ב' דראש השנה תש"ף

שיעור בוקר 01.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 177 "פתיחה לחכמת הקבלה", אות נ"ט

קריין: אנחנו ב"כתבי בעל הסולם", בעמוד 177, ב"פתיחה לחכמת הקבלה", אות נ"ט.

אות נ"ט

"והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס"ג דא"ק, וגרם לצמצום ב' בעולמות שממנו ולמטה, כי נעשה בו סיום חדש על אור העליון, דהיינו במקום הבינה. ונמצא שהמלכות המסיימת, שהיתה עומדת בסיום רגלי הס"ג דא"ק, ממעל הנקודה דעוה"ז, עלתה וסיימה את אור העליון במקום חצי בינה דגוף הס"ג דא"ק, הנק' ת"ת, כי כח"ב דגוף נק' חג"ת, ונמצא הת"ת היא בינה דגוף. וכן מלכות המזדווגת, שהיתה עומדת במקום הפה דראש הס"ג דא"ק, עלתה למקום נקבי עינים דא"ק, שהוא חצי בינה של ראש, ונעשה שם הזווג, לצורך המ"ה דא"ק הנק' עולם הנקודים, במקום נקבי עינים."

שאלה: איפה זה המלכות המסיימת שעומדת בסיום רגלי הס"ג דא"ק?

מלכות המסיימת שעומדת בסיום הס"ג דא"ק, זה בסיום הכללי. שם היא עומדת. היא עלתה למעלה וסיימה באמצע תפארת דנקודות דס"ג.

תלמיד: אז איפה נמצא ס"ג דא"ק? מה זה ס"ג דא"ק?

ס"ג דא"ק כולל גם נקודות דס"ג. כאן אנחנו מדברים על נקודות דס"ג, ולא על הס"ג עצמו. ס"ג עצמו זה רק טעמים שלו, ששם הוא לא שייך להתפשטות למטה מטבור.

שאלה: מה זה אומר בצורה פשוטה, "השיתוף של המלכות בבינה"?

שיתוף של מידת הדין ומידת הרחמים. מידת הדין, זה הרצון לקבל שלנו, האגו שלנו שרוצה רק לעצמו ולא אכפת לו שום דבר חוץ מזה. ואם הרצון לקבל הזה הוא קיים, מתגלה בתוך נברא בצורתו האמתית, הוא נקרא "דין". מפני שאז נברא לא יכול לקבל אור העליון. כי האור העליון מתפשט בתוך הנברא לפי "חוק השתוות הצורה", ואין השתוות בין הרצון לקבל על מנת לקבל שנקרא "דין", ובין האור העליון שהוא "הרחמים", שפועל על מנת להשפיע.

זאת אומרת, הם יכולים להיות מתפשטים זה מזה, מתחברים זה מזה לפי השתוות התכונות, לפי התקרבות הכוונות. אם אין בהם נטייה להשפיע זה לזה, הם לא יכולים להתלבש זה בזה. לכן האור העליון הוא לא יכול להתלבש ברצון לקבל בעל מנת לקבל, ובמצב כזה זה נקרא ש"על הרצון לקבל שורה דין". "דין", זאת אומרת הגבלה.

תלמיד: ואז הוא אומר, "השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס"ג דא"ק, וגרם לצמצום ב' ". אתה יכול קצת לפשט את זה, כי זה בעצם כל חכמת הקבלה, לא?

זה היסוד של הקלקול ותיקון, זו נקודה אמצעית של כל חכמת הקבלה.

תלמיד: אתה יכול לפתוח את זה קצת? זה ראש השנה עכשיו.

אתה חושב שבראש השנה יש לך יכולת לקלוט יותר?

שאלה: אפשר קצת להסביר על זה?

