שיעור בוקר 07.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש א', עמ' 537 מאמר 24, "שנאת חינם בעבודה מהו" (1987)

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 537, מאמר "שנאת חינם בעבודה מהו".

אנחנו נמצאים במצב מיוחד שנקרא "תשעה באב". תשעה באב זה לא תאריך בלוח השנה אלא זה מצב שאנחנו ככל הנבראים צריכים לעבור כדי להרגיש את עצמנו הפוכים מהבורא על מנת אחר כך לתת כוחות, מאמצים בחיבור בינינו בלהתקרב אליו, להידמות לו, להידבק בו. ולכן אנחנו מתייחסים למצב הזה של תשעה באב שזה נקרא חורבן, מצב גרוע, שבירה, מהמקום הרחוק ביותר מהבורא, נפילה, ירידה עמוקה ביותר, אנחנו מתייחסים לדברים האלה, למצבים האלה כדברים הכרחיים בהתפתחות שלנו, שאנחנו צריכים לעבור אותם.

זה התהליך שכך הנברא עובר את המצבים הללו מהמצב הרחוק ביותר מהבורא עד למצב שהוא דבוק בו בכל מה שאפשר. ולכן המצב הזה הוא מצב חשוב, אנחנו צריכים להתייחס אליו לא בבכי ולא במשהו שזה כגורל שעובר עלינו, אלא כדבר ההכרחי שצריכים לעבור, לבדוק, להבין, להרגיש. ומתוך החושך הזה שאנחנו לומדים מגלים אותו, אנחנו מגיעים אחר כך לחיבור, לאור, לדביקות ולעלייה רוחנית אל מטרת הבריאה.

לכן היום הזה הוא יום חשוב מאוד, ואפשר להגיד שדווקא בזכותו אנחנו מגיעים לגמר התיקון, ולכן צריכים להתרגש ממנו בגלל גדלות היום הזה, אומנם הוא יום מאוד לא נעים כי אנחנו מרגישים את עצמנו שנמצאים בשבירה, בהרגשת הנבזות, שפלות, ריחוק מהבורא, ריחוק מהחיבור, אבל בלי זה אי אפשר להגיע לחיבור, תיקון ודביקות.

לכן אנחנו לומדים שאי אפשר להגיע לאהבה ללא שנאה, שכל דבר הוא מושג מהמושג שכנגדו. ולכן אומנם לא נעים לנו ללמוד על המצב הזה של תשעה באב, של הריחוק שלנו מהבורא, אבל אנחנו כן צריכים לעיין בזה כמה שיותר, כי מדובר על המצב שלנו, על הטבע שלנו, וכל דבר כמו במדע גם כאן בחכמת הקבלה שזה מדע עליון, אנחנו גם משיגים כל דבר מהמצב שכנגדו. לכן אם אנחנו רוצים להגיע לתיקונים גדולים, אנחנו צריכים קודם כל להיות במצבים כנגדם, בירידות גדולות.

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 537, מאמר "שנאת חינם בעבודה מהו".

שנאת חינם בעבודה מהו

"חז"ל אמרו (יומא ט', ע"ב) "מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ומצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חינם". ויש להבין, מהו החומר של שנאת חינם. עד כדי כך שאמרו חז"ל, אף על פי שהיתה שם תורה ומצות וגמילות חסדים, ומכל מקום אם היתה שנאת חינם, כלום לא שוה, שיהא כח להגן על חורבן בית המקדש."

"בית המקדש" כפי שאנחנו לומדים זה לא שמעמידים איזה מגדל מאבנים, אלא זה שאנחנו מתחברים בינינו. אז כנראה שלפני אלפיים זה היה שלא יכלו להתחבר ביניהם בצורה יפה, טובה, נכונה, ולכן זה נשבר. בית המקדש הראשון נבנה אחרי שהגיעו מגלות מצרים לארץ ישראל, ואחר כך הייתה מלחמה עם נבוכדנצר ובית המקדש הראשון ההוא נחרב. אחרי שחזרו מגלות בבל בנו את בית המקדש השני, זה היה כבר קצת יותר מלפני אלפיים שנה.

וההבדל בין בית המקדש הראשון לבית המקדש השני היה גדול מאוד, כי החיבור בין בני האדם לא היה העניין כמה בנו, לא היה שם מה לבנות, אף פעם לא רצו לבנות משהו מפואר, גדול, ענק, יפה בצורה חיצונית, אלא הכול היה מדובר בצורה פנימית, שמידת החיבור בין בני האדם, זה יהיה בעצם המקדש, זה יהיה המקום שממנו מתפללים לבורא. כך זה היה תמיד חשוב לאנשים, עד שהם הפסיקו לחשוב על חיבור ביניהם וזה מה שגרם גם לחורבן בית המקדש השני.

והיום אנחנו נמצאים לפני בניית בית המקדש השלישי, שהוא לא צריך להיבנות מאבנים ולכן אין לנו שום עניין לעשות מאבק על איזה שטח בירושלים או באיזה מקום כי אין בזה כלום. אלא אנחנו צריכים רק לחבר את הלבבות ולבנות את הלב אחד, ועל ידי זה שאנחנו נתחבר בלבבות, אז כתוב שבית המקדש הזה הוא יעלה השמימה, ובזה אנחנו נרגיש בו עליה לשמים, לבורא וזה יהיה התיקון האמיתי ובית המקדש השלישי.

"ועוד יש להבין, בשביל מה היה צריך לחרב המקדש, אם יש שם כל אלה שלושה דברים, שמשמע, אם יש שם שנאת חינם, כבר אין מקום שהמקדש ישאר על קיומו, אלא שהוא מוכרח להיחרב.

אם כן צריכים להבין, מהו הקשר "שנאת חינם" ל"מקדש". ועוד יש להבין, שמשמע שבשביל שנאת חינם, מה שאין כן אם היתה שנאה ולא חינם, לא היה איסור כל כך חמור, והמקדש כן היה יכול להתקיים."

העיקר זה שהייתה בין בני אדם שנאת חינם, ולכן למרות שמשהו בנו, זה לא היה יכול להתקיים. מה זה השנאת חינם הזאת?

"ובתורה כתוב (קדושים, שלישי) "לא תשנא את אחיך בלבבך". ששם משמע, כמו שמפרש רשב"ם שם "אם גמלך רעה". אם גמלך רע, מכל מקום אסור לשונאו. ומכל שכן בחינם ודאי אסור. וזה הוא רק איסור באופן אחד. ואם האיסור הזה היה בחינם, כבר אין זכות קיום למקדש, ולא היתה ברירה אחרת אלא שיחרב." העיקר זה שנאת חינם, מה זה "חינם"? מעניין איך אנחנו מבינים את זה. "כלומר, אם היתה שם שנאה, והשנאה לא היתה בחינם, המקדש לא היה נחרב. וכל הסיבה לחורבן המקדש, היתה רק משום, שהשנאה היתה בחינם. אם כן יש להבין הקשר בין שנאת חינם למקדש.

בתפילת "יהי רצון", שאומרים לפני אמירת תהילים, כתוב וזה לשונו "וזכות דוד המלך עליו השלום יגן, שתאריך אפך, עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך, ומאוצר מתנת חינם חנני".

