שיעור צהריים 09.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', חלק אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1635,

מאמר 68 "סדר העבודה"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1635, מאמר 68, "סדר העבודה". הרב בבקשה.

כאן יש לנו משהו לומר מפני שסדר העבודה הוא הכי חשוב לנו. כי לפי העבודה שאנחנו לוקחים על עצמנו לגלות את הבורא, את הקשר שלנו עימו הנקרא תורה ולהשפיע על כל האנושות ובזה להיכנס לכל הטבע לבדוק, לגלות, להרגיש ולמלא את עצמנו עם כל האור העליון שיכול להסביר לנו מה קורה מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, עם כל הגלקסיות ומערכות שבשמים ועם כל הנשמות והגלגולים בעולם הזה, וגם הקשר של כל אלו מערכות השמים וגם המערכת שלנו - בקשר של המערכות האלה במשך אלפי שנים איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו רואים מסוף העולם ועד סופו.

ובהחלט מתחילים לראות בשביל מה כל פרט ופרט הקטן ביותר שקיים במציאות, עד כמה אנחנו צריכים לברר אותו, להרגיש אותו, להבין אותו, ועד כמה אנחנו יכולים על ידי כל פרט ופרט לשנות את כל המציאות, תלוי באיזו דרגה אנחנו נמצאים. ככל שאנחנו עולים בסולם המדרגות יותר, אנחנו יכולים על כל מדרגה ומדרגה לגלות שיתוף יותר ויותר גדול של כל חלקי המציאות עד כמה הם פועלים ומפעילים זה את זה.

ולכן אנחנו יכולים בסופו של דבר לגלות את כל המערכת העליונה מהקצה ועד הקצה, מאפס עד מאה אחוז. ולא רק לגלות אותה אלא גם להשתלב בה כך שנוכל להיכנס לתוכה ויחד איתה לעבוד בלהביא את כל העולם הזה ועולמות העליונים לסדר וחיבור הנכון ביניהם ולהביא אותם כולם דרך כל הפעולות שלהם עד גמר התיקון כי זה בעצם מטרת קיום האדם. לכן אנחנו מאוד צריכים להבין, לסדר, ללמוד, לגלות את המערכת העליונה וככל שאנחנו יכולים לסובב אותה או לרע או לטוב ובזה ללמוד כל פרטי פרטים שבעולם הזה, זו כל העבודה שלנו. בואו נקרא.

סדר העבודה

"מתחילה מוטל על האדם להאמין למעלה מהדעת, שהבורא רצה להטיב לנבראיו, לכן ברא נבראיו, והטביע בהם את הרצון וההשתוקקות לקבל הנאה." הרצון שלנו כולו רק לקבל הנאה ואת זה עשה בנו בורא. "וזה מסיבה כי רק זהו הכלי לקבל הנאה," רצון לקבל שלנו, "כי אין האדם נהנה, אלא ממה שמשתוקק." לכן חייב להיות מהאדם השתוקקות למלא את עצמו, להרגיש את הבורא, להבין אותו, לחקור אותו ואת כל העולם. "ולדבר שאין בו השתוקקות, הוא יכול לקבל אבל אין הוא יכול להנות," זאת אומרת כדי שאנחנו נהנים למשהו, אנחנו צריכים לרצות את זה, וגם כן לקבל לזה השתוקקות, "מסיבת הכלי דלהנות נקרא חמדה, השתוקקות וכדומה." אנחנו צריכים להשתמש בכלי הזה שאנחנו רוצים ליהנות, רוצים להגיע למילוי.

"אבל זה צריך להיות למעלה מהדעת, כי כשהוא מסתכל תוך הדעת, אין הוא מוצא את השגחתו יתברך על העולם בבחינת טוב ומטיב, אלא להיפך." כשאנחנו מסתכלים על העולם שלנו אנחנו לא כל כך רואים שהבורא עושה הכול כדי שכל פרט ופרט בבריאה ייהנה. אלא להיפך, אנחנו רואים ומגלים את הסבל של כל חלקי הבריאה. "לכן אומרים, שצריך להאמין למעלה מהדעת, שכך הוא."הבורא את ברא כולם שייהנו, אבל אנחנו לא רואים את זה. גם דומם צומח חי ומדבר, לכל החלקי הבריאה, אנחנו רואים עד כמה הם סובלים, עד כמה הם נמצאים ביגיעה גדולה כדי למלא את עצמם וכך לפחות להתקיים ולא למות.

