שיעור בוקר 05.11.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: פרשת נח

פרשת נח - קטעים נבחרים מהמקורות (המשך מקטע 9)

קריין: קטע מס' 9 מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו מבול מים, בעבודה"

"ענין הצלת התיבה מהמבול, בעבודה, הוא, היות שיש ענין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות. כלומר, אף על פי שההגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות.

ובחינה זו נקראת בחינת בינה, שהיא בחינת חסדים מכוסים, שהיא נקראת בחינת "כי חפץ חסד". שפירושו, אין הוא רוצה שום דבר להבין, ועל כל דבר הוא אומר, בטח שזהו חסד של הקב"ה, שעושה עמו. והגם שהוא לא רואה את החסדים שה' עושה עמו ועם כל העולם, מכל מקום הוא מאמין, שהקב"ה מנהיג את עולמו בהשגחה פרטית של טוב ומטיב, כמו שכתוב, "והכל מאמינים שהוא טוב לכל, הטוב ומטיב לרעים ולטובים"."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

למעשה, כל דבר ודבר שאני מרגיש בחיים שהוא לא מוצא חן בעיניי, אני מרגיש כאבים, אני מרגיש לא מרוצה, משהו שלא מסתדר לי, זה סימן שהבורא מצייר לי מצב, ואני צריך להגיע באמונה למעלה מהדעת כך שאני מקבל את המצב הזה בשמחה, בהבנה, בזה שהמצב הזה טוב. שכל הרע שאני מרגיש בעולם, לא חשוב איזה, באיזה אופן זה רע, אני על ידי זה שמעלה את עצמי באמונה למעלה מהדעת מתייחס אליו כטוב. ובאמת כטוב, אני לא רוצה לשנות אותו. כך אני חייב לתקן כל מצב ומצב שהבורא מייצר לי.

וודאי שכל פעם ופעם הבורא מגלה לי מצבים יותר ויותר גרועים, ואני צריך כל פעם להעלות את עצמי ללמעלה מהדעת יותר גבוה ויותר גבוה. כך אנחנו "עולים בהר ה'" מה שנקרא, זאת אומרת עולים עד אין סוף, שכל פעם הרצון לקבל גדול יותר ואני מרגיש את עצמי פחות טוב, ואני מעלה את עצמי למעלה ממנו, באמונה למעלה מהדעת, בכוח הבינה על פני כוח המלכות, וכך אני מרגיש את עצמי בטוב. זה נקרא שאני בכל מצב ומצב הופך את החושך לאור ואת המר למתוק. כמו שלמדנו היום בשיעור הראשון, הכול רק בעלייה לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מה ההבדל בין חסדים לחסדים מכוסים? למה זה נקרא "חסדים מכוסים"?

הם חסדים אבל אתה לא רואה שהם חסדים. אתה לא רואה שזה חסד.

שאלה: האם יש הבדל בין אמונת חכמים שהוא כותב כאן לבין אמונה למעלה מהדעת?

"אמונת חכמים" זה שהם סידרו לנו את הדברים האלה כדי שאנחנו נתעלה כל פעם במדרגות אמונה למעלה מהדעת. "חכמים", זאת אומרת המורים שלנו שכך הם מלמדים אותנו איך ללכת. כמו שבעולם שלנו, אנחנו מלמדים את התינוק איך ללכת, מחזיקים אותו בידיים ומסדרים אותו איך שהוא ילך, מחזיקים אותו, מכוונים אותו. כך החכמים עושים איתנו כדי שאנחנו נלך כל פעם בדרגות אמונה למעלה מהדעת, שמאל, ימין, שמאל, ימין, מגדילים את הרצון לקבל שלנו ומסבירים לנו איך להתעלות על זה ברצון להשפיע.

תלמיד: אנחנו אומרים שאמונה זו השפעה. אמונת חכמים היא לא השפעה עדיין, נכון?

אמונת חכמים זה נקרא שאנחנו משתמשים בלימוד שלהם, איך שהם מלמדים אותנו ללכת בהשפעה.

