שיעור בוקר 29.01.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להשפיע נחת רוח לבורא – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - להשפיע נחת רוח לבורא, המשך מקטע מס' 24.

אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שזו בעצם מטרת כל הקיום שלנו, להגיע להשפעת נחת רוח לבורא כמו שהוא מלכתחילה ברא את כל הבריאה, אותנו, כדי להשפיע לנבראים נחת רוח, ולכן בזה אנחנו בעצם מגיעים להשתוות הצורה שזה התיקון שלנו והנקודה הסופי ששם אנחנו נמצאים בדבקות עימו, אז מה הם המרכיבים של השפעת נחת רוח לבורא, בבקשה.

קריין: קטע מס' 24 מתוך רב"ש ב', "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה".

"אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את כל מעשיהם רק לשם שמים. וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל אחד ואחד "לפום מה דמשער בלביה". אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג שיש להם בעבודתם."

(רב"ש - ב'. מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)

סדנה

איך משיגים את גדלות הבורא? כמה אתמול השגתי את גדלות הבורא? כמה פעמים חזרתי לזה כדי להרגיש שאני מחפש ומשיג את גדלות הבורא? אם הייתה לי השאלה הזאת, איפה חיפשתי שאני יכול למצוא את זה, איך השגתי, מה עשיתי עם זה שהשגתי את גדלות הבורא, יותר ממה שהיה לי לפני כמה דקות, איך השתמשתי בזה?

*

כשאני משיג את גדלות הבורא מה אני מרגיש, במה זה מתבטא בי?

*

כשקיבלתי את גדלות הבורא מהעשירייה, מהסביבה מקבלים אותה, איך אני אחר כך משתמש בה? אני חייב להחזיר לעשירייה את זה? מה אני עושה עם גדלות הבורא שקיבלתי?

*

איך אני את ההתפעלות האישית שלי מגדלות הבורא, אפילו שקיבלתי אותה מהחברה, מהסביבה, כי שם זה רק המקור לגדלות הבורא, הבורא נמצא בהם, בהרגשה המשותפת ביניהם, כשאני מרגיש שהיא משותפת, אני מרגיש שנמצא שם, שהם כולם מתפעלים מזה ואני מתרשם מההתפעלות שלהם, איך אני מתרשם מזה שההתפעלות שלהם היא קבוצתית, שהיא ממקור אחד שהם משיגים, שמחזיק אותם, שנותן להם חיות, חיים, גדלות מקור החיים? כשאני מתפעל מהם, באיזה צורה אני מחזיר את זה לעשירייה?

*

איך אני מפתח תפילה על פני ההתפעלות שקיבלתי מהקבוצה? תחברו בעשירייה תפילה אחת קצרה, כמה משפטים, פנייה לבורא מאדם שהרגיש התפעלות על גדלות הבורא מהעשירייה, ואיך עכשיו הוא משתמש בהתפעלות הזאת כדי לפנות לבורא, מה הוא אומר? דברו ביניכם, בקול רם תחברו את התפילה.

*

כל עשירייה רושמת את התפילה, שניים שלושה משפטים, כתפילה אחת מכל העשירייה, שניים שלושה משפטים לבורא, שזו תוצאה מההתפעלות שקיבלו מהעשירייה על גדלות הבורא.

*

עשירייה שמוכנה שתרים את היד, צריך להיות נציג, ש"ץ, זאת אומרת מה שהוא אומר זה מתוך העשירייה כולה.

תלמיד: אנחנו מבקשים כוח עליון כדי לבנות חיבור בינינו, לדרוש תיקון על ידי העליון ולהידבק עם הבורא כדי לתת לו נחת רוח.

בסדר. לא מתנגדים. ברור.

תלמיד: קודם כל אנחנו מודים על זה שמרגישים את הגדלות מהחיבור שלנו ומבקשים שיעזור לנו לבנות את הכלי שיהיה מכוון אליו, כלומר שהחיבור שלנו יהיה למענו.

אבל במה מתבטא הכלי הזה?

תלמיד: שייתן לנו אפשרות לצרף עוד כלים להשליט עליהם את הגדלות שלו.

זה קצת מעורפל. אבל החלק הראשון טוב. מתחילים מזה שמודים על זה שקיבלו תוספת הערכה, תוספת חשיבות.

תלמיד: אנחנו מבקשים שזה ישתרש, שגדלות הבורא לא תעזוב אותנו.

ובשביל מה קיבלתם?

