שיעור בוקר 20.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", עמ' 719, אגרת כ"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 719, אגרת כ"ז.

אגרת כ"ז

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה ג' שמות תרפ"ז לאנדאן יע"א

כבוד תלמידי. .. נ"י

... ודאי אני רוצה להתאחד עמכם בגוף ונפש, בזה ובבא. אמנם איני יכול לעבוד, זולת ברוחניות ובנפש, כי יודע אני את נפשכם, ואני יכול להתאחד עמה, אבל אתם אין היכולת בלבכם לעבוד זולת בגוף, כי אינכם יודעים את רוחניותי, שתוכלו להתאחד עמה, ואם תבינו את זה, תבינו גם כן, שאני איני מרגיש בעצמי שום מרחק מכם, אבל אתם, ודאי לקרבת גוף ומקום צריכים, אך זה, לעצמכם ולעבודתכם, ולא לי, לעבודתי, ומתרץ אני את עצמי בזה מראש, על הרבה קושיות.

אבל אני מתפלל לה' שיוליך אתכם בדרך אמת, ותנצלו מכל המעקשים המצוים בדרכים, וכל מה שתעשו ה' יצליח בידכם.

ומצדכם עליכם לדקדק בדרכי שהיישרתי לכם, בענין מוחא ולבא, געגועים ותפלות, ואז יצליחנו ה' בודאי, ונתאחד בקרוב בגוף ונפש בזה ובבא.

מענה למכתבך מכ"ו כסלו ב' דחנוכה, כתבת: שהעולם נברא בשביל עבודה, ולסבת עבודה ברא את החושך, שיהיה בו חומר לעבודה, כי באור יש תענוג ולא עבודה. והקשית לפי זה, קליפת הימין למה, בשמשים החושך לאור, והנברא מרגיש החושך לנבדל הימנו, וכמו שאינו שלו, ואם כן יוכל לסבב כל שבעים שנותיו. ואדם כזה למה נברא? ואתה דורש ע"ז תשובה שלמה, ולא לאורות הגדולים אתה צריך, רק להסיר ממך חרפת הצביעות הנוגע עד הנפש, ואתה מסיים, שע"ז אתה יכול לומר... האמת יורה דרכו, ומה כבר הגיע השנה החמישית וכו' ע"כ.

הנה דבריך מבולבלים, איני יודע לכן את האמת הזה. אמרת חדשות, שהעולם נברא בשביל העבודה. ואם כן צריכה העבודה להשאר לנצחיות? ונודע שהנצחיות הוא בסוד המנוחה! ומה שאתה מקשה על הנברא השם חושך לאור, ואינו מכיר החושך שיש בו? צריכים לדעת להבחין בין ימין ושמאל, ועדיין לא זכית לראות החושך, כי ערך החושך והאור הם כפתילה ואור, על כן צריכים לראות את הנר, ולהנות לאורו, אז תדע ימין ושמאל!

אולם מה אתה מתמיה בכלל על הבורא יתברך, שנתן כוחות גדולים לקליפות. כבר אמרתי לך בענין זה באורים גדולים - והעיקר, שהשי"ת מגין על עצמו שהדבוק בו לא יהרהר עליו, וזה לא יקרה לעולם, כי כל יכול הוא. - ואיני רוצה להאריך כאן.

אבל דבריך מעורכים אצלי, ע"ד "תפלה לעני", שהיא תפלה בתורעמותא, שקרובה היא להתקבל לפני כל התפלות. ועיין בזוהר על הפסוק "תפלה לעני" וכו': "וכי דוד עני הוי, אלא תפלת עני היא בתרעומתא, וכו'". כי"ר.

