שיעור ערב 05.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 432, "הקדמה לספר הזהר"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 431, "הקדמה לספר הזהר", אות ד'.

"הרי, שמתחכמים האלו, לומר, שמסבת שפלותנו ואפסותנו, אין מתאים לו ית', להשגיח עלינו, ועזב אותנו, הם אינם, אלא מכריזים על חוסר דעתם בלבד." כי יש הרבה אנשים שאומרים, "אנחנו לא מאמינים בכוח עליון, בהשגחה עליונה, מפני שאנחנו לא מרגישים אותה. אם הבורא היה קיים, היה משגיח עלינו באיזו צורה, היינו רואים, מרגישים את זה במשך החיים שלנו, ואם הוא לא מופיע זה אומר בשבילנו שהוא לא קיים". "ודמה לך: אם היית פוגש איזה אדם, שימציא לו, לברא בריות, מלכתחילה בכדי שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי חייהם, כמונו. ולא עוד, אלא להשליך אותן, אחר גיוו, מבלי שירצה אפילו להשגיח בהן, כדי לעזרן מעט. כמה היית מגנה ומזלזל בו. והיתכן להעלות על הדעת, כזה, על מחויב המציאות ית' וית'?"

זה שאומרים על הבורא שהוא נסתר, ולא בסדר, קיים או לא קיים, זה הכול מצד האדם ואפשר להבין את זה, אבל בעל הסולם ממשיך להסביר כאן באות ה'.

אות ה'

"ולפיכך, השכל הבריא, מחייב אותנו להבין, את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט, שאנו באמת, בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין קץ לחשיבותנו. דהיינו, ממש באופן הראוי והמתאים, לבעל מלאכה, שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון, שתרצה להרהר על גופותנו, הנה אחר כל מיני תירוצים, שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית'," מה שלא נגיד על החיים שלנו, ודאי שבכל הדברים הטובים, בכל הדברים הרעים האשם הוא הבורא, הוא המקור לכל מה שקורה לנו. אנחנו לא יכולים להגיד אפילו שאנחנו אשמים במשהו או לא, כי אנחנו תוצאות ממנו. "שברא אותנו, ואת כל הטבעים שבנו. שהרי ברור, שהוא עשנו ולא אנחנו. גם ידע, כל אלו התהלוכות, אשר תמשכנה לצאת, מכל אלו הטבעיות והנטיות הרעות, שנטע בנו. אלא הוא הדבר, אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל, על סוף המעשה. ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם: "אל תראה דבר לשוטה, באמצע מלאכתו"."

הכול תלוי בבורא והכול מגיע ממנו, ומה שיש בנו, דברים טובים, דברים רעים הכול זה ממנו, לכן אין לאדם על זה לא שכר ולא עונש, אלא פטור מכל דבר ככל שיהיה. זה נכון, לא יכול להיות אחרת.

אות ו'

"וכבר הורונו חז"ל (עי' ע"ח, שער הכללים, פ"א בתחילתו), שלא ברא הקב"ה את העולם, אלא בכדי להנות לנבראיו. וכאן אנו צריכים, להשים את עינינו וכל מחשבותינו. כי הוא סוף הכונה והמעשה, של בריאת העולם."

זאת אומרת, שהעולם בסופו של דבר נברא כדי שאנחנו נגיע למצב הכי טוב, והכי טוב זה כמו הבורא, כי אנחנו מגיעים למצב כמו הבורא, אותה מדרגה, נצחיות, שלמות, בריאות, מילוי בכל מיני תענוגים, ידיעה מתחילה ועד הסוף, הכול. אנחנו צריכים להגיע לכל המצב הזה כי זה מה שהבורא רוצה בעצם להעביר לנו. לא יכול להיות שאנחנו נקבל משהו פחות מהכול, אם אנחנו מדברים על הכוח העליון.

"ויש להתבונן: כיון שמחשבת הבריאה, היתה, בכדי להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שברא בנשמות, מדת רצון גדולה עד מאד, לקבל, את אשר חשב ליתן להן. שהרי, מדת גדלו של כל תענוג וכל הנאה, מדודה, במדת גדלו של הרצון לקבל אותו. עד, שכל שהרצון לקבל גדול יותר, הנה בשיעור הזה, מדת התענוג גדולה ביותר. וכל שהרצון לקבלו פחות יותר, הרי באותה המדה, נפחת שיעור התענוג מהקבלה. הרי שמחשבת הבריאה, בעצמה, מחייבת בהכרח, לברוא בנשמות, רצון לקבל, בשיעור מופרז ביותר, המתאים למדת התענוג הגדול, שכל יכלתו חשב, לענג את הנשמות. כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול, עולים בקנה אחד."

שאלה: אם מלכתחילה האדם רואה את כל המצב הטוב הזה מול עיניו, מה תכלית העבודה שלו?

לא, אנחנו לא מדברים על, אם כן או לא, אנחנו מדברים על הטבע שלנו והטבע של הבורא שברא אותנו בצורה כזאת כדי שאנחנו לאט לאט נגיע למצב שאנחנו כן רוצים לקבל את הטבע של הבורא בלבד ולא משהו אחר או פחות מזה. ובמידה שאנחנו מתמלאים בכאלו רצונות, אנחנו יכולים לקבל כל מה שיש בבריאה מתחילתה ועד סופה. וכשאנחנו מרוויחים את הרצון אנחנו בונים בנו את הרצון הזה, אז אנחנו לא מתביישים, אלא יכולים להגיע ממש לרצון לקבל הגדול ביותר.

שאלה: נברא שמקבל את כל התענוג של הבורא זה אדם שעבר מחסום או עשירייה שיש לה מסך?

זה אדם שמגיע לגמר התיקון ובזה הוא מקבל את כל התענוג שהבורא הכין לו, ובכל המדרגות עד שהוא פוסע ועולה לסוף הדרך הוא מקבל כל פעם לפי המדרגה שמכין לעצמו, את כל המילוי, וזה מילוי אחר.

