שיעור צהרים 13.04.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1746, מאמר 305. "ענין הרע"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1746, מאמר 305, "ענין הרע".

ענין הרע

אסרו חג פסח תשל"ב

"ענין הרע שיש בהאדם אינו נקרא רע, רק בזמן שמרגישים שזהו רע. זאת אומרת בשיעור שהרע מונע אותו מלקבל טוב, בשיעור זה נקבעת מדת גדלו של הרע.

כי מסדר העולם הוא אם אחד הפסיד לחבירו פרוטה, אינו נעשה לחבירו שונא בזה, כי פרוטה לא כל כך חשובה שיהא כדאי לעשות עם השני מריבה. ורק בשיעור שחבירו גורם לו הפסדים, בשיעור זה מתרקמת מדת השנאה. עד שאינו יכול לסובלו.

נמצא לפי זה, בשיעור שיש להאדם חשיבות בתורה ובמצוות, באותו שיעור הוא יכול לקבוע את מדת השנאה להרע שמפריע לו לעסוק בתורה ומצוות. לכן אם האדם רוצה לבוא לידי שנאת הרע, אז הוא צריך להרבות בחשיבות הרוחניות.

ואז ממילא יקבל מדת שנאה, שירחיק את עצמו מלהתחבר עם הרע שלו, על דרך הכתוב "אוהבי ה' שנאו רע". היינו בשיעור שיש להאדם אהבת ה', בשיעור זה הוא שונא את המפריעים לאהוב את ה'."

כל הרע זה סך הכול שנאה לבורא.

שאלה: לגבי השאלות על המעשים הטובים, כשעושים מעשה טוב כי חושבים שאנחנו טובים כי כך גדלנו והתרגלנו. האם זה גם רע כי זה כלפי עצמי ולבקש על זה כוונות נכונות מהבורא לפני המעשה זו הדרך לעשות מעשה טוב?

כן.

שאלה: הבנתי שאני צריכה להתקדם דרך הרע.

מי אמר לך את זה?

תלמידה: כל השיעור אנחנו מדברים על זה שחייבים את הרע בשביל להתקדם. כי כשבן אדם חושב שטוב לו, אין לו על מה לבקש, אין לו על מה להתפלל, נכון?

למה?

תלמידה: זה המנגנון, אני לא י ודעת למה.

שישתמש בטוב הזה כדי להיות קשור לבורא.

תלמידה: לא, אצלי יש רע, אני רואה אותו, מרגישה אותו. אני שואלת איך לא לברוח?

זה כבר משהו אחר לגמרי, הפוך ממה שאמרת קודם.

תלמידה: לפי המאמרים הרע הוא הכרחי להתקדמות. נכון או לא?

נכון.

תלמידה: הוא קיים בי, אני מרגישה אותו כל הזמן. אבל אני רוצה לברוח ממנו.

למה?

תלמידה: כי זה רע לי, לא טוב לי.

אבל בלעדיו את לא תתקדמי.

תלמידה: יופי. נכון. אז איך אני מחזיקה אותו ולוקחת אותו ונותנת איתו כוח ללכת למעלה, ולא רוצה לברוח ממנו כי אני מרגישה שאלה הרגעים שבהם אתה בוחר אם להתקדם או לא.

כן.

תלמידה: אז איך?

לתפוס את הבורא ולדרוש ממנו שאת לא רוצה להתנתק ממנו.

תלמידה: אז תפילה?

תפילה.

שאלה: אני רוצה שרק הטוב יתקיים, אני רוצה להשמיד את הרע ולהיות רק טובה. איך?

מה אתם יכולים להמליץ לה?

תלמידה: שבלי רע אי אפשר.

כן, אבל מה לעשות עם הרע הזה כדי להתקדם לטוב?

תלמידה: להשתמש בו ולבקש לתקן אותו.

לפחות ככה.

שאלה: מה קורה באמת כשמתגלה השנאה בין חברות ולא יכולים להתגבר עליה, זה כאילו רוצים להרוג אחת את חברתה?

יש בזה רק דבר אחד, חוסר גדלות הבורא.

תלמידה: קשה לנו להתגבר על זה.

לא, רק תחשבי, זה חוסר גדלות הבורא, הוא מביא את האדם לכאלה חשבונות.

תלמידה: כביכול כל אחת רוצה את הבורא לעצמה, לחטוף אותו?

שיהיה לעצמו אבל שיהיה גדול, שנמצא לפניי כמו כוכב שאני לא עוזב אותו.

תלמידה: אז לא לעזוב את הבורא.

ודאי שלא.

תלמידה: ככה תיגמר השנאה בינינו, זה יכול להרוס בכל המישורים?

הבורא יכול לתקן את הכול גם לכבות את השנאה, זאת לא בעיה.

שאלה: מעשה טוב זה בעצם מעשה בהשפעה? מה ההגדרה של מעשה טוב, זה שאני הצלחתי לעשות מעשה בעל מנת להשפיע?

כן.

תלמידה: מתוך רצון להיות בתכונות שלי עם הבורא?

כך יוצא כבר.