ומה שאתה דואג על סימן יפה, נראה שנחוץ לך ענין השלמות, על בחינת סימן בעלמא, וזהו סימן טוב, שלפני חמש שנים לא התרעמת כזה וכו' וד"ל. וכבר אמרתי לך, שמן "ויסעו מרפידים", עד קבלת התורה, אינו אלא נסיעה אחת, אבל תדע, שאין דברי אמורים לקרר דאגתך ולנחם אותך. כי בסוף שנה אחת היית במדרגה יותר חשובה מהיום. אלא שאל תתיאש מן הרחמים.

ומה שהבאת ראיה על מטרת הבריאה, שהיא לעבודה, מן הכתוב: "מה ה' אלקיך שואל ממך כי אם ליראה את ה' אלקיך וכו' ולעבוד את ה' אלקיך" וכו'. אמנם כן, יש שתי מטרות: אחת, שצריכה להיות לעיני האדם, ואחת, לבורא ית' בעצמו. והכתוב מדבר מה שצריך להיות לעיני הנברא.

והענין כמו"ש בפרקי אבות: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה". כלומר, שבהיות השלמות מטרת העבודה וגמר מלאכתה, אם כן יש צד פרוץ לפני הס"א, להתקרב ולהבינו, שאינו מסוגל לזה, ולהביאו ליאוש, כי על כן צריך האדם לדעת, שגמר מלאכה אינו עסק האדם כלל וכלל, כי אם עסק השי"ת, ואם כן איך אתה יכול לדעת את השי"ת, ולשערהו אם יכול הוא לגמור מלאכתו, או אינו יכול ח"ו, שזה ודאי חוצפה והמרה.

"ולא אתה בן חורין להבטל ממנה", אפילו בו באופן, אם השי"ת רוצה שתעבוד, בלי לגמור מלאכה. וז"ש: "מה ה' אלקיך שואל" וכו'. פירוש, הנברא מחוייב לדעת רק אחת שהשי"ת... עבודה, ועל כן יעשה רצונו יתברך בתמימות, ע"ד: "פתחו לי פתח א' של תשובה כחודה של מחט", וע"כ ינצל מהס"א, שלא יתקרב אליו לעולם, ואם האדם נשלם בזה, יכול הוא להיות בטוח שהשי"ת מצדו יגמור מלאכתו. "ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרנות נכנסות".

אבל אם אינו מוכן מצדו לעבדו, אפילו באופן שלא יזכה לגמר מלאכה, ולפתחו של אולם, ודאי לא יועיל לו כל החנופות והשקרים, וכבר ביארתי מ"ש בזוהר "ע"פ שנים עדים וכו' יומת המת", דא ס"ם דאיהו מת מעיקרא שאין הדבר כבד להרוג את המת, הגם שיש למת קליפת ימין, כי הקליפה היותר קשה מתבטלת ברבוי הודאה לפני השי"ת, ורבוי העבודה.

איני יודע אם דברי מספקים אותך, אמנם הודיעני עוד, ואיישב לך לפי העת, כי שאלת מה העדות, שאלת חכם היא, אם בעל עבודה הוא.

יהודה

תלמיד: מדוע הבורא עשה כך שהוא זה שגומר את העבודה ולא האדם?

מכמה טעמים. קודם כל, מה זה סיום העבודה? האם יש דבר כזה שהאדם אומר "זהו, אני גמרתי את הכול", האם דבר כזה קיים בכלל? אלא האדם צריך כל הזמן לראות לפניו עוד ועוד מקום לעבודה ולכן כך הוא הסדר, שהבורא אומר אם זה מוצא חן בעיניו או לא.

תלמיד: מהו אותו "חודו של מחט" שצריך לפתוח, כדי שהבורא יפתח פתחים שעגלות וקרונות יכנסו בו?

"חודו של מחט" זה כשאדם מקיים קשר עם הבורא ולזה מחבר את כולם.

שאלה: מהי המלאכה של הבורא? לדוגמה אימא כלפי התינוק, איזו עבודה יש לה? מטעם השפעה זו לא עבודה.

איזו עבודה יש לך?

