שיעור ערב 02.03.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף קנד, עמ' 154,

"אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים", פרק י"ב

פרק י"ב

מבאר זווג דהסתכלות א' דעינים באח"פ שממנו נתהוו כלים דראש. וזווג דהסתכלות ב' שממנו נתהוו כלים דגוף. ובו ח' ענינים:

א. מאור הסתכלות בהבלים דנפש רוח נשמה שהם בחי"ד ובחי"ג ובחי"ב נתהוו הכלים.

קריין: אות א' דברי האר"י.

אות א'

מאור הסתכלות בהבלים דנפש רוח נשמה שהם בחי"ד ובחי"ג ובחי"ב נתהוו הכלים

"וצריך להבין, מה ענין הראיה וההסתכלות הזו של עינים. דע כי ראיית העינים א המשיכה ממנה הסתכלות בנפש רוח נשמה הנ"ז, ומחמת הסתכלותה בהם, נתהוו הכלים. וז"ס וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וכו'. כי ב הרוח והנשמה נקראים אור, והנפש נקרא "את", כנודע, כי הנפש היא מלכות ונקראת "את"."

קריין: נקרא שוב אות א' למעלה, דברי האר"י.

"וצריך להבין, מה ענין הראיה וההסתכלות הזו של עינים."

אנחנו לא קוראים כדי לדעת, אלא כדי לזכות למאור המחזיר למוטב, לתיקון הכלים שלנו. רק בשביל זה. להיות מחוברים ולצפות למאור המחזיר למוטב, זה נקרא "ללמוד תורה".

אות א'

מאור הסתכלות בהבלים דנפש רוח נשמה שהם בחי"ד ובחי"ג ובחי"ב נתהוו הכלים

"וצריך להבין, מה ענין הראיה וההסתכלות הזו של עינים. דע כי ראיית העינים א המשיכה ממנה הסתכלות בנפש רוח נשמה הנ"ז, ומחמת הסתכלותה בהם, נתהוו הכלים. וז"ס וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וכו'. כי ב הרוח והנשמה נקראים אור, והנפש נקרא "את", כנודע, כי הנפש היא מלכות ונקראת "את"."

קריין: אות א' למטה מבארת "ראיית העינים א המשיכה ממנה הסתכלות.".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) והיינו הנקרא, התפשטות אור א"ס בזווג דהכאה לעשות כלים, כי אור א"ס ה"ס אור חכמה, שרק בו נוהג סוד ההכאה כנ"ל."

קריין: אות ב' למטה מבארת "כי ב הרוח והנשמה נקראים אור,". אות ב'.

"ב) היינו בחי' רוח ונשמה דאו"י בעצמן, בטרם עליות המסך והזדככותו מבחי"ד לבחינות שלהן, כי אז אין בהן מבחינת כלי ולא כלום, משום שאין כלי אלא מבחי"ד, אבל ג' בחינות הראשונות דאו"י נחשבות רק לגורמות לגילוי כלי, דהיינו בחי"ד, כמ"ש (בהסת"פ ח"ב אות ט"ו ד"ה ובכדי) עש"ה. וז"ש הרב "שהרוח והנשמה", דהיינו בחי"ב ובחי"ג "נקראים אור", כי הן אינן נחשבות לכלים, כמבואר שם."

יש הבדל, ממתי אנחנו קוראים כלי.

אות ב'

וירא אלקים: ה"ס הסתכלות. את: הוא נפש. האור: הוא רוח ונשמה.

ויבדל: עשה הכלים, שה"ס הבדלה וגבול

כמו שכתוב בתורה, "וירא אלקים" וכן הלאה.

קריין: אות ב', דברי האר"י.

"ונמצא כי בהסתכלות ראיתו יתברך ב"את" "האור", שהוא הנפש הנקראת ג את, והרוח והנשמה הנקראים אור, אז יצאו הכלים, שהם המבדילים ועושים הבדלה וגבול ומדה באורות כנודע, וזהו "ויבדל"."

קריין: אות ג' למטה מבארת "את".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ג) "את", מרמז על כללות כ"ב אותיות מן א' עד ת', ומתוך, שמלכות בלבדה מעלית או"ח, אשר כל השינויים והאותיות וצירופי אותיות שבעולמות אינם מתהוים, אלא רק בסיבת האו"ח, כמ"ש לעיל, ע"כ נקראת "את", להורות, שממנה באים כל ההבדלות ומדות וגבולים."

הוא סך הכול כותב לנו הגדרות, אין כאן יותר מזה. וחוץ מזה, כוונה. כאן זה העיקר. כשהוא רוצה להגיד על כל הכלי הוא אומר "את", זו הכוונה בתורה במילה "את".

קריין: אות ג' מלמעלה.

אות ג'

בהסתכלות יש או"י ואו"ח, כי כשנתפשט האו"י עד המסך שעל המלכות, החזיר

המסך את האור למעלה, והאור שחזר הלביש את האו"י ממטה למעלה

קריין: אות ג', דברי האר"י.

"ד ודע, כי בהסתכלות הזה יש שני בחינות, והם אור ישר מלמעלה למטה, ואור חוזר ממטה למעלה, כי בתחילה נמשכה הראיה מלמעלה, עד סוף בחינה העשירית התחתונה של הנפש, ואח"כ כאשר חזר האור ממטה למעלה, אז היו הכלים המבדילים נעשים ומתהוים ומלבישים את הנפש בכל חלקיה, ממטה למעלה. ועי' לעיל בדרוש הקודם (שמובא כאן לקמן בסמוך באות ו') כי שם נתבאר היטב, ענין הסתכלות הזה, ואיך נעשו הכלים מתתא לעילא, ועי"ש היטב."

אלה דברי האר"י, כך הוא מוסיף.

נקרא שוב.

אות ג'

בהסתכלות יש או"י ואו"ח, כי כשנתפשט האו"י עד המסך שעל המלכות, החזיר

המסך את האור למעלה, והאור שחזר הלביש את האו"י ממטה למעלה

זאת אומרת, מסך שבא כתוצאה מהצמצום וההתגברות על הרצון לקבל והוא נכנס עם אור ישר במגע, הוא מכה באור ישר, עושה ממנו אור חוזר, והאור חוזר הזה מגיע כבר מלמטה למעלה בחזרה למאציל ומלביש את מה שמקבל מהמאציל. זה בעצם הקשר בין הנאצל והמאציל, כשאור חוזר מתלבש על אור ישר.

שאלה: מה זה אומר שאור חוזר מתלבש על אור ישר, מה זה מתלבש, מהי הפעולה הזאת?

כשאני בהרגשה שלי מתגבר על הרצון לקבל שלי, על זה שאני רוצה ליהנות. אני רוצה להתקשר עם הנותן, עם מה שהנותן עושה לי, למה עשה לי, בשביל מה ואיך. עם גדלות שלו. אני רוצה להבין אותו, להרגיש אותו, להתקשר אליו, כי אין לי מתוך מה להתקשר אלא מתוך הרצון שלי. אני מרגיש עד כמה הוא רוצה לתת לי כל טוב ואני לא רוצה להיות מקושר עם התענוג שהוא נותן לי בצורה ישירה, אלא עם נותן התענוג, ולכן אני מתעלה מעל התענוג עצמו ומתקשר לנותן התענוג. זה נקרא ש"אור חוזר מתלבש על אור ישר".

קריין: אות ד' למטה. מבארת "ד ודע, כי בהסתכלות הזה יש שני בחינות,".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ד) פירוש, כי אותו חלק אור המקובל בהפרצוף, דהיינו עד המלכות, הוא נקרא אור ישר מלמעלה למטה. ואותו חלק אור שאינו מקובל בהפרצוף, דהיינו כל אותו שיעור אור העליון, השייך למלכות, ומסך שבה דוחה אותו ומחזירו למקומו, הנה זה החלק נק' אור חוזר ממטה למעלה באופן, שאור ישר ואו"ח שניהם בחי' אור עליון ממש בשוה, אלא כל ההבחן הוא שזה האו"י הוא המקובל בהפרצוף, וזה האו"ח הוא רק בחינת אור הסתלקות מכלי מלכות, והבן זה."

שאלה: דחיית האור על ידי המסך זה דחיית ההרגשה?

את הרגשה אתה לא יכול לדחות, אתה יכול לדחות את היכולת ליהנות. בקיצור, אני מעדיף קשר עם הנותן במקום להיות בקשר עם המאכל.

תלמיד: זאת אומרת המאכל מסב תענוג, אבל אני מעדיף קשר עם נותן התענוג?

כן.

תלמיד: וכשהמאכל, לצורך העניין, מסב לי סבל ולא תענוג, גם במידה הזאת אני דוחה את הסבל על מנת להחזיק קשר עם הנותן?

האם אתה מקבל סבל על ידי מאכל?

תלמיד: מה שמגיע מהבורא, מהמציאות.

אתה לא יכול להרגיש שמהבורא מגיע סבל. נקודה. אין דבר כזה.

שאלה: איך קורה צמצום מלמטה למעלה, כי הרצון תמיד גדל?

אם גדלות הבורא יותר חשובה לי, אם גדלות בעל הבית יותר חשובה לי ממה שאני מקבל ממנו, ואני מרגיש שזה וזה לא הולך בקנה אחד, אז אני עושה צמצום. אם גדלות הבעל בית שלי יותר חשובה.

