שיעור בוקר 16.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', הסתכלות פנימית,

עמ' 26, דף כ"ו, פרק י', אותיות ל"ה-ל"ו

קריין: תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 26, דף כ"ו, הסתכלות פנימית, פרק י', אות ל"ה.

פרק י'

אות ל"ה

כל החומר המיוחס לנאצל, הוא הרצון לקבל,

ומה שיש בו יותר מזה מיוחס למאציל.

"ודע, כי בחינת הרצון לקבל שבנאצל, שנתבאר היטב, שהוא הכלי שבו, תדע, שהוא ג"כ כל החומר הכללי, המיוחס לנאצל. באפן שכל הישות זולתו, מיוחסת למאציל."

תלמיד: איך צריך להבין את הנושא הזה שמיוחס לנאצל, הרי אנחנו לומדים שאת הכול ברא הבורא, גם את הרצון לקבל הוא ברא, אז למה אנחנו אומרים "מיוחס לנאצל"?

זאת אומרת, ברצון לקבל שמופיע אנחנו מזהים שהוא בא יש מאין, ולכן אנחנו אומרים שהוא בא מהנאצל, כי כל היתר בא מהמאציל.

תלמיד: מה זה אומר מבחינתנו ביחס שלנו למציאות, שזה מיוחס לנאצל?

זה אומר שמה שאנחנו מייחסים לעצמנו זה רק רצון לקבל וחוץ ממנו הכול בא מהמאציל, מהבורא.

תלמיד: כשמשתנה משהו ברצון לקבל, למי אנחנו מייחסים את זה?

אנחנו מייחסים את זה לבורא, שהוא משנה בנו רצונות, יסודות, וכך אנחנו מקבלים את המציאות.

תלמיד: במה האדם יכול להגיד ש"זה אני", ביחס הזה?

בינתיים הוא לא יכול, הוא עדיין לא עשה כלום. הוא עדיין אפילו לא מרגיש, לא מקבל שכל זה בא מהבורא.

תלמיד: נאמר שהוא מרגיש שמשהו השתנה ברצון לקבל והוא אומר, זה בא מהבורא, השתנה מהבורא.

כן.

תלמיד: אז מה הוא פה? הוא החומר שעליו הבורא פועל?

גם לא, אלא הבורא, בזה שמעביר אותו דרך כל מיני מצבים, נותן לו גם להרגיש או להבין שזה בא לו מלמעלה, מהבורא.

תלמיד: פה אני חוזר לשאלה הראשונה, מה זה נקרא שהרצון לקבל מיוחס לנברא?

הרצון לקבל מיוחס לנברא מפני שזה כל החומר של הנברא מלכתחילה, וכל היתר שקורה עם החומר הזה, מה שאדם מרגיש בתוך החומר הזה, מזהה את עצמו בצורה כזאת, זה בא מהמאציל.

תלמיד: איך תפיסת המציאות שלנו נהיית "באפן שכל הישות זולתו, מיוחסת למאציל"? אין אני משנה את תפיסת המציאות שלי?

כל מה שאתה מרגיש, אתה מרגיש ברצון לקבל שלך. וכל מה שאתה מרגיש בא מהבורא בהכרח, כי אין עוד מלבדו, ומה שעליך לעשות, אנחנו לומדים.

תלמיד: מה זה הישות זולתו, איך אני מחדד את הקשר שלי עם הבורא או את החושים שלי כלפי הבורא, דרך ישות זולתו? מה זה אומר בתפיסת המציאות שלי?

את זה אנחנו צריכים לברר עכשיו, מה בדיוק שייך לנברא, מתי אנחנו יכולים להגיד ולקבוע כך. את כל זה תיכף נלמד.

תלמיד: איזה חיבור, תפילה, יכולים לאפשר קשר בין מה שמיוחס לנאצל או לבורא, לבין מה שמיוחס לעשירייה? איך לחבר את שני הדברים האלה?

הבורא זה השורש העליון, הקובע, המחייה את כל הנבראים, את כל הבריאה. והנבראים הם כבר תוצאה מזה שיש להם מציאות שמתגלה, שהם צריכים לזהות בה את כוח הבורא ולהזדהות עימו.

תלמיד: השורש העליון של הבורא, הטבע, המקור לבריאת הרצון לקבל הוא נפרד מהרצון לקבל, מהנברא. איך אנחנו יכולים להיות קשורים אליו, כך שמצד אחד אנחנו תלויים בו לגמרי, מצד אחר אנחנו נפרדים ממנו?

