כנס "קבלה לעם" העולמי – פברואר 2023 

מתכנסים בבית אחד

בבית שלנו מכסים הכול באהבה

שיעור 2

שיעור 24.02.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: אנחנו נמצאים כאן בבית שלנו אלפי אנשים, יש הרגשה שכל החברים והחברות באו מוכנים עם פתיחת הלב בצורה כל כך טבעית, כמו איזו משפחה אחת גדולה. כולם יצאו מהקוביות הקטנות ב"ערבות" ורוצים באמת להשיג את הבית האחד הזה, וזה אחרי שלוש שנים שלא התאספנו ביחד בזמן הקורונה. איך אתה מרגיש את המעמד הזה עכשיו?

אני מאוד מתרגש. הסתובבתי כאן בבניין הריק בזמן הקורונה, ובכל הקומות מהגג עד הקומה הזאת, לא היו אנשים והיה כל כך מוזר, איך הבניין הזה שאנחנו ציפינו למלא אותו באנשים, בנשים, בילדים, שיהיה רעש, צחוק, הרצאות, סעודות, נשאר כולו ריק. והיו חודשים על גבי חודשים שכך נראה הבניין. אבל הכול עובר.

היום אנחנו נמצאים בכנס הראשון אחרי התקופה הזאת, ואני רואה שהאולם מלא עד אפס מקום, ואנחנו חוזרים לאותו המצב כמו שהיה קודם, והרבה יותר מזה, כי יש לנו עכשיו מטרה יותר ברורה, אנשים יותר יציבים, הכוח שלנו יותר חזק, אנחנו נמצאים בדור הבא לעומת מה שהיה קודם, ונמשיך בזה. מתקרבים לגילוי הבורא, מתקרבים לחיבור בינינו כך שהכול יתגלה בינינו ובצורה נכונה ומהירה.

קריין: אנחנו נמצאים בשיעור בנושא "בבית שלנו מכסים הכול באהבה", אתה רוצה להגיד כמה מילים על הנושא?

אנחנו דיברנו בשיעור הקודם על כך שמתחברים, וכדי להגיע לחיבור הנכון אנחנו צריכים להתחבר באהבה, עניין האהבה אנחנו לא יודעים עדיין מה זה, זה סוף התיקון, סוף הדרך שלנו. עניין האהבה זה נקרא שאני מרגיש את הרצון של הזולת וחי בתוך הרצון הזה ורוצה להתחבר אליו, רוצה לחיות בו, למלא אותו, וחוץ מזה אין לי שום מחשבה על הרצון של עצמי, אלא רק איך אני ממלא את החבר, איך אני עושה כך שהוא ירגיש עד כמה הלב שלי יהיה מילוי לליבו, וכך אנחנו כולנו מתחברים.

זה לא פשוט, זה לא מהיר, המצב הזה הוא לא בא ונגלה מיד, אבל אנחנו בדרך לזה. אם רוצים או לא רוצים, האור העליון פועל עלינו כך שהוא מחבר אותנו מעלינו, שלמרות שאני לא מצפה לזה, אני פתאום מרגיש שאני יותר קרוב לאחרים. למה יותר קרוב, איך יכול להיות יותר קרוב, אני לא עשיתי לשם כך שום דבר? הזמן עושה את שלו, הבורא עושה את שלו וכך מקרב בינינו, ואנחנו נגלה את עצמנו שבאמת נמצאים במערכת אחת.

לכן נרגיש את עצמנו שנמצאים בבית אחד וכולנו יחד. העיקר שנשתדל לתת דוגמאות זה לזה, אפילו ללא מילים ונצליח. אתם תראו אפילו תוך שיעור אחד עד כמה אנחנו מתקדמים למצב שהלבבות שלנו קשורים ונמצאים בחיבור, ואז יתקיים בינינו חוק הערבות, חוק החיבור, ונרגיש מקום ששם הבורא כבר ימלא אותנו.

קריין: קטע מספר 1.

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה.

הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם."

("זוהר לעם". אחרי מות. מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיף 65)

מתחילים מזה שנמצאים בצורה הטבעית בדחייה הדדית, "בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה." אז "מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה," כי זה בעצם יצר הרע שמתעורר ופועל ביניהם, "ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה". כך הכוח העליון עושה איתנו עבודה, מקבל אותנו, מקרב אותנו יחד ואנחנו מתחילים להרגיש קרבה בינינו.

אז סוף סוף אנחנו מגיעים למצב שהבורא שמח מאיתנו שאנחנו יחד, יש לנו איזו התקרבות שהוא יכול למלא את ההתקרבות הזאת בינינו, ויש לו נחת רוח ושמחה מאיתנו. אנחנו צריכים לעזור לתהליך הזה, להשתתף בו כמה שאפשר בכל מיני אמצעים, זה הכול תלוי בנו. בכוח נעשה את התקרבות הלבבות, בדיבור, במעשה, ונרגיש שמרגע לרגע אנחנו עוד ועוד קרובים ונותנים מקום לבורא למלא את הכלי המשותף שלנו. זה מה שאומר לנו הזוהר. נקווה שנגיע לזה ונרגיש את הכלי הזה האחד.

שאלה: איך לראות את החברים באהבה שלמה? כי לפעמים אני לא יכול לראות את המאמצים שהחברים עושים כלפיי ואני עושה הבדל בין אחד לחברו, איך להתגבר על המצב הזה?

כדי להתגבר על המצב הזה צריכים כמה שלבים. קודם כל אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שכלפי הבורא אין הבדל בינינו, אנחנו נמצאים כולנו יחד ולא מחולקים בינינו אלא הכול זה רצון אחד שאת הרצון הזה הבורא רוצה להעלות עוד ועוד קרוב אליו כך שנוכל למלא אותו. אז קודם כל לתאר את המצב הזה.

אחרי שאנחנו באמת באים להיות ברצון האחד הזה, צריכים לתאר את עצמנו כמה כל אחד עושה מאמץ להיות ברצון אחד, עד כמה כל אחד מושך את חברו, מחבק אותו, מקרב אותו ומשתדל למחוק את כל הפערים שיש ביניהם ויחד עם זה הוא כל הזמן נותן דוגמה לחבר איך אפשר להיות יחד.

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", גם זה שכל אחד נותן דוגמה לחבר, אז "גם יחד" זה שכל אחד מראה לחברו מה הוא עושה כדי להיות איתו יחד, זה מצד אחד. מצד אחר, שבצורה כזאת הוא נותן הזמנה לשכינה, לגילוי הבורא, להשפעת הבורא אליהם, וכך הבורא ישפיע עליהם, יחבר אותם, ימלא אותם, יקרב אותם, ידביק אותם יחד, וכך הם יהיו מחוברים, יהיו כלי אחד לגילוי הבורא. זה בעצם כבר יקרא בית, שיש בו גבול, קירות וכל מיני תנאים כדי שהבורא יוכל לכסות את כל הקשר שהם עושים ביניהם ולמלא אותו.

