שיעור בוקר 01.06.21 – הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 32, דף ל"ב,

לוח תשובות לפירוש המילות, הגדרות כ"א-נ"ד

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", חלק א'. "לוח התשובות לפירוש המלות", בעמ' ל"ב, עמ' 32, בהגדרה כ"א, "יחיד ומיוחד".

"כא) יחיד ומיוחד (ח"א הסת"פ א'): "יחיד" מורה על האור העליון, אשר מאיר ושולט בכל ריבוי המדרגות המשונות זו מזו עד כדי להפכן ולהשוותן לצורתו היחידה. "מיוחד" מורה על גמר שליטתו זאת, כלומר, אחר שכבר השווה והחזיר את צורתן לבחינת יחיד כמוהו. עי' אות יו"ד."

שאלה: מה זה "ריבוי המדרגות", "אשר מאיר ושולט בכל ריבוי המדרגות המשונות זו מזו עד כדי להפכן ולהשוותן לצורתו היחידה." מה זה אומר "מדרגות"? מה זה "ריבוי המדרגות"?

הרצון לקבל מתחלק להרבה חלקים לפי הדירוג שלו, מפחות עד יותר, עד הסוף, עד מאה אחוז. ואז אנחנו צריכים לתקן אותו בעל מנת להשפיע, מדרגה אחר מדרגה, זאת אומרת, מנה אחר מנה, יותר ויותר, כך שמה שמתקנים קודם יעזור לנו בתיקונים הבאים.

שאלה: יש מצב שהוא "מורה על גמר שליטתו זאת, כלומר, אחר שכבר השווה והחזיר את צורתן"?

תראה מה שהוא כותב.

"יחיד" מורה על האור העליון, אשר מאיר ושולט בכל ריבוי המדרגות המשונות", שהן משונות, הפוכות. חכמה ובינה הן הפוכות? הפוכות. מלכות וכתר, הפוכות? הפוכות. אבל כשהן פועלות יחד הן מאירות, הן מעבירות לנו מושג של הנברא שנמצא בכל זאת בדבקות עם הבורא, למרות שהפוכות, הפוכות בטבע. זה היחיד. זאת אומרת, שהאור העליון מאיר ושולט בזה כולו, לפי האור העליון שהוא שולט יחיד. "מיוחד" מורה על גמר שליטתו זאת, כלומר, אחר שכבר השווה והחזיר את צורתן לבחינת יחיד כמוהו. אז נקרא שהוא "מיוחד". שיש במיוחד הזה מלא הבחנות שונות, אבל הוא מחזיק אותן בטבע שלו, ולכן לפי זה נקרא "מיוחד".

חוץ מיחיד. יחיד, כשהוא בעצמו. והמיוחד, מה שהוא עושה עם הרצונות השונים.

"כב) יחוד (ח"א פ"א או"פ ו'): ב' בחינות משונות שהשוו צורתן זו לזו, נמצאות מתיחדות לבחינה אחת. עי' אות י"ב."

זאת אומרת, בטוח שאני והבורא זה שני דברים שונים לגמרי, אני רצון לקבל והוא רצון להשפיע, לכן זה "ב' בחינות משונות". אבל "שהשוו צורתן זו לזו," זאת אומרת, הצורה הבאה החיצונה, שהיא מתחילה להיות דומה בין שניהם, אומרים שהם מתקרבים זה לזה. ו"שהשוו צורתם", אתה לא יכול להגיד מה זה ומה זה, אלא לפי איך שהם נמצאים בביטוי החיצון אתה אומר שזה אותו דבר. זה בורא וזה נברא? לא, אני לא רואה הבדל ביניהם. זה נקרא ש"הופכים להיות ליחיד". זה נקרא "נמצאות מתיחדות לבחינה אחת." לזה צריכים להגיע.

תתארו לעצמכם לאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע, ממש להיות כמו בורא ללא שום הבדל. עד כדי כך הכוונות שאנחנו רוכשים, שהן לא הטבע המקורי שלנו, הן הופכות אותנו להידמות לבורא במאה אחוז ונעשה מושג "יחיד".

