שיעור בוקר 30.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח

קריין: שיעור בנושא פסח, קטעים נבחרים מן המקורות. תת נושא: "מגלות לגאולה", קטע 129.

זו הנקודה הכי חשובה - מגלות לגאולה. אנחנו מרגישים שאנחנו כל כך נמצאים בגלות, עד שלא יכולים יותר להישאר בזה. המצב הזה לוחץ עלינו, פשוט לא נותן לנו לחיות יותר, חונק אותנו, ולכן אנחנו מוכרחים לברוח מהמצב הפנימי הזה שלנו, שקיים בכל אחד ואחד, וביחסים בינינו, בין אדם לאדם, בין חבר לחבר, ורק להיפטר מהאגו שלנו שמחזיק אותנו ולא נותן לנו להתחבר כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד, כדי שבלחץ הפנימי הזה מאחד לאחר, נגלה את הכניסה לעולם העליון, נגלה את הבורא שנסתר בצורה כזאת בינינו.

זה מה שאנחנו רוצים, ואומנם הרצון הזה עדיין חלש, רדום, אנחנו לא כל כך מגלים אותו בנו, אבל בכל זאת אפשר לדבר עליו ולאט לאט הוא יתפתח והלב יתחמם והחברים יתקרבו. וכך כל אחד ירגיש שהוא באמת נמצא בחברה שמבינה שצריך לעלות למעלה מהאגו שלנו, למעלה מהגופים שלנו, כך שלא נראה את הפרצופים, את הגופים, אלא נראה את הרצונות הפנימיים שבכל אחד ואחד שבטוח נמצאים בהשתוקקות להתחבר עם כולם למעלה מכל ההבדלים.

וכך נגיע למצב שבאמת נתחיל לצאת ממצרים. זאת אומרת, נתחיל לעזוב את האגו שלנו וכל מיני מחשבות וכוחות ופעולות שמרחיקים אותנו זה מזה, כפי שנהוג לומר בינינו "שמור מרחק", ונתחיל להתקרב יותר ויותר. במידה הזאת נתחיל לגלות את הבורא שנסתר בינינו וכך נתחיל את היציאה, זה נקרא יציאה מהגלות לגאולה. ההבדל בין גלות לגאולה, בין שתי המילים האלה הוא באות א', שמציינת לנו את הבורא שנקרא "אלופו של עולם".

נשתדל להתחיל להרגיש עד כמה על ידי ההתקרבות בינינו, הלחץ בינינו, שאני רוצה ללחוץ על כולם כדי להתחבר ולהיות איתם כאיש אחד בלב אחד, וכולם גם עושים כך ככל שהם מסוגלים, איך בינינו מתוך הלחץ הזה מתגלה הבורא.

קריין: קטע 129.

"כשמרגיש את הגלות, אז צועק "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה", שענין "רחב" פירושו, כידוע, רחב בחסדים, שה' עוזר לו עם מידת חסדים, כלומר, שנותן לו כלים דהשפעה. 

וזה נקרא, שיוצא מגלות מצרים, ונכנס לגאולה, בזה שעתה הוא כבר יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע, כי כבר מרגיש את חשיבות של גדלות הבורא, מזה שיש לו כלים דהשפעה, הנקראים "השתוות הצורה", היות שבזמן שהקב"ה נותן לו את ההרחבה של כלים דהשפעה, נעבר ממנו הצמצום וההסתר, שהיה לו מכח שליטת קליפת מצרים, עם השאלות והשליטות שלהם." 

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

שאלה: אמרת שנתחיל לגלות את הבורא ומזה נתחיל את היציאה שלנו. האם הסדר הוא שאנחנו צריכים כבר במצרים, במצב שלנו, להתחיל לגלות את הבורא, והגילוי הזה ייתן לנו דחיפה לצאת מהאגו שלנו, או שהגילוי הוא אחרי היציאה ממצרים?

אנחנו מרגישים שהבורא נסתר מאיתנו וזה נקרא מצרים. יציאה ממצרים זה נקרא שאנחנו יוצאים עוד ועוד מהסתרת הבורא ומתחילים לגלות אותו יותר ויותר. יש כל מיני אירועים, עד שרואים שאי אפשר כל כך לברוח כי המחשבות, הרצונות האגואיסטים שלנו, מחזיקים אותנו, בכל פינה, במחשבה וברצון, ולא נותנים לנו לצאת מהרצון לקבל לעצמנו.

ואז אנחנו לא מבינים מה עוד אפשר לעשות ומתחילים לצעוק שהבורא יעזור לנו, שיוציא אותנו ממצרים. שיגיד לנו באיזו דרך אנחנו יכולים לצאת מהאגו שלנו, איך להיפטר ממנו, איך לעזוב אותו, להתרחק ממנו, לשנוא אותו, ובצורה כזאת כשאנחנו מתחברים ברצונות הפרטיים שלנו, אנחנו כן מתחילים לראות שאפשר לברוח מהיצר הרע, ממצרים, מהאגו שלנו, מפרעה, שכבר לא מחזיק אותנו יותר. כל הזמן הוא סובב את הלב והראש שלנו למחשבות ורצונות על עצמו, "מה יהיה לי, מתי, איך" וכן הלאה, וכעת אנחנו פשוט יכולים לברוח ממנו, וכך נשתדל לצאת.

זו העבודה, עבודה קשה, שאנחנו מבינים יותר ויותר את כל הפרטים שבה, עד כמה היצר הרע, פרעה, מחזיק אותנו ולא נותן לנו לחשוב על משהו חוץ מתועלת עצמנו, וזה נקרא מצרים. אבל אם נחשוב יותר ויותר לטובת חברים, לטובת הזולת, לטובת האנושות, לטובת הבורא, לכיוון מחוץ לנו, שאני רוצה לשרת, לעזור לכולם, אז עד כמה שנכוון את עצמנו החוצה לכולם, זה נקרא שאנחנו יותר ויותר מתקרבים ליציאה ממצרים.

תלמיד: אם אפשר לדייק. אמרת שהבורא יראה לנו את הדרך איך לצאת מהאגו, וגם למשה נאמר במצרים, "בוא אל פרעה". איך במצב שלנו עכשיו נקבל את התמיכה של הבורא, שגם אם עכשיו אנחנו לא מגלים אותו, בכל זאת, כמו שאמרת, הוא יראה לנו את הדרך, ידריך אותנו, יכוון אותנו כך שלא נרגיש לבד?

