שיעור הקבלה היומי18 פבר׳ 2020(בוקר)
שיעור בנושא "ערבות הדדית" (הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי 2020)
18 פבר׳ 2020
שיעור בוקר 18.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי 2020 -
שיעור 3: ערבות הדדית
אנחנו ממשיכים את הנושא החשוב ביותר שעובר בעצם דרך כל חכמת הקבלה, וכל חכמת הקבלה באה רק כדי לברר אותו, כי בו תלוי כל התיקון של הכלי השבור דאדם הראשון. נקרא, נשאל שאלות, נברר כל קטע וקטע וכך נתקדם ליישום של ערבות הדדית. אני חושב שבכל זאת מיום ליום יש יותר הבנה, יותר התכללות עם הנושא ויותר הרגשה פנימית עד כמה אנחנו צריכים להגיע לזה.
קריין: קטע מספר 1 מתוך "מאמר לסיום הזוהר" של בעל הסולם.
"הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל איבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאיבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מייד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה איבר, חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא נמצא בו, מייד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו. אמנם אם קרה, ואיזה איבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האיבר הנפרד. והאיבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. ואם יבוא הרופא, ויחבר את האיבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף חוזר לדעת צרכיו של האיבר."
(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
סדנה
איך אנחנו יכולים לתאר את המצב שלנו עכשיו, כמצב גוף חולה שאין קשר בין איבריו, ואיך אנחנו מבקשים מהרופא, מהבורא שיחבר בינינו כך שנרגיש, כל אחד ואחד, את הצרכים של הגוף הכללי ואז נוכל להגיע למצב של בריאות, של תיקון? איך אנחנו מעוררים בנו בכל אחד ובכל קבוצה ובכל קבוצת "בני ברוך" העולמית שלנו את ההרגשה הזאת של, חוסר תיקון, נחיצות לתיקון ותיקון שכל אחד משתתף בו וכולם יחד דואגים לכל אחד?
*
שאלה: כדי להרגיש את כל השלבים האלה, קודם להגיע לחוסר תיקון, ואז צורך בתיקון, ואז השתתפות בתיקון, שתיארת, האם אנחנו צריכים לא להסכים עם הבורא שמלכתחילה הפריד אותנו ודווקא לקפוץ לתמונה שאנחנו מחוברים ורוצים את זה לגלות? איך ניגשים לזה, איך מגיעים להרגשת החוסר בתיקון? כי אם מסכימים עם המצב הנוכחי אז אפשר להגיד שהכול בסדר והכול טוב ועובדים, אבל כדי להגיע לחוסר בתיקון, איפה פה הפעולה שלנו, לאיזה כיוון?
אנחנו רואים את המציאות, את העולם הסובל מאוד מחוסר חיבור בין כולם, ובזה באמת הוא יותר ויותר מתקרב לתהום, אנחנו רואים את זה ובימינו זה עוד יתגלה יותר ויותר ובקצב מתגבר מיום ליום. כשאנחנו מסתכלים אנחנו רואים שלא חסר שום דבר בעולם, ידע, שכל, כוח, חומרי גלם, הכול נמצא, חוץ ממה? חוץ מקשר נכון בין בני אדם, זאת אומרת, כל אחד הרוצה לפעול, רוצה רק לטובת עצמו ואת החברים האחרים הוא לא יכול לקחת בחשבון, לא יכול. לכן מזה אנחנו בעצם יכולים לבוא בדרישה לתיקון העולם, להבין שתיקון העולם תלוי רק ביחס הטוב בין בני אדם, זה לא קומוניזם, סוציאליזם, את כל המילים היפות האלו כבר עברנו, אם הן בנויות על אגו האדם הן רק מביאות הרס.
חכמת הקבלה מדברת על הטבע הפנימי לא על פילוסופיות וכל מיני צורות אנושיות שהאנושות המציאה, אנחנו צריכים לראות את החוק העולמי, מי אנחנו ולאיזה צורה אנחנו צריכים להגיע לפי אותו חוק. זאת אומרת, בלי חכמת הקבלה אנחנו לא מסוגלים למצוא כאן את הדרך, וכשמתחילים ללמוד את חכמת הקבלה מתחילים ללמוד את כוח האגו שנמצא במרכז שלנו, ביסוד שלנו ואז מזה מובן לנו מה אנחנו צריכים לעשות, אם אפשר לעשות. אז אומרים מקובלים, כן אפשר, הכוח העליון שנמצא בטבע שזה הטבע עצמו, זה הכוח החיובי, הוא ברא בכוונה אותנו ככוח השלילי כדי שנברר את ההבדלים בינו לבינינו ונוכל כך לקבל ממנו על עצמנו את התכונה שלו, תכונה דהשפעה.
רק שאצלנו זה לא יהיה כוח ההשפעה בעצמו, כי אנחנו כוח הקבלה כדי להיות נבדלים נבראים ממנו, אבל נוכל לקבל ממנו את הכוונה שלו, את הכיוון שלו, המטרה שלו, הכְוונה שלו, שזה, כל פעולה, לא חשוב איך נסובב אותה היא צריכה להיות לטובת הזולת, ואת הכוח הזה, כוח למחשבה, לכוונה להיות לטובת הזולת אפשר לקבל ממנו מלמעלה, בבקשה. אם פונים אליו בצורה נכונה ובאמת רוצים לקבל ולהשתמש להשפעה. ולזה אתה צריך להיות קודם כל מחובר נכון עם האנשים, לבנות חברה נכונה, אז ברור שאם ככה עשית בשטח שלך, אם בנית הכול נכון, יש לך יסוד נכון, קבוצות, חיבור בין החברים והם פונים יחד, אז ודאי שתקבלו מלמעלה כוח השפעה. ועל ידי הכוח הזה תוכלו להתארגן ולארגן את כל העולם, לסובב לתיקון את כל העולם. זה בעצם העניין.
לכן לפני שאנחנו בונים את התשתית שלנו, שאנחנו עדיין אגואיסטים אבל בונים את התשתית הנכונה לממש את כוח ההשפעה כשנקבל אותו, אז אנחנו יכולים לפנות ולקבל את כוח ההשפעה והוא יתלבש למעלה מכוח הקבלה שלנו ואז תהיה לנו קבלה על מנת להשפיע. נשתמש בכוחות שלנו, אבל בכוונה על מנת להשפיע. ואז איך נעשה את זה? כל אחד ואחד מאיתנו נמצא כתא בגוף הכללי ואז אני ארגיש מתוך שאני בונה את עצמי בקבוצה, מה אני צריך לעשות כדי להיטיב לקבוצה. או שאני יכול לבטל את עצמי, לא להשתמש בי יותר אלא בביטול עצמי, וזה נקרא שאנחנו רוכשים כלים דהשפעה, להשפיע על מנת להשפיע או שאני יכול אפילו לקבל כדי להשפיע, זה נקרא כבר לעבוד עם כלים דקבלה. אבל כל זה אחרי שאנחנו בונים את התבנית, העשיריות, כי מתוך העשירייה הנכונה אני יכול לבקש, לדרוש ולקבל ולממש את הכוח העליון בי, בנו. לכן כל העבודה שלנו עכשיו לפני הכנס היא איך ליישם את העשיריות שלנו, מקריות, לא חשוב איזה, בכל מקום כאן או כאן או שם, אני נמצא בסך הכול בגוף גדול מאוד שחייב לחיות, אני מסדר את היחסים בינינו כך שנוכל לדרוש כולנו יחד כוח השפעה שיתלבש בנו.
שאלה: איך אנחנו יודעים שאנחנו מחוברים בצורה נכונה לקראת הכנס? איך יכולים למדוד זאת?
לא יכולים. אין לנו עדיין הרגשה פנימית, אין כלי הרגשה. אלא מתי נהיה מוכנים לקבל כוח השפעה, מתי שנקבל אותו, ממש כך, ובכל רגע לחכות, לשנות את עצמנו, כמו שכתוב "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה" זאת אומרת צריכים בכל פעם לראות איך אנחנו עוד ועוד יכולים לאחד את החברה יחד כולה למטרה משותפת, וכשנצליח, מלמעלה יתלבש בנו הכוח הזה.
שאלה: מה המשמעות של גילוי כוח ההשפעה בקבוצת בני ברוך העולמית?
המשמעות היא שהראש של תיקון העולם מוכן ומתחיל לתפקד כראש. קם מנגנון שנקרא "ישר-אל".
שאלה: אמרת עכשיו "מוכנים בכל רגע, לחכות בכל רגע" לקבל מה בדיוק?
אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מוכנים בכל רגע לקבל כוח השפעה שיתלבש בנו ויעשה דרכנו פעולות השפעה. זה נקרא שאנחנו מבטלים את עצמנו ומכינים את עצמנו למצב שמה שירצה לעשות הכוח העליון בפעולות ההשפעה שלו הוא יבצע, מצדנו, שנוכל בכל רגע ורגע לבטל את עצמנו לוותר על עצמנו לגמרי לפעולות שלו. זה נקרא שאנחנו נמצאים בפעולות של גלגלתא ועיניים, מסורים לו. או כעובר המסור לאימו, הוא פשוט מבטל את עצמו בכל כוחו או שקטן, אלה בעצם פעולות של קטנות, גלגלתא ועיניים, אנחנו צריכים קודם כל להיות מוכנים לזה. גדלות היא אחר כך, לכך עוד חסר לנו ללמוד קצת, איך נוכל להשתוות עם הבורא בפעולות. בינתיים רק להתבטל.
תלמיד: להיות מסורים למי?
לכוח השפעה שעומד להתלבש בנו, שגם עכשיו פועל אבל בצורה כזאת שלא פועל דרכנו אלא פועל בהכנה, זה נקרא "שעת ההכנה", "זמן ההכנה", שהוא פועל באופן שנותן לנו הזדמנויות להתבטל אליו. זו "שעת ההכנה".
תלמיד: שמעתי אותך מדבר על תבנית של עשירייה שאנחנו צריכים לקחת איתנו במשך היום ואיתה לעבוד. מה זו התבנית הזאת בדיוק?
מה שאתה יכול לתאר כעשר ספירות. כשאני חושב על עשירייה אני תמיד מלכות, אני מפעיל אותם, וכך כל אחד ואחד. כלפי כל אחד אחרים הם תשע ספירות ראשונות, שהן תכונות. שמצד אחד כלפי החברים, כלפי ט' ראשונות אני צריך לבטל את עצמי כדי לשרת אותם. מצד שני, אני צריך לחבר אותם, ובחיבור שלהם אני צריך לעטוף אותם בחיבור, באהבה, בכל מה שרק אפשר כדי לעשות מהם מבנה אחד. כי ט' ראשונות הן לגמרי מפוזרות, הן תכונות שלגמרי לא נמצאות בקשר הדדי זו עם זו, זו חכמה וזו בינה וזו תפארת וזה יסוד, לגמרי לגמרי אין ביניהם קשר. רק המלכות רוצה לחבר את הידיים, הרגליים, כל האברים השונים לגמרי. איזה קשר יש בין מוח ללב ולריאות ולכליות ולכבד? אלו מערכות לגמרי שונות, עד כדי כך שאנחנו לא מבינים מה קורה כאן.
מאיפה זה מגיע? מזה שיש לך כוח קבלה וכוח השפעה, בורא ונברא שהם צריכים לעבוד יחד בהתחברות, באחדות. אז בלהתקרב זה לזה הם מייצרים לנו גוף, מערכת, ששם יש כל כך הרבה איברים שונים לגמרי זה מזה. אבל בהתחברות מיוחדת כזאת, כל אחד מפריש משהו, כל אחד עוזר במשהו, ובסופו של דבר האיברים האלה יחד כשונים, אגואיסטים כל אחד, אבל כל אחד מבין שהוא שלא יכול להיות אחד ללא השני. זאת אומרת, לא שאני רוצה להיות עם השני, אני לא רוצה, אני מוכן לאכול את כולם, אבל פתאום אני משנה את עצמי כאיבר מין הגוף כך שאני נותן לגוף רק מה שהגוף רוצה. אני לוקח לעצמי רק קצת, איזושהי אלפית כוח שאני מייצר רק כדי להתקיים לטובת הגוף. וכך כולם עושים, כל האיברים. זאת דוגמה לכל חבר וחבר בקבוצה.