"כג) ימין ושמאל: מדרגה תחתונה עולה לפעמים לקומה שוה עם העליונה ממנה בעת שהעליונה צריכה אליה להשלמתה עצמה, אז נבחנת התחתונה לבחי' שמאל והעליונה לבחינת ימין."

יש יחסים בין המדרגות שתחתונה עולה לעליונה. לפעמים היא נכנסת לעליונה כרשימו בתוך מדרגה יותר גדולה. נגיד בעיבור, יניקה, מוחין וכן הלאה. אבל אם זה כמו שהוא כותב כאן, עדיין ללא שום קביעת מצב מיוחד, אז התחתונה כשהיא עולה, היא מעלה את עצמה בחיסרון שלה לעליונה, כי היא יותר גרועה מהעליונה, היא עולה לעליונה כדי להיתקן, אז היא נכללת שם כשמאל וימין. כך היחס בין המדרגות.

"כד) יוצר (ח"א הסת"פ י"ח): השם "יוצר" מתיחד על השפעת האור לעולמות, שזה כולל כל המציאות חוץ מהחומר של הכלים. ע' לעיל אות י"א ואות א'."

כן. זאת אומרת, השפעת האור לעולמות נקרא שהוא "יוצר". למה יוצר? למה לא בריאה? למה לא אצילות, אלא יוצר יצירה? כי ביצירה באמת אנחנו מתחילים לגלות את הניתוק בין הנבראים לבורא. בריאה עדיין נמצאת בתכונות הבינה, זה ז"ת דבינה, החלק התחתון של בינה, אבל יצירה כבר נמצאת בתכונת הרצון לקבל ולכן בה כבר מורגש הבדל בין האור לכלי.

לכן מה הוא אומר? "השם "יוצר" מתיחד על השפעת האור לעולמות, שזה כולל כל המציאות חוץ מהחומר של הכלים."

"כה) כלי (ח"א פ"א או"פ ו'): הרצון לקבל שבנאצל הוא הכלי שלו."

"כלי" זה נקרא הרצון לקבל שבנאצל. אבל הרצון לקבל יכול להיות כלי? לא, אבל זה תחילת הכלי. ודאי שצריכים עוד תיקונים גדולים כדי שמזה יהיה הכלי לקבלת האור העליון.

"כו) למעלה (ח"א פ"א או"פ פ"ב ג'): השואת הצורה של התחתון אל העליון היא עליה "למעלה"."

זאת אומרת, מהן עליות וירידות? זה לא כמו בעולם שלנו שאני לוקח איזו עט נגיד, ואני מעלה אותה מעלה או מוריד אותה מטה, אלא עליות וירידות ברוחניות הן שאותה עט שהיתה עט במדרגה הזאת, כשעולה למדרגה הבאה היא הופכת להיות לעכבר. ממש כך.

זה מה שגורם לנברא להיות במדרגות שונות, הוא ממש הופך להיות כמו אותה המדרגה. "להיות באיזו מדרגה רוחנית", זה נקרא להשוות איתה את עצמו.

"כז) מאציל: כל סיבה נקראת "מאציל" אל המדרגה המסובבת ממנה. והשם מאציל כולל את המשכת האור וגם הכלי המקבל לאור."

"מאציל", המילה עצמה "מאציל" זה שיוצר, ומוריד, ומשפיע, ושולט, זה נקרא "סובב" בקיצור, שהוא שולט בכל המדרגה התחתונה. לכן נקרא "מאציל".

שאלה: מה ההבדל בין המאציל לבין מה שהוא מסביר בשאלה י"א, מהו בורא?

מאציל ובורא? יש הרבה שמות לכוח העליון, למדרגה העליונה כלפי התחתונה. כמו שאנחנו אומרים שיש הרבה שמות לבורא, שבעים שמות וכן הלאה. זאת אומרת, בכל ז"ת של מדרגה מה שמתפשט מג"ר של המדרגה זה נקרא "שמותיו של הקדוש ברוך הוא". ולכן כך אנחנו מקבלים השפעות של הבורא, שאנחנו קוראים להן "שמות של הבורא".

