שמחת תורה תשפ"ג

שיעור בוקר 17.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שמיני עצרת ושמחת תורה – קטעים נבחרים מהמקורות

זה יום גדול מאוד, היום השמיני של סוכות, לכן נקרא "שמיני", ו"עצרת" זה נקרא אספה, כי אנחנו כל הזמן מדברים על איך להתאסף, איך להתחבר וכאן כביכול האספה שלנו, החיבור הסופי שלנו, הסיכום מכל החיבורים שבהם אנחנו היינו ממש כשנה. וכך אנחנו מגיעים ליום השמיני של החג, שקיבלנו בעצם מה שנקרא את כל האור שמגיע אלינו, לכל אחד ולכולנו יחד מלמעלה והאור הזה אוסף אותנו, מחבר אותנו ואנחנו כתוצאה ממנו מרגישים שנעשים יותר ויותר מחוברים.

ובמידת החיבור, במידת הקשר בינינו אנחנו רגישים שנעשים לכלי. והכלי הזה מוכן לקבל איזו הארה לפחות קטנה מאוד מלמעלה, מהבורא, אבל זאת הארה מלמעלה.

אז אנחנו מרגישים הפעם קצת יותר מהשנה הקודמת את עצמנו גם יחד וגם שיש משהו משותף בינינו, שזה האור העליון שממלא אותנו, מחבק אותנו, עוטף אותנו וכך אנחנו נכנסים ליום האחרון של החגים האלו שנקרא "שמיני עצרת" או "שמחת תורה".

קריין: שמיני עצרת, קטע מס' 1 מתוך זוהר לעם.

שמיני עצרת

"כתוב, עצרת תהיה לכם." זאת אומרת, אספה. "עצרת, שפירושו אסֵפה, המלכות, מקום שמתאסף הכול אצלה, כי היא בית קיבול לכל האורות העליונים. תהיה לכם, ולא לאחר, שאין לס"א חלק בו, אלא שאתם תשמחו באדונכם והוא עימכם. ועל זה כתוב, שִמחו בה' וגילו צדיקים והַרְנינו כל יִשְׁרֵי לב."

(זוהר לעם. פינחס, מאמר "ניסוך המים", סעיף 895)

התוצאה מכל החגים האלה, מכל האספה הזאת שאנחנו מושכים אותה דרך כל ימי החג, היא להרגיש שהבורא נמצא בתוך האספה שלנו ואנחנו מצדיקים את הבריאה שלו, מה הוא עשה לנו, איך הוא העביר אותנו דרך כל המצבים עד למצב שבו אנחנו הופכים להיות הכלי לגילוי שלו כדי להראות מעצמנו, מתוכנו את השמחה הגדולה והנטייה לשמח אותו.

שאלה: מה בדיוק מתאסף?

אנחנו אוספים את עצמנו בבורא. ועכשיו מפני שאנחנו גמרנו את כל התיקונים, כל האספות, אפשר להגיד שבאותו מקום של המלכות שבו אנחנו אוספים אותה, בונים אותה, מייצבים אותה, גם הבורא נמצא שם וכולנו נמצאים יחד. לכן זה נקרא עצרת, עצרת זאת אומרת אספה.

תלמיד: אז העצרת היא בעצם גילוי הבורא אחרי כל המאמצים?

יש גילוי הבורא בתוך גילוי הנברא. גם את עצמנו אנחנו מגלים בצורה חדשה, גדולה וחשובה, וגם את הבורא.

תלמיד: ומה הופך את הרגע הזה לשמחה?

גילוי הבורא בנברא, זו מטרת הבריאה. זה לא שזה מסמל לנו את כל גמר התיקונים, אבל זה חלק מאוד גדול מהמאמצים שלנו שעשינו, ואספנו, ומשכנו את הבורא אלינו דרך כל הפעולות שעשינו. במיוחד זה על ידי ארבעת המינים כשאנחנו מושכים הכול למלכות ורוצים שהבורא יתגלה בה.

תלמיד: בזמן גילוי הבורא והשמחה, ברגע המיוחד הזה של עצרת ואספה, מה העבודה שלנו?

העבודה שלנו לאסוף את הכול ולהיות המקום שבו יכול להתגלות אור הבורא ככל האפשר יותר. והעיקר זה לא שאנחנו רוצים לגלות את כל האור שמגיע אלינו, אלא אנחנו צריכים לגלות את השמחה מזה שנמצאים במצב כזה.

שאלה: אנחנו אומרים שמתאספים בבורא, זה אומר שמתאספים בעשירייה?

כן, כשאנחנו מתאספים בעשירייה פירושו שאנחנו מתאספים בבורא. כי בסופו של דבר "ישראל, אורייתא, קודש אבריך הוא חד הוא", אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מתאספים, והבורא נמצא בנו וכל האור העליון עומד להאיר בנו, וכל זה הופך לאחד.

תלמיד: אתמול בפעם הראשונה במקום שעלתה תמונה כללית כשמדברים על הבורא, הייתה תמונה של העשירייה שכבר נוצרה. האם זה נכון?

הכול מוכן אם אתה משתתף יחד עם כולם ומשתדל.

שאלה: מה זה כעשירייה "להתאסף בבורא"? מהי התוספת לחיבור הרגיל?

מטרת הבריאה נקראת "חד מקבל חד", כלי אחד מקבל בורא אחד. כלי אחד זה שאנחנו כולנו מתחברים יחד ורוצים להתכלל, להתחבר, להתאסף ברצון אחד. רצון אנחנו לא יכולים לעשות שיהיה אחד, אבל את הכוונה אם תהיה מכוונת מחבר לחבר ודרך כל החברים לבורא, לזה אנחנו כן יכולים לכוון.

אנחנו רוצים בנטיית הלב שלנו לחבר את הלבבות, לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים ברצון אחד, היינו בלב אחד, עד כדי כך שהבורא שהוא אחד יכול להתלבש ברצון הזה הגדול שאנחנו אספנו מכל הלבבות, וכך הוא מתגלה. זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות, זה גמר העבודה שלנו, גמר תיקון.

שאלה: היום אנחנו חוגגים שמחת תורה. בכל החגים שלנו יש מחזוריות, שכל שנה חוזרים לאותה נקודה התחלתית כמו בשנה שעברה. אבל למעשה בשנה הזו אנחנו השתנינו, אנחנו עברנו תהליך התחדשות, יש לנו מחשבות חדשות, יש לנו רגשות חדשים ובכלל נראה לי שזה לא המעגל הרגיל אלא שאנחנו מתפתחים באיזו ספיראלה שכל פעם אנחנו הולכים למדרגה יותר גבוהה בהתפתחות שלנו. האם זה נכון ואם זה ככה, אולי תוכל להרחיב בנושא הזה.

אנחנו מיום ליום עולים ועולים במדרגות לקראת הבורא לפי החיבורים שאנחנו אוספים בינינו, והחגים האלה עשו לנו הרבה מאוד מצבים של חיבור והתקרבות הדדית בינינו, ובינינו לבורא. אני חושב שאתם כולכם מרגישים שככה זה קורה ואנחנו נמשיך בזה עוד ועוד, עד שנגלה את המצבים האלו בפועל, שכולם יותר ויותר עוברים עלינו בהתגלות, מקרבים אותנו, מחברים אותנו. זה מה שחייב לקרות ממש בזמן הקרוב.

קריין: קטע מס' 2.

"כל מגמתינו ביום השמיני עצרת, שיתייחד הקב"ה עם הכנסת ישראל ולהמשיך כל אורות העליונים אל המלכות שמים, ועיקר היחוד הוא על ידי התורה ואורייתא וקב"ה וישראל חד."

