ליקוטי מקובלים בנושא: undefined
שיעור בוקר 01.11.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 564,
מג. "ענין אמת ואמונה"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", מאמר מ"ג, "ענין אמת ואמונה".
"ענין אמת ואמונה, מאמר מ"ג מ"שמעתי" הוא מאמר קצר אבל לא פשוט, אנחנו נתקעים בו בכל צעד ושעל. מצד אחד, אנחנו מבינים שצריכה להיות יגיעה ואז לפי היגיעה שלנו נקבל שכר. מצד שני, אנחנו שומעים וחושבים שאם הבורא הוא טוב ומטיב וכול יכול ואז לא צריך שום יגיעה משלנו, כי כך ברא אותנו, אז למה אנחנו צריכים לטרוח ולעשות משהו?
גם בעולם שלנו אנחנו רואים אותה סתירה. יש אנשים שנולדים במשפחה ענייה, שלא יכולה לספק לילד משהו מיוחד ויכול להיות שהוא יסבול מזה כל החיים שלו, כי לא יקבל חינוך טוב, לא יקבל השכלה וכן הלאה. ויש אנשים שנולדים במשפחה שיש שם הכול, גם חינוך, גם השכלה ועוד נותנים וקונים לו את הכול, ואז כשהוא יוצא לחיים, הוא לא צריך כל כך לטרוח כדי להשיג מה שהוא רוצה לעומת האדם שנולד במשפחה ענייה.
ויותר מזה, אפילו מבחינה פנימית, יש חכמים ויש טיפשים, יש כל מיני תכונות שהן עוד מהלידה, וישנם כאלה שלא כל כך מוצלחים, לא ברגש ולא בשכל וכן הלאה. זאת אומרת אנחנו כולנו רואים שאין התחלה שווה לכולם לא בשכל, ולא ברגש ולא בתכונות ואמצעים גשמיים.
איך זה קורה לפחות ברוחניות? יכול להיות שברוחניות ישנם תנאים יותר צודקים, יותר שווים. הרי הרוחניות באה מלמעלה, הכול מסדר הבורא. אז בעולם הזה מילא שכך אנחנו מסודרים, אבל בעולם הרוחני?
לכן יש לנו גם כלפי הרוחניות טענות, למה אני לא מקבל מה שמגיע לי, כמו הילד שדורש הכול מההורים. ומה שהם יכולים לתת, נותנים ומה שלא, אז לא, אבל נראה לילד שהוא יכול לדרוש הכל.
כך גם אנחנו יכולים לדרוש. או שאנחנו לא דורשים, אבל חושבים שמגיע לנו. לכן יושבים ומחכים, ומצפים שזה יגיע מהבורא בעצמו, עוד יום, עוד יום, מתי שזה יגיע, יגיע. כמו שכתוב, "לא לנצח יריב" ובסופו של דבר אני אקבל מה שמגיע לי. ומשום מה אני לא יכול ללחוץ על עצמי, אלא רק למעלה מהדעת על ידי החברים איכשהו אני אלחץ על עצמי.
בקיצור, איך שלא יהיה יש כאן הרבה סתירות בתפיסת המציאות אפילו הגשמית, ועוד יותר הרוחנית. אם היינו רואים את הדברים האלו בצורה אמיתית, נכונה, אולי לא היו לנו כל כך הרבה טענות זה אל זה וכלפי הבורא, אבל אנחנו רואים שגם בגשמיות וגם ברוחניות הדברים האלה לא מסודרים כמו שצריך להיות.
וכאן השאלה, איזו השלמה אנחנו יכולים לעשות כדי שהעולם ייראה לנו למרות שלא נברא שווה אבל בצדק. כי בהשגת המטרה הסופית, אנחנו מגיעים למצב שכל אחד משלים את עצמו על ידי האחרים, וכל אחד משלים את האחרים מעצמו ורק בצורה כזאת משיגים את המצב הנכון. ואם נולדנו לא שווים, ואחד נותן יותר יגיעה ומהשני אף אחד לא יבוא בטענה לבורא על זה שעשה כך.
אז למה כאן דווקא אנחנו מגיעים להשלמה ולמה הבורא מלכתחילה עשה כך בכל העולם, שכולנו נמצאים במצב שנראה לנו שהחיים אולי שרויים בטוב וכך אנחנו מאוד מתקשים לתת יגיעה ואנחנו מצד השכל שלנו ודאי היינו בונים את העולם בצורה אחרת, ולמה כשאנחנו מתקדמים אנחנו יותר ויותר מסכימים עם הבורא ורואים עד כמה שהכול נעשה בשכל העליון, בצדק העליון. וכך מתקדמים כל בני האדם שהם לא שווים בגשמיות וברוחניות, אבל בסופו של דבר כשהם מתחברים לכלי אחד, אז משלימים זה את זה ומגיעים למצב שכולנו כאחד. כך אנחנו כביכול רוצים להסביר לעצמנו.
יש כאן במאמר הרבה דברים עמוקים, בואו נראה.
קריין: שמעתי מ"ג, "ענין אמת ואמונה".
מג. ענין אמת ואמונה
שמעתי
"ענין אמת, הוא מה שהאדם מרגיש ורואה לעיניו. ובחינה זו נקראת "שכר ועונש". היינו, שאי אפשר להרויח שום דבר בלי יגיעה.
וזה דומה לאדם, שיושב בביתו ואינו רוצה לעשות שום דבר בשביל פרנסתו. ואומר, מאחר שהשי"ת הוא טוב ומטיב ומפרנס לכל, לכן בטח ישלח לו את מחסורו. והוא בעצמו אינו צריך לשום מעשה. והנה האדם הזה בטח שיגוע ברעב, אם יתנהג כך. וגם השכל מחייב כן, וכך נראה לעינים, והאמת הוא כך, היינו שימות ברעב.
אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, היינו שבלי שום יגיעה וטרחא, הוא גם כן יכול להשיג כל צרכיו, מטעם השגחה פרטית. זאת אומרת, שהשם ית' עושה ויעשה לכל המעשה, ואין האדם עוזר לו בשום דבר, אלא הכל השם ית' עושה, ואין ביד האדם להוסיף או להגרע.
אבל איך אפשר ששני דברים הללו יעלו בקנה אחד, הלא אחד הוא בסתירה להשני? אלא, בחינה אחת נקרא, מה ששכלו משיג. היינו, שבלי עזרת האדם, זאת אומרת שבלי הקדם טרחא ויגיעה, לא ישיג שום דבר. וזה נקרא בחינת אמת, מטעם שהשם ית' רצה שהאדם ירגיש כך. לכן נקרא הדרך הזה דרך אמת.
ואל יקשה בעיניך, אם ב' הדרכים הם בסתירה, איך אפשר להיות שמצב הזה יהיה אמת? והתשובה הוא, שענין אמת אינו נאמר על הדרך והמצב, אלא שענין אמת נאמר על ההרגשה, שהשם ית' רצה, שהאדם ירגיש כך - זה הוא "אמת". נמצא, שענין אמת אפשר לומר בדיוק על השם ית', היינו על רצונו ית', שהוא רוצה כך, שהאדם ירגיש ויראה כך.
אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין, אפילו שלא מרגיש ולא רואה בעין שכלו, שהשם ית' יכול לעזור לו בלי שום יגיעה, כל הרווחים שאפשר להשיג. וזהו רק מבחינת השגחה פרטיות. והטעם, שאין האדם יכול להשיג את ענין של השגחה פרטיות, מטרם שמשיג את ענין שכר ועונש, הוא, שענין השגחה פרטית הוא דבר נצחי, והשכל של האדם אינו נצחי. לכן, דבר נצחי אי אפשר שיתלבש בדבר שהוא בלתי נצחי. לכן, לאחר שהאדם זכה לבחינת שכר ועונש, אזי השכר ועונש נעשה כלי, שבו יוכל להתלבש דבר השגחה פרטית.
ובזה נבין את הפסוק "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא". ש"הושיעה נא" היינו שכר ועונש, שהאדם צריך להתפלל, שה' יזמין לו עבודה ויגיעה, שעל ידי זה יהיה לו שכר. ויחד עם זה הוא צריך להתפלל על הצלחה, שהוא בחינת השגחה פרטית, היינו שבלי שום עבודה ויגיעה, הוא יזכה לכל הרווחים הכי נמצאים בעולם.
וכמו כן אנו רואים בקנינים גשמים (שהם בחינת נפרדים במקומות, היינו בשני גופים. מה שאין כן בדברים רוחניים, הכל נלמד על גוף אחד, אלא בשני זמנים). יש אנשים, שמשיגים את קניניהם דוקא ע"י רבוי יגיעה, ומרץ יתירה, וחריפות נפלאה. ויחד עם זה אנו רואים את ההיפוך, שאנשים שאינם כל כך חריפים, ואין להם מרץ יתירה, ולא נותנים יגיעה רבה, ומצליחים ונעשים לבעלי קנינים ורכוש הכי גדולה שבעולם.
