שיעור הקבלה היומי13 de dic. de 2024(בוקר)
שיעור בוקר 13.12.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 52, מאמר "סוד העיבור - לידה"
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 52. "סוד העיבור - לידה",
ג. מהו נשמה
חוק ההתפתחות ע"פ חכמת הקבלה
"אי אפשר להתבונן בשום דבר, בטרם שרואים את הדבר מתחילתו עד סופו. ומתוך שהאדם אינו מרגיש שום דבר, אלא מתוך עצמו, (ע"ד שחכמי הראיה, מצאו שאין הצבעים שוים בכל העינים, אלא רק הסכמה יש כאן) על-כן הוא מחוייב, להכיר את עצמו מתחילה עד סוף. דהיינו, עכ"פ מזמן עיבורו עד היותו לאיש. וכיון שאינו כן, כי האדם מתחיל להכיר את עצמו, רק בהיותו איש שלם. לפיכך, נעדר ממנו היכולת להתבונן בעצמו."
זאת אומרת שאנחנו לא יכולים להכיר את עצמנו, אלא במידה ואנחנו מתפתחים, אז עד גבול התפתחותנו אנחנו יכולים להכיר את עצמנו, מהותנו, ועד כאן השכלתנו.
תלמיד: מה זה אומר להיות "איש שלם" ברוחניות, מהו "איש שלם"?
עם מה שהבורא יצר בו הוא עושה את עצמו דומה לבורא.
תלמיד: כאשר אנחנו כבר באמת בהשתוות הצורה והתכונות שלנו הן כביכול כמו של הבורא, שכך אנחנו מתייחסים לחברים ולסביבה שלנו, על זה נאמר "איש שלם"?
כן
תלמיד: גם אם אדם היה רואה את עצמו מתחילתו עד סופו, זה עדיין לא שלמות כי צריך להיות כלול מאחרים ואז לראות שלמות, אז מה זה בעצם?
זה כולל, ודאי.
תלמיד: האם לפי מה שבעל הסולם כותב כאן, יש מציאות אובייקטיבית?
תלוי איך מגדירים את זה, אבל ודאי שמציאות אובייקטיבית לא קיימת בינתיים.
תלמיד: אז כלפי מה האדם מתפתח? לאן מגיעה ההתפתחות שלו?
עד כמה ש"הטבע", שבגימטריה זה "א-להים" מפתחים אותו.
תלמיד: אז הוא מתפתח כלפי הטבע?
כן. כלפי הכוח שמחייב אותו.
תלמיד: וכל זמן שאדם מתפתח והוא מכיר חלק מסוים בעצמו, האם יש לו יכולת להגיד מה הוא לא מכיר?
לא.
תלמיד: רק את עצמו, עד הגבול שלו?
כן, ודאי.
תלמיד: מהי אותה הסכמה שהוא מדבר עליה, שהיא התנאי להתפתחות שלנו? האם זו החלטה שבכל פעם אני מסכים ורוצה באמת לאפשר לבורא לתת לי את כל מה שצריך?
הוא לא כותב על זה כאן. בינתיים הוא לא כותב על יחס האדם לבורא.
תלמיד: הוא אומר שכל פעם צריכה להיות החלטה "אלא רק הסכמה יש כאן על-כן הוא מחוייב, להכיר את עצמו מתחילה עד סוף." אז מהי ההחלטה שהוא מדבר עליה כאן?
שרוצה להכיר את עצמו בכל מה שהוא.
תלמיד: במה מתבטאת ההסכמה בדרך שלנו? האם זה במאמצים שלנו להתעלות מעל לכל הקשיים שלנו?
שיש כוח עליון ואני חייב להתקרב אליו כל פעם, וכך אני מגדל את עצמי.
תלמיד: להתקרב אליו זה אומר להתקרב לעשירייה שלי, לחברים שלי?
יכול להיות שזו הדרך.
תלמיד: כתוב "נעדר ממנו היכולת להתבונן בעצמו", מה זה נקרא להתבונן בעצמו?
"להתבונן בעצמו" אנחנו עוד נראה למה הוא מתכוון.
תלמיד: העבודה של האדם היא לתקן, לעשות תיקונים.
כן.
תלמיד: איך אדם יכול לתקן אם הוא לא יודע מה לתקן?
כנראה שיש לו דרכים להכיר מה חסר לו כדי להיות שלם.
תלמיד: מתוך מה הוא יודע את זה?
מתוך ההתפתחות.
תלמיד: ובמה תלויה ההתפתחות?
בכוח שמפתח אותו.
תלמיד: האם הכוח שמפתח אותו מביא אותו להבין מה הוא צריך לתקן?
כן
אין לך אדם שמכיר את עצמו
"טעם שני הוא, כי להכיר איזה דבר, צריכים בעיקר להתבונן לתכונות הרעות שבדבר, ומתוך שאין האדם יכול לראות נגעי עצמו, (ובאותו שיעור שמושאל לו ממה שרואה באחרים, הוא רואה ג"כ באספקלריה שאינה מאירה) מטעם, כי כל רע המחוייב לבוא לכלל קבלה לאדם, הרי מגיע לו בעונג, שאם לא כן, לא היה מקבלו. וחוק הוא שכל דבר שיש בו תענוג, אין האדם מחשיב אותו לרע, זולת על-ידי נסיונות רבות המתפתחים בהם, ולזה צריכים ימים ושנים, וגם זכרון והקש והתבוננות, אשר לא כל אדם מסוגל לזה. לפיכך אין לך אדם שיהיה מכיר את עצמו.
אולם המקובלים בעלי השגה הרי הם משיגים דבר שלם. כלומר, זוכים להשיג כל אותם המדרגות שישנם במציאות לבוא להשגת האדם, ואז נקרא, שהשיגו דבר שלם, ודבר שלם הזה, מכונה בשם, נשמה."
תלמיד: כתוב "טעם שני הוא, כי להכיר איזה דבר, צריכים בעיקר להתבונן לתכונות הרעות שבדבר". האם מהתכונות הטובות שבדבר, לא ניתן להכיר את הדבר?
לא, כי על ידי שמגלים את התכונות הרעות אז אדם יודע איך להגדיר את עצמו, איך לעמוד מול הבורא, מול הטבע. ולכן זה החשוב.
