שיעור בוקר 07.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

על כל פשעים תכסה אהבה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אנחנו נמצאים בקטע מס' 2 מתוך קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "על כל פשעים תכסה אהבה", מתוך מאמר של הרב"ש שנקרא "לשמשני".

""אמר בן זומא, כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני, ואני לשמש את קוני"."

אולי נראה שאנחנו הולכים לכנס בצורה כזאת שרוצים לעשות כינוס בינינו ולא כלפי האנושות, אבל "סוף מעשה במחשבה תחילה", אנחנו צריכים להבין את המצב הסופי שאליו אנחנו צריכים להימשך ולכן אנחנו מתחברים בינינו שזה השלב הראשון, אבל הכוונה שלנו היא בכל זאת להגיע לדבקות השלמה בבורא שזה דרך כל האנושות.

ולכן תראו מה שהפנדמיה הזאת, וירוס הקורונה עושה לנו, הוא פותח לנו עיניים על זה שכל העולם מקושר וכול העולם נמצא באותה צרה. ולכן אמנם אנחנו מדברים בינתיים רק על חיזוק הקבוצה, העשירייה, אבל זה סך הכול האמצעי להגיע לחיבור השלם בכל העולם. כמו שכותב בעל הסולם בהרבה מקומות, שכבר הגענו למצב שאנחנו זקוקים בעצם לחשוב על התיקון השלם. ולכן שלא יבלבל אותנו זה שאנחנו מדברים על עשירייה, עשירייה יכולה להיות עשירייה שלנו, אחר כך נבין ממנה ונעבור לעשיריות יותר רחבות, אבל זה סך הכול החיבור בינינו.

קריין: נקרא שוב מההתחלה קטע מס' 2.

""אמר בן זומא, כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני, ואני לשמש את קוני".

לפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו."

(הרב"ש. רשומה 124 "לשמשני")

זאת אומרת אני דווקא בשמחה רואה שאני מתחבר לאנשים, ויש להם הרבה חסרונות. לא שאני שמח בזה שיש להם הרבה בעיות, אלא אני שמח בזה שאני יכול לחבר אותם אליי ולהעביר להם את כוח התיקון, כוח המילוי, וגם הם ככה כלפיי כי אף אחד לא יכול למלאות את עצמו אלא רק "איש את רעהו יעזורו" מה שנקרא. ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

לכן אני נבראתי כדי לשמש אותם, והם כדי לשמשיני, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לערבות הכללית שבה מגלים את הבורא בצורה השלמה.

שאלה: איך אני יכול להתכוון לזה ש"כל העולם נברא בשבילי" וכל מה ש"אני פוסל אני פוסל במומי"?

כל הזמן תחשוב על זה ואז תראה שזה ככה.

שאלה: האם אנחנו יכולים בעבודת החיבור שלנו בחיבור בעשירייה לעורר את העולם, לעורר בהם חיבור?

ודאי שכן. דווקא בצורה אחרת לא תצליח. אתה צריך לבצע קודם כל פעולות בעשירייה שלך, ומהעשירייה שלך להשפיע לאחרים. כך אנחנו לומדים גם בחכמת הקבלה, שאם דרגה עליונה רוצה להשפיע לדרגה התחתונה אז היא קודם כל עושה את התרגיל במצב שלה, בדרגה עליונה, ומזה שהיא מבצעת גם פועלת בדרגה תחתונה. ככה זה.

שאלה: אני רואה חיסרון אצל האחרים אני מרגיש גם שזה החיסרון שלי, איך אני עובד עם זה, איך אני מתקן אותו?

אתה לוקח את החיסרון של האחרים, ובעשירייה שלך אתה משתדל לתקן אותו, ואחר כך מזה שתיקנת אותו בגובה שלך, אתה מעביר להם. וככה זה כל פעם, אתה נכלל מהחיסרון של התחתון, מבצע עליו פעולה אצלך, זאת אומרת עושה זיווג בין החברים ועם הבורא, מקבל מהבורא מנה עבור החיסרון הזה, ואז מפריש ממנו מה שצריך לתחתון.

תלמיד: אם אני עכשיו מזהה אצל חבר חיסרון שיש לו חולשה, חולשה בדרך, איך אני לוקח את החיסרון הזה אלי, איך עובד עם זה?

