שיעור בוקר 09.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 404, מאמר "השלום"

קריין: אנחנו לומדים מספר "כתבי בעל הסולם" את מאמר "השלום" בעמוד 404.

השלום

(מחקר מדעי, על בסיס נסיוני, בדבר החיוב של עבודת השי"ת)

""וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטן נהג בם".

"והיה ביום ההוא, יוסיף ה' שנית ידו, לקנות את שאר עמו, אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש, ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים" (ישעיה י"א).

"אמר רבי שמעון בן חלפתא: "לא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". (סוף מסכת עוקצין).

אחר שבארתי במאמרים הקודמים, את צורתה הכללית של עבודתו ית' וית', שכל מהותה איננה, לא פחות ולא יותר, מדבר אהבת זולתו. אשר, מבחינה המעשיית, ראוי להגדירה בשם "השפעה לזולתו". כלומר, בהתחשבות עם חלק המעשה, של אהבת זולתו, נמצאת, מצויירת לנו, רק בענין השפעות טובות לזולתו. לפיכך ראוי להגדיר "אהבת זולתו" בהשם של "השפעה לזולתו", המוכשר ביותר לתוכנה המכוון, להבטיח לנו, שלא לשכוח את הכוונה.

ואחרי שידענו, את צורת עבדותו ית' לנכון, יש לנו לחקור: אם העבודה הזאת, היא מקובלת עלינו רק באמונה, בלי שום בסיס מדעי נסיוני, או שיש לנו גם בסיס נסיוני לדבר זה? וזהו שאני רוצה להוכיח, בהמאמר שלפנינו.

והנה מתחילה, כמובן, צריך אני להוכיח היטב, את הנושא עצמו. כלומר, מי הוא המקבל את עבדותינו? אולם, מתוך שאינני מן אוהבי הפלוסופיא הצורתית, כי אני שונא לכל מיני מחקרים, הנבנים על בסיס עיוני. וכידוע, גם רוב בני דורי, מסכימים עמי בדבר זה. כי מנוסים אנו יותר מדאי, בבסיסים ממין הזה, שהמה יסודות רעועים, ונע היסוד ממקומו, נופל כל הבנין.

לפיכך, לא באתי כאן לדבר, אף מלה אחת, אלא רק מתוך בקורת התבונה הנסיונית: החל מן ההכרה הפשוטה, שאין עליה חולק הלך והוכח בדרך אנאליטי [אנאליטי: הפרדת הדבר לכל הבחינות שבו], עד שנבא אל קביעת הנושא העליון. ומבחינת המבחן הזה, נחזור ונבא בדרך סינתטי [סינתטי: האיחוד והקשר בין הדברים כמו ההקש והקל וחומר], איך עבדותו ית', מתאשרת ומתאמתת, מתוך ההכרה הפשוטה, מהבחינה המעשית."

בינתיים הוא לא אמר, הוא רק התקרב לנושא. הוא עוד לא התחיל לדבר על שלום.

שאלה: בעל הסולם בעצם אומר "לפיכך, לא באתי כאן לדבר, אף מלה אחת, אלא רק מתוך בקורת התבונה הנסיונית", זאת אומרת מתוך הניסיון של עצמו. מה זאת אומרת שהוא ניסה להסביר מתוך הפנימיות של עצמו?

שאנחנו לא פילוסופים שמדברים על איזה דברים מופשטים אלא רק מתוך ההשגה הברורה שלנו, שאני יכול לעשות עליה ביקורת וגם לבדוק באחרים אבל בצורה ברורה. לא בפנטזיות ופילוסופיות.

תלמיד: זאת אומרת, גם אנחנו לא צריכים לדבר יותר מידי כי אנחנו בעצם לא מבינים על מה מדובר, זה מה שהוא אומר.

אני אשמח לראות בך את הדבר הזה.

תלמיד: ניסיון, צריך לצבור ניסיון.

לא. שתדבר פחות.

שאלה: מה בעל הסולם בעצם רוצה להוכיח? מה זה נקרא להוכיח את ההכרח בעבדותו יתברך?

