שיעור בוקר 27.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

המאור המחזיר למוטב – קטעים נבחרים מהמקורות

זה בעצם האמצעי העיקרי שלנו לצאת מדרגת בהמה ולהגיע לדרגת האדם, הדומה לבורא. כי אין בנו בפנים, בתוכנו חוץ מהרצון לקבל הגדול, יותר מדרגות דומם, צומח וחי. במי שהרצון לקבל יותר גדול, הוא מרגיש בחיים שחסר לו החצי השני מהרצון שלו, המילוי. זו הרגשת הכוח העליון, הרגשת הבורא. לא בצורה ברורה ממש, אבל בכל זאת הוא מרגיש שאין לו את מהות החיים, ובשביל מה הוא חי, לא ברור לו. ומחפש ולא מוצא.

וזה מביא אותו על ידי אותו המאור, למרות שהוא לא מרגיש מה שמוביל אותו בחיים, מביא אותו לאמצעי שזו חכמת הקבלה. ודאי בדרך אדם עובר כל מיני מקורות אחרים, חושב ששם הוא ימצא את המענה, אבל בסופו של דבר הוא מגיע לחכמת הקבלה. לא בפעם אחת, אולי לא בגלגול אחד, אבל בכל זאת מגיע.

ולכן אנחנו צריכים להשתדל ללמוד איך אנחנו עובדים עם אותו המאור המחזיר למוטב בצורה יותר מועילה, שנוכל לקרב אותו אלינו. זה לא פשוט, זה לא קל ואנחנו צריכים לא רק ללמוד לעצמנו, קודם כל ללמוד איך לארגן את עצמנו כדי שהמאור ישפיע עלינו, שאנחנו בעצמנו נסייע בהשפעתו עלינו על ידי המבנה שלנו, שאנחנו נהיה במשהו לפחות דומים לאותה המערכת השלמה של אדם הראשון, זה אצלנו נקרא "עשירייה". זאת אומרת לפחות שניים שמתחברים ביניהם בצורה נכונה, הם כבר נמצאים בקשר עם אותו המאור.

כי המאור משפיע לא על האדם אלא על היחס שלו לאחרים. במידה שהאדם רוצה לצאת מעצמו לקראת האחרים, במידה הזאת המאור משפיע עליו. והתנאי לזה אנחנו יכולים לעשות, לתקן, לקיים במבנה שהמקובלים בעצמם ממציאים לנו, בעשירייה, וכמה שיותר קרוב נתחבר לעשירייה אז הכוח יותר גדול. אם חוץ מהמבנה אנחנו גם מפעילים את הרצונות שלנו, הכוונות שלנו, התשוקות, המאמצים לחיבור, להיות כאיש אחד בלב אחד, אלה בעצם סימנים של עשירייה מחוברת כאחת ודומה בזה לטבע האור שהוא אחד, יחיד ומיוחד.

לפי השתוות הצורה עם האור כך העשירייה מקרבת את האור אליה. הוא נמצא בכל מקום, הוא ממלא את כל המציאות, גם עכשיו בינינו הוא נמצא באותה צורה כמו שיתגלה בכל מיני צורות. אלא אנחנו מדברים כלפי המקובלים, מקבלים את המאור. רק במידה שמתגברים על כל הדחיות האגואיסטיות שהבורא בכוונה ברא בהם, כמו שהוא אומר, "בראתי יצר הרע", ואז ככל שאנחנו מתגברים על האגו שלנו כדי להיות כאיש אחד בלב אחד, בזה אנחנו מתאימים את עצמנו למאור, אז הוא משפיע עלינו ועושה עלינו כל מיני פעולות כדי שהכלי שלנו יהיה דומה לו.

מצד אחד אנחנו נתעלה מעל האגו הפרטי שלנו, ומידת ההתעלות מעל האגו הפרטי, אנחנו נוכל להתחבר בינינו. וכשמגיעים למצב להיות כאיש אחד בלב אחד, אפילו השלב הראשון, אז נקרא שאנחנו נכנסים לעיבור, למצב חדש שבנינו לעצמנו מעשירייה של סתם בני אדם כבר לעשירייה רוחנית, שיש לה איזה חיבור פנימי מעל הרצון של כל אחד ואחד הפרטי, לרצון אחד כללי. וברצון הכללי הבורא יכול כבר להאיר, להיכנס, להראות את עצמו שם.

וכך אנחנו מגיעים למגע עם הבורא ואחר כך ממשיכים עד שמגיעים לאיחוד של כל העשירייה מצידה. מצד הכלי זה חשוך, שחור, אגואיסטי, הפוך מהבורא, דווקא מזה שמתגברים אבל מתגברים כל אחד לקראת החיבור. כך אנחנו מתקרבים לאור עד שנעשים לפי הכוח המשותף, הרצון המשותף בינינו להיות דומים לאור. זאת אומרת, אנחנו בונים מעצמנו אותה תכונת השפעה כמו האור עצמו.

וכל זה על ידי עזרה מלמעלה, עזרת האור. הוא מעלה אותנו מתוך האגו שלנו ואנחנו מתחילים בכוונות שלנו לרצות להיות מחוברים גם בינינו וגם עימו, עם המאור. ואז מגיעים למצב שכולנו מחוברים. ובאותה מידה שמחוברים בינינו, מחוברים עם האור העליון שממלא אותנו, מסדר אותנו וממלא אותו.

וְודאי שבמאמצים שלנו אנחנו מגלים כל מיני מאמצים פרטיים שונים של כל אחד ואחד, עד כמה הוא משתנה והוא לא רוצה להשתנות. אנחנו מרגישים בעד ונגד כל השינויים האלה, ואז צריכים להבדיל מה באמת נכון ומועיל לחיבור בינינו ולקרבה לבורא, לאור הזה, ומה לא. יש כאן עבודה, בירורים ותיקונים, וכך זו הדרך שלנו. אנחנו כבר נמצאים בזה, יש כאלה שיותר, יש כאלה שפחות, ובכל זאת זה פועל על כולם.

אני שמח שאנחנו מתגברים על כל ההפרעות שצריכות להיות בדרך, אחרת לא נדע איך נכון יותר להשתתף עם האור העליון. אנחנו צריכים להיות שותפים עימו, כך שהוא עושה את שלו ואנחנו עושים את שלנו, וכך אנחנו נעשים שותפים עם הבורא עד שנעשים בצורה שלנו "אדם", הדומה לבורא.

זה בעצם התהליך שאנחנו צריכים לעבור עד שמגיעים למצב שכל עשירייה מרגישה כעשירייה שמקבלת דבקות, דבק ממש מהאור העליון כתשובה, כתגובה למאמצים שלה להתחבר. חוץ מזה, כשהיא מתחברת היא מרגישה צורך ממש להתמלא עם האור העליון, זאת אומרת באותה תכונת השפעה ואהבה כמו באור העליון, וכך זה מתרחש בין כל החברים יותר ויותר. זו דרך הדרגתית, לא קטנה, לא קצרה, לא מהירה, אבל העיקר להתחיל בה.

קודם בעיבור, שנוכל להתחבר יחד על ידי המאור המחזיר למוטב, וזה מצב שאנחנו לא ממש משתתפים בו עדיין. אחר כך בדרגות העיבור עד הלידה, שאנחנו יותר ויותר מרגישים את פעולות הבורא עלינו, אומנם לא כל כך יכולים להשתתף בזה חוץ מצמצום ודבקות במה שהוא עושה. אחר כך בצורה יותר עצמאית מצידנו, שאז ההתקרבות בינינו נעשית יותר מבוררת, יותר מובנת, אנחנו נמצאים בבירורים גם מצידנו. לא שאנחנו מבצעים רק מה שבא אלינו מלמעלה כמו בתהליך העיבור, אלא בתהליך שלמעלה מהעיבור אחרי הלידה גם אנחנו משתתפים במשהו. וכך כמו ילדים קטנים, ממש לפי אותן הדוגמאות, גם אנחנו מתקרבים יותר ויותר להיות דומים לאור העליון בפועל, מצידנו. עושים עוד ועוד פעולות מכוונות, ודאי שמגובשות בינינו, וכך נעשים יותר ויותר אדם, הדומים לבורא. הכול נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב, עד שהוא גומר את כל הפעולות שלו עלינו שזה נקרא גמר התיקון שלנו. אז אנחנו מגיעים לאותה צורת האדם כמו אדם שהיה לפני השבירה, אבל מתוקן, מסודר ובעוצמה פי תר"ך פעמים משהיה קודם, ובזה אנחנו באמת דומים לבורא.

יש לפנינו פסוקים על המאור המחזיר למוטב שמדברים על זה, אלה קטעים נבחרים מהמקורות. נדבר עליהם, נשאל את עצמנו מה עוד נשאר לנו לעשות כדי להגיע למה שכל תהליך הבריאה מעמיד לנו.

קריין: קטע מס' 1, כותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות קנ"ה.

"למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?

אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם."

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה)

שאלה: אמרת שהאור ממלא את כל המציאות. האור פועל על אנשים וגורם להם לרצות יותר דברים גשמיים, וביחס לאנשים אחרים, כמו התלמידים בבני ברוך, יש גם פעולה של האור שמביאה את האנשים להתקדמות. השאלה היא למה האור פועל לפי קריטריון כזה שמקדם חלק מהאנשים? נראה שהוא נותן דווקא רק לחלק מהאנשים את הזכות להתקדם.

כן. האור שפועל צריך לפעול בשניים. מצד אחד הוא צריך להגדיל את הרצון לקבל באדם כדי שיהיה יותר ויותר מתאים בעוצמתו לאור, זאת אומרת שיהיה הפוך מהאור, ברצון לקבל. מצד אחר, שתהיה לו יותר יכולת להתקרב לאור.

הרצון לקבל שמגיע לאדם, שמפתח אותו, הוא רצון רגיל, הוא יכול להיות לכל מיני כיוונים. אדם יכול פתאום להתחיל לקבל רצון לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, ובכל מיני אופנים שמתגלים לפניו. זו הגברת הרצון. והגברת הרצון היא גם על ידי המאור המחזיר למוטב. אנחנו צריכים להבין שחוץ מהאור העליון אין כלום, וגם על דרגות דומם, צומח וחי האור פועל ומפתח אותן. וכל התהליך שאני רואה לפניי, לידה ותיקונים למיניהם של אנשים ובכלל חיות וצמחים, הכול נעשה על ידי המאור אבל בצורה הדרגתית ומטרתית.

כשאנחנו מקבלים מאור המחזיר למוטב, אם אנחנו מדברים על האנשים שיש להם נקודה שבלב, אז האור כבר פועל עליהם בצורה כזאת, שמצד אחד הוא מגדיל את הרצון, כי עם רצון קטן האדם לא יכול להתקדם, ומצד אחר הוא מגדיל את ההארה. ואם הרצון פועל בנו בצורה אגואיסטית ישירה ואנחנו רוצים יותר, אז כאן נפתחות לפנינו כביכול כל מיני אפשרויות איך להשתמש ברצון הגדול יותר. ומיום ליום אנחנו יכולים לראות שגם אנשים משלנו שרצו להגיע לרוחניות הם רוצים כל מיני דברים אחרים. פתאום הוא רואה, כשלפני זה לא ראה, איזו הזדמנות לעסקים, לאיזה תחביב, פתאום הוא רוצה לעסוק במוסיקה, בספורט, בכל מיני דברים, וכן הלאה. כל זה מפני שהמאור פועל עליו יותר מאשר קודם כי התחיל לעסוק בחכמת הקבלה, לכן מגיעה לו התפתחות מהירה יותר מאשר לאנשים אחרים.