תלמיד: איך אני יכול ללמוד מהרע שמתגלה לי בעצמי על הקשר שלי עם הבורא או על היחס שלי לבורא?
דווקא מזה אתה יכול לראות, מתוך זה שאתה מודה עד כמה אתה הפוך מהבורא.
תלמיד: אני מבין שרק מקובל שעובר את כל המדרגות ומגיע להשגה יכול להתבונן בתוך עצמו וזה מגיע מתוך השגת הכרת הרע המלאה שבתוכו. האם אנשים רגילים כמונו, שהולכים בדרך ולא מצליחים להשיג את כל הרע, אבל בכל זאת על ידי המאמצים שלנו ממדרגה למדרגה אנחנו כן משיגים במקצת את הרע, יכולים אולי כביכול לראות מרחוק את הנשמה? האם יכולים לקבל ממנה הארה?
אנחנו יכולים לעשות את כל מה שכתוב בספר ולהשיג כל מה שכתוב בספר.
תלמיד: האם אנחנו יכולים לעשות שימוש ב"הכרת הרע" בדרך שלנו?
כן. כאשר מגיע אלינו סוג של 'רע', אנחנו מכירים עד כמה זה רע ולמה אנחנו מרגישים את הרע, ולמה הרע הזה בא במקום שנרגיש את עצמנו בטוב, ומה ההבדל בין טוב לרע בחושים שלנו, בתפיסה שלנו.
תלמיד: אז הכרת הרע בכל אופן זה מכשיר להתקדמות.
כן. ודאי.
תלמיד: אנחנו מדברים על הכרת הרע וקוראים על כך שהטבע שלנו רע, אבל הבעיה במה שבעל הסולם כותב פה, שאנחנו מרגישים עם הרע הזה תענוג. זאת אומרת שבהגיון אני מבין שאני רע, אבל בגלל שיש לי תענוג מכך שאני רע, אני לא מצליח להתנתק מהרע הזה.
גם יכול להיות, כן.
תלמיד: אז מה יכול לנתק אותנו? מה יכול להביא אותנו להרגשה קשה מאוד שזה רע והוא מזיק, והוא לא רק תענוג?
כאן השאלה היא האם אנחנו יכולים להגיע למצב שהוא לא לכאן ולא לכאן. זאת אומרת שאין בטבע רע ואין טוב, ואנחנו מתחילים מאיזו נקודה אמצעית כביכול.
תלמיד: אתה אומר שיש סוג של מדרגה כזאת?
לא נראה לנו אבל יכול להיות שדבר כזה קיים.
תלמיד: זאת אומרת שהמהפך הוא כביכול לא מיידי באופן שפתאום אני סובל מהטבע שלי, אלא צריך להגיע לתחנה הזאת ששם זה לא לכאן ולא לכאן כמו שאתה אומר, והשלב הבא זה שאני מתחיל לסבול מזה שאני רע ומתנתק ממנו.
כן.
תלמיד: בעל הסולם כותב "צריכים בעיקר להתבונן בתכונות הרעשות שבדבר שמתוך שאין האדם יכול לראות נגעי עצמו". אם אני לא רואה את הנגעים שלי, אז איך אני אתקן אותם אם כולי באהבה עצמית?
אתה צריך לשנות את היחס שלך לטבע, כדי להסתכל על הטבע, על מה שסובב אותך בצורה נכונה.
תלמיד: הטבע מבחינתי זה העשירייה, זה המקום שבו אני עובד. איפה בא לידי ביטוי אותו רע שנמצא אצלי, איך אני יכול לגלות אותו בעשירייה?
האדם רואה את מצבו כלפי העשירייה, שבאמת יכולה להחליף לו את כל העולם, עד כמה הוא אגואיסט, עד כמה הוא רע, עד כמה הוא מתחשב רק בעצמו.
תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שעשירייה זה לא פרצופים, זו מערכת, וכל רגש שלילי, ביקורת שאני מרגיש כלפי החברים, זו בעצם השתקפות של משהו בתוכי שאני צריך לעבוד עליו. האם לראות את זה כך?
כן.
תלמיד: אחרי שראיתי בי תכונה מסוימת שמשתקפת אצל חבר, איך אני עושה את תהליך התיקון של אותו הרע?
אתה צריך להמשיך הלאה, לברר מה אתה צריך לעשות בדמות שלך שבך, כלפי דמות החבר שבך, כדי להגיע עימו לאחדות.
תלמיד: נניח יש לי תכונה של שליטה, ואני מזהה בחבר שהוא רוצה לשלוט. הרצון הזה הוא בי, האם קודם כל אני צריך להכיר בזה? יכול להיות שזו תכונה טובה, יכול להיות שהיא לא מנוצלת למשהו לא טוב. איך אני עובד עם זה? ראיתי אצל חבר מסוים את התכונה הזאת שהשתקפה אצלי, איזו עבודה אני אמור לעשות ואיך?
אתה צריך להתייחס אליה כמו שהיית מתייחס לתכונה הזו בחבר.
תלמיד: האם אני צריך לעבוד גם כלפי החבר בתכונה הזאת ואז זה גם מתקן אותי? אני צריך לראות אותו באור אחר, להתקרב אליו, לראות את זה כמשהו חיובי, ואם אני אצליח לשנות את היחס כלפיו אז בעצם עשיתי פה תיקון גם כלפי עצמי?
כן.
תלמיד: אז אני יכול לבוא לעשירייה, וכל תכונה שמתגלה אני רואה אצל החברים, ואז אני מתקרב לאותו חבר שבו אני רואה את התכונה הזאת או לעשירייה, ואם אני מצליח לייצר רגש חיובי כך שאני כבר לא רואה את הרגש השלילי בחברים, זה אומר שהצלחתי לעשות תיקון כביכול?
כן.
תלמיד: עוד שאלה כלפי מצב הפוך. נניח שאני רואה משהו טוב בחבר, אני מצליח לראות משהו טוב. מה זה אומר? איך אני מתייחס לזה?
אם אתה רואה בו איזו תכונה טובה, וטוב לך מזה שאתה רואה את זה, אז ברור לך שאתה נמצא עימו בהזדהות.
תלמיד: נניח שאני רואה תכונה אצל חבר ואני מעריך מאוד את אותה תכונה, אני צריך לעבוד גם על עצמי באותה תכונה, או שאין פה מה לעבוד במקרה כזה?
