שיעור ערב 25.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "אמונה למעלה מהדעת", קטע מספר 33 מתוך רב"ש ב' "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה".

אני אומר כמה מילים לפני השיעור. השיעורים שלנו האלו הם שיעורים מאוד חשובים כי הם יסוד של כניסת האדם לעולם העליון, כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך", שאנחנו יכולים להיכנס, לראות, להרגיש את העולם העליון, וזה לפי כמה שאנחנו מפתחים אצלנו את דרגת הבינה מעל דרגת המלכות, אמונה למעלה מהדעת, אמונה זו תכונת הבינה, דעת תכונת המלכות. וכך אנחנו צריכים להשתדל להיכנס לזה.

זה לוקח הרבה זמן, אבל הרבה זמן הכוונה היא שיום יום אדם ישתדל להיכנס לזה, ואז בסופו של דבר הוא רוכש. מישהו יותר מהר, מי שפחות, זה תלוי ביגיעת האדם ומנשמת האדם. וכך הוא נכנס להרגשת העולם הרוחני ומתחיל להתמצא בו, להכיר, להרגיש, וכבר הרוחניות מתחילה להיות לו אותו מקום איפה שהוא חי וקיים, וחוקר ומכיר עוד יותר ויותר, וכך הוא רואה את הקבוצה שלו, את האנושות כולה, אלה שנמצאים למטה מאמונה למעלה מהדעת ואלו שנמצאים בתוך הדעת, ולמעלה מהדעת, באמונה.

לכן אנחנו לא יכולים לעזוב את הנושא הזה, אנחנו כל הזמן נצטרך לעסוק בו יותר ויותר ואנחנו נראה בכל המאמרים, בכל החומרים של המקובלים של בעל הסולם ורב"ש, ובכלל של כל המקובלים שהם כולם כתבו ועסקו רק באמונה למעלה מהדעת. אז בואו נקרא את הקטעים שלנו, אחרי הקטעים אנחנו נעבור למאמרים האלו בעצמם יותר בהרחבה, ובהרחבת הדברים האלה עוד יותר נבין ונרגיש על מה המקובלים רוצים לספר לנו איך להשיג, להתחיל להרגיש, לחקור את העולם עליון, נצחיות שלו, ממש כל הפעולות שאנחנו יכולים לעשות שם בקשר בינינו, ובינינו עם הבורא.

קריין: אז נתחיל עם קטע 33 מתוך רב"ש ב' "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה".

"האדם צריך לרחמים גדולים, שלא יברח מהמערכה. והגם שהאדם משתמש עם העצות מה שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", אבל האדם אומר, שכבר השתמש עם העצה הזו כמה פעמים, ולא עוזר לו.וגם אומר, שכבר השתמש עם העצה של "הבא לטהר מסייעין אותו", וכאילו כל אלו העצות הן לא בשבילו. אם כן הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא המצב הכי גרוע אצל האדם, היינו שהוא רוצה לברוח מהמצבים האלו. אבל אין לו לאן לברוח. ואז הוא סובל יסורים, מזה שהוא נמצא בין יאוש למצב של בטחון. אבל האדם אומר אז, לאן אפנה.ואז אין שום עצה אלא לתת תפלה. והתפלה הזו היא גם כן בלי שום בטחון. נמצא, שאז הוא צריך לתת תפלה, שיאמין, שה' כן שומע תפלה, וכל מה שהאדם מרגיש במצבים האלו, הוא לטובתו. וזה יכול להיות רק למעלה מהדעת. כלומר, הגם שהשכל אומר לו, שמכל החשבונות, אתה רואה, שאין שום דבר יכול לעזור לך, גם זה הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול להוציא אותו מהרצון לקבל לעצמו, ותמורת זה הוא יקבל את הרצון להשפיע."

