סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור ערב 07.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ביטול כהכנה לעיבור - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא - ביטול כהכנה לעיבור, קטע מספר 4.
מה זה ביטול? אנחנו נמצאים בתוך הכוח שנקרא בורא, ש"אין עוד מלבדו", "כבודו מלא עולם" וכולי וכולי. זאת אומרת יש כוח אחד בלבד, כוח השפעה ואהבה ואין חוץ מלבדו. וזה שנראה לנו שיש עוד משהו חוץ מהבורא זה מה שהוא מצייר בנו בכוונה כדי שנוכל להשיג אותו בעזרת כל הציורים האלה שהוא מצייר בנו, אבל באמת הכול זה רק הוא.
אם אני נמצא בכוח הזה שנקרא בורא, כוח השפעה ואהבה, ואני נמצא כאני, זאת אומרת הפוך ממנו במשהו, כי אני קיים, כדי להתקיים, הבורא ברא תכונה הפוכה ממנו, במקום תכונת הנתינה והאהבה הוא ברא בי תכונה אחרת של קבלה, שנאה לזולת, אז איזה פעולות אני צריך עכשיו לעשות אם אני נמצא בתוכו, שזה רק כוח אחד ואני בו, איזה פעולות, מעשים, אני צריך לעשות כדי להתחיל לגלות אותו, להתקרב אליו?
להתקרב, אומרים ברוחניות, זאת אומרת איפה שיש לנו כוחות בטבע, להתקרב לאיזה כוח זה אפשרי רק בתנאי שאנחנו מתקרבים לתכונה שנמצאת באותו הכוח, וזה מה שאני צריך לעשות. איך אני עושה את עצמי יותר קרוב לאותו הכוח שאני כבר נמצא בו, רק אני לא מרגיש אותו? מה עליי לעשות כדי להתחיל לגלות אותו, להתקשר אליו, לאחוז בו, להשפיע עליו, להרגיש שהוא משפיע עליי?
התהליך הזה שאני רוצה להתחיל הוא נקרא "עיבור". שאני מתחיל לעורר בי רצון שלי לקבל במידה שאני יכול לבטל אותו ואז באותה המידה אני אהיה קיים בו, בבורא. והביטול הזה יהיה על שמי ואז אני אקרא עוּבר, נקודה התחלתית של הקיום הרוחני שלי, רוחני זה נקרא שאני אדמה את עצמי לבורא. מזה אנחנו מתחילים.
זאת אומרת, אני נמצא בו ואני צריך לבטל את עצמי בכל הרצונות, מחשבות, מה שאותו כוח עליון מעורר בי כדי שאני על פני הביטול הזה של המחשבות והרצונות, זה נקרא במוחא וליבא, שאני אוכל להתחיל להרגיש אותו, אותו הכוח שבו אני נמצא, וזו העבודה שלנו. כמה שנשתוקק לבטל את עצמנו כל אחד ואחד כדי להרגיש את הבורא, נוכל בזה גם לעזור אחד לשני ונוכל כן להגיע למצב שנקרא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, שזאת מטרת מימוש חכמת הקבלה כמו שכותב לנו בעל הסולם. אז אנחנו נצטרך את זה להשתדל לעשות.
ולכן בואו נסכם בינינו מכאן והלאה שזה מה שאנחנו רוצים, כל הזמן לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, בתוך אותו הכוח. אין גשמיות, אין כלום, יש רק אותו הכוח, "אין עוד מלבדו", "אחד יחיד ומיוחד", אנחנו נמצאים בו ועלינו לעשות פעולות כדי לגלות אותו, להרגיש אותו, להתקרב, לגלות אותו יותר ויותר ועד שנעשים כאחד שזה גמר ההתפתחות שלנו. אז נשתדל. יש בזה הרבה צעדים ודאי אבל זה נמצא לפנינו, אנחנו כבר צריכים להתאמץ לגלות שאנחנו נמצאים בתוכו "כי בו ישמח ליבנו".