כי לפי זה אנחנו מכנים את הכול. גם אצלנו, כשאנחנו רוצים לספר על מישהו, אנחנו מדברים עליו, איך הוא נראה, איך האופי שלו, המקצוע וכן הלאה. זאת אומרת, זה נקרא "השמות". כך זה.

קריין: ההגדרה האחרונה שקראתי כ"ז "מאציל".

"כל סיבה נקראת "מאציל" אל המדרגה המסובבת ממנה. והשם מאציל כולל את המשכת האור וגם הכלי המקבל לאור." כי הכול מגיע ממדרגה עליונה לתחתונה. גם רצון לקבל וגם כל מה שנעשה עם הרצון לקבל, שמזה הרצון לקבל הזה כבר מתייצב בדרגה הזאת, ואז נקרא שהוא "נאצל" ממדרגה עליונה.

"כח) מחצבת הנשמה (ח"א הסת"פ ט"ו): בחינת הרצון לקבל שהוטבעה בנשמות, היא המבדילה אותן ו"חוצבת" אותן מן האור העליון, כי שינוי הצורה הוא המבדיל ברוחניים (כנ"ל אות י"ב). וענין דבר מחצבת הנשמה, היא בחינת מעבר שבין עולם האצילות לעולם הבריאה, שיתבאר במקומו."

זאת אומרת ששם באמת מתחילים הכלים להיקרא "נשמות", כי הן נבדלות מהבורא, ואז אנחנו נלמד במה הן נבדלות ומה הן צריכות לעשות כדי להיכנס בחזרה מעולם הבריאה לעולם האצילות.

שאלה: הדימוי הזה שכאילו אנחנו נחצבים מהאור כמו שהוא אומר עם גרזן, מה בעל הסולם רוצה להדגיש בזה, מה קרה לנו? איך נפרדנו?

על ידי הרצון לקבל. זה כול מה שמבדיל ברוחניות. הרצון לקבל שבכל נברא, שבכל הבחנה, שבכל מדרגה, שבכל עולם, רק הרצון לקבל עושה את ההבדלים. ואם אנחנו עושים עליו צמצום, מסך, אור חוזר ופועלים על מנת להשפיע, אנחנו כבר שייכים לצורה אחרת, להידמות לבורא. קטנים, גדולים, בכל מיני צורות, אבל שייכים לבורא לא לרצון לקבל.

"כט) מטה (ח"א פ"ב או"פ ג'): הפחות במעלה מחברו נבחן שהוא למטה מחברו."

מה זה מעלה יותר, מעלה פחות? רק רצון להשפיע. רצון להשפיע יותר גדול נקרא "למעלה", יותר קרוב לבורא, שהוא נמצא בפסגת הסולם הזה. וכמה שהרצון לקבל רחוק מהבורא, זאת אומרת יותר גרוע, הוא נקרא "מטה". "הפחות במעלה מחברו".

"לא) מלכות דא"ס (ח"א הסת"פ י"ד): היא בחינת הרצון לקבל הנמצא בהכרח שם." באין סוף, נקראת "מלכות דאין סוף".

"לב) ממעלה למטה (ח"א פ"ב או"פ ג'): היינו מבחינה א' עד בחינה ד':" זה נקרא מלמעלה למטה. "כי בחינה ד' שנשארה בלי אור נבחנת למטה מכל המדרגות, וכל שהרצון לקבל שלו קלוש יותר נבחן ליותר עליון עד שבחינה א' נבחנת שהיא למעלה מכולם."

כי שם הרצון לקבל הקטן מכולם. יוצא שכל המדרגות האלו נמדדות, נבחנות, ניכרות, על ידי גודל הרצון לקבל שבהם.

"לג) ממלא (ח"א א'): שאין שם בחינת חסרון כל שהוא, ולא יצוייר להוסיף שם משהו לשלימות."

כך הוא מגדיר את זה. נראה את זה במקום אחר כך.

"לד) מעלה מטה (ח"א פ"ב או"פ ג'): החשוב ביותר נבחן לבחינת "מעלה", והגרוע לבחינת "מטה"."

"לה) מקום (ח"א הסת"פ י"א): הרצון לקבל שבנאצל הוא ה"מקום" אל כל השפע והאור שבו."