המיוחד בהתפתחות שלנו, הוא שאנחנו עוברים מהר מאוד שלבי התפתחות רוחניים אם אנחנו נמצאים בקבוצה, בלימודים, ולא נכנסים לכל מיני התפתחויות מגבילות של אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. אני כביכול עובר אותן ולא מזהה אותן, כי על ידי הלימוד, על ידי הקבוצה אני כביכול ממיין את השפעת המאור המחזיר למוטב עלי שישפיע בצורה מיוחדת. ואז בצורה כזאת הוא משפיע ואני מתקדם רק למטרת הבריאה, למטרת החיים, וגם רק בצורה מסוימת. כי יש עוד הרבה שיטות ותורות ואמצעים שגם מושכים את האדם קדימה ואומרים לו שהם יכולים להראות לו את מטרת החיים הנכונה. יש שיטות שונות עם הבדלים גדולים, ויש כאלה שכמעט ואי אפשר להבדיל ביניהן. לכן כאן הבעיה של האדם, לאן הוא נופל, לאן הוא מתקדם והולך.

כאן ישנה בעיה, כמה מותר לאדם לשמוע את מה שהשכל שלו אומר ואת מה שהלב שלו אומר. ולכן יש הרבה דברים שמושכים את האדם לכל מיני כיווני התפתחות, וכולם באים על ידי המאור שמפזר כך את העוצמה שלו לבורא, וכך אנשים בכל זאת מתקדמים. ישנם כאלה שבדרך ישירה יותר, וישנם כאלה שנדבקים למי שמדבר יפה יותר, למי שיודע לעשות כביכול דברים על טבעיים, וכך אנשים מתקדמים. אבל האמת שכולם מתקדמים, השאלה היא באיזה קצב ועד כמה זה עובר עליהם בצורה מטרתית יותר. אבל מה שהמקובלים אומרים, הם מחייבים "לכל איש, ללמוד את חכמת הקבלה". וגם בחכמת הקבלה אנחנו רואים שישנן כל מיני שיטות, כי זו חכמה עתיקה של אלפי שנים והיא מגיעה אלינו מאדם הראשון שכתב את הספר הראשון שלו על קבלה, "רזיאל המלאך", והיו עוד הרבה ספרים שחלק מהם נעלמו. כך בכל זאת אנחנו מתקדמים.

עוד מעט, אני חושב שממש בשנים הקרובות, זה צריך יותר ויותר להתבהר לעולם. אנחנו פתאום נתחיל לגלות מקורות נוספים של ספרים, של כתבים, אומנם אנחנו לא צריכים אותם, כי בסך הכול בספרי בעל הסולם מרוכזת כל חכמת הקבלה בצורה ברורה מאוד והייתי אומר סופית. מה ששייך לנו זה רק להשתדל למצוא בהם את העומק, ולפי זה נוכל לעלות לגובה לקראת הבורא.

שאלה: האם זה חשוב שבמצבים שאנחנו מקבלים מהאור, שהאור יזרום ולא יעצור. האם יש איזו בחירה, האם יש את מי לשרת ומה לעשות, ומה אני עושה עם המצב הזה. איך לזהות, אולי להעריך את העבודה עם הרצונות האלו על מנת לשרת את הבורא?

אני רואה מכל הכתבים ומכל מה ששמעתי מרב"ש שקודם כל צריכים למצוא את העשירייה. הבורא מביא אותנו לעשירייה, או שאנחנו מוצאים אותה, אולי האדם עובר ממצב למצב, ממקום למקום, מהחברים האלה לחברים האלו, זה קורה, אבל בסופו של דבר אחרי שהוא בוחר שזאת העשירייה שלו הוא צריך להשתדל להתכלל בהם מה שלא יהיה. וכל ההפרעות שהוא מקבל בהמשך הן הפרעות נכונות, מועילות כדי שיתחבר אל החברים נכון, וימצא את עצמו כך שהתהליך הרוחני והמטרה הרוחנית יתגבשו ויתעצבו בתוך העשירייה.

חובה שזה יקרה לו ממש בחיים, זה מה שהוא רואה לפניו. לכן אין לנו כל כך לאן לברוח. המקובלים מייצבים לנו דרך מאוד ברורה, על ידי המאור המחזיר למוטב אדם מקבל התעוררות, אחרי ההתעוררות מביאים אותו לאיזה ארגון, לקבוצה וזה נקרא שהבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר, "קח לך". ואחרי זה הוא צריך להשתדל להגיע לדרגה הראשונה של החיבור, שהחברים מרגישים שהם מתבטלים כלפי המושג "עשירייה".

זה לא שכל אחד מתבטל לאחר, שגם זה נכון, אלא העיקר להתבטל למהות החיבור שלכם, שמהות החיבור היא שאתם ממש מרגישים את עצמכם ששייכים לכוח רוחני אחד, מושג רוחני אחד. ככל שאתם יותר ויותר מתגבשים ביניכם, וזה קורה על פני זה שאתם כל פעם מרגישים ניתוק וריחוק ביניכם, אם אתם מתגברים כל פעם על כוחות הנתק ובכל זאת נשארים ומתחברים, אז אתם מתחילים לייצב בזה מגע עם הבורא, קשר הדדי עם הבורא. שהבורא לוחץ כאילו להרחיק ביניכם, לכן זה נקרא "עזר כנגדו", ואתם למרות זאת מתנגדים ורוצים להתחבר.

ועל ידי העבודה ההדדית הזאת, שהבורא מבפנים רוצה להרחיק, זה נקרא "בראתי יצר רע", שהבריאה הזאת כל הזמן פועלת עליכם עד גמר התיקון של אותה הבריאה, של אותו היצר הרע, ואתם כל פעם נמצאים כנגדו, כנגד הבורא, לא רוצים לשמוע לאותם כוחות הפירוד שהוא מביא לכם, בזה אתם יותר ויותר מייצבים את הצורה שלו, על פני כוחות הריחוק את כוחות החיבור. וזו בעצם כל התורה, עד שאנחנו מתגברים לצורות כאלו, שעל ידי שתי הפעולות האלה, פעולת הבורא, בראתי יצר רע, ופעולת האדם, על ידי תורה תבלין לחבר בינינו, אנחנו מייצבים את עצמנו בצורה שכוללת שני כוחות מנוגדים, ודווקא בין שניהם אנחנו רואים את עצמנו כמחברים אותם יחד בקו האמצעי, ובקו האמצעי הזה אנחנו מוצאים את עצמנו בקיום הנכון ובמגע עם הבורא.

שאלה: אם אני מבין נכון, האור מאיר לכולם באותה צורה, מצד אחד, ומצד אחר, השינויים שמתרחשים הם תוצאה של ההכנות, העביות והרשימות של כל אחד מאיתנו. השאלה היא, בשביל מה העשירייה כאן? האם אנחנו יכולים לפזר את הזרמים של האור, לחלק אותו בעצמנו, או שאנחנו עדיין לא נמצאים בשלב הזה? מה התפקיד של העשירייה?

אני יכול לענות מה התפקיד של העשירייה, אבל כל מה שדיברת לפני זה, אני אפילו לא הבנתי. איך אתה יכול לדבר על אורות, על הכלים ועל משהו, אם זה ללא עשירייה? איך זה יכול להיות אם זה ללא עשירייה? אתה לא יכול להשיג אף אור, אם אתה לא מחובר לפחות עם מישהו, כי האור שמופיע, צריך להופיע בין שניהם, בין פלוס ומינוס. אם אין כנגדך חבר אחד אפילו שאתה נמצא עימו בניגוד ולמעלה מהניגוד, שהוא כמו רזיסטור, כמו נגד, למעלה מזה אתם עושים חיבור, אז איפה אתם יכולים לגלות את הזרם, את המאור שזורם בין שניכם? אתם לא יכולים.

לכן לגבי העשירייה שעדיין אתה לא מבין בשביל מהי, לך ל"תלמוד עשר הספירות", לך ל"פתיחה לחכמת הקבלה", תראה מה זה מבנה רוחני. האור, כדי לגלות את עצמו, צריך לעבור מכתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. רק במלכות הוא מתגלה בתנאי שמלכות יכולה להעלות את עצמה בחזרה בכל הספירות האלו עד הכתר. זאת אומרת, חייבות להיות מלמעלה למטה עשר ספירות דאור ישר ואחר כך עשר ספירות דאור חוזר וכל הפעולות שביניהן, אחרת לא היה יכול להיות קשר בין שני חלקי הבריאה שזה רצון להשפיע של הבורא, ורצון לקבל של הנברא. והוא מתבטא אצלנו בזה שאנחנו בונים תבנית, מודל בינינו, שאחד בפלוס ואחד במינוס, ואחר כך השני במינוס והראשון בפלוס וכן הלאה.

אבל איך יכול להיות שאתה תגלה משהו אם אין לך כלי, אם אין לך מערכת שהבורא יכול להתגלות בה? הבורא יכול להתגלות רק בתנאי שברצון לקבל יתגלה הרצון להשפיע. רצון להשפיע זה הבורא, רצון לקבל זה הנברא. איך אתה מייצב את הרצון לקבל שיהיה דומה לרצון להשפיע, שאז לפי חוק השתוות הצורה, חוק של התאמה, יתגלה הבורא בתוך נברא? איך אתה תרגיש אותו אם אין לך כלי שיכול במשהו להתאים את עצמו לבורא? אפילו בחיים הגשמיים שלנו, כשאנחנו מרגישים משהו, אנחנו מרגישים אך ורק לפי השתוות. איך אתה מתאר לעצמך שאדם אחד יגלה את הבורא? הוא יכול לגלות כל דבר שבא לרגש ולשכל שלו, אבל זה לא יהיה רוחני.

שאלה: הודות לרצון החזק וההשתוקקות, הוא מאיר על עצמו את המאור המחזיר למוטב המקיף את נשמתו. על מה מדובר?

על ידי כך שאנחנו משתוקקים להיות בחיבור בינינו, מעל האגו שלנו הדוחה אותנו מחיבור, אנחנו מעוררים את האור העליון שישפיע עלינו. יש בינינו התנגדות, ועל ידי הרצון להתחבר למעלה מההתנגדות, אנחנו מעוררים את המאור הנסתר להשפיע עלינו, על אותן דרגות חיבור שאנחנו רוצים לגלות. אני לא יכול להביא אור אליי, אלא בתנאי שאגלה שמעל ההתנגדות שלי לחברים, אני רוצה להיות מחובר איתם. לכן ככול שתהיה לי יותר התנגדות לחברים, כמו אצל תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה, כך אני צריך לתת כוחות לחיבור, ובמידה הזאת אני מעורר עליי את המאור המחזיר למוטב. ואז כשאני באמת משתדל ומשקיע ומצליח להיות מחובר עם החברים למעלה מהפירוד, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה"¹.

