שיעור בוקר 04.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 399, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 399, מאמר "מהות הדת ומטרתה", כותרת "השגחתו ית' הוא "השגחה מטרתית"".

השגחתו ית' הוא "השגחה מטרתית"

"זהו מובן לנו, מכל מערכות הטבע, המוצגים לעינינו, אשר כל בריה, קטנה איזו שהיא, מד' הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית. כלומר, גידול אטי, והדרגתי, בדרך התפתחות של "קודם ונמשך". כמו הפרי על האילן, אשר מושגחת במטרה טובה לסופה, שתהיה פירי נאה ומתוקה לחיך.

וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזאת, מעת שנראתה לעינים, עד ביאתה לתכליתה, שהוא גמר בישולה, אשר כל המצבים הקודמים לתכליתה, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית. דהיינו, כל שהפירי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה.

וכן במין החי והמדבר. כי הבהמה, אשר דעתה מועטת בסוף גידולה, איננה לקויה כל כך בדרך התפתחותה. בניגוד להאדם, שדעתו מרובה בגמר גידולו, ולקוי ביותר בדרך התפתחותו. כי "עגל בן יומו קרי שור". כלומר, שיש לו כח ושכל השמירה, לעמוד על רגליו, ולטייל אנה ואנה, ולהשמר מפגע רע, הנמצא על דרכו.

מה שאין כן האדם בן יומו, שהוא מוטל לעצמו, כמו נטול החושים. ואם יצוייר לנו, מי שאינו מורגל בהויות עולם הזה, שהיה מסתכל בשתי הולדות האלו, בטח שהיה אומר על יליד האדם, שגם בתכליתו לא יצלח למאומה. ועל יליד הבהמה, היה אומר, שכאן נולד נאפוליאן חדש. דהיינו, אם היה דן על פי שיעור חכמתו של העגל, לעומת יליד האדם, הטפש והנטול מכל החושים.

הרי בולט לעיניך, שהשגחתו ית' על המציאות, שברא, אינו אלא בדמות של "השגחה מטרתית". מבלי לקחת כלל בחשבון, את סדר השלבות של התפתחות. כי אדרבה, דרכם - לרמאות אותנו ולהעתיק עינינו, מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב ההפכי אל גמר מלאכתם.

ועל דברים כאלה אנו אומרים: "אין חכם כבעל נסיון". כי רק בעל הנסיון, שיש לו ההזדמנות, לראות את הבריה, בכל מצבי התפתחותה, עד ביאתה לשלימותה, הוא יכול להרגיע את הרוחות - שלא להתפחד כלל, מכל אותן התמונות המקולקלות, שהבריה אוחזת בהן במצבי התפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה וברה. וטעם הסדר הדרגתי הזה, המתחייבת לכל בריה, מבואר היטב בחכמת הקבלה, ואכמ"ל.

והנה נתבאר היטב, דרכי השגחתו ית', בעולמינו, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, שאין מדת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה להנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה.

ואדרבה, דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים, כלפי המסתכלים.

הרי לעיניך, שהשי"ת משפיע לבריותיו, תמיד רק טוב בלבד. אלא, שהטוב הזה, מושגח הימנו ית', בדרך השגחה מטרתית."

שאלה: בעל הסולם כותב כאן לשאול את הבוטניקאי לגבי תכונות הפרי, אבל לא רואים שהם עוסקים כל כך בפירות אלא יותר בצמח כולו. מה אפשר ללמוד מזה שהוא דווקא כותב כך?

הוא רוצה להגיד דבר פשוט, שאם תלך לחקור את הטבע, אתה תראה שככל שאיזה דבר צריך להיות מפותח בסופו, אז בתחילת התפתחותו, מהלידה ובימים הקרובים ללידה, הוא נראה מאוד מאוד חלש, לא מוכן, לא מסוגל לכלום. אבל אנחנו כבעלי ניסיון כבר יודעים שדווקא כשהוא גדל בצורה כזאת הוא יגיע לדברים גדולים מאוד מפני שכך זה בטבע. אם הדבר מתפתח, אם הרצון מתפתח בצורה הדרגתית, איטית, אז בסופו של דבר הוא מגיע להתפתחות נכונה.

שאלה: הוא כותב "לרמאות אותנו ולהעתיק עינינו, מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב ההפכי אל גמר מלאכתם.", למה צריכים לרמאות אותנו כל הזמן?

כי אנחנו מרגישים לפי מה שנכון להיום, לעכשיו. אני מסתכל על הסוס ואני רואה סוס גדול, יפה, חזק, והוא צעיר, לכן לאן הוא יגיע? הוא בטח יהיה גם חכם וגם משהו מיוחד, כי אם בגיל חצי שנה או שנה הוא מגיע למה שמגיע, אז מה הוא יהיה בעוד עשר שנים? כך הייתי חושב. והאמת שזה לא כך, כי בעוד עשר שנים הסוס הזה אולי כבר לא יחיה, כי כמה חיים הסוסים.

תלמיד: אני מרגיש שזה לא עוזר לנו, זה הופך להיות לעבודת פרך.