בהתחלה אנחנו פונים לפרעה, אין לנו כוח אחר, אין לנו למי לפנות, ואנחנו חושבים שאנחנו יכולים בכל זאת לסובב אותו באיזו צורה, בלי לברוח ממנו, בלי להתעלות, בלי להתנתק ממנו, אלא להישאר באיזו צורה בטבע שלנו, ורק להוסיף עוד משהו, לעשות עוד משהו, וכבר נהיה מסודרים וביציאה ממצרים מה שנקרא. זאת אומרת, אנחנו לא מתארים את היציאה מהמצרים בצורה נכונה, ולכן זה לא כל כך פשוט, והרבה הרבה דפים בתורה מדברים על התהליך הזה.

מה שאין כן, כשאנחנו רואים שכבר אין מה לעשות, שבאים לפרעה ורואים שהוא לא מסכים לתת לנו לצאת, כי הבורא כל הזמן מחזיק את ליבו ועושה את ליבו יותר ויותר קשה, אז אנחנו מתקרבים להחלטה שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים לגמרי לקרוע את הקשר שלנו עם פרעה, אנחנו חייבים להתעלות ממנו, לצאת מעצמנו, וזה נקרא יציאת מצרים האמיתית.

אז אנחנו מתארגנים כבר בצורה חדשה, נכונה ובורחים. זאת אומרת, מחכים ללילה, לחושך, זה נקרא "חושך מצרים", שבעיניים, בחושים האגואיסטים שהיו לנו כל הזמן, אנחנו לא יכולים להיות יותר, ואנחנו בורחים. ואז לא חשוב לנו לאן לברוח ואיך לברוח, העיקר לברוח ממצרים, וכך אנחנו יוצאים.

לכן זה חג שאנחנו חוגגים אותו בלילה, ליל יציאת מצרים, כי יוצאים בחושך, לא רואים לאן, לא רואים איך, העיקר לברוח משליטת פרעה, מהאגו שלנו שיפסיק לשלוט עלינו. העיקר פשוט לברוח מפרעה, לכל הכיוונים שאפשר.

שאלה: האם תוכל להסביר מה המשמעות "נעבר ממנו הצמצום וההסתר"?

שאם אנחנו יוצאים מהכוונה ומהרצון לקבל על מנת לקבל, אז אנחנו יוצאים מהצמצום. כי אנחנו עוזבים את מצרים מה שנקרא ואז האור העליון מתחיל לפעול עלינו ואנחנו מתחילים לראות את האור העליון, האור הרוחני, העולם הרוחני וכך כבר מתחילים לראות מהי באמת גאולה, יציאה. זה לא פשוט, זה נעשה בהדרגה, במשך זמן ממושך יחסית, אבל זה מה שקורה. ברגע שעוזבים את הכוונה על מנת לקבל אז אנחנו עוברים לעל מנת להשפיע. על מנת להשפיע זה כבר כוחות אחרים, טבע אחר, העולם העליון.

שאלה: כשהצמצום וההסתרה מוסרים בצורה מוחלטת, אנחנו מדברים על הגאולה הסופית?

אנחנו מדברים על גאולת מצרים, על יציאה ממצרים בינתיים, ממדרגת מצרים למדרגה יותר עליונה שבורחים ממצרים, בורחים משליטת הרצון לקבל על מנת לקבל. אנחנו עוד רחוקים מהרצון להשפיע ומגמר התיקון כמו שאתה רוצה להגיד אולי, זה עוד רחוק מאיתנו, אבל לפחות אנחנו יוצאים משליטת הרצון לקבל שנקרא "פרעה".

שאלה: אנחנו יכולים להגיד שיותר טוב לברוח מהשפעת פרעה מאשר להילחם בו?

אין לנו כוח להילחם ברצון לקבל שלנו שהוא פרעה, אין לנו כוחות, אנחנו כבר ראינו את זה על עצמנו במשך כל החיים שלנו במצרים. מרגע שנולדנו מאימא ועד שגדלנו עד כה, שאנחנו רוצים לברוח משליטת האגו, היינו כל הזמן תחת פרעה. עד שאנחנו משיגים שאי אפשר לעשות שום דבר חוץ מלברוח ואז אנחנו בורחים. זה לא פשוט, נדרשות שנים של הכנה ואחר כך בורחים.

שאלה: בקטע 129 כתוב "בזמן שהקב"ה נותן לו את ההרחבה של כלים דהשפעה, נעבר ממנו הצמצום וההסתר, שהיה לו מכח שליטת קליפת מצרים, עם השאלות והשליטות שלהם". האם לא תמיד אנחנו זקוקים לכוח הצמצום, ההסתרה וכוח השליטה?

לא תמיד. הכול תלוי כמה אנחנו מתקרבים או מתרחקים. אם יש לנו רצון להתנגד לכוחות האגואיסטים אז אנחנו יוצאים ממצרים, עוזבים את הרצון לקבל על מנת לקבל ובורחים כמה שאפשר יותר רחוק מהרצון לקבל על מנת לקבל.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להשתדל לשמור על ההסתרה ועל הצמצום ואם כן אם זה יפגע באור החסדים?

מה זה נקרא שאנחנו חייבים לשמור על ההסתרה ועל הצמצום? אנחנו רוצים לצאת מצמצום והסתרה. אנחנו צריכים לצאת מעל מנת לקבל, מהכוונות והרצונות על מנת לקבל לעצמנו ואז אנחנו כביכול יוצאים ממצרים. כל כוח המצרים זה על מנת לקבל לעצמו.

שאלה: בתהליך של ההתרחבות ההדרגתית של כלי ההשפעה והחסדים בעשירייה, שעליהם אנחנו עובדים, האם זו הצטברות של כוח החסדים?

כן. זו הצטברות של כוח החסדים ובתוך החסדים פועל אור החכמה ואז הוא מוציא אותנו. הכוח הוא ממש אור החכמה. החסדים רק נותנים כיוון למה פועל אור החכמה.

תלמיד: לאיזו נקודה ההצטברות הזאת ממשיכה, אם זה קשור גם להפחתה בכוח הצמצום, שהכוח הזה הולך ויורד, האם הם קשורים, מאזנים זה את זה, איך זה עובד?

