שיעור בוקר 21.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"על סף לשמה" – קטעים נבחרים מכתבי מקובלים

קריין: נושא השיעור שלנו הוא "על סף לשמה", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "על סף לשמה", מקטע 9.

קריין: קטע מס' 9.

"עיקר "תורה לשמה" נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]".

"אית דין [יש דין]" נקרא, שרואים את המציאות, כמו שהוא נראה לעינינו. היינו שאנחנו רואים, בזמן שעובדים בבחינת אמונה והשפעה, אז נגדלים ועולים מיום ליום, כי בכל פעם רואים השתנות לטובה.

וכן להיפוך, כשאנו עובדים בבחינת קבלה וידיעה, אז רואים שיורדים מיום ליום, עד לתכלית השיפלות שישנם במציאות.

כשמסתכלים על ב' מצבים האלו, אז רואים "שאית דין, ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]". מטעם, כי בו בזמן שלא הולכים על פי דיני תורה של אמת, אז תיכף נענשים על המקום. אז רואים "שאית דין צדק [שיש דִּין צדק]". פירוש, שרואים שדוקא זהו הדרך הטובה ביותר, ומסוגל וראוי להגיע אל האמת.

וזהו שנקרא "שהדין הוא צדק", שרק באופן כזה יכולים לבוא לשלימות התכלית. היינו, שיבין בתוך הדעת בהבנה שלימה ומוחלטת, שאין למעלה הימנה, שרק בבחינת אמונה והשפעה יכולים להגיע להתכלית.

לכן אם לומדים על מטרה זו, להבין זאת "שאית דין ואית דיין", זה נקרא "תורה לשמה"."

(בעל הסולם. "שמעתי". כ"ב. "תורה לשמה")

תלמיד: כל הקטע הזה נשמע כאילו זה לפי שכר ועונש דווקא, ולא לשמה.

אני לא יודע, אבל מה לא בסדר?

תלמיד: שהוא אומר שכשלא הולכים על פי דיני תורה, אז תיכף נענשים על המקום. וכשכן עובדים לפי אמונה והשפעה, אז רואים שעולים כל יום, רואים השתנות לטובה, זה מרגיש ממש שכר ועונש, כאילו לפי מה שאדם רואה, לפי זה יודע איך לעבוד.

אני מסכים שזה דומה לשכר ועונש, אבל הוא מדבר על שתי תפיסות.

תלמיד: מה האלמנט בקטע הזה, שבאמת מדבר על לשמה?

כל הכוונות שלו, שהוא רוצה לגלות שיש דין ויש דיין.

תלמיד: "יש דין ויש דיין" מתגלה לא בכוונה על מנת להשפיע, הוא מתגלה כאילו ברצון לקבל, ככה הוא מסביר לפחות, לפי איך שהאדם עובד, הוא יכול להגיד יש דין ויש דיין ולפי זה הוא יכול להתקדם. זה לא שכר ועונש? יש איזשהו פידבק, שלפי איך שאדם עובד הוא מחליט איך להתקדם הלאה.

לא. שזו הדרך, כמו שהוא כותב, הטובה ביותר כדי להתקדם ולהגיע לאמת, שהדין הוא דין צדק.

תלמיד: בכל מצב שלנו אנחנו נמצאים חלק בהסתרה, חלק בגלוי, חלק לא לשמה וחלק לשמה? כביכול אלה האחוזים מהמאה אחוז של המצב?

כן.

תלמיד: אז מה זה עבודה בלשמה אם בכל מצב יש כאילו את כל הקשת הזאת של סוגי הגילוי וההסתר?

יש לך באמת סוגי גילוי והסתר בכל מצב שתפנה.

תלמיד: מה לכל מצב יהיה נכון, יהיה הצורה שאנחנו צריכים כדי להתקדם ללשמה?

אז כמו שהוא אומר לך, "עיקר "תורה לשמה" נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]"."

תלמיד: אני לא מבין מה זה אומר, איך מגיעים לזה?

שאתה רוצה לגלות את הבורא כמקור לכל מצב ומצב שבא אליך.

תלמיד: נגיד במצב הנוכחי, כדי להביא איזשהו חלק שנמצא בהסתר, אני צריך לתקן אותו או שאני צריך למשוך מהחלק שכן נמצא בלשמה לתוך החלק הזה של ההסתר?

אני לא יודע, את זה אתה צריך לבדוק.

תלמיד: איך אני יכול בחלק של ההסתר לגלות את זה שיש דין ויש דיין? מה אני צריך לעשות שם?

לחפש, יש או לא.

תלמיד: החיפוש מביא את הגילוי?