זה מבלבל אותנו כדי שמתוך זה נבין שלא הולכים לפי ראיית עיניים.

תלמיד: אבל איך מתגברים על דברים כאלה כשהכול הפוך?

אתה מסתכל על דומם, צומח, חי ומדבר, על האנושות, ואסור לך להגיד שהסינים הם כמה מיליארדים ואחרים הם כמה אלפים, ואלו קצת חכמים ואלו טיפשים יותר וכן הלאה. אנחנו לא יודעים מה הן דרגות ההתפתחות, מה הן צורות ההתפתחות ומהו תהליך ההתפתחות, לכן אסור לנו לדבר לפי מה שאנחנו רואים כאילו שהדבר כבר מוכן. לכן כתוב "אל תראה עבודה לטיפש באמצע מלאכתו", כי לפי זה הטיפש כבר קובע מה הדבר.

תלמיד: בגדול הבריאה רוצה לעזור לנו לעבור את המכשולים ואת עבודת הפרך הזאת. איך אפשר להפוך את זה לדבר שיעזור לנו?

קודם כל לא להסתכל על מה שאנחנו רואים כדבר מוגמר, אלא להבין שאנחנו רואים הכול בדרך התפתחות. ובהתפתחות הזאת כולם נמצאים בקצב שונה, בצורה שונה ובתפקיד שונה, ולכן "זה הקטן גדול יהיה", וזה הגדול עוד מעט ירד אולי לגמרי מהבמה. לכן לא עלינו לקבוע זאת, אלא רק לדאוג לתיקון שלנו ולא של מישהו אחר, כלומר עד כמה אני יכול לקרב את עצמי לתיקון הנכון, לגמר תיקון.

תלמיד: לפי מה שאתה אומר המצב הזה בעצם עוזר לנו, בדיוק הפוך ממה שחושבים.

ודאי שזה עוזר לי, זה עוזר לי לא לקבוע שום דבר. אני לא מעמיד את עצמי בפסגת העולם ואומר "זה צריך להיות כך וזה כך, ואנחנו בכוח נעשה זאת". אתה רואה מה קורה, יש היום בעולם דוגמה מאוד ברורה לזה, שבכוח אסור לנו לשנות שום דבר.

תלמיד: אם כך, הכי קל להתבטל מול המצב ולקבל את זה כציווי משמיים.

תטפל בעצמך, בתפקיד שלך ובחלק הנכון שלך בכל המציאות ואז לא תטעה.

שאלה: האם המצב הזה לא להיות חכם, זה כמו הידענים, כמוני, שבאים ללמוד, יודעים, מנסים, היה להם סבא מקובל וזה בכוחם, ואחרי שנולד האדם הוא יודע שהוא כלום ותלוי כל כולו בחמלת הסביבה, החברים, הכתבים, המורה והבורא?

הכי טוב לא לסמוך על סבא מקובל ועל שום דבר שהיה לפניך, אלא תפתח את הספרים הנכונים, תתעמק בהם, תמצא את עצמך וכך תתקדם. כך זה צריך להיות.

שאלה: כשאני רואה איך הפרי מתפתח אני יודע לאן הוא צריך להתפתח, כשאני רואה תינוק אני יודע לאיזו צורה הוא צריך להגיע, להיות אדם, כלומר יש לי את הצורה השלמה פחות או יותר בראש. כשאני מסתכל על האנושות אני לא רואה את התמונה השלמה, חסרה לי התמונה השלמה.

המקובלים אומרים לך לאן עלינו להתפתח - להיות "כאיש אחד בלב אחד", כולנו חברים, כולנו קשורים יחד בקשרי אהבה בינינו, "ואהבת לרעך כמוך", ושזה העתיד של כל האנושות. הפרי השלם שכבר בשל, זו הצורה שלו, את זה מסבירים לך.

תלמיד: מה הם שלבי הביניים של החברה האנושית?

ככל שתתפתח יותר לקראת זה, תצטרך להימשך לאותה צורה, ומה שיהיה באמצע אלו צורות שצריכים לעבוד איתן. כמו שלמדנו על ט"ו בשבט, כמה צריך לטפל בצמח כדי שיגדל ממנו משהו, איזה עבודות צריך לעשות. כך אנחנו צריכים ללמוד.

תלמיד: כשאני מסתכל על האנושות, על המצב שבו היא נמצאת עכשיו, אז אני מבין שמה שקורה עכשיו בעולם זהו שלב ביניים. איך להתייחס למה שקורה?

רק לכיוון החיבור, אין יותר מזה, "על כל פשעים תכסה אהבה", חיבור מעל הכול. אם אנחנו משתדלים לעשות זאת בכל צורה אפשרית, בכל מצב אפשרי, זה בעצם הצעד הנכון בשבילנו. וההיפך, מי שפועל לניתוק, לזה שהוא רוצה להכניע את האחר בכוח שלו, הוא גורם לצרה גדולה בכל העולם ולעצמו עוד יותר.

תלמיד: כשאני רואה שמישהו מנסה להכניע את האחר ולשלוט בו, אז אולי זה חלק משלבי ההתפתחות, למה אני צריך להתערב בזה?

