שיעור בוקר 25.09.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1645

מאמר 97, "צריכים לקבל תורה בשתי ידים"

קריין: "כתבי רב"ש ג', עמוד 1645, מאמר 97, "צריכים לקבל תורה בשתי ידים".

צריכים לקבל תורה בשתי ידים

"ענין שאומרים, שצריכין לקבל התורה בשתי ידים. הנה הפסוק אומר "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד".

ענין אריכות ימים על דרך המוסר הוא, שאין להפסיק עבודת ה' אלא תמיד הוא בדביקות ה'. וטעם שענין ימין נקרא בחינת חסד, הוא ביטול המציאות, שהוא רוצה רק לעשות נחת רוח לה'.

וענין מציאות מתפרש בשני אופנים:

א. בגשמיות,

ב. ברוחניות.

שענין גשמיות הוא פשוט שעובד ה' במסירות נפש. ומציאות ברוחניות, הכוונה החיות והתענוג שהוא מרגיש בעת עבודתו.

ובזמן שכוונתו היא לשם שמים, אז הוא רוצה בביטול המציאות, דהיינו שמסכים לעבוד ה' בלי שום חיות ותענוג, ממש ביטול מציאות הרוחניות, שאז בטח שאין לו שום תמורה עבור עבודתו. לכן הוא בטוח בעצמו, שעובד ה' רק בעל מנת להשפיע, שנקרא בחינת חסד.

וממילא אי אפשר לו להיות איזו ירידה בעבודתו, מפני שכל הירידות באות מסיבת שאין לו תענוג וחיות, שלכן הוא לא יכול להמשיך בעבודתו. מה שאין כן אם הוא מסכים לעבוד במצב כזה, ועוד שהוא משתוקק לזה, ממילא אי אפשר לו להיות בחינת הפסק בעבודה. וזה נבחן לאריכות ימים.

ובזה יש לפרש מה שכתוב, "ונפשי כעפר לכל תהיה". שהנפש שלו, היינו בחינת החיות המלובשת אצלו בתורה ומצוות, תהיה בביטול המציאות, שהיא בחינת "עפר", שאין בזה שום טעם.

"לכל תהיה", שענין "לכל", הכוונה בין לבחינת תורה ובין לבחינת מצוה. והוא מסכים להגיע לבחינת ביטול כזה. ומי שמגיע לידי מדרגה כזו, אי אפשר להיות לו בחינת הפסק בעבודת ה', שנקרא בחינת יום, וזה נבחן לאריכות ימים.

"ובשמאלה עושר וכבוד", שזה קו שמאל, וזהו ענין קיום המציאות. שענין כבוד נקרא בחינת נשמה, כמו שכתוב בשער הכוונות על מה שכתוב "ובכן תן כבוד לעמך". ועושר, נקרא בחינת תורה, כמו שאמרו חז"ל "אין עני אלא בדעה" (נדרים מ"א ע"א). וזה נקרא בב' ידים. ואז התורה בבחינת קו האמצעי אצלו."

שאלה: מה זה מסירות נפש לבורא ואיך האדם יכול להיות במצב של מסירות נפש?

מסירות נפש כלפי הבורא היא כשאדם לא מקבל שום דבר לפי מה שחשוב לו, שנראה לו חשוב, אלא מייחס הכול רק לבורא, עד כמה זה יכול להיות חשוב לבורא, כך הוא עושה חשבון.

שאלה: מה זו העבודה בלי תענוג ובלי מאמץ, כוח?

תענוג ומאמץ באים והולכים, ואנחנו צריכים לחשוב איך נשרת את הבורא, נעבוד למענו בלי שום תמיכה מצד הכוחות שלנו, רצון וכן הלאה.

שאלה: לדוגמה, אם אני לא מרגיש כלום, לא רוצה כלום, אבל יודע שאני צריך להתחבר לשיעור, למפגש עשירייה, להכין איזשהו מפגש, כל מיני פעולות כאלה, גם על זה מדובר במאמר?

גם על זה מדובר.

תלמיד: שיעור זו פעולה חיצונית, עוד אפשר להבין, אבל איך פנימית אני מסדר את עצמי?