(מאור ושמש. רמזי שמיני עצרת)

שאלה: מה זה בעצם שהקדוש ברוך הוא מתייחד עם כנסת ישראל?

עם הכלי. הקדוש ברוך הוא זה אור האין סוף, שהוא בכל הפעולות שלו אוסף את הכלים, מתקן אותם ומחבר אותם יחד ובמידה שהם נותנים מעצמם יגיעה וכוונה, אז הבורא יכול להתלבש בהם ולהיות כאור בתוך הכלי. כל זה קורה לפי השתוות הצורה, עד כמה שהכלי מתחיל להיות דומה לאור.

וזה מה שאנחנו לומדים וזה מה שאנחנו צריכים להתחיל להרגיש, איך אנחנו על ידי החיבור בינינו, על ידי העבודה שלנו, מתאספים עד כדי כך שהחיבור בינינו יהיה מתאים לאור האחד שימלא אותנו.

תלמיד: ואיך אנחנו ממשיכים את ההרגשה הזאת עם כל מה שאספנו בחגים האלה ומרגישים את החיבור ושאנחנו יותר מחוברים בלבבות?

נמשיך. לכן יש לנו גם היום יום מיוחד מאוד, שהוא אסיפה כללית שצריכה להיות מורגשת בנו כאסיפה של כל החגים שעברנו ואנחנו מחזיקים אותה. זה מעבר למצב אחר, כי בכל החגים היינו תחת שליטת החג, שליטת העליון, ואילו היום אנחנו עוברים לשליטה שלנו, וכאן חשוב לא לאבד את החיבור בינינו, אלא ההיפך, לחזק אותו יותר ויותר.

אנחנו כאילו מקבלים את המסירה מהבורא אלינו, שמהיום והלאה אנחנו ממשיכים את האסיפה הזאת ואנחנו מחוברים ואנחנו בונים לבורא את המקום לגילוי. כי כל החגים, מה שיהיה, זו בכל זאת אתערותא דלעילא, ההתעוררות מגיעה מלמעלה, היא נקבעת על ידי האורות העליונים. ועכשיו אנחנו נכנסים למצבים שכל הימים האלה יהיו כבר בהתעוררות מאיתנו, באתערותא דלתתא. ולכן אנחנו צריכים לשים לב איך נמשיך אותם האורות שהגיעו אלינו בהתעוררות עליונה, בהתעוררות תחתונה, מאיתנו.

קריין: קטע מס' 3.

"שמיני עצרת חג בפני עצמו. בו נביעת התורה, להשקות האילן, שהוא נטוע בגן, ושורשיו וענפיו. הוא כמו חוּג הארץ, שכל חגים נחגגים בה."

("זוהר לעם". תיקוני הזוהר, תיקון שלוש עשרה)

זה היום האחרון שחותם לנו את כל החגים, אוסף לנו את כל החגים ועוצר אותם ולכן הוא נקרא "שמחת תורה". זאת אומרת כל האור שאנחנו יכולים לגלות מלמעלה, מתגלה בתוך כלי אחד, ואנחנו מושכים את האור הזה. האור הוא לא אחד, הוא בעצמו כולל הרבה אורות, וכך אנחנו מקבלים אותו, ב"ישראל, אורייתא, קוב"ה, חד הוא", כמו שהזוהר אומר. זאת אומרת, שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו, הוא לא קשור לכל החגים הקודמים, אלא אנחנו, על ידי כל החגים הקודמים, הכנו את המקום, את השביל לאור העליון שיכול לרדת מלמעלה אלינו.

שאלה: איך זה עובד שכל החגים הם דווקא מהבורא ופתאום יש איזשהו רגע שבא מאיתנו? בשביל מה ההיפוך הזה?

כי ביום שמיני עצרת מתחילה להיות העבודה שלנו לעשות מהיום הזה יום של שמחת תורה. בכוונה שלנו אנחנו רוצים לאחד, כמו שנאמר בקטע מס' 2, את האור העליון עם הכלי, עם המלכות. כניסת תשעת האורות לתוך המלכות זה נקרא "שמחת תורה". אז אנחנו מגלים עד כמה אנחנו מגיעים לאיחוד העליון, "ישראל, אורייתא, קוב"ה, חד הוא", וזה כבר על ידי כך שאנחנו רוצים שזה יקרה, אנחנו מושכים את האור העליון למלכות.

תלמיד: אז מהי תגובה נכונה מצדנו?

אנחנו רוצים שהאור העליון יתגלה במלכות ואנחנו גורמים לקשר ביניהם.

תלמיד: ומה עשינו עד עכשיו?

עד עכשיו לא עשינו בפועל את הדברים האלו. עד עכשיו לא דאגנו שיהיה קשר בין ט' ראשונות ומלכות, אלא הכנו את האורות, הכנו את הכלים. למה זה נקרא "עצרת"? כי כולם מתחברים יחד והאור העליון נכנס לחיבור הזה לפי השתוות הצורה בין האור והכלי.

ולכן היום הזה נקרא "שמחת תורה", כי האור העליון שנקרא "תורה", ממש כולו, נרנח"י, ואפילו למעלה מנרנח"י כי הוא כבר לא מחולק לחמישה אורות, נכנס לתוך אוסף נכון של הכלים שהיו שבורים ועכשיו הם הופכים להיות כל כך מחוברים עד שזה נקרא "כנסת ישראל", שכונסת הרבה כלים לכלי אחד, והרבה אורות מתגלים כאור אחד, ומלכויות פרטיות מתגלות כמלכות אחת. את זה אנחנו חוגגים, ולכן אנחנו אומרים ש"ישראל, אורייתא וקוב"ה, חד הוא".

תלמיד: מה הבורא מעביר עלינו עד הנקודה הזאת?

את כל התיקונים הפרטיים, ועכשיו הוא חותם על זה, מסיים.

תלמיד: עכשיו שאנחנו נותנים תגובה על כל התיקונים שנעשו מצד הבורא, במה אנחנו ממשיכים לעבוד איתו?

בזה שנכנסים לזיווג הגדול, לחיבור שנקרא "שמחת תורה". האור העליון שנקרא "תורה" נכנס לתוך הכלי המוכן לו ויש איחוד בין "ישראל, אורייתא, קוב"ה", זאת אומרת בין האור העליון לכלי והכול מתגלה כאחד, "חד מקבל חד".

תלמיד: קראנו קודם שבשמיני עצרת מתאספים כל החגים.

כן, מפני שכל התיקונים שעשינו במשך השנה כולם מתגלים בשמיני עצרת, בשמחת תורה. אין לנו יום יותר גדול מיום של קבלת האור העליון בתוך הכלי המתוקן.

תלמיד: מה גדול ביום הזה?

שהאור, הבורא, נכנס ומתלבש, מתיישב בתוך הנבראים. אנחנו לא כל כך מרגישים את זה, ובכלל מי כל כך נמצא בחגיגות האלה, מי מחשיב אותן? זה מפני שעוד לא הגענו לזה בפועל, בעולם שלנו עוד לא נגלה המצב הזה, האור הזה, אבל כשנתקרב לזה, אתה תראה עד כמה העולם ישתנה.

שאלה: ימי החג הם הכנה?

במשך כל השנה אנחנו עושים תיקונים, ובשמיני עצרת אנחנו מקבלים את התוצאה. יש לנו כמה ימים כאלה במשך השנה שהם ימים מאוד גדולים, גבוהים, אבל אנחנו לא כל כך שמים לב אליהם מפני שהימים האלה, המצבים האלה עדיין רחוקים מלהתגלות בעולם שלנו. כשנגיע, נתקרב למימוש שלהם, אז נראה עד כמה הם באמת גדולים, על אף שקודם הם כמעט ולא היו מוכרים.