למטה זו דחייה, שנאה בינינו, ולמעלה על פניהן אנחנו רוצים שיהיו אהבה וחיבור. ואז בפער בין המצוי שזה דחייה והרצוי שזה חיבור אנחנו מגלים את ההפרש הפוטנציאלי ביניהם, שבו אם אנחנו מגיעים באמת לפוטנציאל המספיק, לכוח המספיק בין ניגוד וחיבור, אנחנו מתחילים לגלות את הבורא, את הכוח העליון, כי יש איפה להתגלות. זו טכניקה כמו שיש לנו בעולם הזה, אלה פשוט חוקים פשוטים של העולם שלנו, בין פלוס ומינוס אתם מגלים את ההפרש הפוטנציאלי ביניהם, אתם מגלים את הכוח. ואת הכוח הזה שאתם מגלים על עצמכם, מתוך זה אתם מתחילים לגלות שהוא משפיע עליכם, עובר עליכם, אתם מתחילים להרגיש מעין זרמים פנימיים בכם. זה נקרא "כל עצמותיי תאמרנה"², מכל מה שעובר עליכם, אתם מתחילים להרגיש שזה הבורא, בוא וראה, שהוא מתלבש בנברא, ובצורה כזאת אנחנו מגלים אותו.

אבל בשביל זה אני צריך ללכת לקראת חיבור עם החברים. לכן נקרא המאור הזה, המחזיר למוטב, כי קודם כל הוא מחזיר אותנו למבנה של אדם הראשון. לפחות לקראת זה. ואז במידה שאנחנו חוזרים לאותו מבנה, האור פועל עלינו כמחזיר למוטב, ואחר כך מתגלה במה שעשה, זאת אומרת באורות של נפש דנפש, נפש דרוח וכן הלאה, כך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: האם המצבים האלה מתחלפים בנו, האהבה מכַסה את השנאה, או שהם באים ביחד?

לסירוגין אנחנו מרגישים גם את זה וגם את זה, עליות וירידות, עליות וירידות, כל הזמן. אם אנחנו עובדים בקבוצה, אם אנחנו נמצאים ברגישות נכונה, אז אנחנו כן מרגישים עליות וירידות הרבה הרבה פעמים בכל שעה נגיד, אחר כך בכל דקה. הכול תלוי ברגישות שלנו.

שאלה: איך האור פועל עלינו, בצורה ישירה או דרך הסביבה?

גם וגם, אני לא יכול להגיד כי מאוד תלוי איך אתם מייצבים את עצמכם. מה זה נקרא שהאור משפיע ישר או דרך הסביבה. דרך הסביבה זה דרך העשירייה, אז ודאי שהאור משפיע דרך עשירייה, אמנם שיכול להיות שתרגיש אותו כמשפיע עליך בצורה ישירה. אבל זה לא חשוב לנו. חשוב לנו איך לייצב את עצמנו עם העשירייה כדי שהאור העליון ישפיע עלינו לא חשוב באיזו צורה, העיקר שישפיע, העיקר שיקדם אותנו. וכאן ממש כל העבודה שלנו.

תלמיד: מהו התהליך שבו אני משפיע על העשירייה והעשירייה משפיעה עליי? מה ההבדל?

אתה צריך כל הזמן להיות בהשפעה על העשירייה ולהרגיש כל פעם את השפעת העשירייה אליך, תאר לעצמך שאתה עוּבּר בתוך הרחם, ואז הקשר שלך עם העשירייה הוא כמו עוּבּר לרחם. אז איך אתה צריך כל הזמן להיות בקשר איתם בכל דבר ודבר. גם שאתה מקבל מהם "אוכל" מה שנקרא, גם כשאתה מוציא דרכם "פסולת" כדי להתקיים ולגדול. אתה חייב כך כל פעם להיות איתם בדיבור, במחשבה, ברצון, כמה שיותר.

שאלה: אמרת קודם שהדרגה הראשונה של החיבור היא ביטול. האם יש דרגה שנייה לחיבור, והאם אפשר לאפיין אותה איכשהו כדי להשתוקק אליה בצורה פרקטית?

כן, הדרגה הראשונה של החיבור היא ביטול של כל אחד כלפי העשירייה, את מושג העשירייה אנחנו מתחילים לייצב מזה שיש כמה עקרונות, וכלפי העקרונות האלה כל אחד מבטל את עצמו. זה השלב הראשון, וכלפיו כל אחד ואחד משתדל להקים את עצמו יותר ויותר. ולפי כמה שכל אחד מסוגל, לפי כמה שהוא מקבל כל פעם הפרעות, התעוררויות, הוא גדל. אנחנו גדלים רק מתוך ההפרעות, לא לחכות שנקבל כוחות שימשכו אותנו לרוחניות. אנחנו מקבלים תמיד כוחות המרחיקים אותנו מחיבור ורוחניות, ועל פני זה אנחנו רוצים לבקש כוחות חיבור והתקדמות, אחרת זו לא התקדמות והחיבור הזה לא יהיה על חשבוננו. זה דבר מאוד מאוד עקרוני וצריך לא לשכוח אותו.

אנחנו לא מקבלים מהבורא שום דבר טוב כביכול, אנחנו מקבלים ממנו את כל ההכנות כדי להרגיש שאנחנו צריכים עזרה, כוחות, שאנחנו צריכים לדעת איך להתקדם, איך להתחבר, זה מה שהבורא עושה. וזו באמת צורת הלימוד הנכונה לכל הדרגות בסולם עד גמר התיקון, הבורא מתגלה ככוח מתרחק, כאל מסתתר, כנקרא "בוא וראה", ובזה אנחנו גדלים, אחרת אי אפשר לגדול. הוא כל פעם מגלה בנו מרחב חדש של הרצון לקבל הריק, ואנחנו צריכים את המקום הריק הזה שהוא גילה להתחיל למלאות בכל מה שאנחנו צריכים כדי להידמות לו. ברגש, בשכל, בהכנות, בתפילות, בחיבורים בינינו, אנחנו צריכים כולנו להקים את המערכת מול הבורא, נגד הבורא, כדי לא להסכים עם הריחוק, לא להסכים עם הבלבול שהוא עושה וכך אנחנו גדלים.

כמו הורים שמשחקים עם הילדים הקטנים, הם שמים לפניהם כל מיני הפרעות, והילדים צריכים מעצמם להשתדל לעשות פעולות נכונות. ואז אנחנו מתחילים לגלות שבאותן הפעולות שהבורא מרחיק בינינו, הוא כבר מרמז לנו איך אנחנו צריכים להיות מחוברים, בדיוק כמו שאנחנו עם הילדים.

שאלה: שלום לקהל הקדוש. אחרי הכנס של אתמול אמרת שצריך להיות חוצפן. אני רוצה להיות חוצפן קצת ולבקש מחילה מכבודך טיפה הקדמה לפני השאלה, והתשובה היא או כן או לא.

אני לא מבין, מה אתה רוצה לבקש?

תלמיד: אני לא יודע מה אני רוצה לבקש, אבל זה התעורר בי מהכנס של אתמול. אני חייב לתת הקדמה, אני מ2008 אתה הבן אדם היחידי שאני מאמין לו בעולם הזה, וכל הכוחות שיש לי כדי לשרוד עד היום זה היה בזכות הדרך. מה שהיה אתמול זה דבר שאי אפשר להכניס אותו לתוך מילים כדי להסביר.

אחרי כל הסיפור, יש טלנובלה שלמה שהגעתי עד לשאלה הזאת. ואני עד הקורונה נסעתי עשר שנים לשיעורי בוקר חצי שעה כל כיוון. הבית שלי התפרק ב2008, הילדים שלי גרים בהרצליה, אני חי עם בת זוג כבר שנתיים ואני רוצה לשאול אותך שאלה פשוטה.

אני רואה את זוגתי מתמודדת עם מה שקורה היום, אני רואה את הילדים שלי כולם בצבא, שניים קצינים. אחד ביחידה מכובדת במודיעין ואחד בגולני. אני שומע מהם דברים, וכבר אין לי תשובות לתת להם. הם רואים אותי בדרך שלי, אני כאילו אוכל דברים טובים ואני לא מצליח לפזר פירורים גם לאישה הקודמת שלי וגם להם וגם עכשיו לבת זוג שלי וגם ל4 הילדים שגרים לבד בהרצליה.

איך אני לוקח את כל הספירות האלה ואת כל מה שאנחנו כבר מתעסקים בהם כל כך הרבה זמן ופותר את הבעיה שלי במשך כל השבוע. ואם אתה מוכן לקבל אותי עוד בתור תלמיד שלך.

ומתוך נקודת המבט שאני רואה עכשיו, מתוך השכל שקיבלתי אתמול ממך, מהדרך, לא משנה, אני אחראי על הכול. אני רוצה תשובה לבת זוג שאני גר איתה והיא תכף מאבדת את עצמה לדעת שהיא הולכת לגן שהיא עובדת בו, והיא כבר מצלמת לי תמונות שהילדים נושכים אחד את השני, היא אומרת שכל מה שילד רוצה זה לחטוף את הצעצוע של השני, כל הילדים רבים אחד עם השני כל היום. היא חוזרת גוססת כל יום. לילדים שלי נכנס שם האגו, אני כבר לא יודע מה לעשות.

האם אתה מוכן שאני אמשיך להיות התלמיד שלך? אתה עוד קורה לי תלמיד? אתה מוכן שאני אהיה התלמיד שלך? מנקודת המבט שאני רואה כרגע איך אני לוקח את כל הדברים המבריקים שאנחנו עושים, את כל הרגשות שלנו ונותן לאנשים לפתור את הפתרונות הפשוטים של החיים, איך פשוט להמשיך לחיות נורמאלי בלי ללכת לקופת חולים לקחת משהו שירגיע את כולנו.

אני מדבר בשמי, אין לי ביקורת על כלום, אני לא מבקש שום הנחה, רק מה אני אומר לילדים שלי כדי שימשיכו להיות ביחד, ומה אני אומר למציאות כזאת. שאני קם כל בוקר, נוסע בכבישים, הכול מבריק, הכול חדש, הכול יפה, אני מקבל כוח בשיעור בוקר, מתפרק במשך היום, אני כבר צריך תמיכה, אני לא יכול לתת תשובה לאף אחד עם כל הלימוד שלי, אז אני מרגיש אגואיסט אם אני ממשיך רק ללמוד, ואין לי תשובות. אתה מוכן לקרוא לי תלמיד שלך? ואני אמשיך.

תלמיד הוא מי ששומע מה שאומרים לו, ואנחנו לומדים עיקרון אחד פשוט. אנחנו נמצאים בעולם שכולו מתקיים על ידי כוח עליון, והוא "טוב ומיטיב", ואני רק צריך למצוא נכון, איך אני מתייחס אליו כטוב ומיטיב כדי לגלות את הטוב ומיטיב ולהיות בקשר עימו. הבורא רוצה את זה ולא ההיפך. הוא נותן לנו חיים מלאים בכל מיני הפרעות, רק כדי שבתוך החיים האלו אנחנו נמצא את החיים המתאימים לבורא, שמלכתחילה הוא כיוון אליהם.

אתה רואה סביבך עולם מבולבל ומתרסק, אני כבר לא ניכנס עכשיו לעניין של "כל הפוסל במומו פוסל", כשאתה רואה את העולם, אתה רואה את עצמך מבפנים, ואם תתקן את עצמך מבפנים אתה תראה את העולם בגמר התיקון. זה דבר רחוק, למרות שזו האמת.

אז צריכים להתחיל לתקן מעצמך ולא ממשפחה אחת, ומשפחה אחרת, ילדים כאלו, וילדים כאלו, תתחיל לתקן את עצמך, פשוט מאוד, תתחיל להתייחס לעולם שאתה רואה מחוץ לך, עולם מתוקן, עולם אין סוף, עולם שהכול בסדר חוץ מהיחס שלך אליו לעולם. אז נשאר לך רק לתקן את עצמך בלבד, ואז הראייה שלך, התפיסה שלך גם תשתנה. זה מה שיש לי להגיד, וזה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה.

