שיעור בוקר 10.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 161,

מאמר "בענין השכר המקבלים"

תלמיד: ברצוננו לקחת את הכוח מהשיעור הזה ולכוון אותו בתפילה לבורא שייתן הרבה כוחות ובריאות לחבר שלנו אבי ונטורה שנמצא בטיפול נמרץ וכבר שבוע ימים לא מרגיש טוב. הוא עם חום ומנסים לראות, לגלות מה קורה שם. אז נקדיש את השיעור הזה לתפילה שממש תרפא אותו ושירגיש שהוא תמיד בינינו, לא חשוב מה עובר על הגוף.

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמוד 515, מאמר "מהו ידים מלוכלכות בעבודה ה'".

מהו ידים מלוכלכות בעבודת ה'

תשמ"ז - מאמר כ"א
1986/87 - מאמר 21

"הזה"ק בלק (דף י"ד ובהסולם אות ל"ב) אומר שם על הכתוב "בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו". וזה לשונו למדנו ממקרא הזה, "שמי שאינו דואג לזה, ונראה בפני המלך בידים מלוכלכות, חייב מיתה. מהו הטעם. הוא משום שידיו של אדם יושבות ברומו של עולם, שהוא אמר (רבי שמעיה החסיד) כל טנוף וכל לכלוך עולה לס"א, כי הס"א ניזון מאותו הטנוף והלכלוך. ומשום זה אמר רבי שמעיה החסיד ומי שמברך בידים מזוהמות חייב מיתה".

ויש להבין, מהו חומר האיסור, עד כדי כך, שמי שמברך לה' הרי הוא עושה דבר טוב, אלא אם הידים מלוכלכות, הוא חייב מיתה, היתכן. זאת אומרת, שאם הוא לא היה מברך לה' לא היה מחויב מיתה. מה שאין כן אם הוא מברך לה', רק אם הידים לא נקיות, כבר מגיעה לו מיתה עבור זה. ועוד יש להבין מה שאומר, שידיו של אדם יושבות ברומו של עולם, מה זה מרמז לנו בעבודת ה'.

ידוע דעיקר המטרה שלנו בעבודת ה', היא להגיע לידי דבקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. וכמו שאמרו חז"ל "מהו רחום אף אתה רחום", שזהו כל מה שמוטל עלינו לעבוד. כלומר, שכל היגיעה מה שאנו מתייגעים בתו"מ, השכר שלנו צריך להיות, שנזכה לכלים דהשפעה, שהם כלים של דבקות כנ"ל. ויותר מזה הכל נותן הבורא. כידוע, שמטרת הבריאה מצד הבורא, היא להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו טוב ועונג. אלא בכדי שהטוב והעונג, כשהתחתונים יקבלו, תהיה בהם שלימות, ולא תהיה בהם בחינת בושה, ובכדי לתקן זה נעשה דין, שאסור לקבל שום הנאה בעמ"נ לקבל אלא בעמ"נ להשפיע.

והיות מצד הטבע האדם נולד עם רצון לקבל בעמ"נ לקבל, וידוע שקשה ללכת נגד הטבע, זה גרם לנו עבודה ויגיעה, בזמן שהאדם רוצה להתחיל ללכת בדרך של השפעה, ורוצה למנוע עצמו מלקבל שום דבר בכלים דקבלה, אלא דוקא בכלים דהשפעה, שזה מכונה "מקבל בעמ"נ להשפיע".

ובהאמור יוצא, שכלים שיהיו מוכשרים לקבל שפע עליון, צריכים להיות בהשתוות הצורה להאור. ובאם לא, יש דין מכח הצמצום שהיה, שהכלי זה מוכרח להישאר בחלל ריק. ולכן כל היגיעה שלנו היא להמציא לנו כלים נקיים, המכונה "אור חוזר", שפירושו, כמו שהבורא רוצה להשפיע להנבראים, כמו כן הנבראים רוצים להשפיע להבורא. כלומר, שיש האור ישר, היינו השפע הבא מהבורא לתחתונים, הנקרא "ישר", היינו שעל זה היתה כוונת הבריאה להטיב לנבראיו, זה נקרא "אור ישר". אבל המלכות דאין סוף, שקבלה את האור ישר, חשקה לבחינת דביקות, המכונה "השתוות הצורה". ומסיבה זו אין המלכות מקבלת יותר אור ישר מכפי שיש לה אור חוזר. היינו המדידה שהיא מודדת כמה שפע לקבל, היא מסתכלת לפי כמה שהיא יכולה לכוון בעמ"נ להשפיע להבורא, שזה נקרא "אור חוזר להבורא".

וכידוע, שעיקר השכר על מה שאנו מקווים לקבל תמורת העבודה בתו"מ, הוא רק בכדי לקבל האור חוזר הזה, כמו שאומר בהפתיחה לספר פנים מאירות ומסבירות (אות ג') וזה לשונו "ודע, שהמסך שבכלי מלכות הוא שורש לחושך, והיינו בכח העיכוב המצוי במסך על אור העליון, שלא יתפשט בבחינה הד'. והוא השורש גם כן ליגיעה על מנת לקבל שכר. כי ענין היגיעה היא בחינת פעולה שלא ברצון, להיות הפועל רק במנוחה ניחא ליה. אלא מפאת שבעל הבית משלם לו שכר, נמצא מבטל רצונו מפני רצון בעל הבית. ותדע, שאין כאן בעולם הזה שום מציאות או הנהגה, שלא תהיה מושרשת בעולמות העליונים, שמשם מתפשטים ענפים לעולמות התחתונים. ונמצא, ערך כח העיכוב שבהמסך שוה עם ערך היגיעה, וענין השכר שבעל הבית נותן לפועל, נשרש באור חוזר, היוצא ע"י זווג דהכאה, אשר על ידי שהמסך נעשה שורש לאור חוזר, אשר כל הריוח הזה מגיע לה מסיבת העיכוב הנ"ל".

ובהאמור רואים אנו, שכל מה שהאדם צריך לתת יגיעה בכדי לקבל שכר, לאיזה שכר אנו מקווים, בטח השכר הוא, שאנו נשיג כלים דהשפעה. כלומר, שע"י היגיעה, שהיא שורש המסך, שאנו מעכבים עצמנו מלקבל להרצון לקבל שלנו, כלומר לתועלת עצמנו, ומה אנו רוצים בעד העיכוב הזה, אנו רוצים שה' יתן לנו רצון, שנרצה לעשות נחת רוח להבורא.

זאת אומרת, אנו נותנים להבורא את הרצון שלנו, ואין אנו רוצים לשמש עמו. ותמורת זה הוא יתן לנו את הרצון שלו. כלומר, כמו שהרצון של הבורא הוא להשפיע להנבראים, כמו כן הוא יתן לנו רצון להשפיע לו נחת רוח. וזהו השכר שלנו. היינו, שאנו רוצים, שהוא יחליף את הכלים שלנו, שיש לנו מצד הטבע, הנקראים "מקבל בעמ"נ לקבל". את זה שיש לנו, אנו מותרים עליהם, ונקבל תמורתם את הכלים דהשפעה.

וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק שני ד') "בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך". שהפירוש הוא, שהאדם צריך לבטל את הרצון לקבל שלו, כנ"ל שזהו ענין המסך, שדברנו מקודם, שהוא שורש היגיעה, שהוא מעכב את הרצון לקבל בפני הרצון להשפיע. כי הרצון להשפיע נקרא "רצון הבורא", והוא מבטל את הרצון של תועלת עצמו בפני תועלת ה'.

אבל אין זה בידי אדם, שיהיה לו הכח ללכת נגד הטבע. ועל זה אמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". וזהו כדי שיבטל רצון אחרים. כלומר, שכל הרצוניות שמתעוררים בהגוף, ומתנגדים לו שתהיה לו היכולת לעסוק ברצון להשפיע, את זה הקב"ה עושה. כלומר שהקב"ה עושה שתהיה לו היכולת לבטל. וזה אמרו "כדי שיבטל את רצון אחרים מפני רצונך", מה שאתה רוצה לעסוק ברצון להשפיע, ואין אתה יכול, וזה יהיה השכר שלך, מה שאתה תקבל סיוע מהקב"ה.

