שיעור בוקר 10.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 181. "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות פ"א – פ"ד

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 181, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות פ"א.

אות פ"א

"וכבר ידעת שפרצוף ע"ב דא"ק הוא פרצוף החכמה, ופרצוף הס"ג דא"ק הוא פרצוף הבינה, דהיינו שהם נבחנים לפי בחינה העליונה של הקומה שלהם, כי הע"ב שבחי' העליונה שלו היא חכמה נחשב לכולו חכמה, והס"ג שבחינה העליונה שלו היא בינה נחשב לכולו בינה. ולפיכך, בעת שהרשימות דזו"ן דגוף, שלמטה מטבורו דא"ק, עלו לראש הס"ג, נעשו שמה למ"ן אל הס"ג, שבסבתם נזדווג הס"ג, שהוא בינה, עם פרצוף ע"ב שהוא חכמה, והשפיע הע"ב להס"ג אור חדש לצורך הזו"ן שלמטה מטבור שעלה שמה, ואחר שקבלו הזו"ן דא"ק אור חדש הזה, חזרו וירדו למקומם, למטה מטבור דא"ק, ששם נמצאים הע"ס דנקודים, והאירו את אור החדש תוך הע"ס דנקודים, והוא המוחין דגדלות של הע"ס דנקודים. והנה נתבאר הע"ס דגדלות שיצאו על המין הב' דרשימות, שהם הרשימות דזו"ן שלמטה מטבור דא"ק (המובא לעיל באות ע"א), אמנם המוחין דגדלות האלו גרמו לשבירת הכלים, כמ"ש להלן."

שאלה: איזה רשימות עלו מזו"ן דא"ק לראש דס"ג?

ד'/ג'.

תלמיד: מה הן הרשימות של צמצום ב'?

עוד אין צמצום ב'. על מה כאן מדובר? "וכבר ידעת שפרצוף ע"ב דא"ק הוא פרצוף החכמה, ופרצוף הס"ג דא"ק הוא פרצוף הבינה, דהיינו שהם נבחנים לפי בחינה העליונה של הקומה שלהם, כי הע"ב שבחי' העליונה שלו היא חכמה נחשב לכולו חכמה, והס"ג שבחינה העליונה שלו היא בינה נחשב לכולו בינה. ולפיכך, בעת שהרשימות דזו"ן דגוף, שלמטה מטבורו דא"ק, עלו לראש הס"ג", עם הדרישה שלהם, שהם צריכים למלאות את הרצון שלהם, "נעשו שמה למ"ן אל הס"ג, שבסבתם נזדווג הס"ג, שהוא בינה, עם פרצוף ע"ב שהוא חכמה, והשפיע הע"ב להס"ג אור חדש לצורך הזו"ן שלמטה מטבור שעלה שמה, ואחר שקבלו הזו"ן דא"ק אור חדש הזה, חזרו וירדו למקומם, למטה מטבור דא"ק, ששם נמצאים הע"ס דנקודים, והאירו את אור החדש תוך הע"ס דנקודים, והוא המוחין דגדלות של הע"ס דנקודים".

תלמיד: למה נעשה צמצום ב'?

צמצום ב' נעשה מפני שהרצון שהיה הוא היה יותר מהמסך, אני מדבר איתך בצורה פשוטה, ולכן הוא צריך לצמצם את עצמו ולא להשתמש ברצון שלו.

תלמיד: כלומר נקודות דס"ג התרשמו מנה"י דא"ק.

כן.

תלמיד: על איזה רשימות הן התרשמו?

ד'.

תלמיד: ועל זה נעשה הצמצום.

לכן בנקודות דס"ג נעשה צמצום.

תלמיד: איך אותו ד' שהתרשמו ממנו שהוא לא ראוי לקבל כי הוא בעל מנת לקבל עולה עכשיו לראש דס"ג? האם זה אותו ד'?

אלו רשימות ד''/ג' שהיו שם. אבל כשירדו נקודות דס"ג למטה מטבור והתערבבו עם מה שיש למטה מטבור, הם קיבלו משם רצון חדש, ד'/ג'. וד'/ג' האלה שהתערבבו עם נקודות דס"ג הם צמצמו את נקודות דס"ג.

תלמיד: אז למה הם עולים עכשיו לראש דס"ג?

החיסרון שלהם נשאר חיסרון והם רוצים לקבל כוחות ומילויים.

תלמיד: אבל יש עליהם עכשיו צמצום ב', הם לא יכולים לקבל.

