתלבשים ביצר הטוב ודומים לבורא. יש כאן הרבה הבחנות, וזה משחק שעל ידו אנחנו מעלים את עצמנו לאט לאט ממש לדרגה שלו. זה ממש כמו במשחק בין שניים, ולכן זה נקרא "נצחוני בני".

שאלה: יש חבר שביקש לשאול שאלה, אני בשכל שלי חושב שהשאלה אינה נכונה, אז יוצא שאין כאן אמונה מעל הדעת ויש גם את השכנוע שלי שהשאלה יכולה לבלבל.

הוא שואל לפי מה שאנחנו לומדים או לא?

תלמיד: כן, לפי חומר הלימוד, לפי הקטע, אבל זה על מנהגים.

שישאל, מה לעשות. בכל זאת כנראה שאת השאלות האלה יש להרבה אנשים.

שאלה: עד כמה אקטואלי בשבילנו שלומדים את חכמת האמת לקיים את מצוות הכפרות?

זה באמת מנהג, אני לא חושב שיש בזה משהו, ולכן אני אומר שכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להכניס את כל הרצונות שלנו לתיקון בכוח התפילה. חיבור בינינו ותפילה אלה הדברים העיקריים, וכך כתוב שאנחנו צריכים לעשות, וכל היתר, זה מה שהמקובלים עשו לבני אדם שאין להם רצון לרוחניות, שבינתיים היו עוסקים בכל מיני תיקונים כביכול בצורה חיצונה.

אז יש לבוש לבן, יש כל מיני דברים אחרים שעושים ביום כיפור, אפילו שלא אוכלים וכל זה. אני לא נגד, גם אני משתדל לבצע את כל הדברים האלה, אבל האם הם בעצמם עושים תיקונים? ודאי שלא, אלא רק לב האדם עושה תיקון, כל התיקונים הם בלב, זאת אומרת ברצון. ולכן זה לא חשוב באיזה לבוש אתה הולך והאם אתה עושה כפרות. "כפרות" זה נקרא שאתה נותן כסף נגיד או תרנגול, לא חשוב מה, לקהל ובזה אתה מכפר על החטאים שלך.

ודאי שאתה לא מכפר בזה על כל החטאים. אם אתה לא עושה תשובה בלב, שאתה מקרב את עצמך, את הלב שלך דרך החברים לבורא, שום דבר שתעשה לא יעזור לך. רק לאנשים חיצוניים שהם לא מסוגלים עדיין לעסוק בתיקון הלב, תיקון הרצון שלו, להפוך את האגו שלהם להשפעה, להם מקובלים המציאו כל מיני פעולות חיצוניות כאלו, שיתעסקו בזה ויחשבו שהם באמת עושים משהו. ולנו אסור לנו לדבר איתם כך אלא שיתייחסו ברצינות למה שהם עושים בידיים ובפה, ואנחנו מבינים שכל העבודה שלנו היא בלב. בלב יש לנו רצון, יצר, בינתיים יצר הרע, ואנחנו צריכים לעשות בקשות לבורא שיהפוך את זה ליצר הטוב.

קריין: אצלנו פשוט כל השנים נהגנו לעשות את זה, לתת ח"י שקלים עבור בן אדם במשפחה, וזה גם טוב להפצה אחר כך.

זה משהו אחר, אנחנו אוספים מכל חברי "בני ברוך" 18 שקלים, לא יודע כמה זה בכל המטבעות האחרים, ואנחנו מעבירים את זה למחלקת הפצה ואנחנו חושבים שזה באמת פועל לתיקון העולם.

קריין: נהוג לתת עבור כל המשפחה, נאמר אתם חמישה אנשים, אז 18 כפול חמש, זה מנהג שגם עושים ממנו משהו טוב.

כן, זה 18 שקל מכל אדם במשפחה.

תלמיד: רציתי לדייק כדי לקחת תועלת מהדוגמה לעתיד. אם לי בשכל נראה שהשאלה אינה ראויה, כך אני רואה, האם עלי לבטל את עצמי בפני החבר ולעשות את הקפיצה מעל הדעת, או בכל זאת צריך להיות איזשהו בירור?

