שיעור בוקר 11.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו רוצים להיות בדביקות עם הבורא, לגלות את הבורא, להיות כמו בורא, זה נקרא להיות אדם הדומה לבורא. ומפני שאנחנו הפוכים ממנו מלכתחילה, כדי להיות בכל זאת שונים ודומים אז אנחנו בנויים מרצון לקבל, והעבודה שלנו לדמות את הרצון לקבל לרצון להשפיע של הבורא. ובעבודה הזאת אנחנו מבצעים כל מיני פעולות שיכולות לעזור לנו להבין מי אנחנו ומהן התכונות של הבורא, ואיך אנחנו יכולים להלביש על עצמנו מחשבות, רצונות, התנהגות כמו שהכוח העליון, וכך אנחנו עובדים.

העבודה הזאת בעיקר נקראת עבודה באמונה למעלה מהדעת. מפני שאנחנו נמצאים בדעת, ברצון לקבל, ורוצים לתת לרצון לקבל צורות חיצוניות שהן צורות השפעה, שזה נקרא "אמונה". לכן העבודה שלנו היא באמונה למעלה מהדעת, להלביש על הרצון לקבל, על הבובה הזאת שזה כל אדם מאיתנו, להלביש עליו התנהגות חיצונה שזה יהיה הרצון להשפיע.

ואז אנחנו בעצם כלולים משתי התכונות, רצון לקבל בפנים שתמיד עליו אנחנו צריכים לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, ועל ידי התיקונים האלה, צמצום, מסך ואור חוזר, אנחנו נראים כמו רצון להשפיע, כמו הבורא, דומה לבורא, להיות אדם. זאת בעצם העבודה שלנו. עד שמגיעים בכל הבחינות שיש בכל אחד ואחד מהרצון לקבל, שאנחנו עושים תיקון כזה, צמצום, מסך, אור חוזר. זאת אומרת, פעולת השפעה על פני הרצון לקבל שמתעורר בנו.

וההשגחה העליונה מאירה עלינו עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, כל יום ויום יותר ויותר, כל רגע, זה לא יום ולילה זה ממש כל רגע, עוד קצת נראה יותר ויותר ויותר. כדי לתת לנו עוד תוספת של רצון לקבל שיתגלה בנו, שאנחנו עליו נוכל להוסיף את צורת ההשפעה, שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", תכונת הבינה שמכסה את תכונת המלכות. על כל הפשעים, שזה אנחנו, הרצון לקבל, תכסה אהבה וכו' וכו'. כל השיטה שנקראת "תורה", שזאת שיטת האור, איך נכון להשתמש בו, היא כולה כך מדברת.

ולכן נשתדל להתקדם גם היום בזה, ולראות איך אנחנו יכולים ליישם את זה עלינו, לקרב את זה יותר להבנה, להרגשה, למעשה, ושכך נתקדם. העבודה היא עבודה מיוחדת מאוד שנקראת עבודת ה', שאנחנו משתדלים לעשות מאיתנו דמות הבורא, להיות אדם, הדומה לבורא. ו"איש את רעהו יעזרו", שכל אחד עוזר לשני. כי אחד לא יכול לבצע שום עבודה מזה, במיוחד שאנחנו נמצאים בשלב של התיקון הכללי של הכלי השבור הכללי, שנקרא נשמת אדם הראשון השבורה.

אז אנחנו צריכים לעזור זה לזה, כי אנחנו יחד נמצאים באותו כלי, וצריכים להיות בו כגלגלי שיניים שתלויים זה בזה, מובילים זה את זה, עוזרים בתנועות. עד שמגיעים לתנועות כאלה הדדיות שאף גלגל שיניים לא יהיה מנותק מאחרים. ובחיבור בינינו השלם, בכל התכונות, בכל הרצונות, בכל המחשבות, בכל מה שברא הבורא את כל אחד, בכל הדברים אנחנו קשורים זה לזה.

