סדרת שיעורים בנושא: רשב"י - undefined
זוהר לעם. הקדמת ספר הזוהר. המצווה השמינית, פסקה 228
שיעור 70|15 פבר׳ 2023
לכל השיעורים בסדרה: הקדמת ספר הזוהר 2022
שיעור בוקר 15.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 366, "הקדמת ספר הזוהר",
מאמר "המצווה השמינית", סעיפים 228 - 232
קריין: זוהר לעם. כרך א'. עמ' 366. "הקדמת ספר הזוהר". מאמר "המצווה השמינית". סעיף 228.
"המצווה השמינית" היא לאהוב את הגר. יש בני אדם שהם לגמרי מנותקים מחיבור עם בני אדם ולכן הם רחוקים מהבורא. ואם הם עושים את התיקונים, זאת אומרת על ידי מקרים פנימיים או חיצוניים הם מתחברים לאחרים, ומתחילים להרגיש שכל בני האדם שייכים כאיש אחד ללב אחד, אז מצבם, המעבר שהם עשו, התיקון שהם עוברים, נקרא "גר".
כתוב שבמקרה כזה, האדם דומה למי שנולד, כי היה כולו בעל מנת לקבל ועבר עכשיו לעל מנת להשפיע, לחיבור עם הזולת, לכן גר דומה לקטן שנולד. לכן הפקודה השמינית, המצווה השמינית, היא לאהוב את הגר. כלומר, אנשים הרוצים להיפטר מהרצון לקבל שבהם ולעבור לרצון להשפיע, לעבור מניתוק לאחרים לחיבור אתם, נקראים גרים והם מיוחדים.
לכן הרבה פעמים כתוב בתורה, "לאהוב את הגר", כי אנחנו צריכים להקדיש כוחות הסברה, כוחות אהבה, לפתוח את הלב לאנשים שרוצים להתקרב לחיבור עם הזולת. לתת להם דוגמה, לעזור ולתמוך, זאת המצווה השמינית שהיא "לאהוב את הגר".
"לאהוב את הגר" כתוב שזה אדם "הבא להימול", זאת אומרת שהוא רוצה לחתוך מעצמו אותו הרצון של אהבה עצמית שעדיין נמצא בו, אבל הוא מחליט שהוא רוצה להיפטר ממנו ולכן הוא נקרא גר. כולם בעצם מתחילים מהדרגה הזאת, עוברים את מצב הגר.
קריין: אז אנחנו קוראים בעמ' 366, "הקדמת ספר הזוהר", "המצווה השמינית", סעיף 228.
המצווה השמינית
[פקודא תמינאה]
.228" המצווה השמינית, לאהוב את הגֵר, הבא להימול ולהיכנס תחת כנפי השכינה. והמלכות מכניסה תחת כנפיה, אותם המפרידים עצמם מצד האחר הטמא, ומתקרבים אליה, כמ"ש, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה.
עניין כנפי השכינה הוא עניין ארוך ועמוק מאוד, אבל אבאר אותו לפי הצורך, להבין המאמר שלפנינו. כי המלכות, הנוקבא דז"א, נקראת שכינה, מבחינת הגילוי, שאינה מסתלקת מאיתנו, אפילו בזמן שאנחנו רחוקים ממנה ביותר. כמו שלומדים, בכל מקום שגלו, שכינה עימהם. וכמ"ש, השוכן איתם בתוך טומאותם.
ומבחינה זו נקרא הז"א שוכן, והנוקבא שכינה. ואין גילוי זה, אלא רק כשזו"ן פב"פ בקומה שווה. כי אז הארת הזיווג גדולה מאוד, עד שמתגלה הייחוד גם על המקומות הרחוקים והמצומצמים ביותר.
ונודע, שבניין הגדלות של זו"ן, אינו בא בבת אחת. אלא תחילה נבנה הקטנות דזו"ן במוחין דו"ק, ואח"ז ממשיכים הגדלות. וזה נוהג בכל המדרגות של הזו"ן. ולא עוד, אלא אפילו כשיש לזו"ן מוחין דגדלות, אין המוחין דקטנות בטלים, כי גם הם צריכים לסייע אל הזיווג של מוחין דגדלות. והם נקראים אז בשם כנפי השכינה.
כמ"ש, והיו הכרובים פורשֵׂי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכַּפורת. ועיקר תשמישם, הוא לפרוש כנפיהם ולכסות על הארת הזיווג דגדלות. באופן, שגם הרחוקים ביותר, יוכלו לקבל מאור הזיווג, ולא יגיע ע"י זה משהו אל הקליפות.
כי אותם שאינם בטהרה הגמורה, נדחים תמיד מאור הקדושה, מפחד שלא יעבירו השפע אל הקליפות. אמנם עתה, ע"י הכיסוי של הכנפיים, יש שמירה גדולה אל השפע, עד שאפילו הקרובים ביותר לקליפות, לא יוכלו להיכשל ולהוריד השפע לקליפות, כי הכנפיים מגנות עליהם.