אני לא יודע, את זה נראה מהמאמר. הוא רוצה להוכיח, אתה רואה, "מחקר מדעי, על בסיס ניסיוני", תראה מה שהוא מבטיח לך, "בדבר החיוב של עבודת השי"ת". שעבודת ה' היא דבר המחויב לנו בצורה מדעית ניסיונית, ממש מהטבע, מהחיים שלנו, שאנחנו חייבים כך לעבוד. נראה, יכול להיות שאנחנו פשוט לא מבינים, מנותקים מהמציאות. כי הוא אומר מדע, ניסיון, חיוב, תראה מה שהוא כותב, הוא לוקח על עצמו יותר מידי אולי, בכל זאת, עד כדי כך.

תלמיד: הוא מדבר על הוכחה שהיא במישור הגשמי?

נראה, אבל כנראה שכן, על בסיס ניסיוני.

תלמיד: אז איך זה לא סותר את כל מה שאנחנו לומדים על ההכרח בהסתרה של הבורא?

אנחנו נלמד את המאמר ואולי הפעם נבין אותו.

שאלה: מה זאת אומרת שהבורא לא מצא את הכלי שיכול להכיל את השפע רק בעם ישראל?

בואו נקרא ואז נבין מי זה ומה זה. כי גם בהגדרה שלך, עם ישראל מדבר על איזו קבוצה. נראה מה שהוא אומר.

הניגוד והסתירה בדבר ההשגחה

"הנה, כל בר דעת, המסתכל בהמציאות הערוכה לעינינו, הוא מוצא בה ב' הפכים, מקצה אל הקצה: כי כשמסתכלים בסדרי הבריאה, מבחינת מציאותה ועמידתה, הרי בולט לעינינו הנהגה מאושרה עד להפליא, בחכמה עמוקה וכשרון רב:

א. הן להתהוות חלקי המציאות,

ב. והן בהבטחת קיומו בדרך כללי.

וניקח לדוגמא, סדרי הויה למציאת מין האדם. והנה, האהבה והעונג של המולידים, מוכנה לו לסבה ראשונה, אשר היא בטוחה ונאמנה מאד לתפקידה. וכשהטפה היסודית, נעקרת ממוח האב, ההשגחה הזמינה בעדה מקום בטוח, מסודר בחכמה רבה, המכשרה לקבלת רוח חיים. ושמה ההשגחה מחלקת לו לחם חוקו, דבר יום ביומו, במדה מדויקת. גם מצעות נפלאות הכינה לו ההשגחה בבטן אמו, באופן שכל זר לא יזיק לו.

וכן מטפלת עמו בכל צרכיו, כמו אומנת מנוסית, לא תשכחהו רגע עד שירכוש לו חיל וכח, לצאת לאויר עולמינו. אשר אז, ההשגחה משאלת לו כח וגבורה על זמן קצר, באופן שיספיק לו, לשבור החומות המקיפות אותו. וכמו גבור מזוין, מנוסה ורגיל, הולך ופורץ לו פתח יציאה, ויוצא לאויר העולם. וגם אז, ההשגחה לא סרה מעליו, וכמו אם רחמניה, דואגת לו להביאהו לאוהבים נאמנים כאלו, שאפשר לבטוח עליהם, שנקראים "אבא", "אמא", שיעזרוהו כל ימי חולשתו, עד שיגדל ויוכל לשמור על קיומו, בכחו עצמו. וכמו האדם, כן כל בעל חי, וכן הצומח והדומם, כולם מושגחים בתבונה וברחמים רבים, עד להבטיח את מציאותו עצמו, ולהשתלשלות מינו אחריו.

והמסתכלים אמנם, מבחינת הכלכלה והכשרת הקיום, של אותה המציאות, הרי בולטים לעיניהם, אי סדרים ובלבולים גדולים, כמו שלא היה כאן שום מנהיג ושום השגחה, ואיש הישר בעיניו יעשה, וכל אחד בונה על חורבנו של חברו, ורשעים השיגו חיל, וצדיקים נרמסים באין חמלה וכולי.

ותדע, אשר הפכיות הזה, הנמצא ערוך לעיני כל מרגיש ומשכיל, העסיקה את האנושיות עוד מימים קדמונים. ושיטות רבות היו להם, כדי לתרץ את ב' ההפכים האלו המתראה בהשגחה, אשר משמשים בעולם אחד."

