שיעור בוקר 07.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כוונה לפני לימוד תע"ס - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: נפתח בקטעי כוונה לפני לימוד תע"ס – קטעים נבחרים מן המקורות.

קריין: קטע של הרב"ש.

"האדם צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא הסיבה, שעושה עתה המעשה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "תפלה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". לכן מטרם שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

לפני שאנחנו מתחילים ללמוד אנחנו צריכים להכין את הכוונה שלנו, לשם מה באים ללמוד, לאיזו מטרה, באיזה תנאים אנחנו רוצים ללמוד, מה היחסים בינינו, היחסים בינינו והבורא, ולמה בעיקר הלימוד שלנו, הפעולה שלנו צריכים לגרום לנו. כל זה צריך להיות לנו ברור מאוד, כי במידה שאנחנו כן דורשים תוצאה מהלימוד, במידה הזאת אנחנו נקבל באמת התקדמות.

חכמת הקבלה היא לא כמו חכמת הפיזיקה או כל מיני חכמות אחרות, אלא בחכמת הקבלה הכול תלוי במה שאתה רוצה לקבל מהלימוד ולא רק באותו ידע שלומדים. לכן כתוב "לא החכם לומד", אנחנו לא צריכים לדעת מה למדנו אתמול ושזה יישאר לנו בראש ונהיה חכמים מזה שמילאנו את תאי המוח שלנו, אלא אנחנו צריכים שהלימוד שלנו ישנה אותנו ויעשה מאיתנו כלים אחרים. במקום כלים למוח, לשכל, להבנה, לזיכרון, שהוא יעשה לנו שינוי כלפי רוחניות, שאנחנו נוכל יותר להתחבר בינינו. ובמידה שבחיבור בינינו אנחנו נעשים יותר קרובים למערכת אדם הראשון ומתקנים את השבירה, במידה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש איך אנחנו נמצאים באותה המערכת ואיך המערכת הזאת פועלת. זה נקרא גילוי הבורא לנברא, שאנחנו מגלים את הכוח העליון ששורה במערכת.

לכן כל מטרת הלימוד שלנו היא לגמרי אחרת ממה שאנחנו לומדים בכל המדעים, בכל הלימודים האחרים, כמו שקראנו לא פעם, שלימוד התורה לא דורש חכמה, לא דורש מהאדם איזו הצטיינות מיוחדת, אלא רק מסירות לזה, שהוא ידע לשם מה הוא לומד וכל פעם יכוון את עצמו יותר ויותר במדויק למטרת הלימוד הנכונה, דרך חיבור עם החברים לחיבור עם הבורא.

שאלה: כשאנחנו לומדים תע"ס יוצא שיש שתי כוונות במקביל, האחת היא לנסות לגלות את הבורא דרך החיבור שלנו, וכוונה נוספת היא הטקסט עצמו שאנחנו לומדים. איך לשלב את שתי הכוונות האלו יחד?

האמת היא שלא חשוב כמה אתה זוכר מהטקסט, אתה יכול להביא כל אדם מבחוץ שאוהב ללמוד ויש לו זיכרון טוב והוא ילמד ויגיד לך מה כתוב. אני הכרתי אדם שהיה יכול להגיד מה כתוב באיזה דף שקרא ואף להגיד מהי חצי המילה שכתובה בסוף הדף, כי החצי השני של המילה היה כתוב בדף אחר, עד כדי כך הוא היה זוכר, או שהיה זוכר איזה טקסט כתוב באיזה דף, יש כאלה שרוצים להשוויץ שהם זוכרים גם את זה, אבל זה לא שהוא הצטיין בלימוד הזה.

כי "לא החכם לומד" אלא לומדים אותם אנשים שיותר משתוקקים למטרה, ואפילו שהבורא אולי לא פותח להם מיד, כי הוא לא מחויב כלפינו, ואולי נשיג את זה אחר כך, אבל אנחנו מכוונים את עצמנו בדיוק למטרה להיות יחד ובחיבור בינינו להשיג את הבורא, יותר נכון בחיבור בינינו לתת לו נחת רוח מאיתנו.

