שיעור בוקר 15.11.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נושא השיעור, העבודה באמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מהמקורות, המשך מקטע 15.

זה בכלל לא השיעור אלא זו כל הדרך שלנו, להגיע לכל דרגות האמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת לכל דרגות ההשפעה למעלה מהרצון לקבל שלנו, שהוא בהתאם לזה כל הזמן יגדל ויגדל, ויעזור לנו להיות למעלה מעליו.

זה ההבדל בין האמונה הרגילה שיש לכל אדם רגיל בעולם שמאמין, לבין אמונה למעלה מהדעת שאנחנו רוצים לרכוש, להשיג. כי באמונה למעלה מהדעת אנחנו מרגישים שהבורא נסתר, שהוא כמו שכתוב, "א-ל מסתתר". ולא שהוא לא רוצה לגלות לנו את עצמו אלא אנחנו לא רוצים שהוא יתגלה, כי אז לא תהיה לנו אפשרות ללכת נגד ההסתרה, למעלה מהסתרה.

ומה שאנחנו מבקשים, רק שיהיה לנו כוח להיות למעלה מכל ההפרעות. לא למחוק אותן אלא להיות למעלה מהן. זאת אומרת, למרות שהבורא נסתר אנחנו הולכים למעלה מההסתרה, באמונה למעלה מהדעת. זה קשה לנו להביע במילים, אבל בכל זאת לאט לאט אנחנו מקבלים טעמים בזה, הבנה בזה.

לאחר שאנחנו מבינים שאין לנו שום קשר לתכונות הבורא, לרוחניות ומפעם לפעם כשהרצון לקבל מתגלה ביתר עומק, אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו לא נמצאים, לא שייכים לרוחניות. אז נשאר לנו רק דבר אחד לעשות, לבקש דווקא מהבורא שיציל אותנו, שיעלה אותנו למעלה מהגשמיות שלנו. וכך אנחנו מקבלים, דווקא על ידי התפילה, אמונה למעלה מהדעת.

הסימן לכך שאנחנו מתקדמים הוא שכל יום הרצון לקבל שלנו חוזר ונעשה יותר גדול, ועוד פעם אנחנו צריכים להשתדל לבנות את עצמנו למעלה ממנו, ככל האפשר יותר וכך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת על פני רצון לקבל עוד יותר גדול והסתרה יותר גדולה, בלבול יותר גדול, חוסר כוח יותר גדול שאני מגלה יום יום, אני צריך להתעלות למעלה מזה, וכך עד שאני משיג מדרגה ראשונה למעלה מהדעת, ואז אני מבין איך אנחנו כבר נלך ונתקדם בזה.

קריין: קטע מס' 15 של הרב"ש.

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."

(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)

זה בדיוק התנאי לכניסה לרוחניות. כי מעצמו ודאי שהוא לא יכול להשיג, לא דרגת אמונה למעלה מהדעת ולא להיות בשמחה מזה שנמצא במדרגה כזאת, את שתי ההבחנות הללו הוא צריך לקבל מלמעלה. אבל לבקש, לדרוש, להתפלל לזה, אנחנו צריכים.

שאלה: האם הבדיקה שהולכים למעלה מהדעת היא שמחה?

כן, נכון.

שאלה: צריך לתאר לעצמנו שאנחנו כבר זכינו? ממש להיכנס למצב הזה כביכול? אנחנו לא יודעים מה זה.

אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו תמיד מתארים לעצמנו את המצב שרוצים להגיע אליו. בלי שאנחנו נצייר את המצב הזה איכשהו, אפילו [כמצב] לא טוב, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לעשות את זה תמיד, או בטעמים או באיזו צורה ויזואלית או רגשית כלשהי, אבל את המצב הבא אנחנו תמיד צריכים לצייר לעצמנו יחד עם התפילה. ואנחנו מבקשים מהבורא שהוא יצייר לנו, שהוא ייתן לנו כיוון, שהוא ייתן לנו דחף לזה. אבל זה נכון.

שאלה: התפילה הנכונה היא שאני אגיע למדרגה הרוחנית הבאה, שנוכל ללכת למעלה מהדעת, או תפילה למען החברים?

לא. שאני יחד עם החברים רוצה ללכת למעלה מהדעת, רוצה לקבל את המדרגה הרוחנית של השפעה הדדית בינינו ולבורא, ורק זה אנחנו רוצים שיקרה, לפרש את זה בכל המילים שאנחנו מבינים, ולא חשוב אם אנחנו טועים או לא טועים, תמיד זה קורה בחיפוש. וזה נכון, וזה טוב וזו הדרך.