כן. לבורא יש בעיה. איך הוא יכול לברוא נברא ולתת לנברא חופש בחירה, לתת לו יכולת להיות כמוהו, להאמין לו בכל וכול בתנאי שהנברא יהיה נברא, שהוא יהיה הפוך מהבורא. הפוך מהבורא זה שהוא יהיה בכוחות דקבלה, שיחשוב רק על עצמו, והבורא הוא ההיפך, הוא חושב על הזולת. אז כאן השאלה, איך הבורא הוא בורא את הנברא שיש לנברא את התכונות האלו ההפוכות, מצד אחד, הוא לפי הרצון שלו הפוך מהבורא, מצד שני, הוא לפי הכוונה דומה לבורא. ואיך אפשר בכלל להגיע לתיקון הנברא, להגיע לתיקון שאתה סומך עליו ב 100% שהוא בא ומנהל את הכול במקום הבורא, והבורא כאילו לא נמצא. הנברא קובע, כן?. "ניצחוני בניי".

לכן יש כאן דבר והיפוכו. מצד אחד, נברא חייב להיות ברצון לקבל גדול מאוד. ואז הוא יהיה הפוך מהבורא ורחוק מהבורא. אז הנברא חייב להיות הפוך מהבורא מלכתחילה, מצד אחד. מצד שני, הוא צריך להיות דומה לבורא. איך עושים את זה? יוצא שצריכים כאן לשלב שני דברים יחד, איך אפשר? "בינה ומלכות" זה נקרא אצלנו, מלכות זה תכונת הקבלה, בינה זה תכונה ההשפעה, איך הם יכולים להיות יחד? לכן הבורא כאן מסדר לפי חוקי הבריאה שלו, שהוא לא מהפר אותם, הוא לא יכול לשנות כלום.

התנאים הם מאוד מאוד קשים שיש לך בורא, והפוך ממנו נברא. וכביכול קשר והשפעת הבורא על הנברא היא בזה שהוא בורא את הנברא בצורה הפוכה, שזה נקרא "בריאה", "בר מהבורא". חוץ מזה לא עובד, לא פועל עליו, לא פועל באף מקום, חוץ משהוא ברא הוא לא עובד. אנחנו אלו שאומרים, "כן, הבורא נמצא בכל מקום, הוא שולט והוא קובע את הכול". זה לא נכון. אלא הוא קבע כאלו חוקים ומשפטים שהם פועלים בבריאה. הוא מראש קבע אותם, שפשוט יש הופכיות בין בורא לבין נברא. אבל מתוך ההופכיות הזאת, מה שקורה זה, שנברא הוא נמצא מלכתחילה נכלל בשני כוחות מנוגדים שפועלים בו. הרצון שלו הוא רצון לקבל, והאור שפועל בו זה הרצון להשפיע של הבורא, וכששני הדברים האלה הם פועלים בנברא, הם מביאים אותו לכל דבר עד גמר התיקון.

מה קורה כאן כששני הכוחות האלה המנוגדים נמצאים בנברא, איך הם פועלים? הם מביאים אותו כך שמצד אחד, יש לך רצון לקבל על מנת להשפיע, שזה גלגלתא, רצון לקבל על מנת להשפיע, שזה ע"ב, רצון להשפיע על מנת להשפיע, שזה ס"ג. יש התכללות של כל הרצונות הללו, ואז מתוך ההתכללות יוצא שיש לך פרצוף שהוא כולל בינה ומלכות, רצון לקבל ורצון להשפיע. אבל הם לא יכולים להיות יחד. הם לא יחד. הפרצוף הזה הוא מחולק לחצי חצי. בפרסא, הוא מתחיל לחצי עליון שזה בינה, וחצי התחתון שזה מלכות.

עכשיו השאלה. ברור לנו איפה שיש תכונת הבורא, זה למעלה מפרסא, איפה שיש תכונת הנברא, זה למטה מפרסה. איך אנחנו עכשיו מתקנים את הנברא שיהיה כמו בורא? על זה מדובר, יפה מאוד. מה צריכים לעשות, איך להכניס את תכונת הבורא לתוך תכונת הנברא? זה נעשה על ידי שבירת הכלים. שעושים חשבון שכאילו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע, וטועים, לא יכולים, ואז תכונות הבורא הם נופלים לתוך הנברא, ומזה נברא נעשה קליפה, כי הוא רוצה עכשיו להיות בעל מנת לקבל, שלא היה קודם.