שאלה: כשאנחנו במצב העיבור, דיברנו שאנחנו במצב של מעבר, עובר, האם אתה יכול להסביר או לפרט איך זה קשור ל"יציאת מצרים"?
אני לא מעוניין עכשיו לדבר על יציאת מצרים ועל כל מיני כאלו שאלות פרטיות. אתה יכול לשאול אותו עוד אלף שאלות כאלה, זה לא שייך, זה לא שייך למצב שלנו. לא שייך. בואו נתרכז במה שאנחנו לומדים ונשתדל לשאול רק מה ששייך לנושא שלנו.
שאלה: איך אנחנו יכולים להבין שאנחנו מבוטלים?
אנחנו נרגיש את זה לפי התוצאה, שברגע שאני מבטל את עצמי כלפי אותו שדה, אותו שדה כוח, אותו כוח שאני נמצא בו, אם אני מבטל את עצמי אז אני מרגיש שאני נמצא באותו כוח, שאני מגלה את הבורא, הבורא מתגלה אליי.
שאלה: שמעתי אותך אומר שכביכול אין גשמיות, שהכול בא מבורא. אבל בכל זאת לפעמים קשה להגיע להחלטה לגבי דברים גשמיים שעלולים להשפיע על היכולת שלי להיפגש פיזית עם העשירייה. מה אני אמור לעשות במצב כזה?
להסביר לעצמך עד כמה העשירייה זה האמצעי החשוב כדי להתקרב לבורא.
שאלה: כשאני חושב על ביטול אני יכול לדמיין כל מיני דברים איך להתבטל, אבל מהי הפעולה החשובה ביותר שאני יכול לבצע בשביל להתחיל להתבטל?
הרב"ש כותב, שהכי חשוב לנו להתבטל כלפי העשירייה. אנחנו לא מרגישים את הבורא, אנחנו רק יכולים לדמיין שאנחנו נמצאים בו, ובאמת זה נכון, אבל איך לעבוד עם משהו שאני לא מרגיש, שאין לי אליו שום קשר? קשר הדדי "אני לדודי ודודי לי", אין עדיין.
מה עושים? עושים פשוט מאוד, במקום זה מסודר לנו עניין של שבירת הכלי שנקרא "אדם" שהיה בדבקות בבורא. הבורא בכוונה שבר את הכלי הזה, הרצון הזה התפרק להרבה מאוד, לשש מאות אלף חלקים, ועוד ועוד חלקים, וזה הכול כדי שאנחנו בהתחברות עם החלקים האלה, נוכל לראות כמה שאנחנו מתקדמים למושג הבורא. זאת אומרת, שתהיה לנו עבודה פרקטית בחיבור בעשירייה, כדי בסך הכול לגלות שאנחנו מתקרבים לבורא.
שאלה: אני לא יודע אם הבנתי נכון, אבל אמרת שעלי לבטל את עצמי, ובאותה מידה שאוכל להמשיך לבטל אני בזה מעורר את הרצונות שלי. האם הבנתי אותך נכון?
אנחנו לא דיברנו על זה, אנחנו דיברנו רק על הביטול. בכמה שאני מבטל את עצמי בכל התנאים הפנימיים שלי, לפי זה אני מתקרב לכוח שקיים סביבי וממלא את כול המציאות שזה נקרא, "בורא".
תלמיד: כשאני מבטל עצמי בפני חבריי, בפני התכונות שלהם, הרצונות הרוחניים שלהם, מה זה אומר שבתכונות וברצונות האלה אנחנו מבטלים את עצמנו לבורא?
אני מבטל את האגו שלי כדי להיות מחובר עם החברים ברצון אחד המכוון לבורא. אתה מכניס לתוך השאלה שלך עוד כל מיני כאלה חשבונות. אני אומר רק דבר אחד, אני מבטל את עצמי כדי לשייך את עצמי לעשירייה בסך הכול, מפני שעל ידי זה אני נדבק בבורא. העשירייה היא האדפטור שלי, המתאם, שאני בצורה כזאת יכול להתבטל כלפי הבורא. אני לא יכול להתבטל כלפי אויר, כלפי חלל שזה הבורא, כי זה כוח השפעה שאני בכלל לא מרגיש. אם אני מבטל את עצמי כלפי תכונות, רצונות, מחשבות של החברים, כדי להתקרב לבורא, כדי להתבטל כלפי הבורא, כך אני יכול להצליח.
