שיעור צהריים 03.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 262, מאמר "תפלת רבים"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 262, מאמר "תפלת רבים".

תפלת רבים

תשמ"ו - מאמר ט"ו

1985/86 - מאמר 15

"בזה"ק (בשלח דף ג' ובהסולם אות י"א) וזה לשונו, "ותאמר, בתוך עמי אנכי יושבת. שואל, מה אומר. ומשיב, אלא בשעה שהדין תולה על העולם, לא יפרד אדם מן הכלל, בלבדו, כי בשעה שהדין תולה על העולם, אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אף על פי שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה. ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה "בתוך עמי אנכי יושבת" ואיני רוצה להיפרד מהם".

"כי דין ששורה על העולם", פירושו, הרצון דקבלה, שהוא אהבה עצמית, שהנבראים נולדו בטבע זה, כידוע מכוח רצונו להטיב לנבראיו. ומשום זה שהיה רצון להשתוות הצורה, בכדי שלא תהיה נהמא דכסופא, נעשה דין, שאסור להשתמש עם הכלי קבלה, רק בזמן שהוא יודע, שיהיה ביכולתו לכוון על הקבלה בעל מנת להשפיע, אז מותר לו להשתמש עם כלי קבלה.

ולפי זה יהיה הפירוש, "בזמן שהדין שורה בעולם", שכל העולם נמצאים שקועים באהבה עצמית, אזי חושך שורה בעולם, כי אין מקום שהאור ימשך למטה להנבראים, מסיבת שינוי הצורה שיש בין האור להנבראים המקבלים האור, כי על שינוי הצורה הזו נעשה הדין, שאין השפע עליון מושפע לנבראים.

ולכן בזמן שהאדם נתעורר, ורוצה שה' יקרב אותו, היינו שיתן לו כלים דהשפעה, שזה נקרא "קירוב". ומבקש שה' יעזור לו. אבל ידוע, כי העזרה שבאה מה' נקראת שפע עליון, המכונה בשם "נשמה", כמו שאומר הזה"ק, שאומר שענין הסיוע שמקבלים מלמעלה, הוא ב"נשמתא קדישא".

ומשום זה, כשאדם בא לבקש מה', שיקרבהו אליו יתברך, והוא נראה לבדו, היינו שהוא מבין, שהקב"ה צריך לקרבו באופן פרטי. ומדוע הוא חושב, שכל הכלל יכול להישאר במצב הנוכחי, ורק עמו הקב"ה צריך להתנהג אחרת. זהו מטעם שהוא מבין, שיש לו מעלות טובות שאינן נמצאות באחרים. ואף על פי שהם אלו אנשים פרטיים, שאינם שייכים להכלל, משום שהם מבינים, שמגיע להם התקרבות לה' יותר מאחרים, וחושבים עצמם לצדיקים, הם נתפסים מתחילה. היינו הדין, שהוא בחינת קבלה עצמית, שורה עליהם יותר משאר הכלל, והם נעשים אז יותר גרועים במידות אהבה עצמית.

וזהו מטעם שהוא חושב, שמגיע לו יותר משאר אנשים. היינו, לשאר אנשים מספיק שיהיה להם מה שיש להם, אבל כשהוא מסתכל על עצמו, מגיע לו יותר משאר אנשים. המחשבה זו היא בחינת קבלה ממש, היינו אהבה עצמית במאה אחוז. נמצא, שבחינת אהבה עצמית מתחילה להתפתח אצלו יותר מאחרים.

ולפי זה יוצא, שהוא עובד כל הזמן באהבה עצמית. מה שאין כן הוא, נראה בעיניו שהוא צדיק, היות שהוא רוצה לעבוד בבחינת משפיע, שהוא אומר לעצמו, שזה מה שהוא מבקש מה' שיקרב אותו, הוא בחינת צדקות, כי מה הוא מבקש, שה' יתן לו כח לקיים תורה ומצות בעמ"נ להשפיע, ואיזה חסרון יכול להיות בזה שהוא רוצה לשמש את המלך.

ובזה יכולים לפרש דברי הזה"ק, שהוא נותן עצה לאלו אנשים שיש להם דרישה פנימית, שלא יכולים להשלים עם המצב שבו הם נמצאים. היות שאין הם רואים שום התקדמות בעבודת ה', והם מאמינים בזה שכתוב (דברים ל', כ') "לאהבה את ה' אלקיך, לשמוע בקולו, ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך". והם רואים, שחסר להם אהבה ודביקות, ולא מרגישים את החיים שבתורה, והם לא יודעים לשים איזו עצות בנפשם, להגיע לידי הרגשה באברים, במה שאומר לנו הכתוב.

העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים.

זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו לשם שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על אהבה עצמית שלו, היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג.

אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל. היינו, שאם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח.

והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.

נמצא, אם יש לו כח לבקש תפלה כזו, אז בטח יהיה לו מבחן אמיתי, אם הוא מסכים לתפלה כזו. אבל אם הוא יודע, שמה שהוא אומר, הוא רק משפה ולחוץ, ומה הוא יכול לעשות, בזמן שהוא רואה, שהגוף לא מסכים לתפלה כזו, שתהיה ממש השפעה נקיה בלי תערובות מבחינת קבלה.

יש רק עצה הידועה, היינו, שיתפלל לה', ויאמין למעלה מהדעת, שה' יכול לעזור לו, ולהכלל כולו. ולא להתפעל מזה, שהוא רואה, שכבר התפלל כמה פעמים, ולא נענה על תפלתו, שזה מביא האדם לידי יאוש, שהגוף צוחק ממנו, ואומר לו, הלא אתה רואה, שאין אתה מסוגל לכלום, וכאילו אין לך שום תקוה, ועכשיו אתה מבקש דבר מה', שיתן לך מילוי על דברים שלא מקובלים על דעת אנשים בעלי צורה.