החיפוש שאתה לומד "בכדי לידע בבירור גמור" הוא כמו שהוא כותב "בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]"."

תלמיד: אז הוא כותב באמת ככה, ש"עיקר "תורה לשמה" נקרא בזמן שלומדין בכדי לידע בבירור גמור בתוך הדעת ממש, בלי שום ספיקות של בירור האמת "שאית דין ואית דיין [שיש דִּין ויש דַּיָּן]"." בהמשך אומר גם דין צדק. במצב כזה של לשמה, אין אמונה למעלה מהדעת?

הוא מקבל את כל מה שמתגלה לו כגילוי התורה, כתורה לשמה.

תלמיד: מה מקום האמונה בלשמה, בתורה לשמה, בעיסוק בתורה לשמה? כי הכול גלוי, יש דין, יש דיין, הכול פרוס.

אם זה ככה אז זהו, אין לו מה לעשות.

תלמיד: אז אין אמונה.

אין לו מה להוסיף. זה שעכשיו מגלה את הבורא כמקור המצב שלו זאת אמונה שלו. זה מה שהוא מגלה.

תלמיד: הוא מגלה "בבירור גמור בתוך הדעת ממש". אז הוא לא הולך למעלה מהדעת בלשמה, הוא כבר בתוך הדעת.

כן. כי זה מתגלה.

תלמיד: מה מקום האמונה?

האמונה שלו לא מופיעה כאן, כי הוא מקבל בצורה ברורה בכלים שלו שיש דין ויש דיין.

תלמיד: ואז התבטלה אמונה למעלה, הוא עלה מזה, הוא עבר לגילוי בתוך הדעת. זאת אומרת אין יותר אמונה בלשמה.

אין.

תלמיד: ומה זה דין צדק?

שזה הכול בצדק, לפי תכונות האדם.

תלמיד: דין ודיין זה השפעה וקבלה?

לא.

תלמיד: מה זה דין ודיין?

דין זה המצב שהוא נמצא בו, ודיין זה הכוח שפועל עליו.

תלמיד: ואת זה הוא צריך בתוך הדעת לגלות כמו נברא ובורא.

כן.

תלמיד: לא כל כך הבנתי את התשובה שנתת קודם. כי הוא אומר פה "שרואים את המציאות, כמו שהוא נראה לעינינו. היינו שאנחנו רואים, בזמן שעובדים בבחינת אמונה והשפעה, אז נגדלים ועולים מיום ליום, כי בכל פעם רואים השתנות לטובה."

יש לנו חומר כזה שנקרא רצון לקבל, שכל אדם מכיר אותו, ועל החומר הזה יש כל מיני פעולות ואף אחד לא מבין מה ואיך למה קורה לו ככה או אחרת. ואז הוא מתחיל ללמוד ומחפש את החוקיות בעצם, כולם מחפשים איזו חוקיות. ואז אנחנו לומדים שאם עושים פעולות מסוימות בצורה מסוימת, עם חברים וכן הלאה, אז מצבנו משתפר, מגלים משהו שלא היה קודם. ואם זזים מזה, הולכים למקום אחר, מצבנו חוזר להיות גרוע. אז זה נקרא שלא צריכים את האמונה עכשיו? דווקא אולי יש אתגר יותר גדול לאמונה?

אמונה וידיעה זה שני הקצוות, אז אם יש לאדם ידיעה, אין לו מקום לאמונה.

תלמיד: אז זה לא דווקא הזדמנות לחפש יותר אמונה, לעבוד מעל זה?

איך, איך אם אין לך חיסרון לזה?

תלמיד: לבקש. כי אחרת שוב יש נפילה, לא? אם שוב אדם עכשיו לוקח אמונה בתור ידיעה אז אין לו עבודה.

כן. אני מבין אותך, אבל בכל זאת למה אנחנו צריכים להשתוקק, לאמונה או לידיעה?

תלמיד: שאלה, כן. אין לי תשובה.

טוב. בסדר.

תלמיד: להבנתי הוא עונה בסוף הקטע, הוא אומר "וזהו שנקרא "שהדין הוא צדק", שרק באופן כזה יכולים לבוא לשלימות התכלית. היינו, שיבין בתוך הדעת בהבנה שלימה ומוחלטת, שאין למעלה הימנה, שרק בבחינת אמונה והשפעה יכולים להגיע להתכלית."

אז זו גם תשובה וגם שאלה, כי הוא אומר "שיבין בתוך הדעת בהבנה שלימה ומוחלטת, [...] שרק בבחינת אמונה והשפעה". אז בתוך הדעת או אמונה והשפעה?

האם אמונה והשפעה מחליפים את הדעת?