שאלה: מה הציפייה שלך מהכנס הזה והאם אנחנו קרובים לציפייה הזאת?

אני כולי בציפייה שאנחנו נתחבר עד כדי כך שהבורא יתחיל להתגלות בפועל בינינו וכל אחד ירגיש שהבורא יתקרב ושהוא מתגלה וממלא אותנו. אני בטוח שזה יכול לקרות, והיום אני יותר בטוח בזה מאתמול.

ההתקרבות צריכה להיות התקרבות מעשית, בפועל, כך שנרגיש שהבורא ממש מתגלה בינינו, שבחושים שלנו נרגיש את זה. לזה אני מצפה. ואתם צריכים כל אחד לראות את הדבר הזה כמשהו שצריך לקרות.

שאלה: מהו התנאי לפתיחת הלבבות? האם הכוח הענק הזה שאנחנו משיגים בישיבת החברים זהו התנאי שיכול לעזור לנו לפתוח את הלבבות?

התנאי לפתיחת הלבבות הוא פתיחת הלבבות, זה כאשר נשתדל לפתוח את הלב. אני רוצה שהלב שלי יהיה פתוח לחבר, לכל החברים, לכולם, ואין לי כאן שום גבול, הוא פשוט נפתח. מהמאמץ הזה, מהכוונה הזאת, מההתפעלות, מההתרגשות הזאת, מהנטייה הזאת, אני ארגיש שהוא נפתח יותר ויותר, והבורא ממלא את המקום הזה בין הלב שלי ללב של החבר. ככה זה עובד.

שאלה: אהבה ושנאה באות בזו אחר זו בצורה פרופורציונאלית, הן באות יחד מחוברות זו לזו. מתי נהפוך להיות לאחד עם הרצון האלוהי?

זה קורה בשלבים, בהתחלה אנחנו נמצאים במאמץ גדול ומשתדלים לפתוח את הלב, ואנחנו לא יודעים איך זה עובד. המאמצים שלנו הם בדומה לילדים שמשתדלים לעשות משהו אבל זה לא קורה להם, כי הם לא יודעים איך להזיז את הדברים בידיים, ברגליים, אז הם עושים כל מיני פעולות לא מדויקות. כך גם אנחנו, אנחנו עוד קצת פותחים את הלב ועוד קצת, באיזו צורה, למי, איך, אנחנו משתדלים, מנסים, ואחר כך זה קורה יותר ויותר. זה כמו שאנחנו מסתכלים על הילדים ואומרים, "תראה, הוא עשה את זה, הוא הצליח לעשות משהו", כך גם אנחנו, ממש באותם השלבים.

לכן כל הזמן להשתדל להתקרב לחברים ולפתוח את הלב שלנו אליהם, ואז נרגיש איך זה עובד. הבורא משתתף במאמצים שלנו ועוזר לנו להרגיש מהי פתיחת הלב, הוא נכנס ללב שלנו ופותח אותו, ואז אנחנו מרגישים שבאמת בתוך ליבנו קיימת כל הקבוצה, האנושות והבורא עצמו. אלו המאמצים שעלינו לעשות, כל אחד כלפי החברים.

שאלה: אנחנו לומדים שהשורש הרוחני של שיר הוא בעצם תפילה. היום בסעודה היה משהו מדהים הודות לקבוצות מטורקיה ומאיטליה שהתחילו לשיר, ואם היה משהו סגור בתוך הלב שלנו הוא פשוט נפרץ, זה היה משהו שמימי, חשבנו שאנחנו שומעים את הקולות של הלבבות של החברים. איך נהפוך לקול אחד, לתפילה אחת, ואיך שיר יכול לעזור לנו בזה?

כל דבר שאנחנו רוצים לבצע צריך לבוא דרך הרצון שלנו, כשברצון הזה אנחנו מצפים לעזרת הבורא שהוא יצטרף לרצון שלנו, ודווקא בזכות זה, יחד עימו, אנחנו נבצע שינויים בנו. כמו שהוא ברא בנו את כל התכונות, הוא עכשיו יסדר אותן כך שעל ידי התכונות המתוקנות נרגיש, נשיג אותו ונתחבר בינינו ואליו. הכול תלוי אך ורק במאמץ שלנו, במאמץ לבבי, במאמץ נפשי.

שאלה: אנחנו יושבים כאן יחד, וכמו שנאמר בזוהר, אנחנו מנסים להרגיש את השכינה. אני שיעור שני ברצף מוצא את עצמי בסביבת חברים מאוד מיוחדים, כרגע סביבי חבריי מקייב, ואני מרגיש את האווירה של האהבה סביבנו. כל אחד ממש בהתגברות על עצמו מנסה לפתוח את תריסי הלב שלו. מהו אותו רגע שהשכינה באמת תופיע בינינו, שייפתחו לגמרי אותם תריסי הלב?

אנחנו לא יכולים להגיד מראש איך זה קורה. זה קורה כך שזה בא והולך, בא והולך, כמו חתול שקופץ, הוא לא מיד קופץ, אלא הוא משתדל לראות אם הוא יכול או לא, הוא עושה כמה גיחות כאלה ואחר כך קופץ. כך אנחנו צריכים לראות את המצב שלנו, בהתקרבות ובהתרחקות, כמו שכותב בעל הסולם, וכך אנחנו מגיעים למצב החדש. כך נבנה הכלי, בהתחלה מגיעים האורות המקיפים, יוצאים, שוב מגיעים אורות מקיפים, יוצאים, ואחר כך כבר מתחילה להיות עבודה על הכלי הפנימי עם האור הפנימי.

שאלה: יש משהו שאני צריכה לומר, תודה לך, אתה אבי הרוחני, אני רוצה שכולם ידעו. כשגדלתי לא ידעתי מה זאת אהבה, אבל אתה לימדת אותי מה זו אהבה. והיום אמרת שהציפייה היא שנתחבר כך עד שנגלה את הבורא. אני מרגישה שהבורא כבר התגלה, בכל פינה שאני הולכת אני מרגישה אהבה במקום הזה, אני מאמינה שזה בגלל שאתה מראה לנו את האהבה.

השאלה שלי, האם זה אפשרי שהבורא יאהב אותנו יותר ממה שאנחנו יכולים לאהוב אותו? ואם אתה מרגיש שהבורא אוהב אותך יותר ממה שאתה מסוגל לאהוב אותו, מה לעשות? כי אני מרגישה שאף פעם לא אוכל לאהוב את הבורא יותר ממה שהוא אוהב אותי, ואני תוהה מה אני יכולה לעשות.