הם לא באים כדי לקבל, הם באים כדי לקבל מסַכים, הם באים כדי לקבל כוחות.

תלמיד: אז מה ההבדל בין ד'/ג' שעליו נעשה צמצום ב', לבין אותה רשימה שעולה עכשיו לראש דס"ג כדי לקבל מסַכים?

על איזה מצב אתה מדבר?

שאלה: האם זה אותו רשימו ד' שהוא מתרשם ממנו, שעליו נעשה צמצום ב' ועכשיו הוא עולה לראש דס"ג?

ד' זה הרשימו של הרצון שבגלגלתא שבנה"י דא"ק.

תלמיד: נכון. ונקודות דס"ג שיורדות עכשיו למטה מהטבור?

הן רוצות למלאות את אותו פרצוף שיש למטה בטבור.

תלמיד: נכון. ואז ממה הן מתרשמות, מאיזה רשימו?

מרשימו ד' שיש שם.

תלמיד: ועל זה נעשה צמצום ב'.

כן.

תלמיד: מה קורה עם הרשימו הזה שעליו נעשה צמצום ב'?

נשאר לא מתוקן.

תלמיד: כשהוא כותב באות הזו שקראנו על זה שיש רשימו מזו"ן שעולה לראש דס"ג, איזה רשימו זה?

זה הרשימו מנקודות דס"ג.

תלמיד: כלומר ד'?

לא. איפה יש שם ד'?

תלמיד: הוא התרשם מד' שבנה"י דא"ק.

אני לא מבין על מה אתה מדבר, על איזה פרצוף?

תלמיד: נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור.

נכון.

תלמיד: התרשמו מנה"י דא"ק.

קיבלו מנה"י דא"ק ד'/ג'.

תלמיד: אותו ד'/ג', מה קורה איתו?

הוא עולה לראש דס"ג.

תלמיד: איך זה? הוא עכשיו קיבל עליו צמצום ב'.

נקודות דס"ג הן בינה. כשהיא מרגישה שיש לה עכשיו רצון חדש, תוספת רצון, והיא רוצה להשתמש בו, אז היא מעלה אותו לראש של הפרצוף שלה.

תלמיד: אבל השימוש שלה בו הוא נקבע כצמצום ב'.

למה?

תלמיד: כי אלו כלים של קבלה.

אבל היא עולה לראש דס"ג לקבל מסַכים.

תלמיד: על אותו רשימו שהיא עשתה עליו צמצום?

מתי היא עשתה צמצום?

שאלה: פעולה אחת לפני, בצמצום ב', היא עשתה צמצום על רשימו ד'. ועכשיו אותו רשימו ד', אם אני מבין נכון, עולה לראש דס"ג לקבל עליו מסַכים.

נקרא ומזה נבין.

קריין: אות פ"א.

אות פ"א

"וכבר ידעת שפרצוף ע"ב דא"ק הוא פרצוף החכמה, ופרצוף הס"ג דא"ק הוא פרצוף הבינה, דהיינו שהם נבחנים לפי בחינה העליונה של הקומה שלהם, כי הע"ב שבחי' העליונה שלו היא חכמה נחשב לכולו חכמה, והס"ג שבחינה העליונה שלו היא בינה נחשב לכולו בינה. ולפיכך, בעת שהרשימות דזו"ן דגוף, שלמטה מטבורו דא"ק, עלו לראש הס"ג, נעשו שמה למ"ן אל הס"ג, שבסבתם נזדווג הס"ג, שהוא בינה, עם פרצוף ע"ב שהוא חכמה, והשפיע הע"ב להס"ג אור חדש לצורך הזו"ן שלמטה מטבור שעלה שמה, ואחר שקבלו הזו"ן דא"ק אור חדש הזה, חזרו וירדו למקומם, למטה מטבור דא"ק, ששם נמצאים הע"ס דנקודים, והאירו את אור החדש תוך הע"ס דנקודים, והוא המוחין דגדלות של הע"ס דנקודים. והנה נתבאר הע"ס דגדלות שיצאו על המין הב' דרשימות, שהם הרשימות דזו"ן שלמטה מטבור דא"ק (המובא לעיל באות ע"א), אמנם המוחין דגדלות האלו גרמו לשבירת הכלים, כמ"ש להלן."

שאלה: אם הבנו נכון הרשימות של זו"ן עלו לראש דס"ג, להעלאת מ"ן, הוא עולה לע"ב כדי לבקש תיקון. הוא מביא אור חדש, האור החדש הזה נקרא "גדלות", ואז יש פה שבירת כלים. איך יכול להיות שהוא עושה פעולה הגורמת לשבירה?