שאלה: לפי ל"ד, אנחנו אומרים שהחשוב ביותר נבחן לבחינת מעלה.

זה או לפי הרצונות או לפי המסכים, או לפי מילוי האורות או לפי התפקיד. אתה צריך להגדיר בדיוק לפי מה. אנחנו יכולים למדוד את הכלי לפי העביות שלו ולפי המסך שעל העביות. אתה צריך בדיוק להגדיר למה אתה מתכוון.

יכול להיות שהרצון שלו כל כך קטן שהוא נכלל בעליון, זה נקרא "עובר". אמנם הוא הפוך מהעליון, אבל הוא נכלל בעליון, והעליון שולט עליו. יכול להיות שהוא כבר יוצא מהשליטה של העליון ונמצא בשליטה של עצמו, וכך הוא גדל, ואז הוא נקרא מעלה, מטה וכן הלאה. אתם צריכים להגיד בדיוק מה אתם מתכוונים.

תלמיד: באות ל"ד קראנו "מעלה מטה: החשוב ביותר נבחן לבחינת "מעלה", והגרוע לבחינת "מטה"." מהו הסרגל שלפיו מגדירים את החשוב ביותר ואת הגרוע ביותר?

הכול תלוי בכמה שאתה מייצב את הסרגל, לפי איזו הגדרה. לפי העביות, לפי המסך, לפי הרשימות, לפי יציאת הפרצופים וכן הלאה. אתה יכול כאן להפוך מקצה לקצה את כל הדברים האלה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" וכן הלאה. לכן יש כאן ישר והפוך בכל דבר. אז תגיד לפי מה אתה בוחר. לפי מה אנחנו מגדירים מעלה ומטה.

שאלה: שאלה לגבי יחיד ומיוחד. יחיד, זה שכל הזמן בעשירייה אנחנו מרגישים את השליטה של העליון בנו. האם הוא הופך להיות מיוחד כשהוא מביא אותנו לחיבור ולגמר תיקון, עד אז הוא לא מיוחד בעיניי העשירייה?

כול עוד לא מתייחד לא נקרא מיוחד.

"לו) מרובע (ח"א פ"א ר'): המדרגה הכוללת בתוכה כל ד' הבחינות שברצון."

כל ד' המדרגות שברצון שנמצאות יחד, נקראות "מרובע".

"לז) משולש (ח"א פ"א או"פ ת'): הוא מדרגה שבה רק ג' הבחינות הראשונות של הרצון."

המלכות באיזו צורה נמצאת בצמצום ולכן יש לנו רק ג' בחינות, ולכן נקרא משולש. אלה דברים שאנחנו אחר כך נלמד אותם בהרחבה. כאן בכלל אין ולא פגשנו את זה בטקסט.

"לח) נוגע (ח"א פ"ב או"פ ה'): אם שינוי צורתה של המדרגה מן השורש אינו ניכר כל כך עד להפרידה מהשורש, נבחנת שהיא "נוגע" בשורש. והוא הדבר בין מדרגה לחברתה."

יש עדיין קשר בין המדרגות אבל לא יותר מנקודת הקשר. לכן זה נקרא "נוגע".

"לט) נקודה אמצעית (ח"א פ"א או"פ נ'): בחינה ד' שבא"ס ב"ה נקראת כן, על שם אחדותה עם אור א"ס ב"ה."

זאת אומרת הנקודה האמצעית זאת בחינה ד' שבאין סוף, נקראת כך על שם אחדותה עם אור האין סוף. זאת אומרת שבחינה ד' היא בכל זאת כל כך קרובה לאור, שהיא נמצאת בו ומקושרת אליו ולכן כך היא נקראת. למרות שהיא רצון לקבל, אבל היא גם נקודה אמצעית. היא יסוד לכל המבנה של עולם אין סוף.

"מ) סוף (ח"א פ"א או"פ כ'): הסוף וסיום של כל נאצל נעשה ע"י כח העיכוב שבבחי' ד', שהאור העליון פוסק מלהאיר שם משום שאינה מקבלתו."