ולפיכך, הבא להתגייר ולהימול, מאחר שגופו בא מבחינת עורלה, שאבותיו לא עמדו על הר סיני, ולא פסקה מהם זוהמת הנחש, מ"מ יש לנו כוח להעלותו לקדושה עליונה, ע"י העלאת מ"ן לזיווג הגדול דזו"ן פב"פ, ששם שולטים כנפי השכינה, שפורשים כנפיהם, ומכסים על אור הזיווג. ואז אנו יכולים ג"כ להעלות שם נפש הגֵר. ומתקדש באור הזיווג הזה. ואע"פ שאינו טהור לגמרי, יכול בעת הזו לקבל מהארת הזיווג.
כי הכנפיים מגנות עליו, שלא יעבור השפע אל הקליפות, אע"פ שהוא קרוב אליהן. ונאמר, תחת כנפי השכינה, משום שאינם יכולים לקבל אלא רק מאור המלכות בלבד, ורק מהכנפיים שלה, חיצוניות המלכות. אבל לא מגוף השכינה, ומכ"ש מז"א עצמו.
ומלכות מכניסה אותם תחת כנפיה. ואין לשאול, שקודם אמר, להיכנס תחת כנפי השכינה. משמע שאנו צריכים להעלות הגר תחת כנפי השכינה. וכאן אומר, שהיא מכניסה תחת כנפיה. משמע שהשכינה עצמה מעלה אותם אליה. והעניין, שאפשר לקרב את נפש הגר רק בזיווג דגדלות, כי רק אז כנפי השכינה סוככים על הארת הזיווג.
וע"כ אנו צריכים מקודם להעלות מ"ן, לעורר הזיווג דגדלות הזה, ולהמשיך הארת הזיווג לנשמתנו, אשר אז השכינה פורשת כנפיה וסוככת על אור הזיווג, ומכניסה אליה תחת כנפיה את נפש הגר. ונמצא, שמתחילה אנו מעלים את נפש הגר ע"י המ"ן שלנו. ואחר שעלה, השכינה מקבלת אותו תחת כנפיה."
שאלה: כתוב פה שאנחנו צריכים בתחילה להעלות מ"ן כדי לעורר את הזיווג של הגדלות ולהאיר את אור הגדלות אל תוך הנפש שלנו. איך להעלות את המ"ן בצורה נכונה?
מעלים את המ"ן כרגיל, על ידי כך שאנחנו מתחברים בינינו ופונים לבורא שיעשה את הפעולה הזאת. אנחנו לא יכולים לעשות כלום, אפילו שכתוב שאנחנו צריכים להעלות מ"ן, אין לנו כוחות לזה, אין לנו הבנה איך עושים זאת, נשאר רק לפנות לבורא שיעשה. על כל פעולה ופעולה שלנו, אנחנו צריכים לפנות לבורא ולבקש ממנו.
תלמיד: מה בדיוק אנחנו מבקשים ממנו?
שייתן לנו אפשרות לבקש ממנו נכון על התיקון, על כך שנוכל להיפטר מהרצון לקבל שלנו הנקרא "עורלה" ובכלל על כל פעולת ברית המילה. לבקש ממנו לקבל את הרצון החדש על מנת להשפיע שעכשיו יכול להיוולד בנו, להתעורר בנו, להתגלות, ושעמו אנחנו צריכים להתחיל לעבוד, לאהוב אותו וכן הלאה.
שאלה: מהי פעולת הכנפיים האלה ולמה רק בזיווג דגדלות היא יכולה להיות?
אלה מסכים שאנחנו צריכים לקבל ואיתם לעבוד. הבורא עושה כנפיים.
שאלה: מה זה אומר לפחד להעביר את השפע לקליפות, האם זה פחד שלא אוכל להשפיע?
לא, להעביר את השפע לקליפות זה פחד מלקבל על מנת לקבל, זו ממש עבירה גדולה. קליפה זה רצון לקבל על מנת לקבל ואנחנו צריכים להתרחק ממנה, מרצון כזה, בכל דרך אפשרית.
שאלה: מיהו הגר הזה, האם אלו רצונות לקבל חדשים שמופיעים בי, או חברים בעולם החיצון?
גר נקרא רצון שעדיין נמצא בעל מנת לקבל בכמה דברים ומהם הוא רוצה להיפטר. הוא רוצה לצאת מתחת שליטת הלקבל על מנת לקבל. הרצון הזה נקרא "גר". הוא רוצה לצאת ועושה מאמצים, מתפלל, מבקש ומקבל מלמעלה כוח שמעלה אותו מעל לעל מנת לקבל, ואז הוא כבר נקרא גר וכתוב שגר הוא כמו קטן שנולד.
תלמיד: זה נראה כמו אמצעי לקרב אותי לבורא
ודאי, כל אחד מאתנו צריך לעבור את השלב הזה.
שאלה: באיזה רגע אדם מחליט להיות גר? האם ההחלטה הזאת באה מהבורא?
ההחלטה הזאת מגיעה לאדם מלמעלה אחרי שהוא השקיע מספיק כוחות כדי לצאת מעצמו ולא הצליח, ואז הוא מתפרץ בתפילה והבורא עושה עליו את הפעולה הזאת, יציאה מעל מנת לקבל.