אתה כאילו מבצע את זה במקומו. אתה מקבל את החיסרון שלו כמו חיסרון שלך.

תלמיד: ואז מה אני עושה?

אתה מבצע תיקון במקום שלך, ואחר כך מהתיקון שעשית מעביר לו.

תלמיד: אם אני מרגיש אצלו חוסר חשיבות, אני בעצמי מגדיל את החשיבות במשהו, זה בעצם לקחת את החיסרון שלו?

כן, בדיוק. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", שהתחתון בזה כביכול עוזר לך להתחבר לחיסרון שלו, לחוסר החשיבות שלו, ואז אתה על ידי זה קונה עוד חשיבות של הבורא. אז לא שהתחתון נותן לך עבודה, הוא נותן לך הזדמנות לגדול.

תלמיד: הרצון שלנו להתקרב מתחיל מכל מחשבה או מעשה שאנחנו עושים, זה כמו "סוף מעשה במחשבה תחילה" כדי לחפש את הבורא, כדי להנגיש אותו אליו, כדי שאנחנו נתקרב בינינו בכל היום בכל מעשה. האם אנחנו בכל דבר מחפשים את הבורא בפעולה שלנו, ואז אנחנו בונים את התבנית של הקרבה בינינו, את הרצון, את הפעולה?

כן.

תלמיד: זה בעצם כל היום לחפש איך אנחנו מתקרבים יותר ויותר לבורא דרך "סוף מעשה במחשבה תחילה"?

אנחנו יכולים להתקרב לבורא רק עם חסרונות של הזולת, כי על עצמך אתה צריך להגיד אני "חפץ חסד". כולם שומעים? על עצמי אני אומר "אני חפץ חסד, אני לא רוצה שום דבר. יש לי הכול אני לא רוצה שום דבר, בינה, חפץ חסד, אלא רק כדי לעזור לאחרים. כי בורא שבר את הכלי בכוונה כדי שיהיה לי מקום לדאוג לזולת, אז אני בזה יכול להידמות לבורא שהוא גם דואג לכל הבריות. אז אני לוקח חסרונות שלהם ומעלה אותם לבורא, מקבל על זה כוח, מ"ד מה שנקרא, ומעביר להם. רק בצורה כזאת. יוצא שגם התחתונים וגם הבורא קיימים בשבילי. זה מה שאמר בן זומא "שכל העולם נברא בשבילי", בשבילי. נקווה שהקבוצה שלך תתקדם נכון.

שאלה: מהי אהבת אמת בין חברים שהיא לא מדומה?

אהבה זה כששייכים לגוף אחד, שייכים למערכת אחת, שייכים אפילו לאיבר אחד. זה מה שיש לנו.

שאלה: התחלת אתמול לדבר על תוכנת הוויתור. אתה יכול קודם להתחיל בהגדרה מה זה ויתור?

אין כאן כל כך ויתור אם אנחנו נמצאים במחשבה נכונה. זה כשאני מבטל את הרצונות שלי לעומת רצונות של הזולת, כי אני מבין שאני צריך ברצונות שלי, בתכונות שלי לשרת לזולת, ורק בזה בעצם התיקון שלי. אין לי שום דבר בגוף שלי, במבנה שלי שאני בזה צריך לשרת את עצמי, אין דבר כזה. ברוחניות זה אך ורק כדי לעזור לשני, "איש את רעהו יעזורו", רק בצורה כזאת. כי אנחנו בנויים מגוף מיוחד שלם של האדם הראשון, שבצורה המתוקנת אין אף תא, אף רצון, או תכונה בגוף שהיא דורשת טיפול משלה, עבורה, אין דבר כזה. רק עבור החברים, עבור הזולת.

מפני שהאור העליון שהוא כולו להשפיע דרך בחינות שורש, א', ב', ברא את תכונה ג' ברצון לקבל, שכולו שייך לרצון להשפיע, ואחר כך ברא בחינה ד' שהיא כבר רצון לקבל שמנותקת מהכוונה של הרצון להשפיע, ולכן אחר כך היא אפילו מקבלת על מנת לקבל. לא במלכות דאין סוף שם אין עדיין לקבל על מנת לקבל ממש כמו שבקליפות, אבל כך זה לאט לאט מתבצע.