תלמיד: אבל זה תמיד יהיה בדיעבד, האם גדלות הבורא יכולה להחזיק אותי על רצון שעוד לא התגלה?

השאלה איך אני יכול לשקול את גדלות הבורא ואת גדלות התענוג ומה יותר חשוב לי? כאן השאלה. איך יכול להיות בכלל מצב כזה שלפני שאני שוקל ובטוח מגיע למצב שאני נמצא מול בעל הבית, האם יכול להיות שאני שוב אעבור על עץ הדעת, על צמצום א'?

תלמיד: יוצא שאי אפשר, אלא כל פעם מחדש לעבור על זה.

נכון, כל פעם מחדש להתחייב בכלים שלי שאני שומר על צמצום א', ואז אני מגיע לשקול בכמה יותר חשוב לי בעל הבית לעומת התענוגים, ואיך אני יכול, לא רק לעומת התענוגים לעשות רק צמצום, אלא אני גם מתחיל, רוצה אפילו להפוך את התענוגים להשפעה, וזו עוד יותר שאלה, איך אני נהנה כדי להנות לו?

תלמיד: נניח שעל מידת הרצון שהתגלתה אני לוקח החלטה, אני עושה צמצום בכל האמצעים שיש לנו, אבל עכשיו אני צריך להכין את המצב הבא, את הגדלות הבורא שהיא יותר מכפי שהתגלתה.

מאיפה אתה תקבל גדלות הבורא? מהסביבה. זה ברור.

תלמיד: אבל איך היא יכולה להיות יותר מהרצון שהתגלה בי עכשיו? אם התגלה בי נניח עשר קילו, אז על עשר קילו הזה אני יכול לעשות צמצום ועל זה לבנות גדלות הבורא.

מאיפה אתה עושה צמצום?

תלמיד: מתוך הגדלות שמגיעה מהסביבה.

כן.

תלמיד: אבל זה יכול להיות רק עשר קילו.

לא. זה בהתאם לכמה שהסביבה משפיעה עליך. אתה קשור עם הסביבה.

תלמיד: הסביבה יכולה לייצר ו עודף של גדלות הבורא?

הסביבה נותנת לך יותר מאשר לעשות צמצום, אפילו לקבל בעל מנת להשפיע. הרי אתה הולך להלביש את כל טובו, לא רק לסגור את עצמך ממנו.

תלמיד: מה מתוך מה שהסביבה נותנת מספיק לצמצום, ומה התוספת של על מנת להשפיע?

אלה חשבונות שאתה צריך לעשות.

תלמיד: אבל זו אותו פעולה מצד הסביבה על האדם.

כן, והיא גדלות הבורא שהסביבה חייבת לתת לך. אין לך מאיפה לקבל את זה, רק מהסביבה. זה שהיום, זה שעכשיו נראה לך שאתה מקבל גלות הבורא מתוך הלימוד, מתוך כל מיני דברים, זה הכול לא אמיתי, ולכן אתה עדיין לא נמצא בגילוי הפעולות הרוחניות. אתה צריך לקבל את גדלות הבורא מהסביבה.

לכן העשירייה חייבת כאן לעבוד יחד איתך, אך ורק בצורה כזאת אתה תתחיל להתקשר עם הנותן. על זה כתוב "או חברותא או מתותא", או שאתה חי או שאתה מת, הכול תלוי בסביבה.

קריין: נקרא אות ד' למעלה.

אות ד'

בתחילת התפשטות האו"י לזווג דהכאה על המסך שבמלכות

עשה רק בחינת שרשי כלים לראש

קריין: אות ד', דברי האר"י.

"ודע, כי זה האור הישר, היה בו כח לעשות ה כלים לבחינת הראש, אבל עם כל זה לא היה ניכר ענינו עד שיפגע ההסתכלות הזה באור הנפש של הפה, כנזכר, ו ועל ידי כן ניכר בחינת הכלים של הראש."

קריין: אות ה' למטה. מבארת "לעשות ה כלים לבחינת הראש,"

אנחנו רואים שהוא לוקח רק משהו לברר, את כל היתר לא מברר, יש לו חשבון, ולכן אנחנו הולכים אחריו. אפשר לשאול כאן הרבה שאלות, אבל אתם רואים איך הם כותבים. כי אנחנו סך הכול צריכים לדעת את הדברים האלה כדי להתקדם כל פעם, להתקדם עוד בכוונה למאור המחזיר למוטב.

קריין: אות ה' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ה) כמ"ש לעיל, אשר אין תפישא באור ישר בלי התלבשותו באו"ח, כי ע"כ אין ניכר בהפרצוף אותן הספירות דאור ישר שהן למעלה מהאו"ח, אע"פ שנמצאות שם. למשל, באו"ח המגיע לקומת בינה, אין כתר וחכמה ניכרים בהפרצוף ההוא, אע"פ שהם מתלבשים בפנימיות הבינה, והבן. (עי' באו"פ לעיל פ"ג אות ו')."

קריין: אות ו' מבארת "ו ועל ידי כן ניכר בחינת הכלים של הראש.".

"ו) כלומר, על ידי התלבשות הע"ס דאו"י בהאו"ח העולה מהמסך ממטה למעלה, המה מספיקים לבחינת כלים של ראש, שפירושו רק שרשים לכלים, ולא כלים גמורים. (כנ"ל באו"פ פ"ה אות כ')."

אבל בזה הנברא מתחיל להכיר קצת את יחס הבורא אליו, מה רוצה בעל הבית. זאת אומרת, הוא מלביש את היחס של בעל הבית אליו. למה? כי הוא עושה צמצום על הרצון, הוא לא רוצה להתחשב בתענוגים שיש בשולחן, הוא צריך להתלבש על האור, על היחס של בעל הבית אליו ולא על התענוגים. הוא לא בודק מה בעל הבית נותן לו, אלא רק רוצה להרגיש את היחס של בעל הבית אליו ולהגיע להשתוות היחסים. עד כמה הוא יכול להתייחס לבעל הבית כמו שבעל הבית מתייחס אליו.

כי הוא לא יכול החזיר לבעל הבית את אותו סלט, סטייק, או אותו משהו שבעל הבית נותן לו, הוא לא יכול להחזיר לו. הוא מחזיר לו יחס, ובדיוק במידה הזאת הוא יכול להתחיל להכיר אותו, את פנימיותו, את האהבה שלו, את היחס שלו, וכך לפתח מתוך עצמו.

יש כאן הרבה מאוד פעולות שבעזרתן כאילו עוברים מגשמיות לרוחניות. על מה בדיוק הצמצום? למה הוא עוזר? איך זה נקרא אור חוזר? למה הוא מתלבש? איך הוא מתחיל לראות את בעל הבית? להכיר את בעל הבית, לבדוק אותו? איך הוא יכול להתאים את עצמו לבעל הבית? ומזה הנברא בונה את הראש שלו.

שאלה: באות ד' קטנה בעל הסולם אומר: "הנה זה החלק נק' אור חוזר ממטה למעלה באופן, שאור ישר ואו"ח שניהם בחי' אור עליון ממש בשוה, אלא כל ההבחן הוא שזה האו"י הוא המקובל בהפרצוף, וזה האו"ח הוא רק בחינת אור הסתלקות מכלי מלכות,". ועכשיו באות ז' שהאור החוזר נהיה כלים. איך אור נהיה כלים?

מתוך זה שזה בא מהמלכות, מצמצום, מדחייה ומזה שהוא רוצה להרגיש את בעל הבית ולא רק להרגיש את המאכלים. יש לו סירוב, יש לו דחייה ועכשיו הוא מתעלה להכאה, הוא מתלבש על האור הישר.

הוא מחליף כאן את היחסים עם בעל הבית, זאת אומרת מתענוגים להערכה. זה כמו שאנחנו אומרים כל הזמן שגדלות הבורא צריכה להיות, וקודמת לכול פעולה רוחנית.

תלמיד: האם באור החוזר יש משהו שונה מהאור הישר שהוא פתאום נהייה כלי, יש בו איזו השפעה מהמלכות? מה יש בו?

מה זאת אומרת? אור ישר מגיע מהבורא לנברא ואור חוזר מגיע, מה שלא תגיד, מהנברא לבורא. אתה יכול להגיד למה הוא נקרא אור? למה הוא נקרא חוזר? מה הוא מחזיר? ואיך יכול היות שאור שבא מגיע מהנברא לבורא? מה, הנברא הוא מקור?

אור זה נקרא תענוג, שהנברא רוצה ליהנות לבורא.

תלמיד: באור החוזר הזה, יש משהו מהנברא, מהמהות של הנברא?

על זה כבר עניתי ואתה לא רצית לקבל. האור החוזר מגיע מהנברא לבורא, וזה כל העניין שלנו, זו ההשתתפות שלנו בבריאה. באור החוזר הזה אנחנו מקבלים את כל הבריאה שבאה מהבורא. אנחנו רוצים לקבל, ולעטוף את כול מה שיש, את מה שהבורא עשה בבריאה באור חוזר.