זאת אומרת, על מה הוא דיבר כאן? הניגוד והסתירה בדבר ההשגחה, שישנה השגחה רעה, השגחה טובה כאילו, חיובית, שלילית, ושאנחנו נולדים בה ומתקדמים בה וכל הזמן משתדלים לברוח ממנה אבל החיים שלנו מובילים אותנו בעצם באמצע בין רע לטוב ואז יש לנו בזמן שאנחנו נמצאים בתחילת החיים עזרה מההורים שלנו, אבל אחר כך אנחנו נכנסים יותר ויותר לחיים שלנו ששם דברים רעים וטובים יכולים לפעול עלינו בכל מיני צורות כאלה שאנחנו חייבים להתמודד איתם, לגדול בשכל, ברגש, בכוח, בסביבה, אנחנו נאלצים לגדול בכל מיני הצורות האלה כדי לממש את תוכנית הבריאה עלינו.

לכן יש כאן ניגוד וסתירה בדבר ההשגחה. איך יכול להיות שההשגחה היא לטובה אם היא לפעמים כל כך רעה? וכאן אנחנו עדיין לא מבינים למה אנחנו נמצאים בעולם הזה. אנחנו יכולים לצאת לרחוב ולהתחיל לשאול את כולם, אנשים בכל העולם, אף אחד מהם לא יודע למה זה קורה ככה? בשביל מה? מאיפה? מתוך חוסר ההבנה בהשגחה, מתוך הסתירות האלה שמתגלות אנחנו נמצאים בחוסר הבנה מה יהיה, ואז אנחנו מחפשים איזה עוגן, ואז מתחילים להאמין בכל מיני כוחות, בכל מיני פעולות של הטבע המיוחד, של הבורא, הנברא, כל מיני א-לוקים וכן הלאה. זה הכול מתוך זה שלא מבינים את ההשגחה.

שאלה: איזה כלים יש לנו למחקר בעבודה רוחנית?

תיכף אנחנו נראה את זה. זה בדיוק עכשיו מגיע.

שאלה: בעל הסולם כותב "מצעות נפלאות הכינה לו ההשגחה בבטן אמו, באופן שכל זר לא יזיק לו." כלומר, בעל הסולם מתאר את האנושות כעובר בבטן אימו. האם המצב שאנחנו רואים עכשיו בעולם משול לצירי לידה?

אני לא חושב שמה שעברנו זה בדיוק מתאים לבטן אימו אלא הוא אומר על זה בצורה פשוטה. כמו שהעובר הגשמי בבטן אימו שמור שם עד שיגדל ויהיה מוכן לפחות במשהו לשרוד בחיים שלו, אבל ודאי בתמיכה שלמה מצד ההורים, שההורים משקיעים ועושים עבורו הכול. ואנחנו רואים שככל שהבריאה היא משוכללת יותר היא דורשת טיפול יותר נאמן, יותר ממושך.

מה אתה יכול להגיד בגיל שנה, שנתיים, שלוש על האדם? הוא בכלל לא כשיר לחיים, לא יכול להתקיים. מה שאין כן, אם אתה מדבר על איזה תרנגולת שנולדה או ציפור או משהו אז בבקשה, אחרי כמה ימים הם יודעים לגמרי מה לעשות. לכן ההבדל בין אדם ובהמה הוא עצום, ומתוך זה אנחנו רק צריכים להבין עד כמה אם בהתפתחות הגשמית אנחנו צריכים כל כך הרבה הכנה כדי לשרוד בעולם הזה בצורה גשמית, אז פי כמה וכמה אנחנו צריכים זמן ומאמצים להתפתחות הרוחנית כדי שנהיה מוכנים לשרוד בעולם הרוחני. הרבה מאמצים.

תלמיד: אפשר לשאול מי זה ההורים בסיפור הזה?

בעולם הגשמי זה מי שמולידים ובעולם הרוחני גם, זו המערכת שמולידה.

תלמיד: והם מתערבים ומשפיעים בתהליך ההיריון?

ברוחניות?

תלמיד: אני שואל על רוחניות אבל אני מנסה לחבר את זה למה שאנחנו רואים בעולם אם אפשר?

אני לא נכנס לזה. אנחנו מדברים בצורה פשוטה שתהיה ברורה לנו, מגשמיות נלמד רוחניות. כמו שאנחנו חלשים בגשמיות, פי כמה וכמה אנחנו חלשים ברוחניות. ולכן צריכים בסבלנות להיכנס ובעדינות להיכלל בכוחות רוחניים כדי לדעת איך אנחנו יכולים שם להתפתח, אחרת אנחנו נהיה כמו נפל, לא כשירים לחיים.