"מא) עגול (ח"א פ"א או"פ ק'): אם אין הבחן מעלה מטה בין ד' הבחינות שברצון לקבל נבחן ל"עגול" (דהיינו בדומה לתמונה עגולה גשמית, שאין הבחן מעלה ומטה נוהג בה). וד' הבחינות מכונות משום זה, ד' עגולים כדוריים זה בתוך זה, שאי אפשר להכיר ולהבחין ביניהם בחינות מעלה ומטה."

זה כשאנחנו מדברים על ד' בחינות דאור ישר. האור העליון שמתחיל לבנות את הרצון לקבל, הוא ברא את הרצון לקבל בהשפעה מהאור העליון. ומפני שהאור העליון נמצא בהשתוות עם הכול (ראו שרטוט מס' 1), הוא בונה את בחינה א', ואחר כך ב', ג' ו-ד', עד הנקודה המרכזית. וכל אלה הם עיגולים,

שרטוט מס' 1

מסביב, האור הסובב, משפיע בצורה שווה, בצורה שווה, ואז כל הרצונות האלה, שורש, א', ב', ג', ובחינה ד', כולם כך כעיגולים והקשר ביניהם זה סיבה ומסובב. כל אחד מתפתח מלמעלה עד למטה.

"מב) עליון (ח"א פ"ב או"פ ג'): היינו החשוב יותר."

אם (ראה שרטוט מס' 1) מחוצה לעיגולים יש לנו אור הסובב, אור מקיף, אז החשוב ביותר זה העיגול העליון.

"מג) פרוד (ח"א הסת"פ י"ב): ב' מדרגות שאין ביניהן השתוות הצורה משום צד, נבחנות לנפרדות זו מזו לגמרי."

נגיד כמו שכאן אחד מהשני (ראו שרטוט מס' 1), יש לנו עיגול ראשון ואין לו שום מגע עם העיגול השני. ואז נקרא שהם נמצאים בפירוד.

"מד) פנוי (ח"א פ"א או"פ ד'): הוא מקום המוכן לקבל תיקונים ושלימות."

"פנוי", זאת אומרת שחסר לו משהו, מרגיש שחסר לו ומוכן לכן לקבל כל מיני תיקונים.

"מה) פשוט (ח"א פ"א או"פ ט'): שאין בו הבחן מדרגות וצדדים."

שאלה: כתוב פה, "אם אין הבחן מעלה מטה בין ד' הבחינות" והרי אנחנו יודעים שיש הבדל בין בחינה א' לבחינה ד' בעניין של רצון לקבל, אז למה אין הבחן?

מה כתוב?

"מא) עגול (ח"א פ"א או"פ ק'): אם אין הבחן מעלה מטה בין ד' הבחינות שברצון לקבל נבחן ל"עגול" (דהיינו בדומה לתמונה עגולה גשמית, שאין הבחן מעלה ומטה נוהג בה). וד' הבחינות מכונות משום זה, ד' עגולים כדוריים זה בתוך זה, שאי אפשר להכיר ולהבחין ביניהם בחינות מעלה ומטה."

בכל עיגול ועיגול, כל נקודה ונקודה שבעיגול, כמו שהיא נמצאת למעלה ככה היא נמצאת למטה, אין בהם שום הבדל עדיין, אין. אתה יכול להגדיר אותם או כלפי מעלה מטה או כלפי ימינה שמאלה, עגול, לא חשוב איפה נמצאות כל הנקודות בעיגול הזה.

תלמיד: אני חשבתי שכבר ד' זה הרצון לקבל, כאילו נפרד.

לא, אין עדיין נפרד, אין עדיין קו, אין עדיין שום הגדרות אחרות.

שאלה: לגבי העליון, למה הוא נקרא חשוב יותר ולא משפיע יותר? אותו דבר כלפי התחתון שהוא רע כביכול ולא מקבל יותר. יש הבדל ביניהם?

אחרי שיהיה לנו צמצום, ואז עניין העיגול נעלם ואנחנו נעבוד רק עם הכלים דיושר, מעלה, מטה, אז אנחנו נדבר בהגדרות אחרות. בינתיים לא, בינתיים הכול עגול.

שאלה: אנחנו צריכים להבין את העיגול כספרה, ככדור כמו בצל?

כן.