שלא יהיה באף אחד אף רצון, מחשבה ופעולה כל שהיא שהיא לא קשורה לאחרים. עד כדי כך שאני מרגיש שאני נפעל על ידי כולם, ואין לי בזה שום בחירה חופשית. כל הבחירה היא בזה שאני רוצה לפעול על ידי כולם, שיפעילו אותי כולם. מה שהם צריכים, אני רוצה להיות במסירות נפש מסור אליהם, וכך כולם, לפחות בעשירייה. ובזה אנחנו נתחיל להרגיש איך בינינו נמצא אותו כוח אחד יחיד ומיוחד שנקרא בורא. שאנחנו בעצם בנינו אותו בקשר בינינו, אנחנו גילינו אותו, שהוא היה נסתר בינינו, נמצא בגלות, ואנחנו מביאים אותו מהגלות, מגלים, וכך אנחנו והוא נמצאים כבר במצב אחד.

הוא הראשון שעיצב את המצב הראשון, הוא ליווה אותנו בכל התיקונים, ואנחנו מגלים אותו כתוצאה מהתיקונים, והוא האחרון. וכל הפעולות שאנחנו עושים, אנחנו עושים בדיוק במה שהוא רוצה להפעיל אותנו, ועכשיו אנחנו מפעילים את עצמנו ברצוננו כתוצאה מהתיקון. לכן נקרא שאנחנו מגיעים לקיום מצוות, רצונות הבורא, ציווי הבורא. או אפשר להגיד שזה חוקי הטבע וכתוצאה מזה מתגלה הכוח שנמצא בזה, הרצון המייסד והמקיים את זה, שזה נקרא הבורא עצמו.

אז בואו נעשה כמה תרגילים כאלה שהם נקראים "אמונה למעלה מהדעת", שאנחנו רוצים להכתיר את כוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה, ושזה יתקיים בתוך החיבור בינינו.

קריין: קטע מספר 8 משמעתי, מאמר י"ט.

"אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ. אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

איך אני לא שוכח, שהרצון לקבל שמתעורר בי כל הזמן, זה הבורא מעורר אותו? כמו שהוא מודה בזה, הוא אומר "בראתי יצר הרע", ולכן מה שמתעורר בי, זה בא מהבורא. כל הרצון לקבל שלי, כל הרע שבי, שדוחף אותי לכל מיני דברים, מושך אותי לכל מיני פעולות בחיים שלי, מבלבל לי את המוח, מחליש אותי בכל דבר טוב, מושך אותי לכל דבר רע, לכן הוא נקרא יצר הרע, שהרע זה נקרא מחוצה למטרת החיים, מטרת הבריאה, למה שאני צריך להשיג.

אני נולדתי כדי להגיע לאיזו תוצאה, ולכל אחד ואחד יש לו את התוכנה הפנימית שלו, לפי הרצון לקבל שנמצא בו, לאיזו צורה הוא צריך להגיע, כי אני מהצורה הזאת המתוקנת הסופית, אני הייתי שם בה, כחלק מהאדם הראשון, לפני החטא, ונפלתי על ידי הרצון לקבל, התנתקתי מהמקום שלי במערכת אדם הראשון, שאני נמצא עכשיו בחוסר הכרה.

אני לא יודע מה בדיוק אני עכשיו עושה, ואז אני צריך להתעורר, זה נקרא "היינו כחולמים", להתעורר, להתאושש, ולקבל את המקום שלי, להכיר את המקום שלי במערכת הכללית של אדם הראשון, ולדעת בדיוק מה אני צריך לעשות שם, איך אני צריך להיות בקשר עם כל המערכת, וכשאני חושב על זה, בא הרצון לקבל וכל הזמן מושך ומפריע לי להיכנס לעבודה הזאת, לתפוס את המקום שלי במערכת אדם הראשון, להגיע למה שנקרא לשורש הנשמה שלי.

מה לעשות? אז בא הבורא ואומר "בראתי יצר הרע", שאני מפריע לך. אל תדאג, אף אחד, אין עוד מלבדו. זה אני מפריע לך להגיע לנקודה הזאת, לעבודה שלך האמיתית, למקום שלך האמיתי, במערכת הנצחית הזאת הכללית של הנשמה. למה אני מפריע לך? כדי שאתה תהיה זקוק לעזרה שלי. למה בלי זה אני לא יכול? אני לא רואה אותך בכל החיים שלי, אני משתדל לעשות הכול בעצמי.