בירור בכל זאת צריכים לעשות, ולהשתדל להבין מה הוא שאל ולָמה אנחנו לא מסכימים, לא רואים שזה במקום. אבל סתם כך על הסף מיד לפסול זה לא טוב, זה גם לא מכובד כלפי החברים.

שאלה: שאלה לגבי התשובה. בקטע נאמר שאדם מקבל החלטה שמהיום הוא מתחיל להיות משפיע כמו הבורא. איך אדם יכול לקבל כזאת החלטה באופן עצמאי?

על זה הוא מתפלל לבורא וכך רוצה להתקדם. מחליט, כן, הוא מחליט.

שאלה: אם הבורא מעלה אותנו מעל לדרגתו, האם לבורא יש איזשהו גבול?

לבורא יש גבול במידה שהוא ברא את הרצון לקבל שלנו, עד שהרצון לקבל שלנו יהפוך להיות לרצון על מנת להשפיע. זה הגבול, יותר מזה אנחנו לא מכירים בינתיים. אחרי שנתקן את הכול, את כולנו יחד, נהפוך את הרצון שלנו כולו לעל מנת להשפיע, של כל האנושות, של כל הנשמות, אז אנחנו נתחיל לעלות לדרגות שהן לפני הבריאה שלנו, זה נקרא אלף שמיני, תשיעי ועשירי.

"ששת אלפים שנה" זה נקרא שאנחנו עולים בשש מדרגות דזעיר אנפין, "האלף השביעי" נקרא שאנחנו עולים כבר בצורה השלמה והרצון לקבל שלנו לגמרי תוקן, ואחר כך יש אלף שמיני, תשיעי ועשירי, דרגות בינה, חכמה וכתר, על זה אנחנו בינתיים לא לומדים ולא מדברים, זה אחר כך, עד אז יש לנו עוד מה ללמוד, והעיקר שהלימוד שלנו יהיה פרקטי.

שאלה: מתוך הקטע נאמר שכל מה שבכוחותיך לעשות עשה. לא מובן. גם כתוב, למרות שהוא מקיים תורה ומצוות הוא חוטא, הוא לא עובד למען הבורא. לָמה הוא חוטא?

זה שאדם לא מבצע מה שמוטל עליו לעשות נקרא שהוא "עבריין" ושהוא גנב. אתה יכול להגיד עליו מה שאתה רוצה, כל מיני דברים לא טובים. למה? כי הוא בזה מכשיל את כל העולם, כל האנושות, וכולם סובלים בעקבות מה שהוא מבצע.

תלמיד: לקיים תורה ומצוות זה עוד בחיצוניות?

אנחנו לא מדברים אף פעם מה זה בצורה חיצונה לקיים תורה ומצוות, אף פעם, אנחנו מדברים רק על העבודה שבלב.

תלמיד: אני בכל זאת לא מבין, לָמה אם האדם מקיים תורה ומצוות הוא נקרא חוטא?

מפני שלא מקיים, הוא מרגיש שהוא לא מקיים, שהלב שלו עדיין נמצא בצורה אגואיסטית ולא יכול לעשות שום דבר עם עצמו.

שאלה: כתוב שאנחנו מעלים תפילה, אנחנו חוטאים בזה שלא מעלים את התפילה, אבל כתוב, "הקדוש ברוך הוא", שזה מסלול התפילה שאליו אנחנו אמורים להעלות את תפילת העשירייה, אחרי זה מוזכר "לעבוד לשם שמיים". שמיים והקדוש ברוך הוא הכוונה לאותה הכתובת שאנחנו מעלים את התפילה, או שזה משהו אחר?

כן, לדרגת הבינה.

קריין: יש שאלה שחברים מעלים. מחר לא יהיה שידורים, זה יום כיפור, בישראל זה ככה נהוג.

מחר יום המיוחד בין כל הימים של ימות השנה, שאנחנו לא נותנים שיעור בוקר ואין שידורים בכלל במשך היום, זאת אומרת, אתם יכולים להיכנס לאתר שלנו ולארכיון שלנו ולעשות מה שאתם רוצים, אבל אנחנו לא מפעילים את המערכת.