(רב"ש ב', מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה)

זאת אומרת, למרות שאנחנו לא רואים שום אור מקדימה וקשה לנו להתגבר על הריקנות, ומאבדים בדרך תקווה, והקושי בכל פעם יותר ויותר גדול, יותר גדול הבלבול, יותר גדול חוסר אונים ובשביל מה ולמה, כל השאלות האלה שהאגו שלנו מעורר בנו, אנחנו לא יכולים לענות עליהן. "מה העבודה הזאת לכם", אנחנו לא יודעים לענות על זה.

למרות זאת אם אנחנו ממשיכים, אז אנחנו מקבלים כאן צעד קדימה למעלה מהדעת, זאת אומרת לפי כל מה שאני יכול בשכל בריא להגיד "למה, בשביל מה אני עושה, ושוב חי, ושוב קם, ושוב שיעור, ושוב סדנה וקבוצה וכן הלאה. איפה, איפה הסוף יהיה?". אם אני לא עונה על השאלות האלו, לא, אלא אני הולך למעלה מזה, אני אומר "אני לא רוצה שום תשובה. אמרו לי מקובלים שכך אני חייב לבצע, אפילו שאני לא אקבל שום שכר, אז אדרבא עוד יותר מזה, אז אני אעבוד ללא שכר, זה כבר מדרגה רוחנית, ואם אני רוצה לקבל שכר זה מדרגה הגשמית. אז יותר טוב אם אני ארגיש שאין לי שום סיכוי לקבל שום שכר ואני אסכים עם זה ואמשיך".

ואם אדם בכל זאת הולך בצורה כזאת שהוא מאמין למעלה מהדעת, שהבורא כן יכול להציל אותו מכל המצבים הרעים וכן להביא אותו למצב הטוב ולתת לו שכר, והשכר זה יהיה "על מנת להשפיע" שיוכל לעבוד בהשפעה ללא קבלה לעצמו, אז הוא מגיע באמת למימוש הנכון לעצמו ומקבל רצון להשפיע מהבורא, ויכול כבר להרגיש את עצמו בעולם העליון.

עדיין אתם לא שומעים כל כך כי זה הייתה לנו הפסקה גדולה ועדיין האוזן לא רגילה לשמוע את הדברים האלה שוב ושוב.

שאלה: בידיעה שלי וגם בצורה מסוימת בהרגשה אני יודע שהבורא טוב ומטיב הוא הוכיח לי את זה כבר כמה פעמים, אבל במצבים אני עדיין לא יכול להצדיק אותו במיידי. יש איזו תקופה של צינון שמגיעה ואז אפשר להצדיק אותו ולהיכנס לטוב ומטיב באמת ולעבור הלאה. איך אפשר לצמצם את הזמן הזה?

למה אתה רוצה לצמצם אותו?

תלמיד: כדי שאני אוכל לעשות עוד פעולות קדימה להמשיך להתקדם ולא להיות תקוע באותו מצב.

תנסה, אבל מה שקורה שקורה. תנסה לצמצם את הזמן שאתה נמצא במבוכה, שאתה נמצא בבלבול, שאתה נמצא בייאוש, כל מיני זמנים כאלה שהם זמנים שצריכים לעבור עלינו ואנחנו דווקא על פניהם מתקדמים. לכן לא לזלזל בזמנים האלה, במצבים הללו, לא, אלא ההיפך לכבד אותם, זה עוזר לך, המצבים האלה עוזרים לך להבין מה קורה לך.

תלמיד: האם יש במצב הבדל בין ההצדקה שאני מצדיק את הבורא, או הרשעה שאני מצדיק את הבורא בזמן הזה, או שהעיקר להיות איתו בקשר?

העיקר זה הקשר. וזה שאתה לפעמים מקלל את הבורא ולפעמים באמת מעריך אותו ומצדיק אותו ומברך אותו, אז קורה גם כך וגם כך אלה היחסים שלך הפרטיים, שאתה בדרך יותר ויותר מתחיל להתחיל להבין את ההשגחה שלו והתגובה שלך, כך אתה לומד אותו ואת עצמך.

קריין: קטע מספר 34 מתוך רב"ש ב' "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה".

"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע.ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני."

