שיעור בוקר 05.04.20 - הרב ד"ר מכאל לייטמן -אחרי העריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1002,

מאמר "מהו, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"

אנחנו נמצאים בהמשך השינוי הגדול שלנו שפוקד את כל העולם. אנחנו באמת מבינים מה קורה, יותר או פחות, אבל בכל זאת יש לפנינו את תכנית הבורא, ואנחנו רואים עד כמה הפעם בהיסטוריה, עכשיו היחס שלו הוא לכל האנושות, בכל האנושות בלי יוצא מהכלל יוצאת לפועל הפעולה המסוימת הזאת, תקרא לזה "וירוס הקורונה", לא חשוב איך לקרוא, אבל בזה הוא מסדר את כל האוכלוסייה, את כל האנושות להיות כקבוצה אחת. הוא מכין אותם לשינויים לקראת החיבור, ש"כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם" ו"ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", כולם יהיו ברצון לקבל אחד שנקרא "בית ה'", רצון הדדי וחיבור הדדי.

אנחנו נמצאים בתהליך הזה, אנחנו לומדים איך התהליך הזה צריך לעבור עלינו, איך אנחנו צריכים להתאים את עצמינו אליו ואיך אנחנו מתאימים את עצמינו לגישה חדשה לחיים. כי אם עכשיו אנחנו עדיין תופסים את החיים בצורה אגואיסטית, כל אחד בצורה אינדיבידואלית, אישית שלו, בצורה החדשה אנחנו לאט לאט נעבור לתפיסה כללית, כוללת, אינטגרלית, הדדית שלא יהיה הבדל בין איש לרעהו.

ודאי שכל אחד בכל זאת ירגיש את זה בכלים שלו, אבל הוא ירגיש מה שכולם מרגישים. אם היום אנחנו במשהו גם מרגישים את העולם שבו אנחנו חיים, היינו עולם אגואיסטי, יחס אגואיסטי לחיים, אז בעולם החדש נרגיש את זה אחרת.

העיקר שכל אחד ירגיש את מה שיש בחבר, באחרים, ואז תפיסת העולם שלנו תשתנה לגמרי מגשמית לרוחנית, לעולם נצחי, נאור ושלם, דברים שאנחנו עדיין לא יכולים לעכל אבל נמצאים בפתח.

לכן נחשוב קצת יותר על המצב החדש, על המציאות החדשה שצריכה להיפתח בקשר הדדי בינינו, בלתי גבולי וחופשי, וכך אנחנו נהיה ממש ההולכים, הנכנסים הראשונים למציאות החדשה, לעולם הנאור.

אני בטוח שזה לפנינו, ההשגחה העליונה רוצה שאנחנו נגיע לזה, שנפתח את הפתח, נכנס לעולם החדש ונביא את כל האנושות לקיום החדש. אנחנו עוד נדבר על זה, אבל הכול קרוב, רק להיות בהרגשה הזאת, בנטייה הזאת כל היום וכל הלילה.

ואם נעשה כך יחד, זה ימשוך אותנו ואחרינו את כל האנושות ממש למטרת החיים, למטרת הבריאה, לכוח העליון שלנו.

מהו, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה

"הזה"ק (וירא דף כ"ט, ובהסולם אות נ"ב) אומר וזה לשונו "והנה סולם מוצב ארצה". מהו סולם. הוא מדרגה, שכל שאר המדרגות תלויות בו, דהיינו הנוקבא, שהיא השער לכל המדרגות. (ובאות נ"ג) עיין שם וזה לשונו "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו הם הממונים של כל העמים, העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם, ואלו הממונים עולים. וכשישראל מטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם, וכל הממונים יורדים למטה, והממשלה שלהם מתבטלת. הכל תלוי בסולם הזה". עד כאן לשונו.

ויש להבין את כל הנ"ל על דרך העבודה:

א. מדוע הכל תלוי בהסולם. שאם "ישראל חוטאים, נשפל הסולם", וכש"ישראל מטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם".

ב. מהי המשמעות שאומר, שהסולם עולה או יורד. מה מלמדנו זה בדרך העבודה.

ידוע שהאדם צריך להשתדל להגיע לדרגת דביקות בה', שענינה הוא השתוות הצורה. ובזמן שהאדם זוכה לדביקות ה', עיין בספר מתן תורה (דף ק"ל, במאמר לסיום הזהר) וזה לשונו, "מעלת האיש, שזכה שוב להידבק בו, שפירושו, שזוכה להשואת הצורה עם ה' יתברך, ע"י זה שבכח התורה והמצות הפך את הרצון לקבל, המוטבע בו, אשר הוא שהפריד אותו מעצמותו יתברך, ועשה אותו לרצון להשפיע, נמצא, ממש בדומה לאותו אבר, שנחתך פעם מהגוף, וחזר ונתחבר שוב עם הגוף, שחוזר לדעת מחשבותיו של כללות הגוף, כמו שהיה יודע טרם שנפרד מהגוף."

אפשר לדמות את זה למצב שפעם היינו מחוברים יחד, ומה שהיה עובר בינינו, בסירקולציה הזאת, בגוף אחד, "גוף" הכוונה, רצונות, מחשבות, היה נקרא "החיים של אדם הראשון".