תלמיד: הטקסט צריך להיות ברקע?

כן, "לא החכם לומד" הכוונה היא שאתה יכול אפילו לא לזכור את הטקסט ולא לדעת. אצל בעל הסולם היו כמה אנשים שלא ידעו עברית בכלל, והוא אמר, אל תתרגמו להם, שיישבו וישמעו, ומתוך זה הם יכנסו לתוך זה. כי סך הכול אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב, זו הכוונה.

אנחנו מזמינים כוח עליון שהוא צריך לפתוח לנו את הנשמה ולנשמה אין גבולות ואין שפות, אין קודים שאתה צריך כדי לפתוח אותה, היא לא תלויה במידה שבה אתה יודע את השפה, באופן שבו אתה לבוש, באיזו צורה הגעת. היא תלויה רק ברצון להיות מנותק מהאגו שלך.

לכן בזמן שמתחילים את ללמוד חכמת הקבלה, מתחילות גם בעיות מסוימות במשפחות, עם החברים ששונאים גם את זה וגם את זה, זה לא בסדר וזה לא בסדר. זאת אומרת, הבורא נותן תנאים לרצון לקבל כך שאדם יוכל לראות שיש לו מקום עבודה.

תלמיד: מה המשמעות של לימוד "תלמוד עשר הספירות" דווקא אם אנחנו מדברים על כך שהכוונה היא החשובה? אנחנו יכולים ללמוד גם את מאמרי רב"ש או כל דבר אחר, למה דווקא "תלמוד עשר הספירות"?

כי בתע"ס האר"י ואחר כך בעל הסולם ביטאו את השתלשלות האור מהבורא דרך כל המדרגות לנבראים, ולכן כשאנחנו לומדים בדרך חזרה איך לטפס על המדרגות האלו, אז אנחנו מזמינים עלינו את המאור המחזיר למוטב.

יש כאן עניין מיוחד מאוד. כשאנחנו לומדים, אנחנו לומדים מאין סוף, גלגלתא, ע"ב, ס"ג וכל יתר הדברים עד העולם הזה. אבל כשאנחנו מתחילים לעבוד בינינו, אז אנחנו מתחילים לעבוד מזה שאנחנו מתחילים להתחבר מלמטה באופן יותר ויותר צמוד. בלימוד אנחנו רק לומדים שורשים עליונים, אבל בעבודה שלנו בינינו אנחנו משתדלים פנימית בנשמות שלנו להיות יותר קרובים זה לזה. לכן "לא החכם לומד", אני לא צריך ללמוד את החכמה - גלגלתא, ע"ב, ס"ג וכל הדברים האלה, אלא כל הלימוד הזה הוא רק כדי להיות קשור, שיהיה איזשהו נושא, חומר משותף.

אבל העיקר בשבילנו זה להשתדל להיות מקושרים ככל האפשר כדי להידמות יותר ויותר לפרצופים עליונים, לכלים עליונים. אנחנו מקווים למאור, שעל ידי המאמצים שלנו להיות קרובים זה אל זה, הוא יקשור אותנו באמת, יבטל את הגבולות, יבטל את האגו הפרטי של כל אחד ויחבר אותנו בעשיריות, במאות, באלפים, וכך נהנה מהמאור שיחבר אותנו לכלים כאלו שכבר בהם האור יופיע בתוך הכלי ואז נתחיל להיות קשורים גם לכלים וגם לאורות.

מדרגת החי, דרגת בהמה, אנחנו מגיעים לקשר בינינו ככלים רוחניים, בזה שמבטלים את עצמנו, את האגו שלנו, ורוצים להיות יחד "כאיש אחד בלב אחד", ובהתאם לזה האור העליון פועל עלינו ומחבר בינינו, ואז בחיבור בינינו אנחנו משיגים את האורות והכלים הרוחניים, את המציאות הנצחית.