תלמיד: עד שהשגנו את זה אנחנו רוצים שזה ישתרש, לא יעזוב.

אבל בסדר, בשביל מה? זאת אומרת, קיבלתי קצת תביא עוד.

תלמיד: לא, מפחדים לעזוב את זה שזה ייעלם.

יש לכם על מה לחשוב, אבל טוב, לפחות חצי אחד יכול להיות שכמעט טוב, השני לא.

עשירייה שלא הספיקה, תמשיכו. זו כל העבודה שלנו, לקבל מהבורא דרך הקבוצה חשיבות, התעוררות, ולהחזיר לו עם תוספת במקצת מהרצון שלנו, אז על ידי זה אנחנו מעלים כך עוד ועוד ניצוצים עד שכל היצר הרע יכנס לתוך התפילה.

תלמיד: אנחנו מודים על זה שאספת אותנו ונתת לנו הזדמנות לפנות אלייך, חבר אותנו לכלי אחד שנהייה בהשתוות איתך, תן לנו אפשרות להחזיר לך על התעוררות הלב שנתת לנו.

יפה.

תלמיד: אנחנו מודים לך על תוספת החשיבות שנתת לנו, ומבקשים להעביר את זה הלאה.

לא הבנתי, מה זה הלאה?

שאלה: מבקשים להעביר את זה הלאה לחברים, להעביר את זה הלאה.

נתת לנו מספיק עכשיו תעביר את זה הלאה?

תלמיד: אנחנו רוצים עזרה, תלמד אותנו איך להעביר את זה הלאה.

אנחנו מודים על זה שקיבלנו ממך התעוררות ואנחנו מבקשים ממך, תלמד אותנו איך להעביר את ההתעוררות הזאת הלאה. בסדר.

תלמיד: שייתן לנו אפשרות להחזיר לו את מה שנותן לנו ולהעביר את זה גם לכל העולם.

גם טוב. בסדר. זה העיקר בעצם, להעביר את ההתעוררות הזאת, ההתפעלות הזאת, הלאה לכל באי עולם. יפה.

תלמיד: תודה לך בורא עולם שנתת לי את היכולת לעלות תפילה עבור החברים לדאגה עבור החברים.

זה קצת סגור. בכל זאת, אתם סוגרים את זה בתוך העשירייה.

תלמיד: זו ההרגשה שלי, זה לא של העשירייה, זו הרגשה שלי.

לא, אף אחד לא רשאי להגיד מה שיש לו בבטן. אז בכל זאת, תחשבו איך. אם לא עכשיו, אז במשך היום.

תלמיד: מודים אנו לפניך על ההזדמנות שנתת לנו להתחבר, לחבר תפילה אחת. להיות צינור למען כל העולם ולעשות לך נחת רוח.

גם טוב. בסדר.

תלמיד: אנחנו מודים לך על ההזדמנות לפנות אליך. מבקשים ממך לחבר את כל ההשתוקקויות שלך ביחד לכלי אחד, שתוכל לשרות בינינו. תן לחברים כוח לעבוד כדי לעשות לך נחת רוח.

גם טוב. כל אחד לפי איך שהוא מרגיש את המצב. יפה.

תלמיד: תחייה את המתים ותיהנה מהחיים.

את זה אתם ממליצים לבורא? תחייה את המתים ותיהנה מהחיים. מהחיים? ממי שאתה מחייה, תיהנה מהם. זה בקיצור, אבל באמת כולל הכול.

תלמיד: אנחנו התחלנו רק לחבר

לפחות, מה הצלחתם לחבר ביניהם? אולי חצי משפט. אבל במה שהצלחתם. מה שעוד לא הצלחתם עוד לא.

תלמיד: התעוררה לנו הודיה. מודים אנחנו לך על התעוררות הלב.

אתם מרגישים שההתעוררות הזאת הופכת להיות קצת כללית, אתם מתפעלים זה מזה, כי בלי התפעלות מאחרים אני לא מתעורר בכלל?

תלמיד: נכון.

טוב.

תלמיד: בורא, אני מבקש שתשמע לבקשת החברים, שתכוון אותנו להיות בקשר אתך להשוואת הצורה.

הייתי רוצה קצת רגש, אבל גם בסדר.

שאלה: תודה והודיה לבורא על שנתת לנו להרגיש לא בשכל אלא בלב את גדלותך. להבין שבלעדי החברה, העשירייה, אין חיים.