שאלה: מדובר במצבים כלפי עשירייה או במצבים של חיי יום יום?

יום יום אדם עם העשירייה ועם הבורא. אחרת זו לא רוחניות.

שאלה: איך להימשך לתיקון באמונה למעלה מהדעת ולא להימשך לסידור החיצון של כאבים, צרות ומה שלוחץ עליי?

אתה צריך לעשות גם את זה, דרך אגב. אני עכשיו קיבלתי קנס מהמשטרה כי הלכתי ברחוב בלי מסכה, אז במקום לשלם להם ולהסדיר איתם דברים, אני הולך באמונה למעלה מהדעת. זה יעזור לך? לא. בעולם שלנו אתה חייב לסדר את הדברים לפי החוקים שבעולם שלנו. כי בינתיים בעולם שלנו החוקים האלו הם לפי הכלל, לפי הכלי הכללי, ועד שלא נתקן את הכלי הכללי הזה, החוקים האלה לא ישתנו. אבל בכל מקרה אתה חייב לתקן אותם, אתה חייב לשמור עליהם, לממש אותם.

תלמיד: אבל מה לעשות אם הצרות, הכאבים ומה שזה לא יהיה, שתופסים את כל המוח והלב?

אז לך לרופא. "ניתן לרופא רשות לרפאות".

תלמיד: ברור שאני הולך לרופא, הבעיה שהרופא תופס לי את כל הלב והמוח, ואני חושב רק על הרופא.

אז זו כבר בעיה שרב"ש ובעל הסולם כותבים עליה, שאדם שהולך לרופא מוסמך וטוב, לוקח ממנו תרופה ומקבל את התרופה, יחד עם זה את הכול הוא תולה בבורא.

תלמיד: זו בדיוק השאלה. איך לתלות בבורא במקביל לטיפול החיצון?

תנסה הרבה פעמים ותראה איך שזה הולך. ואם זה לא הולך, סימן שאתה לא מסודר, לא עם הבורא, לא עם הרופא ולא עם עצמך. אתה צריך לראות את כל הדברים האלה שהם מתלבשים זה בתוך זה.

שאלה: אמרת שאנחנו נכנסים לסיסטמה של מתוק ומר, או לסיסטמה של אמת ושקר?

גם זה וגם זה. לא יכול להיות אחד ללא שני.

שאלה: כמה שמדברים יותר על אמונה למעלה הדעת, יותר ויותר לא ברור איך פתאום כשמגיע מצב רע עולים למעלה מהדעת. המעבר הוא חד כזה וכביכול יש איזו קפיצה במעברים.

דווקא ההיפך. הדברים הרעים הם עוזרים לך יותר לעלות לאמונה למעלה מהדעת. לא כדי לברוח אלא כדי להצדיק את הבורא.

תלמיד: איך לא לברוח פה? אני לא מבין את זה.

אז בינתיים אתה בורח. אבל אחר כך כשאתה מעלה את עצמך למעלה ומתחיל להרגיש קצת פחות מהרע, אז יש לך מקום בשכל להתחיל להצדיק את הבורא, שעושה לך את זה כדי לנענע אותך ולהעלות.

תלמיד: אבל עכשיו בינתיים בורחים, מה יקרה הלאה שלא נברח, מה יגרום לאדם לא לברוח?

זו לא בריחה, אתה לא יכול אחרת. אבל אחרי זה אתה עושה את מה שצריך.

תלמיד: אז זה טבעי שבורחים?

ודאי שטבעי, אתה לא יכול אחרת. מה אתה יכול לעשות?

תלמיד: מה לעשות כשאדם רואה שהוא בורח והוא לא מסוגל אפילו להתקרב לקבוצה ולקבל מהם כוחות?

בסדר. אז שיברח עם הרצון שלו, עם ההכרה שלו שהוא בורח. לא לסגור עיניים על שום מצב, "כן אני בורח, כן אני לא מסוגל. בסדר, אני בורח, אבל מה אני עושה אחרי זה?". יש הרבה מצבים כאלה בחיים שאנחנו בורחים, שאנחנו לא מסוגלים להתמודד. אבל אחרי שאתה בורח אתה יכול לעשות חשבון, "איך לא יכולתי". בסך הכול אדם הוא מאוד מוגבל, הוא מאוד חלש. מי הוא בסך הכול?