ואז כולנו יחד, שאנחנו כאלה שונים, כל אחד מוותר על עצמו, מבטל את עצמו, ונכלל מהצורך הכללי של הגוף. לאו דווקא לאיבר מסוים אני צריך לעבוד והוא לזה והוא לזה, אנחנו כולנו צריכים לעבוד על המשימה של הגוף הכללי. זאת אומרת שתהייה לנו השפעה חלוטה בסך הכול, זאת אומרת להידמות לבורא, להידבק בו מה שנקרא, שהוא יתלבש בנו כתוצאה מהשתוות הצורה עימו. אם אנחנו כך משתדלים לתאר לעצמנו את המנגנון הזה של קבוצה, מעשירייה ועד הקבוצה הכללית העולמית שלנו, אנחנו באמת מתקדמים להבנת המשימה, המסר, ואז אנחנו יכולים לדרוש את כוח ההשפעה.
תלמיד: תוך כדי השיעור נוצרת איזו דינאמיקה, איזו עבודה, איזה מאמץ, משהו נחרט בי.
ודאי. אני חושב שכל אחד מרגיש מיום ליום שהוא בכל זאת נמצא בלייצב את עצמו יותר ויותר כלפי אותה התבנית שאנחנו צריכים לקבל.
תלמיד: איך אני עובד עם התבנית הזאת במהלך היום, עכשיו, במצב החדש שנוצר?
אני משתדל לא לברוח. קודם כל משתדל לא לברוח מאותה התבנית. אני משתדל לשמוע עוד פעם ועוד פעם את השיעורים האחרונים שלנו בעניין הערבות. וכך זה נקלט בי והשיעור הופך להיות לתפילה, והתפילה נעשית יותר ויותר עניינית, מעשית. וכך מתקדמים.
שאלה: כל רגע אני צריך לאסוף את הגוף הזה?
ודאי. כל רגע ורגע.
תלמיד: איך אני אוסף אותו, מה אני מרכיב?
את עצמך עם האחרים. עד כמה שאתה יכול להיות אותו החלק הנחוץ, הבלתי נפרד, האינטגראלי, בעשירייה ובקבוצה הכללית שלנו, וכך מתקדמים. אני חושב שאין כאן יותר מלחשוב על המערכת הזאת כל הזמן, לעבד אותה, לסובב אותה בכוח הדמיון, לתאר איך אנחנו בגוף שלנו כך מחוברים, וככה מתקדמים. אין לי יותר. כל היתר זו עבודה פנימית של האדם, אחרי שמעבירים את הדברים האלה.
תשתדלו יותר לדבר על זה, זה מאוד מועיל, כי מה שאתה תשמע מהחברים אתה שומע מהבורא. דבר איתם ותתכונן לשמוע מהבורא, ואז תראה מה הוא רוצה להגיד לך, בעד, נגד, כל הדברים, בצורה נעימה או בלתי נעימה. בכל מיני אופנים שאתה שומע כל מיני מילים, [תראה] מה הבורא רוצה לעשות, איך הוא רוצה בזה לכייל אותך.
שאלה: האם לבניית התבנית הזאת, הגוף הזה, נדרשת גם אינטראקציה, איסוף חסרונות מהעולם שבחוץ, או זו רק עבודה בינינו?
לא. מבחוץ אנחנו צריכים רק להתרשם מזה שהעולם סובל ומצפה לתיקון שאנחנו יכולים להעביר לו, מצפה לחיבור, מכל הסבל הזה שיש. ואנחנו נראה את הגברת הסבל באקספוננטה, בצורה מוגברת כזאת שכל הזמן עולה ועולה. הצרות יתגברו כדי שיהיה לאנושות יותר קל להבין שחייבים להגיע לפתרון. אסור לנו בצורה כזאת כמו שאנחנו להמשיך. אנחנו לא יכולים יותר לזרום, כמו שאומר בעל הסולם, "לזרום בזרמי החיים כדאתמול", לא יכולים. האנושות חייבת את זה להבין. חייבים פתרון. כי פשוט מהיום למחר זה תהום ופחד. עד כדי כך זה ייכנס לאנושות בצורה כזאת שלא ירצו למות, לא ירצו להתפטר בצורה כזאת ש"טוב לי מותי מחיי". זה קטנות. אלא אנחנו חייבים למצוא פתרון.
זה יבוא ממוכנות פנימית להיות בקשר הדדי. כי עבור עצמי אני מוכן לגמור עם החיים, אבל יש תינוקות, ילדים שלי, יש כל מיני, אני פתאום מרגיש שבשבילם אני חייב להיות קיים. הם ירצו תיקון, יחד עם זה שיגלו שאין שום סיכוי. ואז מתוך הסטייה הזאת יבינו שתיקון יכול להיות בדרגה יותר עליונה ואנחנו בעלי אותה דרגה.
תלמיד: איך אותה התרשמות מהעולם עוזרת לבניית התבנית, יחד עם זה שקודם הבנתי אותך מסביר, שאנחנו צריכים להתאמץ להתקשר כמלכות עם ט' ראשונות. איך עבודת המלכות עם ט' ראשונות, עובדת ביחד עם ההתרשמות שכל הזמן אנחנו אוספים מהעולם החיצון?
אנחנו לא אוספים מהעולם החיצון שום דבר. אני רק נכלל מהצרות שלהם, אבל אני לא הולך לממש אותן או לסדר אותן או ללמוד אותן, לא צריך. האם אני צריך לראות את היחסים הבינלאומיים וכל מיני בעיות שיש להם שם עם הבריאות, עם הנפט, עם כל מיני דברים, בשביל מה? זה לא נקרא נכלל. אני נכלל עם האנושות שהיא סובלת, וזהו, בצורה כללית. אין לי שום תועלת להיכנס לתוך זה וללמוד את הדברים האלה. אני יודע שזה נובע מהאגו שלהם, מהטבע שלהם שדורש תיקון. זה הכול.
אני צריך רק לראות עד כמה זה משפיע אליי. חשיבות להביא את כול האנושות לתיקון, שיהיה טוב להם בגלל שמזה יהיה טוב לבורא, כי "בתוך עמי אנוכי יושבת". הבורא נהנה, אנחנו נגלה את זה, מזה שאנחנו מהנים לאנושות, כי הוא נמצא בתוכם. הבורא זה תכונת ההשפעה שהיא נמצאת באיזה חומר בעם, באנושות, בנשמות, היא נמצאת שם. ללא החומר הזה אין בורא, אין למי לפנות. אנחנו תמיד פונים לחומר, לנשמות עצמן, לרצון לקבל שלהן, "בתוך עמי אנוכי יושבת". לכן אנחנו צריכים את זה. אבל לא שאנחנו צריכים לבדוק את הצרות שלהם, להתכלל מהן, אנחנו צריכים לחשוב על התפקיד שלנו.
שאלה: ביקשת איזשהו סיכום של הדיון של השאלה הראשונה. בעשירייה שלנו אם לא סיימנו את כל הסיבוב, איך להרגיש את כל החברים?
אני לא מבין על מה אתה שואל?
תלמיד: על הסדנה שהייתה.
על הסדנה שהייתה קודם? על מה זה היה?
תלמיד: הוא שואל שאלה עקרונית על הסדנה. אם עכשיו הייתה שאלת סדנה ולא הספקנו לסיים את הסיבוב, איך אני מרגיש את כל יתר החברים שעוד לא שמעתי אותם מדברים.
תמשיכו קשר. אתם צריכים לזרום כל הזמן איתנו. או שתשב עכשיו שעתיים ותחשוב על אותה סדנה שלא גמרת?
תלמיד: שאלת אותנו מה הסיכום של הדיוק וכאילו לא היה דיון.
אז יהיה דיון, אל תדאג. העיקר שבכל זאת תהייה יחד עם כולם, אל תתפוס משהו. אנחנו משהו לא סיימנו, לא גמרנו? אני לא יודע, אין לי הרגשה כזאת.
שאלה: כדי שכוח השפעה יתלבש בנו מה הכי מועיל?
להיות מוכנים לתשתית, שיתלבש. או להיות מוכנים לתשתית שהיא צריכה עוד תיקונים, אבל אנחנו מבקשים על תיקונים.
תלמיד: מה זו התשתית הזאת?
חיבור בינינו הנכון.
תלמיד: מאיפה אתה מביא את הביטול הזה שמאפשר לך להיות חלק מהתשתית?
גם מלמעלה. הכול מהבורא.
תלמיד: ברור שהכול ממנו. אנחנו מדברים על ערבות, בערבות הזאת שאנחנו מנסים ליצור איך אנחנו עוזרים אחד לשני להיכנס לביטול כזה שבאמת יהיה אפשר להיות חלק?
דוגמה, להתפלל על החבר. שוב נתחיל כל הדברים האלה? זה שאתם שוכחים מה אני אשם? אני מבין שזה כך צריך להיות, אבל לי אין כל פעם זמן וכוח לחזור על דברים. שוב לחזור?
תלמיד: זה לא עניין של שוכחים, איך אתה משתנה בצורה כזאת שבאמת קורים עליך כל הדברים שאתה שומע? זה לא ששוכחים, ברור שצריך להתבטל, ברור שצריך להתחבר והכל, אבל איך אתה הופך בפועל להיות כזה?
מה שלא עושה השכל עושה הזמן. כל הזמן כל הזמן להשתדל בצורה כזאת לפעול בחברה בצורה מלאכותית עד שהאור העליון ישפיע על כל המעשים ויהפוך אותם לתכונות. זה הכל.
שאלה: איך אפשר להגיע להרגשה שאתה נשאר רק עם מעט מאוד, עם הכרחיות, וכל השאר אתה נותן לחברה?
אפשר להגיע לזה מפני שאתה מתחיל להבין שבהשפעה שלך זה אתה, זה החיים שלך, אתה בזה דווקא לא מוסר ומאבד אלא קונה, רוכש, דווקא בזה שאתה נותן. זה כמו עם הילדים שלך, שאתה נותן להם ואתה מקבל מזה סיפוק. לאט לאט האור העליון עובד עלינו ונותן לנו כזאת הרגשה ואז אנחנו מוכנים לתת, וההרגשה הזאת תפעל על פני הרצון לקבל. יש כאן עוד עניין של ביטול, מסך, צמצום, מסך, אור חוזר, יש כאן בניית המערכת. זה לא כמו שבצורה גשמית אני מקבל חשיבות מהתינוק שלי והוא נעשה יותר חשוב לי ממני, זה בצורה בהמית, גשמית, וככה זה מורגש אצלי בפנים.
כאן זה לא מורגש בצורה ישירה שהוא יותר חשוב ממני, אלא הבנייה הזאת שהוא חשוב, היא באה מתוך הבנה, הכרה, שאני מבטל את עצמי, שאני מתעלה מעלי, ורוכש את הכלים דקבלה שלו אלי, ואותם אני רוצה למלא וזה לא אני, זה לא שלי וזה לא התינוק שלי. מצד אחד זה ממש גוף זר, ומצד שני הוא שייך אלי.
שאלה: מצד אחד זה גוף זר, מצד שני שייך אלי, זאת הבנייה של הגוף אחד? זאת ההרכבה?
כן. וודאי. מה, האברים בגוף מתחילים לקבל תפקיד אחד במקום השני? לא. הם רק עובדים בהרמוניה זה עם זה.
שאלה: האם הרגשת הגוף תלויה באופן מוחלט קודם רק בהרגשת הראש?
וודאי, כי הכוונות מפעילות את הגוף.
שאלה: האם יש ערבות בין "בני ברוך" לבין יתר העולם, ואם כן, האם זו ערבות הדדית?
ערבות לא יכולה להיות בינינו ליתר העולם, אלא אם כן אנחנו בונים אותה. לא יכולה להיות סתם כך.
תלמיד: צריכה להיבנות, צריכה להיות גם ערבות, איזשהו יחס?
לאט לאט. אבל זה כבר שייך לתיקון העולם. עד כמה שהעולם יוכל להתבטל כלפינו ולקבל את שיטת החיבור, ויהיה יחד, נמשיך בשתי דרגות ראש וגוף.
שאלה: האם רשת הקשר בינינו, התבנית הזאת מורכבת מבודדים או מעשיריות או מקבוצה?