אני מסדר את עצמי כך שכל הרצונות והמחשבות, הכוונות שלי יהיו כולם מכוונים לבורא, ורק מתוך הקשר הזה בינינו, שאני מסדר בצורה כזאת, אני יכול להחשיב את עצמי כנמצא ברצון שהוא מקבל.

תלמיד: אנחנו לומדים שאי אפשר לעשות שום פעולה בלי תענוג, אז איך מחברים?

זה בדיוק העניין, שאני מבקש מהבורא. אני מבקש מהבורא שייתן לי תענוג, או שלא ייתן לי תענוג כך שאני אוכל לקיים את רצונו בלי תענוג, לי זה לא חשוב, העיקר שאני אקיים.

תלמיד: כלפי מטרת הבריאה, בסופו של דבר אני צריך ליהנות מזה שהבורא נותן. אם אני מוכן לבטל כל תענוג, האם בזה אני לא מבטל את ההתקרבות שלי למטרה?

לא, אתה מגלה שדווקא במקרה כזה אתה עובד למען תענוגים גבוהים, אבל אתה משייך אותם, מפנה אותם לבורא.

שאלה: מה זה אומר ביטול המציאות?

ביטול המציאות זה שאני לא מקבל את עצמי ולא מרגיש את עצמי שאני עומד בדרך בין הבורא למעשה.

תלמיד: ואם אני יכול לקיים את מה שאמרת הרגע, אז אני משיג נשמה ואני לא אחשב בבחינת מת כלפי העולם הזה?

כן, נכון.

שאלה: ביטול של עצמי זה לבטל את הרגשת לחם הביזיון?

כן, זה קשור.

תלמידה: איך לקבל את המצב הנמוך הזה ועם זאת לא להרגיש בושה, זה אפשרי?

בטח, זה לא בהכרח צריך להיות דווקא על חשבונך, שאני כזו שפלה וכן הלאה, אלא זה הנברא שברא הבורא, ואני צריך לתת לו את המדרגות הכי פרטיות, אישיות אולי, ולסדר הכול במקומו.

שאלה: כשהאדם נמצא מעל הייסורים והתענוגים שלו ומכוון לבורא כדי להשפיע לו והוא מוכן לעבוד בלי טעם, ממה מצב השמחה שצריך להיות לו?

מזה שהוא הולך לקראת הבורא.

תלמידה: חפץ חסד יכול להיות בלי שמחה או שזה בלתי אפשרי?

לא, אי אפשר.

תלמידה: וזה מצער את הבורא?

כמובן.

תלמידה: איך ליצור את השמחה הזו?

לחשוב על זה. ככל שתחשבי על זה יותר, כך יהיה יותר קל אחר כך לבטא את זה.

תלמידה: יש שלושה מצבים - מצב של חפץ חסד, מצב של תהליך התיקון עצמו, והמצב המתוקן. האם הם מביאים את התענוג לבורא בצורה שווה?

כמובן שלא. במידה שבה האדם יכול לעבד את המצבים האלה, לעבוד עליהם, לקרב אותם תחתיו ובעזרת כל אחד מהמצבים האלה לפנות לבורא.

שאלה: למה כתוב שאנחנו צריכים להשתוקק לבטל את המציאות הרוחנית אם אליה אנחנו משתוקקים?

אני לא יודע למה את חושבת כך, איפה יש כזה תרגום.

תלמידה: כתוב "ובזמן שכוונתו היא לשם שמים, אז הוא רוצה בביטול המציאות, דהיינו שמסכים לעבוד ה' בלי שום חיות ותענוג, ממש ביטול מציאות הרוחניות".

כן, לפי המציאות הרוחנית הוא מבין את מה שאנחנו מרגישים בעבודה כמילוי הרצונות שלנו, והאדם רוצה לבטל את זה.

תלמידה: שיהיה הכול רק לשם שמים בלי שום תענוג?

כן.

תלמידה: במה התענוג מפריע לנו?

מה זאת אומרת? את כל הזמן תרגישי תענוג שמגיע אלייך מהבורא ולחלוטין ממלא אותך.

תלמידה: והוא יחליף לנו את המטרה?

ברור.

שאלה: האם בזה שמבטלים את האגו שלנו אנחנו מבטלים את המציאות?

לא. מה זה אומר שאני מבטל את האגו שלי? אני יכול לא ליהנות בו? אני יכול לא להרגיש בו כלום? מה זה אומר שאני מבטל את האגו, לקחתי וביטלתי?