תלמיד: בחשבון שאני עושה אני צריך להצטער שהייתי במצב הזה?

לא להצטער. אתה קודם כל עושה חשבון ואומר שהבורא עשה לי את זה, שנתן לי מצב שהוא למעלה מכוחי, ואז לא יכולתי לעשות אחרת אלא ברחתי. מה עכשיו אני צריך לעשות, אחרי שאני לא נמצא באותו מצב? לבקש ממנו שיחזק אותי. דווקא אני לא חושב שאני אתחזק, אני ראיתי עד כמה אני חלש. וכך אדם מתקדם, בצורה יותר אמיתית.

תלמיד: מה לעשות עם הרגשות שאדם מרגיש, שכאילו זה אוכל אותו, הוא אוכל את עצמו?

יש לך גאווה, אתה אוכל את עצמך איך זה שאתה לא גיבור. ואם היית מתגבר? אז היית נמצא בשקר, שאתה יותר חזק מהבורא שנתן לך משהו ואתה התגברת.

תלמיד: אני לא מבין איפה אני לא בסדר, בזה שאני לא מסתכל נכון על המצבים?

נכון, יופי. תקבל את זה שאתה חלש, שאתה צריך לקבל עזרה.

שאלה: אם אדם קושר את עצמו ואת כל הבריאה עם אין עוד מלבדו, לְמה צריך לחכות כתוצאה מהפעולה הזאת?

שזה כך. שבאמת יגלה שכך הוא, שזה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". שעל ידי פעולה שהוא נמצא בה ורוצה להגיע דרך זה לבורא, הכול יתגלה כמכלול אחד.

שאלה: בעבודה היומית שלנו בחיבור על שיעורי הבוקר לפעמים מגיעים חצי מהחברים. האם צריך להרגיש שחצי חסר או תמיד להרגיש שהעשירייה שלמה?

להשתדל להרגיש שהעשירייה היא שלמה, למרות שצריכים להשתדל שבאמת היא תהיה שלמה. אני מבין שזה קשה, אבל חייבים לעבוד על זה. אבל גם לא ללחוץ יותר מדי, שלגמרי יברחו. זאת אומרת להשתדל לעורר את כולם.

שאלה: יש מקום לביקורת מתוקה ורכה כנגד החברים או עבור החברים בנושא הזה?

כן. גם להתפלל עבור החברים שיהיה להם כוח להגיע וגם לדבר על זה ביחד כשאתם נמצאים כאן, איך אתם יכולים בכל זאת לחזק את עצמכם, איך אפשר. אני מבין שזה לא פשוט אבל תראו שזה אפשרי. זה חייב להיכנס כדבר רגיל, אני חייב לתת את שלוש השעות האלה כדי להתקדם לרוחניות, לנצחיות, לשלמות, לתיקון, לבורא. אני חייב לתת את זה מהחיים שלי, כל יום שלוש שעות.

בפרט שאנחנו עכשיו לא נמצאים בנסיעה למרכז, כולנו יושבים בבתים שלנו, אז מה הבעיה? הבורא נתן לנו הקלה כזאת. אני יושב בבית, מקבל שירות פרטי, מדברים אלי, מלמדים אותי, אני מתקשר לחברים. תראה מה שקורה, תראה מה שהבורא עשה?

זה מצד אחד. מצד שני אל תחשבו שמזה יהיה לכם יותר קל, כי אנחנו נצטרך לשלם, להשלים על כל ההקלות האלה שאנחנו יושבים ליד הבית, שכאילו יותר קל לנו. באיזושהי צורה צריכים לעשות השלמה.

שאלה: נגיד אני רוצה להתחבר עם החבר, לא מצליח לעשות את זה נכון, איך ליישם את זה?