שאלה: לגבי למי המאמר, בבוקר שמעתי שהמאמר הוא למי שלומד חכמת הקבלה ואז העניין הוא איך מי שלומד חכמת הקבלה יכול להגיד בכלל שהבורא "עזב פעולתו".

למה לא? לפי מה שאני לומד תלוי באיזה מצב אני נמצא, אני יכול להגיד שאני לא רואה שהבורא פועל, שמפעיל אותנו, נראה לי ש"עזב פעולתו".

שאלה: לא יכול להיות לי שום רצון גדול אם זה לא רצון אליו?

לא יכול להיות רצון אחר חוץ מהרצון לבורא, ובינתיים זה שאנחנו מסתובבים עם כל מיני רצונות אחרים, זה מפני שלא נגלה בנו רצון לבורא, ואנחנו לא יודעים איך לייצב אותו. אבל ברגע שאנחנו יכולים לייצב רצון לבורא, להגיע לזה, אנחנו כבר מה שנקרא "מסודרים", כבר מתפתח בנו רצון לקבל ובהתאם לזה המילוי ואנחנו כל פעם מגלים רצון יותר גדול ומילוי יותר גדול.

שאלה: מה זאת אומרת רצון לבורא? האם הרצון שתהיה בינינו השפעה זה רצון לבורא?

כן. בסופו של דבר אנחנו צריכים לעשות תיקון על כל הרצונות שלנו שהשימוש בהם יהיה כדי לעשות נחת רוח לבורא. אז אני מסתכל על כל הרצונות, על כל המקרים שאני נמצא בהם רק כהזדמנות לסובב אותם לכיוון הבורא.

תלמיד: אז הכוונה שלי בכל פעולה צריכה להיות לעשות נחת רוח לבורא בסופו של דבר?

כן, תתאר לעצמך שכך אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: מה זה במצבנו להסתכל על "סוף מעשה"?

"סוף מעשה" זה גמר תיקון. הנברא רוכש רצון לקבל עצום, גדול, לפי אותו האור שהבורא החדיר לבריאה, וגם יכולת לקבל את האור הזה, את המילוי הזה בעל מנת להשפיע. זה "סוף המעשה", סוף התיקונים, גמר תיקון.

תלמיד: זה דבר שמלכתחילה נמצא אצלנו בראש?

כן, ודאי.

שאלה: לגבי טוב ורע, כשטוב קל לנו מאוד לשייך את זה לבורא ולהזדהות עימו, וכשרע אז יותר קשה ומורכב לקשור את זה לבורא.

זה סימן שהיחס שלך לטוב ורע הוא יחס לא נכון. אתה צריך להסתכל על הטוב ועל הרע כעל שתי הבחנות שפועלות עליך כדי לכוון אותך ישירות לבורא שבו אתה מתחבר לטוב ולרע ולכל ההבחנות האלה כבנקודה אחת.

שאלה: אני חושב שציינת שאנחנו לא נרגיש בושה כשיש לנו רצון לקבל גדול כזה, איך אני יכול להתחיל להרגיש את הבושה?

גנבת פעם משהו?

תלמיד: כן.

הרגשת הבושה היא אותה הרגשה שהיית מגלה אם היו תופסים אותך בפני כולם. בושה זו הרגשת שפלות, נבזות, הרגשה שאני נמצא למטה מכל הנבראים, שאני לא ראוי להיות לידם ואני לא יכול לסבול את עצמי כתוצאה מכל התכונות האלה שאני מגלה.

יש בושה מתוך זה שגנבתי ותפסו אותי, אז אני מתבייש מזה שתפסו אותי, יש בושה מתוך זה שלא יכולתי לעצור את עצמי וגנבתי, וזה בעצם לא לפי הרצון שלי, אבל סידרו לי את זה מלמעלה, ויש עוד הרבה שלבים, מדרגות לבושה. אנחנו נצטרך לעבור את כולם עד שנגלה שכולנו גנבים ושקרנים ולא איכפת לנו מכלום, אנחנו מוכנים לזרוק את הכול, לעזוב את הכול כדי להרגיש איזה גרם של תענוג במשך שנייה אחת. כך אנחנו, זה הטבע שהבורא ברא.

תלמיד: כלפי מי אני מרגיש את הבושה הזאת, ממי אני גונב?

אלו כבר שאלות שלא נפתור אותן עכשיו. כלפי מה, איפה ולמה, אנחנו נכנס כאן לפסיכולוגיה.

שאלה: ההרגשה שלי היא שהתביעות הדתיות הנוצריות מנתקות אותי מהחיבור. כשנאמר שהאדם יכול לשמור על הדת שלו, האם הכוונה גם כצורה של עבודה כמו שאנחנו עובדים על האגו?

אנחנו לא יכולים בינתיים לפתור את הבעיה הזאת, את צריכה פשוט ללמוד עוד ועוד ואז יהיו לך הבחנות יותר מדויקות, ברורות, ואז נגלה אותן ונפתור אותן.

שאלה: כתוב במאמר "הרי שמחשבת הבריאה, בעצמה, מחייבת בהכרח, לברוא בנשמות, רצון לקבל, בשיעור מופרז ביותר, המתאים למדת התענוג הגדול, שכל יכלתו חשב, לענג את הנשמות."

איך מגיעים לרצון המופרז שעליו כתוב במאמר, במה זה תלוי?

הרצון המופרז לפעולות קבלה והשפעה, לקבלת האור, לתענוגים, נפתח לאט לאט במידה שאנחנו מתעסקים בחיבור בינינו. במידה שאנחנו יכולים לכוון את עוצמת החיבור ואת אופן החיבור לגילוי הבורא, לעל מנת להשפיע, במידה הזאת אנחנו נתחיל להרגיש איך הרצון לקבל שלנו גדל. אחרת בשביל מה הוא יגדל? הוא גדל רק כדי להביא אותי מדרגת האדם הגשמי לדרגת האדם הרוחני, רק בצורה כזאת.

שאלה: בתחילת השיעור אמרנו שיש הרבה אנשים שלא מאמינים בכוח העליון כי הם לא מרגישים אותו, ולפי מה שאני מבין התשובה בעל הסולם אליהם היא "אל תראה דבר לשוטה באמצע מלאכתו". לא הבנתי איך זו תשובה.