והתשובה, משום שאלו הדברים הגשמיים נמשכים משורשם עליונים, היינו מבחינת "שכר ועונש" ומבחינת "השגחה פרטיות". וההפרש הוא רק בזה, שברוחניות זה מתגלה במקום אחד, היינו בנושא אחד, אלא בזה אחר זה, היינו באדם אחד בב' מצבים. ובגשמיים זה נוהג בזמן אחד אלא בשני נושאים, היינו בזמן אחד ובב' מיני אנשים."
שאלה: למה לא להגיד פשוט שהבורא נותן בהתאם למאמצים? למה יש את התוספת הזאת שגם כך יהיה לך?
זה בדיוק כדי שאתה תגלה יחס נכון למציאות שבה אתה נמצא. לכן אנחנו כאלה מבולבלים. אני נותן לך אפילו דוגמה מהעולם הזה, שכולנו נמצאים במצבים שונים, גם פנימיים בשכל ורגש, לא כולם איינשטיין ולא כולם שייקספיר, רוב האנשים הם פשוטים וגם הם לא שווים זה לזה. כל אחד שונה במשהו מהשני, לפי האופי, לפי השכל, לפי הרגש, לפי הרגלים שמקבל מהבית, לפי תכונות פנימיות שאנחנו עוד לא יודעים אותן ממש בצורה מַספקת, כולם שונים.
למה שונים? כדי שאנחנו בחיבור שלנו נגיע לשלמות. אז לכל אחד יש משהו שאין בשני וכל אחד צריך לגלות עד כמה הוא זקוק, צריך את השני. שדווקא שלמות משיגים על ידי חיבור ולא על ידי זה שאדם לומד בעצמו ומעלה את עצמו. אין דבר כזה, מה שקרה לפני שאנחנו מגלים את המצב שלנו זו שבירה, ולכן הפעולה הכי נכונה מהמצב שלנו היא חיבור ואין שום דבר אחר בעצם. בכול מטפלים והכול מרפאים על ידי החיבור בינינו. לכן אם סוגרים עיניים ומטפלים רק בחיבור, זה יסתדר.
אבל זה לא מספיק, כי אפילו כדי להגיע לחיבור אני צריך גם לטפל בעצמי. כדי להבין את הנחיצות לזה, כדי לפתח תכונות שיש לי מלכתחילה, ולכן יש כאן עניין של עבודה פנימית ועבודה חיצונה.
תלמיד: אתה גם אמרת שלא כולם שייקספיר ולא כולם מיוחדים, אבל יש תחושה כזאת שדווקא התוספת הזאת מצביעה על כך שאל תדאג, גם כך יהיה לך את הכול, אתה תהיה מוכשר אם צריך והכול. זה מבלבל, לכן אני רוצה לשאול, אולי בזמן ההכנה אנחנו לא צריכים לשים לב לזה כל כך, אלא להיפך, להתרכז בעבודה ולעבוד ולא לחשוב שהכול כבר מוכן מראש והבורא כבר נתן לך?
אתה יכול ודאי להגביל את עצמך ולהגיד, אני עובד רק על משהו אחד, ויש כאלה שיטות, אבל זה לא שייך לשיטת הקבלה. כי בקבלה אנחנו רוצים שהאדם יבין איפה הוא נמצא, למה בתכונות כאלה ובמצב כזה עשה אותו הבורא ומה הוא צריך לעשות בעצמו, איך להגדיל את התכונות האלה ואיך להקטין את התכונות האלה וכן הלאה. שהוא יעבוד עם עצמו, שזה עניין של המצוות, זאת אומרת שמטפל ברגש ושכל שלו, במוח ולב בצורה כזאת כדי להתאים את עצמו יותר לחיבור. ואז בחיבור הוא מגלה את הבורא ונמצא עימו, נכנס עימו בדבקות.
לכן אנחנו לא צריכים להגביל את עצמנו, ההיפך, אנחנו צריכים לתת ולהסביר לאדם את כל מה שיש לנו, את כל האפשרויות, ומעבר לזה האדם בעצמו כבר לוקח את כל היוצרות שבו ועובד איתם.
שאלה: מה זה אומר שאדם בדרך מאמין בשכר ובעונש?
שכר ועונש זה מה שבעל הסולם אומר לנו בהתחלה ב"ענין אמת ואמונה", "מה שהאדם מרגיש ורואה לעיניו. ובחינה זו נקראת "שכר ועונש". היינו, שאי אפשר להרויח שום דבר בלי יגיעה." זה נקרא שכר ועונש. אם אני אעבוד חזק, אני ארוויח יותר, אם אני אתעצל אז אני ארוויח פחות ואסבול. זה נקרא "שכר ועונש".
זה מה שאנחנו רואים בעולם הזה בדרך כלל, שאי אפשר להשיג שום דבר אלא בהקדם היגיעה. זה נקרא "שכר ועונש".
שאלה: אז השכר שלנו הוא בהתאם ליגיעה שלנו. גם אם אנחנו אומרים "אין עוד מלבדו", זה בעצם תלוי בנו.
בלי "אין עוד מלבדו". אין עוד מלבדו בעניין שכר ועונש זה פשוט בעל הבית, שבמידה שאני עובד כך אני אקבל ממנו. ואם בצורה כזאת יש לי קשר עם בעל הבית זה נקרא שאני נמצא בשכר ועונש. ככל שאעבוד יותר יש לי יותר שכר, ככל שאעבוד פחות יהיה לי עונש. זה עניין שכר ועונש. חוץ מזה, יש עניין אחר, שזה כבר למעלה מהדעת. גם לזה נגיע.
שאלה: בפסקה הרביעית מהסוף, בעל הסולם כותב שם שהשגחה פרטית זה דבר נצחי ושכר ועונש זה לא נצחי, וששכר ועונש זה כלי להשגחה פרטית. זה לא ברור, אם אפשר להסביר.
אני מבין שזה לא ברור, אנחנו עוד נדבר על זה. אתם קופצים קדימה בלי לברר דברים קודמים, ולכן זה לא ברור.
שאלה: לפי הטקסט לא ברור שברוחניות זה מתגלה בנושא אחד, במקום אחד, ובגשמיות זה קורה בשני מקומות.
זו תוצאה משבירת הכלי, כי רוחניות זה נקרא מה שאנחנו מגלים בכלי שהולך להתחבר, להתייצב, שנמצא באיזה חיבור, אז נקרא שזה נמצא בנושא אחד. מה שאין כן בגשמיות אנחנו עדיין מדברים על הכלים השבורים ולכן כך אנחנו מגלים.
שאלה: בסוף המאמר, בעניין שכר ועונש, בעל הסולם אומר שיש חכמים שמגיעים להיות עשירים ואלו שחסר להם שכל אבל בכל זאת הופכים להיות עשירים, איך אפשר להסביר את זה?
בסדר, אני רואה שאתם נמשכים לסוף המאמר.
שאלה: רציתי לדעת איך אפשר לברר את כמות ואיכות היגיעה שמספיקה כדי להצליח בעזרת ה'?
כמות ואיכות היגיעה זה ברור לנו. כמו בעולם הזה, ככל שאתה משקיע, לפי הטרחה שלך, כך האגרא שלך, השכר1. זה ברור, בשכר ועונש זה ברור, הכול מסודר לפי הראייה שלנו.
שאלה: אם אדם מרגיש שהוא יכול להתנהג עם החברים שלו איך שמתחשק לו, הוא יכול להגיד על זה שזה בחינת אמת, שכך בורא רוצה שהוא ירגיש?
אתה צריך להיות באיזה קו ברור ואחר כך תוכל לבדוק את עצמך ולהגיד אם אתה צודק או לא צודק. ככל שאתה נמצא בצורה מקבילה לבורא, מחוברת לבורא, אז לפי זה אתה בודק.
תלמיד: מה זאת אומרת, קו ברור?
כי מה שאמרת עכשיו זה לא ברור, איך יכול להיות. תחזור על מה שאמרת.
תלמיד: אם אדם פועל לפי מה שהוא מרגיש כלפי החברים הוא יכול להגיד על זה שזה בחינת אמת?
מאיפה הוא יכול להגיד שזה דבר אמת?
תלמיד: שמה שהוא מרגיש זה בגלל שכך הבורא רוצה שהוא ירגיש.
מאיפה הוא יודע שכך הבורא רוצה שהוא ירגיש? מפני שהוא מרגיש כך?
תלמיד: כן.
אבל זה עוד לפני תיקונים. תראה מה שבעל הסולם אומר,
"אבל איך אפשר ששני דברים הללו יעלו בקנה אחד, הלא אחד הוא בסתירה להשני? אלא, בחינה אחת נקרא, מה ששכלו משיג. היינו, שבלי עזרת האדם, זאת אומרת שבלי הקדם טרחא ויגיעה, לא ישיג שום דבר. וזה נקרא בחינת אמת," זאת אומרת איך שאנחנו עובדים בעולם שלנו, "מטעם שהשם ית' רצה שהאדם ירגיש כך. לכן נקרא הדרך הזה דרך אמת".