ויש להבין, מהו הקשר, שמבקשים על תשובה שלימה, משמע, שלא חסר לנו שום דבר, ואין אנו מבקשים שום דבר בעולם, ואח"כ תיכף אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", שמשמע שאנחנו רוצים עוד משהו חוץ מתשובה שלמה. ועוד משמע מכאן, שבאמת אנו רוצים שכר תמורת עבודתנו, רק מסיבת שאנחנו מלא עוונות ופשעים, ואנחנו מבקשים שתכפר על פשענו, ואנחנו רוצים לשוב בתשובה. לכן לא מגיע לנו שכר. מסיבה זו לא מבקשים שכר. ומשום זה אנו מבקשים ממך "מאוצר מתנת חינם חנני".

וזה יש להבין, הלא אנו צריכים לעבוד לשם שמים ולא לקבל שכר. ואנו כן מבקשים ממנו, שיתן לנו. ולא שיכולים לומר "תן לנו שכר". משום שלא מגיע לנו, משום שאנחנו חוטאים. לכן אנו רוצים מתנת חינם. ולפי זה, איך מותר לבקש בחינם שיתן לנו. הלא אין אנו צריכים שום דבר בשבילנו, אלא הכל בשביל תועלת ה'. אם כן, איך אנו מבקשים, שיתן לנו "מאוצר מתנת חינם". וכי משם כן מותר לקבל לעצמנו.

אולם כפי שלמדנו, שעיקר עבודתנו היא, היות שהבורא ברא כלי לקבל את הטוב ועונג, הנקרא "רצון לקבל לעצמו". זאת אומרת, בלי השתוקקות לא יכולים להנות משום דבר, מטעם שכך אנו רואים בטבע שלנו, לכן הכלי המקורי שיכול להנות, נקרא "רצון לקבל הנאה".

אמנם נעשה אח"כ תיקון, המכונה "השתוות הצורה", שהוא, שלא להשתמש עם הרצון לקבל לעצמו, אלא כפי שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כלומר, כמו שהבורא ברא את העולם, המכונה "רצון לקבל הנאה", והרצון הזה נקרא, שברא אותו "יש מאין", כי הרצון להשפיע, שיש בו יתברך, ברא דבר חדש.

ובכדי שלא תהיה בחינת בושה, אנו צריכים להמציא לנו את הרצון להשפיע, מה שיש לו יתברך, מטרם שברא אותנו עם הרצון לקבל. והיות שהרצון להשפיע הזה הוא נגד הטבע שלנו, לכן אנו מבקשים ממנו, שכמו שנתן לנו את הרצון לקבל, הוא יתן לנו עכשיו את הרצון להשפיע, שיש לו, שמסיבתו ברא לנו רצון לקבל. כי אין לנו כח ללכת נגד הטבע. אלא הבורא, שנתן לנו את הטבע הזה, הוא יכול לתת טבע שני. כלומר, שרק הוא יכול לתת לנו, שאנחנו נשתמש בכלים דהשפעה.

ובזה יש לפרש, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", הכוונה, מרצון של הבורא, שברא העולם, היה מתנת חינם. כי למי היה חייב. כמו כן אנו מבקשים ממנו, שיתן לנו מאוצר הזה, הנקרא "מתנת חינם". כלומר, שגם לנו יהיה הכח הזה לעבוד עבודת הקודש בחינם, הנקרא "שלא עמ"נ לקבל פרס"."

שאלה: לא כל כך מובן הקשר בין שנאת חינם לטבע שלנו לעבוד עבור שכר?

שנאת חינם זה מה שיש לנו מתוך הרצון האגואיסטי שלנו, ועם מה שמחוץ לנו יש לנו בעיה, אנחנו רוצים שהכול יהיה שלנו.

שאלה: אתה פתחת את השיעור ואמרת שהצער הוא חלק מההתקדמות שלנו. לנו בטבע שלנו יש לנו את הכוח להילחם נגד הצער הזה אבל ברוחניות אין לנו שום דבר שמאפשר לנו להרגיש טעם, שום דבר שנותן לנו את האפשרות לקבל איזשהו תשלום. מה זה מתנת החינם הזו?

תשאלו על מה שלא מובן מתוך מה שעכשיו קראנו, ולא מה שאתם רוצים שיהיה אחר כך.

שאלה: מה הסיבה לשנאת חינם?

הבורא נתן לנו את התכונה הזאת, אנחנו עכשיו מבררים אותה.

"ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הקשר בזה שאנו מבקשים ואומרים "שתאריך אפך עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך". ואח"כ אנו מבקשים, שיתן לנו מאוצר מתנת חינם. מתחיל בתשובה, שרק זה חסר לנו. ותיכף אנו אומרים "תן לנו". שתשובה משמע, שאנו רוצים לחזור להשורש, כמו שכתוב בזה "תשובה נקרא, תשוב ה' לגבי ו'", שפירושו הוא, שה', הנקרא מלכות, שהיא בחינת קבלה, תשוב לגבי ו', הנקרא המשפיע.

כלומר, שע"י זה שאנו רוצים לעשות כל מעשינו שיהיו בעמ"נ להשפיע, גורמים, שגם בהשורש נשמה של כל אחד ואחד, שהיא המלכות, יהיה הכל בעל מנת להשפיע. נמצא לפי זה, שתשובה, שאנו מבקשים, הוא, אנחנו רוצים לעשות מעשים רק להשפיע. ותיכף אנו אומרים "תן", היינו שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני".

ולפי מה שהסברנו לעיל, יהיה הפירוש של "אוצר מתנת חינם" הסבר על תשובה. כלומר, איזו בחינת תשובה אנו מבקשים. על זה תיכף אנו מסבירים. זאת אומרת, אנו רוצים, שתיתן לנו הרצון להשפיע, הנקרא "אוצר מתנת חינם". כלומר, את הרצון הזה, שעמו בראת את העולם, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו" בלי שום תמורה, אלא רק בחינם, כידוע שבריאת העולם נקרא "בנדבה". את הרצון הזה תן לנו. נמצא, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם", זה הסבר על איזו בחינת תשובה אנו רוצים, כנ"ל כמו שכתוב בזה"ק "שתשובה נקראת תשוב ה' לגבי ו'"."

אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מלהתחבר לבורא. זה ה' של המלכות, הרצון שלנו שיהיה בהמשפיע כמו שו' זעיר אנפין זה שלמעלה מאיתנו. בעצם זה המענה על כל מה שאנחנו מבקשים, לכל מה שאנחנו צריכים, על כל החסרונות שלנו. זה התיקון שאנחנו רוצים, שהתכונות שלנו ידמו לתכונות של זעיר אנפין שלמעלה מאיתנו.

"ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל, שמקדש שני נחרב, הגם שהיה שם תורה ומצות וגמילות חסדים." לא משנה שאנחנו לא כל כך יודעים מה זה בדיוק תורה, מצוות, גמילות חסדים, העיקר שאין שם משהו חשוב ביותר. "ומכל מקום כיון שהיתה שם שנאת חינם, לא היה יכול להתקיים. ותו"מ וגמילות חסדים לא היה להם כח להציל מחרבן בית המקדש." זאת אומרת העיקר זה חיבור, אהבה.

"ובהנ"ל שהסברנו, כי ענין "מתנת חינם" פירושו, שצריכים כלים שהקדושה יתקיים בהם. אחרת הקדושה מוכרחת להסתלק, מטעם שאין השתוות הצורה בין האור להכלי. כי קדושה הוא להשפיע. ואם הכלי הוא בעמ"נ לקבל, אז האור מוכרח להסתלק. ומסיבה זו אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני".