מה שהיה חסר בחיים האלו, זה הכרת הבורא. ידיעת הבורא הייתה אבל לא הכרת הבורא. כמו שתינוק יודע שזאת האמא שלו אבל מיהי, מהי, לא משיג. לכן כשאנחנו עוברים את השבירה שהבורא עשה ואחר כך חוזרים בחזרה, אנחנו לוקחים אתנו מהשבירה, כמו את הכלים ממצריים, אנחנו לוקחים את כל הרצונות השבורים, וכשאנחנו מתאחדים יחד, אנחנו מחברים את הכלים השבורים האלו ואז אותה הנשמה, אותו האור שהיה בנו מלכתחילה, הוא גדל פי תר"ך פעמים, פי 620 פעם, ואז אנחנו משיגים את הבורא, מבינים אותו, מעלים את עצמינו לדרגה שלו.

"אף הנשמה כך, אחר שקנתה השוואה אליו יתברך, הנה חוזרת ויודעת מחשבותיו יתברך, כמו שידעה מקודם שנפרדה ממנו. ואז מקויים בו הכתוב, דע אלקי אביך. כי אז זוכה לדעת השלמה, שהיא דעת אלקית. וזוכה לכל סודות התורה, כי מחשבותיו יתברך הן סודות התורה".

ובכדי שתהיה מציאות להאדם, שיבוא לידי השתוות הצורה, והיות שזהו ענין קשה מאוד, מסיבת שהוא נגד הטבע, מה שהקב"ה ברא, כמו שלמדנו, שבכדי שהנבראים יהנו מהטוב ועונג, שהוא רוצה לתת להם, שזו היתה סיבת בריאת העולם, שהוא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו, ובלי רצון והשתוקקות אין האדם יכול להנות. לכן עיקר הבריאה, שברא יש מאין, הוא הרצון לקבל לעצמו. וזהו בהפכיות הצורה מהבורא, שרצונו הוא להשפיע להנבראים. לכן התיקון היה בחינת צמצום והסתר, שהאדם מוכרח קודם כל להאמין בה', ואח"כ יכולים לדבר מענין לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו.

ובעבודת האמונה יש הרבה שיעורים, כמו שכותב בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) עיין שם, "היינו שיש אמונה חלקית ויש אמונה שלמה". לכן עיקר עבודת האדם, שיהיה בידו לבטל את עצמו ולקבל את עול מלכות שמים, תלוי כמה הוא מעריך את גדלות ה', כמו שכתוב בזה"ק, "שעיקר היראה צריכה להיות בגין דאיהו רב ושליט, שפירוש, שהאדם צריך לקיים תו"מ, בכדי לשמש את מלך גדול. לכן עיקר עבודת האדם היא רק לעבוד לזכות לבחינת אמונה שלמה, שרק אז, אם ידע האדם, שיש לו מלך גדול, אז הגוף מתבטל אליו, ויש לו תענוג גדול, בזה שהוא משמש מלך גדול".

ועבודה זו נקראת בזה"ק, שהאדם צריך לעבוד עבודת הקודש, כדי "לאקמא שכינתא מעפרא". וכמו שכתוב בסליחות "אזכרה אלקים, ואהמיה, בראותי כל עיר על תילה בנויה, ועיר אלקים מושפלת עד שאול תחתיה", ש"עיר אלקים" נקראת בחינת מלכות שמים, שהיא בתכלית השפלות אצל הנבראים. וממילא כשהיא בשפלות, איך אפשר לעבוד עבור מלך שפל. מה שאין כן אם המלך הוא מלך גדול, אז יש רצון, לפי חשיבות וגדלות המלך, כן יש אנשים שרוצים לשמשו ומבטלים את תועלת עצמם לצורך טובת המלך.

ובהאמור נבין, שעיקר עבודת האדם הוא, איך להגיע לבחינת אמונה, שיש לו מלך גדול. וזה נקרא, שהשכינה היא בגדלות. נמצא, שהעבודה של האדם היא "לאקמא שכינתא מעפרא". ואז כל מעשיו הם יכולים להיות בעל מנת להשפיע. ואם אין האדם עובד בתו"מ בעל מנת לאקמא שכינתא מעפרא, אלא שהמלכות שמים היא חשובה כעפר, אז יש מקום להסטרא אחרא לשלוט על בחינת ישראל, שהם מכריחים את האדם לעבוד עבור מלך זקן וכסיל, ולא עבור מלך מלכי המלכים.

נמצא, שעיקר עבודת האדם הוא, שהאדם צריך לתת על ענין הכוונה והמטרה, מה שהאדם רוצה להרויח, מזה שהוא עוסק בתו"מ. על זה באה התשובה, שעיקר מה שיש להאדם, עבודה עם היצר הרע, שהוא בא מכח שליטת הסטרא אחרא, היא חסרון אמונה בגדלות הבורא יתברך, כנ"ל, שזה מכונה בלשון הזה"ק "לאקמא שכינתא מעפרא", כמו שאמרו חז"ל "בא חבקוק והעמידן על אחת, צדיק באמונתו יחיה" (מכות כ"ד).

ואמונה נקראת בחינת מלכות, בלשון הזה"ק. ומלכות נקראת בחינת יראה. וזהו כמו שאמרו חז"ל, "מה ה' אלקיך שואל מעמך, כי אם ליראה אותו". זאת אומרת, שהאדם צריך לדעת, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה בידו להתקדם בעבודת ה', אלא בחינת יראה, הנקראת אמונה. וזה כמו שאמרו חז"ל (ברכות ו') "כל אדם שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין"."

במילים אחרות, הרגשת הבורא זה נקרא "אמונה". במידה שאנחנו מרגישים אותו, במידה הזאת אנחנו יכולים לעשות את רצונו, לקיים את רצונו.

