שיעור בוקר 28.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 06.12.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/kAFxGmRv?c=TO6D2nNF&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 585

מאמר ע"ג "לאחר הצמצום"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 585, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר ע"ג "לאחר הצמצום".

עג. לאחר הצמצום

שמעתי תש"ג

"לאחר הצמצום נעשה הט' ראשונות למקום קדושה. והמלכות, שעליה היה הצמצום, נעשה מקום להעולמות. ויש בה להבחין ב' בחינות:

א. מקום חלל, שהוא מקום לקליפות, שמהותן הוא הרצוניות אך לקבל לעצמן.

ב. מקום פנוי, היינו שנעשה מקום פנוי להכניס שם מה שבוחרים: קדושה או חס ושלום להיפוך.

ולולי שהיה הצמצום, היה כל המציאות בבחינת אור פשוט. ורק לאחר שנעשה הצמצום, נעשה מקום לבחירה להרע או להטיב.

ועל ידי בחירת הטוב, נמשך לתוך מקום ההוא את שפעו ית'. וזה פירוש שמובא בכתבי האר"י, שאור אין סוף מאיר לתחתונים. שאין סוף נקרא הרצון דלהטיב לנבראיו. והגם שמבחינים הרבה עולמות, ועשר ספירות, ושאר כינויים, אבל הכל נמשך מאין סוף ברוך הוא, הנקראת מחשבת הבריאה.

ושם ספירה ועולם מכונה, משום שהשפע הנשפע מאין סוף ברוך הוא, יורדת דרך אותה ספירה ועולם. שהכוונה היא, היות שאין התחתונים יכולים לקבל את שפעו ית' בלי הכשרה ותיקון, שהתחתון יהיה מוכשר לקבל, לכן התיקונים האלו שנעשו, שעל ידם יש יכולת לקבל, את זה מכונה בשם ספירות.

היינו, שכל ספירה יש לה תיקון מיוחד. ומשום זה ישנם הרבה בחינות, שהם רק כלפי המקבלים. כי כשהתחתון מקבל את השפע מאין סוף ברוך הוא, הוא מקבל ע"י תיקון מיוחד, המתאים לו לקבל את השפע. וזה הפירוש, שמקבל ע"י ספירה מיוחדת. אבל בהשפע עצמו אין שום שנויים.

ובזה תבין את ענין התפילה, מה שאנו מתפללים להבורא ית', שהוא בחינת אור אין סוף ברוך הוא, שהוא הקשר שיש להבורא עם הנבראים, שנקרא "רצונו להטיב לנבראיו". ואף על פי שבכוונת התפילה יש הרבה שמות, שהפירוש הוא שהשפע יושפע על ידי התיקונים שישנם בהשמות, משום שדוקא ע"י התיקונים שישנם בהשמות, תתקיים השפע בידי המקבלים."

נקרא שוב.

עג. לאחר הצמצום

שמעתי תש"ג

"לאחר הצמצום נעשה הט' ראשונות" סך הכול יש עשר ספירות, היה בהן צמצום ואחרי הצמצום האור הסתלק ונעשו ט' ראשונות מעשר "למקום קדושה. והמלכות, שעליה היה הצמצום," זה הרצון לקבל. ט' ראשונות זה לא רצון לקבל אלא זה רצון להשפיע מצד הבורא. "שעליה היה הצמצום," על המלכות, אז "נעשה מקום להעולמות. ויש בה להבחין ב' בחינות:" במלכות.

"א. מקום חלל, שהוא מקום לקליפות, שמהותן הוא הרצוניות אך לקבל לעצמן." זה מקום החלל.

"ב. מקום פנוי, היינו שנעשה מקום פנוי להכניס שם מה שבוחרים: קדושה או חס ושלום להיפוך." מה זאת אומרת "או להיפך"? או קליפה. יש רצונות כאלה שהם יכולים להיות בעל מנת להשפיע וגם יכולים להיות בעל מנת לקבל, וזה מקום בחירה שנקרא "מקום פנוי".