זאת אומרת, כדי שהקב"ה יבטל רצון אחרים, היינו הרצון לקבל, שהוא רצון של אחרים, ולא של קדושה, האדם צריך להתחיל מקודם בעבודה זו, ואח"כ הקב"ה נותן לו את הסיוע הדרוש לזה, מטעם הידוע, כי "אין אור בלי כלי". פירוש, אין דבר בא מלמעלה, אלא אם כן יש רצון למטה, כי הרצון נקרא צורך לזה. וזה שאמרו חז"ל "בטל רצונך", היינו הרצון לקבל, "מפני רצונו", כלומר, מפני רצון ה', שרצון ה' הוא להשפיע. ואז כשאתה תתחיל, ולפי היגיעה שאתה נותן, בכדי לבטל את הרצון לקבל, בשיעור הזה מתרקם הצורך, לבקש מה' שיעזור לך, אז אתה מקבל רצון וצורך שלם לעזרתו יתברך.

וזה שאומר "בטל רצונך", כלומר שהאדם צריך להתחיל לבטל את הרצון לקבל, "מפני רצונו", כלומר מפני הרצון להשפיע, שזהו רצון ה'. "כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך", שפירושו, דהיינו לאחר שיש לך רצון וצורך לרצון להשפיע, רק שאין אתה יכול לבטל את הרצון לקבל, בא הסיוע מלמעלה, דהיינו "שמבטל רצון אחרים", שאינם של קדושה, שהכוונה היא על הרצון לקבל. "מפני רצונך", כלומר עכשיו הרצון שלך הוא, שאתה רוצה להיות בקדושה, שהעבודה תהיה בעל מנת להשפיע. וכח הזה האדם מקבל עתה, היינו שיוצא משליטת הרצון של אחרים, היינו הס"א, שהוא רק לקבל ולא להשפיע, והוא משתמש עכשיו בכלים דהשפעה.

ובהאמור נוכל לפרש ממה ששאלנו, מה שאמר הזה"ק "ידיו של אדם יושבות ברומו של עולם", מה מרמז זה בענין עבודה. ידוע, שידים רומזים על כלי קבלה של אדם, שזהו מלשון "כי תשיג יד". וכמו שאמרו (כתובות פ"ג ע"א) "ידי מסולקת הימנה", שפירושו, שהוא מסלק עצמו מלהיות בעלות על השדה.

"והם יושבות ברומו של עולם" פירושו, שקיום העולם תלוי בהידים, שהם הכלי קבלה של אדם. כלומר, מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, צריכה להתקבל בידים של אדם. כלומר, שאם הידים, שהם הכלי קבלה של אדם, בסדר, שהם נקיות, ושיש להם השתוות הצורה עם הבורא, כנ"ל שהם בעמ"נ להשפיע, היינו בתנאים כאלו השפע עליון מתפשט להתחתונים. אמנם אם הידים, היינו הכלי קבלה, אינן נקיות, מוכרחים להפסיק השפע עליון מלבוא לתחתונים, כי הכלים של קבלה לא שייכים לקדושה, רק להקליפות.

כידוע, שכל ענפים התחתונים הולכים לפי השורשים עליונים. ומשום זה גם בגשמיות, כשהאדם רוצה לתת משהו באיזה כלי, אז הוא מנקה את הכלי ורוחץ אותו במים. ובאם הכלי מלוכלך יותר מדי, הוא משתמש בכדי לנקות הכלי עם חומרי ניקוי. אחרת, מה שיתן בתוך הכלי, יקלקל את האוכל, או את המשקים, או הבגדים. אם הוא נותן בגדים יקרי ערך, הוא מנקה מקודם אפילו את המזוודה. הכל בכדי שלא יקלקל את החפצים או המאכלים. ואם הוא עבר על הסדר הנכון, ונתן חפצים או מאכלים לתוך הכלים המלוכלכים, אז הכל הולך לחיצונים. זאת אומרת, האדם לוקח הכל בידים ונותן אותם לחיצונים, כלומר שזורק הן המאכלים והן החפצים החוצה ואין משאיר אותם בבית.

וכך הוא בדרכי עבודה, שאם הידים של אדם אינם נקיות, שהם יכולים לקלקל השפע, עד כדי כך שהוא לוקח את השפע ומעביר אותם לחיצונים, כלומר שאם הכלים שלו מלוכלכים עם הרצון לקבל לעצמו, שזהו בהופכיות הצורה להקדושה, אז השפע הולך לקליפות. כי השפע שהיה צריך להתקיים בכלים דקדושה, שהם כלים דהשפעה, ומכניס אותה לקליפות, ע"י זה הקליפות מתחזקות ביותר.

ובזה נבין מה שאומר "כל טנוף וכל לכלוך עולה לס"א, כי הס"א ניזון מאותו הטנוף והלכלוך". וכפי שהסברנו, שלכלוך וטנוף הם הכלי קבלה לתועלת עצמו, ואין כוונתו לתועלת ה', ממש דבר זה הוא "סטרא אחרא", כלומר "צד האחר", שאינו שייך לקדושה, כי קדושה נקראת "השפעה", כמו שאמרו "קדושים תהיו, כי קדוש אני", שפירושו הוא, כמו שהקב"ה הוא משפיע, כמו כן הנבראים צריכים גם כן לעסוק רק להשפיע.

נמצא לפי זה, אם האדם עוסק עמ"נ לקבל ולא בעמ"נ להשפיע, נמצא שהוא מפרנס להס"א, כי כל בחינתם היא אך ורק לקבל ולא להשפיע. וזה שכתוב "כל טנוף וכל לכלוך עולה לס"א", שהם מתפרנסים רק מכלי קבלה.

וזהו כמו שאומר בתע"ס (חלק י"א, דף א' כ"ח באו"פ) וזה לשונו "כי אפילו בחול נוטלים המלכים והקליפות את מזונותם מאצילות, בסוד נהירו דקיק, כנודע, נעשה זה ע"י עוונות התחתונים, שגורמים תמיד לאורות דחסדים, שיפרשו מהארת חכמה וירדו לקליפות לפרנסתם, וגם חס ושלום עוד יותר מהכרח להם".

עוד שם וזה לשונו "אמנם כל אחיזת הס"א, שיתכן להיות ביום השבת, כי בשעה שהאדם מטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים, גורם לאורות דחסדים, שיתפשטו מאצילות למקום בי"ע, והם מוכרחים להתפשט בלי הארת חכמה, והמה מתים בשביל זה, שמתוך כך יש ענין "מחלליה מות יומת", כי מחמת שהם גורמים יציאת האורות מרשות אצילות, שיפרשו מהארת חכמה, כן העונש עליהם שימותו, שזה סוד "מחלליה מות יומת".

ובהאמור אנו רואים, שע"י העוונות גורמים התפשטות קדושה לקליפות, וכל החטאים באים רק מהרצון לקבל, וע"י זה גורמים בחינת מיתה באורות דחסדים. לכן העונש בבחינת העבודה הוא בחינת מיתה כנ"ל, כמו שאומר "מחלליה מות יומת". לכן אמרו "המברך בידים מלוכלכות", היינו שהכלי קבלה שלו אינם נקיים, שיהיו בעל מנת להשפיע, אלא שהם מלוכלכים עם הרצון לקבל, "הוא חייב מיתה", משום שגרם מיתה באור דחסדים.

לכן כשהאדם מברך לה', שהכוונה, שרוצה להמשיך ברכות, וידים שלו מלוכלכות עם הרצון לקבל בעמ"נ לקבל, שהשפע שהוא רוצה להמשיך, ילך הכל לקליפות, הנקראים "מתים". והאדם אז בבחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים". כלומר, הגם שהוא רוצה להמשיך חיים, שזה נקרא "בחייהם", אולם הוא עדיין בבחינת "רשע", היינו שלא רוצה לעבוד עבור ה' אלא לתועלת עצמו, שזה הוא בחינת פירוד מהקדושה. והרשעים נקראים "מתים", משום שגורמים שהשפע תלך להקליפות כנ"ל, כמו שאומר על הכתוב "מחלליה מות יומת".