שאלה: במאמר הוא מדבר על "דעת דקדושה". מה זה דעת דקדושה?

דעת דקדושה זה נקרא שאני נמצא בתכונת ההשפעה.

שאלה: אני מבקש מהחברים שתהיה לנו התכונה הזאת של אמונה למעלה מהדעת בינינו לבין הבורא וכתוב כאן שאני לא צריך לבקש שהבורא ייתן לי את גדלותו. מה זה אומר?

נגיד שאני ארגיש שכוח מיוחד שולט על כל המציאות, על כל הבריאה, על כל בני האדם, על כולם ובכלל על הכול, איזה מצב יש לי מזה? שאני גם נמצא תחת ההשפעה שלו, תחת השליטה שלו ואין לי שום בחירה חופשית. אני אתקיים בטבע הזה של הבורא בצורה אוטומטית בוא נגיד, שהוא שולט ולא נשאר לי אז לעשות שום דבר.

תתאר לעצמך דומם, צומח וחי, הם קיימים תחת שליטת הטבע, אין להם שום בחירה חופשית. אפילו שנראה לנו שהחיות עושות משהו, רצות, בורחות, אוכלות, זה הכול לפי חוקי הטבע שנמצאים בהן. וגם עלינו, אנחנו לא יכולים לראות, אפשר להגיד אותו דבר, במה שאנחנו מתקיימים ובמה שאנחנו עושים, לא חשוב מה, אנחנו גם כמו חיות. אין לנו שום בחירה חופשית, אין לנו שום פעולה חופשית, אין באף אחד.

לפי האמת, באף אדם אין שום פעולה שאפשר להגיד שהיא באה מתוך האדם עצמו, אלא הכול מכוון מלמעלה על ידי המערכת הכללית. לכן אין פושעים, אין צדיקים, אין כלום, "כולם כבהמות נדמו" כמו שכתוב.

מתי מתחיל להיות חופש לאדם, כשהוא יכול לעשות או רע או טוב אבל מתוך עצמו? רק כשהוא מתחיל לרצות להיכנס לרוחניות, אז מראים לו כמה הוא לא מסוגל לכלום. אנחנו מרגישים כל הזמן שלא יכולים לעשות שום דבר שהוא על מנת להשפיע, כל דבר שהוא נותן לכולם, משפיע לכולם, זאת אומרת שום דבר, חוץ מהטבע שלנו לקבל ששולט עלינו, אנחנו לא יכולים לעשות שום פעולה. כך מלמדים אותנו מי אנחנו.

ואז על ידי כל מיני פעולות, התארגנויות בקבוצה, בלימוד [איך] למשוך מאור המחזיר למוטב, אנחנו משתדלים להגיע לפעולת השפעה. כשאנחנו משתדלים, ונגיד זוכים להתעלות לפעולת השפעה, אז אנחנו מתחילים להרגיש שיצאנו מהרצון לקבל, מהבועה הזאת. ובמידה שאנחנו יכולים להיות מעל הרצון לקבל, גם קשורים לרצון לקבל וגם קשורים לרצון להשפיע, נמצאים "בין שמים לארץ" מה שנקרא, אז אנחנו חופשיים. אז אנחנו מתחילים להרגיש מה זה חופש, מה זה שליטה של אחד, של רצון לקבל, ומה השליטה של רצון להשפיע ואיך אנחנו יכולים לנוע בין זה לזה. זו בעצם הדרך שלנו.

עכשיו אנחנו משתדלים להגיע לאמונה, לכוח השפעה למעלה מהדעת, למעלה מכוח הקבלה, כדי שאנחנו נרגיש את שליטת שני הכוחות האלה ולא רק כוח אחד. כששולט בנו כוח אחד, רצון לקבל, אנחנו אפילו לא מרגישים שהוא שולט כי זה הטבע שלנו, כך נולדנו, אין שום דבר אחר, אין לי עם מה להשוות, ולכן אם אין לך השוואה עם משהו אז אתה לא יכול להגיד, זה יש או זה אין, אלא אחד וזהו.

לכן כל העבודה הראשונה שלנו, הדרגה הראשונה, המצב הראשון, שאנחנו צריכים להשיג זה כוח ההשפעה, הכוח השני, שהוא כוח אמונה, כוח הבינה שנמצא למעלה מכוח הדעת, ואז בין שני הכוחות האלה אנחנו נתחיל לחיות. וכל הזמן אנחנו ניפול לרצון לקבל יותר גדול, יותר עמוק, וכל פעם נשתדל על ידי חיבור בינינו ותפילה לעלות לרצון להשפיע יותר גבוה. וכך, יותר עמוק, יותר גובה, יותר עמוק, יותר גבוה, באמפליטודה שכל הזמן גדלה, אלה המצבים שלנו, עליות וירידות.