"ואליבא דאמת אם הנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב, מדוע לא מורגש זה בתוך הדעת. למדנו, שהוא מסיבת תיקון של נהמא דכסופא, לכן כל זמן שאין לנבראים את הכלים דהשפעה, אין הם יכולים לראות אור אלא נשארים בחושך."

הבורא ברא את הכול כדי להיטיב, כדי שכולם ייהנו ממנו, אבל זה לא מורגש בנו בתחילת העבודה וזה מפני שאנחנו צריכים לעבור תיקון, והתיקון הזה נקרא שאנחנו צריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, על ידי זה אנחנו מתקנים את הרצון לקבל שלנו. ובתיקון של "נהמא דכסופא" זה נקרא "לחם ביזיון", אנחנו יכולים לקבל תענוג רק בתנאי שאנחנו מסתכלים זה על זה בצורה יפה ויכולים להשפיע זה על זה אותו תענוג שאנחנו מקבלים מלמעלה. זאת אומרת, אם אני מקבל מהבורא תענוג ויכול להעביר את זה לחברים, לכל העולם מחוצה לי, שאני אהיה כמו צינור, אז בצורה כזאת אני יכול לקבל ולהעביר להם וליהנות. אבל אם אני לא יכול להעביר את זה, אלא אני חושב לתפוס את זה ולבלוע וליהנות בעצמי, אז אני לא יכול לקבל שום דבר מהבורא אלא ההיפך, אני ארגיש את עצמי שנמצא בחושך.

"וכשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, והגם שהוא רואה את כל הטוב למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב. נמצא לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע. והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל."

זה כל המאמר. נראה מה הבנתם ומה אתם רוצים עוד להבין.

שאלה: כתוב שצריך לבקש מהבורא שייתן את הכול בתכונת ההשפעה וגם אתה אמרת שצריך להיות כבחינת מעבר להעביר לעולם, לחברים. מה זה אומר שהבורא מעביר דרכי, להיות תכונת המעבר הזאת?

אם אתה רוצה להיות דומה לבורא, מה שנקרא אדם, הדומה לבורא, אז גם אתה צריך ללמוד מהבורא איך לתת, למסור, שאתה לוקח מהעולם, שזה הבורא ממלא את העולם ומוסר את זה הלאה. אז אתה נקרא אדם, הדומה לבורא.

תלמיד: מה אני יכול להעביר לעולם?

את מה שאתה מקבל מהבורא אתה יכול למסור לכולם.

תלמיד: עכשיו אני רואה בעולם חיסרון, מצב לא פשוט, הרבה אנשים סובלים, כאן גם כן כתוב במאמר שרואים אנשים סובלים, אז מה אני יכול לתת להם?

מה שאתה חושב שאתה יכול לתת, תבקש את זה מהבורא כדי לתת להם, כדי למסור להם, ותראה עד כמה הבורא ימלא אותך כדי שאתה תמסור להם. קודם כל תתקשר אליהם, תפתח את הלב, קח מהם חיסרון, ותעלה את החיסרון הזה לבורא בזה שאתה רוצה לקבל ממנו כדי לתת להם, ותראה עד כמה זה עובד.

שאלה: יוצא מתוך המאמר הזה שאם אני סובל את החברים, מתגבר על משהו, אבל יחד עם זה לא מגיע להכרת הרע, אז זו לא אמונה למעלה מהדעת. נניח הגעתי לכנס, אני רואה שהחבר הזה היה יכול להשקיע יותר, החבר ההוא בכלל הגיע כדי לשתות ולאכול משהו, וכן הלאה, ובכל זאת אני איתם, ומשתדל להתבטל. זו עדיין לא אמונה למעלה מהדעת, אבל אם אני מגיע להכרה של הרע, שזה הרצון לקבל שלי מראה לי ככה כי אני לא אוהב את החברים, זה כבר קרוב יותר לאמונה למעלה מהדעת. כן או לא?

עדיין לא, עוד לא.

תלמיד: אבל הכרת הרע זה חלק בלתי נפרד מאמונה למעלה מהדעת?

הכרחי, כי כולנו רע חלוט.

שאלה: איך להפוך את האמונה למעלה מהדעת לתפילה?