שאלה: עברנו שבעה ימים מיוחדים בסוכות, עברנו הרבה מצבים, הגיעו אושפיזין, עברנו מצבים בעשירייה. מה חשוב לקחת מהחג הזה, מה לעשות כדי לזכות בשמחת תורה?

חיבור. במילה אחת זה רק חיבור, זה מה שהבורא רוצה מכל הנבראים, שיתחברו יחד כמו שהיה לפני שבירת האדם הראשון. כל הרצונות, כל המחשבות, כל התשוקות, הכול שיהיה יחד בכוונה שכל אחד ישפיע לאחרים וירצה להתחבר עם כולם, ואם כך נתחיל להתקרב זה לזה, נתחיל להרגיש עד כמה העולם שלנו הוא עולם רוחני, טוב, יפה.

אחרי החגים האלה אנחנו שוב ניכנס למעגל השנה, ונראה איך נמשיך את התהליך, כבר בדרגה אחרת, גבוהה יותר, שבה נרגיש בינינו יחס אחר, שונה, גבוה יותר, עם יותר הבנה שמי שנמצא לפניי, אלו לא סתם החברים שלי, אלא אני ארגיש יותר ויותר שאלו חלקי הנשמה שלי. לזה אנחנו צריכים לשים לב.

שאלה: אתה יכול לסכם את תקופת החגים שעברנו?

לא, תן לנו קודם לגמור את הלימוד הזה. מה שכותבים לי אני חייב לקיים, אם יש לפניי משהו, אני מאוד מאוד קפדן לקרוא ולהסביר ולדייק. אני חושב שיותר טוב שסקירה על כל החגים תהיה נושא לסדנה, לדיון, אבל לא שאני אספר על זה. כי בזמן שאתם מדברים, אתם יותר נכללים זה מזה ואז יש מזה תועלת גדולה יותר.

קריין: כותרת "שמחת תורה". קטע מס' 4.

"מובא בשער הכוונות, שתורה נקרא זעיר אנפין, שבאם הוא משפיע למלכות, כלומר שמלכות כבר מוכשרת לקבל את השפע, לכן זעיר אנפין, שנקרא תורה, הוא שמח. וזה נקרא שמחת תורה. וזה אפשר לפרש על פי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לשמוח בזה, שיש שמחה לבורא מזה, שיכול להשפיע לתחתונים." 

(הרב"ש. 894. "שמחת תורה") 

כשהתורה, זעיר אנפין מתחיל להאיר למלכות, זה נקרא שהתורה מתגלה בתחתונים, בנשמות, בבני אדם, וזה נקרא "שמחת תורה". זאת אומרת, האור העליון ממלא את הכלים המתוקנים. הכול בעצם סביב פעולה אחת ומטרה אחת.

שאלה: איפה בחיבור שלנו בעשירייה, התכונה של זעיר אנפין, תכונת התורה - מאירה לנו?

אין לנו את זה. אנחנו מכינים לזה כלי. ואם הכלי יהיה מוכן, חיבור הדדי בינינו שכולנו רוצים להשפיע לכולם, כל אחד לאחרים, אז בצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שמשמחים את הבורא או נותנים שמחה לתורה, לאור העליון שיתלבש בתוך הכלי. כי זה הרצון שלו, כך הוא ברא את הכלים כדי למלא אותם ולשמח אותם.

שאלה: מהם הסימנים שהתורה מאירה למלכות?

כשאדם מרגיש שהוא מתחיל להשיג את הכוונות, מטרות, רצונות של הבורא בו, בתוכו, מתוך זה שמתחבר לאחרים ומתחיל לעבוד יחד איתם בלב אחד.

שאלה: האם עלינו לצאת מנקודת הנחה שהבורא מרוצה ושמח מאיתנו שאנחנו נמצאים בשמחה תורה, בעבודה הזאת?

כן. זה שאנחנו רוצים להתאסף, אפילו עדיין בצורה לא מתוקנת, לא סופית, זה לא חשוב, אבל כמו ילדים קטנים, ככל שהם גדלים, זה נותן שמחה להורים. ככה גם אנחנו. אנחנו רוצים מיום ליום להיות יותר מחוברים ולהתאסף ולהתחבר כדי להיות פעם מתאימים לאור העליון שיתגלה בנו, זה נותן שמחה לבורא. הוא שמח מאיתנו.

שאלה: הבורא מקבל שמחה מזה שאנחנו בונים את הכלי לקבלת המאור. איך אנחנו מקשרים את זה לשמחה שאנחנו מרגישים בינינו כרגע?

אתם עוד לא יכולים את זה להרגיש, מפני שהשמחה שלכם עדיין לא מתאימה לשמחה של הבורא, היא תתגלה לפי השתוות הצורה, אבל לאט לאט אתם תתקרבו לזה.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו לאט לאט נתחיל לראות בחברים שלנו, לא חברים אלא חלקים של הנשמה שלנו ואת זה אנחנו נרגיש ועל זה צריכים לשים לב. מה זה נקרא שאנחנו מרגישים את החברים כחלקי הנשמה שלנו, מה משתנה בדיוק בין הרגשת החברים?

אני לא יכול להסביר לך את זה. זו הרגשה פנימית שאנחנו עד כדי כך מקושרים, שאי אפשר להפריד, פנימית, בינינו. זה מה שאנחנו צריכים להרגיש. זה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד". ואז אתה תרגיש כמה כל אחד מתקרב או מתרחק, בצורה שאתה מרגיש אותו בפנים שהוא מתרחק או מתקרב. ואז אתה כל הזמן תדאג, איפה הוא, רואים אותו, לא רואים אותו, למה וכן ולא, זה החיבור. יש עוד דרגות ועניינים, אבל לפחות כך.

תלמיד: אמרת לשים יותר תשומת לב. על מה צריכים לשים תשומת לב? כי יש בינינו איזו תקשורת פנימית, אני מניח, של דאגה. איפה אפשר להוסיף עוד תשומת לב כדי להפוך לחיבור?

לשים תשומת לב שאנחנו משיגים את המטרה הסופית יחד בהתכללות הדדית הפנימית ביותר שאפשר לתאר.

שאלה: איך אפשר לעבור ממצב של הושענא רבה למצב של שמחת תורה?

זה קרוב אחד לשני. הושענא רבה שאנחנו מבקשים ומצפים לישועה. ולכן זה מביא לנו שמחה. אנחנו כל כך ציפינו להיות חופשיים מהאגו שלנו, לא מפני שאנחנו רצינו, אלא שזה לא נותן לנו להודות לבורא, להשפיע לו, להתעסק בהשפעה, להידמות לבורא. עכשיו אנחנו כן יכולים, הבורא עשה לנו את הושענא רבה.

שאלה: מדוע לאחר הרגשת השגת מדרגת חיבור חדשה בינינו, מגיע דווקא מצב חד כזה, שאם לא מוסיפים את הגרגיר הזה, הכל אובד?

ככה זה תמיד ברוחניות, שהפעולה האחרונה חותמת, מסכמת, עוטפת את כל מה שהיה לפניה, ולכן היא מבררת את סך כל הפעולה הכללית כאחת. הכול מורגש בסוף.

שאלה: אבל האם זה באמת בצורה כזו חדה, שאם לא מוסיפים אז הכול הולך לאיבוד?

לא הכול נאבד, אין דבר כזה ברוחניות שהכול נאבד, בסוף מרגישים את הכל. ועד אז צריכים להוסיף עוד ועוד בסבלנות, בשכנוע פנימי, והעיקר בקשר בין החברים כדי להחזיק זה את זה, ואז כולם מגיעים לסיכום.

שאלה: האם השמחה מגיעה מכך שאנחנו יכולים לתת את היגיעה?