תלמיד: כן. מה זה דין צדק, הוא אומר "שיבין בתוך הדעת".. אם אתה יכול להסביר את המצב הזה, שאדם מבין "בתוך הדעת בהבנה שלימה ומוחלטת, [...] שרק בבחינת אמונה והשפעה יכולים להגיע להתכלית".

כי באמונה והשפעה הוא משיג את האמת של יחס הבורא אליו.

תלמיד: והוא צריך להשיג את זה בתוך הדעת, שרק כך מגיעים לתכלית?

כן.

תלמיד: אז מה זה "להשיג בתוך הדעת שרק באמונה"?

שהוא לא יכול לעשות את זה בלמעלה מהדעת.

תלמיד: מה הוא לא יכול לעשות למעלה מהדעת?

להשיג את הבורא, אלא רק בתוך הדעת.

תלמיד: הוא אומר שהוא צריך להבין בתוך הדעת שרק בבחינת אמונה והשפעה יכולים להגיע לתכלית. אז מה זה המצב הזה שהוא צריך להבין בתוך הדעת, שרק באמונה הוא משיג את הבורא?

כי זה סותר זה את זה, אני מבין, אבל זה עניין של הרגשה ככה זה.

תלמיד: יש כאן שאלה שאולי משלימה את השאלה של השואל, האם נכון לומר שאמונה זה האור והידיעה זה הכלי, שצריך את שניהם ביחד במשהו?

כן, למדנו את זה.

תלמיד: כתוב "דע את ה' אלוהיך ועבדהו". לשם צריך להגיע, וזה יקרה אחר-כך?

כן.

תלמיד: בעל הסולם ממליץ לנו ללכת לעבוד על פי דיני תורת אמת. במצבנו מה זה אומר?

לפי חכמת הקבלה, חכמת הקבלה היא נקראת "תורת אמת".

תלמיד: אבל חכמת הקבלה אנחנו מתחילים ללמוד רק כשנגיע לגילוי פנים. ועכשיו?

עכשיו ללמוד בפועל מה לעשות כדי להשיג את זה, כל הזמן לחשוב על התחברות.

תלמיד: הנושא שעכשיו אנחנו לומדים זה "על סף לשמה", כניסה לשמה, ששוב, זה כהכנה לכנס שאנחנו רוצים יותר ויותר לפתח רגישות לדרגה הזאת, להיכנס אליה ולשאול, גם אתמול וגם היום במהלך השיעור אתה אמרת שחסר לנו רצון. מה לעשות?

אני לא יודע איך לגלות רצון יתר לפעולות דהשפעה, לדבקות, לאהבה, לחיבור ביניכם. אתם צריכים לדבר על זה יותר ולהשפיע במילים או בכלל בלי המילים, שתהיה לכל אחד ואחד איזו נטייה לזה.

תלמיד: איזה רצון בדיוק חסר לנו?

רצון להשפיע.

תלמיד: ואם חסר לנו רצון כזה, איך אנחנו מעוררים אותו ככלי, כקבוצה עולמית?

בתפילה.

תלמיד: אז כשאנחנו צריכים לדבר בינינו כמו שאתה אומר, אפילו בלי מילים, מה לעורר?

יש רצון להשפיע שזה הבורא, הוא מאה אחוז רצון להשפיע, ואנחנו צריכים לקבל גם רצון להשפיע ממנו כדי להידמות לו, להתקרב אליו, להתחבק, להיכנס בתוכו. זאת העבודה שלנו.

תלמיד: אז אם חסר לנו רצון כזה, איך אנחנו מקבלים מאה אחוז רצון להשפיע לבורא, עוד קצת רצון להשפיע?

שיתלבש בנו.

תלמיד: אבל אין לנו רצון לזה, אתה אומר.

אבל מתוך שאין רצון יכולים להגיע למצב שכן יהיה רצון.

תלמיד: זה, בדיוק הפעולה הזאת, מאין רצון ליש רצון, מה צריך לקרות כאן?

השתוות הצורה.

תלמיד: מה מוטל עלינו כדי להביא את עצמנו לרצון להשפיע?

לאהוב זה את זה, להתחבר זה עם זה, להשפיע לכל אחד במה שרק אפשר. בצורה כזאת נזכה שהבורא גם יתייחס אלינו בצורה כזאת.

תלמיד: האם היחס בינינו, המשחק או הניסיון לאהוב זה את זה, יעורר את האהבה ממנו?

כן.

תלמיד: כך נעורר את הרצון בינינו מהעליון?

כן.

תלמיד: כשאין לנו רצון, אתה אומר תתפללו. מהי התפילה שלפני התפילה?