שום כוחות לא יורדים אלא אנחנו עולים למעלה מהם. הכוחות רק עולים, כולם, גם כוח הרע וגם כוח הטוב. גם הלב של הפרעה יותר ויותר ויותר קשה וחזק. והחיילים שלו גם יותר ויותר מראים את עצמם כמה הם יותר אכזרים, ובהתאם לזה גם ישראל נחוצים מפני שאין להם ברירה אלא לצאת משליטת פרעה. ובהתאם לזה גם משה דורש, "שלח את עמי ויעבדני".

תלמיד: מה הם הסימנים או כמה צריך להצטבר כוח חסדים עד לנקודה שבה אנחנו יוצאים?

סימנים בלי סוף. כשאני רוצה לצאת בכל מחיר משליטת פרעה, טוב לי מותי מחיי, אני חייב לצאת ממצרים. מה שיהיה אחר כך, ים סוף, מיתה, מדבר, מוות, לא חשוב, בשבילי עיקר המוות זה עכשיו במצרים, אומנם יש שם כל טוב חוץ מדבר אחד, שאני נמצא באגו שלי ומרגיש את שליטת היצר הרע עלי ואני רוצה להיות בשליטת הבורא.

שאלה: אמרת שאנחנו יוצאים בלילה כשהעיניים האגואיסטיות שלנו לא רואות. האם זה אומר שאנחנו כבר לא יכולים לקבל תענוג ברצונות האגואיסטיים?

כן, הבריחה ממצרים היא בלילה כשאנחנו לא רואים כלום. בשבילנו הנוכחות שלנו בשליטת פרעה זה כבר חושך, ואנחנו רק בורחים. ולא חשוב לנו לאן לברוח, העיקר כמה שיותר רחוק משליטת הפרעה, משליטת האגו שלנו.

תתארו לעצמכם את המצב הזה וכמה אתם בזה מסודרים נכון כל אחד ואחד בתוך עצמו, כמה הוא רוצה לברוח מהאגו שלו ולצאת מהשליטה שלו, משליטת האגו, משליטת פרעה וזו בעצם כל המטרה שלו. לא חשוב לו מה יהיה.

שאלה: האם התגלות יכולה להיות מלווה בסבל גשמי והרגשת ריקנות?

בדרך כלל אין קשר. למי שכן יש אז כנראה שמגיע אליו באיזו צורה. אנחנו אולי אחר כך נדבר על זה, אבל בדרך כלל לא. בדרך כלל הצלחה רוחנית והצלחה גשמית לא קשורים אצלנו, בינתיים.

שאלה: לגבי הצעקה לבורא, האם הצעקה הזאת יעילה רק אם יוצאת מכל החברים בעשירייה, או שמספיק לצעוק פנימית כל אחת כאינדיבידואלית בשם כל העשירייה?

בעצם יציאת מצרים קורית כאשר העשירייה מתחברת וצועקת פה אחד, צועקת מתוך כל העשירייה לבורא אחד ואז נפתחת להם אפשרות לברוח.

שאלה: כשהבורא פותח לנו את שערי ההשפעה, האם הוא נותן לכל אחד מאיתנו דרכים שונות בהתאם לתכונות השונות שלנו או שמא נותן לנו הבנה שתביא את כולנו לאותה הדרך המשותפת לכולנו?

אנחנו כולנו יוצאים באותה הדרך ואין לנו מה לעשות כאן חשבונות. רק יחד, כמה שיותר יחד, מקובצים, מחוברים וכך יוצאים.

שאלה: כשאנחנו מתאחדות זה החיבור בינינו והעלאת צעקה לבורא בלבד?

כן. מספיקה צעקה לבורא כדי לצאת ממצרים, אבל הצעקה הזאת צריכה להיות מעומק הלב המשותף שלנו, לבורא. אם הצעקה מגיעה לבורא אנחנו יוצאים.

שאלה: ביציאה הזאת בלילה אל החושך, איך לקבל את הגאולה, איך להבין שיש לנו את הכלים האלו של השתוות הצורה?

אנחנו רוצים לברוח. לברוח. תאר לעצמך שאתה נמצא בבית סוהר וחס ושלום, מחר רוצים לחתוך לך את הראש ועכשיו יש לך הזדמנות, דקה אחת לצאת מבית הסוהר, מה אתה עושה.

קריין: נקרא את קטע 130.

""עבדים היינו... ויוציאנו". זאת אומרת שדווקא על ידי ההגבלות האלו נוכל לצאת מהגלות. רוצה לומר, שדווקא על ידי זה שאנו רואים כל פעם השינויים והעליות והירידות, אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה. ואז יקוים, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שוועתם". שדווקא אם הגלות מגולה בכל שיעורו, אז מתחיל הגאולה."

(הרב"ש. 933. "ענין יציאת מצרים")

קריין: נעבור לקטע 131.

"ידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכולים לתת לאדם דבר בכפיה, כידוע, אין כפיה ברוחניות. אי לזאת, כשהאדם מצטער וסובל כאב ויסורים, מזה שלא יכול לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד רק לתועלת ה', והוא צועק לה', לעזור ולתת לו את מבוקשו. זאת אומרת, שאם הקב"ה יתן לו זה, שתהיה לו היכולת לבטל את רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב"ה, שהוא רוצה, שתהיה רק רשות היחיד בעולם, היינו רשותו של הקב"ה, שזו כל ישועתו, זה נקרא שיש לו כלי וצורך שהקב"ה יעזור לו.

וזה שכתוב "וישמע אלקים את נאקתם". פירוש, לאחר שהיה להם כלי, שהוא רצון וחסרון שתהיה להם היכולת לעבוד לתועלת ה', אז בא הזמן של "וישמע אלקים את נאקתם". כלומר, שאז התחילה הגאולה, להוציא אותם מתחת סבלות מצרים."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

שאלה: כתוב בקטע 130 שאנחנו צריכים להרגיש במידה מלאה את הגלות. אבל ככל ששמעתי ממך, העבודה העיקרית שלנו היא להשתוקק לאור ולא להתעמק בגלות. האם כשאנחנו לא מספיק מרגישים את הגלות, זה אומר שאנחנו לא מתקרבים לחברים מספיק ולא משתוקקים מספיק לבורא.