שאלה: כלומר אני לא מבקש מהבורא לתת לי את זה במתנה, אלא אני בעצמי רוצה לשים את עצמי תחת שליטת ההשפעה.

ודאי שאנחנו רוצים להיות תחת כוח ההשפעה אבל אנחנו לא מבינים מה זה וגם אצלנו זה מתבטא בצורות כאלה, שזה לגמרי לגמרי מנוגד לטבע שלנו. איך אני אוכל להתפטר מעצמי, להתעלות מעל עצמי? מה זה נקרא עלייה? שמכל מה שיש לי כשאני עכשיו מרגיש את העולם שלי, את מה שיש לי, שכל זה נעשה למטה ואני עולה למעלה. כאילו שאני פשוט עולה עם איזה עפיפון למעלה לשמיים ומאבד את כל היחס שלי לחיים הגשמיים.

אלה דברים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, ואם כן להרשות לעצמנו, ואנחנו מוכנים לזה, אז מוכנים מפני שזה יותר טוב, זה מביא לנו איזה פתרון, חיים יותר יפים. זאת אומרת, אני מחליף את הגשמיות שלי לגשמיות יותר גדולה ומתאר את זה כרוחניות. לכן רוחניות זאת השפעה, זה לא חיים יותר קלים.

זה לא שאני מתאר לעצמי להיות בשמיים ולהיות לגמרי לא תלוי בשום דבר אלא מעל הכול, לא. אני דווקא לא מעל הכול, אלא אני לוקח על עצמי אחריות לטפל בכולם, לדאוג לכל המציאות, לכל העולם, לכל האנושות. לדאוג דרך זה להשפיע לבורא, שאני רוצה לתקן את כל הכלים השבורים שלו, שהוא ייהנה מהעבודה שלי, עד כמה אני מקרב את כל האנושות, כל הנשמות לחיבור, ואליו.

לכן אנחנו צריכים לתאר את העבודה הרוחנית לא בצורה שאני מרחף בין המלאכים אלא שאני עולה לעבודה יותר אחראית, יותר גדולה, יותר בוגרת. אחרת אנחנו מתארים את זה ברצון לקבל שלנו כמתפטרים מכל הדאגות והבעיות, לא, אנחנו לוקחים על עצמנו עוד יותר בעיות ודאגות אבל הן מסוג אחר, מסוג גלובלי א-לוהי.

תלמיד: אז לפי מה שאתה אומר, עכשיו בזמן השיעור אני מתנתק מכל המחשבות שלי ונכלל בחברים, מרגיש רק אותם וכמובן שטוב לי מזה מכיוון שקל לי, ואין דאגות, אני מתמוסס.

למה אתה ללא דאגות?

תלמיד: כי באותו הרגע אני פשוט מרגיש את החברים, אהבה לחברים.

זה לא נקרא שאתה נכלל בחברים אתה פשוט בורח יותר מהגשמיות שלך. הרוחניות היא הרבה יותר קשה כי אתה צריך לחבר את כולם, אתה צריך לדאוג לקשר ביניכם עד שהבורא יתגלה. להגיע לתכונות כאלה בינינו, תכונות השפעה, אהבה, חיבור, דאגה, שבהם יתגלה הבורא זה לא פשוט. אנחנו צריכים להיות צמודים זה לזה עד כדי כך שאז אנחנו נתחיל להרגיש מה זה להיות מחובר בנשמה אחת.

שאלה: אז איך בכל זאת לעשות את העבודה הזאת בצורה נכונה, אפילו עכשיו בשיעור, איך לדאוג לחברים בצורה נכונה?

שבכל הכוחות שלי אני רוצה לעזור להם להיות מחוברים בכוח אחד, בכוונה אחת. שכולנו נהיה בכוונה אחת רק לדאוג זה לזה ומתוך זה אנחנו נגלה שבינינו נמצא עוד בורא, עוד מרכיב שנקרא "הכל". הבורא לא נספר כאות אחת בינינו, "כי אות הוא ביני וביניכם", ולא קיים מחוצה לנו, הבורא נקרא בורא מהמילים "בוא וראה" שאנחנו מגיעים למצב שנקרא בוא, תבוא ואז תראה. כי אם הגעת למצב החיבור אתה מגלה תוצאה מחיבור, את מהות החיבור ככוח מיוחד פנימי בטבע שהיה קיים גם לפני זה, שהוא בעצם הזמין את כל הבריאה הזאת ואז אתה מגלה אותו בחזרה, כשאתה מצטמצם ומתחבר אליו בחזרה. כך אתה מגלה את הבורא.