"ולולי שהיה הצמצום, היה כל המציאות בבחינת אור פשוט." על האור אנחנו לא יכולים לדבר אלא אנחנו יכולים לדבר על האור שנמצא בתוך משהו, בתוך כלי שמגלה אותו, אחרת אי אפשר לגלות אותו. זה כמו שאנחנו מסתכלים על השמיים בלילה והכול חושך. אבל אנחנו מבינים שאם נעמיד שם איזשהו מסך, משהו באמצע, אז אנחנו נראה אור, כי יש משהו שהאור נתקע בו. האור ממלא את כל המציאות, ואם הוא נתקע באיזו הפרעה או מסך, אז הוא מאיר. כלומר, המסך הוא מה שמגלה את האור.

לכן "מקום חלל", כמו שאומר בעל הסולם, זה מקום שיש שם קליפות. ואם אנחנו עושים מהחלל, מהקליפות "מקום פנוי" ומעמידים שם מסכים שלנו, אז על ידם אנחנו מגלים את האור. כמו שאנחנו רואים בשמיים שהכול חושך אבל אם מגיע משהו שמפריע לחושך, כאילו מפריע, אז דווקא זה לא מפריע. כשאנחנו עושים איזו מחיצה בחלל דווקא אז אנחנו מגלים שיש שם אור, וזה נגד ההיגיון. האם האור לא היה קודם? ודאי שהיה, רק לא יכולנו לגלות אותו מפני שלא שמנו מסך, מחסום.

ואז הוא אומר כך, "ולולי שהיה הצמצום, היה כל המציאות בבחינת אור פשוט." ממלא כל המציאות, לא צריכים לא מסכים ולא כלום "ורק לאחר שנעשה הצמצום, נעשה מקום לבחירה להרע או להטיב." בשביל מה נעשה הצמצום? כדי לתת לנו לעשות בחירה אם להיות דומים לבורא או להיות הפוכים ממנו לפי הטבע שלנו.

"ועל ידי בחירת הטוב, נמשך לתוך מקום ההוא את שפעו ית'." מתגלה. גם קודם הכול היה אין עוד מלבדו, הבורא ממלא את הכול, אבל אם אנחנו שמים מחיצה אז אנחנו מגלים שהוא נמצא במקום הזה. "וזה פירוש שמובא בכתבי האר"י, שאור אין סוף מאיר לתחתונים. שאין סוף נקרא הרצון דלהטיב לנבראיו." מצד הכוח העליון שממלא את כל המציאות, ומצד אחר המקום נעשה מקום חשוך. "והגם שמבחינים" אנחנו "הרבה עולמות, ועשר ספירות, ושאר כינויים, אבל הכל נמשך מאין סוף ברוך הוא, הנקראת מחשבת הבריאה." להיטיב לנבראיו.

"ושם ספירה ועולם מכונה, משום שהשפע הנשפע מאין סוף ברוך הוא, יורדת דרך אותה ספירה ועולם." אנחנו קוראים לאור, לעולם ולתופעה, לפי אור אין סוף שיורד ומופיע דרך תכונות מיוחדות, חוקים מיוחדים, לפי זה אנחנו קוראים לזה עולם או מדרגה או ספירה. "שהכוונה היא, היות שאין התחתונים יכולים לקבל את שפעו ית' בלי הכשרה ותיקון, שהתחתון יהיה מוכשר לקבל, לכן התיקונים האלו שנעשו, שעל ידם יש יכולת לקבל, את זה מכונה בשם ספירות."

מה הן הספירות? הן תיקונים על הרצון לקבל. הרצון לקבל שמקבל את צורת הספירות מעבד את אור אין סוף הבלתי מעובד כלפי הרגשה של התחתונים, לכל מיני צורות שהתחתונים יכולים לעכל ולקבל אותו. זה התפקיד של הספירות.