נכון מאוד. הדבר החשוב ביותר בשבילנו הוא ההתקרבות בינינו. ואז נרגיש עד כמה אנחנו נמצאים במצרים, בשבילנו להרגיש עד כמה אנחנו רוצים לצאת מהאגו שלנו, מהפירוד בינינו, ממצרים, ואם אנחנו נשתדל לחבר את עצמנו למרות הפירוד, אנחנו נצטרך להילחם נגד פרעה וכל הצבא שלו, שזה כל הכוחות שמרחיקים בינינו, שלא נותנים לנו להתחבר. אז אם אנחנו נצליח בכל זאת, למרות זאת להתחבר, למרות כל המחשבות והרצונות האגואיסטיים שלנו, שזה נקרא "הצבא של פרעה", אז אנחנו בסופו של דבר צועקים לבורא שלא מסוגלים ובזה הוא עוזר לנו.

אם אנחנו מאתרים מה בדיוק מפריע לנו בחיבור ביציאה ממצרים, אז הבורא מגיע אלינו ונלחם ואנחנו יוצאים ממצרים. ואותו דבר כל פעם, גם בים סוף, במעבר דרך הים. בכלל בכל מקום שבו אנחנו רואים קושי, אנחנו צריכים רק לבקש, לצעוק והבורא עושה את הדברים. כי אין לנו כוחות, אלה כוחות שצריכים להגיע אלינו מלמעלה, מהדרגה היותר עליונה. לכן אם אנחנו מתקדמים נכון ולא מתבלבלים, אז תמיד במקום להילחם עם משהו אנחנו רק פונים לבורא והוא מוציא אותנו מהאגו שלנו, מהרצון לקבל שלנו.

כי הוא ברא את הכוחות האלה והוא עשה את זה כך והוא סידר את הסדר כך, שכדי לצאת מהרע אנחנו צריכים רק לפנות אליו ולהתקשר אליו, להתחבר אליו ולדרוש ולבקש ממנו. סך הכול זה מה שאנחנו צריכים להשיג, ולכן הוא עושה לנו כל מיני בעיות וצרות כדי שאנחנו נברח מהם אליו, כמו ילד קטן שמפחד ממשהו, אם רע לו משהו אז הוא בורח להורים וממש מסתתר לידם מהדבר הרע, כי מבין שרק הם יכולים להגן עליו.

כך אנחנו עם הבורא, כנגד כל הכוחות הרעים ואנחנו מבינים אחר כך יותר ויותר שזה הבורא עושה לנו בעצמו את כל הכוחות המפחידים האלו כדי שאנחנו נגלה אותו יותר ונתקרב אליו.

שאלה: ב-130 כתוב "אז על ידי ההתאבקות נתעורר מקום לתפילה." מהי אותה התאבקות שצריכה להיות בעשירייה כדי שהתפילה תהיה מעומק הלב?

עליות, ירידות, כל מיני מצבים שאנחנו עוברים ורואים שאנחנו לא מצליחים.

תלמידה: שמביאים אותנו בעצם לייאוש?

כן, מביאים אותנו לייאוש ואז אנחנו צועקים. זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מעבודה ותעל שוועתם"¹.

תלמיד: איזו פעולה הכי טובה בעשירייה כדי לבדוק שאנחנו באמת מיואשים?

להתחבר בינינו ולצעוק לבורא, אין לנו יותר פעולות. אין לנו ממה לבחור את הפעולות.

שאלה: כדי לפנות לבורא צריך להגיע קודם כל להרגשה שרק הוא יכול לעשות ולשנות, אז איך להגיע להרגשה שרק הוא יכול לעשות אם אני עדיין תחת השליטה של האגו?

אז אנחנו צריכים להשתדל לעבוד נגד האגו ככל האפשר עד שמתברר לנו שבעצם הבורא מחזיק את האגו והבורא מחזיק את כוח הטוב. שני הכוחות בידיים של הבורא, ואנחנו צריכים כל הזמן להימשך לכוח הטוב ולבקש מהבורא שיילחם עם כוח הרע, עם האגו שלנו.

תלמיד: האם בכל פעולה צריך לבקש גם פעולות קטנות, להרגיל את עצמי לבקש ממנו שיעשה אותן?

כן. הכי קטנות וממש להרגיל את עצמנו מיד לפנות לבורא. תלמד מילדים, איך הם מיד רצים לאבא ואימא ומבקשים מהם.

תלמיד: אבל בפעולות קטנות אנחנו מצליחים בדרך כלל לבד, אני לא צריך את הבורא, אז איך להגיע למצב שאני מבקש. בפעולות גדולות לפעמים אני לא מצליח ואז אני מרים ידיים, אבל בפעולות קטנות איך מבקשים?

ילדים חכמים מבקשים, הם לומדים שבעצמם לא יכולים לעשות. ואפילו אם להם כביכול הזדמנות לבצע פעולה, הם מבינים שיש להם הזדמנות עכשיו לפנות לבורא ואז הם פונים לבורא. זה יותר מוצלח. אתה פונה לכוח שפועל בטבע כולו וכך אתה מצליח.

שאלה: בטקסט כתוב שאם הגלות מתגלה בכללותה, מתחילה הגאולה. איך נדע שמה שאני חווה זו הרגשה מוחלטת של הגלות? תעזור לי בבקשה.

כשאתה לא מוצא בך שום כוח השפעה, שום כוח טוב, שום כוח אהבה, אלא רואה שכולך על מנת לקבל, האגו שלך, ואין לך שום אפשרות לצאת משליטת האגו. בכל מקום שאתה פונה, חושב ורוצה, זה האגו שלך שפונה ורוצה, ואין לך אפשרות לברוח ממנו, אתה פשוט נמצא בתוך זה כמו בכלא, זה נקרא "מצרים".

ולברוח משם אפשר רק על ידי זה שמתאספים יחד בלילה, בחושך, כשלא רואים לאן ואיך אבל בגלל היחד, יש ביטחון שביחד נמצא את הדרך, ואז בורחים. והם לא רואים לפניהם שום דבר. כמונו בעבודה רוחנית, אבל בגלל שהם אוחזים זה בזה, יחד, לכן הם יכולים להתקדם צעד אחרי צעד מתוך מצרים החוצה. ויוצאים מהאגו לשליטת הרצון להשפיע.

שאלה: האם לפנות לבורא, זה אומר שתהיה לנו אמונה בחיבורים בין החברים, בחיבור עם החברים, ותפילה על החברים?

לפנות לבורא זה פשוט לפנות, לבקש, לצעוק ולבכות מחוסר ברירה, ומרצון גדול שרוצים להפטר מהאגו שלנו, מהריחוק בינינו. זה נקרא לפנות לבורא.

שאלה: האם הכלי הוא החיסרון לראות רק את הרשות היחידה, שאין עוד מלבדו בעולם, או שהכלי זה חיסרון לחיבור בין החברים?