על האדם קודם כל לתקן את עצמו ולא לחשוב איך לתקן את האחרים. במידה שמתקן את עצמו, מתחיל לראות את האחרים בצורה נכונה, יותר מתוקנת. חוץ מהדבר הגדול ביותר שישנו חוסר חיבור, חוסר אהבה בין כל בני האדם, זה כבר עוד לפנינו.

אבל בכל החיים שלנו אנחנו צריכים להגיד שאני צריך קודם כל לתקן את עצמי, יש לך לפחות לפניך דבר אחד ולא הרבה ילדים ונשים ובכלל כל הבעיות והבלגן. תתקן את עצמך, אתה תראה שהעולם הוא ההקרנה, התוצאה ממה שאתה בפנים, והכול יסתדר.

שאלה: אמרת שהבורא מתגלה בפער בין מלכות לכתר, החיבור שלנו בעשירייה זה בעצם מלכות המנוגדת לכתר ובינינו מתמלא האור המאיר כספירות ומתגלה הבורא?

תחשוב בינתיים כך, למרות שזה ישתנה.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שאנחנו צריכים לדבר בשבח החברה והקבוצה והמטרה והבורא, אז ההתנגדות שאתה הזכרת קודם היא צריכה להיות כלפי חוץ או פנימית?

איזו התנגדות?

תלמיד: יש בי התנגדויות, אמרת שצריכה להיות התנגדות כל הזמן כדי שהאור יוכל להאיר בינינו, ביני לבין העשירייה?

זה צריך להיות בפנים.

שאלה: האם כל אחד בעולם מחויב ללמוד קבלה או רק קומץ אנשים?

רק קומץ אנשים שמרגישים מתוכם. אפשר לומר אחרת, שכל האנשים, גם גברים וגם נשים שמרגישים שיש להם משיכה להכיר את מהות החיים, להכיר את הבורא, הם נמשכים ללמוד חכמת הקבלה, לא שצריכים, כי אף אחד לא מחייב אף אחד, אלא אדם מרגיש את זה בתוך ליבו, ואין הגבלה לאף אחד.

אבל לפי דרגות האדם אנחנו גם מתחברים למושג "אדם", למרות שבמושג הזה יש אנשים שייכים להתפתחות דומם, צומח, חי ומדבר של דרגת האדם, ולפי זה אנחנו משתתפים בחיים שלנו. יש כאלה שטוב להם פשוט לחיות בצורה פשוטה פרימיטיבית קלה ולא יותר מזה, לחיות מהסדרות של הטלוויזיה.

יש כאלה שרוצים קצת יותר להיות שייכים לחברה, מתפתחים בחברה. יש כאלה שרוצים לשנות את החברה, ויש כאלה שרוצים לשנות את העולם. הכוונה התייחסות לבורא העולם. יש ויש גם בין גברים וגם בין נשים, בנשים ישנה נטייה להכיר את הכוח העליון יותר מהגברים, רק בגברים אחר כך אולי מתגלה, בינתיים אני לא יודע, זה יכול להיות לסירוגין גם לכאן וגם לכאן, הרצון יותר יציב.

שאלה: אדם שאין לו השתוקקות, אין לו חשק, ולומד מכנית, האם האור פועל בו?

בטח, לפי מה שהבורא מעורר אותו הוא עושה, אז ודאי שכן.

שאלה: איך לשלוט באור בצורה נכונה?

על ידי זה שאני מתאים את הכלי שלי לאור, ואז על ידי השינויים שבכלי אני מעורר את האור, שעוד לפני שהאור משפיע עלי אני משפיע על האור על ידי היחסים שלי עם החברים. זה נקרא "אני מעורר השחר ולא שחר מעורר אותי", זה התפקיד שלנו, שאנחנו נעשה את זה, דווקא בזה אתה עושה נחת רוח לבורא, שאתה מושך אותו. לא שאתה מחכה מתי הוא ישפיע עליך ואתה כמו דומם, לא זז, אלא ההיפך, על ידי השינויים בין החברים, בכל מיני אפשרויות שאתם רוצים להתקרב ורוצים יותר להיות דומים לאור, על ידי זה אתם נעשים מעוררים את הבורא. לכן כתוב "אתם עשיתם אותי".

שאלה: איזה קשיים יש בניסיון שלי לשלוט על האור?

יש הרבה קשיים, אבל כל הקשיים האלה הם כדי שאני אדע איך להתחזק בקשר עם החברים ובקשר עם האור, שזה אני כמלכות שאוחז בט' ראשונות של הספירות ומתאים אותן בצורה נכונה שיתפסו את האור. זה כמו רדאר, שאני כמלכות מתאים את מה שלפַנַיי ומחפש את האור, כך אנחנו צריכים לראות.

שאלה: מה זה השתוות הצורה ומה זה השתוות במהות?

השתוות הצורה זו השתוות בחיבור בין הרצונות השונים שלנו, כשכולנו רוצים להגיע להשפעה הדדית ומכוונים את עצמנו כלפי הבורא. והשתוות במהות זה שאנחנו כבר יודעים איך לכוון את עצמנו בפנים, כל אחד ואחד וכולנו יחד, במהות מסוימת, מיוחדת, כדי לאתר את הבורא בצורה מיוחדת ולהיכנס עימו במדרגה מסוימת. זו עבודה כבר בדרגה יותר גבוהה.

שאלה: איך ניתן למשוך מאור בלי לרצות לעצמנו?

אני רוצה למשוך את המאור, להביא את המאור לטובת החברים, ואני בעצמי רק משרת אותם. זה נקרא שאני עושה על עצמי צמצום ומושך את המאור בעל מנת להשפיע. וככל שיש לי שנאה, דחייה מהחברים, ואני מתגבר על השנאה והדחייה ורוצה לחבר אותם יחד בליבי, ומתפלל עבורם ומבקש עבורם את המאור המחזיר למוטב, עם המאור שממלא אותם, בזה בעצם אני מקיים את התפקיד שלי ונמצא באמונה למעלה מהדעת, בצורת ההשפעה. בזה אני עושה נחת רוח אמיתית לבורא, כי אני בניתי כלי מהחברים שלי בתוך ליבי, ומתוך זה אני יכול לפנות לבורא. ובמידה שאני עושה את זה אני אומר לבורא שכך אני אוהב אותו. ולא יכולה להיות אהבת הבורא יותר מאהבת הבריות.

שאלה: האם משיכת המאור היא פעולה מודעת?

כן, זו פעולה מודעת והיא לא יכולה להיות סתם כך. אלא אם זו לא פעולה מודעת אז היא נמשכת מלמעלה, מהבורא, שרוצה לעורר אותנו. אבל מצידנו זו רק פעולה מודעת נגד הרצון שלנו, בהתנגדות בינינו, במאמץ קבוצתי.

שאלה: איך תלמיד יכול להבין מתי פונה אליו השכל ומתי הלב?

הוא צריך יותר ויותר להיות מקושר עם החברים, ואז יבין מתי השכל שלו מדבר ומתי הרגש שלו מדבר. זה רק בהתפתחות היחסים ביניהם.

שאלה: האם "כל עצמותי תאמרנה" זו הרגשה פיזית?

לפעמים זה מורגש גם פיזית בכל הגוף, כרעדות, בכל מיני מיחושים, לפעמים ישנן כל מיני תופעות כאלו בגוף, כן, זה נמצא, גם תופעות גופניות. אבל לא צריכים כל כך לשים לב לזה כי הן עוברות יחד עם המצב הרוחני.

שאלה: השכל שלי לא מבין מה זה איחוד ולא נותן לאור להיכנס פנימה, לכן אני לא מרגיש מה זה איחוד, מה לעשות?

אני שומע שאנשים מתוך אהבה מאבדים את השכל, יש דבר כזה.

הרגשת את זה פעם?

תלמיד: כתוב, "אהבה מקלקלת את השורה".

בסדר, כתוב.

תלמיד: הרגשתי, כן.

אדם כשהוא אוהב, בצורה גשמית נתנו לנו כך להרגיש, לראות, ללמוד מזה, אז מתוך האהבה אנחנו מאבדים את השכל, כי האהבה היא יותר גדולה מהשכל. וזה נכון. גם בגשמיות לפעמים זה קורה לנו, אחר כך אנחנו כבר נעשים חכמים, זה נקרא "חכם בלילה", וברוחניות ודאי שזה קורה.

"על כל פשעים תכסה אהבה", כל הפשעים הופכים להיות פשעים בשכל ומעליהם אהבה. זו אהבה חלוטה שכוללת בתוכה את כל השכל שנעשה מתוקן ומצביע על אותן הבחנות של אהבה, כי האהבה והשכל בדרגה עליונה הם מתחברים יחד. אני באמת אוהב את מי שכדאי לאהוב ולא סוגר את העיניים שלי, "עיניים" הן עיניים של חכמה, אלא אני פותח אותן כמו שאני פותח את הלב. תנסו כך לתאר לעצמכם, במיוחד נשים, שגם העיניים, גם השכל וגם הלב, הכול פתוח, ואין שום הבחנה שאתם צריכים לסגור ולהגיד שזה לא כך, אלא במאה אחוז אתם פתוחים לאור של אהבה.

שאלה: כשמתגלה רע בעשירייה, פירוד, יש נטייה לרצות לברוח. מה ההתייחסות המועילה ביותר לגילוי הרע בעשירייה? מה אנחנו מפסידים מלברוח בסיטואציה כזאת?

אני מרגיש שזה נשאל מתוך חוסר חיבור. אז הבחנות כאלה שהן מגיעות מתוך חוסר חיבור בכלי קשה לי לדבר עליהן, אנחנו נרד לפסיכולוגיה וזה לא טוב.

קריין: קטע מספר 2.

"העיקר הוא לזכות "לדביקות בה'", הנקרא כלי דהשפעה, שהוא בחינת "השתוות הצורה". ובשביל זה ניתנה הסגולה, תורה ומצוות, שעל ידי נוכל לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת הזולת."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא" 1987)

יש כאן כמה דברים. אנחנו צריכים לברר מהי דבקות בה'. "דבקות בה'" זה להיות בדיוק באותן ההבחנות שמתגלות לנו ממנו במוח ובלב, ברגש ובשכל. ונפתח את השכל והלב שלנו להבנה ולהרגשה בצורה כזאת שנבין ונרגיש אותו בצורה השלמה כפי שאנחנו בנויים, כי כך הוא הכין אותנו. וכדי לפתוח את עצמנו בצורה כזאת, לזה יש דרך התפתחות הדרגתית שנקראת "קיום תורה ומצוות".

זאת אומרת, על ידי החיבורים בינינו, כשמשתדלים יותר ככל האפשר להחזיר את עצמנו לאותה מערכת של אדם הראשון, ודורשים מאור המחזיר למוטב, כוח עליון שיעשה הדבקה בינינו לאותה מערכת אדם הראשון, החיבור של החלקים האלה שבסופו של דבר יתייצבו לאותה המערכת זה נקרא "קיום תורה ומצוות". ואז בהתאם לזה, אותה הנטייה שיש בכל אחד ואחד היא מתחילה להתחבר עם הרבה נטיות, עד שאנחנו מגיעים לנטייה אחת כלפי הבורא שנקראת אהבת הזולת השלמה.