"היינו, שכל ספירה יש לה תיקון מיוחד." התיקון המיוחד הוא לקשר את הכתר שהוא אין סוף עם המלכות שזה הנברא. אז יש לנו תשע ספירות שנמצאות בדרך מהכתר עד המלכות, שעל ידן אור אין סוף שמאיר בכתר יכול לעבור כל מיני שינויים ולהתקבל במלכות, ולעורר את המלכות לעשות על עצמה כאלה פעולות, שהיא מגיעה אפילו עד הכתר.

"ומשום זה ישנם הרבה בחינות, שהם רק כלפי המקבלים." הכול כלפי המקבלים. ללא המקבלים אנחנו לא יכולים להבין, להרגיש, לכנות שום דבר. "כי כשהתחתון מקבל את השפע מאין סוף ברוך הוא, הוא מקבל ע"י תיקון מיוחד, המתאים לו לקבל את השפע."

אנחנו לא יכולים לקבל סתם את אור אין סוף. אנחנו צריכים לעשות תיקונים על עצמנו ולפי התיקונים האלו אנחנו מקבלים איזושהי הארה מלמעלה. מהו אור אין סוף אנחנו לא יודעים אף פעם, אלא רק את מה שאנחנו יכולים לקבל בתיקונים שלנו.

לכן הבורא נקרא אין סוף, אנחנו לא יכולים לגלות אותו, להרגיש אותו ולהבין אותו אף פעם. אלא מה שאנחנו כן יכולים זה להידמות אליו במשהו, כל פעם באופן שונה. וכשאנחנו מחברים ביניהם את כל האופנים האלה, לתופעה הזאת אנחנו קוראים "בוא וראה", "בורא". אנחנו כך משיגים אותו במשהו כלפינו בהגבלה גדולה ובצמצום גדול, וזה נקרא "בורא", "בוא וראה", שברור שזה רק כלפינו. "וזה הפירוש, שמקבל ע"י ספירה מיוחדת. אבל בהשפע עצמו אין שום שנויים.

ובזה תבין את ענין התפילה, מה שאנו מתפללים להבורא ית'," אחרי שאמרנו כמה אנחנו לא מסוגלים להידמות לעליון, לא מסוגלים לגלות אותו כמו שהוא עצמו, אז יש כאן תמיד מקום לחיסרון, והחיסרון מביא אותנו לתפילה. "מתפללים להבורא ית', שהוא בחינת" אין סוף "אור אין סוף ברוך הוא," אנחנו לא מסוגלים לגלות, להרגיש, להשיג אותו אף פעם, לכן הוא נקרא "אין סוף" שאנחנו מקבלים רק בגבול, בסוף, בכלי. אין סוף "שהוא הקשר שיש להבורא עם הנבראים." באין סוף יש גם כמה מדרגות שאנחנו יכולים להבחין בהן ולמעלה מזה כאלה שאנחנו בכלל לא יכולים להתחיל להבחין. אנחנו בדרך כלל מדברים עליהן כהשגת האלף השביעי, השמיני, התשיעי, העשירי ובכלל עד אחרי גמר התיקון, מי יודע, אבל מקובלים איכשהו רומזים לנו על הדברים האלה.

לכן אנחנו מתפללים לאין סוף, שהוא הקשר שיש לבורא עם הנבראים. מצד אחד הבורא נקרא "בוא וראה", ומצד אחר אנחנו מייחסים אותו לאין סוף. יש בזה הרבה הבחנות, נתקרב לזה נלמד ונגלה. לכן קשר הבורא עם הנבראים "שנקרא "רצונו להטיב לנבראיו". את זה בסך הכול אנחנו מגלים. ככול שאנחנו מייצבים את הכלים שלנו בעל מנת להשפיע כך לפי זה אנחנו יכולים לגלות את הכוח המשפיע העליון, זה נקרא רצונו להיטיב לנבראיו, זה מה שאנחנו מגלים. "ואף על פי שבכוונת התפילה יש הרבה שמות, שהפירוש הוא שהשפע יושפע על ידי התיקונים שישנם בהשמות, משום שדוקא ע"י התיקונים שישנם בהשמות, תתקיים השפע בידי המקבלים".