אנחנו לא מנותקים ממנו, להיפך, אנחנו חייבים לגלות עד כמה אנחנו קשורים לשורש שלנו, לבורא, לכוח העליון ואיך אנחנו יכולים להתקרב אליו בכך שנגלה אותו כל פעם כשורש שלנו.

תלמיד: הרצון לקבל יכול לגלות את השורש של עצמו מתוך הטבע של עצמו?

לא. זה רק קצה אחד, אפשר לגלות רק אחד כנגד האחר. לכן אנחנו חייבים לחקור את הבורא כדי להבין את הנבראים.

תלמיד: כתוב שכל שזולת לרצון לקבל מיוחס למאציל. מה זה אומר?

שהבורא ברא רצון לקבל יש מאין, וזה כל החומר של הנברא, וכל מה שקורה עם הנברא הזה בא לו מהמאציל, מהבורא, וכך אנחנו צריכים להתייחס למה שקורה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאם עולה בי מחשבה להשפיע לחברים, להתפלל עבור החברים, זה לא הרצון לקבל, זה כבר מהמאציל?

כן. כל מה שבא מהרצון לקבל זה מהנאצל, וכל הפעולות שנעשות עם הנאצל אלו פעולות המאציל.

תלמיד: האם הנאצל שמרגיש את הרצון שרוצה רק לקבל, יכול לעשות פעולות כדי להגביר את הרצון להשפיע?

כן, את זה אנחנו צריכים ללמוד, עד כמה ובאיזה כיוון ומתי, באילו תנאים, אנחנו יכולים להשתמש ברצון לקבל וברצון להשפיע, שהם כביכול נמצאים בנו לרשותנו.

תלמיד: בתחילת אות ל"ה אומר בעל הסולם, "ודע, כי בחינת הרצון לקבל שבנאצל, שנתבאר היטב, שהוא הכלי שבו, תדע, שהוא ג"כ כל החומר הכללי". במה שונה הנברא מהרצון לקבל?

בכלום. כל הרצון לקבל זה הנברא וחוץ ממנו אין בנברא שום דבר, רק רצון לקבל. ובו הוא מתחיל לזהות את כל מה שהבורא משפיע אליו, ושחוץ מרצון לקבל הוא באמת לא צריך כלום. אם הוא מתייחס לעצמו כך, אז הוא מתחיל ללמוד את התופעות ברצון לקבל ודרך הרצון לקבל הוא מתקשר לבורא, ואז בלימוד היחסים שלו ושל הבורא הוא לומד על הנברא, על עצמו, וכך הוא לומד על כל הבריאה.

תלמיד: כשאדם מתבונן בבריאה הוא רואה צורות מלובשות בחומר. לאן לשייך צורה מלובשת בחומר, למאציל או לנאצל?

ודאי שזה מה שקורה בנאצל אבל זה בא לו מהמאציל.

תלמיד: האם זה יקדם אותו לשייך את כל הצורות שהוא רואה למאציל?

זה יקדם אותו להבנת המאציל.

תלמיד: וכלפי עצמו, הוא צריך להפריד בין החומר והצורות המתלבשות בו, זה עוזר?

כן, אז זה עוזר לו. אז הוא יוכל לזהות מה יש במאציל, מה הוא מקבל ממאציל, ואיך המאציל בונה בזה את החומר שלו.

תלמיד: האם את התענוג שהנאצל מרגיש הוא מרגיש מתוך הצורות שמתלבשות בו? זה עצם התענוג?

גם כן.

תלמידה: כתוב "בחינת הרצון לקבל שבנאצל". האם יש בנאצל עוד משהו חוץ מהרצון לקבל?

לא.

תלמידה: אז למה כתוב, בחינת רצון לקבל שבנאצל?

כי זה כל החומר של הנאצל. כך הוא כתב, ככה אנחנו עברנו על זה.

תלמידה: כתוב שהשאר שייך למאציל. מה זה "השאר"?

כל היתר חוץ מהרצון לקבל שהוא כל החומר של הנברא. מה שהנברא מרגיש שעל ידי זה הוא משתנה, מה משפיע עליו, הכול בא לו מהמאציל ולא שייך לנאצל. הנאצל רק מתפעל מזה.

תלמידה: מגדירים לנו כאן את הגבול של העבודה. כאילו האדם צריך להבין איפה הדברים שהוא תופס שייכים לרצון לקבל שלו ומהו המעגל שמחוץ לו ואיתו לא עובדים, או שעובדים גם עם זה?