תלמיד: לא לי, לבורא. נאמר "לא עליך המלאכה לגמור", איזו עבודה, איזו מלאכה יש לו? במה הוא עובד? לדוגמה כמו אימא כלפי התינוק, היא לא עובדת, היא נהנית, מטעם ההשפעה.

אתה צודק שבעל מנת להשפיע, "לשמה", אין עבודה, שם הכול תענוג. אבל כדי להגיע לזה, שזו תהיה עבודה לשמה, זו העבודה.

תלמיד: זה כלפינו בינתיים, אבל הוא אומר "לא עליך המלאכה לגמור", אז כאילו אותה עבודה שאנחנו צריכים להגיע אליה, זו בכלל לא עבודה. לא ברור איך הבורא מטיל עלינו עבודה, שהיא לא עבודה כביכול.

כי זה בעל מנת להשפיע, איך יכול להיות סוף לעל מנת להשפיע?

תלמיד: אני פשוט לא מבין מטעמו, במה הוא מתאמץ?

הוא רוצה להיות בעל מנת להשפיע בכל האפשרויות שלו, ברצונות, במחשבות, בכוונות, בהכול על מנת להשפיע. הוא לא רואה בזה סוף, אין לזה סוף ולא צריכים. רק שיהיה מוכן לזה.

שאלה: מה זה לעשות את רצונו ית' בתמימות?

כנראה כאשר האדם כבר לא שואל בשביל מה, למה, מתי, איך, אלא מבצע מתוך הדבקות את הפעולות האלה בצורה שלמה, אוטומטית נאמר.

תלמיד: מה מזיז אותו במצב כזה?

מזיז אותו שהוא דבוק בבורא עד כדי כך.

תלמיד: בעל הסולם כתב במקום אחר באגרת, "אבל אם אינו מוכן מצדו לעבדו, אפילו באופן שלא יזכה לגמר מלאכה, ולפתחו של אולם, ודאי לא יועיל לו כל החנופות והשקרים". מה זה להיות "מוכן מצדו לעובדו", לעבוד אותו?

להיות כל כך דבוק בבורא עד שהוא משתמש בשכל עליון, בכוח עליון, בכול מה שהוא צריך לעשות. הוא כל כך מבטל את עצמו עד שהוא כביכול לא נמצא.

תלמיד: מהי בדיוק ההכנה הזאת, מה היא דורשת?

לבטל את עצמו בכוח ובפועל עד כדי כך שהוא נכלל בבורא.

תלמיד: בעל הסולם כותב "לא לאורות הגדולים אתה צריך, רק להסיר ממך חרפת הצביעות הנוגע עד הנפש". מהי העבודה להסיר את חרפת הנפש?

יש בכל זאת קליפה שעדיין מבדילה בין האדם לבורא.

שאלה: בעל הסולם אומר שהתלמיד מתלונן, הוא רואה אנשים בחושך, והם אפילו לא יודעים שהם בחושך, אז בשביל מה כל זה נברא. ואז הוא עונה לו, אתה לא יודע לא ימין ולא שמאל, עד שלא תראה את הנר דולק, תראה שהפתילה והנר הם אחד. והוא מוסיף, אבל התפילה שלך היא "תפלה לעני", שהיא בתרעומת, וזאת התפילה הכי קרובה להתקבל לפני כל התפילות. מהי תפילה בתרעומת, תפילה לעני? ולמה היא הכי קרובה להתקבל?

כי העני מרגיש שאין לו כלום, כמעט. ולכן על כל נשימה, על כל בליעה הוא מודה לבורא שזה נמצא בו. שעל הדברים האלה הוא יכול לעשות עבודה ופעולת על מנת להשפיע.

תלמיד: אז כביכול היה צריך להיות הפוך מתרעומת.

למה?

תלמיד: כי תרעומת זה כעס, זה תסכול, ו"עני" אם אני מבין נכון, אין לו. איך יכול להיות שאין לו והוא גם כועס?