תלמיד: אז עלתה שאלה, אולי היום, נאמר בשעה שתיים, אפשר לעשות שיעור? שלא יהיה יותר מדי רווח.

לא צריכים רווח, בבקשה, תעשו שיעור בשעה שתיים. אלא אתם פונים אלי, לָמה? אני שואל אתכם, למה? אם יש לכם רצון תעשו שיעורים עד הבוקר, עד הלילה, אם אתם עובדים, לא עובדים, איפה שעובדים. אני הייתי בכלל מסדר סביב השעון וסביב כדור הארץ שיעורים כך, שברזיל, אפריקה, אסיה, אחר כך רוסיה, אירופה, וכן הלאה, שתתחילו לבצע שיעורים סביב השעון לכל העולם, מה הבעיה? זה שאתם פונים אליי דווקא זה סימן לא טוב, שאתם מרגישים את עצמכם שאתם לא מסוגלים, תלויים.

לא. אתם צריכים ללמוד איך לתת שיעורים זה לזה ולשרת את עצמכם ותאמינו לי שבלימוד כזה אתם תרגישו יותר תועלת ממה שלומדים ממני, יותר תועלת. ממש תועלת רוחנית שתצטרכו לחפש איך אנחנו מתחברים יותר? איך אנחנו מבינים דרך החיבור שלנו? שבחיבור שלנו שם נמצא המורה, לא אני, אלא המורה הרוחני שלנו, הוא החיבור שלנו, והוא מוביל אותנו קדימה. שם אנחנו גם נתחיל להרגיש את הבורא שהוא הוא המלמד אותנו. לכן אדרבה, קדימה.

קריין: ברמת העשיריות אנחנו שלוש פעמים ביום עושים שיעור, אני מדבר ברמה כמו שיעור בוקר, כמו נאמר בשבת אז יש לנו בוקר ואחר הצהריים. אז חשבנו שאולי גם היום, בגלל שיש אחר כך יממה שלמה בלי שיעור, שיהיה גם היום אחר הצהריים שיעור רגיל, לא משהו שונה.

אבל תעשו איזו תוכנית שמתאימה להיום. אני אבוא לתוכנית הזאת להשתתף, ומחר כבר כל קבוצות העולם יכולות לעשות שיעור בבוקר בלעדינו.

קריין: קטע מס' 14.

"בזמן שהאדם כבר יודע שהוא רשע בבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים", שכבר בא לידי הכרה, שזה שהוא מונח תחת שליטת הרצון לקבל, אם כן הוא נפרד מחיי החיים, ועל זה הוא דופק עכשיו ורוצה לעשות תשובה. כלומר, שהוא רוצה עזרה, שיתנו לו מלמעלה, שתהיה לו היכולת לצאת מאהבה עצמית, ותהיה בידו היכולת לאהוב את ה' בכל לבבך. נמצא, שהוא מרגיש שהוא רשע, היות שבמקום שצריכים לאהוב את ה', הוא אוהב את עצמו.

נמצא, שהדפיקות שלו, מובן לנו, שהוא עושה מה שביכולתו, שה' יקרב אותו, ולהוציאו משליטת הרע שלו, זה נקרא "דמעות אמיתיות". וזהו, "פתח לנו שער בעת נעילת שער". היינו היות שרואה, שכל השערים הם סגירות, ואז הוא מתחיל לדפוק."

(הרב"ש. מאמר 3 "מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים" 1989)

קריין: קטע מס' 15.

"כשהאדם מתפלל לה', ואומר "אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול לכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי". 

ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד) "קרוב ה' לנשברי לב". פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה', שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם. וזה אפשר להיות רק אם האדם זכה לרצון להשפיע. לכן הוא מבקש מה', שיתן לו את הרצון להשפיע. כי הוא רואה, שלא חסר לו שום דבר בעולם, אלא שתהיה בידו יכולת לעשות מעשים לשם שמים. נמצא, שהוא מבקש רק קרבת ה'. ויש כלל "מידה כנגד מידה". לכן ה' מקרב אותו. וזה שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב"." 

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו, שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה" 1991)

אנחנו צריכים להזכיר לאנשים שיש כאן יכולת להגיע לתפילה.

(סוף השיעור)