בעבודה הרוחנית אי אפשר, למה, כי בעבודה הרוחנית שאני מתקשר עם הבורא, אני בדיוק מקבל כוחות רוחניים, אני מתחיל לראות איפה באמת אני צריך לפעול, אני מתחיל להכיר את העבודה שלי עם האחרים ברמה הרוחנית, ואז פתאום אני מגלה שיש עולם אחר. כמו שאני נגיד מגיע לאיזה מקום עבודה חדש עם המון אנשים, ואני לא מכיר אף אחד, ואני לא מכיר מה עושים שם וכן הלאה, כך אני מתחיל להיכנס למערכת חדשה של עולם הבא. הבא, זה נקרא שהוא מגיע אלי, עולם שבא, וכאן אנחנו צריכים להשתדל לגלות את עצמנו ולהתחיל להיכנס, להשתכלל, להתקשר למערכת הזאת, מערכת נצחית, מערכת שלמה. העולם שלנו הוא רק כדי שאנחנו נתגבר על ההפרעות, כדי להיכנס לאותו המצב, אותו העולם. לעלות ממלכות לבינה, לאמונה למעלה מהדעת.

אני שוב קורא, אחר כך נעשה סדנה, לכן הוא אומר כך:

"אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה שהוא המפריע לו בעבודה." להתקשר עם אחרים, להתקשר לבורא, לראות נכון את הדברים, "והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון לקבל היה נעדר מהגוף," אם הוא היה מחוצה לרצון לקבל, "היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ." קיום תורה ומצוות זה נקרא על ידי האור, שנקרא המאור המחזיר למוטב, זה נקרא תורה, לקיים פעולות השפעה, שזה נקרא מצוות, "אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה," מעצמו, הוא לא רוצה את זה, "זה באה לו מלמעלה." מהבורא, "כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל," שהוא מתחיל להכיר אותו יותר ויותר "מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר," באדם, "יש מקום עבודה," איזו עבודה? "שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא," דווקא עם הרצון לקבל שמפריע, האדם נמשך לגלות כוח הפעולה שפועל עליו. מי זה פועל עלי, איך אני מתגבר נגד הרצון לקבל ומתקשר אליו, ואז הוא מגיע למגע הדוק עם הבורא, דווקא על פני ההפרעה, "שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל" שבאדם, שיהיה "בעמ"נ להשפיע." שנוכל לתפוס את הבורא ולהיות איתו בקשר הדדי, "והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא," שהוא רוצה לאחוז בו, ומשתדל ולא מסוגל, ומחפש איך ופונה לבורא, ועם הקבוצה, דרך החברים, עד שמגיע לאיזו תפיסה בבורא, ממש כמו תינוק תופס את האימא, כדי להיות כל הזמן קשור אליה, "מזה שהאדם מתפלל אליו," לבורא, "שיקרבהו בבחינת הדביקות," זאת אומרת, שהוא רוצה להיות דבוק בבורא. הוא מבין שלתפוס את הבורא, לאחוז בבורא, זה אפשר, אך ורק בתנאי שהוא יהיה דומה לו. עד כמה שהבורא משתוקק לאדם, כך האדם צריך להיות בהשתוקקות לבורא. והנטייה הזאת, הדבקות הזאת היא הנקראת "השתוות הצורה", "אני לדודי ודודי לי" ככה זה נקרא. "שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל," לעצמו "שיהיה בעמ"נ להשפיע." לבורא, דרך קבוצת החברים, שאני מייצב את הרצון להשפיע שלי "ועל זה אומר הבורא:" אם אנחנו מתגברים על זה שהוא עושה לנו כל מיני מחסומים, בעיות, בלבולים, "נצחוני בני"." הוא אומר "היינו," הוא אומר "אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

לכן אנחנו צריכים להיות במאבק עם כוח הטבע הזה שנקרא "בורא", כך שכל מה שאנחנו רואים שהוא נגד החיבור בינינו ועם הבורא, אנחנו חייבים להתגבר עליו, עד שנרגיש שהבורא אומר, כמו שהמקובלים כך גילו לנו, "ניצחוני בניי". ואנחנו מבינים, שאת כל כוחות הדחייה שהוא עושה בנו, מראה בנו מצד הטבע, מצד כולם, כי אין עוד מלבדו הוא עושה את זה, הוא עושה אך ורק כדי שאנחנו נגדל ונתגבר. וכוחות ההסתרה, כוחות הדחייה שהוא מראה לנו הם לא יותר גדולים ממה שאנחנו יכולים להתגבר, לא להגיד שהם גדולים, הם בדיוק לפי היכולת שלנו להתגבר עליהם ולגלות את הבורא ולהשפיע לו למרות כוחות הדחייה.

