שיעור הקבלה היומי12 אוק׳ 2019(צהריים)

חלק 2 בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה, אות ע''ג

בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה, אות ע''ג

12 אוק׳ 2019

שיעור ערב 12.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 180 "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ע"ג - ע"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 180, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ע"ג בטוא א' למטה.

אות ע"ג

"והנה תחילה נבאר הע"ס דקטנות נקודים. וכבר ידעת, כי אחר התפשטות דס"ג דא"ק, נעשה בו הביטוש דאו"מ באו"פ, דהיינו על המסך שלו, וזיכך אותו על דרך המדרגה, אשר הקומות היוצאות בדרך הזדככותו, נקראות נקודות דס"ג, והן שירדו למטה מטבור דא"ק ונתערבו עם הבחי"ד אשר שם, (כנ"ל באות ס"ב, עש"ה). והנה אחר שנגמר להזדכך מכל העביות דגוף שבמסך, ולא נשאר בו רק בחינת עביות דראש, נבחן שעלה לראש הס"ג וקבל שם זווג מחדש על שיעור העביות שנשארו ברשימות"

שאלה: הוא כתב על זה, אבל עכשיו יש לו שלוש זוגות של רשימות?

למי אתה מתכוון?

תלמיד: ראש דס"ג, אחרי שהזדכך מכל הנקודות.

כן.

תלמיד: אז אני יודע שיש לו עכשיו ב'/א'.

מעצמו. מהזדככות.

תלמיד: כן, ב'/א' צמצום ב', וד'/ג.

כן.

שאלה: בזמן שהנקודות יורדות למטה מטבור, אז בהתחלה הן יורדות עד הסוף, ואז מצטמצמות צמצום ב' ומזדככות.

כן.

שאלה: כשהן יורדות מתחת לפרסא העתידית, למה אין שם שבירה?

במה יכולה להיות שבירה? יש להם שם רצון לקבל, מסך, מה? יורדים כלים דהשפעה, בינה נקייה.

שאלה: כן, אבל יש שם עדיין מצב שבו הן יורדות כאילו מתחת לפרסא, ומרגישות איזו הרגשה.

הן לא שייכות למה שיש למטה מפרסא.

שאלה: אז איך הן מקבלות את ההחלטה להצטמצם?

זה לא. נקודות דס"ג הן יורדות לכל מקום, ואין להן שום בעיה. מפני שהן כלים דהשפעה, לא יכול להיות שעליהם משהו משפיע בכלל. אין שום בעיה. זה פשוט, אפילו שיש שם אור החכמה וכלים דקבלה ומה שלא יהיה, אור החסדים, כלים דהשפעה לא יכול להשפיע עליהם שום דבר, אלא מפני שהן רוצות להשפיע לנה"י דא"ק ולהביא להם תוספת חסדים, מתוך זה הם מקבלים השפעת הד' דעביות עליהם, וזה מה שמחלק את הפרצוף שלהם לשני החלקים. החלק הראשון הוא שייך לנקודות דס"ג בעצמם, העליון, והחלק התחתון שייך לנקודות דס"ג שעליו מתחברת בחינה ד', ולכן היא מצומצמת.

זאת אומרת לא שנקודות דס"ג בעצמם הצטמצמו, אלא מפני שהתחברו עם ד'. ולכן יש לך עכשיו פרצוף נקודות דס"ג שמחולק לשני חלקים, חלק הראשון מטבור לפרסא, מקום עולם האצילות, וחלק התחתון מפרסא עד סיום, מקום עולמות בי"ע. אז זה לא עניין נקודות דס"ג, אלא זה עניין של שיתוף שלהם עם בחינה ד'. לא בעצמם הם הצטמצמו.

שאלה: מה זה הזיווג השלישי ב'/א'/ג'?

זיווג על ב'/א', זה זיווג ליציאת מ"ה העליון.

תלמיד: אמר שיש ב'/א', ב'/א' דצמצום ב', וד'/ג'?

ב'/א', זה שנקודות דס"ג הזדככו, ומסך הגיע לפה דראש דס"ג עם הרשימו ב'/א'. נקודות דס"ג שהתפשטו למטה מטבור והגיעו בחזרה לפה דראש דס"ג עם הרשימו ב'/א' צמצום ב', ויש שם גם ד'/ג' שהם קיבלו את הרשימו הזה מנה"י דא"ק. וחוץ מזה יוצא שם זיווג דהכאה על ב'/א' מנקודות דס"ג, שעל זה יוצא מ"ה העליון. ועל ב'/א' צמצום ב', יוצא עולם הנקודים בקטנות. ועל ד'/ג' מנה"י דא"ק, יוצא שם גדלות דעולם הנקודים.