פשוט מאוד, שאתה רוצה להיות המעבר בין הבורא לכולם, לכל העולם. ואתה מבקש ממנו שהוא יתקן לך את הכלים שלך, כדי שאתה תוכל לקבל ממנו, מהבורא, ולהעביר לכל העולם, לכל אחד ואחד. זה מה שאתה צריך סך הכול.

שאלה: יש בנו כוח רוחני אדיר, איך לגלות את הכוח הזה, את הקשר שכל הנבראים צריכים להתחבר לבורא, רק דרך המסך?

אך ורק דרך הבורא, רק דרך הבורא. והבורא כבר יעשה עליכם את כל מה שצריך, מסך, חיבור והכל.

שאלה: כשמכוונים את הפנימיות כלפי עצמך, יש לך קריטריונים מסוימים, האם אתה פועל נכון או לא. כאשר אתה מכוון את זה כלפי הבורא הכול מתהפך. כאילו הכול נראה כטוב, לא משנה מה, בכל אספקט. ואז כשצריך לבוא לאיזה יחסים עם החברה מתעוררות בעיות, אין לך קריטריון ברור ביחס למה. יש הרגשה שכאילו אתה מכניס אל תוך חייך את הכול. אתה עושה מקום לכל דבר, ואתה פשוט מלביש כוונה על דברים שונים. אני לא מבינה את הכיוון, מה נכון? ברגע שכלפי עצמך אתה מתחיל לבחון מחדש אתה כבר מוצא את עצמך במקום אחר לגמרי.

קודם כל אני מבקש ממך להתנסח בצורה יותר קצרה.

והעיקר, מה את רוצה לקבל מהבורא? מה את רוצה לתת לזולת? ואיך את רוצה להרגיש את העולם שבו את נמצאת? את כל זה תנסחי בקצרה, ותעלי לבורא.

שאלה: איך להעביר לחברות תענוג מהבורא, מה המנגנון בעשירייה?

פשוט מאוד. מה היית רוצה להעביר לחברות? ואז את מה שהיית רוצה להעביר לחברות, תעבירי להן, תראי להן.

תלמידה: זה כדוגמה. אבל מה אני מקבלת מהבורא ומעבירה, מה אני מבקשת?

זה עניינך מה את מבקשת מהבורא. וזה כבר תלוי ביחס שלך, איזה רצון הבורא מעורר בך, ועם איזה רצון את פונה אליו. תבקשי להבין את הרצון הזה, תבקשי ממנו למלא אותו, ושהוא יעזור לך בזה.

שאלה: כל רצון אנחנו מקבלים בדעת, והעבודה שלנו זה לשים עליו כוונה נכונה, להשפיע, ולהעלות את התפילה באמונה למעלה מהדעת. מאיפה מגיעות הכוונות הנכונות, מהדעת או מאמונה למעלה מהדעת?

מאור הבורא.

תלמידה: מה זה אומר להיות דבוק בבורא באמונה למעלה מהדעת?

משמע להתחבר אליו, ולהרגיש אותו בכל הרצונות והמחשבות שלך.

תלמידה: האם דרכי יכול להתגלות כוח התיקון לזולת? האם יש בזה חופש בחירה, ואם כן איך לעצור את עצמי מביקורת כשנראה לי שיש איזו התנהגות לא מספיק טובה או ראויה מצד הזולת?

פשוט מאוד לעצור את הביקורת. פשוט לאסור על עצמך לבקר את האחרים. לא יכול להיות דבר כזה. זה דבר שלא יכול להיות.

תלמידה: מה העבודה אחרי שלא הצלחת לעצור את האגו שלך? אני לא מתביישת במעשים שלי, אבל יש לי כאב מזה שגרמתי כאב לזולת. כאן אני מנסה להצדיק את עצמי שגם הזולת היה צריך להעביר כלפי ביקורת, ואז היינו שווים במצב של העבודה, וממשיכים. אבל אם הזולת נעלב או אומר אסור לך לתת לאגו שלך להתפרץ, אז איך מראש למצוא את האגו הזה, ולהיות מוכנה?

איך התחלת לבקר את הזולת? למה את מבקרת את הזולת?

תלמידה: כאילו אני רואה התנהגות לא ראויה מצד הזולת, ואני נותנת פידבק.

זה לא פידבק, זה אסור. זה אסור

שאלה: לגבי להיות צינור. הבנתי שיש אפשרות לעשות את זה בהפצה, דרך מילים, דיבור, כתיבה. אבל איך עוד אפשר להיות צינור?