ומשום זה כשהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, היינו לקיים תו"מ בעמ"נ להשפיע, מה עליו לעשות. העצה לזה היא, שקודם כל יכוון לפני כל מעשה, לאיזה שכר הוא מצפה לקבל עבור המעשים, שהוא הולך לעשות. אז הוא צריך לאמור לעצמו, היות שאני רוצה להיות משמש לה', והיות שאני לא יכול, משום הרצון לקבל שבקרבי אינו מרשה לזאת, לכן בזכות המעשים, שאני הולך לעשות, ה' יתן לי את הרצון האמיתי לעשות נחת רוח להקב"ה, ואני מאמין בחז"ל שאמרו "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לכן הרבה להם תורה ומצות"."

שאלה: כתוב, "אין דבר בא מלמעלה, אלא אם כן יש רצון למטה". זה אומר שאם נניח אני מסתכל על החיים שלי, אז כל מה שיש, זה הכול תוצאה מרצונות שבאים מלמטה.

יכול להיות, כך אתה חושב.

תלמיד: כן. כשמורגשת הכרחיות בפעולות מסוימות, ואני רוצה לבטל אותן, כי אני לא מרגיש באמת הכרחיות. איך מבטלים את זה, איך מצמצמים את זה?

אתה מברר אם זה הכרחי או לא הכרחי. ולפי שאתה מחליט, כך אתה עובד.

תלמיד: ונניח אחרי שמחליטים שזה לא הכרחי, מבחינת רגשית זה עדיין קשה לעשות את זה, כי אתה מרגיש שאתה לא יכול. ולטפל בזה ישירות אי אפשר, זה לא עובד, אז איך עושים את זה בצורה אחרת, משקיעים יותר בחיבור ואז כתוצאה מזה ההכרחיות מצטמצמת?

כן. זה משהו אחר.

שאלה: איך כלי מלוכלך עם כוונה על מנת לקבל, יכול בכלל לקבל אור? יש חוקיות, יש צמצום א', האור לא יכול להיכנס אם אין כוונה על מנת להשפיע. אז איך בכלל מקבלים אור בתוך כלי מלוכלך?

לא יכולים. אלא מתקנים את הכלי ומקבלים.

תלמיד: אז מה הכוונה שהוא כותב על האור שנכנס והולך לחיצוניים?

זה האור שאתה מוכן לקבל, אפילו שאתה נמצא בקשר עם כלי מלוכלך.

תלמיד: לא ברור, הרי יש חוקיות במערכת, ואי אפשר לתת אור סתם ככה, צריך כלי רוחני כדי לקבל אור.

כן.

שאלה: צריך לעשות כוונה על מנת להשפיע, ואז אור חוזר, ורק אחרי זה יש אור פנימי.

כן.

תלמיד: ופה הוא כותב, שיש מצבים שהכלי כאילו מקבל אור עם כוונה לא נכונה, כוונה מלוכלכת ואז האור הזה הולך לחיצוניים. הוא מלכלך את הכלים, פוגע באורות, מלכלך את האורות. ובגלל שהכלי מלוכלך, הוא מלכלך את האור שנכנס, כמו הבגדים היקרים שנכנסים למזוודה מלוכלכת. אז אם יש חוקיות שאסור לקבל אור אם הכלי שלך עדיין לא נקי, איך בכלל הוא מתאר מצב, וקורא למאמר, "מהו ידים מלוכלכות בעבודת ה'". איך יכול להיות ידיים מלוכלכות בעבודת ה' אם יש חוקיות?

הוא צריך לבדוק כי זה ניתן לאדם, שהוא יראה שיש לו כלים לא מוכנים לקבלת האור במצב הנוכחי, ואז הוא מתקן את הכלים וניגש לקבלת האור. איך יכול להיות אחרת? אנחנו מלכתחילה לא ראויים לאורות.

תלמיד: בדיוק, אז למה הוא מזהיר על מצב שלא יכול להתקיים מלכתחילה?

כדי שאנחנו לא נרצה לעבוד עם הכלים שלנו כי הם כולם מלוכלכים.

תלמיד: אנחנו לומדים את זה בתע"ס, ואני מנסה לחבר את זה לתוך הפרקטיקה שהוא מדבר על האורות מאצילות שמתפשטים למקום בי"ע. זאת אומרת גם במערכת החוקים, כנראה יש איזה מקום שיש אורות שנכנסים למקום לא נקי עדיין.

הם לא יכולים להיכנס למקום לא נקי. יכול להיות שמושכים אותם, שרוצים שהם יבואו כי זה טעות של התחתונים, אבל לא שהאורות נכנסים. אחרת זה יהיה שבירה באור.

שאלה: בתע"ס אנחנו לומדים שיש מצבים שיש שבירה באור, שבירה בכלים?

בכלים.

תלמיד: אז השבירה בכלים זה רק בגלל שהם רצו לקבל אור?

שהם רצו לקבל אור והאור כאילו נכנס, זה כדי שהכלי ירגיש באיזה מצב הוא נמצא ושיתקן את הרצון שלו, שלא יהיו טעויות כאלו יותר.

תלמיד: זאת אומרת, שהאור שנכנס לכלי מלוכלך, זה אור שהבורא שולח רק כדי שנראה שהכלי מלוכלך, זה לא האור האמיתי.

אין הבדל באורות, הוא פשוט לא נכנס.

שאלה: אני חוזר לפסוק שנאמר כאן "אין דבר בא מלמעלה, אלא אם כן יש רצון למטה". אם הכול בא מלמעלה, אז ממה עשוי הרצון מלמטה?

הרצון מלמטה זה רצון שהנברא רוצה להמשיך את המאור המחזיר למוטב ולתקן את עצמו, כדי שאחר כך יעבוד עם האורות האלה בצורה נכונה, כדי לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: מה בשליטה של הרצון מלמטה, לא תלוי ברצון מלמעלה ולא נפעל מלמעלה?

זה כדי שהאדם יחליט איך הוא רוצה להשתמש ברצון שלו.

תלמיד: וההחלטה הזאת של האדם איך לפעול ברצון שלו, זה לא דבר שבא מלמעלה?

אנחנו אומרים שלא. ודאי שאין דבר כזה שלא בא מלמעלה, מלכתחילה הכל בא מלמעלה, אבל בכל זאת אנחנו אומרים שזו החלטה של הנברא.

תלמיד: למה אנחנו צריכים לספר לעצמנו שזה לא בא מלמעלה, כשזה בא מלמעלה?

אנחנו צריכים לחלק את המציאות ממה שמתגלה לנו, ועם מה שאנחנו עובדים. אז מה שמתגלה לנו זה מתגלה כשאנחנו עומדים מול האור העליון וצריכים להיכנס עימו לפעולות של השתוות הצורה - זו העבודה שלנו. וכשהאור העליון מגיע אלינו, זה כשהוא מתגלה ודוחף אותנו עד שנקבל אותו כמו שהוא, זאת אומרת בעל מנת לקבל, או שלא נקבל אותו, או שנעשה חשבון.

תלמיד: מה זה בכלל ידיים ומה הקשר בין ידיים לכלי?

זה כלי קבלה.

שאלה: בכלי מלוכלך לא ניתן לקבל, ולא יכנס אור. אבל עצם הכוונה שלנו למשוך את האור על מנת להנות לעצמנו, למרות שלא יתקבל, ואנחנו רק מתכוונים לזה, זאת הבעיה?

כן.

תלמיד: אם הכול מגיע מלמעלה, כולל גם הכוונה שלנו, הבעיה היא בעצם בזה שאנחנו מסכימים עם הכוונה למשוך לעצמנו, והעבודה שלנו היא להסכים, או לא להסכים?

כן.

תלמיד: ומה קורה אם אני מרגיש שאני מתפתה להסכים למשוך לעצמי, מה אני יכול לעשות אז?

זאת אומרת, מלכתחילה אין לך רצון למשוך את האור, אלא אתה הולך ומושך אותו מפני שזה רצון הבורא, רצון העליון.

תלמיד: האמת שלא לזה התכוונתי.

לא, אתה צריך לדייק כאן.

תלמיד: אבל הבנתי ממה שאמרת עכשיו.

שאלה: הגילוי של הכלי המלוכלך, הוא בעצם המטרה, אנחנו צריכים לגלות שהכלי מלוכלך ולדחות אותו, לא לרצות אותו?

כן.

תלמיד: יש הפער בין מי שיכול לראות את הכוס המלוכלכת, לבין הרצון שלי, התשוקה שלי לשתות ממנה שהיא יותר גדולה מלבקש שהיא תתנקה.

אז אתה צריך עוד לעבוד.