"ובפשטיות קשה להבין, והלא הרבה צדיקים היו לישראל, ולמה לא החזירן בתשובה, הלא מי שיש לו יראת שמים, דבריו נשמעין. אלא על דרך העבודה יש לפרש, שהדבר נאמר על אדם פרטי לגבי עצמו, כשהוא רואה, כל מה שהוא אומר להגוף שלו, אינו רוצה לשמוע בקולו, ועושה הכל מה שביכולתו, ואינו יכול להתגבר על הגוף. אז חז"ל אומרים לו, מה שחסר לו, שכן יהיה בידו להשתלט על הגוף, והוא רק דבר אחד, שהוא יראת שמים. שרק בזמן שיהיה לו יראת שמים, אז דבריו נשמעין, אצל הגוף שלו.

ובהאמור יש לפרש דברי הזה"ק, ששאלנו, מהו הפירוש מה שכתוב "מהו סולם, היא דרגא, שכל שאר המדרגות תלויות בו, דהיינו הנוקבא, שהיא השער לכל המדרגות. התשובה היא, כי סולם, שהיא נוקבא, הכוונה על מלכות שמים, הנקראת אמונה, ונקראת יראת שמים. כלומר, שכל המדרגות, שיהיה אפשרות, שהאדם יוכל לזכות בהם, תלויות רק בהסולם. כי היא השער לכל המדרגות. היינו הכל תלוי לפי אמונה, שיש לו כנ"ל. היינו שיש הבדל בין מי שאין לו, רק אמונה חלקית, או אמונה שלימה. נמצא, הכל תלוי בהסולם, שהכוונה על המלכות שמים, שזהו כל הבסיס של הקדושה. וזהו השער לכל המדרגות".

וזה שאומר על פסוק, "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אלו הם הממונים של כל העמים, העולים ויורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם, ואלו הממונים עולים". שפירושו, שאם המלכות, שהיא השכינה הקדושה, נשפלת, מחמת החטאים, שענין "חטאים" פירושו, שעוסקים אך ורק לתועלת עצמם ולא לתועלת הבורא, אז הם גורמים, כל אחד בשורש נשמתו, בחינת פירוד.

כלומר, במקום שצריכים לעשות יחוד ע"י עבודה בתו"מ, והם גורמים פירוד. כלומר, כל אלו, היינו "הממונים של אומות העולם", שכל רצונם הוא בהרצון לקבל לעצמו, הם עולים בחשיבותם. לכן הם שולטים. כי מי שהוא חשוב, הוא השולט. לכן כשעם ישראל עוסקים בהשפעה, הם גורמים בחינת אתערותא דלתתא, שהקדושה תתגלה, היינו מלכות, מבחינת שהיא רוצה להיות ביחוד עם בחינת קודשא בריך הוא, היא תעלה. וממילא הסטרא אחרא, שהיא בחינת קבלה לעצמה, יורדת מהחשיבות.

וזה נקרא "וכל הממונים יורדים למטה, והממשלה שלהם מתבטלת, והכל תלוי בהסולם". שפירושו כנ"ל, שהכל תלוי לפי גדלות האמונה, הנקראת סולם. וזה שאומר, "וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם", שפירושו, שהם גורמים שהשכינה מושפלת, שזה נקרא, שהסולם נשפל, "והס"א והקליפות עולים בחשיבות", שפירושו, שכל מה ששייך לאהבה עצמית, זה עולה בחשיבות, וכל מה ששייך לתועלת הבורא, האדם מרגיש בחינת טעם של שפלות ומצב של אי נעימות, ואי אפשר לעשות שום דבר, מה ששייך רק לתועלת ה'. וזה נקרא "שהסולם נשפל".

"וכשמטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם". היינו, שעל ידי אתערותא דלתתא, הם גורמים בחינת לאקמא שכינתא מעפרא. וכל הממונים יורדים למטה, שפירושו, כל המחשבות והרצונות והמעשים, השייכים לס"א, היינו כל מה ששייך לקבלה עצמית, נראה בעיניו לבחינת שפלות, ולדבר מאוס, ולדבר בזיון, אם הוא יעסוק בדברים אלו, השייכים לקבלה עצמית.

ובהאמור יוצא, שהסולם הוא כמו מאזניים, שאם כף אחד עולה, כף השני יורד. לכן, אם יש מעשים טובים, היינו שעוסקים, שהמעשים יעלו למעלה להבורא, זה נקרא, שהסולם עולה, היינו המלכות שמים היא אצלו בעליה. ואז כף השני, השייך לקבלה עצמית, שהוא בחינת ההיפך מהקדושה, יורד. היינו, הממונים של אומות העולם יורדים. כלומר, שיורדים מהערך שיהיה כדאי לעבוד בשבילם, שזה נקרא, שבחינת ישראל שבאדם שולטת עליהם, היינו על המחשבות ורצונות של אומות העולם שהם בחינת קבלה עצמית.

ואז האדם, כל דאגותיו הן איך לעשות נחת רוח להבורא. ובזמן שבאות לו מחשבות של קבלה עצמית, תיכף עם שליטת האמונה, שהיא בחינת הסולם, מבטלת אותם. לכן כל עבודת האדם, מה שהוא עושה, הוא צריך לכוון, שזה יביא אמונה, איך להאמין בגדלות ה'. ומזה הוא יגיע להמטרה, כי זה הוא השער לכל המדרגות שהאדם רוצה לזכות בהם.