מה שהנברא מרגיש שבא אליו הוא צריך לזהות האם זה בא לו מהמאציל וכנגד זה הוא יכול לפעול.

תלמידה: איך כל הפוטנציאל של החומר יכול להתגלות בנו ואנחנו צריכים לחבר את החומר הזה למאציל?

אנחנו נלמד את זה. עוד מוקדם לנו. אבל כעיקרון כשאנחנו מרגישים, לומדים את הרצון לקבל, אז בתוך כך אנחנו עולים לבורא. יכולים להצטרף אליו, להידבק בו, להתחבר איתו, להישפך אליו. זו התוצאה של העבודה הרוחנית שלנו, של מה שהוא רוצה מאיתנו.

תלמיד: אמרת שהאור מסתלק אם חוזרים לקבל בכלי דקבלה, שזו העבירה הכי גדולה. איזה כלים נתנו לנו המקובלים שיכולים ממש למנוע את המצב הזה, והאם יש קשר בין זה לבין שהמקובלים תמיד חייבו את האדם להיות נשוי וגם לתת מעשר?

לא. בין כל השינויים שאדם יכול לעשות יש רק דבר אחד, כמה הוא באמת משתוקק מתוך הטבע שלו להתחבר למאציל. רק זה בינתיים משפיע על מצבו.

תלמיד: אמרת שהנברא מתקשר לבורא דרך הרצון לקבל שלו. איך הוא יכול להתקשר מתוך הרצון לקבל עם רצון להשפיע?

שני הרצונות האלה קשורים בינינו ובינינו לבין הבורא. לכן דרך הרצון לקבל שבנברא, הנברא יכול להשפיע לבורא על הרצון להשפיע לנו, וזו העבודה שלנו. זה כביכול צד אחד של אותו חוט מקשר בינינו לבין הבורא והוא נמצא בשליטתנו, בידינו.

תלמיד: אני יכול להבין שהנברא הוא רק רצון. האור פועל על הרצון ומפתח אותו עד שהוא הופך לו את הצורה לגמרי מרצון לקבל לרצון להשפיע עד שבסוף הוא דבוק בו לחלוטין. אבל הכול בא מכוח מה שאור הבורא עושה לנברא. אבל בתהליך הזה מה ההשתתפות של הנברא מצד עצמו או שאין בכלל?

הנברא צריך להשתנות כדי שהאור העליון, שמגיע אליו, יעבוד עליו בהתאם לכמה שהנברא יסובב את עצמו כלפי האור העליון.

תלמיד: האם יש לנברא בכל זאת רצון שהוא מצד עצמו לסובב את עצמו להאור?

כן.

תלמיד: האם הדבר הזה הוא גם רצון לקבל בלבד?

בינתיים זה רצון לקבל. הנברא רוצה לקבל, רוצה להתקרב לבורא, רוצה לקבל צורה חדשה. אבל כל זה בינתיים ברצון לקבל שבנברא.

תלמיד: מה בסוף התהליך?

בסוף התהליך זה עוד נדע.

תלמיד: ולפני הסוף, בדרך יש משהו מצד עצמו שזה כבר לא הבורא, שהנברא עושה?

כן, ודאי. בזה שהוא הולך לקבל את האור בתוך עצמו אז משתנה הרצון לקבל שבו ונעשה דבוק באור ואז עובדים יחד גם הנברא וגם הבורא, ממשיכים קדימה.

תלמיד: אנחנו קוראים שהרצון לקבל שפע הוא הכלי. האם חוץ מזה יש כלי אחר?

לא, אין כלי אחר. כלי זה הרצון לקבל. למה? מה שבא מהבורא. מה שבא מהבורא אנחנו קוראים לו אור. ומה שיש בנברא, מה שהנברא מרגיש, הרצון לקבל שנמצא בנברא, הוא כל הכלי שלו.

תלמיד: האם פעולת חיבור הכלי זו פעולה המגיעה מצד המאציל או מצידנו, הנבראים הנאצלים?

הכול בא מהבורא, הוא תחילת הכול.

תלמיד: אז מה תפקיד הרצון, במה אנחנו מוסיפים לפעולת החיבור?

תפקיד הרצון הוא ביכולת לקבל יותר או פחות, לסובב את עצמו לתנאים בהם הוא רוצה להיות מקושר עם הבורא ועוד. כל חכמת הקבלה היא עד שהנברא, על יד כל מיני מאמצים שהוא עושה, מגיע להשתוות הצורה עם האור העליון בזה שרוצה להשפיע לבורא כמו שהבורא משפיע לו וכך הם מגיעים לדבקות.