והיות בבית שני היתה שנאת חינם, כלומר שהם היו שונאים את הבחינת "חינם", שהכוונה הוא לעבוד בחינם בלי שום תמורה, אלא שלא עמ"נ לקבל פרס, לכן אפילו שהיו עוסקין בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, מכל מקום, כיון שלא היתה להם הכוונה דעמ"נ להשפיע, אין אז מקום להקדושה, שתוכל להתיישב שם, כנ"ל מטעם הופכיות הצורה שיש ביניהם. ומשום זה היה המקדש מוכרח להיחרב."

לא חשוב מה אתה עושה בידיים, לא חשוב איך אתה מתפלל, ושאתה נראה יפה לפני כולם, לא חשוב שאתה יודע את כל מה שכתוב בכל המקורות, שאתה חכם, שכולם חושבים עליך שאתה צדיק, כלום לא חשוב. אם אין לך אהבה לאנשים, אלא ההיפך אם יש לך שנאת חינם, זה שובר את הכול. זה כנגד כל הפעולות וכל הדברים שאתה יכול לעשות.

אתה יכול לדעת את כל הספרים, את התורה כולה, אתה יכול להתעסק בכל מיני דברים יפים בציבור, וכל מה שרק אפשר לדמיין, אבל רק דבר אחד שלא יהיה חסר, אם יש לך יחס אגואיסטי לבני אדם, אז כל מה שאתה עושה כנגד זה מהצד השני, מצד הטוב זה לא שייך, לא שווה, זה נחרב, ולא נחשב.

שאלה: מתוך הטקסט נובע ששנאת חינם זו שנאה לכל תופעה של השפעה, גם כלפי עצמי, גם כלפי חבר?

שיהיה ככה, אבל בסופו של דבר חשוב ושזה יהיה ברור לכל אחד בפנים. אתה אומר נכון, אבל בכל זאת כל אחד צריך לייצב בתוכו את המושג של "השפעה" וכנגד ההשפעה מה יש לו, ושיהיה לו ברור איפה הוא נמצא בכל רגע ורגע.

שאלה: מה זה המצב, המושג "המקדש"?

זה כשהם בונים ביניהם יחסים טובים מסוימים, אבל כדי להגיע למצב הזה צריכים לקיים כמה תנאים. צריך להיות חיבור מסוים אחרת לא יהיה בנין, ובניין זו העשירייה. בעשירייה אנחנו מתחברים, ומתחברים על מנת לדעת, ללמוד, לעשות כל מיני פעולות, סעודות, כל מה שצריך. והעיקר אנחנו צריכים להגיע לחיבור פנימי בינינו, ברצונות האגואיסטיים שלנו. כשאנחנו נתעלה מעליהם ונתחבר למעלה מהם ברצון הדדי להשפיע זה אל זה, כדי להגיע בזה לאיכות ההשפעה ההדדית, ובחיבור עם הבורא.

אם אנחנו מחזיקים את הבניין הזה, שאנחנו רוצים לבנות בינינו, זה נקרא שאנחנו בונים את בית המקדש הנכון. אבל אם חסרה בינינו אהבה, אז אנחנו יכולים לבנות, וללמוד יחד, ולעשות כל מיני פעולות ומה לא, אבל זה לא יהיה חשוב, כי אם הקשר בינינו לא יהיה בחיבור פנימי והדדי כדי להגיע לבורא, ולהתכלל בו בזה שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, ורק רוצה להחזיק אותם ולדחוף אותם קדימה, אם אין בקשר דבר כזה, הוא לא יתקיים.

אז לאורך ההיסטוריה אנחנו יותר ויותר מתחברים, יותר ויותר מבררים את הקשרים בינינו, אנחנו רואים זאת גם על האנושות, גם על קבוצתו של אברהם, וגם עלינו, וכך אנו בודקים ומחזקים, מתחזקים, ומתחברים בקשרים בינינו, עד שאנחנו מגיעים למצב שהקשר בינינו יהיה פנימי ונקי בצורה כזאת שבו נגלה את המהות הזאת שנקראת "בורא".

ואז אנחנו נבנה בשבילו בית, מקום שנקרא "בית המקדש", ושם נגלה את האיכות הזאת כשאנחנו יחד. אנו בונים אותו, בונים כלי, ואז אנחנו מגלים את הכוח המרכזי שקיים בכל המציאות, כוח שנקרא בורא.

תלמיד: המקדש זה משהו שעלינו לבנות כל הזמן או שהוא כבר בנוי, זו איזו מדרגה?

בית המקדש הזה קיים מלכתחילה, אבל הוא נשבר, וממשיך ונשבר כלפינו כמו קוביות, כמו פאזל, או לגו שאנחנו קונים לילדים שלנו, כדי שנאסוף מהכוחות הפנימיים שלנו, חיבורים שיהיו כמו בורא. זה מה שקורה.

שאלה: מה הקשר בין שנאה או אהבה לכוונה להשפיע?

הכוונה מבטאת את הנטייה של אדם, את המטרה של האדם, את הרצון של האדם לכן אנו מגדילים אותה, ורוצים להבליט, ולטפל בה.

תלמיד: אבל כמו שהוא כותב פה איך הכוונה להשפיע והשנאה קשורות, מה הקשר ביניהן?

נתחיל לעבוד, ותגלה עד כמה הן קשורות זו בזו. אנחנו צריכים לחשוב רק למה הלב שלנו מכוון. שתרגיש בתוך הלב שלך, לאן הוא מכוון, וכל הזמן תבדוק את זה.

תלמיד: נגיד שעכשיו אני מרגיש שנאה, שנאה לחבר, איך הכוונה להשפיע עוזרת פה, במה היא עוזרת?

אתה צריך להגיע לאהבה במקום לשנאה, ובשביל זה אתה צריך לפנות לבורא. כי הבורא נתן לך את הרגשת השנאה לחבר "אין עוד מלבדו", הוא נמצא בתחילת כל פעולה, וכל הרגשה, ואתה צריך להגיע בסוף של כל פעולה והרגשה לזה שאתה אוהב אותו. אז תפנה לבורא שהוא יתקן אותך.

תלמיד: ואז זו כבר תהיה כוונה טובה?

ודאי, אם אתה אוהב את החבר במקום לשנוא אותו, כבר יש לך איתו קשר טוב ומתוקן. ככל שיש באדם יצר הרע יותר גדול כלפי הזולת, יותר קשה לו להתחבר, יותר קשה לו להתקדם איתם. במידה הזאת אנחנו יכולים להגיד שיש לו נשמה יותר חזקה. אמנם בינתיים היא מקולקלת, אבל בעתיד היא תהיה מתוקנת.

שאלה: לא כל כך מובן, מה הוא אותו המקדש שהם לא יכלו לבנות כשהם שנאו?

זה לא חשוב, היו תנאים אחרים, הייתה להם אפשרות להתקרב ולעשות משהו בקשר ביניהם על ידי זה שלומדים יחד, מתפללים יחד, בונים יחד, ועוד כל מיני דברים אחרים. החיבור לא היה מתוך הלב, אלא בתכונות החיצוניות כמו בחיים שלנו, כמו בעבודה שלי, ואפילו במשפחה שלי זה יכול להיות כך. שאנחנו לא מתייחסים עם לב כל כך פתוח לכל דבר. אני אפילו לא יודע מה זה לב פתוח, אני מתייחס יפה לחברים, מתייחס יפה לכולם, וזה נקרא שאני אדם טוב, אבל זו לא אהבה חלוטה כמו שהתורה דורשת מאיתנו.

