שיעור בוקר 27.07.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

איך להתנהג בזמן הירידה

קריין: קטעים נבחרים בנושא "איך להתנהג בזמן הירידה", קטע מספר אחת מתוך "כתבי בעל הסולם", אגרת כ"ה:

"השב מאהבה, הוא הזוכה לתכלית הדביקות. דהיינו, רום המעלות. ואיש המוכן לחטאים, הוא מצוי בשאול תחתית. והמה שתי נקודות היותר רחוקות בכל המציאות הזו. לכאורה יש לדייק על לשון תשובה, שהיה צריך להקרא לשון שלמות, אלא להורות, שהכל ערוך מכל מראש, וכל נשמה ונשמה, כבר נמצאת בכל אורה וטובה ונצחיותה. רק עבור "נהמא דכיסופא [לחם בזיון]" יצאה הנשמה בסוד הצמצומים, עד שמתלבשת בגוף העכור, ורק בסגולתו, היא חוזרת לשורשה לטרם הצמצום, ושכרה בידה מכל המהלך הנורא שעשתה, שכללות השכר הוא הדבקות האמיתי. כלומר, שהתפטרה מנהמא דכיסופא. כי כלי קבלתה נהפך לכלי השפעה, ושוה צורתה ליוצרה. ובזה תבין. אם הירידה לצורך עליה היא. היא נחשבת עליה ולא ירידה, ובאמת הירידה עצמה, היא העליה, כי אותיות התפילה עצמם מתמלאים משפע, ובתפילה קצרה, יקצר השפע, כי יחסרו אותיות." (בעל הסולם, אגרת כה)

אנחנו נמצאים בתקופה כזאת שיש לנו הזדמנות להשפיע, גם לעם ישראל וגם לאומות העולם. ולכן אם אנחנו נחשוב איך לממש את תוכנית הבורא, ואפילו וודאי שאנחנו מערבבים בזה גם את האגו שלנו שזו דעה שלנו ואנחנו רוצים לקבוע אותה כביכול על כולם, בלי זה אנחנו לא מסוגלים. גם לא היינו מסוגלים בכלל לעשות איזו תנועה קלה בלי לערבב בזה את הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, אבל בכל זאת, הפעולה עצמה היא פעולת השפעה גדולה שבאמת מושכים בזה את כל באי העולם לתהליך, לתכלית.

לכן אם אנחנו עושים זאת, בזה אנחנו יכולים לכסות על כל הפשעים, אפילו עם זה שאנחנו אגואיסטיים, זה לא חשוב. האגו שלנו גם יתוקן.

תלמיד: לא הבנתי איך מה שעכשיו אמרת, קשור לנושא "איך להתנהג בזמן ירידה".

כי אם אנחנו מעבירים את הדגש, את ההרגשה איפה נמצא אני לעומת איפה נמצא העולם ודואג להם, אז אני לא נמצא בעליות וירידות האישיות שלי, אלא אני מדביק את עצמי לעולם ובהתאם לזה מרגיש את העולם במקום את עצמי. אני חושב שזו ההזדמנות מאוד מאוד מיוחדת שיש לנו להיות פחות קשורים לעצמינו, אמנם ההפצה שלנו היא גם ברצון האגואיסטי שלנו כמו שאני אומר, אבל בכל זאת, זה שאתה דואג ומבצע פעולות שהבורא רוצה בהן ותומך בהן, אז אתה בזה עושה את העבודה הרוחנית, למרות שאתה עדיין נמצא בדרגה הגשמית. אתה ממש נקרא "השליח".

תלמיד: וזה מנתק אותי מעצמי?

במשהו כן, כי אתה מקבל את דאגת העולם, את המצב של העולם וזה בשבילך המטרה ועליה אתה עובד. אמנם אתה קושר את זה לכלים דקבלה שלך, אין כאן ממש השפעה נקייה, אבל בכל זאת השפעה ישנה, ודרך הכלים האלה מגיעה התעוררות לעם ישראל ולאומות העולם, ולכן זה עובד.

תראה מה שבעל הסולם כותב בדור האחרון, הוא לא אומר לך שצריכים להתעלות לדרגת על מנת להשפיע ממש, ורק אז. וגם רב"ש ב[עבודה] בקבוצה אומר לך "תעשו מה שאפשר, רק תתחברו, רק תטפלו בזה וזהו". כי למה שתחכה לעל מנת להשפיע שיהיה לך מלמעלה, תמורת מה זה יבוא?

תלמיד: אם אתה קשור לעולם, מה נחשב עלייה וירידה?

אז אין עליות וירידות. נגיד שאין. שאתה בכול הולך להיות מסור לעולם, עד כמה שאתה מקדם אותו להכרת הבורא, רק לא להכרת הבורא בצורה ישירה, אלא להתקרבות ביניהם, כי במידה שיתחילו להתקרב ביניהם, הם יתחילו להרגיש הבחנות יותר רוחניות, וגם אתה איתם.

תלמיד: מה מיוחד בתקופה הזאת?

בתקופה הזאת המיוחד שיש לך חובה לעסוק בהשגה רוחנית, ובהשגה רוחנית אתה יכול להיות עסוק רק בעשירייה, וחובתך כמו שהוא אומר לך בסוף ההקדמה לספר הזוהר ועוד מקומות, שחובתנו להיות אור לגויים, שחובתנו לקשור את כל היהודים יחד, שהדברים האלה הם פשוט הכי אקטואליים, חשובים, ממש זועמים.

אנחנו נמצאים בשלבים שאני כבר לא מדבר על העבודה הרוחנית, אני מדבר על מצבנו הגשמי. אנחנו לא מתארים לעצמנו כמה שהמצב הגשמי שלנו הוא לא טוב, הוא מסוכן.

אנחנו עדיין כאן בארץ נמצאים באיזו בועה, בדמיון שקרי מאוד שאנחנו בסדר גמור ואנחנו נמצאים בעולם כמו כולם. העולם מיום ליום מפסיק להתחשב בנו יותר ויותר. הוא מפסיק לספור אותנו כמדינה, ממש ככה. אתה תסתכל על המפות שמוציאים בעולם, במקום כל השטח הזה שבו עכשיו אנחנו נמצאים, כתוב "פלסטין", וככה זה בכל דבר. זאת אומרת, זה לאט לאט נכנס לידיעה ולהסכמה של כל העולם, וזה רק תלוי בנו, אבל אנחנו בינתיים לא מוצאים כלום.