שאלה: עד כמה הכוונה תלויה בהכנה?

למעשה אנחנו צריכים להיות בהכנה עשרים וארבע שעות, כל הזמן. כי מטרת החיים שלי היא לגלות את הקשר בין החברים ומתוך החברים לגלות את הקשר שלנו עם הבורא, שהוא יתגלה כמקשר בינינו והממלא אותנו, מתגלה בנו. ולכן אין כאן חלוקה כל כך ברורה לשעות או למאמצים. אני בעצם צריך כל הזמן לחיות את זה, וזה לא כל כך קשה כי באמת יש הבדל גדול בין לחיות את המציאות של העולם הזה או העולם הרוחני. ולא רואים זאת עלינו, אף אחד לא מפריע, אף אחד לא יודע מה אני חושב, למה אני מתכוון. לכן צריכים לחיות בזה.

שאלה: "אין החכם למד", והכול קשור לכוונה למשוך את המאור המחזיר למוטב. כשאנחנו לומדים את "תלמוד עשר הספירות" יש שרטוטים שהאר"י עשה, שבעל הסולם עשה, איך אנחנו יכולים להשתמש נכון בשרטוטים הללו, מה המטרה שלהם, איך לעבוד איתם בצורה נכונה כשאנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב?

אני לא בטוח שהשרטוטים האלה יכולים לעזור. גם אני אהבתי מאוד שרטוטים, ושנים הייתי מתעסק עם זה, אתם יכולים לראות את זה בחלק מהספרים שלי. אבל שזה לא ימשוך אתכם לאיזה צורה אחרת של ביטוי פנימי. כשאנחנו מדברים על הנטיות של הנשמה, אני יכול לשרטט את זה אולי, אם אני נותן משמעות לכל נטייה פנימית שלי באיזשהו ציור, באיזה סימן גרפי, אבל זה בכל זאת לא אומר כלום לאנשים. זו מין שפה ולא יותר, שפה למי שמבין אותנו.

לכן בעל הסולם לא היה כל כך בתוך זה. רב"ש גם לא אהב יותר מדי את השרטוטים האלה. לפעמים היה עושה שרטוטים כשהייתה חסרה לו לשון, להראות שזה כאן וזה כאן. ברוחניות אין לא זמן, לא מקום, לא תנועה ולא ציורים, אלא כדי לקצר את השפה, להיות יותר לקוני היה משתמש בזה מעט מאוד, כמעט ולא צייר לי. אומנם אני מאוד אהבתי ציור כי יצאתי מאוניברסיטה, שם הייתי משרטט שעות על גבי שעות את הדברים בכל מיני סכמות וכן הלאה. לכן אני לא חושב שכדאי להתעמק בשרטוטים.

תראו איך בכל "תלמוד עשר הספירות" בעל הסולם עשה שרטוטים רק בסוף, ב"ספר האילן". והאר"י עשה ציורים קטנים כאלה ב"עץ חיים" שלו, וגם לא ידוע בדיוק אם הוא עשה אותם או התלמידים שלו שעסקו בזה, או חיים ויטאל הוסיף אחר כך את הדברים האלה. כי בכל זאת עברו חמש מאות שנה מזמן הכתיבה עד הזמן שהוציאו את הספרים מהמרתף והתחילו לסדר אותם, וכשסידרו, עד שזה הגיע בצורה מסודרת כלשהי, ואחר כך עד שבעל הסולם עשה מזה ספר.

בקיצור, אני לא ממליץ להיות שקוע בשרטוטים.

שאלה: האם לימוד "תלמוד עשר הספירות" מתאים לכולם?

לא, הוא לא מתאים לכולם ויש אנשים שלא יכולים אפילו לסבול אותו, זה עניין של תפיסת המציאות. יש אנשים שתופסים את המציאות בצורה ציורית, רגשית, ויש כאלה שתופסים אותה בצורה יותר שכלתנית, ולכן יש ויש. אבל בכל זאת "פתיחה" לפחות חייבים לדעת, ומי שלא יכול ללמוד "תלמוד עשר ספירות" כי זה קשה לו, בכל זאת צריך לחזור עוד ועוד על "פתיחה".