שאלה: האם השבירה קשורה לערבוב בין כלים דהשפעה לכלים דקבלה, ומה התוצאה של התהליך הזה?

כתוצאה מכך הייתה ערבוביה, ואנחנו לא יכולים להבדיל בין טוב ורע.

שאלה: האם יהיה נכון להגיד שאנחנו צריכים להחזיק בו זמנית גם אהבת חינם, וגם שנאת חינם, וזה תלוי למי זה?

עוד נברר את זה, זה לא פשוט. אתה שואל בצורה מאוד רחבה. אבל באמת נצטרך לברר מה זה אהבת חינם, ומה זה שנאת חינם.

שאלה: מה זה לייצר בינינו קשר נקי?

קשר נקי, שהוא יהיה על מנת להשפיע לזולת.

קריין: אנחנו ממשיכים בפסקה "אלא סדר העבודה".

"אלא סדר העבודה הוא, שאנו צריכים לתורה ומצות ולגמילות חסדים, בכדי שזה יביא לנו כח לעבוד בחינם, שזהו רק בחינת אמצעי להגיע להמטרה. והמטרה היא להגיע לידי דביקות בה', שהיא השתוות הצורה, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכדרשת חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום".

והתרי"ג מצות במצב זה הם האמצעים להגיע לידי דביקות. ונקראים בלשון הזה"ק "תרי"ג עיטין". כמו שכתוב (הקדמת ספר הזהר, דף רמ"ב, מראות הסולם אות א') וזה לשונו "המצות שבתורה נקראים בלשון הזהר בשם פקודין. ונקרא אמנם גם בשם תרי"ג עיטין. וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת ההכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. וכשמקיימין תורה ומצות בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקרא המצות בשם תרי"ג עיטין והן בחינת אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינות פקודין. והוא לשון פקדון. כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת".

ובהנ"ל מוסבר לנו, שסדר העבודה הוא בזמן ההכנה, שצריכים לקיים תו"מ, שזהו עצה, שבזכותם יכולים להגיע לידי דביקות, הנקרא "השתוות הצורה"." זאת אומרת, שאנחנו מתקנים את הרצונות שלנו, מחברים אותם יחד, שהם יהיו מוכנים ומתאימים לאותם האורות שצריכים לבוא ולמלא אותם. כן? "ורק לאחר כך, שיהיה להם כלים המוכשרים לקבל אור עליון, אז נעשים התרי"ג מצות לבחינת פקדון. היינו, שזוכים לכל האורות, המיוחדים לכל מצוה ומצוה, כפי בחינתה.

והיות ששם היתה שנאת חינם, שהיו שונאים את העבודה בחינם בלי שכר, כלומר שלא היה להם שום צורך לעבוד בשלא עמ"נ לקבל פרס, אלא התורה והמצות, וגמילות חסדים, היה הכל בעמ"נ לקבל שכר, ומשום זה נקרא עבודה זו "לא זכה, נעשית לו סם המוות". ולכן הקיום של התורה ומצות וגמילות חסדים, שהיה בבית שני, זה לא היה יכול להציל את חורבן המקדש. כי כדי להחזיק את הקדושה, צריכים כלים דהשפעה, כנ"ל. וזה לא היה להם. ולכן נחרב המקדש." זאת אומרת, הדרישות לחיבור נמצאות כל הזמן בעלייה, שיהיה חיבור יותר בעל מנת להשפיע. ואז כשיגיע הזמן לבית המקדש השני, הדרישות כבר יעלו לדרגה, שלא חשוב מה אתה מתפלל, מה אתה עושה, ואיזה הרגלים יש לך, אלא החשוב ביותר, האם יש חיבור בלבבות.

כשהתגלה שזה לא קיים בין בני האדם, לכן גם הבית השני נחרב. זה קרה לפני 2,000 שנה, אבל ודאי שלא מדובר כאן על אבנים, אלא על הקשר בין בני האדם שלא היה קיים באותו זמן.

שאלה: אנחנו כל הזמן לומדים שבסדר הירידה של העולמות, תמיד יש מסך שלא מספיק להחזיק, ואז מגלים עוד שבירה, ומה עוד יש לתקן.

לא, לא עוד שבירה. זו לא שבירה, הם כל הזמן מחזיקים את עצמם, וזה מלמעלה למטה, אנחנו לא אומרים שזה נעשה על ידי בני האדם, אלא זה סדר אורות וכלים, וכך הם מסדרים ביניהם את היחסים.

תלמיד: אז בעצם, זה שבני האדם לא היו בקשר, זה מה שמייחד את חורבן בית המקדש שני?

כן, שהם לא היו בקשר מספיק.

תלמיד: והייתה להם הזדמנות, או שזה היה מחויב כמו שאנחנו אומרים?

זה היה מחויב. כי זה ממעלה למטה, וגם ממטה למעלה. הם עדיין נמצאו ב-ממטה למעלה, והדרישות שלהם כל הזמן עלו יותר ויותר. לפני חורבן בית המקדש השני הם היו בכל מיני צורות של קשר ביניהם, אבל זה הספיק.

אחר כך הגיע זמן שבו הדרישה התגלתה יותר, שהחיבור היה צריך להיות ממש בלבבות, על מנת השפעה טהורה, גבוהה, ואת זה הם לא יכלו לגלות ביניהם. לכן מה שהיה כדרגה הקודמת נחרב. אבל נחרב זאת אומרת, זה גילוי של אותם הליקויים שצריכים עכשיו להיתקן כדי לבנות את בית המקדש השלישי. שם כבר הכול יתקיים בצורת של כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: וזה מה שהרב"ש כותב פה, כשהוא הזכיר שחסרה השתוקקות לקשר כזה?

כן. הם קיימו ביניהם כל מיני קשרים, אבל בצורה חיצונית, יפה. אנחנו קוראים שאת כל המצוות, ובכל הדברים שהם עשו בזמנים ההם, האנשים היו ממש טרודים איך לקיים אותן בצורות חיצוניות, במקסימום. אבל בלבבות הם לא הרגישו, וזה לא שהם אשמים במשהו, אבל הם לא הרגישו שהם חייבים בזה. אך כשהצורך הזה התגלה, הקשר ביניהם נחרב.

תלמיד: אני לא יודע אם זה שייך, אבל אם ככה, למה סידרו לנו את הצורות החיצוניות האלה של המצוות, אם גם זה לא עזר לשמור על קשר פנימי ועל החיבור פנימי?

בסופו של דבר זה כדי שאנחנו נתארגן. כי בכל זאת אנו צריכים להיות מאורגנים מלמטה למעלה. אז אנחנו צריכים להשתדל לבנות בינינו קשרים. ואתה רואה שיחד עם זה העולם מתפתח, מתערבב וכן הלאה, זה לא נעשה כמו אז.

לכן אנחנו צריכים להשתדל לבנות את הקשרים בינינו בצורה חומרית כך שכל העולם יהיה ככדור עגול, ובעיקר אנחנו צריכים לבנות את הקשר בינינו, שהוא יהיה בלבבות שלנו, שבליבנו שיהיה קשר. זה העיקר, ובאמת העבודה שלנו יוצאת הכי חשובה.