שאלה: בסיום הקטע כתוב, שקודם אנחנו מעלים את נפש הגר על ידי המ"ן ואחרי שהוא עלה, השכינה מקבלת אותו תחת כנפיה. מה זה אומר שאנחנו מעלים את נשמתו של הגר?
אנחנו עוזרים לכל רצון ורצון שיכול להיות על מנת להשפיע, להגיע לפעולת על מנת להשפיע.
תלמיד: אנחנו מבקשים שכל רצון לקבל יהפוך לרצון להשפיע?
כן.
שאלה: במה הגר שונה מרצונות לקבל אחרים שבי, מה מיוחד בו?
גר זה אותו רצון מהרצונות שלנו, שרוצה לעבוד בעל מנת להשפיע. הוא עוד לא יכול, אבל רוצה, ואז הוא נקרא גר. גר נקרא "חוץ", שהוא יוצא מעל מנת לקבל, רוצה לצאת, להגיע לעל מנת להשפיע.
שאלה: בשבועיים האחרונים הבורא שם אותי באיזה מין מצב כזה של כל מיני דאגות רפואיות על הגוף. אני מוצף בכל מיני דברים שפעם כאילו נראו לי לגמרי טבעיים שאני עכשיו לא יכול לעשות אותם. ואני מאוד הייתי רוצה לעשות את הברית מילה הזאת על כל הרצונות האלה שהם רצונות גופניים בסוף. איך עושים את הפעולה הזאת, מה צריך לעשות?
להדביק את הרצונות האלו דרך החברים לבורא ובצורה כזאת להגיע לתיקונים.
תלמיד: מה זה אומר להדביק את הרצונות דרך החברים לבורא, מה היא הפעולה הזאת?
לקרב את הרצונות האלו שהם בינתיים בעל מנת לקבל, שהם יהיו בעל מנת להשפיע.
תלמיד: איך אני לוקח דאגות על הגוף, על הבריאות והופך אותם לדאגה על מנת להשפיע לחברים?
כל אחד צריך למיין את כול הרצונות שלו ואז לראות, האם זה אפשרי או לא אפשרי, ואיך אפשר.
תלמיד: האם להידבק בחברים ממש כמו תינוק על הידיים של אימא זו התחלה של התהליך הזה? כי יותר מזה כרגע אני לא רואה מה אני יכול לעשות.
כן. תנסה לחשוב על זה ותראה שיש לך תמיד הזדמנות למיין את הרצונות ולקרב חלק מהם למצב של גר.
שאלה: באיזה סוג של הכנה אנחנו צריכים להיות כדי לא להעביר את השפע לקליפות, איזו מודעות צריכה להיות לנו?
יחסית אלה דברים פשוטים, אנחנו צריכים רק לתת תשומת לב באיזה רצונות אנחנו פועלים, בעל מנת לקבל, בעל מנת להשפיע, וכך סה"כ לעשות פעולות. פעולה על מנת לקבל זה נקרא "גוי", פעולה שרוצה לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע זה נקרא "גר".
שאלה: מה ההבדל כשיש חיסרון לקבל ולאמונה?
הרצון לקבל הוא הפוך מהרצון של גר, שהוא רוצה להגיע לרצון להשפיע.
תלמיד: מה ההבדל בין הרצון לקבל על מנת להשפיע לבין אמונה, האם יש הבדל ביניהם?
הרצון לקבל בעל מנת להשפיע הוא אותו הדבר כמו הרצון להשפיע.
תלמיד: ואיך זה נבדל מהגר?
הגר הוא זה שרוצה להתחבר לאלו שקיימים ברצון להשפיע.
שאלה: איך אנחנו מצד אחד מתקרבים לרצון להשפיע, אבל מה קורה עם הרצון לקבל על מנת לקבל?
במידה הזאת הוא מתבטל.
שאלה: בשלב הזה של הזדככות, מה זאת אומרת שזעיר אנפין נקרא "שוכן" ונוקבא "שכינה"?
זעיר אנפין נקרא "שוכן" שהוא נמצא בתוך הנוקבא שהיא "שכינה", בתוך הרצון להשפיע, האור העליון, הוא נמצא בתוך הרצון לקבל של התחתון ומתקן אותו.
תלמיד: הוא כותב הרבה על להעלות מ"ן, ככל שאנחנו מתקדמים אני שם לב שחוץ מתפילה אין כלום, הכול מתחיל ונגמר בתפילה.
נכון.
שאלה: איך אנחנו משתמשים נכון בפעולות חיצוניות כדי לחזק את התפילה?
אנחנו צריכים להיות יותר מחוברים וללמוד אחד מהשני איך החברים שלנו משתתפים, איך הם מתחברים, איך הם משתוקקים להיות יחד, לעזור אחד לשני, כי אף אחד, כמו שכתוב "אין אסיר מציל את עצמו מבית האסורים"1, בלתי אפשרי לצאת מעל מנת לקבל אם לא תומכים בך חברים. לכן אנחנו צריכים כמה שיותר לגלות את זה וכך אנחנו נוכל לצאת מעל מנת לקבל ולהגיע בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אז המאמצים לחיבור בתוך העשירייה עוזרים לכוון את התפילה בצורה נכונה?
כן.