מאיפה אתה יודע שזה גם בליבם של החברים? מן הסתם ככה זה. טוב. צריכים לברר.

תלמיד: דברנו על מקצה שיפורים. אתה לא היית מרוצה ממה שאמרו.

בסדר.

תלמיד: אנו שמחים ומודים שסוף סוף הגענו למצב שבו אנו חושבים ומכוונים למטרת הבריאה כאיש אחד.

בסדר. אפשר לכלול בזה את הכול.

תלמיד: תודה לבורא על החשיבות וההתעוררות שעזרת לנו. תעזור לנו להשקיע מחדש את ההתעוררות הזאת בחיבור בינינו כדי שנוכל להיות קרובים אליך יותר, ולהיות יותר כמוך כדי להביא את האור שלך לכל הבריאה.

יפה. האמת שתעזור לנו להיות כמוך, זה כולל הכול. טוב מאוד.

תלמיד: מודים לבורא על ההתפעלות שנתן לנו. מבקשים לאחד את החברים בלב אחד פי עשר יותר ממה שראינו אותם כעת. תן להם כוחות להימצא במצב רוח מרומם ולהרגיש את גדלותך. תקרב את הרצונות שלנו בהידמות אליך.

יופי.

תלמיד: תודה לך, בורא. אנחנו מחבקים את כל התחושות שאתה נותן לנו. אתה תמיד תהיה גדול בעינינו, בורא.

כן. אבל זה החצי הראשון. מה אתה עושה מזה? אתה קבלת ממנו עכשיו איזה כוח. אתה אומר תודה. ומה אתה עושה הלאה עם הכוח הזה? תחשבו. אבל צריכה להיות עוד פעולה.

תלמיד: תודה על כך שאפשרת לנו לשרת אותך, לגלות ולשחרר את הדובי שלנו כדי שנוכל להתחבר בינינו ולהיות צינור, מעבר לאומות העולם.

יפה. יפה מאוד. מרגש.

תלמיד: תודה שהראית לנו את החברים במצב המתוקן, ונתת לנו אפשרות לשרת אותך יחד.

גם טוב. חסר טיפה קצת לתוך העצבים, לתוך הרצון, לתוך עקיצה פנימית. משהו יותר פנימי. אבל טוב. תודה על השתתפות.

תלמיד: אנחנו מודים לבורא שנתן לנו את הכוח מעל כל ההפרעות לבוא ולהתחבר ולהרגיש את התחלת ההרגשה של השתוות הצורה עם הבורא. אנחנו מודים מאוד, ושמחים על כך. תודה רבה.

יופי. גם לכם תודה רבה. העיקר שמרגישים שזה מגיע לעשירייה, ויוצא מהעשירייה אליו. וחוץ מעשירייה ובורא אין כאן כלום. זה כבר התקדמות.

תלמיד: תודה על שעוררת אותנו וקרבת אותנו להיות לצידך במרכז העשירייה.

זה יפה.

תלמיד: כולנו בהודיה על האפשרות להתפעל מגדלות הבורא ולשבת בשיעור עם החברים. וכש"ץ, הייתי מוסיף, על אף שיש דברי מתיקה מאוד טובים בפינת הקפה, עדיף לשבת פה עם החברים.

שם באמת מתוק, מה הם מוצאים שם כל כך מתוק, קרואסונים? טוב, הוא בתור ש"ץ. זה יותר מתאים לגבאי. האמת שגם טוב. יש כאלה סיפורים על מקובלים שמשכו לשיעורים תלמידים על ידי כל מיני כאלה דברים, פיתויים גשמיים. איזה לחם עם חמאה חלקו. היו זמנים שזה היה נדיר. כמו שאנחנו עם ילדים קטנים, על ידי פיתויים כאלה. מה לעשות? כולם חיות קטנות.

שאלה: למשך היום, איך כותבים באמת ביחד תפילה ולא מישהו אחד אומר וכולם כזה, "נו בסדר, בסדר"?

אתה חייב להרגיש את הלבבות. אתה חייב להיכנס. לא חשוב שאתה אומר "לא. איך יכול להיות"? אתה חייב להשתדל להיכנס לתוך הלבבות של החברים, ולהשתדל כאילו שאתה נמצא בכל אחד מהם. ואמנם כשאתה מתקשר אליהם, אתה מתקשר כביכול לצורה החיצונה, שאתה מדמיין לעצמך את הפרצוף שלו, את הגוף שלו או משהו בינתיים, זה הכול גם. אבל דרכו אתה הולך לרוחניות שלו, לפנימיות שלו. לא חשוב שזה עדיין גשמי, אבל בכל זאת, צורות החיבור הם כאלו. מה לעשות? מהעולם הזה, מהלבושים האלה באים ללבושים פנימיים יותר.