וודאי שעוד תהיה כאן התנגדות בינינו לכל מיני צורות אחרות של חיבור. אנו נרגיש שמספיק לנו לעשות כך או כך, כל אחד יגלה כמה דתות ופלגים יהיו בעם ישראל, ולא יחסרו לנו שונאים ואויבים בעבודה שלנו. כך זה מכוון מלמעלה, כדי לכוון אותנו יותר ויותר במדויק כל פעם למטרת הבריאה.

שאלה: כאשר אימא רוצה שהילדים ישחקו ביניהם, האם היא רוצה זאת בשביל עצמה, זה השכר שלה?

ודאי, כשאימא משחקת עם התינוק, זה מפני שיש לה רצון לקבל גדול ביותר, שהיא רוצה למלא אותו עם התינוק. אם היינו יכולים לנתק את הרצון הזה מהאימא, אז היא לא הייתה משחקת עם התינוק, כמו שהיא לא מתעסקת עם התינוק של השכנה. מדובר כאן על רצון לקבל בלבד.

תלמיד: אם הבורא מצפה מאיתנו לכזאת התנהגות, כמו שאימא מצפה מהילד, אז כשאנחנו מנסים לבנות בינינו כאלו יחסים תמיד מגיעה אלי מחשבה שאני עובד והם לא עובדים, וגם הרב"ש כותב זאת במאמרים. האם מהמחשבה הזאת נובעות כל הבעיות, היא זאת שהורסת את המפגש ומקלקלת את הכול?

בינתיים טוב שתעסוק בזה ותנסה ככל האפשר להיות ברצונות שקשורים לאחרים, להתקשר, להתחבק, לעזור, לתמוך, עם ביקורת על מה שאתה מפעיל, ואז זה מקדם.

שאלה: כתוב בטקסט שתשובה היא חזרה לשורש, הרצון שלנו לחזור לשורש. איך אנחנו יכולים להגביר את ההשתוקקות בעשירייה לחזור לשורש?

אין הרבה אמצעים, אני חושב שהכי מועיל ללמוד מהחברים. ככל שתהיה מעורב איתם, תדבר איתם ותלמד איתם יחד על זה איכשהו, כך תהיה ההשפעה הכי גדולה עליך.

שאלה: האם אנחנו נגלה שבעצם כל חלק במערכת פועל בהתאם לצורה שהוא אמור לפעול ושהמצב שנקרא ירושלים כבר בנוי וקיים בצורה נפלאה ומופלאה?

כן, ודאי שהכול קיים ונמצא כבר בגמר התיקון, ולא היה אף פעם קלקול. הכול מתרחש לפנינו רק בדמיון שלנו כדי שנפוגג את הדמיון על ידי המאמצים שלנו, וכך נגיע למצב האמיתי, הקיים והקבוע.

תלמיד: אני מרגיש כאילו לכל בני האדם הנוספים יש איזו שפה נסתרת, איזו צורה שונה של חיבור שאני לא קיים בה, הם כמו מלאכים ואני היחיד שלא קשור לזה.

גם זה נכון, אדם צריך לחשוב שבו תלוי העולם, והוא לבדו יכול לתקן אותו וכל היתר נמצאים כנספחים בתוך העבודה שלו. העיקר להמשיך.

שאלה: כתוב, שאם לא יקבל תמורה, יגמור בסם המוות. אם אנחנו עובדים בינינו והתמורה צריכה להגיע מהבורא אז איך אפשר להרגיש את התמורה הזאת של "מקבלים" בעבודה בינינו?

אתם עובדים ביניכם כדי שהבורא ייתן לכם שכר, אתם רוצים שהוא ייתן לכם כוח השפעה, זהו השכר, ולכן אתם פונים לבורא ומבקשים.

שאלה: האם אתה חושב שאנשים הבינו כמו שאנחנו מבינים עכשיו מדוע בתי המקדש הראשון והשני נחרבו, נהרסו, האם אנשים מבינים זאת?

ודאי שלא וגם אסור לנו לדבר איתם על זה. על כך כתוב "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים", לכן שיחשבו מה שהם חושבים ושיקראו סיפורים ואגדות. אנחנו לא צריכים להתערבב בהם ושהם לא יתערבבו בנו. אנחנו מדברים על תפיסת עולם רוחנית, אמיתית, על איך היא נמצאת בעולם העליון מאתנו, אנחנו רוצים להתקרב ולהרגיש זאת ואפילו להיכנס לשם. זה לא שייך לאנשים הרגילים ואנחנו בכלל לא צריכים לדבר איתם ולא לשתף אותם. זה צריך להיות לכם ברור ומי שיתבלבל אז שילך לשם ויעזוב אותנו.

תלמיד: האם אמורים להיות עוד אנשים כמונו שיבינו זאת בצורה נכונה?

הם יגיעו אלינו בעקבות ההפצה שלנו או ללא ההפצה ויצטרפו אלינו. לאט לאט על יד כך שמדברים איתם בצורה קלה, בשפה מאוד עדינה אז הם יכולים להתקרב וללמוד.

שאלה: למדנו שמצב רוחני צריך להיות מושלם, שלם ורק אז הוא מתקיים. בבתי המקדש הראשון והשני, היה איזשהו תהליך ביניים, אומרים שלא החזיקו, שכבר היה איזשהו סדק או פגם ולאט לאט זה הגיע לחורבן. למה מורגש שיש פה תהליך ולא הרס מידי?

כל זאת כדי שאנשים יבינו את תהליך הבנייה של המערכת העליונה ואיך היא מתרחבת ומתפתחת לפנינו, וכדי שנגיע בקשר בינינו לבורא או לחיבור המתגבר או לניתוק המתגבר, כדי שנהיה ונפעל בתוך המערכת הזאת ונהיה בעלי פעולה, שבסופו של דבר נפעיל אותה.

שאלה: בית מקדש הראשון וגם השני, הם כמין אגדה. מה בדיוק צריך לעשות בעשירייה כדי להתחבר כ"איש אחד בלב אחד"?

אתה לא שייך לבתי המקדש הראשון והשני. אתה שייך רק לחיבור בתוך העשירייה ואם תחזק אותו ככל האפשר לפי מה שכותבים בעל הסולם והרב"ש אז החיבור הזה יקרא "בניית בית המקדש".

תלמיד: האם להתעסק רק בעשירייה?

רק בעשירייה, זה נקרא "בניית בית המקדש".

שאלה: כתוב שחסרים להם כלים דהשפעה. מה ההבדל בין לבקש חיבור ובין לבקש כלים דהשפעה?

זה אותו דבר, רק חיבור הוא תוצאה וכלים דהשפעה הם אמצעי.

שאלה: מה יש לנו יותר ממה שהיה לאבות שלנו שאנחנו יכולים לבנות את בית המקדש השלישי? האם ייתכן שלנו יש יותר אמונה מאשר לאברהם?

לא, לנו יש את כל הכלים השבורים ולכן אנחנו יכולים לבנות את החיבור בינינו שיקרא "חיבור שלם" או "בית המקדש השלישי".

קריין: אנחנו נמצאים בפסקה "ובאמור יוצא".

"ובהאמור יוצא, שהגם שהאדם נולד מהכלי, שהבורא נתן לו, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", וכל מה שהאדם עובד ומרויח, הכל שייך לרשותו של המקבל, ואין לאף אחד שייכות להרכוש הזה, מה שהאדם רוכש. כלומר, הן האדם והן הרכוש, הכל שייך להמקבל לעצמו.

וזהו כמו שאומר (הקדמה לספר הזהר, אות י"א) וזה לשונו "כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה כנ"ל, ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה".