תלמידה: והמעשה הרע בעצם דוחף אותי לשנוא אותו, להתנתק, כי אני רואה שהוא לא נותן לי להיות בעל מנת להשפיע, כביכול שרע זה לקבל פרס, לרצות לקבל משהו. אז הוא דוחף אותי בעצם לשנוא את זה וללכת באמונה מעל הדעת שאני לא רוצה כלום, רוצה רק להיות בנחת רוח לבורא שזה אומר להתרחק מהרע. זה בעצם מעשה הטוב?

כן.

תלמידה: מה האינדיקציה שאני כבר לא בהשפעה, שאני כבר לא בפעולה הטובה, לא במעשה הטוב? איך אני בודקת את זה לפי הרגשה שלי?

צריכים לחשוב.

תלמידה: זאת אומרת שבעצם אם אני מרגישה את הבורא זה מושלם, ואז ברגע שאני לא מרגישה טוב, משהו מפריע לי, כבר אני לא בפעולה של השפעה?

יכול להיות. אני לא נותן לך תשובות.

שאלה: אם הייתה איזו סיטואציה בעשירייה, ולי אישית היה קשה להצדיק אותה, וכמו שהיה כתוב גם במאמר כתוצאה מחשיבות הרוחניות, גדלות הבורא, בזכות העשירייה עברתי את המצב. מה זה נתן לי? הבנתי שאני מעדיפה את הבורא על פני הסיטואציה ומצדיקה ומשתדלת לאהוב, מה זה נותן לאדם בתוכו שהוא התגבר או הוא מעדיף את הבורא על פני המצב?

שיתקרב לבורא.

תלמידה: אבל איך? כי אמרנו "חציו חייב חציו זכאי", האדם ראה את הרע, זיהה את זה.

זה אולי היה קודם, אני לא יודע, אבל עכשיו הוא התקרב לבורא.

תלמידה: אז מה זה נותן לו ההתקרבות הזאת לבורא, מה זה עושה בתוכו, האם הוא רוכש עוד כלים דהשפעה?

שישאל.

שאלה: כתוב ו"אז הוא צריך להרבות בחשיבות הרוחניות. ואז ממילא יקבל מדת שנאה, שירחיק את עצמו מלהתחבר עם הרע שלו". אנחנו רואים שיש הרבה אנשים שכבר שונאים את הרע שלהם, מרגישים, ועדיין לא יכולים להתנתק ממנו, נמצאים במלחמה איתו, בסכסוך איתו. אז איך באמת לשנוא את הרע בצורה כזו שלהתנתק ממנו ולא להישאר במלחמה איתו?

חסר קשר עם החברים, שיהיה כנגד זה כוח.

שאלה: הוא כותב, "בשיעור שיש להאדם אהבת ה', בשיעור זה הוא שונא את המפריעים לאהוב את ה'". מה זה נקרא שיש לאדם אהבת ה'?

יש לו משיכה להיות קרוב יותר, דומה יותר לבורא, להתחבק עימו.

תלמיד: מה זה לאהוב את הבורא?

נגיד שזה כמו לאהוב חבר.

תלמיד: כי זה תנאי.

כן.

תלמיד: אם אני לא אוהב את ה', אז אני לא אגיע להכרת הרע.

כן, זה ברור.

תלמיד: הבורא הוא תכונת ההשפעה. אני מנסה לסמן לי את המטרה, מה אני צריך לאהוב.

השפעה, אהבה, כל הדברים הנכונים והטובים, הם סך הכול הבורא. ואתה שרוצה להיות כמוהו מבקש שיהיו לך אותן התכונות.

תלמיד: למה זה כל כך מסובך? אהבה היא דבר טוב, נעים, זה תענוג גדול לאהוב.

אם זה לא עובר דרך אהבה עצמית, אז אהבה היא לא דבר טוב, היא דבר רע.

תלמיד: אם זה עובר דרך אהבה עצמית.

אם זה לא עובר. אם זה עובר דרך אהבה עצמית, אז מה שאני אוהב זה טוב.

תלמיד: זה המצב עכשיו.

אני לא יודע מה זה עכשיו.

תלמיד: אני לא מצליח להבין, אם זה עובר דרך אהבה עצמית, אז זה טוב?

כן, כי אני אוהב את האהבה העצמית.

תלמיד: אבל אני צריך לצאת מאהבה עצמית, לא?

עכשיו מדברים על זה, שאם האהבה שלי לאדם או למשהו עוברת דרך אהבה עצמית, אז אני אוהב, אני נמשך, אני מושך, אני מתחבק, מתחבר.

תלמיד: זה מובן. האם זו אהבת ה'?

זו אהבה, זה לא חשוב למי ולמה.

שאלה: האם כך אנחנו צריכים לפעול, למשוך דרך אהבה עצמית אהבה לחברים, לדרך, לבורא?

צריכים לעשות חשבון, דרך איזה סוג אהבה אני מפתח עכשיו משיכה למישהו, למשהו, לקבוצת חברים, לבורא, לא יודע למה.

תלמיד: מהו החשבון הנכון, הטוב, שלפיו אנחנו רוצים להתקדם?