אנחנו שמחים מכך שהבורא נותן לנו הזדמנות לראות שללא החיבור בינינו לא נוכל להתקרב למטרה, כי בחיבור בינינו נמצאת המטרה. ולכן ככל שאנחנו עוברים לאט לאט את הדרך, אנחנו רואים שרק על ידי החיבורים הפנימיים בינינו, בלי לשים לב לכל התופעות החיצוניות האלה שרוצות לקרר אותנו, כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: וזה נקרא שיש לנו כלי שמאפשר לנו לקבל בו את התורה?

כן, זה הכלי.

שאלה: הרגשת מדרגת החיבור הבאה הזו היא כל כך עדינה, איך אנחנו יכולים לפתח את העדינות הזאת, את ההרגשה הזאת, כי זה ממש מרגיש נסתר וחמקמק?

הכול נמצא עבורך אצל החברים, ואם אתה תתחיל לעבוד איתם, אתה תראה איזו מידת עדינות נמצאת כאן, ובאיזו מידה אתה צריך לפתוח ולסגור לסרוגין את הלב, ואז על ידי כל מיני פעולות אתה תתחיל לבנות מסך ואת היחס. אתה תראה את מידת העביות שלך, ואיפה היא, את כל אופני החיבור. הכל ממש לפניך.

שאלה: האם אלה הן אותן פעולות שאנחנו עושים כל הזמן? כי זה מרגיש כביכול שעושים פעולה אחת וזה נמצא באיזה מקום אחר?

אם אתה עושה פעולה כדי להיות מחובר יותר לחברים, הפעולה הזאת נכנסת לתלם. אבל רק בתנאי שאתה חושב על ידי זה להיות יותר סגור עם כולם.

שאלה: מה הכוונה להיות יותר סגור, כי אני יוצא מתוך קשר מסוים ורוצה להגיע לקשר אחר?

קשר יותר חזק, יותר כולל, שנכלל יותר מכל האופנים. שאתה רוצה להרגיש את החברים שלך בכל מיני צורות התקשרות שלהם זה עם זה, ואתה רוצה לכלול את כל ההתקשרויות האלה, ולהתכלל איתם.

שאלה: האם זה אמור להתבטא בחיסרון גדול יותר לקשר איתם?

ודאי, איך תתחיל כל פעולה בלי חיסרון?

שאלה: האם בסופו של מהלך החיבור, אני אמור להרגיש יותר השתוקקות להיות מחובר או להרגיש יותר מחובר?

גם וגם. אין שייכות זה לזה. זה כמו כשאתה אוכל נהנה מהאוכל הטוב ויחד עם זאת גדל לך חיסרון.

שאלה: מה הקשר של מנהג הוצאת ספר התורה מארון הקודש ליום שנקרא "שמחת תורה"?

זה מנהג. אנחנו לא לומדים כאן על מנהגים, העיקר בשבילנו זה מה לצורך הנשמה.

שאלה: האם התזמון של שמחת תורה עבור כל עשירייה הוא אישי, או שהוא קשור ללוח השנה?

אנחנו לא קשורים לזמנים, אנחנו קשורים למצבים רוחניים. אחרי שאנחנו מתקנים את הכלי, מגיע סוכות, אושפיזין, ואנחנו מקבלים אורות שמתקנים את הכלי שלנו. מחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, ואחר כך שמחת תורה כאשר כל האור הוא מתאסף, נכלל וממלא את כל הכלי שתיקנו.

שאלה: איך אנחנו מביעים את שמחת התורה בעשיריות שלנו ובקבוצה, האם מדובר רק בהרגשה פנימית, או האם צריך להביע את זה באופן חיצוני?

מדובר בהרגשה פנימית, כמו שהתורה נקראת חכמה פנימית, שאת הכול האדם מרגיש בתוכו, בתוך ליבו. בצורה חיצונית יש הרבה מנהגים, אבל זה בדרך כלל לעמךָ. אנחנו מדברים על המצבים הפנימיים שלנו, איך הרצון שלנו משתנה, ומוכן להתמלא עוד ועוד באור העליון.

שאלה: במדרגה החדשה הזאת של החיבור נראה כאילו הבורא נעלם, שמאחורי כל אחד עומד הבורא ורק החיבור נשאר. האם זה כך?

נכון.

שאלה: בקטע 4 נאמר שהבורא שמח להשפיע לתחתונים, מי התחתונים האלה?

אנחנו.

שאלה: מה זה תחתון?

אנחנו התחתונים. אנחנו רוצים לקבל מהבורא תיקון לכלים ואחר כך מילוי לכלים ובזה אנחנו מגיעים להשתוות, לדבקות בו.

שאלה: אמרת שצריך להגיע לקשר זה עם זה. אבל איך אפשר להגיע לחיבורים פנימיים, האם אנחנו לא עוסקים בינינו בחיבורים פנימיים?

כנראה שזה לא מספיק, כי אנחנו לא מרגישים בחיבורים בינינו איזה כוח מיוחד עליון שמחבר בינינו, שזה נקרא חיבור פנימי, ושבזה אנחנו מגלים מציאות חדשה, עליונה יותר, מציאות שנמצאת בתכונות השפעה הדדיות שבינינו, ושאנחנו מרגישים את עצמנו שנמצאים למעלה מהעולם הזה בהשפעה הדדית, באהבה הדדית

שאלה: אז מה בעצם חסר?

חסר היחס הנכון בינינו, שבמקום היחס הרגיל, יהיה יחס של השפעה הדדית.

שאלה: איך אפשר להגיע לאותם תנאים כדי להרגיש את הפנימיות שלנו, להגיע באמת לצורך הפנימי הזה?

לתפוס את המקום, את הרגע, ולדרוש מהבורא שיקשור בינינו בקשרי השפעה. ואנחנו נשים לב לכך שאנחנו רוצים להיות רק בהשפעה, כל אחד בקבוצה שלו, לא מחוץ לקבוצה, אלא כל אחד בקבוצה שלו ישים לב שהוא מתייחס רק בהשפעה באופן שווה לכל החברים, בתשומת לב, בחיבור, ושהוא רוצה שההרגשה הזאת תגדל ותתבהר כאור העליון שממלא את החלל ביניהם.

תלמיד: האם אתה מדבר רק על ביטול מול החבר?

כן, גם ביטול.

תלמיד: מה עוד?

וחיבור.

תלמיד: למה אתה מתכוון למושג הזה "חיבור"?

המושג חיבור הוא כשאני רוצה להיות מחובר עימו בלב ונפש, זאת אומרת במוח ולב ושאנחנו נרגיש את עצמנו כאחד.

קריין: קטע מס' 5.

"צריכים לזכור את הכלל הידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, אי אפשר להיות מילוי בלי חסרון. שאי אפשר להנות משום דבר, אם אין השתוקקות לזה. וההשתוקקות להדבר, זה נקרא, הכנה, שפירושו, צורך, והצורך להדבר קובע את ההשתוקקות, וגודל התענוג נמדד לפי גודל ההשתוקקות.

ובאמור יוצא, שקודם מתן תורה היה צריך להיות הכנה לקבלת התורה. אחרת אי אפשר להיות שמחת התורה. דהיינו, שהם היו צריכים להכין צורך לקבלת התורה, שהצורך מביא ההשתוקקות כנ"ל. ולפי ערך ההשתוקקות, באותו שיעור יכולים להנות מהתורה."

(הרב"ש. מאמר 18 "הכנה לקבלת התורה מהו - א'" 1987)

קריין: קטע מס' 6.