הבעיה היא, שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, לאסוף את כל הכוחות האלה של ההשפעה ההדדית יחד, ואז נוכל להשפיע לו בצורה ובעוצמה כזאת, שכן נרגיש מי הוא שהפריע לנו, ושהוא הפריע לנו כדי שאנחנו נגדל ונתגבר על הדחיות ונהיה גדולים ומשפיעים כמוהו. אז העיקר בינינו, זה רק להבין שגם עכשיו, כרגע, באותו רגע שאנחנו קיימים, מה שמפריע לנו, זה שאנחנו לא מבצעים את כל אותם התנאים, היוצרות, שהבורא מייצב לנו. כי אם היינו אוספים את זה נכון, את עצמנו, את הכוחות שלנו, את המחשבות שלנו יחד, אז בטח שכבר עכשיו היינו מגלים, שהבורא הפריע ועכשיו הוא מתגלה יחד איתנו, בקשר בינינו.

סדנה

איך אנחנו מגיעים לזה בפועל כאן ועכשיו? נדבר על מה שיש לנו, ויש לנו הכול, גם ידע, הוראות, הפרעות, הכול נמצא, אנחנו רק צריכים לארגן את כל הנתונים הנמצאים בנו. בבקשה, איך אנחנו מארגנים אותם כך שבאמת נוכל להשפיע לבורא במידה שהוא בחזרה יתגלה ביחס שלנו אליו. יש יחס ממנו אלינו, אנחנו רק צריכים לארגן את היחס שלנו, מצדנו אליו, ואז במידה שאנחנו יכולים אפילו במשהו להידמות ביחס שלו אלינו, אנחנו כבר נמצאים בגילוי הבורא לנו.

*

אם באמת נצליח להתחבר בינינו, ונייצב בזה את תכונת ההשפעה ההדדית שאנחנו קוראים לה, "בורא", איך נרגיש אותו? איך נגלה אותו? איך הוא יתגלה בנו? אנחנו מייצבים את תכונת ההשפעה בינינו, בואו נמחיש את זה, אנחנו נמצאים בעיגול בינינו בעשירייה, ומייצבים את תכונת ההשפעה ההדדית. יש איזה קשר, איזה כוח, איזו הרגשה פנימית בינינו, שבהם אנחנו נמצאים יחד בהדדיות, בחיבור מסוים בינינו, איך אז אנחנו מגלים בחיבור הזה בורא? מה זה נקרא לפי "השתוות הצורה", איך זה מתגלה? זה מתגלה ברגש, אז איך נגלה אותו? למה אנחנו צריכים לצפות?

*

כשאנחנו מעמידים את היחס שלנו לבורא למעלה מהרצון לקבל שלנו, החיבור שלנו אליו נקרא "אור חוזר", ואנחנו צריכים לייצב אותו נכון. אנחנו מייצבים אותו נכון על פני הצמצום, כך שאנחנו לא רוצים לחשוב כל אחד על עצמו אלא רק על החיבור בינינו, ולבצע את כוח החיבור הזה כלפי הבורא. הבורא נתן לנו הזדמנות להתחיל להשפיע זה לזה עד שנגיע להשפעה הדדית בעשירייה, ומתוך העשירייה הזאת, בהשפעה הדדית נוכל להגיע להשפעה לבורא. ואם ההשפעה הזאת, האור חוזר הזה, שאנחנו רוצים לייצב כלפי הבורא, הוא נכון, אנחנו מגלים בו את יחס הבורא אלינו שנקרא "אור ישר", ואז אנחנו מתחילים לגלות זה את זה, להתחבר זה לזה, כי האור הישר מתלבש באור החוזר, ואנחנו כבר מתחילים להיות שותפים עם הבורא, וכך מתחילים לפתח את היחסים בינינו. מערכת היחסים בינינו, בעשירייה, לבין הבורא נקראת "פרצוף" או "נשמה".