ואתה רוצה בצורה כזאת להרגיש את הפנימיות שלהם. מה הם היו אומרים, מה הם חושבים? אתה רוצה לחדור לתוכם. בזה אתה נכלל. העיקר הכלי הרוחני שלך נמצא בהם, אז אתה הולך ומחפש. זה נקרא "ללקט".

תלמיד: זה לא המילים בכלל. מה שיוצא בסוף זה הרגשה.

זה לא מילים. זו הרגשה. הרגשת החברים שעובדים בליבך.

תלמיד: ומה זה שיצאו המילים מכולם? כי כשאמרת לכתוב תפילה, אנחנו ישבנו, הסתכלנו אחד על השני, כאילו, אפילו לא יצא.

תתחילו ממשהו. לא חשוב. אני לא מדבר אתכם על דברים שאחר כך תקראו. אתם אחר כך תעשו אותם הדברים, אבל בדרגה אחרת. בהתכללות ברמה אחרת. ההתכללות הזאת כבר תמיד תיתן לכם הרגשת הפרצוף שכל פעם משתנה ובו הבורא משתנה. ואתם תרגישו עד כדי כך איזו התחברות, איזו התגברות, איזו עוצמת ההתקשרות. כל פעם זה יהיה נפרד ויחד, נפרד ויחד.

תלמיד: ויכול להיות שהתפילה משתנה?

כן, וודאי. כל פעם. תפילה חדשה כל רגע. זה נקרא ש"הבורא מצפה לתפילה". איך אתה מעלה חיסרון, רשימו? רשימו זה מכולם יחד ולכוח האחד. זו כל העבודה. זה ממש להתעמק בזה כמה שאפשר.

תלמיד: כי בסוף מה יוצא, שרק מי שיודע לדבר בעשירייה אומר משהו.

לא, מה פתאום, זה גם לא דיבורים. כל אחד ואחד מברר בתוכו, עד שמתחילים לראות שכל אחד מברר ואתם מדברים כאילו בלשון אחת. כמו שאתם מדברים עכשיו בעברית, בלשון אחת, כך אתם תדברו בלשון אחת פנימית, לשון קודש.

תלמיד: אצלנו בעשירייה יש חבר שמדבר באנגלית.

תכניסו אותו בפנים, כמו תינוק שלא יודע לדבר. אתם תרגישו שיש לכם לא שפה אלא הרגשה משותפת, ומתוך זה זה יבוא. זה נקרא אותיות של הלב וככה זה יהיה, חייבים לעשות את זה. וגם כן עכשיו לקראת הכנס ובתוך הכנס אנחנו נצטרך לבנות את עצמינו לתפילה אחת. דווקא בזה הכנס הזה הוא כנס מיוחד, שאנחנו צריכים להגיע לרצון אחד, לתפילה אחת, ולהרגשה שהבורא מתגלה בתפילה אחת, בעוצמה כזאת זה יכול להיות כבר.

שאלה: אני לא באמת מרגיש את מה שהחבר מרגיש, אלא יש לי אולי תבנית של החבר.

אני לא יודע מה זה, אתה תשתדל להרגיש, לא רוצה להיכנס לפסיכולוגיה.

שאלה: לפני שאמרת לנו להביע את התפילה, אז אצלי בעשירייה היה שיח מאוד פורה, מאוד יודע ומבין. ברגע שאמרת לנו להביע את התפילה פתאום נהייתי דיסלקטי, כל מה שהיה לי נעלם, נשרף ממש, כאילו זה איזה מבחן, איזו לידה, איזה גזר דין שאני מוציא לפועל, לא יכולתי לחשוב, לדבר, נהייתי ריק לגמרי. מה זה הדבר הזה?

תמשיך לברר.

תלמיד: יש לנו תפילה כזו, אנחנו מודים על ההזדמנות לעבוד למענך, תן לנו כוחות בינינו כדי שנעביר את זה לכל העולם בשמחה, ונזכה בך. אנחנו מודים על ההזדמנות ללמוד להיות דומים לך, מודים על כך שאתה נותן לנו בקשה ואפשרות להתפלל על החברים, כדי שהם ייסעו איתנו לכנס ויתחברו ויגיעו אליך יחד.