ובזה"ק באדרא זוטא (דף נ"ט, ובהסולם אות קל"ה) אומר שם, "כענין המעשים, שהתחתונים עושים, כך מתראה למטה, או לטוב או לרע". וזה לשונו, "העינים של ז"א הוא סוד השגחה בשכר ועונש. ופעם הוא נגלה ופעם הוא נסתר. כי בעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם, זוכים להשיג השגחתו (היינו שהשגחתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב), והוא ער, ולא ינום, ולא ישן. ואם מריעים מעשיהם, ההשגחה נסתרת, ואומרים, לא יראה יה, ולא יבין אלקי יעקב, שזה נבחן, כשינה, בסוד "אלהיהם ישן הוא". כי בעת שמריעים מעשיהם, נמצאים מגבירים קו שמאל על הימין, ואז העינים נסתרות מהם, ואומרים, לא יראה יה. ועל כן אינם שומרים את עצמם מהם, שאינם מפחדים לחטוא. וזה שאומר, דניימין ולא ניימין, שלרשעים הם ניימין, ולצדיקים לא ניימין".

אנו רואים, שענין השגחתו יתברך הוא במצב המנוחה מצד העליון. כמו שכתוב (איכה ג') "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, אלא הכל תלוי במעשי התחתונים". וזה שאומר "כענין המעשים שהתחתונים עושים, כך מתראה למטה, או לטוב או לרע". שפירושו הוא, שמצוה גוררת מצוה. כלומר, אם הם מטיבים מעשיהם, זאת אומרת, שאם התחתונים עושים מעשים טובים, היינו שכוונתם היא לתועלת הבורא, וזה בודאי נקרא מצוה, זה גורר אחריו עוד מצוה, היינו שמרגישים, שהבורא משפיע להם רק טוב, שזה נקרא השגחה גלויה. כלומר, שרואים את הטוב ועונג מה שהם מקבלים מהבורא. אז כולם עומדים ומשבחים את הבורא.

מה שאין כן אם התחתונים מריעים את מעשיהם, היינו שכל אחד דואג רק לעשות מעשים שתצמח מזה תועלת עצמם, אז עבירה גוררת עבירה. היינו, שמדברים על ההשגחה, שאינו בבחינת טוב ומטיב. והם מרגישים רק הסתרת פנים. ואומרים, שחס ושלום שהבורא אינו שומע תפלה, היות שהם בקשו ממנו הרבה פעמים, ולא נענים. לכן אומרים "לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב". וזהו מטעם, שעבירה שעשו מקודם, היינו שרוצים הכל בעל מנת לקבל לעצמם, שזה הוא הגורם להסתרת פנים.

והגם שהאדם אומר לעצמו, אני רואה, שכבר עשיתי הרבה תפלות, שה' יתן לנו את הרצון להשפיע, כלומר, שאנו מבקשים מה', שיתן לנו רצון, שנרצה לעשות בעל מנת להשפיע, אם כן אין אנו מבקשים, שה' יעזור לנו, שנוכל לעבוד לתועלת עצמנו, אלא אנו מבקשים, שנוכל לעבוד לתועלת ה'. ומדוע הוא לא עונה לנו על התפלות שלנו. אם כן איך אנו יכולים לומר, שהוא שומע תפלת כל פה.

אלא אנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהבורא הוא כן שומע תפלת כל פה. ובתוך הדעת, אם האדם רוצה להבין את סדר דרך העבודה, אז האדם צריך לומר, שמשמים הודיעו לו, מהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו. כלומר, שניתן לו מלמעלה להרגיש מה היא לא לתועלת עצמו. וכשהאדם מרגיש זה, היינו שלא צריכים להשאיר בשביל עצמו כלום, אז האדם רואה, שאין הוא מסוגל לזה, כי כל זמן שאין אדם יודע מהו, שלא לתועלת עצמו, אז הוא מבקש שהבורא יעזור, שיהא בידו לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו.

מה שאין כן בזמן שהוא מקבל מלמעלה הרגשה, מהו רק לעשות הכל כולו לה', אז האדם לא רוצה, שהבורא יתן לו הכח הזה, והוא מתנגד בכל כוחו. לכן כשהאדם מתחיל לבקש מהבורא, שיתן לו כח להתגבר על הרצון לקבל, עוד אין להאדם את כל כח התנגדות מצד הגוף, היות שהוא עוד לא יודע מה זה כולו לה'.

לכן כשעונין לו מלמעלה על תפלתו, על מה שהוא מתפלל, נמצא, מה עונים לו, התשובה באה מלמעלה, שמראים לו, שידע את מה שהוא מבקש, כאילו שאין כאן רמאות, שיהא בידו לומר אח"כ, שלא ידעתי מה אני מבקש. לכן האדם, עליו לדעת, שה' הוא שומע תפלה. ומה שהוא רואה, שהוא עכשיו יותר גרוע מזמן שלא נתן תפלה, על כח התגברות על הרצון לקבל, זוהי תשובה מלמעלה על התפלה שלו.

אם כן אין על האדם לומר, שלא שומעים את תפלתו. אלא עליו לומר, שהתשובה באה מלמעלה, לא מה שהאדם מבין, אלא מה שמבינים למעלה, מהו לטובתו, שידע. היינו שהאדם צריך לדעת, עד כמה שהוא רחוק מהשפעה, וכל אברי הגוף הם מתנגדים לזה. והאדם מבקש מה', דבר שאין הוא מוציא שום בחינה בגוף, שתסכים להבקשה שהוא מבקש מה'. ואז האדם רואה דבר חדש, מה שלא ידע, מטרם שהתחיל לבקש מה', שיתנו לו כח התגברות על הגוף, שכך יהיה בידו לעשות מעשים אך ורק לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו.