"בזמן שבאה לאדם הארה מלמעלה, אפילו בזמן שהאדם עדיין לא בא לבחינת טהרה - ומכל מקום אם האדם לוקח את ההארה הזו בכדי להגביה את עצמו משפלותו, ולהתקרב על ידי זה לבחינת השפעה, אזי נקרא שהשלא לשמה מביא לו לשמה. היינו שהולך על דרך התורה. וזה נקרא "מי ששמח במועדים" - שענין מועד היינו יום טוב, ובטח שאין לך יום טוב יותר גדול, מבזמן שמאירה לאדם איזו הארה מלמעלה, שמקרבתו לה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". רמ"ב. "מהו הענין לשמח העניים ביום טוב, בעבודה")

שאלה: ההארה הזאת מלמעלה שמפתחת אותנו ומביאה אותנו ללשמה היא צריכה להיות מורגשת על ידינו בעשירייה, על ידי איזו התעוררות?

זה מורגש על ידי מי שמעורר אותו. האור הזה מורגש על ידי שמושך אותו, מזמין אותו, מצפה לו, ולא בכל אחד, אבל על האחרים האור הזה מאיר בצורת אור מקיף, יותר רחוק אבל בכל זאת מקרב אותם. זאת אומרת, אם ישנם בעשירייה כמה אנשים שהם בפועל מושכים את המאור, אז האחרים מקבלים מזה תוספת אור מקיף.

תלמיד: מה הם האנשים בעשירייה שמושכים את האור, איך למשוך אותו?

הם רוצים להיות בהשפעה בפועל.

שאלה: אם כולנו שונים ואין שוויון בינינו אז איך אנחנו מתייחסים בצורה שווה אחד לשני? איך לראות את כל החברים בצורה שווה אם אנחנו באופן טבעי לא שווים?

אנחנו אף פעם לא נהיה שווים, כי להיות שווים זאת אומרת שלא יהיה אחד ושני ושלישי אלא יהיה רק אחד. אנחנו לא שווים לפי הרצונות שלנו, מכך אנחנו לא שווים בכוונות, בפעולות, בשום דבר אנחנו לא שווים, אין אחד דומה לאחר במשהו, למרות זאת אנחנו כולנו נמשכים למקור אחד, ונדמה לנו שהוא אחד, עד שמתחילים להשתוות עם הבורא, וכשאנחנו מגיעים למצב שהבורא מאיר לנו אז האור העליון שלו באמת מחבר אותנו ועושה מאיתנו אסיפה אחת. ואם זה לא היה הוא, אז לא היינו אף פעם מתקרבים ומרגישים את עצמנו שייכים לשורש אחד, לא הייתה לנו שום אפשרות בחיבור.

שאלה: אם אני פתאום באיזה אופן יכול למשוך אור, אם דרך החברים הבורא מראה לי את התכונות הבלתי מתוקנות שלי, אז אני רוצה שהאור הזה יפעל עליי, ולא על החברים. האם אני חושב בצורה נכונה ואיך לעשות את זה?

כן, אני רוצה שאור העליון שכל אחד מאיתנו בקבוצה מסוגל אפילו במקצת למשוך שהוא ישפיע על כולם ויקרב את כולם יחד, ואנחנו אז מגיעים לכלי אחד.

קריין: אנחנו בכותרת "השמחה מלימוד התורה". קטע מס' 7.

השמחה מלימוד התורה

"צריכים לתת תמיד תשומת לב בעת הלמוד, מה המטרה שלו מלמוד התורה, היינו מה הוא צריך לדרוש מהלמוד התורה. אז אומרים לו, שהוא צריך לבקש קודם על "כלים", היינו שיהיו לו כלים דהשפעה, המכונה "השתוות הצורה", שבזה מסתלק הצמצום וההסתר, שנעשה לגבי הנבראים. ובשיעור זה מתחיל להרגיש את הקדושה, ומתחיל להרגיש טעם בעבודת ה'. ואז הוא יכול להיות בשמחה, משום שקדושה מולידה שמחה, ששם מאיר האור דלהטיב לנבראיו."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

שאלה: אחרי כל כנס אתה אומר שהתקדמנו. אף פעם לא הייתה כזאת הרגשה של התקדמות. ואחרי החגים האלה יש הרגשה מאוד ברורה של התקדמות וזה מתבטא בשמחה עבור החברים, עבור הכלי העולמי והודיה לבורא ולך.

זה נכון, אני באמת מקבל כאלה מכתבים מכולם, מרבים.

שאלה: יש כלים דקבלה, אז מה הם כלים דהשפעה?

יפה שאלת. "כלים דהשפעה" אלה כלים שאין להם אפשרות לקבל על מנת להשפיע אלא רק להשפיע על מנת להשפיע, זה כלים של עביות שורש, א' וב'. "כלים דקבלה" הם כלים עבים יותר שיש להם רצון לקבל יותר גדול הם יכולים לקבל על מנת להשפיע אם הם מתוקנים, ואלה כלים של עביות ג' וד'.

תלמיד: אבל למה זה נקרא כלי, בדרך כלל אומרים כוח השפעה, יכולת להשפיע?

לא, זה כלי, הם מקבלים את האור בעל מנת להשפיע, הם דווקא הכלים.

שאלה: צריכה להיות דרישה לתורה, אם אין חיסרון בכל זאת מגיעה שמחה?

לא מגיעה שום שמחה, אם אין חיסרון לתורה, אז אין שמחת תורה, כי אין כלי איפה שהיא תתלבש ומהמילוי שלה תהיה מורגשת שמחה.

שאלה: תשומת הלב היא בעצם להיות תשומת לב לחברים?

דרך זה.

שאלה: בעל הסולם כתב אם אדם היה יודע מה היא תכונת ההשפעה לפני שהיו לו כלים לגילוי ההשפעה והוא היה מגלה מה זה הוא היה קוטע לעצמו את הרגלים ידיים את הכול, זאת אומרת חייבת להיות הכנה. איך להיות בהודיה על ההסתרה שהבורא נותן לנו שאנחנו באמת נהיה בהודיה, יחד עם זה להשתוקק לגילוי של הבורא? זאת אומרת מצד אחד לשמור על ההסתרה, אחר כך להשתוקק לגילוי שלו ועוד שמחה לצרף לכאן?

זה הכול מסתדר ומגיע לנו בהרגשה אחת, לכן זה נקרא "זיווג דהכאה". על כאלה דברים אנחנו תמיד מדברים, שיש כאילו שתי פעולות מנוגדות ביחד. נגיע לזה ותראה איך שזה מתרחש יפה זה בתוך זה.

תלמיד: אי אפשר להגיע לתוצאה ללא הרכב של שלושת הדברים האלה.

ברוחניות זה כן קורה.

תלמיד: אתה לא יכול קבל תורה כל עוד אתה לא מגיע לנחיצות הזו. גם אברהם קיבל הבטחה מהבורא.

נכון, "כי ביצחק יקרא לך זרע והעלהו לעולה"¹ את זה הכול לומדים אבל לא מבינים עד שזה מתלבש בכלי אחד. נחכה עוד קצת ותרגיש.

שאלה: איך נתפוס עכשיו את ההארה ולא ניתן להזדמנות לחלוף?

זה כבר הכול תלוי בחברים, אדם אחד לא יכול להחזיק. אם יהיו סביבו חברים וכולם מחזיקים זה כמו במערכת הערבות, שאנחנו נמצאים בסירה וכולנו דואגים להפליג ללא בעיות.

שאלה: כשאני מקבל מהבורא ובזה אני נותן לו נחת רוח.

קריין: קטע מס' 8.

"אם יש לו רצון להרבות במעשים טובים ובלימוד התורה ואינו יכול, אל להצטער על זה אלא להיות בשמחה בזמן עבודת הימין. וכמה שהוא יכול לעשות יהא שמח בחלקו, ויתן שבח והודיה לשמו על מה שניתן לו שרות קט לשמש את המלך, אפילו רגע ביום או אפילו רגע ביומים, יהיה דבר זה אצלו כמוצא שלל רב.