תלמיד: איך להיכנס במסירות לטקסט אם אני מתחבר אליו או לא?

אתה צריך קצת לנענע את הנשמה, כי בכל זאת מדובר על הפעולות שלה בתוך כוחות הבורא. יש רצון לקבל שהבורא ברא והוא נמצא בתוך שדה גדול אינסופי של הכוח העליון שפועל על הנשמה שלך, ואתה צריך לגרום לקשר ביניהם, בין נקודת הנשמה והשדה של הבורא, שיגיעו להתחברות ביניהם ולהתפתחות של הנשמה בתוך האור העליון.

תלמיד: למה הלימוד השתנה עם השנים? אם אצל הרב"ש לימוד תע"ס היה העיקר, אצלנו הוא הופך להיות תוספות, כאילו פחות מרכזי?

זה עניין של הזמן, עניין של הנשמות, היינו האנשים שמגיעים ללימוד, מה הם יותר דורשים. בזמננו אנשים דורשים לא רק את ההתפתחות הפנימית שלהם, אלא הם רוצים לראות כבר תוצאות בשינוי חברתי, בכל דבר, כמו שאומר בעל הסולם שאנחנו כבר נמצאים בדור המשיח, בדור האחרון, ולכן זה יותר מורגש.

אנשים שהיו מגיעים בזמן הרב"ש היו אחרים מאלו שמגיעים עכשיו, בכל זאת עברו כארבעים שנה ואני רואה עד כמה זה סוג אחר של בני אדם. גם היו לומדים "הקדמות". כשאדם הגיע היו לומדים איתו "פתיחה" ואחרי "פתיחה" תלוי למה הוא היה נמשך. או שהיה יושב עם עוד תלמידים ולומדים משהו. רב"ש לא אהב ללמוד הקדמות ל"ספר הזוהר" ועוד הקדמות אחרות, הוא לא כל כך רצה לפתוח את העניין הזה לאלו שמגיעים. ולכן "פתיחה" חלק א', ב' וכן הלאה, "תלמוד עשר הספירות", כך היה לומד. וכולם, בסך הכול כמה אנשים שהיו, כך היו לומדים ממנו.

בזמננו אנשים כבר יותר דורשים, הם רוצים שהלימוד יהיה יותר מכוון להתפתחות שלהם, לגילוי הבורא בצורה ברורה, בצורה שהם מתחילים לאחוז בו ולעבוד עימו בצורה הדדית, "אני לדודי ודודי לי", ולכן המצב קצת משתנה. נמשכות לזה נשים שזה בכלל לא היה אופייני קודם, וגם הדור הצעיר יותר נכנס ללימוד. קודם היו מגיעים לחכמת הקבלה בגיל ארבעים ומעלה, ועכשיו מגיעים צעירים ולא שואלים אותם, אתה נשוי? בן כמה אתה? אלא אם הוא פחות או יותר בוגר הוא נכנס ולומד.

שאלה: בימינו במה בדיוק באה לידי ביטוי הסגולה מהלימוד?

הסגולה מהלימוד באה במיוחד מתוך זה שמתחברים יותר, על אף שאתה יכול להגיד שהתנאי הזה היה תמיד. צריכים להתחבר וללמוד, אין כאן הרבה תנאים.

תלמיד: אני מנסה להבין מבחינת המקורות שאיתם אנחנו עובדים. זה ברור שאנחנו עובדים עם מקורות שהם לא תע"ס, זה הרבה יותר מושך, זה רגשי, אתה יכול כאילו להזדהות עם זה, ותע"ס, זה מאוד רחוק ממך, אבל זה מאפשר לך להיות בתפילה, להשתוקק להיות במה שקוראים. אז איפה העבודה הזאת קורית כשאני לא נמצא בלימוד תע"ס? האם יש לנו היום מספיק תנאים למשוך מאור גם אם אנחנו קוראים פחות תע"ס?