תלמיד: אז למה באות ד' בעל הסולם אומר שהם אותו דבר ממש, בשביל מה הוא אמר את זה? אני לא מצליח להבין.

זה תענוג שבא מהבורא לנברא, וזה תענוג שבא מהנברא לבורא.

שאלה: מי זה הנברא שאתה מדבר עליו?

הנברא זה נקרא רצון לקבל שמסוגל לעשות על עצמו צמצום, בגלל גדלות הבורא בעיניו ועוד פעולות למעלה מצמצום, מה שנקרא השפעה.

תלמיד: פה זה בחינה ד'? או כל הפרצוף? הוא מתאר פה מבנה, אני שואל בתוך המבנה הזה מי זה הנברא?

נברא נקרא רצון שיכול להתגבר על עצמו ולעשות בחזרה פעולה כלפי הבורא.

תלמיד: כשהוא אומר באות ה', "אין תפיסה באור ישר וכו'" למי אין תפיסה?

אין תפיסה באור ישר אלא רק על ידי ההתלבשות על האור הישר באור חוזר.

תלמיד: בדרך כלל כשאומרים שאין תפיסה מדובר על הנברא, עלינו, אז למי כאן יש תפיסה?

מדובר רק על הרצון שיכול להתגבר על עצמו ולהתקשר למעלה ממנו באור ישר.

תלמיד: את הרצון הזה, הוא מתאר כמו פרצוף עם כל החלקים שלו, אז הרצון הזה זה הוא כל הפרצוף או רק בחינה ד' בפרצוף?

כל הפרצוף זה רצון, אין לנו נברא אלא רצון. אבל אם אנחנו מדברים על הנברא המתוקן, הוא חייב להיות בצמצום, מסך ואור חוזר.

תלמיד: לפעמים אנחנו אומרים שבחינה ד' זה הנברא, לא?

לפעמים אומרים כך, ודאי. אנחנו אומרים, הרצון לקבל, בראתי יצר רע. אז הבריאה זה הרצון לקבל, תלוי איפה אתה מדבר.

מה ישתנה אם עכשיו תגיד שהנברא זה בדיוק כך וכך ולא אחרת? אני לא מבין את השכל שלך, מה יש לך מזה שתגדיר את זה בצורה שלעת עתה נראית לך מדויקת, במה הצלחת?

תלמיד: חשבתי שהנברא זה כשכבר יש איזו עצמאות לנברא.

יש כך, ויש גם רצון לקבל בלי נברא, וגם מי שחוטא נקרא נברא.

הרצון לקבל בכללות נקרא נברא. אבל אם אנחנו מדברים כבר על מצב מתוקן שנמצא באיזו הזדהות עם הבורא, בהתקשרות עם הבורא, אז אנחנו אומרים שהוא חייב להיות תחת צמצום, מסך, אור חוזר, הכאה, התלבשות, אז הוא מגיע לפעולה שהוא עשה מעצמו דומה לבורא, זה כבר נקרא נברא בצורה מתוקנת, במידה מתוקנת. אבל גם כך וגם כך חוץ מהבורא יש רק נברא, מה זה נברא? רצון לקבל, וחוץ מזה? עכשיו באיזה דרגות עצמאות הוא נמצא? בכול מני רמות.

שאלה: אם אני מבין נכון הוא מסביר פה על יציאת הכלים בראש, בראש הפרצוף זה מה שהוא מלמד אותנו עכשיו.

קודם בראש, עדיין אין גוף.

תלמיד: כשאנחנו לומדים על איך כלים נוצרים, אז אומרים שיש את החוקיות של הסתלקות האור. שהתפשטות האור והסתלקותו זה מה שבעצם מייצר כלים.

כן.

תלמיד: איפה מוצאים את הדבר הזה פה, ביצירה של הכלים דראש? איפה נכנס האור, איפה הוא מסתלק? או שפה הכלים נוצרים בצורה אחרת?

זה כבר בגוף.

תלמיד: אני מדבר על הראש.

לא, בראש אין דבר כזה.

תלמיד: אז איך נוצרים בו כלים?

בראש לא נוצרים כלים.

תלמיד: הוא אומר שנוצרים בו שורשי כלים.

שורשי כלים, כן. זו התלבשות אור ישר על אור חוזר. בראש, שם נעשים שורשי הכלים ואחר כך בהתפשטות מפה וראש ומטה. אז בהתפשטות הזאת שורשי הכלים האלה נכנסים לפעולה, ובהסתלקות מהגוף, מטבור לפה, אז נעשים הכלים.

תלמיד: זה ברור, שבהסתלקות מטבור לפה באמת אפשר להרגיש את הכלים.

ובראש יש רק שורשי כלים.

תלמיד: אבל איך אפשר לדבר על משהו שהוא שורשי כלים?

מפני שמתלבש אור ישר על אור חוזר. אור חוזר מפה חוזר בחזרה למאציל, ומתלבש על האור שנמצא בראש ואז הוא מכיר אותו, מבין אותו, מרגיש אותו, עושה חשבון.

שאלה: הכלים בראש, שורשי כלים, זה כלים דהשפעה?

בראש אין כלים, רק שורשי כלים, זהו. ודאי שאתה יכול להגיד ששורשי כלים זה שורש לכלי השפעה שיהיו אחר כך בגוף.

תלמיד: וזה מורגש עם איזה אור או חסדים?

לא. זה רק שורשים. עדיין אין, אנחנו לא מגדירים שום דבר שיש בראש כאור מסוים. לא יכול להיות, לא אור חכמה ולא אור חסדים, יש אור עליון שעל האור העליון הזה מתלבשת כוונת הנברא להתקשר לבעל הבית.

מה בעל הבית רוצה כלפי? זאת אומרת הוא רוצה להרגיש באור העליון שמגיע אליו, הוא רוצה להרגיש את היחס של בעל הבית, לא שהוא סתם שם סטייק לפניי. אני רוצה דרך זה שאני לא רוצה את הסטייק הזה, למרות שאני מאוד רוצה אותו, אבל מעליו אני רוצה להתעלות ולהרגיש את היחס של בעל הבית, מה הוא רוצה, כמה הוא חושב עלי, איך הוא אוהב אותי, את זה אני רוצה להרגיש. זה נקרא שהאור עולה מהמסך ובא למעלה, הוא קובע כאן יחס אחר עם בעל הבית, כל פעם חדש.

תלמיד: הוא קובע את היחס אחרי שהוא מקבל?

אחרי שהוא מרגיש את הסטייק בראש.

תלמיד: בראש.

בטח, איך הוא יכול להתחיל לאכול את הסטייק בגוף אם הוא לא קבע את היחסים שלו, אם הוא לא סידר את היחסים שלו עם בעל הבית?

תלמיד: אבל כדי לברר את הסטייק, אני לא צריך לטעום את זה?

במה שהוא מרגיש בתוך הרצון לקבל שנמצא בפה דראש, זה מספיק לו כדי לקבוע שורשי כלים. השאלה היא נכונה, איך אני יכול, איפה אני בולע את הסטייק הזה ומרגיש אותו בכל הכלים שלי, ועד כמה שהאורות האלה מתפשטים, אני יכול לעשות עליהם פעולות? נניח צמצום אני יכול לעשות, כי צמצום אני עושה כנגד על מנת לקבל. אבל בעל מנת להשפיע, איך אני יכול לעשות את הפעולות האלה בראש, אם אני לא טעמתי את כל הטעמים האלה בגוף?

אם אני הולך לסדר את היחסים החדשים שלי עם בעל הבית, אני מתייחס לתענוגים שיש לי באורות שאני מקבל ממנו בצורה אחרת. אז בשבילי החשוב זה גדלות הבעל בית. על התענוגים האלה אני עושה עכשיו חשבון, עד כמה חשיבות בעל הבית תהיה יותר גדולה מליהנות ממנו. זאת אומרת, אנחנו מתעלים לגמרי כביכול מהחשבונות שיש לנו בכלים דקבלה.

הכלים דקבלה שלנו הם מאוד קטנים, ממה אתה יכול ליהנות בעולם הזה? וגם לא מתחשבים בזה, תעשה מה שאתה רוצה עם הכלים שלך בעולם הזה, לא בזה תיקרא "צדיק".

תלמיד: חזרנו על המילה חשיבות הבורא, שמשם מתחיל הכול.

כן, כי זה קובע לי עכשיו את כל ההתנהגות שבפרצוף, בלי זה אין פרצוף. בלי שאני מעלה את הבורא שהוא למעלה וכך אני בונה את הראש ואז כל היתר זה הגוף.

תלמיד: זאת הרגשה? האם גדלות הבורא זה לא תרגיל אינטלקטואלי, אלא זו צריכה להיות הרגשה, להרגיש את הדבר הזה.

אני רוצה את זה קודם כל. זאת אומרת, אני חייב שתהיה סביבה כי הם הט' ראשונות שלי שבראש, שעומדים כנגד הרצון שלי, נגד הרצון שלי. לכן אני קובע כך, שהם יותר חשובים, מה שיש בהם, האופן שבו הם קובעים שהבורא הוא החשוב. אז אני עובד איתם ומה שקורה בהם, בגדלות הבורא כנגד הרצון שלי, ולכן אני יכול לארגן את הראש. זאת אומרת בלי עשירייה אין מה לדבר.