והידיעה החדשה שהאדם משיג היא, שזה שהוא רואה, שאין הגוף מסכים לתת תפלה כזו על ביטול רצון לקבל לעצמו. אם כן נשאלת השאלה, מדוע לפעמים האדם כן רוצה לביטול הרצון לקבל לעצמו, כלומר שהרבה פעמים האדם רואה, שבזמן שהוא מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כל הגוף הוא מתנגד, ומה שהוא מתפלל, הוא משפה ולחוץ, היינו סתם דיבורים בעלמא. ומכל מקום הוא רואה, שיש זמנים שהוא כן יכול להתפלל בכל הלב. התשובה היא, זהו כבר עניית התפלה, היינו שהבורא נתן לו כח, להתפלל על זה בכל הלב. לכן מוטל על האדם להיות בתקוה, שה' יקרב אותו."

אבל, לא סתם להיות בתקווה פסיבית, אלא אנחנו יכולים לזרז את הזמנים ולהניע את הבורא כלפינו בזה שאנחנו יותר ויותר מתלכדים בתוך הקבוצה.

שאלה: עלייה או ירידה בסולם, האם זה בהתאם לחשיבות העניין עצמו?

העלייה תלויה באדם, עד כמה שהוא דורש את העלייה ומכין את עצמו נכון. הירידה תלויה בבורא, ואם האדם צריך, אז הוא מקבל ירידה לצורך עלייה.

שאלה: אם אמונה היא התחושה של הבורא, כיצד להעלות את התחושה מעל הדעת?

דרך זה שאתה משתדל להרגיש את החברים כמו שאתה מרגיש את עצמך.

שאלה: מה נשבר, הרצון לקבל או תכונת ההשפעה?

נשבר הקשר שהיה באדם הראשון בין הרצונות שלו. כל הרצונות שבאדם הראשון היו מחוברים בצורה טבעית מלמעלה, והקשר הטבעי הזה נשבר, האנשים התחילו להתרחק זה מזה ולהרגיש כל אחד את עצמו בצורה שלא שייכים זה לזה.

אם תלך היום לכל מיני חברות שהן לא כל כך מפותחות, אנחנו אומרים שהם כאלו "פרימיטיבים", גם אז תראה שהם מרגישים זה את זה, הם חיים במשפחות גדולות, בחמולות כאלה, הם קרובים זה לזה.

מה שאין כן, אם תלך למשפחות מודרניות, יש להם רצון לקבל גדול, כל אחד מרגיש את עצמו שהוא נבדל מהאחרים, אפילו הילדים מהר מאוד יוצאים מהמשפחה, מההורים, זאת אומרת, הרצון לקבל יותר ויותר גדל. ואחר כך, כשהם עוברים איזו מין גבעה כזאת, גובה, "פיק", הם מתחילים לראות שדווקא יכולים להבין שתיקון העולם הוא דווקא בחיבור על פני האגו שהשיגו, ואז הם מתחילים בתיקונים. כך גם אנחנו.

תלמיד: לאדם הראשון לפני השבירה היה קיום גשמי, הייתה תפיסה גשמית, מאיזו נקודה הרצון לקבל קיבל תפיסה גשמית?

הרצון לקבל מקבל תפיסה גשמית מזה שהוא נשבר, נשבר הקשר בין החלקים שמהם הוא נכלל.

תלמיד: אפשר לומר שהיו אנשים לפני השבירה שהרגישו קרובים זה לזה?

זה מפני שאתה מתבלבל בין הגופים לבין הפנימיות.

תלמיד: מאיזו נקודה העולם הגשמי התהווה, הרצון לקבל הרגיש את העולם גשמי?

העולם הגשמי זה מה שמתראה בנו במצב הנוכחי, שאנחנו תופסים את המציאות ברצונות שלנו הלא מחוברים יחד למקור אחד. במידה ואנחנו מחברים את כל הרצונות שלנו למקור אחד, אנחנו מתחילים לראות שהמציאות אחידה. לא משתנה שום דבר מהמציאות, המציאות לא קיימת, היא קיימת רק בתפיסתנו בלבד.

שאלה: רב"ש כותב במאמר הזה, האדם לא יכול להגיד שהבורא לא שומע את תפילתו, אלא מוכרח להגיד שהתפילה מגיעה מלמעלה, אבל לא התשובה שלה ממתין האדם, אלא מה שהבורא צריך לתת לו. איך אפשר להרגיש שהתשובה היא באמת הטובה ביותר מצד הבורא?

אתה צריך להשתדל לגלות אותו, ואז במידה הזאת אתה תגלה שגם את התשובה אנחנו מקבלים מהבורא.

שאלה: כתוב בסוף המאמר, שהידיעה החדשה שמתגלה לאדם, שבעצם הוא לא יכול לתת תפילה על ביטול הרצון עצמו, אלה כביכול סתם דיבורים בעלמא. האם העבודה חייבת להיות תמיד בהתנגדות, ואם היא לא בהתנגדות אז זה לא אמיתי?

קודם כל, אם זה לא בהתנגדות זה לא נקרא עבודה, זה דבר אחד. דבר שני, העבודה שלנו היא לא באותו המקום כמו שאנחנו חושבים, העבודה שלנו היא רק בחיבור, כי מה שלא יהיה, רק חיבור נותן לנו תשובה על כל השאלות ועל כל המכשולים, רק חיבור. זו הבעיה, שאנחנו כל הזמן נמצאים בהטעיה כזאת, שכביכול ישנן איזה הפרעות, ההפרעות הן רק כלפי הקשר בינינו. אם אני כל הזמן מכוון לקשר בינינו, על ידי הקשר המתגבר אני פותר את כל השאלות, הבעיות והמכשולים בדרך, כך זה קורה.