להשתדל לאהוב ככל האפשר, ובכל זאת הבורא יאהב יותר. זה כמו אימא כלפי ילד, ככל שהילד ירצה הוא לא יוכל לאהוב את אמו יותר ממה שהיא אוהבת אותו, כך אנחנו עם הבורא. אבל זה לא מעורר בנו שום תגובה לא נעימה, אלא אנחנו יודעים שכך זה צריך להיות כי הוא הבורא, הוא מוליד אותנו, הוא מייצב אותנו, ולכן כל מה שיש בנו מכאן ועד אין סוף, למעלה מזמן, למעלה מהכול, אנחנו תמיד נרגיש שהוא הראשון. כך נתרגל.

שאלה: לפני כחמש שנים לקחתי על עצמי התחייבות לא לשאול שאלות כי מי שיודע לא אמור לדבר. אבל היום אני מפר את ההבטחה הזו שנתתי לעצמי כי נדמה לי שדווקא היום אנחנו יכולים ממש להפוך את ההיסטוריה. הבורא שלח לי את החבר מרוסיה לשבת כאן לידי, ואני שואל מה עלינו לעשות כדי להפסיק את הטירוף הזה שקורה בין העמים שלנו? זה רגע ייחודי ביותר שבו אנחנו יכולים לעצור את זה, אנחנו חייבים לעשות את זה.

אני מבין אותך ואת כל המצב שקורה, אבל אנחנו צריכים גם להבין שמה שקורה זו לא סתם מלחמה מקרית, סכסוך בגבול בין רוסיה לאוקרינה, אלא זו מערכה מאוד עמוקה שהולכת לעומק של כל הבריאה. ובמלחמה החיצונית הזאת, כביכול מלחמה, כוחות הטבע מתאזנים בצורה חדשה. הם בזה בעצם מסיימים את כול התהליך שהיה קודם במשך אלפי שנים, ואנחנו נכנסים לתקופה חדשה, זה דורש זמן אבל בכל זאת הולך להיגמר. במלחמה הזאת אנחנו מסיימים את כול הכוחניות של אחד כלפי האחר, של בני אדם, של עמים, והעולם כבר יהיה אחר.

לכן נשתדל לראות את הסוף והסיום. עוד נראה עד כמה הכול יסתדר ויהיה טוב ולא יהיו עוד מלחמות. זה קרב בין שתי גישות לקיום האנושי, נקווה שבזה כל המלחמות יסתיימו.

שאלה: מה זה אומר שהשגתי את החיבור עם החברים ברגע זה? האם יש לזה ביטוי גשמי?

את החיבור עם החברים אנחנו מצרפים כל פעם לעת עתה, למה שצריך לקרות עכשיו. לפי המצב שבו אתה נמצא או שבו החברים שלך נמצאים אנחנו יכולים לזהות אם יש חיבור או אין חיבור, ולאיזו דרגה החיבור מגיע.

לכן צריכים למדוד עד כמה היה פירוד, ועד כמה נעשה עכשיו איחוד ולהשתדל כל הזמן להיות למעלה מהפירוד. אבל כל הזמן, זאת אומרת לשמור על זה בצורה בלתי פוסקת. ואז תראו עד כמה אתם יכולים למדוד בזה את עצמכם ולהתקדם. אבל זה רק באופן שאנחנו פועלים על זה בצורה בלתי פוסקת.

שאלה: יש כאן הרבה אהבה, הכול מלא באהבה, ואני מרגיש שאני כאילו רוצה לשנוא, אבל לא יכול. כי אתמול אמרת שכדי להשיג חיסרון אנחנו צריכים לרדת לשנאה, אבל פה אני לא יכול לעשות את זה, יש רק אהבה. מה לעשות?

זו באמת בעיה. המקובלים בכל הזמנים היו סובלים כדי להשיג את החיסרון, חיסרון לחיבור, חיסרון לאהבה. זאת אומרת, החיסרון לא מתגלה. אנחנו צריכים להבין שגילוי הרע הוא לא פחות קל מגילוי הטוב.

כי שניהם, גם הרע וגם הטוב, נמצאים בידי הבורא, ולכן זו בעיה. כמו שעכשיו אני נמצא כאן ואני מרגיש שמכולם יש כלפי מין גלים כאלה טובים ונעימים, אז על מה עלי להתגבר? על מה ללחוץ? על מה אני צריך לוותר, להשיג? זו בעיה.

לכן יש כאן הרבה אנשים, ואנחנו צריכים להשתדל לחשוב איך אנחנו ממלאים את המקום בינינו באהבה, וכך נתקדם. ואחר כך זה יהיה יותר ויותר ברור, מה נקרא "חוש האהבה" - שאני ממש ממלא את השני ברגשי הלב שלי.

קריין: קטע מס' 2.

"עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך, וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים." 

(ליקוטי עצות. ערך "שלום")

לכן אנחנו אומרים עכשיו, איך זה יכול להיות? אנחנו לא מרגישים שיש כאן איזשהו מקום שחסרה בו אהבה, יחס יפה, נכון אחד לאחר. זו באמת בעיה, כשמשתדלים ללכת לחיבור, להרגיש איפה עוד חסר חיבור.

בחיים הרגילים שלנו, אנחנו ודאי מוצאים מלא הזדמנויות כאלה. אבל כשאנחנו מתחברים כמו בכנס, נראה לנו שהכול מסודר, שהכול יפה וטוב, "על כל פשעים מכסה אהבה", ומה עוד אעשה? איפה דורשים ממני יחס יפה, גם כך הוא נמצא וממלא את כל האולם הזה מפינה לפינה. לכן אנחנו צריכים להשתדל לשמור גם על כל המצבים השליליים כדי כל פעם לשמוח שיש לי אפשרות להשלים אותם.

שאלה: בקטע הקודם נאמר שאנחנו מזמינים את השכינה, "המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה.". כשאנחנו נותנים אחד לאחר דוגמה לדאגה, לכוונה אחת שיש לכולנו, כלומר אנחנו עוזרים אחד לאחר להשלים את שני ההפכים, אז כמו שנאמר בקטע, "ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם,".

כן.

תלמידה: מה זה אומר שהוא "מקשיב לדיבורנו"? אולי נוכל להרגיש את זה? אולי זה יעזור לנו?

אנחנו נמצאים בתוך הבורא ואין חוץ ממנו כלום. כל מה שאנחנו יכולים לתאר הכול מתקיים בו, בבורא. ולכן כל היחסים שלנו, הדיבורים, מה שקורה בינינו, בכל אחד מאתנו, הכול נרשם וקורה בשכינה הגדולה הזאת, או בבורא, וכך אנחנו מתקיימים. לכן כל המטרה שלנו היא שנירשם שם בצורה טובה, ברורה, גלויה, מטרתית. זו בעצם דרך התיקון.