תלמיד: מתי אפשר להגיד שההתעוררות היא מצד הנברא ומתי לקבל שזה מצד הבורא?

מצד הנברא הרצון להשפיע בא כלפי הבורא. מתי זה קורה? כשהנברא מקבל השפעה מלמעלה מהבורא ומפעיל את עצמו בצורה כזאת.

תלמיד: לאחרונה לא פעם דיברת על איך הנברא מסובב את עצמו לבורא ויכול לקבוע כמה קשר עם הבורא הוא יקבל. כאן ב"תלמוד עשר הספירות", אנחנו לומדים את דברי בעל הסולם המתארים לנו את המערכת העליונה. מצד שני, יש גם את החיבור בינינו בעשירייה. איך תוך כדי קריאת המילים האלה נוכל לכוון את עצמנו לקבל יותר או פחות קשר עם הבורא?

מתוך מה שאנחנו קוראים אתם צריכים להבין שהמשימה החשובה ביותר עבורנו היא להתלבש באופן מקסימלי ברצון להשפיע, למה שנלמד אחר כך נקרא "אור חוזר", ובמצב הזה להרגיש את הבורא, לחוש אותו ולהידבק בו. כלומר, במידה שבה הוא יתגלה כמשפיע לנו, באותה מידה עלינו לגלות את עצמנו כמשפיעים לו. במה זה בא לידי ביטוי? בצורה מאוד פשוטה, מהבורא אנחנו צריכים לקבל רצון להשפיע ואת הרצון הזה להשפיע, אנחנו צריכים לכוון לבורא, וכך יוצא שאנחנו אנלוגיים, מותאמים לחלוטין אליו. הבורא שולח לנו אור, משפיע עלינו, ואנחנו מצדנו, בכך שאנחנו מקבלים את האור, אנחנו משפיעים לו. וכך יוצא שהבורא ממלא אותנו, זו מטרתו, ואילו אנחנו בתורנו מקבלים אור מהבורא, למרות הרצון שלנו לא לקבל. באופן הזה אנחנו נדבקים בבורא.

תלמיד: שאלה קצת בסיסית, מה זה הרצון לקבל?

הרצון לקבל בנברא הוא הרצון לקבל את האור העליון שאותו הוא מרגיש כמגיע אליו מהבורא, הוא מקבל אותו בתוך הכלי שלו הנקרא רצון לקבל, עם כוונת הרצון להשפיע, וכך הנברא והבורא מתחילים להתקרב זה לזה בצורתם, הם דומים. הבורא הוא רק משפיע, אין בו כלום מהרצון לקבל. הנברא הוא רצון לקבל, אין לו כלום מהרצון להשפיע. אבל בכך שהנברא הופך את עצמו מהרצון לקבל במאה אחוז הקיים מתחילת הבריאה למקבל משהו מהבורא מאפס ועד אין סוף, וזו בעצם פעולת הנברא, הוא מתקרב, בונה את עצמו כדומה לבורא.

תלמיד: האם נכון להגיד שכל התהליך שתיארת הוא רק שאלה של הרגשה של הנברא?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, כל מה שהבורא ברא זו הרגשה בנברא?

כן. רצון ליהנות.

תלמיד: ההרגשה של אדם כל הזמן משתנה, אז מה ההבדל בין להגיע להשפעה, שזו כנראה הרגשה חדשה, לבין זה שמחר ימציאו כדור שאדם ייקח וירגיש שהוא רוצה להיות בהשפעה?

כי הכול זה על מנת לקבל, שיהיה לו טוב יותר. לכן הנברא מסוגל לעשות את הפעולות וכך להתקדם.

תלמיד: אולי אשאל זאת קצת אחרת. האם יש הבדל מהותי בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע מלבד הרגשת הנברא בסוף?

כן. יש הבדל בפעולה, במעשה עצמו.

תלמיד: מה המעשה שעליי לעשות מול הבורא?

אני יכול לקבל ויכול לא לקבל, ואני יכול לתת, להשפיע. ואת כל זה אני יכול לעשות גם בעל מנת לקבל לעצמי וגם בעל מנת להשפיע לזולת.

תלמיד: כשמקובל מגיע לכוונה על מנת להשפיע, האם משתנה בו רק ההרגשה או שמשתנה בו עוד משהו?

לא משתנה יותר כלום, ובכלל בבריאה, רק ההרגשה.