אות ע"ד

"וגם כאו נבחן, שבחינה אחרונה דעביות, שהיא העביות דבחי"ב שהיתה במסך, נאבדה לגמרי, ורק רשימו דהתלבשות נשאר ממנה, ומהעביות לא נשאר כי אם בחי"א בלבד. ולפיכך קבל המסך שם בראש הס"ג, ב' מיני זווגים (כנ"ל באות מ"ג), שמהתכללות בחי"א דעביות תוך בחי"ב דהתלבשות, הנקרא התכללות הרשימו דנקבה ברשימו דזכר, יצאה עליהן קומת בינה בקירוב, שהוא בערך ו"ק דבינה, וקומה זו נקראת ספירת הכתר דנקודים. ומהתכללות הזכר בהרשימו דנקבה, דהיינו התכללות הרשימו דבחי"ב דהתלבשות בבחי"א דעביות, יצאה קומת ז"א שהוא בחינת ו"ק בלי ראש, הנקרא אבא ואמא דנקודים אב"א. וב' קומות הללו נקראות ג"ר דנקודים, כלומר, בחינת ע"ס דראש נקודים, כי כל ראש מכונה בשם ג"ר או כח"ב. ויש חילוק ביניהם, כי הכתר דנקודים, שהוא קומת הזכר, אינו מתפשט לגוף, ורק בראש הוא מאיר, ואו"א דנקודים, שהם קומת הנקבה, היא לבדה מתפשטת לגוף הנקרא ז"ס תחתונות דנקודים, או חג"ת נה"י דנקודים."

שאלה: מה זה ההתכללות של רשימות זכר בנקבה ונקבה בזכר, ואיך יכול להיות שההתכללות של שניים שהם אותו דבר, מוציאה שני דברים שונים?

מה זה התכללות של שניים שהם אותו דבר? קודם כל מה זה התכללות? שאחד תומך בשני, מפני שיש להם מטרה אחת. וכדי להשיג את המטרה הזאת, אז הם פועלים יחד. אחד מצד הכלי, ואחד מצד האור.

תלמיד: אז ההתכללות של הזכר בנקבה, זה שהזכר תומך בנקבה או ההיפך?

זה חלוקת התפקידים. לפי מה נעשה זיווג? או לפי רשימו של זכר, או לפי רשימו של נקבה, ואז לפי זה הרשימו הבא, השני מצטרף לרשימו הראשון. נגיד ד/ג, כן? אז קודם זיווג על ד', שג' נכלל בפנים, ואחר כך זיווג על ג', שד' נכלל בפנים. מה הבעיה?

תלמיד: זיווג על ד' שג' נכלל בפנים אני איכשהו יכול אולי להבין. איך יכול להיות זיווג על ג', שד' נכלל בפנים? זה משהו הרבה יותר גדול.

לא, זה לא יותר גדול, כי ג' זה עביות, וד' זה התלבשות, זה לא מאותו סוג, זה שני סוגי רשימות שונים.

תלמיד: בכל זיווג יש תמיד ההתכללות הזאת?

תמיד, לא יכול להיות האחד בלי השני. איך יכול להיות שאני עושה פעולה, אבל מה אני עושה, על מה אני עושה, מה אני רוצה להשיג, מה החיסרון, לאיזה מטרה, זה הכול מתבטא ברשימות. אם לאדם יש שיבוש עם הרשימות, אז הוא נעשה סנילי, דמנציה, משהו, או בכלל יוצא מדעתו. רשימות זה הכול.

תלמיד: רשימו דנקבה שמתלבשת ברשימו דזכר, זה מה שנותן את הקשר בין התחתון לבין העליון? כאילו מפה הוא יכול ליצור אתו, להעלות דרכו את המ"ן, ולייצר את השפה המשותפת כלפי העליון?

זה יותר חשוב. זה שנקבה מתלבשת בזכר, בזה נעשה ראש הפרצוף. כן, זה יותר גבוה, אם על זה שאלת.

שאלה: ס"ג בעצם מתפצל לשלושה, הוא לוקח את שלושת הראשים ומוציא מהם כל מיני תוצאות?

לא, זה ראשים שונים לגמרי. שני ראשים בקטנות דעולם הנקודים ובגדלות דעולם הנקודים, הם יוצאים מהס"ג. מפ"ה וראש דס"ג יוצא זיווג, שם נבנה עוד ישסו"ת, אנחנו עוד לא לומדים שם כמה דברים בדרך, ואחר כך יוצא לנו ראש דנקודים וגוף דנקודים בקטנות ואחר כך בגדלות, ונשבר, וכן הלאה. ומזיווג שיוצא מהס"ג עצמו ב'/א' צמצום א', יוצא זיווג בחזה דס"ג, ויוצא שם ראש מ"ה העליון, ואחר כך ממנו מזדכך, יוצא על א/שורש, פרצוף ב"ן העליון.