תלמידה: הודות ליראה זה אפשרי?

כאן אדם נמצא באיזו מין חרדה מפני שהוא מאוד רוצה להירשם בתוך הבורא בצורה ברורה, נכונה ונצחית ככל האפשר.

שאלה: איך אני יכול לפתוח את הלב בלי שאני אפגע מהחברים או בכלל? כי כשאני פותח את הלב אני חשוף לאחרים שיפגעו בי.

זה נכון, אתה צודק, אבל אם אתה עושה את זה בקבוצה אז אני חושב שבסופו של דבר, אין לך מה לפחד. לפי מה שאנחנו לומדים, כולנו עוברים כל מיני שינויים ולומדים איך להתייחס נכון לחבר, ולכן אתה לא תיפגע מהחברים. ואפילו אם לפעמים קורות כאלו תקלות, הן כבר קורות בהשגחת הבורא ולטובתך. אז בקבוצה אתה יכול, לפי הכללים שאנחנו לומדים, לדבר ללא פחד.

שאלה: כששאלו אותך קודם, "מה זה לפתוח את הלב?" אמרת "לפתוח את הלב זה לפתוח את הלב". הייתי רוצה לברר את זה טיפה יותר, האם לפתוח את הלב זו הנטייה לראות את עצמי ברגע הבא שאני מזמינה את החברה ואני רוצה פשוט לפתוח את עצמי רק שהיא תיכנס, להימשך לזה, או שאני צריכה לשים את עצמי ממש בפתח הדלת וכל הזמן לשמור על הדלת פתוחה?

ודאי שצריך לשמור כל הזמן על הדלת פתוחה, שהלב שלי יהיה פתוח כלפי אותו חבר. שהדלת תהיה פתוחה על ידי המאמץ שלי כל הזמן, ושאני לא אתן לדלת להיסגר. אני רוצה שהחבר ייכנס לתוך ליבי, כמו לתוך הדירה שלי ויראה מה שיש שם ועד כמה אני נמצא בלב פתוח אליו וכך לשמור כל הזמן את היחס שלי אליו. זה נקרא לקבל את החבר.

שאלה: אני מרגיש שזו סביבה מאוד מיוחדת, שהכול אפשרי פה, ממש מלא באהבה, אבל אני עדיין מרגיש שיש פה גאווה של הלאום. הוא איטלקי חברו רוסי והשלישי אוקראיני, מה חסר לנו כדי לשבור את המחסום של הלאומיות?

בינתיים זו בעיה גדולה. אני מאוד מקווה שכתוצאה מהמלחמה שמתרחשת עכשיו באוקראינה, חלק גדול מהגאווה הלאומית של כל אומה יצטמצם, ייעלם, ולא יקום יותר לאום על לאום, כמו שכתוב בספר ישעיהו. נראה לי שאנחנו צריכים לעבוד על זה כאן, כי לא יכול להיות שיש אדם גבוה יותר מאחר, שיש לאום שהוא גבוה במשהו מלאום אחר, אלא כולנו באים מכלי אחד, ממערכת אחת. במערכת האינטגרלית אין לך אף חלק, ולו הקטן ביותר שיכול להיות בכמות או באיכות, פחות מאחרים. זה לא יכול להיות, ולכן אנחנו רק צריכים להבין שכאשר נראה לנו שמישהו פחות מהאחר, כמו שכותב בעל הסולם במאמרי החברה, זה רק אומר עד כמה אני פחות מהם ואני רואה את עצמי על פניהם, וכך אנחנו צריכים לקבוע את מצבינו.

שאלה: אנחנו מעשיריית צרפת, נמצאים פה עם חברים מגרמניה ומרוסיה. אנחנו התכוננו לכנס הזה והצתנו את האש, איך להחזיק את האש הזאת חיה כדי שתוכל להתפשט?

על ידי התאספויות וכנסים כאלו. אחרי כל כנס אני מרגיש עד כמה הידיעה על מטרת הבריאה, על תיקון הבריאה, פתאום ממלאה עוד ועוד את העולם ונעשית קרובה יותר ומובנת להרבה אנשים. לכן אין לנו ברירה אלא לערוך כנסים כאלו ומהם אנחנו נעבור גם לתיקון העולם הכללי.

קריין: קטע מס' 3.

"ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד".

(הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)

האיחוד בינינו יכול להיות רק במידה, בסגנון שאנחנו יכולים לוותר על עצמנו כלפי הזולת, כלפי החברים. ככל שאני מפנה מקום בתוכי, כך החבר יכול להיכנס בי ובזה יהיה חיבור בינינו. על זה אני צריך לחשוב כל הזמן, להבין, להגיד לעצמי, "זוז, תן מקום לחבר כדי שהוא ייכנס בך ובזה אתם תתחברו". אין חיבור אחר, אלא במקום של הוויתור על עצמו.

שאלה: בעשירייה שלי יש חברות מכל העולם, מאירופה, אוקראינה, רוסיה, ואנחנו אף פעם לא באות בטענות אחת לשנייה, לא אומרות "את רוסייה, את אוקראינית" כי הגענו לכאן כדי ללמוד לאהוב. כיצד באה לידי ביטוי השמחה של הבורא מהחיבור שלנו ומתכונת ההשפעה? האם זה בא לידי ביטוי בעולם שלנו או שאפשר להרגיש את זה רק ברוחניות?

הדבר מתגלה גם בעולם שלנו בצורה מסוימת, מוגבלת, לפעמים אנחנו יכולים להרגיש את זה ולפעמים לא, כי אנחנו צריכים להתקדם למטרת הבריאה. מפני שאנחנו עדיין אגואיסטים, ההתקדמות שלנו יכולה להיות רק על ידי ההרגשה השלילית. ולכן אנחנו מרגישים כל הזמן דקירות, פחדים לא נעימים, ועל פני זה אנחנו מתקדמים. מאוד קשה להתקדם ממצב טוב למצב טוב יותר, לכן זו צריכה להיות קבוצה חזקה מאוד, גדולה, מגובשת שתפתח נכון, תפענח נכון את יחס הבורא אליהם. לכן ככל שתהיו מחוברים יחד, אתם תבינו נכון את היחס הנכון של הבורא אליכם ותוכלו להתקדם ממצבים טובים למצבים טובים יותר. וזה מה שיקרה אז.

שאלה: אני מרגיש באירוע כזה איך כל חבר עושה עכשיו מאמץ-על. בזמן ההכנה באמת הרגשתי מה זה הכלי העולמי אבל מיד הבורא ניתק אותי מהעבודה הזאת והרגשתי תחושת אשמה איומה כביכול בגדתי בחבריי. איך נוכל בלי לחכות למכות כאלה להיות כל הזמן בפנייה לבורא?