שאלה: איך אדם מאתר את מה שהבורא שולח לו כעבודה?
קודם כל הוא צריך לקבל שמה שיש לו במוח ובלב מגיע לו מהבורא, וזה מגיע כדי שעכשיו הוא יבנה את עצמו להגיב נכון. זה מה שיש, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". מה שאני רואה בשכל וברגש, אני צריך לעשות על זה קיבוע, ומזה להתחיל לעבוד.
תלמיד: ולמה הוא אומר שצריך להתפלל על הצלחה, למה לא להסתפק ביגיעה?
על זה הוא מסביר לנו, "אנא ה' הושיע נא ואנא ה' הצליחה נא", זאת אומרת אנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו וגם מבקשים ממנו להצליח. אבל איך אני מבקש מהבורא להצליח? איפה כאן הטרחה שלי? אם אני עובד לפי שכר ועונש, לפי קו האמת, במידה שאני עושה כך מגיע לי? לא. אומרים, זה לחוד, ויש עוד, שאתה צריך לבקש ולהתפלל ולצפות שאתה תקבל את זה אפילו בלי יגיעה, זה נקרא הצלחה, "הצליחה נא", אנחנו מבקשים ממנו להצליח. מה זה להצליח? אם אני עושה אפילו משהו לא נכון או לא עושה אותו, אני מבקש להצליח. כמו ילד כלפי אימא, הוא בוכה ומבקש ודורש וכן הלאה והיא עושה לו מתוך אהבה. כך אנחנו גם צריכים לבקש.
תלמיד: מה מוסיפה התפילה להצלחה, למה צריך לבקש את זה?
התפילה עושה את הכול, בסופו של דבר אחרי שתי הדרכים האלו, אם הולכים נכון ככול האפשר, מתבלבלים אבל מתקנים את עצמנו, אנחנו לפי זה מתקדמים לפגישה עם הבורא.
שאלה: אם אני מתייגע בחיבור, האם הבורא מסדר לי את כל מה שאני צריך כדי להמשיך להיות בחיבור גם מבחינה גשמית?
אתה צריך ללכת בשתי הדרכים האלו. גם באמת וגם באמונה, או שכר ועונש וההשגחה הנצחית, שמצד אחד אתה הולך בתוך הדעת, מצד שני אתה הולך למעלה מהדעת, כי אם לא קבעת מה זה דעת איך תלך למעלה מהדעת? אנחנו עוד נברר את זה, נקרא את המאמר עוד פעם אחת לפחות.
שאלה: איך אפשר לקבוע את הראיה של האמת בצורה נכונה?
זה הכול מאוד אישי כלפי כל אדם ואדם. מה זה נקרא אמת? אמת נקרא מה שאני רואה, מה שאני מבין, זאת אומרת מה שאני מרגיש לפי החושים ומה שאני רואה לפי השכל, זה נקרא "אמת".
תלמיד: אבל כשאנחנו מתחילים לעבוד עם אין עוד מלבדו האמת הזו כאילו מתמסמסת, איך אפשר לקבוע?
ודאי שהיא מתמסמסת כי אנחנו מתבלבלים בין ללכת בדרך שאנחנו מרגישים, לבין מה שאנחנו רוצים לשייך לרוחניות, והם נמצאים בסתירה זה כלפי זה, כן ודאי. לכן התחלתי לפני המאמר להגיד שיש אנשים, וזה קורה עם כל אחד ואחד במשהו, שיושבים ומחכים שיהיה משהו, והם צודקים כי מגיע להם מההשגחה הנצחית, מפני שיש יחס מהבורא לבני אדם מבחינת "למעלה מהדעת" מה שנקרא. כי בסופו של דבר הבורא מגיע ועוזר ומביא את כולם לגמר התיקון, מחבר את כולם, הכול נעשה בכל זאת בידו כי אין עוד מלבדו. זה הכול בסדר גמור.
אי אפשר להגיד על הגישה הזאת שום דבר, חוץ מדבר אחד, שהיא גישה לא שלמה, כי איפה כאן היגיעה שלנו? אפשר להגיד שלא צריכים יגיעה, אם הבורא הכול עושה והכול יעשה לכל המעשים ואין עוד מלבדו וכולי. יש לי הרבה פסוקים ודיבורים על זה, אז אני יושב ומחכה ומצפה ושיהיה. ברור לנו שאם זה בעולם הגשמי האדם הזה יגווע ברעב, הוא ימות. ובעולם הרוחני, אנחנו לא מרגישים את העולם הרוחני אז נדמה לנו ששם הכול יכול להיות לפי השגחה נצחית ולא לפי שכר ועונש. וזה לא יקרה כי יש שתי צורות.
למה חכמת הקבלה כל כך לא מתקבלת, נסתרת, זה כאילו שאנחנו רוצים להכניס איזה כדור לתוך קופסה, אלו שתי צורות שונות, איך אפשר לעשות את זה? זו בעיה גדולה מאוד, כי זה לא הולך יחד.
לכן התפיסה של העולם הרוחני בעולם הגשמי היא כל כך מורכבת, מסובכת, לא מובנת, ורק על ידי השפעת האור העליון ששייך גם לעולם העליון וגם לעולם התחתון, כשאנחנו מתעלים אל האור הזה, אנחנו יכולים להתחיל להרגיש גם את המציאות הגשמית וגם את המציאות הרוחנית, איך הן מתלבשות זו בזו. אבל האמת, אפילו קשה להסביר איפה כאן הבעיה.
שאלה: השכל והרגש אלו שני ערוצי התפיסה שלנו והם אלו שמשלבים יחד את התפיסה האמיתית?
לא, הם לאו דווקא נמצאים בהתנגדות והתנגשות זה כלפי זה, שהשכל מגיע לנו מהעולם הזה וההרגשה מגיעה לנו מהעולם העליון, זה לא נכון, לא. אנחנו לא מחלקים את הדברים האלה בצורה כזאת. תיכף נברר את זה.
תלמיד: זה לא ברור לפי הפסוק הראשון מהי התחושה האמיתית הזאת, איך היא קשורה לשכר ועונש, שאתה לא יכול להרוויח שום דבר ללא מאמץ, איך זה קשור?
זה לא מובן שעל ידי יגיעה אנחנו מגיעים או לשכר או לעונש? לפי ההיגיון, לפי הלוגיקה שלנו זה נכון, לא?
תלמיד: זה כן ברור, אבל לא ברור איך זה קשור לתפיסת האמת, לקליטת האמת, איך מה שאני רואה בעיניים שלי קשור לתכונה הזאת של שכר ועונש?
אם אנחנו מדברים על רוחניות, אתה לא יכול להשיג רוחניות אם אתה לא מכין את הכלי הזה, ואת הכלי אתה משיג על ידי יגיעה מצד אחד, ומצד שני בתוך היגיעה אתה צריך לקחת בחשבון גם עוד מרכיב אחד, למעלה מהדעת, אחרת לא יהיה לך קשר עם הכוח העליון, עם הבורא. ואז יוצא שיש לך גם ידיעה וגם אמונה יחד. ובשכל וברגש שלנו הם לא מתחברים, אבל בכל זאת אין ברירה אנחנו צריכים לעשות לקראת זה מאמצים וההשפעה מלמעלה, האור העליון מלמעלה הוא כבר יסדר לנו את הדברים.
אנחנו צריכים פשוט לקרוא שוב את המאמר.
"ענין אמת ואמונה", שני דברים שהם הפוכים זה מזה.
מג. ענין אמת ואמונה
שמעתי
"ענין אמת, הוא מה שהאדם מרגיש ורואה לעיניו." זאת אומרת גם ברגש, גם בשכל, כי עיניים זה נקרא מוח, והלב זה מרגיש, אז ענין אמת זה מה שאדם מרגיש ורואה לעיניו, "ובחינה זו נקראת "שכר ועונש". היינו, שאי אפשר להרויח שום דבר בלי יגיעה.
וזה דומה לאדם, שיושב בביתו ואינו רוצה לעשות שום דבר בשביל פרנסתו. ואומר, מאחר שהשי"ת הוא טוב ומטיב ומפרנס לכל, לכן בטח ישלח" לי את הפרנסה, ישלח לו פרנסתו "ישלח לו את מחסורו. והוא בעצמו אינו צריך לשום מעשה." לשום יגיעה, כי בכל זאת הכול בשמיים, הכול הבורא עושה. "והנה האדם הזה בטח שיגוע ברעב, אם יתנהג כך. וגם השכל מחייב כן, וכך נראה לעינים, והאמת הוא כך, היינו שימות ברעב. את זה אנחנו רואים בעולם הזה, אנחנו לא צריכים הוכחות.
"אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת," בלמעלה מהדעת, זאת אומרת, לא מה שהשכל והרגש שלו אומרים לו אלא למעלה מזה "היינו שבלי שום יגיעה וטרחא, הוא גם כן יכול להשיג כל צרכיו, מטעם השגחה פרטית." זה מה שאנחנו רוצים בעצם מבפנים, אנחנו יושבים ומחכים שהבורא יעשה משהו, עוברים ימים ושנים ואנחנו עדיין נמצאים באיזו צפייה, ויש לזה הצדקה הוא אומר, כי אם אנחנו הולכים בבחינת למעלה מהדעת היינו שבלי שום שכל ויגיעה אנחנו עובדים, ממש מחכים כמו שיש, שום דבר אני לא משנה במציאות, מוריד את עצמי לדרגת דומם לגמרי כלפי הרוחניות. גם יכול להשיג את כל צרכיו מטעם השגחה פרטית. "זאת אומרת, שהשם ית' עושה ויעשה לכל המעשה, ואין האדם עוזר לו בשום דבר, אלא הכל השם ית' עושה, ואין ביד האדם להוסיף או להגרע."
שאלה: אמרת שהדרך הרוחנית היא לא שווה לאנשים שונים, האם תוכל להסביר את זה קצת יותר בבקשה?
אני לא יכול להסביר אנחנו עכשיו קוראים מאמר. נתתי דוגמא כמו בעולם הזה, האם הוא יכול להיות כך ברוחניות? עכשיו אנחנו מבררים את זה. בעולם הזה לא כולם שווים בשום דבר, אף אחד לא דומה לשני, על ידי מה אנחנו מגיעים לצדק? לשוויון? רק על ידי התיקונים שלנו, אנחנו נכללים זה מזה. אז אנחנו מתחילים לגלות שכל אחד צריך את כולם, אין מישהו במציאות, אני מדבר על הנשמות, שאני לא אצטרך כדי להגיע לגמר התיקון וככה זה כולם.
שאלה: לא ברור אם שני המצבים האלה צריכים להיות בו-זמנית?
איזה מצבים?
תלמיד: אמת ואמונה.
אנחנו עוד לא הגענו. אנחנו עוד לא ביררנו מה זה נקרא אמת ואמונה. למה אתה שואל על זה? שני מצבים כן יחד, כן לא, עוד לא. זאת אומרת, אנחנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שבלי שום יגיעה וטרחה גם נגיע לפתרון. למה הבורא שם לנו כזה מכשול בדרך? שאנחנו לא יכולים לעשות כלום ובכל זאת להאמין, שאנחנו יכולים להגיע למטרה? קצת יותר סבלנות, אני רוצה שאתם תכנסו לעניין הזה, שאתם תתחילו להרגיש אותו קצת יותר פנימה, לא לקבל תשובה חיצונית כזאת, אלא שאנחנו נכנס לתוך זה נוכל להכיר את זה.
אני שוב חוזר, "אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת," למעלה מהדעת "היינו שבלי שום יגיעה וטרחה הוא גם כן יכול להשיג כל צרכיו מטעם השגחה פרטית" זאת אומרת, שהבורא עושה ויעשה לכל המעשים, כך כתוב, "ואין האדם עוזר לו בשום דבר, אלא הכל השם ית' עושה, ואין ביד האדם להוסיף או להגרע." או לטוב או לרע להשפיע על פעולות הבורא זאת אומרת, שב ואל תעשה עדיף.
"אבל איך אפשר ששני דברים הללו יעלו בקנה אחד," איך יכול להיות שגם זה וגם זה קיים במציאות? "הלא אחד הוא בסתירה לשני? אלא, בחינה אחת נקרא, מה ששכלו משיג. היינו, שבלי עזרת האדם, זאת אומרת שבלי הקדם טרחא ויגיעה, לא ישיג שום דבר. וזה נקרא בחינת אמת, מטעם שהשם ית' רצה שהאדם ירגיש כך. לכן נקרא הדרך הזה דרך אמת ". שאנחנו חייבים להתייגע, אומנם שמצד השני נראה לי שאני יושב ומחכה ובסופו של דבר אני אגיע למשהו. רק אני לא מבין שהבורא בכל זאת יעשה עליי כל מיני תרגילים ויחייב אותי ביגיעה. " ואל יקשה" אני ממשיך. "ואל יקשה בעיניך, אם ב' הדרכים הם בסתירה," שהם בסתירה "איך אפשר להיות שמצב הזה יהיה אמת? שהם מתחברים יחד "והתשובה הוא, שענין אמת אינו נאמר על הדרך" אחד או שני, בתוך הדעת או למעלה מהדעת "והמצב, אלא שענין אמת נאמר על ההרגשה, שהשם ית' רצה, שהאדם ירגיש כך - זה הוא "אמת". נמצא, שענין אמת אפשר לומר בדיוק על השם ית', היינו על רצונו ית', שהוא רוצה כך, שהאדם ירגיש ויראה כך." זאת אומרת, שאנחנו מסכימים עם כל הדברים האלה שנופלים עלינו, ואנחנו מייצבים את עצמנו נכון, לפי מה שכתוב לנו. ואז אנחנו מתחילים להשתנות ובהתאם לאט לאט מגיעים למצב שאנחנו כן מבינים ומרגישים, אומנם שלא שכל ולא רגש שלנו לא מכוונים לזה, אנחנו בכל זאת מגיעים למצב שאנחנו תופסים, קולטים את זה.
"אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין," אדם צריך להאמין "אפילו שלא מרגיש ולא רואה בעין שכלו, שהשם ית' יכול לעזור לו בלי שום יגיעה," מצידו "כל הרווחים שאפשר להשיג. וזהו רק מבחינת השגחה פרטיות. והטעם, שאין האדם יכול להשיג את ענין של השגחה פרטיות, מטרם שמשיג את ענין שכר ועונש, " זאת אומרת, שקודם אני משיג צריך בשכל וברגש לעבוד ומה שצריך ואז מתוך זה שאני עושה את היגיעה מה שנקרא, זה נקרא יגיעה, אז אני מגיע למצב של השגחה פרטית. למה זה כך? הוא, שענין השגחה פרטית הוא דבר נצחי, והשכל של האדם אינו נצחי. לכן, דבר נצחי אי אפשר שיתלבש בדבר שהוא בלתי נצחי." לכן אנחנו לא מרגישים מתוך העולם הזה עולם הרוחני "לכן, לאחר שהאדם זכה לבחינת שכר ועונש, אזי השכר ועונש נעשה כלי, שבו יוכל להתלבש דבר השגחה פרטית."
זאת אומרת, רק אחרי שאנחנו עושים כל מיני עבודות, נותנים את הטרחה, נותנים את כול מה שאפשר, שאנחנו מחפשים ואיך אפשר להגיע לרוחניות, להשפעה, "לאחר שהאדם זכה לבחינת שכר ועונש," שאני רואה שעל כל הדברים האלה יש לי גם שכר וגם עונש אם חס ושלום "אזי השכר ועונש נעשה כלי, שבו יוכל להתלבש דבר השגחה פרטית.
ובזה נבין את הפסוק "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא". ש"הושיעה נא" היינו שכר ועונש, שהאדם צריך להתפלל, שה' יזמין לו עבודה ויגיעה, שעל ידי זה יהיה לו שכר." מבקשים עבודה שעל ידי זה יהיה לנו שכר. לא מבקשים שכר בלי עבודה, זה נקרא "אנא ה' הושיעה נא". "ויחד עם זה הוא צריך להתפלל על הצלחה, שהוא בחינת השגחה פרטית, היינו שבלי שום עבודה ויגיעה, הוא יזכה לכל הרווחים הכי נמצאים בעולם." אז איך יכול להיות שאנחנו גם על זה מתפללים, גם על זה מתפללים? כן, כך אנחנו צריכים לעשות.
"וכמו כן אנו רואים בקנינים גשמים (שהם בחינת נפרדים במקומות, היינו בשני גופים. מה שאין כן בדברים רוחניים, הכל נלמד על גוף אחד, אלא בשני זמנים)." לכן אנחנו רואים בעולם שלנו כל כך הרבה שוני בין בני אדם, אלו מצליחים ואלו לא ואלו כך ואלו כך בכל מיני ההבחנות, כי ברוחניות הכול מתחבר לכלי אחד ואז אין לנו שאלה, אנחנו משלימים זה את זה. אבל בגשמיות, "יש אנשים, שמשיגים את קניניהם דוקא ע"י רבוי יגיעה, ומרץ יתירה, וחריפות נפלאה. ויחד עם זה אנו רואים את ההיפוך, שאנשים שאינם כל כך חריפים, ואין להם מרץ יתירה, ולא נותנים יגיעה רבה, ומצליחים ונעשים לבעלי קנינים ורכוש הכי גדולה שבעולם." דיברנו על זה, זה ברור.