אנחנו צריכים להתקשר בינינו בצורה כזאת שבסך הכול מהות הקשר בינינו תהיה מופנית לבורא, והקשר יהיה כזה שהבורא יוכל גם להתגלות בו, זאת אומרת אנחנו מעצבים מעצמנו, מהקשר בינינו, כזה מצב כמו הבורא שאותו אנחנו יכולים לתאר כך. זה נקרא "אתם עשיתם אותי"¹. זאת אומרת, במידה שאנחנו בונים בינינו כזאת מערכת שנקראת "בורא", במידה הזאת, הבורא ממש מתגלה בתוך מערכת יחסים כזו בינינו. וזו בעצם מטרת קיום העשירייה. נדבר על זה שוב בקצרה ונקבע שבזה אנחנו עוסקים כל הזמן.

איך אנחנו מייצבים בינינו קשר שממנו אנחנו פונים לבורא, והבורא מתלבש בקשר בינינו, כבר כאן ועכשיו בזמן הלימוד ובזמן שאנחנו נפרדים אחרי השיעור? הוא ברא את כל העולם הזה אך ורק כדי שנוכל כך להתחבר ולגלות אותו, להגיע לדבקות בו בכל מצב ומצב. איך אנחנו עושים את זה ממש מעכשיו ובמשך כל היום?

*

שאלה: איך להצדיק את הבורא אבל לא להסכים עם המצב שהוא נותן?

אין דבר כזה להסכים עם הבורא ולא להסכים עם המצב. מאיפה המצב? המצב מהבורא, אז זה נקרא שאתה לא מסכים עימו.

תלמיד: אבל אם אני מצדיק את המצב, זה כאילו אני נותן לעצמי אישור לא לתת עליו יגיעה.

מה פתאום? אתה מקבל את המצב כדי לבנות עליו יגיעה, אתה מסכים עם זה שהבורא נותן לך עכשיו את המצב הכי טוב לעבודה.

שאלה: כדי לבצע את כל הסדר כמו שתיארת אותו, כאן ועכשיו, איך נכון לבנות את החיבור בין ההתקשרות בינינו לבין מה שאנחנו משפיעים לו?

אתם מלכתחילה צריכים לבנות קשר ביניכם כדי להתקשר לבורא אחר כך. זאת אומרת הקשר ביניכם צריך להיות גם כזה שכל אחד מתייחס לשני כמו שהוא מתכוון להתייחס לבורא. ואז כול מערכת הקשרים שאתם עושים ביניכם, שנקראת "מערכת השפעה בתוך עשירייה", נותנת לכם את כוח ההשפעה לבורא. הבורא סך הכול הוא הכולל של כל ההשפעות האלה בין החברים.

תלמיד: למה אנחנו מצפים בחיבור שלנו, וביחס כלפי הבורא? לאיזו תשובה?

אין לכם למה לצפות. אף פעם אין לנו למה לחכות, כתוב "אשר ברא א-לוהים לעשות", אם אנחנו עושים, אנחנו מגלים. כי הבורא פשוט נמצא בכל מקום, הכוח הנסתר הזה, כוח ההשפעה הכללי, והוא מתגלה במידת השפעה מסוימת לפי המידה שלנו שאנחנו משיגים להשפיע. זה הכול. אנחנו לא צריכים לחכות ממנו לאף פעולה, לאף פעולה, הוא נמצא בכל כוחו כדי להשפיע עד גמר התיקון ממש בכל המציאות, אבל אנחנו צריכים לייצב בינינו אור חוזר, זאת אומרת השפעה הדדית בינינו כדי לגלות אותו יותר ויותר, את כוח ההשפעה הכללי של הטבע שנקרא "בורא".

תלמיד: כשכל אחד חושב רק על החברים ולא על עצמו אנחנו בונים את האור החוזר, איך האור הזה מתלבש בנו, הוא נותן אפשרות לחשוב עליו או כחיסרון כלשהו או כאיזו מחשבה?

אני לא נכנס לפילוסופיות האלה זה רק מבלבל אותי. מחשבה, רצון, או עוד כל מיני פעולות. אני רוצה פשוט לחשוב רק על השפעה כלפי החברים עד כמה שאני מסוגל, ומזה אני בונה יחד איתם, לא עכשיו אני, אלא יחד איתם, יחס משותף כזה בינינו שנקרא "בורא". אנחנו עושים אותו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לכוון את המהות שלנו לבורא, למה אתה מתכוון "המהות שלנו" ?