רק על ידי "איש את רעהו יעזורו", שכל אחד משתדל לעזור בזה לחברו, לדחוף אותו קדימה, ואז כולנו נרגיש ונבין בדחייה ההדדית הזאת, שאנחנו מתקדמים. רק על ידי זה. אנחנו צריכים לארגן ישיבה בקבוצה ולסכם איך אנחנו עוזרים ודוחפים זה את זה קדימה, ואת כולנו יחד לשמור במצב שעליו סיכמנו.

שאלה: אנחנו מדברים בשיעור הזה על השכינה, מי זו השכינה? האם זו מלכה, האם כולנו השכינה? למה הנוכחות של השכינה היא נקבית?

הרצונות שלנו, כאשר הם מחוברים יחד, מהווים רצון אחד שנקרא "שכינה". אנחנו צריכים לגלות את הרצונות שלנו שהם כולם מחוברים וכולנו מכוונים לקבל את הבורא כמו אישה שרוצה לקבל את בעלה ושהבורא ימלא אותה. המצב הזה נקרא "גאולת השכינה". אם הרצון הזה עדיין לא מסוגל לקבל את הבורא לתוכו, זה נקרא "שכינה בגלות". כאשר מחברים את הרצונות של כולנו יחד ואנחנו יכולים להיות בחיבור בינינו, אז אנחנו בונים את השכינה. ללא חיבור בינינו השכינה לא קיימת, ואז היא נקראת שכינה בגלות.

תלמיד: אם כך, אנחנו יכולים להגיד שכולנו בעצם זו השכינה?

כן, כל אחד מאיתנו הוא חלק מהשכינה. אז נתחבר כך כדי לתת חיות, זהות לשכינה.

שאלה: האדם הוא עולם קטן, כשאנחנו רואים בעולם שני הפכים, אנחנו רואים את השלם. מה קורה כששני אנשים הפוכים מחבקים זה את זה? מהו הכוח שיש בחיבוק?

זה נושא מאוד רחב ובכל צורות הגובה שיכולות להיות. כאשר שני אנשים מתחבקים זה אומר שכל אחד רוצה לחזק את חברו, למסור לו את מידת הביטחון שלו, ההתכללות שלו.

שאלה: בקטע הקודם נאמר שהבורא שומע אותנו ושמח בזה שאנחנו מאוחדים. אבל לא כתוב שהוא רואה איך אנחנו פרקטית מתחברים ושמח מזה. האם יש כאן מסקנה שיותר חשוב לדבר על אהבה מאשר לבצע אותה?

לא. לאט לאט, על ידי זה שאנחנו מדברים על איחוד אנחנו מתקרבים לביצוע, ולכן אין לנו מה לפחד לדבר במילים ריקות. הן בכל זאת יביאו אותנו למעשה.

שאלה: כדי להגיע להשפעה חלוטה אנחנו צריכים לשרוף את כל הגשרים מאחורינו. מה זה אומר לשרוף את כל הגשרים, ממה צריך להתחיל?

מרצונות קטנים עד לרצונות גדולים יותר, כוללים, אני מוכן להכול, רק להיות מחובר לכל הקבוצה שלנו כדי לגלות בתוך הקבוצה את הבורא ולגרום לו בזה נחת רוח.

שאלה: לימדת אותנו שדמעות מצביעות על כך שהבורא ממלא אותנו והכלי שלנו לא מספיק כדי להכיל. כשאנחנו יושבים בשיעור הבורא שוב סוגר את הלב שלנו. איך להמשיך לבקש מהבורא שיעזור לנו לקרב את הלבבות שלנו אחד כלפי האחר, שהלבבות לא ייסגרו?

אנחנו צריכים לקבל כל מצב ומצב שאנחנו מרגישים שהוא בא ישירות מהבורא, וכל מצב ומצב הוא מצב נכון והוא צריך להיות, הוא צריך כך להתקיים. לכן אין לנו כאן מה לעשות, רק להמשיך בצורה עקבית לחיבור. עוד חיבור ועוד חיבור וזה יקרה, כמו שכתוב "וחיך יטעם".

שאלה: אנחנו רואים שביחסים בינינו מחוץ לעשירייה מתגלים הניגודים בצורה של בעיות. איך אנחנו יכולים לקשר בין הניגודים כדי לעזור לתיקון של הנשמה שלנו ושזה פשוט ישפיע על כל האנושות?

על ידי חיבור בינינו אנחנו מגיעים לכוח כולל, כללי כזה שמשפיע כבר על כל האנושות. כי אנחנו בונים כעין מיני אנושות, ומפני שכולנו איכשהו מחוברים, אנחנו מהווים בזה את החלק המתוקן של העולם. לא מתוקן סופית, עדיין לא בעוצמה שצריכה להיות, אבל בכל זאת בכל העולם זה דבר נדיר. וכשאנחנו בונים את המצב הזה אנחנו מצליחים להשפיע על כל העולם, על כל המציאות.

לכן לא נזלזל בהזדמנות שיש לנו כאן בכנס וכך נתקדם, ובזה כל העולם יתקרב לתיקון. יהיו גם שינויים גדולים בעולם מהכנס הזה. בכל פעם שאנחנו עושים איזה כנס, מרגישים לאחריו שינויים מהותיים בעולם. בקשר בין המדינות, בין העמים, אפילו בצורה אקולוגית, במזג האוויר, בכל דבר יש שינויים לטובה. נקווה שכך נשנה את הכול.

שאלה: קודם אני רוצה להודות לך שאתה מלמד אותי לאהוב. ואותם החברים שאני רואה ואוהב אותם, גם הם אוהבים אותי והרגשות האלה ממש מציפים אותי. האם עליי לשים מסך על האהבה, או שתהיה בלי גבולות ופשוט תתפשט?

אין איסור לאהוב. אתה יכול לאהוב את כולם וככול האפשר יותר. האהבה היא מטרת החיים, מטרת הבריאה, מטרת התיקון, אז בבקשה תמשיך ותצליח.

תלמיד: אני מודה לך. אבל פשוט היא כל כך עצומה אני לא יכול לשלוט עליה.

יש לך קבוצה, תנסה לממש שם את האהבה שלך. אתה תראה שהיא עוד לא מספיקה, שאתה עוד צריך לבקש שתהיה לך יותר אהבה כדי לאהוב את החברים.

שאלה: אני כל כך מודה לסביבה המיוחדת הזאת ולחברים הכי גדולים, אנחנו מרגישים את האהבה. איך ננצל את התחושות הנפלאות האלה כדי להגדיל את הלבבות שלנו עוד יותר?