מה אני רוצה להגיד בזה, שכל העבודה שלנו היא להגיע למערכת שאין שם באמת, אם אנחנו מגלים את האמת, שום כוונה לעצמו, שום מחשבה לעצמו, שום פעולה לעצמו, הכלי לא בנוי בצורה כזאת, אלא רק ניתן לנו את העניין הזה בקליפה כדי שאנחנו נחשוב שזה בכלל קיים, כדי לעשות הבחנות בין האור לחושך. כדי להסביר לנו מה זה נקרא תכונת השפעה, תכונת האהבה, אז על ידי זה, מתוך זה, נברא רצון לקבל מלאכותי, והוא קיים סך הכול בצורה מלאכותית בעולם הזה או בקליפות.

לכן אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מגלים את תכונת האהבה, עד שמגלים את תכונת השנאה שעליה אנחנו מגלים את האהבה. אבל באמת שנאה לא קיימת ורצון לקבל על מנת לקבל לא קיים, זה הכול בצורה מלאכותית כדי שאנחנו נבין מי זה הבורא, מה זאת אהבה, מה זה חיבור, מה זה השפעה.

שאלה: ממה מתחיל ויתור?

ויתור מתחיל מזה שאני נכנס לעשירייה, לקבוצה, ששם מתחילים לכבד מה שהמקובלים אומרים לנו, שאנחנו צריכים להתחיל את התהליך הרוחני מזה שאנחנו מבטלים את עצמנו, את ה"אני" שלי אני מבטל. למה? אומרים לי, אם תעשה תרגילים כאלו אתה תבין מה זה העולם העליון, עד כמה שהוא הפוך מהעולם שלנו ולכן הוא נסתר מהחושים שלנו, ואם אתה תעשה תרגילים כאלה אתה תתחיל להבין שישנם תכונות הפוכות ממך וכך תתחיל להרגיש את העולם העליון.

שאלה: מה אני מוותר כלפי החבר?

הכי טוב זה לא לבטל את עצמי ולוותר כלפי החבר, כי אנחנו לא מבינים בדיוק מה זה. הכי טוב שאני משתדל למצוא איך אני יכול לעזור לו. ומתוך זה שאני משתדל לעזור לו אני מתקדם. הוא עוזר לי, אני עוזר לו וכך אנחנו מתקדמים. ביטול כלפי חבר זו כבר פעולה יותר מורכבת ויכולה להכשיל אותי.

שאלה: במה אני עוזר לחבר שעוזר לי לוותר בשלב הבא?

אני עוזר לו, שאני נותן לו גם דוגמה איך שאני מוותר על עצמי ואיך שאני רוצה לעזור לו ואיך אני מעריך שהוא עושה לי את זה, ואף אחד מאיתנו לא מקבל את זה בצורה אישית כמו שבארץ, זאת אומרת, בצורה ארצית, אלא אנחנו בזה משתדלים להגיע לבורא. אנחנו בזה רוצים לעשות לו נחת רוח, ולכן כמו שני ילדים טובים שרוצים לעזור לאימא, לגרום לה נחת, כך אנחנו עושים זה עם זה. ובזה עוזרים זה לזה.

שאלה: על מה אדם לא מוותר?

על מה שהוא לא מסוגל. אבל בכל זאת היה רוצה לוותר אבל לא מסוגל, על זה שבתוך תוכו בכל זאת חושב לטובת עצמו. לזה מגיע האור העליון טיפין טיפין ומתקן אותו.

שאלה: האם יש הבדל בין ויתור לחבר לוויתור לבורא?

בעצם לא. רק שכלפי החבר יש כאן מצד אחד בלבול יותר גדול והפרעות יותר גדולות, מצד שני בכל זאת יכולה להיות יותר תמיכה מכל החברים, בקיצור, זה עוזר לנו. אם אנחנו עובדים בקבוצה אנחנו מגלים הרבה יותר הבחנות מאשר בעבודה עם הבורא, שם אין לנו כל כך הרבה הבחנות.

כאן זו קבוצה ואני וחבר וכל האנושות, וכל מיני שינויי מצבים ולכן לא מן הסתם שמעולם האין סוף יורד הכלי בשבירה אחר שבירה ומאבד את הרוחניות שלו, אבל בהתאם לזה מגלה כל מיני צורות גשמיות שהן עוזרות לאדם להרכיב רוחניות ממטה למעלה.