שיטה א' הוא - הטבע

"שיטה זו היא, שיטה קדמונית מאד. כי מתוך ב' הפכים אלו, שמצאו בולט לעיניהם, לבלי שום דרך ומבוא, איך לקרבם זה אל זה, באו לכלל הנחה, אשר הבורא והממציא את כל אלה, המשגיח בכח חזק על קיום מציאותו, שלא יתבטל אף משהו הימנו, אינו כלל בעל שכל ומרגיש.

ולפיכך, אף שממציא ומשגיח על קיום המציאות, בחכמה נפלאה הפלא ופלא, עם כל זה, הוא עצמו חסר דעה, ושלא מדעת יעשה כל זאת. כי אם היה בו דעת והרגשה, ודאי שלא היה מניח קלקולים כאלה, בדרכי כלכלת המציאות, בלי שום חמלה ורחמים על המעונים.

ולפיכך, כנוהו בשם "טבע". כלומר, משגיח, החסר דעה והרגש. ולפיכך, אין כלל לדעתם, על מי להתרעם, או להתפלל, או להצטדק לפניו."

זו השיטה הראשונה הכי פשוטה. כמו החיות גם אנחנו כך מתייחסים לחיים שלנו.

שיטה ב' הוא - ב' רשויות

"יש שהחכימו יותר, כי היה קשה להם, לקבל את הנחה זאת, של השגחת הטבע. משום, שמתוך שראו, השגחת הויות המציאות, המובטחת לקיומה, בחכמה עמוקה למעלה מכל פסגה האנושית, לא יכלו להסכים, שהמשגיח על כל אלה, יהיה בעצמו חסר דעה. "כי כלום יש לך נותן, מה שאין בו", ו"כלום יש לך מלמד ומחכים לחברו, בעוד שהוא עצמו טפש". ואיך אפשר לומר, על מי שמסדר לפנינו מעשים, בחכמה נפלאה הפלא ופלא, שאינו יודע, מה הוא עושה, אלא במקרה הוא עושה כך, בעת שגלוי לכל, שאין המקרה יכול לסדר שום מעשה מסודרת בסדרי החכמה. ולא עוד, אלא גם להבטיח לו סדר קיומי נצחי.

ומשום זה, באו להנחה שניה, אשר יש כאן שני משגיחים וממציאים: אחד בורא ומקיים את הטוב, ואחד בורא ומקיים את הרע. והרחיבו מאד שיטה זו, בראיות ומופתים על דרכם."

כאן זו בעיה, כי באמת מצד אחד אנחנו רואים שהכול מתפתח לפי החוקים, ואם לפי החוקים אז יש כוונה מראש מצד הטבע שיודע איך להתפתח. לפי דרווין, לפי ההתפתחות המדעית, אנחנו מתפתחים מפני שהטבע מוצא כל פעם לעצמו איזו צורת קיום הכי נוחה, הכי טובה, הכי בריאה, אבל התוכנה הזאת שנמצאת בטבע, מאיפה היא באה?

ואז יוצא שאנחנו נמצאים כאן במה שהם אומרים שתי רשויות, שעל ידי שניים לפחות אנחנו יכולים להגיד באיזו צורה הם מחליטים ביניהם איך להתקיים, כוח הטוב וכוח הרע, פלוס ומינוס, לא חשוב איך לקרוא, כך או אחרת, אבל על ידי שני הכוחות האלה יש לנו בחירה ביניהם, וכך הם מקדמים את עצמם.

זו שיטה מאוד מאוד מבולבלת, הרבה מאוד שנים התעסקו בה, אבל היא לא מחזיקה מפני שבלי ידיעת התוצאה הברורה בטבע, בחוקי הטבע, ככל שאנחנו לומדים יותר ויותר חוקים, אנחנו רואים שאי אפשר להתקיים. כל העניין הוא שאנחנו מתקדמים במשך השנים, במשך הדורות, ואז אנחנו משנים את דעתנו. זה לא שמגלים יותר בטבע, אלא אנחנו משתנים ומתוך זה מגלים דברים חדשים שבטבע.