תלמיד: מה הטריק, מתי זה קורה שהצורך שהיא תתנקה יותר חזק מהצורך לשתות ממנה? כי אני רוצה שהכלי יתנקה כי זה מה שצריך בסוף הצורך הזה.

כן.

תלמיד: אז שנים אדם יכול לעבוד, להתבונן, להסתכל, לראות את הטבע שלו ולא מתעורר איזשהו צורך יותר חזק מזה.

יכול להיות.

תלמיד: עד מתי?

תמשיך.

תלמיד: בסדר נמשיך, כי אין לאן ללכת. השאלה מה אפשר לעשות עם זה? איך ממצב שזה מתלבש על השכל זה הופך למשהו שמתלבש על הלב?

רק בחיבור אתה יכול להגיע לרצון יותר גדול, שהוא באמת ידחה את כל התהליך הזה ויביא אותך לתהליך אחר. רק על ידי החשבון בחיבור עם החברים שאתה תחליט.

שאלה: בוא נדבר על חיבור עם החברים וננסה לנתח את התהליך הזה. כל חבר עושה כל מה שבכוחו כדי להתחבר עם הקבוצה עד כמה שהוא מבין ויודע ומרגיש. ומה אז? אני בא לחברים, עושה דברים שאני כביכול עושה אותם למען החברים בצורה כזו או אחרת, איך זה מייצר אצלי מצב שבו אני מרגיש שהכלי שלי מלוכלך ולא יכול לסבול את זה יותר?

ככל שהכלי מלוכלך ואתה לא יכול לסבול את זה, אתה מרגיש כך מפני שאתה נמצא בחיבור יותר חזק עם החברים ממה שהיה קודם.

שאלה: רב"ש אומר פה, "עניין היגיעה היא בחינת פעולה שלא ברצון". מה זאת אומרת שאני יכול לעשות פעולה בלי הרצון, מאיפה אני יכול לעשות פעולה בכלל?

אתה רואה שיש בפניך הזדמנות, למרות שאתה לא רוצה, בכל זאת אם אתה תעבוד עם הרצון הזה, אתה תתקדם. זה כמו שאתה הולך לעבודה, לא בא לך, אבל אתה הולך מפני שאתה צריך את השכר.

תלמיד: כן, זה בדיוק מה שאני לא מבין. כשאני הולך לעבודה אני יודע שאומנם לגוף שלי זה לא נוח, אבל אין ברירה, אולי יש לי איזה רצון אחר יותר גדול לחיות, לפרנס את המשפחה וכולי, בגלל זה אני עושה את זה. אז יש פה רצון, אז היגיעה באה מהרצון, היא לא באה ללא רצון. יש רצון יותר גדול מזה שלגוף בא לשכב עכשיו במיטה.

כן.

תלמיד: אני לא מצליח להבין מהי היגיעה שלא באה מהרצון. על איזה רצון מדובר פה?

כאן צריכה להיות יגיעה שעל ידה אתה קונה רצון אחר.

תלמיד: מה זה רצון אחר?

שאתה הולך לעבוד, להתפרנס מפני שכך זה הרצון שהוא לא שלך, אלא מישהו אחר.

תלמיד: אז אם אני מצליח להתחיל להתייגע ועכשיו אנחנו נדבר על העבודה בינינו, לא על עבודה חיצונית, בשביל החברים למשל, בשביל שיהיה להם טוב, בשביל שיהיה יותר חיבור, זה נקרא שאני עושה יגיעה שלא מרצון, אלא אני עושה את זה בגלל רצון של מישהו אחר?

כן, זה לא הרצון שלך.

תלמיד: זאת אומרת שלאדם בעולם הזה יש איזו יכולת מאוד מיוחדת שהוא יכול לעבוד בעצמו, עם רצונות של מישהו חיצוני אליו כביכול?

כן, זה נקרא "השפעה", השפעה חיצונית על האדם.

תלמיד: זה נקרא יגיעה, זה גם נקרא השפעה? יגיעה זה השפעה?

יגיעה זה מצידך שאתה רוצה להיות מושפע מרצונות של אחרים.

תלמיד: הבנתי, זאת אומרת, היגיעה זה שאני בכלל שם את עצמי במן סביבה כזאת, שאני מוכן להתחיל לקבל מהם רצונות שהם לא הרצונות האגואיסטיים שלי.

כן.

שאלה: ראשית רציתי להעביר התפעלות, אני אפילו לא זוכר מתי פעם אחרונה נכנסנו למאמר שכל כך הרבה שאלות עלו בו. זה כמו שנכנסתי לים של שאלות שהן לא סקרנות, הן ממש חקירה. בכל פיסקה קפצו שאלות בלי סוף. לכאורה חודש אני יכול לשבת שם רק בשביל להוציא שאלות לחברים ואולי לעלות עוד למעלה מזה.

כתוב ש"המסך הוא שורש לחושך והוא גם שורש ליגיעה". על מסך כמסך, אני לא יכול להתייחס כי אין לי הרגשה בדבר הזה, אבל יש לי ציור לפי הדיבורים שיש לנו בעשירייה. זה מתחיל בדיבורים פנימיים וזה מתפשט אחרי זה לעבודה בעשירייה, כל חבר מביא מהחסרונות שלו. אז ברוחניות כלפינו בזמן ההכנה, נאמר שאנחנו מעוררים את השחר, שכביכול אנחנו מקבלים איזה כוח בגלל היחס שלנו, שאנחנו הולכים בהוראת הדרך, וזה מאפשר לנו לגלות את החושך, לראות משהו מהטבע שלנו.

אבל מיד כנגד זה אנחנו כביכול מקבלים כוח שהוא בכלל לא ברצון שלנו, הוא לא קשור לשום דבר מלקבל, שזה יגיעה בהוראת הדרך והציוויים השונים, הפעולות השונות שאומרים לך, "תעשה, ואחרי זה תראה מה אתה יכול להשפיע מזה, אבל תעשה", שזה מוביל אותנו מיד ליגיעה בתפילה. אז אם אני כבר רואה משהו מהחושך, מתוך הפוסל במומו וכולי, אז זה כביכול שהידיים שמתפללות הן מלוכלכות והיגיעה בתפילה היא כנגד זה שאני רואה את הטינופת שלי, האופן שבו משהו מחפש לפגום בחברים מוסתר אבל זה רוצה לשמור איזה משהו מהכול לעצמי ולא לגמרי למסור את הנפש ובזה בכלל כאילו אני פוגם לכאורה בכל העבודה. האם חלק מהעניין של להתייחס לידיים מטונפות זה כמו איזו מתנה מלמעלה שאתה יכול לראות תכלס מי אתה, ועכשיו אתה יכול להתחיל לסדר תפילה?

כן.

תלמיד: ומה זה הפטנט הזה שמקבלים אור חוזר? אני מבין שיש התניה מעצם העובדה שבגלל הבחינה הזאת ד', חייב כל אחד לומר, "עד כאן, מה שלא יהיה עד כאן, לא מבין, מבין עד כאן, מעבר לזה סכנת נפשות". אז נגיד הוא עושה שם סטופ או כאילו משחק בצמצום, אבל מה זה הדבר הזה שמקבלים אור חוזר, זה כמו איזה מין פטנט כזה?

הוא מקבל אור חוזר כדי לראות מה קורה לו, אם הוא באמת מזדהה עם הבורא.

תלמיד: ואת זה הוא מודד בעשירייה?

כן.

תלמיד: ואחרי שהוא מודד בעשירייה, הוא צריך לסדר שבח לבורא על ההזדמנות הגדולה שניתנה לו או דווקא לסדר תפילה?

לא, אין כבר מקום לתפילה, הוא קיבל עכשיו עזרה, עכשיו הוא צריך רק להודות.

תלמיד: הוא צריך להביא לחברים מתנה על זה, להקריא להם משהו?

נראה, יש בזה עוד הרבה התפתחויות. יפה.

שאלה: מה הכוונה "חייב מיתה"?

"מיתה" זה הסתלקות האורות מהכלים.

שאלה: נשמע שזה ב'שורשים', אבל מה המשמעות עבורי שיש משהו שהוא חייב מיתה?

בשבילך זה אותו דבר, אם אתה מדבר על הבחנות רוחנית, אז כך צריך להיות.

שאלה: ומה הכוונה לזה בהבחנות רוחניות, מה זה מיתה, זה משהו סופי?