גם וגם. הכלי כולל בתוכו כל מיני הבחנות, גם התקשרות עם החברים, גם התקשרות לבורא, ועוד הרבה מאוד, הכול קיים בתוך הכלי.

שאלה: אמרת לנו שאנחנו לא יודעים לאן אנחנו בורחים. האם אנחנו לא יכולים לברוח למקום שבו אנחנו מעלים את התפילה שלנו, כלומר לברוח לתוך החיבור שמחבר אותנו לבורא?

כן, לשם אנחנו בורחים, למקום שבו אנחנו יכולים להתחבר יחד. למה? כי אם זה יחד, זה כבר מקום שנמצא קרוב לבורא, ולשם אנחנו צריכים להתקדם.

שאלה: אמרת שאין גאולה מבלי שאנחנו מרגישים את הגלות בשלמות. למה אם כן אנחנו לא דורשים גלות?

גלות זה נקרא שליטת הפרעה, שאנחנו מרגישים שהוא נמצא ברצון לקבל על מנת לקבל וזו גלות משליטת הבורא שכוחו בעל מנת להשפיע.

שאלה: תודה על כל האור שאתה מעניק לנו. אמרת שאנחנו צריכים למדוד עד כמה אנחנו רוצים לצאת ממצרים. יכול להיות שהפחד להישאר כלואים ברשות פרעה, זאת המידה שדיברת עליה?

כן. אחר כך אנחנו מקבלים את שליטת פרעה כמוות.

שאלה: האם אפשר לפנות לבורא ממצב שבו אני מבין שלא להיות נצרך לבורא זה מצב לא נכון?

אפשר, העיקר לפנות.

שאלה: שמעתי אותך אומר שיציאת מצרים מתרחשת כשעשירייה מתחברת וצועקת פה אחד לבורא ביחד. איך עשרה פיות מגיעים לפה אחד?

פה אחד זאת אומרת שיש להם פחות או יותר רצון מכוון למצב מסוים. שהם רוצים להפטר מהאגו ששורה ושולט בכל אחד מהם, רוצים להיות מחוברים ביניהם למעלה מהאגו שרוצה להפריד ביניהם, ורוצים להתחבר למעלה מהאגו.

תלמיד: למה הבריחה היא ביחד ולא לבד? כל אחד מרגיש את האגו עליו אישית, לא מרגישים את זה ביחד? אני רוצה לצאת.

נכון, אבל יציאה זה נקרא דווקא כשאני מתחיל להרגיש שאני עם האחרים יוצא מהאגו, ובהתחברות בינינו אנחנו מגיעים לרצון אחר, לרצון הקודש, ממצרים לישר - אל.

תלמיד: באיזו נקודה אני צריך את האחרים כדי לצאת?

כי אנחנו צריכים להיות מחוברים, העשירייה צריכה להיות. אנחנו צריכים להיות מכוונים כאיש אחד בלב אחד, בכך שעוזרים זה לזה. אי אפשר לברוח ממצרים לבד. אז ממי אתה בורח? אתה בורח מהשנאה לזולת, אתה בורח מחוסר החיבור שלך לאחרים. זו בעצם מצרים, מצרים זה בינינו. האגו שבינינו זה מצרים.

שאלה: אני שומע יותר את הייאוש של העולם החיצון כל יום, ואני מתייחס אליו כמו לעשירייה. איך אנחנו יכולים להרגיש את הפנימיות בתוך החברים, ואז לברוח משם?

אנחנו לא צריכים לברוח מהעולם החיצון, אנחנו צריכים לברוח מהאגו שמפריד בינינו, בעשירייה שלנו. אם יש לי חברים, וקבענו שאנחנו קבוצה, ואנחנו מרגישים שאי אפשר להיות מחוברים, אז המרחק בינינו נקרא "מצרים", או נקרא "פרעה" שמפריד בינינו, וממנו אנחנו צריכים לברוח.

תלמיד: איפה אנחנו יכולים לשים את הלחץ הזה על החברים? כי את הפנימיות הזאת, את הייאוש הזה של העשירייה, אני לא מרגיש.

אתם צריכים לכוון נכון את הייאוש שלכם, ואת היחס שלכם, לכיוון הנכון, לכוח הפנימי שמפריד ביניכם. תרגישו שיש משהו שמפריד ביניכם, ובכוח הזה שונא אתכם, ולכן הוא דוחף אתכם זה מזה בתוך העשירייה. ואז אתם צריכים לאתר אותו, לסלק אותו מתוך העשירייה, ואז אתם תצליחו. כשאתם תתחברו, אתם תתחילו להרגיש את הכוחות הטובים, את כוחות הבורא.

שאלה: איך בעשירייה למלא את סאת המאמצים של כל אחת? איך לחבר בין המאמצים של כולן? לחלק יש רצון יותר חזק, לחלק פחות, איך לא לבוא בטענות אחת לשנייה, אלא לחזק את המאמצים?

אתם צריכים לאתר את כוחות הפירוד שקיימים ביניכם, לשים אליהם לב, כמה שאפשר לגרש אותם, לעבוד למעלה מכוחות הפירוד, להיות מחוברים למרות שיש דחייה, וכך תגיעו ליציאה ממצרים. זה העיקר.

שאלה: זה מרגיש באמת שהיציאה יכולה להיות רק ביחד.

כן.

תלמיד: אבל כשאנחנו מדברים בעשירייה ומנסים לברר את המצבים, אתה מקבל מהחברים רק את הגדלות, ואתה מרגיש שהם כבר בדרך לארץ ישראל, ואתה עוד תקוע מאחורה.

אז מה?

תלמיד: איך אני מצטרף אליהם?

אתה לא יכול לברוח מהם, והם לא יכולים לברוח ממצרים בלעדיך. ממצרים יוצאים כולם.

תלמיד: אז איך אני מדביק את הפער?

אתה מתקשר אליהם, אתה נדבק אליהם, אתה רץ אחריהם בפחד שלא יעזבו אותך, ושאתה לא תאבד אותם, כמו ילד קטן.

תלמיד: זה באמת ממש מורגש ככה. אבל יחד עם זה, מורגש כאילו שיש משהו מאחורה שתופס אותך, ולא נותן לך.

טוב מאוד. זה סימן, תתפלל להיות יחד איתם.

תלמיד: אז לאחוז רק בכוח התפילה עוד ועוד?

כן.