הכול תלוי בעבודה הדדית, אני לא יכול להגדיל את האהבה שלי אם אני לא נמצא בקבוצה שכולם עוסקים בזה. אני לא יכול להתחבר איתם אם הם לא ירצו בחזרה להיות מחוברים איתי. ולכן אנחנו כל הזמן צריכים לעבוד על הקשר בינינו, "על כל פשעים תכסה אהבה", אנחנו כל הזמן צריכים לבדוק איפה אפשר עוד להוסיף, ואנחנו נמצא איפה להוסיף וכך נתקדם.

ותאמינו לי שהדברים האלה דורשים עבודה בלתי פוסקת. אומנם נמאס לנו אולי לשמוע מהם, והאנשים המתחילים במיוחד לא מבינים את העמקות של האהבה והחיבור שצריכים להיות בינינו, אבל בואו נתעסק בזה בצורה ההכרחית ונצליח.

שאלה: מה זה קשר, מהי המשמעות של קשר?

המשמעות של הקשר היא שאנחנו מתחברים שוב, כנראה כמו שהיה לפני השבירה של הכלי דאדם הראשון, לכלי אחד. אנחנו מדביקים את חלקי הכלי השבור יחד. זו בעצם המשמעות של תיקון הכלי.

תלמיד: אני לא מבין מה זה קשר?

קשר זה נקרא שיש לך כלי שבור, נניח שאני שובר את הכוס, ואני מדביק בחזרה כדי שיהיה כמו שהיה קודם, זה תיקון.

תלמיד: זה לב שבור, אבל מה הוא החומר שמחבר את הלב ביחד?

הרצון, לב זה רצון, ואנחנו צריכים לחבר את כל הרצונות שלנו לרצון אחד שמכוון לבורא, ולהביא לו את הכלי הזה שאנחנו מדביקים יחד כדי שימלא אותו. ומפני שאנחנו מדביקים אותו ואנחנו מכניסים שם את העבודה שלנו, אז הכלי הזה יהיה בקיבולת של פי 620 משהיה בתחילת הבריאה.

שאלה: אנחנו עשירייה וירטואלית, אנחנו רגילים לכנסים וירטואליים, אבל פה בהתאספות הפיזית אני מרגישה שיש בחיבור משהו נוסף. האם הדבר הנוסף הזה הוא הרגשה רוחנית, או שזו הרגשה פיזית גשמית?

לא, אין כאן שום דבר גשמי. אנחנו נמצאים היום בכזה מצב שלא היינו בו אף פעם בכנס. אולי זה בגלל אותן השנים שלא היו כנסים בגלל הפנדמיה, אני לא רוצה לקבוע, אבל בהחלט החיבור שיש עכשיו לא קרה לנו אף פעם. ועל אף שיש כאן הרבה מאוד אנשים חדשים, ויש כאלה שהם ממש חדשים, אבל החיבור הוא מיוחד.

אני חושב שעוד נרגיש עד כמה עוצמת החיבור שאנחנו משיגים היום, מקדמת אותנו ודוחפת אותנו קדימה למטרה. זה פלא, ואני מאוד מתרגש מזה.

שאלה: אני רוצה רק להודות לך אני מרגיש שאני מדבר בשם הרבה אנשים אחרי השיעור הזה. עם התחושה של אהבה שדיברנו עליה, אנחנו ממש נסחפים בתוך היחד הזה, אבל לפעמים זה גם מציף אותך באיזו תחושה חזקה, והתחושה שהייתה לנו בארוחה לפני השיעור, הרבה מאוד דברים קרו כאן, ועכשיו אנחנו ניכנס לעוד סעודה זה כאילו האירוע האחרון ביום הזה שאנחנו יכולים להיות ביחד, איך לקחת את השיעור הזה ולארוז אותו לתוך הסעודה ולחבר את זה להכנה לשיעור מחר?

זה מאוד פשוט, אנחנו כולנו עובדים רק על גילוי האהבה שבינינו, שהיא תחבר בינינו ותמלא אותנו בכלי המשותף שלנו, יותר מזה אנחנו לא צריכים, סך הכול.

חכמת הקבלה מתחלקת לשני חלקים חכמת הקבלה שמדברת על החיבור, אהבה, כל הבירורים ששייכים ליחסים בין בני אדם, וחכמת הקבלה שהיא כבר מסבירה את זה בצורה מכנית, טכנית, עולמות, ספירות, פרצופים וכן הלאה שבעצם זה שתי שפות שמדברים במעשה חיבור אחד שאנחנו צריכים לעבור.

לכן מה שעלינו לבצע זה כמה שיותר מהר לבצע פעולות רגשיות שכאן אנחנו מבינים את השפה קצת יותר ואחר כך כשאנחנו נתחיל להשיג את הקשר בינינו בצורה מעשית כך אנחנו כבר נדע איך להעביר את זה לצורה מדעית. זה כמו שבחכמה, במדע בהנדסה, בכל מיני דברים כאלה, אז אנחנו נוכל גם לבצע את זה כך.

שאלה: אני מאמינה בצורה חזקה מאוד שאהבה היא הרגש הכי חזק בשביל להילחם בכל השונות. אבל נראה שכוח האהבה הוא לא מספיק בשביל להילחם בשנאה ובפראיות של האדם. למה זה כך?

זה מפני חוסר ההשתתפות הנכונה שלנו. אם אנחנו נשתתף בכוח אהבה כפי שההתפתחות האנושית דורשת, שאנחנו נחבר לזה גם אהבה בינינו, ומספיק בזה הקבוצה הזאת שנמצאת כאן, שהיא תוסיף את האהבה משלה לכל ההתפתחות האנושית, אנחנו מגיעים לדור האחרון, אנחנו מגיעים למצב שאין יותר רע בעולם, פשוט מאוד.

לכן אנחנו מעבירים את הכנסים האלה ועובדים ורוצים לחבר אלינו עוד יותר ויותר חברים, ונקווה שזה בקרוב יקרה. כמו שכבר אמרתי אני בטוח שאחרי הכנס המצב בעולם ישתנה לטובה.

שאלה: מה אני פוחד לפתוח את הלב כלפי החברים, כלפי, או כלפי הבורא, מה מפריע? ברור שכולנו חוץ מהבורא בתהליך תיקון.

כן אבל בכל זאת יחד עם זה אתה מפחד לפתוח את הלב שלך לאחרים כי יש לך ענין של גאווה, בושה, ואתה לא רוצה להיפגע.

תלמיד: גם זה וגם זה, אפילו המילה בושה זה שוב, על לשוב הביתה, זאת הזדמנות, למה אני נלחם עם עצמי? למה אנחנו נלחמים עם עצמנו?

כי הבושה לא נותנת לך אפשרות לפתוח את עצמך כלפי החברים.

תלמיד: והדרך להתגבר על זה?

