שיעור בוקר 30.08.2018 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 552, דף תקנ"ב, "עשר ספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", הסתכלות פנימית,

אותיות ט"ז – כ"א

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמוד 552, דף תקנ"ב, "עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", הסתכלות פנימית אות ט"ז.

אות ט"ז

"אמנם צריכים להבין אחר שנזדכך המסך, והכלים נשברו מחמת הסיגים שבהם, ונפלו לבי"ע, וה"ת שוב עלתה בעינים, ואו"א חזרו אב"א. א"כ איך הועיל עלית המסך שנזדכך מכלים השבורים ועלה לראש דאו"א, להתחדש שם בזווג חדש, עד שיכול להוציא הראש דישסו"ת בקומת בחי"ג דהתלבשות, ובחי"ב דעביות. ומי חזר והוריד הה"ת מעינים.

והענין הוא, כי יש ב' גורמים להסתלקות האורות מתוך הכלים דנקודים שהם: הזדככות המסך, כמו בהגופות דהפרצופים הקודמים. ודבר הסיגים שהיו מעורבים בתוך הכלים האלו. שפירושם, עביות דכלים דבחי"ד, אשר נתערבה בכלים דס"ג, מכח הלבשתם למטה מטבור דא"ק, כי הכלים דנקודים הם בחינות הכלים דט"ת דס"ג שנתפשטו עד סיום רגלים דא"ק, שנסתלקו מהם האורות בעת צמצום ב', וע"כ עברו אל הפרצוף דנקודים, הנחשב להתפ"ב אל הט"ת דס"ג אלו. כמ"ש באו"פ (דף תפ"ו ד"ה הסיגים. עש"ה) וכיון שמסך דבחי"ד דעביות לא היה בפרצוף הנקודים, ע"כ לא היו ראוים כלים אלו לקבל אור העליון, כי בעת שהיה האור מתפשט לתוך הכלי ופגע בחלקים דבחי"ד, המעורבים שם, נסתלק תכף ויצא משם, והכלי נשבר ונופל לבי"ע ע"ש באו"פ הנ"ל.

אמנם בהסתלקות האורות דגדלות דראשייהו דאו"א ונפילתם לחג"ת דנקודים, לא פגע ולא נגע בהם ענין הסיגים האלו כלל וכלל, ומכ"ש שלא גרמו לנפילתם. כי אין הסיגים האלו פוגמים אלא בכלי קבלה דגוף, שהם מקבלים האור ממעלה למטה, משא"כ בכלים דראש, שאין בהם כלום מבחינת התלבשות האורות, אלא שהם שרשים אל הכלים בלבד. כנודע. וע"כ אין אל הסיגים הללו שייכות להם כל עיקר. וע"כ כל הגורם להסתלקות האורות דראש, היה רק הזדככות המסך בלבד. כי אחר שנזדכך, למשל, המסך מכלי דדעת, הרי כבר אינו ראי לקבל האור דהסתכלות עיינין דאו"א, וע"כ נפסק הזווג הזה מאליו. כי כל עיקר הזווג הזה דפב"פ היה רק בשביל המ"ן שהם הזו"ן שנתפשטו, וכיון שנתבטל המקבל, כבר אין לאמא שום צורך להארת חכמה בשבילו, ותכף מפסקת הזווג השייך לכלי דדעת, והמסך נתעלה למקום החוטם,"

אם המ"ן נעלם, אם החיסרון נעלם, הזיווג נגמר, מסתיים. "כנ"ל בהסת"פ אות י' וכמ"ש הרב לעיל דף תקי"ח אות מ"א ותק"כ אות מ"ב.

ועד"ז כשנזדכך המסך מכלי דחסד ונתבטל המקבל מזווג דחוטם, הפסיקה אמא הזווג הזה, והעלה הה"ת למקום אזן, בשביל כלי דגבורה. וכשנזדכך המסך גם מכלי דגבורה, הפסיקה גם הזווג הזה וה"ת עלתה לעינים, בשביל כלי דש"ע דת"ת. באופן שעלית ה"ת בחזרה לעינים, היה רק מחמת הזדככות המסך בלבד. אבל כלים דגוף, אם לא היה בהם העירוב של הסיגים, אלא רק סבת הזדככות המסך בלבד, לא היו נשברים ומתים ונופלים לבי"ע, אלא כהכלים דפרצופים הקודמים, שלא מתו כלל מחמת הסתלקות אורותיהם."