בגלל הממשלה שלנו וכל העם שהולך ככה בצורה עיוורת, אנחנו לא מבינים עד כמה שבעצם ברוח, בכוח, בהכרה, אנחנו כבר לא קיימים כאן. ממש לא. אף אחד לא עושה חשבון עם המדינה, עם העם, אף אחד בעולם. ממש כך.

תלמיד: עכשיו, יחד עם זה גם עולה האדישות בישראל.

ויחד עם זה עולה האדישות בישראל ובממשלה גם כן. להם חשוב להיבחר לעוד קדנציה, וחוץ מזה, שום דבר. זו ממש בעיה. והעם, הוא לא מבין כלום. נעשה יותר ויותר אטום.

תלמיד: מה ישבור את האטימות הזאת?

ההפצה שלנו. אני לא רואה מה שאנחנו יכולים לעשות עוד. אבל רק שתדעו שההזדמנות הזאת יש לה סוף, כמו שאומר בעל הסולם. בינתיים אני לא רואה שאנחנו הולכים ונלחמים ומתגברים נגד זה. והכוחות ההפוכים כנגדנו, הם מצליחים יותר מיום ליום. וזה לא ערבים, לא חמאס ולא כלום, זה הבורא. ממנו מגיעים הכוחות ורק אנחנו לפי זה צריכים להבין כמה שאנחנו לא נמצאים בכוח המתגבר.

תלמיד: אז מה בדיוק חסר לנו פה, לנקודה הזאת?

חיבור בינינו ויציאה לעם ישראל, קודם כל.

תלמיד: ומה שעושים היום לא מספיק?

אם היה מספיק, לא הייתי מגלה מיום ליום שמוחקים את מדינת ישראל מכל מיני מקומות, מפות, אפילו מכל מיני כנסים בינלאומיים, ממש בצורה שיטתית. זה לא תלוי שם בחמאס או במישהו, אלא אומות העולם פה ושם, פה ושם.

מוכנים לקבל ממך מה שמרוויחים, בזה אין שום בעיה, אם אתה מביא להם משהו טוב, הם מקבלים, אבל לא שהם בזה משנים את היחס שלהם אליך. לא. זה כאילו יש להם הרגשה שגנבת מהם, ועכשיו אתה מחזיר, שהם עושים לך טובה שמקבלים ממך. כל עוד אנחנו לא נשנה באמת את הגישה שלנו לתהליך, לְמה שאנחנו צריכים לעשות ונסביר את זה בפה גלוי לכולם, לנו ולכל העולם, לא ישתנה כלום.

העולם ממש מוכן לקבל אותנו כלא קיימים. "כן, ניסינו, נַתָּנו להם הזדמנות, לא ראינו בזה שום טובה. תראה מה שקורה על אותה פיסת אדמה שנתנו להם. כל הזמן מלחמות, בעיות, הם בעצמם, תראו באיזה צורה קיימים". תעשה איזה סרט על כל ארץ ישראל, על מה שקורה כאן בצורה אמיתית לא כאיזו תעמולה. רק בתוכה היא מדינה. אני כבר לא מדבר על השכנים. כך זה יכול להתקיים?

תלמיד: מה יצא לעולם אם יסגרו את המדינה הזאת?

יצא שלא יהיה מקום לבעיות. עשרות מדינות מסביבנו לא רוצות אותנו. זה לא שהן מסכימות במשהו שאתה צריך כל הזמן לקנות אותן, אבל בעצם הן הפוכות ממך והן לא רוצות אותך. מה יצא להם? לכל העולם יצא טוב, כי אותך לא אוהבים. אם להסתכל בשורש, אז אותך שונאים ואם אתה לא משנה את העניין הזה בעצמו, אז אין לך [זכות] קיום בעולם, אין, ממש כך.

צריכים לחשוב על זה טוב ולהפעיל את כל המערכות שלנו בצורה רצינית.

קריין: קטע מספר 2.

"בגמר התיקון יהיה ידוע לכל, "כי לך יום אף לך לילה". כלומר, היות שרצונו הוא להטיב לנבראיו, וטוב נקרא יום, אם כן איך אפשר לומר, שהבורא נותן חושך. הלא זהו נגד מטרתו. אלא בטח שגם החושך, היינו הלילה, הוא בחינת יום, הגם שהאדם מרגיש הפסקות בדבקות ה', שזה נקרא חושך ולילה. אבל בגמר התיקון, שאז יש הידיעה, שגם החושך הוא נתן, בטח שגם זה הוא אור. והוכחה לזה, כיון שאז הזדונות נעשה כזכיות. אם כן יודעים אז, "כי לך יום אף לך לילה", כי שניהם שייכים לך, כלומר ששניהם אתה הוא, היינו הבורא נתן שניהם בתור יום. מה שאין כן לפני גמר העבודה אי אפשר לייחס את ההפסקות, שיש לאדם מדבקות ה', שהבורא שלח לו את זה. כיון שזהו נגד מטרת הבריאה. וזה שכתוב "תאיר כאור יום חשכת לילה". היינו, כיון שהזדונות נעשו אז לזכיות, ממילא נעשה הכל יום. ובהאמור נבין, מהו יום ולילה בעבודה. כלומר, שהאדם צריך לדעת, הגם שהוא צריך להרגיש מה זה חושך, אחרת אין הוא מסוגל להנות מהאור, כי ככל דבר שהאדם רוצה לטעום איזה טעם שהוא, אם כדאי שהוא ישתמש עמו, הוא מוכרח ללמוד אחד מהשני, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". כמו שאין האדם מסוגל להנות מהמנוחה, אם הוא לא יודע מה זה עייפות. לכן מוכרח האדם לעבור תהליך של עליות וירידות. אבל לא להתפעל מהירידות, אלא הוא צריך להתאמץ, שלא יברח מהמערכה. לכן, הגם בזמן העבודה, הוא מוכרח לדעת, שהם שני דברים. אבל בסוף העבודה, הוא רואה, שהאור והחושך הם כמו שני רגליים המביאים את האדם להמטרה."

(רב"ש א', מהו יום ולילה, בעבודה)

שאלה: אם הבנתי נכון בעצם מצב ירידה זה שלי לא איכפת מהעם, מהעולם, מאף אחד חוץ ממני?