תלמיד: יש 400 אנשים שצועקים ומדגימים ומשחקים את גדלות הבורא. המצב הזה של גדלות הבורא שהם מציגים לפני, אני צריך לקבל את זה בתור הרגשה, זה צריך להגיע אלי בהרגשה?

לא. הם לא יכולים להעביר לך את ההרגשה הזאת. אתה מתפעל ממה שהם אומרים, אפילו אם אתה משלם להם כסף והם אומרים לך "הבורא גדול".

תלמיד: איך אני יכול לעשות חשבון אם זה לא בהרגשה אחרי זה?

מה שהם ידברו עליך, אפילו שאין בהם את ההרגשה הזאת, זאת אומרת אין בהם השגה, אם הם מדברים כך זה משפיע עליך. אני עכשיו מזמין כליזמרים, הם מנגנים לי איזו מוסיקה עצובה, אני מתחיל לבכות. ומתחיל אז נניח חודש אלול, כל מיני כאלה דברים. אני לא צוחק.

תלמיד: גדלות הבורא זאת הרגשה?

אצלי זה יהיה הרגשה. הם יצחקו אחר כך אחרַי, תראו מה שעשינו, מה שגרמנו לזקן הזה, אבל הוא שילם לנו, אז יופי, בוא נעשה לו עוד פעם שישלם. אבל אני מקבל הרגשה. זה נקרא "שקר המועיל", ככה זה עובד. כי העולם כולו שקר ואחר כך על ידי זה אתה מתעלה לאמת ואז אתה רואה שהבורא סידר לך את השקר הזה. הוא היה בתוך הכליזמרים האלה או במקום מישהו שם, ואתה כך השתמשת בזה בצורה נכונה. העיקר שהמטרה היא נכונה, מקדשת את האמצעים.

מה אתה שמח כל כך? תראה איך אני צריך להסתובב לפניכם ככה וככה.

קריין: אנחנו בעמוד 155.

אתם רוצים לעבור ל"זוהר" או יכולים עוד לסבול? מי בעד להישאר? עוד מעט אנחנו גומרים את "הזוהר", בכלל את כל הסדרה, אז אנחנו יכולים בערב להתחיל תע"ס אם אתם רוצים. או "תיקוני זוהר" או "עץ חיים". רק לשם חידוש אולי "עץ חיים" אבל אפשר. רב"ש לא למד, רק אני למדתי אצלו בשיעור "עץ חיים". כך הוא לא היה מלמד אותנו, את כל התלמידים, זה היה רק שאול, בחור אחד שהיה מגיע אליו בערב ללמוד, יום יום אולי במשך 10 שנים, עוד לפַני, הוא היה מבוגר ממני אולי ב-15 שנה. ואני ישבתי שם, הצטרפתי אליהם. לא שזה היה השיעור שלי, זה היה נקרא "שיעור של שאול".

קריין: אנחנו בעמוד 155 קנ"ה, באות ה' למעלה.

אות ה'

לעשות כלים דגוף צריכים להסתכלות ב' על המסך שבפה, שהוא מלכות

"אבל ז בחינת הכלים של הגוף, שהם ז' תחתוניות, לא היו יכולת באור היושר של ההסתכלות הנזכר לעשותם הוא לבדו, אלא עד שיסתכל ויפגע ההסתכלות באור הנפש של הפה, ח ועל ידי שניהם, היה האור חוזר ממטה למעלה ועושה כלים, ומלביש את הז' תחתוניות הנקראים גוף."

קריין: אות ז' למטה, מבאר "אבל בחינת הכלים של גוף".

"ז) כלומר, אחר שהאו"ח מתהפך ויורד ממסך ולמטה, שאז המלכות, שהוא "הפה", מתרחבת ומתפשטת לעשר ספירות מינה ובה, (כנ"ל באו"פ פ"ב אות ג') עד למלכות שבה, שנקרא "נפש של הפה", אז נעשים כלים גמורים, המכונים "גוף" או ע"ס של הגוף."

קשה, יש הרבה שאלות על זה. מתהפכת, מה זה נקרא שהיא בונה עשר ספירות, איך השורשים האלה הופכים להיות לכלים, שורשים שבראש. "כלומר, אחר שהאו"ח מתהפך ויורד ממסך ולמטה," מה הפעולה הזאת? שמתהפך האור חוזר ממטה למעלה, למלמעלה למטה. מה קורה בתוך הרצון, איך הוא מחליט על זה, איך הוא עושה את זה בכוח. הרי זה הנברא עושה, אלה כבר פעולות של הנברא.

שכאילו הנברא כאן מכוון, מוביל את האורות שכך הם יכנסו לתוך הכלים. הוא הופך להיות עכשיו בעל הבית, הפועל בתוך הכלים שלו. הוא קובע באיזו צורה האור יתפשט בתוך הרצון "שאז המלכות, שהוא "הפה", מתרחבת ומתפשטת לעשר ספירות מינה ובה, (כנ"ל באו"פ פ"ב אות ג') עד למלכות שבה," מלכות שבתוך הפרצוף "שנקרא "נפש של הפה"," זאת אומרת, יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. כך מתפשט האור ממפה ועד הטבור. "אז נעשים כלים גמורים, המכונים "גוף" או ע"ס של הגוף."

תלמיד: אבל זה עדיין שורשי כלים, לא?

לא, זה בתוך הגוף, זה כבר כלים. אתה עדיין יכול להגיד כך, אבל כלי אמיתי זה אחרי כל הטנת"א, טעמים, נקודות, תגין, אותיות. אותיות הם הכלים אבל בכל זאת זה רצונות, רצונות גמורים ברורים. כשאנחנו אומרים כלים שהם אותיות, זה כבר כלים לפרצוף הבא. כאן בינתיים אנחנו קוראים לכלים, רצון שמקבל את האור העליון, שמהפה דראש על ידי הכרה, הבנה, חשבון, עיבוד, מתפשט בו בתוך הרצון. האור מתפשט בתוך הכלי.

תלמיד: הוא אומר שזה עדיין מלכות של הפה.

לא. מלכות שבפה עד המלכות שבטבור. זה טעמים.

תלמיד: הוא לא כתב על מלכות.

"כלומר, אחר שהאו"ח מתהפך ויורד ממסך" דפה דראש "ולמטה, שאז המלכות, שהוא "הפה", מתרחבת ומתפשטת לעשר ספירות מינה ובה, (כנ"ל באו"פ פ"ב אות ג') עד למלכות שבה," היא מתפשטת "שנקרא "נפש של הפה"," כלפי הפה זה נקרא נפש. האור הגדול ביותר מתחיל בפה מיחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש "אז נעשים כלים גמורים, המכונים "גוף" או ע"ס של הגוף." זה הכלים הגמורים.

אתה רוצה להגיד, אלו לא כלים גמורים, זה רק האור שנכנס בפעם הראשונה בתוך הכלי, ורק התפשטות האור בכלי והסתלקותו, עושה את הכלי ראוי לתפקידו. זה מתבטא בע"ב שהוא פרצוף אחר לגמרי. כל פרצוף אחר שנבנה, הוא פונה לפרצוף הקודם, נגיד ע"ב פונה לגלגלתא, גלגלתא פונה למלכות דאין סוף, היא מקבלת את אור האין סוף מאין סוף דרכה עבור ע"ב, ובצורה כזאת ע"ב ממלא את הגלגלתא. לכן הכלים האמתיים של הגלגלתא יהיו אחר כך על ידי ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן.

שאלה: העקרונות שהוא נותן כאן הם לא לפרצוף ספציפי, אלא זה באופן כללי?

לכל אחד. אין אף פרצוף ספציפי, אלא רק אחר כך כשאנחנו מדברים על התפקידים המיוחדים שלהם שזה בעולם האצילות.

תלמיד: הוא דיבר על שורשי הכלים בהתחלה, ובדרך כלל כשאנחנו מסיימים את חמישה פרצופי א"ק, אנחנו לא מציירים את זה. אנחנו מדברים ישר על זיווג בפה והתפשטות עד הטבור. פה הוא אומר שלפני זה יש איזה תהליך שזה זיווג בפה, קודם שורשי הכלים ואחר כך יש עוד, כאילו שיש שני תהליכים.

ישנם הרבה יותר. 25 זיווגי דהכאה יש בראש, ובכל פעם בצורה כזאת.

תלמיד: בכל פרצוף ואנחנו רק מקצרים בהסבר כאן?

בפרצוף אחד אנחנו סופרים 25 פרצופים, אבל בעצם יש עוד ועוד.

שאלה: האם האור שמגיע לכלי נותן לו גם את הגדלות של הבורא? האם יש באור גם את הגדלות של הבורא?

באור שמגיע לכלי יש לך כל מה שהכלי רוצה להרגיש ולהוציא, כל מה שהכלי מסוגל. הכול תלוי בכלי, כי האור בכל מקום הוא מופשט.

תלמיד: אנחנו מדברים כאן על אור חוזר.

כשמגיע אליך משהו מהבורא, אך ורק לפי הכלים שלך אתה מבדיל בזה מה שאתה צריך.

תלמיד: כשבונים את הראש, זה לא מחייב שתהיה גדלות הבורא בתוך האור כדי להתעלות?