(רב"שב', מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה)

אנחנו מגיעים בעבודה שלנו למצב שהבורא חייב לעבוד עם הרצון לקבל שלנו בצורה שהוא ממית אותו, משפיל אותו, מאבד אותו לגמרי ואנחנו צריכים לראות את זה בכל החושים שלנו. וכאן אנחנו במקום הזה שאנחנו רואים שהבורא לוקח את הדברים הכי חשובים לנו, כי באגו שלנו הכי יקרים ומשמיד אותם, כאן אנחנו צריכים להשתדל להיות עם הבורא בלב פתוח, בלב ונפש מסכימים עם כל הפעולות שלו שהוא עושה. זה מאוד קשה, זה יותר גרוע ממוות, "טוב לי מותי מחיי" על זה כתוב. כי הבורא שהולך לתקן את עמקי הרצון לקבל, הוא מביא לאדם כאלו מצבים פנימיים, שאדם היה מסכים למות ולא להרגיש. והוא כן חייב להרגיש אותם ולהגיד, אני רוצה להיות למעלה מהם, בהשפעה.

זאת אומרת לוותר על הכול, על כל מה שיקר לו, כך הבורא מלמד אותנו להתנתק מהרצון לקבל שלנו.

שאלה: האדם עולה למדרגה מעל הדעת, הגוף זורק אותו שוב למטה. המעברים האלה הם מודעים, במודעות של האדם שהוא צריך כל פעם לעלות מעל הדעת?

כן ולא. זה לפעמים כן, לפעמים לא. אדם עובר הרבה מצבים בלי ידיעה ברורה מה שקורה לו, אחרי כמה פעולות הוא מתחיל להשיג שיש בזה שכל, רגש לעליון, שהוא צריך להגיב על זה לפי השכל ורגש שלו. זה ככה לומדים.

שאלה: לפעמים הרצון לקבל שלנו מקבל השפלות מחוץ לעשירייה, כל מיני יחסים שיש לנו מחוץ לעשירייה, בעבודה או במשפחה. האם זה גם נחשב חלק מהעבודה שלנו או שרק בעשירייה?

זה חלק מהעבודה שלנו כי סך הכול זה מתייחס לאדם, אבל יש הבדל מהלימוד שהאדם לומד בחברה החיצונה ומה שהוא לומד בעשירייה. מה שהוא לומד בחברה החיצונה זה לימוד כללי, לא כל כך שייך לשינוי הפנימי של אדם, אבל מה שהוא לומד בעשירייה, זה כבר באמת נכנס לתיקון הנשמה. ולזה הוא צריך להיות מאוד רגיש וכמה כמה שיותר מעשי.

שאלה: הוא כותב שאז אין לאדם עצה אחרת אלא לפנות לה'. זה נראה כאילו הפנייה לה' מגיעה כמוצא אחרון ועל דרך השלילה. למה זה קורה בצורה כזאת?

בדרך כלל אנחנו פונים לבורא כדבר אחרון, החלטה אחרונה, כשאין ברירה. מפני שלפני זה אנחנו מחפשים כל מיני עצות איך אנחנו יכולים בעצמנו לשנות משהו, וכשאנחנו מרימים ידיים ואומרים שאנחנו לא מסוגלים לכלום בעצמנו, אז מאין ברירה אנחנו פונים לבורא. ואחרי שפונים אליו מאין ברירה אז מבינים שזה לא מאין ברירה, אלא טוב מאוד שיש לנו כזאת אפשרות לפנות לבורא, שהוא כל יכול והכול עושה ורק הוא מסוגל לבצע את הפעולה, ולכן אנחנו שמחים מאוד שהגענו לפנייה אליו.

שאלה: למה הגוף מתנגד, אם אין לי יכולת לצאת מהטבע שלי אז למה הוא לא נותן לי להמשיך?

הגוף מתנגד מפני שאתה צריך למצוא את הדרכים איך בכל זאת אתה מגיע למצב שאתה לא תהיה תלוי בגוף ואז אתה תמצא את דרגת הבינה.