האם אני נמשך אליהם דרך יחס טוב, חיבור, או אני נמשך אליהם כדי לכסות על משהו חיצון.

תלמיד: המדידה צריכה להיות האם היא מהשתוקקות או מייסורים נגיד.

נגיד.

תלמיד: האם בהשתוקקות הזאת גם יש בירור אם היא מזה שטוב לי? בכל זאת מהשתוקקות עדיין טוב לי.

כן.

תלמיד: האם יש עוד בירור חוץ מהשתוקקות שטוב לי?

כן, מההשתוקקות יש הרבה מילוי. אם אתה חושב על מישהו שיש לך השתוקקות אליו, לתינוק שלך, לקרוב, אז זה ממלא אותך.

תלמיד: הוא נותן את הדוגמה שאם הוא מפסיד פרוטה, אז זה לא נורא, אבל אם הוא כבר רואה שזה גורם לו להפסדים, כבר מתחיל להרגיש שזה ממש הפסד, אז הוא מתחיל לפתח שנאה לזה. איך בתוך ההשתוקקות להרגיש שהרצון לקבל גורם לי הפסדים, שהוא מונע ממני באמת להתקדם בדרך הזאת? איך לשים לב שאני לא נמשך מעצמי, אלא אני נמשך מצד גדלות הבורא, גדלות המטרה או עבור החברים?

אתה צריך לענות על זה.

תלמיד: אני יכול לתרץ שאני מפסיד פרוטה וזה לא נורא, אני עושה צעד צעד, לאט לאט.

תלוי איזו פרוטה, למה היא שייכת.

תלמיד: אני רוצה שאנחנו נפרוץ לתוך ההשתוקקות המשותפת ולא שנתקדם לשם לאט.

יפה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעשות את זה?

אתם מרגישים שאתם קשורים יחד, ויחד אתם רוצים לפרוץ לבורא.

תלמיד: מה זאת האיכות של "יחד" שמאפיינת פריצה? כי אנחנו יחד.

לא, זה לא יחד. האם אתה מרגיש שיש לפניך קיר?

תלמיד: כן, בטון.

בטון.

תלמיד: ואם ניתן עכשיו אגרוף, אז היד תישבר, כי אנחנו מאוד רוצים אבל אי אפשר לפרוץ.

כן.

תלמיד: אז מה חסר פה עכשיו?

חסר שאתם תרצו יחד. תרצו יחד, תפנו לבורא ושהוא ילך אתכם יחד.

תלמיד: האם זה דורש אותן פעולות, או לנסות למצוא איכות אחרת?

לא, רק חיבור.

שאלה: כדי להתרחק מהרע צריך להתקרב לחברים, אבל הרבה פעמים יש דחייה מהחברים ומחיבור ומכל מה שבעצם עוזר לנו.

זה פסול.

תלמידה: אז מה לעשות?

לפסול את עצמך.

תלמידה: זו בעצם הכרת הרע, הדחייה שלי מחיבור, ואז אני מזהה איפה בדיוק הבעיה.

כן.

תלמידה: מה הצעד הבא?

הצעד הבא? אין לי מה להגיד. מה את חושבת?

תלמידה: אם אני מבינה שזאת הבעיה, אז כנראה שצריך להתפלל.

נגיד שלהתפלל, או בכל זאת להתחבר עם החברות ולבכות לבורא.

תלמידה: להתחבר חיצונית?

במה שאפשר.

שאלה: אמרת שהאהבה שאנחנו בכלל מסוגלים להרגיש חייבת לעבור דרך אהבה עצמית. האם התכוונת לזה שכדי להרגיש את היחס של הבורא, אז הסנסור היחידי שיש לנו הוא אהבה עצמית?

מתחילים מזה, כן.

תלמיד: האם אותה אהבה עצמית, אותו סנסור, גם צריך להרגיש אהבת הזולת? ההיפוך קורה בו, אותו סנסור מרגיש, או האם משהו אחר?

לא. החיישן שאני מרגיש בו קשר עם החברים, עם הבורא, זה אותו מקום שעליו אני צריך לעבוד, אותו מקום שאני צריך להגיש לבורא, ולראות מה הבורא עושה איתי.

תלמיד: אני לוקח את החיישן שלי ומוסר אותו לעשירייה.

זה נקרא שאתה שם את הלב שלך בידיים שלהם.

תלמיד: ואז אני אומר שאת כל הטוב שאי פעם הרגשתי וארגיש, אני רוצה שהחברים ירגישו את הטוב הזה.

שאתם תתחברו. לא שאני כן והם לא.

תלמיד: זה צריך להיות משותף.

כן.

תלמיד: אבל כאילו בהם.

לא בהם, בנו.

שאלה: איפה האהבה מתחילה בארבע בחינות דאור ישר?

אהבה מתחילה בבחינה ד' דאור ישר, אבל היא מגיעה אלינו מכל הבחינות הקודמות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. כך מתפשטת האהבה בכל האור העליון, מגיעה אלינו ובונה בנו כלי לאהבה.

תלמיד: מה זאת אהבה?

אהבה זו דרישה להתכללות.

(סוף השיעור)