זאת אומרת, יש לנו שבירת הכלים בגופים וביטול האחוריים שבראש. וכך כל המלכים האלה הגיעו לשבירה וראשיהם הזדככו.

שאלה: הוא כותב פה על סיבת הסיגים וסיבת הזדככות המסך, אז יש פה שאלה למה הזדכך כל הפרצוף? מה זה סיבת הסיגים?

סיגים זה מהמילה ס"ג, לכלוך בוא נגיד. שהיה מעורב שם הרצון לקבל, זו סיבת ההזדככות, סיבת השבירה. כאן ההזדככות נעשתה על ידי השבירה.

תלמיד: ומהי סיבת השבירה?

מפני שהרצון לקבל היה מעורב בפעולת ההשפעה ולכן התחילו להשפיע והרגישו שהכול עובר לעל מנת לקבל.

הראש והגוף לא מזדהים. בראש אני רוצה להשפיע, נניח אני נמצא באיזה משרד ממשלתי, בדרך כלל כך זה קורה, אני רוצה להשפיע לקהל, יש לי תכניות יפות וטובות, קיבלתי כמה מיליונים כדי להשפיע ולתת והכול, אתה יודע מה נעשה שם, ופתאום אני מרגיש שבפועל זה לא הולך. כשזה היה בראש כדי להסביר לאחרים עד כמה אני רוצה, זה הלך, פתאום בגוף לא. למה?

כי יש הבדל אם זה בכוח או בפועל. האדם לא אשם, הגנבים האלה לא אשמים, זה פשוט מהטבע. ברגע שאני מגיע לפועל אלה כבר חוקים אחרים, כאן אנחנו רואים את זה. כי בראש זה לא רצון לקבל, זה מחשבות, כוונות, זה לא רצון, רצון זה בגוף.

שאלה: אולי לא הבנתי מה הוא בדיוק שואל פה אבל הוא כאילו שואל אחרי השבירה הראשונה, מאיפה היה עכשיו כוח לעשות עוד זיווג על ג'/ב'? האם זה מה שהוא שואל פה בתחילת האות?

כן.

תלמיד: לא הבנתי את התשובה שלו, איך באמת נהיה עוד זיווג אחרי שהייתה השבירה הראשונה?

אחד לא שייך לשני. זה שהיו שבירות על הכלים הקודמים זה לא אומר שום דבר על השבירה הנוכחית. כל פעולה היא לחוד. ראש לחוד וגוף לחוד, הזדככות לחוד, הכול. לכן אף מהלך לא משפיע על ההילוך הבא, גם למעליותא וגם לגריעותא. כי ההחלטה כל פעם עובדת לפי פולסים, כל פעם יש לה ראש חדש, ומהראש הזה נפעל הגוף ורק הגוף הזה ולא אחר.

שאלה: למה לכלוך נקרא סיגים אם ס"ג זה פרצוף בינה שהוא השפעה?

כי רק איפה שישנה השפעה, אולי תסתכלו גם ב"שאלות ותשובות", רק איפה שנמצאת השפעה שם יש לנו בעיות. כי הרצון לקבל מתחיל להרגיש במידת ההשפעה יכולת להרוויח, לקבל, אפילו יותר מאשר בפעולות הקבלה. בפעולות הקבלה אני עובד לפי מה שיש לי, עביות, מסך, אור חוזר, "מה שאני מסוגל, תן לי". בפעולות ההשפעה שם אני יכול להופיע ויכול לדרוש ולעשות ונראה לכולם שאני צדיק גדול, ובעצם כפעולה היא הפוכה מהכוונה. זו הבעיה, ולכן אנחנו מבולבלים בה, בפעולת ההשפעה.

שאלה: אז סיבת השבירה היא שרצו לקבל על מנת לקבל או שרצו יותר להשפיע?

רצו לקבל על מנת להשפיע ולא יכלו לאתר שבגוף יש להם על מנת לקבל.

שאלה: כלי דדעת מזדכך ומה אז?