"המהות שלנו", זאת אומרת ההשפעה שלנו לבורא, זה מה שאנחנו צריכים לייצב בסך הכול.

שאלה: אם אני מסכים עם המצב, מסכים עם הבורא שהוא שולט עליי, זו מדרגה מתוקנת ואני יכול לנוח כבר או שיש פה עוד?

אף פעם אנחנו לא יכולים לנוח, ובכלל אני לא יודע ממה יש לך לנוח? אם אתה נמצא בהשפעה היא נותנת לך תענוג. מהתענוג לנוח? זה נקרא להיכנס לצרות.

שאלה: האם ביטול עצמי של כל חבר הוא אותו הצמצום הראשון שהכרחי לבניית הפרצוף?

כן.

שאלה: האם יש מידה קבועה של ייסורים בכל מדרגה?

כן, לכל מדרגה יש עביות משלה.

שאלה: למה אנחנו צריכים את העולם החיצון הזה? מה התפקיד שלו בעבודה הזאת, יש לנו מספיק בעיות בעשירייה?

העולם החיצון הזה נותן לנו הדגמה של המבנה הפנימי שלנו. זו העתקה, אם אפשר כך להגיד, של המבנה הפנימי שלנו. זאת אומרת, אם הייתי רואה איך אני בנוי בפנים, [שאני] כולל את כל המציאות, אז הייתי מבין שכל העולם הזה נמצא בפנים, בתוכי, שזה המבנה שלי. שכך אני כלול מדומם, צומח, חי ומדבר בתוך הרצון לקבל שלי, והרצון לקבל שלי כך עכשיו מראה לי את עצמו בצורה החיצונה, עושה לי השלכה מחוצה לי כדי שאני אוכל יותר טוב להכיר את עצמי. אם זה היה נשאר בפנים, לא הייתי בכלל מגיע למחקר הזה, וכך אני חוקר את עצמי, רואה את עצמי, בודק את עצמי, ואחר כך מתייחס לכל פריט ופריט שיש בין דומם, צומח, חי ומדבר בעולם הזה כמו לחלק מגופי, נשמתי, כך אני מתייחס. מה שאני רואה מבחוץ זו העתקה, אפליקציה, הדגמה למה שיש בתוכי. לכן כתוב בסופו של דבר "ואהבת לרעך כמוך", כי אז בצורה כזאת אתה מתקן את היחס שלך, זה עוזר לך לתקן את הכלי הפנימי שנמצא כאילו מחוצה לך.

שאלה: במה אנחנו מתמקדים כאשר אנחנו משפיעים לחברים בעשירייה? נראה כאילו יש לנו הרבה מחשבות בבניית הפרצוף הזה, מה עיקר המיקוד שלנו?

עיקר היחס שלי לחברים שבזה אני בונה את היחס שלי לבורא. זה הכול. כשאני מסתכל על החבר ובונה את היחס שלי אליו, אני מתכוון שבזה אני בונה את היחס שלי לבורא.

שאלה: בשיעור הזה תיארת בצורה מאוד פשוטה שהיחס שלי לחברים שווה ליחס שלי לבורא, ואחרי זה אמרת שאת היחס הכללי המשותף שלנו לבורא אנחנו בונים דווקא ביחד, אז לא ברור לי מה זה ה"ביחד", מאיפה הוא בא?

אני מתייחס בצורה אישית לכל חבר וחבר כדי להגיע איתו לחיבור הפנימי, ודרך החיבורים הפנימיים האלה אני בונה רשת, את היחס שלי לבורא דרך העשירייה. אם אני בונה את היחסים הנכונים שלי לעשירייה, לכל אחד ואחד ולכולם יחד, אז מזה אני יכול לפנות לבורא, אחרת לא תהיה לי אפשרות לפנות אליו ולהביע את היחס שלי, את הקשר, וגם [לא] להבין את הקשר שלו אליי. כי אם אני בונה עשירייה אז בתוך העשירייה כבר מתחילים להתגלות חוקים של הטבע העליון, הטבע של ההשפעה ההדדית, הבורא. אם לא בניתי צורת השפעה כלשהי, אז אני לא יכול לגלות את הבורא, את צורת ההשפעה הכללית. ולכן אני כך מתייחס לקשר שלי בתוך העשירייה עם הבורא.