והגוף טוען אז, אדרבה תגיד לי, על מי מחסידים ואנשי מעשה, שרוצים שה' יתן להם דבר, שאין הדעת סובלתן. ועוד, הלא אתה רואה, אפילו על דברים יותר קטנים מהדרישה שאתה דורש עכשיו, שה' יעזור לך, עוד לא נושעת, אף על פי שבקשת מה' שיושיעך. ועכשיו אתה אומר, שאתה רוצה לבקש מהקב"ה, שימלא דרישותיך על דבר גדול, שזה נקרא דבר חשוב מאוד, היות שאין כל כך הרבה תפלות בעולם, שיבקשו שה' יתן להם כח לעשות מעשים עבור הכלל, היינו שהכלל כולו יזכה לטוב ועונג על ידי שאתה תתייגע, שזה נקרא השפעה טהורה ונקיה משום סיג של אהבה עצמית.

ואתה חושב שעל דברים קטנים לא נתקבל תפלתך, מה שאין כן על דברים גדולים וחשובים, שזה בטח יקר מציאות. למשל, אם נגיד שכדאי לבוא לאיש פלוני, שיש לו בבית כלים שהם יקר מציאות, שצריכים לעבור על כל העולם, עד שיכולים למצוא כלים כאלו, שהם נמצאים רק אצל יחידי סגולה בעולם. בא אדם אחד, שהוא ממעמד הבינוני ובקושי יש לו כלים המקובלים בבית, ופתאום עלה במחשבתו, שהוא צריך להשתדל גם כן להשיג אותם כלים, שנמצאים אצל יחידי סגולה. ובטח בזמן שמי שהוא שומע, יצחק עליו.

וכמו כן אצלנו, בזמן שהאדם אינו עשיר בדעת, אלא עומד למטה מבינוני, והוא רוצה לבקש מהקב"ה, שיתן לו כלים הנמצאים אצל יחידי סגולה בעולם, כאן הגוף בעצמו צוחק ממנו, ואומר לו, טיפש כמוך, איך עלה ברצונך לבקש מה' דבר שלא נמצא אפילו בין עשירים בדעת. אם כן איך אני יכול לתת לך כוחות עבודה על שטויות כאלו.

וכאן מתחילה העבודה האמיתית, היות שעבודת האדם בעולם הזה היא לצאת מרשות היצר הרע, שהוא נקרא מקבל בעמ"נ לקבל. ועתה, אם הוא רוצה שה' יעזור לו ללכת בדרך של השפעה נקיה וטהורה בלי שום עירוב דקבלה עצמית.

נמצא, שעבודה זו היא נגד הרע ממש, היות שהוא לא רוצה לעזוב שום רכוש אצלו, אלא הוא משתוקק עכשיו, לאו דוקא במה שיעבוד מכאן ולהבא לא יהיה בשביל הרצון לקבל, אלא הוא מבקש מה', שאפילו מה שעבד למפרע בשבילו, ונרשם לרשות של רצון לקבל, הוא רוצה שיעבור הכל מרשותו, לרשות של הקב"ה.

היוצא מזה, שעכשיו הוא מתפלל לה', שיתן לו כח לעשות תשובה. היינו, שהקב"ה יתן לו כח להשיב כל המעשים לשם הרצון לקבל, שיחזור הכל לרשותו של הקב"ה, הן על העבר והן על להבא, כמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב'), שתשובה צריכה להיות גם על העבר. וזה לשונו, "ומה היא התשובה. הוא, שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו", וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם".

ובזה נבין מה חשיבותה של תפלת רבים, כמו שכתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כנ"ל, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו.

אי משום זה, האדם צריך לבקש עבור הכלל כולו, משום שכל שפע הבא מלמעלה בא תמיד עבור העם כולו. וזה שאומר "כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו". אם כן יש בזה שתי משמעויות, כי מטעם שתהיה השפעה טהורה כנ"ל, היה מספיק, שהיה מתפלל רק עבור אדם אחד חוץ ממנו. אבל יש כאן עוד ענין, שהאדם צריך לבקש על דבר שלם, מפני שזהו הכלל אצל רוחניות, שבא תמיד דבר שלם, וכל ההבחנות הן רק אצל המקבלים, כידוע. אי משום זה הוא צריך לבקש עבור הכלל כולו, כנ"ל.

והיות שהשפע בא להכלל כולו, והיות שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין לו מקום חסרון, שהמילוי, תהיה לו יכולת לכנס. ומשום זה הוא נענה על תפילה זו, שהיה מבקש עבור הרבים. זה הוא כענין שאמרו חז"ל (ב"ק צ"ב) "כל המבקש רחמים על חבירו, הוא נענה תחילה, כי הוא צריך לאותו דבר", שפירושו כנ"ל, כי הגם שהשפע בא להכלל, אבל חסר כלים להכלל.

זאת אומרת, משמים, השפע שבא זהו מספיק בשביל העם כולו. אבל כשאין כלים, היינו חסרונות, שיכלו למלאות החסרונות, לכן אין הכלל משיג את השפע הבא מלמעלה. אלא הוא, שיש לו חסרונות, לכן הוא נענה תחילה."

שאלה: מה זה עוזר שהוא מתפלל על הכלל כולו אם לכלל בסופו של דבר אין חסרונות?

הוא מעביר את החסרונות שלו לכלל, והכלל מתחיל לקבל דרכו הארה.

שאלה: מה זה להאמין למעלה מהדעת שה' יכול לענות?

זה אומר שאנחנו לא כל כך רואים את זה, לא מרגישים את זה, לא ידוע לנו אם הוא עונה או לא, אבל אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו בביטחון, שידוע לנו ואנחנו בטוחים שהבורא עונה על כל בקשה, על כל תפילה ולכן אנחנו פונים אליו. כשאני לא רואה את זה בפועל, אז אני לא רואה שיש מענה לתפילה שלי, אבל זה שהוא עונה בכללות בזה אני מאמין ומחזיק.

שאלה: רב"ש כותב שעלינו להחזיר הכול לרשות הבורא, גם עבור העבר. מה זה אומר תשובה עבור העבר של האדם?

אנחנו נפרש את זה פעם אחרת.

שאלה: בסוף המאמר אפשר להבין שתפקידו של הצדיק הוא לעורר בציבור את החיסרון לבורא. איך עושים את זה נכון?