תלמידה: אנחנו עובדים כל יום כדי להתבטל.

כן, אבל האם אנחנו רואים שזה נותן משהו?

תלמידה: אני חושבת שעם הזמן זה ייתן, אני מקווה, מאמינה.

זה נכון, אבל העניין הוא שזה תלוי במידה שבה את מרגישה את עצמך כאפס, ככלום. אין ואפס כלפי הבורא. האם את יכולה להעמיד את עצמך בצורה כזו כנגדו?

תלמידה: אבל ככל שאנחנו יותר לומדים נדמה שהמציאות בכלל לא מציאותית.

לא, המציאות היא מציאות. אנחנו רק צריכים להבין שהכול תלוי בפנייה שלנו לבורא, ובמידת הדבר, הבורא יעשה את הכול כך שזה יהפוך להיות ממשי, מציאותי.

שאלה: נאמר אפילו שלא יהיה תענוג, אלא פשוט שחשיבות המטרה היא שמובילה אותנו? ככה זה עובד?

כן.

שאלה: בפסקה רביעית מהסוף הוא כותב כך, "וממילא אי אפשר לו להיות איזו ירידה בעבודתו, מפני שכל הירידות באות מסיבת שאין לו תענוג וחיות, שלכן הוא לא יכול להמשיך בעבודתו. מה שאין כן אם הוא מסכים לעבוד במצב כזה, ועוד שהוא משתוקק לזה, ממילא אי אפשר לו להיות בחינת הפסק בעבודה." על מי הוא מדבר? איזה אדם? אני יכול להבין ולהסכים איכשהו לעבוד במצב כזה בלי תענוג וחיות, אבל עוד להשתוקק לזה? מדובר בבן אדם שנמצא כבר בהשגה?

מדובר באדם שנמצא בהשגה ורוצה שכל ההשגות שלו, כל ההרגשות שלו, ינבעו מתוך מה שהוא מרגיש. כך הוא מרגיש את המציאות.

תלמיד: ומה מניע אותו, נותן לו כוח? זה שהוא כבר טעם וראה שזה מתוק לחיכו?

נגיד שכן.

תלמיד: אז בן אדם שעוד לא נמצא בהשגה, בלתי אפשרית העבודה הזאת בשבילו?

כן, בטח.

שאלה: אז אפשר להגיד שיש לנו שני כלים, הלימוד שלנו, תורה, שזה הכלי הרוחני, והכלי המציאותי שזה קיום מצוות בעולם הגשמי, שגם מגביל את קו השמאל שלנו, ובזה שאנחנו מוסיפים את שני הכלים האלה אחד לאחר ככה אפשר לזכות לאריכות חיים שזה עבודה בלי הפסקים?

כן.

תלמידה: אבל למדנו לפני כן שירידות צריכות להיות, שמלכתחילה כבר יודעים שיהיו.

ומה?

תלמידה: אז אפשר לזרז את היציאה מהירידות האלה, מזה שאני בעולם הגשמי אבצע מצוות, חוץ מזה שאנחנו לומדים ומתחברים?

אני לא יודע למה את מתכוונת. בעולם הגשמי שלנו קיום המצוות זה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, זה לקבל את אור הבורא וההתקרבות אליו, כדי לעשות לו נחת רוח.

תלמידה: זו המתודה שלנו. אני חשבתי שזה כמו תורה, שמצוות זה כמו שכתבו ב"שולחן ערוך".

זה לא בדיוק ככה.

שאלה: יש לי שאלה על בחינת הפסק בעבודה שלא יהיה, שנקרא "בחינת יום". איך אנחנו מגיעים למצב הזה, שזה יהיה ממש בעשירייה בלי הפסק. שבתמיכה ההדדית אנחנו יכולים ככה לתת את הכוחות אחת לחברתה, שזה יהיה בלי הפסק?

כן נכון. נכון.

שאלה: בזמן האחרון אנחנו חווים שמחה גדולה כשנפגשות ביחד, גם לקריאה בבוקר וגם לשיעורים וגם סדנאות. איך להתייחס לזה, צריך להגדיל את ההרגשה הזאת, או שצריך בכל זאת לבטל את עצמנו. אנחנו מבינות שאנחנו עוד לא עושות מספיק וכן הלאה, אבל ההרגשה הזאת היא מאוד מקדמת אותנו. אז איך להיות?