תלמיד: אם הוא מתנגד זה נותן לי דווקא כיוון איפה לעבוד בעצם, כאילו עוזר לי בזה.

ודאי. זה תמיד ככה. במה שהקדוש ברוך הוא מכה, הוא מרפא.

תלמיד: אז יש בכלל התנגדות מצד הגוף?

כל הדברים שאנחנו מרגישים ומקבלים, זה הכול הכוונה נכונה למטרה, או בעד או נגד, לא חשוב איך.

שאלה: יש מצבים שנראה כאילו הבורא רוצה להשמיד את כל היקר לך, ואז אתה מתכלל בעשירייה, וכאילו מתנתק מכל זה. יוצא שאתה מתכלל בחברים ואתה יכול להתמוסס ביניהם, אתה באמת מגיע לכזה מצב שאתה כבר לא מרגיש את כל מה שהבורא לוקח ממך.

איך בכל זאת להחזיק במצב הזה, ומה עדיף כלפי הבורא, להרוג את האגו של האדם או שאדם בעצמו איכשהו ישתוקק וישאף לצאת מהאגו לכיוון החברים?

אדם צריך בעצמו לבחור בדברים ולבקש מהבורא שהבורא יתקן. זאת אומרת לברר את הדברים האלה, מה אני רוצה בדיוק ועד כמה אני לא מסוגל, אז באמת אני פונה בבקשה נכונה. אם נדמה לי שאני מסוגל, סימן שאני עוד לא רואה את הבעיה האמיתית, היא יותר בעומק. אם אני הגעתי למצב שאני רואה את הבעיה לעומקה, אז אני רואה שאני לא מסוגל לעשות כאן שום דבר ואז אני מיואש לגמרי ולא יודע מה, ובאותו רגע אני כבר יכול לזכור את הבורא ולפנות אליו.

תלמיד: במה העזרה של הבורא, איך היא מגיעה, האם בזה שאני ארגיש שרק הוא מסוגל לעשות את זה, שאני לעצמי אין לי שום כוחות לצאת מעצמי?

לא. קודם כל אתה מגיע למצב שאתה מברר את הבעיה. אחר כך אתה מבין איך הבעיה הייתה צריכה להפתר. אחר כך אתה מבין שאת הבעיה הזאת לפתור בצורה אמיתית, אתה לא מסוגל, אין לך לזה שום גישה, אין לך כוח, אתה ללא ידיים. ורק אחר כך אתה מוצא שרק הבורא מסוגל לעשות ורק אליו אתה צריך לפנות. וזה יהיה די ומספיק, ואז אתה פונה. ואתה מודה לו יחד עם הפנייה אליו שהוא קיים ושהוא עשה את זה ואתה על ידי הבעיה הזאת מבין יותר טוב את המאמץ שלך ואיפה אתה נמצא. אז יש לך ברכה שלמה אליו.

תלמיד: הבעיה שאתה מתאר, האי מסוגלות של האדם לצאת מהאני שלו, מהאגו שלו, את זה אנחנו מבינים כבעיה.

נגיד שזו אחת מהבעיות, זו לא בעיה. אי היכולת שלנו לצאת מהבעיה מביאה אותנו לפתרון הנכון, שאנחנו צריכים לפנות לבורא.

שאלה: בתהליך שאדם מגיע למצב שמיואש מהכול ורק הבורא יכול לעזור, אין חברים במשוואה הזאת?

חברים קיימים כדי להביא את עצמו למצב שאתה מברר את כול הבעיה ובאין ברירה אתה חייב לפנות לבורא בלבד. כל הדרך החברים נמצאים איתך, לא שאתה בקשר איתם, אבל בזה שבנית יחס כזה, בסופו של דבר הם נמצאים שם, כלולים בכל המצבים האלה, ברצונות, במחשבות, בעבודה הקודמת.

תלמיד: אבל הייאוש הטוטאלי צריך להיות גם ייאוש מהחברים?