שאלה: אמרת שתמיד יש אפשרות למיין בין הרצונות כדי להביא אותם להשפעה, איך עושים את המיון הזה?
לבדוק איזה מהם בשבילי ואיזה מהם כדי להשפיע לאחרים, כדי לעזור לאחרים, ובצורה כזאת להפריד את זה מזה ולחזק את הרצון להשפיע ולהקטין, להנמיך את הרצון לקבל.
שאלה: אני מתייחס למשפט "זכות אבותם עמדה להם" פה, במאמר הזה, אנחנו יודעים שכל אלו שדווקא כן היו דבקים לקדושה ואחרי השבירה הם נפלו למצב הכי גרוע של העולם הזה, למצב הכי רחוק. ועכשיו כאן הוא אומר שהם צריכים כביכול לקחת את הגרים לזה. דווקא ההתעוררות של עם ישראל על ידי אלה שלא נפלו יותר עמוק.
זו מערכת מורכבת שחלק אחד עוזר לחלק השני, ולכן עוד נלמד. אבל העיקר בשבילנו פשוט לדעת כאלה דברים מה זה נקרא "אומות העולם", מה זה נקרא "גר", מה זה נקרא "למול" ולעלות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.
תלמיד: בעצם מה שאנחנו צריכים לקחת כגר זה אותו חלק מהרצון שלנו שהוא זך יותר בשלב הזה של התיקון, מהרצון של ישר-אל?
"גר" זה נקרא רצון לקבל שעכשיו מתעורר כדי להיות בעל מנת להשפיע. זה נקרא שהוא רוצה להתגייר, הוא רוצה לתקן את הרצונות שלו שיהיו בעל מנת להשפיע.
שאלה: אמרת שצריך למיין את הרצונות שיש בנו, מה זה אומר למיין את הרצון? איך זה קורה? מה עושים?
כשמגיע המאור המחזיר למוטב מלמעלה הוא מאיר לכל הרצונות של האדם, ואז האדם לא כל כך מרגיש את זה, תלוי באיזו דרגה הוא נמצא, אז הוא מבין שיש לו אפשרות במשהו להשתפר. באיזה רצונות לעלות יותר למעלה ועד כמה. וזה נקרא שעולה במדרגות.
תלמיד: זה כאילו להיות מסוגל לעבוד עם הרצון, ממש להרגיש איך אפשר להשתמש בו?
כן.
תלמיד: איזה פעולות מצריכות אותנו לעורר את המאור? הוא יוצא משהו מיוחד?
המאור מעורר על ידי החיבור שלו עם החברים, על ידי הלימוד, על ידי כל מיני פעולות כאלה שמזמין מאור המחזיר למוטב.
תלמיד: אם יש בי רצונות, ואני רוצה שהמאור יפעל עליהם ואני מרגיש איך לעבוד איתם, אז אני תוך כדי שאני עובד עם החברים על החיבור ומנסה להתקרב אליהם, יש לי גם ציפייה לזה שאני אוכל להרגיש את הרצונות שלי, מה אני יכול לעשות איתם ואיך הם משתנים מהמאור?
כן, ודאי. זה לא מיד, אבל בכל שיעור, בכל פגישה, בכל פעולה אני רואה שאין לי מה שאני רוצה לקבל, לקנות, לתקן, ולאט לאט זה מתעורר בי וכך אני ממש צריך להרגיש את עצמי בכל שיעור ושיעור, בכל פגישה, בכל פעולה שלנו כמה אני צריך להיות יותר קרוב לחברים, להתכלל איתם, לבקש דרכם לבורא שאני לא יכול להתפלל לבד, התפילה צריכה להיות תפילה בציבור. וכך בצורה כזאת אני לאט לאט מגיע בהדרגה, למצב שכבר יכול לכוון את עצמי לפעולות התיקון.
תלמיד: מה קורה עם הרצונות האלה בי? תוך כדי התהליך איך אני מרגיש את ההבדלים ברצונות האלה שאני הרגשתי, התחלתי איתם, מלכתחילה קיבלתי רצון שפועל בי ואני לא יודע איך להשתמש בו נכון, מה קורה עם הרצון הזה?
מראים לך איך אתה יכול להשתמש בהם.
שאלה: במאמר כתוב על העלאת מ"ן, וענית שהכול מתחיל ונגמר בתפילה. כתוב "הלוואי ואדם יתפלל כל היום"2. איך הופכים את השיעור לתפילה? בשיעור יש שאלות של חברים ויש כאילו טקסט חדש שמנסה להבין מה כתוב שם ואיך זה קשור אלי. איך הופכים שיעור לתפילה?
אם אני נכלל עם השיעור, עם הטקסט, עם השאלות של החברים, עם מה שאני רוצה, עם כל הדברים האלה, ככה אני כולל אותם יחד. זה נקרא שאני מתחבר איתם ואז יש לנו תפילה משותפת. העיקר כל הזמן להרגיש, למיין, לבדוק, האם אני נמצא עם השאלות של החברים או לא, במה אני יכול להיות איתם יחד ומה לא?