אני לא מבין מה שאתה שואל. אתה צריך לעשות מה שאנחנו דיברנו במשך כל הבוקר. תנסה ותרשום ליד זה מה בדיוק לא הולך, אחר כך נשמע מה שתכתוב. אני לא יכול לפי המילים שלך לתת לך תשובה.

שאלה: אתמול דיברנו בעשירייה שאפשר לחלק את העשירייה לשתי תקופות. אחת עד שהתחלנו לעבוד עם מאמרי הרב"ש בעשירייה והתקופה השנייה מהרגע שהתחלנו לעבוד עם מאמרי רב"ש בעשירייה. מורגש במהלך היום, שהכניסה הזאת לתוך העבודה עם מאמרי רב"ש, זה כמו שדיברנו על פרשת נוח, מין תיבה כזאת. השאלה שלי, האם זה נכון, לנסות לחבר בין מאמרי רב"ש לבין אמונה למעלה מהדעת מה שדיברת היום בבוקר או ששני הדברים האלה בנפרד?

הכול יחד, גם פרשת השבוע, גם מאמרי רב"ש, גם עבודה בתוך החברה, כל זה יחד רק בתוך הקבוצה אנחנו מבררים, וכל פעם מתקדמים, רק בתוך הקבוצה. וגמר התיקון, הוא גם בתוך הקבוצה, הכול בתוך הקבוצה.

תלמיד: זאת אומרת סעיף 73 שקיבלנו היום כמשימה, אפשר לנסות גם לחבר אותו לצורך העניין לעבודה הקבועה עם מאמרי רב"ש, אין בזה איזו בעיה או משהו?

לא, זה הכול בסדר, הכול יחד. מקובלים מדברים רק על הנקודה הזאת של החיבור בינינו במערכת, במנגנון של אדם הראשון. זו בסך הכול כל חכמת הקבלה, זה התיקון של הכלי השבור דאדם הראשון, שנשבר בכוונה כדי שאנחנו ניתקן ועל ידי זה נלמד איך להיות דומים, מתאימים, דבוקים בבורא.

שאלה: לא כל העולם מאמין שהבורא הוא טוב ומיטיב ואנחנו מתנסים בזה. האם האחריות שלנו לשנות את ההשקפה הזאת שלא מאמינים בזה, האם זאת העבודה שלנו בעשירייה שיכולה לעשות את זה?

אנחנו צריכים לבצע את העבודה הזאת, מאמינים או לא מאמינים, כמו שכתוב ממש. כתוב, אני עושה. למה? כי אלה הוראות ואני עובד לפיהן. ואז לפי מה שאני עובד, אני מקבל שכל ורגש, אפילו לדברים שקודם לא היה לי בהם לא רגש ולא שכל ולא שום השגה. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", שאני עושה כל מיני מעשים ובתוך המעשים האלה, אני מתחיל להרגיש שיש לי משהו, יש לי איזו התקשרות, אני משפיע ועל ידי זה אני מקבל תגובה, אני מבין מה שהוא חושב, מה שרוצה לעשות הבורא וכן הלאה. תתחילו לעשות ואתם תראו, איך שאתם נכנסים לקשר עימו.

שאלה: האם יש דרך שבה אפשר לכלול את הציבור הרחב בעבודה שלנו באמונה למעלה מהדעת?

אתה יכול לחשוב על הציבור הרחב שאתה רוצה שפעם גם הוא יבוא ויצטרף אליך וזה באמת יהיה ככה. אבל העיקר בשבילך, קודם כל בעצמך להיכנס לאמונה למעלה מהדעת ולצרף אליך את כל המצבים שלך, ומתוך זה שאתה כל פעם תנסה, לעשות ככה עוד ועוד, ואתה תרגיש שאתה כבר נמצא בזה, אז תתחיל לחשוב על הציבור הרחב.

שאלה: האם נכון לומר, שכל המציאות שאנחנו תופסים, זה פעולות הבורא שלא מתאימות לכלי. זה כמו מבול, והאמונה זה כמו התיבה שמרימה אותנו מעל הדעת. והחיות, כל הבהמות, זה פשוט רצונות לקבל ולהשפיע, כל הבהמות בזוגות.