תלמיד: האם פרצוף הוא המידה המינימלית כדי למדוד את הרוחניות כמו האטומים בגשמיות?

פרצוף זה מידה מינימלית, עשר ספירות, פחות מזה לא קיים ברוחניות. ויותר גם לא קיים. רק אם יותר אז אנחנו יכולים לחלק לעיבור, יניקה, מוחין, לכל מיני מדרגות של הגדילה, אבל בעצם זה תמיד עשר.

"מו) צמצום (ח"א פ"א או"פ מ'): הכובש את רצונו. כלומר, המעכב את עצמו ואינו מקבל אעפ"י שמשתוקק מאד לקבל, נקרא שמצמצם עצמו."

הגדרה מאוד מאוד חשובה.

"מו) צמצום (ח"א פ"א או"פ מ'): הכובש את רצונו. כלומר, המעכב את עצמו ואינו מקבל אעפ"י שמשתוקק מאד לקבל, נקרא שמצמצם עצמו."

אבל אנחנו צריכים להבין שזה לא עלינו לעשות, אין לנו כוחות לעקוף את רצוננו ולהיות למעלה מהרצון שלנו. ולשלוט על הרצון שלנו אנחנו לא מסוגלים, אלא רק לעשות מה שאפשר בחיבור בינינו ובפנייה לבורא. ואז מהבורא יורד הכוח שמבצע פעולות על הרצון לקבל, ואז אנחנו מקבלים כבר צמצום כתוצאה מהשפעת הבורא עלינו. ככה זה עובד.

שאלה: אמרת קודם שצריך לצמצם כל רצון. מה זה אומר לצמצם כל רצון?

אני לא יודע למה התכוונתי, אבל אם אנחנו מדברים על צמצום, אנחנו מדברים רק על בחינה ד'. רק בבחינה ד' אנחנו צריכים לצמצם את הרצון לקבל, ואז כל יתר הבחינות, אין להן רצון לקבל אמיתי, ואנחנו לא צריכים לעבוד עליהן. את הרצון אנחנו מרגישים רק בבחינה ד'.

שאלה: אמרת שצריכה להיות בקשה לבורא, איזו בקשה צריכה להיות, שהוא יצמצם את הרצון?

גם. כל דבר ודבר שאתה צריך לעשות ברוחניות, אתה בעצמך לא מסוגל לעשות. בקושי, בקושי אתה יכול לתאר לעצמך שאתה רוצה שזה יקרה, אבל שזה יקרה, זה הכול תלוי בכוח עליון, ולכן אתה צריך לבקש מהבורא, לפנות לבורא שיעשה את הפעולה. את הכול עושה הבורא, הוא ברא רצון לקבל, עשה צמצומים, עולמות, כל מיני דברים, שבירות, הכול הוא עושה, עליך רק לבקש, לפי הבקשה הוא עושה. וזה נקרא שכאילו אתה עושה.

תלמיד: באופן כללי הרצונות שהבורא ברא זה כדי שנבקש צמצום?

כן, שאנחנו נבקש עליהם תיקון, להידמות לבורא, למרות שהוא ברא הכול הפוך מעצמו.

"מז) קו (ח"א פ"ב או"פ א'): מורה שיש בו הבחן מעלה ומטה מה שלא היה מקודם לו, גם מורה, שהארתו מועטת מאד בערך הקודם."

זאת אומרת שיש לנו עיגול, ששם זה האור שממלא אותו לגמרי, את כל הרצון לקבל, ואחר כך יש צמצום ויש קו, קו הוא צינור דק מאוד כזה שהאור יורד למרכז העיגול, וזה מה שיש לנו. לזה קוראים "קו", "קו המידה", קו שמודד כמה אפשרי לאור לרדת לאותו כלי, לאותו עיגול.

"מח) קרוב (ח"א פ"א או"פ ג'): כל שצורתו קרובה ושוה יותר לחברו, נבחן לקרוב אליו ביותר."

זה ברור לנו.

"מט) ראש (ח"א פ"א או"פ ד'): אותו החלק שבנאצל המשתוה ביותר לצורת השורש, נקרא "ראש"."