שאלה: אמרת שדבקות בבורא זה להיות בדיוק באותן ההבנות שמתגלות ממנו. מה זה אומר?

כי הבורא ברא את הרצון לקבל יש מאין, הוא נכנס לתוך הרצון לקבל ומילא אותו בתכונות שלו, תכונות של השפעה, אהבה וחיבור, ואחר כך פיצץ אותו. בכל החלקים שהתפוצצו ישנן גם רשימות מזה שהם היו מחוברים, וגם רשימות, נתונים ממה שיש להם עכשיו שנמצאים בניגוד זה לזה, ואנחנו צריכים לחבר את כול החלקים האלה יחד.

לא אנחנו מתחברים, אלא הבורא מחבר אותנו על ידי בקשה משלנו. אנחנו רק צריכים לאתר כמה היינו רוצים להתחבר בינינו ולא מסוגלים. שני פרמטרים אנחנו צריכים להכין, שאני רוצה להיות מחובר עם אחרים ולא יכול להיות מחובר עם החברים. ועם שני הנתונים הללו, להיות מחובר ולא יכול להיות מחובר, עם שניהם אני פונה לבורא. ככל שהנתונים האלה הם יותר אמיתיים, לפי זה הבקשה שלי היא יותר נכונה, נדרשת. וכך אנחנו מתקדמים, זוכים למאור המחזיר למוטב.

תלמיד: לפני כן אמרת שבזה שאני מתחבר עם החברים אני אומר לבורא, אני אוהב אותך. מה שמתגלה ממנו בחזרה, זו גם אהבה, זו דבקות בבורא?

הבורא מתגלה בנו באהבה, כי אין לו יותר מזה, רק באהבה, ואנחנו צריכים לראות בכל הפעולות שלנו, שאם הן מבצעות חיבור הנכון, יש בהן אהבה.

שאלה: מה הכלים הנכונים להיות טכנאים מוצלחים בתיקונים בעבודה?

כשמרגישים עד כמה הם נמצאים במצב הרע, ועד כמה בחיבור הם יגלו את המצב הטוב, סך הכל. אני שוב חוזר ומזהיר אתכם, אסור לנו לשכוח את המצב השבור שלנו, והמצב האמיתי שלנו שעומד בכלי המחובר כאדם הראשון, המתוקן. רק כלפי זה אנחנו עובדים, אין יותר. כל הדבר הזה הוא פשוט מאוד, יש מצב נתון, מצוי, ויש מצב עתידי, רצוי, והדרך שלנו כך או כך תתקיים אבל או בזה שאנחנו מייצבים אותה, או בזה שהבורא מייצב אותה לפנינו.

אם אנחנו משתתפים בה, במידה הזאת היא נקראת "דרך תורה", "דרך האור" ואם הבורא מייצב אותה, זאת אומרת, בלי לקחת בחשבון בקשותינו שאנחנו לא יכולים לעלות על הדרך הזאת, היא הופכת להיות לדרך ייסורים, כי אז הוא מעורר אותנו רק דרך אותו היצר הרע שברא בנו. רק בדרך אותן ההפרעות, אותן ההרחקות שיש בינינו, אחד מחברו, כשמתגלה עוד ועוד שבירה כדי לעורר אותנו לחיבור.

שאלה: מה ההבדל בין ביטול צמצום והתנזרות?

ביטול זה כשאני מבטל את עצמי, ולא רוצה כלום, ואפשר להוסיף לזה שאלה, מה אני רוצה בביטול. כי אין פעולה שאין לה מטרה, אחרת זו לא פעולת בני אדם. צמצום זה כשיש לי מה לצמצם, ואני יכול לא לצמצם, אבל אני מעדיף לצמצם, כדי להשיג דרגה רוחנית יותר גבוהה. כי כל דרגה רוחנית יותר גבוהה, יש בה רצון יותר גדול המצומצם בהתאם לזה.

התנזרות זה לא כל כך פועל בנו, אנחנו לא נמצאים בזה. אנחנו אומרים שעם כל מה שיש לך, אתה חייב להשתמש, אלא כל העניין של תיקון המידות, הוא בכוונה, ולא במעשה. אתה יכול לאכול דברים טובים, לשתות, אתה יכול לנוח, בקיצור, תעשה מה שאתה רוצה. הבורא רוצה שאתה תגיע למצב שאתה נהנה מהחיים מכל וכל. אבל אם אתה מתקן את עצמך בהתקרבות לבורא, אתה כבר בין כה וכה עושה כאלו דברים, שהם יותר רוחניים, שבהם אתה יותר נהנה. לא שאתה מפסיק ללכת למשחק כדורגל, כמו שאתה רגיל, או להסתכל על סדרות בטלוויזיה, אבל אתה בכל דרגה ודרגה יודע להנות מלהיות יחד עם זה דבוק בבורא.

תנסה לעשות כך ותראה שאין שום הגבלות עליך. יש רק דבר אחד, שכדאי לך להתקרב לבורא, וליהנות מדרגות ההשתתפות היותר ויותר גבוהות עימו. ואין כאן מקום לצמצם את עצמך סתם על משהו, לא. אנחנו רואים שהיו אצלנו בהיסטוריה אנשים שהיו מאוד עשירים, ויחד עם זה מאוד גבוהים בהשגה. לא ראיתי על הרב"ש שהוא במשהו היה מצמצם את עצמו, לא בבגדים, ולא באוכל ולא בשום דבר. אבל הכוונה, שם הייתה העבודה הגדולה והחשובה. ואז היה תמיד בוחר במידת הכוונה, בין זה לזה.

שאלה: המאור המחזיר למוטב, האם זה תלוי בכמות האנשים שמתחברים, או באיכות של החיבור. מה קורה למשל למאור בזמן של כנס?

שאלה טובה. יש גיבור בכמות ויש גיבור באיכות, כמו שמסביר בעל הסולם. גיבור בכמות זה זבובים. הם באים, נכנסים לבית, ועד שאתה מגרש אותם, אם אתה מצליח, יש לך בעיה. והם כמו שאומר בעל הסולם, "בני חורין". אז בני החורין האלה החופשיים, הם מרגישים שמותר להם הכול, לטייל ולעשות הכול. זה נקרא "גיבור בכמות".

"גיבור באיכות", זה למשל אם נכנס לבית שלך אריה, מה תעשה? אתה תצטרך לברוח ממנו. לא כפי שאתה מגרש את הזבובים, את האריה אתה לא תוכל לגרש אחד לאחד, אלא אתה תצטרך לעשות כאן משהו כדי להתרחק ממנו, להפטר ממנו. אז יש סוגים כאלו גם בין בני אדם, בהפרעות שהבורא שולח אלינו, או אריה, או זבובים, מה שתעדיף.

תלמיד: ואם אני רואה שיש בי יותר כמות מאשר איכות, אני בתור תלמיד שלך, איך אני יכול להגביר את האיכות דווקא?

אני ממליץ כנגד גיבור בכמות ובאיכות רוחניים שהבורא מעמיד לנו, להיכנס פנימה, להתייצב עם עצמו, להתייצב עם העשירייה ובזה תראה שאתה מבריח את כל ההפרעות האלה שבאות אליך, בכמות ובאיכות. יש רק בפעולה אחת פשוטה, ההתרכזות הפנימית שלך, ואחר כך עם העשירייה. וזה מה שיבריח את הכול.

שאלה: באיכות או בעוצמה של המאור שאנחנו מושכים יש הבדל בין הזמן שאנחנו נמצאים בשיעור, לזמן של אחר כך, שכביכול אנחנו נפרדים, יוצאים לחיים, ומה יותר מושך את המאור, איפה העבודה שלנו יותר באה לידי לביטוי?

ההפרעה שלנו באה בכמות ואיכות. אם אדם נמצא עם עצמו, זו הפרעה שונה לגמרי מזו שבה הוא חושב על היחס שלו אל החברים, שם זו הפרעה אחרת. כל ההפרעות שלנו הן בעיקר הפרעות מלייחד את עצמנו, ולהיות במקום עשרה, אחד. זו הבעיה היחידה. אז כל אחד ואחד צריך קודם כל להגיע למצב שהוא מייצב את העשירייה שנמצאת בליבו, והוא לא מרגיש אף חבר יותר או פחות מחברו, ובשבילו כולם חשובים ושווים, כל אחד אמנם באופי הגשמי וביחס הרוחני מאוד שונה מהאחר, אבל בשבילו זה לא חשוב, כך הוא מתייחס.

זה בעצם תרגיל מספר אחד שבו הוא צריך כל הזמן לייצב את עצמו. ואחר כך הוא צריך להעלות אותם יחד, וכשהם כבר מתייחדים בליבו בצורה כזאת, להעלות אותם לקראת הבורא. לא שהבורא מוריד עצמו לתוך העשירייה, אלא העשירייה מעלה עצמה אל הבורא. כי הוא רוצה שהם יהיו בדרגה של הבורא, שהבורא יקבל אותם. הוא מתאר את העשירייה כמו אמא שמרימה את התינוק למעלה, להראות עד כמה הוא גדול וחשוב לה, כך האדם רוצה להעלות את העשירייה לבורא. זו העבודה שלנו.

תלמיד: אנחנו נפגשים שלוש שעות בשיעור בבוקר, ואחר כך יוצאים החוצה, כל אחד לחיים הפרטיים שלו. איפה אנחנו עושים את העבודה שעכשיו תיארת, ומה ההבדל בין הזמן שאנחנו נמצאים בשיעור, לבין הזמן שאנחנו נמצאים מחוצה לשיעור?

לא. אני מצטער. אין הבדל, בין שאני נמצא עם העשירייה הפיזית, לבין שאני יוצא מהקשר הפיזי עימה ונמצא לבד אני תמיד מרגיש את עצמי בתוך העשירייה. אתם צריכים להגיע למצב שמה שלא יהיה אני נמצא בתוך העשירייה. בתוך העשירייה ממש. ההתפעלות, ההתחברות צריכה להיות כזאת שאתה לא מרגיש שאתה יכול להיבדל מהם, ממש כך. וזה לא תלוי במפגשים פיזיים כמו במאמץ שלך שאתה כך רוצה שיהיה. אתם צריכים להגיע לזה ואז החיבור ביניכם יהיה ממש כאילו שאתם תמיד יחד.

וככל האפשר שהחיבור הזה יהיה חיבור פנימי, חיבור רגשי, ברצונות, במחשבות, זה העיקר. פיזית זה לא מה שקובע, אומנם בהתחלה הציור הפיזי של כל חבר וחבר הוא הקובע והוא המחזיר אותנו לקשר, אבל אחר כך זה יעבור. אתם תתחילו להרגיש את התכונות הפנימיות שמייצגות לכם את החברים, ואז מהתכונות הפנימיות האלו אתם תתחילו להרגיש עד כמה שהן כולן פתאום מתחילות להתייצב, כפי שאתה מערבב מרכיבים ומהם נעשה משהו אחד. כך בעצם אתה תתחיל להרגיש את הקבוצה.

שאלה: להמשיך אותו העניין, מה ההבדל בין להרגיש את עצמך בתוך העשירייה כל היום לבין כל היום להיות במצב שכל זה מגיע מהבורא? מה מתוך זה מושך, מעורר, יותר מאור מחזיר למוטב?

זה העניין של ההתחשבות, עניין של הזמנים, תנסה בעיקר להרגיש שאתה נמצא בתוך העשירייה מול הבורא, זו בעצם ההבחנה הנכונה.