שאלה: כל חבר בעשירייה הוא משה, או שיש שם גם ילדים, נשים?

בכולם יש את כולם.

תלמיד: בכל אחד יש את כל המצבים?

כן.

תלמיד: איך נרגיש שעכשיו אנחנו מוכנים לצאת, שכולנו "משה"? עלינו להחליט על כך מראש?

לא אנחנו החלטנו אלא הבורא מחליט ומכין אותנו.

שאלה: נראה שיש שני מצבים דטרמיניסטיים, מוחלטים - ישראל מצרים, פירוד חיבור, שנאה אהבה, לבד ביחד. איך במצב של מצרים אפשר להתחיל להיות ביחד, לבקש ביחד, לחשוב על ביחד? הרי זה כבר שייך למצב הבא ואנחנו לא יכולים להיות במצרים ביחד.

נכון, אומנם אנחנו לא מחוברים אבל אנחנו מבינים שאנחנו חייבים להיות מחוברים, כך מרגישים לפני יציאת מצרים. אחרת איך מרגישים שחייבים לצאת?

תלמיד: הסבל שבמצב מובן. אם משהו מאיר ממצב אחר וטוב יותר, אז אפשר לומר, המצב שלי רע מאוד. אבל הוא לא נמצא במצב האחר, הוא נמצא רק במצב הראשון וסובל, אז איך הוא אוסף תכונות מהמצב הבא, ממצב ישראל כשהוא במצרים?

אם הוא משתדל להיות מחובר עם החברים בעשירייה, ככל שהם מצליחים, אז ממצב החיבור מאיר עליהם האור המחזיר למוטב שנותן להם את ההרגשה שיש משהו מחוץ למצרים והם נמשכים לזה.

שאלה: איך להרגיש לחץ לצאת ממצרים ולהוסיף כל יום בעבודה על מנת לממש זאת?

עלינו יותר ויותר לחשוב ולדבר על כך שרק אם אנחנו מחוברים יחד, אז ביציאה מהרצון לקבל על מנת לקבל שלנו אנחנו מתקרבים לעל מנת להשפיע, לרוחניות, לנצחיות, לשלימות, אחרת לא נצא.

שאלה: מגלות לגאולה, אמרת שזה לצאת מהכוונה לקבל, איך נכון לתאר זאת? וכתוב בחופזה, האם זו קטגוריה של כך או כך או שזה תהליך הדרגתי של מעבר ממצב למצב?

זהו תהליך הדרגתי של יציאה ממצרים, בורחים עד שיוצאים מהגבולות, עד שעוברים את ים סוף, עד שנכנסים למדבר סיני וכו'.

שאלה: כשפונים לבורא כי שיפתור את הבעיות שלנו, זה יכול לעזור אבל גם יכול להרחיק מהמימוש, איך לעשות את הבירור הזה?

אנחנו צריכים לפנות לבורא עם כל דבר, אין שום בעיה, על כך כתוב "הלוואי שאתפלל כל היום".

שאלה: בורחים ממצרים ביחד בגלל שברגע שאני אברח מהאגו שלי אגלה שאני מחובר עם כול החברים?

כן.

שאלה: אני מבין שאני בשליטת פרעה, לאן עלי לברוח מכאן? אין לי את הכוח לרצות זאת.

לאן לברוח? אני לא יודע. איך לברוח? אני לא יודע. מתי לברוח? אני לא יודע. אני כולי רוצה להיות בשליטת הבורא וזה מה שיכול להציל אותי. כך אנחנו עושים ולזה אנחנו מתקרבים, אין ברירה רק שליטה עליונה יכולה להציל אותנו.

שאלה: איך לזהות את כוח הפירוד בינינו?

רק על ידי תפילה לבורא, הוא יאיר ובאור שלו נוכל להתחבר.

שאלה: עכשיו אני בקשר טוב עם הבורא, האם עלי להתכונן לירידה ולחושך כאל מצבים נחוצים בשביל לצאת ממצרים?

אם אתה נמצא במצב טוב, אז אתה לא יכול לבקש. אלא קודם עליך לאתר את המצב שלך לאמיתו והוא, שאתה נמצא במצב הגלות, בשליטת האגו ששולט עליך ומסתיר ממך את כול האמת.

שאלה: מה ההבדל בין יציאת מצרים לבין גאולה?

כשאנחנו מתעלים מעל לרצון לקבל שלנו בצורה כללית ויוצאים ממנו לאיזו מדרגה יותר עליונה ממצרים, גם זה חלק מהגאולה, אבל ודאי שזו לא גאולה שלימה. זו רק גאולה מפרעה, מהרצון לקבל הכללי ששולט על כולם.

שאלה: באיזו שיטה אנחנו יכולים להשתמש כדי למלאות את הכלים בצורה מוצלחת?

רק על ידי פניה לבורא ותפילה שיעלה אותנו מעל לרצון לקבל וייתן לנו כוח להשפיע, זאת כל השיטה. אני מרגיש שיש הרבה חברים חדשים שמתחברים אלינו, אבל זה לא כל כך קל להתחבר, כדי להמשיך בצורה נכונה וטובה אתם צריכים לשמוע גם את השיעורים הקודמים.

שאלה: אם חבר בעשירייה רוצה להגיד משהו, אז הוא עושה לעצמו חשבון שבעצם כל מה שהוא רוצה להגיד הוא לא מחדש לאף אחד שום דבר ואולי רק יעשו לו קצת כבוד, המוטיבציה היחידה שלו עכשיו להתבטא זו הרגשה פנימית שדוחפת אותו. שום דבר שקשור לחברים, שום דבר שקשור לזולת, שום דבר כדי להועיל לזולת. ואז הוא אומר לעצמו, אולי אני לא אדבר. מה הוא צריך לעשות?

כאלו מחשבות ופעולות יש בכל אחד, שפתאום יש לו דחף כזה, אין מה לעשות.

תלמיד: זה הכוח היחידי שיש. זה לא שאם אתה מבטל את האגו שלך, אז אחר כך יגיע משהו אחר. אתה לא מרגיש שום דבר חדש לכן או שאתה מדבר או שאתה שותק ואם אתה לא מדבר אז מישהו אחר מדבר.

אז שיחכה עד שיהיה לו כוח יותר רציני לחיבור עם החברים, עד שירגיש שזה הפתרון.

תלמיד: זה מצב מאוד גבוה שצריך להגיע אליו. הדברים שאתה מדבר עליהם הם מאוד גבוהים.