זאת אומרת בפרצוף, כמה שהוא רוצה להידמות לפרצוף הקודם לו, לעליון יותר, אז אותו חלק שמשתדל לעשות את זה נקרא "ראש".

"נ) רוח (ח"א פ"א או"פ ה'): אור החסדים נקרא רוח."

שאלה: למה הוא נקרא רוח?

כי אי אפשר לתפוס אותו, הוא לא מתקבל בכלים דקבלה, הוא נמצא למעלה מהכלים דקבלה, מהרצון לקבל, ולכן מפני שכך, אי אפשר למדוד אותו, לזהות אותו כל כך, אי אפשר לעבוד עימו בצורה מוחשית, ברורה לפי עביות, רצון, מסך, זיווג, הכאה, לכן הוא נקרא "רוח".

"נב) שם (ח"א הסת"פ ה'): השמות הקדושים המה ביאורים, איך האורות המרומזים בהם באים בהשגה באופן, שהשם של המדרגה מבאר דרכי ההשגה שבאותה מדרגה."

זאת אומרת השם, הוא מסביר לנו בעצם הכול, הכלי איך שהוא בנוי, איך שהוא עובד, באיזו צורה הוא מקבל את האורות, איך הוא מכניס אותם בפנים, מסדר אותם בתוכו בין האורות לכלים, דרגות העביות וכן הלאה. "שֵם" זה איזו פורמולה, נוסחה, שהיא מדברת על כל מה שיש לנו על האובייקט הרוחני.

"נג) תוך (ח"א פ"א או"פ נ'): המקבל בתוכו, נבחן שהאור מדוד ומוגבל בכלי. והמקבל מחוצה לו, נבחן שאינו עושה שום גבול על האור שמקבל."

זה קצת יותר קשה. עוד פעם.

"נג) תוך (ח"א פ"א או"פ נ'): המקבל בתוכו, נבחן שהאור מדוד ומוגבל בכלי." זאת אומרת, לקבל בתוך הכלי, זה נקרא שצריכים למדוד, צריכים לייצב מה שאתה מקבל, לעשות מזה חבילה כזאת מיוחדת ואז אתה מקבל. זה נקרא שאתה ממלא את תוך הכלי. "והמקבל מחוצה לו, נבחן שאינו עושה שום גבול על האור שמקבל." קבלה בפנים, זה נקרא שעושים הגבלות, צורות כאלו שהאור יכול להתלבש בתוך הכלי. לכן עושים חשבון בראש הפרצוף, ומסדרים את האור כך שיכול להתקבל בתוך הפרצוף. ואם לא מקבלים בפנים, אז האור נמצא בצורה כמו שהוא נמצא מחוצה לפרצוף.

שאלה: אז מה זה "המקבל מחוצה לו"?

מחוצה לו זה בכלים חיצוניים. כי אור מקיף נמצא בכלי לאור מקיף. האור לא יכול להיות ללא כלי, אבל זה שהוא דוחה אותו, לא יכול להגביל אותו, לא מסוגל לקבל אותו בפנים, אז נמצא בצורה כזאת מחוצה להם.

"נד) תנועה (ח"א הסת"פ ל"ג): כל חידוש צורה נבחן לתנועה רוחנית, על שם שנבדלה מן הצורה הקודמת ויצאה בשם לעצמה. בדומה לחלק הנבדל מדבר גשמי שמתנענע ויוצא לו ממקומו הקדום."

אנחנו מכנים כל שם, כל חלק או כל פרצוף, כל העולם בעצם כלפי המצבים הקודמים, עד כמה שהוא נבדל מהמצב הקודם, יוצא ממנו ונעשה לקיים בפני עצמו, זה נקרא "תנועה רוחנית". עד כמה שלא יכול להיות כמו בעולם שלנו, שיש לי משהו באוויר וזה נע לאיזה כיוון, אין דבר כזה, אלא אם זה משתנה אפילו ברגע, במשהו לאיזה כיוון, הוא כבר משהו אחר ולכן הוא זז. זאת אומרת, בכל רגע ורגע זה צריך לקבל צורה אחרת ואז נקרא שהוא נע, נובע, שיש לו תנועה.

(סוף השיעור)