שאלה: לאחר הכנס היפה כל כך שחיינו אותו בעוצמה, איך אנחנו יכולים לממש כמה שיותר את המאור שקיבלנו, כדי לקדם בזה את העשירייה ואת כולם?

היה לנו מפגש ממש יפה ברומא שלשום ואני בהתפעלות גדולה מאותם חברים שהגיעו מרחוק מכל מיני מקומות למפגש הזה. ראיתי לבבות חמים, פתוחים לקבלת הבורא בתוכם וגם מוכנים לחיבור ביניהם כדי לתת מקום לבורא שימלא אותם. מה שחסר זה רק עוד יותר להתחבר ביניכם. ראיתי שקבוצת הגברים פחות בנטייה לחיבור מקבוצת הנשים וצריכים קצת יותר לתת תשומת לב לזה.

אבל זו באמת קבוצה חזקה, יפה, אני מאוד מודה לכל המארגנים ולכול מי שהיה שם. גם למנהלי הקבוצה וגם למשה אדמוני שהגיע בטיסה מיוחדת למפגש ועזר בתרגום ובכלל בניהול. בקיצור אני מאוד מודה לכולם, לכל קבוצת איטליה, אתם בשבילי באמת דוגמה למדינה שיודעת לאסוף את כל לומדי חכמת הקבלה ולהביא אותם לחיבור. ואני מקווה שאתם ממש מתקרבים מאוד ובהצלחה למימוש של עשירייה אחת לכל קבוצת איטליה. אז תודה לכם אני עברתי חוויה גדולה מאוד.

קריין: קטע מספר 3, כותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה.

"בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים. אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה, שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאד, שיגיע לשלימותו."

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה)

שאלה: מה התוספת כשיש התנגשות בין השפעה של "חן" על הלומדים?

כשיש השפעה חיצונית, אז האדם מרגיש רק התעוררות והוא נמצא עדיין בכלים שלו. אלא כשהוא מגיע לשינוי בכלים, אז האור מתלבש בתוך הכלים, ומתוך התלבשות האור בכלים, האדם לומד כבר חכמת קבלה פרקטית, "מעשית" מה שנקרא. ויש לו כבר רצון ומסך ואור חוזר והוא מקבל לפי זה, לפי חשבון אור ישר. למעשה אז הוא כבר תלמיד של חכמת קבלה מעשית.

שאלה: מה הגורם לגילוי השמחה התמידית לאהבת חברים והבורא?

גילוי אהבה מגיע מתוך זה שמתחילים להרגיש זה את זה בורא ונברא. ואז בקשר המשותף ביניהם, מה שמתגלה שם זה נקרא "אהבה" וזה מקשר אותם ומעלה אותם. אהבה היא תוצאה מחיבור של שני דברים מנוגדים, שיכולים למעלה מהם להיות בחיבור.

שאלה: כשהאדם קורא במקורות הם משפיעים עליו, כי הם מזכירים לו על העשירייה והבורא, או שיש להם כוח בפני עצמם?

אנחנו לא יכולים לדעת מה זה כוח בפני עצמם. זה הכול לפי כמה שהאדם קשור נכון לקבוצה ולמקורות ויש ביניהם איזה מקום משותף, רצון משותף, או שהיה, או שנמצא, או בעתיד צריך להתגלות. בהתאם לזה הוא מרגיש בזה אורות שנמצאים עכשיו בפעולה, או אורות מקיפים, או שהיו וכבר יצאו מהפעולה. זה הכול מתוך הכלי המשותף.

שאלה: אנחנו קוראים במקורות כל מיני שמות שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה. מי הראשון שגילה את כל השמות האלה שהם בשפה העברית, ונקראים איך שהם נקראים?

האדם הראשון.

תלמיד: כבר אז הוא ידע שזה בשפה העברית?

לא הייתה שפה עברית כמו שאנחנו מכירים אותה לפני האדם הראשון. גם בעל הסולם כותב על זה, אני לא זוכר את המקור, אבל הוא כותב שהוא הראשון. וכתוב בתורה שהוא נתן לכול שמות, ודאי בצורה אלגורית, אבל מהאדם הראשון יש לנו את כל שפת הקבלה. אחר כך המקובלים היו אוספים על ידי הגילוי שלהם יותר ויותר, אבל זה מגיע מהאדם הראשון, הוא המקור.

תלמיד: זאת אומרת שלמעשה השפה העברית זה כמו קוד למחשב?

ודאי. לא שמעת על זה קודם, לא ידעת? אני מדבר על זה מידי פעם שעברית זו לא שפה. זו שפה שהיא כולה בנויה על קשר בין הרצון לקבל של הנברא, לרצון להשפיע של הבורא. ומתוך שתי ההבחנות הללו המנוגדות מצד אחד, ומצד שני מתאימות כמו מראה ואובייקט, משתיהן באה לנו השפה העברית.

ולכן השפה הזאת לא משתנה במשך אלפי שנים ולא יכולה להשתנות, כי שני חלקי הטבע האלו הם לא משתנים. והשינויים שיש לנו זה רק בהתקשרויות בין שני החלקים האלו, וכמה שהם נכנסים יותר בקשר ובבירורים, אז זה יש לנו, אבל אחרת לא.

אם יש לנו קושי לדבר בשפה העברית, אז אנחנו לוקחים לפעמיים מילים לועזיות משפות זרות. נגיד יש מילים מיוונית בחכמת הקבלה שאנחנו רגילים להשתמש בהן וזו לא בושה, זה כאשר יש מילים כאלה יותר קצרות, כי העברית מאוד אוהבת קיצור, כמה שיותר מקצרים במילים, במשפטים, בכל מיני דברים, אבל לא על חשבון בירור השפה. למשל יש הרבה מילים ב"זוהר" מיוונית עתיקה ואין בעיה בזה, העיקר בשבילנו למסור את העניין נכון ולאו דווקא בדיוק בעברית.

שאלה: בעל הסולם כותב במשפט הראשון, שכשאדם לומד את החכמה הזו ומזכיר את שמות האורות והכלים שיש להם קשר לנשמתו, הם מאירים עליו בשיעור מסוים. למה הכוונה "להזכיר", מהי הפעולה הזו?

אנחנו קוראים בטקסטים שהמקובלים כתבו, שהם נכתבו מתוך הרגשה של המצבים הרוחניים שביטאו אותם בכתב. לכן כשאנחנו קוראים אז אפילו שלא מבינים על מה מדובר, אלא רק קצת מבינים, אנחנו מעוררים את הקשרים האלו שהיו בהם וזה מאיר עלינו, זה נקרא "המאור המחזיר למוטב".

לכן כדאי לקרוא טקסטים של המקובלים, קודם כל של בעל הסולם והרב"ש שכתבו את זה ממש מתוך השגה בלבד ולכן אנחנו בזה מעוררים עלינו את האורות שהם השיגו בפועל כאורות פנימיים, ואנחנו מעוררים עלינו את האורות האלה כאורות מקיפים. כי אין לנו אותם הכלים שהיו בהם.

שאלה: אם יקרא את זה אדם שלא לומד קבלה ויקרא ללא כוונה, זה מעורר מאור?

גם כן. אם אדם סתם יקרא את זה, בכל זאת זה במשהו ישפיע עליו. אבל ברור שכמה שהוא מחובר עם אחרים, מחובר בעשירייה ונמצא בקשר עם עוד אנשים שלומדים, בהתאם לזה הוא מעורר אור הרבה יותר חזק.

שאלה: אמרת להיזהר לא להוריד את הבורא לחברים, אלא להעלות את החברים לבורא. תוכל להמחיש את זה בעשירייה?

אני צריך לדאוג שכולנו יחד, אני והחברים שלי, נעשה מאמץ בקשר בינינו כדי לעלות לבורא. מה זה נקרא "לעלות לבורא"? לבנות את הקשר בינינו שיהיה כמה שיותר פנימי, לבבי, ובמסירות הדדית זה אל זה, כך נעלה לבורא. ובו אנחנו כבר מתחברים ממש לאחד.

שאלה: כשכל העשירייה עושה מאמץ להתגבר על ההתנגדות, בתפילה, והבורא עוזר. מה השלב הבא חוץ מהודיה?

לפי המצב שהשגתם. יכול להיות שמזה אתם תשיגו ירידה גדולה, ואז תהיה לכם עבודה בעלייה. אתם גם צריכים להתייחס לירידה הזאת כמו להשגה גדולה, שהשגתם את עומק הרצון לקבל החדש, שזו גם מתנה מלמעלה. ומצד שני יכול להיות שזו עלייה, וגם על זה לעבוד.

שאלה: כשמזכירים את השמות של האורות והכלים, האם זה צריך להישמע בקול כשאנחנו קוראים, או בשקט?

בכל דבר שאנחנו קוראים אנחנו צריכים להחזיק קודם כל בזה שאנחנו בינתיים נפרדים, שאנחנו רוצים להיות מחוברים, ובחיבור בינינו לאתר את המקום שיהיה מתאים לגילוי הבורא. מתוך זה אנחנו רוצים לגלות את הבורא שנמצא בינינו, ממלא אותנו, מחמם אותנו, ומושך אותנו, ממש מלווה אותנו לדרגות רוחניות יותר גבוהות, ושם נוכל להתפטר לגמרי מהרצון לקבל שלנו ולהיות רק ברצון להשפיע, וממש בלב אחד עם הבורא בפנים. זה מה שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו בכל פעולה, ובכלל בכל מצב שלנו.

שאלה: יש שלושה מצבים שבהם אנחנו קוראים את הטקסטים, בשיעור, בעשירייה ולבד. ושמתי לב כשאני קורא לבד איזה טקסט, אני יכול לקרוא אותו המון פעמים ושום דבר לא נקלט כמו כשאנחנו קוראים את זה ביחד בעשירייה, או כמו שאנחנו קוראים את זה בשיעור. האם יש דרך לעשות את העבודה קצת יותר איכותית כשאני לבד?

בכל זאת יש הבדל, אני מסכים איתך. כשאני קורא לבד, אני עובר בדרך כלל על כל השיעור הבא, וזה משהו אחר לגמרי, האופן שאני מגיע לשיעור. ובשבילי ההבדל בין זה לזה הוא הבחן איפה אנחנו נמצאים, איפה אני נמצא. ואני שמח מזה שבזמן השיעור איתכם אני מרגיש אחרת מאשר כשאני קורא לבד, ושאתם שואלים שאלות בצורה כזאת שאם הייתי לבד לא הייתי שואל, או שאולי אתם בעצמכם לא מרגישים את השאלות האלה שאתם שואלים, אבל אני שומע אותן שהן נשאלות כבר מדרגת איחוד, חיבור. אז פשוט צריכים להמשיך בזה. אתם מקבלים מראש את הטקסט של השיעור הבא, אתם קוראים אותו, כל אחד, ואפילו כשאני קורא ומכניס שם כל מיני סימנים משלי, ומגיע לשיעור בצורה שאני מכיר את הטקסטים טוב טוב, ואמנם שקראתי אותם עשרות, ואולי מאות פעמים קודם, אבל כשאני נמצא בזמן השיעור בהתכללות אתכם, אני מרגיש שאני נמצא ממש בכלי אחר לגמרי, אני לא קורא בלב שלי ולא בראש שלי ולא ברצון שלי, אלא זה ממש כלי עצום גדול, עם ראש גדול, עם לב גדול. ולכן השיעור בשבילי בקריאת הפסוקים האלה זו חוויה חדשה שלא הייתי יכול להשיג אותה אף פעם לבד.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שבשנים הקרובות נתחיל לגלות מקורות נוספים של ספרי קבלה, ועלתה לנו שאלה בצוות חומר לימוד מה צריך להיות היחס שלנו לזה, למקורות חדשים שפתאום יתגלו?