אנחנו עושים כל מיני תיקונים לרצון לקבל שלנו כדי לדמות אותו לעל מנת להשפיע לבורא, לפי השתוות הצורה אנחנו מגלים ברצון לקבל בעל מנת להשפיע את מידת ההתאמה שלנו, הדימוי שלנו לבורא, וכך אנחנו קוראים לו "בורא", בוא וראה מה שמגלים. וכול זה אך ורק על ידי ההזדהות, בכוונה על מנת להשפיע "אני לדודי ודודי לי", ככל שאני משפיע לבורא כך אני מגלה שהבורא רוצה להשפיע לי. וזה נקרא מגע של הנברא עם הבורא שלו.

שאלה: לגבי הפסקה הראשונה, שתי ההבחנות שהוא מדבר עליהן, מקום החלל, האם המקום הפנוי שנעשה קדושה אלה הקליפות?

קליפות זה לא המקום הפנוי, ישנן הרבה הבחנות. רצון לקבל על מנת לקבל שאותו אני מגלה בצורה ברורה זה מקום הקליפה, ואז אני מבין שאני לא יכול להשתמש ברצונות האלו. נניח שיש לי כלפי איזה חבר יחס כזה, שאני מעביר עליו ביקורת ולא יכול לסבול אותו ועוד, אני עושה על זה צמצום, לא רוצה להשתמש בזה. לפני שגיליתי את היחס שלי זה היה דבר לא מבורר, אחרי שגיליתי את היחס שלי אני רואה שזה מקום הקליפה, הרצון לקבל שלי על מנת לקבל כך מצייר לי אותו. כי אם לא היה לי רצון לקבל בכלל לא הייתי מתייחס לחבר, ומכל שכן לא הייתי מבקר אותו. ואחרי שצמצמתי את עצמי, המקום הזה נעשה מקום שכבר אני יכול לתקן.

מה זה צמצמתי? עליתי למעלה מהכוונה שלי "בעל מנת לקבל " ועכשיו אני אפילו יכול אולי להפוך את זה בכוונה ל"על מנת להשפיע". איך? אני מתחבר לאחרים, לא לחבר הזה שאני לא יכול, שאליו אני מתייחס בצורה שלילית, אלא לחברים אחרים ומשתדל לקבל מהם כוחות נוספים, להתכלל איתם, ואז כשאני נכלל איתם, זה נקרא שיש לי קשר עם הספירות הנותרות, אני מגיע לתיקון היחסים שלי עם החבר הזה. זה נקרא שאני בעצם מעלה את עצמי למעלה מדרגת הדעת לדרגת האמונה למעלה מהדעת. וכבר במקום הזה אני יכול לגלות את הקשר שלי עם הבורא. אם אני מתקן בצורה כזאת את היחסים שלי עם החברים אני בעצם מנקה את עצמי מעל מנת לקבל ומתקרב לגלות את הבורא.

שאלה: שאלה פרקטית, אם אנחנו מרגישים ריקנות האם זה מקום החלל, האם הריקנות שאנחנו מרגישים היא מקום החלל ושם הבחירה שלנו?

לריקנות יש כמה הבחנות. כשאתם מרגישים ריקנות זה יכול להיות מתוך זה שאתם לא עובדים ביניכם. זאת אומרת זה לפני העבודה, ולכן אין בזה שום צורה נכונה. זה פשוט מחוסר החיבור, חיובי, שלילי, זה העניין. כל העבודה שלנו מתחילה מבירור של מהות החיבור בינינו, שלילי או חיובי, כי לזה אנחנו צריכים להגיע.

אנחנו צריכים לגלות מהי האמת ביחסים בינינו, כדי שנוכל מתוך שיפור היחסים בינינו לגלות את הבורא בשיטה "בוא וראה". שיתגלה בתוך כאלו יחסים בינינו, שבמידה שאנחנו יכולים להשפיע זה לזה כך הבורא יכול להתלבש בנו, כי הוא צריך את הכלי הזה. לכן תראו את מאמר "הערבות", מאמר "השלום", את התנאי "ואהבת לרעך כמוך", כל התיקונים שלנו הם בעצם תיקונים ביחסים בין בני אדם. לכן עכשיו שהאנושות מגיעה למצב שהעולם כולו מקושר ומקושר במצבים מנוגדים זה לזה, זה המקום שאנחנו צריכים להסביר לאנושות מה צריך להיות התיקון. יש כבר מקום מקולקל וברור לכולם שהוא מקולקל, אז בואו נברר אותו, בואו נביא לו את התיקון.