תלמיד: אם אפשר לחדד. כשאני מבטל עצמי בפני רצונות ומחשבות של חברים, האם אני מתמקד בזה שאני מבטל את עצמי, או עליהם על המחשבות והרצונות?
אני מבטל את עצמי כלפי החברים כדי להתחבר איתם ולהידמות לבורא.
שאלה: אנחנו עכשיו בעשירייה עשינו הכנה לשיעור ודנו בשאלה ששאלת בבוקר, "מה זה נקרא להתבטל בעשירייה, האם זה שאתה מאבד את עצמך לגמרי או שלוקח משהו". ועכשיו בתחילת השיעור אמרת לפי מה ששמעתי, שאנחנו לוקחים כל פעם מהרצון לקבל ומכניסים לתוך הבורא. האם זה נקרא עיבור, או שאנחנו בעצם מבטלים את עצמנו לגמרי ולא לוקחים איתנו כלום לשם?
עיבור זה נקרא שאנחנו מבטלים אותו הרצון שקיים בנו עכשיו על מנת לשייך את עצמנו לכוח העליון. הכוח העליון אצלנו בינתיים הוא מוצג לנו כעשירייה.
תלמיד: אז אנחנו כל פעם לוקחים עוד רצון לקבל ומכניסים אותו, מתקנים אותו בתוך העשירייה?
כן.
שאלה: אני בטוח שכולם מסכימים, שאין ספק שאתה נותן דוגמא ברורה לכולם מה זה ביטול. איך חבר צריך לתת לעשירייה דוגמא בביטול?
אתה נמצא בחלל, בכוח שכולו השפעה. אתה רוצה להתחיל להרגיש את כוח ההשפעה הזה, ואתה יכול לפי חוקי הטבע רק בתנאי ובמידה שיהיה לך גם כוח השפעה. כדי לייצב באדם כוח השפעה, האדם צריך לבטל את עצמו כלפי משהו שידוע לו, ברור לו, מוצג לפניו, שהוא על זה מתאמן, ואם מצליח לבטל את עצמו כלפי הדוגמה הזאת, כלפי המכשיר הזה שזה עשירייה, במידה הזאת הוא מתקרב לגילוי הבורא.
תחילת גילוי הבורא נקרא "עיבור", שאז האדם מרגיש שהוא נמצא בתוך הכוח העליון השורה עליו, השולט עליו, ואז אותו כוח עליון מתחיל לטפל בו הלאה. גם קודם טיפל, ועכשיו עוד יותר מטפל בצורה יותר ברורה, כי האדם כבר ביטל את עצמו בדרגה ראשונה.
שאלה: אני קצת מבולבל, בגלל שמצד אחד אדם צריך לבטל עצמו בפני העשירייה, אבל אני רוצה להיות כמו כולם בעשירייה, אני רוצה שהתכונות של כולם יהיו בי, אז איך אני יכול לבטל הרצון הזה?
העשירייה ניתנה לנו כדי שאנחנו נתאים את עצמנו לבורא. מפני שהבורא הוא רצון להשפיע בלבד, ואני רצון לקבל בלבד, איך אני מתאים את עצמי לבורא מרצון לקבל לדרגה ראשונה של הרצון להשפיע? אז ניתנה לנו קבוצה, אני יכול לבטל את עצמי כלפי הקבוצה, ואז במידה הזאת אני אבטל את עצמי כלפי הבורא. כי את הבורא אני לא מרגיש, כלפיו אני לא מסוגל לעשות שום דבר בצורה הכרתית, בהבנה, בבירור, בביקורת, אלא אך ורק מתוך זה שיש לי קבוצה. אז אם אני מבטל את עצמי כלפי קבוצה, אני יכול להגיע למצב שאני אבטל את עצמי כלפי אותו כוח עליון, אותו שדה ההשפעה שבו אני נמצא.