הצדיקים נותנים דוגמאות לאחרים ומסבירים איך כדאי להתנהג כדי לעורר בבורא חיסרון לטפל בנו.

שאלה: למה קורה מצב שאנחנו מעלים יחד תפילה בעשירייה ובתשובה אנחנו מרגישים מחסום, וכעבור זמן אנחנו מקבלים מילוי על אותו רצון ישן וכביכול הבורא מוריד את המחסום?

למה זה לא קורה באותו רגע שאת מבקשת?

שאלה: כן, כביכול ויתרנו על הרצון.

הוא מלמד אתכם שלא צריך לוותר, אלא לבקש עוד ועוד. כל פעם כשחוזרים על הבקשה שלנו אנחנו צריכים לבדוק אם אנחנו צודקים, אם התפילה שלנו נכונה, ושוב לבקש מהבורא. תראו מהילדים הקטנים, ילד קטן לא מוותר, יש לו רצון וזה רצון אחד, הוא רוצה לממש אותו והוא לא יוותר, כך גם אנחנו צריכים להיות.

שאלה: אני מבינה שאנחנו צריכים להתפלל עבור העם כולו. אני מרגישה שזה לא בסדר שאני לא מתפללת עבור העם כולו. אתה מנחה אותנו להתפלל רק עבור העשירייה, עבור החברה שלנו, ואני מרגישה שחסר חלק שאני צריכה להוסיף. מה עושים עם זה?

זה לא כל כך חשוב עכשיו עבורנו. טוב אם נתפלל עבור הקבוצה שלנו. פחות מקבוצה אי אפשר, כי אין תפילה עולה לבורא אלא אם כן מהחברה השלמה. שלמה הכוונה לעשרה, כביכול עשרה, זה לא חשוב, אפילו שניים, בכל זאת זה כמו עשרה, והוא מסביר זאת בעוד כמה מקומות. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אנחנו תוצאה מהחברה בה אנחנו נמצאים, ואנחנו לומדים שאין לנו שום דבר מעצמנו, אנחנו מקבלים כל דבר מהחברה. יוצא שכל המצבים שאנחנו נמצאים בהם כמו בשיעור בוקר, אנחנו לא קופצים מהמצב אלא מנסים לשדרג אותו, להעלות אותו. האם אפשר להגיד שכל המצבים שאנחנו מכוונים כלפי הבורא הם תפילת רבים?

נכון.

שאלה: כדי להתפלל באמת עבור הכלל, האם צריך להרגיש שאתה תלוי בתיקון הכלל או להיפך, שלא תקבל שום דבר כתוצאה מזה?

אנחנו לא צריכים לדאוג לזה. אנחנו צריכים לדאוג איך לפנות לבורא כדי שהוא יטפל בכל האנושות או לפחות בעשירייה.

שאלה: אם העשירייה מתפללת על חברה שהתרחקה ושום דבר לא קורה, אז איך להבין מה הבורא רוצה מאיתנו? מה עלינו לעשות?

הבורא רוצה שתבדקו עד כמה עליכן להמשיך להתפלל עבור החברה. אתן לא יכולות להמשיך בצורה אינסופית להתפלל עבורה אלא בזמן סביר. אחר כך לעזוב את זה ולא לבזבז זמן על אדם שבאמת החליט לצאת ולא להיות אתכם בקשר.

שאלה: כתוב "מתפלל לה', שיתן לו כח לעשות תשובה". ועוד "ומה היא התשובה. הוא, שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד". הכוח הזה לעזוב את החטא ולגמור בליבו שלא יעשהו עוד, איזה כוח זה?

זה כוח שהבורא נותן לאדם להתעלות מעל החשבון הקודם שלו.

תלמיד: ומאיפה הוא יודע ש"יגמור בליבו שלא יעשהו עוד"?

כך הוא מבקש, הוא לא יודע, זו רק בקשה.

שאלה: כתוב "היות שהשפע בא להכלל כולו, והיות שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין לו מקום חסרון, שהמילוי, תהיה לו יכולת לכנס." אנחנו יודעים שמיעוט הרבים שניים, מספיק שיש שני חסרונות שרוצים להתחבר והבורא פועל ויכול להיכנס לשם, למלא את החיסרון או לחבר את החיסרונות ואחר כך למלא.

כן. העיקר שיהיו שני חסרונות, אני והחבר, ואת הפער בינינו אנחנו רוצים לסגור שנהיה כאחד.

תלמיד: אנחנו קבוצה גדולה עם הרבה חסרונות ואנחנו עושים הרבה פעולות כדי להגיע למצב הזה. יום לפני השיעור אנחנו מתכנסים בעשיריות, קוראים קטע משיעור הבוקר, מעלים שאלות. ובמשך השבוע שתי עשירות מתכנסות כדי לבנות חיסרון משותף לכולנו. קוראים שני קטעי מקור, מעלים שאלות בסדנה, ומעלים תפילה וכוונה לכל השיעור. יש לי הרגשה שאנחנו לא מנצלים את הכוח הזה וכביכול הוא נמצא בצד.

תחשבו, תדברו, תדונו איך לנצל אותו.

שאלה: בתחילת המאמר הוא אומר שבן אדם פונה לבורא, מבקש על עצמו שיקרב אותו כי הוא בטוח שלו מגיע והוא צדיק ולאחרים מגיע להישאר במצב הנוכחי.

אז מה לו מגיע?

תלמידה: מגיע לו להתקרב לה', ואז הוא אומר העצה לזה לבקש עבור הכלל כולו. איך הוא, כשהוא נמצא במאה אחוז רצון לקבל והוא בטוח שרק לו מגיע להתקרב לה', עובר לבקש אותו הדבר עבור הכלל?

הוא רוצה לקבל גם על זה שכר.

תלמידה: זאת אומרת קודם כל הבקשה עבור הכלל היא אגואיסטית, שהוא יהיה בתוכם ויחד איתם יקבל.

כן.

תלמידה: ואז אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

כן.

שאלה: כתוב פה "ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח". על איזה סיפוק הוא מדבר? איך זה מתבטא הסיפוק הזה?

שהוא עזר לכלל והוא נכלל מהכלל ומביא אותם לקשר עם הבורא.