"והתשובה, משום שאלו הדברים הגשמיים נמשכים משורשם עליונים, היינו מבחינת "שכר ועונש" ומבחינת "השגחה פרטיות"." זאת אומרת, שתי צורות ההשגחה יש עלינו מלמעלה "וההפרש הוא רק בזה, שברוחניות זה מתגלה במקום אחד, היינו בנושא אחד," באדם אחד, הכלל את כולנו "אלא בזה אחר זה, היינו באדם אחד בב' מצבים." בזמנים "ובגשמיים זה נוהג בזמן אחד אלא בשני נושאים, היינו בזמן אחד ובב' מיני אנשים."
לכן, יש רק אדם אחד, אדם הכולל את כולם, זו המערכת כזאת, אנחנו כולנו חלקים שלו וכל העבודה שלנו היא מצטברת בו, באותו אדם, באותה המערכת. לכן, אם אנחנו מתחברים יחד ורוצים להשלים זה את זה אז אנחנו מגיעים לאותו מצב. שכולנו כולנו הופכים להיות כאחד, ברצון אחד, ושם כבר גם השגחה פרטית וגם השגחה כללית הכול מתחבר יחד. ודווקא אנחנו על ידי זה שמתחברים אנחנו אוספים יחד גם זמן, גם מקום, גם היגיעות שלנו, הכול לאחד.
זאת אומרת, לכן ברור לנו שבעולם שלנו, אנחנו אף פעם לא נגיע למצב שלם, מושלם, יפה, טוב, צדק, כמה שאנחנו נתפתח אנחנו נגלה עוד יותר ועוד יותר, דווקא מתוך ההתפתחות שלנו, כמה שאנחנו שונים, רחוקים, הפוכים, מנוגדים זה אל זה. ורק אם אנחנו נתעלה מעל העולם שלנו, מעל הגישה הזאת האגואיסטית, מעל החיבור האגואיסטי, שכך מתאר לנו את העולם, ונתחיל למעלה מזה להתחבר, זה נקרא ללכת באמונה למעלה מהדעת, אז אנחנו נתחבר לכלי אחד ונשלים זה את זה והכל יראה בצדק ובזה שכל אחד מרוויח כמו כולם, וזה נקרא אמת ואמונה שמתחברים כבר יחד.
שאלה: מה הקשר בין היגיעה לתוצאות מהיגיעה?
על ידי היגיעה אנחנו בונים רצון נכון לבורא בכך שאנחנו נזקקים לו, כי באמת רק הוא יכול לסדר את כל פרטי החיבור שלנו עד הפרט האחרון, הקטן. זו בעצם מטרת היגיעה שלנו, להזדקק ולהשתוקק לעזרת הבורא שיבצע את העבודה. זאת אומרת דרך שכר ועונש אנחנו מגיעים לצורה הנכונה שהיא למעלה מהדעת. אבל למעלה מהדעת זה מהבורא.
שאלה: לפי עצתך אתמול התחלנו לעבוד על המאמר הזה. קראנו אותו בעשירייה מההתחלה עד הסוף ואחר כך עברנו פסוק פסוק, ועלו כמה שאלות. אז כשחבר שואל, יש דיון בעשירייה ואנחנו בעצמנו מנסים לענות, אבל יש כאן סכנה, איך להתייחס למה שהחבר מפרש, זה הרי יהיה שונה ממה שאתה תפרש. האם לא נתבלבל מזה?
אנחנו צריכים את הבלבול הזה כי דווקא מתוך החושך, מתוך השגיאות אנחנו מגיעים למצבים שאנחנו לא יכולים לפתור ואז בסופו של דבר פונים לבורא. לכן כמו שאתם גם מרגישים כתוצאה מהמאמרים האלו, אנחנו כאילו מבינים יותר, מרגישים יותר, אבל האם אנחנו מקבלים משהו ביד חוץ מזה שאנחנו צריכים להתחבר ולפנות לבורא? לא, אין לנו שום תוצאה מזה, או שאנחנו מקווים שזאת תהייה התוצאה, וזו אמת, שרק בזה שביחד נבין שכל ההתקדמות שלנו תלויה בבורא, אז אחרי היגיעה הרבה, כשאנחנו מגיעים לנחיצות כזאת, להעלאת מ"ן כזה, שמצד אחד יש לנו קשר עם דרגת ההשפעה, אנחנו רוצים להגיע אליה, ומצד שני עשינו כל מה שאפשר במצב של שכר ועונש ביגיעה, אז אנחנו יכולים באמת לצעוק, לבקש, "אנא הבורא הושיעה נא, אנא הבורא הצליחה נא", שאת שני הדברים האלה אנחנו יכולים לחבר יחד בעבודה שלנו, בקבוצה שלנו, באדם שעושה את זה, הכול מתחבר יחד, אחרת הם לא יכולים. איך אני יכול לבקש" אנא הבורא הושיעה נא," תעזור לי, "הצליחה נא", איך זה יכול להיות? דווקא אחרי יגיעה רבה וחיבורים ככל שאנחנו מסוגלים, אנחנו מבקשים על זה.
לכן מה שעברתם הוא מאוד טוב. אני ממליץ לכולם לעשות את זה. ואם שמתם לב גם אני לא נותן לכם תשובה, אי אפשר לתת תשובה לאדם. רק בדרך אחת, או להגיד לו לך למעלה מהדעת או לך לפי שכר ועונש, אבל זה לא נכון וזה לא נכון, אלא איך שניהם מתחברים? על ידי זה שהוא משתדל לחבר את שניהם יחד ופונה לבורא והבורא הוא מטרתנו מלמטה והוא בעצם המביא לנו ישועה מלמעלה. למה זה נקרא "ישועה"? כי הוא מעלה אותנו לדרגה כזאת ששני הדברים האלה מתחברים יחד, גם שכר ועונש וגם השגחה נצחית, גם דעת ולמעלה מהדעת, ששני העולמות האלו מתחברים. רק על ידי האור העליון אנחנו יכולים לחבר את שני העולמות. הם לא יכולים להתחבר, גם בשכל וגם ברגש הם לא משתווים ביניהם, לא יכולים להיכנס. כמו שתשתדל נניח להכניס כדור לתוך קובייה, אתה לא יכול כי אלה שני דברים שונים ורק האור העליון עושה את זה. אז נמשיך והעיקר לדרוש את זה.
שאלה: למרות שאמרת שזה טוב שאנחנו נמצאים בבלבול אני בכל זאת רוצה לשאול, למה לאחר שזכה בשכר ועונש הם הופכים לכלי שבתוכו יכולה להתלבש רשות היחיד?
אין לנו אז שום התנגשות בין העולם הזה לעולם הרוחני, כי אמת ואמונה מתחברים יחד על ידי כוח עליון שממנו יוצאות גם מלכות וגם בינה ובחיבור ביניהן אנחנו מתחילים לראות את הפתרון האמיתי, ולשאלה שלך איך לראות את זה לפני שאנחנו מתחברים כך, על זה אי אפשר לענות, לכן חכמת הקבלה היא אמיתית, היא דבר כזה שלא יכולים להשיג. רק מי שעובד ועובר את כל המצבים האלו, אז הוא משיג.
שאלה: נראה שצריכים להיות לנו חיים רוחניים וחיים גשמיים, המקובלים מייעצים לנו מה לעשות. איך מארגנים את החיים הגשמיים והחיים הרוחניים בצורה נכונה?
אתה כבר שואל על דבר פרקטי, איך מארגנים את החיים. פשוט צריך לחלק את הזמן, זמן לעבודה, למשפחה, לטיפול שאדם צריך לעצמו זה דבר אחד, וזמן לשיעורים, לפגישות עם החברים זה דבר שני. שני דברים, גם רוחניות וגם גשמיות.
אבל אנחנו צריכים להשתדל שכל הזמן המחשבות שלנו יהיו דרך החיבור שלנו לבורא, ואז נבין למה כול החיים הגשמיים כך מסודרים, שאנחנו צריכים לעבוד. דרך אגב חכמת הקבלה מחייבת כל אחד לעבוד, אפילו אם אתה עשיר מאוד ואין לך צורך לעבוד, אתה חייב לעבוד, אתה חייב בחלק מהיום לעשות עבודה במוח, בידיים, לפי המקצוע שלך וגם את העבודה הזאת אתה צריך לכוון כך שהיא תגיע לחיבור עם בני האדם, עם האנושות. כי בלי העבודה שלך, כמו כל בני האדם בעולם הזה, אתה לא מתחבר לאנושות. לכן אתה חייב להיות נשוי, אישה וילדים, רצוי שניים, שני ילדים במשפחה, ולעבוד וללמוד. ואת כל הדברים האלה אתה צריך לעשות עם כוונה שזה מביא אותך למטרת הבריאה. תנסה לעשות כך. ולא חשוב כמה שיש לך כסף ואתה לא צריך לעבוד, אתה צריך, כי על ידי זה אתה מתחבר לכל האנושות. ואת זה אתה צריך, זה לא שהאנושות צריכה את זה.