תלמיד: האם אפשר להגיע להרגשת על מנת להשפיע בדרכים אחרות, מכניות, פיזיות, כימיות?

אלף ואחד אמצעים אתה יכול לשייך לזה ובלבד שתקבל סיכום שאתה הולך עכשיו לקבל הכול בשביל הבורא.

תלמיד: בהמשך לנושא הזה, מה הופך סוגי התפעלות שונים של הרצון לקבל, טוב, רע , לבקשה להיות משפיע?

הנברא מחליט שהוא לא רוצה לקבל על מנת לקבל, כפי שהבורא ברא אותו, ומחפש איך הוא יכול להיות דומה לבורא, שזה נקרא לקבל על מנת להשפיע, שהתוצאה תהיה השפעה ובזה הוא פונה לבורא ומבקש ממנו. "תן לי כוח שאוכל להיות דומה לך. כמו שאתה נהנה מהפעולה שלך, גם אני רוצה ליהנות באותה צורה כמוך מהפעולה שלי. שאתה ואני נהיה באותה צורה." הצורה הזאת נקראת "דבקות", שגם הבורא וגם הנברא, שניהם נותנים זה לזה ומקבלים זה מזה.

תלמיד: אז נקודת ההתחלה היא שהנברא מחליט שהוא לא רוצה יותר להיות מקבל על מנת לקבל?

כן. כך בהתחלה.

תלמיד: מאין הטריגר שהנברא מחליט שהוא לא רוצה יותר על מנת לקבל?

בכך שהוא מרגיש שרק בצורה כזאת הבורא מתייחס אליו. רק לתת לו.

תלמיד: וכל צורה אחרת של הרגשה או התפעלות?

מאף צורה אחרת הוא לא יכול ללמוד את זה.

תלמיד: מה זאת אומרת?

הנברא יכול ללמוד מהבורא רק צורת השפעה. וכדי ללמוד צורת ההשפעה הוא צריך להיות כמה שיותר קרוב לבורא וכמה שיותר קרוב לפעולתו להשפיע, מתוך כוונה ללמוד מזה להיות בעצמו המשפיע.

תלמיד: אז מה גורם לו לפסול כל צורה אחרת של התפעלות ורק לרצות ללמוד מהבורא להשפיע?

צורת הקשר שלו עם הבורא. הבורא משפיע עליו בכל הכוח שלו, בכל הרצונות שלו, מכל הלב שלו, ואז הנברא מקבל את זה בתוך הרגשת ליבו והופך להיות למשפיע.

תלמיד: זאת אומרת שצריך לחפש את הפער בינו לבין מה שהוא מרגיש שבא מהבורא?

הוא מרגיש שזה בא מהבורא מפני שנמצא ביחס עם הבורא, הבורא נותן לו והנברא מקבל ממנו. ובאותם הכלים שהוא פתח בקשר עם הבורא, הוא גם מרגיש שהוא רק צריך לקבל. האמת שמצד הבורא הוא לא זקוק יותר לכלום, הוא רק רוצה לקבל מהבורא, כי בזה הוא עושה לו תענוג.

תלמיד: זאת אומרת שהנברא צריך ללמוד איך לקבל מהבורא, כי אחרת הוא לא עושה לו תענוג.

לכן כל הלימוד שלנו נקרא "חכמת הקבלה", זה הדבר היחיד שהנברא צריך ללמוד ולקיים.

תלמיד: בעצם להעביר את המשקל מעצמו, שהוא מרגיש רק את עצמו כרצון לקבל, לכך שהוא מרגיש שהבורא רוצה לתת לו?

כן.

תלמיד: אני עדיין לא מבין, אם הנברא הוא רק נפעל, איך הוא הופך פתאום לפועל?

הוא נפעל מהבורא כדי לקבל, כך הוא מרגיש. אנחנו למדנו את זה בארבע בחינות דאור ישר, איך היחס הישר מהבורא לנברא, הופך להיות בתוך הנברא לאור חוזר, שהנברא רוצה להשפיע לבורא. הוא לא מוסיף לרצון לקבל שלו כדי לקבל יותר מהבורא, הוא מבין שכדי להשפיע לבורא הוא צריך להיות דומה לו.

תלמיד: אוקיי, אבל בזה שהנברא מתחיל להשפיע, להחזיר אור חוזר, זה עדיין תגובה שלו.

נכון, כי הרצון לקבל שלו הפוך מהרצון להשפיע של הבורא.

תלמיד: אז תחילת העבודה של האדם היא לעולם תגובה?