זה ודאי. רק עכשיו זה מובן?

תלמיד: כן. פה הוא אומר לא להתפעל מהירידות, אז איך להתייחס אם אני מרגיש שנאה לעם, שנאה לאנשים ברחוב, לכל ההתנהגות של האנשים בכבישים, איך שהם מדברים אחד לשני?

התנתקות מבחינה אישית מכל דבר שאתה מרגיש, ולקבל את ההבחנות האלה רק כלפי מטרת הבריאה.

שאלה: מה זה לא להתפעל מהירידות, איך זה עוזר לי?

שאתה מתעלה מעל ההרגשה שלך וממשיך לעבוד בעל מנת להשפיע. ורק בירידות אתה יכול לראות האם אתה נמצא בכלים דהשפעה או לא. מה זו ירידה? ירידה שמתעלים כלים דקבלה החדשים, ואז אתה רואה שאתה לא מסוגל לעשות כלום כי הם שולטים בך.

שאלה: אצלנו למשל בעשירייה היה איזה מצב ירידה, שהרגשנו כמה חברים, ובמפגש עשירייה החלטנו שאנחנו רוצים לגרום לקנאה, אז חלקנו את העשירייה שלנו לשלישיות, וכל חבר דואג לעוד שני חברים, גם שהם יגיעו לשיעור בוקר וגם לזום. וזה כבר הוכיח את עצמו, הבוקר אנחנו בנוכחות ממש מלאה, וכאילו מורגש שהירידות ממש ניתנות לנו מלמעלה כדי שנעשה איזו פעולת חיבור, כדי ממש לתת איזה זינוק למעלה.

זה נכון. ודאי שהירידה כולה היא אך ורק לצורך עלייה. זה כלים חדשים.

שאלה: אנחנו ממליצים לכל החברים לעבוד עם הכלים החדשים, כי ההזדמנות שאתה אומר היא כנראה לא תחזור על עצמה שוב, וכדאי שנאסוף את עצמנו טוב טוב?

טוב.

שאלה: יש לנו מטרה להגיע אליה ויש לנו שתי דרכים לעשות את זה. הראשונה זה עבודה בעשיריות, והדרך הנוספת היא הפצה. מה למעשה ישפיע על העולם, מה חשוב יותר?

אני לא יכול לנתק זה מזה, ודאי שתלוי באיזה שלבים נמצאים. לתיקון העולם חשוב כמה אתה משפיע על העולם. אבל איכות השפעתך לעולם תלויה כולה בעשירייה. אם אתה משפיע לבד ולא מתוך העשירייה, ההשפעה לא מושלמת. אלא חייב להיות חיבור בעשירייה ומתוך החיבור, השפעה על העולם. אבל הדברים האלה משתנים, פעם זה יותר ופעם זה יותר, זה לא חשוב. העיקר אנחנו צריכים לראות מה קורה ביחס שלנו לעולם, עד כמה צריכים לשנות את היחס הזה.

זאת אומרת, לא לחכות שהעולם משתנה, לראות עד כמה העולם זקוק, הבורא דרך העולם כך מראה לנו עד כמה הוא זקוק לתיקונים שלנו. זו הבעיה. אנחנו מאוד מאוד מאחרים. ממש בפיגור גדול מאוד למה שצריכים להיות. אני לא יודע איך לממש את זה, אבל זה תלוי בדאגה הכללית.

ובדאגה הכללית אני לא רואה שישנה כאן ממש דאגה, שזה קורה לאנשים. אלא בסדר, היום כמו אתמול, מחר כמו היום, וחושבים שעל ידי זה יקרה משהו טוב. לא יכול להיות שהמצב שלנו יהיה יותר טוב מהעולם. לא יכול להיות.

אלא יותר גרוע יהיה ולכן עד כמה שאני מעורר ועד כמה שאני אומר שאוטוטו תראו מה יהיה. לא יהיה שום דבר אם אנחנו לא נצליח בהפצה. אז צריכים לחשוב ולרצות שזה יקרה.

תלמיד: אמרת שאנחנו לא עושים מספיק. אם זה היה מספיק אז היינו רואים את השינויים בעולם. מה חסר?

אני לא יודע מה חסר. צריכים לנסות בכל ההזדמנויות, בכל האפשרויות. צריכים לפנות לאנשים שאחראיים על זה. יש ארגונים שלמים בממשלה שכאילו מיועדים לטפל בזה. אבל אצלם זה טיפול שטחי. כך וכך עשינו, כך וכך טסנו לכל מיני מקומות וחזרנו ושום דבר.

יודעים רק לבזבז את הכסף. וכך זה מקובל בכל העולם, זה מה שנעשה. אבל זה שמקובל כך בכל העולם זה מספיק לכל העולם, רק זה לא מספיק במקרה שלנו. במקרה שלנו אנחנו צריכים שינויים מהותיים ולא ללמוד ממה שהאחרים עושים בכל מיני ועדות ופגישות. זה לא יעזור.

כאן צריכה להיות ממש עבודה בפועל שנותנת תוצאות, וזו עבודת ההפצה, הסבר. אני לא רואה שבזה יש איזו הצלחה. אתם, כל אחד כתב מאמר ושלח כמו שסיכמנו בשבוע שעבר, חוץ מיוחאי מישהו כתב? תענו לעצמכם האם אתם מתקדמים או לא.

שאלה: לפני כמה שבועות עשינו איתך ועם כמה חברים שיחה ואמרת שאתה מכיר שיטה איך להביא אדם לגילוי הבורא רק אם הוא מגיע כל יום. פחות מזה אתה לא מכיר. אחר כך דיברנו שאפילו אין לנו שיטה איך אדם שמגיע פעם בשבוע או כמה פעמים, איך להביא אותו ובטח אין שיטה איך להביא אדם שהוא בכלל לא לומד קבלה.

אני עכשיו לא מדבר על זה.

תלמיד: ואז אמרת שצריכים לשבת ולפתח את זה, אז אני שואל מתי אפשר?

אני לא יודע מתי. אבל עכשיו אני לא מדבר על זה בכלל. אני עכשיו לא מדבר על גילוי הבורא.

תלמיד: גילוי החיבור בינינו.

חיבור זה משהו אחר לגמרי.

תלמיד: לא בורא. חיבור.