רשת הקשר בינתיים מורכבת רק מעשיריות. ואחר כך יכולה לבלוע בודדים לתוך העשיריות. אחד בכלל לא קיים, כי המערכת לא מרגישה את האחד. היא מרגישה כוח השפעה שרוצה, מוכן להצטרף אליה. להציג כוח השפעה אני יכול רק בתנאי שאני מתבטל מלכתחילה כלפי הקבוצה.
שאלה: אז כשאתה אומר תא בגוף אתה מתכוון לעשירייה? לא פחות מזה?
כן. ודאי. על פחות מתא לא מדברים ברוחניות. אין מציאות פחות מעשרה. להביא לך פסוקים?
שאלה: וכל תא ותא מקיים בתוכו גם את אותה התבנית, גם את המבנה, את הפרצוף הרוחני?
אין פחות מה-ו-י-ה. רק תבין שפחות מה-ו-י-ה לא קיים שום דבר. ויותר מה-ו-י-ה לא קיים שום דבר, אלא הכול מצטבר באותה הה-ו-י-ה העיקרית.
תלמיד: השאלה שלי היא על הרשת. איך תאים הופכים להיות רשת בגוף?
בהתקשרות ביניהם כמו בגוף שלנו.
שאלה: מה עובר בהתקשרות הזאת בין העשיריות?
הכול [עובר] בעשיריות. כמה מערכות יש לך בגוף? כמה קשרים יש לך בין כל החלקים לכל החלקים שאנחנו לא יודעים [עליהם] בכלל? זה לא רק מערכת עצבים, לימפה, דם, כל הדברים, אני לא יודע ואין לי את מי לשאול, כי גם הרופאים לא יודעים. יודעים במקצת, אבל כמה יש שם?
אבל אנחנו רק לומדים את העיקרון, שאם אתה רוצה להיות מחובר, אז תשמע מה שאתה אומר, "אני רוצה להיות מחובר". אתה רוצה להיות מחובר. זאת אומרת, יש לך כוח להתחבר. "להתחבר" זה נקרא לא להיות בפנים. לא להיות בתוך האגו. אתה צריך להיות בהשפעה. אז אתה צריך להכין את עצמך להיות בהשפעה כדי להיות מחובר. אז איך אתה מכין את עצמך? אז אתה כבר צריך להיות בתוך עשירייה, ואז מתוך העשירייה אתה יכול לפתח כוח השפעה. לכן הבורא מביא אדם לגורל הטוב ואומר "קח לך". מזה תתחיל.
תלמיד: אז מה עובר דרך רשת הקשר הזאת, רגשות? כוונות? תפילות? מידע?
חיים.
תלמיד: מה זה "חיים"?
אני לא יכול להסביר לך כי אתה מת.
שאלה: בקטע שקראנו על כללות הגוף ועל האברים, אם חותכים את האבר מהגוף, אז האבר כבר לא מרגיש את הרצון של כללות הגוף. מה זה "כללות הגוף"? זה הבורא אולי?
כללות הגוף, הוא אומר, זאת כל המציאות, הנשמה הכללית שהבורא ברא.
שאלה: אבל זה לא הבורא עצמו?
זה אדם הראשון.
תלמיד: וכדי שהאבר יחזור להיות מחובר לגוף הוא צריך להרגיש את כללות הגוף?
כן. הוא צריך להיות כלול מכל הגוף ולתפקד ולדעת מה התפקוד שלו כלפי הגוף, ולבצע את התפקיד הזה.
תלמיד: ונניח שהאבר הוא אותה עשירייה, אם היא מחוברת בערבות הדדית אז היא נכללת בגוף, ואם היא לא בערבות הדדית, אז כביכול התא הזה לא חי בגוף.
נגיד.
תלמיד: אמרת קודם "מה שאתה מדבר עם החברים אתה שומע מהבורא. ותראה מה הוא רוצה להגיד לך בכל מיני אופנים, מילים. מה הבורא רוצה לעשות? איך לכייל אותך".
אפילו קראתי "באיזה מקום", או שמעתי מאיזה מקום ש"אחרי כל חבר עומד הבורא", זה נכון או שנדמה לי?
שאלה: כך קראנו, כן.
אז מה אתה בא לספר לי עכשיו?
שאלה: אני לא בא לספר אלא להגיד שאני מאוד מתפעל ממה שאמרת, שאם אנחנו שומעים נכון את הדברים של החברים זה יכול ממש לכייל אותי, לכוון אותי לרצון הנכון?
כן. אם אתה שומע בצורה כזאת שקול ה' ממש מגיע אליך, תנסה, תראה עד כמה שתשמע דברים. אבל מהחברים.
תלמיד: למשל עכשיו שאנחנו יושבים בסדנה פה עם החברים מכל העולם, אני מנסה להרגיש אפילו בלי מילים את ההשתוקקות של כל אחד, את העבודה בשולחן שלנו שהיא מאוד מורגשת.
כן. מאוד. זה חשוב מאוד. אם תפעיל את הרגישות שלך להתכלל איתם, אתה תשמע הרבה.
תלמיד: זאת אומרת שאפשר לשמוע את קול ה' גם בלי המילים שהם אומרים?
כן. וודאי.
קריין: קטע מספר 2 מתוך "ליקוטי הלכות", חשן משפט, הלכות ערב.
"אי אפשר לקיים התורה, כי אם ע"י הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו. כי עיקר קיום התורה, הוא ע"י האחדות.
(ליקוטי הלכות. חשן משפט, הלכות עָרֵב)
תורה זה האור הכללי שזה בעצם הבורא, ואי אפשר לקיים מערכת כדי לגלות את התורה, לגלות את האור הזה, אלא רק על ידי האחדות, זה כמו שהוא אומר, זה ככה. זה ספר מיוחד, שנקרא "ליקוטי הלכות", זאת אומרת החוקים. כמו שיש ספר חוקים בבית המשפט, אז "ליקוטי הלכות" זה ספר החוקים הרוחניים, [ואנחנו] בחלק שנקרא "חשן משפט", זאת אומרת שמדברים על חוקי הטבע העליונים וכך הם מעצבים אותם.
שאלה: האם אפשר להגיד שהתפקיד של הגוף הוא להיות צינור לעולם?
הגוף שלנו או הגוף שאנחנו מרכיבים בינינו?
תלמיד: הגוף שאנחנו בונים בינינו.
אנחנו בונים את הגוף שייקרא "ראש", שהוא ההרכבה שאנחנו, "בני ברוך" העולמי בונים, בסך הכול זה מצטייר לאט לאט בצורה כזאת, זה נבנה בצורה כזאת, זה לא כל כך תלוי בנו, הוא נבנה כראש. זאת אומרת שבעתיד הוא יוכל להיות כראש לכל האנושות, לכל אותם חלקי אדם הראשון שנפלו עד העולם הזה, ואנחנו נצטרך לקבץ אותם ולנהל את העלייה שלהם יחד איתנו למעלה. זה התפקיד שלנו. אז אנחנו ראש התהליך, הראשונים של הדור האחרון.
תלמיד: אבל בתמונה שאתה בונה, מתאר, איך להיות צינור שמעביר את האור?
אתה בהכרח תהיה צינור. כי הם מתחברים אליך, אתה מעביר להם את שיטת החיבור, שיטת התיקון, איך להיות בהזרמה נכונה ובשיתוף נכון, אתה הופך להיות ראש. וגם דרכך, כמה שאתה הולך לקבל אתה מעביר את זה אליהם. כי מיום ליום, אתה לא מרגיש אולי, אבל אתה יותר ויותר קשור לכל העולם, ואתה יותר ויותר דואג לזה שהעולם יקבל שיטות, תיקונים, כל מיני כוחות, אתה דואג להם אז זה בונה אותך כראש.
זאת אומרת, אם אנחנו רוצים או לא רוצים כך זה יקרה. את זה אף אחד לא יכול לעצור, זה כך כבר הולך לפי הרשימות שלנו, לפי הגנים שלנו שכך אנחנו מתחברים. יבואו עוד אלפים וכולם יהיו כראש. כי צריכים להיות בעצמה גדולה בין הרבה אנשים, כדי לבצע חיבור ולהיות כדוגמה לכל האנושות. זאת בכל זאת צריכה להיות התארגנות של הרבה אנשים. לא חושב שמידי אבל איכשהו אולי אפילו כמה מיליונים.
תלמיד: רוצה רק להגיד תודה על השיעור שאנחנו עושים עכשיו ושהיה אתמול. אתמול הייתה ממש הרגשה שכל היום אתה במחשבה על ערבות לחברים.
כן. לא לי תודה רבה, אלא להשתתפות של כל החברים. כי הגיעו מכל מיני מקומות, מכל מיני רמות, ורוצים יחד איכשהו להתחבר ולבצע, אז זה יוצר לנו את ההרגשה המיוחדת הזאת, שכך אנחנו מרגישים ונרגשים.
שאלה: איך על ידי העבודה בין שני חברים ניתן לבנות קשר של עשר ספירות? כי אצלנו בעשירייה בעיקר פעילים שניים שלושה חברים, וכל היתר רדומים.
אתם תתחילו ביניכם, בין שניים שלושה לעשות כל מה שאפשר, ותנסו גם בצורה פאסיבית לחבר את כל היתר. אבל שכל היתר יתחברו אליכם בצורה פאסיבית כזאת שאם הם רוצים להשתתף, במה שרוצים להשתתף שיהיה טוב. אם לא רוצים להשתתף, תעזבו אותם, אז לא רוצים, שישנו, וזה מספיק. ואתם תראו עד כמה שמה שהבורא מסדר לכם, את העשירייה הזאת, אתם תצליחו.
שאלה: האם העבודה שיש לעשות במהלך היום, זו עבודה מול החברים שנמצאים איתי בתוך העשירייה ולחשוב רק עליהם, או שאני צריך יותר להתרכז במשימות היומיות שאתה נותן?
לעשות פעולות בעשירייה שלי, ואפילו בכל יתר העשיריות שאני רואה אותן באות לכינוס, לכנס, ולעשות את זה במשך היום.
קריין: קטע מספר 3 מתוך בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה".
"אסור ליחיד לצאת מהכלל ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה גורם חורבן לנפשו... וצריך כל אדם להיאסף בכל כוחו בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה, ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל."
(בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")
זאת אומרת, שאנחנו מתנתקים מהעשירייה במחשבה, ברצון, במשהו מתנתקים נפשית, פנימית ממנה. אנחנו לגמרי נמצאים מחוצה לרוחניות, אין רוחניות אז, פשוט אנחנו כבר לא בה, לא ברוחניות. ורק אם אנחנו חוזרים וכמה שאנחנו מתאחים, מתאחדים עם העשירייה, רק במידה הזאת אנחנו נמצאים ברוחניות.
זאת אומרת, רוחניות וגשמיות זה פשוט, אני בתוך עשירייה, אני ברוחניות. לא חשוב באיזו צורה, אגואיסטית כזאת או לא, מתוקנת יותר, פחות, בכל מיני אופנים, אני בכל זאת ברוחניות. אם אני מנותק ממנה, אני בגשמיות, אני בבהמיות. זה חייב להיות ברור לי בצורה שבזה אני חותך את עצמי, או כאן או שם.
שאלה: עד כמה החלק של המשחק בינינו הוא חשוב מעל לכל ההרגשות של הדחייה והשנאה, כדי לגלות את הרשת של הערבות? האם זו הדרך שבה הבורא מדבר איתנו כדי לאפשר לנו להשיג קשר גדול יותר בינינו?
אני צריך להשתדל להתקשר לכל החברים, אני צריך יחד עם זה להיות בצורה קשובה, להרגיש את הבורא בקשר בין החברים שאני רוצה לגלות. ואז כשאני מחפש קשר איתם ואני רוצה שהבורא יעזור לי בזה, אז בחיפוש שלי למצוא את אותו גל, כמו ברדיו שאני מחפש גל, למצוא את אותו גל איך יכול להיות שאני אהיה איתם, איך יכול להיות שאני אתקשר אליהם? אני גם כן מוצא את הבורא. שצורות הקשר שאני רואה ביני לבינם זה הבורא. כך אני לומד אותו.
שאלה: אנחנו אומרים שכמה שאני מנסה לכייל את הלב שלי זה כמו כפתור של טרנזיסטור, שאני מנסה לכוון את הלב שלי לחברים, לכוון להשפעה, אז אני מכוון את עצמי לתדר הנכון.