אין דבר כזה פעולה שגורמת לשבירה. אנחנו נלמד אחר כך איך נגרמה שבירת הכלים, זה לא פשוט.

תלמיד: האם זו פעולה לא טובה או הכרחית כדי להגיע לגמר התיקון? אני מניח שזו פעולה הכרחית.

כן, אבל נלמד. תיכף הוא ירחיב בזה.

שאלה: כל פרצוף יש לו ראש, תוך, סוף. ויש טבור שמגביל את התפשטות אור הטעמים שלו. האם יש את זה גם בנקודות דס"ג? יש לו סוף? יש הגבלה להתפשטות האור? כשהוא יוצא, לפני שהוא מגיע למטה, נקבעה בראש הגבלה כלשהי?

לא.

תלמיד: לא נקבעה הגבלה, לכן הוא מתפשט עד למטה.

כן.

תלמיד: אז במקום שייקבע לו סוף בעת הזיווג, רק כשהוא נפגש עם ג'-ד', הוא מחליט להיעצר, להפסיק את ההתפשטות שלו.

כן.

תלמיד: האם יש מצב שהוא בהתחלה ירד עד הסוף ואחר כך חזר למעלה, ומזה הוא קיבל את ההתרשמות של ג'-ד'?

זה צמצום ב'.

תלמיד: כן. אבל לפני צמצום ב', הוא טעם את ג'-ד'.

איפה?

תלמיד: כשהוא ירד עד למטה.

לא היה שם אור חכמה.

תלמיד: אז מאיפה יש לו ג'-ד' אם הוא לא הגיע לשם, מאיפה יש לו ג'-ד' אחרי שהוא עולה ומביא את זה לראש דס"ג?

אלה רשימות.

תלמיד: כן, אבל מאיפה יש לו אותם? אין לו, הוא ב'.

הוא בעצמו ב', אבל הוא קשור לע"ב ס"ג. הוא יצא בסופו של דבר מלמעלה מהטבור.

תלמיד: זאת אומרת, הרשימות האלה שהוא מעלה הן לא מההתרשמות שהייתה לו מתחת לטבור?

לא, איזו התרשמות הייתה לו שם?

קריין: אות פ"ב.

אות פ"ב

"ונתבאר לעיל באות ע"ד, שיש ב' מדרגות בראש דנקודים, הנקראות כתר, ואו"א, ולפיכך כשהאירו הזו"ן דא"ק את האור החדש דע"ב ס"ג אל הע"ס דנקודים כנ"ל, האיר תחילה אל הכתר דנקודים דרך טבורו דא"ק, ששם מלביש הכתר, והשלימו בג"ר דאורות, ובינה וזו"ן דכלים. ואח"כ האיר אל או"א דנקודים דרך היסוד דא"ק, ששם מלבישים או"א, והשלימם בג"ר דאורות, ובינה וזו"ן דכלים, כמ"ש לפנינו."

אות פ"ג

"ונבאר תחילה ענין הגדלות, שגרם אור חדש הזה אל הע"ס דנקודים. והענין הוא, כי יש להקשות על מ"ש לעיל (באות ע"ד), שקומת הכתר ואו"א דנקודים היו בבחינת ו"ק, משום שיצאו על עביות דבחי"א, והלא אמרנו שע"י ירידת הנקודות דס"ג למטה מטבור דא"ק, נתחברה הבחי"ד במסך דנקודות דס"ג שהוא בינה, הרי יש במסך הזה גם רשימו של בחי"ד דעביות וא"כ היה צריך לצאת על המסך בעת התכללותו בראש הס"ג, ע"ס בקומת כתר ואור היחידה, ולא קומת ו"ק דבינה בספירת הכתר, וקומת ו"ק בלי ראש באו"א. והתשובה היא, כי המקום גורם, כי מתוך שהבחי"ד נכללה בבינה שהיא נקבי עינים, נעלמה שם העביות דבחי"ד בפנימיות הבינה, ודומה כמו שאיננה שם, וע"כ לא נעשה הזווג רק על הרשימות דבחי"ב דהתלבשות ובחי"א דעביות, שהם מעצם המסך דבינה לבד, כנ"ל באות ע"ד, ולא יצאו שם אלא אלו ב' הקומות: ו"ק דבינה, וו"ק גמורים."