תלמיד: יוצא שאני צריך לבנות יחסים עם כל אחד מהחברים בעשירייה, כחלקים שיעזרו לי להגיע לדבקות עם הבורא, ואני זה שבונה את רשת הקשר בעשירייה בינינו. איפה ה"ביחד", באיזה פורמט אני צריך לראות את זה על החברים?

בטח קראת מאמרים של רב"ש?

תלמיד: כן, כל יום בעשירייה.

לא כתוב שם שצריכים להיות יחסים בין אדם לחבר, בין אדם לעשירייה, ואחר כך בין האדם דרך העשירייה לבורא? אני צריך להסביר לך שוב כל דבר ודבר? אתם צריכים לעבוד על זה יום יום אבל לא לשאול אותי. תקרא שוב.

שאלה: האם התכונות והמידות שהאדם מגיע, זה אותן תכונות שהיו משולבות בתוך נשמת האדם הראשון ואת זה הוא צריך לתקן בעשירייה ולבנות את הבורא?

ודאי שכן. מאיפה יש לנו כל הרצונות והמחשבות, מאיפה יש לנו הדברים האלה? אך ורק מתוך שהיו באדם הראשון ונשבר, ואנחנו צריכים לתקן אותן ולחבר אותן נכון ביניהם. מתוך זה אנחנו מתחילים להבין איך בנויה מערכת הנשמה, איך היא צריכה לתפקד, איך כל חלק וחלק משפיע על האחרים, איך הם עובדים יחד. רק מתוך זה שאנחנו מתקנים מה ששבור, אין לך שום אפשרות אחרת להכיר את מערכת האדם הראשון ולהיות בה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתמוך יותר בתכונת ההשפעה בקבוצה?

תשתדלו ביניכם, תדברו ביניכם, אני לא יכול להמליץ לכם. יש לזה הרבה מאוד אמצעים. תחפשו, לי אין מה להגיד. טוב שיש לך רצון כזה.

שאלה: אני מבין שיש קשר ויש ניתוק בתוך העשירייה, אני מבין איך לבקש על ההפרעות שאני מקבל שיעזרו לי להתעלות מעל הדעת. אבל אני לא מבין איך מבקשים יחד. כל אחד הרי נמצא במצב אחר, בדרישה שלו, בעוצמה, בכיוון אחר?

תנסו להשתדל לבקש יחד, ואם זה לא הולך לכם, אז תבקשו יחד מהבורא שיעזור לכם לבקש יחד. אין לי יותר מה להגיד, כל הטענות זה ביניכם ואליו. אני רק מספר לכם קצת יותר ברור אולי, מה כתוב בספרים, ספרי בעל הסולם ורב"ש, זה הכול.

שאלה: איך לא להיתקע ביחסים של שמור לי ואשמור לך, במחשבה שזו השפעה הדדית?

אני לא מבין מה זה שמור לי ושמור לך.

שאלה: לפי איך שאני מבין, אנשים עושים דברים טובים אחד לשני ואומרים, "הנה אנחנו בהשפעה הדדית".

יפה, אם זה מספיק לכם אז תישארו בזה. אני לא הולך לשכנע אתכם לעשות משהו שכתוב בספרים שלנו. יש לנו ספרים של הוראות איך להגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא, אם אתם רוצים איכשהו להסתפק בחלק ממה שכתוב ואתם רוצים כך לראות ולא יותר, אז מה אני יכול לעשות.

שאלה: אם האור החוזר זה השפעה לחיבור בעשירייה, איך האור הפנימי תורם לחיבור בעשירייה?

כמו שאנחנו לומדים בפרצוף. הוא מתגלה בתוך הפרצוף, ואדם מרגיש בזה, שכשהוא מקבל את זה בעל מנת להשפיע, יש לו דביקות עם הבורא בתוך הפרצוף, וזה דווקא בא ומחליש אותו.