שאלה: אם אני יורד לרמה ארצית עכשיו, עממית יותר אפילו, כל המחלוקות הם על רקע בהמי, פיזי. אז איך אפשר לכסות עליהן עם משהו רוחני?

זה לא נכון, לאו דווקא אנחנו עוסקים כאן עם גשמיות. אין גשמיות בכלל, אלא ככה זה מלובש אצלנו. אבל בתוך הגשמיות הזאת זה רוחניות, זה רצונות. אין יותר מרצון. רצון טוב, פחות, יותר, או רע וכן הלאה. אין חוץ מרצונות, כל החומר זה רצון. ולכן אני לא רואה שום בעיה להתעסק עם העולם הזה כאילו, אבל בעצם אתה רואה אחריו כוחות רוחניים.

שאלה: עכשיו אנחנו מדברים בעצם על עבודה בקבוצה, עבודה בין חברים, ואז ברור שהעבודה זה בביטול ולעלות מעל עצמי ולהתחבר מעל האגו וכן הלאה. אתמול בשיחה אנחנו דיברנו על מושג שנקרא "ויתור", שאנשים רגילים צריכים לוותר על הדעות שלהם ואיכשהו להתחבר עם אנשים בדעות הפוכות לגמרי, שהם אפילו מרגישים אותם כאיום על עצמם, נגיד דעות פוליטיות וכן הלאה. מה זה נקרא בעיניך ויתור אצל אנשים רגילים, לא אצלנו?

אצל אנשים רגילים, שם הוויתור זה לפי הרצון לקבל שלהם. כי כדאי לי לוותר על דבר קטן כדי לשמור על דבר יותר גדול. זה ויתור. זאת אומרת זה לא ויתור, זה מין מסחר.

תלמיד: אבל הם מרגישים שהם נלחמים על דבר שהוא עצום, שהוא החיים שלהם, הקיום של המדינה.

אם תדבר עם ילדים קטנים הם יגידו לך עוד יותר, שהוא לא יכול לוותר על הצעצוע הקטן שלו שיש לו ביד בשום פנים ואופן, מה שלא יהיה. הוא צורח שהוא מפסיד את כל העולם. זה הכול כך מסתבר לכל אחד ואחד. אז אין הבדל בין מישהו גדול, גבוה וחכם מהעולם הזה ושליט לבין הילד הקטן, זה אותו רצון לקבל.

שאלה: אז איך גורמים לאנשים להיות מסוגלים להיות ביחד, אם אף אחד לא יכול לוותר לאף אחד בשום דבר?

אתה לא יכול. אלא רק בתנאי שאתה בצורה גשמית מראה לו שהוא מפסיד יותר או מרוויח יותר, וכך כולנו רוצים לסתור זה את זה, למשוך זה את זה בצורה גשמית. או שאתה מתחיל להראות לו שהעולם דורש ממש תפקוד אחר ואז הוא מתחיל להבין שהוא צריך לעבור לשיטה אחרת, שהיא למען תיקון העולם.

שאלה: אז ממה שאני מבין, אני לא יכול לוותר בצורה גשמית לבן אדם כי אני שונא אותו. אז במקום לוותר אני צריך להתחיל לאהוב אותו? זה יעזור לי?

זה שאתה לא יכול לוותר לו זה ודאי שאתה שונא אותו, כי כאן שנאה זה במישור של הדעות השונות. אז לא חשוב, אתה יכול להגיד, "אני לא מקבל את הדעה שלו" או "אני שונא אותו", זה אותו הדבר.

תלמיד: אז אני שואל, האם אני יכול עדיין להישאר בדעה שלי אבל לפתח אהבה כלפיו?

זה מבולבל. זה כמו שאצלנו בעולם הזה כל הזמן ככה. שברגע שאני שונא את הדעה של השני אני שונא אותו, זהו. זה שעדיין זה נסתר ממני זה יכול להיות. ככה זה במשפחה, בין הקרובים וכן הלאה.

תלמיד: אז על מה לוותר, על השנאה שלי כלפיו או על הדעה שלי?

אני אומר לך שזה היינו הך. לא יכול להיות שאתה אוהב אותו ובאותו זמן אתה לא מסכים עימו. לא יכול להיות. אלא רק בתנאי שזה "על כל פשעים תכסה אהבה", שאתה כבר עובד בשיטת הקבלה.