בדרך כלל כן.
תלמיד: כן לעבוד? למה, אם זה דבר טוב?
כי אתה מעריך את התכונה שבחבר ואתה רוצה גם להגיע לזה, אז אתה צריך להעריך אותו, להעריך את התכונה שלו, וכך להתקרב.
תלמיד: אז אם אני מעריך תכונה מסוימת אצל חבר, אני רואה שיש לו משהו שלי אין ויש לי רגש חיובי לזה, זה אומר שעדיין לא מפותח אצלי אותו רגש ואני צריך לפתח אותו?
כן.
תלמיד: יוצא שהטוב והרע נמדדים רק ביחס שלי לסביבה שאני נמצא בה, כי על עצמי אני לא יכול לראות טוב ורע.
אתה לא יכול.
תלמיד: נגיד שהבורא שלח אותי לקבוצה של עשרה מקובלים גדולים, אני לא מקובל אבל הם כולם עשרה מקובלים גדולים, ואני יושב איתם, האם זה כשלעצמו יעזור לי להגיע מהר יותר להכרת הרע?
לא בטוח, תלוי איך הם מתנהגים, מה אתה מבין מההתנהגות ביניהם.
תלמיד: זאת אומרת, אם יום אחד האנושות תתפתח למצב שהרבה אנשים יהיו בהשגה, ואדם יגיע לקבוצות שיש בהן הרבה אנשים בהשגה, זה עדיין ידרוש ממנו לעשות את כל העבודה שאנחנו עושים. כי אפילו אם הוא כל הזמן יראה דוגמאות מהחברים שלו שכולם בהשגה, כולם עובדים נכון, הוא לא באמת יראה את זה, כי הוא לא יבין מה הוא רואה.
נכון.
תלמיד: מה המפתח? מה אני יכול לעשות כדי להסתכל על החברים שלי ולקבל מהם יותר מהר את הכרת הרע? איך להאיץ את התהליך הזה?
זאת אומרת, איך אתה צריך להיראות בעיני אחרים או בעיני עצמך כדי לקבל מהחברים שלך השפעה נכונה. זו בעיה, זה בתנאי שאתה כל הזמן עובד על עצמך כדי לעלות למעלה מהאגו שלך.
תלמיד: מה זה אומר לעלות מעל האגו שלי?
ככל שאתה רואה שהחברים שלך יותר מחוברים, יותר דואגים זה לזה, מקורבים זה אל זה, כך אתה מעריך אותם, מתקרב אליהם ורוצה להיות כמוהם. ואז מתוך המאמץ הפנימי שלך שאתה מרגיש ברצון שלך, אתה מתקדם.
תלמיד: אם אני חוזר רגע למה ששאלתי בהתחלה, זה בעצם לא משנה אם אני נמצא עכשיו עם העשירייה של רבי שמעון או סתם עם עשרה תלמידים שרק עכשיו התחילו ללמוד, העיקר זה היחס שלי לכל המציאות הזאת שמתגלה לעיניי.
טוב, אבל את היחס שלך אתה לא יכול לשנות עכשיו, אלא אם אתה נכנס לקבוצה נכונה של מקובלים.
תלמיד: אני מדבר על החברים שלנו, אני מדבר על הקבוצות שלנו, לא על איזו קבוצה חיצונית.
בסדר. אז אם אתה נמצא בקבוצה נכונה של חברים, אז אתה לאט לאט משתדל להיות כמוהם, נעשה כמוהם.
תלמיד: אני שואל כי אני שומע מכל מיני חברים בקבוצה, יש לי עשירייה חלשה, יש לי עשירייה עם אנשים כאלה וכאלה, ובסופו של דבר, אם אני מבין נכון את מה שהסברת עכשיו, אין דבר כזה עשירייה חלשה, יש רק את האדם שלא מפתח את היחס הנכון לעשירייה שלו, לקבוצה של האנשים שהוא נמצא איתם. כי גם אם כולם היו בגמר תיקון, הוא לא היה מבין מה הוא רואה גם כך. זה נכון להסתכל על זה כך?
נגיד, כן.
תלמיד: כשאדם רואה רע בחבר, מה הוא בעצם רואה?
הוא רואה תכונה שהיא מנוגדת לו.
תלמיד: אפשר להגיד שאם יש רע באדם, והאדם מוכן להכיר בו, אז מראים לו את זה בתוך עצמו, ורע שהוא לא מוכן לקבל שהוא קיים בו, אז מראים לו את זה מחוץ לו, על חבר?
לאו דווקא.
תלמיד: כי אני שם לב, שמאוד קשה לאדם לקבל נגעי עצמו. מה זה נקרא שאדם מוכן לראות נגעי עצמו?
זאת אומרת, שיש לו הכרת הרע, שהוא כן מכיר את הרע שמראים לו מבחוץ. הוא מכיר את הרע שלו בהרגשה פנימית, אישית.
תלמיד: כשאנחנו משתדלים להתחבר על פני הרע שאנחנו רואים בחבר, אז המאור מאיר, וכשאני רואה את החבר מתוקן, פתאום זה מתהפך ואני רואה את החבר שלפני רגע ראית אותו כרע, אני רואה אותו במשהו מתוקן.
אז מה אני רואה בעצם, כי התיקון לא קיים בי, התיקון צריך להיות בחברים שלי. האם כשאני רואה אותם מתוקנים זה אומר שתיקנתי את הרע. אני לא אראה את עצמי באיזושהי תכונה טובה, אלא מחליפים לי סביבה, ואני פתאום אני קולט שעד שאני לא אתחבר עם החבר, אראה אותו מתוקן, בעצם לא תיקנתי את הרע. נכון ככה להסתכל?
כן.
תלמיד: אדם לא יכול להכיר את עצמו, כי או שיש לו תענוג, או שהוא מרגיש רע מזה שאין לו תענוג בכלי קבלה שלו, בכוונה שלו לעצמו, ובגלל זה הוא לא יכול להכיר את עצמו. זאת אומרת, שיש עוד משהו שטמון באדם.
מה התהליך שאדם צריך לעבור כשהוא מגלה שהוא רק כלי קבלה שמשתוקק להשפעה?