שאלה: כתוב "רק בזמן שיהיה לו יראת שמים, אז דבריו נשמעין, אצל הגוף". מה הכוונה?

כי אז הוא שומע מהבורא את התשובה איך להתקדם, במה בדיוק, איך לחשוב, מה לעשות, הכול מקבל מלמעלה. שום דבר אין לנו, שאנחנו מתחילים להבין, מתחילים להרגיש, אלא נותנים לנו הבנה, נותנים לנו הרגשה, במידה ואנחנו איכשהו משתוקקים להיות יותר מחוברים. כל הבעיה היא בחיבור בלבד. אדם הראשון צריך להיות גוף אחד.

שאלה: רב"ש כותב, "בזמן שבאות לו מחשבות של קבלה עצמית, תיכף עם שליטת האמונה, שהיא בחינת הסולם, מבטלת אותם." מה צריכים לעשות בזמן שבאות לו מחשבות של קבלה עצמית?

בדרך כלל, כשכבר באות כאלה מחשבות, אדם לא כל כך שולט בעצמו, אבל נשארת לו שליטה כזאת, שהוא יכול להיכנס לקבוצה בצורה מכאנית, כי מה שקורה לנו בדרך הוא שאנחנו נופלים בצורה רוחנית, אבל אנחנו נשארים קשורים לחברים בקשרים דעולם הזה, ואז צריכים על ידי הידוק כל הקשרים שבעולם הזה להשתדל להתקרב לחברים, עד שאתה שומע מהם, דרכם, מה שהבורא רוצה לספר לך, ואז אתה מתחזק ומגיע גם לקשר לא רק גשמי, מה שנשאר לך בזמן הירידה, אלא גם בצורה הרוחנית.

שאלה: אם זו הרגשת הבורא והיא מגיעה דרך החיבור, אז האם הרגשת החברים זה כבר במשהו הרגשת הבורא?

כן, אין הבדל בין החברים והבורא. רק החברים, זה כאילו הבורא שמציג לנו את עצמו בצורה כזאת שאנחנו יכולים לאחוז בו במידת מה, וזה נקרא "העולם הזה", "חברים" וכן הלאה, אבל אין דבר כזה, זה הכול לא נכון, זה שקרי אלא מה שכן, זה נשאר לנו כדי שתהיה לנו אחיזה ותהיה לנו תחילת הקשר. לכן זה נקרא "העולם הזה", אבל באמת הכול זה רוחניות, רק אנחנו צריכים להתייחס אליו נכון.

שאלה: הסולם עליו מדבר רב"ש זה מה שלפנינו היום, כל הכלי העולמי? ועליה או ירידה זה החיבור איתו?

כן, אתה אומר נכון, יפה מאוד. היום כבר אנחנו עוברים מתפיסה אישית, אינדיבידואלית לתפיסת העולם הכללי וצריכים להבין שמה שיש לנו היום בתפיסת העולם הכללי, זו הדרגה הראשונה לתפיסת הבורא. לכן צריכים להתייחס לכל העולם, בצורה כזו שמזה אני מתחיל, ולמעלה מזה כבר מתחילה להיות תפיסה רוחנית, שאני רוצה לראות את כולם מחוברים יחד כגוף אחד. אנחנו צריכים בהחלט לשים לב יותר ויותר על תפיסת המציאות, גם מה שלמדנו בתפיסת המציאות. אולי נעבור על זה קצת באחד מהשיעורים הקרובים, חשוב לנו איך אנחנו משנים את תפיסת המציאות, המציאות האגואיסטית שלנו, המציאות הארצית, להבין למה אנחנו תופסים את העולם בצורה כזאת, ולמה מכאן אנחנו צריכים לעלות בסולם ולא מאיזה תפיסת צורת מציאות אחרת.

אנחנו נמצאים אתכם במצב מאוד מיוחד שלא היה כמוהו, באמת מתחיל להתגלות התהליך של הדור האחרון, ואנחנו אתכם נמצאים בזה שהבורא עושה, איתנו דווקא, את כל ההליכה הזאת, מלווה אותנו, הולך לפנינו כמו ביציאת מצריים. לכן צריכים להשתדל להיות יותר רגישים וללכת אחרי הבורא זה נקרא בכל צעד ושעל להיות יותר ויותר מחוברים בינינו "כאיש אחד בלב אחד", יותר ויותר.

שאלה: מה ההבדל בין אמונה חלקית ואמונה שלמה. מה אני עושה כאשר אני נמצא באמונה חלקית, ומה אני עושה כאשר אני נמצא באמונה שלמה. אני לא מבין את ההבדל ביניהם, אם תוכל להסביר.

נגיד היום אתה מוכן לקום בבוקר, אתה מוכן ללמוד, אתה מוכן לעשות הכול, אבל יש לך איזשהו זמן לעצמך, שבו אתה חייב לעשות עוד כל מיני דברים, ובו אתה מתנתק ממחשבה על הבורא ועל מטרת הבריאה. זו אמונה חלקית, שלא הבורא עושה הכול ושולט בכול ואתה בכדי להתחבר עמו צריך לקבוע, בכל הרגעים בחיים שלך, שאתה קשור אליו. אמונה שלמה היא כשאין לך שום רגע בחיים שאתה לא קשור, שאתה לא נמצא תחת השליטה שלו, ואתה רוצה את השליטה הזאת ומחובר אליה בכל לב ונפש.

שאלה: אני לא יכול ליהנות מהקשר עם הקבוצה כיון שאני לא מרגיש אותה. אבל אני חייב ליהנות, הרצון לקבל שלי אומר "תהנה" "תיקח", ממה אני נהנה כאן?