תלמיד: אז השאלה היא, אם אפשר להציע את זה לבן אדם רגיל?

אתם שואלים אותי מה שקורה בעולם, או אתם שואלים אותי על הפצת שיטת התיקון?

תלמיד: מה שקורה בעולם זה מאוד ברור, החוקיות היא לפי האגו. השאלה היא אם אפשר להסביר את זה?

אתה יכול להסביר את זה, זה סך הכול פסיכולוגיה בינתיים. אתה יכול להסביר שאין ברירה, שאתם שונאים זה את זה במידה שאתם לא משתווים. עדיין ישנם פשעים ו"על כל פשעים תכסה אהבה" [ואז] אתה כבר צריך להביא את התיקון. כשאתה מבין את הטבע שלו ושלך ואתה רוצה להביא לקשר על שתי צורות הטבע האלו. והקשר הזה הוא כבר יכול להיות רק על ידי האור העליון, שמגיע מדרגה עליונה ומחבר בין שניכם ואז יוצא שאפילו שאתם שונים ואתם לא יכולים לשנות את זה, אבל אתם יכולים להתכסות בשמיכה אחת. אבל זה בדרגה יותר עליונה ממה שאתם בעצמכם.

שאלה: זה עדיין לא ברור מכיוון שפה מדובר לא על ויתור רגיל, אלא אם אני אוותר אני מציב את עצמי ואת משפחתי בסכנה קיומית, סכנת חיים. כאילו לוותר זה אומר, "בסדר, תזרוק אותי מהצוק". איך אנשים יכולים להגיע פה למשהו מעל זה, לעלות מעל זה?

אני לא חושב שזה אפשרי, אתה צודק. אתה שואל, איך הוא יכול להישאר ברמה הגשמית ולעשות בזה ויתורים רוחניים. הוא לא יכול להיות בשני עולמות.

תלמיד: אבל אנשים לא בשני עולמות, הם בעולם אחד. אז איך אנחנו גורמים להם לחיות ביחד?

אף אחד לא יוותר לשני. לכן העולם הזה יתדרדר על מלחמת עולם ושום דבר לא יעזור לו אם הוא לא יקבל את שיטת התיקון. ושיטת התיקון היא שאתה מסביר לו עד כמה יש עוד רמה אחרת של קיום ואנחנו מגיעים אליה, רוצים או לא רוצים, והכוח העליון משחק איתנו ואין לנו ברירה [אלא] לקבל את המרות שלו, וכך לאט לאט אנחנו יכולים לדבר איתם.

תלמיד: זאת אומרת הם צריכים איכשהו להבין שהם צריכים לעזוב את כל הדיון, להפסיק בכלל להתווכח ולהתחבר למשהו אחר לגמרי?

כן, בדרגה יותר עליונה. ושם בדרגה יותר עליונה אין טוב ורע, אלא טוב ורע מתחברים ביניהם מפני שדווקא בהתנגשות ביניהם הם עוזרים לנו לעלות לדרגה יותר עליונה כל פעם. ולכן כל פעם ההתנגשות בדרגה הנוכחית היא כדי להתפטר ממנה, להגיע לשלמות ואחר כך ההיפך, אנחנו צריכים לא להתפטר [מהכוחות] האלה אלא לקבל את הכוחות האלה ככוחות העלייה ואנחנו מודעים ומודים על זה שיש לנו התנגשויות, שעל ידי "איש את רעהו יעזורו" אנחנו יכולים לעלות דווקא יחד. וכך אנחנו עולים כל פעם. וכשאנחנו עולים, כאילו שאנחנו מבטלים את ההתנגשות בינינו, אז לא, אנחנו מגלים שההתנגשות עוד יותר גדולה, עוד יותר עניינית, וכך עולים.

זאת אומרת אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לקבל קודם כל ששינויי הדעות הם לטובתנו, שעל ידי זה, אם אנחנו משתמשים בזה נכון אנחנו מעלים את עצמנו לדרגות יותר עליונות. שדווקא באנשים מפותחים יש שינויי דעות וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: האם אנחנו, בני ברוך, כבר מסוגלים להתחיל לעסוק בוויתור, ב"על כל פשעים תכסה אהבה"?