כן. כל הכלי שלנו הופך להיות יותר ויותר אינטגראלי. נכון.

תלמיד: מה זה אומר שהוא מגיע לתפילה רק לבורא? דרך החברים הוא צריך לעלות את התפילה שלו.

לא, כשהוא מעלה את התפילה שלו לבורא שם נכללים גם כל מה שהתכלל מהחברים.

שאלה: כלומר הפנייה לבורא, המטרה של כל היגיעה היא כדי להביא אותנו לפנייה הנכונה לבורא?

כן.

שאלה: הכוח הזה שאנחנו קוראים לו "בורא" מתייחס אלי או רק לעשירייה כעשירייה ואף פעם לא אלי בצורת יחיד?

אתה אחר כך תגלה איך זה מתחלק ואיך זה מתייחס. עכשיו לא כדאי לתת לך כי אתה תתחיל לחפש כל מיני צורות ולא פנייה לבורא בצורה ישירה. לא כדאי לך לחטט בזה.

שאלה: יש לנו עכשיו חבר בקבוצה שנמצא בטיפול נמרץ, בלי הכרה וכמובן שכל הקבוצה מתפללת עליו, אנחנו רוצים שהוא יתרפא. איך הקבוצה צריכה לבקש בצורה נכונה עבור החבר שנמצא במצב קשה?

אני שמעתי על כמה מקרים כאלה גם במוסקבה וגם מכל הכלי העולמי שנמצאים החברים שלנו במצב רפואי קשה. אנחנו צריכים כולנו כולנו להתפלל עבורם ונקווה שבאמת הם יחזרו בשלום ומהר. אני כולי ממש עם לב שבור לשמוע את הדברים האלו, אבל מה לעשות? צריכים להמשיך. אנחנו גם בלימוד שלנו להשתדל לשמור על הבריאות שלהם, עד כמה שאפשר להתפלל לבורא ושייתן להם רפואה שלמה. אמן שהבורא ייתן.

קריין: קטע מספר 35 מתוך רב"ש ב'. "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה"

"שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל, אז על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל."

(הרב"ש, מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

זה נקרא תפילה לפני תפילה, תפילה עבור תפילה, זאת אומרת פנייה לבורא בזה שיעזור לפנות אליו, פנייה לבורא שיעורר אותי תמיד מכל מצב שאני נמצא בחוסר הכרה, בחוסר הבנה, בשכחה, בכל מקום שאני נמצא כך שהבורא יעורר אותי, אני יכול מראש לבקש ואז זה יעזור לי בזמן החולשה, בזמן שאני לא מסוגל, בזמן שאני מתרחק, פתאום בורח לאיזה כיוון אני יכול מראש לבקש את הבורא שיטפל בי, שיחזיק אותי וכך אנחנו יכולים להינצל מכל מיני צרות ובעיות.

שאלה: במה מועילה תפילה שלא נענית?

יכול להיות שתפילה שלא נענית מועילה יותר מתפילה שנענתה, כי מאיפה אתה יודע שקיבלת תשובה לתפילה שלך או שסתם כך נראה לך? הבורא נותן תגובה על כל התפילות. תבין רק שאתה נמצא במערכת שכולה אינטגראלית, היא סגורה בכל המצבים, מכל הצדדים. אם אני מעלה איזה חיסרון, בטוח שכנגד החיסרון הזה יש תגובה ולא יכול להיות אחרת. האם התגובה הזאת נכונה או לא נכונה, היא בדיוק, היא כך וכך, אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, קיבלתי תגובה, אם ביקשתי, קיבלתי תגובה. אם ביקשתי משהו אחר, קיבלתי תגובה. ושוב ביקשתי משהו אחר, גם קיבלתי תגובה. תמיד. השאלה היא האם אני רואה שקיבלתי? כי אני מצפה לתגובה מסוימת וקיבלתי משהו אחר, מה שהבורא חושב שאני צריך לקבל עקב המצב שלי. יכול להיות שביקשתי דבר אחד, אבל אני מקבל דבר אחר, כי זה לפי הסיבה האמיתית שלי ולא לפי מה שנראה לי, ולכן זה לא לפי מה שביקשתי.