ואז יש חסד, גבורה, תפארת. זה כלי. מה זה כלי? זו התפשטות מלמעלה עד למטה, זה פרצוף.

שאלה: וכשיש את החסד, את הפרצוף הבא, איפה הראש מחליט?

יש ראש, יש אבא ואמא שהם כמו שדיברנו מסתובבים כך אחד כלפי השני בזיווג שהם מקטינים ומקטינים אותו יותר ויותר.

שאלה: אז אבא ואמא מחליטים?

כן. זה הסתכלות עיינין דאבא ואמא ועד גופה דאבא וגופה דאמא. את זה הוא אומר על מידת הקשר שבין אבא ואמא. לאבא ואמא יש ארבע דרגות של קשר, כשיוצא מלך הדעת, חסד, גבורה ושליש עליון דת"ת. אחר כך יש ראש שנקרא ישסו"ת שיוצא על ג'/ב', שיש מלך, שני שליש תתאין דת"ת ונצח והוד יחד, יסוד ומלכות, עוד ארבעה מלכים, סך הכול שמונה.

וכך הראש הראשון שהוא למעלה מחזה, על פרצוף אבא ואמא הכללי, זה נקרא ראש אבא ואמא, והראש השני, שזה החצי השני של הפרצוף הזה, הוא נקרא ישסו"ת. ונשברו כל המלכים, זאת אומרת נשבר הכול. היה לך כתר, אבא ואמא, וזו"ן. זו"ן נשברו כולם, כתר ואבא ואמא חזרו לקטנות.

תלמיד: והראש השני מתפשט כתוצאה מהשבירה של הראש הראשון?

בראשים אין שבירה. איזה ראש שני? כשבא פרצוף חדש? כשהפרצוף הראשון נשבר, זה נקרא שהזדכך. לא חשוב בעצם מה שקורה, אם הזדכך לפי המדרגה או נשבר, אבל במקומו, כרגיל כמו ע"ב אחרי גלגלתא, בא הראש השני.

קריין: עמוד תקנ"ג, אות י"ז.

אות י"ז

"ולפיכך אחר הזדככות המסך הזה דחזה דנקודים לגמרי עד שהשוה צורתו למלכות דראש דאו"א, חזר ונכלל בשורשו במלכות דראש דאו"א, ונכלל שם בהזווג שבהם, עם הרשימות הכלולות בו בד' המלכים. וכבר ידעת ענין ב' הארות שהיו מחויבים להכלל בלידת זו"ן דנקודים: הארה א' לשיעור קומה, שהוא ע"י אור חדש שיצא דרך הטבור לכתר דנקודים והוריד הה"ת תחת לאו"א. והארה ב' דרך היסוד דאו"א, שהארה זו היתה למ"ן ולגורם להחזרת פב"פ דאבא ואמא ולהמשיך הארת חכמה בשביל זו"ן. ועפ"ז תבין גם כאן, שאותן ב' ההארות כלולות עתה בהמסך והרשימות ההם שעלו בחזרה לאו"א, כי שיעור הקומה נכלל בב' הרשימות העליונות שישנן בהמסך: שהן בחי"ג דהתלבשות, ובחי"ב דעביות. ובחינת המ"ן כלולה בכללות המסך והרשימות, להיותן רשימות דזו"ן, שהן צריכות להארת חכמה, שיש להם אותו הקשר עם אמא, דוגמת הו' ונקודה של הארת יסוד דא"ק, שהרי הן רשימות מו' ונקודה זו, שנתפשטו לבחינת גוף."

כאן אין כל כך חידוש במשהו.

אות י"ח

"וע"כ כשעלה המסך והרשימות שבו למלכות דאו"א, נעשו שם למ"ן לאו"א שהיו באב"א, וחזרו בשבילם למצב פב"פ,"