תנסה לבנות אותו בצורה מלאכותית, תזמין אותו ואחר כך תבין שזה לא באמת גבוה ולא רחוק ממך.

שאלה: אם אנחנו יכולות לצאת ממצרים רק ביחד, ויש חברה בעשירייה שלא רוצה לצאת כי נוח לה והיא שמחה במצרים, מה אנחנו יכולות לעשות?

אתן תמשיכו להתקדם ליציאת מצרים עם קשר יותר ויותר חזק ביניכן, וההתקשרות המתגברת הזו תפעל גם עליה.

קריין: נקרא שוב את קטע 131.

"ידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכולים לתת לאדם דבר בכפיה, כידוע, אין כפיה ברוחניות. אי לזאת, כשהאדם מצטער וסובל כאב ויסורים, מזה שלא יכול לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד רק לתועלת ה', והוא צועק לה', לעזור ולתת לו את מבוקשו. זאת אומרת, שאם הקב"ה יתן לו זה, שתהיה לו היכולת לבטל את רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב"ה, שהוא רוצה, שתהיה רק רשות היחיד בעולם, היינו רשותו של הקב"ה, שזו כל ישועתו, זה נקרא שיש לו כלי וצורך שהקב"ה יעזור לו. 

וזה שכתוב "וישמע אלקים את נאקתם". פירוש, לאחר שהיה להם כלי, שהוא רצון וחסרון שתהיה להם היכולת לעבוד לתועלת ה', אז בא הזמן של "וישמע אלקים את נאקתם". כלומר, שאז התחילה הגאולה, להוציא אותם מתחת סבלות מצרים." 

(הרב"ש. מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה" 1988)

כל עוד האדם לא מרגיש שהוא רוצה להתבטל מכל וכל כלפי הבורא דרך העשירייה, הוא עדיין לא נמצא בשליטת הבורא אלא בשליטת הרצון לקבל שלו ועדיין נמצא במצרים.

שאלה: מהו המצב שאני נכנע לשליטת הבורא ורוצה שרק רשות היחיד תשלוט בעולם?

שאתה מבטל את האגואיזם שלך, אתה כאילו לא מקשיב לאגו שלך.

תלמיד: אני כאילו כלול בבורא דרך העשירייה ואין שום דבר שיפריע לי?

נניח. זה שאני נמצא תחת שליטת הרצון להשפיע - הבורא, בזה אני לא נמצא תחת שליטת פרעה, האגו שלי לא שולט עלי.

שאלה: האם כל תפילה צריכה להיות מלווה במילים "תעזור ולנו"?

כן.

שאלה: לפי הכתוב בקטע צריך להרגיש שיש רשות של הקב"ה, כי אנחנו גם לומדים שאנחנו לא יכולים להרגיש דבר אחד בלי דבר שני. אם אני רוצה לצאת מאהבה עצמית אז אני צריך להרגיש לאן אני יוצא, אני צריך להרגיש משהו כנגד, שבגללו אני רוצה לצאת ממנו. איך אנחנו מגיעים לזה שאנחנו מרגישים את רשותו של הקב"ה שנוכל להתבטל כלפיו.

במידה שאתה רוצה לבטל את שליטת פרעה, את שליטת הרצון לקבל על עצמך, במידה הזאת אתה מתאר לעצמך איך אתה יכול להיות בשליטת כוח אחר - הבורא, הרצון להשפיע.

תלמיד: לפי מה אתה אומר אני צריך להרגיש קודם את זה שאני נמצא באהבה עצמית, להרגיש את פרעה?

אתה מתחיל להרגיש שאתה נמצא באהבה עצמית בשליטת פרעה. ואתה לא רוצה להיות בהרגשה הזאת, אלא אתה רוצה לצאת מתוך השליטה הזאת ובמקום זה לקבל את שליטת הבורא שיהיה לך רצון להשפיע, אהבת הזולת.

תלמיד: לפי מה שאנחנו לומדים, אני לא יכול להרגיש את האגו שלי בלי שאני ארצה להשתוקק למשהו שהוא מחוצה לו. וביציאת מצרים מסופר שהם מנסים, הם רוצים להשפיע לבורא, יש להם את הרגש לזה, יש להם את ההבנה למי הם רוצים לעשות נחת רוח.

נכון, כבר לפני יציאת מצרים הם מרגישים במשהו לאן הם יוצאים.

תלמיד: מורגש מאוד שבלי זה אין מצרים בכלל, אין הרגשה של גלות.

אין לך הרגשה שלמה שאתה נמצא בגלות.

תלמיד: רק כדי לדייק. העבודה שלנו היא לחזק את הרגשת הבורא בעשירייה, ומזה אנחנו כבר נתחיל להרגיש את מה שיוצא מזה?

ודאי.

שאלה: מי מביא את האדם לקבוצה הבורא או פרעה?

אני לא יכול להגיד, אני חושב שזה אותו דבר. זה אותו כוח שפועל עלינו משני הצדדים, הוא מושך אותנו החוצה, הוא דוחף אותנו פנימה, זה אותו כוח עליון ואנחנו קוראים לו גם כך וגם כך. בעצם כתוב שפרעה קידם אותם ליציאה ממצרים ופרעה הוא שעשה את כל העבודה.

שאלה: כתוב, "שאין אור בלי כלי" ו"אין כפיה ברוחניות". כלפי האגו נראה שהכול נעשה בכפייה, אז באיזה שלב האדם אומר לעצמו אין כפייה ברוחניות?

"אין כפיה ברוחניות" אומרים כשאנחנו יוצאים לרוחניות ומקבלים כוחות רוחניים, אז אנחנו מתחילים להבין שברוחניות באמת אין כפיה. בינתיים אנחנו מנוהלים על ידי שני כוחות - פלוס ומינוס, כוח השפעה וכוח קבלה שעובדים עלינו לסירוגין וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: האם הכוונה שלי לצאת ממצרים מספיקה כדי להביא לגאולה אפילו כשאני מרגישה את עצמי עדיין במצרים?

כן, זה מספיק.

שאלה: האם במצרים מגלים בורא, גדלות הבורא או צורך בבורא, יש איזו הבחנה כזאת?

גם זה וגם זה, מגלים את גדלות הבורא ש"כבודו מלא עולם" ואת הצורך בו.

קריין: קטע 132.