זה משהו אחר, זה לא בורא. ודאי שבסופו של דבר יהיה לנו כדי שנגיע לחיבור ולגילוי, אבל עכשיו בינתיים מדברים על הפצה. הפצת שיטת חיבור עממי, בכל העולם בגלל הבעיות שבעולם, בגלל הבעיות בעם ישראל. מדברים על זה.

תלמיד: חוץ מלהביא אנשים למודעות אנחנו צריכים עוד משהו להסביר להם, הנעה לפעולה צריכה להיות? נגיד עכשיו מאה אלף איש קיבלו עיתון.

מודעות בעצמה היא תיקון, כי מיום ליום מתגברות הבעיות בעולם. עכשיו זה גל חום, עוד מעט יהיה גל קור, אחר כך יהיו הצפות, אחר כך יהיו הוריקנים, אחר כך יהיו רעידות אדמה והתפרצויות הרי געש ועוד ועוד כל מיני דברים. תראה מה יהיה. זה מצד הטבע.

חוץ מהטבע, איזה מהומות יהיו בכל מיני מקומות עד שנתקרב למלחמת עולם. אתה, בהתאם לבעיות צריך כל פעם רק להסביר למה זה קורה. לא יותר מזה. וכמה שהסברת היום, מחר קורה משהו, הם נזכרים אולי במקצת שאתה אמרת על זה ולכן זה קורה.

אז כל פעם יש לך מצד הבורא השתתפות. אתה מצדך רוצה להסביר למה הטבע והבורא מתנהגים בצורה כזאת, והוא מראה לך שזה באמת כך.

תלמיד: עכשיו הוצאנו מאה אלף עיתונים, צריך מאתיים אלף, שלוש מאות אלף, מה חסר?

לא. זה לא רק במאה אלף עיתונים. זה תלוי קודם כל גם ברצון של האדם. כאן אנחנו לא מסוגלים לשכנע אנשים שהם צריכים לבצע משהו. כאן אני לא בטוח שיעשו.

תלמיד: מה הם צריכים לבצע?

אנחנו דיברנו שכל אחד יכתוב משהו בטוויטר שלו, בפייסבוק שלו, ביוטיוב שלו, לא חשוב במה, שכל אחד ואחד יפרסם משהו כי זה הולך ומתפזר.

תלמיד: זה לא הולך.

מה לא הולך?

תלמיד: זה הולך לשניים וחצי אנשים שרואים את זה. ככה הפייסבוק בנוי. אבל נגיד שאנשים כותבים, אני מניח שכן, כותב מי שיש לו זמן. אנשים נמצאים במצבים. לכתוב מאמר צריך שעות על גבי שעות. נגיד כותבים, אני מנסה להבין מה חסר, מה עוד להוסיף?

חסר רצון להשפיע לכל העולם את ידיעת החיבור וחסרה ההפצה בעצמה, לעשות את זה.

תלמיד: ברור שאין רצון, זה טבעי שאין רצון, אבל במה זה מתבטא? בכל זאת כל אחד עושה. אני מנסה להבין מהצד של לעשות, לא להצטדק.

חסר רצון. רצון באלו אנשים שברצון הזה אנחנו היינו יכולים כבר לשנות משהו. הרצון עצמו חסר. אנשים לא דואגים, הם לא חושבים שזה מאוד חשוב. הם לא חושבים שבזה תלוי הגורל שלהם. אז מה אנחנו יכולים להגיד לעם? וודאי שהעם נמצא בחלום. מה אנחנו יכולים להגיד לעולם? העולם בכלל זה גולם. צריכים לעבוד על זה, להדליק זה את זה.

טוב, כאילו לא אמרתי כלום. כמה שאני יכול, אני יכול. מה לעשות? מעבר לזה, אני אעשה מעבר.

קריין: קטע מספר 3 מתוך "שמעתי". מאמר קע"ב. "ענין המניעות והעיכובים".

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך. יען, שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות. לכן, אם הוא מרגיש כל פעם, איך שהוא מרוחק, הדבר הזה אינו משפיע לו שום שנוי בתהליך. יען, שידע דבר זה מראש, שהוא הולך בקו של התרחקות. מסיבת שזהו האמת, שהמרחק בינינו לבין הבורא ית', אין די מילים לבאר. לכן, כל פעם שהוא מרגיש את ההתרחקות בשיעור היותר גדול מכפי שחשב, אינו גורם לו שום מדנה [כעס]."

(בעל הסולם. שמעתי. קע"ב. "ענין המניעות והעיכובים") 

זה כלפי כל העליות והירידות האישיות כביכול. שכמה שאנחנו מתקרבים, באמת מתרחקים, כי מראים לנו רצון לקבל יותר גדול שהוא כבר ראוי לתיקון.

שאלה: אתה אומר לכתוב ברשתות החברתיות, איזה נושאים אתה חושב שחשוב?

אני לא חושב, אני רוצה שאתם תחשבו. באמת לא חושב. אני הפסקתי להסביר, לדבר ולנאום. אין יותר. אם פעם חשבתי להוסיף עוד משהו, כבר מזמן אין לי מה להוסיף ונמאס לי לחזור על זה אלף פעם.

תלמיד: אני שואל ברמה שכל בן אדם פה יכול לכתוב משהו בפייסבוק, בטוויטר, לא משנה מה.

אם יכול, כנראה שצריך לכתוב.

תלמיד: נניח שבן אדם מחליט כבר לכתוב ויש הרבה אנשים שכותבים פה, השאלה אם יש נושאים מסוימים שכדאי להתמקד בהם, כמו אנטישמיות?

אני לא יודע.

תלמיד: זאת אומרת שזה צריך לבוא באופן אישי?

אז מה זה נקרא שהם יודעים לכתוב?

תלמיד: יש הבדל בין יודעים לכתוב לבין על איזה נושא לכתוב.

גם זה נקרא שיודעים או לא. יודעים שזה נושא בשבילם ולא בשבילם, שעל זה כדאי לכתוב ולא כדאי מכל מיני סיבות. אני חושב שאתם כבר מספיק נמצאים בכל הלימוד הזה כדי לדעת מה לעשות כדי להתקדם, כי בזה תלוי גם העתיד שלכם. אתם לא עושים טובה למישהו. במידה שאתה דוחף את כל הדברים האלה קדימה, אתה בעצמך הולך ומתפתח. ולא לפני זה. כמו שבעל הסולם אומר שרק בזכות הדור הוא הגיע למה שהגיע, כי הדור היה חייב את זה.