הדרך להתגבר על זה, זה רק חיבור בעשירייה.

תלמיד: אני אעשה זאת.

בהצלחה.

שאלה: בטקסט אנחנו מכירים בנחיצות לעבוד על אהבה כלפי אחרים. איפה לדעתך אנחנו עומדים מבחינת היישום של אהבה לאחרים?

אנחנו נמצאים בפתיחת הדרך, אבל פתיחה כבר נעשתה. זאת אומרת אין לנו שום איסור, אנחנו לא צריכים להתאמץ כדי לפתוח את הדלת, הדלת נפתחה ואנחנו צריכים להיכנס.

שאלה: האם אתה חושב שכדאי לעבוד באופן יצירתי ולעבוד בשמחה עם החיכוך בינינו? האם תוכל להרחיב על זה.

לא, אנחנו נצטרך ללמוד יחד את הדבר הזה, עוד מעט אחרי הכנס.

שאלה: הרבה פעמים יש בושה ודמעות בעיניים וזה לא רגיל, אתה מתבייש בזה אבל אתה הרגלת את עצמך העיקר החברים ירוויחו. מה עוד אפשר לעשות עם הבושה? איך להשתמש בה?

בעצם אנחנו זה כל מה שברא הבורא. לכן הבושה היא צריכה להיות רק במקום שאתה רואה שהוא יכול לעשות איזה דבר אבל לא עושה את זה, רק במקרה כזה הוא יכול להתבייש. במקרה כזה שלא מסוגל אין לו בושה, לא צריכה להיות בושה כי זה לא הוא עשה, אלא על זה כתוב "לך לאומן שעשני". הבורא עשה אותי יש לך טענות אלי, לך אליו, לבורא. חוץ מדבר אחד שאני צריך כל הזמן לעבוד על החיבור, על האהבה, עם החברים. אם אני עובד על זה אני בזה מכסה את כל מה שמוטל עלי בתיקון הבריאה, זה הכול.

שאלה: זאת פעם ראשונה שלי בישראל, ותמיד הייתה לי ההשתוקקות להגיע לכאן ואני ממש מתרשמת מהחום והפתיחות של הלבבות של כל כך הרבה חברים שהם לאום וגזעים וצבעים, וכולנו יוצרים לב אחד. מאוד הפתיעו אותי החברות מאוקראינה ורוסיה למרות כל תנאי המלחמה, הן ציינו שהן מרגישות אהבה גדולה ביניהן, וזה מראה עח דוגמה לאהבה ללא תנאי למרות המצב. ברגע זה אמרת שאהבה שוברת את כל המחסומים וזאת פשוט הודיה גדולה מאוד. זה ממלא לי את הלב לדעת שאני יוצאת מפה עם ברכה גדולה שיכולתי לחלוק אתכם את החום הזה, את הענווה הזאת, וליצור את הבית הרוחני הזה שאתה מציע לנו בכל האהבה שלך, תודה רב יקר.

שאלה: דווקא בכנסים יש כזה מילוי כל הזמן. ואני חושב על כל החברים שנמצאים פה. אז מה הסוד להגדיל תאבון רוחני כל הזמן, שכל הזמן אני ארצה עוד, יותר ממה שאני מקבל עכשיו?

להגדיל את הבורא בעינינו שאנחנו שוכחים אותו. אפילו בזמן שאנחנו עכשיו מדברים, אנחנו בעצם שוכחים מי נמצא מעלינו, מי פותח לנו את הלבבות, ממלא אותם, מחבר אותם, מוביל אותנו למטרת הבריאה. חוסר הקשר, חוסר חידוש הקשר עם הבורא בכל רגע ורגע, זה מה שחסר לנו.

תלמיד: איך מחדשים אותו?

רק משתדלים בקבוצה, כל הזמן עוזרים זה לזה. "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: ההרגשה הזאת של אהבה, של החיבור המדהים שאף פעם לא הרגשנו ככה בכנס, איך אפשר למסור את כל זה לאחרים? האם זה חשוב שיהיה לנו את הרצון הזה למסור את זה לאחרים שעדיין לא קיבלו את זה, שעדיין לא הרגישו מה זה?

כן. קודם כל אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולראות את עצמנו כקבוצה אחת שמתפתחת לגלות את הבורא בתוכה, זה הדבר הראשון שצריכים. והדבר השני הוא לפתוח את שיטת התיקון, את שיטת החיבור, לכל האנושות, כדי לגלות את נוכחות הבורא, את גדלות הבורא לכולם. זה החלק השני במסר שלנו לעולם, אז נשתדל לעשות גם את זה.

שאלה: כשדיברת על אהבה אמרת שבסופו של דבר היצר הרע ייעלם. אנחנו למדנו ממך בעבר שכדי להרגיש משהו צריך להרגיש את ההפך שלו, אז כדי להרגיש אהבה אנחנו צריכים לגלות שנאה קודם. בעזרת מה נוכל להרגיש אהבה? אם בעצם אין את הדבר המנוגד לאהבה, אז איך נגלה אותה? איך נגלה אהבה בצורה נכונה, דרך איזה חוש?

ודאי שאנחנו לא יכולים לגלות אהבה בלי שנאה, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". אם יהיו פשעים ונוכל לכסות אותם באהבה, אז בניגוד בין הפשעים והאהבה שם נרגיש את מטרת הבריאה. כמו שאנחנו לומדים בפרצוף, שיש לו עביות ויש לו צמצום, מסך, אור חוזר, זכות, שממלאים אותו, ובצורה כזאת אנחנו יכולים להתקדם, לזהות את המצב שבו נמצאים.

תלמיד: מה החלק שדרכו נגלה את האהבה? מה הניגוד של אהבה אם היצר הרע נעלם?

היצר הרע לא נעלם, אלא כמו שכתוב הוא חייב להיות בסיום הפרצוף. לכן כל הדברים האלה לא נעלמים, מה שהבורא ברא הוא ברא אך ורק כדי לגלות את הניגוד, כשבניגוד בין זה לזה אנחנו נמצאים. לפעמים זה לא יוצא מדויק לפי המילים, אבל אתה מבין נכון.

שאלה: מה לעשות כשאתה פותח את הלב לחבר ואתה לא מקבל תגובה ממנו?

אז מה? הבורא רוצה לתת לך כזאת תשובה, שאתה רואה את החבר כך שהוא לא רוצה להתייחס אליך. אחרי כל חבר עומד הבורא, ואתה צריך לקבל את זה שכביכול קיבלת את זה מהבורא. עכשיו תפנה לבורא ותברר למה זה ככה, איך אתה צריך להגיב.

תלמיד: עם אהבה.

כנראה שכך אתה צריך כדי להתקדם.