כן. היו זמנים שבכלל לא היה תע"ס. מתי בעל הסולם כתב את התע"ס? היה "עץ חיים". היו זמנים שהיו מגיעים לזקנה אחת בתל אביב העתיקה והיו קונים ממנה "עץ חיים" במהדורה ישנה, ולא היה עוד שום דבר בחכמת הקבלה. אני לא זוכר איך קראו לאותה אישה ולמה היא היתה שייכת, אבל כך זה היה. אני זוכר שהיינו דופקים באיזו מחיצה והיא הייתה מוציאה לנו ספרים כאלה. אחר כך הדפיסו, והיו ספרים בחנות אחת בירושלים שם במרתף ב"כיכר השבת", וגם בתל אביב. עד שהתחיל להתפשט העניין הזה, והיום בכל חנות אתה יכול לראות ממש מדפים של ספרי קבלה, אבל זה לא היה אז.

תלמיד: זה ברור. היום כל המקורות נמצאים בכף היד של האדם בטלפון שלו, הוא יכול למצוא את הכול בכל השפות. אני שואל מבחינה מהותית, מבחינת הלימוד, לפחות ממה שאני זוכר, כשאנחנו היינו לומדים תע"ס תמיד היית אומר לנו, זה המקור הכי חזק של המאור המחזיר למוטב.

זה נכון, אבל אם ישנם אנשים שלא מרגישים שזה בשבילם, ושזה ממש מתאים להם אלא זה משעמם אותם, אז צריכים לעטוף את זה במשהו אחר, לכן מוסיפים לזה שרטוטים, סיפורים, עוד כל מיני דברים, צריכים לקרב את זה. וחוץ מזה אין היום לאדם כל כך הרבה סבלנות כמו שהייתה אז. העולם התמלא בכל מיני פיתויים, אתה יכול לקרוא, לשמוע ולראות, וזה קשה לאדם להתרכז כשיש לפניו לימוד רק מספר אחד.

תלמיד: על זה אני שואל, בימינו רוצים הכול בצורה מיידית, אינסטנט, "אני רוצה עכשיו את התיקון".

זה לא תלוי במה שאתה לומד, זה תלוי בכמה אתה מחובר לאחרים ועושה מעצמך "חומר ביד היוצר".

תלמיד: אז יש כזאת מציאות שאנחנו פחות לומדים כתבים מסוימים בגלל ההתפתחות שלנו היום, בגלל מה שמתאים היום לדור?

כן, גם מחוסר זמן, גם מתוך זה שאנחנו משתנים. תראה את החברים שלנו, כמה מהם מוכנים ללמוד "תלמוד עשר הספירות". מתרגלים אחר כך, ובטח נכנסים ולומדים מתוך שגרה. אבל שיש ממש משיכה לזה? אני לא כל כך מרגיש את זה לפי התגובות שאני מקבל.

שאלה: מה זה אומר לראות תוצאות בחברה מהלימוד?

לראות תוצאות בחברה זה כשאני לומד עם החברים ומרגיש עד כמה הלימוד שלנו במשך זמן, זה לא מיד עובד ולא בצורה חלקה, עד כמה הוא פועל עלינו ומעלה אותנו לדרגת חיבור מהותית יותר. אומנם אנחנו אולי לא מחוברים יותר חזק, אבל אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות מחוברים ושייכים ל"כאיש אחד ללב אחד". זו התוצאה מהלימוד.

תלמיד: אנחנו אומרים שאנחנו מתקדמים בהכרת הרע, האם אנחנו צריכים גם לראות את זה?

כן, גם את הכרת הרע, עד כמה אנחנו אגואיסטים קטנים שכלולים בתוך האגו שלנו ולא יכולים לעשות עם זה כלום. ולעומת זאת אנחנו כל הזמן מצפים שההשפעה העליונה, האור העליון ישנה אותנו, יתקן אותנו.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לראות את זה בעצמנו או בחברה?