תלמיד: איך זה הופך לתפילה, איך לבקש? כי בסוף בתוכי, משהו בפנים צריך לעבור עיבוד נכון וכאילו אני אמור לבקש דרך החברים. אני לא מבין איך לעשות דיוק בפעולה הזאת. ברור שאנחנו מתכללים וסופגים אחד מהשני, זה בסדר. אבל איך זה הופך להיות תפילה, איך זה הופך להיות בקשה שאני יודע מה אני רוצה ודורש?
אני לא מבין איפה נקודת הקושי.
תלמיד: יש הרגשה שבתפילה כאילו אדם צריך לדעת מה הוא רוצה. יש פה עניין של התכללות. אנחנו יושבים יחד, קוראים אותו מאמר, שומעים את החברים, בטוח שהחברים מכוונים פחות או יותר לאותו עניין. אבל איך בסוף מכל זה, זה מסתכם אצלי לתפילה? שאני יודע מה אני רוצה ואני פונה ואני יודע איך אני פונה. ברור לי שהמטרה שלי זה לדייק את הבקשה שלי ולדרוש.
על ידי קנאה, תאווה וכבוד. אני רוצה להיות כמו החברים, יחד איתם מחובר, וכך ממש להיות כל הזמן איתם, לאן שהם עוברים גם אני רוצה לעבור. אני רוצה להיות יחד במחשבה אחת, ברצון אחד, בפעולה אחת כמה שאפשר ואז אני רואה איך על ידי זה אני צריך לשנות את עצמי, כמה אני לא מתאים. וזה הכול פועל על הרצון שלי שאני עם זה כביכול פונה לבורא ומבקש ממנו להיות כמו כולם.
שאלה: אנחנו כל כך תלויים בשכינה. בשביל שנתעלה אליה צריך שיהיה תנאי שיהיו לה הכנפיים של זעיר אנפין?
כן, ודאי. על יד הבקשות שלנו, על ידי התפילות שלנו, אנחנו עושים כנפיים. אנחנו בזה עוזרים לשכינה להתחיל לעלות.
שאלה: המצווה השמינית אומרת שאני בעיקרון צריך לפתוח את הלב שלי לכל מי שרוצה להתחבר. מה אני עושה עם החברים שלא רוצים להתחבר, האם גם להם אני צריך לפתוח את הלב ולהראות להם דוגמה?
כן, להראות להם דוגמה.
שאלה: אם הגר זה קלקול שמתגלה, אז מה הכוונה לאהוב את הגר?
זה לא קלקול. כמו שכתוב, אל תשכח כי גר היית בארץ מצרים. אנחנו כולנו באים מדרגת גר ואחר כך מתקנים את עצמנו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא שעולים דרגה.
שאלה: אמרת, אל תשכח כי גר היית בארץ מצרים. יש מנגנון שאתה מצליח להתגבר על רצון בעל מנת לקבל במשהו, ושוב אתה שוכח. אתה מגלה שהחברים גדולים ושוב אתה שוכח והם קטנים. מה זה המנגנון הזה?
זה בכוונה כדי לזרז את ההתפתחות שלך, ככה זה עובד.
תלמיד: איך השכחה הזו מזרזת?
כי אתה עובר מרצון לרצון ולא נתקע במשהו.
שאלה: האם גר זה כמו עבד נאמן?
אני לא הייתי אומר כך, לא כתוב. לא בכל מקרה אנחנו יכולים לתת השוואות כאלה. גר נקרא שבאמת אדם רוצה לצאת מעל מנת לקבל, אז הוא נקרא גר.
קריין: סעיף 229.
.229" ואין לומר שנפש חיה זו, הכלולה בישראל, נועדה לכל. אלא כמ"ש, נפש חיה למינה. לישראל ולא לגֵרים. כמה מסדרונות וחדרים זה לִפְנים מזה, יש לה לארץ הזו, שנקראת חיה, תחת כנפיה." כלומר מי שעובר את התיקון הזה כבר מקבל כוונה לישר-אל, לבורא על מנת להשפיע, לכן נקרא ישראל, ישר לאל, אז הוא כבר מגיע לנפש חיה, לדרגה הזאת ונמצא תחת כנפי השכינה.
"פירוש. אי אפשר להעלות את נפש הגר, אלא בעת שאנו מעלים מ"ן לזיווג דגדלות, ואנו ממשיכים לעצמנו הארת נשמה מהזיווג הזה. אשר אז נוהגת פרישׂת כנפי השכינה, ששם מתעלה נפש הגר, ומקבל גם הוא מאור הזיווג.
ולכן, אין לומר, שנפש חיה זו הכלולה בישראל, נועדה לכל. שמא תאמר, שגם הגר מקבל מאותו אור הזיווג דנפש חיה, שישראל המשיכו להארת נשמתם. אלא כמ"ש, נפש חיה למינה. שהגרים מקבלים מהארת הזיווג, השייך למין שלהם. רק מבחינת החיצוניות של הזיווג, ולא מפנימיות, השייך רק לישראל.
הכנפיים הם ו"ק מעת קטנות, המשמשים גם בעת הזיווג דגדלות, לכסות על אור הזיווג. ובו"ק יש חג"ת נה"י. חג"ת נקראים חדרים, לשבת בהם. נה"י נקראים מסדרונות, שער וכניסה אל החדרים, ובהם עצמם אין לשבת, כי אינם משמשים אלא כניסה ויציאה בלבד.