שאלה: יש חברים שלא מדברים בסדנאות וטוענים שזה בגלל שהם מתבטלים, האם זה נכון לפעול כך?
אני לא מבין את השאלה שלך ולא מבין ממנה שום דבר. יש חברים שלא מדברים, אז מאיפה אני יודע שלא מדברים?
תלמיד: לא, נניח יש אדם שכבר כמה שבועות לא מדבר, הוא אומר "אני מתבטל בפני החברים", בסדנה.
בדרך כלל כל אחד ואחד חייב לעזור לאחרים להגיע לביטול.
שאלה: פעם אני שומע אותך אומר שרק הבורא יכול לתת את כוח הביטול, העיבור, ופעם שהאדם צריך להתבטל, אז מה החלק של האדם, ומה החלק של הבורא?
האדם צריך לרצות להתבטל כלפי הבורא, הכוח הכללי, העליון. וכדי להתבטל כלפיו, הוא צריך איזה אמצעי, מכשיר איך להתבטל, ולשם זה ניתנה לו קבוצה. במידה שהוא מבטל את עצמו כלפי הקבוצה, הוא מתקרב לבטל את עצמו כלפי הבורא. וזה חייב להיעשות בתוך העשירייה, ולעזור לחברים והחברים צריכים לעזור לו, וכך הם צריכים להשתדל להתקדם.
כלפי הבורא עצמו אין לנו שום אפשרות להתקרב, כי אתה לא אוחז בו, אתה לא יכול לבד ללא עשירייה לעשות שום פעולה, בפרט עוד יותר לבקר את הפעולות שלך, לבדוק, למדוד. אלא אין לך ברירה רק לבצע פעולות בתוך העשירייה, ומתוך זה, זה נקרא מאהבת הבריות להגיע לאהבת ה', לאהבת הבורא.
תלמיד: מה אם רואים שלא מצליחים, מנסים תקופה ארוכה, רואים שאין הצלחה?
צריכים לבדוק למה לא מצליחים. ולא להגיד שלא מצליחים, אלא לשאול למה אנחנו לא מצליחים. אם כתוב ומקובלים כותבים, ואנחנו מקבלים את זה כתוכנית עבודה, אם אנחנו מבצעים, למה לא מצליחים, למה אין תוצאה? צריכים לבדוק למה. ולא לסגור את ספר ההוראות ולהגיד שזה לא מוצלח. תגיד על עצמך שאתה לא מצליח מפני שאתה כנראה לא מבצע משהו נכון.
שאלה: אם זה כך, איך זה שביטול מביא לאהבה?
אנחנו לא דיברנו על זה. אנחנו דיברנו שהמגע הראשון בין אדם לבורא, מתוך זה שהאדם נמצא בתוך הבורא ש"כבודו מלא עולם", והכול תלוי אך ורק בביטול שלנו כלפיו, אז הפעולה הראשונה שלנו היא הביטול שלנו כלפי העשירייה ודרך העשירייה להרגיש שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי הבורא, זה הכול, על זה דיברנו. ולא לקפוץ לכל מיני דרגות או למה שאתם שמעתם שם עוד, להתרכז במה שאנחנו עכשיו מדברים.
שאלה: "שדה אשר ברכו ה'" ולהיכנס לתוך הבורא, זה אותו המצב?
לא, שדה זה שדה, ולהיכנס זה להיכנס, זו כבר פעולה שעוברת על האדם. אבל שדה זה הבורא שממלא את כל המציאות.
קריין: קטע מספר 4.
"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
שאלה: עד כמה חבר יכול לדרוש מהעשירייה, איפה הגבול, ובכמה העשירייה יכולה לעטוף את החבר הזה?
אני לא יודע לענות על זה, צריך להיכנס לתוך כל היחסים שלכם, עכשיו אנחנו לא מדברים על זה. תתרגלו לשאול לפי רוח השיעור, אחרת אני רושם אתכם כבר בפנקס של המפריעים לשיעור.