גם טוב, נתחבר יחד יותר ויותר.

שאלה: אמרת שכשאנחנו מעלים מ"ן אנחנו מעלים אותו עד שכל היצר הרע ייכנס אל תוך התפילה הזאת, תוכל להסביר את זה קצת?

כתוב בכל לבבך, בכל מאודך, בכל רצון, בכל מחשבה. זאת אומרת בכל הלב ובכל המוח כל אחד ואחד רוצה להצטרף לרצון המשותף הזה, זאת אומרת ללב אחד ולכוונה אחת, למוח אחד, וזה מה שאנחנו מעלים לבורא. כל העשיריות בכל העולם איפה שאנחנו נמצאים, כמו שאתם מסתכלים על המסכים ורואים, ויש עוד אלפים אלפים של חברים שלנו שאנחנו לא יכולים לראות אותם על המסכים היום, וכולנו כך מתחברים ורוצים להיות בלב אחד ובמוח אחד. אם אנחנו במקצת, באיזו מידה שנקראת סאה מצליחים לעשות את זה, מיד הבורא מתגלה.

רק העשירייה שמצליחה את זה.. אז יש כאן גם כן יכולת להשיג בעשירייה אחת, פחות מעשירייה אין כלי, אבל לפחות בעשירייה אחת. אנחנו רואים נגיד 4 חברים שלנו באחת הקבוצות זה מספיק, זה כבר נקרא עשירייה, אם מתחברים בלבבות זה נקרא כבר עשירייה, יכולים להגיע לזה.

אנחנו רואים שיש במוסקבה כמות גדולה מאוד, כמה עשיריות, או כאן יש לנו 40 עשיריות נגיד. אז כל עשירייה וכולם יחד ואיש את רעהו יעזרו, כל עשירייה זה נקרא איש, אדם זה נקרא הדומה לבורא, פחות מפרצוף אין להידמות לבורא, אז כך אנחנו משיגים.

אני מאוד מקווה שעכשיו לקראת הכנס יותר ויותר, ובמיוחד בכנס במדבר, אנחנו נגיע למצב שבתוך החיבור בינינו נרגיש עד כמה שהבורא לוחץ עלינו להתחבר, ועד כמה שאנחנו רוצים גם כן מתוכנו להתחבר, ובהחלט מתחיל להתגלות איחוד. האיחוד הזה זה הבורא, כך הוא מתגלה בנו.

שאלה: איך בדיוק היצר הרע נכנס לפה? אני מניח שזה מקור לכוח שמעלה מ"ן.

אנחנו אוהבים את היצר הרע, כי על ידו אנחנו יכולים להיות יותר ויותר מכוונים לבורא. הוא מפריע לנו, מה זה מפריע לנו? זה כמו שאני רוצה לקלוע למטרה אחת, אז כמה הפרעות שיש הן עוזרות לי. לא טוב אם אין הפרעות, אז אני לא יודע איך אני קולע או לא קולע למטרה. והיצר הרע שכל הזמן מסית אותנו אז אנחנו יכולים כנגדו לעבוד, זה עזר כנגדו, ובצורה כזאת אנחנו מתחברים נכון.

וודאי שכל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו. שיש מדרגה לדרגה עוד יותר הפרעות, כי המטרה צריכה להיות יותר ויותר מדויקת, עדינה, רוחנית. ולכן את יצר הרע כאן אנחנו מכבדים, ובלעדיו אי אפשר להתקדם. אנחנו רואים שהבורא לא ברא שום דבר סתם, דווקא ההיפך, צריכים לאהוב, להשתמש בו בצורה מועילה כמו בוגרים.

תלמיד: מודים לך בורא יקר על שנתת לנו להרגיש את השפעתך וגדלותך, שמור עלינו שלא ניפול למחשבות זרות שזה בזכותנו. תן לנו להרגיש ולהבין שהכול ממך ושום דבר לא מרצונותינו. תן לנו את הכוחות להחזיר לך, לחברים ולעולם את מידת טובך ולעשות נחת רוח לכבודך.

כל הכבוד, בסדר גמור. תודה רבה. יפה מאוד, אין מה להגיד.

תלמיד: מודים אנו שזכינו לגדלותך, עזור לנו להיות בראש אחד ובלב אחד למענך. תודה.

בקיצור ולעניין, יפה.