כל עוד אתם לא מחוברים כאיש אחד בלב אחד בעשירייה, סימן שיש לכם ויכוח פנימי, נסתר, שאתם לא מגלים אותו וזה הכול תלוי בכם.

תלמיד: אם אנחנו לא מסוגלים ליישם את זה כרגע, מה אנחנו רוצים מהציבור?

זה לא חשוב. אנחנו בדרגה קצת יותר עליונה מהציבור, וגם אנחנו וגם הם צריכים לעסוק בוויתור עד גמר התיקון.

שאלה: לנו יש מסגרת, יש תנאים, אבל איזו דרישה של ויתור אפשר לבקש מהציבור, מאדם שרק נתון באגו שלו?

אתה תבנה להם מסגרת ותנאים. הם ייכנסו בך, כמו דרגה יותר תחתונה.

תלמיד: זאת אומרת, כל עוד אין מערכת של חינוך והתקשרות אינטנסיבית בינינו לבין הקהל אין ממש עבודה, בינתיים זה כמו שאמרת, רק פסיכולוגיה.

כן, כל עוד אנחנו לא נרגיש אותם בפנים והם ירגישו את עצמם ואותנו ששייכים למערכת אחת זה לא יקרה. אבל זה הכול תלוי בנו.

תלמיד: מה תלוי בנו כרגע? זה תלוי בציבור, למה בנו?

בנו, שאנחנו נרגיש, נבין, נקבל שכל ההתקדמות של העולם לתיקון תלויה בקשר בינינו ועד כמה שאנחנו מתייחסים אליו, לעולם. מה השאלה?

תלמיד: ההתפתחות של הציבור, היכולת שלו להבין, ההתקדמות הרוחנית של האנושות, במה היא תלויה?

היא תלויה בכמה שאנחנו נרצה לטפל בהם. אני לא מבין, במה תלויה התקדמות הציבור? בכמה שאנחנו נטפל בו.

שאלה: אמרת שאם העולם עוד לא מרגיש את זה, סימן שעדיין יש איזה פירוד נסתר בתוכנו, משהו כזה?

פירוד נסתר בתוכנו תמיד נמצא, עד גמר התיקון. זה בטוח, אחרת היינו כבר בדבקות השלמה בינינו ועם הבורא.

תלמיד: אבל בגלל זה אנחנו לא מצליחים להעביר את המסר הזה לציבור?

אנחנו צריכים להתאמץ להיות יותר מקושרים זה מזה, זה בזה ובזה כולם יחד, כדי שיהיה בינינו איזה חיבור, אסמבלי (assembly) [בסיסי] כזה, שנוכל דרכו להעביר את הכוח היחיד דרכנו, שנהיה גם דומים לאור הזה היחיד, ושהוא יעבור דרכנו לציבור. בשביל זה אנחנו צריכים להיות קשורים גם לציבור. אז יש לנו כאן בעיה מצד אחד, לבנות את הקשר שלנו עם הציבור. מצד שני לבנות קשר כזה בינינו, שאנחנו במשהו נהיה דומים לכוח יחיד של הבורא. ואז כוח יחיד של הבורא דרך הרצונות שלנו המאוחדים במשהו ישפיע על הקהל. זה סך הכול מה שאנחנו צריכים לעשות. ואחר כך בכל מדרגה ומדרגה יותר ויותר עליונה בצורה יותר ויותר מדויקת.

תלמיד: כשאנחנו נוכל לעשות את זה, הם בעצם יתחילו להבין שצריך לעלות מעל הסכסוך ולא להתווכח מי צודק?

כן, ודאי. ברגע שהם יתחילו בצורה כזאת מתוקנת, אפילו קטנה, לקבל מאיתנו השפעה אז ההשפעה הזאת תגרום להם להבין איך שזה עובד ואיך הם צריכים לעבוד. וכל עוד אנחנו לא עושים את זה אלא רוצים בצורה מילולית לכתוב להם ולהפיץ להם, זה אפילו דוחה.

שאלה: האם כדי להתגבר על החיבור הזה אנחנו יכולים כל הקבוצה ביחד, לצייר תמונה כמו אומן, של המצב הרצוי, של אהבה, של הקשר בינינו, ועל זה לבקש מהבורא שיקדם אותנו לאותה תמונה המדהימה, כמו אומן שמוציא את מה שיש לו על הנייר?