הוא כועס על כך שהוא לא יכול להתקדם בעבודה הזו, שאין לו על ידי מה להתקדם. כך אני מבין.

שאלה: חשבתי, ש"עני" זה מסכן, שאין לו חומר, וזה בכלל לא זה. "עני" זה מישהו שמרגיש שחסר לו עוד קצת שלמות עם הבורא, זה בכלל לא קשור לגשמיות.

כן, אנחנו לומדים רוחניות.

שאלה: בעל הסולם כותב על סימן יפה. מה זה "סימן יפה" בעבודה שלנו?

סימן יפה לאדם זה שהוא רואה בצורה ברורה מה יש לפניו, מה מבדיל בינו לבורא. שכל פעם הוא מסוגל לברר את זה בבירור נכון ולפי זה לעשות צעד קדימה, או לראות שלא מסוגל ואז פותח בתפילה.

תלמיד: זה תלוי בעבודה בינינו?

כן.

שאלה: בעל הסולם אומר שאנחנו לא יכולים להעריך את החושך, ובמידה שלא מעריכים את החושך אנחנו לא יכולים להעריך את הבורא, את האור. מה זה אומר?

החושך הוא כנגד האור. רק באור אתה יכול לראות עד איזו קומה הוא, עד איזו עוצמה הוא. בחושך אתה לא יכול לראות את זה, כי חשוך. אתה לא יכול למדוד, לא יכול להתמצא.

תלמיד: איך אפשר להעריך חושך, מה זה להעריך את החושך?

הכלים לחושך הם שלך ולכן אתה צריך להיות יותר מוכן להעריך את החושך בכך שאתה שוקל את כל ההבחנות שבו לפני שאתה מגיע לחושך עצמו.

תלמיד: להעריך את החושך עוד לפני שאני מגיע לחושך עצמו?

פחות או יותר, כן. חושך זה לא שלא רואים כלום, חושך זו הכבדות שאדם מרגיש בעבודה שלו, ולפי זה הוא מתחיל לראות מה יש לפניו, הוא הופך את החושך לאור.

תלמיד: הוא אומר שדווקא בזכות זה, אני יכול להעריך בין ימין לשמאל.

כן.

תלמיד: אז אני צריך כל הזמן להעריך את הימין מול השמאל, או את השמאל מול הימין?

כן.

תלמיד: איך בדיוק בעבודה בין החברים בעשירייה, יש את המשמעות כל הזמן בין משמאל לימין לבין ימין לשמאל?

אם אנחנו רוצים לעשות צעד קדימה, אנחנו מחפשים מה לבטל שמפריד בינינו לבורא. לכן צריכים להתאמץ להרגיש איזה הבחנות אנחנו יכולים לראות כמבדילים, ממש מרחיקים בינינו לבין הבורא, ועליהם להתאמץ לבטל אותם.

תלמיד: האם לבטל את מה שמפריד ביני לבין החברים ועל ידי זה לבקש מהבורא?

כן. אני מתחיל לראות שהקבוצה שאני צריך להיות כלול בה, קשור בה, עובד איתם, היא מקשרת אותי עם הבורא ומה עוד חסר כאן.

תלמיד: זה בעצם מראה לך כל הזמן את הרגישות מול החברים. כי רק דרך החברים כשאתה מראה את הרגישות, אתה יכול לדעת באמת מה הבורא רוצה יותר בשביל שאתה תתקרב.

כן.

שאלה: כשהוא כותב "והנברא מרגיש החושך לנבדל הימנו, וכמו שאינו שלו, ואם כן יוכל לסבב כל שבעים שנותיו. ואדם כזה למה נברא?" למה נבראו אנשים שאין להם נגיעה לרוחניות, מה המטרה שהם מסתובבים?

נראה. אתה תדאג לעצמך.