גם וגם.

תלמיד: ובחברה החיצונית?

בחברה החיצונית אנחנו לא יכולים לראות הרבה דברים, רק שהיא מתדרדרת יותר ויותר, עולם שמתדרדר יותר ויותר.

תלמיד: האם זה נקרא תוצאה טובה מהלימוד?

זו לא תוצאה מהלימוד, זה תוצאה מהתפתחות הכללית של העולם שצריך להבין ולהרגיש שהוא הולך לאבדון אם לא יגיע לתיקונים.

שאלה: האם ניתן להגיד שהדחייה מ"תלמוד עשר הספירות" מביאה אותנו לאמונה למעלה מהדעת?

לא, אל תגיד כאן כל מיני פילוסופיות, מה פתאום. לכל אחד יש נטייה מסוימת גם לזה וגם לזה.

קריין: קטע מספר 2.

"יש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ובאופן כזה כבר תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהא נקרא מקבל. נמצא, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, שהתורה תחזירו למוטב."

(הרב"ש. 267. "באורייתא אתברי בר נש")

שאלה: מה זה אומר שהודות לתורה תהיה אפשרות לקיום האדם בעולם?

עולם הכוונה לעולם הרוחני, ובזכות התורה זה בזכות המאור המחזיר למוטב שעושה בתוך האדם, בתוך הרצון לקבל שלו כלי רוחני, זאת אומרת כוונה על מנת להשפיע. ואז יוצא שהאדם מתחיל לראות, להרגיש, שהוא נמצא כבר בעולמות עליונים.

שאלה: אם אנחנו אוספים את העולם מניגודים, אז הוא יהיה עולם אמיתי?

עולם אמיתי הוא מערכת שפועלת לפי כוונות וחוקים רוחניים.

שאלה: כשקוראים בתע"ס יש רצון להיות שייך למערכת העליונה שקוראים עליה. איך אדם משייך עצמו אפילו במידה מינימאלית למה שכתוב?

על ידי זה שלומד ורוצה כל הזמן להיות שייך. אז הוא מושך את האור העליון שמסדר אותו, מתקן אותו.

תלמיד: האם זה נכון לחפש את האני בתוך הכתוב, למשל מי זה האני שקורא?

לא להיכנס לפילוסופיות, זה מאוד רחוק מרוחניות אפילו שאנחנו לא יודעים איפה זה.

תלמיד: אבל האם יש נקודת שיוך מינימאלית לטקסט?

אין, תעשה רק מה שאומרים מקובלים ופחות תכניס את השכל שלך.

קריין: קטע מספר 3.

"התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

קריין: קטע מספר 4.

"האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם. אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". ומה האדם צריך ללמוד מהקב"ה. הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה רק דבר אחד. כמו שידוע שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך ללמוד ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם"."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

שאלה: האם לימוד ללא השתוקקות גם מושך את המאור המחזיר למוטב?

במידת ההשתוקקות. ואם אין השתוקקות, אז בכל זאת יש הארה קטנה.

שאלה: מה לעשות עם הקושי להקשיב לשפה של תע"ס?

מתרגלים.

שאלה: האם משיכת המאור תלויה במאמץ בזמן הלימוד?

כן, ודאי, זה לפי החיסרון.

שאלה: האם בזמן לימוד התע"ס העשירייה צריכה לעשות מאמץ מיוחד?

העשירייה צריכה להתחבר יחד, ולהשתדל לקבל יחד תגובה מהלימוד יחד.

שאלה: האם אתה ממליץ לקרוא תע"ס במהלך היום במפגשי עשירייה?

אם יש לכם זמן, אז כן, אבל אחרי כל יתר החומרים שאנחנו לומדים.

שאלה: איך לפתוח את הלב ללימוד תע"ס שישטוף ממש את הרגש?

על ידי מאמצים יחד.

(סוף השיעור)