תלמיד: בורא, אנחנו מודים לך על שלא הצלחנו לחבר תפילה משותפת. מבקשים שמתוך מקום חוסר הגילוי תוכל להתגלות בינינו וליהנות מזה שבנינו כלי לגילוי שלך.

עוד לא הצלחתם?

תלמיד: מודים על זה שלא.

מודים או מודעים, למה הם מודים?

תלמיד: כי לא הצלחנו.

שהבורא חיבר בכל זאת?

תלמיד: למרות שלא הצלחנו.

למרות שאתם לא הצלחתם אתם מודים לו על זה שהוא הצליח?

תלמיד: אנחנו גילינו מקום של חוסר חיבור ואנחנו מודים על זה ורוצים עכשיו שהוא יחבר בינינו, זו התפילה.

בסדר גמור, טוב, יפה, יש בזה משהו. אבל נקווה שתגיעו לתפילה היפה, שלמה.

תלמיד: הגענו להכרת תודה אחת, הודיה אחת שהבורא נתן לנו עשירייה שמסוגלת להזכיר לנו כל הזמן את גדלות הבורא.

שאלה: כשקיבלנו את התרגיל לבנות תפילה, אני שם לב שקורה הרבה פעמים שחברים מתחילים לדבר על מה התפילה צריכה להיות בנויה, ממה היא צריכה להיות בנויה, איך צריך לבנות אבל את המילים עצמם מאוד קשה להוציא כאילו אל הבורא, לתאר את התפילה, לדבר עליה בכללות אפשר, אבל להוציא את המילים קשה, למה?

תשאלו את עצמכם למה אצלכם זה כך. אני צריך להרגיש את עצמי, אחרי זה איך אני נכלל בתוך הקבוצה, מה אני מקבל מההתכללות שלי עם החברים, איזו התרשמות מהבורא אני מקבל דרכם, איך זה מתיישב בי ואיך אני פונה עם זה בחזרה דרך העשירייה לבורא? את כל הדברים האלה אני צריך להעביר דרך הלב שלי, איפה שהלב לא מספיק לעבוד אני יכול לעזור לו עם המוח, עם המחשבות. רצוי שהעבודה תהיה בלב. המוח, השכל יתמוך בזה בצורה כזאת שנכלל ואני אפילו לא מרגיש את עבודת השכל אלא הכול עובר וכבר מתבטא בהרגשה. זה יבוא.

תלמיד: אנחנו מודים לך על הכוח שלך. תעזור לנו להימצא בגדלותך כדי שכל המעשים והמחשבות שלנו ייעשו בשבילך, למענך ושכבודך יכסה את כל הארץ.

הופה, זה יפה, אין מילים.

תלמיד: הודיה לך, גדלותך אינסופית ואחדותך נמצאת בכל.

בסדר.

תלמיד: בורא, אנחנו מודים להשפעתך האינסופית על היותנו ביחד ולהעניק את כוח ההשפעה, שה' נתן לנו את כוח ההשפעה.

יפה.

תלמיד: תפילה מאוחדת מהחיבור בינינו. רחום, אנו כה אסירי תודה שנתת לנו את האמצעי הזה, את הדרך הזאת כאמצעי להתקרב אליך דרך החיבור שלנו ברצון הרוחני, שאתה הנחת בתוכנו. אנא, תן לנו את הכוח תמיד לנוע כלפיך. תודה ענקית מהעשירייה על חיבור גדול של אהבה ולהעביר אותו לכל העולם, לעשות אותך שמח. לחיים.

לחיים. יפה. בסדר.

זו העבודה שלנו. זאת העבודה שלנו משך היום ולא היום, אלא יומיום. איך אנחנו אוספים מכל החברים התפעלות. אני לא צריך להתקשר ולבלבל אותם. אני, בתוכי הם עומדים בליבי, ואני עושה מאמץ כדי להרגיש אותם ולאסוף מהם התפעלות, ובתוך ההתפעלות הזאת להרגיש את הבורא שמשותף לכולם, ואיך אני נותן מההתפעלות שקבלתי מהבורא דרך חברים, איך אני מעלה בחזרה את המ"ן אליו. גם דרך החברים אליו. ואז במעגל הזה אנחנו עובדים.

תלמיד: תודה לבורא שנתת לנו לראות את גדלות העשיריות האחרות שהעלו תפילה ועוררו בנו קנאה להעלות תפילה משותפת בלב אחד.

מצוין. יפה מאוד.

(סוף השיעור)