זאת אומרת, כל פעם אחרי ההזדככות כך זה קורה. אבל הזדככות על ידי השבירה. "כדי להמשיך להם הארת חכמה. ואז הורדה ה"ת מעינים שהן בחי"א, לבחינת החוטם והאזן, דהיינו בשיעור העביות של הנקבה ובשיעור התלבשות של הזכר, ונכללו זב"ז ע"ד ההתכללות זכר ונקבה שבפרצופים הקודמים וע"י הזווג הזה יצא ראש דישסו"ת, בבחינת הסתכלות עינים דישסו"ת זה בזה, וכשהוכרה עביות דגוף שבהם, ירדו למקומם במקום החזה דנקודים, ונתפשט ראש דישסו"ת ממקום החזה שבש"ע דת"ת ולמעלה, עד הפה דאו"א, ומחזה ולמטה, דהיינו בב"ש ת"ת תחתונים, נתפשט הגוף שלהם. ואחר שנזדכך המסך הכלול מבחי"ב ובחי"ג, ונשבר הכלי דת"ת, נסתלק הזווג דהסתכלות עיינין דישסו"ת, ועלה המסך לבחי"ב לבד, שהוא בחינת גוף כלפי זווג דהסתכלות עינים ומזווג הזה ממעלה למטה, נתפשט המלך דנצח והוד. ואח"כ כשהזדכך גם הנו"ה, עלה המסך לבחי"א, ויצא ממעלה למטה מלך היסוד, ואח"כ נזדכך לבחינת השורש ויצא ממעלה למטה בחינת המלך הז' שהיא מלכות."

זאת אומרת, כמו שיש לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג כך יוצאים גם כאן שני פרצופים. הראשון דומה לע"ב והשני דומה לס"ג.

אות י"ט

"ועם המתבאר, תבין גם סדר נפילתם של הכלים הנשברים לבי"ע," זה כבר מעניין. "כי הוא בסדר הפוך מבעת מלוכתם. כי בעת התלבשות האורות בהכלים, נמצא תמיד שכל העב מחברו, הוא יותר חשוב ויותר עליון מחברו."

כי יש לו מסך יותר גדול. עביות יותר גדולה, הוא יותר עב, אבל גם המסך יותר גדול, ואז הוא יותר חשוב. "כי הכלי שיש בו עביות הגדולה, שהיא בחי"ד, הוא מלביש קומת כתר, וכשעביותו פחות דהיינו בבחי"ג, מלביש רק לקומת חכמה, וכו'. ונמצא העביות מעלה גדולה בכלי. משא"כ בכלים ריקים אחר שנסתלקו מהם אורותיהם, אשר אז להיפך, כי לא לבד שאין העביות גורמת שום מעלה עתה, אלא עוד גורמת בו חסרון, כי כל כלי העב ביותר, האור מתרחק ממנו ביותר."

שאלה: איך הלימוד של תע"ס תורם לנו לבניית ה"אמונה למעלה מהדעת"?

קודם כל סגולה. בפרט שאנחנו לומדים כאן על התפר בין הכלים דקדושה וכלים דקליפה. אז הוא מסביר לך, עם מסך, בלי מסך. עם עביות יותר גדולה, עם עביות פחות גדולה.

שאלה: אני שואל דווקא על זה, כי בניגוד ל"זוהר" ששם אתה יכול להיות באגדה עם מוסיקה למעלה מהדעת, פה כל הדברים הולכים לתוך הדעת, וזה גם הולך ונפתח יותר ויותר, ואתה מחפש עוד ועוד רזולוציה בדעת ואתה מבין. מה זה נקרא ללמוד תע"ס למעלה מהדעת?

אני לא לומד את זה כדי לדעת. אני מתייחס לזה כמו ל"זוהר" קודם כל. האם אני נמצא בהשגה? אני לא נמצא בהשגה. אם אני לא בהשגה, אז אני צריך להתייחס לזה כמו לסגולה, אם זו סגולה אז צריך לעורר את המאור המחזיר למוטב. וככל שאהיה יותר בשכל, אני אולי אקלקל את היחס שלי למאור המחזיר למוטב. מה יצא לי? יצא שכרו בהפסדו, "לא החכם לומד".

תלמיד: אז מה לעשות עם כל ההבנות השכליות?

הן רק כדי להחזיק אותנו בעוד יותר אמונה למעלה מהדעת. אני יודע תע"ס? קצת פה ושם צריכה להיות אחיזה קטנה, אבל כל היתר זה רק המאור המחזיר למוטב.

שאלה: מלך הנצח והוד הם ביחד. יש לזה סיבה מיוחדת?