שאלה: מה זה ו"ק דבינה?

ו"ק דבינה זה החצי התחתון של בינה. שם יש רצון לקבל שהוא לא טבעי לבינה, אלא כך עובד כדי שהבינה תוכל להתקשר לתחתונים ולהשפיע להם, ולכן בבינה יש שני חלקים, חלק עליון שהוא בינה עצמה, חפץ חסד לכל דבר, וחצי תחתון בו היא כבר לא חפץ חסד, היא רוצה לקבל מלמעלה כדי למסור לבנים שלה למטה. זה התפקיד של הבינה.

תלמיד: ומה זה ו"ק גמורים?

ו"ק גמורים זה כבר זעיר אנפין.

שאלה: כשיוצאת קטנות דנקודים, היא איכשהו גורמת לכך שיוצאת אחר כך גדלות?

ודאי שקטנות היא בדרך כלל הכנה לגדלות, ממנה חייבת לצאת גדלות. ההבדל בין גדלות לקטנות הוא רק בעובי המסך, כמו שמילד קטן יוצא ילד גדול, אבל הוא בכל זאת אותו אדם שגדל.

תלמיד: הוא כותב שמלכות עלתה לבינה ואז העביות שם לא ניכרת ולכן יצאה קטנות בהתחלה, אבל בחינה ד' כבר נמצאת שם איכשהו או שלא?

לא, עדיין אנחנו לא מרגישים אותה, עדיין בינה לא מרגישה שיש לה בחינה ד'. יש לה רק רצון להתפשט בקטנות.

תלמיד: זאת אומרת, אין עדיין כוח מסך בשביל להמשיך אחר כך את אור הגדלות?

לא, זו העלאת רשימות, העלאת מ"ן, יהיו לנו כמה סעיפים על זה.

תלמיד: אז הקטנות גורמת לזה שיש זיווג על רשימות ד', ג', או שלא?

לא, קטנות בעצמה לא יכולה לעורר גדלות, קטנות מעניקה הכנה.

תלמיד: אז במה בדיוק ההכנה?

בזה שהוא בונה קטנות. אבל בגדלות אלה כבר רשימות אחרות שבינתיים לא נראות שם.

תלמיד: הוא כותב שאור הגדלות בעצם מוזמן על ידי זו"ן דא"ק, ואז דרכו הוא מגיע לנקודים וגורם לגדלות.

כן.

תלמיד: אתה יכול להסביר מה זה אומר?

נה"י דא"ק רוצים את אור החכמה במלואו.

תלמיד: אבל הם כל הזמן רוצים אותו, אז למה פתאום עכשיו זה קורה?

עכשיו יש לך הזדמנות לקבל אותו.

תלמיד: במה ההזדמנות? מה התנאי שעכשיו קיים וקודם לא היה קיים?

לעורר רשימו.

תלמיד: מי מעורר את הרשימו הזה?

הייתי אומר שכל פרצוף הנקודים.

תלמיד: זאת אומרת, קטנות דנקודים בכל מקרה איכשהו קשור לתהליך הזה.

ודאי שקשור, לכן אפשר לעורר אותם ושהם ידרשו גדלות.

תלמיד: ומה זה אומר שהאור בעצם עובר דרך זו"ן דא"ק ואז מגיע לנקודים, כביכול פרצוף נקודים הוא בינה והוא מעורר את זה.

ונה"י דא"ק זה כתר, דרכו עובר הכול.

קריין: אות פ"ד.

אות פ"ד

"ולפיכך עתה, אחר שהזו"ן דא"ק שלמטה מטבור המשיכו את האור החדש, ע"י המ"ן שלהם, מע"ב ס"ג דא"ק, והאירו אותו לראש דנקודים, כנ"ל (באות פ"א, ע"ש), הנה מתוך שפרצוף ע"ב דא"ק אין לו שום נגיעה בצמצום ב' הזה שהעלה את הבחי"ד למקום נקבי עינים, ע"כ כשהאור שלו נמשך לראש דנקודים, חזר וביטל בו את הצמצום ב' שהעלה מקום הזווג לנקבי עינים, והוריד בחזרה את הבחי"ד למקומה לפה, כמו שהיתה בעת הצמצום הא', דהיינו במקום הפה דראש. ונמצאו ג' הכלים אוזן חוטם ופה, שמסבת צמצום הב' נפלו מהמדרגה, (כנ"ל באות ע"ו), הנה עתה חזרו ועלו למקומם למדרגתם כבתחילה, ואז ירד שוב מקום הזווג מנקבי עינים אל הבחי"ד במקום הפה דראש, ומאחר שהבחי"ד כבר היא במקומה, יצאו שם ע"ס בקומת כתר. והנה נתבאר, שע"י אור החדש שהמשיך הזו"ן דא"ק אל הראש דנקודים, הרויח ג' האורות נשמה חיה יחידה, וג' הכלים אח"פ, שהם בינה וזו"ן, שהיו חסרים לו בעת יציאתו מתחילה."