אנחנו נמצאים בדור אחר, שעד כמה שאנחנו נמשוך אותו, נדחוף אותו קדימה, בזה נתקדם. כי אנחנו ראש, אם אנחנו נהיה באמת ראש לדור שלנו, גם אנחנו נתקדם וגם הם. ואם לא, אז לא.

לפי הידע שאתם קיבלתם אין לנו שום צורך יותר ללמוד. עוד פעם פתיחה, עוד פעם תע"ס, אחר כך נתחיל להיות יותר חכמים ומה הלאה? אנחנו בזה לא מממשים את רצון הבורא. יש בינינו אנשים שהם נוסעים לחו"ל כדי להתכלל עם הבעיות האלו, או שנמצאים כאן ומרגישים את זה, או דרך כל מיני מאמרים שקוראים באינטרנט, אבל בסופו של דבר אתם צריכים לראות מה לעשות.

חוץ מהקבוצה הזאת שלכם שום דבר לא יקרה, שום דבר. ועכשיו זה ממש זמן חם. אם הזמן הזה יעבור, עוד מעט תהיה תקופה מאוד לא טובה. וזה שנמצאים עכשיו מפרגנים כאלו יחסית טובים לישראל, כמו טראמפ, כמו פוטין, כמו בוריס ג'ונסון, אלה סימנים לא טובים. בדרך כלל אחרי זה מגיעה [תקופה לא טובה]. כמו שהיה עם גרמניה הנאצית, שבהתחלה היא הייתה כל כך טובה ליהודים והדבר התהפך.

צריכים לחשוב.

שאלה: אני רוצה לשאול לגבי משהו הרבה יותר בעייתי, בעניין של אמון. היום איבדנו אמון בכל מערכת שקיימת בעולם, אתה לא יכול להאמין לפוליטיקאי ולא יכול להאמין לרשות מקומית ואתה לא יכול להאמין לכלום. עכשיו יצאה עוד תוכנה, שיכולים להלביש עלייך, מישהו אחר שמדבר עם הפנים שלך. זאת אומרת העולם הזה הולך לאיזה בלבול, לאיזו מערבולת, לאיזה תוהו ובוהו שאתה לא יכול להאמין באף אחד.

טוב מאוד.

תלמיד: איך אתה מתגבר על זה? כשאנחנו כותבים, יש שאלות, מי אתה, מה אתה, מה אתה מוכר לי, מה עומד מאחוריך? איך אנחנו מתגברים על הבעיה הזאת?

אין שום בעיה. ברגע שאתה רוצה לכתוב ואתה רוצה לשנות את העולם, אתה כבר משנה אותו. וכאן אף אחד מכל האלה שמעצבים כל מיני תוכנות וכן הלאה לא יכול להתנגד, לא יכולים לקלקל אותך. הרצון שאתה כותב, ואפילו אם אתה כותב לא כל כך מוצלח ולא הכנסת את זה ממש בכל מיני מקומות גדולים, ידועים וגבוהים, זה לא חשוב, הרצון שלך עובד. ואם הרצון שלנו, של כל החברים שלנו, מה שיש לנו עכשיו בכל העולם, אם אנחנו נעשה, אנחנו בזה נוכל ללחוץ על העולם שהוא יתקדם לחיבור.

תלמיד: מה שאתה אומר לנו זה, שאת הכוחות האלה שנמצאים פה, אנחנו היום מחברים בינינו.

לא רק כאן, תסתכל על כל המסכים.

תלמיד: כל העולם, כן. מאמינים במקום הזה שאליו אנחנו רוצים להגיע, ודרך המקום הזה אך ורק, מבלי להתחשב בכל מה שקורה מסביבנו. להתמקד רק מתוך זה. זאת אומרת, לכתוב מתוך המקום הפנימי שלך שכך אתה מאמין, ואתה כאילו מוציא משהו לאיזו מערכת כוחות שמתחילה לפעול בעולם הזה.

אתה צריך בכל זאת לעשות איזה אדפטציה, התאמה לקהל החיצון.

תלמיד: כן, זה ברור. אבל זאת אומרת כשאתה כותב, אז אתה כותב מתוך איזה משהו פנימי שאתה רוצה להוציא.

וודאי. כן.

תלמיד: ברור שאנחנו נכתוב את זה ברמה כזאת שתתאים למישהו לקבל, אבל מתוך המקום הזה. וזה לא משנה מה תכתוב ואיך תכתוב, העיקר שתוציא את הכוח הזה מתוכך החוצה.

כן.

שאלה: אפשר להגיד שמה שאני ראיתי בשטח זה שאפשר לכתוב, אפשר לפרסם את הכול, אך חייבת להיות סבלנות. בהתחלה האנשים אולי לא נותנים פידבק, לא מגיבים. אבל אם אדם ממשיך לכתוב כל הזמן, אז אנשים רואים שיש איזו מסגרת שבה בן אדם כל הזמן כותב, ואנשים גם מתחילים לקרוא ולתת פידבקים. זה מה שחסר לנו. וחוץ מזה חסרה לנו גם התכללות עם אנשים זרים. אין לאנשים כמעט שום קשר בגלל עבודה, ובגלל כל מיני.

אתמול הייתי בעיר העתיקה בירושלים עם הבן שלי, נכנסתי לתוך מסגד אל אקצה וראיתי שם הרבה אנשים מתורכיה, במיוחד דתיים. בתוך אל אקצה דיברנו בצורה קבלית, ואף אחד לא היה נגד. זה מה שאני ראיתי. לכן יש לי בקשה והיא בעיקר סבלנות, וכל הזמן להמשיך. כי חסר לנו להתכלל עם האנשים.

כשהתחלתי לעשות קורס בעברית, חודשיים לא קיבלתי שום שאלה. אבל עכשיו כל יום אולי ארבע חמש שאלות, ואנשים נכנסים. בהתחלה נכנסו שישים שבעים אנשים, עכשיו הגעתי ל-700 אנשים תוך ארבעה חודשים. העיקר זה סבלנות ולהמשיך. זה מה שאני ראיתי.

זה נכון. בכלי תקשורת זה ככה. אתה רואה עד כמה שקשה איתם.