ואפילו שהוא מעשה כפשוטו, היינו בלי חיות, מכל מקום הוא צריך להשתדל להיות בשמחה, ויקבל חיות מזה שניתן לו לשמש את המלך. ובצורה כזאת, היינו על דרך השלימות, הוא צריך בזמן הלימוד. וזה נקרא בחינת תורה שהיא ימין, כמו שכתוב "מימינו אש-דת". ועל כל הזדמנות הוא מחויב לתת שבח לה'."

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור לחברים להרגיש שאנחנו נמצאים בהתעוררות, כי פעמים רבות אנחנו מרגישים שלכאורה אנחנו נמצאים בירידה?

אנחנו לא יודעים לתת ציון נכון למצבים שלנו. אלא לאט לאט ככל שאנחנו מתחילים לרכוש את היחס שלנו להשפעה, בהתאם לזה אנחנו יכולים לתת ציון נכון למצבים שלנו. אבל עד שלא עוברים אפילו במקצת למערכת ההשפעה, אין לנו שום אפשרות למדוד את עצמנו נכון.

שאלה: באיזו דרגה או באיזה מצב, המערכת מאפשרת לאדם לעשות פעולות פרקטיות בפועל ולהיות שותף בעבודת ה'?

אם אני מתחבר לחברים, רוצה להיות יותר קרוב אליהם ולעשות איתם כל מה שאני רק מתאר לעצמי שצריכים לעשות ברוחניות, אז אני בזה נמצא בדרך הנכונה - הכול מתברר ומתממש בחיבור בינינו. וכמה שאנחנו נגד זה, כמה שאנחנו לא רוצים, אבל העיקר זה דווקא החיבור בינינו.

אני זוכר את עצמי, איך התנגדתי לזה ורק אחר כך כשהסכמתי, מאז אני מתחיל לראות במשהו את העולם בצורה רוחנית.

קריין: קטע מס' 9.

"הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש גם כן בחינת קליפה. ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". לכן, כשמגיע לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שיתגלה לו דעת התורה."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ח. "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים")

שאלה: כל שאלה וכל השתתפות בשיעור, צריכים להביא למשהו טוב לקבוצה. מה אני צריך לעשות כדי שזה יהיה מועיל?

צריכים לתת דוגמה טובה לחברים, בזה שאתה רוצה להשתדל להצטרף לקבוצה כל פעם יותר ויותר. ובהתקשרות שלך עם הקבוצה אתה מחזק אותם וכולל אותם, מחבק אותם, נותן להם ביטחון ושירות - וכך קורה תמיד בינך לבין הקבוצה. כלפי קבוצה אנחנו יכולים לעשות את כל הפעולות הרוחניות שבעולם הזה.

בעצם, אין לך כלום חוץ מהקבוצה.

שאלה: מה זה אומר לעיין בדברי תורה?

נגיד זה מה שכותב הרב"ש במאמרים שלו, שאנחנו רוצים להבין אותם ולממש אותם בקשר בינינו.

שאלה: הוא כותב, ש"צריכים לדעת, שיש גם כן בחינת קליפה." איזה קליפה בקדושה?

למדנו כבר מאמרים כאלה. כי "קליפה שומרת על הכלי", ואין האחד ללא השני. ודווקא ההפך, אם אתה רוצה להגיע לקדושה, אתה צריך לעבור את הקליפה ורק בצורה כזאת אתה מגלה את הקדושה ויכול להבדיל בינה לבין הקליפה ולהשתמש בה נכון.

תלמיד: אפשר לומר שגם בעשירייה יכולה להתגלות קליפה? מה זאת הקליפה במערכת היחסים בתוך העשירייה?

האגו שלנו. הקליפה שלנו זה בעצם האגו שלנו.

תלמיד: ומה אנחנו צריכים לעשות עם אותה קליפה בעבודה?

לדעת איך לעבוד איתה שהיא תשמור עלינו, כי הקליפה שומרת על הפרי. אני מתייחס נכון גם לקדושה וגם לקליפה, ואני לא זורק את הקליפה, אלא אני על ידה מברר מה זה נקרא "אמת" ומה זה שקר, מהי השפעה ומה זו קבלה, אהבה ושנאה - לכן יש לי צורך בה. הבורא לא ברא בטבע סתם משהו - וכל דבר נמצא בתוך הקליפה.

תלמיד: זאת אומרת שלא צריך לבטל את הקליפה, ולהשאיר אותה?

להשאיר אותה במידה שאתה צריך אותה כדי לגדול הלאה. תתאר לעצמך שאתה מקלף את הקליפה מהפרי שעוד לא גדל.

שאלה: זה בוסר.

זה בוסר.

שאלה: יש מעשים קדושים, מהם מעשים כאלו?

מעשים קדושים הם מכוונים לחיבור, להשפעה, מכוונים לקראת מטרת הבריאה. קדוש זה נקרא השפעה.

תלמיד: הבנתי מהקטע, שאפשר לברר את זה רק בדעת של קדושה?

בסופו של דבר, כן. אבל אפילו לפני שאנחנו נכנסים לדעת של קדושה, אנחנו יכולים איכשהו לברר את זה מפני שיש הארה מיוחדת שעוזרת לנו להתקרב, אפילו אם אנחנו עוד לא נמצאים בכלים כאלו.

שאלה: אנחנו לומדים שבעל הסולם היה שמח מגילוי הרשעים שבו ואנחנו גם צריכים להיות שמחים מקבלת התורה. מה ההבדל בין השמחות האלו?

אלה שתי צורות שמחה שונות. באחת אני שמח כי אני מגלה את הדברים הרעים שבי, עוד לפני שתקנתי אותם, והצורה הנוספת שאני כבר מגלה את הדברים הקדושים שבי, שאני רוצה לשמור עליהם ולהשאיר אותם. כך אנחנו נמצאים בהבדל בין טוב לרע. וכשאדם מגיע לתיקונים, אז יש לו הרבה טוב וכנגד זה הרבה רע.

תלמיד: ולמה יש רגעים בעשירייה שאנחנו מתגברים ומתחברים ופתאום יש שמחה וכשאנחנו מגלים את הרשעים אז לא שמחים בזה?

חבל שאתם עדיין לא יכולים לשמוח בזה. כי את כל הרע גם ברא הבורא. ואם אתה מגלה את הרע, זה גם כמו שבעל הסולם כותב באיגרת, שזה גרם לקדושת היום.

זה שאתה מגלה את הרע, זה כי האור העליון משפיע עליך והוא מגלה לך שיש בך רע ואתה צריך לכן לשמוח שהגילוי מגיע מלמעלה. ואז, כמו שהוא כותב "שים עיניך אליהם ויהיו גל של עצמות".²

שאלה: קראנו שאפילו אם אין לו חיות בלימוד התורה, עדיין הוא צריך להיות בשמחה. ממה אתה שמח כשאין לך חיות?

אם אני מקבל את זה בדרך, כבירור, זה עוזר לי להבין את עצמי, איפה אני נמצא, עוד יותר ברור לי איפה אני כלפי הבורא, אז אני שמח, אפילו מגילוי הדברים הרעים. כי בכל זאת, הבירור הזה הוא בירור לטובה.

כתוב שאין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא. אנחנו קודם מגלים את החטאים ומהחטאים מגיעים לטוב. אז אם אני מגלה חטא, סימן שעכשיו בדרך, במאמץ, אני מגיע לתיקון שלו. ורק בצורה כזאת אנחנו מגיעים מרע לטוב, משבירה לתיקון.