באור אין שום גדלות, הגדלות מגיעה מהכלי. דברנו על זה שאתה צריך לקבל גדלות מהסביבה. חוץ מגדלות אתה לא צריך להכין שום דבר. רק גדלות הבורא. וזה נמדד לפי ההסתרה, לפי כמה שאני מוכן לסבול יותר הסתרה בהבנה ובהרגשה, לפי זה מודדים את גדלות הבורא בעיני.

קריין: כן. אות ח' למטה מבארת "ועל ידי שניהם".

"ח) פירוש, ע"י אור ההסתכלות שה"ס התפשטות אור א"ס ועל ידי מלכות, שה"ס המסך המכה ומחזיר האור לאחוריו, הנה ב' אלו משתתפים בעשית הכלים כמבואר.

וצריכים לידע, סוד הסתכלות ב' הנזכר כאן, שה"ס עליות האורות למאציל (הנזכר בעץ חיים בשער עקודים פרק ג', ולהלן חלק ד' פ"ד) שפירושו, הזדככות המסך מבחי"ד לבחי"ג וכו', עד הזדככותו לבחי' שורש שנקרא מאציל. שבדרך הסתלקותו, עושה כל ה' הקומות, הנקראים ה' כלים: כח"ב, ז"א, ומלכות, דגופא.

כי התפשטות א' עד לנפש דפה, עושה כלי דכתר של הגוף. וכשעולה מלכות לז"א, דהיינו כשבחי"ד מזדככת לבחי"ג, נעשה זווג דהכאה ב', ומוציא קומת חכמה, ונעשה בזה כלי דחכמה של הגוף. וכשעולה מלכות לבחי"ב, נעשה ע"ד הנ"ל, כלי דבינה של הגוף. וכשעולה מלכות לבחי"א, נעשה ע"ד הנ"ל, כלי דז"א של הגוף. וכשעולה מלכות לבחינת שורש שלה, דהיינו שנזדככה מכל עביות שהיתה בה, נעשה כלי מלכות דגוף.

וז"ש הרב, שעל ידי הסתכלות ב' של זווג דהכאה, במסך שבמלכות דהתפשטות פה, עולה שוב האו"ח ממטה למעלה, עד שמסתלק כולו, שבזה נעשים, ע"ס כח"ב ז"א ומלכות של הגוף."

שאלה: מה זה התהליך של ההזדככות?

איך זה קורה אצלך? אחרי כל כך הרבה שעות שלמדת והיית בחוסר כוחות, כי "התורה מתשת כוחו של אדם", הגעת לסעודה, וגם בזה היית גיבור גדול, התגברת, עם כל הכוונות שלך, ולאט לאט אחרי צלחת אחת, שתיים, שלוש, הפסקת. למה?

תלמיד: כי התיאבון נגמר.

התיאבון נגמר, ואם היה כדור לקבל עוד תיאבון היית ממשיך עוד? אתה אפילו לא יודע שאפשר עוד להוסיף, הכלים שלך קטנים. אז אתה שואל, למה זה נגמר? כי ממלאים את הרצונות ולכן נגמר התיאבון, החיסרון, גם בעל מנת לקבל וגם בעל מנת להשפיע. כמה אני יכול להשפיע לו? כמה? הוא היה גדול בעיני נגיד עד גובה מסוים ואני עשיתי מה שיכולתי לפי הגדלות שלו, ויותר מזה אני כבר לא רוצה, לא יכול, אין חשבון, אין כוח.

תלמיד: אתה יכול להלביש את זה בדוגמה של האורח ובעל הבית? כי הדוגמה הזו ברורה, יש בעל הבית שמזמין את האורח, האורח דוחה את הכול ואחרי זה הוא אומר, טוב אני אוכל רק דג לצורך העניין. מה זה תהליך ההזדככות, אם אכלת דג בשביל ליהנות לבעל הבית?

זאת אומרת שהיה לי כלי ליהנות לבעל הבית, זה היה חיסרון מסוים, את הכלי הזה מילאתי, נתתי בו לבעל הבית. מספיק, מילאתי את הכלי בכמה שיכולתי למלאות אותו. כשאני ממלא את בעל הבית אני בזה ממלא גם את הכלי שלי.

כמו אמא שמאכילה את התינוק עוד עשרה גרם ועוד עשרה גרם עם הבקבוק הקטן ובזה היא גם ממלאת את עצמה, ואחרי שהיא מילאה אותו, היא לא רוצה יותר ולא צריכה יותר, אין לה יותר חיסרון.

תלמיד: אז מה זה ההזדככות?

ההזדככות באה בפעם הבאה, אחר כך שוב צריכים לתת לו אוכל, ושוב להתייחס, כלומר זה גילוי הכלים החדשים. בא אור מקיף ואומר, נתת לתינוק חמישים גרם, עכשיו עברו שעתיים שלוש, צריכים לתת לו עוד חמישים גרם. ככה זה כלפי בעל הבית, בגלל שהכלים קטנים זה מגיע אלינו על ידי הרבה פעולות הדרגתיות.

תלמיד: אז מה זה שיש עוד ועוד הזכוכיות?

על ידי פעולות רבות כך אנחנו סוף סוף עושים את מה שאי אפשר לעשות בבת אחת. על ידי נשמות רבות, על ידי פעולות רבות כך אנחנו מממשים את האין סוף בחזרה בעל מנת להשפיע. כי אנחנו לא מסוגלים להכין את גדלות הבורא בצורה כל כך גדולה כדי למלאות אותו.

כל הבריאה, "בראתי יצר הרע", זה לפי איך שהבורא רצה לתת לנבראים, אבל אנחנו לא מסוגלים בבת אחת בצורה כזאת לעשות שום דבר, כי זה נגד הרצון. וזה לא עניין כמותי, זה ענין איכותי, אז אני צריך לעלות מהדרגה שלי לדרגת הבורא, מהמקבל למשפיע, שזה בלתי אפשרי לעשות בבת אחת.

שאלה: האם גדלות הבורא מגיעה מאור חוזר?

לא אור חוזר זו תוצאה. את גדלות הבורא אני צריך לקבל מראש, בלי גדלות הבורא האור לא מגיע אלי בכלל, בלי גדלות הבורא אני לא עושה פרצוף. אתם מבינים מה זה רצון לקבל? רצון לקבל הוא שק שרוצה, רוצה, רוצה.

ועכשיו אני צריך לפני שק כזה לעשות צמצום, להעמיד מסך זאת אומרת, פרגוד, מחיצה. המחיצה הזאת מה היא אומרת? שהבורא נעשה אצלי חשוב יותר ממה שהרצון לקבל בתוך השק. מאיפה אני מקבל את חשיבות הבורא שהיא יותר חשובה לי מכל הרצונות שלי שבשק? מהסביבה.

מאיפה אני יכול לקבל זאת? אני לא יכול לקבל את זה מהבורא, אחרת זה יהיה עסק מכור מראש. אני מקבל את זה מהסביבה, ואז גדלות הבורא שאני מפתח זה נקרא "אור האמונה", אני לא מרגיש אותו כחשוב, אלא אני מכניע את עצמי כלפי הסביבה ומקבל מהסביבה שהבורא הוא חשוב, ורק לפי זה אני מתחיל להתקשר אליו.

תלמיד: אבל שמעתי אותך אומר שבעצם אי אפשר לשחק את המשחק כאילו, אי אפשר להביא שחקן ולשלם לו כסף ולקבל ממנו הרגשה. אז איך הסביבה בכל זאת נותנת לי את ההרגשה של גדלות הבורא?

אי אפשר?

תלמיד: אז אני לא הבנתי.

כל כך הרבה דברתי.

תלמיד: אני כנראה הפוך, ולכן לא הסתדר לי.

עוד מישהו הבין הפוך? כי זה כל יסוד העבודה שלנו. זה לא שאתה לא הבנת אותי, אלא אתה לא הבנת גם עשרות מאמרים של בעל הסולם ורב"ש, את השפעת הסביבה על האדם אתה לא הבנת. כנראה שאני לא מיועד ללמד, אני לא יודע.

תלמיד: נניח שאני מאוד רציתי קפה והבורא הביא לי את הקפה, ועכשיו אני רוצה לשתות אותו כדי לעשות לו נחת רוח וליהנות לו, אז אני כאילו סדרתי את עצמי, לקחתי לגימה אחת ואני מרגיש שהצלחתי לעשות לו נחת רוח.

איך אתה יודע מראש שאתה תצליח? לא, זה לא ילך כך, על תענוגים האלה שאתה יכול לטעום, יש לך תענוגים בהמיים דעולם הזה בלבד, אתה רוצה ליהנות מהם, בבקשה. יותר מזה, רק בהתאם לכך שאתה נמצא בהתקשרות עם הבורא כדי לגרום לו נחת רוח כמו שהוא גורם לך, זה נקרא השתוות הצורה.

אי אפשר לטעום שום דבר רוחני, כי את זה אתה מקבל מהבורא ישר בלי שאתה עושה את זה בהשתוות הצורה על מנת להשפיע. כי בזה שהבורא פותח לך את עצמו הוא רוצה לקדם אותך אליו ולא למלאות את הכלים דקבלה שלך.