הוא לומד, כמו שאנחנו לומדים, כשאנחנו רואים כמה אנחנו לא בסדר לפי כמה שלומדים, ולפי כמה שנמצאים בין החברים שאיכשהו עושים דברים יותר נכונים, וכך אנחנו מכירים את עצמנו יותר ויותר נכון.
תלמיד: החברים זה הזדמנות בשבילו לעשות משהו עבורם, על פני הרע שהוא מרגיש?
גם כן.
תלמיד: וזו הדרך שלו לפתח את הכיוון של ההשפעה?
את התיקון שלו.
תלמיד: נאמר שמקבל סיוע מהזיכרון, מקש והתבוננות. מה כל כך חשוב בכוח הזיכרון?
הוא אוסף לנו כל מיני התרשמויות מהחיים שלנו, וסך הכול כשאני יכול להרגיש מה שמצטרף שם בכוח הזיכרון, אז זוהי התרשמות שלי מהחיים.
תלמיד: אחרי הזיכרון הוא משתמש במילה "הקש". העבודה של דבר מתוך דבר לאיזה תוצאה היא צריכה להביא?
עבודה מלגלות דבר בתוך דבר, זה כשאני מקבל על עצמי איזושהי קנה מידה ורוצה להגיע לדרגה יותר גבוהה, ואז זה עוזר לי שאני חייב ללחוץ על עצמי לגלות הבחנות יותר גבוהות.
תלמיד: העבודה עם הבחנות היא מקור למה שאנחנו קוראים "חומרי דלק"?
יכול להיות.
תלמיד: וההתבוננות, בירור, במה הוא צריך להסתיים?
שאני יודע בדיוק מה אני צריך עכשיו לעשות, כדי להקטין או לסלק את אותה התופעה שמתגלה בי.
תלמיד: יש מאמר של בעל הסולם, "שמעתי" רל"א, על טוהרת כלי הקבלה. הוא נותן שם דוגמה של אדם שיש לו שחין והוא מגרד את עצמו ויודע שאם יגרד זה גורם לו תענוג, אבל עם הזמן הוא לומד שזה יגרום למחלה להתפשט. והוא נותן על זה בדיוק דוגמה לעניין הכלי קבלה. אולי כדאי היום לקרוא את זה כדוגמה של איך אדם לומד על הרע ושתענוג מרע לא כדאי להשתמש בו.
כן, אם הוא יודע שהוא משתמש בתענוג ברע, אז ודאי שכדאי לו את זה לדעת מראש.
תלמיד: הזכרת נקודה אמצעית לא טוב ולא רע, מצב שהוא לא לכאן ולא לכאן. מה זה?
ככה אדם מרגיש לפני שהמאמר מדבר עליו.
תלמיד: יש בטבע מצב ניטרלי, או שזה רק פלוס ומינוס?
אם יש פלוס ומינוס, אז בטח שיש גם ניטרלי.
תלמיד: איפה בבריאה נוצר המצב הזה ומה הצורך בו להתפתחות?
הצורך בהתפתחות למצב הניטרלי מגיע אלינו, ואז אנחנו לא יודעים איך לבחור, במה זה תלוי. יכול להיות שזה כבר נמצא במצב שאומנם התכונה הזאת היא מאוד יקרה לי, אבל היא נמצאת דווקא אצל אנשים שאני רחוק מהם. יש הרבה אמצעים.
תלמיד: מבחינת סדר ההתפתחות, האדם קודם כל מגלה רע בתכונות שלו?
לא, הוא דווקא מגלה דברים טובים. אנחנו רואים את זה על ילדים, על תינוקות, אם אתה רוצה שהם יתפתחו מהר וטוב, אז אתה צריך לחשוב איך אתה מספק להם תענוגים.
תלמיד: ולעומת זה הוא צריך לגלות את נגעי עצמו?
כן.
תלמיד: מתי אדם בוחר בטוב לא בגלל נגעי עצמו, אלא מתוך מצב אמצע, ניטרלי?
כשהאמצע אצלו מקבל רושם שלילי.
תלמיד: אז שוב זה מטעם רושם שלילי.
איך אתה רוצה שיעשה, הוא חייב לקבוע לעצמו במה הוא עכשיו מרגיש.
תלמיד: כן. אבל אם הוא בוחר בטוב מטעם נגעי עצמו, זה עוד לא אומר שהטוב הוא טוב.
נגיד.
תלמיד: אז בשביל שהטוב יהיה באמת טוב, ולא מטעם נגעי עצמו לעומת הרע, אז הוא צריך להיות באיזשהו מצב שהוא לא סובל מהרע ובגלל זה הוא בורח ממנו, אלא בוחר בטוב בגלל שהוא באמת טוב. יש דבר כזה?
לא. זה אם הוא מקבל את ההבחנה הזאת מהבורא.
תלמיד: אז היא קיימת, ההבחנה הזאת?
כן.
תלמיד: מהי?
חיבור, אהבה.
תלמיד: אני שואל על מצב האמצע. חיבור ואהבה זה כבר הפלוס. אז מהו המצב שהוא לא לכאן ולא לכאן, לא טוב ולא רע. יש דבר כזה?
יש, אבל אני לא חושב שאנחנו יכולים להתקדם ממנו. לכן אנשים מפתחים כל הזמן סיבה להרגיש את הטוב, במיוחד לתינוקות ולילדים. אחרת הם לא יתפתחו.
תלמיד: אז אם הוא כל הזמן מתפתח אל הטוב לעומת הרע, אז עוד הפעם חוזרת השאלה.
איזה שאלה?
תלמיד: למה זה באמת נקרא "טוב"? זה פשוט טוב בגלל שלעומת זה יש רע?
כך זה תמיד. אתה לא תמצא טוב בלי רע כנגדו ולהיפך.
תלמיד: אז מהו המצב שציינת, מהי הנקודה האמצעית לא טוב ולא רע, מצב שהוא לא לכאן ולא לכאן?
נקודה שבה אדם לא יכול לאבחן שום דבר.
תלמיד: יוצא שרק בגמר התיקון, האדם מכיר את הטבע האמיתי שלו.
כן.
תלמיד: אז איך הוא יכול למדוד את המצב שלו בשלבי הביניים?
מזה שמשתוקק לטוב ונדחה מזה, שוב משתוקק לטוב ושוב נדחה. על ידי גיחות כאלה הוא רואה שמה שמושך אותו, זה רק המילוי.
תלמיד: אבל אילו כלים אובייקטיביים יש לו?