תלמיד: זאת הרגשה או הבנה או מה זה?

הרגשה.

שאלה: הרב"ש מתאר כאן בצורה ציורית דיאלוג עם הרצון לקבל. באיזו נקודת שפל של ייאוש שהאדם מרגיש שלא מגיע לי בכלל, הוא כותב ששם מתחילה העבודה האמיתית, ששם יש היפוך כזה שאז האדם "רוצה שיעבור הכל מרשותו, לרשות של הקב"ה". ואז הוא מתחיל להתפלל עבור הכלל. האם בעצם תפילת רבים היא מתנה מלמעלה? זה נכון התהליך הזה?

לא שאנחנו צריכים לחכות לתפילת רבים, אנחנו בעצמנו רוצים לבנות תפילת רבים, אבל בסופו של דבר היא מגיעה מלמעלה בעזרת ה'.

תלמידה: כי באמת אנחנו מתנסות בזה גם כשזה לא ממש יוצא מליבנו, והשאלה אם קודם צריך לעבור איזה תהליך של הכרת הרע בצורה כל כך מוחלטת, כמו שהוא מתאר פה?

כל פעם זה לפי הדרגה שאנחנו הולכים לעלות אליה, לפי זה מתעורר בנו יצר הרע, כי רק בעבודה עליו אנחנו עולים מעליו.

שאלה: מהמאמר מובן שהכלי הכללי בנוי בצורה כזו שמי שעוזר לבנות אותו ראשון, מקבל את השפע קודם. מה זה אומר לקבל את השפע ראשון?

לא, זה לאו דווקא שמי ששואל הראשון, מקבל שפע ראשון.

תלמידה: זה לא קשור ל"נענה תחילה"?

זה קשור אבל לא לתחרות בין הקבוצות ששואלות.

שאלה: מה זה אומר, להתפלל על דבר שלם, איך מגיעים לדבר שלם בעשירייה?

שאנחנו רוצים לעת עתה, במקום שבו נמצאים, להביא את עצמנו לתיקון השלם, ככל שמתאפשר לנו לתאר לעצמנו שזה שלם. זה קבוצה שלמה, עשירייה שלמה, זה להיות שלמים.

שאלה: מה מקור הכוח שמחזיק את ההתנגדות של הגוף לאורך כל הזמן?

היצר הרע.

תלמידה: מאיפה יש לו את היכולת לעמוד מול כל הבקשות של האדם לרוחניות?

הבורא מחזיק אותו. "בראתי יצר הרע".

תלמידה: איזה תנאים צריכים להתקיים כדי שהוא יוותר?

תפילה לבורא.

תלמיד: כתוב, "הזה"ק, שהוא נותן עצה לאלו אנשים שיש להם דרישה פנימית, שלא יכולים להשלים עם המצב שבו הם נמצאים. היות שאין הם רואים שום התקדמות בעבודת ה',".

כן.

תלמיד: לאיזו התקדמות בעבודת ה' האדם צריך לצפות?

לחיבור הכולל כל הנבראים יחד. לזה הוא רוצה להגיע, להיות כאדם הראשון.

תלמיד: אז מה, הוא רוצה להרגיש את זה?

כן, אנחנו צריכים להגיע בפועל למדרגה של אדם הראשון.

תלמיד: ומה נרגיש?

שאנחנו נמצאים כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד וקשורים לכוח עליון אחד, לשורש שלנו.

שאלה: בתחילת המאמר הוא נותן אמת מידה שאדם חושב שמגיע לו יותר משאר אנשים, ואז כביכול אם כך הוא חושב אז הוא מפתח אהבה עצמית בתוכו. יש איזו דרך לפתח בנו רגישות, חיישן, שנרגיש מתי אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים, שמגיע לנו יותר משאר האנשים, כמו שהוא מתאר פה?

אם אנחנו נמצאים בחברה, אנחנו יכולים לבנות את כל צורות הקשר בינינו ובהן לברר כל מצב.

שאלה: כשאנחנו מבקשים יחד, אני צריך לוותר על התפילה שלי ולהתכלל בחיסרון של החבר?

לא. יש לנו חיסרון משותף, אני צריך להגיע איתם יחד ל"כאיש אחד בלב אחד". אני לא מוותר על עצמי, דווקא ההיפך. אני רוצה להעלות את עצמי לדרגת החיסרון שלהם.

תלמיד: אז אני צריך להדביק את כל החסרונות יחד לחיסרון אחד?

להשתדל. כן.

תלמיד: זה קצת לא מובן איך לסגור את הפער הזה בין החסרונות?

אנחנו למדנו שלפני שאנחנו צריכים להגיע לבורא, אנחנו צריכים להכניע את עצמנו כלפי כל החברים, להתחבר איתם ואז להגיע לבורא.

תלמיד: איך אני יכול להשפיע על החברים להגיע לתפילה עבור הכלל? איך לעזור זה לזה?

לפי דוגמה שאני נותן להם. רק לתת דוגמה.

שאלה: תפילה עבור הכלל, זה לטובתם או לטובתי?

זה הכול לטובת הבורא, שרוצה לראות את גמר התיקון ושאנחנו כלולים בו.

תלמיד: מה הבורא צריך ממני, שאני אפנה אליו שייתן לכלל? הוא צריך עצה ממני למי לתת, למי לא לתת? הוא לא יודע? לא ברור העניין הזה.

אל תדאג לבורא, אל תדאג בצורה כזאת כפי שאתה שואל.

תלמיד: יש הרגשה שגם תפילה עבור הכלל היא לתועלת עצמי. אני משתחרר מאהבה עצמית.

להשתחרר מאהבה עצמית זה לא רע.

תלמיד: אבל זה לתועלת עצמי.

למה?

תלמיד: אני לא סובל את הטבע לקבל לעצמי. אמרו לי, תגיד שאתה רוצה למען האחרים ותחשוב שזה בשבילם וכך אתה נפטר מהרגשת הרצון לקבל שלך. אבל זה לא קשור לאחרים, הבורא יודע מה לתת לכל אחד, הוא לא צריך את התפילה שלי.