אתה מדבר כבר על צד שלישי. אחד שמתגבר על האחר ורוצה להכניע אותו בכוח תחת השליטה שלו, הוא משתמש באגו, ברצון לקבל, כי ברצון להשפיע אין דבר כזה שאתה מכניע את האחר בכוח. ומה עושה מישהו שרואה את זה? עליו להשתדל להסביר, להשתדל לעזור כדי שהאונס הזה לא יקרה.

תלמיד: למה בכלל יש פה בעיה? יתכן שזה כמו פרי על העץ, עכשיו יש שלב שזה שולט על זה וזה בסדר גמור, עוד מעט נהיה חכמים ונראה צורה שלמה יותר.

נכון, אבל לא עליך להתנהג כך. אתה יכול לעזוב ובזה אתה מאריך את זמן התיקון, כי בטוח שהתיקון יקרה, אבל יקרה בהרבה יותר זמן וסבל.

תלמיד: האנושות מסתכלת על מקרים מסוימים כמו מלחמה, ויש אומרים שזה טוב, ויש אומרים שזה לא טוב.

אם אתה יכול לסייע לכך שהמלחמה תיגמר, אז אתה חייב לסייע, כי כך הטבע מחייב אותך, הטבע של הרצון להשפיע.

תלמיד: אבל אני כאילו מתערב פה בתוך הטבע. עכשיו אני רואה פרי חמוץ, ירוק, למה אני צריך להתערב? אני לא אגע והוא יתפתח לבד לפרי בשל, או בצורה שאחד הורג את האחר.

אתה לא מתערב בהתפתחות הפרי מפני שאתה רואה שכוחות הטבע פועלים עליו. בין בני אדם אתה חייב להתערב כדי להגיע לתיקון הכללי. היחסים בין בני אדם חייבים להיות מתוקנים, "איש את רעהו יעזורו", וכולנו צריכים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", לכן איפה שאתה רואה שאתה יכול להוסיף אתה חייב להוסיף. על פרי אנחנו לא מדברים, לפרי אין שום בחירה חופשית.

שאלה: למה בעל הסולם מסביר לנו סיבה ומסובב ברוחניות, אם על ידי השכל הגשמי שלנו אי אפשר להבין רוחניות?

הוא מסביר לנו על צורות שקיימות בטבע, על פרי רקוב, על פרי חמוץ, על אדם קטן בלי כוח שצריך לחכות עד שהוא יתפתח. השלב הבא שנצטרך ללמוד הוא "ב' דרכים: דרך יסורין ודרך תורה". הטבע מכוון אותנו להגיע למטרה ולא תהיה לנו ברירה אלא להגיע למטרה, אבל יש דרך ייסורים ויש דרך תורה. אם נלך בהשפעה, בחיבור בינינו, בהשפעה טובה של כל אחד לאחר, אז נגיע מהר יותר ויפה יותר למטרה, אם לא, נגיע אליה על ידי מכות. כך אנחנו צריכים לראות את הכוחות שפועלים.

שאלה: ציינת שלפרי אין חופש הבחירה, האם לנו יש חופש?

יש לנו חופש בחירה ואנחנו לומדים מה זה "בחירה חופשית". בכל מקום אני צריך לראות שאני יכול להשפיע לזולת ולקרב אותו אליי, זו הבחירה החופשית שלנו. ואם אני לא משתמש ברגע זה בבחירה החופשית, אז אני עובד ברצון לקבל הגשמי שזה האגו, ובכך לא עשיתי את התיקון ברגע זה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לסייע זה לזה לסיום המלחמה?

רק להתפלל ולהשתדל ככל האפשר ללמוד ממה שקורה. כי אנחנו רוצים שמה שקורה יגמר מהר. הרבה אנשים סובלים מזה, מדינות שלמות, אפילו יבשות, כל האנושות תסבול בזמן הקרוב מחוסר אספקה, מכל מיני דברים, ובמיוחד העמים שנמצאים במלחמה. אבל אין מה לעשות, אנחנו עוד לא רואים את המפה הכללית של כל העולם ואת ההיסטוריה של העמים האלה, מה קורה ומה קרה להם ולנו יחד איתם, למה הם צריכים לעבור כאלו מצבים.

אין שום דבר שקורה סתם במקרה, אלא בהחלט נגלה אחר כך עד כמה הדברים האלה הם מערכתיים, יוצאים ממערכת הקשר בין כולם. ואז תהיה לנו הבנה איך אנחנו מגיעים למטרת הבריאה אבל עדיין בדרך ייסורים. זה בדיוק מה שנלמד בקטע הבא "ב' דרכים: דרך יסורין ודרך תורה". נקווה שנלמד את זה מחר ונבין את זה יותר.

אני מאד מבקש שתשמעו ותחשבו על מה שלמדנו היום בחלק הראשון של השיעור, אלו דברים מאד חשובים, הם על מצבנו במצרים, איך אנחנו צריכים להתחיל לעבוד עם זה שמזהים את עצמנו במצרים.

(סוף השיעור)