כי עיקר חג"ת הוא ת"ת, קו אמצעי שלהם, שהוא כלי גמור ובית קיבול לאור חסדים. ועיקר נה"י הוא יסוד, קו אמצעי, שאין בו בית קיבול לעצמו, ומשמש דרך לעבור בו ולהעלות או"ח. וע"כ נקראים הנה"י בשם מסדרונות.
וכמה מסדרונות וחדרים זה לפנים מזה, יש לארץ, שנקראת חיה, תחת כנפיה. כיוון שצריכה להכניס תחת הכנפיים שלה גרים משבעים אומות, ע"כ מוכנים להם כמה חדרים בחג"ת דכנפיים, וכמה מסדרונות בנה"י דכנפיים. שבחינת נפש מקבלים ממסדרונות, ובחינת רוח מחדרים."
הוא אומר שיש שם הרבה חלקים שמתחברים ופועלים יחד לאותה המטרה, להעלות את המ"ן לדרגה עוד יותר עליונה.
שאלה: גר זה חבר מתוך עשירייה, שרוצה להידבק בעשירייה ואנחנו שאר החברים מעלים את המ"ן ורוצים לעזור לו?
זה פחות או יותר כמו שאתה אומר, שאם העשירייה בסך הכול מוכנה, אז היא יכולה לעזור לכל אחד מחבריה לעשות את העלייה הפרטית שלו עוד ועוד, וזה נקרא שהוא רוצה להיות גר, והחברה שלו כבר עוזרת לו בזה.
שאלה: האם אני מושכת את אור התיקון כשאני מרגישה את גדלות החברים?
אם אני ממשיכה גדלות החברים אז ודאי שאני במידה הזאת ממשיכה את אור התיקון, ולכן מאוד חשוב לי, עד כמה אני מתקשרת לאחרות, במידה הזאת אני יכולה לתקן את עצמי. כלומר אדם צריך כל הזמן לחשוב איך הוא מתבטל בסביבה, שזה העיקר בשבילו.
שאלה: כל ההתקדמות שלנו ברוחניות היא כשאנחנו מוסיפים את היגיעה ולא עומדים במקום. איך אפשר להכפיל, להרבות באהבת חברים?
אנחנו יכולים להגביר אהבת החברים כאשר אנחנו עובדים על זה יחד איתם. אני לא יכול לעשות את זה לבד, אני צריך להתקרב אליהם, הם צריכים להתקרב אלי ובצורה כזאת אנחנו עוזרים זה לזה.
שאלה: כתוב כאן על אלו חדרים ומסדרונות, על מה מדובר, על מצבים שאנחנו חווים?
אלו הם כלים שאנחנו צריכים לרכוש בכדי שיהיה לנו קשר עם הבורא. מעברים למיניהם, מסדרונות וכן הלאה, אחרי זה אנחנו עוד נלמד את כל הדברים האלה, בכל אחד מהם יש את הייחודיות שלו, בחיבור של הראשון זה עם זה.
תלמיד: אז מה זה הכלים האלה שאנחנו צריכים לרכוש, זה איזשהו מצב חדש בעשירייה?
חיבור בינינו.
תלמיד: חיבור בינינו זה נשמע משהו שהוא כבר מוגמר, והכלים זה בכל זאת חיסרון?
כלים זה לא איזשהו חיסרון, זה אותם הרצונות שאיתם אנחנו יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע.
תלמיד: רצון כלפי מה, יש לנו את המצב שלנו בעשירייה?
רצון למה שלא יהיה, להשפעה.
תלמיד: למשל בתוך העשירייה יש לנו חברים, יש לנו מצב כללי משלנו או מצב של כל אחד, מה עלינו לעשות כדי לרכוש את הכלים האלה, ואילו כלים הם צריכים להיות?
כלים דהשפעה.
תלמיד: מה עלינו לרצות?
טוב עבור האחרים.
תלמיד: והכלים החדשים האלה שאנחנו צריכים לרכוש זה לרצות את הטוב הזה בצורה חדשה, כלפי החברים והכלי העולמי?
כל פעם בצורה חדשה, בטח, כיון שכל פעם הרצונות האלה בנו עולים בצורה שונה.
תלמיד: אנחנו יכולים לדעת כלפי מדרגה קרובה אלינו שאנחנו עומדים לרכוש, מהם הרצונות האלה, להרגיש אותם?
איך אתה יכול לדעת מראש מה הרצונות האלה אם הם עדיין לא עלו בך?
תלמיד: לבקש על זה?
תבקש, תבקש.
שאלה: האם אפשר לתאר את הגר כתחילת עבודת הלב?
ודאי שגר זה תחילת העבודה, כן, אפשר כך להגיד.
"230. לכנף הימנית של המלכות שני מסדרונות, שמתחלקים מכנף זו לשתי אומות אחרות, הקרובות לישראל בייחוד, להכניסם לתוך אלו המסדרונות. ותחת הכנף השמאלית יש שני מסדרונות אחרים, שמתחלקים לשתי אומות אחרות, שהן עמון ומואב. וכולם נקראים נפש חיה.