שאלה: למה הכוונה במונח "שמות" בסוף המאמר?

שמות זה האור שמתלבש בכלי. לפי מהות הכלי כך אנחנו מכנים את האור, כי לאור אין כינויים, רק אור אין סוף, המקור הקדום. אבל כשהוא עובר דרך הכלי ומגלה שם את עצמו אז אנחנו יכולים כבר לדבר על האור, אבל זה בעצם אותן התופעות שהוא מקבל על עצמו מפני שעובר דרך הכלים. זה כמו התופעות שלנו בטכניקה, בעולם הפיזי שלנו, שאיזו תופעה עוברת דרך החוטים, דרך משהו, אז היא מקבלת הגבלה על ידי החוטים, הכלים שבהם היא עוברת, ואז אנחנו מדברים נניח על אור אדום או אור כחול. מה זה האורות האלו? הם עוברים דרך כל מיני כלים כך שהם מקבלים על עצמם כאלו לבושים ואז אנחנו אומרים אור לבן, אור כחול, אור אדום, אבל לאור עצמו אין שום צבע, זה רק מתוך זה שהתלבש באיזה תופעות חיצוניות.

אותו דבר אנחנו, אותו דבר הבורא, אנחנו לא משיגים אותו בעצמו כמו שכותב בעל הסולם "ואליו הזהרו משלוח יד", אלא אנחנו מדברים על הבורא, "בוא וראה", שעל ידי זה שמגיעים אליו בכל מיני לבושים אנחנו יכולים על ידי הלבושים האלה להכיר אותו, להבין אותו. כמו שאנחנו מדברים על החברים, על כל התופעות שאנחנו מגלים, אנחנו לא מגלים אף תופעה בצורה כמו שהיא, לא מסוגלים, אין דבר כזה. אלא אך ורק לפי כמה שאנחנו יכולים להלביש את התופעה הזאת באור חוזר שלנו, ביחס שלנו, בהבנה שלנו, ברגש ובשכל שלנו, לפי זה מגלים.

שאלה: מה הקשר של זה לשמות שאנחנו משתמשים בהם ביום יום, כמו משה, דויד או אופניים?

בשמות האלה אנחנו רק מגלים אותו האופן של התופעה שמתגלה לנו ואנחנו נקשרים אליה. לכן השמות האלה הם סך הכול מידות הקשר שלנו לאיזו תופעה רוחנית, לבורא בעצם, זה תמיד הבורא, וכך אנחנו מגלים את התופעה ונותנים לה שם. אין בני אדם, אין שום דבר, חוץ מאדם יש רק בורא. וזה שאנחנו מגלים כל מיני תופעות זה מפני שאחר כך על ידי הסכום של כל התופעות האלה אנחנו נגלה אותו. הבורא לא יכול להתגלות בצורה השלמה שלו כלפיי כלי שלגמרי לא מתוקן לזה, ולכן יש שבירה מצד הכלי, כביכול שבירה מצד האור, ועל ידי הרבה אורות והרבה כלים שאנחנו מתקנים אותם ואת הקשר ביניהם, לקבלה על מנת להשפיע ביניהם, אנחנו מגיעים שוב למצב שיש כלי אחד ואור אחד. אבל הכלי הזה הוא כבר מצידנו, שם מעורבת ההשתתפות שלנו.

שאלה: איך להתפלל נכון עבור חבר בעשירייה, מה לבקש מהבורא?