אתה לא יכול עדיין להבין את זה, כמו שגם עכשיו אתה מדבר. אלא כשאנחנו מתקדמים בדרך אנחנו רוכשים רצון לקבל יותר גדול, ובו אנחנו מתחילים להרגיש תענוגים יותר גדולים, חסרונות, ריקנות יותר גדולה, וכך אנחנו מתחילים להבין יותר. יש לנו התקדמות בקניית שכל עליון, ולפי זה נרגיש ונבין דברים שהאדם בעולם הזה לא יכול להבין.

שאלה: העבודה בעשירייה דורשת מאמץ, יגיעה, זמן, השקעה, מסירות, ואני רוצה לדעת איך למלא את המחשבות שלי בבורא ובעשירייה אם בתור אמא המשפחה כל הזמן מושכת אותי חזרה לגשמיות. איך להיות רק במחשבות על הבורא?

לאט לאט זה יתייצב רק כתוצאה מהלימוד ועבודה בקבוצה. בלי לחץ, לאט לאט, בהדרגה, האור העליון שמאיר עלינו יסדר לנו את כל הדברים.

שאלה: אנחנו לומדים שאת הרצון להתקרב לבורא אנחנו מקבלים מהעשירייה, אבל לפעמים יש דווקא דחייה מהעשירייה, אם כך איך לעבוד עם שני המצבים האלה?

להמשיך לעבוד בחיבור עם החברים, ודרך החיבור עם החברים אתה תרגיש, תבין, תיכנס לכל מה שאנחנו לומדים בפועל. העיקר זה חיבור ולימוד, ובזה תפתור את כל הבעיות, תבין את הדברים.

שאלה: כשהאדם מגלה שהוא השפל מבין החברים ואפילו מבין כל באי עולם, הדבר הראשון שהוא רוצה לעשות זה לברוח מהעבודה והוא לא יכול להסתכל בפנים של החברים אפילו. מה עושים במצב כזה?

ממשיכים. ואל תיתן לעצבים להתפוצץ, אל תעשה שטויות, אלא כל הזמן תכניע את עצמך בקבוצה ובצורה כזאת תתקדם. ככל שאנחנו מכניעים את עצמנו יותר כלפי החברים בקבוצה, בעשירייה, כך אנחנו מתקדמים. אין שום מדד אחר, גם לגברים וגם לנשים.

קריין: אות ז'.

אות ז'

"ואחר שידענו זה, כבר הגענו, להבין חקירה הב', עד סופה, בבירור מוחלט. כי חקרנו לדעת: מה היא המציאות, שאפשר להחליט עליה, בבירור, שאינה מצויה, ואינה נכללת, בעצמותו ית', עד שנאמר, שהיא בריאה מחודשת, יש מאין?

ועתה, שידענו בבירור, שמחשבת הבריאה, שהיא, בכדי להנות לנבראיו, בראה בהכרח, מדת רצון לקבל, ממנו ית', את כל הנועם והטוב הזה, שחשב בעדם. הנה, הרצון לקבל הזה, ודאי, שלא היה כלול בעצמותו ית', מטרם שבראו בנשמות. כי ממי יקבל? הרי, שברא דבר מחודש, שאינו בו ית'.

ויחד עם זה, מובן, על פי מחשבת הבריאה, שלא היה צריך כלל, לברוא משהו, יותר מהרצון לקבל הזה, שהרי בריאה מחודשת הזו, כבר מספקת לו ית', למלאות כל מחשבת הבריאה, שחשב עלינו, להנות אותנו.

אבל, כל המלוי, שבמחשבת הבריאה, דהיינו, כל מיני הטבות, שחשב בעדנו, כבר הן נמשכות, בהמשכה ישרה, מעצמותו ית'. ואין לו ענין לברוא אותן מחדש, בעת שכבר הן נמשכות יש מיש, אל הרצון לקבל הגדול, שבנשמות. והנה נתברר לנו, בהחלט, שכל החומר כולו, מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק "הרצון לקבל"."

הוא דיבר כאן על חקירה ב', אנחנו רואים שהוא מדבר על הרצון לקבל שהוא יש מאין, שלא היה קודם. ואז יוצא ומתגלה הרצון לקבל, ואז לפי הרצון לקבל אנחנו אחר כך מרגישים את כול הבריאה. מה שהוא אומר בשורה התחתונה באות ז', שהבריאה המחודשת היא רק רצון לקבל.

שאלה: במאמץ להפוך כל מצב שהאדם עובר, להוסיף אליו את הבורא ולהפוך אותו לשלם, אנחנו מגלים שבירה חדשה, רק עם הרשימות החדשות. ויש רושם שאנחנו כאילו עושים שבירה חדשה, האם זה מהות התיקון, להוציא כמה שיותר מהרשימות?

אנחנו צריכים לבדוק מה קורה לנו, למיין ולבדוק את כל הרצונות שמתעוררים בנו. להשתדל למיין אותם ולהביא אחד אחד לתיקון, זו העבודה שלנו. זאת אומרת, על כל רצון שמתעורר בנו אנחנו צריכים לעשות בירורים ולהביא עליהם המאור המחזיר למוטב.

זה קורה על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו בעשירייה, בקבוצה מצד אחד ומצד שני אנחנו מתפללים ומבקשים מהבורא - יש לנו כאן שני אמצעים לתקן את המצב שלנו. זה שאנחנו בינינו משתדלים להבין אותו, להרגיש אותו, עד כמה שאנחנו נגד החיבור. ואחר כך להתפלל, לבקש תיקון. זה בעצם מה שצריך לקרות לנו.

שאלה: מה בדיוק התיקון של הרצון לגלות את הבורא עבור עצמי, מה ההבדל בין לגלות עבורי ועבורו?