אני לא מבין אותך. האם אתה דואג לעצמך או לאחרים?

תלמיד: אני דואג לעצמי, אבל כשאני קורא מה שרב"ש כותב, אז אני מבין שאני צריך לדאוג לאחרים, אני צריך לדאוג לעשות נחת רוח לבורא.

יש אומרים.

תלמיד: אבל אני לא רואה איך העצה הזאת מוציאה אותי מדאגה לעצמי.

על עצמך.

תלמיד: הוא כותב, "והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'." מה זה שהקב"ה יודע למי תהיה יותר תועלת מה'?

אני לא צריך שכר, שאת השכר יקבלו אחרים. מי הם האחרים? מי שהבורא יחליט. אני צריך רק שהתפילה שלי תעזור לכולם להתקרב לבורא.

תלמיד: האם זה מנוף כדי להוציא את עצמי מאהבה עצמית?

כן.

שאלה: הוא כותב ש"נמצא, אם יש לו כח לבקש תפלה כזו,", זאת אומרת שאחרים יזכו בתוצאה ולא הוא, "אז בטח יהיה לו מבחן אמיתי, אם הוא מסכים לתפלה כזו". סתם לבקש מהשפה ולחוץ זאת לא הכוונה. האם הבירור הזה הוא בירור פנימי של האדם בלבד או שאפשר לשתף בעשירייה?

אפשר לשתף בעשירייה, וודאי שכן.

תלמיד: ממש לדון בעשירייה איך אנחנו מתפללים עבור זה שהאחרים יזכו בתוצאה.

אני לא יודע איך בפועל תעשו את זה, תנסו. אבל זה ניתן.

שאלה: הרגשתי בסעודה אחרי שיעור הבוקר שכולנו כמו משפחה אחת בדרגה חדשה, מה אתה יכול להגיד, האם זה נכון?

אני חושב שהייתה סעודה מאוד יפה, היינו קרובים זה לזה, קרובים ומחוברים, זו הייתה סעודה טובה. גם האוכל היה טוב.

תלמיד: איך אני יכול להתקדם עם הכוח שקיבלתי? אני עכשיו בשיעור אבל אני לא מרגיש כך.

זה קורה, פעם עליות ופעם ירידות, כל מיני מצבים שבאים והולכים. אין מה להתפעל מזה. זאת אומרת צריכים להגיב ולהתפעל, אבל לא שהמצבים שמתרחשים בך יזרקו אותך מהמצב. תתקדם, אתה בסדר.

שאלה: אמרת בסעודה שחסר לנו משהו בהכנה לשיעור.

נראה לי שאנשים באים לשיעור ורובם שומעים את המאמר פעם ראשונה וזה לא טוב. אתם צריכים לקרוא את המאמר לפני השיעור, יום או יומיים לפני כן, ואז בשיעור נבין את פנימיות המאמר מכך שאנחנו יושבים יחד, שומעים יחד, ומתקרבים יחד זה לזה. זו צריכה להיות ההכנה.

תלמיד: מה ההבדל בין אדם שקרא את המאמר יום לפני לאדם שקורא בזמן השיעור? הוא קורא, הוא מבין מה כתוב.

כתוב "לא דומה מי שקרא מאה פעם ומאה ואחת פעם". יש הבדל, תנסה ותראה.

תלמיד: דיברתי עם חברים, קשה מאוד לקרוא לבד בבית מאמר, כמעט בלתי אפשרי.

תיפגשו לפני זה ותקראו את המאמר. מחר אנחנו קוראים מאמר, אז תיפגשו היום ותקראו אותו. לקרוא מאמר זה לא יותר מעשרים דקות.

תלמיד: להיות בריכוז בקריאת מאמר אחרי זמן רב שאנחנו לא רגילים לעשות זאת, זה לא פשוט.

תתרגלו. אין שום בעיה.

שאלה: הייתה קודם שאלה על האנשים שהזוהר מתאר שלא יכולים להשלים עם המצב ושהם רואים כשהם לא מתקדמים בעבודה, "והם רואים, שחסר להם אהבה ודביקות, ולא מרגישים את החיים שבתורה, והם לא יודעים לשים איזו עצות בנפשם, להגיע לידי הרגשה באברים", לאנשים האלה הוא נותן עצה.

המצב הזה מורגש כשמחזיקים בו רק מתוך התעוררות מלמעלה. זאת אומרת יש רגעים קטנים במהלך היום שנותנים הרגשה כזאת. איך כל הזמן נמצאים בעבודה?

אנחנו רוצים לעורר את עצמנו ואת כל באי עולם לעבודת הבורא מלמטה, מאיתנו, ולא שאנחנו מקבלים מלמעלה כוח שמחזיק אותנו, שלא נותן לנו לברוח, אלא אנחנו רוצים בכוחות עצמנו להתקדם.

תלמיד: איך מייצרים כזה רצון?

יש לך חברים, תדבר איתם.

תלמיד: כן, אנחנו בעשירייה, אנחנו עובדים ועושים דברים בהפצה ונמצאים בכל שיעור ועושים את כל מה שאפשר בשביל לתת גדלות וחשיבות ולעשות התקפות והכול, ועדיין מורגש בסוף שהכאב הזה מבפנים מתעורר רק מלמעלה.

תמשיך יותר ויותר. זה צריך להגיע מהחיבור בין החברים. "איש את רעהו יעזורו". אתה חושב שאתה לבד יכול לעשות? אף פעם שום דבר לבד אתה לא תעשה. רק אם אתה מתחבר עם החברים ויחד אתם בונים איזו גישה חדשה רוחנית, לעצמכם, לבורא. אז זה צעד להצלחה. אבל לא לבד. לבד אין בזה שום סיכוי להתקדם.

שאלה: כל החלק האחרון ממש מתאר את שלבי העבודה. "והיות שהשפע בא להכלל כולו, והיות שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין לו מקום חסרון, שהמילוי, תהיה לו יכולת לכנס. ומשום זה הוא נענה על תפילה זו, שהיה מבקש עבור הרבים." אוקיי. הוא אמר גם כן, שפע תמיד מגיע "עבור העם כולו". "זה הוא כענין שאמרו חז"ל (ב"ק צ"ב) "כל המבקש רחמים על חבירו, הוא נענה תחילה, כי הוא צריך לאותו דבר",".