לפי זה יוצא, באמת הכל שייך להמקבל. אם כן איך אומרים לו "אחר י"ג שנה, תדע לך, שהגם עד עכשיו הכל היה שייך לך, אבל מכאן ולהבא, אתה וכל הרכוש, מה שאתה רואה, הכל צריכים להעביר לרשותו של הקב"ה, ובשבילך אין שום דבר, כלומר שעד עכשיו היית בחינת "גוי"," כלומר, על מנת לקבל "ועכשיו לוקחים כל, מה שיש להגויים, ומעבירים הכל לרשותו של "ישראל". ישר-אל.

"ו"רשותו של ישראל" מהו. זהו רשותו של הקב"ה, המכונה ישר-אל. שפירושו, שהכל, מה שיש לישראל, הכל נכנס לרשות היחיד. נמצא עכשיו, שכל מה שהיה ברשותו של המקבל, שלכל פרט ופרט מוכרחים עתה כל הפרטים ביחד, שנקראים "אומות העולם", משום שהכל היה שייך להם, אומרים להם עכשיו, שכל פרט ופרט של המקבל לעצמו, צריך לוותר על מה שיש לו, ולהעביר את הכל לרשותו של ישראל. ומהו "רשותו של ישראל". כנ"ל, הקב"ה הוא רשותו של ישראל, כי אין להם שום רשות בפני עצמם, אלא כולם רוצים להיבטל להקב"ה."

שאלה: איך זה שכל מה שיש לישראל עובר דרך רשות היחיד, של הבורא?

ההבדל הוא האם על מנת לקבל או האם על מנת להשפיע, הרצון הוא אותו רצון וההבדל הוא רק בכוונה.

תלמיד: איך לתאר לעצמנו את זה בכל אחד מתוך עם ישראל?

לא, אנחנו אף פעם לא מדברים על העם כולו אלא אנחנו מדברים על האדם. חכמת הקבלה פונה לאדם אחד, כל אחד ואחד, איך שהוא צריך לתקן את עצמו, להתחבר עם האחרים ועם הבורא, אבל היא לא פונה לקבוצת אנשים ממש, מקסימום לעשירייה כמו שאנחנו מדברים עכשיו.

תלמיד: אם מדברים על האדם אז איך יכול להיות שלי אין שום דבר ששייך לי אלא רק רכוש של הבורא?

בוודאי, מה יש לך?

תלמיד: הרי האדם מרגיש שיש לו משהו משלו, איזה תוכניות ששייכות לו.

אם היית רואה את הצורה האמיתית, היית רואה שאין בך שום דבר משלך, כלום, לא תוכניות שלך ולא מה שעשית ולא מה שאתה מתכנן לעשות, שום דבר אין לך משלך, הכול רק נראה לך כך. אתה נמצא בחלום והדבר היחיד שיש לך זה שאתה יכול לעורר את הנקודה שבלב. הבורא הוא זה שמתחיל לעורר אותה ואתה יכול להמשיך ואז הנקודה שבלב, הקשר הזה עם הבורא אם אתה מעורר אותו, זו הנקודה שממנה אתה יכול כבר להגיע לעצמאות.

תלמיד: כשאדם מתעורר מהחלום הזה, זה נקרא שהוא עובר לרשות הבורא?

נדבר על זה אחר כך. קודם תנסו להתעורר מהשינה, להתאושש, להבין שמה שיש בכם זה הכול בא מהבורא.

שאלה: בית המקדש שנחרב, הוא לא יכול להיבנות בגלל שאני מצפה לשכר, להרוויח?

בית המקדש נחרב מפני שהיה חייב להיחרב, כי אז על השרידים שלו אפשר להקים חיבור יותר נעלה, שהוא באמת יהיה דומה לבורא. ולא צריכים שם גמילות חסדים, תורה ומצוות, ולימודי תלמוד וכן הלאה, אלא צריכים רק דבר אחד, קשר בפנימיות הלבבות בין כולם ולבורא.

תלמיד: יוצא שאנחנו לומדים מתוך הטעויות. על זה מדובר?

לא, אל תתחיל עם הפילוסופיות, אנחנו לא לומדים מהטעויות שלנו, לא. אנחנו צריכים להמשיך והפוך, לסגור עיניים ולהמשיך ללכת קדימה.

תלמיד: אמרת עכשיו שהמקדש נחרב כי היה צריך להישבר, כדי שעל בסיס השבירה נוכל לבנות משהו, אז אני מבין שאנחנו לומדים.

כן, שיהיה ככה.

תלמיד: לימדת אותנו שעלינו להיות בשיעורים כל יום, כי זה מאפשר לנו התקדמות. אם אני רוצה שהחברים יהיו בשיעור - זה בעצם שכר לעצמי, איך להתייחס לזה?

העיקר זה השיעור. כי בלי שיעור אתם לא תתקדמו. ולכן לא חשוב איך אתה חושב עכשיו, באיזה כוונה אתה נמצא. העיקר שכולם יכולים לבוא, להתמלאות מהשיעור ולהתקדם. והכוונות שלך, זה כבר לא כל כך העיקר.

תלמיד: תמונה שבה נראה לי שחבר קודר חור בסירה, איך להצדיק את זה ולהגיד שהכול בסדר?

אתה צריך להוסיף לזה תיקונים משלך.

שאלה: שמעתי ממך שאין שום דבר לתקן באופן פרטי ורק את הקשר בינינו צריך לתקן.

כן.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לחזור לשורש שלנו ואיך הקשר שלנו יהיה בתוך השורש בינינו?

שם הוא נמצא, אל תדאג. אנחנו צריכים רק כמה שאנחנו מסוגלים בכל רגע ורגע להתחבר, ומהשורש הזה של החיבור לבורא.

תלמיד: בחיבור בינינו יש אחד שאוהב ואחד שאוהבים אותו, וההבדל או ההפרדה מתחילה בזה, שיש אחד שאוהב והשני שאוהבים אותו.

זה שאוהב רוצה להתמוסס לתוך זה שהוא רוצה לאהוב ולהגיע לשלימות על ידי זה שהוא הופך להיות אפס בתוך החבר שלו. אז בינינו כחברים, האם אנחנו צריכים לבטל את הרצונות שלנו ופשוט לרצות לחיות בתוך הרצונות של החבר?

אנחנו צריכים שכל הרצונות שלנו, בעד, נגד, איזה שלא יהיו, לחבר בינינו לבורא. והבורא מתקן את כל הרצונות האלו וקושר אותם יחד לקשר אחד. ולא יכול להיות חיבור אם לא יהיו שם תכונות הפוכות, מנוגדות, שונות.

תלמיד: זה כמו שני צדדים של אותו מטבע? בצד אחד יש שנאה ובצד שני השפעה?

כן.

תלמיד: ואנחנו צריכים לחבר אותם יחד?

כן.

שאלה: אנחנו רואים מהמאמר שמאוד ברור שפעולות חיצוניות הן לא מספיקות.

הן נגמרו כבר בבית המקדש השני.

תלמיד: אז למה מלכתחילה הלכו על החיצוניות הזאת?

זה היה תיקון. תורה, עבודה, וגמילות חסדים, בכל הדברים האלה היה תיקון. האדם מורכב מכמה שכבות ולכן היינו צריכים לבנות את הבית וכל מיני דברים. אמנם גם אז היו הרבה אנשים שצחקו וצעקו נגד הבנייה הזאת, למה היא מתקיימת בגשמיות ולא בפנימיות. אתה יכול אפילו לקרוא את זה בספרים פה ושם.