הסתלקות האורות מהכלים.

שאלה: ומה עושים אחרי מצב הסתלקות כזו?

אז כבר מתחילים לעבוד שוב.

שאלה: ומהם אותם כלים?

מבקשים תיקונים על אותם הכלים, שנקבל הסבר וכוח ואפילו דוגמה מה לעשות איתם.

שאלה: אז יכול להיות שאותם כלים בעצם מתים שוב ושוב?

יכול להיות.

שאלה: וזה בסדר להגיע למצב הזה, האם זה מצב טבעי?

זה לא בסדר, אבל זה קורה. כמו שכתוב "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא" כי כולנו נכנסים למצבים של חטא. עד שאתה לא נמצא בחטא, אתה לא מרגיש אותו, את עומקו וכן הלאה, אז אתה לא יכול לבקש את מה שצריך. ורק אחרי שאתה מרגיש את עומק הנפילה שלך ומשם יכול לבקש, אז אתה דורש ועוזרים לך.

שאלה: האם זה חייב לקרות?

כן. מה שצריך לקרות, צריך שיקרה.

שאלה: איזו ביקורת צריך לעשות כדי לבדוק את ניקיון הידיים בעבודה רוחנית? איך לאמת את הכוונה שלי בכל פעולה?

לבדוק את ה"ידיים מלוכלכות", זה לבדוק כוונה.

שאלה: איך אני מאמת את הכוונה שלי, איך אני מקבל על זה משוב?

אני צריך לתאר לעצמי, עם הכוחות שלי, את הפעולה, ואז לבדוק האם אני מוכן לפעולה הזאת או לא.

שאלה: איך צריכה להיות העבודה שלנו כדי שנהיה תואמים לעיקרון "מה הוא רחום אף אתה רחום"?

אני צריך להזדהות עם הבורא, ללכת לקראתו, לעשות את הפעולות כמו שהוא דורש ממני. כי אני רוצה להגיע על ידי הפעולות האלו לחיבור אליו, לדבקות אליו, ממש 'פנים בפנים' ואז אני אראה עד כמה אני מוכן לזה.

שאלה: האם האדם יכול לשלוט בכמות האור שהבורא מפנה כלפיו?

בדרך כלל אדם מקבל מלמעלה את אותה מנה שהוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, להשתמש בה נכון.

שאלה: איך אני יכולה לעבוד עם הרצונות של החברות בעשירייה, אם אני לא מרגישה את הרצונות שלהן?

צריכים לעבוד עוד ועוד על החיבור. לזהות איפה הטבע דוחה אתכן זו מזו, ולהתקרב להשפעה הדדית, בחיבור הדדי זו אל זו.

שאלה: כתוב כאן שדווקא המסך הוא היגיעה. תוכל להסביר?

יגיעה מתבטאת במסך, כן. עד כמה אני רוצה לעבוד עם המסך, היינו עם הכוחות שאני מקבל מלמעלה נגד הרצון שלי, זו העבודה, זו התוצאה מהיגיעה שלי.

שאלה: מה זה אומר שהקליפות מתחזקות?

שמפעם לפעם יש לי הפרעות גדולות יותר שמגיעות על פני העבודה הקודמת, וכך אני עולה. הקליפה שומרת על הכלי, היא עוזרת לי לגדול ולא להירקב, דווקא לחזק את עצמי בפנימיותי.

שאלה: האם סיכום טוב של המאמר הוא ש"אין לנו כוח לשנות את הטבע שלנו, אלא רק הבורא יכול לעשות את זה באמצעות תפילה"?

כן.

שאלה: אז הכי חשוב להיות בנתיב הזה?

כן.

שאלה: האם העבודה שלנו היא כל הזמן בהתגברות ודחייה מצד הכלי?

מצד הכלי אנחנו כל הזמן צריכים לחפש מה יכול לקשור אותנו לבורא, וזה רק "מסך". במסך אנחנו מחברים גם רצונות לקבל, גם רצונות להשפיע, גם למשוך, גם לדחות, את כל הדברים האלה, והתוצאות גם הן יהיו במסך.

שאלה: האם הרצונות והכוונות שלנו נקבעים על ידי הרשימות?

כן, מלכתחילה זה על ידי הרשימות.

שאלה: האם ניתוק משמע מוות?

בדרך כלל, כן.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו בונים אור חוזר ביחס לבורא?

שאנחנו רוצים להיכנס למגע עם הבורא, "אני לדודי ודודי לי". שרוצים לקבל ממנו רק בתנאי שבכך אנחנו יכולים לספק לו את המילוי לתוך הכלים שלו. הכלים שלו זה למלא אותנו, שאנחנו מוכנים לקבל ממנו מילוי כדי למלא אותו.

שאלה: במאמר כתוב שאנחנו מוסרים לבורא את הרצון שלנו והוא מוסר את רצונו אלינו. מהי חלופת הרצונות הזו?

לקבל בעל מנת להשפיע, שכל אחד רוצה להנות לאחר.

שאלה: אז מה זה אומר שאנחנו מוסרים לו את הרצון שלנו? איזה מין רצון אנחנו מוסרים לו?

לתת לו.

שאלה: ומה תשובתו, כמענה לנו?

גם הוא עושה אותו דבר כלפינו.

שאלה: מהן הפעולות בקבוצה שעוזרות לנו לנקות את הכוונות שלנו?

שאנחנו רוצים להתחבר בינינו ולעזור אחד לשני כי פעולות מסוג זה עוזרות לנו בחיבור שלנו, לעזור לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: כתוב ""בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך"." מה הכוונה "כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך"?

כשאנחנו רוצים לוותר על הרצון שלנו כלפי הבורא, אז הוא עושה הכל כדי לסדר לנו במידה הזאת, בצורה הזאת, באותו נתיב, את אותה פעולה כנגדנו. וכך יוצא שהרצונות שלנו והרצונות שלו יהיו שווים.

שאלה: זאת אומרת, שהוא פותח לנו ערוץ להעביר את האור שלו הלאה?

גם, כן.

תלמיד: כי תמיד יש לי התלבטות עד כמה אני יכול לשתף בהשגות שלי. מה זה המצב הזה?

רק תיתן דוגמה.

שאלה: מה ההבדל בין ללמוד איך לעבוד עם הכלים דקבלה לבין ביטול הרצון לקבל?

אנחנו צריכים בהדרגה לעבוד עם כלים דקבלה. קודם כל להגיע למצב שכלים דקבלה הם פסולים, ואחר כך אנחנו דוחים אותם מלעבוד בהם. קודם כל מקבלים מלמעלה את המאור המחזיר למוטב, עושים צמצום על הכלים דקבלה שלנו, בונים מעל הצמצום מסך ואור חוזר, ואז יכולים לעבוד עם כלים דקבלה, כי חוץ מכלים דקבלה אין לנו כלום. כך אנחנו מגיעים לקבל בעל מנת להשפיע ובצורה כזאת אנחנו מתקשרים לבורא, למי שנגדנו. כך עושים. בכל "תלמוד עשר הספירות" כתוב רק על פעולות מסוג זה.

שאלה: שמעתי שאמרת באחד השיעורים שרצון גדול שולט על רצון קטן. האם ניתן להגיד שהרצון לקבל נכנע בפני הרצון להשפיע?

סתם כך אי אפשר להגיד. תלוי על איזה מצב אנחנו מדברים, על איזו עבודה אנחנו מדברים - אם היה כאן כבר צמצום, מסך, אור חוזר, על מה מדובר כאן, במה הכלים מגיעים להשתוות ביניהם.

שאלה: הידיים הן הרצון לקבל. האם זה אומר שהידיים כל הזמן מלוכלכות, ולפני שאני בכלל עושה איזושהי החלטה אני צריך לבקש עזרה, לבקש את הכוונה להשפיע?

לפני שאנחנו מגיעים לאיזו פעולה אנחנו צריכים לדאוג שהכוונה שלנו תהיה כוונה בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאנחנו "מטפלים בידיים שלנו".

שאלה: אדם קיבל רצון לקבל מהבורא. איך הוא יכול בבחירה החופשית שלו, ברצון החופשי שלו, לבטל את הרצון לקבל הזה שהגיע מהבורא?