התיקון נעשה על ידי זה שאנחנו מתקרבים ברצונות שלנו לבורא. הרצונות האלו שאנחנו מגלים בנו במשך כל החיים שלנו, כל הרצונות האלו הם רצונות אגואיסטיים ואנחנו צריכים למיין אותם ולתקן אותם, שהם יהיו על מנת להשפיע לזולת ולבורא - זה התיקון. לכן אנחנו נמצאים בעשיריות, כדי להתחיל לגלות בעשיריות יכולת לכוון כל אחד את עצמו, לחיבור של העשירייה.

שאלה: כשאנחנו קוראים מה שאומר בעל הסולם על תיקון הרצון, אז יש לנו מגוון רב של רצונות, שאנחנו צריכים לכוון אותם לבורא. האם מדובר על התיקון הרצונות שעולים בנו, או רק רצונות שעולים מתוך הנקודה שבלב, שהבורא נתן לנו?

הבורא מעורר אותנו בכל השאלות, בכל הכיוונים, אין משהו שלא בא לנו מהבורא. בכל הרצונות, בכל המחשבות, הכול הוא מתחיל והוא עושה. ועלינו למיין כל מה שמתעורר בנו במוח ובלב, עד כמה זה לכיוון החיבור בינינו, ומה ששייך לחיבור את זה אנחנו צריכים לתקן.

אם הבורא מעורר בי כל מיני רצונות ששייכים סתם לגוף שלי, לא נורא. אני לא צריך למיין אותם ולסדר אותם ולתקן אותם, לפחות לא מיד עכשיו. אבל אם אני מזהה שיש לי כל מיני רצונות שהם כנגד החיבור, שהם כנגד העשירייה, ומרחיקים אותי מהחיבור עם החברים, אז את אלו אני חייב קודם כל לייצב ולתקן ולהפוך אותם לעל מנת להשפיע. התיקון הוא קודם כל בזה.

תלמידה: קראנו עכשיו על יש מאין, איך הבורא ברא משהו חדש. והשאלה היא, האם אפשר לומר שהנברא צריך להידמות לבורא וזה אומר שהנברא יגיע לכך, שיברא משהו חדש בבורא?

אנחנו לומדים, שלהידמות לבורא אנחנו צריכים אך ורק ברצון להשפיע שאנחנו רוכשים ומבקשים ממנו שייתן לנו אותו, ורק לפי זה אנחנו רוצים להידמות לבורא. אנחנו לא יכולים לשנות את הטבע שלנו הרצון לקבל, אנחנו יכולים רק לתקן את עצמנו בכוונה על מנת להשפיע, להשתמש ברצון לקבל.

תלמידה: ככל שאנחנו מתקדמים יותר בשיעורים, נהיה יותר ברור שחוץ מהתפילה לא צריך שום דבר. וגם אמרת, שצריך רק לבקש והבורא יפתור הכול, אבל התפילה צריכה להיות אמיתית. בזמן האחרון אני נתקלת בזה שהמילה "תפילה" כבר אין לה משמעות עבורי, זה כמו חללית שאין לי שום גישה רגילה אליה?

זה נכון שאת לא יודעת מה זה נקרא "תפילה". אנחנו נצטרך ללמוד את זה, העיקר להיפטר ממה שחשבנו שהיה לנו קודם.

תלמידה: באיזה אופן להיפטר מזה ואיך בכלל לגשת למושג הזה "תפילה"?

זו לא בעיה כל כך גדולה, צריכים ללמוד ולאט לאט להבין מה אנחנו צריכים לעשות, באיזה צורה אנחנו יכולים לפנות לבורא ולבקש ממנו, כדי שהבקשה שלנו תהיה כזאת, שהוא יענה לנו ואנחנו בהחלט נשמע ונבין את התשובה ממנו. אנחנו צריכים להירגע וללכת יחד עם הלימודים.

שאלה: קראנו בקטע "הרי, שברא דבר מחודש, שאינו בו ית'." בבקשה תסביר.

כי זה רצון לקבל שלא קיים בבורא, אלא רק בנברא.

תלמיד: מה החלק הזה? הרי הוא ברא רצון, ואנחנו בתוך הרצון ואיתו ביחד, לא?

כולנו רצון לקבל, אין חוץ מהרצון לקבל שום דבר. יש רק בורא שברא את הרצון לקבל. והרצון לקבל זה כל אופני הבריאה מראשה ועד סופה, כל העולמות זה רק רצון לקבל, חוץ מרצון לקבל יש רק בורא.

תלמיד: "שאינו בו ית'" זה חלק נוסף?

נכון.

שאלה: באות ה' הוא כותב "ולפיכך, השכל הבריא, מחייב אותנו להבין, את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט, שאנו באמת, בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין קץ לחשיבותנו." אתה יכול להסביר את המשפט הזה וגם האם זה אמור להיות בתוך הדעת, מעל הדעת?

כי הבורא הוא אחד יחיד ומיוחד, כוח שפועל בכל המציאות, וכל המציאות היא שלו. אז הוא החליט לברוא רצון לקבל, כדי שהרצון לקבל הזה יתקרב אליו לפי הצורה שלו, לפי הביטוי שלו, ולכן הרצון לקבל לפי הצורה העתידה המתוקנת נקרא "אדם", הדומה לבורא. אז אנחנו צריכים להבין, שלמרות שגם מלכתחילה וגם עכשיו, ומי יודע כמה זמן יעבור, כמה מצבים נעבור, אנחנו נרגיש את עצמנו הפוכים משלמות. אבל באמת הבורא הוא שלם, הוא ברא אותנו להיות שלמים, וכל מה שאנחנו מרגישים עכשיו כחוסר שלמות, אלה הכנות כדי לגלות אחר כך את השלמות.

תלמיד: אז מדובר בעצם על הפוטנציאל שלנו?

כן, על האפשרות.

שאלה: אנחנו שואפים לראות את הטוב והמיטיב בכל תחומי החיים, לגלות בינינו אותו, וכך אנחנו גם צריכים לגלות את הרע. מה זה הרע הזה? זה הרי לא חוסר הסיפוק מכל דבר בחיים, זה משהו יותר עמוק.