כן.
תלמיד: מה זאת האנטנה?
"האנטנה" זה אותו החלק מהמכשיר שלך, שהוא כבר הולך להתחבר עם האחרים. שהוא לא שייך למנגנון שלך, אלא שייך להתקשרות למנגנון זר.
תלמיד: איפה האנטנה הזאת, ואיך פותחים אותה כמה שיותר גבוה?
זה לפי הנטייה, כל הדברים האלה מסתדרים בתפילה. אין לך כאן שום דבר מכאני. אתה צריך כל הזמן רק להגביר את הקשר, רגש, עד כמה שאתה משתדל שהאור העליון ישפיע עליך וייתן לך יכולת להיות יותר מכוון כלפי האחרים. אתה לא מסוגל לעשות את זה בכוחות שלך, אתה עושה מאמצים, אבל עם המאמצים שלך אתה יודע שאתה לא יכול להשיג כלום, אלא את המאמצים שלך אתה צריך כדי שבהם יתלבש האור העליון. וכשהאור העליון יתלבש במאמצים שלך, אז הם יקבלו כיוון נכון וכוח נכון, ואז מהמאמצים בעלמא תהיה לך אנטנה. "אנטנה" זה כאילו אותו חלק הבורא שמתחבר אליך, ונותן לך אפשרות להתחבר עם אחרים.
שאלה: אמרת שאם אני בתוך העשירייה אני ברוחניות, אם אני מנותק ממנה אני בגשמיות. להיות בתוך העשירייה, להכניס את עצמי בתוך העשירייה, זה לבנות את המבנה הזה של הגוף כמו שדיברנו קודם, לאסוף את הגוף הזה, זה להכניס את עצמי בתוך העשירייה?
מצד אחד אנחנו צריכים לראות שאנחנו באנו כדי לבנות עשירייה, מצד שני אני צריך לראות את עצמי שאני בא כדי להתכלל, להתבטל כלפי העשירייה. שתי הצורות האלו, שני ההפכים, זה כתר וזה מלכות, זה ביטול וזה שליטה, אבל אני צריך להיות בשניהם.
אתה עושה משהו כלפי החברה, אתה עובד במערכות שלנו, שאני אתייחס אליך בכבוד ואתן לך אפשרות כל פעם לשאול? לא. למי אני נותן לשאול קודם כל? או לאורחים שזה ברור, אני מכבד את היגיעה שלהם, או לאנשים שהם פעילים במערכות בני ברוך בפועל. אבל אם אנשים באים כמו באוניברסיטה, לא מתחייבים בכלום, יש כאלה, אז אני מתייחס אליהם בהתאם לזה. אז קודם כל תחשוב שזה חבל כי יש לך הכנות למשהו גדול.
קריין: קטע מספר 4 מתוך רב"ש א' "בענין אהבת חברים".
"כל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת."
(רב"ש - א'. מאמר 2 "בענין אהבת חברים" 1984)
שאלה: רב"ש כותב "ביטול עצמיותו ושנאה לעצמו".
כן.
תלמיד: למה הוא מוסיף את השנאה?
וגם "אהבת הזולת".
תלמיד: כן. יחסית ברור שאנחנו רוצים באיזשהו מקום להתחבר לעשירייה ולאהוב אותם. גם ההתעסקות הזאת בביטול עצמיות זה איכשהו מובן, אבל למה הוא מוסיף את השנאה לעצמו?
לרצון לקבל. מי האדם לפני שהוא בא לתיקון? הוא ב-100% בהמה, רצון לקבל שחושב רק על עצמו. אם זה רצונות כאלו או כאלו שהם שייכים לבהמיות שלו, לצורות דומם, צומח, חי, אז אין בהם שום שינוי, לא יכול להתרחש בהם, והוא לא מטפל בזה. אני לא יכול לשנות תהליכים שבגוף שלי, אלא רק במה ששייך לאדם שבי שהוא עבר שבירה, לו אני צריך לדאוג. לכן אהבת הזולת, שנאת עצמו, הכול שייך לחלק האנושי שבי, האדם שבי.
תלמיד: זאת אומרת, אין לי מה לשנוא את החלקים הגשמיים בתוכי, את התכונות שלי?
לא, לגמרי לא. זאת אומרת, אין לי מה לשנוא תכונות, נטיות, מחשבות, רצונות שהם לא שייכים לקשר עם הזולת. עוד יותר אני אגיד לך, הם לא שייכים לקשר עם הזולת. זאת אומרת, יכול להיות שזה לא יפה, אני אוכל הרבה, אני אפילו אוהב אולי לבלות בכל מיני צורות, אני נוטה לאיזה דברים שהאנושות מכבדת או לא, אבל אלה דברים גופניים, אני לא חייב לתקן אותם.
אני חייב לתקן רק את היחס שלי לזולת משנאה, מניתוק, מדחייה, לחיבור, לאהבה, בלבד. ולכן כשאתה מסתכל לתיקון, אתה מסתכל אחרת מהפילוסופים וכל מיני פסיכולוגים ועוד יפי נפש למיניהם. אתה מקבל בחשבון מכל אדם ואדם אך ורק בכמה שהוא שינה את עצמו לטובת הזולת. וכל יתר הדברים שלא קושרים אותו לזולת, אתה לא לוקח בחשבון, זה פשוט לא נמצא ברדאר שלך, אתה לא רוצה לבדוק ולראות אותו כי זה לא שייך לתיקון.
הבורא נתן לו כאלו וכאלו יוצרות, כאלו תכונות, נתן, אז מה? זאת אומרת, אחרי שהוא מתקן את היחס שלו לזולת אז כל יתר התכונות, המחשבות, הרצונות, הפעולות שיש בו הם יכנסו תחת אותה הכוונה על מנת להשפיע לזולת ולבורא, ויכול להיות שיהיו בהם כל מיני שינויים, אבל שינויים חיצוניים, רק כוונה תצטרף אליהם.
נגיד אתה לפי הטבע שלך, רואים עליך, אתה אוהב לאכול פעמיים ארוחת צהריים, ככה להתנפח כמו שצריך. אז אתה תישאר בתכונה הזאת, ורק כשתתקן על מנת להשפיע אז לפי זה תתחיל לחשוב איך אתה יכול עם התכונה הזאת לעבוד גם בעל מנת להשפיע.
תלמיד: זה לכאורה ברור, אבל הקו הזה הוא כל כך מטושטש.
כי אתה רגיל להסתכל אחרת על החיים. אתה מסתכל על האדם בכללותו עם התכונות הפסיכולוגיות, עם כל מיני צורות התנהגות שלו, שבכלל יכול להיות שזה לא ממנו, אלא מהסביבה שלו, מכל דבר. אז מה?
תלמיד: נניח יש לי נטייה לאכול פעמיים ארוחת צהריים, זה בסדר, זה עסק שלי, אני לא מתייחס לזה. אבל מה קורה אם בגלל שאני אוכל פעמיים ארוחת צהריים אני נרדם ולא בא לשיעור? זה תמיד מתערבב.
זה לא מתערבב. אתה צריך לעבוד על הקשר שלך עם החברה, שהוא יהיה כמה שיותר גדול, ומה שיצטרף על זה, זה התיקון. אבל אתה לא צריך לעבוד על התכונה עצמה לאכול פעמיים ארוחת צהריים, תמשיך. רק מה אתה צריך להמשיך? לשים תשומת לב על החשיבות של ההתקרבות לעשירייה ולבורא, ומתוך זה כשיבואו תיקונים, יבואו.
תלמיד: אז השנאה היא ספציפית לחוסר הרצון שלי להתחבר עם הזולת, רק זה?
כן, בלבד, זה היצר הרע. בשום דבר אחר. אתה יכול להיות בעל תאווה גדול, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אז מה? אדרבא, אתה לא צריך להגביל את זה. לא צריך להגביל את זה בכלום, לא אוכל, לא מין, לא משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, בבקשה תרכוש את כל העולם. אבל מה? שהקשר עם הבורא, עם החברה שלך, הגדלות שלהם, זה מה שידאיג אותך כל הזמן. ויחד עם זה תהיה הכי עשיר, הכי שמן, הכי תאוותן, אין בזה שום בעיה, אין. אף אחד לא יכול להגיד לך שום דבר, על זה אתה אומר "לך לאומן שעשני".
שאלה: יש את התכונות שלי שאני צריך לחבר עם הקבוצה, עם העשירייה, ועכשיו יוצא שאני לא צריך לשנוא אותם.
אתה לא צריך לשנוא שום דבר גופני שיש בך. תעזוב, אל תתעסק בזה. אתה לא צריך לשנוא שום תכונה גופנית שיש בך, רק לעזוב אותה ולהתעסק באהבת חברים. ואת כל הדברים הגופניים שלך תקיים כמו שהם, אין בזה שום רע ושום טוב. זו בהמה, שכך הבורא ייצב אותה.
תלמיד: אם כך מה התועלת ממני לעשירייה?
שאתה מפתח קשר איתם, קשר של אדם ולא של בהמה. זה מה שקורה. דווקא אתה מביא להם תועלת אמיתית.
שאלה: מצד אחד אני מבין כפי שהסברת שאני לא יכול להגביל את עצמי בחיים הגשמיים, אבל מצד שני אני מרגיש שאני חייב להגביל את עצמי כיוון שאם אקדיש זמן לכל האוכל, מין, התענוגים האלה, זה יגזול זמן שאני יכול להשקיע בקבלה, בהפצה, בכל הפעילות סביב זה?
זה נכון, אבל לא שאתה צריך לפעול בצורה ישירה להרוס את הנטיות האלו. אלא על ידי זה שאתה עובד על חשיבות קשר עם החברים, חכמת הקבלה, על ידי זה אתה תשקיע פחות זמן בדברים האלו. זו הדרך הנכונה. זה נקרא "כמי שכפאו שד", שאתה תתעסק בזה אבל בצורה כזאת של כמה דקות, כמה שניות וזה יספיק לך, כי אתה לא רוצה להקדיש לזה יותר זמן כי החשיבות שלך לחיבור היא יותר חשובה, היא יותר גדולה.
לא צריכים לעבוד על להגביל את עצמו בכל מיני דברים שנראים לך לא טובים ואסורים, אתה תעבוד תמיד על הטוב, שהטוב יתפוס אותך כי זה התיקון. אנחנו לא הולכים כל הזמן לקצץ לקצץ בכל הדברים האלה כי "זה לא יפה וזה לא טוב, ואסור את זה ואסור את זה". אין איסור, אתה צריך להשתמש בכל מה שיש לך מהבורא, אבל אתה צריך להגביר את הכוונה שלך בעל מנת להשפיע ואז תכניס תחת הכוונה הזאת שלך בעל מנת להשפיע את כל הדברים שהיו לך.
אתה פעם גנבת, אהבת לגנוב, אל תתעסק בזה שאתה מפסיק לגנוב, תתעסק בזה שתהיה לך כוונה בעל מנת להשפיע, ואז אתה תצרף את היכולת שלך והדחף שלך לגנוב לעל מנת להשפיע, תגנוב מה"קליפות" ותעביר אותן לטוב. כך כתוב בהרבה ספרים. חכמת הקבלה עוסקת בתיקון, ותיקון הוא לא בהגבלה.
הגבלה הדתות דורשות מאיתנו. להגביל, פחות לאכול, פחות לישון, פחות לשתות, פחות זה וזה. לא נכון, רק על ידי העלאת החשיבות לחיבור, להשתתפות, רק על ידי זה אתה תמצא את האיזון הנכון בין כל התכונות שלך, וכך אתה כל הזמן תזרום יותר ויותר לנתינה, להשפעה. זו דרך התיקון, אחרת זה לא "קדושה".
הנזיר חייב להביא קורבן. זאת אומרת, אם אתה מגביל את עצמך בכל מיני דברים, אפילו בדברים שמותרים, לא מותרים, לא חשוב, אתה צריך לחשוב, "הבורא נתן לי את התכונה הזאת, אני עכשיו הולך לחתוך אותה ולא להשתמש בה, זה לא יחסר לי ולכלי הכללי? אני צריך לתקן אותה לשימוש הנכון". לכן אנחנו עובדים רק על הטוב, חברה, אהבת חברים, חיבור עם החברים, זה תופס אותי כל הזמן, אני כל הזמן חושב על זה ובזה ייתקן הכול.