תלמיד: "שפירושו כנ"ל, כי הגם שהשפע בא להכלל, אבל חסר כלים להכלל.

זאת אומרת, משמים, השפע שבא זהו מספיק בשביל העם כולו. אבל כשאין כלים, היינו חסרונות, שיכלו למלאות החסרונות, לכן אין הכלל משיג את השפע הבא מלמעלה. אלא הוא, שיש לו חסרונות, לכן הוא נענה תחילה."

לי יש חיסרון שמופיע, אז אני צריך להבין שלכל העם שאין את החיסרון הזה, אז אני צריך לבקש עבור העם כולו כל הזמן?

עבור עצמך זה לא מקובל אצלנו להתפלל, רק "המתפלל עבור חברו", זאת אומרת "חברו" זה יכול להיות עשירייה או העולם כולו, לא חשוב, הוא נענה תחילה, "זוכה תחילה", מקבל את עניית התפילה.

תלמיד: אני על החיסרון שלי שמתעורר בי, אני מתעלם ממנו.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, רק דרך ההתכללות שאני מרגיש את החיסרון של החברים, על החיסרון הזה אני מבקש?

על החיסרון של החברים שלי והחברים יחד, שאנחנו רוצים להיות מחוברים כדי לקבל מהבורא, שבזה אנחנו עושים לו נחת רוח. לזה אני מבקש.

תלמיד: וכאן כשהוא מציין שהחיסרון בעצם בגלל שהעם לא מרגיש את החיסרון הזה, אז החיסרון הזה הוא בשביל העם כולו?

כן.

תלמידה: כתוב "שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כנ"ל, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד."

כן.

תלמידה: אז "משמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו.". בזה שכל אחד ואחד מאיתנו מתכוון, ועושה את הבקשה הזאת עבור כל האחרים, אנחנו יוצרים כלי של "כאיש אחד בלב אחד"?

כן, אנחנו עושים תיקון כללי.

שאלה: לפני שבכלל מתחילים להתפלל עבור הכלל, הבן אדם צריך להרגיש, להבין שאתה טיפש, בעצם, לבטל את עצמך לפני שאתה מתחיל בכלל?

למה אני צריך כך לחשוב שאני טיפש?

תלמידה: כי אתה רק מבקש לעצמך.

אפילו שכך. אז למה אני טיפש? אני לא יכול אחרת לבקש. בינתיים אני נמצא במצב שאני דואג רק לעצמי. זו הדרגה שלי, זה המצב שלי.

תלמידה: ולקבל את המצב ולהמשיך, בעצם לבקש אפילו שאני במצב שאני רק לעצמי?הכול לעצמי?

כן.

שאלה: מה הם הכלים היקרים במשל הזה שהוא מתאר שהאדם מבקש?

כלים דהשפעה. שאין לו את זה, אלא להשיג אותם, להתקרב אליהם, זה מה שהוא צריך.

תלמידה: כשקראנו חשבתי שמה שהוא מבקש שהכלים היקרים זה הכוח להתפלל.

לא, אני אומר לך, אלה כלים דהשפעה. פשוט.

תלמידה: אי אפשר להיפטר מהרצון לקבל?

אני לא אומר כלום, אני מחכה שאת תגמרי את המשפט.

תלמידה: אני אומרת שלבקש זה מתוך הרצון לקבל שלי, כאילו אין לי מה לעשות עם זה. לא משנה מה אני אבקש, אני מבקשת את זה מתוך הרצון לקבל שלי. והדבר היחידי שאני יכולה לעשות זה שמה שאני מבקשת לא יהיה בשביל עצמי אלא בשביל החברות שלי.

שיהיה ככה.

שאלה: אמרת שהעיקר זה להרגיש את הפער ועל הפער הזה אנחנו צריכים לבקש מהבורא. אז נגיד עכשיו אני יושבת בתוך העשירייה ואני מרגישה את החוסר קירוב, את חוסר האהבה וזה בעצם הפער שלנו שעליו אני צריכה לבקש מהבורא.

שיהיה כך.

תלמידה: האם אנחנו יכולים גם ליצור ביחד, זאת אומרת כבר להרגיש שהתפילה הזאת כבר נענתה ולהרגיש ולהראות לבורא איך כבר היא מתקיימת בממש לייצר הרגשה כזאת בינינו?

תנסו.

שאלה: על המצב שבו יש את החיבור בין החסרונות בינינו ואנחנו באמת מורגש "כאיש אחד בלב אחד". האם הכוונה שהחיסרון הזה יגיע ככוונה נכונה להשפיע לבורא או שהמילוי יהיה השפעה על הכלל? לא מובן לי ההבדל.

יש בזה הרבה פרטים. את בעצם שואלת, באיזה הדרגה אנחנו מתקדמים? באיזה מדרגות אנחנו עולים?

תלמידה: כשאנחנו מגיעים לאותה תחושה של חיבור החיסרון עם הכוונה שהיא כבר מחוצה לנו, לאן עכשיו היא הולכת?

כן.

תלמידה: אנחנו יודעים להגיד, "לעשות נחת רוח לבורא" ואנחנו יודעים לבקש עבור הכלל. אז בעצם, מה התהליך בתוך הדבר הזה?

אנחנו עוד לא יודעים. עוד לא הגענו לזה.

תלמידה: לאן אנחנו שואפים?

אנחנו שואפים לעשות נחת רוח לבורא על ידי זה שאנחנו רוצים לעשות נחת רוח בין כולנו, ושמכולנו יחד זה יעלה לבורא.

שאלה: למה הבורא רוצה שהאדם יתפלל אליו?

הבורא רוצה לקרב אליו את כולם. את כל אחד ואחד ואת כולנו יחד.

תלמידה: כן, האדם מתפלל ומתפלל ואנחנו קוראים איך הבורא משחק בו, שולח לו את היצר הרע שצוחק עליו, אז מה נותנות התפילות החוזרות ונשנות האלה, מה הכוונה של הבורא בזה שישתנה באדם, איך הן פועלות על האדם?