הרע שאנחנו צריכים לגלות הוא שהרצון לקבל שלנו, האגו לא מאפשר לנו להתקרב לחברים, להתאחד איתם, לבנות מהקשר בינינו מערכת שנקראת "עשר ספירות" או "נשמה", מתוכה להשפיע לבורא, וכך להגיע עמו להשתוות הצורה. אנחנו לו, כל אחד עם העשירייה שלו, והוא לנו. כך בהמשך הדרך נגיע ל "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: לגבי הבירור של הרצונות, האם אני עושה את זה עם עצמי ובתפילה מול הבורא עם בקשה למאור המחזיר למוטב, או אני עובד עם הרצונות האלה מול העשירייה שלי כדי לקבל את העזרה מהם?

עביות הרצונות מתגלה לפי הצורך בכל רגע שצריך לפי התיקון שאתה מסוגל לבצע. אתה מקבל את זה מהמוכן, ורק צריך לדאוג להרכיב על העביות הזאת את הכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: מה זה אומר שהבורא ברא רצון לקבל בנשמות? נשמה זה כבר רצון לקבל, מה זה אומר שהוא ברא בה רצון לקבל?

אבל הנשמה צריכה לדעת שהרצון לקבל שהיא מגלה מגיע אליה מהבורא.

תלמיד: עשירייה זו נשמה, נכון?

עשירייה זו נשמה, שכוללת נניח עשר נשמות פרטיות.

תלמיד: ומה זה אומר שיש לנשמה רצון לקבל?

שיש לה רצון לקבל הנאה ותענוג.

תלמיד: ואנחנו צריכים לגלות את הרצון הזה?

אנחנו צריכים לגלות את הרצון לקבל, נכון, וככל שאנחנו מתקדמים לחיבור, אנחנו נגלה שיש בינינו רצון לקבל אגואיסטי שמרחיק בינינו.

תלמיד: ואם אנחנו הופכים אותו, אז הוא כבר הופך להיות רצון שמקבל מהבורא, ויכול להפוך לכלי לקבל?

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שמהתחלה, אפילו מבחינת א' הבורא כבר הכניס בתוך הרצון לקבל גם רצון להידמות לבורא?

נכון.

שאלה: בשנים האלה שהעשירייה שלנו קיימת למדנו לאהוב אחת את השנייה, לתת התפעלות, להתפלל על החברות. כל הזמן יש בינינו אהבה, אנחנו כל הזמן יוצרות אותה בינינו. האם זה אומר שבכך אנחנו כל הזמן מגדלות את האגו שלנו?

כן, ודאי שכשאנחנו משתדלים להיות טובים, אנחנו נותנים לאגו שלנו לגדול עוד יותר לפי הכלל "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". יפה שאתם מגלים את זה. ככל שהאדם מתקדם יותר ברוחניות, הוא מגלה שיש לו אגו יותר גדול, זה סימן שהוא מתקדם, וכך עד גמר התיקון. תמיד, כל ההתקדמות שלנו היא בעליה במדרגות. קודם האגו שלנו גדל, אז אנחנו עושים תיקונים עליו, ועולים.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים בלימוד יש רגעים כאלה שפתאום אפשר לזהות את הפעולה של הרצון לקבל ואז לעשות פעולת נגד. זאת אומרת הרצון לקבל שלי מהעצלנות והבהמיות לא רוצה להתחבר, ואני דווקא מתחברת לעשירייה, דווקא מתחברת לשיעור או למשהו דומה. הרגע הזה שבו אני עושה פעולה כנגד הרצון לקבל, כדי ללכת לחיבור, הרי אין לי רצון להשפיע עדיין, אז מה זה המצב הזה?

זה מצב ביניים. תמשיכי במאבק להיות מחוברת עם החברות.

שאלה: יש מקורות בהם נאמר שאנחנו לא צריכים לגלות את הבורא אלא צריכים לעבוד בהסתרה באמונה למעלה מהדעת, והיום אנחנו מדברים על זה שאנחנו צריכים לגלות אותו על ידי התפילה. אפשר בבקשה להבהיר איך שני התנאים האלה מתקיימים יחד בעבודה שלנו?

הבורא, הכוח עליון נקרא "בוא וראה". ראה, זאת אומרת שאנחנו מתקרבים אליו ורואים אותו, מגלים אותו. זאת מטרת הבריאה, שאני אגלה אותו בכל החושים שלי. נניח אני מקבל עכשיו מאימא או ממישהי שמאוד אוהבת אותי, צלחת מרק. אני אוכל את המרק, מתמלא ממנו, ואני מרגיש שבזאת אני ממש מתקשר לאישה שנתנה לי אותו. כך אנחנו משיגים את הבורא, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך". מה לא מובן כאן?

תלמידה: מה שלא מובן זה מתי צריך לעבוד בהסתרה ומתי בגילוי.

אנחנו צריכים להסתיר את האגו שלנו, לגלות כמה שאפשר את הרצון להשפיע, ולהשתדל ברצון להשפיע שלנו להידבק בינינו, ומשם לבורא, זה הכול. אין יותר כלום, תפסיקו להתבלבל.

שאלה: את הכול סביבנו ברא הבורא, אבל אנחנו יוצרים את הבורא בינינו, כלומר הכול תלוי במאמצים שלנו ובתפיסת המציאות שלנו? איך לאזן בין המאמצים שלנו ותפיסת המציאות שלנו כדי להידמות לבורא?

להתחבר בינינו ללא שום הגבלות, ואז תתחילו להרגיש את הבורא שנמצא ביניכם.

שאלה: מה ההבדל בין להרגיש שאני הבן אדם הגרוע ביותר בעולם הגשמי, או לעשות את זה בתוך העשירייה וברוחניות. שתי ההתנסויות האלה מביאות אותנו לחיבור עם הבורא?

לא, רק אלו שאנחנו עושים בתוך העשירייה.

שאלה: בכל פעם שאני מנסה לבנות כוונה על הרצונות שלי, אני מבינה שגם אני מרוויחה. האם אי פעם נגיע לנקודה שבה לא נקבל שום תועלת עצמית מהרצונות שלנו?