ואז יוצא שאם קודם הספיק לנו לראות את הטבע כפועל לכיוון אחד וזהו, להתפתחות תחת כוח אחד, אז אחר כך שני כוחות, וגם הם לא מובנים, כי אנחנו מגלים יותר ויותר כוחות מנוגדים שנמצאים ביניהם במאבקים, בכל מיני צורות התקשרויות מסורבלות כאלו, ואז יוצא שאנחנו מגיעים כבר לשיטה השלישית שהיא "ריבוי א-לוהים".

שיטה ג' היא - ריבוי אלהיית

"שיטה זו נולדה, מתוך חיקה של שיטת ב' רשויות. כי חלקו והפרידו את כל פעולה ופעולה, מפעולות הכלליות, לפי עצמה. דהיינו, הכח העושר, השליטה והנוי, הרעב, המות, והמהומות, וכדומה. ומינו על כל אחד מהם, ממציא ומשגיח מיוחד. והרחיבו הדבר לפי חפצם."

זאת אומרת, מפני שיש בטבע הרבה מאוד כוחות, פעולות, יחסים, אז פשוט בכל מקום, בכל מקרה, פועל משהו אחר. האמת שזה גם יחסית מדעי. אנחנו מגלים נגיד מאה ומשהו יסודות לפי טבלת מנדלייב, טבלת החומרים הבסיסיים. אז כל אחד פועל לפי החוקים שלו, ונפעל לפי הטבע שלו. אותו הדבר בדברים יותר גלובליים שנמצאים ופועלים על פני כדור הארץ ובכלל ביקום.

זאת אומרת כמה שאנחנו מתקדמים יותר [בהבנת] הטבע אנחנו רואים שיש עוד יותר ויותר הבחנות פרטיות, פעולות פרטיות ולכל אחד ואחד. לכן אנחנו יכולים להגיד שיש לו חוק מיוחד משלו, וכך אנחנו מגיעים לריבוי א-לוהי".

קריין: שיטה ה' – עזב פעולתו.

שיטה ד' אני לא יודע למה היא חסרה, אף אחד לא יודע, אבל ככה הוא כותב "שיטה ה'".

שיטה ה' - עזב פעולתו

"לאחרונה, כאשר נתרבה החכמה, וראו את הקשר החזק, בין כל חלקי הויות הבריאה, הכירו את ענין ריבוי אלהית, לדבר נמנע לגמרי, ולפיכך שוב נתעוררה שאלת ההפכיות, המורגשה בהשגחה.

ומתוך זה עשו הנחה חדשה: אשר באמת הממציא והמשגיח על קיום המציאות, הוא חכם ומרגיש. אולם, מתוך רוממותו, שהוא למעלה מכל ערך, נמצא העולם שלנו, כגרגיר חרדל וכאפס בעיניו, ואינו כדאי לו לטפל עמנו, בענינינו הקטנטנים. ולפיכך, נמצא כלכלתנו כל כך מקולקלת, וכל הישר בעיניו יעשה.

והנה, יחד עם השיטות הנ"ל, בזמן אחד, שלטו גם כן שיטות דתיות מבחינת אחדות האלקיית, שאין כאן המקום לעסוק בהם. כי רק רציתי לבאר, המקוריות שממנו התלקחו, כל מיני שיטות המקולקלות והנחות המתמיהות, שהיה להם שליטה והתפשטות גדול, בזמנים ומקומות שונים, כידוע.

ונמצינו למדים, הבסיס, שעליו נבנו כל השיטות האמורים, נולד ויצא מתוך הניגוד וסתירה, מבין ב' מיני השגחות, המורגשות בעולמינו, אשר כל השיטות הללו לא באו, אלא לאחה את הקרע הגדול הזה.

אולם, עדיין "עולם כמנהגו נוהג", והקרע הגדול והנורא הזה, לא לבד שלא נתאחה, אלא להיפך, שהולך ומתרחב לעינינו, לתהום נורא מאד, מבלי לראות ולקוות עוד, על איזה מוצא ומפלט ממנו.

ובהביטי על כל אלו הנסיונות, האמורים לעיל, שהשתמשו בהם האנושיות, כמה אלפי שנה עד הנה, ולא הועילו, הריני שואל: אולי אין לבקש כל עיקר, את תיקון הקרע הזה, מצד המשגיח, אלא כל התיקון הגדול הזה, מצוי בידינו עצמנו?"