הוא רוצה לעבוד עם הרצון לקבל שלו, שהוא הפוך מרצון הבורא להשפיע, לעבוד איתו כמו הבורא, להיות בעל מנת להשפיע. זה מה שהוא מבקש מהבורא. הוא לא מבקש מהבורא לבטל את הרצון לקבל, לפעמים אנחנו כך אומרים, אבל תבינו שבלי רצון לקבל אנחנו אפס, לא קיימים. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו כן מכבדים את הרצון לקבל, רק רוצים שהוא יופיע בנו בעל מנת להשפיע. ואז למרות שאנחנו הפוכים מהבורא, שגם כך וגם כך אנחנו נהיה הפוכים מהבורא, אבל דרך ההופכיות הזאת אנחנו יכולים להגיע לדבקות. אנחנו נשתמש בטבע הרצון לקבל שהוא הפוך מהבורא, דווקא כדי להידבק בבורא, להתחבר אליו ולהידמות לו. זה דבר מאוד מיוחד שהבורא עשה לנו, שנתן לנו הזדמנות כזאת.

שאלה: הוא כותב שאם אנחנו לא מצליחים להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, אז הכלים שלנו צריכים להיות בחלל ריק. מה זה אומר?

אם אנחנו לא יכולים להגיע לעל מנת להשפיע, אז הכלים שלנו יהיו בחלל ריק, הם לא יקבלו שום מאור המחזיר למוטב ולא יתמלאו עם שום מאור.

תלמיד: הוא כותב שדווקא אחרי כל זה אני צריך לתת יגיעה, להמציא כלים נקיים. מה זאת אומרת כלים נקיים?

אני מגיע לצמצום, והצמצום מאפשר לי להגיע עם הכלי המצומצם לאור העליון. ואז על ידי זה, כשאני פותח את הכלי שלי מלכתחילה, מההתחלה, בצורה הדרגתית, עדינה, אני משתדל לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בסוף הוא נותן עצה. הוא כותב, "שקודם כל יכוון לפני כל מעשה לאיזה שכר הוא מצפה לקבל עבור המעשים, שהוא הולך לעשות. אז הוא צריך לאמור לעצמו, היות שאני רוצה להיות משמש לה'". הבורא עורר לנו את הנקודה שבלב והביא אותנו לקבוצה. בהתחלה בן אדם בא מרחוק, הוא לא רוצה לשמש לבורא, אלא עוררו אותו, הביאו אותו לפה. האם כל העבודה בעשירייה היא לעורר את הנקודה הזאת שנרצה להשפיע לבורא?

ודאי. מה מטרת התיקון שלנו, מטרת ההתפתחות שלנו?

תלמיד: זה לא משהו שכל הזמן יכול להיות אצלי, כי ניצוץ הוא פעם דולק, פעם כבה. אנחנו צריכים בעשירייה להחיות את החיסרון הזה, נכון?

כל הזמן.

תלמיד: ואז הוא כותב "היות שאני רוצה להיות משמש לה', והיות שאני לא יכול, משום הרצון לקבל שבקרבי אינו מרשה לזאת, לכן בזכות המעשים, שאני הולך לעשות, ה' יתן לי את הרצון האמיתי לעשות נחת רוח". יש פה איזשהו סדר עבודה אם תוכל קצת לפתוח.

במה? איזה סדר עבודה?

תלמיד: הוא אומר אני רוצה ואני לא יכול, יש פה פיצול שהוא מזהה בתוכו.

כן.

תלמיד: עכשיו הוא אומר שהוא הולך לעשות מעשים. איזה מעשים הוא הולך לעשות?

בעצם הוא רוצה לקבל בעל מנת להשפיע, אבל זה עדיין רחוק, יש כמה צעדים לפני זה. צריך לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, להיכנס במגע ולהתחיל את העבודה. להתחיל את העבודה באורות נפש דנפש, להשפיע על מנת להשפיע בצורה קטנה מאוד, ועוד ועוד עד שמגיע לרצון לקבל ועמו מתחיל לעבוד בלקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל הרצון ההתחלתי לרצות להיות משמש הוא עדיין לא מספיק אמיתי, הוא מקווה לקבל את זה, והאדם לא בונה אותו לבד אלא בתוך העשירייה.

כן.

תלמיד: אחר כך כשהרצון הזה יהיה אמיתי, האם הוא כבר יהיה של העשירייה, היא תרצה יחד ותקבל רצון אמיתי לשמש את המלך?

כן. הוא יראה שהוא חייב להתחבר עם העשירייה.

שאלה: לגבי התיאור של לעבוד עם הרצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע בלי לבטל את הרצון לקבל עצמו.

מה שלא תעשה לא תוכל לוותר על הרצון לקבל.

תלמיד: איך לתאר נכון את הביטול הזה דווקא על הכוונה? איך כביכול להפריד בין הרצון שאותו לא צריך לבטל, לעומת הכוונה שאותה כן צריך להפוך?

אם אפשר לתת דוגמה שתמחיש לנו מה נקרא לעבוד עם רצון רגע לפני, עם כוונה בעל מנת לקבל.

בקבוצה, תתחבר עם החברים, עם הרצון לקבל שלך, ותנסה לעבוד איתם יחד כדי להשפיע לבורא יחד כולם.

תלמיד: ואז אני אגלה שאני בעל מנת לקבל?

אתה תגלה שאמנם אתה בעל מנת לקבל, זה הרצון לקבל שלך מלכתחילה, אבל אתה רוצה להתקדם לפעולת השפעה הדדית בין כולם.

תלמיד: אבל מה זה אומר שפעם אחת אני בעל מנת לקבל ואחר כך, וכשהכוונה מתהפכת אני עדיין עם הרצון לקבל אבל בעל מנת להשפיע?

כן. הרצון לקבל שלך מאפשר לך לעבוד עם הרצון לקבל.

תלמיד: אם אפשר דוגמה מעשית מהחיים שלנו בחיבור בעשירייה, ממש לתאר את התהליך שאדם עובר, מה זה הרצון שנשאר בו והכוונה שמתחלפת בו?

הכוונה שמגיעה לאדם היא בעל מנת להשפיע. והוא, כדי להשפיע, משתמש ברצון לקבל שלו ומתחיל לעבוד עם הרצון לקבל שלו כדי להשפיע. הוא חושב איך להשפיע ורואה שאין לו מה לעשות, הוא חייב לקבל כדי להשפיע, ואז הוא מגלה שבאמת רצון הבורא הוא לתת לו.

תלמיד: בשלבים שאנחנו מדברים עליהם, בחיבור הראשון, אדם מגלה שהוא צריך לקבל כדי להשפיע?

לא. אני לא מדבר על חיבור ראשון, שני, שלישי. אני מדבר על זה שאדם מתחיל לעבוד ומגיע למצב, שברצון לקבל שלו, הוא רוצה לקבל על מנת להשפיע. זה בסוף התיקון.

תלמיד: אני שואל על התיקון הראשון.

התיקון הראשון זה צמצום.

תלמיד: מה זה אומר לצמצם את הכוונה?

אני לא חושב שיכולים לצמצם כוונה, אלא לצמצם את הפעולה.

תלמיד: את פעולת הקבלה?

כן. הוא מפסיק, הוא לא רוצה להשתמש בכלי קבלה.

תלמיד: קודם הבנתי שלא מבטלים את הרצון לקבל?

על הרצון אתה לא בעל הבית. אתה בעל הבית רק על הפעולה שלו.

שאלה: בכל מאמר שאנחנו קוראים על הרצון לקבל, מדברים על להמית אותו, אפילו מצטטים "להשמיד זרע עמלק", עד כדי כך. ואתה אומר שאנחנו דווקא לא הורגים, לא מעלימים אותו?

תלוי באיזה שלב אתה נמצא.

תלמיד: כלומר, רק אחר כך זה מרגיש כאילו הרגת את הרצון לקבל? אתה לא יכול באמת להמית אותו, אלא רק אחרי שאתה מקבל את האור?

יש שלב שבו אתה רוצה להמית אותו, להרוג אותו, להשמיד אותו, בארבעה שלבים של מוות. יש מצב כזה. אבל בסופו של דבר, אתה משתמש בכל הרצון לקבל שלך בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כן, זה נראה כאילו שני כוחות הפוכים.

כן, הפוכים.

שאלה: איזה תענוג יש בלהשפיע על מנת להשפיע ואיזה תענוג יש בלקבל על מנת להשפיע?