אם זה כלפי החברות בקבוצה, אז זה לא כמו שאת אומרת, אלא יש כאן כבר קשר בין כולם בכלי אחד.

תלמידה: אז מה זה אומר, כי זה תמיד נראה שהכול נשאר בדמיון, לבקש, ולדמיין משהו, אבל מה זה באמת להיות צינור?

באמת להיות צינור זה כמה שאת מתקשרת לבורא, למאמרים, למה שאתם לומדים, ואז את מעבירה את זה לחברות שלך.

תלמידה: איך אני מעבירה, ואיך אני יודעת שהעברתי להן משהו?

כשאתן מדברות ביניכן, כך את מעבירה להן את ההתפעלות שלך.

תלמידה: אז זה תמיד דרך מילים או מעשים?

כן.

תלמידה: ואם אני סתם נמצאת בין אנשים בעולם, ואני רוצה להעביר גם להם משהו, ולא לבזבז את החיים שלי. איך אני עושה את זה, אם זו לא סיטואציה של סדנה או הפצה?

אז איך תעבירי?

תלמידה: חשבתי שאולי יש איזו צורה פנימית להעביר.

צורה פנימית? צורה פנימית זה כשאתן מתקשרות יחד החברות, כאיש אחד בלב אחד, ואת משתדלת להעביר להן את זה.

תלמידה: אז זה תמיד בתוך העשירייה?

רצוי בתוך העשירייה.

שאלה: איך אנחנו מגיעות למצב שאנחנו מקבלות את כל מה שהבורא שולח כך שלא נשאר לנו כלום חוץ משמחה שאנחנו יכולות להעביר מילוי לחברות?

זה מצב מכובד מאוד, זה סימן שאת הולכת לבורא לבקש עבור החברות. את צריכה לקחת את הרצון לקבל שלהן ולהעביר לבורא ולבקש ממנו מילוי, ואז את השאלות שלהן עם המילוי את מעבירה להן. כך את מבצעת את הפעולה.

שאלה: כשהאדם רואה את הרע בעצמו, איך להמשיך לעבוד? איך לא להפסיק?

הוא צריך להשתדל לעלות מעל הרע הזה ולהתקשר לבורא, כדי לפנות לרע הזה ולתקן אותו, למלא אותו.

תלמידה: אז יוצא שהכול תלוי באינטנסיביות של התפילה?

כן.

שאלה: איך האדם מגיע להכרה שהתענוג שהוא נוטה לקבל והתענוג שהבורא רוצה לתת הם לא אותו דבר?

אז מה? שימשיך. לא חשוב, העיקר להמשיך.

שאלה: כתוב פה שאדם מאמין בטוב ועונג שיש בלמעלה מהדעת. מה זה הטוב והעונג שאנחנו צריכים להשתוקק אליו בעשירייה?

אנחנו צריכים להשתוקק לתענוג שנובע מתוך תיקון ומילוי הכלים.

תלמידה: ובצורה יותר פרקטית, אנחנו מגיעים לתיקון הזה כשאנחנו מתחברים יחד. למשל אנחנו מתקשרים בין הקבוצות ולפגישה הזו מגיעה חצי מהעשירייה או פחות, מה צריך להיות המיקוד להשתוקקות לטוב?

זה צריך לעבור דרך החברות שלך, זה צריך לעבור דרך כל העשירייה.

שאלה: הכרת הרע זו בושה מכך שאני לא רוצה להתחבר עם החברות?

גם זה.

שאלה: אם אני מקבלת מראש בדעת שלי שהבורא הוא טוב ומטיב, איך להיות באמונה למעלה מהדעת?

את רוצה להיות באמונה למעלה מהדעת שלך, כדי להשפיע לבורא כל טוב.

שאלה: אם אני רואה את החברות כגדולות ומזהה בהן תכונות רוחניות נעלות ומקבלת מהן דוגמה להשפעה, לתמיכה, אז אני מסתכלת עליהן בהערצה ורוצה לרכוש את התכונות האלה לעצמי. האם אני צריכה לצמצם את הרצון לרכוש את התכונות האלו לעצמי ולרצות למסור אותן לכולם?

לא. את יכולה לרכוש אותן גם לעצמך וגם עבור כל העולם. גם זה וגם זה.

תלמידה: אז אני צריכה לצמצם את מה שאני עדיין לא רואה כמתוקן?

כן.

שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת נמצאת לא ברובד הפסיכולוגי אלא ברובד הרוחני?

כן.

תלמידה: אם כך, האם אנחנו יכולים להגיע לזה בצורה פרטית או בקבוצה, או שזה הולך ביחד?

תמיד בקבוצה. האדם לבד לא משיג שום דבר, ככל שנדמה לו.

תלמידה: זה רק ברובד הרוחני?

כן.

שאלה: רב"ש כותב "שהבורא רצה להטיב לנבראיו, לכן ... הטביע בהם את הרצון וההשתוקקות לקבל הנאה." וממשיך, ... כי אין האדם נהנה, אלא ממה שמשתוקק. ולדבר שאין בו השתוקקות, הוא יכול לקבל אבל אין הוא יכול להנות".

כן.

תלמיד: איך מהרצון שכולו לקבל, הוא ירצה פתאום להשפיע? הוא יכול לרמות את עצמו בגלל הסביבה, אבל פיו וליבו אינם שווים. איך ביום בהיר אחד קורית הטרנספורמציה מלהנות לקבל, ללהנות להשפיע? כי גם כדי לשמש צינור, צריך להיות באדם רצון להשפיע.

נכון. ולכן הוא ממלא את הרצונות להשפיע שלו מפני שהוא משפיע לחבר.

שאלה: אבל למה שהוא ירצה להשפיע אם הבורא הטביע בו רק רצון לקבל הנאה?

כי זה תלוי באור החוזר שהוא מקבל מהבורא. רב"ש כותב את זה, "מתחילה מוטל על האדם להאמין למעלה מהדעת, שהבורא רצה להטיב לנבראיו, לכן ברא נבראיו, והטביע בהם את הרצון וההשתוקקות לקבל הנאה. וזה מסיבה כי רק זהו הכלי לקבל הנאה, כי אין האדם נהנה, אלא ממה שמשתוקק. ולדבר שאין בו השתוקקות, הוא יכול לקבל אבל אין הוא יכול להנות," נגיד הוא צריך להעביר את זה למישהו אחר. "מסיבת הכלי דלהנות נקרא חמדה, השתוקקות וכדומה." אז מה אתה אומר לי כאן?

תלמיד: למה שהוא ירצה להשפיע אם הבורא הטביע בו רצון לקבל?

הוא רוצה להיות דומה לבורא. הוא מתחיל להבין שהרצון לקבל שבו, זה דבר שמוריד אותו, משפיל אותו, שאין יותר גרוע מהרצון לקבל, אין יותר גרוע מהפכיות מהבורא.

תלמיד: את הרצון הזה להיות דומה לבורא הוא קונה מהסביבה?

לא.

תלמיד: אלא?

חיסרון לזה הוא יכול לקבל מהסביבה באופן כלשהו, אבל אחר כך רק על ידי האור העליון.

שאלה איך להעביר את כל התענוג לעולם?

אנחנו נלמד זאת אחר כך, אבל גם כך אתם תעבירו, אפילו אם אתם לא חושבים על זה.

שאלה: יוצא שכל אחד מאתנו צריך להיות מועבר לבורא, או רק מי שנבחר?

לא. כל אחד מכם.

שאלה: כשמסתכלים על העולם רואים רק ייסורים וכאב. מה לבקש מהבורא, תיקון עצמי או תיקון שיהיו רחמים?

לבקש את תיקון העולם ובפרט על תיקון עצמך.

שאלה: אנחנו מתחברות חזק מאוד עם החברות, תומכות אחת בשנייה, ובעשירייה מרגישות תענוג גדול, אבל נראה שאנחנו לא קושרות את התענוג הזה עם הבורא, שממנו התענוג נובע. קשה מאוד להחזיק את זה כל הזמן בעוצמת הלב. איך להחזיר לו את התענוג?

צריך לקשור את עצמך, את הבורא, את התענוג ואת כל יתר האלמנטים של הקשר הזה יחד, ואת תראי שכך זה יצליח וגם בקלות. בקלות.

שאלה: כשאנחנו נמצאות בעשירייה ואנחנו נהנות להיות ביחד, האם אנחנו צריכות לחשוב שהוא נהנה מכך שאנחנו ביחד, או שאנחנו צריכות לחשוב שאנחנו נהנות וגם הוא נהנה?

כן.

שאלה: ככה גם בעולם, בתענוגים של העולם?

כן.