שאלה: איך לא לחכות לצעד הראשון מהחבר, איך להתחיל אני לעשות מאמץ כדי שאני אוהב אותו? איך בכלל לאהוב אותו?
צריכים לתאר לעצמו את המערכת הכללית הזאת, עד כמה אנחנו נמצאים בה, עד כמה אנחנו כולנו סובלים מזה שהיא לא נמצאת בחיבור האינטגראלי שלה ולא יכולה להראות לנו את המצב הבריא.
המצב הבריא שלה זה אין סוף, אין סוף בהשגה, בהבנה, בהרגשה, בזמן, בקיום, בכל דבר, זה הכול נמצא בתוך המערכת, אז עד כמה שאנחנו יכולים לתאר מה יש לפנינו, ואז אנחנו כבר ניגשים להקים את המערכת בצורה כזאת, להיכנס בה בצורה כזאת. האמת שהמערכת בעצמה היא קיימת, רק אנחנו צריכים להיכנס בה לפי השתוות הצורה, ולראות את הנצחיות, שלמות, כל מה שיש בה.
שאלה: האם תחתון יכול להיות אחראי לגבוהים ממנו? באילו דברים אני הופך להיות אחראי על החבר שלי בכך?
אני יכול להיות הכי קטן שבמערכת אדם הראשון, הכי הכי קטן. אבל מזה שאני הכי הכי קטן, אם אני קונה על עצמי צמצום, מסך, אור חוזר, ומתחיל לפעול כלפי האחרים, אז אני דווקא מעורר אותם לאורות הכי גדולים.
ככל שאתה בקלקול נמוך ביותר כך אתה בתיקון הגבוה ביותר, ולכן אין כאן אף אחד שנמצא בעדיפות כלפי השני. בדרך התיקון כן, אבל זה בדרך התיקון, אבל בסך הכול אנחנו מגיעים לצורה עגולה, כי כל אחד עבור כולם, מקבל מכולם, ופועל מעצמו כלפי כולם, ולכן אין כאן שום עדיפות אחד על השני.
שאלה: אני רוצה לשאול לגבי הנושא הגוף וההגבלות, זה נושא מאוד אקטואלי מבחינתי, מסתובב לי בראש עוד מתקופת הקמפוס, אני זוכר את המילים של חבר שלימד אותי, שלהגביל את עצמך שם, שום דבר לא נהוג, ואם כבר אז רק למען החברים, או למען ההתקדמות, וגם בספר פנים מאירות ומסבירות, בהקדמה, הוא כותב, שזו טעות לחשוב שהגוף קודם.
עכשיו הגעתי לרגע כזה, שיש דברים כמו שינה, כמו אוכל, שאני רואה שזה מפריע לי, בגלל שינה לא מספקת, למשל, אני לא יכול לבוא לשיעור, אבל כיוון שנאמר שלא צריך ללכת בדרך של הגבלה, אז אני לא מגביל את עצמי, ומשתדל שלא להגביל את עצמי, כמו שאתה אומר, לפתח כוונה.
אנחנו לא יכולים לשמוע סיפור כל כך יפה וגדול, אני מצטער, ככה לא שואלים, שואלים משפט או שניים, אתה גוזל את הזמן מכולם.
אתה אמרת עכשיו שאני לא צריך להגביל את עצמי, יפה מאוד, אמנם ששמעתי, ראיתי, למדתי את זה בצורה אחרת, אבל טוב שאמרת, אז אני עכשיו יכול לישון כמה שאני רוצה, ואין שום בעיה.
אז אני אומר לך, אתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה, אבל אם אתה רוצה להתקדם לרוחניות אתה חייב להגדיל את חשיבות ההתקדמות הרוחנית, חשיבות החברה, חשיבות הקשר, ואז מתוך החשיבות הזאת אתה תפעל, זה הכול. ואם אתה לא עובד על חשיבות הקשר, אלא אתה הולך רק אחרי הרצונות שלך הגשמיים, אז ודאי שאתה תיפול.
אנחנו מדברים לאיפה אדם צריך להשקיע את הכוחות, יש לי רק דבר אחד. איפה אני משקיע תשומת הלב והכוח שלי, אני לא מפזר אותם לאלף דברים, אני מכוון אותם רק לדבר אחד, חשיבות החברה, חשיבות החיבור, זה העיקר, בשבילי חוץ מזה לא, כלום, ואז אני חושב רק על זה, ודואג רק לזה. ואני שומע שגם המורה שלי אומר, שמתוך זה שכך אני חושב, אני אתקן את הכול, ובאמת ככה, כי כתוב, חשיבות.
אם אנחנו נעלה את חשיבות החיבור, חשיבות הקבוצה שבה אני מגיע למטרה, בה הכול מתרחש, בה אני מגלה את הבורא, את העולם הבא שלי, אז מה יש לי עוד לפני, רק אני צריך לשטוף את השכל שלי, לתקן את הלב שלי, לכוון את עצמי עד כדי כך, שרק לזה אני אהיה מכוון, מהבוקר עד הלילה, כל הזמן, רק על זה, ואז לא יהיו לך שום רצונות, ושום מחשבות על משהו אחר, אתה תעשה כל היתר בצורה הכרחית, לא יגונה ולא ישובח, כי מאין ברירה אתה תעשה את זה, אבל אם אתה לא דואג לחשיבות החיבור בחברה, אז ודאי שאתה מתחיל כאן סיפורים, ופילוסופיה.
שאלה: מה זה הקשר בינינו, אנחנו מדברים על זה שאנחנו מחיים, מעוררים, בונים את הקשר הזה, מהו הקשר בינינו?
מה הקשר ביניכם, אני לא יודע, אבל הוא צריך להיות כזה שאנחנו כולנו עובדים במערכת אחת, מרגישים את עצמנו בקומנדו אחד, כל אחד מבצע את התפקיד שלו, אנחנו לאט, לאט, מרגישים בכל פעולה בתפקיד, מי תופס איזה מקום, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, מי כאן ומי כאן, ועד כמה שאנחנו מרגישים זה את זה, כולנו שונים לגמרי, כל אחד מבצע את הפעולה שלו השונה מאחרים, אבל בסך הכול אנחנו רואים מערכת אינטגראלית, בהרכבה שלה, היא ממש מערכת שלמה.
תלמיד: אז הקשר, זה לא קשר בין מישהו קונקרטי למישהו קונקרטי, זה שדה, שבו כולם נמצאים כבר?
ודאי, אני לא יכול גם לעשות קשר שלי עם איזה חבר, אם אני לא מקבל בחשבון קשרים שלי עם כל יתר העשירייה.
אני צריך לראות את כל יתר העשירייה, אני מתקשר עכשיו עם איזה חבר, אז זה הכול צריך להיות בצורה אינטגראלית קשור, ודאי, שכל השינויים שאנחנו רוצים לעשות, אני לחבר והחבר לי, שיהיה לטובת העשירייה הכללית שלנו, אחרת מה? זה לא טוב.
וככה צריכים כולם להבין, שאם אני עכשיו מתקשר למישהו, או משהו, ואיפה שאנחנו פועלים, אנחנו פועלים לא כדי שיהיה בינינו קשר יותר משאר האנשים שבעשירייה, אלא שאנחנו רוצים בזה לגרום לכל העשירייה התעלות בקשר בצורה כללית, אינטגראלית, אחרת זה יהיה קנאה, שנאה, זה מביא הרבה בעיות, צריכים להיזהר מזה, דרך אגב, בעשיריות צריכים להיזהר, אני צריך להראות שאני מתקשר למישהו, מטפל במישהו, הוא בי, וכן הלאה, זה הכול מוסיף לעשירייה בכללות.
שאלה: כשאנו מאוחדים נראה שיש את הברכה של ההסתרה ובאמת היא ניתנת לקליפות. האם הקליפות האלה הן אישיות וגם קבוצתיות. איך הקבוצה רוכשת את האמונה ואת הכוח לצאת מהקליפות האלה וליצור כלי חדש?
רק יחד ופנייה לבורא. אין לי שום אפשרות להגיב בצורה אחרת. אין שאלה מטעם הקבוצה. קבוצה שיש לה איזו בעיה צריכה להיות רק בחיבור ביניהם ופנייה לבורא, זה כל הפיתרון, על כל בעיה שלא תגיד. אנחנו צריכים לראות את כל הדברים האלה בצורה מערכתית. והכול פשוט הוא. הבעיה היא בביצוע שצריכים להיות כל הזמן לנדנד, לנדנד, לעשות ולעשות עד שאנחנו כמו בטבע, ככה כל הזמן הולכים עד שפותחים יותר ויותר מדרגות. אנחנו עוד מעט נתחיל לגלות שהעיקר זו הפעם הראשונה שאנחנו מתאחדים, מה קרה? פתאום בחיבור בינינו מתגלה עולם חדש, ראיה חדש, שכל חדש, רגש חדש, אני כבר מתחיל לחשוב בכמה צורות בבת אחת, המוח, התפיסה נעשו כאלה שפועלים בכמה צירים, בכמה גוונים. את זה אני צריך לראות כתוצאה מהחיבור. ואז אני לא צריך לשכנע יותר את עצמי, רק לזה אני יודע שאני צריך לגשת. מה שאין כן בפעם הראשונה שאנחנו עוד נכנסים לחיבור הראשון זו בעיה.
תלמיד: רב"ש כתב שיש שתי עבודות בעשירייה בקבוצה אחת, זה ביטול עצמו והשני זה אהבת הזולת.
כן.
שאלה: אפשר קצת לפרט איזה פעולות פנימיות כוללות כל אחת מצורות עבודה האלו מה ההבדל ביניהן?
אין הבדל ביניהן. איך אני יכול להגיע לאהבת הזולת אם אני לא מבטל את עצמי מקודם. זאת אומרת כל העבודה שלנו היא צריכה להיות מכוונת לחיבור. האם אני צריך לעבוד לעקור את כל הרע שבי ואז מתוך זה אני מגיע לחיבור. זה בדרך יתברר. אבל בעצם צריכים לפעול רק לטובה, רק לחיבור. ולא לצורות שליליות. אפילו שאני מבין שכל הדברים האלו ואלו אני רוצה לעקור בי. זה לא טוב אם אני אתעסק בזה.
תלמיד: את זה הבנתי, גם קודם כשאמרת שיש שתי צורות שאני צריך מצד אחד לאהוב אותם, מצד שני לאסוף אותם. לא כל כך ברור לי מה ההבדל בין שני האופנים האלו?
אני לא מבין מה אתה מדבר.
תלמיד: מה ההבדל בין ביטול לבין ביטול עצמותו לבין אהבת הזולת?
אהבת הזולת היא תדרוש ממך ביטול עצמותך. כי אם תבטל את עצמותך אז אתה כבר לא פועל. אתה כבר מת, ביטלתי את הכול. אז אתה צריך להפעיל את עצמך לחיבור ואהבה מלכתחילה ואם בדרך כמה פעולות שלך, כמה נטיות שלך, ימותו, זאת אומרת יתנתקו מהשימוש בינתיים, אז יתנתקו. מה הבעיה. לא נורא. אתה לא מסתכל עליהם, אתה מסתכל על זה שאתה נמשך ליתר השפעה, ליתר חיבור, שזה לפניך. ובדרך שאתה לא אוהב את זה כן אוהב את זה, שהנטייה שלך היא תקבע את מה שאתה עושה.
תלמיד: לפעמים אנחנו אומרים שאהבת הזולת זה הצעד הראשון בעבודה שלנו, ולפעמים אנחנו אומרים שביטול זה הצעד הראשון. מה העבודה? מתחילים מנטייה לאהבת הזולת?
כן. זהו. זה קובע הכול. "סוף מעשה במחשבה תחילה".
תלמיד: לפעמים מספיק לי לחשוב על משהו רע כתוצאה מזה לאותו מי שאני חושב עליו רע נהיה לו רע לי רע והכול נהרס.