אין לו. כלים אובייקטיביים אין. הוא צריך דווקא לאתר אותם בדרך של המצבים שהוא עובר.
תלמיד: מה הוא מגלה? הוא יודע באמת מה זה טוב ומה זה רע?
הוא צריך לגלות שחיבור עם הבורא זה טוב, על פני כל המצבים האחרים.
תלמיד את עצמו הוא לא מכיר, אז הוא יודע מה זה חיבור עם הבורא? הוא מרגיש את זה?
בדרך הוא מקבל התרשמות.
תלמיד: כי גם את הבורא הוא רוצה לעצמו.
כן.
תלמיד: אז מה? הכול מוטעה, הכול לפי הרצון לקבל?
זה נכון, אבל הוא צריך למצוא לעצמו נקודת בירור מאיפה הוא מתחיל לספור, שעד כאן זה רע ומכאן זה יכול להיות טוב ואת זה הוא מוצא בבורא.
תלמיד: מהו הטוב הזה? טוב, כי זה עושה לי טוב?
כאן, זה לא. אצלנו זה לא לי טוב, אלא טוב לכולם. התכונות שאנחנו צריכים להגיע אליהן, דורשות מאתנו מלכתחילה להיות למעלה מעצמנו.
תלמיד: ומה האדם יגלה כשיכיר את עצמו באמת וישיג דבר שלם?
כשהוא ישיג דבר שלם, הוא יגלה את הבורא, את הכוח המיוחד הזה, את מרכז הבריאה.
תלמיד: מהי הנשמה שהוא בא להגדיר פה? איך זה קשור?
"נשמה" נקרא "חלק אלוה ממעל"1, שאנחנו מעצבים מההבחנות החיוביות והשליליות שנתנו לנו.
תלמיד: אני שומע ממך "כמה שאתה רואה את החברים שלך יותר מחוברים, יותר דואגים, אתה מתחיל להזדהות עם זה ונמשך לזה", זה מעורר בך איזו קנאה, כאילו שקורה משהו ביניהם. את זה אני מבין כשאני רואה באמת את החברים במצב של חיבור, או שפתאום מלמעלה נותנים להרגיש מצב כזה.
כן.
תלמיד: אבל איך אפשר במצבים קפואים, כשאתה לא רואה אותם כרגע מחוברים, אלא יושבים ומקשיבים ולא מזהה הרגשה של חיבור ביניהם, קשר רגיל, איך משם אני שואב משהו?
אתה לא יכול לשאוב מזה שום דבר.
תלמיד: לא יכול לשאוב כלום מהרגע הזה?
לא. אם אתה לא רואה מהם שום תנועה זה לגבי זה, אין לך מה לשאוב.
תלמיד: זאת השאלה כי אני לא רוצה לחכות עד שתהיה ביניהם איזו תנועה שתעורר אותי, תגרום לי קנאה ותדחוף אותי קדימה, אלא איך לחפש שם משהו?
אבל בלי סיבה, גם אתה לא יכול לעשות בעצמך משהו.
תלמיד: כשרבי קיסמא מסתכל על התלמידים שלו?
עזוב. אנחנו לא יכולים לפתור דבר על ידי דבר שלא ברור.
תלמיד: איך אדם יכול למדוד מה זה טוב לכולם?
כשהוא כבר נמצא בדרגה שרואה את הכלי לא מוגבל, אינסופי, שבו נכללים כולם, דבוקים בבורא אחד.
תלמיד: אבל איך הוא יכול למדוד, לראות את זה, אם הוא לא נמצא בזה?
אם לא נמצא אז לא נמצא, אבל אם הוא נמצא אז יכול למדוד.
תלמיד: אדם שנמצא בעשירייה, רוצה לראות שטוב לכולם, איך הוא עושה את המדידה הזאת כלפיהם?
יש לו עשרה אנשים בעשירייה וכשהם משיגים משהו, אז למדוד עד כמה מה שהם משיגים, טוב לכולם.
תלמיד: מה הם משיגים?
משהו מהבורא.
תלמיד: והוא יכול להיות שותף לזה? הוא יכול לקרב אותם לזה? או שהוא רק עומד ומסתכל ורואה אם טוב לכולם ואז מצטרף?
יש לו כל מיני מצבים, אבל בדרך כלל אנחנו אומרים שהוא אחד מהעשירייה ואז יש לו איתם מטרה אחת, מאמצים משותפים.
תלמיד: לא ברור, אם יש באמת עשירייה ואז כל הזמן אני צריך לעשות הצטרפות אליהם?
כן, את זה אדם חייב לעשות, בלי זה הוא לא נמצא בכלל בשום תהליך.
תלמיד: אבל בתוך התהליך, ההצטרפות שלו מקדמת את העשירייה? או שיש עשירייה, היא נמצאת במצב מסוים וההצטרפות הזאת לא מוסיפה לה ולא מורידה?
אני לא מבין אותך, אנחנו מדברים על עשיריות שרוצות להתקדם לגמר תיקון.
תלמיד: אז השאלה היא האם הצטרפות של חבר לפעולות של העשירייה, מוסיפה לעשירייה, מקדמת אותם?
בוודאי שכן.
תלמיד: אז איך ליישב את הסתירה, שהוא צריך כל הזמן לראות אותם מתוקנים, לראות אותם שלמים ולשאוף לנקודה הזאת?
הוא לא יכול לראות אותם כל הזמן מתוקנים. להיפך, הוא רואה אותם ואת עצמו כל הזמן יותר ויותר לא מתוקנים. מזה יש לו תרעומת על עצמו ועליהם, אז הוא מעורר אותם לחיבור הנכון ולהתקרבות למטרת הבריאה, לחיבור יחד בנקודה אחת.
תלמיד: וזו עבודה נכונה?
כן.
תלמיד: בהמשך על המדידה האובייקטיבית של האדם. איך האדם יכול באמת לקבוע אם התכונה, הנטייה שבו זה טוב או רע? לדוגמה חבר שמתנשא על החברים והוא נהנה מהתכונה הזו. איך הוא צריך לשים לב לזה?
אתם צריכים לבדוק למה הוא רוצה לשלוט על אחרים.
תלמיד: האם כשרב אומר צריכים לבדוק, החבר בעצמו יכול לשים לב לזה בלי שהחברים מעירים?
יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.
תלמיד: כתוב "כי כל רע המחוייב לבוא לכלל קבלה לאדם, הרי מגיע לו בעונג, שאם לא כן, לא היה מקבלו". מה זה אומר שאנחנו מסוגלים לקבל את הרע רק אם הוא מביא לנו הנאה?
אחרת לא יכולים. איך אנחנו נקבל אם אנחנו לא מרגישים שזה מביא לנו הנאה?
תלמיד: על פניו הרע מביא לנו סבל. האם פה זה הפוך?
כן, ההיפך.
תלמיד: האם כל ההנאה ברצון לקבל היא כמו רמאי שמונע מאיתנו את ההשגה?
כן.
תלמידה: האם אנחנו יכולים לעזור אחד לשני להכיר את עצמנו יותר, איך בדיוק אנחנו עושים את זה?
על ידי שאנחנו מדברים עלינו, על המטרה, על מצבנו כרגע ולאן אנחנו צריכים להגיע.
תלמיד: האם אפשר להגיד שנשמה זה איבר משותף בעשירייה?
אפשר להגיד.
תלמיד: האם הוא תוצאה מהתכללות של תודעות אינדיבידואליות?
גם אפשר להגיד.
תלמיד: הוא אומר שאי אפשר להבין אף תופעה עד הסוף אם לא מביטים בה מההתחלה ועד הסוף. ובמצב שלנו, הנשמה, לפעמים מגיעה תחושה שאי אפשר להשיג נשמה שלמה ואז מגיע תסכול, מגיע כעס וכל מיני מצבים כאלה. איך לקבל עזרה במצבים האלה, כשאתה מבין שיש חוסר יכולת להשיג את מה שאתה חושב עליו?
מאיזה מצבים אי אפשר לקבל עזרה?
תלמיד: אני מבין שלפחות כרגע במצב האישי, במקום שלי בהתפתחות, להשיג את הנשמה זו מטרה גדולה. אני משתוקק לזה, אני לומד את זה, אני מכין את עצמי לזה כל יום. אבל לפעמים מגיעה תחושה שזה בלתי אפשרי להשגה, זו מטרה גדולה מדי, רחוקה מדי. וכשמתגלה הרע אז מגיע תסכול ובושה וכעס, תחושות שליליות שכאילו משהו חסר. ומהמצבים האלה איך לקבל בכל זאת עזרה ולהתקדם קדימה?
תסתכל עליהם מהצד. תסדר את היחסים שלך עם אותו אדם שאתה מתאר לעצמך, ואתה תראה כמה כוחות נותנים לך, איזון. כוחות שאתה יכול לעבוד איתם שהם מאוזנים ביניהם.
תלמיד: כתוב במאמר שהמקובלים שהשיגו משיגים את השלם וזה נקרא נשמה. מה זה להשיג את הדבר השלם?
זה אומר שהם לא משיגים איזה חלק או איזה פרגמנט או איזה כוח ספציפי או איזה תנועה פרטית כלשהי, אלא הם משיגים את כל התנועות יחד, כולם.
תלמיד: מה זה אומר בעבודה שלנו להשיג דבר שלם, את כל התנועות יחד, איזה תנועות?
זה אומר שבסופו של דבר כולנו בכל זאת מתקדמים למטרה בכוח הבורא, ולכן אנחנו צריכים להתייחס לכל מצב שלנו כמצב שלם, כך לתפוס אותו.
תלמיד: איך לתפוס מצב של ניתוק מהבורא כמצב שלם?
זה כדי שאנחנו נברר מה חסר לנו ומה הבורא צריך להשלים בנו.
תלמיד: בעל הסולם מדבר איתנו כאן על אדם רגיל שלא מכיר את עצמו בגלל הטבע שלו, בגלל האגו, זה שלב ההתפתחות שלו, ולעומת זאת על מקובלים בעלי השגה שמשיגים דבר שלם, שמכירים את כל המדרגות שצריכות לבוא, ואת הנשמה.
בהתקשרות בין אדם רגיל למקובל, עם מה צריך לבוא האדם הרגיל למקובל כדי שמשהו שהמקובל השיג יעבור אליו? המאמר נקרא "סוד העיבור - לידה", יש איזה תהליכים של התקשרות של עליון שמשיג עם תחתון שלא בהשגה, שמאפשרים לתחתון לגדול. מה התחתון צריך להביא להתקשרות הזאת כדי שהתהליך של ההתקשרות של העליון שמשיג עם התחתון שלא בהשגה, יתקיים?
זו באמת שאלה שיכולה למשוך את כולם. המקובל שמרגיש עד כמה מושכים אותו לאיזה כיוון, משתדל קודם כל למצוא כוחות כנגדו כדי להיות באיזון. ואז כשהוא לומד אותם, הוא רואה עד כמה חסרים לו היסודות. אז הוא מגיע לביטול עצמו כלפי הבורא, ומוכן לקבל כל מצב שלא יהיה כמצב הטוב הבא, וכך הוא מתחיל את התיקון.
תלמיד: מבחינת התחתון, התלמיד, מישהו שלא בהשגה, אבל כבר הגיע שלב בהתפתחות שלו שהוא מבין שצריך להתקשר לעליון, ולכן ברור לו שביטול נחוץ כדי לפתוח מקום לאיזה שכל, או רגש חדש להיכנס. אבל מה עוד צריך להביא התחתון כדי שהרגש והשכל של העליון יעברו אליו?
התחתון צריך להביא עימו עוד כוחות, לא משלו, בדרך כלל אלה הכוחות של החברים שצריכים להראות לאדם, לתחתון, מה עוד חסר לו.
תלמיד: בקטע שקראנו יש גם עובדה, גם תקווה, וגם אמונה. כי בעל הסולם מתחיל מזה שאין לך אדם שמכיר את עצמו, זאת עובדה. אני מאמין לבעל הסולם. אחר כך כתוב על התקווה "ובאותו שיעור שמושאל לו ממה שרואה באחרים, הוא רואה ג"כ באספקלריה שאינה מאירה." מושאל זה אומר שזה בהשאלה, זאת אומרת התקווה בהשאלה, כלומר זה דבר שנתנו לך, ואתה צריך מתישהו להיפרד ממנו, אז מה שנשאר לאדם זה אמונה, ועליו להתחזק באמונה.