תלמיד: לי ולעשירייה.

כן. אומרים שעוצמת האדם שעוסק בחכמת האמת ועושה צעדים לקראת זה, היא פי כמה וכמה יותר גדולה מכל הפעולות של אנשים שאין להם קשר עם האמת. ולכן קבוצות המקובלים הן כאלו קטנות וגם מרגישות את עצמן כך, אבל באמת עוצמתן מאוד גדולה.

אבל איפה האיזון, המכשיר שיכול למדוד בדיוק. מי שעוסק בחכמת הקבלה, אומנם שעוד לא, אבל קצת נוגע בזה לפחות לעומת האנשים שאינם בעבודה זאת. השוויון ביניהם זה אחד למיליונים.

שאלה: בעבודה לבטל ולהתאמץ לזהות מהם המחיצות, ושם לעבוד בנקודה הזאת. יש עבודה כלפי החברים לנסות להתקרב, לנסות וללכת לפי הרצון של החבר, ויש עבודה שכאילו לכפות על עצמך שזה בעצם הצורה של הקשר שלך עם הבורא. האם אפשר לשייך את זה למוחא וליבא?

לא כדאי להתבלבל בזה.

תלמיד: אלה שתי מגמות שונות.

כן.

שאלה: "ומה שאתה דואג על סימן יפה, נראה שנחוץ לך ענין השלמות, על בחינת סימן בעלמא, וזהו סימן טוב, שלפני חמש שנים לא התרעמת כזה וכו' וד"ל. וכבר אמרתי לך, שמן "ויסעו מרפידים", עד קבלת התורה, אינו אלא נסיעה אחת, אבל תדע, שאין דברי אמורים לקרר דאגתך ולנחם אותך. כי בסוף שנה אחת היית במדרגה יותר חשובה מהיום. אלא שאל תתיאש מן הרחמים". אני מבין שפתיחות הלב גורמת לאדם לחיבור. מה זה לא להתייאש מהרחמים?

שהבורא יעזור לך בכל מקרה.

שאלה: האם נכון שפתיחות הלב גורמת לחיבור, ולא דווקא מספר השנים והניסיון?

כן.

שאלה: "אולם מה אתה מתמיה בכלל על הבורא יתברך, שנתן כוחות גדולים לקליפות. כבר אמרתי לך בענין זה באורים גדולים - והעיקר, שהשי"ת מגין על עצמו שהדבוק בו לא יהרהר עליו". מה זאת אומרת שהבורא דואג שלא יערערו עליו?

על זה מדובר כנראה כלפי אדם, לא כלפי הבורא. שאדם לא ייכנס למצבים שהוא כביכול רוצה לעשות ביקורת על הבורא.

שאלה: אבל הוא נתן לו קליפות מאוד גדולות, שזה כן גורם לו..

צריכים ללכת למעלה מהדעת.

שאלה: זאת אומרת, ... אדם לוקח כוח ללכת מעל הדעת, שהקליפות .. ?

מהתפילה. מהתפילה.

שאלה: מה צריכה להיות התפילה שלו, שיבטל את הקליפות?

לא.

שאלה: אז מה כן?

תפילה לבורא, להיות יותר קשור עם הבורא יותר מכוח הקליפות.

תלמיד: אפשר לשאול עוד שאלה לגבי התפילה?

כן.

שאלה: כתוב, שמעתי שאתם תשמעו לפני שאני.. זאת אומרת לפני שאתם מתפללים אני כבר עונה לכם. איך זה בא לידי ביטוי עם זה שאני צריך להתפלל, אם הוא עונה לי לפני שאני מתפלל בכלל?

תראה. תבדוק. אני לא יכול לענות לך על הדברים שאתה חייב עכשיו כבר לגלות. טוב שאתה שואל אבל אתה צריך גם לדעת שזה עליך לפתור.