כן, הם ביחד. אוהבים זה את זה. זו אותה דרגת עביות, רק זה מצד ימין וזה מצד שמאל.

שאלה: מה זה התכללות הפרצופים?

התכללות, שהם נכללים זה מזה. שרשימו מהאחד משפיע על הרשימות של השני.

שאלה: מה קובע את העביות ומה היא קובעת?

העביות נקבעת מהפרצוף הקודם, כי הכול בהזדככות. ודרגת העביות קובעת גם את הגובה של האור חוזר. עביות עם המסך נותנת לנו אור חוזר. אור חוזר זה הכלי שעל ידו הפרצוף משפיע.

קריין: אנחנו ממשיכים. בשורה "ולפיכך נמצא.." בטור א'.

"ולפיכך נמצא, שכלי הדעת שיש בו מבחי"ד דהתלבשות, שבשעת מלוכתו היה גבוה מכולם, הנה עתה בשעת שבירתו, יותר שפל מכולם, וכלי דחסד שהוא רק מבחי"ג שבשעת מלוכתו היה שפל ממלך הדעת. נמצא עתה בשעת שבירתו, גבוה ממנו, משום שעביותו פחות ממנו, וע"כ נפל כלי דדעת לדעת דבריאה, ועליו כלי דחסד, דהיינו בבינה דבריאה. וכלי הגבורה, שעביות שלו הוא רק מבחינה ב', שבשעת מלוכתו היה שפל מכלי החסד, נמצא עתה בשעת שבירתו גבוה ממנו, והוא נפל למקום חכמה דבריאה. וכלי דת"ת שעביותו פחותה מכולם, נפילתו למעלה מכולם דהיינו במקום כתר דבריאה."

עד כמה שהיה נמוך עם המסך, כשכולם מאבדים את המסכים, אז יש ערך הפוך.

אות כ"א

"ויש עוד טעם מובהק בדבר ירידת אורות דרשימות ממקומם, למקום נהי"ם דאצילות. והוא כי נודע שערך חג"ת על נה"י, הוא כערך ג"ר לזו"ן. כי ה' חסדים חג"ת נ"ה הם כמו ה' בחינות כח"ב זו"ן, שחג"ת הם כנגד כח"ב, ונצח הוד כנגד זו"ן. גם נודע, ההפרש בע"ס דבינה דאו"י שג"ר דבינה כולן חסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא, אלא רק בזו"ן דבינה יש בהם הארת חכמה בחסדים (כנ"ל דף תקכ"ד ד"ה עתה) ובאמת גם ע"ס של זו"ן דאצילות מתוקנות כן, שבחג"ת שלהם עד החזה, שולטים שם אחורים דבינה, כי המסך דיסוד אמא מכסה שם ומעלים להארת חכמה, אלא מחזה ולמטה שכבר יצא מבחינת ג"ר דחסדים, נפסק המסך דיסוד אמא מלהעלים על יסוד דאבא. והארת חכמה שבחסדים מתגלית כנ"ל (דף תק"ל ד"ה האורות) הרי כי מקום גילוי דהארת חכמה, הוא בעיקר בנה"י, ולא בחג"ת. אלא כאן ביחוד בעולם הנקודים, היה שינוי זה, שגם בכלים דחג"ת באו האורות מגולים בהארת חכמה, בלי שום מסך וכיסוי מאחורים דאמא. כנודע.

ולפיכך, כשנשברו הכלים ההם דחג"ת, ונפלו לבי"ע, והרשימות שלהם שנשארו באצילות רצו להאיר להם ולקיים את צורתם כמה שאפשר, ירדו ממקומם למקום נהי"ם דאצילות, כי ממקום הזה יכולים ביותר לקיים את הכלים שלהם בהארת חכמה, כי כאן היא השליטה לגילוי זו ביותר."

מה שאפשר כאן להוסיף זה רק שאיפה שכתוב "אצילות" צריכים להבין שמדובר על הנקודים.

כלים דחג"ת רוצים חכמה, וכלים דתנהי"מ נמצאים בחסדים, ואין כאן יותר.

שאלה: קודם הוא ציין שדווקא הכלים עם העביות הם המרוחקים ביותר. איך זה מסתדר?