הרצון לקבל בעל מנת לקבל הוא מתהווה בנברא דווקא על ידי זה שתכונות הבורא נכנסו בו. ועכשיו יש לנו בעיה, איך אנחנו מבדילים בין תכונות הבורא לבין תכונות הנברא? זה נעשה כבר על ידי הבירורים שבעולמות אבי"ע. ואחרי כל הבירורים מגיעים לתיקון. אבל הנקודה הזאת שיש התכללות בין תכונות הבורא לבין תכונות הנברא בפרסא, זה בדיוק הנקודה החשובה, האופיינית לכל הבריאה.

תלמיד: איפה הנקודה הזאת שעליה דיברת קודם, נקודת המוות, שאתה מגיע לשפל כזה.

לא, זה אחר כך.

תלמיד: דברנו קודם על הנקודה של להמית את עצמו, איפה היא נמצאת בשרטוט של הסכמה של העולמות?

בכל פרצוף ופרצוף רוחני שקם אחרי השבירה. שהוא לא יכול להיות פרצוף, להידמות לבורא אם הוא לא מחליט על הרצון לקבל שלו ש"טוב לי מותי מחיי" אם אני לא יכול להשפיע. זה הכול.

שאלה: מה הכוח המיוחד בבינה פה, שהיא יכולה להחזיק את צמצום ב'?

בינה זה כוח השפעה, לכן היא מחזיקה את הצמצום. היא רוצה רק להיות בתכונה שלה, התכונה שלה היא להיות רק בעל מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע.

תלמיד: זו גם הנקודה שבסופו של דבר, לעתיד לבוא, תהיה מעבר שהס"ג יוכל להעביר את המ"נים לאין סוף?

זה בעתיד, אחרי צמצום ב'.

שאלה: למי צמצום ב' קשה יותר, למלכות או לבינה?

למי צמצום ב' קשה, למלכות או לבינה? תראו איזה שאלות. קודם כל, כל הצמצומים, למרות שאנחנו רואים שבינה כביכול מצטמצמת, אבל זו מלכות מצטמצמת. אלא פעולת הבינה בתוך מלכות היא נמצאת ולכן אין כאן עניין של קושי. יש קושי לצמצם את עצמו בקטנות לעומת הגדלות ובגדלות לעומת הקטנות.

שאלה: מה קדם למה, צמצום ב' עם הסיום החדש, או הזיווג דבינה בראש דס"ג?

קודם צמצום ב' ואז הרשימות מצמצום ב' עולות לראש הס"ג וגורמות לזיווג בנקבי עיניים דראש דס"ג.

תלמיד: איך האור יכול לצאת בלי החלטה של ראש?

הייתה החלטה של ראש הס"ג להתפשט למטה מטבור, זה נקרא שנקודות דס"ג התפשטו למטה, ואז הייתה התקשרות בין הנה"י דא"ק שזה גלגלתא, עם הנקודות דס"ג שירדו למטה. ואז נה"י דא"ק השפיעו על נקודות דס"ג ונקודות דס"ג הצטמצמו. הצמצום הזה השפיע על הרשימות שעלו לראש דס"ג, לפה, ומפה לנקבי עיניים דראש דס"ג, ונכללו שם בזיווג דנקבי עיניים ואז מזיווג דנקבי עיניים דראש דס"ג התפשט עולם הנקודים. אתה שואל איך יכול להיות שמישהו קובע לראש, ודאי שמישהו קובע לראש. רשימות שעולות לראש דס"ג הן קובעות איך הראש דס"ג יתנהג.

תלמיד: כן, אבל פה כאילו היה שקודם כל האור יוצא ורק אחרי זה ראש דס"ג עושה משהו.

היה צמצום ורשימות עלו מלמטה מטבור הכללי לראש דס"ג. וראש דס"ג לפי הרשימות האלה העלה את המסך שלו מפה לנקבי עיניים. ונעשה זיווג בנקבי עיניים ומזה התפשט עולם הנקודים למטה מטבור.

תלמיד: למה עולם הנקודים נקרא מ"ה דא"ק?

עולם הנקודים נקרא מ"ה דא"ק מכמה סיבות, בעל הסולם נותן על זה הסבר. קודם כל מפני שהוא מכסה, הוא מתלבש על נה"י דא"ק למטה. הוא בא אחרי גלגלתא ע"ב ס"ג להיות מ"ה אמיתי. מ"ה אמיתי זה לא מ"ה עליון וב"ן עליון, מ"ה אמיתי זה מלכות שהיא יכולה לקבל על מנת להשפיע. מ"ה עליון לא מסוגל לזה. בערך כך.