צריך להיפתח במידת האפשר.

שאלה: כשאנחנו מבינים ומקבלים את עבודת ה', יש כזה סיפוק שקט. אבל לא מזה שמקבלים תענוג אלא מזה שיש לנו אפשרות לשרת את הבורא. כל הזמן מתעוררים עוד רצונות לקבל והם יותר חזקים ויותר קשים, אז איך להחזיק את זה?

אני אישית הייתי מייעץ לך כל הזמן להיות בזה, לא לצאת המצב הזה.

תלמידה: אז אם אני מבינה נכון, הרצונות האלו שמגיעים אלי על מנת לקבל, אני צריכה כל הזמן לכוון אותם כדי להשפיע איתם לבורא זאת אומרת, להיות כל הזמן בצמצום?

כן.

שאלה: במאמר מדובר על שני מצבים, מצב אחד להשפיע על מנת להשפיע כשאין קבלה ולכן לא יכולה להיות ירידה. ומצב יותר גבוה שהוא לקבל על מנת להשפיע. שנותנים הכול לבורא, רוצים להשפיע רק לו ואז יש לנו אפשרות לקבל את התענוג. ולכן זו אריכות ימים וזה בלי הפסק?

בערך ככה. אנחנו עוד נחבר את המצבים האלה.

שאלה: המאמר הזה פתח מחדש את קו ימין ושמאל. קו ימין כשאדם הולך להרגשה שהכול מהבורא, מודה בכול לבורא, וקו שמאל זה כשאני מבינה שהיחס של הבורא אלי תלוי במעשה שלי, שאני לפי המעשה שלי מזמינה לחץ מהבורא. זה נכון?

אפשר להגיד כך. זה בערך עדיין, אבל כבר אפשר להגיד כך.

תלמידה: אז קו אמצעי זה כשאני פועלת כדי להשפיע לבורא, ולא יותר ממה שאני יכולה בזה?

כן. זה כבר צריך לשקול.

שאלה: איך לקבל כוחות לא מהקליפות, אלא מהקדושה של העבודה בשביל הבורא?

צריך לעשות כך, שכל מגע עם הרוחניות יעורר בך תחושה של עליה חזקה מאוד, שייתן לך הרגשה שאת הולכת קדימה ומשיגה.

שאלה: אז מה זה העבודה הזאת שאין בה חיות, שאין בה הרגשה. איך האדם יודע שהוא באמת עושה עבודה, אם אין לו שום פידבק?

יש כאלו מצבים, ולכן אנחנו צריכים גם לדבר עליהם.

שאלה: אז איך באמת במצבים כאלה שאין לאדם חיות, לתת עבודה ולהתאמץ בתוך מצבים כאלה, אם הוא לא מרגיש שיש פירות ממה שהוא עושה?

לסגור עיניים ולהמשיך לעבוד, אפילו למעלה מהדעת.

תלמידה: פשוט פעולות יבשות כאלה?

כן.

שאלה: המצב הזה של לסגור עיניים, אם הוא קיים אצלי, אז הוא קיים אצל כל העשירייה שלי. כשאנחנו נפגשות, אם אני סוגרת עיניים וכולן סוגרות עיניים, אז מה צריך להיות במרכז העשירייה, בכדי שאני לא אבקש לצאת מהמצב הזה? איך לא להביא את סגירת העיניים הזאת ואת ההתרופפות הזאת לעשירייה? מה לעשות שם?

לא לעשות איתן שום פעולות משותפות, כי את מפחדת שהן יעבירו לחברות התרשמות לא נכונה.

תלמידה: כלומר כן להיפגש איתן, גם אם אני לא יכולה להביא שום דבר, בטח לא להביא את סגירת העיניים שלי.

כן.

שאלה: הוא כתב, "ובזה יש לפרש מה שכתוב, "ונפשי כעפר לכל תהיה". שהנפש שלו, היינו בחינת החיות המלובשת אצלו בתורה ומצוות, תהיה בביטול המציאות, שהיא בחינת "עפר", שאין בזה שום טעם". את המצב "ונפשי כעפר לכל תהיה" אני מנסה לתפוס מכל הזוויות ולא ממש מצליחה. האם אתה יכול לפרש את זה?