אנחנו צריכים ליהנות, אנחנו צריכים להרוויח, אבל אנחנו צריכים לעשות את זה בעל מנת להשפיע. אם אני עושה את זה וממלא בזה את הבורא, זה הרווח שלי ואני שמח. למה לא? מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, זה מה שהבורא רוצה עבורנו.

שאלה: האם דרך ריקנות ברצון לקבל, דרך הגבלת השימוש של הרצון לקבל, מורגש התענוג שבאור העליון?

כן, אבל צריכים להבין שזה לא סתם להגביל את עצמנו, זה להשתדל לבנות כלים דהשפעה, רצונות להשפיע, למלא את הזולת. דרך זה אני צריך לכוון את עצמי, שאני ממלא את הבורא, וכך נגיע באמת להרגשת המילוי האמיתי.

שאלה: אמרת הבוקר שהבורא רואה אותנו יפים ושלמים ושאנחנו צריכים להסתכל על הכול כמו הבורא. מצד שני, עלינו להרגיש בושה ושפלות עצמנו. איך אפשר לראות את עצמנו בצורה נכונה כדי להגיע לתיקון?

רק בזה שאני מתחבר לזולת, ורוצה דרכו להשפיע לבורא, אחרת אני לא מגיע לבורא. בצורה כזאת אני יכול להגיע להשפיע לבורא, ולהרגיש מתוך השפעה כזאת, שאני מתמלא בכוח העליון, באור העליון, בתענוג העליון.

שאלה: איך לעלות את עצמי לאותה דרגת חיבור כמו החברים?

אנחנו צריכים להתחיל להרגיש את זה. פשוט להשתדל לחשוב איך אנחנו מתחברים וממלאים את עצמנו על ידי החיבור בינינו. תפסיקו לחשוב על כל דבר אחר, ותחשבו רק על זה שבחיבור בינינו צריך למצוא מילוי ואהבה, עד כדי כך שנרגיש שם את הבורא.

שאלה: מה לעשות עם הטבע המקולקל והנורא שלנו שמוכן לוותר על הכול תמורת תענוג? מה יציל אותנו ממנו שלא יהרוס את כל מה שהשגנו?

אל פחד. הבורא ייצב בדיוק את הטבע שלנו, של כל אחד ואחד מאיתנו בצורה כזאת , ואחר כך נתן ונותן הזדמנויות לכל אחד להביא את הרצון שלו לחיבור עם הרצונות האחרים, ולמלא את הרצונות האלה בצורה בלתי מוגבלת.

תלמיד: הבורא ברא רצון לקבל, זו בריאה מחודשת והוא ממלא אותו מעצמותו. זה מה כתוב בפסקה האחרונה. אז מה זה הקליפות וכל השאר הדברים האלה? זה גם בתוך הרצון לקבל או שזה משהו מחוצה לו?

הכול נמצא בתוך רצון לקבל, חוץ מהאור העליון, המילוי שיכול לתקן אותנו ולמלאות אותנו. חוץ מזה הכול נמצא בתוך הרצון לקבל שהבורא ברא.

קריין: אנחנו באות ח'.

אות ח'

"ומכאן באנו, גם לסוף דעתם של המקובלים, שהבאנו בחקירה הג'. שתמהנו עליהם: איך אפשר לומר על הנשמות, שהן חלק אלקי ממעל, בהשואה אל האבן שנחצבה מהר, שאין הפרש ביניהן, אלא שזה "חלק" וזה "כל"?

ותמהנו: תינח, האבן שנפרדה מההר, שנעשית חלקו, על ידי גרזן, מוכן לכך. אבל בעצמותו ית', איך יתכן לומר כזה? ובמה נחלקו הנשמות מעצמותו ית', ויצאו מכלל בורא ית', להיות נבראים?

ובהמתבאר, מובן הדבר היטב, כי כמו שהגרזן, מחתך ומבדיל, בדבר גשמי, לחלקהו לשנים, כן שינוי הצורה, מבדיל ברוחני, לחלקהו לשנים.

למשל, כשב' אנשים, אוהבים זה את זה, תאמר, שהם דבקים זה בזה, כגוף אחד. ולהיפך, כשהם שונאים זה את זה, תאמר, שהם רחוקים איש מרעהו, כרחוק מזרח ממערב. ואין כאן ענין של קרבת מקום, או ריחוק מקום, אלא הכונה היא, על השתוות הצורה: שבהיותם, שוים בצורתם איש לרעהו, שאוהב, כל מה שחברו אוהב, ושונא, כל מה שחברו שונא, וכדומה, נמצאים אוהבים זה את זה, ודבוקים זה בזה.

ואם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאוהב דבר מה, אע"פ שחברו שונא הדבר, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזה, הם שנואים ורחוקים זה מזה.

ואם, למשל, הם בהפכיות הצורה, דהיינו, כל מה שזה אוהב, נמצא שנוא לחברו, וכל מה שזה שונא, נמצא אהוב לחברו, הרי אז רחוקים זה מזה, כרחוק מזרח ממערב, דהיינו מקצה אל הקצה".

שאלה: עדיין לא ברור איפה מתקיימת המציאות של הרצון לקבל?

המציאות של הרצון לקבל מתקיימת בתוך הרצון לקבל. אתה שואל באיזה חומר? בעץ, באבן, במה שאתה רוצה. אם ישנה מציאות, היא נמצאת מפני שיש בה רצון לקבל.

שאלה: אבל זה בתוך הבורא או מחוץ לבורא, אם זה בחומר?

בבורא אין רצון לקבל, רק רצון להשפיע שמתבטא בזה שהוא עושה משהו מחוצה לו.

תלמיד: אז אני לא מצליח להבין. אם הרצון לקבל קיים בחומר, אז מה זה אומר שהוא לא קיים בתוך הבורא?

החומר עצמו זה רצון לקבל. כמו שהוא כותב, כל הבריאה מתחילתה ועד סופה, כולה רצון לקבל בכל מיני שיעורים.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: האם המציאות הזאת קיימת באמת או לא?

אתה מדבר בצורה פילוסופית ולכן אני לא יכול לענות, אם היא קיימת באמת או לא?