אם אתה לא קשור לקבוצה, לא יהיה לך במה לגלות את הבורא, נקודה. איך להיות קשור? לא יודע. אתה צריך לפתוח את הדברים האלה, אתה צריך לגלות אותם, אתה צריך להשתדל דרך כל מה שהבורא נותן לך, להתקשר לחברים כי רק בקשר איתם אתה תפתח חוש להרגשת הבורא, תצליח.

שאלה: איך להשתמש בתענוג שמקבלים כחומר דלק, ולא לקבל אותו לתועלת עצמנו?

זה תלוי בגודל האמונה ובשביל מה אתה עובד. הכול תלוי בהכנה. אם יש לך צמצום, מסך ואור חוזר, אז אתה הופך את הרצון לקבל שלך, הכוח לקבל לצמצום, שאתה לא רוצה לקבל, ואחר כך אפילו למסך, שאתה רוצה להשתמש ברצון לקבל שלך אפילו בעל מנת להשפיע ולפי הגודל שאתה יכול להשתמש כך ברצון לקבל בעל מנת להשפיע, יש לך אור חוזר ואז אתה משפיע. זו בדיוק העבודה שלנו וכולה תלויה בגדלות הבורא, וגדלות הבורא תלויה בגדלות הקבוצה ולא יכול להיות אחרת. אם הקבוצה שלך גדולה בעיניך, אז ככה הבורא צריך להיות גדול, אחרת לא. אתה יכול לבדוק לפי זה.

תלמיד: אבל התענוג מגיע בדיוק מזה, מהגדלות הזאת, מכל המעמד הזה.

בינתיים ככה נותנים לך, אבל תצטרך לפתח גדלות ללא שום יחס לתענוג.

שאלה: אפילו אם אני מקושר לקבוצה ולא רואה את הבורא מאחורי זה, האם זה נותן לו נחת רוח?

נחת רוח זה דבר מאוד מופשט. יכולים לקבל אותה ולהרגיש אותה מהרבה מאוד בחינות ומי יודע, זה יכול להיות מעל מנת לקבל, מעל מנת להשפיע, מעורב כך וכך. בהתחלה אי אפשר להבדיל כל כך. לכן אני אומר לך, אם אתה רוצה לדעת איפה כאן הגבול בין גשמיות ורוחניות, זה רק בתוך הקבוצה. אם אתה רוצה להיטיב לחברים וזה בשבילך נעשה הדבר הכי יקר, אז תדע שגם כן בצורה כזאת אתה מתייחס לבורא, אבל קודם לחברים. וזה מכשול גדול מאוד ואין ברירה, אם אנחנו רוצים באמת להיכנס לרוחניות, אז ככה אנחנו צריכים להתייחס למציאות.

שאלה: דיברת על אמונה חלקית ושלמה, האם זה אומר שמבחינה גשמית מה שלא הכרחי, נגיד ללכת לסרט טוב, זה נחשב לא בסדר או דברים מהסוג שלא הכרחי?

ללכת זה לא אומר כלום, מהי הכוונה, לפי זה מודדים. מה אכפת לך מהרגליים שלך שהן הולכות או לא הולכות, מי מוביל את הרגליים שלך, על זה תשאל.

שאלה: רב"ש כותב במאמר, שלפני שאדם מקבל תשובה מהבורא לתפילה שלו, כשהוא ביקש רצון להשפיע, "האמין למעלה מהדעת", למה הכוונה?

את זה אנחנו למדנו אתמול ושלשום מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". תיכנס למאמרים האלה ותלמד ותנסה למצוא בך את הקשר הזה. למעלה מהדעת, כשיש לי דעת ואני הולך למעלה מהדעת.

שאלה: רב"ש כותב שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, וזה לפני שמקבלים תשובה לתפילה שלנו.

כן.

שאלה: מה זה להאמין למעלה מהדעת?

אמונה זו הרגשה.

שאלה: בעבודה בעשירייה מהן מחשבות לקבלה עצמית, ואיך אפשר לזהות מחשבות כאלה?

לפחות עד שאני מרגיש את עצמי נמצא בתוך החברים, שאני רוצה לעבוד עם המחשבות והרצונות שלהם ולא עם שלי. שאני כמו מכונה, משתמש בשכל וברגש שלהם, כדי לעשות את מה שהם חושבים, את מה שהם רוצים, ואז זה נקרא שאני נכלל בהם.

שאלה: במאמר כתוב משהו מראה לנו איך העבודה שלנו מגיעה ממש למחשבות ורצונות של כל העולם. "יוצא, שהסולם הוא כמו מאזניים, שאם כף אחד עולה, כף השני יורד. לכן, אם יש מעשים טובים, היינו שעוסקים, שהמעשים יעלו למעלה להבורא, זה נקרא, שהסולם עולה, היינו המלכות שמים היא אצלו בעליה. ואז כף השני, השייך לקבלה עצמית, שהוא בחינת ההיפך מהקדושה, יורד. היינו, הממונים של אומות העולם יורדים. כלומר, שיורדים מהערך שיהיה כדאי לעבוד בשבילם, שזה נקרא, שבחינת ישראל שבאדם שולטת עליהם, היינו על המחשבות ורצונות של אומות העולם". זה מדהים, מה זה אומר אם עוסקים שהמעשים יעלו למעלה לבורא, הרי אני אגואיסט, אני חושב רק לטובת עצמי?