תלמיד: ס"ג הוא פרצוף שיש בו המון דברים שהם חדשים מבחינת הפעולות שלו.

ס"ג זה צומת, זה בינה בין כתר למלכות. בינה שהיא כוללת גם תכונות של כתר וגם תכונות של מלכות. ולכן היא הצומת.

תלמיד: איפה הטנת"א של ס"ג? בכל מיני מקומות יש אלמנטים שונים, זה לא טנת"א מסודר כזה.

טעמים אתה מבין? ס"ג שמתפשט מפה עד הטבור, זה טעמים.

תלמיד: זה יחסית ברור.

יופי. כשהגיע לטבור לא יכול להתפשט יותר למטה, מפני שיש שם מה?

תלמיד: צמצום א'.

לא, צמצום א' יש בכל מקום. למה לא יכול להתפשט למטה מטבור?

תלמיד: ד', לא נוגעים בד' מאז ההזדככות של גלגלתא.

כי שיש לו ג' דהתלבשות. טעמים דס"ג זה ג'/ב'. ג' זה הארת החכמה, היא לא יכולה לרדת למטה מטבור ולכן טעמים דס"ג נעצרים בטבור. ואז מתחילות נקודות דס"ג, כשמתחילות נקודות דס"ג כבר ג' דהתלבשות נעלמת והמסך עולה מטבור הכללי לפה דראש דס"ג. בכל דרך עליית המסך יש זיווגי דהכאה ואז מתפשטים מהזיווגים האלו ומטה פרצופי נקודות דס"ג.

הם נקראים נקודות. אתה יכול להגיד שנקודות זה ממטה למעלה, למה אתה אומר שהם יורדים ממעלה למטה? הם מתפשטים מלמעלה למטה מפני שהם יוצאים בעליית המסך ממטה למעלה, מטבור לפה. הם מתפשטים כך וזה הנקודות דס"ג. נקודות דס"ג זה הרבה פרצופים, ארבעה פרצופים, שהם כולם מתפשטים, חוץ מהראשון, ששם נעלם הג' דהתלבשות, אבל נגיד ד', ג', ב', א', שורש כולם מתפשטים למטה, והם, הפרצופים האלה מתלבשים על נה"י דא"ק. ואז מתוך זה יש כבר התקשרות עם המלכות הכללית, נה"י דא"ק זה המלכות הכללית, ונקודות דס"ג זה בינה נקייה, ואז יש כבר קשר בין בינה ומלכות.

ומתוך זה מתחיל תהליך חדש. שיש לך מקום קודם כל, למטה מטבור, איפה שתכונות הבורא ותכונות הנברא נמצאים זה מול זה. עכשיו השאלה, איך הם יכולים להשפיע זה על זה? יכולים להשפיע. נקודות דס"ג לא רוצים לקבל, רק להשפיע. נה"י דא"ק הם רצון לקבל, אבל הם גם לא רוצים לקבל, הם רק רוצים להשפיע, כי הם נמצאים תחת המסך. הם לא מקבלים אור, הם ריקים, אז יש ביניהם קרבה.

נקודות דס"ג רוצים להשפיע והם יכולים, נה"י דא"ק רוצים להשפיע בגלל המסך שלהם, אבל לא יכולים, ריקים מהשפעה. ואז יוצא שהנקודות דס"ג יכולים להשפיע לנה"י דא"ק והם מוסיפים לשם הארת החסדים שלהם. ומתוך זה מתעוררים שם כל מיני תכונות, ומתחילה מלכות להתעורר. "רוצים להשפיע, יפה, תשפיעו לי". ואז היא מתעוררת, והיא מצמצמת את הנקודות דס"ג.

זה דבר מאוד מעניין, אם לא מלכות שהייתה מתעוררת, לא היה צמצום ב'. עוד נדבר על זה.

תלמיד: ותגין ואותיות של ס"ג?