תלמיד: ברור מכל מה שהוא מסביר עכשיו למה הם נפרדים ואיך זה מנותק מזה, אבל איפה מצליח להתקיים הקשר אם הם מנותקים?

אני באמת לא מצליח להבין אותך. אתה פסיכולוג, או פילוסוף. מי אתה? באיזו רמה אתה מדבר?

תלמיד: אני מנסה להבין.

אנחנו מדברים בשפת הקבלה. מה שיש בכל המציאות זה רק רצון לקבל שנברא אחרי שהבורא שהוא הרצון להשפיע ברא אותו. שני הכוחות האלה פועלים בכל המציאות. אין יותר.

אנחנו מדברים על זה שהרצון לקבל חייב להרגיש שהוא נבזה, הפוך, צריך תיקון ויקבל תיקון מתוך הרצון להשפיע. בסופו של דבר הוא יהיה מקבל בעל מנת להשפיע, וכך הוא יגיע להזדהות עם הבורא. כי לקבל על מנת להשפיע זו תהיה באמת השפעה נכונה וטהורה.

זה מה שהרצון לקבל שנקרא "נברא", הוא יעשה תיקון על מנת להשפיע, ויגיע לדרגת הבורא. בתהליך יש 125 דרגות שהוא עובר, כי כך בנוי הרצון לקבל, מחמישה חלקים, כשכל חלק מתחלק לעוד חמישה, וכל חלק כזה לעוד חמישה חלקים. לכן בעיבור, יניקה ומוחין, בשלושת הדרגות האלה הוא מעלה את עצמו חמש כפול חמש כפול חמש, ב- 125מדרגות או מעלות, וכך הוא מגיע לדרגת הבורא השלמה.

תלמיד: אני מנסה להבין האם בכלל נכון לעשות את החלוקה הזאת של נמצא בתוך הבורא, או מחוץ לבורא?

אני לא מבין מה זה מחוץ לבורא.

תלמיד: מחוץ לשליטה שלו.

אז תגיד בצורה ברורה איפה אתה נמצא, כי אני לא יודע איך להתייחס לשאלה שלך. או שאתה דתי, או שאתה רוחני, או עוד משהו, תשאל בשפת הקבלה, ואז אני אשמע.

תלמיד: הרצון לקבל הוא מחוץ לשליטת הבורא או בשליטת הבורא?

הוא בשליטת הבורא השלמה.

תלמיד: אז עכשיו זה משנה את כל מה שהוא כתב, שהוא ברא משהו שהוא מחוצה לו.

ודאי, כאילו שהרצון לקבל הוא לא רק מחוצה לו, הוא אפילו מנוגד לו. כל מערכת הקליפה והדברים האלה התפתחו מהרצון לקבל והם כולם הפוכים מהבורא.

תלמיד: אז הרצון לקבל מתנהל בשליטה של הרצון לקבל ואין לזה שום אחיזה לשליטה של הבורא?

ודאי שהוא נמצא בשליטה של הבורא, אבל עם זאת יש לו כביכול שליטה משלו. העיקרון פשוט, הרצון לקבל זהו הנברא והרצון להשפיע זהו הבורא. הרצון לקבל נברא על ידי הרצון להשפיע, והרצון להשפיע דווקא רוצה להעביר את הרצון לקבל את כל אותם המצבים כדי שיגלה אותם כהפוכים מהבורא לגמרי, שהוא יהיה גדול כמו הבורא והפוך ממנו על ידי כל מערכת הקליפות, כל הדברים האלה שהתפתחו בתוך הרצון לקבל.

אחר כך הרצון לקבל יגלה את הנבזות והשפלות שיש בתכונה הזאת של לקבל וירצה לתקן את עצמו. הוא יפנה לבורא ויקבל ממנו לאט ובהדרגה כוחות תיקון והשפעה ואז יידמה לבורא בעלייתו עד גמר התיקון. כל ההקדמות מדברות על כך.

שאלה: מהו ההבדל במקום שבו נוצרת הנשמה? מאיזה רגע נוצרת הנשמה, האם לפני בריאת אדם הראשון לא הייתה נשמה והיא נוצרה רק אחרי בריאת אדם הראשון? מתי אפשר להגיד שיש נשמה?

אנחנו מדברים על שני רצונות שקיימים, הרצון להשפיע של הבורא והרצון לקבל שבנברא. הרצון לקבל שבנברא יכול להביא את עצמו לתיקונים, והתיקונים האלה נעשים על ידי הבורא שמשפיע על הנברא ומתקן אותו. הרצון לקבל שבנברא עובר שלבים, בהתחלה הוא נעשה בעל מנת לקבל ובזה הוא נקרא רע, רשע, ואחר כך הוא מתקן את עצמו בצורה הדרגתית לכוונה בעל מנת להשפיע. כל הטבע שלו שהוא כולו רצון לקבל שלא משתנה, והוא מתקן אותו לעל מנת להשפיע. זה כול מה שיש לנו. אתם צריכים לחשוב על זה יותר ובצורה כזאת תבררו ותתקדמו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים למיין את הרצונות. כשהשנאה הזאת מתגלה בין שני חברים, המיון הזה שאנחנו עושים לרצון, זה לא מיון דומה בכל אחד מהחברים?

לכל אחד ואחד בירור משלו, מיון משלו ותיקון משלו.

שאלה: בינתיים יש הרגשה שאנחנו חוקרים את עצמנו ואת טבע האגו שלנו. מה יעזור לנו לחקור את טבע הבורא, את טבע ההשפעה, ואיך נבין שזה מה שאנחנו מגלים?

מתי שתתחילו לאהוב את החברות אז תתחילו מתוך זה להבין את הטבע של הבורא.

שאלה: דיברנו על הדוגמה של ההר שהוא כל וחלק, והסלע ממנו. איך לחבר אותם בחזרה למצב אחד?

על ידי הכוונה שכל הרצונות יהיו מכוונים לעל מנת להשפיע, למקור אחד, לבורא ואז כל החלקים יתחברו בחזרה לחלק אחד, להר אחד.