תלמיד: הקטע מתחיל עם זה שהעיקר זה התפילה, הבקשה, ונראה שהשמחה זו התוצאה.

שמחה צריכה להיות בכל השלבים שלנו, להשתדל. אני לא אומר שזה כך, אדם שנמצא עדיין בשליטה אגואיסטית אז הוא תמיד נמצא גם באיזה צער, אבל אנחנו צריכים אחר כך לסדר את הצער הזה כך שהוא לא צער, אלא צריכה להיות שמחה שאנחנו מגלים רצון לקבל כל פעם יותר גדול, וזה מתגלה על ידי זה שהבורא מאיר עלינו יותר עם האור העליון.

והאור העליון שמאיר עלינו מגלה בכל אחד ובכולנו יחד רצון לקבל יותר גדול. ולכן אנחנו כל פעם נמצאים עם הכבדת הלב, יותר גרועים עם האגו שלנו, אבל לכן יכולים להתחיל להתעלות למעלה מזה וכך מתקדמים. לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" ותמיד מתחילים ממצב שלא מרוצים, ומהר מאד אנחנו צריכים לעזור זה לזה כדי לאתר את המצב הזה כמצב הנכון להתחלה, להתקדמות.

תלמיד: יש הרגשה שאנחנו אמורים להתייחס למשהו שלא קיים או שאנחנו לא משיגים אותו.

מה שאני לא מרגיש בחושים שלי זה נקרא " לא קיים".

שאלה: ולזה אנחנו אמורים להתייחס באופן שלמרות שאנחנו לא משיגים אותו להרגיש כאילו אנחנו כן משיגים אותו?

אני לא רוצה להיכנס לכל הפילוסופיה הזאת כאילו לא, כן, מה שכתוב תבצע.

שאלה: כתוב בסוף המאמר ש"ה' ייתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת שיהיה חשוב אצל אדם כאילו כבר יש לו דעת" זה לא ברור, הרי דעת יש לנו תמיד.

לא שכאילו לא יהיה לו דעת, אנחנו לא מבקשים דעת אנחנו מבקשים אמונה. תקרא עוד כמה פעמים את הקטעים האלו ותראה, הוא לא מבקש דעת הוא מבקש אמונה, שהיא תהיה למעלה מהדעת. הוא מבקש שמהדעת שהייתה לו תהיה לו אמונה.

שאלה: הוא מתאר שהגוף לא מסכים לעבודה הזו, אז איך אפשר לתאר שמחה כשהגוף לא מסכים לעבודה כזו כמו בדוגמה שרב"ש אמר, ש"יסבול", איפה מורגשת השמחה?

באותו מקום איפה שהסבל, ברגש. איפה עוד יכול להיות סבל או שמחה?

שאלה: אם הגוף כן מסכים אז זה כבר לא שמחה נכונה?

לא, זה לא חשוב. אני בכל זאת עובד בלדרוש אמונה, אני רוצה להתעלות למעלה מהרגש והשכל שלי ולהיות בכוח השפעה, זה הכול. ואם אני מגיע דווקא לקבוע את שתי הרמות האלו, הרגשה שאין לי כלום ויחד עם זה שיש לי אפשרות להשפיע לכולם, אז זו כבר מדרגה רוחנית. שמחה מהשפעה ויחד עם זה אין לי צער מזה שאני לא ממלא כלים דקבלה שלי. דווקא ההיפך, אני מבין שאני מתעלה מעליהם, שזו הזדמנות בשבילי לעלות להשפעה.

שאלה: מה זה לשמוח דווקא בסבל? זה לא ברור.

נכון. אני זוכר גם שלא הבנתי את זה, ורב"ש היה מצביע על עצמו ואומר "שיסבול". "שיסבול", זאת אומרת שהאגו שלו שדורש עכשיו משהו ולא מקבל את מה שהוא דורש, אז הוא סובל. בסדר, שיסבול. כן.

אדם תמיד מחולק לשני חלקים, לרצון לקבל ורצון להשפיע. ותמיד יש לו חלק מרוצה וחלק לא מרוצה. שאחד הוא מכניע למטה ועם אחד הוא עולה למעלה. שאחד נמצא תחת צמצום והסתר, והשני שהולך דווקא לגילוי הבורא ולדבקות.

שאלה: אז עכשיו אני שמח כי ניצחתי את הרצון לקבל?

נכון.

שאלה: נראה מהקטע שגדלות הבורא מוריד אותי לדעת. מה ההבדל בין לבקש אמונה או את גדלות הבורא?