תלמיד: חבר אומר, "אני כמה שנים בקבלה ואני לא מרגיש, אני לא יודע מה לעשות".
אתה רואה שאתה מפריע גם עכשיו וממשיך, אתה לא שומע מה שאני אומר לך. על מה אנחנו דיברנו עד כה, כבר שלושים דקות, על מה דיברנו אני שואל אותך?
תלמיד: על נושא העובר.
על ביטול, על ביטול של האדם כלפי הכוח העליון ושאפשר לעשות את זה לא ישירות לכוח העליון אלא דרך הקבוצה. אז יש לנו אדם, קבוצה, בורא, בצורה כזאת אנחנו מבטלים את עצמנו כלפי הבורא, זה נקרא "להיכנס לעיבור", ואתה מתחיל לספר לי על איזה חבר שעושה שם משהו בעשירייה. אני לא רוצה עכשיו לשמוע על זה, וגם החברים לא רוצים לשמוע. מתי תבינו איך לשאול ולהיות שותפים בשיעור ולא מפריעים לשיעור? יש לאדם משהו שבוער לו, והוא רוצה שכולם יטפלו בזה.
שאלה: בסוף התשובה אמרת שהעשירייה כולה צריכה להתבטל כלפי הבורא, אם אתה יכול להרחיב בקשר למה שאמרת?
שאני עם העשירייה צריך לפעול למצב כזה שאנחנו כולנו מקושרים יחד ומתבטלים כלפי הבורא.
תלמיד: איך אנחנו מתבטלים כלפי הבורא, על ידי החיבור שלנו?
על ידי חיבור ביניכם ושאתם מתכוונים כתוצאה מהחיבור להתבטל כלפי הבורא.
שאלה: איך הרצון לקבל מזהה את הרצון להשפיע שבפניו הוא צריך להתבטל?
זה כלפי העשירייה. שאני יכול או להיות בהשפעה או להיות בקבלה כלפי החברים, אפילו במצבים האגואיסטים שאנחנו בינתיים נמצאים. אני צריך כאן לפתוח את עצמי כמה שיותר לכוח ההשפעה, למרות שזה עדיין בכל זאת במישור של האגו, ומתוך זה אנחנו מתקרבים למצב שהבורא כנגד זה פועל עלינו ועוזר לנו להגיע באמת לכוחות ההשפעה.
שאלה: יוצא שהמושג "עשירייה" זה מושג שתמיד ירגיש בורא וכל פרט שמתבטל למושג הזה מוסיף מתוכו תכונת ביטול משלו למושג "בורא". מוסיף לעשירייה רצון להשיג את הבורא?
אנחנו אחר כך נדבר לא רק על העשירייה, אלא גם על הפרצוף הרוחני וכך נתקדם.
שאלה: אנחנו יודעים שבחינה ד' גזרה על עצמה צמצום מטעם הבושה שהבורא נתן בה. בקשר למשפט הזה "לבטל רצונו בפני רצונך"1, מה למעשה הבורא מבטל בנו, את הבושה שבנו?
אני לא מבין מה שאתה שואל, אני לא מזהה את הכוחות האלה שעליהם אתה מדבר. אנחנו עוד לא נמצאים, לא בפעולת השפעה, כדי שמתוך פעולת ההשפעה לראות את פעולת הקבלה ולהתבייש ממנה, אנחנו בזה לגמרי לא נמצאים.
מה אתם חולמים בזמן שאני נתתי לכם דוגמה כל כך פשוטה? אנחנו נמצאים בתוך כוח ההשפעה, לא מרגישים אותו, צריכים להגיע למגע הראשון אתו, המגע הראשון הזה נקרא "עוּבר", כדי להגיע לזה כשאני הפוך, לכן אני לא מרגיש את הכוח העליון שאני בו נמצא, אז ניתן לי איזה מיתקן, כלי עזר שנקרא "עשירייה". במידה שאני עובד אתה נכון, אני מתקרב להרגיש את כוח ההשפעה, זה הכול. אין כאן עניין של בושה, אין כאן כלום.