שאלה: אני די חדש בפייסבוק, אולי כמה חודשים. אני כותב כל יום, ומה שאני מבין מהפייסבוק זה שיש פה כלי שאחד הדברים העיקריים בו זה באמת ערבות.

זאת אומרת שאם מישהו כותב והחברים לא יעשו לו לייק, הם לא חייבים לדעת לכתוב, אבל הם צריכים לעשות לייק, לתמוך בו.

כמו שאתה כותב בטוויטר וזה מדהים אותי כל פעם מחדש, איך זה שאנחנו אלפי תלמידים, ואולי חמישים שישים תלמידים עושים לייק, לך, לרב לייטמן. אני מעריך שאנחנו פה בערך עשרים חברים שכותבים בפייסבוק, ואנחנו רואים בממוצע כשלושים לייק. איפה הערבות שלנו פה?

אל תשאל אותי. מה אני יכול לעשות. כנראה שזה תוצאה ממה שאני מלמד אותם, אז כדאי לי לעזוב את הלימודים וללמד וזהו. לכן אני התחלתי היום שוב לדבר על זה. אנחנו נמצאים לפני תשעה באב בשנה שהיא מאוד מאוד קשה לעם ישראל, זה לא מובן, כי עכשיו זה רק מתרחש בפנים, אך עוד מעט זה יתחיל לצאת החוצה. זה דה לגיטימציה טוטאלית של העם והמדינה. ממש. זה דומה למה שהיה בגרמניה הנאצית שאמרו, ש"אין עם כזה יהודים". היום זה "אין עם ואין מדינה", ועל זה כבר פועלים כך שמסכימים. אני חושב שכל אומות העולם מסכימים, לא רוב, אלא כל האומות העולם מסכימים גם עם זה וגם עם זה.

אנחנו עדיין לא מרגישים שכך זה הולך ומתרחש, ונשאר רק דבר אחד, לבטל את זה רשמית. לבטל זה מאוד פשוט, אין שגרירויות של ישראל באף מקום, לא מקבלים טיסות מישראל, זאת אומרת מבודדים את המדינה בצורה כזאת שאסור לעסוק איתם. כי אנחנו מטומטמים, אנחנו לא מבינים את מה שקורה.

אתמול או שלשלום אבו מאזן ניתק איתנו את כל הקשרים, שזה לא פשוט. אנחנו חושבים בשביל מה, אנחנו יכולים גם בלעדיו, לא, אנחנו לא יכולים לחיות בלי כל הקשרים האלה. אנחנו לא מבינים שזאת תוצאה מהזלזול שלנו בתוכנית הבריאה. אנחנו לא מבינים, אז מה יש לדבר על העמך? זו בעיה. אם זה היה עובר עם תשעה באב, זה היה טוב, אבל זה לא עובר, וזה לא יעבור.

שאלה: איזה מעבר לוגי אפשר לעשות בהסבר לזה ששונאים אותנו מבחוץ. איך אני מסביר את זה לעם שזאת הסיבה שאנחנו צריכים להתחבר? אני מבין אוקי שונאים אותנו, אני מרגיש אומלל, אני מרגיש שאין שום דבר חוץ מביננו, אבל איך זה מוביל בעצם לזה שהפתרון זה חיבור?

אני לא יודע. שמעת על זה פעם?

תלמיד: אנחנו שומעים על זה פה כל הזמן, אני שואל איך?

אז תמצא את כל הכתבים האלו ותלמד מהם יותר ויותר, עד שתבין מה אתה צריך לעשות. מה אני אגיד לך, אתה דוחף אותי שוב לפתוח את הכתבים ההם? תגיד מה אתה רוצה שאני עכשיו אעשה.

תלמיד: אני מחפש בתוכי את ההסבר הלוגי לדבר הזה ולא מוצא, מעבר לאמונת חכמים, שמעבר לזה שככה אנחנו לומדים ומבינים את זה.

מה זה "אמונת חכמים" אני לא יודע. אנחנו למדנו לא על אמונת חכמים, אלא בצורה הגיונית מאיפה עם ישראל, על סמך מה הוא נבנה, למה הוא מתקיים, מה העיקרון הראשון לקיום שלו, מהו החוק הראשון שאתו קם העם הזה, למה הוא לא עם אלא אוסף של כל מיני עמים, וכן הלאה. אנחנו למדנו את הכל ולא פעם, למה אתה שואל אותי עכשיו?

תלמיד: זאת אומרת שהאדם ברחוב חייב להגיע להבנה שיש לו תפקיד.

תפקיד זה כבר תוצאה ממה שאני עכשיו התחלתי לדבר. כשאתה מסביר מאיפה ולמה, אז מתוך זה הוא מבין שיש לו תפקיד. שהוא עם מיוחד. זה לא עם, אלא קבוצה. והקבוצה הזאת הכוללת היא נקשרת בחבל הטבור לכל העמים שבעולם, כי היא חייבת להם והם צריכים גם להיות קשורים אליה. ולכן הקשר הזה הלא טוב, הוא האנטישמיות של היום. אז תתחיל להסביר להם במה אנחנו יכולים כן להיות הנכונים, הטובים.

תלמיד: אני מבין מה אתה אומר. אני מרגיש שכל מי שאני מכיר שלא נמצא פה, יש לו כל כך דחייה מלרצות לתפוס שהוא שונה במשהו מאומות העולם.

זה מחייב אותו, וודאי. אז מה?

שאלה: אני מבין תוך כדי, שאין שום דרך להתחמק מלהסביר את הנקודה הזאת שדוחה את כל העם. למרות שהעם לא מוכן לשמוע אותה, עדיין אותה הנקודה שהם לא מוכנים לשמוע, אנחנו חייבים למצוא את הדרך להשמיע להם.

לא, על היסטוריה אין מה להתווכח. אתה יכול להגיד, אין, סתם ככה, כי אתה לא רוצה לקבל את זה, ולא לשמוע. אבל אלו העובדות ההיסטוריות שקיימות ורשומות בכל מיני צורות, אז על זה אין ויכוח. אלא וודאי שיש הרבה שאוהבים לסלף את הדברים שלא לטובתם, זה ברור. אבל זה מה שקורה. עכשיו, אם זה קורה, אז על זה אתה בונה את ההווה שלך.