עפר זה הדבר הכי נמוך, שאין למטה ממנו. אם אנחנו לוקחים איזה דבר, ואחרי הפעולות שלנו אנחנו רואים בו שהוא מתגלה לנו כעפר, אז סימן שגמרנו, יותר מזה אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. אין שום סיכוי להעלות אותו לדרגה הרוחנית.

תלמידה: אני מנסה לדמיין את מה שאתה מתאר, מצבים כאלו. אבל מהקטע פה נשמע שזה המצב הרצוי.

אצלנו זה המצב הרצוי. רצוי שנעבוד עליו.

תלמידה: האם אנחנו צריכים להביא כל מצב לתיקון, עד כדי כך שנראה שזה עפר?

כן.

שאלה: איך לא לעמוד בדרך בין הבורא לפעולה?

לפעול בעצמך.

שאלה: מה זה אומר שהאדם עובד את ה' בבחינת יום?

זה אומר שהבורא מאיר לו, והוא מקבל הארה מהבורא, ומקבל משם כוח התגברות, כוח התקדמות, ויכול לתת הגדרות נכונות למה זה קרוב לבורא ומה זה רחוק מהבורא.

שאלה: האם מדובר במאמר שהמצב הזה מלווה את האדם כל הזמן, כשיש לו גם רצונות להשפיע וגם רצונות לקבל, ומדובר על ההרגשה לגבי הרצון לקבל?

כן.

תלמיד: כלומר גם בתיקון הרצונות להשפיע וגם בתיקון הרצונות לקבל.

כן.

שאלה: במאמר יוצא שמצב עפר הוא המצב הכי טוב, גם בגשמיות וגם ברוחניות. נדמה לי שלבטל את התענוג בגשמיות זה מאוד קל, אבל כשמגיעים טעמים ברוחניות, מה לעשות איתם, האם להילחם איתם, או להעלות תפילה שהבורא ייקח את הטעמים האלו בעבודה הרוחנית?

בשום פנים ואופן לא. אנחנו צריכים לעלות מעל התענוגים, לא בצורה כזאת שאנחנו הורגים אותם, אנחנו לא מבטלים אותם, להיפך. הבורא רוצה שאנחנו נהנה, והמדרגה האחרונה של כל התיקון היא התענוג השלם, כאשר האור לחלוטין מכסה את כל הכלים. אז בהכרח אנחנו צריכים ללכת לקראת תענוג יותר ויותר גדול. כל הבעיה היא רק בזה שהתענוגים יהיו יותר קשורים לבורא ולכלי שלנו, ושבשום פנים ואופן לא נתחיל להחליף את הבורא בתענוג.

שאלה: לגבי ההרגשה של תענוג או טעם ברוחניות, האם צריך קודם כל שזה יהיה משותף לכולנו, ואחרי כן לשמור על זה שזה יהיה כחודה של מחט?

לא עד כדי כך, אבל לכיוון זה.

שאלה: איך לשלב ביטול עם גאווה על זה שאתה משרת את הבורא, את הקבוצה. איך לעבוד עם המצב הזה, שאתה רוצה לבטל את עצמך, אבל אתה מבין את חשיבות המטרה והכוונה שלך?

אז ככה תפעל שלמען הכוונה, למען המטרה אתה מוכן להרגיש את המצבים הגדולים האלה. אבל בשום פנים ואופן אתה לא רוצה לקבל אותם למען עצמך.

תלמיד: כשאנחנו נפגשים עם חברים ומלמדים אותנו שאנחנו צריכים לראות את החבר כגדול, ושהקבוצה זקוקה לו והוא מבטל את עצמו, זה כביכול שהוא ממוסס את ההרגשה, אתה לא רוצה שהוא יבטל את עצמו, כי הוא גדול הוא ראוי להיות נעלה?

אז זה שהוא מבטל את עצמו, זה לא משפיע על איך שאתם מרגישים אותו.

תלמיד: אבל אני רואה חוסר התאמה בין זה שהוא מבטל, מקטין את עצמו, לזה שהוא לא כזה. אז למה צריך את זה?

תנסו להעלות אותו.

תלמיד: אז אני יכול לעשות את זה?

כן.