שאלה: לפי המאמר נראה שהבורא נותן לי גם את היגיעה וגם את ההצלחה ובעצם אין לי שום פעולה עצמאית משלי. אם הוא כבר עושה את הכול אז מה התפקיד שלי?
לרצות שהבורא ינהל אותך ושכל המצבים הגשמיים, כמו חיבור עם העשירייה, שיעור, הפצה וכן הלאה תשקיע בזה. תנסה. אנחנו עושים את זה, אתה צריך להשתדל להוסיף, במה עוד אתה יכול לעשות נחת רוח לבורא. ברור שאם זה היה בידיים שלך היית לוקח את כל האנושות, מחבר אותה יחד ומציג לבורא שישפיע עליה באור שלו, יתקן וימלא אותה, כך אתה צריך לעשות. תנסה. זו העבודה שלנו.
שאלה: האם ניתן להחשיב את המאמץ שלנו כחלק בלתי נפרד מהשגחת ה', זאת אומרת שהבורא עושה את הכול והמאמצים שלי הם רק חלק מהפעולה שלו?
ודאי שאנחנו נפעלים על ידי הבורא, אבל בכל מה שהבורא מפעיל יש לנו השתתפות עצמית. ההשתתפות העצמית מתחלקת למה שאנחנו מרגישים, משיגים, יכולים לבצע, לעשות, ומה שאנחנו לא יכולים אבל מכינים את עצמנו לזה, שזה נקרא "למעלה מהדעת". ואנחנו צריכים לקחת את שתי הקומות האלו ביחס לבורא בצורה ריאלית. נניח כמו ילד, מצד אחד הוא יודע שאבא ואימא אוהבים אותו ורוצים לתת לו הכול, מצד שני הוא אומר, לא, אני רוצה להתנהג כלפיהם לפי כמה שבהתאם לזה אני מסוגל להיות איתם בקשר, אני לא רוצה לקבל יותר ממה שמגיע לי, אני רוצה להתחבר אליהם באהבה, אומנם שאני לא רואה את האהבה הזאת כי השכל שלי הוא לא כמו השכל של אבא ואימא, כשהילד אומר, "אימא רעה", האם אימא יכולה להיות רעה? אבל ככה זה נראה לו, לכן הוא צריך לעלות למעלה מזה ולהגיד "אימא טובה, רק אני הרע" ואת הרע הזה לשייך לעצמו. כך אנחנו כלפי הבורא.
שאלה: האם בכל פעם שאנחנו עולים למעלה מהדעת המציאות משתנה ואם כן איך לשמר את ההרגשה המשותפת הזאת בעשירייה?
בוא נגיד כך, זה לא נכון אבל כדוגמה, אם יש לי דעה, הרגשה ברורה משלי ויחד עם זה אני יכול לזהות את הדעה וההרגשה של הקבוצה, ואני מקבל את הדעה וההרגשה של הקבוצה למעלה מההרגשה והדעה שלי זה נקרא שאני עולה לדרגת אמונה למעלה מדעת. זו לא בדיוק רוחניות אבל בכל זאת זה צעד גדול לקראת זה, זו יגיעה ממש.
שאלה: אמרת "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא" זה פרטי, אבל אם אני מתפלל את התפילה הזו מתוך מרכז העשירייה בשביל העשירייה, לא בשבילי, אני לא רוצה כלום, האם זו תפילה נכונה?
כן, תפילה נכונה. תנסה כמה שאפשר להיות דווקא בנקודה הזו. לא כדאי ואפילו אסור להעלות תפילה אם אתה לא מתחבר קודם לעשירייה, זה נקרא "תפילה במניין". כי אם אתה לא במניין, בחיבור שלם, במידה שאתה מסוגל להיות עם הסביבה, אז אתה לא מתפלל, כי התפילה שלך היא אגואיסטית ולא מגיעה לבורא, לא מתחברת לדרגה יותר עליונה ממך.
שאלה: אין דבר מיותר בבריאה. יש בתוך העשירייה גם אנשים שממתינים, מהסוג שממתין לפי העיקרון השני. השאלה היא איך לפתח סבלנות אליהם, מה הפונקציה שלהם, מה הם תורמים לתיקון?
לכל אדם יש תפקיד, ובכל רגע ורגע הוא משתנה, והאדם עושה מה שהבורא מכוון אותו לעשות. האמת שכולם נמצאים בעבודת הבורא, כל האנושות, כל הבריות, דומם, צומח, חי, מדבר, כולם עושים את עבודת ה'. אלא אנחנו רוצים לעשות את זה בהכרה, בהבנה וביגיעה שלנו, להגיע למצב שאנחנו בעצמנו רוצים להוסיף למה שהבורא עושה עם כולם, ולכן אנחנו רוצים לפתח בנו כאלו כלים, שההשתתפות שלנו בבריאה תהיה בהבנה ובהכרה, בהרגשה מכל הלב ומכל המוח.
זה ההבדל בינינו לבין אנשים זרים. זרים, זאת אומרת מהעבודה הזו. לכן אנחנו לומדים איך להתקרב למצב הזה שנהיה בכל המבנה של אדם שהבורא ברא במערכת הזו, אנחנו נהיה אותם החלקים שמעצמם רוצים להתקרב ולהתכלל באותה מחשבת הבריאה. וככל האפשר רוצים גם לצרף אחרים לזה, ובסופו של דבר כולם יצטרפו לזה או בלי דעת או באותה צורה כמונו, ביגיעה ודעת.
שאלה: מה זה אומר להשלים זה את זה, מה חסר בי ובמה אחרים משלימים אותי?
אנחנו צריכים להבין שבתוך העשירייה, בתוך הקבוצה, אנחנו קוראים לזה עשירייה, בתוך הקבוצה ישנן כל התכונות כמו שיש בכל הכלי דאדם הראשון, אבל בצורה דחוסה, שכל אחד כולל הרבה. נגיד ישנם עשרה אנשים, כל אחד מהם שווה למיליארד אנשים שבחוץ. נגיד שבחוץ יש מיליארד אנשים. כך כשאנחנו נמצאים בקבוצה ורוצים להתחבר בינינו, קודם כל זה מאוד קשה, כי באמת כל אחד ואחד הוא כאשכולית, הוא כולל הרבה תכונות גשמיות ורוחניות של אנשים בבריאה. ככול שיש לנו יותר עשיריות, יותר קל. כי בסך הכול אנחנו מחלקים את העבודה שלנו בין הרבה כאלו עשיריות. הבורא כבר מסדר מלמעלה לכל עשירייה ועשיריה את האופי שלה וכן הלאה.
אתם עוד תראו בזמן הקרוב עד כמה כל הדברים האלה ישתנו ואנחנו נרגיש איך העולם משתנה, ואיך אנחנו בתוך העולם המשתנה, והיחס הזה בינינו לעולם ומהעולם אלינו איכשהו יתגלה יותר ויותר.
תלמיד: אז מהי פעולת ההשלמה?
נקודת ההשלמה בינינו, אנחנו לא כל כך מרגישים ומבינים את זה, אבל זה לפי מה שהמקובלים אומרים שצריכים לעשות, איש את רעהו יעזורו, אנחנו צריכים להרגיש כאיש אחד בלב אחד. הרצונות שלנו לא יכולים להתחבר, אף רצון לא יכול להתחבר לשני, אלא למעלה מהרצונות שלנו אנחנו עושים את החיבור. המחשבות שלנו, שאנחנו נמשכים למטרה אחת ושם המחשבות שלנו יתחברו, "כי בו ישמח ליבנו", כך אנחנו משתדלים להתחבר בקבוצה.
שאלה: אמרת עכשיו שאנחנו לא פונים אל הבורא כשלא התחברנו בעשירייה. למה, קודם אמרנו שאנחנו צריכים כמו ילדים, כל הזמן לבקש, ולבקש גם באופן פרטי וגם יחד, ובכל דבר קטן וגדול, אבל העיקר זה לבקש. למה כיוון העבודה השתנה?
לא, אנחנו לא משנים שום דבר, אנחנו צריכים כל הזמן להיות בפנייה לבורא, אבל יחד עם זה, שלא נרכז רק בזה את העבודה שלנו, אלא גם בזה שאנחנו משתדלים ללכת למעלה מהדעת. אם אנחנו רק מבקשים מהבורא שהבורא יסדר לנו את "הפרנסה" כמו שכאן כתוב, אז אנחנו הולכים לפי שכר ועונש, אני מבקש מהבורא והכול תלוי בבורא. אבל מה תלוי בי, איפה העבודה שלי, רק בזה שאנחנו מבקשים? אומרים לא, "אתה צריך לעשות לזה מאמץ".
והאמת שהמאמץ שלנו גם מסדר אותי עבור מה לבקש. זאת אומרת, אני מבקש עבור שכר ועונש, אבל איזה סוג שכר אני מבקש? על זה אנחנו צריכים קודם לנסות להתחבר בינינו ומתוך זה לבקש. בבקשה הזו יוצא שאנחנו מחוברים גם לאמת וגם לאמונה. זה יתיישב בנו לאט לאט, התחלנו היום.