איך מתחזקים באמונת חכמים? כי כל העתיד הרוחני שלנו תלוי באמונת חכמים. איך מייצרים אמונת חכמים כדי שנוכל כולנו יחד לעלות?
מה אתם חושבים?
תלמיד: אצלי עלה מה שדיברו גם קודם. שבמדרגה שלנו, שמירת השבת, זה לא כמו שבחוץ, שזה זכר למעשה בראשית, או שכל הנשמה משבחת או מהללת את אותו מצב בעשירייה, שהיא לוקחת על עצמה התחדשות של היחס שנדרש ממנה ב"איש את רעהו יעזורו", שהשמחה הזו תהיה מכוונת לעשות נחת רוח. כאילו שבשבת הבורא יושב על הכורסה, שישה ימים הוא עבד קשה, ואנחנו מציגים בפניו איך אנחנו שומרים על השבת במדרגה שלנו.
במילים אחרות, מה אמרת?
תלמיד: שאנחנו שומרים על משהו שהוא עכשיו ייחודי לגמרי למה שהשגנו בעשירייה, אבל הוא צריך להיות כזה שכל הזמן מעורר בנו תחושה של התחדשות. זאת אומרת, אומרים שהשבת היא זכר למעשה, כלומר בשבילנו היא זכר למעשה. אבל יכול להיות שאם יש משהו בפנים, אז אתה בטח יודע.
מה זה?
תלמיד: נראה לי שאמונת חכמים שעליה אנחנו מדברים, זה שכולנו מדברים על זה, ואז גם מי שלא חושב ככה, נדבק לזה.
טוב, בסדר.
תלמיד: לגבי אמונת חכמים, מה שהחבר שאל. בסוף אנחנו כל הזמן אומרים שצריך להתחבר, שהכול זה בחיבור. אבל חיבור זו מילה גדולה. האם חיבור זה נקרא גם ההתקרבות בינינו למרות הריחוק?
יכול להיות.
תלמיד: שמעתי דוגמה שנתת פעם, שהעשירייה צריכה לעבוד, להיות כמו קומנדו. ונתת אנלוגיה מאוד יפה שזה כמו שרוצים לפרוץ לכספת בבנק, ולכל אחד יש תפקיד. אחד אחראי על השרטוטים, אחד מכין את המסלול, השלישי נוהג, ויש ביניהם תלות הדדית. חייבת להיות בין כולם תלות הדדית, וחרדה גדולה מאוד שכל אחד יעשה את התפקיד שלו, כי אם הוא לא יעשה את התפקיד שלו ב100% אחוז, אין סיכוי שהפעולה תצליח. האם זה הרגש שבאנלוגיה אנחנו צריכים להרגיש, כך אנחנו צריכים להרגיש בעשירייה, להגיע למצב שאני מרגיש ממש תלוי בכל אחד מהחברים?
כן.
תלמיד: נניח היום אני מרגיש תלות כזאת אולי בחבר או שניים, אבל גם לא בעוצמה גדולה. כדי להתקדם, כדי שנשיג את המטרה שלנו, איך מגשרים על פער כזה גדול? איך להגיע לרמה שאתה תלוי בכל אחד, ממש מרגיש בפנים את התלות הזאת? איך מתפתחים לשם, כי כרגע זה נראה רחוק להגיע לכזה רגש.
נגיד יושבים כאן מאתיים איש, וכל אחד מהמאתיים האלה שם פתק בקופסה אחת, וכולם מצביעים עליך, שאתה תהיה ראש החברה, אז זאת בחירה.
תלמיד: לא ברור לי איך אפשר להגיע ממצב שאתה מרגיש תלות, לא שהחיים שלי תלויים בחבר, אני מרגיש תלות בחבר, שניים, אבל גם לא ברמה שהחיים שלי, ההצלחה שלי תלויה בזה.
איך ממצב כזה להגיע לתלות בעשירייה? יש לי בעשירייה עוד אחד עשרה חברים שאני חייב להרגיש ולדאוג כל היום שהם יהיו בסדר, שיהיו בריאים, ואם חלילה אני רואה שמישהו קצת מתרחק, אני מתחיל להיות בלחץ. איך מגיעים לרמת רגש כזאת עוצמתית? כי זה התנאי להשיג את הרוחניות.
כן.
תלמיד: זה התנאי. אז יש לנו פה מרחק גדול, אני מרגיש במרחק רגשי גדול להגיע למצב כזה. איך זה קורה, איך מגיעים למצב כזה?
איך מגיעים לאיזה מצב?
תלמיד: איך מגיעים למצב הזה כמו בקומנדו, שאני תלוי בכל אחד מהעשירייה, שאני מרגיש חרדה שהוא יידע לעשות את התפקיד שלו, כי אם לא, אני נדפקתי. איך מגיעים למצב רגשי כזה גבוה?
ומה התשובה? אין?
תלמיד: מחשיבים את המטרה.
מחשיבים את המטרה. זה בסדר.
תלמיד: התשובה מאוד פשוטה. אני משקיע בחברים. בהתחלה אני משקיע בצורה אגואיסטית, ומתחיל לדרוש מהם, אחר כך אני מגלה עד כמה אני באמת רוצה את זה, ומנצל אותם. ומתוך ההרגשה הזאת אני מגיע להכרה שאני עושה הכול רק לטובתי והלאה אני מתפתח. העיקר להמשיך. בסופו של דבר זו רק השקעה בחברים. שום דבר לא יעזור חוץ מזה.
כן.
תלמיד: רציתי להוסיף שככל שאנחנו יותר מתקרבים לחברים, ממש דואגים להם, ומשקיעים בהם מאמצים. יש מאמר שרב"ש כותב בו, שככל שהשקעת בחברים, יותר קשה לך לעזוב. גם אם אתה רוצה לעזוב, כבר השקעת, כבר נתת כוחות, וזה שומר אותנו בדרך.
כן, בסדר.
תלמיד: מה שאפשר לעשות בעשירייה זה להוסיף ולדבר בגדלות ורוממות ה'. הוא בחר להיות בהסתרה, כתוב "עשה שנירא מלפניו"2 וגדלות ורוממות ה', זה כוח שאנחנו יכולים להשיג בינינו, כי הבורא בחר להיות נסתר וההפך, עוד שולחים לנו כל מיני ספקות ומיליון שאלות. גדלות ורוממות ה' בעשירייה, זה מה שצריך להוסיף בעבודה.