"אם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, ואז שייך לומר: ועכשיו, היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי עבודה זרה, שייך לומר: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו לעבוד עבודת הקב"ה ולא לעבוד לשליטת עבודה זרה.

וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים אחרים."

(הרב"ש. אגרת ס"ו)

כל עוד אנחנו לא יוצאים ממצרים, משליטת פרעה, משליטת האגו שלנו, אנחנו לא יכולים לקיים שום מצווה, זאת אומרת חיבור בינינו ובינינו לבורא אי אפשר לקיים. לכן הכול תלוי בזה שנצא ומהר משליטת הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע.

שאלה: עכשיו אמרת שאם לא נצא ממצרים, מהרצון לעצמנו, אז לא נוכל לעשות שום דבר בכיוון הזה. לפעמים אתה אומר שרק מתוך החיבור ביחד צריך לצעוק וכך יוצאים ממצרים. איך לקשור בין השניים, שמצד אחד זה בלי אפשרי, מצד אחר צריך להתחבר ורק אז אפשר לצאת ממצרים?

אם אנחנו רוצים לצאת מהגלות שבה אנחנו נמצאים, מהגלות הרוחנית, אז אנחנו צריכים להשתדל להתחבר ולצעוק לבורא שהוא יוציא אותנו מתוך אותה הגלות הרוחנית, וזה יעזור.

תלמיד: כלומר אנחנו צריכים רק להשתוקק כי כך או אחרת לא יכולים להתחבר?

לא, אין לנו כוחות בכלל, יש לנו רק את האפשרות לבקש כמו לילד קטן.

תלמיד: איך לפתח הרגל לשאול את עצמך עם איזו כוונה אתה פועל? כי אני תופס את עצמי על כך שאני אף פעם לא שואל את עצמי על זה.

לכן החשוב ביותר הוא שאנחנו נשאף יחד לחיבור בעשירייה ומתוך העשירייה כבר יהיה לנו קל לפנות לבורא. העיקר בשבילנו להתחבר בתוך העשירייה כי מתוך העשירייה כבר יהיה קל לפנות לבורא.

תלמיד: האם בהכרח צריך להרגיש התנגדות?

אנחנו חייבים להרגיש התנגדות, כך אנחנו מפתחים כוח חזק יותר של תפילה, של פניה לבורא, בקשה שהוא יוציא אותנו.

שאלה: אם פרעה הוא השחקן הראשי והוא קרבנו לאבינו שבשמים, אז מה הועלנו, הלא זה הדוחף בלבד? מתי נעבור לכוח המושך, שנחזיק בו זמנית בעבודה הפנימית שלנו גם בכוח הדוחף וגם בכוח המושך, כי אנחנו רואים אחר כך ששוב נופלים לכוח הדוחף הזה. איך עובדים בו זמנית עם שני הכוחות?

אנחנו בדרך ועוד מעט יתגלה לנו איך בדיוק, באיזו צורה אנחנו צריכים לפנות לבורא ולפרעה. יבוא הזמן, המצב שאנחנו נדע איך להתייחס נכון גם לזה וגם לזה ולמי יותר ולמי פחות, זה עוד יבוא. אבל השאלה היא במקום.

שאלה: מה יכול לעזור לנו להרגיש שהאגו שולט עלינו ושהמצב הזה הוא יותר גרוע ממוות?

על ידי זה שמנסים להתקשר לחברים, להיות ככל האפשר צמודים זה אל זה, מגלים עד כמה בינינו בכל זאת ישנו אגו שלא נותן לנו להתחבר. אם האגו לא נותן להתחבר אז הוא לא נותן מקום לבורא להתגלות. זו הבעיה.

שאלה: כשאני מנסה לראות את הכוחות שדוחפים אותי כביכול ליציאה ממצרים, אני לפעמים חושב שאני רוצה להיפטר מהאגו שלי ולרדת לדרגה נמוכה של האגו, אבל דווקא אגו בדרגה יותר גבוהה הוא הכוח הדוחף. מה עושים במצב כזה?

תמשיך וכל המאמצים האלה יביאו אותך לפתרון. אני אפילו לא רוצה להגיד יותר מזה.

שאלה: האם המצב הזה שאנחנו כבר מחוברות בעשירייה, פונות במשותף לבורא, מותנה ברצון להשפיע או שזה שלב מקדים?

זה שלב מקדים, אבל זה כבר קרוב.

שאלה: איך האדם שובר את עצמו ומגיע לתפילה אמיתית?

האמת שהבורא שובר את האדם ונותן לו הזדמנות להגיע לתפילה אמיתית.

תלמיד: מעבר ללהתחבר עם החברים וללכת איתם ולעבוד איתם, האם יש עוד משהו שהאדם יכול לעשות?

חיבור, לפי זה אדם ירגיש את כוחות הדחייה, את כוחות ההתקרבות ואת השינויים הגדולים בין כולם לכולם וכן הלאה. לעשות את כל מה שאנחנו למדנו, אין כאן סודות.

שאלה: מה ההבדל בין גלות מצרים לבין הגלות של אומות העולם? מה היחס של הבורא ופרעה לישראל לעומת אומות העולם ברוחניות?

ניתן לברר הכול רק בהרגשת כוח הגלות, עד כמה הוא מכוון לנתק אותנו מהעשירייה, מהחברים, מהבורא, ממטרת הבריאה, רק כוחות כאלה ניתן לברר. אנחנו צריכים לחשוב תמיד על "אני", "החברים", "הבורא", אין יותר, ועל החיבור בין כולנו - אני, הבורא והחברים.

שאלה: אחרי מספר בדיקות ראיתי שאני נהנה מזה שגדל בי הפרעה, מה לעשות עם ההבנה הזאת ואיך לצאת מזה, האם כדאי בכלל לצאת מזה?

פרעה צריך לגדול בנו עוד ועוד עד שנרגיש אותו ממש עומד כנגד הבורא ואנחנו צריכים לעשות את הבחירה. כי פרעה והבורא זה בעצם אותו כוח, ההבדל ביניהם הוא רק בכוונה, על מנת לקבל או על מנת להשפיע. כל העבודה שלנו היא רק בחיבור בין החברים ולפנות לבורא ככל האפשר.

שאלה: כשאנו מקבלים חיסרון או צורך גדול לבכות לבורא, האם לבכות לבורא מול המצלמות או לחכות עד אחרי השיעור?

תמשיכי ותבררי את זה בעצמך.

(סוף השיעור)

---

1. ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם (שמות ב כג)↩