תלמיד: ברור, רוב היום אני מתעסק בעניין התפילה, מה אני צריך לבקש, איך לבקש, את מי לבקש. כמובן שתמיד אני שומע, למה הוא מדבר פה על הצביעות הזאת, שהבן אדם מרגיש את הצביעות בתוך הבקשה שהיא לא תמיד ברורה לו ומבקש משהו מהסביבה שאתה לא יודע אם אתה מתכוון באמת או לא לתפילה הזאת.

אתה שואל עכשיו משהו?

שאלה: אני מברר עם עצמי בקול רם.

אז תברר את זה בינך לבינך.

שאלה: הוא מדבר על קליפת ימין, שמשימים את האור כחושך. על מה מדובר?

יש קליפת ימין, קליפת שמאל. אפילו כנגד קו אמצעי יש קליפה.

תלמיד: הוא אומר שאפשר לנצח אותה עם הודיה. אני לא הבנתי על מה מדובר וגם על זה שהסטרא אחרא לא תתקרב אליו אם הוא עושה תשובה כחודו של מחט.

זה דברים עדינים, נגלה עוד אותם.

שאלה: מהי העבודה שאדם צריך לעשות, שמצילה אותו מהסטרא אחרא?

שדרך החברה הוא רוצה להידבק בבורא. זאת העבודה שלו על פני כל אותם התנאים שהבורא פותח לו.

שאלה: מנשים מוסקבה הם שואלות, מה זה אומר להיות במדרגה חשובה? במה נמדדת חשיבות המדרגה?

חשיבות המדרגה היא נמדדת לפי עד כמה שאדם על פני ההפרעות שבו יכול להיות בכל זאת בכיוון הבורא.

שאלה: איך להגיע לדבקות כזאת, שמפסיקים לשאול למה, מתי ואיפה ופשוט לבצע את העבודה?

בעצם לפי דבר פשוט זה מתי שאדם תיקן את הכול, אבל אין דבר כזה. אין. כי חטאים הם תמיד ישנם בגב בכל ... (עניין?), לכן רק הבורא מכסה את זה. רק הבורא מכסה.

שאלה: מה המשמעות של "תפילת "עני" היא בתרעומת".

כי "עני" זה שחסר לו הכול ומרגיש את עצמו כעני. ואף פעם לא מגיע להודיה לבורא, זה העני. אבל אדם שאין לו כלום ובכל זאת נמצא עדיין בנטייה לבורא ובהודיה אז הוא לא עני. לא עני, יש לו בורא.

שאלה: מה זה נקרא שיש לאדם חיסרון? כי הבורא ברא בעצם רצון לקבל, אבל מה זה נקרא חיסרון, מה ההבדל ביניהם?

רצון לקבל זה נתון טכני, רצון לקבל. אבל עד כמה שהאדם מרגיש ברצון לקבל עד כמה שחסר לו, כן? זה כבר חיסרון, הרגשת החיסרון.

שאלה: אז איך בעל החיסרון פונה לשלם, אל השלם? גם מה היחסים הנכונים שצריכים להיות ביניהם כי כל המאמר הוא בעצם בעל הסולם כביכול מוכיח את התלמיד שהוא בתרעומת, שלא יודע איך לפנות נכון. מה היחס בין מי שנושא חיסרון, לבין השלם? מה זה יחס נכון ביניהם?

היחס ביניהם, היחס הוא עד כמה שאדם מסוגל לפנות לבורא במצב שהוא נמצא. אלה בעצם כל האפשרויות שיש לו. וכל אותה החשיבות שהוא כן יכול להראות לכולם, להראות לעצמו, לפנות לבורא, לעבוד עם זה.

תלמיד: ומתי החיסרון שלו מסתיר את הבורא, ומתי בעצם הוא מגלה אותו?

אם החיסרון שלו הוא עד כדי כך שהוא לא יכול לפנות לבורא זה חיסרון לא טוב. החיסרון צריך להיות למעלה מדרגת האדם, אבל כזה שאדם מסוגל לפנות לבורא.