מקודם נאמר, שיש כמה מסדרונות. וכאן נאמר, רק ב' בימין וב' בשמאל. העניין הוא, כי כאן מדובר רק על הכוללים לבד, שיש שני מסדרונות בימין כוללים, לבחינת האומות השייכות לימין. וכן יש ב' מסדרונות כוללים בשמאל, לאומות השייכות לשמאל.
שתי אומות מצד ימין, כוללות לכל האומות שמצד ימין, שמתייחסות לשני מסדרונות הכוללים שבכנף ימין. ולא פירש הזוהר מי הם. ושתי אומות מצד שמאל, כוללות לכל האומות שמצד שמאל, שהן עמון ומואב. והן מתייחסות לשני מסדרונות הכוללים שבכנף שמאל.
וכולם נקראים נפש חיה. כל נפשות הגרים, הבאות מכל האומות, נקראות בשם נפש חיה. וזה משום שאינם יכולים לקבל, אלא רק מזיווג דגדלות דזו"ן, שאז הזו"ן במקום או"א עילאין. ואז נקראת המלכות נפש חיה, מטעם היות בה מאור או"א, שהוא אור חיה. וכיוון שנפשות הגרים מקבלות מהכנפיים דנפש חיה, נקראות גם הן נפש חיה."
שאלה: מה ההבדל בין האומות שנמצאות מתחת לכנף ימין ובין האומות שנמצאות מתחת לכנף שמאל, ולמה לא מזכירים את אלה שמצד ימין?
אנחנו בדרך כלל מבינים שימין זה חסדים ושמאל זה חוסר חסדים או חכמה, וצריכים להשתמש בהם לסירוגין או ביחד לאיזו התכללות מיוחדת. כאן הזוהר רק עובר על התמונה הכללית, איך זה נראה, אבל ודאי שנצטרך להבין בפרוטרוט כדי לדעת איך להשתמש בשניהם, גם בימין וגם בשמאל. נקרא הרבה על עמון ומואב שהם הכוחות שכל הזמן נמצאים לידינו ועוזרים לנו להתרחק, לא להיכנס לעבירות גדולות.
תלמיד: יש סיבה שהוא מזכיר את עמון ומואב בשמותיהם ואת אלו שמתחת לכנף השניה הוא לא מזכיר בכלל בשמות?
חכה, יגיע הזמן. בינתיים אנחנו עוברים על מה שהזוהר נותן לנו, ועוד נראה פרטים.
שאלה: למה יש שני צדדים, צד שמאל, צד ימין, למה אין שלושה או ארבעה?
אני לא כל כך מבין את השאלות שלכם.
"230. לכנף הימנית של המלכות שני מסדרונות, שמתחלקים מכנף זו לשתי אומות אחרות, הקרובות לישראל בייחוד, להכניסם לתוך אלו המסדרונות. ותחת הכנף השמאלית יש שני מסדרונות אחרים, שמתחלקים לשתי אומות אחרות, שהן עמון ומואב. וכולם נקראים נפש חיה."
אין לנו עוד פרטים, אלא אחר כך נראה שהוא מדבר על כך שאנחנו הופכים לנפש חיה ואיזה סוג נפשות הן.
.231" וכמה חדרים סתומים אחרים, והיכלות אחרים, בכל כנף. ומהם יוצאים רוחות, להתחלק לכל אלו הגרים המתגיירים. ונקראים נפש חיה. אבל למינה. וכולם נכנסים תחת כנפי השכינה, ולא יותר.
כי כל כנף כלול מו"ק, חג"ת נה"י, הנקראים חדרים ומסדרונות. אשר לכל אומה חדר מיוחד בחג"ת, ומסדרון מיוחד בנה"י. שממסדרונות מקבלת כל אחת נפש, ומחדרים מקבלת כל אחת רוח. וחדרים סתומים, משום שחג"ת דו"ק הם חסדים מכוסים, סתומים מהארת חכמה."
כאן הוא לא אמר לנו משהו מיוחד, רק כמה ידיעות חדשות.
קריין: 232.
.232" אבל הנשמה של ישראל, יוצאת מתוך גופו של האילן, ז"א, ומשם נשמות עפות לתוך ארץ, המלכות, לתוך מעֵיה לִפְנַי ולִפְנים. כמ"ש, כי תהיו אתם ארץ חֵפץ. וע"כ ישראל בן יקיר שמעֵיה המו עליו, ונקראים העמוּסים מִנִי בטן ולא מהכנפיים, שמחוץ לגוף. ולגרים אין חלק באילן העליון, ז"א, וכש"כ בגוף שלו. אבל חלקם בכנפיים של המלכות, ולא יותר.
והגר הוא תחת כנפי השכינה, ולא יותר. גֵרי הצדק הם אותם השורים ונאחזים שם, ולא בפנים. ומשום זה כתוב, תוצא הארץ נפש חיה למינה. ולמי? בהמה ורמש וחַיְתוֹ ארץ למינה. הכול שואבים נפש מאותה החיה, אבל כל אחד למינו, כראוי לו.