שאלה: יש את האוהב ויש את השונא שזה הרצון לקבל. האם ככל שאני אתקרב יותר לבורא אני ארגיש יותר ברצון לקבל שלי, כמה שאני רחוקה ממנו?

נכון.

תלמידה: אבל לבריאה יש שני שלבים, יש שלב של תיקון ושלב של מילוי ועבודה. באיזה שלב אני ארגיש הכי רחוקה, לפני או בתוך התיקון?

ברגע שתתחילי להתקרב, תתחילי גם להרגיש שאת מתרחקת כי את מתקרבת על ידי זה שמתגלה בך רצון לקבל יותר גדול אבל תוכלי לתקן אותו בעל מנת להשפיע, אבל עם זאת הוא נשאר בך. לכן קורה שאת תהיי מאוד קרובה לבורא וגם תרגישי שזה בא על ידי זה שאת מאוד רחוקה ממנו ושני הקצוות האלה יהיו בבריאה עד גמר התיקון. מה שקורה הלאה אני לא יודע, נגלה יחד.

תלמידה: אז מה בתוכי מזהה?

הרצון לקבל.

תלמידה: רצון לקבל מזהה גם את עצמו וגם את הבורא?

ודאי, אין בנו שום דבר חוץ מרצון לקבל.

שאלה: בעל הסולם מדבר על זה ששינוי הצורה מביא לריחוק ולשנאה בין זה לזה והשתוות הצורה מביאה לקרבה. איך יכולה להיות השתוות הצורה בין חברים כי שינוי הצורה זה משהו שלא נעלם אף פעם?

על פני זה שיש ריחוק יש גם קירוב למעלה ממנו. יש שינוי צורה גדולה יותר ועל פניה יש גם השוואת צורה גדולה יותר.

תלמיד: אז למעשה אחד, שינוי הצורה והשתוות הצורה בנושא אחד?

ברצון לקבל, בתוך הרצון לקבל ולמעלה מהרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו בלי שום הגבלות שתהיה בינינו השפעה הדדית ומאיתנו לבורא? יש כל כך הרבה פקטורים וכאילו צריך להכניס את הכול ביחד?

לא, אין שום בעיה. אנחנו צריכים באמת לפתוח את הלב של כל אחד ואחד כלפי האחרות וכך להשתדל כמה שיותר לחבר, לקרב את הלבבות מתוך זה שאנחנו לא רוצים שהרצון לקבל שלנו ידבר בינינו אלא רק להשפיע. רק המטרה שאליה צריכים להגיע, רק הבורא שמסדר לנו את הכול, את הבורא והמטרה אנחנו רוצים לגלות בינינו. תצליחו. אתם דווקא תצליחו.

שאלה: כתוב שהוא אוהב את מה שחברו אוהב ושונא את מה שחברו שונא וכן הלאה, יוצא שהם אוהבים זה את זה ונדבקים זה בזה. מה זה אומר פרקטית בעשירייה?

פשוט מאוד אנחנו צריכים להשתדל להתקרב זה לזה. ולא שאנחנו אוהבים אותם מאכלים ושירים ועוד כל מיני דברים, אלא את צורות ההשפעה ההדדיות שיש בינינו אנחנו מבינים ואוהבים.

שאלה: אמרת שכל האנשים איפה שהוא מרגישים שאלוהים קיים. אז למה לא לכולם נפתחת להם נקודה שבלב? ולמה אין להם חיסרון לגילוי הבורא? כמו שאנחנו לומדים בקבלה.

כי זה מחייב את האדם ולכן הוא מעדיף לעזוב את כל השאלות האלה ולחיות כמו בהמה.

תלמידה: אבל יש הרגשה שיש משהו ששולט בעולם הזה. אז למה אנשים מעדיפים ללכת לדתות כי באמת יותר פשוט להתנהל שם? למה זה כך?

אני אמרתי לך שזה הרצון לקבל שדוחף אותנו להתפלל ולהצטרף לקהל גדול של מאמינים ביהדות או בכל מיני דתות אחרות, אנחנו לא שייכים לזה. אנחנו שייכים לאלה שרוצים לגלות רצוננו. לדעת את מלכנו.

שאלה: קודם כל אנחנו מאוד מתרגשות. והרגשנו שהבורא עושה לנו פה תרגיל יפה שהוא סתם לנו את הפה. רצינו לדווח לך שהשבוע הזה הרגשנו שהיה שבוע מאוד מיוחד, אני יכולה לומר באופן פרטי שזה היה השבוע המאושר בחיי. לא התרגשתי כך אף פעם ופעם ראשונה הרגשתי מאז שאני קיימת במציאות הזאת שחיבור הוא דבר אפשרי, ואצל כל הבנות בכל אחת זה בא לידי ביטוי בצורה אחרת החיבור הזה ובאמת הרגשנו משהו שלא הרגשנו בחיים. האם אפשר להמשיך לעלות במדרגות האלה כך בצורה כזאת? כי המאמץ היה מאוד גדול.

יום יום אפשר לעלות ולהשתדל ולא לעזוב את המגמה הזאת בהצלחה. אני מחבב את כולכן. תצליחו.

שאלה: איך אפשר ככל שהרצון לקבל שלי גדל להרגיש שפלות?

כך יש לך אפשרות לגלות יותר ככול שהוא נבזה ושפל זה לא מפריע. הרצון לקבל הגדל הוא גם גדל בכך שהוא שלילי, הכול תלוי כמה אתה מושך אליו את המאור המחזיר למוטב דרך החיבור של החברים.

שאלה: החיבור עם החברים הוא באמצעות התפילה, האם זו הדרך היחידה שאני יכול לראות את השפלות?

כן. חיבור ותפילה, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: האם אפשר להגיד שהפירוד בין האבן מהסלע זו הבושה, מה שקרה במלכות אין סוף.

לא, למה אתה ממציא דברים? מי אמר לך דברים כאלה? אסור לך לחשוב לכיוון זה. ולהוסיף למה שכתוב, לא, אל תתחילו עכשיו לבשל כאן משהו חדש.

(סוף השיעור)