תגין ואותיות. רשימות מהטעמים זה תגין, ורשימות מהנקודות זה אותיות. אבל אנחנו לא מתחשבים בהם. אתה צודק, איפה הם, כאילו לא מדובר עליהם. כי יש לנו עניין חדש, הרבה יותר חשוב. התקשרות נקודות דס"ג עם הנה"י דא"ק, מלכות ובינה, שבזה תלויה כל מטרת הבריאה, התיקון הכללי. מה יש לי מטנת"א דס"ג? העיקר שהס"ג הזה יכול להשפיע על המלכות ולהעביר לה כוחות התיקון.

תלמיד: אבל אותיות זה מה שנשאר כהתרשמות מהפעולה.

נכון.

תלמיד: זה מה שכאילו נותן את כל האפשרות להמשיך, האותיות. הכול מתבסס על האותיות, לא?

טוב, נצטרך ללמוד את זה יותר פנימי, פנימה.

אותיות דס"ג הן מורגשות בישסו"ת, שנמצא למעלה מטבור, כתוצאה, כהמקשר בין הס"ג לעולם הנקודים. אתה באמת צודק, לא לומדים.

שאלה: כביכול תיארת בעיה שנוגעת להפכיות בין הבורא לנברא. אבל הרי לא יתכן שיהיה בורא ללא הנברא, זאת אומרת לא יכול להיות גילוי בצורה אחרת אם לא תהיה הפכיות. כי יתרון האור מתוך החושך, והגילוי בעצם נעשה, היחסים בין הבורא לנברא זה מסך. אז מה זה כלי מתוקן, אין יותר מסך?

להיפך. כלי מתוקן, זה כלי שיש לו הפכיות, ממש ב-100% הפכיות ושניהם נמצאים יחד, "חשיכה כאורה יאיר". רצון לקבל נעשה על ידי המסך שהוא מפעיל את כל העביות שלו וזך כמו האור.

תלמיד: וזה נקרא גמר תיקון?

זה נקרא גמר התיקון, שהכוונות של הרצון לקבל הן מעלות אותו לעל מנת להשפיע והוא נעשה כמו האור. זה נקרא "חשיכה כאורה יאיר".

תלמיד: ואחרי זה נעלם המסך?

איך זה יכול להיות, לעולם לא.

תלמיד: אז מה זה, לחזור לשורשו? זאת אומרת שאף פעם לא יחזור למה שהיה.

לא, הרצון לקבל נשאר רצון לקבל.

תלמיד: זה לא ישתנה.

לא, זה לא ישתנה. הבורא ברא, גמרנו. אבל הרצון לקבל על ידי התכללות שלו עם האור רוכש תכונת השפעה, וזה נקרא "כוונה".

שאלה: למה נה"י דא"ק לא מתרשם מכל הזיווגים מעל הטבור?

נה"י דא"ק לא יכולים, הם תוצאה מהזיווגים האלו שהמלכות דראש, דא"ק, מחליטה על הפרצוף, היא מחליטה איפה שיש לה ראש ותוך וסוף, וכך בצורה כזאת היא מסדרת את הפרצוף. וכשהיא מסדרת את הפרצוף היא שולטת עליו.

תלמיד: למה דווקא נה"י דא"ק מתרשמים מהכלי השפעה?

כל אחד יכול להשפיע. אם יש לו כוח, אם יש לו יכולת, אם הוא מוסיף. אם הוא לא מנוגד לפרצוף עצמו. נה"י דא"ק הם רוצים להשפיע, רק אין להם כוח, הם נמצאים באור חסדים קטן מאוד. ואם מגיע אליהם כוח השפעה יותר גדול מס"ג, אדרבא, זה מוסיף להם אור החסדים. מוכנים. אולי על ידי זה פעם יכולים לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אני מנסה לברר מה ההבדל בין אור ישר שמכה במסך, וההשפעה שלו על הכלים, לעומת כלים שמשפיעים אחד על השני. מה ההבדל בהשפעה בין זה לזה, שדווקא נה"י דא"ק כן יש לו התעוררות מזה שכלי השפעה מתערבבים איתו?

מישהו יכול לעזור לו? תחזור שוב.

תלמיד: אור ישר מכה במסך בפה דראש.

איפה?

תלמיד: בכל פרצוף דאדם קדמון.

כן.

תלמיד: למה נה"י דא"ק לא מקבלים מזה התעוררות?