יש משהו במה שאתה אומר, אבל אני לא הייתי ככה מתאר,[את זה], כי אתה תתבלבל. יותר טוב, הכול במחשבה ולעשות כך כמו שהמקובלים כותבים. כי יש בזה בלבולים גדולים מאוד של האנשים ואתה לא תדע איפה אתה יוצא מהפנטזיות שלך לחכמת הקבלה ואיפה נכנס, אני לא ממליץ.

תלמיד: איך להתקדם נכון?

להתקדם נכון, זה בדיוק לעשות מה שאנחנו עושים. אם יש לך עוד זמן, תשמע עוד פעם את שיעור הבוקר.

שאלה: הגיע מצב ואני רואה שאני בורח ממנו שוב ושוב ואני כבר מבין שיגיע המצב הבא ואני שוב אברח. ויחד עם זה אני מבין, שבכוחות שלי אני כבר לא רוצה וגם לא יכול להתגבר עליו. איפה אפילו מבחינה תאורטית, הנקודה שאני מחכה לשינוי בעבודה שלי עם המצבים האלה?

קודם כול זה הבורא מסדר לי ומה שהוא מסדר לי, זה הכול לטובה, כמה שאני מסוגל להסכים עם זה. ואפילו שאני בורח במשהו, אז אני יודע שאני בורח, והבורא ייקח את זה בחשבון וגם בכול זאת ברחמים, יתקן את זה במשהו.

זאת אומרת, כתוב על זה, שהעיקר זה חוץ מצא, רק לא לצאת מהמסגרת. זה שאתה נמצא יום יום בשיעור ופחות או יותר בכול המצבים של הקבוצה, זה העיקר, בזה אתה כבר מתקדם.

אתה כבר מגיע ושם את עצמך תחת השפעת הבורא, שיעשה ממך מה שהוא רוצה, כמו פלסטלינה ביד האומן, שעושה מזה צורת האדם שהוא רוצה.

שיעשה, אני מוכן. אני בעצמי לא מסוגל, אבל שיעשה ממני משהו, בבקשה, לפחות בצורה כזאת פסיבית, אחר כך אני אומר לו, "תעלה אותי לדרגת האמונה, דרגת ההשפעה ואני אהיה כחומר ביד היוצר ותמשיך לעבוד עלי כך וכך, איך שאתה יכול ואיך שאני מסוגל ונתקדם".

אדם שעושה הכנעה כלפי פעולות הבורא אליו והוא אומר, "אני מסכים לכול דבר, אבל אין לי בעצמי שום כוח" זה דבר גדול מאוד וכך תתקדם. אני אומר לך, זה הכול נמצא לפנינו העולם ומלואו.

שאלה: ברמה של העבודה שלנו באמונה, יש מקום לעבודה גם במחשבה וגם במעשה. ממה בנויה העבודה במחשבה, באמונה? האם אנחנו יכולים לשלוט בזה לכוון את זה?

אנחנו יכולים לשלוט קצת, רק בקשר בינינו. ואם מתוך הקשר בינינו אנחנו יכולים לבקש את הבורא, זה הדבר החשוב, החזק והנכון ביותר. אם הקבוצה מתחברת ומבקשת כוחות מלמעלה, מהבורא, אין גבוה ואין חזק יותר מזה. לא כל אחד [לחוד], אלא סך הכול הקבוצה שהיא תפנה לבורא ותגיד, "אנחנו רוצים את זה ואת זה". אבל יחד כולנו, כמו ילדים קטנים, תחזיקו ידיים כמו בתוך עיגול שאתם עושים, ותגידו, "אנחנו רוצים את זה ואת זה ממך", אתם תראו כמה שזה מתקן אתכם. תנסו. זה דבר גדול.

שאלה: אם אנחנו מתאחדים במחשבה, זה כבר נקרא שאנחנו מבקשים מהבורא?

לא. אם אתם מתאחדים אז אתם מתאחדים. אם מבקשים, אז מבקשים. זה שני דברים, שתי פעולות שונות.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שהבעיה המרכזית שלנו, שאנחנו מתנתקים מהבורא, רק מדי פעם פונים אליו. אז בשביל לא להתנתק אף פעם, מי אחראי על זה יותר, אני, העשירייה, הבורא?