שאלה: האגו תמיד מחפש את התירוץ הכי נכון בשביל להתנגד לחיבור. אנחנו צריכים תמיד למצוא את העבודה הנכונה בשביל להתגבר. אני מבין שעם העבודה הזאת נוכל לעשות את התיקונים הנכונים עבורנו. האם זה נכון או שאנחנו יכולים לעשות יותר?

אנחנו צריכים על ידי החברה, כל הזמן בצמוד לחברה, להשתדל להיות בהשפעה, בחיבור, בהתקרבות לקבוצה, ושזה יהיה דווקא מכוח החברה, מכוח החברים, לא מכוחות האדם עצמו. אם תעשו את זה בצורה עקבית, אז תוך זמן קצר תרגישו איך הבורא פועל בפנים והוא זה שמקרב אתכם ביניכם.

תלמיד: אז אני צריך להיכנס להשפעה כל פעם שאני בפגישה בלי להקשיב לעצמי. מי עוזר לי להיכנס תמיד למאמץ הזה, להיכנס להשפעה בלי לשכוח שאסור לי לקבל?

אתה כותב לעצמך כל מיני פתקים ומדביק אותם בכל מיני מקומות שאתה נמצא שיזכירו לך מה אתה צריך לעשות.

שאלה: אני רואה שברגע הזה אנחנו ממש במצב של תפילה לשלום. איך להמשיך את עמוד השלום הזה שיעמוד לנצח באנושות, האם זה אפשרי?

אני חושב שאנחנו צריכים לראות נכון את המצב. אנחנו נמצאים עכשיו במעבר ממלחמות לשלום, ומאוד מקווה שכך יקרה בזמן הקרוב ונפסיק עם המלחמות, עם כל הבלגאן הזה, עם כל אי הסדר שיש עכשיו בעולם. נקווה שעם המלחמה הזאת שעכשיו מתרחשת באירופה, אנחנו נשים קץ לכל המלחמות בעולם, ונסדר את העולם לטובה. הזמן מתאים לזה. לכן נחיה ונראה איך זה יקרה. זה צריך לקרות.

שאלה: כשאני מרגיש את החיסרון של חלק מהחברים שלי, אני מרגיש שאני לא יכול לעשות שום דבר עבורם כי אין לי באמת בקשה אמיתית עבורם. האם זה מסר מהבורא שאני צריך להוסיף יגיעה כדי להרגיש את החיסרון של החבר ולהיות מסוגל להתפלל עבורו?

כן. אם אני רואה שאני יכול לעזור לחבר ובמקום לפנות לכל מיני דברים אני מתפלל עבורו לבורא שהבורא יעזור לו. זה הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות גם לאנושות, גם לכל המציאות, גם לבורא וגם לחבר וגם בשבילי.

שאלה: מה לעשות אם אני מרגיש אהבה עצומה מהחבר כלפיי ומתעוררת אצלי שנאה כלפי עצמי בגלל שאני לא מצליח להגיב כלפיו באותה צורה?

כל הרגשות שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים מהבורא. אם הבורא נותן לי כאלו רגשות סימן שאני צריך לפנות אליו ולבקש לתקן. אם אני לא יכול לענות להם אז הבורא יעזור. אנחנו צריכים יותר ויותר לתלות את עצמנו בבורא. זה בעצם המכשול הכי גדול שלנו שאנחנו לא פונים לבורא עם הבעיות, עם השאלות, עם הבקשות, עם התפילות. תפנו תמיד אליו, כל הזמן להיות בתפילה אליו, ואז אתם תראו איך הוא מסדר לנו את הכול. כל הכוחות של התיקון נמצאים בו. לכן אנחנו רק צריכים לפנות לבורא שיעזור לנו, שיעשה את זה, שיסביר לנו כל דבר ודבר, כמו תינוק קטן שכל הזמן מנדנד להורים שבלעדיהם הוא יודע שהוא לא מסוגל לכלום.

אנחנו רוצים בעצמנו לתקן את העולם, זה בלתי אפשרי, לא ניתן. אנחנו חייבים רק לפנות לבורא ושהבורא יסדר הכול. הוא מוכן לזה, הוא מיועד לזה, יש לו את כל הכלים והכוח העליון בטוח עושה דברים נכונים. אם אתם פונים אליו, אין דבר שאתם טועים, אתם לא טועים, אתם פונים לכוח העליון שהוא הסיבה לכול, הוא מתקן את הכול והוא מטרת הכול.

שאלה: בגוף יש מערכות שהתפקיד שלהם להיפטר מהרעלים. האם לגלות את הרע ולכסות באהבה זה כמו להוציא את הרעל מהגוף, אם זאת מהות של העבודה של הכלי שלנו בדרך לתיקון?

כן.

שאלה: מה המאמץ שלנו שיגרום לנו לגלות את הבורא?

כל מאמץ שלנו הוא כדי לא לשכוח את הבורא שהוא הסיבה לכל מה שקורה ולפנות רק אליו. הוא הכוח המיוחד היחיד שיכול לתקן כל מצב ומצב בצורה נכונה לתיקון הנכון.

שאלה: הבורא שמח במאמצים שלנו. אבל אנחנו כמו ילדים קטנים שמחכים לאישור שהמורים אוהבים אותנו. איך להיות בטוחים באהבה של הבורא אלינו, איך להפסיק לצפות ולחכות לאישור, איך להתבגר?

רק על ידי הסביבה. אנחנו יכולים ללמוד אחד מהשני בקבוצה איך נכון להתנהג, ואז מהר נלמד ונהיה חכמים. אנחנו רוצים להכניס את הילדים שלנו לגני ילדים, אחר כך לבתי ספר, אחר כך לחברה מתקדמת יותר ויותר, מפני שבצורה כזאת אנחנו לומדים יותר מהר. אז בואו נעשה את זה כך איתנו. במידה שהקבוצות שלנו יהיו יותר מורכבות, יותר מאוחדות. ככל שאנחנו נתחלק בכל הניסיונות שלנו מה קורה בכל קבוצה, אז אנחנו נתקדם יותר. בואו אנחנו נעשה עבודה כזאת בינינו, ויהיה לנו טוב.

שאלה: מורגש מה שקורה בכנס היום לא היה אף פעם.

נכון.

תלמיד: איך אתה מרגיש את היום שעברנו, והכי חשוב, עם איזו כוונה אנחנו צריכים להמשיך עד השיעור מחר?

אני חושב שעברנו יום מאוד מיוחד, במצב המיוחד שלנו, גם העולם סביבנו נמצא במצב מיוחד. אנחנו היינו עלולים חס ושלום לעבור בימים האלה כמה מצבים טרגיים ולא עברנו אותם בכל העולם. ואני חושב שזה גם בזכות הכנס שלנו.

(סוף השיעור)