תלמיד: המ"ה זה כאילו תוצאה שאנחנו כבר מכירים מהפרצופים הקודמים. אבל עולם הנקודים, הקטנות והגדלות, זה תוצאות חדשות. מה גורם לזה שפתאום המערכת מוציאה עולם?

יש לך רשימות. שום דבר לא קורה סתם כך, לפי מה, לפי זה שהוא רוצה משהו? לפי רשימות.

תלמיד: למה לא יוצא עוד פרצוף, למה פתאום עולם?

זה פרצוף, רק שזה נקרא "עולם". מפני שהוא מגיע לקטנות אחר כך הוא עובר לגדלות, ובשבירה יוצאים ממנו הרבה פרצופים, לכן זה נקרא "עולם הנקודים". אבל באמת זה סך הכול פרצוף של גדלות וקטנות, ושבירה. מה שאין כן כשיוצאים אחר כך ממנו, אז יוצאים ממנו עולמות אבי"ע.

שאלה: מה ההבדל בין התכללות של זכר בנקבה לבין נקבה בזכר, שזה מוציא שני פרצופים שונים?

נו, מי העיקר.

תלמיד: אם לדוגמה הראשון זו הנקבה מתכללת בזכר, שאז יוצא הראש הראשון.

אז הנקבה נותנת את הכוח שלה, אבל את הצבע, הפרצוף, האופי של הפרצוף נותן זכר. נקבה נכללת בו, וההיפך, שזכר נכלל בנקבה. אז עיקר זה הנקבה.

תלמיד: בסוף האות הקודמת הוא מתאר בעצם את שתי הפעולות, גם יורדת הקטנות דנקודים, וגם הרשימות מזדככות. האם זה קורה במקביל, שגם עולם קטנות דנקודים וגם פרצוף מ"ה יוצא?

זה לא שייך אחד לשני.

תלמיד: אבל זה כאילו קורה בבת אחת.

בבת אחת, מה יש?

שאלה: גם בפרצופי ע"ב וס"ג יש ראש דהתלבשות וראש דעביות בהולדת הפרצוף. וגם שם זה מתואר בפירוט איך הנקבה מתכללת בזכר, זכר בנקבה. למה פה דווקא בנקודים, בקטנות זה כל כך חשוב, שהוא מתאר ממש איך נולדת מזה ספירת כתר, והכתר הוא בעצם הראש?

כי עולם הנקודים, זה שורש לעולמות אבי"ע, ועולמות אבי"ע זה המערכת שבה נולד אחר כך אדם הראשון, וחי וקיים, ונשבר ומת, ואנחנו מקיימים אותו. לכן עולם הנקודים הוא מאוד חשוב. כי לפי האופי שלו, ממנו אחר כך יוצא הכול. אם זה היה רק עולם אדם קדמון שהיה מתפשט בלי שנקודות דס"ג ירדו למטה ויתערבבו ונשברו וכן הלאה, אז הכול היה נגמר בגלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן עליון, זהו. אין לך יותר רשימות שיכולות להתממש עם מסך ואור חוזר, אז זה מה שיוצא, רק פרצוף א"ק.

תלמיד: בע"ב ובס"ג שמתואר התהליך של הולדת הראש דעביות וראש דהתלבשות, מתואר שראש דהתלבשות הוא פחות חשוב, כי זה תמיד כתר בקירוב. אבל ראש דעביות הוא החשוב, כי מהזיווג שלו נולד הפרצוף בסוף.

נכון.

תלמיד: ופה דווקא ראש דהתלבשות מקבל את החשיבות היותר גדולה, כי ממנו נולדת ספירת כתר.

איזה? בנקודים אתה מתכוון?

תלמיד: דנקודים, כן, אני מדבר על מה שקראנו פה. אז למה דווקא ראש דהתלבשות מקבל כזאת חשיבות כאן בעולם הנקודים?

כי הוא הראשון, והוא הקובע, ודרכו עוברים אורות לכל יתר הספירות והפרצופים. אנחנו פשוט לא למדנו. אתה אומר, בע"ב זה לא חשוב, ובס"ג זה לא חשוב, מאיפה אתה יודע שזה לא חשוב? פשוט שם עוד לא למדנו את זה. לע"ב יש ראש דהתלבשות דע"ב, שהוא מתלבש על ראש דגלגלתא. על ראש דגלגלתא מתלבש ראש דהתלבשות דע"ב, ד' דהתלבשות. ראש דהתלבשות דס"ג מתלבש על ראש דע"ב, זה לא צחוק, זה ממש גדול מאוד. זה כזה גובה, אבל אנחנו לא מדברים עליהם.