איך יכול להיות, שאם קורה משהו באיזה פרצוף, איך חלק מהפרצוף של נה"י דא"ק יכולים לקבל מזה התעוררות? מקבלים מזה התעוררות, אבל התעוררות שהם מעבירים אותה הלאה. כל פרצוף אחרי גלגלתא כשהוא לוקח איזו משימה עם האור העליון, הוא מעביר את הרשימות שלו דרך כל הפרצופים ודרך א"ק, דרך גלגלתא למלכות דאין סוף. מלכות דאין סוף עושה את הפעולה, וממנה והלאה יורדים כל הפרצופים. אז הם ודאי שגם נמצאים בנה"י דא"ק.

אבל בשבילו זה נקרא "לבושים", שהוא מתלבש בהם.

תלמיד: ואז מה ההבדל שהוא פוגש את נקודות דס"ג, מה קורה לו אז? נקודות דס"ג יורדות לנה"י דא"ק, מה אז קורה?

נקודות דס"ג ממלאות את הנה"י דא"ק. ממלאות, כי זה אור החסדים, הוא יכול להיות בכל מקום. הוא לא מנוגד לנה"י דא"ק, כי נה"י דא"ק דוחים את החכמה ואור החסדים בשבילם זה לא הפוך, הם נמצאים כביכול באותה משימה. ולכן נקודות דס"ג שממלאות באור דחסדים את נה"י דא"ק, אז נה"י דא"ק מתעוררים ומשפיעים בחינה ד' בחזרה לנקודות דס"ג. יש ביניהן השתוות במשהו, התחברות, ובחינה ד' שמשפיעה על בחינה ב', היא מחייבת את הנקודות דס"ג להצטצמם. ואז מזה נעשה גבול בין גלגלתא עיניים דנקודות דס"ג לאח"פ דנקודות דס"ג שנקרא פרסא.

שאלה: במלכות המסיימת, אנחנו מדברים על רצונות שאי אפשר להשתמש איתם?

מלכות המסיימת את הפרצוף, יותר מזה אי אפשר להשתמש.

תלמיד: אז עכשיו הסיום שלה היה בנקודה דעולם הזה, וכתוצאה מהשיתוף היא עולה עכשיו לבינה, לתפארת.

כן, לכן זה נקרא צמצום.

תלמיד: העלייה של רצונות מהסוג הזה, מה זה אומר, האם אתה יכול להגיד משהו על זה?

איזו עלייה? מלכות שעלתה לבינה דגופא?

תלמיד: היא הסתיימה ועכשיו היא עולה לבינה דגופא. אז מה עולה?

שאסור להשתמש ברצונות למטה ממלכות, למטה מפרסא. הרצונות האלה לא יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. אי אפשר להשתמש בהם, יש בהם רק יכולת שיחזיקו מאור החסדים קצת וזהו.

תלמיד: רק כתוצאה מהעלייה הזאת לבינה היא מתחילה להבחין שהיא לא יכולה להשתמש ברצונות האלה?

כן, שיש צמצום. המקום הזה זה מקום לעולמות בי"ע, ועולמות האלה הם כולם עולמות של הכלים המקולקלים.

תלמיד: אז זה נחשב לעלייה מבחינת הרצון.

הרצון עולה. המסך עולה.

תלמיד: בפעולה השנייה קורה שבבינה היא מפה היא עולה לנקבי עיניים. מה פה היא מוסיפה, קשר כאילו כלפי הכתר? כלפי הבורא, המאציל, לא יודע. יש פה תוספת של פעולה מבחינתה?

כל פעולה ופעולה זה תוספת, או בכלים או באורות.

תלמיד: וזה פעולות נפרדות? אין קשר ביניהן?

איך אתה שואל על דברים כאלה שזה ברור, שלא יכול להיות, מה זה נפרדות, שאין קשר? איך יכול להיות שאין קשר בין הפעולות?

תלמיד: יש קשר בין סיבה ומסובב, אבל עדיין אין חיבור ביניהם.

טוב, נלמד. בינתיים אני רואה שחלק מהאנשים נמצאים בהרגשת החג ואנחנו פתאום הלכנו לאיזה למדנות.

(סוף השיעור)