תלמיד: אז איך האדם מתחיל?

מזה שהוא מקבל מהסביבה גדלות הבורא, התרשמות מגדלות הבורא, ואז הוא מסוגל להתחיל לעשות פעולות ההשפעה.

תלמיד: אז גדלות הבורא קודמת לכל.

ודאי. איך אתה יכול להגיע לאורות, לכלים, ליחס לבורא, להיכנס לבעל הבית, לשבת לידו, מולו? איך אתה יכול אם אין לך את הגדלות שלו, אתה באת כדי לגנוב?

תלמיד: אז קודם כל ביטול, להיכנס למרכז העשירייה, להיעלם שם, ואז להרגיש אותם כי הם גדלות הבורא ואז משם מתחיל כל הכלי?

כן. איזה גילוי.

תלמיד: למה אנחנו לא מצליחים לעשות את זה?

כי אתם לא שמים לב לדבר על זה. אתם לא רואים שזה חשוב, כמה שאני מדבר, אתם לא מסכימים עם זה שזה חשוב, כי זאת נקודה עקרונית שעליה מתבסס כל העולם הרוחני, קודם גדלות הבורא. ואתה עושה הכול כדי לקנות את גדלות הבורא, כדי לעבוד עם הגדלות הבורא, כדי להידמות לבורא בגדלותו, הכול לסייע לו לבנות את הגדלות הבורא בעולם, אתה לא דואג לזה, קודם אתה צריך להיות בזה. זאת אומרת שהבורא יהיה כל הזמן גדול, שהוא כל הזמן יקבע את כל הפעולות שלך, את כל החיים שלך.

חוץ ממנו אין כלום, רק הוא כל זמן, אז איך אני יכול לשמוע עליו יותר ויותר? אני שומע עליו כאן ואני שומע עליו כאן, ואיך אני חושב עליו ואולי הוא יגלה לי גם משהו, לא אותו, לא תענוגים אלא גדלות "הראה לי את כבודך".

תלמיד: אתמול ב"זוהר" אמרת לחבר "תבקש מהחברים שיבקשו עבורך ואתה תבקש עבורם ואז תראה תוצאה במקום".

כן.

תלמיד: היום ניסינו ופשוט ראיתי עד כמה שכל אחד מתבייש לבקש שהעשירייה תבקש עבורו, כל אחד מתבייש להגיד אפילו את זה.

ההיפך, אני נותן להם הזדמנות לפנות לבורא. כי אף אחד לא יכול לפנות לבורא אם הוא לא לוקח ממני חיסרון, אף אחד. איך אתה תפנה לבורא? עם הבטן שלך, עם הרצון לקבל שלך אתה תפנה? לא תוכל לפנות אליו, הוא לא שומע הוא לא מקבל את זה. אתה יכול לפנות אליו רק בתנאי שאתה רוצה לקבל ממנו להעביר לי, אז אני עושה לך טובה שאני אומר, "זה הרצון שלי, בבקשה תיקח תפנה לבורא", אני עושה לך טובה.

תלמיד: אז יכול להיות שזה המהות של הברית?

כן.

תלמיד: שכל אחד אומר תבקשו עבורי ואני אבקש עבורכם.

נכון.

תלמיד: ואז נגיע לגדלות הבורא.

נכון. ואז הבורא כורת איתנו ברית.

שאלה: למה אדם מתבייש לחשוף את החיסרון שלו בפני אחרים? ששואלים מישהו ברחוב "מה שלומך?" אומר "הכול בסדר ברוך ה'" וזז הלאה. הוא לא אומר יש בעיה אחת, יש לי בעיה שנייה, שלישית. אשתי, עבודה, לא יודע מה דברים כאלה. האם הטבע שלנו מונע מאיתנו לבקש עזרה או להגיד שלא טוב לי?

גאווה מסריחה אגואיסטית. חשיבות שלי, אתה רוצה שאני אפיל אותה? בורא עוזר, שולח כל מיני אנשים שצועקים עליך, מתלבשים עליך, דואגים להפיל אותך, ואתה צריך לנשק אותם ממש, הם דווקא עוזרים לך להיכנס לקדושה.

תלמיד: ישנה הרגשה שאדם שמפתח עור של פיל זה כאילו טוב.

לא עור של פיל דווקא ההיפך.

תלמיד בדיוק. איך אנחנו בעשירייה יכולים לעבוד בצורה כזאת שאני אוכל להיכנס לתוך החיסרון שלו ובאמת להרגיש אותו?

אתה לא צריך להיכנס בצורה כזאת. אתם צריכים להבין שהחיסרון שלו זה להשפיע לבורא והוא זקוק לגדלות, להרגשת הגדלות הבורא, הוא זקוק לקשר עם הבורא, וקשר יכול להיות רק דרכך. אז אתה צריך לעזור לו בזה ואם עדיין הוא לא הגיע לרוחניות, אז אתה אשם בזה. אתם יושבים עשרה גנבים וכל אחד מחזיק את עצמו, ולא ייתן לאחרים. זאת הסדנה שלכם, סליחה.

תלמיד: גנבים זה בסדר, זו לא מילה רעה. אנחנו צריכים לתת לכל אחד ביטחון ללכת על השפעה שזה נגד הטבע שלו, שזה הדבר הכי גדול שיש?

לא, אתה לא צריך לחייב את האחרים בהשפעה, זה לא עניינך, לא. אתה צריך רק לדבר על גדלות הבורא עם האחרים, עם כולם בעשירייה.

תלמיד: מאיפה אני אוציא ממני את גדלות הבורא, אם אצלי זה לא מורגש מספיק ברור?

זה לא מתוך ההרגשה, זו חובה. אחרת אין לך מקום בעשירייה, זה תפקידך בעשירייה.

תלמיד: זה סוג של משחק שנשען על אמונה?

ודאי שזה משחק.

תלמיד: איך אני יודע אם אני עושה להם בכלל נזק? לא ברור לי איך אפשר לשחק במשהו שאתה בכלל לא מכיר טוב.

את התירוצים האלה תספר אחר כך במשפט העליון, אין לי סבלנות לשטויות. כך כתוב, כך אתה צריך לעשות, יש לך טענות, לך אליו, לא אני בורא עולם שעשיתי כך. יש גבול לכל הטענות שלכם. רוצים שזה יתקיים אתם חייבים לסדר את הדברים, לא רוצים שלום על ישראל.

אות ו'

בע"ס דהסתכלות שהן או"י יצא השורש שהוא הכתר סמוך לעין.

וחו"ב תו"מ מתפשטים מעין ולמטה עד היסוד הסמוך לפה

"* ואמנם הע"ס שבהסתכלות, כל הדבק יותר לשרשו הוא היותר עליון, כי הכתר הוא היותר קרוב וסמוך אל העין מהשאר, וכן השאר על דרך זה."

* שער הקדמות דף ל' דרוש א' בענין א"ק.

הוא לא מוסיף לזה כלום. נלך הלאה אולי יהיה יותר.

אות ז'

באו"ח יצא השורש, שהוא הכתר, סמוך לפה שהוא מלכות. שהיא השורש

של האו"ח. וחו"ב ותו"מ מתפשטים ועולים מפה ולמעלה עד מלכות דאו"ח

הבאה סמוך לעין, ומלבישים הע"ס דאו"י. הע"ס דאו"ח כשנכללות בע"ס דאו"י עושות קומת כל הכלים שוה

זה קצת יותר מובן.

"ט ואמנם בחינת המלכות יצאה בראשונה, י וכשהאור מכה וחוזר אז כל בחינת הכלים היתה שוה, כ שאם היסוד היה מתפשט לפניו יותר מן המלכות, היה שוה אל המלכות אע"פ שהוא יסוד (שהרי נתפשט יותר) לפי שהיסוד ל מרוב אורה של המלכות היה בו כח להתפשט יותר, מ ואין לו מעלה על המלכות, אלא מפני שההתפשטות הזה הוא בבחינת או"ח שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו, אמנם בבחינת הכלים עצמם הם שוים, נ וכשחוזר האור ומלביש את ההבל, נמצא כי כאשר הוא סמוך אל הפה, הנה אז שם הוא גדול אור הפה מאור האזן, לפי ס שהבל הפה בהיותו כאן הוא בבחינת הראש, ע אבל הבל האזן בהיותו כאן עדיין הוא בחי' שאר הגוף.

קריין: אות ט' למטה

"ט) כלומר, בהבחן ע"ס דאור חוזר נמצא, שמלכות יצאה בראשונה, שהרי היא המקור והשורש של כל ע"ס דאור חוזר, כי כל האו"ח הזה, הוא חלקה עצמה מה שהיתה צריכה לקבל, לולא המסך המעכב עליה. וע"כ, נחשבת המלכות לבחי' שורש וכתר אל כל הע"ס דאו"ח שהיא כוללת אותן כולן. וז"ש "בחינת המלכות יצאה בראשונה" דהיינו בהבחן האו"ח, כמבואר."

בצורה פשוטה, מכנית, פיסית, זה ברור. נניח שבאה קרן אור לזכוכית או למראה, אז ברור שהיא מגיעה בחזרה מהמראה, ואז יש לנו כתר למטה איפה שמלכות דאור ישר, ויש כתר דאור חוזר, וכך עשר ספירות ממטה למעלה.