גם כאן עדיין אין תשובה, הוא רק אומר, שבאמת יש עוד הרבה שיטות וזה שאנחנו רואים ש"עזב פעולתו ופועל מכל מיני ריבוי הפעולות", אבל זה שאנחנו לא קושרים את עצמנו לכוח העליון, [אז] ברור שמזה בא לנו המצב הנוכחי.

אנחנו עשינו מהדת איזה מועדון, שאם מקיימים אז הכול בסדר וכן הלאה. זו הסכמה חברתית שלא מחייבת אותנו בשינוי עצמנו, ויוצא שעולם כמנהגו נוהג כמו שאומר בעל הסולם, שאנחנו מתגלגלים בצורה כזאת שהעיקר לא להפריע זה לזה. היום זאת צורת היחס שלנו לכוח העליון, תן לנו לחיות אנחנו נותנים לך לחיות וככה גם כל אחד לשני.

שאלה: מה ההבדל בין שיטה לפי הטבע לשיטה של עזב פעולתו?

תקרא כמה פעמים ותראה.

שאלה: השיטות האלה הן משהו שקיים בתוך אומות העולם, בתוך עם ישראל?

השיטות האלה קיימות בכולם, בכל אומות העולם ובנו ובכולנו ובמשך אלפי שנים. ומתוך השיטות האלה אתה גם רואה שהוא עוד לא דיבר על הדתות ממש, זאת אומרת יהדות, אסלאם, נצרות לפי הסדר איך שהן צמחו. איך שאברהם שלח את המתנות קדמה לארץ קדם עם התלמידים שלו, שזה להודו ולכל המדינות שמשם באות כל מיני צורות הבודהה וכן הלאה. בקיצור יש עוד הרבה דברים, אבל בזה הוא לא נוגע כי זה לא שייך עכשיו.

הוא רוצה להביא אותנו למצב, איך העולם מגיע להשלמה לשלום, לחיבור, לאיחוד עם הכוח העליון. אז ככה הוא רוצה להראות לנו שיש הרבה סוגי אמונות ודתות ובכלל לאנושות יש בלבול גדול בזה, ואדם לא יכול בשום צורה להגיע לעמק השווה ובכלל להסתכלות נכונה על הקיום, אם לא נקבל מגע עם הכוח העליון ממש.

תלמיד: כלומר אם אני מבין נכון, השיטות האלה הן התשתית לכל התרבות, לכל מה שקיים היום?

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב על זה בשביל להסביר איך מחברים את התשתית למצב השלם של השלום?

בוא נראה איך שהוא כותב, אני לא רוצה להגביל את עצמי קודם, גם לספר לכם מראש, אלא כל אחד שיראה לפי הכתוב עד כמה אנחנו עדיין נמצאים במצב שלא יודעים כלום, גם על היחס שלנו לחיים שלנו, לטבע, להכול גם כן על עצמנו. אנחנו ממש נמצאים במצב כמו שלא נולדנו. אנחנו לא נמצאים באותו עולם אמיתי [שבו אנחנו] קיימים. זה כמו העובר שנמצא בבטן אימו וככה הוא חושב שזה כל העולם. כך אנחנו חושבים על המצב שלנו שנמצאים בו, כך אנחנו המבוגרים [חושבים] על כול העולם, לא רואים את העולם, לא מבינים אותו. ככה זה.

שאלה: בני ישראל קיבלו תורה וקשר ישיר עם הא-לוהות. אפשר לומר, שכל השיטות האחרות משמשות את בני האדם האחרים, בהיעדר אותו חלק שנקרא ישראל שנמצא בקשר עם הבורא?

כל השיטות האחרות התפזרו והתקבלו בתוך האנושות, כדי להיות כהכנה בקשר לא-לוהות.

תלמיד: ברגע שעם ישראל כן נמצא בקשר, זאת אומרת אם יש קשר בין חלק באנושות לבורא, האם השיטות האחרות פשוט כאילו מתבטלות, או מה קורה לשיטות?