גדלות הבורא לא מביאה אותך לדעת, כי אתה משיג את גדלות הבורא למעלה מהדעת.

שאלה: הבנתי מהקטע שאסור לבקש את גדלות הבורא.

כי אז אתה תעבוד מפני שהוא גדול, בכלים דקבלה שלך, וזה לא יהיה רוחניות. אתה תעבוד מטעם התועלת שלך. אתה אף פעם לא תגיע לתכונת ההשפעה.

תלמיד: ברור, אז מה זאת גדלות הבורא מעל לדעת?

שאתה מתאר את גדלות הבורא, אמנם אתה לא משיג אותה בכלים שלך דקבלה, אתה משיג אותה בכלים דהשפעה. זה כבר יבוא, שיבואו כלים דהשפעה אחרי מאמצים עוד ועוד כמה, אתה תגלה את הכלים דהשפעה ובהם תגלה את גדלות הבורא בהשפעה. זה נקרא ב"אור חוזר".

עד כמה שאתה יכול להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלך, מעל לצמצום, מסך, ובאור חוזר אתה רוצה להשפיע לבעל הבית, מתאר את גדלות בעל הבית בלי לחקור אותו בכלים דקבלה שלך, אלא רק בהשפעה, בהשתוות עימו, אז לפי מידת ההשתוות אתה תתחיל לגלות אותו, להתקרב ולהרגיש אותו.

תלמיד: האם בעצם זה נקרא שאנחנו "בונים אותו"?

כן, זה בדיוק נכון. כי מה זה נקרא "לחקור אותו", "להרגיש אותו"? שאתה בונה בתוכך בעצם מהכלים שלך המתוקנים את דמות הבורא, אז את אותם הכלים אתה חוקר ובהם אתה מכיר את הבורא. לכן כתוב "אתם עשיתם אותי".

שאלה: האם אנחנו צריכים כל הזמן להוסיף כוונה חדשה מעל למילוי? אנחנו תמיד צריכים מעל למילוי להיות באמונה למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: האם להיות בהסכמה עם הגוף זה כמו להיות בהסכמה עם אמונה למעלה מהדעת?

איך זה יכול להיות? איזו פילוסופיה מיוחדת, שאני בהסכמה עם הגוף שלי, מה שהגוף רוצה, ואם אני הולך ומבצע מה שהגוף שלי רוצה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת"? קודם כל זאת לא אמונה, זאת קבלה ובתוך הדעת של הגוף.

שאלה: כשאנחנו עובדים בשמחה והגוף לא מרגיש התנגדות, אבל בו בעת אני לא יכול להעלות תפילה לבורא מהלב, מי נותן לי את הכוח לעבוד בשמחה?

רק דרך הקבוצה לקבל את זה מלמעלה מהבורא. אל תדאג, יהיו לך תמיד כוחות אם אתה דרך הקבוצה מתקשר לבורא בכל המצבים.

שאלה: ההבדל בין מקובל למזוכיסט זה שמקובל נהנה מהסבל כי מייחס את זה לבורא?

לא, הוא לא מייחס את הסבל הזה לעצמו, הוא מייחס את הסבל הזה לאגו שהבורא ברא. ובכלל רואה את הסבל ואת הרצון לקבל שיש בו כלא שייך לו, אלא זה כוח של הבורא. ומסתכל על עצמו כמו על בהמה, שבבהמה הזאת מתגלה כוח קבלה, האגו, והוא רוצה שבבהמה הזאת יתגלה כוח השפעה, והוא בעצמו רואה את עצמו לגמרי ניטראלי. לא שייך לזה ולא שייך לזה.

תלמיד: אפשר לתת דוגמה לחבר בעבודה כזאת?

אני לא יודע, תנסה.

שאלה: אני ספורטאי, וכשאני משקיע באימונים אני משיג תוצאות וזה נותן לי כוח כדי להגיע לתוצאה עוד יותר קשה. למה ברוחניות זה ההפך הגמור? לא רק שאני לא מגיע לתוצאה, אלא אני צריך עוד לתאר לעצמי, לדמיין את התוצאה. למה ברוחניות זה ככה?

אתה אומר נכון ולא נכון. תלוי לאיזו תוצאה אתה מצפה מרוחניות. בספורט, אם אתה עושה תרגילים, ככל שאתה עושה תרגילים, אמנם אתה מתעייף וצריך אחרי זה לנוח, אבל אתה מתחזק. כאן בחוכמת הקבלה, ככל שאתה עושה יותר תרגילים, כך האגו שלך, כשאתה עושה תרגילים כדי לעלות למעלה מהאגו שלך, נחלש. אתה נעשה יותר חלש, אבל אחר כך בכל זאת אתה מתאושש, מתעורר. דברים דומים לספורט.