קודם כל לבקש מהבורא שהוא יתקן אותנו לראות את האמת ויכול להיות שאז אנחנו נראה בחבר הזה בעשירייה דברים אחרים ממה שראינו קודם. ואחר כך בכל זאת במה שאנחנו מזהים בו שכנראה הוא לא רואה ואנחנו כן רואים, יש כאן עניין לעשות תיקון במקומו או לעזור לו בצורות אחרות לבצע תיקונים. אבל עיקר התיקון שלנו הוא אך ורק כדי להתקרב אליו נפשית, לא במילים, לא בצורה גלויה, להתקרב אליו נפשית, לעזור לו להיות מקושר איתנו בצורה פנימית וכך להציל אותו בהבנה שבזה אנחנו מצילים את עצמנו. לא שאנחנו מצילים אותו ואז אנחנו מצילים מישהו מהעשירייה, אלא כשאנחנו רואים פגם בו זה פגם בנו ולכן באמת אנחנו מתקנים בזה את עצמנו.

שאלה: מה משמעות השפע וטוב ומיטיב כמו שאמרת קודם, איך זה מתבטא בתפיסה שלנו או בהרגשה שלנו והאם ניתן בכלל להרגיש טוב ומטיב בדרך?

אנחנו צריכים להאמין שנמצאים בענן גדול מאוד שהוא כולו טוב ומטיב וכדי שאנחנו נתקשר עם הענן הזה אז אנחנו רואים במקום הענן הזה דומם, צומח, חי, מדבר של העולם הזה שאנחנו צריכים לשנות את היחס שלנו אליהם כמו לבורא. בעצם דצח"מ האלו הם באים לנו מהבורא כדי שעל ידי שינוי הקשר אליהם, בזה שאני שומר עליהם, אוהב אותם, משתמש בהם רק בצורה נכונה, שאסור לי להרוג ולהרוס שום דבר מהמציאות אלא רק כדי להיטיב למציאות הכללית, כך אני צריך לראות את היחס שלי לבורא, בסך הכול דרך כל הנציגים שלו, אם אפשר כך להגיד, שהם דומם, צומח, חי, מדבר בעולמי.

תלמיד: אבל יש שלב שאני מרגיש באמת שהוא טוב ומיטיב עימי, שהוא נותן לי את השפע או שאני צריך לעבוד על זה, להשיג את זה?

על זה אתה צריך להגיד "עיניים להם ולא יראו", שבמידת הקלקול שלך אתה רואה את כולם מקולקלים. תתקן את עצמך כלפיהם, כלפי כל המציאות ואתה תראה את כולם מתוקנים. אין להם צורה, אתה שמסתכל עליהם נותן להם צורה. אם לא היית מתייחס למציאות מהרצון לקבל שלך אז היית נמצא באור אין סוף שאין לו שום צורות.

תלמיד: מה אדם מרגיש כשהוא מרגיש את הטוב והשפע הזה?

אתה צריך להרגיש שאתה נמצא באור אין סוף בבורא והוא טוב ומיטיב בלבד וכל הנבראים שאתה עכשיו מזהה הם בכלל חלקים שלך שאתה רואה אותם מחוץ לך מפני שהנשמה שלך לא מתוקנת.

אלו דברים שאתם צריכים לחשוב עליהם ולאט לאט זה גם יתגלה.

שאלה: אחרי הצמצום של ט' ראשונות המלכות הופכת להיות מקום לעולמות. למה אנחנו מבדילים את המלכות מט' ראשונות אם בכל זאת היא מורכבת מט' ראשונות?

מלכות לא נכללת מט' ראשונות אלא מלכות עובדת בצורה כזאת שהיא מצמצמת את הרצון שלה על מנת לקבל, יותר נכון את הכוונה על מנת לקבל. במידה שהיא רוצה לעבוד בכוונה על מנת להשפיע היא מזדהה עם ט' ראשונות, וככל שהיא מסוגלת להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלה בעל מנת להשפיע, כך היא מתעלה כביכול מעצמה לט' ראשונות ולפי זה היא מרגישה אותן, זה נקרא שמגלים את העולם העליון למעלה ממלכות.

בכל זאת אי אפשר להסביר במילים עד שהאדם מגלה שככה זה.