מה זה נקרא להיות "עם ישראל" אחרי אלפיים שנה? באיזה תנאים העם הזה יכול להתקיים? כל הדבר הזה הוא יכול להיות בהסבר קטן, וממש במנות קטנות. כל תרופה שאתה מקבל מחלקים לך אותה לחודש ימים, ואז זה לאט לאט עובד. דווקא לאט לאט. כל דבר עובד בצורה כזאת ולא יותר. המינון הגבוה הוא מזיק. כך אנחנו. השיטה היא צריכה להיות כשיטת החינוך. שיטת החינוך, זה מיום ליום, מיום ליום עוד ועוד.

אני לא יודע למה אתם עושים לייקים או לא עושים לייקים, אני כותב, ומה שקורה אחר כך אני לא יודע. אם יש לי מייל, אז אני חושב שחצי מיליון או מיליון התלמידים בעולם חייבים כל אחד מהם לעשות לייק, כי סך הכול בזה הוא מעלה את הידיעה הזאת למקום יותר גבוה. כנראה שכך זה עובד.

שוב אני אומר, אתם תעשו חשבון כל אחד על עצמו, האם הוא משתתף נכון בתהליך התיקון? ואתם תראו כמה הדברים הפשוטים שאתם לא למעלה מהדעת, ולא באיזה פעולה רוחנית, אלא בפעולות הגשמיות שאתם עדיין לא מבצעים, ומתוך זה יש ממש תוצאה רעה.

שאלה:, צוות גדול של חברים נמצאים עכשיו בקישינב והם רוצים לדווח לנו על הכנס.

בבקשה.

תלמיד: התאסף כאן צוות גדול שמכין את הכנס. נותרו 41 ימים עד לכנס וכבר הגיעו חברים ממינסק, ממוסקבה, מאודסה, מקייב, ממולדובה, למעשה כל הצוות שעובד בהכנה הטכנית של הכנס. לכנס רשומים כבר כ-800 איש.

אנחנו עובדים אינטנסיבית על כל הפרטים הטכניים, על כל מה שאפשר לעשות בצורה מיטבית. לגבי האוכל, אנחנו לקראת חתימה על חוזה, לאחר משא ומתן שאנחנו מנהלים כבר למעלה מחודש. יש כ-200 חברים שאמורים להגיע מקייב לאודסה באוטובוסים. כל מה שקשור למעבר הגבול לא נראה שיהיו בעיות, זו הייתה הדאגה המרכזית שלנו.

אנחנו מרגישים חד משמעית שהבורא נוכח כאן, שמה שנעשה פה לא נעשה בידינו, אלא באהבה גדולה. כך שלכל אדם שיבוא לפה, תהיה הזדמנות להרגיש את האהבה הזו. מה שאנחנו רוצים זה רק לעזור לכל חבר להגיע ולבוא לכנס, ואנחנו בטוחים שהבורא ישלים את העבודה. מצפים מאד לכולם.

כמה מילים על האירועים שמחוץ לכנס, לחברים שיגיעו לפני או יישארו קצת אחרי. בחודש ספטמבר יש סיורים במרתפים שמכינים בהם יין. אנחנו רוצים לאפשר גם למשלחת וגם לאורחים שמגיעים למדינה שלנו ליהנות מהסיורים פה. באגף הרישום יש גם אפשרות להירשם לסיורים האלה, אז אנחנו מבקשים שאנשים שמעוניינים בכך שיירשמו, כיד שנדע כמה אנשים מעוניינים ללכת, כדי להיערך בהתאם.

הייחודיות של הכנס הזה זה שאנחנו לא מגיעים כפרטים, אלא כעשיריות. ואנחנו נכנסים עכשיו להכנה כזאת שבה כל חבר אוסף את העשירייה שלו ומגיע. כולם מתכוננים לזה. כל ההכנה מכוונת לזה, וכל הצוות פה עושה את הכול ומצפה לעשירייה האחת שתגיע.

יש לנו מפה גדולה של הקבוצות מכל העולם, וגם מכל אזור דוברי הרוסית באירופה, בצפון אמריקה, דרום אמריקה, אפריקה, אנחנו מצפים לכולם וכל המידע נמצא באתר. יש לנו עוד כמה בקשות לכל הקבוצות. לא כול מי שנרשם שילם, אז בבקשה להשלים את הרישום. המורים שרוצים לדווח לתלמידים שלומדים בקמפוסים השונים, אנחנו מבקשים לדווח כבר עכשיו כדי שנוכל להיערך גם לקראת בואם. תודה גם לנשים באגף הרישום, הנשים עובדות בצורה מאד אחראית ורצינית. אנחנו מזמינים את כולם לכנס, זה לא רק לכלי הרוסי, אלא לכל הכלי העולמי. אנחנו מצפים מאוד לכולכם. לחיים.

מצוין. נקווה שאנחנו נהיה מוכנים לכנס הזה במיוחד. צריך להבין שלכל האזור ההוא אנחנו צריכים להתייחס בצורה מיוחדת, כי אין לנו הזדמנות לעשות כנסים ברוסיה, באוקראינה, ובעוד כמה מדינות. לכן אנחנו מסתכלים על הכנס הזה כמו על יחיד במינו, ואנחנו עושים אותו לכל האזור של דוברי הרוסית.

צריכים להשתדל לדאוג לכך, שכמה שיותר אנשים שמגיע להם, יגיעו., ושאנחנו באמת נעשה הכול בצורה הטובה ביותר. שזה לא יהיה סתם כנס, שאחר כך עוזבים וכל אחד חוזר למקומו. אלא שהחיבור יגרום ליצירת הכלי החדש. אני מאוד מקווה.

נשארו לנו כמה דקות, נדבר על חשיבות ההפצה. בבקשה.

קריין: חשיבות הפצת חכמת הקבלה לעולם, קטעים נבחרים מהמקורות. אנחנו בקטע מס' 11, מתוך בעל הסולם "שופר של משיח".

"יש חיוב מוקדם להגאולה, אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסו"ה "ומלאה הארץ דעה"," התורה נקראת "ואהבת לרעך כמוך". זה הכלל הגדול בתורה. את זה צריכים לדעת. "דוגמת יציאת מצרים, שהיה חיוב מוקדם, שגם פרעה יודה לאלקים אמת ולמצותיו וירשה להם לצאת. וע"כ כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלקים בקרב ישראל." 