הן לא מתבטלות, פשוט עם ישראל מתחיל לספק לכל העולם את השיטה היחידה. כמו שהוא כותב בסוף ההקדמה לספר הזוהר, אנחנו חייבים לפרסם את שיטת הקבלה, שהיא השיטה היחידה. זה לא דת, זה לא יהדות ואסלאם ונצרות, אלא זה הכרת הא-לוהות בפועל. וכל יתר השיטות הן לא מדברות על הכרת הא-לוהות, הן מדברות באיזה צורה אתה שנמצא בעולם הזה, יכול כאילו לפרגן לכוח העליון. לא יותר מזה, זו מטרת הדת לפי השיטה שלהם. אבל לפי השיטה שלנו, זה הכרת הא-לוהות שהיא שווה לכולם, יש קודמים, יש אחר כך, אבל הכרת הא-לוהות, גילוי, חיבור, דבקות, זה לכולם.

שאלה: נראה שבהעדר איזה חלק שמחבר, האנשים, האנושות, צריכה בכל זאת קשר עם הא-לוהות, ולכן מתבלבלת ועושה כל מיני פעולות, או ממציאה לעצמה כל מיני שיטות כדי שיהיה בכל זאת איזה קשר עם הא-לוהות, בהיעדר החלק האמיתי שמחובר נכון.

זה נכון, זה נובע בכל זאת מתוך הטבע של האנושות.

תלמיד: אפשר להגדיר, שכל השיטות הן צורת ביטוי של קשר שהאנושות רוצה. אמנם היא עוד לא מסוגלת להשיג את זה בצורה נכונה, אבל זה רצון של האנושות להיות בקשר עם הא-לוהות?

כן. הוא מסביר את זה גם בצורה אחרת, במהות הדת ומטרתה. יש לו הרבה [חומר] על זה.

שאלה: זה באמת פלא גדול, איך זה יכול להיות שהבורא עשה רק בעל הסולם אחד, איך הוא עשה רק אדם אחד שיעביר את השיטה לכל האנושות?

קודם כל, עד כמה שאני יודע, בעל הסולם זה לא אחד, הוא בא כתוצאה מדורות דורות של מקובלים, של אלפי אנשים שכולם עסקו בהכרת הא-לוהות וכולם בנו אותה מערכת בסך הכול, שעל פניה בעל הסולם עמד והשיג הלאה ויוכל לבטא את זה. אבל אתה יודע כמה בני אדם היו לפניו, אפילו באותו דור שהוא היה, כמה אנשים שלמדו ועשו את ההכנה לזה. זה לא שסתם קופץ מישהו מתוך המדבר ועושה.

אלא הוא תוצאה של דורות דורות של מקובלים ובלי כל אלו שכתבו לפניו [האם] הוא היה עושה משהו? אפילו שיש לו נשמה גבוהה ביותר, אז מה? זה ספרים, זו שיטה, זה התקדמות, זה רשימות שהתגלו בכל הכלי, במלחמות, בבעיות, בבירורים ואז קם [אחד] כמו האר"י ופתח את כל העניין, קם בעל הסולם, חמש מאות שנה אחרי האר"י ופתח את העולם, כל אחד עסק בהתפתחות יותר מתקדמת.

שאלה: ברור שכל מה שאתה נותן לנו מגיע מהרב"ש, אבל היום אתה האדם היחיד, אדם אחד שנותן לכל האנושות את השיטה, זה פשוט מתמיהה איך רק אדם אחד לכל האנושות?

גם אני לא יודע למה זכיתי בעבודה כזאת, שאני צריך להעביר את זה לכם ואין לי שום מושג בזה. הרב"ש קצת אמר אבל זה לא מסביר. יש אנשים כאלו שהם מחויבים כך לעשות, אז מה? אתה רואה איך אני מחזיק את עצמי, אין כאן שום דבר מיוחד ששייך לי, אלא נותנים לאדם ואז הוא מבצע. למקובל זה ברור ב 100% שהוא לגמרי לגמרי לא משייך את התפקיד שלו לעצמו אלא רק לבורא, זה הכול.

אני אגיד לך, אתם אולי לא תאמינו, אבל אני בשמחה הייתי מעביר את זה למישהו אחר. עד כמה שאני מכבד את הדברים האלה ובכל זאת זה בא מהבורא והכול, אבל אם היה מישהו שהיה יכול לקחת את זה, אין לי שום בעיה להעביר, עד כדי כך מורגש שזה לא שייך לאדם עצמו, אלא ממש כתפקיד זר. ככה זה. [אבל] זה לא שייך לנו, אנחנו סטינו מהדרך.

(סוף השיעור)