התפילה היא שאנחנו פשוט רוצים לדאוג זה לזה. ואז כל אחד יכול לעזור לחברו איך להיות בדאגה לכולם.

תלמיד: כשאנחנו מדברים יחד, אני מרגיש לפעמים התפעלות, אני מתמלא, הלב מתמלא, ובמידה מסוימת זה מבטל את התפילה.

כן.

תלמיד: איך לעורר תפילה?

על ידי התקרבות והתחזקות זה בזה.

תלמיד: ואיך כל אחד יכול לעזור לחברו להיות בדאגה לכולם?

בדוגמה.

תלמיד: איך מדביקים זה את זה בהתלהבות, בהשתוקקות, ולא בהכרח במילים? כי יש כאלה שיותר מדברים, כאלה שיותר שקטים, וזה חיצוני. אבל איך גורמים למין "מגפה" כזאת טובה של הידבקות בהשתוקקות, בחיסרון כזה?

אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו זה בזה, במידה שכל אחד מרגיש שהוא תלוי בכולם. רק בזה, שכך אנחנו מרגישים, אנחנו יכולים לראות שכולנו תלויים בכוח עליון, שבעצם מה שאנחנו רוצים נמצא רק בו. ואז אנחנו פונים אליו וצועקים, "אל תשכח אותנו, תן לנו את הכוח הזה".

תלמיד: נראה שמלמעלה מתייחסים אלינו כיחידה אחת. אז הוא יכול להדליק אחד, אחרי זה את השני, את השלישי, אבל הוא משאיר לנו את המקום להדליק ולהדביק אחד את האחר בזה.

כן.

תלמיד: אי אפשר לבוא אליו בטענות, הוא מעורר אותנו. איך אנחנו עושים את החלק שלנו ובאמת נענים לזה, מזהים איפה מקור האש ונדבקים בו, ולא נותנים לזה להיכבות, לעבור ליד?

צריכים לחפש, לחפש הזדמנויות להתקרב זה אל זה. כי את כל החכמה מסביב זה כבר למדנו.

תלמיד: מה אנחנו מפספסים?

תחפשו. אני לא חושב שאפשר לבטא זאת במילים, כי מילים כבר השתמשנו בכולן.

תלמיד: יש את העניין של סדר התפילה, מתחילים בשבח והודיה, אחר כך הבקשה עצמה ומסיימים בשבח והודיה. האם לשמור על זה, זה חשוב?

לא.

תלמיד: אין צורך. כשאני מתפלל, לרוב אני מתחיל בחוסר טעם. הבורא נותן לי מחשבה שעכשיו יש לי הזדמנות להתפלל על חבר. האם המטרה היא להגיע בסוף לאיזו הרגשה של גילוי אהבה כלפי החבר?

כן.

תלמיד: כלומר, עד אז לא מילאתי את התפילה הזו. ואחר כך להמשיך, לא להפסיק.

כן.

תלמיד: יש דין ויש דיין. לפעמים זה מרגיש שהתפילה שלי נלחמת עם בית המשפט, אבל אני רוצה לעבוד את בית המשפט. איך לשרת את הדיין?

תלמיד: הוא שואל, איך לא להיות הקטגור אלא לשרת את משפט הצדק?

אני לא יודע, צריכים לברר.

תלמיד: אם הבנתי נכון, הוא שואל איך לעבוד את הבורא, הדיין, איך לשרת אותו.

זאת שאלה.

תלמיד: כשאני מקבל דין, אז ביחס נכון זה עונש, לכן אני צריך לתקן את הכיוון שלי. אבל לפני הדין אני רוצה לעבוד את הבורא, וזה ישמור אותי בכיוון נכון.

אתה צודק, תשתדל.

תלמיד: עם איזו פעולה אני יכול להתקרב לשרת את הדיין? ואם אני מקבל דין, אז איך להסכים עם הדין שלו בלי כל השטויות שאני רוצה משהו שונה, אלא שארצה להיות ברצון שלו?

לבקש. מה שאתה מרגיש, את זה כבר הבורא מקבל.

תלמיד: דיברנו על זה שאנחנו צריכים לדאוג לחברים. שמעתי שכבר השתמשנו בכל המילים, אנחנו מכירים את כל החכמה, ואין טעם לדבר על זה יותר. אנחנו יודעים שאור החכמה צריך להתלבש באור הרחמים, איך למשוך יותר אור הרחמים?

זה תלוי רק בכמה אנחנו רוצים לעזור זה לזה, אז אור החכמה יתלבש בנטייה הזאת, בחסדים בינינו.

(סוף השיעור)