שאלה: מה זה "עבודת ה'"?

"עבודה ה'" זה שמגיע לאדם רצון להשיג את הבורא והוא משתדל לעשות פעולות כדי לעשות זאת.

תלמיד: אז למה זה נקרא "עבודת ה'"? מי עובד, ה' או אדם?

אדם. אבל ככה זה נקרא.

שאלה: בעל הסולם מצטט לנו מתוך "פרקי אבות" ושווה לשמוע את הקטע קצת יותר רחב, קצת. "הוא היה אומר, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא."¹ אתה לימדת אותנו שצדיק זה אחד שמצדיק. ושאלה שלי אם טווח העבודה שלנו בדרך לרוחניות זה בין שמגביע תרעומת לבין אחד שכבר יכול להצדיק את הבורא? האם המגמה שלנו להגיע למצב שאנחנו מצדיקים את הבורא בלי תרעומת ובלי..?

זה בטוח, זה בטוח שכן.

תלמיד: "אין עוד מלבדו", "טוב ומיטיב"?

כן.

שאלה: כן, אז מה השאלה?

שאלה: איך לעבוד את הבורא עם לב שלם?

אני רוצה לא להשיג את הבורא, אלא אני רוצה לתקן את עצמי שהבורא יהיה מרוצה ממני. אז מה שאני צריך לעשות? זאת השאלה. אז מה עליי לעשות? לפי זה אני רואה לפניי שטח עבודה, זה מה שצריך.

שאלה: אמרת שכל מעשה בעבודה צריך להביא לדביקות עם הבורא. איך אנחנו עושים את זה? בזה שאנחנו נמצאים בדבקות עם הבורא.

אנחנו רוצים קודם מעשה, רוצים להגיע לבורא ואחרי המעשה אנחנו צריכים לעשות ביקורת עד כמה השגנו מה שחשבנו להשיג, זאת אומרת עד כמה עשינו פעולה בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה הסדר, קודם האדם מגלה שהבורא הוא הראשון והאחרון ולאחר מכן טוב ומטיב?

אני לא יכול להגיד.

שאלה: כשמקבלים את כל מה שהבורא רוצה לומר לאדם דרך העשירייה, אנחנו מגלים לא את מה שהבורא ממלא אלא את החלקיק האחרון בפאזל בזה שמתקנים אותו, את התכונה האחרונה, אנחנו משלימים את הכלי ואז המילוי מתגלה בכלי, האם זה כך?

נגיד שכך.

שאלה: מה זה אומר להמית את המת? מה זה אומר שהוא נולד מת?

שאין בו את הרגשת הקשר עם הבורא.

שאלה: איך אפשר להמית את המת?

שהאדם עוד לא נמצא בקשר עם הבורא.

שאלה: מה זה אומר להמית את מי שכבר מת?

איפה את רואה את זה?

תלמידה: במאמר כתוב "בזוהר "ע"פ שנים עדים וכו' יומת המת", דא ס"ם דאיהו מת מעיקרא שאין הדבר כבד להרוג את המת, הגם שיש למת קליפת ימין, כי הקליפה היותר קשה מתבטלת ברבוי הודאה לפני השי"ת, ורבוי העבודה."

כן, תקראי את המאמר כמו שצריך ותנסי לברר מה כתוב שם כלפייך.

שאלה: בתוך איזה מעשה החיסרון הוא לא גדול מדי או קטן מדי?

בתוך כל פעולה.

שאלה: קרוב אלינו, מה שמתגלה?

מה שיתנו מלמעלה.

שאלה: לפעמים הוא כותב במאמרים שעלינו לפעול באיזשהו רקע או מצב שבו נמצאים, מה מיוחד במצב הזה, הוא יותר מותאם לקשר הזה?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. "משנה אבות", ב', ט"ז↩