כשמרגיש שוני.

תלמיד: השוני הזה מגיע כתוצאה מהמאציל עליו?

ומהחומר של הנברא.

תלמיד: אז זו תגובה בחזרה, זה לא משהו שבא מעצמו?

לא.

תלמיד: אז מה ההיפוך שיש פה, כשבמקום לקבל הוא עכשיו מתחיל להרגיש להשפיע ויש תגובה אחרת?

זה מה שמעורר אותו.

תלמיד: אז מהי בעצם "חכמת הקבלה", מה אנחנו לומדים? יש חומר כמו במעבדה ויש מדען, הבורא, שפועל על החומר הזה בכל מיני צורות?

כן.

תלמיד: והחומר הזה מרגיש את הצורות האלה?

והחומר הזה מרגיש, ומה שאנחנו לומדים זה ממי אנחנו מרגישים, מה אנחנו מרגישים, איך אנחנו צריכים על ידי ההרגשה שלנו להשתנות כדי להיות יותר קרובים לנותן.

תלמיד: כשאנחנו רוצים להשתנות זה לא מעצמנו, זה תגובה של המאציל עלינו?

כן ולא.

תלמיד: איפה ה"לא"?

בתחילה ודאי שהכול עושה הבורא, אבל כמו שאנחנו לומדים, מהשלב הרביעי בארבע בחינות דאור ישר, אנחנו כבר משתנים ועושים פעולה מעצמנו.

תלמיד: והפעולה הזאת מעצמנו היא לא תוצאה מפעולת המאציל עלינו?

היא תוצאה ממה שהמאציל פועל עלינו.

תלמידה: אנחנו משתוקקים לקבל להיות דומים לבורא בתכונת ההשפעה. ובזה שמקבלים איזושהי צורה של ההשפעה, אז המטרה, המשימה שלנו זה להידחות ממנה כדי להתקרב לצורה הבאה. ואם אנחנו מזרזים את התהליך הזה, אז לפי זה אנחנו כל הזמן מתקדמים, כשמקבלים צורה חדשה ורוצים משהו יותר חדש.

לפי זה אנחנו נמצאים בהשתוקקות לבורא, והריכוז שלנו צריך להיות על זה, על הזירוז וההבנה שאנחנו עוד לא שם, עוד לא הגענו.

כן.

תלמידה: כשאנחנו רוצים לעצור על איזושהי צורה בעשירייה, להיות ביחסים טובים ולעצור בזה. האם צריך להילחם עם זה או שזה ככה?

לא צריך להילחם עם זה צריך לקיים את זה.

תלמידה: צריך להשתוקק ליחסים?

לקיים את ההשתוקקות.

תלמידה: כאילו אנחנו מפחדים לאבד את הצורה שהשגנו, במקום לרצות להגיע לצורה הבאה.

אין לזה חשיבות, זה עוד יהיה ככה הרבה זמן עד שנגיע באמת להרגשת הבורא.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להיות פתוחים כדי לקבל כל מה שהבורא רוצה לתת לנו ואז ניעשה משפיעים? האם זו מחשבה, עבודה הנכונה חוץ מהעבודה בקבוצה?

על ידי השפעה על הרצון שלנו, אותו אנחנו רוצים לשנות שיהיה כמה שאפשר לפי הדוגמאות שבעל הסולם נותן לנו בחומר שלפנינו. הוא ככה ישר מתייחס לזה, זה כתוב בצורה מאוד לקונית ממש.

אות ל"ו

הרצון לקבל, הוא צורה ראשונה של כל מהות,

וצורה ראשונה אנו מגדירים בשם חומר, משום

שאין לנו השגה במהות.

"אע"פ שבחינת "הרצון לקבל" מובן לכאורה למקרה ולצורה במהות, ואיך תופסים אותו לחומר המהות? אמנם כן הוא גם במהויות הסמוכות לנו, שדרכינו לכנות הצורה הראשונה שבמהות בשם החומר הראשון שבמהות, משום שאין לנו השגה ותפיסא כלל וכלל בשום חומר, כי כל ה' החושים שלנו אינם מוכנים לזה, להיות המראה והשמיעה והריח והטעם והמישוש מציעים לשכל העיוני, רק צורות בעלמא של מקרי המהות, המצטיירים על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו. ולמשל, אם נקח אפילו את האטומים הקטנים המיקרוסקופיים אשר ביסודות הראשונים שבאיזו מהות, הנפרדים על ידי מלאכת החמיא, הלא גם המה אינם אלא צורות בעלמא שמצטיירות כן לעינים, או ביתר דיוק, שהמה ניכרות ונבחנות לנו על ידי דרכי "הרצון לקבל ולהתקבל", שאנו מוצאים בהם, אשר על פי משפט הפעולות הללו אפשר להבחין בהם ולבודד האטומים האלו למיניהם, עד לבחינת החומר הראשון של המהות ההיא, והרי גם אז, המה רק כחות שבמהות, ולא חומר. והנך מוצא, אשר גם בגשמיות, אין לנו מוצא אחר להבין את החומר הראשון, זולת בהנחה, שהצורה הראשונה היא החומר הראשון הנושא כל שאר המקרי והצורות הבאים אחריה, ואין צריך לומר בעולמות העליונים, אשר כל מוחשי ומדומה אינו נוהג שמה."