שאלה: בחינה ד' נעלמה קודם, ועכשיו היא פתאום נמצאה?

כן, בחינה ד' היא בסך הכול הרצון לקבל שיש בכלים האלו, ועכשיו הוא דורש את המילוי.

תלמיד: אז היא נמצאה בגלל סוג האור שהיא קיבלה עכשיו?

כן.

שאלה: בעל הסולם אומר שלראש דע"ב אין שום עניין בצמצום ב', ולכן האור שהוא העביר לס"ג הוא אור של צמצום א', ואז נהיה גדלות דנקודים.

כן.

שאלה: איפה ראש דס"ג בחישוב הזה, למה הוא מדבר על ראש דע"ב?

כי דורשים חכמה, אז מה ראש דס"ג יכול לעשות? ראש דס"ג מספק חסדים, ובמקרה הזה הכלים רוצים חכמה. אני יכול להגיד לכם רק דבר אחד, עד עולם הנקודים הכול מובן, כולם חכמים, ואין שום בעיה. מעולם הנקודים, שיש כבר שני כיוונים בהתפתחות, בקטנות ובגדלות, חסדים וחכמה, יש כבר בעיה. אם נלמד יותר בעמקות, יש שם ג' קווים וג' ראשים, יש הרבה תוספות. אבל לעת עתה אנחנו לומדים בצורה כזאת שיהיה לנו מובן התהליך בעצמו, כי הוא שייך לכל הבריאה. הוא לא שייך עדיין לעולם שלנו בכלל אלא זו מערכת שבונה את עצמה כדי שתוכל לשלוט על כל סוגי הכלים שנמצאים תחתיה.

זאת אומרת, למעלה מטבור הכול פשוט, כולם מבינים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון, ב"ן עליון. למטה מטבור אנחנו צריכים לבנות מערכת שתטפל דווקא בכלים שלמטה מטבור, כי שם מתרחש התיקון וגמר התיקון, הכול למטה מטבור. אז לומדים את זה לאט לאט, וזה טוב שאנחנו מרגישים שלא כל כך לא מבינים את זה.

שאלה: אם אפשר להסביר שוב את העניין שעביות ד' נעלמה בהשפעה של הבינה. מה קורה שם בדיוק?

בינה ומלכות קשורות יחד ועובדות בקשר ביניהן. בינה צריכה להוסיף כוחות למלכות, ומלכות צריכה להוסיף רצונות לבינה. וכך הן עובדות יחד במקביל, מלכות ובינה, כדי להשיג את התיקון השלם.

תלמיד: ומה קורה בין המצב הזה שהעביות נעלמת לבין המצב שפתאום יש עליית מ"ן מאותן רשימות, מה קורה במעבר בין זה לזה?

מזה שבינה מאירה מלכות מקבלת רצון להעלאת מ"ן. ואז בינה מבקשת מהכתר כוחות כדי שתהיה לה אפשרות להעלות מ"ן מהמלכות לבינה, בינה מעלה את הבקשה לכתר, מקבלת משם כוח, מורידה למטה, ומתחיל להיות כבר עולם התיקון שהוא עולם האצילות.

שאלה: בעל הסולם מזכיר לפני כן שהמקום קובע. בב'/א' הוא היה בנקבי עיניים, ואחרי ההתרשמות בד'/ג', הוא ירד שוב לפה. מה זאת אומרת שהמקום קובע ומה ההבדל בין נקבי עיניים לפה דראש דס"ג?

איפה שעובד מסך, איפה שהמסך דורש, דורש גדלות או קטנות, דורש חסדים או חכמה, זה נקרא ההבדל בין נקבי עיניים לפה.

שאלה: למה כל ספירה נקראת על שם העליון שבה?

כי העליון הזה קובע את האופי של כל יתר הספירות.

שאלה: הבורא ברא פלא פלאים, גן עדן, והתנאי להשיג גן עדן הוא להיות אדם. מה זה להיות אדם?

הדומה לבורא.

(סוף השיעור)