אבל בכל זאת בספורט אתה רואה את כל המצבים שבאים לטובה, כאן אתה רואה את זה גם לטובה וגם לרעה. האגו שלך, אתה רוצה להכניע אותו, ובספורט ההפך אתה רוצה שיגדל. תחשוב על זה, אתם יכולים לדבר על זה אפילו בעשירייה.

קריין: קטע מספר 16, בעל הסולם.

"תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש. כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד."

זה סימן שאנחנו נמצאים בעבודה למעלה מהדעת. כתוב, "ויהיו בעיניך כחדשים", כי כל יום ויום, או כמה פעמים ביום, או בכל רגע אפילו, אני מרגיש כאילו אני מתחיל מחדש. כאילו לא היה לי כלום ואני לא יודע שום דבר על רוחניות, מה לעשות ואיך לבצע, ואני תמיד מחפש איך אני אעשה משהו. זאת אומרת, זה דווקא סימן שאנחנו כל הזמן מתחדשים ועולים בסולם. "והיה עובד בבחינת קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה." זה מה שדורשים מאתנו. אז זה נקרא שאנחנו "חכמים", שאנחנו "חוקרים", שאנחנו הולכים בצורה בריאה, עם ראיה ברורה, כמו שכתוב "חכם עיניו בראשו"? "ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הוודאות של האמונה."

אני קם כל יום, וכמה פעמים ביום אני מתאושש וחוזר למחשבה על עבודה רוחנית, ואני רואה שאין לי כלום, ואני שוב צריך לזכור איפה זה, למה, לאן, ובאיזה כוחות אני עושה משהו. וכך זה הרבה הרבה פעמים ביום, לפחות יום יום. אז איפה יהיה לי פעם משהו אם הכול נעלם? "וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר צ"ו, "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")

אם אנחנו לא שוכחים ש"אין עוד מלבדו", והבורא הוא שולט במאה אחוז בכל מצב ומצב שלנו, ואין אף רגע בחיינו שאנחנו לא נמצאים בשדה שלו, שהוא ממלא את כל המציאות, את כוח ההשפעה הכללי הזה, אז אין לנו מקום לשום הרגשה לא טובה, לשום מחשבה לא טובה, אלא אנחנו נמצאים בכוח הטוב ומיטיב שברא את הנבראים בתוכו, כדי להביא אותם גם כן למצב כמוהו, בזה אנחנו נמצאים. ואנחנו נמצאים דווקא בהתפתחות הזאת שזה צריך עכשיו להתממש. שאנחנו מגלים את הכוח הזה, ואיתו יחד אנחנו מתחברים.

תלמיד: עם הכול אפשר להסכים, אבל בסוף אני לא מגיע לתפילה. אני לא רואה תפילה באופק.

איפה באופק אתה צריך לראות? מאיפה היא צריכה להגיע?

תלמיד: אפשר לעבוד בכל המצבים וגם להיות בשמחה, אבל תפילה לא יוצאת מזה.

אני לא מבין מה זה נקרא "לא יוצאת"? זה לא אתה שצריך לעשות את זה?

תלמיד: כן. אבל ללכת בשמחה, להאמין שזה הבורא, לראות את הכול כאילו היה בתוך הדעת?

אני לא יודע את כל המילים האלו. אני יודע רק דבר אחד, כל דבר שאנחנו משיגים ברוחניות זה רק על ידי זה שאנחנו פונים לבורא והוא מסדר. כלום חוץ מזה. עכשיו רק השאלה באיזה מצב אנחנו צריכים להיות כדי לפנות אליו שהוא יעזור?

אז נטייה לחיבור בעשירייה, חובה. פניה לבורא שרק ממנו יבוא כוח התיקון, חובה. ואז עוד דבר אחד, סבלנות. זאת אומרת, כל הזמן להפעיל חיבור בינינו, ומתוך החיבור בינינו "תפילת רבים" מה שנקרא, לבורא.

תלמיד: את הנטייה לחיבור אפשר להגיד שיש, אבל את הפנייה לבורא אני לא מצליח לראות איפה ומה עוד לעשות כדי שנגיע לתפילה הזאת.