שאלה: מהי העבודה עם הרשימות ועם החיסרון של החברים מתוך נקודת הדבקות? שמעתי שיש מאמץ כפול כשרוצים להתנגד לתענוג שמקבלים ברגע, ונפתח לי שאני רואה, נגיד שמישהו מקנא באחר, ואז הוא הגדיל את החיסרון שלו, ואנחנו מתחברים בחסרונות. האם העבודה היא כזאת, או לא, האם אני צריכה לחבר כך את החיסרון?

אל תניחי כלום מבעוד מועד. הבורא יעשה את מה שצריך. את תחשבי רק על מה שבכוחותייך לעשות.

שאלה: אז מה שמגיע עכשיו?

כן.

שאלה: האם הדעת מתנגדת לעבודה מעל לדעת רק בגלל עצם העובדה שצריך לעבוד מעל לדעת, או בגלל איזה חשבונות של ויתורים, או דברים כאלה?

מתוך הטבע עצמו.

תלמיד: זאת אומרת, השליטה.

כן.

תלמיד: המאבק על השליטה, מי יהיה המלך.

כן.

שאלה: האם התפילה היא זו שהורסת את הרע, האם התפילה היא זאת שמרימה אותנו לאמונה למעלה מהדעת ומאפשרת לנו לראות מחוצה לנו שמחה וטוב?

נכון.

שאלה: אמרת קודם שצריך שהכוונה שלנו תהיה לתת את כל הטוב לבורא. מה זה אומר "לתת את כל הטוב לבורא", ואיך לעשות זאת?

פשוט להשתדל לתת כמו לכל החברות. את כל הטוב שאת רוצה לחלק להן, את רוצה עכשיו לתת את כולו לבורא. נסי לחשוב כך.

שאלה: מה עוזר לי להתעלות מעל הרע כך שהבורא ייתן את הטוב?

רצון. שיהיה רצון לעלות למעלה מהרע שבנו. ואז הבורא יעזור.

שאלה: מה הוא הכוח שמגלה את הרע, האם אני מגלה את הרע, או הבורא?

הבורא, אור הבורא.

שאלה: יש רצון להרגיש את החסרונות של כל החברות ולבקש מהבורא שימלא אותם. ויש מצב לדוגמה, שאת החיסרון של חברה אני מרגישה כמו את שלי, הוא ממש נכנס לכל כולי, ואני לא מרגישה הבדל אם זו אני או החברה, זה כאילו אני לחלוטין. לעומת זאת יש חברות שאני אפילו לא מרגישה את החיסרון שלהן. למה?

ככה. זאת התשובה. זה לא חשוב לנו. אנחנו צריכים לעבוד על החסרונות שהבורא מעורר בנו.

שאלה: רב"ש כותב, "נמצא לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב". יש הבדל בין שונא ורע?

לא. שונא, כשאתה מגיע להבין אותו, לאתר אותו, להרגיש אותו, אז אתה קורא לו רע.

תלמיד: אז אני צריך למצוא את השונא.

כן, ודאי.

תלמיד: מורגש שיש פה הבדל.

כן, ודאי. תחפש.

שאלה: האם כל אדם בעצמו צריך לטפל בהשתוקקות שלו לבורא, או שאנחנו בעשירייה צריכים כל הזמן להגדיל את החיסרון הרוחני הזה?

אל תצפי להעביר את החיסרון. אם אין לך חיסרון, אז אין לך מה לעשות בכלל בחכמת הקבלה.

תלמיד: איך כל אדם עוזר לעצמו אם הוא מרגיש שיש לו חולשת החיסרון?

הוא צריך להתכלל בחברים, להתבטל כלפיהם, ואז הם ימשכו אותו איתם.

שאלה: כשחברה מבקשת עזרה בעולם הזה, האם זו אמונה למעלה מהדעת?

לא.

שאלה: איך להשתלט על התגובות כשהאגו נפגע?

אם האגו נפגע, אז זו בעיה. אני צריך קודם כל להתפלל לבורא על זה שאני לא יודע למה מישהו שונא אותי, אני מאוד הייתי רוצה להתחבר עימו ושלא ישנא אותי, לכן אני מבקש מהבורא שיעשה בינינו חיבור. זה תיקון גדול אם תעשי כך.

שאלה: אמרת שצריך לקחת את החסרונות מהעולם ולהביא אותם לבורא. איזה חסרונות צריך לקחת?