הבורא רוצה לקרב את האדם, זאת אומרת ליותר השתוות צורה ביניהם, וכך הוא פועל.

תלמידה: יש מאמר ב"שמעתי" אם אני זוכרת נכון, שהתפילה מתקנת יותר מעונש. אז מה תפילה עושה באדם, כשאנחנו מתפללים מה אנחנו צריכים לרצות שישתנה בנו על ידי התפילות האלה?

שכל הרצונות האגואיסטיים שלנו יתהפכו לרצונות של אהבת הזולת, אהבת חברים, אהבת הבורא, אהבת עולם.

תלמידה: ולמה דווקא תפילה עושה את העבודה הזאת, מה יש בה?

כי אין כוח אחר בעולם חוץ מהבורא, רק הוא יכול לשנות לנו את הטבע, ולכן הפנייה אליו נקראת "תפילה", והיא משנה אותנו.

תלמידה: מה ישכנע את הבורא לענות לתפילות שלנו?

שהן יצאו מהלב.

שאלה: אמרנו שגם הודיה לבורא היא תפילה, אז למה בכלל אנחנו צריכים לבקש, למה לא מספיק רק להודות לבורא?

אני דווקא לא חושב שיש לנו כל כך על מה להודות, ואנחנו מוכנים להודות. יותר מזה, אנחנו רוצים כל הזמן לבקש, כמו ילדים קטנים, הם רק מבקשים. האם קורה שהילד שלך כך בא אליך ואומר לך, "תודה אימא"? לא, בדרך כלל זה "תביאי".

שאלה: האם בזמן שהאדם מבקש עבור החברים, מותר לו לבקש בנוסף לקבל הבנה שהוא לא מרמה את עצמו בבקשה הזאת?

כן.

תלמידה: המאמר, אחרי שהוא מביא אותנו למסקנה שהעצה היא לבקש עבור הכלל, יש עוד פעם ניסוחים של בקשות אישיות, כמו שיהיה לאדם סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע והוא מתפלל לבורא שייתן לו כוח לעשות תשובה. האם גם אלה לא בקשות אישיות?

אלה לא בקשות אישיות. שיהיה לי כוח לעשות תשובה, אני מבקש ממנו כוחות השפעה.

תלמידה: אבל שוב, הוא כביכול חושב שלו מגיע יותר.

לא, אם אני רוצה שיהיה לי כוח השפעה זה לא נקרא שאני מבקש יותר ועושה את זה על חשבון האחרים. לא.

שאלה: כאשר אנייה, או מטוס לא מצליחים להמריא, יש רשימה מאוד ברורה של בדיקות שכל אחד מהצוותים חייב לבצע. העשירייה היא כמו מטוס קטן, אנייה, שאנחנו צריכים לבצע על עצמנו כדי לבדוק למה אנחנו עדיין לא מצליחים לפרוץ כאשר עשינו את כל מה שביכולתנו? איך הכרת הרע יכול לעזור לנו בתהליך התשובה ומהי התשובה?

הבדיקה הראשונה שצריכים לעשות בכלי טיסה, בכלי שיט, היא איפה אנחנו נמצאים כלפי הצפון, שאנחנו נדע לאן אנחנו זזים. זו הבדיקה הראשונה. שיהיה לנו ברור באיזו נקודה אנחנו נמצאים, לאיזה כיוון אנחנו מכוונים, מה קורה עם כל כלי הניווט שלנו. וזה מה שאנחנו צריכים לדעת.

אותו הדבר כאן אצלנו, איפה אנחנו נמצאים? ברצון לקבל בעל מנת לקבל. לאן אנחנו צריכים לנוע? לכיוון הרצון להשפיע. איך אנחנו עושים את זה? אך ורק על ידי זה שאנחנו מתחברים עם עוד כמה חברים. איך אנחנו בודקים את עצמנו? גם בתוך החברה שלנו אנחנו מעמידים את עצמנו כך שיהיה הכיוון שלנו לאהבת הזולת. כך בטוח שאנחנו מכוונים לכיוון הנכון.

תלמידה: כאשר הספינה החליטה על הכיוון וצריכים להפליג מרחק כדי להגיע ליעד, האונייה לא מפליגה, ובודקים מה מקולקל. איך אנחנו יכולים לבדוק מה מקולקל, להגיע להכרת הרע שהיא תספיק לנו לתפילה לתשובה שלמה כדי שנוכל להפליג?

זה מתוך הבדיקה שלנו שאנחנו בודקים עד כמה שאנחנו מחוברים "כאיש אחד בלב אחד" זה כך צריך להיות, "כאיש אחד בלב אחד", זה דבר אחד. ודבר שני, שאנחנו נהיה מכוונים באמת למטרה, למקום היעד, וכך נתקדם. איך אנחנו מכוונים את עצמנו למקום הנכון? זה כדי להגיע לנקודת החיבור, שכולנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד" עם הבורא בתוכנו. אז תנסי לבצע את זה מהעשירייה שלך.

שאלה: מה חומר הדלק של הספינה הזאת?

זה משהו אחר, אתה שואל על חומר דלק לספינה. חומר הדלק לספינה שאני מתקשר לחברים ואני מסתכל עליהם ובאמת יש לי מזה קנאה, תאווה וכבוד שמושכים אותי קדימה.

תלמיד: אני מרגיש שזורם לי יצר הרע בוורידים, בתוך הנימים של הדם, במקום דם.

בטוח.

תלמיד: אז אני לא רוצה להסתכל שם בפנים. אז מה חוץ מזה?

להשתדל יום יום יותר לכוון את עצמך למקום הנכון, זה נקרא לחיבור בינינו. תנסה להרגיש בלב, מה היית מרגיש אם היית משיג את החיבור.

תלמיד: שיש לי מה לעזור להם.

בסדר אבל אותה ההרגשה שאתה משיג את החיבור, אתה צריך שהיא תכוון אותך ליום שלפניך, וכך תנסה מהבוקר לכוון את עצמך להתקשרות נכונה עם החברים.

תלמיד: זה לא מספיק, זה עדיין לא שום דבר, זה לא מנוע, זה לא מספיק טריגר.