שאלה: איך לזהות רשימו קולקטיבי בתוך העשירייה, והאם זה קשור לשכר ועונש?
לצרפתים יש גישה מאוד יפה, באמת צורה מאוד מיוחדת, במשך כל ההיסטוריה האנושית כך הם. איך לזהות? זה עניין של הרגשה, אני לא יכול אפילו להגיד, מתוך האור העליון שפועל, סליחה שכך אני אומר לך, אבל זו האמת. מתוך האור העליון, ככול שאנחנו משתדלים ומשתדלים, ולא יודעים מה לעשות, אבל משתדלים כמו ילדים קטנים, אז מתוך היגיעה שאנחנו נותנים, סכום היגיעה מביא אותנו לפתרון. הפתרון הזה הוא לא כתוצאה מהיגיעה, אלא היגיעה מעוררת את הבורא ואז הבורא מביא את הפתרון.
שאלה: האם אפשר להגיד בצורה פרימיטיבית שהרגשת השקר היא כלי להשגחה פרטית?
כן. גם זה נכון.
תלמיד: זה אומר שצריך לשמור את ההרגשה הזו עבור השגחה פרטית?
ודאי, לכן כתוב, האדם צריך לברך גם על הטוב כמו על הרע ועל הרע כמו על הטוב.
שאלה: האם ההשתתפות העצמית שלי במצב זה לראות שהוא סובב לי את המצב, או להגיע לסיבה שהוא סובב לי את המצב הזה?
הכי טוב אם אני מגיע למצב של חיבור עם העשירייה ומשם אני בודק עד כמה אנחנו קשורים לבורא. זו הפעולה הכי נכונה.
שאלה: בדרך כלל אני לא אתפלל שתהיה לי יותר עבודה ויגיעה, אבל נאמר שיחד עם זה שצריך להתפלל לאמונה למעלה מהדעת, גם צריך להתפלל ליתר עבודה ויגיעה, האם זו תפילה שאמורה להביא אותנו ליותר הרגשת האמת?
כן. אדם, נגיד מומחה, הוא אוהב את היגיעה בעבודה שלו, ככול שהוא נכנס יותר הוא נהנה לא מזה שמקבל שכר בצד, הוא נהנה עד כמה הוא יכול להשיג עוד הבחנות חדשות בעבודה שלו על ידי היגיעה שלו. זה נקרא שהוא באמת נמצא במומחיות ובחיבור נכון עם מה שהוא עושה, כאלו אנשים אנחנו מכבדים. וכך כלפי הבורא, זאת אומרת, אנחנו רוצים את היגיעות הקטנות האלה, איפה עוד אנחנו יכולים להוסיף במשהו, פה ושם, ככל האפשר בחיבור בינינו אליו. שיהיה בתוך הדעת ולמעלה מהדעת, העיקר שאנחנו נהיה יותר ויותר צמודים לפחות למטרה בצורה כללית.
שאלה: מצד אחד אתה מתפלל עבור אמונה, מצד שני, אתה מתפלל עבור עבודה ויגיעה. אבל אתה צריך גם לחבר בין השתיים. האם גם זו תפילה, לחבר בין שתי התפילות האלה?
כן, אתה רוצה לתת יגיעה, כמה שאפשר יותר, בעבודת האמונה. עבודת האמונה היא כשאני רוצה להתחבר למדרגה יותר עליונה ממני. אמנם אני לא נמצא בה, אבל אני מוכן ללמוד ממנה. כמו שילד בצורה אינסטינקטיבית, כשהטבע מחייב אותו לומד מהגדולים. הוא לומד מהגדולים, וכך הופך להיות אדם.
שאלה: האם אפשר להגיד שאמת ואמונה אלה שני אופנים של חופש הבחירה?
אלה שתי דרכים, כי באמת חופש הבחירה מושג כשהם מתחברים יחד. אז אנחנו משיגים את החופש. וחוסר חופש זה כשאנחנו מבינים או משיגים רק אחד מהם. אפשר להגיד מה זה אחד מהם? אם אני כבר משיג למעלה מהדעת, אז מה, חסרה לי דעת? בטח שחסר, אחרת איך יהיה לך למעלה מהדעת? לכן רק בחיבור בין שניהם, אנחנו משיגים את החופש. שאלה יפה.
שאלה: מהי העבודה העיקרית שלנו, תפילה, ללכת באמונה למעלה מהדעת, או לעבוד על הרצון שלנו?
העבודה העיקרית שלנו היא חיבור, ובחיבור לברר כמה שיותר מה זה נקרא מושג "הבורא", שהוא המשותף בינינו. אחרי כל המאמרים האלו, למעשה זה מה שאנחנו צריכים.
בואו נשתדל, יחד עם כל מה שאנחנו מבינים מהמאמרים, אבל אם תיקח את המאמרים האלה, ותעשה איזו פעולה כדי לקרב בין החברים, אז בהתקרבות המסוימת הזו, אתה תתחיל להרגיש יותר את המאמר. ואם לא תעשה את הפעולה הזאת, אתה לא תקלוט את המאמר. לכן אנחנו חייבים במשך היום לעשות עבודה כדי לקלוט את המאמר.
שאלה: כתוב ש"ענין אמת אינו נאמר על הדרך והמצב, אלא שענין אמת נאמר על ההרגשה, שהשם ית' רצה, שהאדם ירגיש כך - זה הוא "אמת"." מה זה אומר שהאמת היא לא דרך או מצב, אלא הרגשה של האדם?
ככל שהאדם יותר מרגיש את החיבור בין חלקי הכלי השבור דאדם הראשון, זאת אומרת ככל שהוא מרגיש שכולם מצטרפים להיות כאיש אחד בלב אחד, אז הוא מגיע לאמת.
שאלה: "ענין השגחה פרטית הוא דבר נצחי, והשכל של האדם אינו נצחי. לכן, דבר נצחי אי אפשר שיתלבש בדבר שהוא בלתי נצחי." מה זה אומר שאי אפשר להלביש משהו נצחי במשהו שאינו נצחי?
זה ידוע לנו, אנחנו לרוב לא יכולים להבין בשכל שלנו דברים שלא מסודרים לפי זמן, תנועה ומקום. כמה אנשים בעולם יכולים איכשהו לתאר מה אומרת תיאורית איינשטיין נגיד, או דברים כאלו, שלא כל כך נכנסים לשכל שלנו? כי יש שם בתאוריה למעלה ממהירות, למעלה מהזמן ויש שם דברים כאילו מוזרים למבנה השכל שלנו.
הקשרים בשכל שלנו אחרים ממה שנדרש, ומה אנחנו עושים? חכמת הקבלה אומרת שזה בלתי אפשרי, שסך הכול אנו מדמיינים את הדברים האלה, לכן עד היום יש רק יחידים שאולי מבינים משהו במה שאיינשטיין עשה. וגם איינשטיין בעצמו, מה שהוא עשה, הוא בסך הכול נגע במשהו שהוא למעלה מההיגיון הרגיל של האדם.
אלא מה נותנת לנו חכמת הקבלה? זה שאנחנו מעוררים עלינו את האור העליון. ובמידה שהוא מאיר, האור העליון, במידה הזאת אנחנו יכולים להתחיל להשיג דברים שלא מסתדרים לפי השכל שלנו, לא מסתדרים לפי הרגש שלנו. אלא נמצאים למעלה מרגש ושכל, מה שנקרא "למעלה מהדעת". אז מצד אחד אנחנו נשארים בשכל ורגש שלנו, ומצד שני בונים את המצב היותר עליון, למעלה משכל ורגש, למעלה מהדעת שלנו. זו בעצם המטרה, ואז אנחנו נמצאים בשני עולמות, לפי השכל והרגש שלנו בעולם הזה, לפי השכל והרגש למעלה מהדעת בעולם העליון.
ואז כשמקשרים בין שני העולמות, בזה אנו מתקנים את הבריאה. מעלים את כל החלקים שלנו, בשכל ורגש מדרגת העולם הזה, לדרגת העולם הרוחני, ממלכות לבינה. כך נעשה.
שאלה: כתוב "לאחר שאדם זכה לבחינת שכר ועונש אז השכר ועונש נעשה כלי שבו יכול להתלבש דבר השגחה פרטית", מה זה ששכר ועונש נעשה לכלי?
כשהוא מקבל לפי המאמצים שלו, הוא מקבל יותר הבנה, יותר השגחה, באותה דרגה גשמית שבה הוא נמצא, ויחד עם זה על ידי היגיעה שלו, הוא מעורר את האור מלמעלה, ואפילו שהוא לא מבין את זה, אבל האור מאיר עליו ולאט לאט משנה לו את התכונות. ובתוך התכונות האלה הוא לאט לאט מתחיל להרגיש הבחנות חדשות, יותר עליונות.