שאלה: זאת אומרת, אנחנו עדיין רחוקים מהמדרגה הזאת?
אני לא יודע על מה אתה בכלל מדבר. אנחנו לא למדנו את זה. אם אתה פעם קראת, אז בסדר, קראת.
על הבושה, על הצמצומים מדברים כשהאור העליון יורד מעולם אין סוף ובונה את כל העולמות, לפני שאנחנו בכלל נמצאים במציאות. למה אתה מתבלבל, אתה לא שומע מה שאני אומר, אתה שומע מה שפעם קראת.
תלמיד: השאלות שבאות אליי באות כך מכלום, פתאום אני מתחיל לקשר כל מיני דברים שלמדנו מעבר עם מה שאנחנו קוראים עכשיו, לכן כנראה אני שואל שאלות לא ממש לעניין. אבל אני מודה לך על ההסבר שלך.
טוב, זה שזה לא לעניין אני מסכים איתך, בסדר.
שאלה: מסתבר שכל ההסברים, כל השאלות שלנו, המילויים שלך, הטקסטים שאנחנו קוראים, נראה שכל זה הכנה לזיווג כדי להגיע לדרגת העובר. איך אנחנו יכולים להתבטל עכשיו, כל העשיריות כשאנחנו פה, כנגד המילים שלך וכל האור שרוצה לרדת אלינו כדי פה להיות בדרגה של עובר?
קודם כל אנחנו צריכים תמיד לשכוח מה היה קודם. לא כמו הסבא הזקן שסוחב אחריו ממש רכבת עם כל מיני זיכרונות, אין דבר כזה, הוא מתבלבל בזה. אז אנחנו צריכים כל פעם להתחיל מחדש, "ויהיו בעיניך כחדשים", רק בצורה כזאת אנחנו נוכל תמיד להתקדם, לפתוח כל יום דף חדש, כל רגע דף חדש. ולא שפעם למדנו. לא למדנו, לא רוצה, לא זוכר. זה לא צחוק, זה תנאי שאנחנו תמיד נתקדם, שאתה מתקדם מאפס כל פעם ועד המצב שיתגלה לך.
תלמיד: האם ניתן לומר שעיקר ההזדמנות לביטול ומתוך כך להגיע לדרגת העיבור, נמצאת פה בשיעור עצמו?
ודאי שאפשר גם בשיעור. אבל חוץ מהשיעור כשאנחנו משהו קוראים מהחומר שלנו, שאנחנו נפגשים בעשיריות. תמיד אנחנו צריכים לחשוב על הביטול. שאני אתחיל להרגיש שאני נמצא בתוך השדה הגדול שנקרא בורא. הוא ממלא את כל המציאות ואני נמצא בו וגם החברים נמצאים בו. ואנחנו כולנו רוצים לבטל זה לזה וזה לזה כדי שבסופו של דבר אנחנו נרכוש את תכונת ההשפעה ונרגיש שאנחנו נמצאים בתוך הכוח שנקרא בורא. זה "שדה אשר ברכו ה'".
שאלה: האם המאמץ לביטול צריך לעבור דרך התפילה, והאם מדובר בתפילה שלי?
כן.
תלמיד: אז איך עובר מהתפילה שלי לדאגה לחברים?
אתה מתפלל עבור החברים.
תלמיד: איפה הכיוון, איפה יש את הכוח לזה, כיוון לזה?
הכיוון ממך, דרך החברים לבורא.
שאלה: מה זה ביטול שאני רק יושב ושומע בלי הבנה והרגשה מה באמת לעשות?
לבטל את עצמך כלפי החברים, זה מה לעשות.
תלמיד: כן, אבל המילים האלה לא אומרות לי משהו בעצם. אין לי הרגשה או הבנה מהמילים האלה.
אם אתה אפילו את המילים האלה לא מבין אז תפסיק ללמוד.
תלמיד: לבטל את עצמי זה משהו רוחני כבר, לא?
תעשה לחברים מה שהם רוצים ממך.
תלמיד: זה אני מבין.