(בעל הסולם. "שופר של משיח")

לא מדובר על חכמת ישראל, מדובר על חכמת העולם. מדובר על חיבור שעכשיו כולם יכולים להבין שהוא דבר הכרחי לכל האנושות. לכן יש על מה לכתוב, יש מה לפרסם. ובאמת אולי צריך להיות מישהו אחראי שישמור האם נותנים מספיק לייקים כל אחד עבור האחרים, או לא. חובה שזה יהיה. כל אחד ואחד צריך לראות את זה כדבר הכרחי. אני צריך לעשות קליק אחד על כל אחד, אם יש לי חמש מאות כאלו, אז חמש מאות קליקים ביום.

שאלה: הלוואי שהיו חמש מאות. יש עשרים, רק מי שכותב.

ואם כולם יכתבו? אפשר לעשות מכונה שעושה לייקים? לא צריכים לחשוב, יש לי רשימה, ולפי הרשימה הזאת המכונה מכניסה לייקים. זו בסך הכול תוכנה.

תלמיד: יש ידיעה שאם יש הרבה לייקים של בעלי עניין, אז בפייסבוק מגבילים את הפרסום של זה. אני מבולבל עם זה. אני לא עושה לייקים כי אני לא יודע אם זה יעיל, אם זה נכון, או שזה מגביל.

אז אפשר לכתוב לפייסבוק שיש כאן הרבה מאוד אנשים שחושבים כך, אפשר לעשות משהו. זה לא שאי אפשר להילחם עם כל המכונות האלו. אתם צריכים לפעול. העניין הוא האם הכול עומד לפני הרצון שלנו או לא? זה תלוי בחשיבות. אתה יכול להגיד, "זה לא יקרה, הם ימחקו" ואתה רגוע. אם נרגעת, נרגעת. השאלה עד כמה הרוגע שלך מועיל או לא, או מה יקרה לך מחר. בכל מקום אתה יכול להגיד כך.

תלמיד: אני לא רגוע מזה, בגלל זה אני אומר את זה. אני רוצה לדעת איך לפעול. אולי יש מישהו שמתמצא בזה, אז שיגיד איך לפעול?

צריכים לחפש איך לפעול נכון, אבל לא להירגע. אני הכי פחות מבין בזה, אף פעם לא עשיתי לייק לאף אחד.

תלמיד: למי שיש שאלה, יש פה הרבה חברים שמבינים בנושא הזה.

מעבר לכך, כל יום יש לנו דף של כל התכנים שהארגון שלנו מפרסם. יש את הטוויטר שכולם מקבלים. יש דף תכנים ב"סביבה טובה" שנמצאים שם כל התכנים, כל מה שכותבים בשם הרב, בשם הארגון וכן הלאה. מספיק לקחת את הלינק הזה, להיכנס לשם, לבחור כמה פוסטים, ולעשות לייק.

בנוסף אנחנו מתכננים לעשות הכשרות, ומי שירצה יוכל ללמוד. כמו שרב אומר, הדבר הכי חשוב זה שיהיה לנו רצון לפעול בעניין. ויש הרבה דרכים לעשות את זה. לא רק לייקים, יש עוד הרבה מאוד דרכים שאפשר לממש את ההפצה ולהצליח בזה.

אני גם לא מבין למה זה לאלו כן ולאלו לא? אם זו פעולה קבוצתית זה כבר לא עניין של לייקים, זה עניין של פעלה קבוצתית, אז איך יכול להיות שמישהו לא ירצה להיות בזה? או שהוא כבר לגמרי איבד את השכל, את ההבנה לגבי התיקון, כי בסך הכול העיקר זה להיות בתוך ההפצה הכללית. "בתוך עמי אנוכי יושבת".

שאלה: האם אפשר לכתוב נניח חצי שעה, פעם בשבוע בזמן השיעור, מאמרים שיושבים וכותבים ביחד?

הרעיון יכול להיות טוב. כדאי לנסות. אני לא חושב שיש לך ארבע מאות איש שיושבים כאן, שיכולים עכשיו לשבת ולכתוב. אין דבר כזה. זה ענין שאדם צריך לחשוב, לעבד את הרעיון, עד שהוא מגיע לכתיבה. זה לא עובד כמו בבית ספר שעכשיו יושבים וכותבים לפי מה שהמורה אמרה.

שאלה: הפצה משפיעה לעלייה כללית וגם פרטית. זה גם משפיע לפני שמגיעים לדרגת השפעה לשמה?

ודאי.

תלמיד: אתמול חיפשתי באינטרנט מה כותבים על אנטישמיות. נתקלתי בסקר שעשו בערוץ סי. אן. אן. בנושא אנטישמיות בספטמבר בשנה שעברה. אני מביא כמה נתונים ממה שהם כתבו שם.

הם עשו סקר בשבע מדינות מאירופה, בריטניה, צרפת, גרמניה, פולין, הונגריה, שבדיה ואוסטריה. הם לקחו שבעת אלפים איש ושאלו אותם כמה שאלות. 40% מהאנשים אמרו שבמדינה שלהם יהודים חוו ממש אלימות גזענית. 30% אמרו שאנטישמיות היא תוצאה של פעילות של מדינת ישראל, זאת אומרת, מצדיקים את זה לגמרי. 40% אמרו שליהודים יש יותר מדי השפעה על הכלכלה בעולם. 30% אמרו שליהודים יש יותר מדי השפעה על הפוליטיקה בעולם.

שאלו אותם מהי לדעתם כמות האוכלוסייה היהודית בעולם. יותר מ-70% אמרו שיש יותר מ-20% יהודים בעולם, כשבפועל יש 0.2. הם טעו פי מאה, כך הם תופסים אותנו. 30% אמרו שישראל משתמשת בשואה כדי להסיט מעצמה את הביקורת על הפעולות שהיא עושה כלפי הערבים. עוד נתון מעניין. אחד מתוך עשרים אנשים באירופה אמרו שהם לא שמעו על השואה בכלל. וכשזה מגיע לקרב אוכלוסייה יותר צעירה, אז זה אחד מתוך חמישה.

די מוזר שהם בכלל בודקים את זה, למה פתאום אנטישמיות מעניינת את הסי. אן. אן.

בזמן האחרון דווקא כותבים הרבה על אנטישמיות. גם בארה"ב וגם באירופה יש הרבה מקרים של אנטישמיות והנושא הזה מאוד עלה.

כן. השנה חוקרים כולם.

(סוף השיעור)