תלמיד: רב"ש גם כותב על השלל הרב שמקבלים מהתורה, ".. אפילו רגע ביום או אפילו רגע ביומים, יהיה דבר זה אצלו כמוצא שלל רב..". מה זה השלל הזה?

זה אוסף של כוחות, מצבים, מחשבות שמתגלים ועוזרים לך להתקדם אל מטרת הבריאה. זה עוזר לי, אני נמצא בשמחה מזה שאני מתקדם. אני צריך להגיע למצב שכל רגע ורגע בעצם אני נמצא בשמחה. למה? כי בכל רגע אני מתקדם, או בגילוי הרע, או בגילוי הטוב. אבל תמיד נמצא בתהליך.

תלמיד: מתואר בקטע שאתה רוצה, אבל אתה לא יכול להשקיע, ועדיין אתה צריך לשמוח מזה שקיבלת אפילו איזה רגע אחד ביום להיות קשור לעבודה.

כי אתה מעריך מה שהבורא עושה לך, אפילו רגע אחד ביום, שמתקשר אליך, שמעורר אותך, שאתה מרגיש שהוא פונה אליך, אז כבר אתה צריך להיות בשמחה ובהודיה.

תלמיד: והאם יש ביכולת האדם להרחיב את הרגעים שבהם הבורא מחזיר אותו?

כן. ההרחבה הזאת מגיעה על ידי חיבור עם החברים ועל ידי זה שהוא נותן עוד ועוד הודיה ושמח כלפי הבורא שעשה לו את זה. הכול תלוי בכמה שאנחנו מכבדים את יחס הבורא אלינו.

שאלה: מהם החוקים של צד ימין? למה אין מצד שמאל?

אלה שאלות גדולות, נלמד אותן בהמשך. אולי אפילו ב"בית שער הכוונות". אלו דינים שמתגלים גם מצד ימין וגם מקו שמאל. והדינים האלה שומרים עלינו בעצם, כדי שאנחנו לא נברח מהדרך. אנחנו מתקרבים לימין, חוזרים לאמצע. מתקרבים לשמאל, חוזרים לאמצע. כי אחרת זאת קליפה. יש קליפת ימין ויש קליפת שמאל.

תלמיד: מה זה בורא?

אם אדם חושב שיש עוד כוח עליון חוץ מהבורא, חוץ מכוח הטוב, כוח הרע, או חוץ מכוח הרע כוח הטוב, ושזה לא בנושא אחד, זה נקרא ש"יש לו הרבה אלוקים". שהוא משתחווה להרבה צורות של אלוהים. וזו בעצם העברה הגדולה ביותר.

שאלה: יש הרגשה שאנחנו מתקרבים לחיבור של שני דברים הפוכים. בקטע 9 כתוב שהסימן של קדושה זה כשיש דעת. על איזה דעת מדובר? מה זה דעת?

מה שמתגלה בכלי הרוחני בשילוב בין חכמה וחסדים, נקרא "דעת". זה הכוח העליון שכך מתגלה באדם.

תלמיד: זה קשור לקו אמצעי?

כן.

תלמיד: יש אצלי בלבול גדול בין קו ימין וקו שמאל. בתמונה הקלסית אהרון, ספירת הוד היה תמיד בצד שמאל. ועכשיו אנחנו למדנו שאהרון זה קו ימין, אז משה זה קו ימין או קו אמצעי?

לא, ככה אי אפשר ללמוד. אני מצטער. בעצם כל העמודים הגדולים אמנם שייכים לימין שמאל ואמצע, אבל אי אפשר ככה ללמוד. נלמד אותם במסגרת אחרת כשיהיה לנו טקסט יותר שלם.

קריין: קטע מס' 10.

"אם האדם, בזמן שמקבל את התענוג מה', הוא משתדל לשמח את המלך, בזה שהוא מקבל בעל מנת להשפיע להקב"ה, והשמחה שלו היא מזה, שמשתדל לכוון בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, היות שע"י זה הוא משיג כלי דהשפעה, ועם הכלי הזה הוא משמח את הבורא, מסיבת היות שמטרת הבריאה היא להטיב.

ומזה יש שמחה לה', שעכשיו ה' יכול לתת טוב ועונג להאדם, מסיבת שהאדם מוכשר עכשיו לקבל בעל מנת להשפיע, ואז יקוים מה שכתוב "ישמח ה' במעשיו", שפירושו, במעשה הבריאה, שרצונו להטיב לנבראיו." 

(הרב"ש. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)

כן, זו סעודת חתן. אנחנו מכינים הכול לקראת בוא הבורא, והוא מגיע אחרי שגמרנו את כל ההכנות, להכין את הכוונה הנכונה להכנה שלנו, ואז כשהוא מגיע ומתלבש, זה נקרא "ישמח הבורא במעשיו".

שאלה: אתה אומר לא לזרוק את הקליפה, להעריך אותה. מה זה אומר להשליך אותה, או לא להשליך אותה?

הקליפה שומרת על הפרי, כמו שאנחנו רואים. אם אתה מקלף את הקליפה, וזורק אותה, זאת אומרת לא משתמש בה, אז מה שנשאר מהפרי אם אתה לא משתמש בו, מיד נרקב ומתקלקל. אנחנו צריכים להבין שזה כתוצאה מכוחות עליונים, שאם לא משתמשים בעל מנת להשפיע, אז אסור לנו להגיע לשום שינוי בטבע. כל שינוי יכול להיות רק לעל מנת להשפיע ואם לא, אנחנו מקלקלים את הדברים, זה גם מה שאנחנו רואים בחיים שלנו, בעצמנו, בעולם שלנו.

ולעניינינו, התיקון שלנו צריך להיות תיקון הדרגתי, ואנחנו יכולים להתקדם ולהתקיים בעולם שלנו רק אם אנחנו משלימים את הטבע ולא הורסים אותו. זאת אומרת במידה שאנחנו מתחברים, מותר לנו לעשות תיקונים, כי התיקונים שנעשה יהיו מתוך החיבור בינינו. ואם אנחנו עושים כל מיני פעולות בעולם, לא מתוך החיבור בינינו, זה יתגלה במוקדם או במאוחר כדברים מזיקים. בינתיים זה מה שאנחנו יכולים לקבל מזה.

שאלה: איך לעשות מה שכותב רב"ש הרי הקבוצה, הרצונות שלי לא רוצים את זה?

לא הקבוצה, אתה. הרצונות שלך לא רוצים. מה הם לא רוצים? הם לא רוצים ליהנות מהשפעה, הם רוצים ליהנות מקבלה, כי הם מבינים את זה בצורה ישירה, פשוטה וטבעית. וליהנות מהשפעה אין אצלם, הם צריכים לעשות תיקונים כדי ליהנות מהשפעה. איך הם יכולים ליהנות מהשפעה? בזה שמעלים את חשיבות ההשפעה, אז אתה תוכל ליהנות מהשפעה הרבה יותר ממה שאתה נהנה מקבלה.

כל מעשה השפעה יביא לך פי תר"ך פעמים יותר תענוג מאשר מעשה קבלה. רק תתאר לעצמך כמה עוצמה יש במעשה השפעה אם תבצע אותו לעומת מעשה הקבלה, כי האור העליון מוסיף לזה. אבל אנחנו לא יכולים לשכנע את עצמנו לעשות כך.

תלמיד: איך אני יכול לשנות את זה?

עכשיו בטח לא תוכל לעשות את זה, כי אם תתחיל לעשות את זה, זה יהיה מפני ששמעת שיש שם תענוג יותר גדול.

שאלה: איך אדם בזמן שהוא מקבל את התענוג מהבורא, באמת יכול לכוון אותו שיהיה בעל מנת להשפיע?

על ידי זה שהוא מעביר את זה דרך הקבוצה, דרך החברים.