שאלה: אמרת שאם באים לו מצבים קשים, האדם צריך לסגור עיניים ולהמשיך. נגיד במצב כזה שהוא כבד ונתת עצה לסגור עיניים ולהמשיך, איך בסיטואציה הזאת לא להיות כמו בין שמים לארץ?

כשאני סוגר עיניים אני לא רוצה לראות את המצב הנוכחי שלי ומוכן לגייס את כל כוחותיי שיהיו בעל מנת להשפיע לבורא. זאת אומרת זה המצב הרוחני שלי, מצב לא כל כך רע ואחר כך אני מגיע לביטול המצב ההוא כדי לחבר לזה גם את הרצון לקבל שלי ומעלה את עצמי בו. ככה אנחנו מתקדמים.

שאלה: האם אנחנו מבינות נכון שמחשבות ורצונות נכונים שמכוונים לחברות מעלים אותנו מהמחשבות והרצונות האגואיסטים שלנו?

כן.

תלמידה: ואיך זה קורה?

נלמד.

שאלה: כשהתורה נעשית סם המוות, האם צריך לנסות לברוח מהמצב הזה? כי אין אפשרות מיד לבנות כוונה נכונה, או שזה מצב שמגיע כבר כתוצאה של שגיאות מאוד גדולות?

לא, המצבים האלה מגיעים כתוצאה מלחץ גדול ותפילה חזקה.

תלמידה: אז כשאנחנו משתוקקים למצבים כאלו, לשמוח כשזה מגיע?

כן.

שאלה: מצב עפר, כל עשירייה יכולה לקבל בו זמנית מצב כזה?

זה כמובן מצב לא פשוט, אם כל העשירייה מקבלת כזאת הרגשה.

שאלה: מה זה לפעול בעצמנו במצבים שיש ספק לגבי ההחלטה? איך להבין איפה אנחנו צריכים לפעול?

לפעול בהתאם למצבכם הרוחני ואז הכול יסתדר לכם.

תלמידה: ואז בגשמיות מה לעשות? להסתכל איך הבורא יסיים?

הכי טוב לשים בצד את הגשמיות. אין כזה מצב שזה מתערבב בזה. זה אומר שעוד לא ביררתם את זה.

שאלה: מה זה אריכות ימים ומה זה נצחיות?

באריכות ימים יש עוד עבודה שלא הסתיימה, לא גמורה ובנצחיות אין את זה.

תלמידה: אז מה חסר כדי לעבור מאריכות ימים לנצחיות?

נגלה. את זה נגלה.

שאלה: הסימנים של קבלת כוח נכון של השפעה הם שמשתמשים בו נכון בעבודה היומיומית?

תנסי פה ושם לשלוט בעצמך ולהעביר מכוונות לא טובות לטובות יותר.

שאלה: אם למשל אנחנו מרגישות תענוג מזה שאנחנו מרגישות את הרצון הטוב של החברות או תענוג שמגיע מתוך מאמץ משותף להתקרב ולתמוך אחת בחברתה, למרות המצבים שהבורא שולח, האם זה נחשב לתענוג ברוחניות שאנחנו צריכות לבטל?

כל רצון ורצון, כל תענוג ותענוג שבמשהו משתתף בהתקרבות לבורא או בהתקרבות הבורא אלינו הוא נקרא "רוחני". וכולם, כל האחרים, חוץ מהתענוגים האלה, הם נקראים "גשמיים".

תלמידה: אז לא מובן לי למה אנחנו צריכים לבטל תענוג רוחני?

אתם צריכים רק לבדוק אותו.

תלמידה: אם נניח אנחנו בודקות את התענוג הזה ומתגלה לנו שהוא כמו כבוד למשל, מרגישות מזה גדולות, מראים לנו את האגו, אז את זה מיד לבטל.

כן.

תלמידה: איך אנחנו יודעות שהתענוג הוא באמת מהבורא, ולא נהנות מתענוג מעצם היותו מענג, אלא לא מחליפות את הבורא בתענוג?

לפעמים זו בעיה. כי אנחנו עדין לא יכולים להבדיל בין שניהם.

שאלה: אם האדם בהתחלה חשב שזה תענוג של הבורא ואחר כך רואה שהתבלבל, לא הבדיל נכון, אמרת לא להחליף בשום פנים ואופן את הבורא בתענוג, והוא מוצא שהוא כן במצב הזה דווקא, אז מהי הדרך הכי ישירה ומהירה לצאת לדרך הנכונה?