תלמיד: ומה היתה תשובה - למה?

כי לא כולם מגיעים לדרגה רוחנית כזאת שיכולים להבין את זה, להרגיש את זה. צריכים לחנך את העם, לחבר את העם להבין בלב שכל התיקון הוא בחיבור פנימי ולא חיצון. תראה מה שקורה עכשיו.

כמה מיליונים מוכנים להבין מה זה חיבור חיצון, אבל בלב כבר לא רוצים. עד כאן. ופה מדובר אפילו לא בלב האגואיסטי, אלא בנטייה אלטרואיסטית שהיא מעל כל הלב. אתה מבין עד כמה שזה לא פשוט?

אלה: מה הסיבה שנחרב הקשר, הכוונה בעל מנת לקבל או הפעולות החיצונית? למה הפעולות החיצוניות מבלבלות אותנו?

כי אנחנו חושבים שעל ידי הפעולות החיצוניות אנחנו גורמים לתיקון

תלמיד: ואיך זה קשור לעל מנת לקבל?

יוצא שעל ידי זה אנחנו מחזקים את העל מנת לקבל. "אני עשיתי בידיים שלי. תראה איזה דבר יפה וגדול, חזק, עשיר ויקר עשיתי. זו לא נקראת מצווה? זה לא משהו מיוחד"? האדם חי ברצונות השבורים שלו והוא מבין בהם מה זה נקרא "מצווה", מה זה נקרא "עבירה" ומה לעשות.

תלמיד: והנטייה הזאת לעל מנת לקבל שכר מפעולות חיצוניות, איך היא מתבטאת אצלנו ב"בני ברוך", בעשיריות?

שקשה לנו לצאת מהכוונות על מנת לקבל. אנחנו מתחשבים בעצמנו, מי אנחנו? מה אנחנו? מה הפעולות שאני עושה? עד כמה שזה יכול להיטיב לי, להרע לי? לי ולא לנו. זה העיקר.

תלמיד: ואיך להיזהר מזה? איך לנקות את עצמי מהנטייה הזאת לחיצוניות?

כל הזמן לחשוב, במה אני מתקן את הקשר הכללי בינינו. מה אני מוסיף לחברה? לחיבור החברה. רק זה חשוב. שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: הרבה פעמים אנחנו אומרים שפעולות חיצוניות תורמות וכדאי לעשות אותן. אם לא היינו עושים פעולות חיצוניות איך היינו?

אני לא יודע עד כמה הן תורמות. אתה צריך לראות את זה מתוך מה שקורה. בפעולות חיצוניות הכוונה לסעודות? אז כן הן תורמות.

תלמיד: סעודות, התכנסויות.

כן.

קריין: אחנו ממשיכים לקרוא במאמר בפסקה "ובזה יש לפרש דברי רש"י.

"ובזה יש לפרש דברי רש"י, על מה שמפרש על כתוב "בראשית". וזה לשונו "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל התורה, אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה, שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח ב"בראשית". משום כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים. שאם יאמרו עכו"ם, ליסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם. וברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו".

ויש להבין זה על דרך העבודה, מה בא זה ללמדנו. וכפי שהסברנו, נבין זה בפשטות. כי הבורא ברא את העולם על הכוונה להטיב לנבראיו. שהיא, המקבל לעצמו הוא יהנה. ובכדי שתהיה בחינת דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", נעשה תיקון שלא לעבוד עבור המקבל לעצמו, אלא לתועלת ה', שזהו הנקרא "בעמ"נ להשפיע".

וידוע שבעמ"נ להשפיע נקרא "ישראל", ובעמ"נ לקבל נקרא "אומות העולם"." כי זה תלוי באדם איזה כוח שולט בו ואין שום קשר לאנושות ולאיך שאנחנו מחולקים על פני כדור הארץ, לעמים ולעוד כל מיני חלקים. "והיות שיש ז' מידות דקדושה, שהם חג"ת נהי"מ, כמו כן יש בהקליפות גם כן ז' מידות רעות, שהם נקראים "ז' אומות". וצריכים להוציא הכל מרשותם, ולהעביר אותם לישראל. כלומר, שהבעלות על הז' מידות יהיו ישראל ולא אומות העולם, שהם ז' אומות, שהם כנגד ז' קליפות.

וכמו שאומר (בהקדמה, שם) "שעד י"ג שנה האדם ברשות הקליפות. ולאחר כך הוא צריך לצאת מהקליפות, שאז הוא הזמן שנקרא "עכו"ם". ולכנס לקדושה, הנקרא "ישראל". אז באים הקליפות עם הטענות "הלא הקב"ה ברא אותנו, היינו הרצון לקבל לעצמו. ונתן אתכם תחת שליטתנו. ומדוע אחר י"ג שנה אתם רוצים לצאת משליטה שלנו. ולא עוד, אלא אתם רוצים לשלוט עלינו". וזוהי טענת הגוף לאדם, בזמן שרוצה לצאת מבחינת עכו"ם, הנקרא "קבלה עצמית", ולהיות "ישראל", שהוא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע לה'.

וזה שכתוב "לסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה"." הכוונה היא לכל הרצון, ארץ זה רצון "שפירושו, הלא מי הוא בעל הבית של העולם. כלומר, הבורא, שברא את העולם בכדי להטיב לנבראיו. מקודם ברא, שהמקבל לעצמו, הוא יקבל ממנו הטוב והעונג. ואח"כ, בכדי שהנבראים לא ירגישו שום חסרון בעת קבלת הטוב והעונג, נעשה דין, והאור נסתלק מהמקבל לעצמו. והאור ניתן להמקבל בעמ"נ להשפיע. והמקבל לעצמו נשאר בחושך בלי אור.

ומזה נמשך אח"כ, בבריאת הנשמות ובעולם התיקון, ב' מערכות, אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה. והאדם יוצא ונולד ונמצא עד י"ג שנה בשליטת אבי"ע דטומאה. ואח"כ, בסגולת תו"מ, הוא יוצא משליטתם, ולוקח הכל עם עצמו לצד הקדושה.

זהו שהאומות העולם טוענים "ליסטים אתם", שכבשתם ז' אומות. שהכוונה, שהאומות העולם שבאדם טוענים להאדם "מה אתם מרעיש עולמות, הלא אתה רואה, שהקב"ה ברא את הרצון לקבל עצמו. ובטח הוא רוצה, שהרצון לקבל הוא יהנה מהעולם. ומדוע אתה רוצה לעשות ההיפך. כלומר, להוציא כל ההנאות מקבלה עצמית, ולתת הכל לבחינת "ישראל", הנקרא בעמ"נ להשפיע. אם כן, אתה רוצה להיות גנב. ואתה אומר, שהקב"ה מסכים לזה. היתכן".

ועל זה באה התשובה, שזהו כמו שכתוב "מים גנובים יומתקו" (משלי ט'), שע"י הגנבה זו יומתקו, שמוצאים הכל מהמקבל לעצמו, הנקרא "בחינת עכו"ם", שהם בחינת ז' אומות. ימתקו, זאת אומרת, דוקא ע"י בחינת ישראל, שלוקחים חלקים מן הקליפות ומעלים אותם לקדושה, זה יהיה התיקון שלהם. שרק ע"י הגנבה, מה שהם חושבים, שלוקחים מהם מה שיש להם, יקבלו תיקון.