זהו. אז תעשה את זה. יופי, פעם ראשונה אני שומע ממך שאתה מבין. הגענו למשהו. תצליח.
שאלה: אני נמצא בתוך עולמו של הבורא, כדי להרגיש אותו אני צריך כאילו להשתייך לתכונה הזאת. בשביל זה אני צריך את העשירייה, זה הגילוי. איך לעשות איתחול כלפי היחס לגילוי שזה תמיד ילך לכיוון ביטול בעשירייה ולא צורות אחרות?
כתוב "ויהיה בעיניך כחדשים". כל רגע אדם צריך להתחיל מחדש. זה הכול. לא לסחוב מאתמול להיום, כאילו נולד.
תלמיד: מה זאת אומרת להתחיל להתייחס כל פעם מחדש?
תתחיל "כנולד דמי", כמו שכתוב. "כנולד דמי".
קריין: קטע 5.
"כתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
קריין: קטע מספר 6.
"באהבת ה', שאנו אומרים, שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' לבדו", שהכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא, שהוא מוכן למסירת נפש בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזו מציאות של תמורה מהמסירות נפש שלו. אלא זהו העצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו לה', היינו (לבטל את) הרצון לקבל שלו, שזהו מציאות נברא, את זה הוא רוצה לבטל לה'. נמצא, שזוהי המטרה שלו. זאת אומרת, המטרה שלו היא למסור נפשו לה'."
(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
זאת אומרת אין יותר תשלום מאשר להגיע למצב שנמצא במסירות נפש לבורא. ואם זוכה, זה הפרס הכי גדול, כך הוא מרגיש. ובכל הפעולות שהוא עושה הוא בודק את עצמו שחס ושלום לא יגנוב, לא יתחיל לקבל מזה איזה תענוג לרצון לקבל שלו. אפילו הכי קטן.
שאלה: אתמול אמרת בשיעור שמידת הביטול תלויה במידת מסירות הנפש. מהי מסירות נפש?
מסירות נפש זה נקרא שאני רוצה לעשות הכול שלי לא יישאר שום דבר מהפעולות שלי, אלא הפעולות שלי למען הבורא הן בעצמן חומר דלק. הן בעצמן פרס. לא צריך יותר כלום. ואני מתפלל שאני לא אתבלבל ואקבל איזה שהוא תגמול, איזה שהוא תשלום או משהו עבור הפעולות שלי כלפי הבורא, חוץ מזה שאני פועל בשבילו לכיוון אחד. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". אני לא מבקש מהבורא שום דבר חוץ מכוח השפעה.
תלמיד: איך בעצם עושים את זה דרך העשירייה?
ודאי שכן. דווקא דרך עשירייה. כשאתה פועל לטובת העשירייה אז אתה מתחיל להרגיש איך אתה יכול לעבוד כדי להשפיע לחברים ובזה אתה מתחיל לקבל התרשמויות נכונות כדי כך להתייחס לבורא.
תלמיד: מה זה מסירות נפש כלפי עשירייה?
מסירות נפש לעשירייה זה שאני לא רוצה לעצמי כלום אלא רוצה רק שהם כולם יגיעו לדבקות בבורא. ואני לעצמי בכלל לא רוצה שום דבר רק להביא אותם לדבקות בבורא ואני אפס.
שאלה: איך פרקטית כל פעולת השפעה לעשירייה, נגיד תורנות של חיבור, הרי החברים אומרים לי על זה לחיים, נותנים לי על זה שכר, אז איך לא לקבל כאן? אולי הם צריכים דווקא לא לשבח אותי על זה.
אם אני עושה הכול כדי לקדם את העשירייה לבורא, ועושה המון דברים טובים לעשירייה, והם משבחים אותי ואומרים לי לחיים כשאנחנו יושבים יחד ועוד כל מיני דברים. אני עושה פרצוף מחייך, ואני מאוד מרוצה ושמח שככה הם מתייחסים אלי, ואני שמח לקבל מהם את הערכה למה שאני עושה כדי לתת להם דוגמה. אבל בפנים, בתוכי אני צריך להיות עם כוח צמצום ומסך, כדי שאני לא איהנה מזה בעצמי, אלא רק כדי להשפיע את היחס הזה לעשירייה, שכל החברים גם ירצו להיות כמוני.