אתה תחשוב על הטוב. אתה מלכתחילה תחשוב על הטוב, ותרצה לעשות רק דברים טובים, ותרצה להיות רק בחיבור, ורק על דברים טובים, רק להיות בהם. מה אתה אומר שאם אני חושב על הרע מה שקורה. על תחשוב על הרע. אני לא מבין את הגישה הזאת. רק תבינו מה אנחנו צריכים. אני נמצא בגוף חולה, הרוס נגיד ומה אני צריך לחשוב? איך לחבר את הדברים שנמצאים שם, בו. שיעבדו יחד בהרמוניה, בזה תלוי כל הבריאות של הגוף. זו העבודה שלנו. לא לעבוד עם הרע אלא לעבוד עם הטוב וטוב יתקן את הרע. כי בכוח הטוב, בפעולות הטובות יש לנו בורא שנמצא. ובכוח הרע אנחנו קושרים את עצמנו לקליפה.
תלמיד: אני מוצא מזור בתורה ובמוסר מה לעשות, מה כן לעשות, מה לא לעשות. וכאן אומרים שזה לא חשוב.
אני לא יודע את התורות שלך, אני לא יודע מה אתה מוצא שם באיזה דברים, אני אומר לך את שלי. נקודה. יש לך עוד ביקורות תתעסק בהן, אל תביא לי אותן שאני אברר אותן.
שאלה: לא נותנת לי מנוח הדוגמה שנתת עם התאים והאיברים שבגוף, האם אפשר לומר שבני ברוך העולמי זה אורגניזם, זה גוף או שאנחנו עדיין לא אורגניזם?
אנחנו כן קבוצה עולמית שלמה יפה טובה, אבל לא כמו שהיא באמת אלא כמו שאנחנו צריכים לראות אותה בינתיים, שנמצאת בכל מיני צורות מקולקלות, כדי שאנחנו נתקן את עצמנו ואז אנחנו נראה את הקבוצה שלנו כשלמה. זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל".
אם היית רואה את כל בני ברוך העולמי בצורה נכונה, אז היית רואה ממש קבוצה לתפארת שהיא מחוברת ויפה וטובה וקשורה עם הבורא, והבורא פועל בהם ומעורר אותם וכן הלאה. אבל לא לפי זה הם מרגישים. הם מרגישים את עצמם מנותקים, הרוסים, מקולקלים, רחוקים זה מזה ומהבורא, כן ככה הם מרגישים, זה הציור.
שאלה: אני יכול לרצות להתחבר אגואיסטית אפילו מתוך זה שיתגלה אור הרבה יותר גדול מבחינת התענוג, שהוא יביא מכל תענוג בעולם הזה?
ודאי שאנחנו בינתיים משתוקקים לחיבורים לכל ההשגות רוחניות בצורה אגואיסטית, אבל בדרך האור שבא הוא מתקן אותנו, אנחנו לא יכולים להשתוקק בצורה אחרת. אבל בכל זאת אני במשהו, בזמן שאני משתוקק למטרה אגואיסטית איך שאני מצייר אותה לעצמי, ואני רוצה להשיג ודורש ואני מצטער למה לא השגתי, למה לא מגיע לי עדיין, בצורה אגואיסטית. אז יחד עם זה אני מקבל את המאור המחזיר למוטב. כשמגלים שמקבלים מה שלא ביקשו וכך מתקנים את עצמם.
שאלה: העשירייה שאני יושב בה עכשיו היא כבר תא של הגוף הזה?
נכון, כן.
תלמיד: אם כך מה התפקיד, הפונקציה של התא הזה?
הפונקציה של התא הזה להביא אותך לתיקון. נראה לך שהם שבורים, שהם לא מחוברים, שהם כאלו וכאלו, זה "כל הפוסל במומו פוסל". ולכן חסר לך להגיע למצב שאתה תראה אותם שלמים, יפים, נמצאים בגמר התיקון, זה התיקון שלך. הם לא צריכים להיות מתוקנים, אתה צריך לתקן את עצמך. במידה שתתקן את עצמך אתה תראה אותם כל הזמן יותר ויותר נעלים, יפים, טובים.
שאלה: נדרש מאמץ וכוונה מאוד גדולים כדי בכלל להגיע לכאן. אבל אתה מבין שכשאתה מגיע אתה פשוט חייב להשאיר את כל הדברים האלה שמשם מאחור ולהיספג באיזושהי נחיצות. אני פשוט משתדל לשתות כל מילה כדי לא לשאול שטויות ולא להסיט את תשומת הלב של החברים.
אתמול בשיעור ערב אמרת משהו מדהים 'אתה לא צריך לחשוב אתה צריך לקרוא מה כתוב'. הייתי רוצה שלא נחשוב אלא נקרא מה שכתוב על איך לתת לבורא נחת רוח. לא בערב כשאנחנו פה שישים אנשים, אלא מחר או אולי מחרתיים עשרים דקות על להשפיע לבורא נחת רוח. אני לא רוצה להימצא בכל מיני דמיונית משלי, אני רוצה לקיים את העצה, ולקרוא את מה שכתוב אולי עם הסבר שלך.
בינתיים זה הכנס הראשון, אני כבר ניתחתי בראש את כל הכנסים, כל הכנסים היו בשבילי, אני מאוד רוצה למצוא נקודה שהיא לא בשבילי. מאוד רוצה. בשביל העשירייה בשביל מי שזה לא יהיה, זו הבקשה היחידה ואין לי יותר אף שאלות. תודה וסליחה.
אם אני הגעתי לכנס כדי לשרת אותם, להתכלל בהם, לגרום להם שיתכנסו, יתחברו ידאגו זה לזה, ממש יהיו כאיש אחד בלב אחד בגוף אחד, אז אם אני אקיים את זה, בצורה כמה שאני מסוגל, אבל כל הזמן אני דואג רק לזה, אני אתחיל להרגיש איך בדאגות שלי עליהם מתלבש הבורא. וזהו. אין ולא צריכה להיות שום פעולה אחרת.
שאלה: האם לקבל חבר כעולם שלם או כתכונה מסיימת? ואיך בכלל לנסות להתחבר איתו?
כעולם או כתכונה? אני לא יכול להגיד, מה זה כתכונה? סך הכול בסופו של דבר אני מקבל את החבר כאדם הראשון, אחרי שאני מתקשר לכולם אני מגלה שסך הכול זה האדם הראשון.
שאלה: אמרת שבפעם הראשונה שבה אנחנו מרגישים חיבור, השכל מתחיל לעבוד אחרת, בצירים חדשים. עכשיו אנחנו יושבים עם חברים בעשירייה והחברים בפתח תקווה, כולם מרגישים את הקשר בינינו ואת החיבור, על איזו נקודה צריך ללחוץ כדי להגיע לחיבור הזה? מה חסר בעצם, התעמקות גדולה יותר, מיקוד גדול יותר, או אולי להיפך דווקא קשר רחב יותר בין העשיריות שלנו, בין כולנו, על מה לשים דגש כדי להגיע לזה?
מצד אחד כתוב "כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה"1. מצד שני, אני לא יכול להגיד לך בדיוק איזו פעולה. פעולת החיבור, היא בטוח מביאה אותך לתפיסה חדשה. תפיסה חדשה זה כמו במחשב, אני לא יודע בדיוק איך פועלים מחשבים, כי זה כבר נעשה בזמן שהתנתקתי מכל ההתעניינות שלי במיקרופרוססורים האלה, אבל שיכולים לעבוד במקביל על כל מיני דברים, ולראות את הפעולות שם מתחברות.
כשאנחנו באים לגילוי המערכת הרוחנית, זה נקרא "בלמעלה מהדעת", אנחנו מגלים שהכול עובד בצורה לא כמו אצלנו, לפי הטקטים, לפי הפולסים, לפי הבחנות ברורות אחת אחרי השנייה, אלא כמו שהמוח פועל. מפני שהמערכת מתחילה להיות שלימה כשאנחנו משיגים אותה, אז היא מראה לנו עד כמה הסוף וההתחלה כבר מתחילים להיות שווים, והסוף קובע את ההתחלה, ולא רק ההתחלה קובעת את הסוף.
זאת אומרת, הם לא פועלים בצורה ליניארית, סיפרתית, אלא בצורה אנלוגית. כשאני מכניס את המערכת לפעול בצורה אנלוגית אז היא מייד מקבלת את כל החשמל נניח, ומתייצבת, ואז היא מיוצבת לפי פקודה כזאת שבהתחלה היה היצר הרע, בהתחלה היה כך וכך, כמו שאנחנו מכירים את מצבינו, ובסוף זה גמר התיקון. והמערכת הזאת כשהיא אנלוגית, היא פועלת בבת אחת, עד שמתייצבים שם כל מיני פולסים חשמליים, וכל מיני פרוססורים של המעברים האלו, ואז אני רואה שהסוף קבע את ההתחלה, ואת האמצע, ואת השליש, ולא היו שם לא התחלה ולא סוף, אלא עד שהיא לא מתייצבת כולה אי אפשר לדבר לא על התחלה ולא על סוף, הכול פשוט היה עדיין באיזשהו תהליך, במעבר, בתקופת מעבר.
כך אנחנו מתחילים לראות את המערכת שעובדת, כביכול, אין לי דוגמה אחרת. ואז אני מתחיל לראות ש"סוף מעשה במחשבה תחילה"2, כל מיני כאלה פעולות. אם קודם עסקתי רק בצורה ליניארית, זה צריך להיות, וזה וזה, עכשיו אני רואה, זה משנה לגמרי את תפיסת המציאות, ביחס למה שאנחנו צריכים להקים ולהחליט.
לכן זה נקרא "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים", מי שבעל הבית, הוא עובד לפי זה שצריך לעשות את זה, וצריך לעשות את זה, ולקבל, ולהמשיך כך. ודעת התורה זה ההיפך, אתה צריך לשייך את עצמך לאור, שהוא הפועל, והוא מביא את ההשלמה לכל הדברים האלה, ואז זה מסתדר. יש איזה תהליך, והכול מתאזן לפי הנוסחה שבמערכת.
הנוסחה שבמערכת היא תמיד כך שהכלי והאור שווים, את זה מגלים. למה אני אומר את זה? כי כדאי להשתוקק לדברים האלה גם עכשיו. שוב, זה רק לחיבור. אני לא רוצה לתקן שום דבר, לא אכפת לי. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". עזבו את הפשעים, עזבו את התיקונים שאתם כאילו צריכים עוד לתקן, ועוד לעשות. לא צריכים. תכניסו את עצמכם לשלמות וזהו, זה הכי בטוח.
אחרת מה? נניח שכל אחד, לפי המשפט, צריכים להכניס אותו עכשיו לכמה שנות מאסר, ואחר כך מתחיל התיקון, מה פתאום? תכניסו אותו דווקא לעבודה דלהשפיע, ואז הוא יתקן את כל הדברים השליליים האלה שהם יתנו תוצאה חיובית. זה מאוד חשוב.
שאלה: כמה זה חשוב לשמור על כללי הסדנה לשם השגת הערבות? כמה חשוב לעבוד עם הכללים האלה של הסדנה? אולי תוכל להרחיב על זה?
אני לא יודע כל כך איך להרחיב על זה, אני אגיד לך רק דבר אחד. אם אנחנו נמצאים בקבוצה, בלימוד בינינו, בסדנה, בעשיריות, במשך היום אולי מתקשרים פעם, פעמיים, אז אנחנו לאט לאט בעצמנו כאן בכל זאת, מתוך מה שאנחנו מדברים ולומדים, מקיימים את כל כללי הסדנה לפי מה שכותב לנו הרב"ש. כך זה יוצא לאט לאט.
אנחנו מתחילים להבין, "עכשיו אני מתקן את זה, ועכשיו את זה. זה כדאי, זה יותר, וזה פחות". זה עדיין בצורה בדידה, כאן בזה, פעם בזה, ופעם בזה. אבל כשאנחנו מתחילים להגיע, מגיעים לחיבור בינינו קצת יותר, אז אנחנו רואים שכל הדברים האלה מתחברים. למרות שהוא כתב שם עשרים תנאים נניח, כל התנאים האלה הם סך הכול תנאי אחד. זה התנאי לחיבור ואת זה אנחנו מקיימים.
אז אפשר שוב לחזור למה שהרב"ש מספר לנו ולדון בזה ולדייק. גם על זה הייתי אומר שלא כדאי לנו כל כך להתעמק בזה ולהתפלפל, אלא יותר לדבר על החיבור והאהבה, אבל זה הכרחי, לא לעזוב את זה. אנחנו כאילו עוזבים כל מיני כללים, כל מיני צורות דיפרנציאליות כאלה, איך שאנחנו מתייחסים לכל דבר ודבר. אנחנו לא עוזבים אותם, אנחנו רוצים לקיים אותם בבת אחת, במקום אחד, בפעולה אחת שהיא החיבור, ובזה נתקן את הכול.