תתחילו לדבר על זה ביניכם. כמה דיברתם על זה שאתם צריכים להתפלל לבורא ושרק בזה אתם תלויים? תתחילו לדבר ו"איש את רעהו, יעזרו"¹. אז קנאה, תאווה, כבוד, כל היסודות שלנו יעזרו לנו לבנות את התפילה. תפילה חיברו לנו אנשי כנסת הגדולה, אתם יכולים לקרוא מה שכתוב בסידור. אתם יכולים לקרוא תהילים שזה מקובל בכל העולם, בכל השפות. כולם קוראים תהילים, אין לך אומה מאלה שגדלו יחד בכל הדתות העיקריות שלא מכירה תהילים. בבקשה, אם לא יוצאות ממך מילים אז יש לך מילים כתובות.

קריין: קטע מספר 17. מתוך הרב"ש.

"האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי."

(הרב"ש. רשומה 21 "קידוש החודש")

שאלה: האם הבקשה לעבוד בשמחה היא בגלל שאנחנו לא מרגישים את גדלות הבורא בתוך העשירייה?

לא. הבקשה לעבוד בעשירייה היא מפני שאנחנו רוצים להידמות לבורא, שאפשר להידמות אליו רק בתוך החיבור ואת החיבור השלם אפשר לבצע רק בעשירייה. זה הכול.

תלמיד: האם הבקשה לעבוד בשמחה היא בגלל שאין לנו את גדלות הבורא?

שמחה זה לא בגלל שאין או בגלל שיש. שמחה היא תוצאה מזה שאני מקבל מה שהבורא מביא לי כדבר הנכון להתקדמות שלי כדי להגיע להשפעה לבורא.

שאלה: מה זה אומר "קבלת עול מלכות שמיים"?

"קבלת עול מלכות שמים" זה נקרא שאני מקבל עלי את שליטת הבורא, בוא נגיד כך. שיש כוח עליון שבכל זאת שולט עלי ומסובב אותי ומסדר אותי ואפילו מבלבל אותי. זה הכול בא ממנו. בכלל מה שיש בי ברצונות ובמחשבות, במוח ולב, זה הכול בא מהבורא. ואם אני הולך כל הזמן עם המחשבה הזאת ויכול להיות אפילו עם ההרגשה הזאת, זה נקרא שאני מקבל על עצמי "עול מלכות שמיים", שהבורא הוא הראשון.

שאלה: איך לבנות תפילה נכונה מקדמת בעבודה?

אז אני אומר לכם, אתם צריכים להתחבר בעשירייה ובתוך העשירייה להתחיל אולי לקרוא כל מיני פסוקים. אולי אנחנו נעשה את זה, תכינו לנו בפעם הבאה כל מיני פסוקים לתפילות כאלה רגילות לכולם, לא ספציפיות מידי, ואז נראה אם אנחנו יכולים לקיים את התפילות האלה או לא. או שנחבר לא לפי מה שכתוב שם אלא לפי מה שאנחנו רוצים. נעשה.

שאלה: לפני כן אמרת שהבורא הוא מאה אחוז בכל ההרגשות שלנו. זה מפחיד מאד את הטבע האגואיסטי, אנחנו צריכים להתחבא באיזשהו מקום.

אני לא מבין אותך. אני זוכר שפעם קראתי באיזה מקום שכתוב "אין עוד מלבדו". גם אתה קראת ככה פעם?

תלמיד: כן.

אם זה כן אז מה יש לך? אז גמרנו, הבורא שולט בהכול. גם עכשיו שאתה מדבר, זה לא אתה מדבר אלא דרכך הבורא מדבר.

תלמיד: לאיזו מטרה הבורא עושה את זה? הוא רוצה שהשליטה המוחלטת תהיה שלו או יש לו מטרה אחרת בזה?

תתאר את עצמך במקום הבורא, שרק כוח אחד קיים בעולם, והוא רוצה לברוא עוד נבראים שיתקיימו בצורה נפרדת ממנו, נפרדת. מה הוא יכול לעשות? אם הוא כוח אחד, אתה תראה שאין לו ברירה, ושהוא יבנה את המציאות כמו שבנה. ולא שאין לו אפשרויות או יש לו יותר אפשרויות, אלא הטבע שהוא אחד, אם הוא רוצה לבנות, לברוא משהו חוץ ממנו, אין דבר כזה אלא שיתקיים דווקא כמו שאנחנו, ודווקא בצורה כזאת כמונו הכול מתקדם מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה. אם תחשוב איך הכול מתקיים מכוח אחד שקיים, אם הכוח הזה רוצה שיתקיים עוד משהו, אין לו שום ברירה אלא מתוך הטבע שלו ההכרחי לבנות מה שהוא בונה ומה שאנחנו עושים.

שאלה: בלי להיות בשמחה אי אפשר לצאת מהטבע של הרצון לקבל?