אתה חושב לטובת עצמך, אתה צריך להתכלל בקבוצה שלך, ויחד עם הקבוצה שלך אתה צריך להתכלל בבורא. אתה צריך להיות חלוץ, פיוניר בזה שאתה מוביל את כל המציאות עם הקבוצה שלך. אחרי הקבוצה שלך, אתם מושכים את כל המציאות קדימה, אתם מתחברים בנטייה הזאת לכל הקבוצות, בקיצור לעשות כמה שאפשר את העבודה. ולהשתדל להרגיש בכל העבודה הזאת שהבורא הולך לפניכם. וכמה שאתה משתדל ללכת קדימה, ופורץ קדימה, הבורא הולך לפניכם ופותח לכם את הדלת, את הדרך.

שאלה: אפשר לומר שאמונה חלקית זה מצב חפץ חסד, זאת אומרת להשפיע על מנת להשפיע ואמונה שלמה שזה המצב לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת הצדיק הגמור?

על מנת לקבל, כן. אתה צודק.

שאלה: האם אפשר להגיד שבאותה מידה שצריך לייחס הכול לבורא, לאין עוד מלבדו, בכל מצב צריך למדוד את גדלות הקבוצה והעשירייה כל הזמן?

גדלות הקבוצה והעשירייה אלה דברים שחייבים כל הזמן להיות לפניי, כי אחרת אני לא מתקדם. הכניסה שלי לרוחניות, התפיסה שלי ברוחניות, מציאותי ברוחניות, היא הכול לפי הגודל, העוצמה, עוצמת העשירייה שלי בעיניי, ועוצמת קבוצת בני ברוך העולמית בעיניי. ותראו מה קורה היום, עד כמה שהבורא מגדיל את החשיבות העשירייה, חשיבות הקבוצה העולמית, ונותן לנו יכולת להבין איפה אנחנו נמצאים, מה קורה בעולם, איזה שינוי גדול, מהותי, העולם עובר בכל ההיסטוריה שלו.

תראה מה הוא עושה איתנו. ממש, רק הקבוצה שלנו מבינה, מרגישה מה קורה ויכולה להתקדם ולהבין יותר ויותר. איפה עוד אתם רואים את זה, תראו לי? איזו קבוצה, דתית, חילונית, לא חשוב, בכלל מבינה מה קורה איתם. הם נמצאים בתוך הווירוס הזה ולא מוציאים ממנו את הראש.

לכן צריכים להיות גם גאוותנים, "ויגבה לבו בדרכי ה'", כן, שאנחנו זכינו לזה ולכן אנחנו חייבים. שהזכות הזו תהפוך לזָכות יתר ולהתקדמות. בהחלט יש לנו במה להתגאות, אבל זה מחייב.

שאלה: אנו מבינים שלעבוד עבור הבורא זה כמו לעבוד עבור החברים שלי, אבל איך אני יכול לדעת אם אני באמת מביא טוב לחברים שלי?

תשאל אותם, תדברו על זה יחד. האם אתה מביא טוב לחברים? אתם צריכים לעשות על זה ישיבת חברים, לדבר, ואז תראה. לי נראה שכן, עד כמה שאני מרגיש אתכם ואותך במיוחד, אז כן, אתם מתקדמים.

שאלה: האם אפשר לומר שתחילת הסולם שעליו קראנו במאמר היא בעשירייה, וסופו בבורא, ואם כן איך לכוון את הסולם הזה בצורה נכונה מהעשירייה לבורא?

שאלה מאוד יפה. כל עלייה בכל מדרגה בסולם זה כשהבורא מלובש בעשירייה, ואתם מרגישים שהוא שורה ביניכם במצב הנוכחי. וכל פעם המצב ישתנה, זאת אומרת תתבלבלו, הבורא יעלם, גם הסולם לא ידוע איפה, ומה. אתם מוצאים את המדרגה החדשה בלמעלה מהדעת, אתם רוצים להתחבר למעלה מכל ההפרעות, ואז רוצים לגלות שוב את הכוח האחד, את כוח הבורא שנמצא ביניכם, וכך עולים למדרגה השנייה. וכך כל פעם יותר ויותר.

תלמיד: כלומר אנחנו צריכים איכשהו בינינו להבין שמה שאנחנו מרגישים עכשיו, זה את השלב הבא של הכוח הזה שמחבר בינינו, זאת המדרגה הבאה?

הבורא מחבר בינינו בכל מדרגה ומדרגה.

שאלה: במחשבה אני רוצה להשפיע אבל בפעולה זה לא ממש יוצא. איפה אני טועה?

אתה לא טועה, תמשיך אפילו רק במחשבה בינתיים. אבל כל הזמן תחשוב שאתה רוצה לעשות את זה גם בפעולה. לאט לאט המחשבה תקרב אותך לפעולה, כמו שכתוב "הכול במחשבה יתבררו"..

שאלה: במאמר הוזכרו המאזניים שאנחנו צריכים להטות לכיוון הטוב. אבל איך ניתן לאזן זאת מול המשקל הנגדי של כללות השבירה?

אני לא מבין, אני לא מתאר לעצמי את הצורה שאתה מצייר לי.

תלמיד: הרי יש את כל הרצון לקבל שצריכים לאזן עם התמונה שלנו, ומדובר על מאזניים שנוטות או לכיוון הטוב או לכיוון הרע. איך ניתן להשוות במשקל?

לא, יש כאן איזה בלבול בתיאור. עזוב את המשקלות האלה, עזוב את המאזניים, יש לנו סולם, זה יותר טוב.

שאלה: כדי שנוכל לעלות בסולם במשך הפסח הזה, האם אפשר לעשות זאת רק דרך העשירייה והקבוצה?

התשובה, בלבד.

(סוף השיעור)