איזה חסרונות את יכולה לקחת מהעולם ולהביא לבורא? מה שאת רוצה, הכול, כיוון שאת הכול הוא עשה, הכול זו העבודה שלו.

שאלה: העבודה מנקודת דבקות, האם זו עלייה של רשימות חדשות או שיש עוד עבודה כדי להתקדם מהנקודה הזאת?

בינתיים זה.

סדר העבודה

"מתחילה מוטל על האדם להאמין למעלה מהדעת, שהבורא רצה להטיב לנבראיו, לכן ברא נבראיו, והטביע בהם את הרצון וההשתוקקות לקבל הנאה." מהבורא "וזה מסיבה כי רק זהו הכלי לקבל הנאה, כי אין האדם נהנה, אלא ממה שמשתוקק. ולדבר שאין בו השתוקקות, הוא יכול לקבל אבל אין הוא יכול להנות, מסיבת הכלי דלהנות נקרא חמדה, השתוקקות וכדומה.

אבל זה צריך להיות למעלה מהדעת, כי כשהוא מסתכל תוך הדעת, אין הוא מוצא את השגחתו יתברך על העולם בבחינת טוב ומטיב, אלא להיפך. לכן אומרים, שצריך להאמין למעלה מהדעת, שכך הוא.

ואליבא דאמת אם הנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב, מדוע לא מורגש זה בתוך הדעת. למדנו, שהוא מסיבת תיקון של נהמא דכסופא, לכן כל זמן שאין לנבראים את הכלים דהשפעה, אין הם יכולים לראות אור אלא נשארים בחושך.

וכשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, והגם שהוא רואה את כל הטוב למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב.

נמצא לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע.

והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל."

שאלה: אני מכיר ברע שלי, שאני לא כמו הבורא, לא יכול להשפיע, וזה מינוס גדול. ויש לי פלוס גדול שהוא גדלות הבורא, כלומר כך או אחרת אני רוצה להשפיע, ואם אני מקבל משהו בגלל גדלות הבורא, אז אני כבר מוכן להשפיע לו. האם זוהי כוונה, כך היא נבנית, במינוס ובפלוס?

כן.

שאלה: המאמר מתחיל מאקסיומה של למעלה מהדעת, שהאדם נדרש להאמין למעלה מהדעת שהבורא רוצה להיטיב לנבראיו. במה זה שונה ממה שאומרים בעולם הגשמי שהכול לטובה? בעבודה שלנו, להאמין שהכול לטובה, במה זה נבדל ממה שאומרים כך בגשמיות?

לא יודע, אולי זה מאוד דומה. אבל העניין הוא בזה שאמונה למעלה מהדעת מחייבת אותך להתייחס לכל המתרחש בעולם כאל פעולת הבורא ותמיד בחיוב.

תלמיד: אפשר להגיד שחלק מהאנושות כך או אחרת חיים לפי העיקרון הזה שהכול יהיה טוב, זה משהו ידוע שאנשים כך מקבלים דברים ומתייחסים לזה כך.

כן, אבל הם מקבלים את זה בדעת ולא למעלה מהדעת.

תלמיד: מה ההבדל?

ההבדל הוא שאם זה באמונה למעלה מהדעת, אז אתה קשור לבורא, ואם זה בדעת, אז זה לא מחייב לשום דבר.

תלמיד: אלו פשוט מילים ובפועל אתה לא מרגיש כך.

כן.

שאלה: האם אפשר לומר שאמונה למעלה מהדעת היא אותו מסר שקובע את דרכו של האדם לתיקון?

כן, אפשר להגיד.

שאלה: במאמר כתוב על חשיבות החיסרון, וכל החכמה מראה לנו שצריך להיות חיסרון שעדיין אין לי ברגע הזה, משהו גדול יותר. הבורא או אנשים שהשיגו מציירים לי שיש שם סכום מאוד גדול ואני לא יכולה להאמין בזה, כי אף פעם לא הרגשתי כזה סכום. וכשמראים לי דבר קטן, אני מיד תופסת אותו כי הוא קרוב ואני יכולה לקחת אותו. מה יותר חשוב בעבודה שלנו, האם להאמין בגדלות המטרה שיהיה לי סכום גדול, או כל הזמן להשתמש ברצון הקטן שאני תופסת עכשיו?

להאמין בזה שלפנינו יש מיליון ולא משהו קטן.

(סוף השיעור)