זה לא מספיק מפני שאתה לא נותן לזה שום חומר דלק.

תלמיד: אבל אין משהו שאני מבין בשכל? לא יודע מה מעל, אבל אין משהו שאני מבין בשכל שאני לא עושה, אין דבר כזה. אני לא יודע אם עוד איזה בדיקות צריך לעשות? אבל מה שאני מבין, מה שאומרים לי חברים לעשות, מה שאני קורא בספר או ממך, כל מה שיש לי אני עושה באותו רגע. טוב זה לא מאה אחוז מצד הבורא, אבל זה מאה אחוז מצידי.

זה ברור, אבל זה סך הכול מהבורא. אנחנו צריכים להשתדל להיות יחד, שנגיע למצב שכל אחד ירגיש את עצמו בעשירייה שהוא נמצא יחד עם כולם, אז תוכל שם בתוך הנקודה הזאת להשיג נקודה עוד יותר פנימית, איפה שאתם מתקשרים ממש בתוך לבכם בלב אחד, ושם אתם תתחילו לגלות את הקשר עם הבורא. וכך יותר ויותר פנימה עד שמגיעים להרגשת נשמת אדם הראשון.

תלמיד: אני רוצה לדאוג להם יותר ממני, למה הוא לא מביא לי את זה עכשיו?

בלי טענות, זה פשוט לא יעזור לך. יותר טוב ללכת בצורה כזאת שאתה לא טוען שום דבר, רק דבר אחד אתה יכול לטעון, "אני רוצה לדעת מהי העבודה שלי כרגע". וכל פעם לבקש ממנו לפנות אליו, זה הכול.

שאלה: בבוקר בסעודה אמרת ש"צריכים להשתדל להיות בהמתנה נכונה לגבש רצון, כוחות סבלנות וחוסר סבלנות, כל מיני דברים שאנחנו צריכים שיהיה בכלי שלנו כדי לקבל ההתגלות שלו, בצורה שיותר מזה אני לא רוצה, לא יכול".

כן.

שאלה: איך לקבל נכון את ההמְתנה הזאת? איך ליהנות משלב ההמתנה הזאת?

אם יש לי לפחות איזה קשר חיצוני ביותר עם הבורא, אני כבר צריך להיות שמח. כי חוץ ממנו, מהנקודה החיצונית ביותר בקשר שלי עם הבורא, חוץ מזה, זה האגו שלי.

תלמיד: האדם צריך להיות מסופק במה שיש לו?

אדם צריך להיות שמח, אני לא יודע מה זה מסופק, זה משהו בהמי.

תלמיד: ומה זה שמח? מה לגבי כביכול המתנה? הוא צריך להמתין למשהו? כי בהמְתנה יש ציפייה למשהו, או שהוא צריך להיות שמח בחלקו בלי צפיות, בלי דרישות?

גם בהמתנה מצד הבורא, שיקבל עוד ועוד, אפילו עוד אלף שנה, לא אכפת לי. אני רוצה רק לדעת דבר אחד, שכל מה שאפשר עכשיו לעשות, אני עושה, משתדל לעשות.

תלמיד: איך אדם שמח בחלקו?

חפץ חסד, לא צריך יותר. מה שמקבל, אם זה מגיע מהבורא, די.

תלמיד: אם אני מרגיש שאני רוצה עוד, שיש לי דחף לעוד, יש לי רצון לעוד?

אז אתה צריך לעבוד על זה כדי שלא לדרוש יותר, זה כבר יהיה רצון לקבל.

תלמיד: אז אני שואל איך לאזן את זה? בין להיות שמח בחלקי במה שיש לי, בנקודת הקשר הכי קטנה עם הבורא, לבין להמשיך לרצות עוד להתפתח, להתקדם?

אם אתה עושה על מנת להשפיע אז אין לך גבול, אתה יכול לרוץ קדימה.

שאלה: כשבני ישראל יצאו ממצרים הם הסתובבו ארבעים שנה במדבר, הם היו במצב של השגה?

לא יודע.

שאלה: ומסופר שהיו להם תמיד צרות והם התלוננו למשה, כל הזמן תלונות. מה אנחנו צריכים ללמוד מזה?

אני לא יודע, שיתלוננו, יהודים תמיד מתלוננים.

שאלה: אנחנו אומרים שרחמי ה' על כל העם, וכשהשפע הזה מגיע מהבורא הוא מיועד לכל העם, כלומר חסר לנו רק כלים מתאימים לקבל את השפע. אז זה אומר שאנחנו יכולים לבקש מהבורא שייתן לכלל את הכלים האלה?

כן, אנחנו צריכים לבקש.

שאלה: תמיד הייתי אגואיסטית גדולה ועדיין אני כזו, אולי אפילו יותר.

אז מה?

תלמידה: אבל הודות לקבלה ולטקסטים, במיוחד הודות לקהילה והעשירייה הנפלאה שלי, אני עכשיו בפעם הראשונה בחיי מרגישה רצון לא להיות נפרדת ואני מרגישה הודיה גדולה.

"כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו", לכן ככל שאנחנו נתקדם, אנחנו נרגיש את עצמנו עוד יותר אגואיסטים ומתוך זה נוכל לבקש מהבורא יותר תיקון.

שאלה: מה זו השפעה טהורה?

השפעה שברצון אין כוונה על מנת לקבל בכלל רק על מנת להשפיע בכל הכלים, בכלים דחסדים, בכלים דחכמה.

שאלה: אם אתה מרגיש את עצמך לא רק חוטא אלא ממש פושע, האם להמשיך להתפלל?

יחד עם החברים.

שאלה: למדנו בבוקר שעלינו לברר מה החברים צריכים ברוחניות ולהעלות את החסרונות האלה. וכאן במאמר כתוב שמספיק להרגיש מה שחסר לכלל ולהעלות את זה בתפילה. כל הרגשות שלי נובעים מתוך החסרונות שלי, איך אני יכול לפתח רגש למה שבאמת חסר לעשירייה?

תמשיך, הכול יבוא, יש עוד זמן לתיקון.

(סוף השיעור)