להסביר את זה בצורה לא מכנית אלא רגשית, זה קצת יותר קשה. כי כאן צריך להיות חשבון, איך, באיזו צורה הנברא באמת מגיע להתלבשות היחס שלו על היחס של הבורא אליו. איך הוא לוקח את הרצון לקבל שלו והופך אותו לרצון להשפיע. כי הרצון לקבל שלו היה לאותו סטייק והרצון להשפיע הוא כלפי הבורא, המאציל.

איך הוא הופך את ההרגשה הבהמית ליהנות, להרגשה הרוחנית להַנות. את זה באף "תלמוד עשר הספירות" אי אפשר להסביר, זה מגיע דרך כלים פנימיים של האדם המשיג.

שאלה: אני לא יודע אם לשאול את זה.

שאל, אל תפחד, אל תתבייש.

תלמיד: נמאס לי כבר לשמוע סתם חכמות, כל מיני יורד, קופץ, הולך, חוזר.

תעביר את זה לרגש ואז זה לא יהיה סתם חכמות.

תלמיד: אפשר להשתמש בספר הזה איכשהו בשביל להציל את הדור שלי?

כן ודאי. רק כשאתה תתחיל להבין רגשית, הלב מבין. כשאנחנו מדברים בחכמת הקבלה על "להבין", זה להבין בלב, בהרגשה. הלב מבין, אם אתה תתחיל להרגיש מה שכתוב כאן.

תלמיד: אני מתכוון שכל הדור שלי נמצא במצב ירוד, אני כבר לא מכיר אנשים שלא נוגעים בסמים.

בדיוק דור כזה, הוא הראוי, מה לעשות. "אין המשיח בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב", כן, מה לעשות. אתה רואה במה כולם נמצאים.

תלמיד: אתה לא יודע באיזה ממדים זה.

אני יודע.

תלמיד: איך אפשר להשתמש בכל הספרים האלה ולהוציא מהם תועלת?

מהספרים האלה לא מתחילים עם הדור, כי הדור לא רוצה אותם ולא ראוי לזה ולא צריך את זה. אלא אנחנו צריכים קצת להתקשר בכל זאת לספרים האלה, חייבים להגיע למצב שהרצון שלנו יעבוד בחזרה להשפעה, כמו שכאן מדובר, עשר ספירות דאור ישר, עשר ספירות דאור חוזר.

עשר ספירות דאור ישר זה הבורא שמתייחס אליך. עשר ספירות דאור חוזר זה איך אתה מתייחס לבורא, שאתם תהיו בשווה זה לזה. הבורא תמיד מתייחס אליך במידה כזאת שאתה יכול להתחיל לחזור אליו, תמיד. חסרה קצת גדלות הבורא בעיניך שאתה צריך לקבל מהסביבה וקדימה. וכל הזמן ככה, עוד גדלות הבורא מהסביבה, עוד אתה נקשר אליו יותר באותה הסביבה. עוד גדלות הבורא תקבל מהסביבה, מהעשירייה, בתוך העשירייה תעשה את הקשר עם הבורא עוד יותר.

וככה כל הזמן, אתה תתחיל להרגיש שזה כמו בהוריקן, שכל הרצונות מהעולם מתרכזים בתוך העשירייה ושם אתה והבורא והעשירייה נמצאים יחד, זה הכול.

תלמיד: ואז תהיה אפשרות כזאת לדבר ולעזור?

כן, אני אומר לך.

תלמיד: למה כולם צוחקים?

לא, הם לא צוחקים, אני אומר את זה לכולם. לא רק לך, זה צריך להיות לכל אחד אותו דבר. ואתה, למרות שאתה כל כך מרוגז על כולם, אתה צריך לאהוב אותם.

תלמיד: אני רק רואה את התוצאות מהכנס, כל המנהלים האלה.

גם אותם צריך למרות זאת לאהוב. התוצאות מהכנס, עד כמה שנראה לך שהם ככה וככה, הן מאוד טובות. אני אגיד לך יותר מזה, אני ציפיתי למכות יותר גדולות, לכל מיני דברים יותר גרועים. כי בסך הכול אחרי ההתעלות שהייתה לנו, אנחנו השגנו כוחות, אז היינו צריכים להגיע להכנה לעליה הבאה, בירידה יותר גדולה. בינתיים אני לא רואה שזה כל כך זה נורא, אנחנו מתאוששים.

תלמיד: אמרו לי שזה כנס הפצה. מעניין אותי כמה אנשים יבואו מבחוץ לשמוע משהו. שמנו את המסר הכי קטלני בארץ. במקום שיכול לאכלס 10,000 איש, מביאים 900 ויושבים ומחייכים. בספרי ההיסטוריה לא הייתי רושם את זה, הייתי מוחק את זה מהארכיון.

זה כך נראה לך עכשיו. אני אומר לך שהייתי הרבה יותר רגזן ממך פעם ולא בגלל שהזדקנתי. אלא בגלל שהבנתי שאנחנו צריכים תמיד רק להתכופף, רק להכניע את עצמנו. כי כל מה שאתה רואה זה הבורא מסדר לך כך לראות. וכל מה שאתה חייב, רק להסכים עם הכול ולהגיד תודה רבה. אני רוצה רק דבר אחד, לקבל כל מה שעובר דרכי בצורה כגמר תיקון. כי שום דבר לא משתנה רק הראיה שלך.

תלמיד: אנשים סובלים בחוץ.

גם את זה אתה רואה בראיה שלך.

תלמיד: אבל יש איך לפתור את זה?

טוב, מה לעשות? עוד נראה את זה אחרת.

קריין: אות י' קטנה מבארת "וכשהאור מכה וחוזר אז כל בחינת הכלים הייתה שווה".

"י) כי האור ישר מסודר ממעלה למטה, כלומר, מהזך אל העב, שכל הזך יותר, חשוב יותר. והיפוכו האו"ח, המסודר ממטה למעלה, כלומר, מהעב אל הזך, שכל העב יותר חשוב יותר. ולפיכך, כשמלבישים זה את זה, נמצאים כולם שוים: כי כל היותר שפל באו"י, למשל, מלכות, הריהי נמצאת היותר גבוה באו"ח, כי המלכות היא כתר דאו"ח, וכן להיפך, ונמצא ע"כ, אשר הכתר והמלכות קומתם שוה, ועד"ז שאר הספירות: מתוך שחסרון באו"י הוא תמיד מעלה ויתרון באו"ח, וכן להיפך, וע"כ כל הע"ס קומתן שוה. (ועי' בהסתכלות פנימית כאן פרק ג' שנתבאר זה באורך)."

שאלה: היה ניכר בכנס שהיה לך מאוד קשה לדבר עם הקהל החדש בערבים, ממש נראה כאילו לא מצאת את עצמך.

זה נכון. כי בכל זאת אני רגיל לדבר על מה שאני יודע. וברמה שהקהל רוצה לשמוע אני לא כל כך יודע לדבר. אני זוכר, ישבתי עם הרב"ש בשולחן גדול, והגיע לדבר עימו איזה חסיד. והוא שאל את הרב"ש "מה אפשר לדבר על פרשת השבוע, משהו חדש?", רב"ש אמר לו משפט אחד או שניים. הוא אומר "יופי, יש לי עכשיו לדבר שעתיים", והוא הלך. ודיברנו, ורב"ש אמר "הוא לא מגזים, עכשיו מתוך המשפט שאמרתי לו, אותו קשר בין כמה דברים, הוא ידבר שעתיים והקהל יהיה עם פה פתוח". ואז שאלתי את רב"ש, "ומה הוא יגיד?" רב"ש אמר "מה שאמרתי לו, זה מה שאני יכול להגיד לך, אבל הוא יעשה מזה שעתיים דיבור בהתלהבות".

אני לא יכול לדבר. כמה אפשר? שיהיה שוב רע לעולם, אני לא רוצה להגיד לפני הקהל הזה. שיהיו עוד מכות, עוד אנטישמיות, עוד כל מיני בעיות, דברים? איך אני אדבר על זה בכנס, איך אני אהפוך את הערב היפה והטוב, שכאילו אני מפחיד אותם? על מה חכמת הקבלה מדברת? היא פונה לחיסרון של האדם, אז אני צריך לעורר בהם חיסרון?

לכן יש כאן בעיה. ואם לא חיסרון אז מה? מה אני אגיד "רבותי יש לפנינו כאן חכמה יפה, יכולה לפתוח לכם כל טוב, בבקשה תבואו", כמה על זה אפשר לדבר? אני לא יודע, אין לי יכולת לפתוח, להלהיב קהל שאין לי עימו קשר.

תלמיד: קודם כל אני חושב שמההקדמה לתע"ס, שמערבלת את האדם מבפנים עם כל מיני שאלות על חופש הבחירה ומה המטרה שלו ולמה הסבל שלו, תמיד הצלחת להביא לקהלים חדשים משהו שמניע אותם.

לקהלים חדשים?

תלמיד: כן, בערבי מבוא לא רק ב"נקודות שבלב", פעם היו ימי "שלישי פתוח" היית פוגש קהל רחב, היו הזדמנויות. היית נותן הרצאות בימי שלישי.