כל אחד צריך להרגיש שהקשר שלו עם הקבוצה ודרך הקבוצה לבורא, זה הוא אחראי. "ישראל אורייתא קודש אבריך הוא חד הוא". את זה חייב להרגיש כל אחד כחובתו להחזיק את הקשר הזה.

שאלה: יש הרגשה, שפשוט הפכת דף חדש בעבודה שלנו, בחלק הראשון של השיעור, עם התוספת הזאת. השאלה שלי, בכנס שמחכה לנו בחודש הקרוב, איך לקשור את זה יחד? האם נצטרך לחזק, להתעלות לדרגה הזאת שם?

אני לא מארגן את הכנס. אני לא יודע איך אני אשתתף בו, לא אמרו לי שום דבר. תאמין לי, לא דיברתי מילה אחת על הכנס עם אף אחד. אני לא יודע מיהם המארגנים, מה המטרה, מה הנושא, איזה חומרים, איזה סדר יום יהיה שם, אני אומר לך בשיא הרצינות.

ואני חושב שזה דבר ששייך לכם. תנסו לארגן את זה טוב, לפי מה שאתם מבינים שאתם צריכים להתקדם. הכנס צריך לתת לכם דחיפה קדימה מאוד משמעותית.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני רוצה לברר, איך לבנות את העבודה הזאת בצורה הטובה ביותר. למה הכנס צריך להביא אותנו? כי עכשיו אנחנו מרגישים, שיש לפנינו ממש מדרגה חדשה שמסרת היום.

אני לא מרגיש שנתתי לכם היום משהו חדש, שלא היה אתמול ושלשום, אלא פשוט אתם מתחילים יותר ויותר להבין איפה אנחנו נמצאים. אבל באמת בעיניי היום היה שיעור רגיל, להיכנס לאמונה למעלה מהדעת. אני שמח שאתם התחלתם יותר להרגיש את זה, בהחלט יפה. תודה שכך. זה לטובה.

שאלה: אני מרגיש שאנחנו לומדים את הקטע הזה אנחנו מתארים תהליך של למידה. לפעמים אתה רואה את זה ממש קורה, כמו אצל ילדים, שהם צריכים להתבטל כדי לתפוס איזשהו עיקרון גבוה יותר. אבל זה מורגש מאוד קשה, לא משנה מי אנחנו ואיפה אנחנו נמצאים. איך אנחנו יכולים להמתיק את זה, שנוכל להעביר את זה לכל אדם, לא משנה איפה ובאיזה שלב הוא נמצא?

זה לפי הכלל, "איש את רעהו יעזורו". אתם צריכים לדבר על זה יחד כולנו, כשאתם כולכם במשך היום מתקשרים לרבע שעה ומדברים, מה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, איך אנחנו עולים לדרגה יותר עליונה, כי זה בעצם דרגה יותר עליונה וזה נקרא "אמונה". הדרגה הנוכחית נקראת "דעת", ואיך אנחנו עולים מלמטה למעלה כל פעם יותר ויותר. איך אנחנו עושים את זה? איך מבצעים את זה בפועל?

על זה אתם צריכים לדבר ביניכם בקבוצה, ואז יהיה לכם ברור. וכל אחד שיגיד כמה מילים, מתוך זה אתם פתאום תתחילו להרגיש, שהחברים מדברים יותר ברור ממה שהרב דיבר בזמן השיעור.

תלמיד: האם זה אומר שאנחנו עומדים להגיע לשלב חדש, שאנחנו צריכים להיות מוכנים אליו?

אנחנו עושים את זה יום יום ומקדמים את עצמנו לדרגת אמונה למעלה מהדעת, שנתחיל לחיות בה. בוודאי. עכשיו אנחנו בינתיים לומדים, משתדלים איכשהו, אבל צריכים בפועל לעלות אליה. זה נקרא כבר "העולם הבא", ממלכות להתחיל להתיישב בבינה.

(סוף השיעור)