לכן בטוח שאנחנו תמיד מקבלים תשובה מהבורא, אין משהו שנשאר ללא תגובה, כי אנחנו נמצאים בשתי מערכות סמוכות, מלמטה באה ממני שאלה, מלמעלה תשובה. שאלה תשובה, כך זה קורה. אבל הבעיה היא שאני לא רואה את הקשר בין שתי השכבות האלה, זה יכול להיות בצורה כזאת שאני לא מבין שאני מקבל, אבל אני תמיד מקבל תשובה והתשובה נכונה.

שאלה: מה צריך להגיד לגוף במצב שבו הוא אומר, "כבר התפללת ואתה מתפלל כל הזמן כל כך הרבה ואין תשובה"?

[להגיד] שדווקא יש לך עכשיו אפשרות להתפלל. דווקא עכשיו כשהגוף לא רוצה, אתה מחייב את הנשמה שלך ממש לפנות לבורא. מאוד חשוב.

שאלה: מהי התפילה הנכונה דרך החברים?

התפילה הנכונה דרך החברים היא, שאני לוקח את החסרונות של כולם, של כולנו יחד, ואני כש"ץ מעלה את החסרונות האלה למעלה. זאת התפילה הנכונה.

שאלה: מהי יגיעה למעלה מהדעת?

יגיעה למעלה מהדעת היא, שלמרות שאני לא רואה כאן מקום ליגיעה, אני משתדל להתייגע כדי להשיג כוח השפעה. לא כוח לקבל, לא לקבל, אלא להשיג כוח השפעה, כדי להיות בכוח המשפיע. זה יבוא לאט לאט, אל תדאג. אני מבטיח לך, אתה תתקדם עם כולם וזה יבוא, תהיה בטוח בזה.

שאלה: האם התשובה באה תמיד בצורת ההשפעה?

לאו דווקא, התשובה יכולה להיות כך שפתאום תרגיש לפניך חומה, קיר, איזה דברים מפחידים, יאוש. אתה תמיד מקבל את מה שאתה צריך בדרך, אין אפס. תמיד מה שאתה צריך בדרך אתה מקבל. ואם אתה מתפלל אז תדע שתמיד יש לך תשובה על התפילה, רק שהיא לא לפי הרצון שלך האגואיסטי, לא לפי איך שאתה מבין בשכל האגואיסטי שלך, אלא לפי מה שאתה צריך בדרך לתכונת ההשפעה.

שאלה: אמרת שצריך להעלות חסרונות של חברים. חיסרון כללי אני מכיר, אני לא צריך עשירייה לזה. איך אני יכול לברר בדיוק חיסרון של חבר, האם חשובה הצורה שלו? זאת אומרת, החיסרון עובר דרך האגו שלו, מקבל ביטוי מסוים ועל זה אני מבקש?

אתה איש מלומד, חכם, איך אתה יכול להשוות את החיסרון שלך לחיסרון של הרבה אנשים יחד? יש להם חיסרון מורכב, כמו גרעינים בתוך רימון, יש שם תרי"ג גרעינים. לכן החסרונות שאתה יכול לאסוף מהעשירייה הם לא החסרונות שלך, אלה החסרונות שלהם. אז אתה צריך לבטל את עצמך כלפי כל אחד, כדי להרגיש את החיסרון שלו, ואז אתה נעשה מורכב מהחסרונות של הזולת. ודווקא כשאתה מבקש על החסרונות של הזולת, אתה מקבל את מה שהזולת הזה צריך, והזולת הזה לא יכול לקבל, אלא רק דרכך.

תלמיד: אני כביכול מבין, אבל השאלה אחרת אולי, כשאני מעלה את החיסרון שלהם, באיזו צורה זה? כי אתה צודק, דרך האגו שלי אני מרגיש חסרונות, אבל אין לי דרך אחרת להרגיש את החיסרון שלהם.