תלמיד: האם מישהו יכול להשפיע למישהו אחר מלבד הבורא?

כן, מתוך זה שאנחנו כולנו קשורים יחד ועוברים יחד ממצב למצב אפילו בעולם שלנו, אז כל אחד יכול להשפיע לשני. וכך גם ברוחניות כל אחד אם יש לו צמצום ומסך על הרצון לקבל שלו, הוא יכול להשפיע על ידי הכלים האלה על כל הסובבים אותו.

תלמידה: האם עם הרצון לקבל אנחנו מסוגלים להרגיש את השורש העליון, הבורא, או רק אם אנחנו משנים את הרצון לקבל שלנו? איך היחס שלנו משתנה ואיך להרגיש אותו?

אם אנחנו מגיעים לאותה צורה של רצון לקבל שמופיע בנו, אז אנחנו נגלה בזה גם קשר עם הבורא. אולי קטן בינתיים אבל כבר יהיה קשר. כך אנחנו נלמד.

תלמידה: לא הבנתי איך להרגיש את האור שהבורא שולח לנו, איך לפתח רגישות ולזהות את האור הזה?

צריכים להשתדל לרצות להתלבש ברצון, ועל ידו אנחנו יכולים לעלות לדרגת ההשפעה הקרובה שמעלינו, ולהשתדל ממנה להשפיע הלאה לבורא.

תלמידה: מה זה נקודת ההשפעה, זה כל מיני מעשים בהבנה שלנו כרגע כלפי העשירייה, על זה מדובר? 

גם כן.

תלמידה: אבל אני מרגישה שיש כאן הרבה יותר עומק לתפוס.

אז תשמרי על זה, זה עוד יבוא. בינתיים אנחנו לומדים בצורה כזאת פשוטה.

תלמידה: שהרצון של הבורא זה חומר הבריאה, מהו הרצון להשפיע של הבורא?

זה גם היחסים בין הנברא לבין הבורא, או לבורא או לנבראים, כך שצריך לעבוד עם זה.

תלמידה: אז האדם צריך להבין מה הוא רוצה ולשם מה?

כן, אנחנו צריכים למספר את הרצונות שלנו ולברר איזה רצונות מקרבים אותנו לבורא ואיזה רצונות מרחיקים אותנו ממנו ומה לעשות איתם. וכך מתוך זה שנשתנה בהדרגתיות נעבור ממדרגה אחת למדרגה שנייה וכן הלאה.

תלמיד: כשאנחנו מתחברים עם החברים אנחנו למעשה מתרוממים למקום יותר זך בכלי שלנו, ככה מרגישים את האור בצורה יותר חזקה?

כן, כי כדי לקבל, להתחבר עם החבר אתה צריך להקטין את עצמך ולהגדיל את החבר, להתייחס לחבר כיותר גדול, ואז, מתוך זה ודאי שגם אתה משתנה, הכלי שלך נעשה יותר זך ואז אתה מקבל מהבורא יותר השפעה.

תלמיד: וזה נקרא עלייה?

זה נקרא עלייה.

תלמידה: אם כל הבורא זו צורת השפעה והוא מתלבש בחברות שלי, וגם כל הצורות השונות האלה נמצאות בתוך הרצון לקבל שלי, אז איך אני יכולה להתכלל ברצון להשפיע של החברה ולא להסתכל עליה כרצון לקבל לעצמה?

תעשי כך ותראי עד כמה הבורא משנה אותך.

תלמיד: הקשר עם הבורא זו הרגשה פרטית של המציאות שלי או שזה מצב אמיתי שלא קשור לרגשות שלי?

זה המצב האישי שלך.