זה נקרא "ויגבה ליבו בדרכי השם". אני רוצה להיות גאוותן, אני רוצה להיות גדול, אני רוצה להיות חכם, שכולם ידעו את זה, שכולם יקבלו דוגמה, אבל בפנים, בתוכי אני עושה את זה רק כדי לתת להם דוגמה איך להתקדם.
תלמיד: מה התגובה הנכונה כלפי מעשה השפעה של חבר? עד כמה לשבח אותו?
אלה דברים שאי אפשר לתת להם הגדרה. אלה יחסים בתוך הקבוצה, אבל העיקר האדם בתוך עצמו, הוא צריך קודם כל לברר, אם זה מרבה שלום בקבוצה, אם זה מקרב בין החברים, יפה וטוב. וכך אנחנו נתקדם. העיקר שהכול יהיה ברוח טובה.
שאלה: בעיבור הגשמי העובר והאם עוברים את כל המצבים לפי תוכנית קבועה מראש, בצורה לא מודעת. בעובר הרוחני, שוב, כדי לעבור לתוצאה המתוכנתת מראש עלינו להפיל את הדעת שלנו, את הפעולה המודעת שלנו. מה הבורא רוצה מאיתנו? למה הוא נותן לנו כזאת עבודה?
הבורא רוצה שנבין אותו, נכיר אותו, ונגיע לדרגה שלו. לכן הוא עשה לנו את העבודה הזאת בצורה כמה שיותר קלה, כמה שיותר נוחה, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להגיע למצב הפוך מהטבע שלנו. ולא כל כך כדאי להשוות את זה עם העולם שלנו, עם מה שאנחנו עוברים בתור העיבור, יניקה, ומוחין בחיינו, בעולמנו. זה לא כל כך דומה. יותר נכון שתתאר לעצמך הבחנות רוחניות.
שאלה: כתוב בפסוקים שכשהנברא מתבטל הבורא ממלא אותו בכל טוב. אותו "כל טוב" זו היכולת להשפיע ללא פרס?
זו היכולת להשפיע, ודאי.
תלמיד: ובעשירייה מה הבירור הזה, כי היה כתוב גם שכשאנחנו מתבטלים אחר כך זוכים לעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע לו נחת רוח. מה הבירור שבעזרתו אנחנו ככה עוברים את הפאזה?
ככול שאנחנו מבטלים את עצמנו יותר ויותר, בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים לוותר על עצמנו, ואפילו כשמקבלים תענוגים, גם עליהם לוותר לטובת הבורא.
שאלה: בהמשך לטקסט האחרון שקראנו, מה זה לתת מסירות לבורא, מי נותן את נפשו לבורא?
אני יכול להיות במסירות נפש רק בתנאי שאני עושה את זה דרך הקבוצה, בלבד.
שאלה: כשאני עובד במסירות נפש איך אני לא מקבל את התענוג שאני מקבל עכשיו, איך אני יכול לא לקבל את התענוג עבור עצמי?
מסירות נפש זה נקרא שכל מה שמגיע לי, זה לא לי, אלא שאני כמו הבורא, כדוגמת הבורא מפזר את זה לכולם, ואליו דרך כולם.
תלמיד: אבל אני ארגיש תענוג, כן?
אתה תרגיש תענוג מההשפעה שלך לכולם, תרגיש שאתה אוהב את כולם, ובמידה שאתה נותן להם, אתה תרגיש תענוג.
תלמיד: וזה לא יהיה תענוג אגואיסטי? זה סוג אחר של תענוג?
לא יכול להיות שזה יהיה תענוג האגואיסטי, כי זה תענוג מהשפעה. קודם אתה צריך להגיע לאהבה אליהם, ואז לפי גודל האהבה אתה נהנה מזה שאתה ממלא אותם.
(סוף השיעור)
-
בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצונו מפני רצונך (משנה אבות ב)↩