תנסו, אבל לנסות כל הזמן בפועל.

תלמיד: לדבר ביחד, להחליט ביחד, וליצור את התמונה הזאת של משהו קדימה שאנחנו רוצים להתקרב אליו?

כן.

שאלה: השאלה היא על המאמר של רב"ש, לגבי מה שאמר בן זומא. האם הרצון לקבל שלי מבין שאחרים נבראו כדי לשמשני, והרצון להשפיע שלי מבין שאני צריך להשפיע לאחרים כדי לשמש את הבורא?

גם זה נכון. הם נבראו כדי לעזור לי לבצע את העבודה הרוחנית שלי כלפיהם, וכלפי הבורא.

שאלה: לפני כמה דקות הגדרת אהבה כלהיות שייכים לאיבר אחד. איך אפשר להשיג את השייכות הזאת?

רק על ידי העבודה בינינו, ובתפילה שיבוא האור העליון ויחבר בינינו. והאור העליון שהוא אחד, כשהוא פועל עלינו, אנחנו נעשים כאחד, ומרגישים שייכים לאיבר אחד.

שאלה: מה ההבדל בין זה שהעולם נברא בשבילי לבין אם אין אני לי מי לי. זה נראה משהו מאוד דומה פתאום?

העולם נברא בשבילי, זאת אומרת, לעבודה שלי, שאני אגרום לחבר אותו לאחד, ועל ידי זה אני אגיע לדבקות בבורא.

שאלה: אנשים רבים שאני מדבר איתם לא מבינים למה דווקא עכשיו הם נדרשים לעשות את השינוי. מה קרה, למה לא בעוד שלוש שנים, או בעוד עשר שנים, או לפני עשר שנים?

שיחכו. אתה צריך רק להגיד להם שכל המצב שלנו הוא בא לעורר אותנו לתיקון. אם אנחנו נחכה, אנחנו כמו אותו חולה שלא רוצה לקבל תרופות ומכניס את עצמו למצב מסוכן.

שאלה: לגבי דעות בעשיריה, מה זה צדק?

אנחנו לא הולכים עכשיו לברר את כל ההבחנות בקשר בינינו, בקשר בינינו לבורא. אתה יכול לשאול אלף שאלות כאלה.

שאלה: למה, זה דברים מאוד קונקרטיים, שיש הרבה דעות?

בסדר. אבל חוץ מצדק יש, מה זה שקר, מה זה גבורה? אנחנו לא מדברים על הבחנות כאלו, אנחנו מדברים על המצבים שלנו, בינינו. זה יותר חשוב לנו כרגע.

תלמיד: אבל בינינו כל אחד צודק, אז אתה אומר שיש ויכוח נסתר שקיים כל הזמן בעשיריה?

אנחנו עכשיו דיברנו אולי שעה האחרונה, מה זה נקרא להיות למעלה מהצדק הפרטי של כל אחד. איך להתעלות מעליו.

תלמיד: אבל יש צדק שהוא מעל כל זה, יש צדק פרטי וצדק כללי?

צדק כללי זה איחוד, שעל כל פשעים תכסה אהבה.

תלמיד: יש הדדיות בוויתור?

לא חייב להיות. אני לא מצפה להדדיות. אני מצפה להזדמנות לוותר.

שאלה: אם אני מרגיש חיסרון אצל חבר, שהוא בעצמו לא מרגיש כחיסרון. האם אני יכול להעלות חיסרון כזה לתיקון, זה אפקטיבי בכלל?

יש בזה הרבה דברים, אבל נגיד שכן.

שאלה: שאלה שהתעוררה אצל חבר אצלנו. הוא אומר, "אני מרגיש את האחריות שלי כלפי העולם, ואת האחריות שלי לביטול בקשר בעשיריה". מה נקרא אחריות של עשיריה כלפי העולם?

כלפי העולם עשיריה זה כאחד, כמו אדם אחד. אם אנחנו מטפלים לא כאדם אחד כלפי עשיריה, זו לא השפעה רוחנית, זו השפעה גשמית. זאת אומרת, לפזר מאמרים, כל מיני דברים, בבקשה, אין בעיה. אבל אם אתה מדבר על עשיריה שרוצה לגרום לתיקון העולם, היא צריכה להיות כעשיריה שדרכה יעבור האור לדרגה יותר תחתונה, שזה העולם. ואז בצורה כזאת זה יקרה.