שאלה: האם אנחנו בונים את עשר הספירות כדי לתקן זה את זה ביחסים בינינו דרך המסך, ובזה שאנחנו פותחים את הלבבות שלנו זה לזה?

כן אפשר להגיד שביחסים בינינו בעשירייה או בעשיריות, בתוך קבוצת בני ברוך הכללית, אנחנו בונים את עשר הספירות. ראיתם איך פועלים שמעמידים בניין עובדים כל אחד במקום שלו, כל אחד בקומה שלו, אלו מעמידים את הקירות ואלו סוחבים צינורות ואלו עושים כך ואלו עושים כך. כך אנחנו מעמידים את הבניין הכללי שלנו.

שאלה: הבנתי מדבריך שהקליפות זה לא מקום פנוי. לא ברור מה זה החלל שבו יש את הקליפות ואיך עוברים מהחלל למקום פנוי וגם במקום הפנוי, איזו בחירה יש לנו שם? איך בוחרים? מה התהליך הזה בין א' לב'?

זו כבר שאלה רחבה מידי, נצטרך ללמוד את זה. תקרא בינתיים מה שתמצא.

שאלה: מה הכוונה לשמות בעשירייה?

את השמות לעשר הספירות נתנו לנו המקובלים שהסבירו את כל המערכת הזאת. אנחנו יכולים לקרוא על זה, זה כתוב בזוהר נדמה לי בכרך י"ב או י"ג ששם יש הסבר במקצת על המספרים ועל השמות. יש כזה דבר. יכול להיות שיש על זה הסבר באינטרנט ואפשר לשלוח לכולם לינק. אבל אנחנו נגלה את זה.

תלמיד: לפעמים נראה שהעשירייה היא מקום חלל והמקום הפנוי היחיד הוא מחוץ לה, מה עושים במצב כזה?

אני לא יכול לדבר על זה כי הכול לא נכון ולא מדויק. אתם חייבים לברר את הדברים האלה. על העשירייה במקום החלל אני לא יכול לדבר, כי אני מתכוון בזה למשהו אחד ואתה מתכוון למשהו אחר. אי אפשר לדבר על זה בצורה מדויקת ועוד אחר כך זה יהיה מוקלט ומי יודע מי ילמד מזה ומתי. אני נזהר לדבר על דברים שיכולים להבין אותי לא נכון.

תלמיד: אני לא מצליח להבין מה כתוב פה, אני לא מצליח להתחבר לדברים האלה. אני לא מבין מה זה חיבור, כל הזמן המוח מעורפל במחשבות.

כנראה שיש לך היום מצב מאוד מיוחד. אתה נמצא בין המדרגות, בין המצבים, בין בירור לבירור יש לך בלבול. וזה יפה, זה זמן ההכנה למצב יותר גבוה. אבל אל תתרחק, תמשיך ותראה שתבין יותר בשלב הבא או תרגיש, וזה העיקר, שתרגיש יותר ואולי תבין מתוך ההרגשה. זה עוד יותר גבוה.

תלמיד: מה צריך לעשות במצב כזה? פשוט לקבל אותו? כי אני מרגיש שהכול רץ ורק אני עומד במקום.

זה בסדר גמור. ככה זה בין המדרגות. המצבים בין המדרגות הם בדיוק כאלה וגם על זה אתה יכול לקרוא.

שאלה: מה העצה שבעל הסולם נותן כאן לגבי התפילה? למה מתפללים? לבורא, לאין סוף, לשמות? האם התפילה צריכה להיות ספציפית, היא צריכה להיות כללית?

לא ספציפית. אתה לא יכול להרכיב תפילה אם אתה לא מרגיש. תפילה זה בסך הכול העלאת חיסרון, מ"ן למעלה. האם יש לך חיסרון כלפי הבורא שאתה רוצה להעביר לו או לא? תשאל את עצמך, תשאל את החברים אם אתם יכולים לגבש חיסרון כזה, אם כן מה טוב, ככה תשתדלו, על זה מדובר.

(סוף השיעור)