לא, לא, לא, אל תחכו ואל תצפו לזה. זה צריך קודם להתגלות במה שיש לנו. חוץ מזה צריכים לעבור על כל הארכיון שלי ויש שם עוד דברים, לא הרבה, אבל ישנם. אני עוד לא מרגיש בזה לחץ, כמו למשל שנתתי את הספר "שמעתי" לכולם שידפיסו אותו. נתתי אותו כדי שייצא, כי אם זה היה יוצא בשמי ובצורה מוגבלת שאסור לתת לאחר, אז זה לא היה מופץ. ולכן דווקא נתתי אותם לכולם, ודווקא לכאלה שהם כביכול נגדי, אבל העיקר שיתפרסמו. זה העיקר.

שאלה: אם פתאום יתגלה מאמר של רב"ש על חנוכה, למשל, או קטע נדיר של בעל הסולם, ממש מקור שפורץ ומגיע אלינו, האם זה כדי שנעבוד עם זה או שדווקא נדחה את זה ונסתפק במה שקיים לנו עד היום?

לא, לא, לא נדחה, וכן נדפיס, צריך להוציא. יכול להיות שנוכל לקבץ את זה לתוך ספר עם כל מיני פרקים, חלקים כאלה של בעל הסולם, מרב"ש, מכל הדברים, כן, אני בעד. אני בעד שהכל ייצא החוצה, אני לא מסתיר מאף אחד שום דבר. אמנם שבזה אני יוצא כפורץ כל הגדרות אבל בלי זה גם אתם לא הייתם פה לפני. ובכלל בכל החוגים האלה, דווקא אלה שנמשכים בעקבות החומר שלי ושלנו, הם ממלאים את כל יתר החוגים. אדרבא, יש הרבה דרכים ל'מקום', כל אחד ילך איך שנוח לו, את זה הבורא יסדר.

שאלה: איך יודעים אם חומר הוא מקור או לא?

מה שאני קבלתי מבעל הסולם זו החוברת הגדולה שהיא כבר יצאה לאור על ידי אברהם ברנדווין, נתתי לו את החוברת הזאת כי הוא באמת ידע איך לעשות את זה. צריכים לבדוק כי לפעמים הוא ידע גם איך לשנות דברים לפי שכלו, אנחנו נתקלנו בזה פעם, אפילו כשהיינו כולנו יחד אצל רב"ש, לכן זה יצא על ידו, מכל שכן חוברת של בעל הסולם, יש לי כזאת, גדולה. יש גם שמונים דפים של בעל הסולם שידוע עליהם, שהוא כתב בדפים גדולים בכתב שלו, בכתב קטן מאוד. יש לי גם אותם. הוציאו משם כל מיני דברים, הם נמצאים בארבע הספרים שיצאו לאור על ידי יחזקאל אשלג, והם יצאו עוד בזמנו של רב"ש. אני לא מניח שיש שם שגיאות וטעויות, אבל יש לי בכל זאת עוד את אותם הדפים הגדולים האלו מבעל הסולם, וצריכים עוד לבדוק אם אפשר להוציא משם עוד ועוד דברים. יש ביניהם סוגים כאלה שחשבו שמוקדם להוציא אותם לאור, אבל זה היה בכל זאת לפני שלושים וארבעים שנה, והוא עבד עליהם בתחילת שנות השמונים, זאת אומרת שמאז כבר עברו ארבעים שנים ויותר. אני עזרתי לו בזה ויש עוד כל מיני כתבים ודברים מבעל הסולם ורב"ש שנמצאים אצלי בארכיון, ואני חושב שכן צריכים להקים צוות ולסדר אותם, לגלות אותם.

השאלה היא פשוטה, האם יש מזה תועלת? אנחנו יודעים שאחרי שהאר"י נפטר, הצניעו את כל הכתבים שלו בכל מיני מקומות, אפילו קברו אותם בבית קברות, ואחר כך הוציאו אותם בחזרה. זה נעשה לפי המנהג שכאשר כבר אי אפשר להשתמש בספר תורה, אז קוברים אותו כמו שקוברים בן אדם בבית קברות כשר. כך גם ליד בעל הסולם, יש שם מקום לגניזת ספרי התורה, כשנכנסים למקום המנוחה שלו, יש מקום סגור תחתיו, תחת הבטון, שם נמצאים ספרי תורה גנוזים.

צריכים לראות. אני חושב שאנחנו נקים צוות שיעבור על כל הארכיון שלי ויבדוק את כל מה שיש לי, וכך נהיה בטוחים שבכל זאת את מה שיש לנו, גם בצילום וגם בדפוס, גם את מה שמעובד וגם את מה שעדיין לא מעובד, מעבירים את זה לעולם. מה שעשיתי זה להוציא לאור את הספר "שמעתי", שזו המחברת שנמצאת אצלי מרב"ש, ועוד כל מיני דברים שנמצאים אצלי שהיו כתובים על ידי רב"ש או על ידי בעל הסולם, אבל יש עוד מה לעשות. נעשה את זה, נעשה את זה יחד.

תלמיד: ואם בעתיד יתגלה טקסט של רב"ש או של בעל הסולם שלא נמצא בארכיון שלך?

ישנם כאלה. לפעמים הגיעו אלי אנשים שאמרו, "אנחנו רוצים למכור לך אגרת של בעל הסולם", אלה היו הבנים של אברהם אשכנזי הידוע. בהתחלה הוא הגיע איתם ואני לא הסכמתי לקנות כי על מכתב שבעל הסולם כתב פעם לאיזה חסיד שלו הוא דרש 40 אלף דולר. אמרתי לו, "חשבתי שאתה בא אלי כדי לבקש ממני שנדפיס את זה לקהל הרחב, כי אתה כמקובל כביכול, רוצה שהדברים האלה יתפרסמו כדי שיוכלו להועיל לעולם, לתיקון העולם, ואיך יכול להיות שלא". אז הוא ענה לי, "כן, אבל אני זקוק לכסף". זקוק לכסף זה תלוי באדם, אם יש לו מאה הוא רוצה מאתיים, אם יש לו אלף הוא רוצה אלפיים וכן הלאה. אני לא מותח עליו בקורת למרות שהוא היה בחייו איש מאוד עשיר. אז הוא הגיע אלי עם הבן שלו ואמרתי שאני לא משלם על זה והוא הלך.

יהיו עוד כאלה. בטוח שבמשפחה של רב"ש ושל בעל הסולם ישנם עוד כל מיני קטעים שהוא כתב. אבל אני לא חושב שיש בהם צורך, אני לא חושב שאנחנו צריכים לאסוף כל פתק ופתק כמו אנשי אקדמיה, אלא אנחנו צריכים פשוט לראות אם יש לנו את כל החומר הנחוץ כדי להגיע לגילוי הבורא לנברא. אחרי שקיבלתי מרב"ש את מחברת "שמעתי" שהוא נתן לי לפני שהוא נפטר, והיא הייתה לידו כל הזמן וגם קראתי בה, וזה היה הדבר הכי יקר שהיה לו מכל הכתבים ומכל הספרים, אז אחרי שפרסמתי אותה אני לא חושב שיש לנו עוד מה לעשות. אפשר לעשות ועוד נעשה אבל כדי לא להשאיר, שלא נהיה כמו אלה שפתחו את הקבר של האר"י כדי להוציא משם כתבים ולסדר אותם לספרים.

תלמיד: נניח שהיית מקבל בחינם את הכתבים של בעל הסולם שמפוזרים בכל מיני מקומות, איך בודקים אם טקסט כזה הוא המקור ולא משהו מפוברק?

מי שבאמת בעל השגה הוא יודע ומבין, ומי שלא הוא לא יודע. הוא לא יכול להיות פילולוג ולא איזה פרופסור מהאוניברסיטה שחוקר לפי הלשון, אלא זה רק חוקר רוחני שהוא מקובל. אבל שוב אני אומר, לא כדאי לנו להתעניין בזה בכלל, כדאי לנו לעשות מאמץ כדי להיכנס פנימה, לא חסר לנו חוץ מזה שום דבר. אנחנו נעבוד על הארכיון שיש לנו, נקים צוות ונבדוק את כול מה שיש לי. ישנם דברים שכתבתי שרב"ש לא רצה לכתוב, אבל הוא אמר לי "אתה תכתוב", וכתבתי במחברות שלי. יש לי הרבה מחברות, אבל אני לא יודע אם יש כל כך צורך בהן. בכל זאת נעשה.

אני לא חושב שאלה הדברים שעוצרים אתכם כדי להתקדם לחיבור ביניכם ולגילוי הבורא בתוך החיבור, ודאי שלא. נתתי לכם הכול והיתר בידיים שלכם.

שאלה: כתוב "אלא, שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו", מהו החלק הפנימי של הנשמה?

יש הארה מלמעלה באור מקיף, ויש הארה מלמעלה באור פנימי, אלה דברים שונים מאוד, כי באור מקיף זה לפי השתוקקות האדם, ובאור פנימי זה לפי המסך של האדם, בהשתוות הצורה עם [הבורא]. באור מקיף אדם מרגיש הארה מבחוץ שהבורא מאיר אליו ומטפל בו, אבל איך הוא מטפל ומה הוא עושה בדיוק, האדם לא מכיר. מה שאין כן, אם ההארה מגיעה בתור אור פנימי, זאת אומרת שהאדם לפני זה עשה את הכלי, ולפי הכלי הזה כבר יש לנו גילוי הבורא, אז האדם לפי הכלי הזה מבין ומרגיש באיזו צורה הוא נמצא עם הבורא, מה הוא צריך לעשות הלאה, והוא כבר מקבל את הבורא בתור פנימי. יש כבר חלק משותף בין האדם לבורא, ממש משותף, האדם ככלי והבורא כפנימיות הכלי, המילוי.

שאלה: האם אורות מסוימים מעוררים נשמות מסוימות שקרובות לאורות אלו באיכות?

כל נשמה ונשמה מעוררת אור מסוים שרק אליה הוא צריך להופיע ולהגיע ולמלא אותה. ולכן לכל אחד ואחד, לכל אדם ואדם ישנה הארה מיוחדת ורק אותה הוא יכול לעורר. הייתי אומר שזה לא רק כלפי בני האדם, אלא גם כלפי חי, צומח ודומם. לכל חלקי הבריאה, לכל חלק וחלק יש אור מיוחד שנמצא בקשר עם כול החלק הזה, וכך בצורה כזאת מעוררים את החלק הזה והאורות ממלאים אותו. אבל אותו חלק, אותו נברא צריך להתעורר בעצמו לקראת אותו מאור, כמו שאנחנו רואים עד כמה הצומח נפתח כלפי האור, האוויר, הגשם, וכך אנחנו רואים גם על החיות. בקיצור כל חלק וחלק מהבריאה גם אם הוא לא אדם, הוא גם מתפתח ומתעורר כלפי האור העליון, אמנם באדם, בניגוד לדומם, צומח וחי, ההתעוררות שלו צריכה להיות נגד הרצון שלו, לקראת הידמות לבורא, רצון להשפיע, ובזה ההבדל, שכולם נמצאים לשימוש הדרגה הזאת של האדם.