לא, אתה מבקש לבטל את האגו שלך כדי להרגיש את החסרונות שלהם, ואתה מעלה דרכך, דרך האגו הפרטי שלך, המבוטל, את החסרונות שלהם לבורא כמ"ן, ומקבל מהבורא באותה הדרך מ"ד ומחלק להם, ובזה אתה נעשה כתר. כשאתה מעלה חיסרון שלהם לבורא אתה כמלכות, כשאתה מוריד להם את המ"ד מהבורא, אתה הופך להיות ככתר, וכך אתה משיג את כל הרווח הזה בין מלכות לבין כתר. אתה מבין למה מגיעים? אבל זה בתנאי שאתה נכלל מהחסרונות שלהם, ומעביר את החסרונות שלהם לבורא ללא שום התערבות שלך, חוץ מזה שאתה מעביר. כאילו לקחת מהם את הכוס ואתה מעביר אותה הלאה.

תלמיד: זאת אומרת, אם לא עברתי תיקון, כל הניסיונות שלי הם סתם ניסיונות.

הם לא סתם, אתה נמצא בדרך לזה. אין שום דבר סתם.

שאלה: כשאדם עומד בפני קיר, מה הוא צריך להבין מזה, איזה מענה זה?

קיר זה דבר טוב, "קיר" זה נקרא "שכינה", קיר זה חומה. מה הוא צריך לעשות? הוא צריך להתפלל. אתה מבין שמתפללים לפני הקיר, זה תמיד כך, לפני הקיר. מה הסמל? שאתה מגיע למצב שאין יותר מה לעשות אלא רק להתפלל, זה מה שמסמל לנו הקיר. אז קדימה, תהיה שמח ותפעיל את עצמך לזה.

תלמיד: לפעמים אי אפשר להתפלל, אפילו כשעומדים מול הקיר לא מבינים שעכשיו זה הזמן להתפלל.

אז יש לך בעיה עם החברה.

שאלה: יש תופעה מאוד מעניינת, למשל חבר מהעשירייה שואל אותי שאלה וכאילו הבורא שומע, ומיד אתה עונה או הקטע עונה לנו בדיוק על מה שדיברנו עכשיו, על מה ששאלנו, שזה משהו מדהים. אם אנחנו לא בהאזנה לשיעור, איך אנחנו מקבלים תשובה ישר לְמה שאנחנו שואלים?

עוד מעט תוכל [לקבל] גם את זה.

שאלה: עכשיו גילית לנו משהו נפלא, התהליך הזה שאני מתבטל בתוך החברים, בראשון, בשני, בשלישי, ומעביר כאילו את החיסרון הזה לבורא, אחר כך אמרת שאני מחלק בין החברים את מה שהוא נותן. תוכל להסביר איך זה קורה? איך אני אחרי זה מעביר את זה לחברים, מחלק ביניהם, בצורה פנימית, כחלקים משלי, איך בדיוק אני מעביר להם את מה שהבורא עונה?

הכול רק על ידי התכללות. כמו שאתה לוקח מהם את החסרונות ומעלה אותם לבורא, כך אתה מקבל מהבורא את התגובה, מ"ן, ומחלק אותה לחברים. לא צריכים לדבר על זה ולא כלום, הכול במחשבה יתבררו.

תלמיד: איך אני צריך להיות בטוח שבאמת העברתי להם? אני יכול להרגיש מחבר אחד, שניים את החסרונות שלהם. איך אני יכול לדעת בוודאות שבאמת העברתי להם את מה שהם צריכים, את מה שקיבלתי מהבורא?

עניתי לך, הכול במחשבה מתברר. אין לי יותר מה להגיד, הכול במחשבה שלך.

שאלה: איזו תפילה מאיתנו, "בני ברוך", יכולה לעזור לחברים החולים כעת להבריא?

רק תפילה. בואו נתפלל עבור כל החברים החולים שלנו, שיבריאו כמה שיותר מהר ושלא יישאר זכר מכל המחלות והבעיות שלהם. אני אישית יחד איתכם, בבקשה, בואו נתפלל.