אי אפשר, אבל שמחה אתה יכול לקבל מהקבוצה. אם אתה לא מחובר לקבוצה, אתה תהיה בעצבות ואם תחובר לקבוצה, יהיה לך כוח שמחה וביטחון.

שאלה: האם מצב השפלות שעליו מדובר בקטע, זה המצב הכי נמוך שיכולים להגיע אליו בתור עשירייה?

כן, שפלות משיגים אך ורק בתוך העשירייה. הכול נמדד מתוך הקשר עם העשירייה, אדם לבד, לא נחשב ולא יכול למדוד כלפיו שום דבר, זה לא רוחני. רוחני זה כשאני מודד כלפי העשירייה. אנחנו צריכים פשוט בכוח לקבוע את זה עוד ועוד, שאנחנו חיים רק בתוך העשירייה.

שאלה: כשמגיעים למצב של שמחה כתוצאה מעבודה מעל הדעת, נראה שהרצון לקבל אחרי שהוא הרגיש פעם אחת את התענוג הזה ירצה כל הזמן לעבוד מעל הדעת כדי להגיע להרגשה הזאת.

אבל כדי לעבוד למעלה מהדעת, הרצון לקבל צריך לעלות למעלה מהרצון לקבל, הוא צריך להיות בהשפעה.

תלמיד: כן, אבל אחרי שהוא עבד בהשפעה בהתחלה, הוא הרגיש שמחה, זה הרי תענוג, זו הרגשה של תענוג.

תענוג מהשפעה, תענוג מהשפעה זה באמת אפשר, ניתן, מותר, אז תעשה את זה, כן. תתחיל לחלק כל מה שיש לך, תהנה מזה שאתה עושה את זה. בבקשה, זו לא עבירה.

שאלה: כתוב שהשם רוצה להראות לי שאני שפל. מה זה שאני שפל, שאני תלוי בו?

לא כתוב שאתה תלוי בו, אומנם שגם זה נכון, אבל שפלות היא קודם כל מתוך זה שאתה מקבל מה שהבורא מביא לך בצורה נכונה להתקדמות. יש הרבה תנאים לשפלות, קודם כול זה שמה שקיבלתי עכשיו, זה הכי נכון להתקדמות מהמצב הזה לדבקות.

תלמיד: אומנם שלא נראה לי?

ודאי שזה לא נראה לך, על זה לא מדובר בכלל. אם אתה בודק לפי מה שנראה לך, אז אתה בכלל לא נמצא בשיטת התיקון.

שאלה: למה אני צריך להתפלל עבור החברים, אם הם כבר יותר מתקדמים ברוחניות, יותר בריאים, יותר מוצלחים? הם הרי כבר קיבלו את הנרצה. איך בצורה נכונה במקרה הזה לעבוד עם קנאה?

אתה חייב להיות קשור אליהם, להתבטל כלפיהם, כמו שכותב רב"ש במאמרים שלו על הקבוצה, ואז משם תראה מה אתה צריך לעשות, ואיך להתפלל. אז תחזור על אותם מאמרים.

שאלה: בניסיון לעבוד בלמעלה מהדעת, בלהתכלל בחברים, בניסיון להשפיע לבורא, באיזה רגע אנחנו צריכים להתחיל להרגיש אותו, להבין אותו? הרי יש כזאת הרגשה, שאנחנו כאילו כל הזמן נעבוד מעל הדעת, שאנחנו לא צריכים את הדעת הזאת, ואת הרגשה שלו.

תמיד נהיה כך, כן, וכמה שנקבל, אנחנו נלך למעלה ממה שנקבל. וכל פעם הידיעה שנקבל, והגילוי של מה אנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים את זה כדי ללכת למעלה מזה, שבינה תהיה בעינינו, יותר מחוכמה. אנחנו רוצים דווקא אליה להגיע, כי זה נקרא שאנחנו עולים עם המלכות שלנו, למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: כאילו אנחנו מקבלים את הידיעה הזאת, את ההרגשה?

נכון.

שאלה: כתוצאה מזה אני בכלל רוצה להתנתק גם מהשמחה הזאת וההשפעה, גם מהצער והרצון לקבל ובכלל, ולהיות כאיזשהו צופה מהצד להסתכל על מה שקורה איתי, לאן לוקחים אותי, לקבלה, להשפעה, אבל שכל המחשבות שלי יהיו על העשירייה כל הזמן.

כן, אבל להתנתק מצער או שמחה זה לא נכון, אנחנו צריכים בכל זאת לעבוד עם זה. אבל זה יבוא, תמשיך.

(סוף השיעור)

---

1. "איש את-רעהו, יעזרו" (ישעיהו, מ"א, ו').↩