זה בזמן שהם ללא מסך. כשהם עם המסך אז הם הקרובים ביותר, ובעצמם גם קרובים זה לזה.

תלמיד: איך יכול להיות שיש מציאות של כלי בלי מסך? ברוחניות הכלים הם לא תמיד עם מסכים?

לא, אבל כאן יש כלים שבורים, כלים לא שבורים, לכן כך מדברים עליהם.

תלמיד: אז ברגע שיש אור בתוך הכלי הוא קרוב יותר, וברגע שאין הוא רחוק יותר?

ודאי, האור קובע. רק כך.

קריין: עמוד תקע"ח, הגדרה "מעורבים בקליפות".

"מעורבים בקליפות: סא) הכלים דס"ג המעורבים בבחי"ד, דהיינו הכלים דז' מלכין שנפלו לבי"ע, המה מכונים בשם סיגים. אשר הניצוצין שירדו להחיות את הכלים, נתערבו באלו הסיגים. (דף תפ"ז אות ד')"

כאילו לרעתם. אמנם שיש אור, אבל הוא נמצא בכלים דקבלה.

תלמיד: אות כ"א לא ברורה לגמרי, אולי אפשר לקרוא עוד פעם.

"ויש עוד טעם מובהק בדבר ירידת אורות דרשימות ממקומם, למקום נהי"ם דאצילות." אצילות כמו שדיברנו זה העניין של הנקודים, כך הוא קורא לזה, "והוא כי נודע שערך חג"ת על נה"י, הוא כערך ג"ר לזו"ן. כי ה' חסדים חג"ת נ"ה הם כמו ה' בחינות כח"ב זו"ן, שחג"ת הם כנגד כח"ב, ונצח הוד כנגד זו"ן. גם נודע, ההפרש בע"ס דבינה דאו"י שג"ר דבינה כולן חסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא, אלא רק בזו"ן דבינה יש בהם הארת חכמה בחסדים (כנ"ל דף תקכ"ד ד"ה עתה) ובאמת גם ע"ס של זו"ן" דנקודים, לא "דאצילות", "מתוקנות כן," בצורה כזאת "שבחג"ת שלהם עד החזה," זאת אומרת עד החזה דזו"ן, עד הפרסא ששם, "שולטים שם אחורים דבינה, כי המסך דיסוד אמא מכסה שם ומעלים להארת חכמה," זאת אומרת שם יכולה להיות הארת חכמה, "אלא מחזה ולמטה" של זו"ן, שזה יוצא להם למטה מפרסא "שכבר יצא מבחינת ג"ר דחסדים, נפסק המסך דיסוד אמא" דבינה "מלהעלים על יסוד דאבא." על הארת חכמה "והארת חכמה שבחסדים מתגלית כנ"ל (דף תק"ל ד"ה האורות)", זאת אומרת שאמא כבר לא מכסה. "הרי כי מקום גילוי דהארת חכמה, הוא בעיקר בנה"י," שלמטה מפרסא, למטה מחזה דפרצוף, "ולא בחג"ת. אלא כאן ביחוד בעולם הנקודים, היה שינוי זה, שגם בכלים דחג"ת באו האורות מגולים בהארת חכמה, בלי שום מסך וכיסוי מאחורים דאמא. כנודע.

ולפיכך, כשנשברו הכלים ההם דחג"ת, ונפלו לבי"ע, והרשימות שלהם שנשארו באצילות רצו להאיר להם ולקיים את צורתם כמה שאפשר," אז "ירדו ממקומם למקום נהי"ם דאצילות," דנקודים, "כי ממקום הזה יכולים ביותר לקיים את הכלים שלהם בהארת חכמה, כי כאן היא השליטה לגילוי זו ביותר."

דחג"ת רוצים חכמה, ואם כך אין הבדל בין חג"ת לנה"י. שניהם רוצים להתפשט, רק ההבדל הוא מאיפה הם באים. בדחג"ת בכל זאת נמצא כיסוי דאמא, ובנה"י אין כיסוי דאמא. מה זה אומר לנו? מה זו הארה של אמא, אחוריים דאמא? מסך. שעביות עם המסך מעלה, עביות בלי המסך זה חיסרון.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-08-30_lesson_bs-tes-07_n1_p2_eqvid6CI