שאלה: ככל שאנחנו מתקרבים לכנס יש הרבה בעיות בחיים הגשמיים לכל כך הרבה חברים. טיסות מתבטלות, בעיות במשפחה ובעבודה. מה הגישה שלנו למצבים האלה?
הגישה שלנו על פני כל המצבים האלה היא להיות בחיבור, בתמיכה, באהבה, עד כמה שניתן לפי התנאים האלו. זהו. חיכינו לכמה אנשים שהיו צריכים להגיע אלינו מסינגפור, מכל מיני המקומות האלה, הם לא יכולים להיכנס ארצה. עד כדי כך שהם החליפו את הטיסה שלהם, הם טסים לאוסטרליה כדי להיות באוסטרליה יחד אתנו בכנס. יש כל מיני דברים כאלה. אבל סך הכול אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה שהבורא מסדר את זה מלמעלה. אנחנו מקבלים ועושים תיקונים במסגרת שהוא נותן לנו.
תלמיד: למה הבורא משתמש בסבל גשמי הרבה פעמים? כי זה כואב יותר, כי הסבל הגשמי גורם לאדם לסבול יותר?
זה נכון, אבל בין סבל וסבל צריכה להיות הפסקה, שהאדם יבין בשביל מה ולמה, ואיך הוא צריך להגיב אליו, כך שהסבל הבא יהיה מורגש בו בצורה יותר פנימית, רוחנית. שהוא לא יסבול מהמכה עצמה, אלא למה היא מנתקת אותו אולי מהבורא, מביאה לו כאלה וכאלה מחשבות זרות, מצד אחד. מצד שני, הוא שמח ממחשבות זרות כי יש לו עכשיו על מה להתגבר ולהתחבר וכולי.
זאת אומרת ההפסקות בין המכות הן זמן העבודה שלנו, כדי לקבל את המכה הבאה, שבטוח היא תבוא, כך שהיא כבר לא מכה, עד כמה שאני מכין את עצמי בהכרת המכה כטיפול. אי אפשר לטפל בשום דבר בלי לעורר התנגדות במשהו, כי סך הכול הכול זה נגד הרצון לקבל. אז כך מיתקנים.
תלמיד: מהרגע שהחברים מהכלי העולמי הצטרפו אלינו, יש הרגשה שהכול השתנה. כל הסביבה כאן, כל האווירה מלאה בכל כך הרבה רצונות גדולים. כשאדם מגיע לכנס כל חבר רוצה לתת את מאת האחוזים של ההשתתפות שלו, ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים לשרת את החברים, לדאוג לחברים. מה אנחנו רוצים מזה? למה אנחנו רוצים לדאוג להם? מה אנחנו רוצים לעשות? מה נקבל מזה?
אני אגיד לך. אני מסתכל על הכנס במדבר בחרדה, כי זה עלול להתגלות כעוצמת חיבור מאוד גדולה. עד כדי כך שהדרישה לחיבור ולכוח החיבור, שזה הבורא, זה ישפיע עלינו מאוד ובאמת יעורר אותנו כבר בצורה רוחנית וצריכים להתכונן לזה. צריכים כבר עכשיו, לא לחכות למדבר, כבר עכשיו כמה שאפשר לשפוך, לשפוך לתוך החברה את הנטייה, את הציפייה, את כל מה שיש לנו כדי שזה יקרה. אין כל כך מה להוסיף, אבל אני מאוד מקווה שזה יעזור לנו מאוד. סך הכול לפי אותם החברים שמגיעים עכשיו מחו"ל, אני רואה שיש לנו כוחות אדירים שלא היו אף פעם, בהבנה, בהרגשה, בהכנה, בנחיצות, בבגרות כזאת, שאנחנו יכולים באמת לפרוץ את המחסום.
שאלה: איך במשך היום לעבוד על חשיבות החיבור והערבות בינינו במיוחד בימים שנותרו עד לכנס?
אני אגיד לכם שאני לא יודע. יש את כל החומר לפניכם, כל היתר תלוי בהתעוררות כמה שאתם תעירו ותעוררו את האהבה כמו שכתוב, "עד שתחפוץ". זה מה שאנחנו צריכים, להביא פסוקים טובים, לקרוא תהילים, לא סתם כך אלא ממש דברים מיוחדים משם, ודאי לעשות סדנאות, שיחות, ללמוד משהו.
תלמיד: כי ישנה ממש הרגשה של איזו עת רצון כזאת.
כן ודאי.
שאלה: וגם הרבה מאוד כוח פוטנציאלי מהחברים שהגיעו, והחברים פה שהתעוררו כתוצאה מזה שהחברים הגיעו. איך ולאן לתעל נכון את כל הדבר המשותף הזה, לאיזה סוג של מחשבות, לאן לרכז את כל האנרגיה הזאת כדי שהיא תתפוצץ בכנס והוא יהיה כפי שאתה רוצה שהוא יהיה?
אין לי מה להגיד, אמנם אם כל הזמן נדבר על החיבור יכול להיות שייצא הטעם ויישארו רק מילים ללא טעם, אבל לא חסר לנו שום דבר חוץ מזה. רק על ידי פסוקים, שירים ודברים כאלה אנחנו כן וכן יותר ויותר מגלים את העומק שבעניין, המרכיבים שלו, היוצרות וכך אנחנו נתקדם. אין יותר.
כל העבודה שלנו היא להתעמק יותר ויותר עד שהרצון לקבל יראה בזה הרבה פעולות, הרבה אופנים, ואז ייהנה, כמו שכותב בעל הסולם שייהנה מכל מצב ומצב שבעבודה הרוחנית, אלה כל התענוגים. עד כמה שהעיקרון הוא אחד, בגלל המורכבות שלנו ברשת "השדה אשר ברכו ה'" מכל אינסוף החוטים האלה שאנחנו קשורים בהם זה לזה, עד כמה זה נותן לנו את היכולת ליהנות מהאיחוד. איחוד, זה מה שאנחנו מגלים. כי ישנם כל כך הרבה פרטים שונים אבל האיחוד מחבר אותם יחד ומזה ישנה הנאה, כמו שכתוב, אין שמחה יותר גדולה מהתרת הספיקות.
שאלה: יש פשוט חשמל באוויר.
בסדר תתחשמלו, זה טוב.
תלמיד: איך לנתב את כל ההתפעלות הזאת למקום נכון? כל חבר שמגיע מרחיב את הלב, זה עצום.
כן, וצריכים בכל זאת להשתדל לאסוף את זה יחד לשמור על זה בצורה מאוד טובה כדבר יקר, להמשיך ולהמשיך, זו בסך הכול תפילה. אל תשכחו שיש ביניכם, חוץ מזה שאתם מחוברים יש עוד מרכיב אחד, העליון, ואותו צריכים לחבר. תנסו כל הזמן לחשוב שבחיבור ביניכם הבורא נמצא ואתם רוצים להתחבק עימו, ממש כך. אתם תראו עד כמה זה מקרב אותו ואתכם. שאז כל אחד נעשה חשוב כי הוא מרכיב כבורא והבורא חשוב כי הוא מקיים את החיבור, ובאמת נעשה "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא, חד הוא".
תלמיד: במהלך היום איך להגביר את זה יותר כי מאז שעברנו לעשיריות אקראיות, כביכול זה ארעי מדי. איך לפעול במהלך היום, כי אנחנו כבר לא בעשיריות הקבועות?
נכון, אתם לא בעשיריות קבועות וזה טוב, טוב מאוד, רק מה כל כך הקושי להיות בעשירייה אקראית כל הזמן, ממש כל הזמן, אפילו כמה פעמים ביום שאני מחליף אותה? זה בסך הכול מכוון אותי להיות קשור עם כולם, כי אחר כך אנחנו נצטרך להיות עם כל האנושות, אני צריך לראות את כולם כחלקי הנשמה שלי, לא שאני קשור אליהם והם אליי אלא הכול זה הנשמה שלי, זו דרגה אחרת של חיבור.
תלמיד: כי בקבועות יש לי מסגרת קבועה.
הרגל, והרגל מפיג את הטעם, מוציא את הטעם. אני כבר רגיל, עד כדי כך שאולי אין שם הטעם הזה אבל אני מרגיש, כי אני רגיל שהטעם נמצא שם. לכן חשוב לי מאוד דווקא להיות כל פעם במצבים שאין לי בהם שום דבר רגיל, אני צריך כל פעם למצוא סיסמה חדשה להתקשרות.
שאלה: יש לי הרגשה בקשר לגוף שלנו שיש לנו אפשרות לבנות כל מיני מערכות וגם אנטנה אבל באותו הרגע שאנחנו מתחילים לבנות את הראש חסרות לנו האפשרויות איך לעבד את כל זה ואנחנו שוב נופלים לדרגה של גוף. איך אני יכול להבדיל בין הרגשה של הגוף לבין הרגשה של הראש?
אתה צריך להשתדל כל הזמן להיות בכיוון אחד וככול שאתה נופל, קם, וממשיך עוד קצת, שוב נופל, שוב קם וממשיך עוד קצת. ראית איך תינוק מתחיל ללכת? בכל צעד הוא נופל, קם, ממשיך עוד קצת, עוד נופל, עוד קם, עוד ממשיך קצת. אין לנו ברירה, רק בצורה כזאת, כי בכל פעם אתה עושה תיקונים. תיקונים הם לאו דווקא בזה שאתה מתקדם, זו לא התקדמות כשאתה ממשיך כל הזמן ללכת.
ההתקדמות היא בכמה פעמים אתה נופל וקם, נופל וקם, בזה ההתקדמות נספרת. על זה כתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם" התדירות הזאת חשובה מאד, זה מה שלמדנו מהבעל השם טוב, התדירות הזאת ועקביות. כל הזמן לא לשים לב למצבים האלה, אמנם זה ודאי זה משפיע עלינו, הנפילות, הניתוקים, הירידות, שוב התעלות, שוב ירידה, שוב התעלות, איך אני מחפש איך להתחבר, שוב נופל, אבל בכל פעם אלו התיקונים.
ההנאה לבורא היא דווקא מזה שאנחנו משתדלים מהניתוק, מהנפילה, שוב להגיע לאיזה חיבור. בחידוש הזה שאנחנו רוצים להגיע לחיבור בעשירייה, שם זה תיקון חדש בכל פעם, בהתחברות בצורה חדשה לעשירייה ולבורא. שימו לב עד כמה דווקא הנקודה הזו היא המועילה ביותר לתיקון.
שאלה: מה שאמרת עכשיו, איך עושים את זה בעשירייה והאם יש כזאת אפשרות בכלל?
כל אחד דואג בעשירייה שהוא יקום וירגיש שהעשירייה מחוברת יחד. ייפול, שוב יקום, ירגיש שהעשירייה מחוברת יחד. כך כל אחד ואחד.
תלמיד: במשך היום אני בעשיריות שונות, בסעודה באחרת, עכשיו באחרת, אחרי זה באחרת. אני צריך להרגיש את המצבים, לא את האנשים אלא מה שנעשה שם, ולהשתדל לממש שם את מה שאמרת?
ודאי. כן. אתם יכולים להגיע גם היום לדברים הרבה יותר גבוהים ממה שאנחנו חושבים שנשיג עד הכנס. יש לכם את כל ההכנות, אתם לא צריכים את השיעורים האלה של הכנס והסדנאות וכל מיני שירים וכל מיני דברים. אם מתחברים, וכבר יש לכם מספיק את כל ההכנות האלה, יכולים עכשיו להגיע כבר לדרגה הרוחנית הראשונה בפועל שזה מה שאנחנו רוצים להשיג.
שאלה: אנחנו קוראים לרשת הקשר בינינו "בורא", ואנחנו מוכרחים לגלות אותה, אבל אנחנו לא מרגישים אותה כדי לא לאבד עצמאות, אם אני מבין נכון. האם בהמשך העבודה שלנו אנחנו גם נעבוד באותו אופן, בהסתרה, כך שאנחנו מחזיקים מעמד כתוצאה מהחיזוק בחיבור והכוח שהחיבור הזה נותן, או שאנחנו נרגיש את הקשר הזה בצורה ברורה, אבל עם זה נצליח לא לאבד את העצמאות?