הדרך הכי נכונה היא להתחיל לברר את הבורא מכל התענוגים שהייתם ביחס אליו. ומה שיתעורר בכם כתוצאה מהבירורים האלו הוא יהיה יותר קרוב לתענוג האמיתי.

תלמידה: כלומר לברר מה היה הבורא ומה היה התענוג שהוא לא בורא, והבירור הזה הוא מה שחשוב כדי לצאת מהר.

כן.

שאלה: כשאני לוחמת נגד האגו אני יכולה להיות מאוד קשה, ואני מפחדת לגרום נזק לחברות. אני אוהבת אותן ואני רוצה להיות כל פעם נוכחת בשבילן, לעזור להן. איזו עצה אתה יכול לתת כדי לא להיות קשה מדי עם החברות כשהן נלחמות נגד האגו?

אני חושב שאתן צריכות, כל אחת, לעשות מעצמכן אפס כלפי כולן, כלפי כל העשירייה, ולשמור שהאפס הזה כל הזמן יהיה יותר ויותר חזק.

שאלה: האם יוצא שכל ההפרעות של העולם הגשמי מגיעות כדי שנלמד להתבטל מולן?

כמובן.

תלמידה: מה הסוף?

למה בכלל יש רע בעולם.

שאלה: אם אני מבינה נכון מהמאמר, אז יש תקופות שנופלת על האדם הרגשה של חוסר טעם בעבודה, ואם הוא ממשיך לעבוד דווקא בתקופה הזאת, אז זה מראה שהעבודה שלו יותר נקייה. האם זה נכון?

כן.

תלמידה: בגדול רוב הזמן האדם רוצה להתפעל מהדרך, הוא רוצה להתרגש, להרגיש התרוממות רוח.

אבל אם אחרי זה יתגלה לו שהוא היה משחק באיזה משחק ילדים?

תלמידה: אז האם זו שאיפה לא נכונה?

השאיפה הייתה לא נכונה.

תלמידה: לאיזו הרגשה אדם צריך לשאוף בדרך כלפי גילוי הבורא?

שהבורא יביא לו את ההרגשה.

תלמידה: ואם הבורא נותן לו הרגשה טובה?

אין טובה או רעה, את צריכה לדבר במילים אחרות. איזו הרגשה שהוא ירגיש, הוא יכול להגיד שהיא טובה.

תלמידה: אם יש גם הרגשת תענוג מסוימת, אז איך הוא עובד עם התענוג הזה?

הוא לא יכול לעבוד כי הוא לא בירר אם היא לטובתו או לא.

תלמידה: אז מה הוא עושה? איך הוא ממשיך פה לתקשר עם המצב ועם הבורא?

הוא לא יכול. בצורה כזאת הוא לא יכול לעשות כלום, כי עדיין לא בירר את הכלים.

תלמידה: איך מתחילים לברר ולא כמו בהמה סתם לרוץ אחרי התענוג?

לשם זה הוא צריך להתחיל להתחבר עם החברים רק בלהשפיע.

תלמידה: מה זה אומר עכשיו להשפיע לחבר? איך עושים את זה?

הוא רוצה להשפיע לחבר מהמצב שעכשיו הוא נמצא בו. ושיתגלה לו, אם כך, עד כמה הוא משפיע.

תלמידה: זה אומר להתחבר ברגש, בלב לחברה. אבל מה זו פעולת ההשפעה הזאת, האם לבקש עבורה, לבקש שיעבור אליה תענוג? מה שם הבקשה או הפעולה?

הוא חייב להגיע לבורא עם הבקשה שלו שהבורא יפתח לו את הכלים ויראה לו איך לעבוד בהם.

שאלה: אם עשירייה עכשיו מרגישה שהיא במצב של עפר, ממה להתחיל לעלות?

מזה שתרימו, תעלו את עצמכן מן העפר. כלומר להוסיף לפעולות שלכן, לתפילות שלכן, יותר ויותר מילים על הרצון להשפיע, למלא, ובצורה כזאת לעלות.

תלמידה: האם אפשר להשתמש בברית המלח שכרתנו בעשירייה לגבי העלייה?

כן, אפשר.

(סוף השיעור)