ז"א נקרא אילן, עה"ח, והנוקבא נקראת ארץ החיים, בעת הגדלות, שהם מלבישים לאו"א עילאין, מוחין דחיה. הנשמה של ישראל יוצאת מגופו של האילן, מפנימיות ז"א. ומשם נשמות עפות לתוך ארץ, המלכות, לתוך מעיה לפְנַי ולִפְנים. שע"י זיווג של אילן, ז"א, בארץ החיים, הנוקבא, ז"א משפיע נשמות ישראל לנוקבא, אל פנימיות פנימיותה. וממנה מקבלים ישראל הנשמה שלהם.
ולא כגרים, שמקבלים רק מהנוקבא לבדה, ורק מהחיצוניות של הנוקבא, מהכנפיים שלה, ולא מלפני ולפנים, שפירושו, פנימֵי פנימיות. כי לנוקבא ג' פרצופים, מלובשים זה בתוך זה, עיבור יניקה מוחין. פרצוף המוחין מלובש בתוך פרצוף היניקה, ופרצוף היניקה מלובש בתוך פרצוף העיבור. ודייק, שישראל מקבלים מפנימי דפנימי של הנוקבא, מפרצוף המוחין.
וע"כ נקראים ישראל בן יקיר, שהָמו מעֵיה לו. ונקראים העמוסים מני בטן, ולא מהכנפיים, שהן חיצוניות שלה. פירוש, נה"י דנוקבא מכונים בטן, מפאת ששם מקום העיבור והגידול של נשמות ישראל. אמנם אין המדובר בנה"י של ב' הפרצופים החיצוניים, עיבור ויניקה, הכנפיים, אלא בנה"י של פרצוף המוחין, בני מעיים. כמ"ש, הבן יקיר לי אפריים, אם ילד שעשועים, כי מדֵי דַבְּרי בו, זָכור אזכרנו עוד, על כן המו מֵעיי לו.
שמתוך שנשמות ישראל מפנימיות המלכות, הנקראת בני מעיים, ע"כ כתוב, המו מעיי לו. וע"כ קורא להן, העמוסים מני בטן, שהן נה"י דפרצוף המוחין. ולא מכנפיים, שחוץ מגוף, ולא מנה"י של ב' פרצופים החיצוניים, שהן כנפיים.
ונאמר, שלגרים אין חלק באילן העליון, ז"א, ומכ"ש בגוף שלו. אלא חלקם רק בכנפיים ולא יותר, מתחת כנפי השכינה ולא יותר. ולכן נקראים גרי צדק, כי השכינה נקראת צדק, ותחת כנפיה הם שוכנים, ובה הם מתייחדים, ואין להם חלק מלמעלה, מהשכינה.
ומשום זה כתוב, תוצא הארץ נפש חיה למינה. למי? בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה. כל מי שיש לו נפש מבהמה ורמש וחיתו ארץ, מקבל אותה רק מנפש דחיה, המלכות בזיווג דגדלות פב"פ עם הז"א. ועכ"ז, כל אחד למינו כראוי לו, רק מהכנפיים, ולא מהפנימיות של הארת הזיווג הגדול הזה."
שאלה: מה ההבדל בין גר לישראל?
אלו שתי מדרגות. גם על ישראל כתוב, אל תשכחו "כי גרים הייתם בארץ מצרים".3 זאת אומרת, כולם עוברים את המדרגות האלה שנקראות "גוי", "גר", "ישראל". ולכן אין כאן משהו ששייך לאדם לעולם ועד, אלא לכל אחד יש את הדרגה שהוא מגיע אליה, וכך אנחנו יכולים לשקול כל אדם ואדם. בינתיים, בינינו, כולנו נמצאים בדרגה שהיא מתחת לדרגת "גר" ומשתוקקים להגיע לזה.
שאלה: מאז שהתחלנו לקרוא בזוהר יש בי רצון אדיר ללמוד עברית, להבין עברית. לא רק לדבר את השפה, אלא להבין את המהות הרוחנית של השפה עצמה. התחלתי לראות את האותיות, סימנים כאילו מרחפים מעליי, כך שיש להן איזו משמעות שצריך לגלות, ואלו לא רק סימנים אלא ממש דברים שצריך להבין אותם בלב.
את צודקת, זה באמת כך.
תלמידה: איך האדם יכול לעשות את המעבר הזה למצב שהוא הופך להיות כמו אחד עם האותיות והמשמעות שמאחוריהן?
את כבר שואלת על דברים הרבה יותר גבוהים ופנימיים. נדבר על זה פעם, אבל עכשיו עוד מוקדם. כולנו נמצאים בתוך האותיות האלה, כי האותיות האלה הן כוחות הטבע. וכשאנחנו מתחברים בינינו, פועלים בינינו, אנחנו בזה כביכול מרכיבים את אותיות הטבע יחד למילים, למשפטים, ובזה אנחנו מתקנים את הבריאה כולה.
שאלה: איפה נפשות חיות ימצאו זו את זו?
כולנו מתלבשים על "עץ החיים" שנקרא זעיר אנפין, ושם הם מוצאים זה את זה, מתחברים, נכללים זה מזה, וכך ממשיכים.
(סוף השיעור)