אני לא חושב שכדאי לנו לצייר לעצמנו תמונה כל כך סטטית ברורה, שכביכול אתה עושה אותה מאבן, מסלע, ואז אתה כל הזמן חושב איך אתה בא לזה. כי אני לא יכול לתאר לך תמונה כמו שציירת יפה, נכון, אבל זה לא יהיה כך. אתה צריך להשתוקק, שוב אני אומר, רק לחיבור, ובאיזו צורה זה יהיה זה לא חשוב, הבורא יסדר. אני רוצה להשתוקק להיות באמונה למעלה מהדעת, ובאיזו צורה זה יתלבש בי, גם לא חשוב. העיקר לא להיות בחשבונות עם עצמו ואז זה יתייצב וייתן לי תמונה.
שאלה: יכול להיות שענית לחבר, אבל אמרת שהרגל מפיג את הטעם. האם תוכל לעזור לנו להוציא את המקסימום מהשבועיים הקרובים, כי השגרה שלנו הולכת להשתנות באופן מוחלט, הכול יהיה חדש. איך להוציא את המרב מהחידוש הזה כדי שזה לאו דווקא יוציא אותנו מהפסים?
לכם במיוחד ובכלל לכל אלה שנמצאים ונשארים בחו"ל, אני ממליץ לעבור על כמה שיעורים אחרונים שלנו עוד פעם, על השיעור מאתמול בערב, מאתמול בבוקר, כך על כמה שיעורים אחרונים טובים כאלה. תנסו לחזור עליהם, לקרוא, לשמוע, כמה שיותר. אתם לא צריכים לזכור אותם ולקבל אותם ממש בשכל, אלא יותר להתרשם ברגש, להיות קשור לאותו הנושא שאנחנו שם דנו בו, וכך זה יעזור לכם. אתם כן תוכלו ליהנות מזה בצורה כזאת.
שאלה: היה ברור למה כדאי לעבור את המחסום, עכשיו לא ברור למה? מה נצליח לעשות שם. האם להשפיע יותר, לתת לבורא יותר נחת רוח?
אני יודע יפה מה שאתה אומר. אתה רוצה להגיד כך, ההשתוקקות לדרגה רוחנית היא לא פחות חשובה מהעלייה לדרגה רוחנית בפועל. אנחנו רואים את זה בעולם הזה שאני משתוקק לאהבה ולחיבור ולכול, וזה דבר בלתי מוגבל. מה שאין כן שאני כבר מגיע וניכלל, זה מוגבל. ואז אני לפעמים מצטער לאותו מצב כמו שהיה קודם. אתה צודק. שאלה נכונה, יפה.
איך אנחנו יכולים לחבר את ההשתוקקות שתהיה מחוברת תמיד בצורה הכי גדולה ומרגשת לאהבה, שהיא גם על ידי השתוקקות רק תגדל. כך קורה ברוחניות. אנחנו נגיע לזה, תעברו על כמה שיעורים אחרונים ותראו. העיקר להתרגש מהם, זה בניית הכלים.
שאלה: נראה שהשאלה שהרגע ענית עליה לגבי ההשתוקקות הזאת, והרצון הזה להתחבר, שזה ממש העלאת האנטנה הזאת שדברת עליה לפני זה, זה נכון?
נגיד. אני לא אוהב להתבלבל בין הדוגמאות.
תלמיד: אולי איכשהו לחזק את הסדנאות שלנו, לעשות אותם יותר בשיעור, זה נותן חיבור טוב.
אבל יש לכם יום שלם לסדנאות. אני לא כל כך רציתי עכשיו לבזבז זמן לסדנאות, כי יש לכם יום שלם. המקומיים הולכים לעבודה, שיעבדו, נכון, טוב שיעבדו, ואתם יכולים לעשות סדנאות אפילו כמה פעמים ביום.
מחמש עד שבע אנחנו שוב נפגשים אתכם למטה באולם הגדול. כאן אנחנו מפסיקים להיפגש, מפסיקים ללמוד עד סוף כל החגיגה שלנו, אחרי כנס הגדול ועוד כמה זמן אחרי זה, רק אז אנחנו חוזרים לכאן ללמוד. אלא כל הלימודים שלנו, המפגשים יהיו באולם הגדול למטה.
אבל במשך היום תעשו סדנאות. כן, ודאי. יש לכם מי שקובע? אתה והחבר לידך, במשך כל היום? אתם מכירים אותם? תקומו. אני לא חושב שמכירים אתכם בכלל. הם אחראים לא לתת לכם מנוחה, אלא כל הזמן לעבוד, וככה להכין את עצמכם לגיבוש, לחיבור. אלא בשביל מה אתם באתם? כדי לסחוב אותנו הישראלים, לסחוב אותנו גם אתכם. אז לעשות מאמץ וכך להיות. יכול להיות שאנחנו נהיה בקשר. אם צריכים משהו באמצע היום, אז גם אני יכול להיות פנוי לזה. אבל מחמש עד שבע בטוח, כמו שסיכמנו.
אז יש לכם עכשיו בופה. אחר כך יש לכם עוד פעם בופה, מתשע עד תשע וחצי. היכרות עם השפה העברית שזה חשוב מאוד, מעשר עד שתיים עשרה. אחר כך ארוחת צהריים. אחרי הארוחה איך מכינים ישיבת חברים. יפה מאוד, זה חשוב. ושיעור לכלי העולמי.
תלמיד: אנחנו יכולים להוסיף עוד קצת פרטים על הנושא הזה של הלו"ז. תיכף נחזור על זה בצורה רציפה, ועם עוד כמה הערות קטנות.
אבל אני לא רואה שאתה נותן להם כאן לישון, איכשהו מנוחה קצת באמצע. רחמנות.
תלמיד: עכשיו, משעה שש וחצי עד תשע וחצי יש זמן לישון. רק רצינו לספר ולשתף לכל החברים והחברות מהכלי העולמי, שאתמול עשינו פה את היום הראשון של ההכשרות, והיו לנו הכשרות על איך שואלים שאלות בשיעור, על איך בונים תוכן לסעודה, הכול מאוד מעניין. מאוד מרתק. הכול היה משודר, הכול היה מתורגם בסביבה טובה, והתחברו מעל לחמישים חברים מהכלי העולמי וגם עשו סדנאות במקביל. הייתה ממש תחושה של אקווריום. הייתה התפעלות מאוד מאוד גדולה, וכמובן סיימנו בשיעור עם הרב. היום אנחנו שוב ממשיכים עם נושאים מעניינים.
תלמיד: כן, מי שמתעניין, אפשר לתרגל ולשאול שאלות במה שקשור לשפה העברית.
זה מאוד חשוב. אני אגיד לכם, איפה ראיתם מוזיקאי שלא יודע קצת איטלקית? או רופא שלא השתמש במילים בלטינית? מתמטיקאים ביוונית, וכן הלאה. אין ברירה, לכל מדע יש את הסלנג שלו. עברית זו שפת הקבלה. אני לא מדבר על זו שמדברים פה ברחוב, אלא זו שפת הקבלה, היא נולדה עם חוכמת הקבלה השפה הזאת, ולכן צריכים מונחים, כל מיני מילים. על זה אני מדבר. אם אתם רוצים לדבר בעברית, זה עניינכם. אבל העיקר זה בכל זאת, שאתם תוכלו קצת להיות יותר [מקצועיים].
כי המילים האלה, השמות האלה, הם מסבירים לנו איזה מצבים. "פרצופים", "ספירות", "עולמות", למה הם נקראים כך בעברית? אנחנו אחר כך יכולים ללמוד ולהבין, למה מקובלים דווקא כינו אותם בצורה כזאת, מה הם מצאו באיזו תופעה רוחנית שכינו אותם "עולם", "פרצוף", "מסך" וכן הלאה. מאיפה זה מגיע? למה?
שפה כזאת כמו שלומדים כאן, היא חייבת לכל מקובל בכל זאת להיות כמו מקצוע, חלק מהמקצוע.
תלמיד: אחרי צהריים מדברים על ישיבת החברים, מהם העקרונות, איך להעביר את זה בקבוצות הפיזיות ווירטואליות גדולות, קטנות, איך בכלל לגשת למושג הזה ישיבת חברים. ואחר כך, אחרי הפסקה יש שיעור אתך לכל הכלי העולמי מחמש עד שבע כמו שאמרת.
בסדר גמור.
תלמיד: אני רק אעבור בקצרה על הלו"ז כדי שלכולם יהיה מסודר עם השעות.
בתשע עד תשע וחצי, יש לנו בופה בוקר לכלי העולמי באולם הסעודות.
משעה עשר עד השעה שתיים עשרה, היכרות עם השפה העברית כאן באולם הלימוד.
בין אחת לשלוש תהיה לנו הפסקה וארוחת צהריים, שתתקיים באולם הסעודות.
בשתיים וחצי עד ארבע יש לנו את הנושא השני של איך מכינים ישיבת חברים, זה יתקיים למטה באולם הסעודות ולא כאן.
בשעה חמש יתחיל שיעור עם רב, שיעור מיוחד לכלי העולמי עד השעה שבע, וזה יתקיים באולם הסעודות. בכלל כל הפעילות שלנו כמו שאמרנו, גם שיעור הבוקר כמו שרב אמר, עד אחרי הכנס אנחנו הולכים לקיים אותם באולם הסעודות למטה, ולא באולם הלימוד. ובשעה שבע תהיה לנו ארוחת ערב.
ודבר נוסף ואחרון. אם אתם רוצים להתעדכן במהלך היום בלו"ז, הכול נמצא באתר הכנס בלשונית של הלוז. גם תלינו אותו ברחבי הבניין בארבע שפות לנוחותכם, אז אפשר להתעדכן, וגם תמיד אפשר לבוא ולשאול אותנו. לחיים ותודה.
שאלה: שאלה קטנה שאני מקווה שלא תישמע כביקורת. הלו"ז כתוב בעברית, למרות שרוב האנשים כנראה לא מבינים מה כתוב. אפשר היה לכתוב לפחות באנגלית.
ואם אפשר לבקש מהחברים שמארגנים את המפגשים הכללים האלה, שהם יהיו יותר בפורמט של חיבור, כי זאת המטרה היחידה שלנו. וזה נשמע קצת בכיוון של מבנה אירגוני, ויש פה לא מעט חברים בעלי ניסיון שיודעים את הדברים האלה. זו בקשה קטנה.
הם ייקחו את זה בחשבון. אבל באמת לכתוב באנגלית, כי זה כנס בינלאומי, זה מקובל יותר.
שאלה: נשים שואלות, במה רב ממליץ לנשים להתמקד בכנס במדבר, בחיבור גברים או בחיבור ביניהן?
אני לא יודע. אני חושב שאנחנו נצטרך לעשות איזה ישיבה, פגישה עם נשים, ולפי זה אולי להרגיש יותר. יש כאן שאלה, יש כאן שאלה בכל זאת. האם שהן יתעסקו בקשר ביניהן, והן באמת יתעסקו בקשר ביניהן? או שזה יעבור כזמן המנותק זה מזה?
אני לא יודע, צריך לחשוב, אני לא בטוח שהן מוכנות להתקשרות. ואם כך, אז שיהיו יותר דבוקות קצת ביניהן ובעיקר בנו. יש כאן איזה מצב שעדיין לא ברור לי. תבררו, האם נשים מוכנות להיות בקשר ביניהן, כדי להכין את עצמן לקשר עם הגברים יחד בכנס הגדול? ואם לא, אז שיהיו מחוברות אלינו וזהו.
שאלה: אני לא חושב שיש להן שאלה אם להיות מחוברות אלינו, ברור שהן יצפו בכול, ויהיו דבוקות ב 100% בכול. השאלה היא יותר על ההתכוננות שלהן, האם בזמן הצפייה והדבקות במה שקורה שם במדבר, הן צריכות להיות בתפילה לחיבור שם, או בתפילה לחיבור ביניהן שהוא יצטרף לחיבור הכללי?
שאלה. זאת בדיוק השאלה שלי. תודה שהצבת את זה בצורה נכונה.
אז לכולם שיהיה יום טוב, רוחני וחם.
(סוף השיעור)