להשפיע בעל מנת להשפיע, זה בדרך כלל תענוג שמופיע באור החסדים, ולקבל על מנת להשפיע, זה כבר תענוג שמופיע באור החכמה.

שאלה: כתוב במאמר על חילול שבת, "עוד שם וזה לשונו "אמנם כל אחיזת הס"א, שיתכן להיות ביום השבת, כי בשעה שאדם מטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים, גורם לאורות דחסדים, שיתפשטו מאצילות למקום בי"ע, והם מוכרחים להתפשט בלי הארת חכמה, והמה מתים בשביל זה, שמתוך כך יש ענין "מחלליה מות יומת".

למה הכוונה בחילול שבת? מה זה חילול שבת?

חילול שבת, זה כשאנחנו משתמשים באור חכמה, רוצים לקבל אותו בכלים שלא ראויים לכך, למטה מפרסה. זה נקרא חילול שבת, מפני שבשבת כולנו חייבים להיות למעלה מפרסה.

תלמיד: ובהמשך כתוב "כי מחמת שהם גורמים יציאת האורות מרשות אצילות".

כן. רשות היחיד.

תלמיד: "שיפרשו מהארת חכמה, כן העונש עליהם שימותו".

זה אומר שהאור מסתלק.

תלמיד: מה זאת אומרת "מחלליה מות ימותו"?

שהם רוצים למשוך אור חכמה לכלים דקבלה.

שאלה: להמשיך את הבירור הזה, הוא לא אומר פה שהבעיה הם אורות חכמה, הוא אומר שהבעיה היא באורות דחסדים. זה מה שהתפשט לקליפות. מה זה התפשטות קדושה לקליפות? איך קדושה יכולה להתפשט לקליפות?

מפני שהייתה לך כוונה להשתמש בכלים, ברצונות הללו בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, אבל הרצונות האלה התחברו והמשיכו את האורות למטה. למטה הכוונה, למטה בחשיבות. האורות האלה נכנסו לכלים דקבלה, בעל מנת לקבל, וכשזה היה מורגש, אז הסתלקו האורות מהכלים והכלים נפלו לבי"ע דקליפה.

תלמיד: אבל איך יכול להיות שקדושה מתפשטת למקום של קליפה? היא לא יכולה להיות רק בקדושה?

זה כמו בשבירה. מלכתחילה, בוודאי חשבו שעל ידי כך תהיה להם פעולה קדושה, ויצא שלא. מפני שלא הבחינו מלכתחילה שבכלים האלה אסור לקבל בעל מנת להשפיע במצב שהם נמצאים. וכשהופיע בכלים האלה אור החכמה, אז התעורר בהם רצון לקבל בעל מנת לקבל והאורות נפלו לקליפות. כלומר, האורות התחילו להתגלות בכלים דקבלה.

תלמיד: אז הבעיה עם התפשטות הקדושה, שהיא מושכת אחריה גם את אור החכמה לתוך הכלים הלא מוכשרים?

הקדושה בעצמה היא אור החכמה.

תלמיד: כי רב"ש כותב פה שהאורות דחסדים, על ידי עוונות התחתונים שגורמים תמיד לאורות דחסדים שיפרשו מהאורות של החכמה, מהארת החכמה וירדו לקליפות לפרנסתם.

כן.

תלמיד: האורות דחסדים מפרנסים את הקליפות, כך עולה מפה.

על ידי זה שהם מאפשרים לאורות דחכמה להיכנס לכלים.

תלמיד: אז יש הכרח שהאורות יפרנסו את הקליפות?

כן. איך הקליפות יכולות להתקיים בלי אור?

תלמיד: נכון, אנחנו גם לומדים זאת, לתת שוחד לסטרא אחרא.

כן.

תלמיד: איך האדם יודע לברר מה הכרחי לפרנסת הקליפות?

הוא לומד את זה. אתה רואה שבלימוד הזה יש הרבה עליות, ירידות, שבירות. בלי זה אין לו שום אפשרות להבין באיזו צורה הוא יכול לעבוד.

תלמיד: יש איזו עצה או שזה רק מתוך ניסיון וכישלונות?

הבורא מסדר.

שאלה: אני רוצה לדבר על נקיות העבודה. אדם נמצא בתוך עשירייה שיש לה כל מיני רצונות להתחבר, הוא רוצה להשתתף בזה ואומר, "בסדר, אני אצא עכשיו מהרצון שלי ואנסה לעשות את מה שהעשירייה רוצה". ואז ברגע שהוא עובד על חיבור, כבר שם השכל שלו מתחיל להפעיל רציונליזציה, למה הוא עושה, איך הוא מרוויח מזה, הרצון לקבל כאילו גונב את הפעולה שהתחילה מתוך רצון להתחבר. נשמע שעבודה הזאת היא לא עבודת השפעה.

זה כדי לחזק את ההשפעה, אבל העבודה היא מסטרא אחרא.

תלמיד: אז מה צריך לעשות כדי לא להגיע למקום הזה, כדי באמת להשפיע? יש רצון, אני רוצה לממש אותו, איך לא לתת לכל המנגנון הזה, שמתחיל עכשיו לתת לי הסברים למה זה טוב, להשפיע עליי?

על זה כתוב "אלף פעמים ייפול צדיק וקם", חייבים ליפול, לברר למה נפלנו, ושוב לקום ולהמשיך, כמו ילד קטן, שוב ליפול ושוב לקום ולרוץ קדימה, כך כל הזמן הרבה הרבה פעמים עד שיגמור את שנות הקטנות האלו.

תלמיד: יש מקום לבקשה על נקיות הכוונה, זאת אומרת, תן לי לעשות את הפעולה הזאת אבל תשמור אותי נקי, זו תפילה נכונה?

אני לא מבין על מה אתה מדבר.

תלמיד: יש פעולה שאני רוצה לעשות עכשיו עבור החברים, אבל כשאני מתחיל לעשות אותה אני מרגיש שהרצון לקבל שלי הולך וגונב ממנה?

בסדר, אז תלמד אותו ותעשה משהו נגדו.

תלמיד: איך? זו בדיוק השאלה.

לפי מה שהוא אומר לך. נגד מה שהוא אומר לך תשתדל להתגונן. כל פעם יהיה לך כך, התורה מלאה בסיפורים כאלה.

תלמיד: לכן אני שואל, מה יעזור לחתוך את היניקה או את המקום הזה שהרצון לקבל רוצה לקחת לעצמו?

לא תוכל לעשות זאת, זה עוד מוקדם, אתה צריך לגדול, ליפול הרבה פעמים וללמוד מזה. בקטנות אין לך כלים, אתה צריך לפעול רק מתוך מה שיש לך. כמו ילד קטן, מה הוא מבין? הוא לא מבין כלום, נפל כאילו לא נפל, קם כאילו לא קם, הכול על ידי הצטברות.

תלמיד: ואז יום אחד יגיע האור?

לא, לא יום אחד, אלא כל פעם יותר ויותר. הוא אפילו לא מרגיש שבכל רגע ורגע, "אלף פעמים ייפול צדיק וקם".

תלמיד: ואז פתאום פעם אחת נצליח לעשות פעולה שלא יהיה בה את הדבר הזה?

יותר ויותר ויותר, כן.

שאלה: כתוב, כמובא בתע"ס שהתחתונים גורמים לחסדים לפרנס קליפות, וחס ושלום עוד יותר מהכרחי להם. מי התחתונים הרוחניים האלה שכך אצלו יכולים לעשות בלגן ולגנוב, שקיבלו תפקיד לפרנס קליפות?

אל תדאג, הכול נמצא בפיקוח והכול בשליטת הבורא.

תלמיד: זה תפקיד שקיבלו?

כן.

תלמיד: ולגבי זלזול ואדישות שיכולים חלילה להתעורר כלפי עקרונות העבודה במאמרי החברה, זה מסוגל לפרנס את הקליפות או שאנחנו לא בדרגה שאנחנו יכולים?

לא, הכול יהיה בסדר. בוא לא נתחיל לעבוד במקום הבורא.

שאלה: בנוגע למעבר מהרצון לקבל לרצון להשפיע, הוא כותב לאורך כל המאמר שזה לא בידי האדם אלא משהו שהבורא עושה עליו.