וברדיו PM103, איכשהו הצלחת להעביר. בכנס הזה היה נראה כאילו אתה ממש סגור, ואנשים הגיעו עם איזו ציפייה בכל זאת לשמוע את הרב לייטמן. מה אנחנו כתלמידים יכולים לעשות כדי שאתה תוכל להיפתח יותר לקהל הרחב?

אתם תתפתחו ואתם תפתחו את עצמכם ולא אני. אני אומר לכם ברצינות, אני לא יכול. לדבר כמו שאני דיברתי פעם אני כבר לא יכול, אני מדי קשור לצרות שנמצאות בדור הזה ומפחד שהצרות האלה, רק שלא יתגלו. ובאמת לא יכול. אני כל הזמן אומר "אולי אני מתחיל הרצאות או לימודים למתחילים", לא נראה שאני מסוגל, מצד אחד.

מצד שני, אני לא מבין למה אתם לא לוקחים את כול העניין הזה על עצמכם? איך זה שאתם לא מרגישים את חובתכם בזה? וזה בכל הרמות. או אולי זה כן נמצא, אני לא יודע, אבל אני לא מבין. למה אתם אומרים שיש חיסרון בי? אני הייתי מעוניין שכבר בכל הדברים האלה אתם תעשו את העבודה ולא אני. שאני אגיע לכנס שלכם ואני אומר, "שלום חברים, שלום קהל" ואלך, זהו. ובמקומי יעלו על הדוכן ממש חברים ויתחילו להלהיט את הקהל עד בכי ועד צחוק וכל מיני דברים. למה אני? אני צריך לפניכם כאן להיות, ברור, אבל כלפי הקהל לא, זה כמה דרגות, אני לא יכול. חבל גם, למה אני צריך לפרוק את עצמי עליהם? לא.

סליחה שכך אני אומר על עצמי שאני גדול, אתה לא תראה פרופסור שמלמד כיתה של תלמידים, א' או ב'. שם איזו בחורה שלמדה שנתיים שלוש משהו, מלמדת. ככה זה.

שאלה: לפני הכנס הצבת מטרה, להיות בלב פתוח ולהתכלל עם האח"פ שלנו, עם ישראל החדש שמגיע. האם המטרה הזאת הושגה מבחינתך?

איפה הושגה?

תלמיד: אני שואל.

כשאנחנו מתקשרים לקהל הרחב, גם בעם ישראל וגם בכל האנושות, כבר הגענו לזה?

תלמיד: לא אמרתי שהגענו לזה.

איך אתה יכול להתקשר, יש לך קו תקשורת? קשר זה נקרא איזו הרגשה הדדית שיש בהם ובנו, שאנחנו קשורים זה לזה, שהם מבינים שהם נמצאים באיזה מצב שאנחנו יכולים לספק להם משהו. שהם מבינים שיש להם איזה צרה שאנחנו משתתפים באותה צרה, משהו בחיסרון ובמילוי, משני הצדדים שאנחנו יכולים להיות בקשר. זה אין.

תלמיד: איך אפשר להגיע לזה? כי אנחנו כאילו מחזרים אחריהם.

להמשיך ולהסביר שההצלה של עם ישראל נמצאת רק בחיבור שבו, אין יותר מה לעשות. אין, איך אתה תעשה, מה יש לך עוד?

תלמיד: נמשיך לחזר אחריהם עוד ועוד עד שיקרה משהו?

זה נקרא "צער גידול בנים", אין ברירה. איך אני כאן לפניכם לא אותו הדבר?

תלמיד: יש סוג של תגובה.

איזו תגובה?

תלמיד: אין?

יש, אז מה? אני נמצא איתך כאן בקשר בגלל התגובה שלך, כי אני צריך את התגובה? חייבים קודם כל לעשות. פועלים מתוך חובה. למה? ככה, אין תשובה, רצון ה', ומתוך זה אנחנו צריכים כבר לפתח כל מיני צורות קשר, יחס, כל מה שיש.

איך העיתון החדש?

תלמיד: על האש.

מה חסר?

תלמיד: כלום לא חסר, רק זמן ותמיכה של החברים.

תמיכה של חברים חסרה, עדיין אין מספקת?

תלמיד: צריך.

מה הם צריכים לעשות?

תלמיד: זו הזדמנות להגיד תודה לכל החברים. קיבלתי המון טקסטים, ופיזרתי אותם בין החברים שיתנו חוות דעת. מי שעוד לא שלח זו ההזדמנות, זה נותן הרבה כוח. הטקסטים עד 300 מילה שמדברים על חיבור חברתי, אחדות חברתית בכל תחומי החיים. נצרף סיפורים כאלה. מעבר לזה יהיו גם טקסטים על אנטישמיות, על להיות עם אחד בתקופת הבחירות, ונפרסם קטעים מסוף הקדמה לספר הזוהר, מאמר לפורים, סיכום הכנס, כלומר נספר שיש מקום שכן עושים חיבור. ניתן מקום מכובד לנשים. זה הסיפור שלנו, "קבלה לעם".

אם יש הברקות למישהו בבקשה, אנחנו צריכים את זה.

תלמיד: אמרת בעבר שהקהל שלנו מזדקן וקשה לנו להגיע לצעירים, ודווקא את הצעירים היה טוב למשוך. ולי נדמה שאצל הצעירים ישנה השאלה על משמעות החיים. הם פחות מתחברים לתפקיד עם ישראל, אלא איך מוצאים הנאה בחיים האלה.

בסדר, תכתבו על זה, איך להגיע להנאה, לתענוג, איפה הוא באמת נמצא, למה העולם שלנו מסודר כך שהוא חסר מילוי, וכמה שמתקדמים יותר, הרצון גדל ומילוי אין. איך אנחנו רואים את ההתפתחות הזאת, למה היא צריכה להביא אותנו.

היא צריכה להביא אותנו לדרגה הבאה של המילוי. לא של אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אלא מילוי רוחני, שהוא נותן לנו הרגשת העולם הנצחי, המילוי הנצחי, הגדול, מעבר לכל הגבלות.

לקראת זה הדור שלנו מתפתח. ולכן הוא לא יכול למצוא מילויים במה שיש לנו בעולם הזה והולך לסמים ונמצא בייאוש. ובסופו של דבר, כמה שמסתובב כדי למלאות את עצמו עם כל מיני בלבולים, הם גם כן נגמרים ואי אפשר ככה, כי כמה אפשר לבלבל את עצמם.

ולכן באין ברירה, או שאתה הולך לסמים, או שכל החיים שלך אתה הופך להיות לסם. זאת אומרת, העיקר לא לחשוב על העיקר, "בשביל מה אני עושה את זה". אלא לעשות לעשות ולעשות כל מיני דברים, לעשות כמו כולם. כאן פרסום וכאן כל מיני דברים, פייק ניוז, כל מיני כאלה ולמה? כדי לא לחשוב והעיקר מה המילוי שצריך להיות.

החיסרון מתחיל להתגלות כשאנחנו לא מכירים אותו, לא מבינים אותו למה הוא ובמה למלאות אותו גם לא יודעים. איפה לקנות את הכדור הזה שיכול למלאות את החיסרון החדש שכולם יהיו מרוצים.

אין דבר כזה, כי אנחנו כבני אדם צריכים להגיע כבר לגילוי הבורא ונמצאים בתקופה שנקראת "הדור האחרון". אולי צריכים לדבר בצורה כזאת, אני לא יודע.

שאלה: יש קו או מטרה שאתה רואה בגיליון הספציפי הזה?

בגיליון הספציפי הזה, אנחנו צריכים לכתוב ספציפי על 8 במרץ שזה יום האישה, על פורים והאנטישמיות שבינתיים עוד מתפתחת. חכה מה שיהיה, אני חושב שבגלל התקשורת השמאלנית בארץ זה לא כל כך מתגלה, כי לא רוצים לתת לזה [חומר דלק] כי זה פועל לטובת הימין, אבל אנחנו נגיע לזה בכל זאת, זה יתפרץ.

תלמיד: בשלושת הנושאים האלה אתה רואה קו מקשר אחד?

בכל הדברים יש קו מקשר אחד שזה הבורא, שדרך כל המקורות מביא לנו בעיות.

תלמיד: לגבי הפנייה לצעירים, אני חושב שהכיוון צריך להיות כזה, רק שהתוצאה שלו צריכה להיות שונה. כי הצעירים מצד אחד מחפשים משמעות, מצד שני הם גם חיים בהכחשה. אז לא כדאי לנו לשים להם את האמת בפנים ולדבר איתם על חוסר מילוי, אלא על איך מתקשרים למקור התענוג, איך התענוג הופך להיות מועצם יותר. לקחת אותם ולחזק את המקום הזה ולעטוף את זה במשהו מתוק.

אם יש למישהו רעיון הוא צריך לחפש כאן עוד אנשים שיכולים להתחבר אליו ולהשתדל לייצב את מערכת ההפצה הזאת. בבקשה, תכתבו. קודם כול זה צריך להיות בכתב או מצולם, שאפשר לבדוק את זה, כי זה צריך לעבור איזו צנזורה, איזו בדיקה, ביקורת, ואחר כך נמשיך.

(סוף השיעור)