אתה רוצה להוסיף עוד, אפשר להוסיף משהו? בבקשה
תלמיד: ההבנה שלי היא שמתוך גילוי הרע ברור לנו מה לא, וכל השאר כן. שם מתפתחת אמונת החכמים. כשאנחנו יושבים בעשירייה, ויש לנו את הדרכים של הרב"ש, של מה לא, ואיך כן, שם נפתח הדבר. איך אתה מאמין במישהו? לא במה הוא יעשה, אלא במה הוא לא יעשה. אותו הדבר בעצמך.
בסדר. טוב.
תלמיד: בעל הסולם כותב, "אולם המקובלים בעלי השגה הרי הם משיגים דבר שלם. כלומר, זוכים להשיג כל אותם המדרגות שישנם במציאות לבוא להשגת האדם, ואז נקרא, שהשיגו דבר שלם, ודבר שלם הזה, מכונה בשם, נשמה." אנחנו לא מדברים על כך שפה ההרגשה היא כמו בחממה, אנחנו עושים עבודה בינינו בעשיריות ומיישמים את מה שאנחנו לומדים. אבל כשאני יוצא החוצה, האדם הראשון שמדבר איתי, אני יכול להתפרץ עליו, ואני שוכח את כל מה שלמדתי.
איך זה משפיע על עבודה רוחנית? איך צריך להתנהג בחוץ, מחוץ לעשיריות כדי באמת לראות דבר שלם, כמו שהוא כותב פה. כי הוא לא מדבר על העשיריות, אלא על החיים עצמם. איך עושים את זה? מה צריך לעשות?
צריכים לחלק את כולם לעשיריות.
תלמיד: שאני יוצא מפה, איך אני צריך להתנהג, מה אני צריך לעשות? אני לא מתבטל מול אנשים בחוץ, אולי זה מפריע לנו להתקדם בעבודה הרוחנית?
ודאי שזה מפריע.
תלמיד: אז מה אני צריך לעשות? איך להתנהג עם אנשים זרים?
אל תגיד לאשתך שהיא זרה.
תלמיד: אשתי זה סיפור בפני עצמו, היא מוציאה ממני את כל הרוע שאפשר בעולם, ועל זה אני מודה לה, אני שכחתי מאיפה באתי ולאן אני הולך. אני רוצה לשתף אתכם, לפני כמה שנים רב אמר לי, יש לך תיקון של נשים, אתה צריך להשתפר, אתה צריך להשתנות, אשתך היא מלאך. אני שואל אותך באמת, אני בא הבייתה, אשתי לוחצת עלי עוד ועוד, איך אני צריך להתייחס לזה?
כלום.
תלמיד: כלום? מה אני צריך להגיד לה? היא לוחצת עלי, היא מצליחה להרגיז אותי, לא פעם רציתי לברוח מהבית. מה אני צריך לעשות, איך להתנהג איתה?
לא להתנהג, אני אומר לך ברצינות
תלמיד: לברוח מהבית?
לא.
תלמיד: היא מוציאה אותי מדעתי. ולא רק היא, גם אנשים בסביבתי, בעבודה. אני שוכח שאני לומד בכלל קבלה, אני לא זוכר את הבורא, את העשיריות, את הסדנאות. מה אני צריך לעשות כדי להחזיק את חוט השני, כמו שכתוב בספר הזוהר, שמחזיק אותך כדי לא ללכת לאיבוד. מה אני עושה? איך אני מחזיק את עצמי?
זאת אומרת, עד היום אין לך שום פתרון.
תלמיד: אני לא יודע מה הפתרון, אני כל פעם נופל שם. אני שוב אומר, עוקף אותי רכב אני מתעצבן, מישהו אומר לי משפט לא לעניין, אני מתעצבן. לא הפכתי להיות אדם יותר טוב. אני יודע שיש לי רצון לקבל והוא רע, אבל איך אני מתקן את זה, מה עוזר לי לתקן את זה?
בזה שאתה לא תשכח שאתה נמצא בין אנשים טובים, וזה שישפיע עליך גם להיות בן אדם טוב.
תלמיד: אמרת לנו לא פעם, שצריך להתנהג יפה אחד לשני, ללטף אחד את השני, להיות אנשים טובים. ואני שואל את עצמי, דיברנו על כל שצריך למצוא את הרע, אבל איך נמצא את הרע בינינו כך? איך לעבוד על האגו שלי בעשירייה, אם אני אומר לחבר כל היום כמה הוא נחמד. אתה אמרת עוד יבואו ימים שאתם תשימו את הסכין בין השיניים, ואז נראה איך אתם מתנהגים, וזה נקרא למצוא את הרע. אבל אני לא רוצה לפרק את העשירייה, אני רוצה לדעת איך עלי להתנהג, וזו ממש תעלומה. אני פוחד להגיד למישהו איזו מילה כאילו לראות את הרע שבו, אבל מנגד אתה אומר כל פעם, אל תפחדו למצוא את הרע, אבל אם אני אמצא את הרע, החבר יברח, העשירייה תתפרק.
מה המטרה שלך?
תלמיד: המטרה שלי היא, איך אני מתגבר, איך אני מתקדם בעבודה ואני לא כל היום מלטף את החבר שלי?
להבין שיש לך בפנים מפריע שלא נותן לך להתקרב לחברים שלך.
תלמיד: ואיפה הרע שצריך להתגלות בינינו?
זה יבוא אחר כך. אם אתה הולך לחבר שלך ורוצה להתחבק עימו, אז אתה מתחיל להרגיש שיש כאן מישהו באמצע.
תלמיד: עלי להתגבר על זה שבא לי להתנתק ממנו, זו הכוונה?
כן.
תלמיד: ואז מתקדמים?
לא.
תלמיד: אלא?
מתוך זה שאתם מבינים שאף אחד לא יכול להתקרב לחבר ולהיות עימו כאיש אחד, אז אתם פונים לבורא בבכי ומבקשים ממנו, כמו שאמרת עכשיו.
תלמיד: זאת הבעיה, אתה רואה פה מישהו שבוכה?
בכי כמו שגברים בוכים, הם בוכים בפנים.
תלמיד: הגברים בוכים בלילה.
(סוף השיעור)