תלמיד: עבור החברים שמשקיעים המון בהפצה, איך אפשר להשתמש בתובנה הזאת כדי להתחבר עוד בעשיריה. מה חבר צריך להרגיש כלפי עשיריה כשהוא מפיץ, איך הוא יכול לשאוב את הכוחות המיוחדים מהחיבור בעשיריה, של יחד, יש איזו אפשרות כבר במצבינו?

כן, הוא צריך להתפלל עבורם.

שאלה: אתמול למדנו שהדעות של כל אדם צריכות להישאר, אז על מה בדיוק צריך לוותר?

אני לא מוותר על הדעה שלי, שאני נעשה בזה ריק, כאילו אין לי דעות. על דברים כאלה אנחנו לא מוותרים אף פעם. אנחנו מוותרים רק על השליטה. אני מוכן להתחבר למעלה מכל הדעות, כדי להשפיע הלאה למישהו.

תלמיד: למי מעבירים את השליטה?

כולנו נמצאים בשליטה. רק אנחנו צריכים להבין שברוחניות אין דבר כזה שאני מוחק את עצמי, או מוחק את האחרים. אלא איך אנחנו מתחברים מעל זה. על כל פשעים תכסה אהבה. את העיקרון הזה לא לשכוח, אחרת זה כבר לא רוחניות. אחרת זה גשמיות, אתה צריך להשמיד את האחרים כדי להיות בדעה. או למחוק את הדעה שלי, שזה גם לא טוב.

שאלה: אם אני כעשיריה, כגוף אחד, פועל כדי להשפיע ולתקן את העולם. זה אומר שאנחנו רואים את העולם כלא תקין. האם זה לא "כל הפוסל במומו פוסל"?

לא. אנחנו חייבים לבוא לעולם, ולראות עד כמה אנחנו יכולים לגרום לו תיקון, בהשתתפות שלנו עמו. וההשתתפות שלנו עמו יכולה להיות שהעולם נמצא למעלה, או שאנחנו למעלה ממנו, או שאנחנו שווים.

תלמיד: זאת אומרת, לא בהכרח שאנחנו טובים יותר מהעולם, אלא כול זה ביחד ניצור את התמונה השלמה?

מחוברים, בוא נגיד כך.

שאלה: כשאני מוותר לחבר, האם החבר צריך לדעת, האם אני צריך לפרסם את זה שוויתרתי?

כן, ולא. אתה יכול לא לפרסם. אבל תדע שאם אתה מוותר, אתה בזה גורם שלום בעולם.

תלמיד: אם אף אחד לא יודע שוויתרתי, זה גם גורם שלום בעולם?

לא. יותר, אם אתה מפרסם.

שאלה: אמרת שכשחבר לא מסכים עם חבר, אז הוא שונא אותו. האם אפשר לומר שמידת ההסכמה בין החברים, היא מידת האהבה?

כן.

תלמיד: והבורא מתגלה כשכולם מגיעים להסכמה?

כן, אבל החיבור הוא לאו דווקא צריך להיות כשכולנו מסכימים זה עם זה. אלא אפילו למעלה מאי הסכמה, אם הם מסוגלים להתחבר. אנחנו עוד נלמד.

קריין: אז קטע מספר 3 מתוך רב"ש מאמר "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה- ב'".

"כותב האר"י הקדוש (תע"ס חלק י"ג) "שיש עניין שערות, המכסה על האור, שלא ייהנו מהאור כל עוד שאינם ראויים, שיכולים לפגום". והעניין, שאנו צריכים להאמין, שהבורא נותן לנו רצון וחשק לעשות מעשים טובים. וכל עוד שהאדם אינו ראוי, אסור להרגיש, שהבורא מחייב אותו לעשות מעשים טובים. לכן הבורא מסתיר עצמו בלבוש, שהלבוש הזה נקרא "שלא לשמה". כלומר, שהבורא מסתיר עצמו לפעמים בלבוש של חברים."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב" 1990)

סדנה

איך אני מגלה שהבורא מסתתר מאחורי החברים? תנו עצות זה לזה, איך לגלות את הבורא מסתתר אחרי החברים?

*

(סוף השיעור)