כי בכלים שלהם, היינו בבחינת עכו"ם, שהם בחינת ז' אומות, הם רוצים לקבל. ובאמת הם מקבלים. אבל זהו רק בחינת "נהירו דקיק" בערך מה שהבורא רוצה לתת. כמו שכתוב "להטיב לנבראיו הוא בהרחבה, ולא באור דק מאוד, שזה ניתן להם רק בכדי שיתקיימו, שיהיה להם קיום, עד שיקבלו באמת כל האור, שהיה במחשבת הבריאה. ובגמר כל התיקונים, אומר הזה"ק, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש". וכמו כן אומר "עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש".

נמצא, שדוקא ע"י הגנבה, שאומרים אומות העולם "ליסטים אתם", ע"י זה הם מקבלים מיתוק, שכל פעם עובר חלק מהם לקדושה. והם מקבלים תיקון בזה. וזה שכתוב "מים גנובים ימתקו". מה בא להשמיענו הכתוב הזה בדרך העבודה. שאנחנו נדע, בשיעור שאנחנו יכולים להוציא רכוש מהס"א והקליפות, שהם בחינת קבלה, בשיעור זה אנו ממתיקים את הרע ומקבל תיקון שלם. ובזמן שיצאו כל הבחינות, שנפלו לתוך הקליפות, ויכנס לתוך הקדושה, אז יהיה גמר התיקון. והכל יבוא על שלימותו."

שאלה: אם מתמקדים בידע של מה שאנחנו מקבלים מכל חיבור, האם זה יותר חשוב מלהתמקד במה שאני חושב שאני יכול לתת, האם זו תכונה אגואיסטית או תכונה של השפעה?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו בתוך הקבוצה, ולהשתוקק להגיע לגמר התיקון. אנחנו צריכים להתחבר בינינו וכשיש בינינו עדיין כל מיני מחשבות, רצונות, כוחות, שמפרידים בינינו, אנחנו מכבדים אותם, שמים לב אליהם, לא מוחקים אותם סתם, אלא משתדלים על פניהם להתחבר. זה העיקר. ואז אנחנו מקבלים מהם כוח, עביות, המתקה, ומגיעים לתיקון. זה מה שרב"ש רוצה להגיד לנו.

שאלה: מהי אותה גניבה שאנחנו גונבים מהיצר הרע ומעבירים לקדושה?

אנחנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל. אנחנו צריכים לשחק בינינו על ידי כל מיני פעולות שהבורא מארגן לנו כמו במגרש משחקים בצורה כזאת שאומנם אנחנו בפעולות לקבל אבל שהכוונה על מנת לקבל לאט לאט תתהפך לכוונה על מנת להשפיע. זו העבודה שלנו.

תלמיד: בכללות זה ברור אבל באופן נקודתי, איך אנחנו בכל זאת לוקחים מתוך האגואיזם הזה, מהסטרא אחרא הזו ובכל פעם ממתיקים את זה בכך שמעבירים את זה לשליטת הקדושה?

בכל רגע בחיים שלך אתה יכול לעשות זאת, גם בקבוצה, בכל דבר, רק חשוב איך אתה מתייחס לחיים, למה אתה מכוון את החיים שלך. אם כל הזמן תחשוב, "אני רוצה בכל רגע ורגע להיות מכוון למטרת הבריאה, לחיבור עם הבורא", אז תראה עד כמה יהיו לך רגעים כאלה כל הזמן בלי הפסקה.

תלמיד: ונניח שאני רוצה בכל שנייה להיות מכוון לזה, ומתגלה לי איזשהו אגו, האם בזה שאני נמצא במחשבות האלה אני מתקן אותו?

ודאי שעל ידי זה אתה מתקן אותו.

שאלה: אם הבנתי נכון בבית השני בעת החורבן היו להם שתי בעיות - הם בנו את כל החיבור כדי לקבל שכר והחיבור הזה לא היה בלב, והחורבן היה כשהבורא גילה להם את החסרונות האלה. כשאנחנו עובדים בקבוצה וברגע מסוים מגלים שאנחנו לא עובדים נכון, שאנחנו עובדים למען עצמנו, האם כל אחד צריך לעבור דרך המצב הזה של חורבן בית שני?

אנחנו כבר נמצאים אחריו, הבית השני כבר נחרב בנו, אנחנו כבר בשבירה שלו. אנחנו נמצאים במצב שצריכים לבנות את הבית השלישי. הבית השלישי לא צריך להיות בנוי מחומר ולבנים אלא מהכוונות שלנו בלבד.

תלמיד: הגילוי הזה שאני בונה את החיבור עם החברים ופתאום ברגע מסוים אני מגלה שברמה תת הכרתית אני מחפש שכר ושכל החיבור הזה שבניתי בעשירייה הוא לא בלב אלא בדעת, זה גם הרי גילוי בשבילי כמו חורבן הבית.

אז מה? זה לא חשוב עם מה אני נשאר. חשוב שאני משתוקק לזה ומתקדם בתהליך, והבורא יגמור בעדי.

שאלה: לגבי פעולות חיצוניות בדרך שלנו, בחכמת הקבלה, גם אנחנו עושים פעולות הפצה, מתחברים לשיעורים, עושים הרבה דברים, ובזה יש אולי אשליה, שאני בטוח שאני נמצא על הדרך. השאלה איך לא לאבד את כוונת הלב בכל הפעולות האלה, איך לא לתת לעצמי תחושה של הנה עשיתי משהו בדרך שלנו, איך לא לתת לזה להרגיע אותי?

זה לא חשוב אם אתה עושה פעולה גשמית בידיים וברגליים או בפה, או שאתה עושה את זה רק במוח בכוונה ברגש פנימי, אלא העיקר לאן אתה נמשך, מה אתה רוצה להשיג על ידי זה, שלא תתבלבל.

תלמיד: מה זה האוצר של מתנת חינם?

האוצר של מתנת חינם הוא שאנחנו לא רוצים שום דבר חינם אלא רק תמורת היגיעה שלנו.

שאלה: האם אפשר לומר שכל ההיסטוריה הזאת של השבירות, בית ראשון, בית שני זו תנועה מחיבור חיצוני לפנימי?

כן.

תלמיד: דווקא בגלל זה אנחנו בכלל לא נוגעים באותם תרי"ג מצוות אלא מתמקדים רק ב"ואהבת לרעך כמוך"?

נכון.

שאלה: מה זה אומר להעביר את הרכוש מרשות הרצון לקבל לרשות הרצון להשפיע?

יש לנו רצון לקבל אחד, הכוונה יכולה להיות על מנת לקבל ועל מנת להשפיע. זה נקרא לעבור עם אותו רצון לקבל מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: על איזה רכוש מדובר פה?

רצון לקבל. אותו רצון לקבל יש לך גם בכלים דקבלה וגם בכלים דהשפעה. אותו רצון לקבל שהיה אגואיסטי עכשיו יעבוד אחרי צמצום, מסך ואור חוזר בצורה אלטרואיסטית.

שאלה: מה המשמעות של מים גנובים, איך אפשר לפרש זאת בעשירייה?

מה שאנחנו עושים בעל מנת לקבל נראה לנו מתוק.

שאלה: יוצא שמגיע לנו רצון, הרצון הזה מעורר את השכל, אנחנו עובדים עם השכל ודרך השכל מגיעים לרצון וכך אנחנו הופכים לשותפים?

כן.

(סוף מהשיעור)