שאלה: כוח האמונה וכוח ההתגברות, איך אני מברר?

כוח אמונה נמצא למעלה מכוח התגברות, קודם התגברות, ומעליה מגיעה אמונה.

שאלה: קל להבין את המושג של להעביר את הכוס מאחד לשני, אבל מה זה המושג להעביר רצון מאיתנו לבורא?

מה שאנחנו מרגישים, הרצון הזה כבר מורגש בבורא.

שאלה: יש לי שאלה עקרונית, איך אפשר לבקש מהבורא לשנות משהו שהוא בעצמו הביא אליי, הרי אנחנו אומרים שהוא טוב ומטיב?

זה לא נכון. מה שהבורא מביא אליך אלה דברים טובים, את הדברים הטובים האלו אתה מרגיש כרעים מפני שיש לך כנגד זה רצונות מקולקלים, אז מה אתה מבקש מהבורא?

תלמיד: זו הייתה שאלה עקרונית.

[בבקשה] שאלה עקרונית, יש לך ילד והוא לא רוצה לעשות שיעורים נניח, ואתה לוחץ עליו כל הזמן, איך הילד צריך להגיב?

תלמיד: בהתנגדות. בחוסר הבנה.

כך אתה רואה שהוא מתנגד, אבל מה בעצם הוא צריך להבין?

תלמיד: שאני רוצה את טובתו.

ומה הלאה?

תלמיד: שיתבטל ויעשה את מה שאני רוצה.

במקום שיבקש שתפסיק ללחוץ עליו, הוא צריך לבקש לשנות את האופי שלו. זה היחס הנכון למצבנו ולתפילה.

שאלה: מה זה אומר שאין לי תפילה לבורא ואני גם לא רוצה להתפלל? אמרת לאחד החברים שיש לו בעיה בחברה, מה זה אומר, שאני לא מעריך אותם, מזלזל בהם או שהם לא מראים לי דוגמה מספקת של השפעה?

אנחנו צריכים, רוצים או לא רוצים, להראות לכולם, לשחק תיאטרון, כאילו כולנו נמצאים בהשפעה, כולנו נמצאים בתפילות, כולנו נמצאים בהתרוממות לבורא. כך אני צריך לראות את החברים שלי.

קריין: אנחנו בקטע מספר 36 מתוך רב"ש ב' "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה".

"בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז הוא רואה בתוך הדעת, שרק ה' יכול לעזור לו. נמצא מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", אין הוא צריך להאמין בזה "למעלה מהדעת", כמו שסתם עובדי ה', שמקיימים תו"מ, שהם מאמינים "למעלה מהדעת", שכך הוא, שהבורא עוזר להם. אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת, עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל."

(רב"ש ב', מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה)

זאת אומרת יש לנו בעיה. בעתיד עוד יתבהר לנו, עכשיו זה עוד לא ברור, אנחנו כן מבינים ומרגישים שהבורא ודאי עושה את הכול, אבל זה לא מספיק שאנחנו מבינים ומרגישים, אנחנו צריכים גם להאמין בזה שהבורא כן עושה את זה. זה עדיין לא לעכשיו אבל עוד נגיע לפסוק הזה, זה עוד לפנינו. יש לנו בעבודה למעלה מהדעת כמה שלבים, כי גם את למעלה מהדעת זה לא כל כך פשוט לקנות, צריכים לבנות דעת כמו שהוא כותב כאן. ברור להם שהבורא עוזר ואין מישהו אחר, אז מה זה נקרא להיות באמונה למעלה מהדעת? [הרי] בדעת אני מקבל את זה, אני יודע את זה, אז בשביל מה לי עוד למעלה [מהדעת] אם אני כבר מרגיש את זה ביד? זה לא מספיק, צריך להשיג אמונה למעלה מהדעת. זה דבר מאוד מיוחד.

(סוף השיעור)