שאלה: האם כדי למשוך את האורות שיש להם מבחינת נשמתם שייכות אליו, יש צורך לדעת את שמם ואת המערכת הכללית שלהם?

את זה אנחנו נדע במידה שנשיג את האורות האלו, את הכלים האלו. מאיפה מקובלים יידעו? איך הם השיגו? מתוך השתוות הצורה. מתוך המאמץ שלהם בהשתוות הצורה, מתוך הרצונות שלהם הם גילו שהרצונות בסך הכול כוללים ארבע דרגות, שורש, א', ב', ג', ד', ועם המסך בהתאם לזה, עם האור שמגיע בהתאם לזה, ומתוך ההשגות האלה נתנו להם שמות. על זה בעל הסולם כותב, הוא מסביר את הדברים האלה, מאיפה באה השפה, מאיפה באות לנו פעולות שאנחנו מבטאים אותן בזשר"צ, בגרון, באף, בשפתיים וכן הלאה.

תלמיד: אבל כדי למשוך את האורות אני צריך לדעת את כל הדברים האלה?

לא. כדי למשוך את האורות אני צריך לדעת רק איך להתחבר לזולת ולהיות מסור לבורא.

שאלה: האם האור המחזיר למוטב הוא זה שעוזר לי לראות מציאות חדשה?

לא עוזר. בתוך האור המחזיר למוטב, במה שאני מסוגל לעורר אותו, בתוך זה אני מגיע למאור המחזיר למוטב, ובתוך זה אני מגיע לאור ישר.

שאלה: איך לבנות את הכוונה הנכונה לפני הפעולה? תן בבקשה דוגמה לכוונה נכונה.

שאני רוצה להיות עם החברים בלב אחד. "לב" הכוונה למה שמחבר אותי לבורא.

שאלה: איך פרקטית פונים לבורא עם שני נתונים שרוצים להתחבר ולא יכולים להתחבר?

אנחנו מתעלים מעל הנתונים הללו והעיקר מתחברים לבורא. ובוודאי שלאף אחד אין משהו ממה שיש באחר. אלא כל אחד מתעלה, מבטל את עצמו כדי להיות מחובר עם האחר וכך מתחברים ומתחברים לבורא.

שאלה: אנחנו לומדים שלפני שאני פונה לבורא הוא יוצר בי את כל המחשבות והרצונות. יוצא שכאשר אנחנו פונים לבורא אנחנו כביכול מנסים ליצור רצון שהוא מנוגד למה שהבורא נתן לי?

זה תמיד כך יוצא בצורה אינסטינקטיבית, שלפני שנוצר בי רצון לחיבור, אני תמיד מרגיש רצון לניתוק, לניגוד. ודאי שהעביות מתגלה לפני כל פעולה שלי.

שאלה: האם אפשר לגלות את הבורא למרות שלא מגיעים לחיבור רוחני בעשירייה? מדוע הוא נותן לנו רצון כל כך עז להכיר את הבורא?

כי זה התנאי. אחרת אנחנו לא יכולים לגלות את האור אם אנחנו לא מחוברים לעשירייה. כי אין לך כלי לגילוי האור.

שאלה: ככל שאני מודע יותר לחשיבות הקשר שלי לחברים, כך אני הופך מודע לכמה פגום הקשר שלי לחברים וזה יוצר הרגשת כאב. איך נוכל לעבוד עם שני המצבים האלו?

הרגשת הכאב חייבת להיות מכוסה בהרגשת החשיבות לחיבור, מתוך זה שאתה מגלה כמה אתה רע ובכל זאת אתה רוצה להגיע לחיבור ולא מסתכל על הרע. הרע בא על חשבון הבורא, והחיבור בא כביכול על חשבונך, זה נקרא שהבורא הורס את הבניין ואתה מקים את הבניין. זה נקרא "נצחוני בניי".

שאלה: מה קובע את תדירות ההפרעות אצל חברים שונים בעשירייה? האם חלק מהחברים בעשירייה יכולים לקבל הפרעות בתדירות גבוהה יותר וחזקה יותר?

אף אחד לא דומה לשני, ולכן אנחנו לא יכולים לעשות חשבון, כי בשביל זה אנחנו צריכים להיות בדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שאנחנו ואז כשנסתכל למטה על הדרגות הקודמות, נוכל להרגיש כמו גדולים שמסתכלים על הקטנים, על הילדים ונוכל להבין מה ההבדל בין אלו לאלו. אבל הילדים בעצמם לא יכולים לעשות חשבון על עצמם.

שאלה: האם אהבה אגואיסטית היא עזר כנגדו בדרך? איך להתייחס לאהבה גשמית כדי להגיע לאהבה אלטרואיסטית?

אהבה אגואיסטית ודאי שהיא הפרעה, אבל אני מדבר על אהבה אגואיסטית של האדם כשאנחנו מתחילים להתעלות למעלה מהאהבה האגואיסטית הזאת. אבל קודם כל אנחנו לא מוחקים שום דבר, שום אהבה ורק על זה צריכים לבנות ולבנות ולא להרוס.

אם אנחנו בונים למעלה מהאהבה האגואיסטית את חשיבות הקשר בינינו ועוד יותר את הבורא, אז אנחנו בזה מעלים את עצמנו לדרגה יותר גבוהה. ואי אפשר לעלות את עצמנו אלא כשאנחנו מטפסים על הר שהוא כולו אבנים שבורות, זבל, כל מיני דברים שאנחנו היינו בהם, החשבנו אותם, ואחר כך התייחסנו אליהם כמו לדבר ריק, לזבל שאין בו שום דבר ממשי וכך מטפסים יותר ויותר על ההר. לכן כל הר ה' שאנחנו מטפסים עליו הוא כולו מפסולת שבעבר היתה לנו כדבר טוב, כאוכל. ואנחנו טיפסנו על זה עד שהגענו לפסגה ובפסגה הזאת אין לנו יותר אלא רקהבורא אחד.

שאלה: הרגשנו עוצמה ענקית מקבוצת איטליה וחיסרון מכל הכלי העולמי. איך אנחנו יכולים להשתמש ולהגדיל את זה בערב האיחוד מחר?

קבוצת איטליה היא מאוד חשובה, מאוד מיוחדת. היא עברה הרבה מאוד שינויים, זו קבוצה ותיקה מאוד, קבוצה חזקה, הומוגנית, שפרוסה על כל המדינה, מצפון ועד הדרום. היא עוברת הרבה שלבים גם עכשיו, אבל בכל זאת היסוד של הקבוצה קיים ולכן היא מוצלחת. הנציג שלנו מ"בני ברוך", הוא משה אדמוני שעובד שם בצורה יפה מאוד.

למעשה לא התכוונתי להיפגש איתם, אבל משך השבוע שהייתי באיטליה הם התגבשו ורצו מאוד להיפגש והסכמתי בשמחה. ואכן הם הגיעו מכל החלקים של המדינה המאוד ארוכה, מצפון, מילנו ועד הדרום ובוודאי ראיתם כמה ששמחנו כולנו והכול יצא יפה מאוד.

אני אשמח מאוד לבקר עוד ועוד קבוצות בעולם כמו פעם, כשביקרנו בדרום אמריקה, בצפון אמריקה, בגרוזיה ובכל מקום. אבל עכשיו בגלל הקורונה זה לא פשוט ובכל זאת אני מוכן לקבל הזמנות מכל מקום. תשלחו ותתארגנו, כי אני מבין שפגישה כזאת מלכדת מראש את החברים שבאותה מדינה או באותו אזור והם יוכלו להיפגש ולהתארגן ולעשות משהו יחד. כלומר, זה תורם לארגון.

ולכן, למרות הקורונה שהיא לא עוזבת אותנו, ועוד לא תעזוב, ודיברתי על כך כבר בתחילת המכה הראשונה שזה יישאר ואנחנו צריכים איכשהו יחד עם זה לחיות. לכן אם יש רצון שנבוא ונבקר ליום יומיים לכנס אנחנו מוכנים, בתנאי שגם אתם באים ומשתתפים, ומכינים את עצמכם חזק לזה, כי זה גורם לחיבור ולאיחוד בארגון שלנו. אמנם זה לא קל, אבל בכל זאת כדאי.

שאלה: בערב האיחוד תהיה התרגשות מאוד גודלה. איך שומרים על כוונה פנימית ועל המטרה לעשות נחת רוח לבורא במצב של התפעלות פיזית?

לפני שנתיים כמדומני, כשהתחילה הקורונה וכולם חשבו שזה כמו גריפה, שפעת, וזה בא ועובר, אמרתי שזה לא עובר וזה לשנים רבות. ולכן אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו חיים עם זה. וחיים עם כל המלצות הרופאים שאנחנו בכל זאת מממשים. ואני הראשון שהולך ומקבל את הזריקות האלו. אין מה לעשות "ניתן לרופא רשות לרפא" וכל מיני הקונספירציות סביב זה, בעד ונגד, אני לא שם לב כך הרב"ש עשה וכך גם אני עושה.

לכן, יחד עם כל הדברים האלה אנחנו צריכים להיזהר כמו שכתוב, "אתם שומרים על עצמכם מלמטה ואני אשמור עליכם מלמעלה" וכך אנחנו צריכים בכל זאת לקיים את המפגשים שלנו איכשהו, אבל בכל אמצעי הזהירות ההכרחיים.

ולכן אנחנו עושים כאן ביום ראשון הקרוב שבא עלינו לטובה, כנס מקומי שההנהלה שלנו נותנת לו יחס מיוחד - מי שיכול לבוא, שיגיע ומי שלא יכול לבוא לפי הגיל ומסיבות נוספות תפנו להנהלה, ותראו אם אתם יכולים לבוא. בכל אופן מי שיכול לבא - כולם מוזמנים.

בינתיים קיבלנו תגובה מאלף שש מאות חברים שבאים אלינו כאן למרכז ואנחנו נשמח לקבל אותם. תהיה לנו סעודה, נרים לחיים, נשיר שירים, יהיו הופעות של החברים שלנו, ויהיה תיאטרון בקיצור ערב נפלא עשיר וגדוש.

השאלה: איך שומרים על הכוונה הפנימית עם כל ההתפעלות הפיסית הזאת?

כוונה פנימית זה העיקר, לא חשוב איפה אני נמצא בעולם, כאן בסעודה שלנו, או על איזה קרחון באיסלנד, אבל אני רוצה בלב ונפש להיות איתם ואיפה שמחשבות ולב האדם, שם הוא נמצא. לכן אנחנו רושמים אתכם כולכם מראש ובלב שלנו.

אינפו: חברים שמגיעים לכנס שואלים עם איזו כוונה לבוא, וגם אלה הנמצאים וירטואלית?

אין הבדל, הכול זה בתוך הלב. כמה שהלב יהיה מחובר ומשותף, לפי זה תהיה הצלחת הכנס ואפשר תוך שעתיים שלוש להשיג אותה עוצמה גדולה כמו בכנס הרגיל של כמה ימים.

אז נשתדל לעשות כך. ונקווה שאנחנו נוכל לעשות כנסים יותר גדולים בתנאים אולי מיוחדים, אבל אני בכל זאת מצפה שבעוד חודשיים שלושה נוכל אולי לעשות כנס בישראל כמו שעשינו פעם, שיהיה ליומיים שלושה ונוכל לחבר ולקבל כאן בחיבוק את כל העולם.

(סוף השיעור)

---

1. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה". (משלי י', י"ב)↩

2. תהילים ל"ה.↩