מה שאין כן כאן בעולם הנקודים, אנחנו מדברים על ראש הזה א', שזה כתר ראש דהתלבשות, ואחר כך ראש דעביות אבא ואמא. אבל לפני זה יש לך ישסו"ת שגם לא מדברים עליו. מפה דראש דס"ג עד הטבור עומד ישסו"ת, שדרכו עוברים פרצופים, עוברים מראות וכלים, גם בזה לא מדובר. כי זה.. אנחנו מדברים בכל המערכת הזאת רק על מה שחשוב לנו לתיקון שלנו, לכלים שלנו, להבנה שלנו, ועל כל היתר לא. יש לך עוד אלפי ומיליארדי פעולות שבכלל לא מדובר עליהם. אנחנו בכלל לא יודעים עליהם אפילו.

תלמיד: הוא גם אומר שהראש דספירת הכתר, ראש דהתלבשות, הוא בדרגת בינה בקירוב. אפשר להבין מה זה הבינה בקירוב הזה?

ב' דהתלבשות.

שאלה: כשנקודות דס"ג יורדות ומתערבבות עם נה"י דא"ק, זה חסדים, שיורד לתוך חסדים? והמטרה זה להכשיר את החסדים שבנה"י שא"ק להיות ראויים לקבל אור חכמה?

אפשר להגיד כך. אמנם שזה לאו דווקא, להיות בחסדים למה זה רע? יש חסדים שהם חסדים, ויש חסדים שהם משתוקקים להארת חכמה, להתמלאות בחכמה.

תלמיד: זה רק כי המטרה היא להגיע לגמר תיקון. הרצון בסוף רוצה להתמלא, להיות שווה בצורה בורא?

לא, זה הכול מתנהג לפי הרשימות, ולא סתם שהוא רוצה.

תלמיד: אז למה הם יורדות לנה"י דא"ק? אין שם מטרה להכשיר אותן לגמר תיקון?

הם יכולות להתפשט בכלים נוספים, שאור החסדים כן רוצה כך לעשות.

תלמיד: זו עדיין המטרה, להגיע לגמר תיקון.

לא, אין דבר כזה.

תלמיד: זו לא המטרה של המלכות דאין סוף מההתחלה?

אנחנו לא מדברים על מלכות דאין סוף, אנחנו מדברים על הזיווג שנעשה בפ"ה דראש דס"ג, שזה בינה בלבד. ואני ממליץ לא לעשות כאן ספקולציות, אתה מבין? תלמד במקום שעליו מדובר וזהו. לעשות כאלה תוספות, אני לא חושב שזה טוב. בשביל מה לך? כאילו שאתה עושה מזה, קושר את כל השיטה הזאת יחד, אבל יש בזה גם מקום לטעות.

שאלה: האם כל עליון הוא מקום להולדת התחתון?

כל עליון זה מקום ללידת התחתון, נכון.

תלמיד: אם כך ג"ר דנקודים הוא גלגלתא ועיניים בעולם קטנות דנקודים, וז"ת דנקודים הוא אח"פ, הוא גדלות בעולם הנקודים.

תמשיך.

שאלה: ראש דהתלבשות, קראנו עכשיו שזה מתוך העביות שהייתה בפרצוף הקודם.

לא, זו תוצאה.

תלמיד: רשימות של העביות.

"חבר'ה זה לא כל כך פשוט, אל תגידו סתם כך, שזו תוצאה. נגיד, מה הלאה?

תלמיד: השאלה היא אם מה שהיה כלי עכשיו, הופך להיות אור בפרצוף הבא? כאן העיקרון הזה שכלים..?

כאן אפשר להגיד כך, שכלי העליון זה אור לפרצוף התחתון.

תלמיד: וזה מלמעלה למטה?

כן.

שאלה: זאת אומרת מצדנו, מה שאור עבורנו הוא יהיה כלי אחר כך?

נגיד.

תלמיד: נגיד.

כאילו שהוא יודע מה זה אור, אז שם זה יהיה כלי. אבל בסדר, היחס הוא נכון.

שאלה: אני מתפעל מהנוכחות בטורונטו. אני יודע שאתה מודאג לגביהם שאין שם הרבה חברים, אז עכשיו אני רואה שם נוכחות פיזית מעוררת התפעלות. אולי יש איזה עצה לגבי מה אפשר להשיג? אני בטוח שיש להם תכנית, איך להכין את עצמם לכנס.

יש להם מקום יפה. הם צריכים רק להחיות אותו, לבוא, לסדר, ולהיכנס לשם לזמן הכנס. אין שום בעיה. יש להם את כל התנאים, ואת החיסרון הם צריכים להשיג. אבל מתוך מה שאנחנו לומדים אנחנו קרובים מאוד למימוש נכון של החיסרון. ברגע שאנחנו נרצה להשפיע, אנחנו נרגיש שאנחנו מלאים באור העליון, שזה אור של השפעה.

(סוף השיעור)