ברור, זו תכונה חדשה המתגלה בתוך אדם.

תלמיד: אבל כדי שזה יקרה צריך שיהיה צורך.

שיהיה צורך ועזרה מלמעלה.

תלמיד: מה זה צורך לרצון להשפיע, איך אפשר שיהיה לך צורך למשהו שאתה לא אוחז בו?

זה מתפתח מתוך המדרגות, מתוך המצבים שהוא עובר, אז זה מתגלה ומתגלה בו יותר ויותר.

תלמיד: מה גורם לבורא לקבוע שהגיע הזמן לתת לאדם רצון להשפיע? איך מגיעה ההחלטה לתת לאדם רצון להשפיע אם זה בכלל לא בידיים שלו?

אני לא רוצה להגיד ולחשוב על זה אפילו.

תלמיד: אז איך קורה המעבר?

כנראה שזה במעבר בין המדרגות אותן אדם עובר. זה עניין מצטבר שאנחנו לא כל כך מרגישים אותו, אבל הבורא סופר את כל המדרגות, את כל המצבים, ואז נותן לאדם רצון חדש.

תלמיד: אז מה כן בידי האדם?

רק להמשיך לפי הנתונים שהוא מקבל מהבורא.

תלמיד: אז אדם ממשיך ופתאום זה קורה?

אדם ממשיך ומרגיש שהוא מתקרב למשהו שצריך להתבצע, הוא מזהה קצת מראש, אבל זה מפני שהוא עובד בקבוצה ומהקבוצה הוא מקבל איזו תמיכה, ההארה כאור מקיף, ואז מרגיש שהוא הולך לקראת מצב חדש.

תלמיד: הצורך לרצון להשפיע זה משהו שהקבוצה עושה על האדם או משהו שבא ממנו, מאיפה מגיע הצורך לרצון להשפיע, איך זה באמת חסר לך?

הצורך לרצון להשפיע מגיע אלינו ממטרת הבריאה להיטיב לנבראיו, שם אנחנו נמצאים ומשם זה מגיע אלינו.

תלמיד: אבל נראה שעד שרק זה באמת יהיה חסר לך, הבורא לא ייתן, ולא ברור איך להגיע למצב שרק זה חסר לך?

הבורא מביא אותך לזה, זה נקרא "ישועת ה'". ודאי שזה לא בידי אדם.

תלמיד: אז מה בידי האדם?

בידי האדם הסבלנות. סבלנות, "אלף פעמים יפול צדיק וקם".

שאלה: אם הבנתי נכון, רב"ש אומר שאור חסדים חייב להיות מלובש בהארת חכמה, אם לא הוא יכול להיפגם. מה זה אומר להלביש את אור חסדים בהארת חכמה?

אור חסדים הוא אור שהוא הכלי בעצמו לאור החכמה כי הוא הכוונה בעל מנת להשפיע ואור החכמה הוא כבר הביצוע עצמו.

שאלה: מה זה נקרא להלביש אור דחסדים שאני רוצה שהוא יגיע מלובש לא רק כאור דחסדים אלא מלובש בהארת חכמה, מה אני מבקש עליו, מה אני שואל?

אם אתה מבקש אז אתה כנראה מרגיש מה שחסר לך.

תלמיד: אבל הוא אומר שכאילו אני אמור לבקש את אור החסד כשהוא מלובש באיזה לבוש שאי אפשר לפגום בו בגלל זה, כביכול אני מגן עליו מפני החיצונים, מה אני מבקש שמגן עליו?

אתה מבקש לקבל אור חכמה שמלובש באור החסדים. שאור החכמה יהיה כולו בכוונה על מנת להשפיע, וזו בעצם המטרה שלך.

תלמיד: בעצם היכולת שלי להחזיק תענוג, את התענוג שמלובש בחסד שמופיע? מה זה נקרא שאני מבקש הארת חכמה?

הארת חכמה זה נקרא אותו האור שאתה רוצה להשפיע לבורא כי אור החסדים זה רק לבוש.

שאלה: מה זה הכלי שנקרא אור חוזר?

זה רצון לקבל שלא רוצה לקבל שום דבר לעצמו, ומוכן לעשות פעולות על מנת להשפיע לזולת. שמחזיר את המלכות לשורש.

תלמיד: הכלי הזה הוא נבנה בלב של האדם?

כן.

תלמיד: זאת אומרת בן אדם יכול לקבל משהו ובזה הוא יכול להשפיע לזולת?

כן.

שאלה: כתוב פה "מה שאתה רוצה לעסוק ברצון להשפיע, ואין אתה יכול, וזה יהיה השכר שלך, מה שאתה תקבל סיוע מהקב"ה." זה ש"מה שאתה רוצה לעסוק ברצון להשפיע, ואין אתה יכול," זה אפשר להגיד שבעשירייה אנחנו רוצים להשפיע אחד לשני ולא יכולים?

נניח.

תלמיד: אז מה יהיה הסיוע הנכון שאנחנו צריכים לקבל מהבורא?

תקבלו תוספת כוח שכלי ורצוני כדי לבצע את זה.

תלמיד: איך אנחנו צריכים לבקש את זה?

מתוך הפעולה אתה תדע איך לבקש.

שאלה: כתוב "כידוע, שכל ענפים התחתונים הולכים לפי השורשים עליונים. ומשום זה גם בגשמיות, כשהאדם רוצה לתת משהו באיזה כלי, אז הוא מנקה את הכלי ורוחץ אותו במים. ובאם הכלי מלוכלך יותר מדי, הוא משתמש בכדי לנקות הכלי עם חומרי ניקוי. אחרת, מה שיתן בתוך הכלי, יקלקל את האוכל, או את המשקים, או הבגדים."

מה ההבדל בין מים, לבין מה שקשור כאילו אם זה מים או חומרי ניקוי?

ההבדל הוא בחומר.

תלמידה: היא מגלה שכאילו המים לא עזרו כביכול?

ההבדל הוא בחומר. שהמים זה רק מים, חסדים, והחומרי ניקוי שמוסיפים למים זה, אז מים מתחילים להיות יותר מבדילים בין מה זה בלי ניקוי ועם ניקוי.

שאלה: מה זה אומר להיות רחום כמו הבורא, "כפי שהוא רחום גם אתה רחום"?

שאנחנו צריכים בסופו של דבר להזדהות עם כל הכלים שלנו, שכל הרצונות שלנו יקבלו כאלו תכונות, צורות, כמו, כמו הבורא.

תלמיד: אבל מה זה היחס הפנימי הזה?

זה נקרא "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך".

תלמיד: אנחנו בעשירייה רוצים להיות רחומים כמו הבורא אחד כלפי השני.

כן.

תלמיד: איזה יחס זה רחום?

רחום זה שאתה מגלה את צורת האהבה ועזרה ותמיכה, לב פתוח לחבר.

תלמיד: ואם אנחנו אומרים שהבורא הוא טוב ומטיב, גם אנחנו צריכים להיות טובים ומטיבים אחד כלפי השני, יכולים להגיד שאנחנו גם מגיעים למצב של שאנחנו טובים, ממש טוב?

כן, טובים ודומים לבורא עד כדי כך שמגיעים לדבקות. על זה כתוב "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך".

תלמיד: כי דווקא מה שבוער בנו זה הרע, זה קשה לחשוב שאנחנו גם רעים.

אנחנו חייבים למרות שאנחנו מחומר הפוך, להגיע להזדהות עם הבורא.

שאלה: את הרצונות אנחנו מקבלים מהבורא, באיזה תנאים אני יכול ללחוץ על הברקס ולומר אני לא משתמש ברצון הזה אלא אם כן אני יכול לעשות לך נחת רוח. מה התנאים להגיע למצב הזה?

שאתה באמת נמצא במצב שאתה יכול לנהל את עצמך לפי החלטתך. זה שאתה עובר צמצום.

שאלה: האם מספיק לארגן את הכוונה ואת הדרישה שלנו לבורא כדי להביא או למשוך את האור שמחזיר מהקליפות לקדושה? זאת אומרת, האם זה מספיק לארגן את הכוונה והדרישה שלנו מהבורא כך שהם יגרמו לאור לצאת מהקליפות ולחזור לקדושה?

כן, בכוח האור העליון לתקן אותנו מכל מצב הנמוך ביותר עד המצב הגבוה ביותר.

(סוף השיעור)