איזה? הוא פתאום מרגיש שאף פעם לא היה לו שום יחס לאנשים זרים, שום יחס, במיוחד האישה. יש לה משפחה, קרובים, להם היא מרגישה קשורה ועל זה היא חושבת כל הזמן. אבל האנשים שמחוץ למשפחה, רק במידה שהיא קושרת אותם למשפחה, לשלום המשפחה. זה הטבע. ופתאום היא מתחילה להרגיש שלא, היא מתחילה קצת יותר להסתכל בצורה כללית על כל המציאות, איך לברר את כל המציאות, איך לדאוג להשגחה הכללית.
כמו שאנחנו רואים בעולם שלנו, האם לפני אלף שנה אנשים חשבו על תיקונים כלליים, של אוויר, מים, עוד כל מיני דברים, ומה קורה עם העולם? לא. אבל האבולוציה שלנו מתגלגלת כך, מגלגלת אותנו כך שאנחנו תלויים זה בזה, ופתאום אנחנו מרגישים נצרכים זה אל זה. יוצא שאין לנו ברירה, ואנחנו מתחילים יותר ויותר לחשוב זה על זה, וכך אנחנו מתקרבים אפילו מהגשמיות לרוחניות.
שאלה: כתוב, "האדם צריך להתפלל שה' יזמין לו עבודה ויגיעה, שעל ידי זה יהיה לו שכר". על איזה שכר מדובר כאשר אדם מבקש מהבורא לתת לו עבודה ויגיעה?
העבודה והיגיעה שאנחנו מבקשים שיהיו לנו, זה כדי להצליח על ידי העבודה והיגיעה הזאת להתקרב לבורא. מה זה נקרא להתקרב לבורא? זה להתחיל להרגיש בי, שאני אתחיל להרגיש בי את תכונות הבורא, תכונות חדשות. שאני רוצה להיות מחובר, שאני רוצה להיות משפיע, גם ברגש, וגם בשכל. ככל שאני רואה את העולם יותר רחב, יותר מחובר, יותר תלוי וכן הלאה. ודאי ש"מוסיף דעת מוסיף מכאוב", אבל בכל זאת אני רואה את זה, אני רוצה להיות בזה. אני רוצה להיות אדם, הדומה לבורא, יותר ויותר להבין את המציאות ולחיות אותה.
לכן כל העבודה שלנו היא בכמה אנחנו מקרבים את עצמנו למצב שכולנו נהיה מחוברים, ושם נפתור את כל הבעיות, את כל השאלות עד גמר התיקון.
שאלה: לצפות לשכר נוגד את העיקרון של על מנת להשפיע, האם להתפלל להצלחה בעבודה שלנו זה כמו לצפות לשכר?
אבל בלי שכר, אם אדם לא מתפלל על תוצאות מהעבודה, איך הוא עובד? אנחנו תמיד צריכים לשים לפנינו איזו מטרה, "שכר" מה שנקרא. נניח שיהיה לך שכר מזה אתה עובד באיזו חברה, אבל את המשכורת שלך את מחלק בין העניים. גם זה שכר, אתה מקבל, רק מה אתה עושה עימו אחר כך?
לכן אם אני עושה עבודה, אני חייב לצייר לעצמי שכר, ושהוא יהיה בעל מנת להשפיע, קודם כל נחת רוח לבורא, דרך האנשים, החברים וכן הלאה
שאלה: כתוב "שברוחניות זה מתגלה במקום אחד, היינו בנושא אחד, אלא בזה אחר זה, היינו באדם אחד בב' מצבים. ובגשמיים זה נוהג בזמן אחד אלא בשני נושאים, היינו בזמן אחד ובב' מיני אנשים." אתה יכול בבקשה לתת דוגמה?
אני ממליץ לכם להתעמק בזה ולהבין עד כמה שנפלא העניין הזה של שבירת הכלי של אדם הראשון, כי דווקא בזכות השבירה הזאת אנחנו יכולים בחלקים קטנים, כמו שבעל הסולם שם נותן דוגמה שמעבירים את אוצר המלך ממקום למקום, אנחנו על ידי זה יכולים לעשות עבודה אינסופית דווקא במצב סופי. דווקא על ידי זה שכל אחד עושה עבודה, בחיבור בינינו אנחנו הופכים את העבודה הזאת לאינטגרל, לסך הכול, לסכום, אז אנחנו בזה עושים את היגיעה, וביגיעה אנחנו עושים את עצמנו לעיגול. ויש עוד C באינטגרל, קבוע + C, את זה כבר מוסיף הבורא. לכן אנחנו אומרים, "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא". יש בזה הרבה דברים, זה דווקא יפה.
שאלה: אם ההשגחה הפרטית היא בשליטת הבורא, בכל מה שקורה לי, איך אני יכול לבקש לשנות את זה? זה הכול מגיע מלמעלה.
זו שאלה ידועה. מה יש לנו לבקש ומה יש לנו לעשות אם הכול זה מהבורא? אבל אנחנו רוצים לשנות את יחס הבורא אלינו. אתם שומעים איזה דבר חמור אני אומר, כי אנחנו מחייבים את הבורא שהוא יתייחס אלינו בצורה יותר מטרתית, זה נקרא "נצחוני בני". שלא מספיק שהוא מעביר אותנו מקצה אל קצה של כל המציאות דרך כל העולמות עד גמר התיקון, אלא אנחנו מחייבים אותו שהוא יעשה את זה על כל צעד ושעל, אחרת הוא לא עושה.
לכן על זה הוא אומר, "נצחוני בני", הוא עושה פעולה ועוצר, אנחנו צריכים לבקש, לנסות, לעשות, האם אפשר לעשות צעד קדימה או לא? בוכים שלא מסוגלים, דורשים ממנו ואז הוא מבצע. וכך כל צעד ושעל. כל צעד שלנו קדימה מחולק להרבה מאוד פעולות פרטיות שיש שם גם הכרת המצב והגישה למצב הזה, להתקרב למטרה ואיך אנחנו בודקים וטועים ומבקשים על כל דבר ודבר, עד שאנחנו ניגשים, מקבלים, מייצבים את המ"ן, החיסרון הנכון, באיזו צורה לשאול, על מה בדיוק לשאול ואז כשמעלים את זה, הבורא עושה את העבודה.
הצעד קדימה נעשה על ידי האור העליון שהוא מושך אותנו קדימה, בנו תלוי רק החיסרון.
שאלה: הרבה פעמים מה שאנחנו רואים ומרגישים מטעה, איך נדע מהי האמת?
את האמת אנחנו צריכים לגלות כמו שהוא מסביר לנו במאמר שלנו הזה, "עניין אמת ואמונה" שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, זאת אמת.
שאלה: למה הטקסטים של מקובלים כתובים כאילו האדם צריך לבקש על עצמו כאשר ברור שבמאמרי רב"ש על החברה אדם צריך לבקש על אחרים?
זו טענה נכונה כי בצורה כזאת אישית אין מתייחסים לאדם, איך יותר, להגיד כל פעם שאתה צריך להיכנס לחברה ויחד עם החברה להגיע לחיסרון? זו כבר עבודת האדם. אנחנו, אין לנו זמן אם היה לנו אז הייתי חוזר על כמה מאמרים מרב"ש על החיבור וגם מבעל הסולם עניין מתן תורה וערבות לפחות, ומהזוהר כמה קטעים על החיבור, עד כמה שזה הנושא החשוב.
שאלה: לגבי מה שאמרת על חלוקת הזמן להכרחיות, לגשמיות ולרוחניות, האם זה נכון לדאוג קודם שהזמן המוקדש לרוחניות יהיה פנוי וסביבו לסדר את החיים, או שקודם עלי לסדר את החיים, פרנסה ומשפחה, ואת הזמן שנותר להקדיש לרוחניות, והאם יש הבדל בין גברים לנשים?
יש בזה הבדל בין גברים לנשים, גבר חייב את כל הזמן הפנוי, כמה שהוא יכול לפנות חוץ מהעבודה שלו לפרנסה והעבודה ההכרחית שלו בבית, להשקיע בחיבור ולימוד. ואישה בוודאי שהיא קשורה לבית ולעבודה אפילו בזמנים שלנו ולכן כמה שהיא מסוגלת, היא צריכה לתת לזה איזו עבודה, אבל לא להרוג את עצמה אלא ללכת באיזון עם זה.
אני מאוד מעריך נשים עד כמה שהן עושות הרבה בכל מיני מערכות שלנו אבל בכל זאת זה צריך להיות מאוזן בעבודה ובבית וקצת בחוכמת הקבלה, העיקר שהכול יסתדר על ידי חיבור ביניכם. היא לא צריכה ללמוד כל כך לעומק את המאמרים ומכל שכן פתיחה לחוכמת הקבלה, אלא ההשתתפות שלה מספיקה כדי לכסות את תיקון הנשמה של האישה.
(סוף השיעור)
-
לפום צערא אגרא↩