תלמיד: ואז מה צריכה להיות התוצאה מבחינת התענוג, הוא צריך להמשיך להרגיש תענוג?

הוא צריך להמשיך להרגיש תענוג, אבל תענוג לגמרי אחר, מסיבה אחרת, בסגנון אחר, זה תענוג מהשפעה. או שאתה מקבל ממישהו מתנה, או שאתה נותן למישהו מתנה, אלה תענוגים שונים.

תלמיד: הוא משתדל לשמח את הבורא, משתדל לכוון בעל מנת להשפיע. משתדל ומשתדל אבל מה הבדיקה, מה התוצאה שהוא באמת עושה את זה?

התענוג שהוא מקבל מזה.

תלמיד: אז אדרבה אם הוא מקבל מזה תענוג, איך הוא בכלל יכול לבדוק את זה?

כי הוא מקבל תענוג בכלים דהשפעה.

תלמיד: כלומר?

הוא הגיע למצב שקיבל מלמעלה אור עליון על התפילה שלו, והאור העליון ייצב בו כלים דהשפעה.

תלמיד: מי נהנה מהתענוג הזה שהוא מקבל עכשיו?

גם האדם, וגם הבורא.

תלמיד: והחברים מה איתם?

ודאי.

תלמיד: אבל יש לאדם דרך לדעת שהחברים מקבלים תועלת מהעבודה שלו?

אם הם מחוברים, אם יש ביניהם כלים משותפים, אז כן

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמח את הבורא בכלים דהשפעה, זה רק בפעולת הפצה?

בזה שאנחנו משפיעים אליו, וגם בפעולות ההפצה, גם בזה וגם בזה.

תלמיד: האם הבורא שולח לנו הוראות על מנת שאנחנו נעשה פעולות כאלה, מגיע אלינו מסר מלמעלה?

כן.

שאלה: מה זאת אמרת לשמח את הבורא אם הוא לא קיים בעצם?

הוא לא קיים? אין דבר כזה שהוא לא קיים. אנחנו מדברים על הבורא, שהוא לא קיים בצורה שאנחנו מדמיינים אותו. אבל הכוח העליון הוא היחידי שקיים, ודווקא אנחנו לא קיימים.

שאלה: בציטוט 4 כתוב "האדם צריך לשמוח בזה שיש שמחה לבורא מזה שיכול להשפיע לתחתונים". מה היא נקודת החיבור הזו בין האדם לבורא כאשר האדם יכול להרגיש שיש לבורא שמחה?

כשהם משפיעים בצורה הדדית, הבורא לנברא, והנברא לבורא.

שאלה: לגבי קטע 9 מה חשוב יותר בעבודה רוחנית, תחושת השמחה מהחיבור, או הרצון לחיבור?

מה יותר חשוב, תחושת השמחה מהחיבור או רצון לחיבור? התחושה יותר חשובה, ההרגשה יותר חשובה.

שאלה: האם ניתן לומר שככל שנרצה לבטל את עצמנו לפני הקבוצה כך יש לנו יותר הזדמנות לשמח את הבורא?

כן.

שאלה: האם קבלת האור בכלי מתבטאת במודעות לליקויים של האדם, כלומר האם האדם ירגיש?

כן.

שאלה: כיצד עלינו להכין את עצמנו בעשירייה לקבלת התורה?

רק בחיבור, אין כאן לענות משהו אחר.

שאלה: מה עושים כשהאור מהבורא מורגש כמכריע? איך אנחנו לוקחים את ההרגשה הזו ונותנים לעשירייה?

על ידי חיבור בינינו כך זה נעשה, אין כאן להיות חכמים מדי.

שאלה: האם עלינו להשתוקק לחיסרון לבורא או שעלינו להשתוקק לגילוי הבורא? במה בדיוק עלינו להתמקד?

בחיסרון לבורא.

שאלה: לרוב אנחנו לומדים שעלינו לתת יגיעה, וגילוי הבורא יגיע כשיגיע. איך נקבע בסוכות שהבורא יתגלה בדיוק ביום השמיני בלי שום שהייה? מה אפשר ללמוד מזה?

אנחנו צריכים ללמוד מפעולות הבורא שאין דבר גדול יותר מחיבור בינינו, ושכל הרצון של הבורא הוא שהנבראים יתקרבו אליו, וזה קורה לפי חוק השתוות הצורה.

שאלה: אני מבינה שבכל החגים אנחנו מציינים את ההתקרבות בינינו ולבורא וכל פעם בדרגות חדשות וגבוהות יותר. אמרת שהשמחה שלנו היא עדיין לא כמו שמחת הבורא. האם אנחנו בכל זאת בשורש וענף שמחים היום? ואם כן, מהי השמחה שאנחנו נמצאים בה כעת במצבנו?

אנחנו נמצאים בשמחה מכך שיש לנו הארה קטנה שמחברת אותנו לגמר תיקון, יש לנו הארה קטנה שמחברת את כולנו יחד לכלי אחד. בכלי הזה יש ההארה מהבורא, זה לא אור אלא בינתיים ההארה אבל היא בכל זאת ישנה. זה מחזיק אותנו קצת יותר למעלה מהעולם הזה, מהחיים האלו, ולכן אנחנו שמחים ומרגישים שיש לנו עתיד.

שאלה: איך מקובלים מבטאים את השמחה שלהם כלפי חוץ? כי נראה שזה שונה ממה שאנחנו מרגישים ומכירים בעולם הזה.

מקובלים לא מבטאים את השמחה שלהם כלפי חוץ, אין להם שום צורך בזה. אלא הם עושים הפצה ככל האפשר ובזהירות כדי לא לקלקל את האנשים. כמו שאנחנו לא נותנים לילד שהוא בן שנה אוכל שמתאים לילד בן חמש, או לא מלמדים אותו דבר שהוא לא יכול לתפוס בשכל וברגש שלו, אלא כל דבר בזמנו.

שאלה: איך לשמור על השמחה בצורה תמידית בעבודה?

על ידי חיבור בין החברים. כשכל אחד ואחד מתפעל ומגלה את זה לאחרים, אז כולנו בשמחה.

שאלה: מה הכוונה שנרגיש עד כמה כל אחד מתקרב או מתרחק בצורה שנרגיש את החברות מבפנים?

אנחנו צריכים כל הזמן להיות קרובים ככל האפשר, עם זאת נגלה כמה אנחנו עוד רחוקים. כי תמיד מתגלה דבר והיפוכו.

שאלה: מה זה להרגיש את עצמנו כאחד? האם זה להרגיש את התכונות של החברות בתוכי?

כן. אנחנו תמיד מרגישים בתוכנו, זאת אומרת מהתכללות הפרצופים, הספירות, התכונות. אם אני מרגיש מישהו, אני לא מרגיש אותו, אני מרגיש את ההשפעה שלו עליי, עד כמה הפרצוף שלו משפיע ונכלל בי, זה מה שאני מרגיש, זה נקרא חבר. לכן ככל שאנחנו נכללים יותר ויותר זה מזה, כך אנחנו נעשים קרובים יותר, נכללים, עד שמגיעים לכלי אחד.

שאלה: לא כל כך ברור מה זו ההתעוררות מלמטה אם אין עוד מלבדו, כי גם ההתעוררות הזאת אמורה להיות ברשותו המיוחדת, סוג של הארה, אז איפה אנחנו נמצאים?

כולנו נמצאים בדרך לתיקונים.

(סוף השיעור)

---

1. "ויאמר אלהים אל-אברהם, אל-ירע בעיניך על-הנער ועל-אמתך--כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקלה: כי ביצחק, יקרא לך זרע." (בראשית, כ"א, י"ב)↩

2. ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה צח↩