מה זאת אומרת מחליש אותו? הוא רוצה להשפיע עוד יותר, וכדי להשפיע יותר הוא צריך לעזוב את מידת הדביקות שהשיג, אני מדבר על אדם כמו פרצוף, כמו עשירייה, כי זה ברוחנית נקרא "אדם". ואז בצורה כזאת הוא משתדל להגיע להשפעה יותר נעלה.

האור פנימי שמתפשט בו בקבוצה, והאור המקיף שהם מרגישים שנמצא מחוצה להם, שני האורות האלה נמצאים במה שנקרא, "ביטוש פנים ומקיף" ואז הם נותנים הרגשה לעשירייה שהיא יכולה להתקדם עוד יותר מהמצב שהשיגו.

שאלה: האם יש קשר בין מידת החיבור בעשירייה, לאיכות ההפצה שלנו?

לא. הפצה זה בעולם הזה, איחוד העשירייה זה כבר רוחניות.

שאלה: כמה שאני יותר מתעמק בחומר, אני מרגיש חרטה, צער שהטבע שלי אגואיסטי, זה מביא לאכזבה, מצד שני הרגשת שמחה שיש לי אפשרות לתקן.

בלי האגו לא היינו יכולים להגיע לכלום. תסתכל על דומם, צומח וחי, אתה רוצה להיות כמוהם? דווקא בזכות זה שיש לנו רצון נוסף שנקרא אגואיסטי, אנחנו רוצים למעלה מהדומם, צומח וחי שיש בנו, להכיר את הכוח העליון ואנחנו מגיעים לזה דווקא בזכות האגו שלנו.

שאלה: אתה מציע לנו לאסוף את כל הכוחות שלנו, לאסוף את כל המחשבות שלנו בשביל לגלות את הבורא. איך אוספים את הכוחות שלנו? גם אמרת להשתדל לבקש יחד, איך עושים את זה, או שהאור פועל עלינו ועושה בנו את זה?

יש לך חברים ואתה צריך איתם לדבר. אבל זה נכון מה שאמרת, צריכים לאסוף את כל הכוחות.

שאלה: אנחנו עובדים בעשירייה ויוצרים בינינו איזה קשר של השפעה, ולקשר הזה אתה נתת שם, אמרת שזה "אור חוזר". ובתוך הקשר הזה תמיד כשהוא התגלה, התגלתה מיד אחריו איזו הפרעה, זה נקרא "אור ישר" ההפרעה הזאת שמתגלה?

הפרעה? לא. איזו הפרעה? הפרעה בקשר?

תלמיד: הפרעה בקשר.

אז זה לא אור ישר ולא אור חוזר ולא כלום, אתם עדיין לא נמצאים בקשר. אם הפרצוף לא נמצא בקשר, הוא עדיין נמצא בשבירה, אז לא יכול להתגלות בו שום אור עליון, כי אין השתוות הצורה בינו לבין האור. צריכים לעבוד על הקשר.

תלמיד: זאת אומרת, שכשאנחנו נגיע בינינו לקשר הנכון שיקרא אור חוזר, אנחנו נגלה משהו חדש שנקרא "אור ישר"?

לא, זה לא אור חוזר ביניכם. אור חוזר זה מה שאתם רוצים להשפיע לבורא. מה שהפרצוף מכוון להשפיע לבורא זה נקרא "אור חוזר". אבל זה לא חשוב, עזוב את האור, עוד לא על זה אנחנו מדברים.

תלמיד: אני מנסה איכשהו לחבר את המונחים האלו למה שקורה בינינו בעשירייה.

אז אין עדין דברים כאלה ושאנחנו רק לא נתבלבל שכביכול אנחנו נמצאים בזה. אפשר לדבר על זה, אבל גם יחד עם זה להבין שזה עוד לא המצב שלנו, זה עוד לא האור. אור זה השפעה, השפעה נקראת אור. אז אור ישר זה שאנחנו מרגישים השפעה של הבורא עלינו, מגלים. ואור חוזר זה שאנחנו רוצים להשפיע לבורא מתוך הקשר בינינו, ואין עדיין יחסים כאלו בינינו, בין העשירייה לבורא. רוצים להגיע לזה, אבל עדיין אין.

(סוף השיעור)

---

1. הזה"ק בחקותי דף ו' ובהסולם אות ט"ז.↩