תלמיד: בסוף סעיף ל"ו כתוב, ש"בעולמות העליונים, אשר כל מוחשי ומדומה אינו נוהג שמה." מהי השגחה פרטית?

כשנגיע לזה אתה תתחיל להרגיש, אתה תתחיל לקבל ולעבוד עם זה.

תלמיד: אמרת שהנברא צריך ללמוד מהבורא איך להשפיע, איך הוא עושה זאת?

בזה שהוא מקבל מהבורא השפעה, מזה הוא לומד איך ההשפעה של הבורא עובדת על הכלים שלו, ואז בהתאם לזה הוא גם מחזיר את אותה ההשפעה דרך הבורא למישהו שמעורר אותו.

תלמיד: אז השלב הראשון זה לחפש איך הבורא משפיע לנו?

כן, איך הבורא משפיע לנו.

תלמיד: מה בדיוק צריך לנסות לזהות?

צריך לנסות לזהות את כוח הבורא שנמצא בכל השטח שלפנינו וקושר אותנו יחד. כמו שעכשיו אני יושב בשולחן עגול עם החברים וכולנו חושבים על הקשר בינינו, ואז ברור לי עד כמה אנחנו נעלה בקשר בינינו יותר ויותר, נרגיש את הצורך בכוח הבורא, נרגיש את הצורך בכוחות שלנו ואולי אנחנו ננקה את החושים שלנו. בצורה כזאת אנחנו נעלה לדרגה יותר גבוהה, ועוד יותר גבוהה, העיקר זה הקשר בינינו.

תלמיד: אז את המאמצים לזהות את פעולות ההשפעה של הבורא אנחנו עושים בעשירייה, לא מחוץ לה?

כן.

תלמיד: במידה שזוכים לרגע של חסד ומזהים איך הבורא פועל ומחזק את הקשר בינינו, איך אפשר להחזיר לו חזרה, מה זאת הפעולה הזאת?

תעשה את אותן פעולות חזרה אליו, כמו שהוא אליך גם אתה אליו.

תלמיד: מה אני יכול לעשות חזרה אליו?

אתה יכול להתעלות מהרצון לקבל שלך ולהיות יותר ברצון להשפיע, אתה יכול להתקרב לחברים שלך שנמצאים לפניך ולהתקשר אליהם כדי לתת לאור עליון הזדמנות לעורר אתכם, לקשר אתכם יחד. ואז אתה תרגיש את הפעולות שלו, זה יהיה כפעולות של הבורא וכך תתקדמו.

תלמיד: אז אני מחזיר לבורא בפעולות השפעה בזה שאני משתדל גם לחזק, להשקיע בקשר עם החברים עם הכוונה שזה ייתן לבורא נחת רוח?

כן.

תלמידה: למי שייך היצר הרע שגדל בתוך האדם?

לבורא, כך גם כתוב "בראתי יצר הרע".

תלמידה: אנחנו עובדים בינינו ורוצים לקבל את תכונת ההשפעה של הבורא, מה מהנקודה הזאת זו עלייה של הלב המשותף?

אנחנו נגלה את זה מאוחר יותר, אני חושש שאנחנו נאבד את חוט המחשבה שלנו.

תלמידה: את כל העולם שלנו אנחנו תופסים דרך ההרגשות שלנו, איך לבקש מהבורא להרגיש אותו בצורה נכונה כדי להידבק בו?

אנחנו רוצים להרגיש את הקשר בינינו - בין החברים, בין הקבוצות, בין העשיריות. ובתוך הקשר בינינו אנחנו נגלה את הבורא שהוא זה שמחזיק אותנו, קושר את כולנו יחד וכך נתקדם יותר ויותר למרכז הקשר בינינו שם הוא נמצא בעצמו.

תלמידה: בתחילת אות ל"ו כתוב, "שבחינת "הרצון לקבל" מובן לכאורה למקרה ולצורה במהות, ואיך תופסים אותו לחומר המהות? אמנם כן הוא גם במהויות הסמוכות לנו,". מהי המהות שלנו ומהן המהויות הסמוכות לנו?

רצון לקבל, זה כל המהות שלנו - כל חכמת הקבלה מבררת לנו את כל ההרגשות הרוחניות על רקע הרצון לקבל שלנו, שיהיה לנו במה להבחין, להרגיש, להבין אותו, להתקשר אליו. לכן מה שאנחנו מרגישים זה הרצון לקבל שלנו, זה מתחילת הספר "תלמוד עשר הספירות", ואחר כך כל מה שקורה בו.

(סוף השיעור)